cinderbagels

[cinderbagels]

לפעמים רוב הזמן זה באמת מרגיש ככה

[cinderbagels]

פאק למה אנשים כל כך מצחיקים

[cinderbagels]

למה אם יש לי וירוס בטן, הקאות ואיכסה, הדבר הראשון שישראלי ממוצע מציע זה מרק עוף?? אמא שלי וחברה שלי שתיהן הציעו לי מרק עוף היום ואומייגאד אני לא יכולה לדמיין את עצמי מכניסה לפה משהו כל כך שומני כרגע, איך זה נהיה התרופה היהודית להכל

[cinderbagels]

אני יודעת שזה נאיבי ביותר לחשוב את זה אבל דמיינו שלום כלשהו עם סוריה ברמה שנוכל לבקר ולטייל שם כישראלים 🥺

[cinderbagels]

אישה וילד מניפים דגל לבן. האישה חוטפת כדור ונופלת ■ המונים מסתערים על מאפייה מרוב רעב, בת 13 נמחצת למוות ■ בן 62 נמצא אזוק ודרוס ■ בן 13 נפצע מירי, טיל נורה לעבר התושבים שחשים לעזרתו ■ מאגר של אלפי סרטונים, תמונות, עדויות, דו"חות ותחקירים מתעד את הזוועה שישראל מחוללת בעזה

כשד"ר לי מרדכי עמד על הפער בין מה שהישראלים יודעים לבין מה שבאמת מתחולל בעזה, הוא החליט לעשות מעשה. התוצאה היא מסמך בן 100 עמודים ושמו "עדות על חרבות ברזל". המסמך כולל יותר מ–1,300 הערות שוליים שמפנות לאלפי מקורות, סרטונים, דוחות, תחקירים, כתבות וצילומים. "הרגשתי שאני לא יכול להמשיך לחיות בבועה שלי", אומר מרדכי, "שזה דיני נפשות, ומה שקורה גדול מדי וסותר את הערכים שעליהם גדלתי כאן. אני לא בא להתעמת עם אנשים ולא בא להתווכח. כתבתי את המסמך כדי שהוא יהיה בחוץ. כדי שעוד חצי שנה או שנה או חמש או עשר או מאה שנים, אנשים יוכלו לחזור ולבוא ולראות שזה מה שהיה ידוע, זה מה שאפשר היה לדעת, כבר בינואר, כבר במרץ. מי מאיתנו שלא ידע בחר שלא לדעת".

בהערת שוליים מספר 379 במסמך רחב היריעה שחיבר ד"ר לי מרדכי יש קישור לסרטון קצר. בסרטון נראה כלב גדול מכרסם משהו בין השיחים, "ווא ווא, פירק את המחבל פירק, הלך המחבל, תרתי משמע הלך", אומר החייל שצילם את הכלב שאוכל גופת אדם. אחרי כמה שניות החייל מרים את המצלמה אל הנוף ומוסיף: "אבל איזה נוף יפה, שקיעה יפה", מעל עזה יורדת שמש אדומה. אכן שקיעה יפה.

המסמך שחיבר מרדכי, "עדות על חרבות ברזל", הוא התיעוד השיטתי והמפורט ביותר בעברית (המסמך נכתב במקביל גם באנגלית) של פשעי המלחמה שמדינת ישראל מבצעת בעזה וכתב אישום חריף המכיל אלפי סעיפים כלפי צה"ל והחברה הישראלית. הגרסה השישית והאחרונה עד כה של המסמך כוללת יותר מ–100 עמודים ויותר מ–1,300 הערות שוליים שמפנות לאלפי מקורות, סרטונים, דוחות, תחקירים, כתבות וצילומים.

בין היתר אפשר למצוא קישורים לתיעודים או לעדויות של הדברים הבאים: "ירי באזרחים המניפים דגלים לבנים, התעללות בבני אדם, בשבויים ובגופות, הפגנות שמחה והתלהבות סביב פגיעה והרס של בתים, של מבנים ומוסדות שונים, של אתרים קדושים, וכן ביזה וגניבה של רכוש פרטי, כמו גם ירי אקראי, ירי בבעלי חיים מקומיים, הרס של רכוש פרטי, שריפת ספרים בספרייה, השחתה של סמל��ם פלסטיניים ומוסלמיים (כולל שריפת ספרי קוראן, והפיכת מסגדים למתחמי אוכל)".

אחד הקישורים, למשל, מפנה לסרטון של חייל שמניף שלט גדול של מספרה מיהוד כשסביבו פזורות גופות; אחרים מפנים לחיילים שקוראים במגילת אסתר ובכל פעם שנשמע השם "המן" הם יורים פצצת מרגמה במקום להשתמש ברעשן; חייל מאלץ אסירים כפותים ומכוסי עיניים לברך בקול את משפחתו ולומר שהם רוצים להיות עבדים שלה; חיילים מצטלמים עם ערימות כסף שלקחו מבתים; דחפור של צה"ל שמשמיד ערימה גדולה של חבילות מזון; חייל שר "בשנה הבא נשרוף את בית הספר" על רקע בית ספר בוער; וכמובן המון סרטונים של חיילים מדגמנים בגדים תחתונים של נשים שלקחו מבתים בעזה.

הערה 379 מופיעה בתת־הפרק "דה הומניזציה בצה"ל" שמפיע בתוך הפרק "השיח הישראלי ודה הומניזציה של פלסטינים". בפרק הזה אפשר למצוא עוד מאות דוגמאות להתבהמות החברה הישראלית ומוסדות המדינה בכל הנוגע לסבלם של תושבי עזה. החל מראש ממשלה שמדבר על עמלק, דרך נתון על 18 אלף קריאות של ישראלים ברשתות לשטח את עזה, רופאים שתמכו בהפצצת בתי חולים וסטנדאפיסט שצוחק על מות פלסטינים, ועד למקהלת ילדים ששרה בקול מתוק: "תוך שנה, נחסל את כולם ונחזור אז לחרוש את שדותינו", על פי הלחן של שיר הרעות.

