#יום הזיכרון

[apollo-enthusiast]

Maayan Idan ז"ל

Maayan was murdered on October 7th by terrorists who broke into her home in kibbutz Nahal Oz. She was just 18 and 4 days old. One of the sweetest people. A friend. She loved Percy Jackson, and for every birthday, she and her friends would make each other blue chocolate chip cookies. Tsachi Idan, her father, is still held hostage in Gaza.

I hope that next year you will have your own memorial day, Maayan. You deserve one. To be buried at your home, if you'd like. You will always be fondly remembered - but I wish we didn't have to remember. Everyone misses you, I'm sure you know. I hope that Tsachi will come home soon and say the Kaddish for you. Rest in peace 💙🤍💙

Their story from October 7th, to those interested:

https://www.mako.co.il/news-israel/2023_q4/Article-c492f8253436b81027.htm

https://www.mako.co.il/home-family-relationship/Article-afd5bd0dc2f2c81027.htm

[sitvanit]

This morning I mourned the 25,040 fallen angels who died for this country, and now I'm hanging an Israel flag for tonight's Israel's 76th independence day celebrations.

Am Israel fucking chai!

[nolongerphantom]

Its the national Remembrance day in Israel, so i thought i should share some stuff. Any hate or antisemitism will be ignored💙

*TW: statistics of death/injuries caused by terrorism and to people from the IDF on duty. It also briefly mentions the current war.

According to details published by the Ministry of Defense, a total of 25,034 men, women and children have been killed in terrorist attacks and in defense of Israel since 1860, the year that the first Jewish settlers left the secure walls of Jerusalem to build new Jewish neighborhoods.

Since Memorial Day 2023, 760 new names have been added to the roster of those who died defending the country. Another 61 disabled veterans died due to complications from injuries sustained during their service. In addition, 834 civilians were killed in terrorist attacks over the past year. In the October 7 massacre and the war, 711 members of the security forces and 822 Israeli and foreign civilians were killed.

The number of civilian terror victims who perished in attacks since 1851 totals 5,100.

252 civilians and soldiers, including babies, children, girls and the elderly were kidnapped to the Gaza Strip during the murderous terrorist attack on October 7th. They joined the four civilians and soldiers abducted by Hamas in the last decade. So far 112 abductees have been returned alive, 50 were murdered and killed, 12 of the bodies were returned for burial in Israel - 132 more in captivity.

Bring them home, and stop shutting up Israelis 🇮🇱🎗️

[swimmingtvshowghostwoman]

ביום זיכרון רגיל הייתי יושבת עכשיו בחדר ומוודאה שזה חלק מהמוח שלי, שאני חושבת וזוכרת וחווה את היום הזה.

שומעת שירים, רואה ״אח שלי הגדול״, מסתכלת על סיפורים של אנשים.

הכל בשביל שזה ירגיש חלק ממני.

השנה לא הייתי צריכה את זה, כל יום היה יום זיכרון, כל יום אני חושבת עליו, כל שיר יכול להיות שיר זיכרון, פתאום לא צריך את ״אח שלי הגדול״ שיגרום לי להבין אבל של אחים ואבל של משפחות.

כי יש לי את האבל שלי, ואני רואה את המשפחות ואת האחיות והאחים .

הלוואי והייתי עדיין צריכה שירים וסרטים כדי לחוות את היום הזה.

[ashenpumpkin]

