theballadofthelife

[theballadofthelife]

פוליטיקלי קורקט

באותו יום בבוקר - אלכוהול זה רע, עוד סתם שמתמכרים ולא יכולים בלעדיו, “אתם לא יכולים לרקוד בלי אלכוהול”, עייפות הורסת קבוצתיות, אסור לחגוג באמצע שבוע.

באותו יום בערב - אבא שלי בא אז מכבים את הפורנו.

יום אחרי - בוקר, השעה 10. “יש מפגש חשוב מ-12 עד 1, חשוב לי שכולם יבואו!”. למה אני לא יכול לצאת ב-1? לא רוצה להשתתף במפגש. באתי בשביל זה, אבל הוריד לי את מצב הרוח. גם ככה הייתה חרא מחצית. “לא כולם פריווילגים”, זה כבר נהיה התירוץ הקבוע. להכל בערך. יוצאים ב-1 וחצי, רק בשביל הפרוטוקול.

-

מצחיק, אם תחפשו את ההגדרה של בית סוהר בויקיפדיה, המשפ�� הראשון שמופיע זה “מבנה מבוצר ושמור, שבו אנשים מוחזקים בכפייה ונשללות מהם חרויות שונות”. אך אני לא נמצא בכלא, לא אחד רשמי לפחות.

אני בא לתיכון כל בוקר, יש שומר בכניסה שבורר מי נכנס והכל מוקף בגדר. אני לא יכול להחליט מתי או אם אני יוצא או להחליט מתי ואם אני בא. אפילו ללכת לרחבה שמחוץ לתיכון, סתם בשביל ריצות, אי אפשר בלי מחנך אם בכלל.

כשיש מפגש שאתה לא רוצה להיות בו, זו לא אופציה כי “אתה לא סטודנט”. כשאני רוצה להרחיב אופקים, אי אפשר כי “זה לבגרות”. אז נושכים שפתיים וסופרים את הימים, 4 חודשים לאחור.

-

וזה חברים, עוד יומיים רגילים של חניך בתיכון החברתי.

[theballadofthelife]

הבולבול של השכן גדול יותר

אתמול, 3 בבוקר

“אבל אני לא מבין, למה שנהיה מובכים בעירום אחד ליד השני?” זה מה שאמרתי ל-א’ כשהוא ישן אצלי. 

מוסכמות חברתיות זה דבר לא ברור. הן באו ממקורות כלשהם בעבר אך לא תמיד תקפים לחברה המודרנית. לפעמים תקפים רק במצבים מסוימים. אחת מהמוסכמות האלו העסיקה אותי לאחרונה - “עירום”. אמנם אני נמשך לגברים, אבל בתכלס לא באמת קריטי לי לראות או לא לראות בולבול של מישהו, יש לי מלא כאלה בפורנו ובדיק-פיקס ודוגרי זה לא מושך בכלל.

אבל בכל זאת, משהו בי תמיד רוצה לשבור את המוסכמה הזו, משהו בי רוצה להוכיח שאפשר להרגיש בנוח אפילו בזה. בייחוד כשמדובר בחברים טובים. הרי תחשבו על זה, לי ול-א’ יש דיי את אותו הדבר בין הרגליים, א��לי הבולבול של השכן קצת גדול יותר, אבל בתכלס הוא נראה, מרגיש ומשמש לאותם דברים. 

אבל וואלה, אני יכול לראות מה מוזר בלעשות את זה ליד אנשים זרים. הרי יש מוסכמה חברתית כזו שאומרת שעירום זה רע וצריך להצניע כל מה שנמצא מתחת להלבשה התחתונה.

הקטע הוא שאני לא מדבר פה על זרים, אלא על חברים טובים, כאלו שסביר להניח שכבר שברו מוסכמות ביחד. אז למה המוסכמה הזו כל כך קשה לשבירה?

אך יגידו ויצדקו, למה שזה יהיה קריטי? אם מישהו לא מרגיש בנוח להיות ערום, אין סיבה שהוא יעשה את זה אם אפשר פשוט דקה לצאת מהחדר או להסתובב לקיר. למרות זאת, לפעמים זה נראה לי כמו התעסקות, כזו שלא הייתי רוצה שתהיה ביני לבין חברים שלי. בערך כמו כסף, אני לא אתחשבן עם חברים שלי על כלום כי זה פשוט מרגיש לי לא נכון, זו התעסקות שלא בריאה בחברויות. 

תזכו לסקס קר וליקר חם, צום קל

[theballadofthelife]

ואז שורה מאיזה שיר; ואז משפט מאיזה ספר

מתעדכן

“I never had a home, ain't nobody callin' my phone“ - 1-800-273-8255 by Logic.

“Should've done something, but I've done it enough“ - Blue and Yellow by The Used.

“Heroes always get remembered; But you know legends never die” - Emperors New Clothes by Panic! at the Disco.

“Oh don't you wonder when the light begins to fade?; And the clock just makes the colors turn to grey“ - Golden Days by Panic! at the Disco.

“Another day, Another door; Another high, Another low“ - Roots by Imagine Dragons.

“I can't change into a person I don't wanna be“ - Say Amen by Panic! at the Disco.

“And every mornin' when I wake up; I wanna be who I couldn't say I'd ever been“ - Say Amen by Panic! at the Disco.

“Say a prayer but let the good times roll; In case God doesn't show“ - Thnks fr th mmrs by Fall Out Boy.

“it's always cloudy except for; when you look into the past“ - Thnks fr th mmrs by Fall Out Boy.

“Some legends are told; Some turn to dust or to gold“ - Centuries by Fall Out Boy.