הקישורים במסמך מובילים לסרטוני זוועה של גופות בכל מצב אפשרי, אנשים שנמחצים מתחת להריסות, שלוליות דם וזעקות של מי שאיבד את כל משפחתו ברגע אחד. אפשר למצוא בו סיפורים על הרג אנשים מוגבלים, מחיקת משפחות שלמות, הרג ילדים, עדויות על השפלות ופגיעות מיניות, הצתת בתים, הרס מכוון, הרעבה, ירי סתם, ביזה, התעללות בגופות ועוד. גם אם לא ניתן לאמת את כל אחד ואחד מהתיעודים הללו, התמונה שעולה מהם היא של צבא שבמקרה הטוב איבד שליטה על יחידות רבות שעושות ברצועה כרצונן, ובמקרה הרע מאפשר למפקדיו ולחייליו לבצע את פשעי המלחמה הגרועים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

יש במסמך גם אינספור ראיות למצב שאליו נדחקו העזתים בשל המלחמה: רופא שכורת את רגלה של אחייניתו ללא חומר הרדמה, על שולחן המטבח ובאמצעות סכין מטבח. אנשים שאוכלים בשר סוס או דשא, או שותים מי ים כדי להדחיק את הרעב, נשים שנאלצו ללדת בכיתה מלאה באנשים, ורופאים שנאלצו להניח לפצועים למות כי לא היה להם איך לסייע להם. בינואר בשנה שעברה דווח כי במחנות העקורים ישנו תא שירותים לכל 220 בני אדם ומקלחת לכל 4,500. מספר רב של רופאים ודוחות של ארגוני בריאות דיווחו על התפשטות של מחלות זיהומיות ומחלות עור בקרב חלקים גדולים באוכלוסייה. תיעוד של תור מחוץ למאפייה מראה המוני נשים רעבות נדחקות בתור כאוטי. על פי הדיווח, שתי ילדות, בת 13 ובת 17, ואישה בת 50, נמחצו למוות.

זה ילדים ועוד פעם ילדים

מרדכי, בן 42, הוא קצין הנדסה קרבית בעברו והיסטוריון מהאוניברסיטה העברית, שתח��ם המומחיות שלו הוא אסונות בעת העתיקה ובימי הביניים. את המחקרים שלו כתב בין היתר על המגפה היוסטיניאנית במאה השישית והחורף הוולקני שהיכה בחצי הכדור הצפוני בשנת 536 לספירה. גם לאסון עזה הוא ניגש באופן אקדמי־היסטורי, בכתיבה יבשה, ללא מילות תואר, ללא התלהמות, מבוססת מקורות ראשוניים ומגוונים ככל האפשר, נטולת פרשנות ופתוחה לביקורת ולשינויים. דווקא בגלל זה, הפנים שנשקפות מן המסמך מחרידות.

"הרגשתי שאני לא יכול להמשיך לחיות בבועה שלי, שזה דיני נפשות, ומה שקורה גדול מדי וסותר את הערכים שעליהם גדלתי כאן", הוא אומר. "אני לא בא להתעמת עם אנשים ולא בא להתווכח. כתבתי את המסמך כדי שהוא יהיה בחוץ. כדי שעוד חצי שנה או שנה או חמש או עשר או מאה שנים, אנשים יוכלו לחזור ולבוא ולראות שזה מה שהיה ידוע, זה מה שאפשר היה לדעת, כבר בינואר, כבר במרץ, ומי מאיתנו שלא ידע בחר שלא לדעת. התפקיד שלי כהיסטוריון הוא להשמיע את הקול של אלו שלא יכולים להשמיע אותו, אם זה סריסים במאה ה–11 או ילדים בעזה, אני בכוונה לא פונה לרגש ולא משתמש במילים שמעוררות מחלוקת או שהן לא ברורות. אני לא מדבר על מחבלים ולא על ציונות או אנטישמיות. אני מנסה לשמור על שפה כמה שיותר קרה, יבשה, ולהישאר עם העובדות כפי שאני מבין אותן".

המלחמה תפסה אותו בשנת שבתון בפרינסטון. כשהתעורר ב–7 באוקטובר, בישראל כבר היתה שעת צהריים, וכבר בתוך כמה שעות הוא הבין שיש פער בין מה שהציבור הישראלי רואה לבין המציאות. הסיבה לכך היה מערך מידע אלטרנטיבי שהוא בנה לעצמו תשע שנים קודם. "ב–2014, בזמן צוק איתן, חזרתי מלימודי הדוקטורט בארה"ב וסיור מחקרי בבלקן. הרגשתי אז שבישראל אין שיח פתוח וכולם אומרים את אותו הדבר. אז עשיתי מאמץ מודע להגיע למקורות מידע אלטרנטיביים — קצת תקשורת זרה, בלוגים, מדיה חברתית. זה גם יותר קרוב לעבודה שלי כהיסטוריון לחפש את המקורות הראשוניים. אז בניתי לעצמי מעין מערך אישי כדי להבין מה קורה בעולם. ב–7 באוקטובר הפעלתי את המערך הזה והבנתי די מהר שהציבור הישראלי נמצא בדיליי של שעות, ב–ynet היה מבזק על זה שייתכן שיש חטופים, אבל אני כבר ראיתי סרטונים של החטיפות. זה יוצר דיסוננס בין מה שאומרים על המציאות לבין המציאות והתחושה הזאת הלכה והתחזקה".

הפער בין המציאות שמרדכי ראה לבין התקשורת הישראלית וגם הבינלאומית המשיך להתרחב. "הסיפור הכי בולט בתחילת המלחמה היה הסיפור עם 40 תינוקות ישראלים שראשיהם נערפו ב–7 באוקטובר. הסיפור הזה עשה הרבה כותרות בתקשורת הבינלאומית, אבל כשאתה משווה את זה לרשימות ההרוגים, אז אתה יכול להבין מהר מאוד שזה לא קרה".