אתמול בערב הייתי בטקס בכיכר החטופים לא יכולתי לראות את הטקס של הממשלת חורבן שלנו עמדתי שם, עם המשפחה שלי, מוקף באלפי אנשים ושמעתי סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור משורדים, ממשפחות שקולות, ופתאום כל הצער של יום הזיכרון פגע בי משהו שבעזרת הרבה אסקפיזם הצלחתי להתחמק במהלך היום פגע בי כמו אגרוף לבטן והרגשתי דמעות עומדות לי בעיניים ושרף לי בגרון. ונזכרתי במיוחד בעמית מן ז"ל, פרמדיקית שהצילה אנשים וטיפלה בהם במרפאה בקיבוץ בארי בשביעי לאוקטובר, עד השניות האחרונות בהן פרצו המחבלים למרפאה. מישהי בערך בגילי שהראתה יותר אומץ וגבורה משאי פעם היו לי והייתי כל כך אסיר תודה שכל המשפחה שלי שם איתי והייתי פתאום כלכך מלא זעם על הממשלה החוויה השאירה אותי מרגיש נא, חשוף, כמו פצע שממנו נתלש הגלד ובדרך חזרה הביתה ולראות אנשים חוגגים ובמסיבות ולשאול את עצמי מצד אחד בזעם איך הם מעיזים? על מה יש לחגוג? למה אנחנו מרימים את הדגל חזרה למלוא התורן? ומצד שני, איזושהי הבנה שרק בעזרת דברים כאלו, נוכל להתאחד אולי, ולהביא אותם חזרה אבל אני לא יכולתי לחגוג, לא לשמוח, לא לעשות על האש ולא כלום ישבתי בבית, וחשבתי לעצמי על החטופים שאוכלים את החצי פיתה המסכנה שלהם במנהרה, ועל הילדים בארץ שאוכלים פיתה מלאה שיפודים טריים בפארק.

[psychologeek]

אחרי מות (חיים): בין "גבעת התחמושת" ל"בדמייך חיי"

"במותם ציוו לנו את החיים"

ואני חושבת על איזה משפט יהודי זה.

"הוראות אלו נכתבו בדם" זה משפט נפוץ. ואני חושבת על כמה נפוץ זה היה, כדי ש"במותם" ייכנס לנו לפנתיאון.

אני מסתכלת על א.נשים בטאמבלר. ואני קוראת על האדרת מוות. ואני קוראת על קידוש המוות, ואני חושבת

(במותם ציוו לנו)

אני חושבת על איך, לאורך הדורות, זו נהייתה לאט לאט קביעה עוקפת-הלכה.

על כמה נפוץ זה היה, שהרמב"ם במאה ה11(12?) התיר לומר את השאהדה, "להתאסלם" (לפחות לכאורה) במקרה של זה-או-מוות.

(ואני נזכרת שמשפחתו של הרמב״ם ברחה מאנדלוס בגלל המוח'דין, ולא מתפלאת בכלל.)

אני זוכרת ללמוד על "בשעת השמד" (כשמאיימים על היהדות כדת) ואיך אסור לשנות אפילו מדרך קשירת הנעליים.

(ועדיין, בשואה. מצאו דרך להתיר, זו לא "שעת השמד", כי זה לא עניין דתי.)

אני חושבת על "לחם עוני" ב(טרנזישטט, אולי? או אושוויץ?) רב שהתיר לבני הקהילה לאכול לחם בפסח, מאחר וזהו "לחם עוני" פר אקסלנס.

(הוא עצמו לא אכל.)

אני חושבת על עשרת הרוגי מלכות, ועל רבי אמנון ממגנצא, ועל יהדות ואהבה וחיים ומוות ואומץ.

כל כך הרבה אומץ.

ותקווה.

(על זרעים של מנהגים והנרייטה סולד שראיינה 400 ילדים קטנים (ילדי טהרן) כדי להבין מאיזה בית הם באו, איזה חינוך הם קיבלו, כדי לשים אותם במערכת החינוך המתאימה. כדי לנסות להמשיך את מה שההורים היו רוצים, את הסביבה שגדלו. להתאים מקום לאדם.)

אריות

"אך מי שעוד רצה לחיות," אומר השיר, "אסור היה לו להיות-"

על גבעת התחמושת

(שם)

בחברון (1929)

בבארות-יצחק (1948)

בסיני

בבארי (2023)

(אבל גם בקריית שמונה; בגוש עציון; בירושלים; במעלה אדומים; באילת; במעלה עקרבים; באשקלון; באופקים; בתל אביב ורמת גן ובחולון ובעפולה ובחדרה ונתניה ו--)

"אסור היה לו להיות/" הם שרים.

