#תהיות

[or-zion]

למה בחרתי לקנות רכב חדש ולא יד שניה?

החלטתי לאחרונה לרכוש רכב חדש, צעד שעורר לא מעט תהיות בקרב חבריי ומשפחתי. רבים מהם שאלו מדוע בחרתי להשקיע סכום נכבד ברכב חדש, במקום להסתפק ברכב יד שנייה זול יותר.

ההחלטה שלי התבססה על מספר שיקולים עיקריים:

ראשית, רציתי את השקט הנפשי שרכב חדש מעניק. רכבים חדשים מגיעים עם אחריות מקיפה, מה שנותן לי ביטחון במקרה של תקלות או בעיות. אני יודע שאם משהו ישתבש, אהיה מכוסה על ידי היצרן ולא אצטרך לשאת בעלויות תיקון גבוהות.

שנית, רציתי ליהנות מהטכנולוגיות והאבזור המתקדמים ביותר. רכבים חדשים מצוידים במערכות בטיחות מתקדמות, מערכות מולטימדיה משוכללות ופיצ'רים רבים אחרים שמשפרים את חווית הנהיגה והנסיעה.

שלישית, רציתי רכב חסכוני בדלק. רכבים חדשים זוכים לרוב לדירוגי צריכת דלק טובים יותר מאשר רכבים ישנים, מה שחוסך לי כסף לאורך זמן.

רביעית, רציתי רכב בעל ריח חדש ונקי. רכבים חדשים מגיעים עם ריח ייחודי ונעים, ואינם סובלים מהריחות והכתמים שעלולים להצטבר ברכבים ישנים.

חמישית, רציתי את האפשרות להתאים אישית את הרכב לצרכים שלי. רכבים חדשים מגיעים במגוון רחב של דגמים, צבעים ואבזורים, מה שאפשר לי לבחור את הרכב המושלם עבורי.

אני מבין שרכב יד שנייה יכול להיות פתרון זול יותר עבור אנשים מסוימים. עם זאת, עבורי, היתרונות של רכב חדש שווים את ההשקעה הנוספת. אני נהנה מהביטחון, מהנוחות, מהטכנולוגיה ומהחוויה הכללית של נהיגה ברכב חדש.

[vlad-newreality]

ככל שהאדם מתפתח הוא משתוקק להיות יותר חזק, לרכוש יכולת לנהל, להבין, לדעת, לשלוט. השתוקקות זו נובעת מכך שמתגלים בחייו הרבה ספקות ושאלות: מי אני, מה אני, מה יקרה מחר, מה בעוד רגע. האדם מתבונן בכוחות שפועלים בעולם, ושואל את עצמו: מאיפה הם פתאום מתגלים, לאן הם נעלמים. ומה לגבי כדור הארץ, הבית הקטן שלנו בתוך יקום שחור, ענק, אינסופי. תהיות רבות עולות באדם, שאלות גדולות ומהותיות.

הטבע נתן לאדם את היכולת לפנטז, כדי שיוכל להתקדם לחיים שונים מאלה שבהם הוא נמצא. האדם מפנטז על עולם אחר, על עצמו בצורה אחרת, ובכך כאילו כותב את התסריט של מה שהוא רוצה שיקרה.

בסיפורי הפנטזיה מככבים כוחות-על. על פי חכמת הקבלה, האדם אכן יכול להתקשר לכוחות עליונים ולבנות לעצמו בעזרתם מציאות חדשה. לא רק באגדות ובסיפורים, אלא בחיים הממשיים. לשם כך, האדם צריך להכיר את התסריט שהטבע הכין עבורו.

במה מדובר? במערכת הטבע מוגדר מצב אידיאלי שאליו הכול נמשך. חכמת הקבלה נותנת לאדם אפשרות לנהל את עצמו ואת עולמו, כדי להגיע לאותו מצב מושלם בדרך הקצרה והנעימה ביותר. היא מלמדת איך להזמין מהטבע כוחות שיפעלו עליו, שישנו אותו, שיטפלו בו ויקדמו אותו למצב המושלם.

הכוח הכללי של הטבע נקרא בקבלה בורא או אלוהים. כוח אחד, עליון, שכולל בתוכו את כוחות הטבע הפרטיים ומנהל הכול. אנחנו נמצאים תחתיו, או שאפשר לומר, בתוכו. התפתחות מהותית פירושה התאמה שלנו אליו.