מרדכי התחיל לעקוב אחרי הדיווחים מעזה ברשתות החברתיות ובתקשורת הבינלאומית. "כבר מההתחלה אני מתחיל לקבל שטף של תמונות של הרס וסבל, ואתה מבין שיש שני עולמות נפרדים שלא מדברים זה עם זה. לקח לי כמה חודשים לנסות להבין מה תפקידי כאן. בדצמבר דרו�� אפריקה הגישה את התביעה נגד ישראל באישום של רצח עם, 84 עמודים מפורטים עם המון הפניות למקורות שאפשר לבדוק. אני לא חושב שצריך לקבל את הכל כעובדות, אבל צריך להתמודד עם זה, לראות על מה זה יושב, לחשוב על המשמעויות של זה. בתחילת המלחמה רציתי לחזור להתנדב בארץ בארגון כלשהו של חברה אזרחית, אבל לא יכולתי לעשות את זה מסיבות משפחתיות. החלטתי לנצל את הזמן הפנוי שהיה לי בשנת שבתון בפרינסטון ולנסות להאיר את עיניו של הציבור בישראל שצורך רק תקשורת ישראלית".

את הגרסה הראשונה למסמך, שכללה שמונה עמודים בלבד, הוא פירסם ב–9 בינואר. מספר ההרוגים בעזה היה אז 23,210. "אינני מאמין שמה שכתוב כאן יוביל לאיזשהו שינוי מדיניות או ישכנע רבים", הוא כתב בפתח הגרסה הראשונה, "ולמרות זאת, אני כותב מסמך זה כהיסטוריון וכאזרח ישראלי כדי לציין, במהלך האירועים המתפתחים, את עמדתי האישית ביחס למצב הנורא ברצועת עזה. אני כותב כאדם פרטי, בין השאר בשל השתיקה המאכזבת בנושא בקרב מוסדות אקדמיים רבים, ובהשראת עמיתות ועמיתים שלי שבחרו לדבר באופן אמיץ".

מאז הוא הקדיש מאות שעות לאיסוף החומר ולכתיבה. בימים האחרונים הוא העלה את הגרסה השמינית והאחרונה, בינתיים, לאתר שהקים. במהלך הזמן הוא גם פיתח את המתודה לכתיבת המסמך — ליקוט קפדני של מקורות שונים לתוך טבלת אקסל שמתוכה הוא בורר, לאחר בדיקה, את המקורות שיוזכרו במסמך. המקורות מגוונים מאוד — החל בתיעודים מצולמים של אזרחים, דרך כתבות של כלי תקשורת, דוחות של האו"ם וארגונים בינלאומיים, וכלה ברשתות חברתיות ובבלוגים.

למרות שחלק מהמקורות שלו לא מחויבים לאתיקה עיתונאית או אחרת, מרדכי מסביר שקשה לערער על אמינות המסמך. "זה לא שכל מי שממציא משהו אני עושה קופי־פייסט. מצד שני, ברור שיש פער בין המצוי לרצוי, היינו רוצים שכל אירוע ברצועה ייבחן על ידי שני גורמים בינלאומיים עצמאיים ובלתי תלויים, אבל זה לא יקרה. אז אני בודק מי מדווח, אם הוא נתפס בשקר, אם יש איזה עמותה או בלוגר שמסרו מידע שאני יכול להוכיח שהוא לא נכון, אני מפסיק להשתמש בהם ומוחק אותם. אני נותן משקל גדול יותר למקורות ניטרליים, כמו ארגוני זכויות אדם ואו"ם, ואני עושה סינתזה בין מקורות ורואה אם זה עקבי. אני גם עובד מאוד פתוח ומזמין אחרים לבדוק אותי, אני מאוד אשמח לראות שטעיתי בדברים שאני אומר, אבל זה לא המצב. עד עכשיו מספר התיקונים שהייתי צריך לעשות היה קטן מאוד".

קריאה במסמך של מרדכי מפזרת הרבה מהערפל שבו שרויים הישראלים בשנה האחרונה. אפשר לקחת למשל את שאלת מספרי ההרוגים. מלחמת 7 באוקטובר היא המלחמה הראשונה שבה ישראל לא טורחת כלל לספור בעצמה את ההרוגים בצד השני. בהיעדר מקור אחר נסמכים כולם, ממשלות זרות, כלי תקשורת וארגונים בינלאומיים, על דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני שנחשבים אמינים למדי. ישראל מצִדה מקפידה להכחיש את המספרים של משרד הבריאות הפלסטיני, וכל�� תקשורת ישראליים יקפידו לציין שמדובר בדיווח שמקורו ב"משרד הבריאות של חמאס".

מעט ישראלים יודעים שלא זו בלבד שלצה"ל ולממשלת ישראל אין נתון הרוגים חלופי, אלא שגורמים ישראליים בכירים אישרו בעצמם את המספרים של משרד הבריאות הפלסטיני. כמה בכירים? ראש הממשלה נתניהו בעצמו. ב–10 במרץ, למשל, אמר נתניהו בראיון שישראל הרגה 13,000 חמושים של חמאס והעריך שעל כל חמוש נהרגו 1–1.5 אזרחים. כלומר שברצועה נהרגו עד אותו זמן, על פי ראש הממשלה הישראלי, בין 26,000 ל–32,500 בני אדם. באותו יום העריך משרד הבריאות הפלסטיני את מספר ההרוגים ב–31,112, כלומר בתוך הטווח של נתניהו. בסוף אותו חודש דיבר נתניהו על 28,000 מתים, כ–4,600 פחות מאשר המספר הרשמי הפלסטיני. בסוף אפריל ציטט "הוול סטריט ג'ורנל" הערכה של קצינים בכירים בצה"ל שמספר המתים היה בסביבות 36,000, מספר גבוה יותר מזה של משרד הבריאות הפלסטיני באותו הזמן.