(ויש מי שעד היום, מוסיפים מקומות בסוף: בישראל; בכפר עזה; בניו יורק; בקליפורניה; בפולין; בתימן; ב-)

"על גבעת התחמושת"

(אבל זה לא הסוף.

זה לא הסוף, אתם מבינים?

כי-)

"בשבע ועשרים," הוא מסיים. "אל בית הספר לשוטרים/אספו את כל הנשארים."

כי, הנה הקטע -

תמיד יש נשארים.

"חזרנו אל העיר שבעה... השמש במזרח גבהה... על בונקרים מבוצרים, ועל אחינו הגברים/ שנשארו שם בני עשרים/ על גבעת התחמושת".

(הם חוזרים, אבל לא כולם)

אני חושבת על חבורה של בני עשרים. בראש שלי, השיר הזה בערך מאותה תקופה של "יש ערימה של חבר'ה על הקבר הדשא". (אנחנו שנינו מאותו הכפר חלקה).

אני חושבת על חבורת מתים, ואני לא צריכה ללכת רחוק מדי.

אני חושבת על דם וכאב ומוות מוות מוות.

מתבוססת בדמייך

"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך/ואומר לך בדמייך חיי."

במקור, הפסוק מהווה תוכחה: אני עובר, ואת מתגוללת בדם, לא היגיינית, לא מטופחת, לא דואגת לעצמך. לא מנסה למשוך את עצמך למעלה.

אפרת גוש עשתה מזה שיר שלא נכשל לגרום לי לבכות.

"חיי," היא אומרת לנו. "חיי - בדמייך חיי".

כן, היא אומרת. כן. זה כואב וקשה ונורא.

זה מכוער ופצוע ומדמם.

זה לא היגייני ולא נעים וזה מסריח.

(אבל את חיה. את חיה את חיה את חיה. למרות הכל את חיה).

"ואעבור עליך ואראך," היא שרה.

(זה לא הסיפור שלה. ואולי, אלו מילים שמישהו אמר לה פעם - כשהיא הייתה במקום הזה?)

"מתבוססת בדמייך"

אני רואה אותך, היא אומרת לנו. אני רואה אותך עם כל החרא שיש. עם כל הדם שמרוח על הרצפה והקירות המתמוטטים והפצעים הנגועים שלא חבשת.

"ואומר לך "

(כי היא לא מתעלמת. למרות שזה כל כך הרבה יותר קל להביט הצידה. למרות שהריח נוראי. למרות הפחד והכיעור והחיידקים. אז היא שמה מסיכה וחלוק ולובשת כפפות ולא צועקת עלייך למה עשית.)

"בדמייך - חיי"

(דווקא מזה שרע, וקשה וקרוב לחזה - דווקא מתוך זה שכל כך של כך רע. דווקא מתוך זה -

את צומחת. את תחיי.)

והפירושים על הפסוק המקורי ממשילים את דם הלידה ודם הווסת (ואני חושבת על ברית, דם ובין הבתרים ותינוקות והמשכיות וכאב גדול גדול גדול כל כך).

ויש מקום גם לזה וגם לזה, אני חושבת.

יש מקום להגיד "יאללה, קומי. ככה את חיה?"

ויש מקום להגיד "זה בסדר, ככה. את חיה."

ואם נחזור לגבעה (שאני חיה עליה):

"במותם ציוו לנו חיים".

וזה קשה. ונוראי.

וזה עצוב.

ולכל אחד יש דרך אחרת להתמודד עם זה.

(אבל זה אפשר. כי אין ברירה או כי זה מה שהם רצו או כי החיים ממשיכים או כל סיבה אחרת.)

החיים ממשיכים

(כי ככה זה)

וזה אפשרי.