“And just one mistake; Is all it will take” - Centuries by Fall Out Boy.

“There's nothing wrong with just a taste of what you paid for“ - The Ballad of Mona Lisa by Panic! at the Disco.

“And if she had the proper words to say, she would tell him; But she'd have nothing left to sell him“ - The Ballad of Mona Lisa by Panic! at the Disco.

“Some princes don't become kings“ - Stay Frosty Royal Milk Tea by Fall Out Boy.

“Will you; Remember; Me in the same way; As I remember you“ - House of Memories by Panic! at the Disco.

“I'm not as think as you drunk I am“ - Don’t Threaten Me with a Good Time by Panic! at the Disco.

“You're so normal that you just disappear“ - Crazy=Genius by Panic! at the Disco.

“It's not a question about trust; But will you stand with us“ - Courtesy Call by Thousand Foot Krutch.

“Let’s get this thing shaking like a disco ball“ - Courtesy Call by Thousand Foot Krutch.

“I want to live like I know I'm dying“ - War of Change by Thousand Foot Krutch.

“Is it true what they say, that words are weapons?“ - War of Change by Thousand Foot Krutch.

“It hurts until it stops, we will love until it's not“ - Victorious by Panic! at the Disco.

“Fifty words for murder and I'm every one of them” - Victorious by Panic! at the Disco.

“You can talk to God, go bangin' on his door“ - Hall of Fame by The Script.

“There comes a time where every bird has to fly; At some point, every rose has to die“ - We Cry by The Script.

“Teach a man to fish; Feed a man for life; Show your kids the truth; Hope they never lie“ - We Cry by The Script.

“Do you feel that you feel too much?” - Hoops by The Rubens.

"We are all just prisoners here; Of our own device" - Hotel California by Eagles.

“Every single one's got a story to tell“ - Seven Nation Army by The White Stripes.

“I forgive you for the truth I liked you better; When you lied“ - I Forgive You by Every Avenue.

“I'm the new cancer, never looked better“ - There’s a Good Reason These Tables Are Numbered Honey, You Just Haven’t Thought of It Yet by Panic! at the disco.

“If you wanna start a fight; You better throw the first punch; Make it a good one” - The Good, the Bad and the Dirty by Panic! at the disco.

“I know what it's like to have to trade; The ones that you love for the ones you hate“- The Good, the Bad and the Dirty by Panic! at the disco.

“Sit around, pretendin' like nothing's wrong” - So Young by Portugal. The Man.

“Little birdies singing, 'Why'd ya fall so hard?' " - So Young by Portugal. The Man.

“And, honey, I only appear so I can fade away“ - Twin Skeleton’s by Fall Out Boy.

“So dance alone to the beat of your heart” - The Phoenix by Fall Out Boy.

“I’m going to change you like a remix; Then I’ll raise you like a phoenix” - The Phoenix by Fall Out Boy.

“Can nobody hear me?; I've got a lot that's on my mind“ - Hear Me by Imagine Dragons.

“It’s who we are; Doesn’t matter if we’ve gone too far“ - Who We Are by Imagine Dragons.

“There is simply nothing worse; Than knowing how it ends“ - The Calendar by Panic! at the disco.

“Is there anyone out there 'cause it's getting harder and harder to breathe“ - Harder to Breathe by Maroon 5.

“עד אשר נמצא מקום להאחז במה שלא קיים“ - חבק אותי על ידי עילי בוטנר וילדי החוץ

“כמו בים של חלומות אתה צולל למצולות ונעלם“ - חבק אותי על ידי עילי בוטנר וילדי החוץ

“ואז שורה מאיזה שיר; ואז משפט מאיזה ספר“ - חבק אותי על ידי עילי בוטנר וילדי החוץ

“כי בחיים הכל עובר; מטעויות למד והשתפר; מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך” - שיר בעפרון על ידי בית הבובות.

[theballadofthelife]

תגידי, מה פה חשוב באמת?

הולי פאקינג שיט. אני שוב נפלתי בזה. חשבתי שזו רק שמועה שגונבים כרטיסי אשראי למחזיקי חשבון נטפליקס.

אבל לא, מסתבר שזה נכון, עוד פעם. ומסתבר שכשבחרתי להאמין לזה טעיתי, עוד פעם. וככה גנבו ממני, עוד פעם.

אבל למה אני מספר לך את זה? הרי לא אכפת לך באמת. אז מה זה משנה, למה את צריכה לדעת מזה בכלל? לספר לך זה בדיוק כמו לספר לרדיו, שניכם תענו לי במשפט רנדומלי ולא רלוונטי, רק שאצלך זה זלזול.

אבל מצחיק, את פשוט טוענת שלא הבנתי נכון. כן אכפת לך, פשוט לא ככה ולא מזה. ואולי את כן רוצה בדיוק כמוני, אבל משהו אחר.

אבל אל תדאגי, זה בסדר, אני אמשיך לשתף, את תמשיכי לזלזל, אני אמשיך להתעלם. אבל בחייאת, פעם אחת תגידי, מה פה חשוב באמת?

[theballadofthelife]

רק תחבק אותי חזק עוד פעם; עד שיעבור שיחלוף הזעם

מוזר. התקופה הזאת. אולי זה שוב האוויר המזוהם בקריות או איזה מיכל אמוניה שהתפוצץ. 

שיחות על גבי שיחות ושאלות ללא תשובות. נופל על חברים ושוב קם. תופס בחבל  הדימיוני ההוא, קצת כמו נחש שאומר שזה בסדר לנגוס בתפוח אסור. 