"נראה שבצד הישראלי בוחרים שלא להתמודד עם הנתונים", אומר מרדכי, "למרות שישראל כביכול יכולה לעשות את זה, הטכנולוגיה קיימת. ישראל שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני. למערכת הביטחון גם יש צילומי פנים, הם יכולים להצליב ולראות שמישהו שדווח שמת עבר במחסום. בואו תראו לי! תנו לי הוכחות, ואני אשנה את העמדה שלי. זה יהפוך את החיים שלי ליותר מורכבים, אבל אני אהיה הרבה פחות מוטרד. אני חושב שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה רף הראיות שנדרוש כדי לשנות את דעתנו לגבי ההרוגים הפלסטינים. זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו, אולי בשבילך הראיות שאני מביא לא מספיקות, אבל צריכה להיות איזושהי נקודה ריאלית של הצטברות ראיות שבה נקבל את המספרים האלו כאמינים. עבורי הנקודה הגיעה לפני הרבה מאוד זמן. ואחרי שעושים את העבודה השחורה ומבינים את המספרים קצת יותר, העניין מתחיל להיות לא כמה פלסטינים מתו, אלא למה ואיך הציבור הישראלי עדיין מפקפק במספרים האלו אחרי יותר משנה של מלחמה ובניגוד לכל הראיות".

במספר ההרוגים כלולים 273 עובדי או"ם וארגוני סיוע, 100 פרופסורים, 243 ספורטאים, 489 עובדי בריאות (כולל 55 רופאים מומחים), 710 ילדים מתחת לגיל שנה וכן ארבעה פגים שמתו, אחרי שצה"ל אילץ את האח שטיפל בהם לעזוב את בית החולים. האח היה מופקד על חמישה פגים, הוא החליט להציל את זה שהיה נראה לו החזק ביותר ובעל הסיכויים הטובים יותר לשרוד. גופותיהם המרקיבות של ארבעת האחרים נמצאו באינקובטורים שבועיים לאחר מכן.

הערת השוליים שעוסקת במותם של הפגים במסמך של מרדכי לא מפנה לציוץ של תושב עזה או בלוגר פרו־פלסטיני, אלא לתחקיר של "הוושינגטון פוסט". ישראלים שיבקשו לערער על המסמך של מרדכי בטענה שהוא מתבסס על מדיה חברתית או דיווחים לא מאומתים, יצטרכו להתמודד עם העובדה שהוא מבוסס גם על עשרות תחקירים מכמעט כל כלי תקשורת מערבי שמכבד את עצמו. כולם בחנו אירועים במלחמה בסטנדרטים עיתונאיים מחמירים וגילו זוועות: תחקיר של ה–CNN אישש את הטענה הפלסטינית אודות "טבח הקמח", שבו נהרגו כ–150 פלסטינים שהגיעו לאסוף מזון משיירת סיוע. צה"ל טען שהם נהרגו כתוצאה מהצפיפות ולא מירי האזהרה של החיילים. התחקיר, שהתבסס על ניתוח התיעודים ו–22 ראיונות עם עדי ראייה, העלה שרוב הנפגעים היו מהירי.

"הניו יורק טיימס", BBC, CNN, ABC, ארגונים בינלאומיים וארגון בצלם הישראלי פירסמו תחקירים על עינויים, התעללות, אונס ומעשי זוועה אחרים שבוצעו בעצירים במחנה תימן ובמתקני כליאה נוספים; ארגון אמנסטי חקר ארבע תקיפות של צה"ל שבהן נהרגו 95 אזרחים ומצא שלא היתה מטרה צבאית לגיטימית לתקיפות; תחקיר של יניב קובוביץ מ"הארץ" הראה שצה"ל יצר "מרחבי השמדה" שבהם נהרגו אזרחים רבים שחצו קו דמיוני שקבע אחד המפקדים בשטח, ולאחר מותם הוגדרו כמחבלים; ה–BBC הטיל ספק במספרי המחבלים שפירסם צה"ל. ה–CNN ניתח מקרה של הרג של משפחה שלמה, ו–NBC חקר פגיעה באזרחים באזורים שהוגדרו הומניטריים; "הוול סטריט ג'ורנל" אימת שצה"ל מסתמך על דיווחי המתים של משרד הבריאות הפלסטיני; סוכנות AP טענה בתחקיר מפורט כי צה"ל הציג רק עדות אחת לשימוש של חמאס בשטח בית חולים — המנהרה שהתגלתה בחצר בית החולים שיפא; "הניורקר" ו"הטלגרף" פירסמו תחקירים נרחבים על ילדים שאיבריהם נכרתו ועוד ועוד.

המסמך של מרדכי עמוס בדיווחים ובתחקירים אודות מדיניות האש המתירנית של צה"ל ברצועה. דוח של משרד הבריאות הפלסטיני שהתפרסם השבוע העלה כי 1,140 משפחות נמחקו לחלוטין ממרשם האוכלוסין בשל ההפצצות. בתיעודים ניתן למצוא עדויות למדיניות האש הזאת. בסרטון אחד נראית שיירת פליטים, אישה שהולכת בראש השיירה אוחזת ביד בנה, ביד השנייה היא מניפה דגל לבן ואז היא נורית כנראה בידי צלף ונופלת, הילד עוזב את ידה של אמו ובורח. בתיעוד אחר, שזכה לפרסום יחסי, נראה מוחמד סאלם בן ה–13 שנפצע מירי וזועק לעזרה, וכאשר אנשים מתקרבים אליו כדי לסייע נורה לעברם טיל נוסף.