בהקשר הזה, היכולת לפנטז ולדמיין נדרשת כדי לתאר לעצמנו מהו המצב הבא שבו רצוי שנהיה, כלומר איזה שינוי בתכונות שלנו צריך להתרחש, כדי שנתאים את עצמנו יותר ויותר לאותו כוח עליון. על ידי זה נבין ונרגיש אותו יותר, ניכנס איתו להתקשרות הדדית, ובהתאם לכך נקבל יכולת להשתתף בניהול הסרט של חיינו.

כדי לרכוש כוחות-על ולהיות כל-יכול, על האדם לעלות לדרגת הכוח העליון. לשם כך, הוא נדרש להתקדם מהמצב הטבעי שבו הרצונות שמתעוררים בו מנהלים אותו, למצב שבו יוכל הוא לנהל אותם. להחליט בעצמו מה רצונו לעשות, ושהחלטתו תהיה חופשית מהנטייה האגואיסטית שטבועה בו. זהו הדבר המהותי שצריך להשתנות באדם, והוא כולל רכישה של טבע חדש, אלטרואיסטי.

בתהליך התפתחות כזה האדם הופך להיות גיבור-על, כמו אלוהים, כלומר "יודע טוב ורע". הוא מקבל שכל ורגש נעלים, לומד להכיר לעומק את שני כוחות היסוד שמהם בנוי כל הטבע, ומבין איך להשתמש בשניהם בכל מצב ומצב בצורה פנטסטית, פשוט נפלאה!

[historyistold]

הגיעה לקצה סאגת משפט זדורוב. רומן זדורוב זוכה מחמת הספק. לא ברור במידת וודאות משפטית מספקת שזדורוב רצח. אולי כן ואולי לא. מכיוון שאולי לא הוא זוכה. ‏את הספק יצרה משטרת ישראל בדרך גביית ההודאה שבית המשפט פסק כי הייתה בעייתית; באופן שחזור הרצח; באופן הפעלת המדובב נגדו; ובפעולות חקירה נוספות שנעשו. ‏בעוד זדורוב זוכה מחמת הספק. המשטרה והפרקליטות הורשעו ללא כל ספק. המשטרה הגישה נגדו כתב אישום. בפרקליטות היו משוכנעים שהוא רצח את תאיר ראדה. בית המשפט הרשיע שלוש פעמים והוא ישב בכלא 11 שנים על לא עוול בכפו. ‏כל זה רק מעלה תהיות אינסופיות: כמה רומן זדורוב עוד יושבים בכלא? כמה רוצחים מסתובבים חופשי? ומי יתן את הדין? #זדורוב #משפטזדורוב #רומןזדורוב #תאירראדה #משפט (at Israel) https://www.instagram.com/p/CqZ6uFoIRgF/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[inbaliya-blog]

Thoughts on ethics, art and artificial intelligence

בראשית נברא העולם, והוא היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. תמיד ההתחלה היא תוהו וחושך ופחד, ובני האדם תמיד מפחדים מהלא נודע, מהמפלצת שאורבת בחשכה,  עשויה מהמיתוסים הכי איומים שבני האדם הצליחו לדמיין האמנם? תהיות ורעיונות

Thoughts on ethics, art and artificial intelligence מחשבות על אתיקה, אמנות והבינה המלאכותית / עינבל ויסמן  בראשית נברא העולם, והוא היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. תמיד ההתחלה היא תוהו וחושך ופחד, ובני האדם תמיד מפחדים מהלא נודע, מהמפלצת שאורבת בחשכה,  עשויה מהמיתוסים הכי איומים שבני האדם הצליחו לדמיין עד כה. רובוטים שישתלטו על העולם, שישמידו בצורה יסודית ומדויקת את האנושות, היא המיתוס הנפוץ…

[theballadofthelife]

רק תחבק אותי חזק עוד פעם; עד שיעבור שיחלוף הזעם

מוזר. התקופה הזאת. אולי זה שוב האוויר המזוהם בקריות או איזה מיכל אמוניה שהתפוצץ. 

שיחות על גבי שיחות ושאלות ללא תשובות. נופל על חברים ושוב קם. תופס בחבל  הדימיוני ההוא, קצת כמו נחש שאומר שזה בסדר לנגוס בתפוח אסור. 