מרגיש ששוב הרסתי הכל, אבל סביב נשמע שהכל רגיל. אם רק היה אפשר להאיר עם מחשבות, תחושות ורגשות כמו שמאירים עם הפלאש של הטלפון. משדרים שמצלמים, אבל משום מה לא משדרים מה שמרגישים.

בני אדם מוזרים. אף אחד לא יכול לקרוא מחשבות אבל כולם בטוחים שקוראים את שלהם. מנגד, כולם בטוחים שגם הם קוראים את של כולם. אירוני קצת, לא?

אבל כולם זה כולם, אני זה אני, מי אני? הרבה מחשבות. יותר מדי. לא רוצה להיות נחמד מדי, אבל לא רוצה לאבד חברים. אוהב מדי בקלות אבל תמיד מרגיש שזה חד צדדי. יודע שהחרדה משקרת, אבל בכל זאת מקשיב לה ומשתגע, בגללה מתחיל שיחות חסרות תוכן ונשאר בלי מילים. אף פעם לא יודע מה להגיד. נזכר בדיעבד.

בדיעבד צדקתי, אבל הצדקתי. בדיעבד חשבתי, אבל לא אמרתי. בדיעבד פגעתי, אבל רציתי לחבק. בדיעבד רציתי לשחרר, אבל הייתי אובססיבי.

כל מה שלא הספקתי לומר, עובר מול העיניים ונשבר.

העתיד רץ לי מהר, יש לי בכלל פטור ריצה. מנסה לתפוס בהליכה, אבל נכנע. מנסה להיות אופטימי אבל חצי הכוס המלאה שבורה.

חושב שחברים הם מרגלים, סוכנים כפולים מלאי אינטרסים. רואה את שנה הבאה גומרת הכל, אך מתחילה סיבוב חדש. סיבוב עקום, כזה שנראה כמו אליפסה ולא כמו עיגול. קצת כמו לשבת במעגל בחדר מלבני.

אל תבינו, זה בשבילי. אל תשאלו, תתעניינו. שאלות מלוות באינטרסים, כאלה שכבר נשברו עם המילים.

אנחנו מנסים למצוא את כל צבעי הקשת; עובדים קשה כדי לבנות פה משהו במילים.

[theballadofthelife]

עולה במדרגות בלי מעקה, לאף אחד לא מחכה!

זה לא משהו שמדברים עליו, זה לא משהו ששואלים. אף אחד לא בודק איפה התמרור, אם צריך רגע לנוח או לעצור, ואולי בכלל צריך כבר להקים פה עיר. אז חלק רצים, חלק זוחלים, חלק ממשיכים להתקדם וחלק עוצרים. זה יוצר קשרים מוזרים, לפעמים אפילו קצת קשים. להסתכל אחורה ולראות את חבר שלך כמה קילומטרים מאחוריך, אולי עוד לא התחיל את העלייה של ההר שמטפסים עליו, זה יוצר תחושה מטעה ולפעמים מחרידה.

להתמודד עם דבר כזה זה לא קל, צריך לסגור את הפער בשלב מסוים. אבל מה אם יש אי הסכמות? ומ�� אם אנחנו רחוקים מדי בשביל לצמצם את הפער בקלות? ומה אם אין הסכמה מי צריך להצטמצם, כמה ולאן? 

זה כמו מדרגות בלי מעקה, אפשר ליפול בקלות אך מצד שני שום דבר לא מגביל אותנו, זה דבר גמיש מאוד לכל הכיוונים. אתה יכול לגעת בחבר שלך גם אם הוא נמצא קומה מעליך, פשוט כי שום דבר לא באמת מפריד ביניכם. 

הערת הכותב: “אני מרגיש שהרבה מהקשרים שלי נראים ככה, בהרבה מהם אני קדימה או אחורה מדי. בעיקר קדימה מדי. זה גורם לי לתחושת קרבה, אני מרגיש שהתקדמתי הרבה עם אותו בן אדם מה שלא דווקא נכון, לא מבחינתו. זה עלול לגרום לי להרגיש איתו בנוח מדי, לסמוך עלי יותר מדי ואפילו להחשיב אותו ואת הקשר איתו כיותר ממה שזה באמת.”

למה אתה כל כך פאטה מורגנה? והחיים, חוזרים להתחלה.

[theballadofthelife]

המשמעות של “בוקר טוב“

היום שלחתי ל-א’ הקלטה של ארבע וחצי דקות על המשמעות של לשלוח הודעת “בוקר טוב”. וואלה, דיי חסר פואנטה, אבל חשבתי למה לא לכתוב על זה כבר?

תחשבו על זה רגע. מתי הפעם האחרונה ששלחתם למישהו או קיבלתם ממישהו [נוציא בני/בנות זוג מהדיון לכרגע] הודעה של סתם “בוקר טוב”? בלי שהייתם צריכים ממנו איזה משהו. באמת, בצורה הכי טבעית ותמימה בעולם לאחל למישהו שיהיה לו יום מעולה ושיפתח את הבוקר בטוב, אולי על הדרך לשאול איך הוא ישן או משהו אם אתם רוצים להשקיע.

החלטתי עקב המחשבה הזו אתמול בערב לשלוח ל-א’ “לילה טוב” והיום בבוקר “בוקר טוב, איך ישנת?”. התוצאות לפניכם:

בקיצור, רק מחזק את הנקודה שלי, הוא לא ציפה לקבל ממני הודעה של סתם “בוקר טוב” בלי שאני אבקש ממנו משהו. הוא ישר היה חייב לשאול “למה?”.