מרדכי מודה שהצפייה בעדויות הוויזואליות הקהתה את לבו, וכיום הוא מישיר מבט גם למראות הנוראים ביותר. "כשיצאו הסרטונים של דאעש לא צפיתי בהם, אבל פה הרגשתי שזו מחויבות שלי, מפני שזה נעשה בשמי, אז אני צריך לראות בשביל להעביר את מה שראיתי. מה שחשוב זה המספר, זה ילדים ועוד פעם ילדים ועוד פעם ילדים".

כשהוא נשאל מה מבין אלפי התמונות והסרטונים של מוות פציעה וסבל הותיר בו את החותם הגדול ביותר, מרדכי חושב קצת ונזכר בתמונת גופה של אדם שזוהה לאחר מכן כג'מאל אשהור, בן 62. אשהור, על פי הנטען, נדרס על ידי טנק וגופתו הושחתה ללא הכר. על אחת מידיו נותר אזיקון שמעיד, לטענת הפלסטינים, על כך שנתפס לפני שנדרס למוות. התמונה הועלתה לערוץ טלגרם ישראלי תחת הכותרת: "אתם הולכים לאהוב את זה!"

"בחיים לא ראיתי דבר כזה", אומר מרדכי, "אבל יותר גרוע מזה היתה העובדה שהתמונה הזאת שותפה על ידי חיילים בקבוצת טלגרם ישראלית וקיבלה תגובות מאוד אוהדות". מלבד אשהור, המסמך מציג תיעוד של כמה גופות שמצבן מרמז לכך שהן נדרסו על ידי כלים משוריינים. במקרה אחד, על פי הדיווח הפלסטיני, מדובר באם ובנה.

מקרה אחד שלא הוכנס לטקסט, אבל נשאר בהערת שוליים, מעיד על המתודה ועל הדילמות. בסוף מרץ פירסמה רשת אלג'זירה ראיון עם אישה שהגיעה לבית החולים שיפא וסיפרה על מעשי אונס שביצעו חיילי צה"ל בנשים. זמן קצר אחר כך הכחישו בני משפחתה את הטענות, אלג'זירה מחקה את הכתבה, אבל בקרב רבים נותר ספק. "לפי המתודולוגיה שלי, אחרי שאלג'זירה מחקו, זה לא אמין וזה לא קרה", אומר מרדכי, "אבל אני גם שואל את עצמי, אולי אני גם מצטרף להשתקה של האישה הזאת? וההשתקה היא לא מטעמים של כבוד לאמת אלא מטעמים של כבוד שלה וכבוד משפחתה. האם זה מושלם? זה לא מושלם, אבל בסוף אני אדם ואני צריך להחליט. אז בהערת השוליים כתבתי שזו טענת האישה והוספתי ש'כמעט בטוח שבאופן שקרי' כדי להביע את הסתייגותי. אני לא מתחייב שכל אחד ואחת מהעדויות אמינה לגמרי. למעשה אף אחד לא יודע מה בדיוק קורה בעזה — לא התקשורת הבינלאומית, בטח שלא הישראלים ואפילו לא צה"ל. במסמך אני טוען שהשתקת הקולות בעזה והגבלת המידע היוצא משם הן חלק משיטת העבודה שמאפשרת את המלחמה. אני עומד מאחורי הסינתזה שעשיתי, הלוואי שאני טועה. אבל מהצד הישראלי אין כמעט כלום. אני מדבר על הוכחות, תביאו הוכחות".

מקרה אחר שכן נכנס למסמך, למרות שישראלים רבים יתקשו להעלות אותו על הדעת, הוא השימוש ברחפן שמשמיע בכי של תינוק כדי לבדוק היכן יש אזרחים ואולי למשוך אותם אל מחוץ למחסה שלהם. בסרטון שאליו מפנה הלינק ניתן לשמוע בכי בחוץ, ונראים אורות של רחפנים באוויר. "אנחנו יודעים שיש רחפנים עם רמקולים, אולי איזה חייל משועמם מחליט לעשות את זה סתם כסוג של בדיחה וזה נתפס על ידי הפלסטינים כמשהו מזעזע. אבל זה באמת כל כך מופרך שחייל אחד במקום להצטלם עם תחתונים וחזיות או להקדיש לאשתו פיצוץ של רחוב עושה דבר כזה? יכול להיות שזו המצאה, אבל זה תואם למה שאני רואה".

השבוע התפרסם תחקיר של אלג'זירה על הרחפנים הבוכים ובו נטען כי השימוש ברחפנים הללו אומת באמצעות מספר עדי ראייה שסיפרו סיפור זהה. "אם על עדויות אנקדוטליות כאלו עוד ניתן להתווכח", אומר מרדכי, "קשה יותר לעשות זאת עם הררי העדויות היותר מבוססות. ככה למשל עשרות רופאים אמריקאים שהתנדבו בעזה דיווחו שכמעט מדי יום הם ראו ילדים שנורו בראשם, איך אפשר להסביר את זה? האם אנחנו בכלל מנסים להסביר או להתמודד עם זה?"

אחד משיאי הברוטליות הצבאית הישראלית ברצועה, על פי מרדכי, התרחש בפלישה השנייה לבית החולים שיפא באמצע מרץ, והוא מקדיש לה פרק נפרד במסמך. צה"ל טען כי בית החולים הפך באותם ימים למוקד פעילות של חמאס ושבפשיטה היו חילופי אש ונעצרו 90 אנשי חמאס ובהם בכירים. אולם כיבוש בית החולים נמשך כשבועיים. בתקופה הזאת, על פי הפלסטינים, הפך בית החולים לזירת רצח ועינויים. 240 חולים ואנשי צוות רפואי נכלאו באחד המבנים למשך שבוע ללא גישה למזון. לטענת רופאי בית החולים, לפחות 22 מטופלים מתו. כמה עדי ראייה פלסטינים, בהם רופאים, סיפרו על הוצאות להורג. סרטון שצילם אחד החיילים מראה שבויים כפותים ומכוסי עיניים יושבים במסדרון בית החולים כשפניהם אל הקיר. לטענת הפלסטינים, לאחר שצה"ל נסוג מבית החולים התגלו בחצרו עשרות גופות. כמה סרטונים תיעדו את איסוף הגופות, חלקן מושחתות, אחרות קבורות תחת הריסות או שוכבות בשלוליות גדולות של דם קרוש. על זרוע של אחת מהן עדיין היה כרוך כבל, אולי עדות לכך שהאדם נכבל לפני שנהרג.