מרגיש ששוב הרסתי הכל, אבל סביב נשמע שהכל רגיל. אם רק היה אפשר להאיר עם מחשבות, תחושות ורגשות כמו שמאירים עם הפלאש של הטלפון. משדרים שמצלמים, אבל משום מה לא משדרים מה שמרגישים.

בני אדם מוזרים. אף אחד לא י��ול לקרוא מחשבות אבל כולם בטוחים שקוראים את שלהם. מנגד, כולם בטוחים שגם הם קוראים את של כולם. אירוני קצת, לא?

אבל כולם זה כולם, אני זה אני, מי אני? הרבה מחשבות. יותר מדי. לא רוצה להיות נחמד מדי, אבל לא רוצה לאבד חברים. אוהב מדי בקלות אבל תמיד מרגיש שזה חד צדדי. יודע שהחרדה משקרת, אבל בכל זאת מקשיב לה ומשתגע, בגללה מתחיל שיחות חסרות תוכן ונשאר בלי מילים. אף פעם לא יודע מה להגיד. נזכר בדיעבד.

בדיעבד צדקתי, אבל הצדקתי. בדיעבד חשבתי, אבל לא אמרתי. בדיעבד פגעתי, אבל רציתי לחבק. בדיעבד רציתי לשחרר, אבל הייתי אובססיבי.

כל מה שלא הספקתי לומר, עובר מול העיניים ונשבר.

העתיד רץ לי מהר, יש לי בכלל פטור ריצה. מנסה לתפוס בהליכה, אבל נכנע. מנסה להיות אופטימי אבל חצי הכוס המלאה שבורה.

חושב שחברים הם מרגלים, סוכנים כפולים מלאי אינטרסים. רואה את שנה הבאה גומרת הכל, אך מתחילה סיבוב חדש. סיבוב עקום, כזה שנראה כמו אליפסה ולא כמו עיגול. קצת כמו לשבת במעגל בחדר מלבני.

אל תבינו, זה בשבילי. אל תשאלו, תתעניינו. שאלות מלוות באינטרסים, כאלה שכבר נשברו עם המילים.

אנחנו מנסים למצוא את כל צבעי הקשת; עובדים קשה כדי לבנות פה משהו במילים.

[mitbageralmonimus]

תזכורת

אני כותב את זה לעצמי, אני יודע שזה הדבר הכי כללי ואוניברסלי שיכול להיות בעולם, שהוא לא אישי או ייחודי לי בשום צורה, אבל אני כותב אותו לעצמי, בדרך שלי, בשביל עצמי, ואם מישהו אחר קורא את זה כנראה כי רציתי לעזור לו להכיר אותי או שחשבתי שהטקסט הזה יכול לעזור לו בחייו. זאת זכות להתמודד עם הקשיים, לבכות, לעבור מסע. זאת זכות ואושר להיות הגיבור של הסרט של עצמך. זה זכות לסבול בנסיון, ולהיות אמיצים, ולהרגיש רחמים עצמיים, ולהקריב למען אחרים, ולמען עצמך. חלק גדול מהאושר מגיע מהשווי שלו שהוא כל מה שעברת כדי לקבל אותו, ההישג. תמיד תזכור שאתה אוהב את עצמך, ואנשים אחרים, ואת החיים, ושאתה יודע שאתה מסוגל להשיג את מה שאתה רוצה. ושזה שעכשיו אתה במסע, זה זכות. וכשתסיים אותו תמצא איזון ואושר, אבל תאבד את הסיפוק והמשמעות שמתלווים לקושי והמאמץ של המסע, כמו שבסוף אימון אתה יכול סוף סוף לנוח, ולהנות ממקלחת טובה, אבל אתה כבר לא זכאי לשיכרון המאמץ של השרירים. מאמץ זאת זכות, זכות קשה, אבל הוא מעניק משמעות לדברים החיוביים שמסביבו. גם אם היו מציעים לך להתחבר למכונה שתגרה את המוח שלך ותספק לך אושר חזק ונצחי, אוליי לא הייתי מקבל אותה. כי זה כבר לא יהיה חיים, וזה כבר לא יהיה אתה, וזה כנראה בחירה שגויה וטיפשית ולא הגיונית, אבל זאת אחת מהבחירות שאתה לא מסוגל לבחור אחרת. אתה תמיד יודע שהסבל הזה עושה לך טוב, עוזר לך להבין דברים, וגורם לך לאהוב את עצמך ולהעלות את הרף ליעד שלך. כתבתי את זה כדי שגם תזכור. מאמץ, משבר, רחמים עצמיים, אהבות נכזבות, תקוות נגנזות, שאיפות רחוקות, אשמה, טעויות, אכזבות, געגועים, פרידה, דאגה- אלא מתנות ענקיות שאתה מקבל, אז תפתח אותן.