שינוי נושא לרגע, שימו לב לזה שתמיד כשאתם רואים מישהו, אינטואיטיבית אתם תשאלו אותו “מה קורה?” ואם ישאלו אתכם, אתם אינטואיטיבית תענו “סבבה, איך אתה?” . לא באמת אכפת לכם מה קורה עם מי שמולכם וסביר להניח שאתם לא תענו את האמת גם אם אתם מרגישים חרא באותו רגע. זה סתם משהו אינטואיטיבי, אין פה איזה משהו מעבר לזה.

לעומת זאת, “בוקר טוב” זה משהו ��ותר אמיתי. זה בעצם כמו להגיד למישהו “אני מאחל לך שהבוקר יעבור לך בטוב כי אתה באמת חשוב לי”. אני יודע שבאופן אישי, לי איחול של בוקר טוב היה יכול להפוך את היום מיום חרא שאין לי כוח לצאת מהמיטה ליום שאני מחכה לבוא לתיכון ולחבק את החמוד שכתב לי את זה.

הבעיה באיחול “בוקר טוב” היא שזה משהו שנורא מזוהה עם זוגיות. הייתי מצפה מבן הזוג שלי לשלוח לי “בוקר טוב” ואם הוא לא שלח, סביר להניח שאנחנו מסוכסכים. בערך כמו לשלוח לבבות בצ’אט בווצאפ, אמנם אני כן משתמש בלבבות בצ’אטים עם חברים אבל סביר להניח שאני אחשוב פעמיים אם לשלוח לב לפני שאני שולח את ההודעה בגלל שאני ידוע שזה עלול להיות מזוהה כאילו אני מאוהב בבן אדם ששלחתי לו את זה [בייחוד לב אדום, יש לציין]. מאותה סיבה, לצערי לא אשלח ל-א’ כל בוקר “בוקר טוב” למרות שיש בי חלק שאומר שהוא מספיק חשוב לי כדי שאני ארצה שהבוקר שלו יתחיל בכיף.

שיהיה ערב טוב אני מניח, אה? :P

[theballadofthelife]

אספרסו, חזק בקרמה וחלש בנוזל - שנה טובה

ערב טוב, שבוע טוב, שנה טובה, חג שמח, צום קל.

כל שנה באה עם המשמעויות שלה, שנה שעברה כמו שאולי ציינתי פה הייתה שנת השינוי שלי. זו הייתה טוטאלית השנה הכי מטורפת בחיים שלי, עשיתי כל דבר רק כדי להשתנות. כדי להיות הבן אדם שמסתכל במראה ואומר “אני אוהב את מה שאני רואה” [לא דווקא במובן החיצוני]. מעבר לטייטל [כותרת], שזה חשוב לא פחות לדעתי, עצם העובדה שישבתי והחלטתי שהשנה תהיה שנת השינוי שלי גרמה לכך שאציב לעצמי אתגרים שקשורים לשינוי [לדוגמה, להתחיל להפסיק לפחד ממגע וחיבוקים], שאתחיל להתחבר לאנשים ששונים ממני מהותית [לדוגמה א’, שלכו תדעו מה אני מוצא בו ובכל זאת אני חולה עליו והרבה פעמים אנחנו ממש צמד חמד] ואפילו שאתחיל להשתנות חיצונית עד כמה שאפשר.

אבל היא עברה, שנת תשע”ח עברה. הגענו לשנה חדשה, שנת סגירת המעגלים שלי. זאת תהיה שנה רגועה יותר בסך הכל, הרי אני לא צריך לשנות את מי שאני עד לרמה שאני לא מכיר אותי. אני צריך בסה”כ, בפשטות או שלא, לסגור מעגלים שנשארו פתוחים במהלך החיים. חלק לא מצומצם מהמעגלים נפתח שנה שעברה, אך בכל זאת לא חסרים מעגלים מ-17 השנים האחרונות. השנה כחלק מסגירת המעגלים אני אנתק קשרים שעושים לי רע, אבדוק את עצמי ו-”אתמודד עם החרא שהופך אותי למי שאני” [תורגם משיר], אסתכל על מקומות שעברתי בחיים ואראה מה הם נתנו לי ומה הם שינו בי. בסופו של דבר אעשה דברים שגורמים לי להרגיש שנתתי את המילה האחרונה, שהשארתי את החותם העליון - ככל הנראה הן באמצעות שיחות עם אנשים שלא דיברתי איתם המון זמן והן על ידי עניין מחאתי כנגד העבר שלי.

כל אלו הם בסה”כ דברים שאני אעשה כדי לרצות את היעד שהצבתי לעצמי, את הנושא ששמתי לשנה הזו - סגירת מעגל. אבל מעבר לזה אני החלטתי על כמה דברים נוספים שאני חייב לעשות השנה בכל מחיר:

לחזק קשרים עם חברים קרובים, כאלו שבאמת חשובים לי ורוצים בקשר הזה. לחזק עד לרמה שארגיש מספיק פתוח איתם כדי להיות מי שאני לידם, להגיד מה שאני רוצה איתם ולדבר איתם על כל דבר אפשרי.

להבין מה אנשים אחרים חושבים עלי, איך אני נראה מבחוץ. איך חברים רואים אותי, איך זרים, איך משפחה.

לסיים לימודי נהיגה.

למצוא דרך לעשות כסף בלי לעבוד תחת בוס. לא שרע לי בעבודה שלי, אבל יהיה לי טוב יותר אם את הכסף שלי אני אנהל עד הסוף.

ללמוד נושאים חדשים שתמיד רציתי ללמוד אבל אף פעם לא היה לי כוח, הן אם זה נושאים במחשבים, בפיזיקה או ללמוד לנגן בגיטרה (;

לעשות קורס/י בריסטה

לעשות קעקוע

לצאת יותר עם חברים, בייחוד בערבים. אולי אפילו להשיג “חבורה” על הדרך.