שיא נוסף של ברוטליות מתרחש כבר חודשיים במבצע הצבאי המתגלגל בצפון רצועת עזה. המבצע החל ב–5 באוקטובר. צה"ל ניתק את ג'באליה, בית לאהיא ובית חאנון מהעיר עזה, עצר את כל הסיוע לאזור והורה לתושבים להתפנות. רבים התפנו, אלפים רבים נותרו באזור הנצור. בשלב הזה פתח צה"ל במה שהוגדר אפילו על ידי הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון כטיהור אתני: נאסר על ארגונים בינלאומיים להיכנס לאזור, מחסן הקמח האחרון באזור נשרף, שתי המאפיות האחרונות נסגרו, נאסרה אפילו פעולתם של צוותי ההגנה האזרחית, שפינו את הפצועים והגופות. אספקת המים שובשה, האמבולנסים האחרונים הוצאו מכלל שימוש ובתי החולים הותקפו. אבל המאמץ העיקרי היה ההפצצות. כמעט מדי יום דיווחו הפלסטינים על עשרות הרוגים בהפצצות על בתי מגורים ובתי ספר, שהפכו למחנות עקורים. במסמך של מרדכי אפשר למצוא עשרות תיעודים של תוצאות קמפיין ההפצצות הזה: משפחות שאוספות את גופות יקיריהם בין ההריסות, הלוויות המוניות בקברי אחים גדולים באמצע העיר, אנשים וילדים פצועים והמומים מכוסים באבק, אנשים זועקים כשסביבם חלקי איברים פזורים ועוד. בסרטון אחד, מ–20 באוקטובר השנה, נראים שני ילדים נשלפים מתוך ההריסות. הראשון נראה המום, עיניו בולטות על רקע פניו וגופו שמכוסים לגמרי באבק ובדם. לידו נשלפה גופה חסרת חיים, כנראה של ילדה. בשבועיים האחרונים פנה "הארץ" לדובר צה"ל בנוגע לכ–30 מקרים של תקיפות שגרמו למוות אזרחים רבים, את רובן סיווג דובר צה"ל כאירועים חריגים שהועברו לבדיקת מנגנון התחקור המטכ"לי.

מרדכי דוחה על הסף את הטענה, השגורה בקרב ישראלים, שלפיה מה שקורה בעזה לא כל כך גרוע ביחס למלחמות אחרות. מהמסמך ניתן ללמוד, למשל, שמספר הילדים שנהרגו בעזה גדול מסך כל הילדים שנהרגו במלחמות בכל העולם בשלוש השנים שקדמו לה. כבר בחודש הראשון היה מספר הילדים המתים בעזה גדול פי עשרה מאשר מספר הילדים שמתו במלחמה באוקראינה במשך שנה. מספר העיתונאים שנהרגו בעזה גבוה יותר ממספר העיתונאים שנהרגו בכל מלחמת העולם השנייה. על פי תחקיר של יובל אברהם באתר שיחה מקומית, על מערכות AI שעמדו בבסיס קמפיין ההפצצות של צה"ל ברצועה, ניתן אישור להרוג עד 300 אזרחים לצורך פגיעה בבכירי חמאס. לצורך השוואה, המספר הזה בצבא האמריקאי, על פי מסמכים שנחשפו, עמד על עשירית — 30 אזרחים בלבד, וזה היה במקרה של רוצח גדול יותר מיחיא סינוואר — אוסמה בן לאדן. תחקיר של "הוול סטריט ג'ורנל" חשף כי ישראל הטילה על עזה פי שבעה יותר פצצות בשלושת החודשים הראשונים למלחמ��, מאשר מספר הפצצות שהוטלו על ידי ארה"ב במשך שש שנים בעיראק. במתקני הכליאה הישראליים מתו בשנה האחרונה 48 עצירים, לעומת תשעה עצירים בכל 20 שנות קיומו של כלא גוונטאנמו. ההשוואה הזאת נראית רע גם מבחינת מספרי ההרוגים. כוחות הקואליציה בעיראק הרגו במשך חמש שנים 11,516 אזרחים. ב–20 שנות המלחמה באפגניסטן נהרגו 46,319 אזרחים. לפי הערכות המקלות ביותר עם ישראל, בעזה נהרגו עד כה כ–30,000 אזרחים.

המסמך של מרדכי משקף לא רק את הזוועות המתרחשות בעזה אלא גם את האדישות הישראלית. "בהתחלה היה ניסיון להצדיק את הפלישה לבית החולים שיפא, היום אין אפילו את היומרה הזאת. אתה תוקף את בתי החולים ואין שום דיון ציבורי. אנחנו בכלל לא מתמודדים עם ההשלכות של הפעולות האלו. אתה פותח את המדיה החברתית והדה־הומניזציה מציפה אותך. מה זה עושה לנו? אני גדלתי בחברה עם אתוס אחר לגמרי, תמיד היו תפוחים רקובים, אבל תראה את קו 300 ותראה איפה אנחנו עכשיו. חשוב לי לשים מראה, חשוב לי שהדברים האלו יהיו בחוץ. זו הדרך שלי להתנגד".