מקווה שערבבתי קצת אושר לתוך הכאב.

אוליי יש קונפליקט נצחי בין העניין לסיפוק, ולשלווה. זה פרדוקס, כי בשביל סיפוק אנחנו צריכים עניין. ובשביל לשמור על הסיפוק צריך שלווה, וכשיש שלווה אין עניין. אז אנחנו חייבים לזוז כל הזמן בין שלושתם, כדי להגיע לכמה שיותר רגעי אושר שאפשר, לקפוץ לנצח מהחום הכבד של השמש למזגן המרענן, ומהקור המקפיא של המזגן לחום המנחם של השמש. ואז להשאר שם קצת, עד שלא נעים, ולחפש שוב מקום אחר.

גם הרעיונות האלו וגם המשפט הזה הם מרגשים ומדכאים בו זמנית. עדיף לא לחושב על זה יותר מדיי, אבל טוב לזכור.

[imnothereforthat]

אני לא יודעת איך אני מרגישה עם העובדה שהפוסט שקיבלתי עליו הכי הרבה נוטס (והוא לא תמונה) הוא של שקע ותקע. זה מה שישאר ממני

[gil-as-in-joy]

לפעמים אני תוהה

אם אני הבנאדם היחיד שלא עושה כלום ובכל זאת לא מספיקה כלום.

[mynphotos-blog]

תחושת ההחמצה היא תחושה נוראית.

הידיעה שאני, מרחק מילה אחת מהבנה, מרחק תמונה אחת מחוויה, מרחק תנועה אחת מהרפיה, מרחק תחושה אחת מלכתוב שירה, אבל, בו בזמן, כל כך רחוקה, והדרך נראית לי כל כך ארוכה, אינסופית, בלתי אפשרית.

אני מחפשת עוד דבר לאחז בו, סיבה להמשיך ולא לוותר. תוהה, מה היה קורה, אם כל מה שיש לי, לא היה קיים יותר.

מי הייתי לולא הייתי מתחילה? ומה יהיה כשאפסיק לנסות?

האם חשבתי שאגיע לגדולה? והאם אי פעם אפסיק לרצות?

אני מחייכת בליבי אל מול אותן שאלות, אותן מחשבות, אותן תהיות. אני יודעת מי אני, אני יודעת גם מי רציתי להיות, והפער הזה, נותן לי סיבה לחיות.

[krembo-ze-denny-bichlal]

מה שהיא אומרת: אני בסדר

מה שהיא מתכוונת אליו: בהאזנה שטחית, השיר 'אחותך (לילה טוב)' של דודו פארוק ונורוז נשמע די נורמטיבי, אבל הוא מעלה אצלי מספר תהיות. בבית הראשון של השיר, כאשר פארוק חוזר בפעם השנייה ובפעם השלישית על השורה "לא בכיתי על גלעד שליט", בכתוביות כתוב "לא בכיתי על ארכדי דוכין" ו"לא בכיתי על ימית 2000". מדוע קיים פער בין הכתוביות למה שנאמר בפועל? האם זהו נסיון להמחיש את הפער בין ציפיות למציאות, חוויה קשה המוכרת לכה רבים מאיתנו? או שמא מדובר בסוג של צופן או נסיון להעביר מסר סודי? בשיר נוסף של פארוק, "כולם על הזין", ישנן השורות "עדיין בוכה בגללי / עדיין שוחה בימית 2000". מה קרה בימית 2000?

הפזמון גם הוא תמוה בעיניי. מדוע פארוק מאחל לאחותו של נורוז לילה טוב? האם היא אי פעם.... תתעורר? באיזו תחנה היא התקשרה? תחנת משטרה? מדוע נורוז מתקשה לקבל זאת ("מתי זה קרה?", "לא לא לא")? In this essay I will

[machty]

מה המחיר של להראות 1,000,000$?