THAT’S IT. הנה אנחנו בדרך לשנה מטורפת וחדשה.

“דבר אחד בטוח, החיים הם מבחן. אני לא מבקש דבר, רק הארכת זמן...”

[theballadofthelife]

“מסתכל במראה, את עצמי לא מכיר מי זה הילד בתמונות על הקיר?”

מי שמכיר אותי יודע שהשתמשתי במשפט הזה בשביל טקסט שכתבתי לסוף שנה של התיכון. לא יודע למה, הטקסט הזה פשוט נכון בכל כך הרבה סיטואציות. אבל האמת שהפעם שמתי אותו בהקשר קצת אחר.

השנה התמודדתי הרבה פעמים עם שאלה דיי מהותית, “מי אני?”. כן, זאת שאלה קצת דפוקה, הרי אני זה אני. כל אחד יודע מי הוא בערך, החל מלדעת מה התחביבים שלך או מה סגנון המוזיקה שאתה שומע ועד ללדעת האם אתה עם מסיכה בסיטואציה כלשהי או האם אתה פשוט אתה.

אבל מה זה להיות פשוט אתה? בואו ננסה לתקוף את זה בזווית שונה, אתה מי שאתה רוצה להיות? אתה איך שהסביב�� קולטת אותך? אולי בכלל אתה זה איך שאתה במקלחת עם כל המחשבות המוזרות בראש והשירים שלא חשבת לעולם שתמלמל את המילים שלהם?

ג’יז, שאלה קשה. לא בטוח שאני יכול להכריע מה שאני חושב עליה, יש מצב שזה פשוט שילוב בין הדברים. לי לדוגמה יש שני מצבים שונים ואני לא יודע לבחור מתי זה אני, לפעמים זה אפילו מרגיש לי קצת כמו פיצול אישיות - בכל מצב אני מתנהג בצורה שונה לחלוטין. אני יכול להגיד לכם שיש טקסטים פה שכתבתי עם מצב אחד (מסיכה?) וחלק במצב אחר (מסיכה אחרת? אפשר להחליף פתאום?) ואני עלול לא להסכים עם פוסטים ישנים שכתבתי, הכל תלוי במצב רוח שלי ועם איזה מסיכה אני.

אולי אפשר להגיד שיש אופי פנימי ואופי חיצוני. האופי הפנימי זה הבסיס שלך, זה הערכים והדברים שבלעדיהם אתה לא אתה והאופי החיצוני הוא כמו אקססורי שאתה מחליף בהתאם לסיטואציה. אולי כדי שיאהבו אותך, אולי כדי שתאהב את עצמך, אולי סתם כי זה המוד ש��ך ואולי כי אתה מנסה להתאים את זה לבגדים.

אוקי דוקי, בואו נחזור לפסקה השנייה ולשאלה איתה אני מתמודד - “מי אני?”. אז ככה - אני לא בטוח שהשירים שאני שומע זה סגנון המוזיקה שלי, הוא נורא השתנה השנה בעקבות השפעות מהסביבה. אני לא בטוח שכל התחביבים שלי זה דברים שאני עושה בשביל עצמי ולא בשביל להרשים אחרים. אני לא יודע אם אני עם מסיכה או לא ליד אנשים מסוימים ואני לא יודע מי אני בלי מסיכה. אז השאלה היא, האם איך שאני רואה את עצמי זה מי שאני? או איך שאני רוצה להיות זה מי שאני?

לא אסגור בתשובה חד משמעית, אבל תנסו לחשוב על זה. אתם מי שאתם? ומה זה אומר להיות מי שאתה באמת?

“Just be as you are” - Mike Posner

[theballadofthelife]

"Holding you [her*] closely, remembering your touch”

*בשביל הפואנטה של הפוסט היום החלטתי להחליף מילה אחת בשיר המדהים הזה, את המילה המקורית שמתי בסוגריים מרובעים עם כוכבית למי שלא מכיר את השיר.

“אני צריך חיבוק” - אלו המילים שנכתבו בקבוצה שלי עם עצמי בווצאפ כדי להזכיר לי את המחשבה הלילית על הפוסט הזה. מי מכיר אותי כמו עצמי? יודע בשנייה לזהות למה התכוונתי כשכתבתי לעצמי את השורה הזו.

האמת שכשכתבתי לעצמי את התזכורת הזו הונחתי על ידי שלוש מחשבות בראש, אולי עקב התקף כלשהו ואולי סתם כי יש לי חברים מדהימים (ספציפית מדובר על א’, עמ’, עד’ ו-ר’ במידה ואזכיר אותם בהמשך). לא אפרט יותר מדי על המחשבות, הן לא רלוונטיות כרגע.

רציתי לדבר פה על האקט של החיבוק, האמת מי שמכיר אותי בתור אני של תחילת השנה יחשוב ��זה קצת מוזר לשמוע אותי מבקש חיבוק או אפילו מעלה את הנושא, הרי בתחילת שנה כל מי שבא לחבק אותי או אפילו סתם לגעת בי (גם בקטע כזה, גם לא (; ) שם לב שלא פעם אני נרתע מהנושא. לא השתנתי בהרבה מהבחינה הזו, אני עדיין נרתע מאוד ממגע, תמיד מגע היה משהו שהפחיד אותי. אך למזלי במשך הזמן גיליתי כמה יתרונות (עבורי ובכלל) יכולות להיות למגע, לחיבוק אחד פשוט ולאט לאט למדתי ואני לומד לאמץ את זה.