הסוד האפל של העיר

בגרסאות האחרונות של המסמך הוסיף מרדכי תת־פרק חדש ובו הוא מסביר מדוע, לדעתו, מעשיה של ישראל בעזה מגיעים לכדי ג'נוסייד. "צריך לנתק בין האופן שבו אנחנו חושבים על ג'נוסייד בישראל — תאי גזים, מחנות השמדה ומלחמת העולם השנייה — לבין המודל שמופיע באמנה למניעת רצח עם", הוא מסביר. "לא חייבים להיות מחנות השמדה כדי שזה ייחשב כג'נוסייד. הסעיף כולל פעולה וכוונה, ואת שני הדברים האלו צריך לבסס. מבחינת הפעולה מדובר על הרג, אבל לא רק, גם פציעה של אנשים, חטיפת ילדים, או אפילו רק ניסיונות למנוע לידות בקרב קבוצה. מה שמשותף לכולם הוא הרס מכוון של קבוצה. אנשים שמדברים איתי בדרך כלל לא מתווכחים על הפעולה, הם מתווכחים על הכוונה. הם יגידו שאין מסמך שבו נתניהו או הרצי הלוי הורו על ג'נוסייד. אבל יש הצהרות ויש עדויות. המון מהן. דרום אפריקה הגישה מסמך של 120 עמודים שכולל המון עדויות שמוכיחות כוונה. העיתונאי יונס טיראווי אסף הצהרות על ג'נוסייד וטיהור אתני מהמדיה החברתית של יותר מ–100 אנשים שקשורים לצבא, כנראה קציני מילואים רבים. מה אנחנו עושים עם זה? מבחינתי העובדות מדברות, אני רואה קו ישיר בין ההצהרות האלו, היעדר ההתמודדות עם ההצהרות האלו והמציאות בשטח שתואמת להצהרות".

הגרסה האנגלית של המסמך מפנה למאמרים של שישה מומחים ישראלים, שכבר הצהירו שלדעתם ישראל מבצעת רצח עם. מדובר בחוקר רצח העם והשואה פרופ' עמר ברטוב, חוקר השואה פרופ' דניאל בלטמן (שכתב שמה שישראל מבצעת הוא בין טיהור אתני לג'נוסייד), ההיסטוריון ד"ר עמוס גולדברג, חוקר השואה פרופ' רז סגל, המומחה למשפט בינלאומי פרופ' איתמר מן וההיסטוריון ד"ר אדם רז.

"ההגדרה פחות חשובה", אומר מרדכי, "מה שחשוב זה הפרקטיקות. נגיד שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג יכריז בע��ד כמה שנים שזה לא ג'נוסייד אלא כמעט ג'נוסייד, אז זה עושה את זה יותר טוב? האם זה ��עיד על ניצחון מוסרי של ישראל? האם אני רוצה לחיות במקום שעשה 'כמעט ג'נוסייד'? הוויכוח על המונח מושך את תשומת הלב, אבל הדברים קורים כך או כך, בין אם זה מגיע לרף או לא מגיע לרף. בסוף אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך אנחנו מפסיקים את זה, ומה נענה לילדים שלנו כשישאלו אותנו מה עשיתם בזמן המלחמה. אנחנו צריכים לפעול".

אבל להגדרה יש חשיבות. אתה אומר לישראלים, תקשיבו, אתם חיים בברלין של 1941. מה הציווי המוסרי למי שחי אז בברלין? מה אזרח אמור לעשות כאשר המדינה שלו מבצעת ג'נוסייד?

"לעמדה מוסרית תמיד יש מחיר. אם אין לה מחיר, זו ב��ך הכל עמדה מקובלת ונורמטיבית. הערך של דבר עבור אדם מתבטא במחיר שאותו אדם מוכן לשלם עבורו. מצד שני, אני מבין שיש לאנשים גם שיקולים וצרכים אחרים, להביא אוכל הביתה, לשמור על קשרים עם המשפחה, כל אחד צריך לקבל את ההחלטות שלו. מבחינתי, מה שאני עושה זה לדבר ולהמשיך לדבר, בין שמקשיבים לי ובין שלא. הדבר הזה שואב אינסוף זמן וכוחות נפשיים, אבל הגעתי למסקנה שזה הדבר הכי יעיל שאני יכול לעשות".

אחרי שנפרדנו שלח לי מרדכי קישור אחרון, הפעם לא לזוועות מעזה אלא לסיפור של הסופרת אורסולה לה גווין, "ההופכים את עורפם לאומלאס". הסיפור מתאר את העיר אומלאס שבה האנשים יפים ומאושרים וחייהם מלאים בעניין ובחדווה. אבל אזרחי אומלאס נחשפים בבגרותם לסודה האפל של העיר — אושרם תלוי בסבלה של ילדה אחת קטנה שחייבת להישאר בחדר מזוהם מתחת לאדמה, אסור לנחם אותה ואסור לסייע לה. "קיומה של הילדה, וידיעתם את קיומה, הם המאפשרים את אדריכלותם האצילית, את מנגינותיהם צובטות הלב, את עמקות המדע שבו הם עוסקים. בגלל הילדה הזאת הם נוהגים בעדינות שכזו בילדיהם" (תרגום עמנואל לוטם).

רוב תושבי העיר ממשיכים לחיות עם הידיעה הזאת, אבל מפעם לפעם אחד מהתושבים מבקר את הילדה ולא חוזר, במקום זה הוא ממשיך ללכת ונוטש את העיר, "הם הולכים היישר אל תוך החושך, והם אינם חוזרים. המקום שלעברו הם הולכים הוא מקום שמרביתנו נתקשה להעלותו בדמיוננו, עוד יותר מאשר את עיר האושר הזאת. איני יכולה לתאר אותו כלל וכלל. אפשר שאין הוא קיים. אבל דומה שהם יודעים לאן הם הולכים".

דובר צה"ל מסר בתגובה כי הצבא "פועל נגד מטרות צבאיות בלבד ונוקט מגוון אמצעים על מנת לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים, כולל אזהרת האוכלוסייה. בנוגע לעצורים, כל חשד לחריגה מהפקודות ומהדין הבינלאומי נבדק ומטופל. ככלל, ��אשר עולה חשד סביר להתנהגות חריגה מצד חיילי צה"ל, העולה כדי עבירה פלילית, נפתחת חקירת מצ"ח".