בואו נדבר על תופעה. אני עדי סטודנטית בישראל הולכת ברחוב, היום לבשתי את חולצה של גוצי שקניתי בתשלומים לפני שנה, עם גינס של בלנסיאגה שביקשתי ליום הולדת מ20 חברים ואת ��אוף וויט שלי שקניתי ביד שניה בחצי מחיר עם מגבית שעשיתי מכל מי שאני יכולה, תראו אותי לבושה בערך כספי של 7000 שח לפחות רק לפי ��רעית העין, בדרכי למס הכנסה לסדר את הביטוח לאומי בהתאם לחוסר הכנסה שלי.

אותי זה תמיד מצחיק, אתה מסתכל על בן אדם ברולקס עם גוצי ושאנל מכף רגל ועד ראש ויש מצב שהוא גר בדירת חדר עם שותף. הדיסוננס בין מה שבגדי מעצבים עשו בעבר- להראות סמל סטטוס, עושר. למה שהם היום- נזילים, חסרי קהל יעד, לא צריך להרוג את עצמך יותר כדי ללבוש פריט יקר פשוט תוציא את הכרטיס הקטן הזה ועשה בו כרצונך.

דיזל לפני כמה שנים עשו מהלך ופתחו חנות רוכלים בשוק בניו יורק ומכרו כביכול זיופים של דיזל, הייתה טעות בהטייה של השם, הטוויות היו מוזרות, המחיר תאם לזיוף. בסוף הברר שזה היה גימק שלהם ושזה היה מקורי ובעיצוב מיוחד של דיזל.

יש המון תהיות כיום על מה ערכו של המותג בימינו, אם הכל אפשר לזייף או לסירוגין לקנות בתשלומים מה השווי של מותג באמת ומה הופך אותו לכל כך נחשק אם כל אחד יכול להשיג כזה ובעיקר אם כבר אף אחד לא יכול להבדיל מה מזויף ומה אמיתי ואם זה אמיתי האם הוא בעל הון או סתם דייר רחוב.

https://www.vogue.co.uk/article/diesel-fake-store-new-york-february-2018

(הכתבה שמסקרת את המהלך של דיזל)

https://musebycl.io/fashion-beauty/how-diesel-disarmed-enemy-its-own-brilliant-knockoff-store (סרטון סיקור האירוע)

[bellefatcat]

היי, הנה פוסט חדש בבלוג סוף סוף!

[i-hls]

תוכניות לחמוש צוללות במערכות לייזר

חיל הים של ארצות הברית מתכנן להתקין מערכת נשק לייזר עוצמתי בצוללות מסוג Virginia של החיל. תוכנית זו הינה מעוררת תהיות מכיוון שנשקי לייזר לא פועלים מתחת למים וצוללות נוטות לעלות מעל קו המים בתדירות נמוכה. אך למרות ניגודים אלו, Popularmechanics.com מדווחים שנשק לייזר דווקא יכול להוסיף לאפקטיביות ש

https://i-hls.com/he/archives/98779

[mitbageralmonimus]

זירת הקרב

תקשורת חברתית היא משחק קצת אלים. אתה חייב לדחוף ולהפיל אחרים טיפה כדי להגיע לאנשהו, אבל אם אתה נותן ��ופעה טובה, סולחים לך על הכל.

[zhenxinhao-blog]

Hebrew Worship Music | 'כל האומות עובדות את האל הכול יכול' | The Messiah Has Come (Hebrew Dubbed)

תחת שמיים שלווים וזרועי כוכבים, קבוצה של נוצרים הממתינים בכיליון עיניים לשובו של המושיע שרים ורוקדים לצלילי מוסיקה עליזה. כשהם שומעים את החדשות המשמחות "אלוהים חזר" ו"אלוהים אמר דברים חדשים", הם מופתעים ונרגשים. הם חושבים: "אלוהים חזר? הוא כבר הופיע?" בזה אחר זה, סקרנים ומלאי שאלות, הם יוצאים למסע חיפושים אחר דבריו החדשים של אלוהים. בחיפושיהם המפרכים, חלקם מלאי תהיות ואילו אחרים פשוט מקבלים את הדברים. ישנם המשקיפים מהצד מבלי להעיר הערות, בעוד אחרים מציעים רעיונות ומחפשים תשובות בכתבי הקודש – הם מחפשים, אך בסופו של דבר ללא הועיל... כאשר הם כבר קרובים לייאוש, חבר הכנסייה מוסר להם עותק מכתבי הקודש של עידן המלכות, והם חשים משיכה עמוקה לדברים שבספר. איזה מין ספר זה למעשה? האם הם באמת מצאו בספר הזה את הדברים החדשים שאמר אלוהים? האם הם קידמו בברכה את אלוהים בהופיעו?