תחשבו על זה רגע. כשאתה נותן חיבוק למישהו, מה זה עושה? זה מקרב אותך אליו, אתה עוטף אותו והוא עוטף אותך (מגנים אחד על השני?). הדברים האלה הרבה פעמים מראים, מעבר לקרבה מסוימת בין האנשים, על מצב שבו אתה אומר בלי מילים “אני פה בשבילך”. יותר מזה אספר לכם, שבהתקף חרדה חברתית, אחד הדברים הכי חשובים זה לדעת שחבר טוב נמצא בשבילך. זה משהו שיכול להוציא מהתקף בשנייה וברוב המקרים, חיבוק אחד יותר ממספיק, הוא יכול להשאיר תחושה מספיק חזקה שתמנע ממך לקבל התקף לתקופה מסוימת.

אז בפעם הבאה שאתה מתלבטים אם לתת חיבוק למישהו שחשוב לכם, תתנו. רק לא מזמן שאלתי מישהו אם אפשר לתת לו חיבוק ובתכלס זה היה רק כדי לחייב את עצמי לתת לו חיבוק, כי בפנים אל פנים סתם ככה לא הייתי עושה את זה. 

THAT’S IT

[theballadofthelife]

הפלדה הקשה ביותר, היא זו שנסדקת ראשונה

אתחיל בלהגיד, בייחוד לאלו שמכירים אותי בלי קשר לבלוג הזה, כל הפוסט הזה נכתב תחת השפעה של התקף חרדה חברתית מאוד חזק שקיבלתי אתמול בערב עקב כך ש(בין היתר)עשיתי משהו בפעם הראשונה, הלכתי לבית של א’ וראיתי איתו גבעת חלפון. “אז רגע, התקף חרדה חברתית? למה? לא נהנת?”. נהנתי. אני אזכור את זה בתור חוויה טובה בוודאות, א’ הוא חבר מדהים (ותכלס, הייתי רוצה לשים עליו טייטל של “החבר הכי טוב”, אבל לצערי זה לא ריאלי) ואני יודע שהוא עשה ויעשה הכל כדי לגרום לכך שאני אהנה בסופו של דבר. את ההתקף קיבלתי כי לא ידעתי איך באמת להתנהל בסיטואציה הזו, הפעם האחרונה שהלכתי לחבר זה היה בכיתה ז’ וגם זה היה כדי לשחק במחשב. האמת, הפוסט הזה נכתב גם הרבה בגלל מחשבות שהיו לי בזמן ההתקף על א’, ובגלל שאני יודע שהוא קורא את זה - אל תיקח את זה בפאן השלילי גם אם לפעמים בעקבות התקפים זה נראה כאילו אני מנסה להוציא את כל הרע (עליך, בד”כ). אני חולה עליך.

אוקיי, האמת שאני לא באמת יודע מה לכתוב פה. בתכלס אני נותן את הכותרת לפני שאני כותב את הפוסט כדי שיהיה לי כיוון. הכותרת הנוכחית נקבעה ��קב כך שחשבתי שזה הולך להיות פוסט על כך שקשרים שלי עם אנשים נחלשו ובין היתר בתור סוג של פוסט תגובה לפוסט הזה. אז אולי באמת אדבר על זה קצת אם כבר. החופש עובר עלי מעולה, עד כמה שאני פחדתי ממנו הוא עובר עלי ממש סבבה בינתיים. כן, גיליתי דברים על אנשים וגם על עצמי, לא רעים במיוחד ברוב המקרים. אכלתי צ’יפס עם א’, הלכתי ל-”באהבה סיימון” עם חבר’ה מהתיכון, אני מתכנן להתחיל לעבוד בפעם הראשונה בקרוב, מחר כנראה נפגש עם ר’ להמבורגר. חיי את החלום?

אולי. אני לא יודע איך מתנהלים בחופש כמו שכבר הבנתם, בכללי מעולם לא הייתי מעורב ביותר מדי סיטואציות חברתיות ככה שאני לא יודע איך להתנהל בהן. הרבה פעמים גם אנשים בטוחים שאני עושה את זה בכוונה וצוחקים ואני זורם עם זה, מעדיף שיצחקו על מה שעשיתי מאשר שינחמו אותי עם “מה? בחיים לא יצאת ביום העצמאות?”. אבל זה פחות משנה. אמנם ההתקף של אתמול התחיל לי עקב כך שעשיתי משהו בפעם הראשונה, אבל הוא המשיך והתחזק כי הרגשתי שקשרים שלי עם אנשים נחלשים. יותר מזה, בעקבות ההתקף הבנתי שאני נורא תלותי בחברים הרבה פעמים, אפילו בחברים נורא ספציפיים. לדוגמה א’ שיצא לי לחפור עליו פה כבר - הוא היחיד בעולם שמסוגל אשכרה להוציא ולהכניס אותי מהתקפי חרדה חברתית בצורה חופשית לגמרי. אולי הוא לא יודע את זה ואולי הוא לא יודע איך לשלוט על זה, אבל הוא עושה את זה.

האמת, נכון לכרגע, הכי כואב לי על זה שאני מרגיש שהקשר שלי איתו נחלש. אמנם נכון, אין לאף אחד מאיתנו מה לעשות עם זה, אני יכול לדבר איתו על זה אבל מה זה יתן? זה לא שאם אני אגיד לו “א’, אני מרגיש שהקשר שלי נחלש איתך” יהיה לו הרבה מה לעשות. הוא יוכל להבטיח (כמו שהוא עשה בעבר) שהקשר לא יהרס, אבל אני לא מאמין לו, זה לא משהו שאפשר להבטיח.

טוב, הפוסט הזה יוצא שלילי מדי, לא רציתי שהוא יהיה ככה. אני חושב שאסיים אותו פה במשפט משיר כי גם דיי נגמרה לי הדודה של הכתיבה.

