#אסון

[historyistold]

ספינת משא עם מכולות התנגשה בגשר פרנסיס סקוט קי במדינת מרילנד, ארצות הברית. כתוצאה מההתנגשות הגשר באורך 2.6 קילומטרים קרס בעוד הספינה עלתה באש וטבעה. בגשר, שנבנה ב־1977, חלפו כ־11,5 מיליון רכבים בשנה, לא ידוע כמה נהרגו, אך רכבים רבים נפלו למים.

‏#francisscottkey #francisscottkeybridge #maryland #usa #crash #disaster #historyistold

[tilbageidanmark]

[anaelllllla]

צפייה ב-'בורא 190: האדם ניצב מול הטבע (מול הבורא) ומזיק לו' ב-YouTube

[jewvian]

הייתי מנותקת מחדשות במשך שעות. באמת אין מצב שתהיה שבת אחת שקטה?

עד מתי הצפון ימשיך להיות מופקר? למה הגענו למצב ש"צריכים" עשרה ילדים הרוגים כדי שמשהו יזוז פה?

וההורים.... שלחו ילדים לשחק כדורגל.... כמה כאב, איזה אסון. שוב נשבר הלב.

[roaminglettuce]

אני כותבת את זה בעברית כי אין לי כוח יותר לכתוב באנגלית

אבל באמת שאירים זה העם הכי סתום במערב אירופה אין לי מה להגיד

בתיכון היה לי עניין לא ברור עם לקרוא על היסטוריה אירית אז אני יודעת יותר ממה שבריא לישראלי הממוצע לדעת על היסטוריה אירית ובאמת בקווים כללים היא מאוד מזכירה את הכיבוש אבל כשנכנסים לעומק העניין אין לזה דבר וחצי דבר עם הכיבוש

כן יש כיבוש והוא רע מאוד. התנחלויות הן לא מפעל לגיטימי ובטח ובטח שחיילי צה"ל לא צריכים להקריב את החיים שלהם על חבורה של מטורללים על גבעה שהולכים ופורעים בפלסטינים. וגם בתוך ישראל הדיכוי של החברה הערבית הוא מחריד והייבוש של החינוך בערים הערביות הוא מזעזע

וכן, ערבית צריכה לחזור להיות שפה רשמית בישראל לצד עברית ורצוי אתמול, וילדים יהודים צריכים ללמוד ערבית מכיתה ג' בדיוק כמו שילדים ערבים לומדים עברית מכיתה ג'

א-בל

להשוות בין החזרה של העם היהודי שהוא ילידי לארץ ישראל (מוכנה לעשות לכם סיור במוזיאון ישראל חינם אין כסף כדי להראות לכם עדויות שהיו כאן יהודים וכתבו כאן עברית עוד לפני שמוחמד היה בתכניות של ההורים שלו), לבין הפרויקט הקולוניאלי האנגלי באירלנד שנמשך 800 שנה של דיכוי מזעזע כולל מסים הזויים כולל איסור לימוד השפה האירית כולל איסור על נגינה בנבל כולל רעב תפוחי האדמה כולל מרגרט תאצ'ר שהיתה אסון לכל בריטניה ולצפון אירלנד בפרט - זו השוואה שהיא לא נכונה ומסוכנת

ואם הם חושבים שחמאס הם השותפים הטבעיים שלהם אז שיהיה להם בהצלחה כי איתם לא יהיה להם יום שישי הטוב יהיה להם יום שבת השחור

זהו תודה שבאתם לטד טוק שלי זה ישב עלי מאז שבטעות התיישבתי בבית קפה בדבלין שהיו על הדלת שלו סטיקרים של בויקוט איזראל

[wolrith]

הלכתי ליד ושם לא מזמן - למי שלא בישראל אבל איכשהו יודע לקרוא עברית, זה המוזיאון שואה הגדול שלנו בירושלים. המבנה בנוי בסגנון ברוטליזם, הראשון שראיתי שבאמת יש לו פילוסופיה ולא סתם נראה כמו גוש בטון מכוער. בפנים יש מאות תצוגות שמספרים את אירועי השואה בסדר שהן קרו בערך, מהעלייה של היטלר לשלטון עד לצעדות המוות והקמת מדינת ישראל בסופו של דבר.

אני הסתובבתי שם עם מדריכה שהסבירה על כל תצוגה לעומק, מהנעליים של הנספים עד לשלטי הפגנה של נאצים, שכתבו דברים כגון "חזרו לפלסטין" וכזה. התעמולה של הנאצים מאוד מזכירה לי, כמובן, את התעמולה כיום. המדריכה אפילו הסבירה קצת איך חלק מהתעמולה השתחלה לעולם כיום.

יש שם גם חדר שמציג את תגובת העולם לשואה - איך שאפילו כשהיה ברור מה קורה, התגובה הייתה חלשה וחסרת מאמץ. איך שהמלחמה הייתה מרוכזת בלקחת את השטח בחזרה ולהפיל את היטלר, אבל אף פעם לא בכוונה להציל יהודים. היהודים שנוצלו היו במקרה מטוב לבם של חיילים או פשוט כתוצאה מניצחון לפני שהספיקו להרוג אותם במחנות. העולם כולו עמד בשקט בזמן שרצח העם הכי גרוע בהיסטוריה קרה מולם, ולא עשה כלום עד שהיה ברור שהיטלר ישפיע גם עליהם לרעה.