כל האומות עובדות את האל הכול יכול

1. הפעם אלוהים מגיע לעשות את עבודתו לא בגוף רוחני אלא בגוף רגיל לגמרי. לא רק שזה גופו של אלוהים בהתגלמותו השנייה, אלא שזה גם הגוף שבו הוא חוזר. ...הגוף הזה, העשוי בשר ודם חסרי חשיבות לכאורה, הוא התגלמותם של כל דברי האמת של אלוהים. הוא מוציא לפועל את עבודתו של אלוהים באחרית הימים, והוא מבטא את כלל טבעו של אלוהים כדי שהאדם יכיר את הטבע הזה.

2. בשר ודם כאלה, שהם רגילים מאוד, טומנים בחובם תעלומות בלתי נתפסות. ייתכן שמעשיו לא יהיו מובנים לכם כלל, אבל די במטרתה של עבודתו כולה להוכיח לכם שהוא לא עשוי בשר ודם פשוטים כפי שחושב האדם. זאת משום שהוא מייצג את רצון אלוהים וכן את דאגת אלוהים לאנושות באחרית הימים. אף על פי שאתם לא יכולים לשמוע את דבריו שנדמה שמזעזעים את השמיים ואת הארץ, ושאתם לא יכולים לראות את עיניו הבוערות כלהבות, ואף על פי שאתם לא יכולים לחוש את מטה הברזל שלו, אתם יכולים לשמוע בדבריו את זעם אלוהים ולדעת שאלוהים מרח�� על האנושות; אתם יכולים לראות את טבעו הצודק של אלוהים ואת חוכמתו, ויתרה מכך, אתם יכולים להבין את חששו ואת דאגתו לאנושות כולה.

3. עבודתו של אלוהים באחרית הימים נועדה לאפשר לאדם לראות את אלוהים שבשמיים חי בקרב בני אדם בארץ, ולאפשר לאדם להכיר את אלוהים, להישמע לו, לירוא אותו ולאהוב אותו. זו הסיבה שהוא שב והתגלם כבשר ודם בשנית. אף שמה שהאדם רואה כיום הוא אל שנראה בדיוק כמו אדם, אל עם אף ושתי עיניים, אל שגרתי, בסופו של דבר אלוהים יוכיח לכם שללא קיום האיש הזה, השמיים והארץ יעברו שינוי עצום; שללא קיום האיש הזה, השמיים יכהו, הארץ תהיה לתוהו ובוהו והאנושות כולה תוכה רעב ומגיפות. הוא יראה לכם שללא ישועתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים, אלוהים היה משמיד את האנושות כולה בגיהינום זה מכבר; שללא הבשר והדם האלה, תהיו חוטאים בני חוטאים וגוויות לנצח נצחים.

4. עליכם לדעת שללא קיומם של הבשר והדם האלה, האנושות כולה תעמוד בפני אסון בלתי נמנע, והיא תתקשה להתחמק מהעונש החמור יותר שאלוהים ממיט על האנושות באחרית הימים. ללא הולדת הבשר והדם הרגילים האלה, הייתם כולכם במצב שבו לא תזכו לא בחיים ולא במוות גם אם תייחלו להם בכל מאודכם. ללא קיומם של הבשר והדם האלה, לא תוכלו לקבל כיום את האמת ולהתייצב בפני כס המלכות של אלוהים. במקום זאת, אלוהים יעניש אתכם על חטאיכם הקשים. הידעתם? אלמלא חזר אלוהים כבשר ודם, לאיש לא היה סיכוי לישועה; ואלמלא באו הבשר והדם האלה, אלוהים היה מסיים את העידן הישן כבר מזמן. אם כן, האם אתם עדיין יכולים לדחות את התגלמותו השנייה של אלוהים? בהתחשב בכך שאתם יכולים לזכות בדברים כה רבים מהאיש הרגיל הזה, למה שלא תקבלו אותו ברצון?