“שובל של חברים שעשו אותי אומלל, אבל אני לא אומר חבל כי הכל נהיה נסבל. החיים כבר לא מבוך כי יש על מי לסמוך, אנחנו כמו אחים ממש קרובים כמו ברוך ושרוך“

[theballadofthelife]

אמת כואבת ושקר מנחם

החופש הגדול הגיע ואיתו כל הכיף מתחיל. יוצאים עם חברים, יושנים עד מאוחר, הולכים לים, חוגגים עד אור הבוקר ועושים מה שרוצים בעצם. אז למה בעצם יש שמפחדים כל כך מקצת חופש? למה אני פוחד מהחופש הזה?

אולי זה בגלל שאני רגיל משנים קודמות. בתכלס בסוף שנה שעברה ישבתי רגל על רגל בבית ושיחקתי במחשב במשך כל החופש. כן, תתפלאו, אפשר להעביר חודשיים על המחשב לבד. זו אפילו לא בעיה כזו גדולה.

אבל האמת? אני חושב שהסיבה האמיתית היא שאני פוחד לגלות את האמת. “שו אמת?” אתם שואלים? האמת שאני לא כל כך בטוח. אולי אני פוחד לגלות את האמת על עצמי, לכאורה בתיכון אני יכול להתחבא מאחורי מסיכות או לחילופין להוריד אותן ולהיות מי שאני, מה שאני לא יודע אם אני אדע לעשות מחוצה לו. אולי זו עצם העובדה שאני יודע שאני לא אדע להתמודד עם רוב הסיטואציות החברתיות שהחיים יפילו עלי ואני פוחד להתמודד עם זה פנים אל פנים, זה מעין חור בהשכלה שישאר איתי לעד ולא אוכל לסגור אותו בחיים. אפילו יכול להיות שאני פוחד פיזית לבלות בחופש הגדול, בכל זאת רק היום פחדתי לבקש חיבוק מאנשים בתיכון כשרציתי, כאילו שזו פעם ראשונה שאני נותן חיבוק למישהו...

אני מניח שאני גם פוחד לגלות מי חבר אמיתי שלי ומי לא, מי נמצא איתי רק כי היינו ביחד בכיתה ומי ימשיך להיפגש איתי מדי פעם גם בחופש. מכך נובע שסביר שאני גם פוחד להיות לבד, אני לא רוצה להיות לבד כל החופש וזו סיטואציה שיכולה לקרות, אני לא אוכל להיפגש כל יום עם אנשים. לכולם יש עיסוקים מדי פעם.

טוב, זו הייתה סתם ההתבכיינות היומית שלי, בואו נתקדם. בדרך כלל אם הייתם שואלים אותי אם אני באמת רוצה לדעת את האמת, אם אני רוצה שלא ישקרו לי והאם אני מסוגל להתמודד עם דברים שקורים גם אם הם לא בדיוק כמו שהייתי רוצה, אני מניח שהייתי עונה כן. הרי כולם מעדיפים את האמת הכואבת על השקר המנחם, לא?

אז... לא. או לפחות לא יודע. הרבה פעמים נורא נוח לי לחיות עם שקרים מסוימים, לפעמים כיף לי לחשוב שיש אנשים שהם החברים הכי טובים שלי גם אם בדיעבד הם היו תוקעים לי סכין בגב ברגע שהייתה להם האופציה. לפעמים אני אוהב להרגיש שיש לי מה לעשות כל היום כשבפועל אני יודע שאם לא היה לי נטפליקס סביר להניח שהייתי משתעמם למוות חצי מהשבוע.

“אבל למרות הנוחות בשקרים האלו, לא היית רוצה לדעת את האמת?” אני חושב ושואל את עצמי. כנראה שאם הייתם באים אלי פנים אל פנים ושואלים אותי, הייתי עונה שכן. בפועל לעצמי בראש, אני לא באמת יודע מה לענות. מצד אחד אני רוצה לדעת את האמת, מצד שני אני יודע שסביר להניח שאתבאס אם היא לא תתאים עם התפיסה שלי.

בקיצור, אאלץ להתמודד עם זה. אם זה הדברים הקטנים כמו לבקש או לתת חיבוק כשאני רוצה, או אם זה עם דברים שאגלה על עצמי ועל אחרים בחופש.

“That’s a how a superhero learns to fly“ - “Superheroes”, The Script.

[theballadofthelife]

If I told you what I was, Would you turn your back on me?

Monster - By Imagine Dragons

[theballadofthelife]

I’m bleeding out for you, for you

חברים זה עם מוזר. יצא לכם לשבת ולחשוב על זה פעם? אבל באמת באמת לחשוב על זה. מי חבר שלכם? מה זה “חבר” בכלל? וגם אם “חבר” אפשר להגדיר, אז מה זה “חבר אמיתי” או “חבר טוב”? מה ההבדל?

יוצא לי הרבה לתהות בנוגע לדברים כאלה. רוב המחשבות צצות בעת התקפי חרדה חברתית כשהמחשבות גולשות לכל עבר ומאשימות כל עובר אורח במצב שלי. 

בואו ניקח כמה צעדים אחורה, יש בכלל דבר כזה חברים? יצא לי לשמוע לא מעט על אנשים שטוענים שחברים לא באמת קיימים - שהכל אינטרסים, הכל זה “תאכל או שיאכלו אותך” וברגע שהם יוכלו, הם יתנו בך את הסכין בגב. תמיד תהיתי בנוגע לאנשים שטוענים את זה, האם הם חושבים שהם יכולים להיות חברים? אם כן, זה לא סותר קצת את הטענה שלהם? ואם יש כל כך הרבה אנשים שטוענים את זה, איך זה שהם לא מוצאים אחד את השני ונהיים חברים אחד של השני? בלי אינטרסים, רק אהבה טהורה.