[cinderbagels]

קצת מיואשת מהמדינה הזאת, לא יודעת לאיזה כיוון היא הולכת. כולם מקצינים, המדינה מתחרדת ואין לזה אופק של האטה, הבנייה החדשה מכוערת וחסרת נשמה, ועכשיו הודיעו שהציונים של תיכוניסטים במתמטיקה ומדעים צנחו לעומת העולם.

איפה נהיה בעשורים הבאים :'(

[cinderbagels]

דקה שלמה שאני מנסה לקרוא עברית משמאל לימין ולא מצליחה what the fuck is wrong with me

[cinderbagels]

עוד כמה צילומי מסך של ציוצים רנדומליים ששמרתי בטלפון כדי שלא אשכח:

[cinderbagels]

הדיבורים על ההסדר עם לבנון מזכירים לי את חיי האוניברסיטה (ובעצם גם העבודה) שלי

שבוע שעבר: ההסדר יהיה כבר בשבוע הבא

תחילת השבוע: ההסדר יהיה תוך שבוע

המשך השבוע: ההסדר יהיה כנראה ב��וד שבוע

[cinderbagels]

נחנקתי

ברוכים הבאים לירושלים

[cinderbagels]

Laughing harshly at all Dropout fans who think that anyone who works there who even slightly sympathizes with Israelis (note I did not say Zionists) will ever come out and say it out loud now

[cinderbagels]

ראיתי מישהו שכתב את המילה "סקס" מצונזר כ"סxס" אוני חושבת שאאמץ את זה, ממש אהבתי כמה קל לקרוא ולבטא את זה במשמעות הנדרשת, וזה שזה גם נראה כמו שני ראשים עם x בינהם של שיפינג וגם כמו פרצוף לא מתרשם חחחח

[cinderbagels]

חחח אם יש הוכחה כלשהי יותר חזקה לזה שעדיף ליהודים לחיות כאן....

עם כל הטילים הפיגועים הפוליטיקה והשיט לפחות אנחנו לא חיים את היום יום בהצדקה קיומית למול חזית השונאים הגויים

פיד יהודים באנגלית: הפוגרום באמסטרדם. כולם שונאים אותנו. ניסו להצית לדודה שלי את הבית כי היא מכירה בחור יהודי.

פיד ישראבלר: לפני שלוש שנים היה לי חלום שאני רואה קשת בענן ושיר של עדן חסון מתנגן ברקע. עכשיו הוא יצא מהארון. לנבואות פנו אליי בפרטי

[cinderbagels]

I watched some of the financial audit videos you recommended and it took me back to my days volunteering in עמותת פעמונים ליווי כלכלי. Probably because of the language barrier I didn't realize what I basically did for people is financial auditing but it was practically identical to what this channel does, down to the very personal dig into each person's life, it's insane how personal it gets

From the 2-3 years of exposure to the Israeli families applying to get advice I learned a few crucial and honestly very simple things:

- Never spend what you don't already have, this including mortgages! The second hand headache I received from just trying to help people figure out their debt was eye opening. Mortgage is basically like renting all your life but more stressful, especially with the rate of selling and buying houses Israeli culture promotes.

- There's always a way to lower your spending. Working with any form of prioritizing system or model helps a lot. Cigarettes or subscriptions? Food orders or traveling? Also stop giving away cigarettes to people if they ask, that shit is wildly expensive lol

- Set a time at least a month (definitely once a year to monitor the annual automatic stuff that can change without you noticing) that is allotted to dealing with non-automatic fees and looking at your total in the bank and credit card to know your spending habits

- Marriage in Israel is a financial ruiner, please find normal ways to get married without taking out loans and counting on guests to return the fees wtf

- One 👏 credit 👏 card 👏 is 👏 enough 👏

Im honestly perplexed by ppls spending habits here SPECIFICALLY the mortgages. I have a friend who took out a 40 year long mortgage with a monthly payment that is EIGHTY PERCENT of his salary, and the explanation was "well we split it between me and my wife and its cheaper than renting" (then rent somewhere else holy shit???). And when I asked what happens when either of u spontaneously lose ur job he went WELL FIGURE IT OUT ITLL BE BESEDER bitch no it wont wtf??? idk if its because I grew up pisspoor to Soviet parents who wouldnt spend a single agora more than the budget they set but this kind of mentality blows my mind.

Same for marriage too I see Poors like me get married in extravagant halls investing, I shit you not, over A HUNDRED THOUSAND SHEKELS into this ONE singular event expecting it to be paid off by guests+parents+themselves hjsadbfhjbsd oh my GOD Shontal just get married in someones backyard or at a small venue!!!

Or ppl who take loans to buy A CAR, of all things, and its usually something FANCY like I cannot stress how pathetic it is to hear these bitches stop their Mercedes next to u at a gas station and cap the gas pump to 50 shekels khjsadbfjhasdb or ppl taking out loans to TRAVEL ABROAD it legit blows my mind they exist. Just rob a bank at this point if u gonna be this retarded

[cinderbagels]

רק אותי מצחיק שכל פעם שאני באה לכתוב "מרחב מוגן" המקלדת עושה עלי דחקה ויוצא לי "מרחב מטגן"?

[cinderbagels]

Wow

🍉🍉🍉

Additional resources to support the people of Palestine:

Demand a Ceasefire in Gaza

Palestine Children’s Relief Fund

UNRWA

UNICEF

Gaza eSims

[cinderbagels]

An UNRWA member murdered my friend you FUCKING MONSTERS

🍉🍉🍉

Additional resources to support the people of Palestine:

Demand a Ceasefire in Gaza

Palestine Children’s Relief Fund

UNRWA

UNICEF

Gaza eSims