5. בסופו של דבר, כל אומות העולם יעבדו את האיש הרגיל הזה, וכן יכירו תודה ויישמעו לאיש הפשוט הזה. זאת משום שהאיש הזה הביא לכם את האמת, את החיים ואת הדרך להושיע את האנושות כולה, לשכך את הסכסוך בין אלוהים והאדם, לקרב את אלוהים אל האדם ולמסור את מחשבותיו של אלוהים לאדם. הוא גם זה שהעניק כבוד רב יותר לאלוהים. האם אדם רגיל כזה לא ראוי לאמונתכם ולהערצתכם? האם לא ראוי לקרוא בשם משיח את הבשר והדם הרגילים האלה? האם איש רגיל כזה לא יכול להיות הביטוי של אלוהים בקרב בני האדם? האם איש כזה אשר עוזר לחסוך מהאנושות אסון לא ראוי לאהבתכם ולקרבתכם?

מתוך 'הידעתם? אלוהים עשה מעשה אדיר בקרב בני האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

[neda-5555]

עדיין לא זרקתי את חצי הבקבוק יין הריק במקרר. טפרברג. אני לא שותה אלכוהול אבל יודעת שאת הכי אוהבת יין לבן. את הכי אוהבת יין לבן אבל את תמיד מנסה סוג שונה של אלכוהול בכל יציאה כמעט. את הכי אוהבת בנים אבל הרגשת שהגיע הזמן לנסות עם בחורה, ורצה הגורל, פגשת אותי. את רצית תשובות לאחר תהיות של שנים, ואני חיפשתי להרגיש אחרי שנים. זה לא היה אמור להיות רציני, אבל אני לא יודעת לתפקד במצב אחר חוץ מרציני. והקטע הוא, שאת חיפשת התרגשות והסחפות כמו באגדות, אהבה ממבט ראשון, זיקוקים, וודאות. אבל אני כבר עברתי מספיק בשביל לדעת שאהבה זה דבר שצריכים לעבוד בשבילו. להשקיע. לבטוח. לפחד. את תקשורתית. זה הדבר הכי מופלא שאי פעם זכיתי בו בבת זוג. את כל כך תקשורתית. אז כל מה שחווית, חוויתי יחד איתך. ואני בנאדם אמפטי, וסופג, ורגשן, ורציני גם שלא צריך. את רצית תשובות אחרי תהיות של שנים, ואני חיפשתי להרגיש. אז החדשות הטובות הן, שגיליתי שאני יכולה להרגיש. להרגיש משיכה, הערכה, תמיהה, פחד, סקרנות, אומץ, אכזבה, ואהבה. החדשות הרעות הן, שחוץ מזה שחיפשת תשובות- חיפשת גם את עצמך. חוץ מזה שאני חיפשתי להרגיש - חיפשתי את אישתי. אז את חיפשת את עצמך, ואני חיפשתי את אישתי - ולמרות שחשבתי שזה לא יהיה רציני, התפתחו רגשות, אבל אנחנו שתינו היינו לא רק בדפים שונים, אלא בספרים שונים, בשלבים אחרים לגמרי. ובגלל זה כל כך כואב לקטוע קשר אחרי שלושה חודשים שיש כל כך הרבה פוטנצאיל. זה היה כל כך קשה וזה עדיין קשה גם שלושה שבועות אחרי כי את כל כך טובה. הלב שלך כל כך טהור. העיניים שלך מאירות כל טוב אל העולם. ואת אמיצה. ואת מנסה. ואת מקסימה ואת יפה והיה בנו כל כך הרבה פוטנציאל. ועברו שלושה שבועות והמגבת שלך עדיין תלויה בחדר כי עוד לא כיבסתי אותה, והטפרברג שלך החצי ריק עדיין במקרר, והלב שלי עדיין כואב אפילו שזאת אני שחתכתי. ואני כותבת בעברית, כי את היית כל כך אמיתית, כל כך חיברת אותי לעצמי כמו ששנים לא הרגשתי מחוברת לעצמי, אני לא צריכה לכתוב באנגלית כי איתך הכל היה כל כך נוכח, כל כך רחוק מהמדיה והעולמות הכל כך רחוקים והתכנים הזרים באתר הזה. חיפשתי להרגיש - וגיליתי שאני עדיין יכולה. חיפשתי אישה שיש בה את כל מה שאני מחפשת באישתי לעתיד - וגיליתי שיש דברים כאלה. תודה על הכל. מתגעגעת. כואבת. אבל שלמה. ומתישהו, אני גם אזרוק את הטפרברג הזה. מתישהו, אבל לא היום.