אולי זה פועל קצת כמו להט”בים להט”בפובים? אולי הם בכלל מנסים להסתיר את מי שהם באמת באמצעות אמירות לא נכונות, אך כאלו שסביר שאנשים אחרים יסכימו איתם.

נחזור קצת אלי, בכל זאת אני יותר מעניין. אני שאלתי פה הרבה שאלות אבל עדיין לא עניתי על אפילו אחת, אולי זה הזמן? באופן אישי, נורא קשה לי לקרוא למישהו חבר. להגיד שבן אדם חבר שלי זה דבר ששווה המון עבורי, אך אני לא באמת יכול להגיד את זה בלב שלם ברוב המקרים. ניסיתי במשך המון זמן להגדיר עבור עצמי איך הדברים האלו פועלים והתשובה החד משמעית שלי היא שאין לי תשובה. בכל פעם ההגדרה שלי משתנה, האנשים שאני אוהב שונים, קשרים נהרסים ומתחדשים וכבר אי אפשר להגדיר מה חשוב ומה לא.

נכון לרגע כתיבת הפוסט הז��, אני מחשיב כחבר כל אחד שאני בעצם מדבר איתו ביום יום. כל אחד שאני יכול להעביר איתו את הזמן בכיף. “אז מה אתה אומר פה? שאתה חבר של כל בית הספר?” - כן, זה לגמרי מה שאני אומר. אני חושב שאני יכול להיות חבר של כל אחד שירצה שאני אהיה חבר שלו.

אבל פה אני גולש לבעיה אחרת, חברים אמורים להיות האנשים שיעמדו לצידך בכל מצב, לא? מה מבטיח לי שכולם כולל כולם יעמדו לצידי בכל מצב? אז התשובה היא שכלום. בגלל זה הרחבתי את ההגדרה, יש חבר ויש חבר טוב. חבר טוב זה כבר בן אדם שאני יודע שיהיה לצידי תמיד, כזה שאני יכול לבטוח בו ולתת בו אמון של 100%. נכון להיום אני יכול לספור על חצי יד את האנשים שאני מגדיר כחברים טובים.

“דיי לזרוק משפטים, ברגע שהם יוכלו הם ידקרו אותך” אני מניח שחלקכם חושבים על זה כרגע. זה בסדר, אבל אני מאמין ��חברות אמיתית. אולי אני אופטימי מדי, אבל יש אנשים שאני מרגיש שישארו איתי תמיד, כאלה שעשו המון עבורי ואני המון עבורם. אנשים שאעשה הכל כולל הכל בשבילם. יותר מזה אני יכול לספר לכם שהפחד הכי גדול שלי זה לאבד קשר עם חבר קרוב.

אז נכון, דפקתי פה חפירה וכרגע אין פואנטה. אז נסכם קצת, אולי זה בגלל מה שעבר עלי בשנים קודמות ואולי זה בגלל החרדה החברתית, אבל אני צריך את חברים שלי ואני מעריך אותם מאוד. לפחות את החברים הטובים שבהם. הרבה פעמים אנשים בטוחים שאני מאוהב בחברים טובים שלי מרוב שאני נדבק אליהם ועושה כל מה שאני יכול כדי שיהיה להם טוב, אפילו אם אני מגזים בקטעים האלה. נכון להיום קשה לי להגיד בוודאות שיש לי חבר שאני נותן בו אמון של 100%, אבל יש הרבה שמתקרבים לזה ואני מקווה יום אחד שאני לא אוכל רק להגיד על מישהו שהוא חבר טוב שלי, אלא להגיד עליו שהוא החבר הכי טוב שלי. אבל מה זה חבר הכי טוב? בפרק הבא כבר אני מניח.

Are we tough enough For ordinary love?

[theballadofthelife]

מחשבות ליליות של תחילת בלוג

היי (:

מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לכתוב שטויות באינטרנט, החל מדברים שעוברים עלי ועד לעצות שאני כותב בשביל אנשים אחרים. היופי באינטרנט הוא שאני בן אדם מאחורי מקלדת, אני יכול לכתוב כל מה שאני רוצה ולא יהיו לזה השלכות על החיים האמיתיים שלי.

אך נמאס לי לכתוב באינטרנט והבנתי שאני צריך מקום משלי, מה גם שאפילו באינטרנט כבר הרבה מכירים אותי וזה חוסם אותי מלכתוב דברים עמוקים יותר. המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה “היי, למה שלא אכתוב יומן? הרבה אנשים בהיסטוריה כתבו יומנים. חלקם אפילו דיי מפורסמים” אז ניסיתי את זה וכל מה שיצא מזה היה דף ריק. הבנתי שאני לא מסוגל לכתוב דברים בידיעה שאף אחד לא קורא אותם.

החלטתי להתייעץ עם כמה אנשים שאני נורא מעריך והגעתי להחלטה להרים בלוג אנונימי, כזה שאכתוב בו מה שאני רוצה, אנשים יקראו ויגיבו וזהו. זה ישאר בגבולות האינטרנט.

בבלוג אני אספר הרבה על מהלך היום שלי, על דברים שעוברים עלי בתור בן אדם עם חרדה חברתית שהחיים שלו התהפכו ב-180 מעלות בשנה האחרונה, אתן טיפים לאנשים ואכתוב מחשבות רנדומליות שעולות לי לראש.

שיהיה לילה טוב - הבלדה של החיים.