ואם זה קשה - אם זה מרגיש בלתי אפשרי, כמובן, אבל גם אם זה "רק" קשה או מייאש או-

אם זה קשה, אל תפחדו לבקש עזרה.

בבקשה.

אתם חשובים.

ביום הזיכרון הזה, אנחנו זוכרים את כל הנפגעים.

"במותם ציוו לנו את החיים"

(מגיע לך יותר מרק לשרוד)

[shinekocreator]

לא חשבתי שאני אהיה מוכנה לדבר על זה, אבל אני ממשפחה שכולה, ורציתי לספר לכם על הנופלים. ומכוון ששניהם נהרגו הרבה לפני שנולדתי, כל מה שיש לי כרגע זה אתר יזכור.

סבא רבא שלי מרדכי ליכטר:

ודוד שלי, טל כהן

[noasplace]

12.05.2024

[cinderbagels]

רבע ל23:00, אני חוזרת שבורה משעתיים וחצי של שירים שאי אפשר לשיר בגלל המחנק וסיפורים של חברים שכולם הכירו מישהו מהשנה האחרונה. מאה פלוס אנשים בחדר וכל אחד הכיר מישהו

ואני יושבת בבית מנסה להתאושש ופתאום רואה הודעה שקיבלתי אימייל ממישהו שברגע זה שלח את נספח הביוב שהכין לתכנית..

בנאדם איפה אתה בעולם...

[marinalor]

Tomorrow and tonight is the Memorial Day for Israel's Fallen Soldiers and Victims of Hostile Acts.

Today we honor the memory of all those murdered in terrorist attacks and wars.

This is such a sad day and I can't stop crying from listening to the stories of bereaved families.

It's a day when I just want peace. between Israel and our enemies. among all countries in the world. I wish there would be no more murders and terrorist attacks and wars and bereavement.

Let's all stop fighting and fighting and make our effort for peace and tranquility.

Yom HaZikaron

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

Izkor - Will remember

יזכור

Yehei zichram baruch - May their memory be blessed

יהיה זכרם ברוך

HaShem yikom damam - May God avenge his blood

ה' יקום דמם

😔🪦❤️

[apollo-enthusiast]

Yesterday I asked what do people do on Yom Hazikaron when not in school or the military. I believe that by that age, every Israeli has a grave to visit.

לכולם מת מישהו.

[ace7librarian]

זה יום הזיכרון הראשון שבו אני מרגישה הכל.

בטח שתמיד הייתי עצובה ביום הזיכרון, אבל זה אף פעם לא היה כזה עמוק. השואה היא דבר שראיתי איך הוא משפיע על המשפחה שלי, אבל בנס כלשהו, אף אחד מהמשפחה שלי לא נהרג במלחמה או בפיגוע.

פחדתי כל כך מהיום שבו אני אבין.

היום זה יום הזיכרון הראשון שבאמת חוויתי, ואני אחווה כל יום זיכרון עד סוף חיי.

[yoyoyoav]

יזכור 🕯️

[israblr-described]

[image id: the writing "יז 7.10" in Hebrew, which also looks like "יזכור" (meaning "[he will] remember"). Underneath it is a picture of a bouquet of red cudweed, also known in Hebrew as "blood of the Maccabees", which is a symbol of the Yom Hazikaron. /.End id]

[thebrightestwitchofherage]

מעריצי אירווזיון אנטי ציונים כשהם מגלים שעדן גולן, כמו רוב הישראלים תחויב לשרת בצבא מאחר ואנחנו בפאקינג מלחמה:

דיי נו הם לא אמיתיים

[jewvian]

יאללה אני בעד שכל המדינות יפרשו, שיעשו פרובוקציות, שיקבלו קנסות ותביעות וסנקציות.

פחות מדינות = ייגמר יותר מוקדם.

נעשה שעה, שעה וחצי, נסגור את העניין ונלך הביתה. צ'יק צ'אק. לא יספיקו להגיד פרי פלסטין וייגמר.