קיבלנו את מולדתנו אחרי שנים של סבל ודיכוי כל מאמץ ציוני - רצו שנהיה מפוצלים וקלים להשמדה. רק כשיצאנו מהשואה ונלחמנו הסכימו לתת לנו מדינה תחת תנאים קשים, רק כדי להוכיח שהם לא כמו נאצים. מיד אחרי ההקמה, נשכחנו. או שהדעה הייתה נגדינו, או שלא זכרו אותנו כלל. במלחמות היינו לבד נגד אויבים רבים. כל מדינה אחרת שהייתה נתקפת כמו שאנחנו נתקפנו מספר פעמים, הייתה מקבלת תמיכה בין לאומית מוחלטת ועזרה צבאים בימו. בשבילנו עשו את המינימום - נאלצנו לעבוד ולהפוך אותנו לבעלי תועלת. למדנו שלעולם לא נתקבל בקהילה הבין לאומית, לעולם לא יעזרו ליהודים מרצון. הפכנו את עצמינו ליקרים למערב רק כדי שלא נדאג מהשמדה בכל רגע. לעולם לא יקבלו אותנו בציבור למה שאנחנו, אבל כלקוח צבאי אמריקאי, או מבצר במזרח התיכון, אי אפשר לנטוש אותנו שוב. היהודים למדו שכדי למנוע אסון, אנו צריכים להיות יקרים מלנטוש ולהשמיד.

המילים האחרונות של אחד מקורבנות השואה מוצגים על שלט גדול לקראת היציאה של יד ושם. אלו מילים שמהדהדות כיום ומצלצלות לי בראש. המילים האחרונות שלו לפני שנספה ברצח עמו, בבדידות מהעולם לפני רצח קהילתו ומשפחתו:

זכור את אשר עשה לך עמלק.

[koheletgirl]

תאמר נפאר להארץ, המאמר המלא מתחת לקאט

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. החלטתי לא לפרסם כי אנחנו, הפלסטינים בארץ (וגם היהודים שלא התפכחו), נמצאים בסכנה: אנשים נעצרו על פוסט, שיתוף ולייק. אך הכאב כבד מדי, כבד מכדי לשאת אותו לבד.

أكتب هذا المقال منذ شهر. قررت عدم نشره لأننا، الفلسطينيين في إسرائيل (واليهود الذين لم يستيقظوا)، في خطر: لقد تم اعتقال الناس بسبب النشر والمشاركة والإعجاب. لكن الألم ثقيل جدًا، ثقيل جدًا بحيث لا يمكن تحمله بمفردك.

אם העיניים הקטנות שלנו יכולות לראות את גודל האימה, האם ליבנו הגדול יכול להכיל שני כאבים יחד?

إذا كانت أعيننا الصغيرة تستطيع أن ترى حجم الرعب، فهل يمكن لقلوبنا الكبيرة أن تتحمل ألمين معًا؟

כראפר פלסטיני ומוסיקאי החי בישראל, הייתי פעיל וקול בולט למען שוויון זכויות מתחילת הקריירה שלי. לאורך השנים עזרתי לפתח ולהיות חלק מקהילה קטנה של אמנים יהודים ופלסטינים הפועלים יחד מתוך תפישה של "מאבק משותף" (resistance־co) מתוך אמונה שעלינו להתנגד לעוולות ביחד, כתנאי מקדים לחיים משותפים. עם הזמן נהפכנו פשוט לחברים טובים.

باعتباري مغني راب وموسيقي فلسطيني أعيش في إسرائيل، كنت ناشطًا وصوتًا بارزًا من أجل المساواة في الحقوق منذ بداية مسيرتي المهنية. على مر السنين، ساعدت في تطوير, وكنت جزءاً من, مجتمع صغير من الفنانين اليهود والفلسطينيين, الذين يعملون معًا انطلاقًا من مفهوم "النضال المشترك" (resistance־co) وانطلاقا من ايماننا بأنه يجب علينا أن نعارض الظلم معًا، كشرط مسبق للعيش المشترك. بمرور الوقت تحولنا لأصدقاء.

אבל ב–7 באוקטובר הדינמיקה בקבוצה שלנו השתנתה פתאום ונעשתה פחות ברורה. כולנו נחרדנו מהסרטונים ממתקפת חמאס שהודלפו באינטרנט, אבל משהו באנרגיה הרגיש אחרת. כבוי. משהו בהודעות לא עבר לצד השני, עד כמה שהבעתי עצב, שוק ושברון לב מהמראות של אזרחים לא חמושים נסים על נפשם ונרצחים, עדיין היה חסם מסוים. ישקר מי שיאמר שמראות ה–7 באוקטובר לא הפכו לו את הבטן, אך זו לא הפעם הראשונה שראינו זוועות. לצערי, על האדמה המקוללת הזו ראינו מספיק.

لكن في 7 أكتوبر، تغيرت الديناميكية في مجموعتنا فجأة وأصبحت أقل وضوحًا. لقد شعرنا جميعًا بالرعب من مقاطع الفيديو لهجوم حماس والتي تم تسريبها عبر الإنترنت، ولكن شيئًا ما في الطاقة بدا مختلفًا. منطفئ. شيء ما في الرسائل لم يصل إلى الطرف الآخر، بقدر ما عبرت عن الحزن والصدمة والحسرة لرؤية مواطنين عزل يهربون ويقتلون، لا زال هناك حاجز معين. يكذب من قال إن مشاهد 7 أكتوبر لم تقلب معدته، لكن هذه ليست المرة الأولى التي نرى فيها فظائع. ولسوء الحظ، لقد رأينا ما يكفي على هذه الأرض الملعونة.

לקח לי כמה ימים להבין שאנחנו מתמודדים עם משהו חדש. אכן, עינינו הקטנות ראו כבר זוועות גדולות ולמדנו יחד איך לשלב קולות ולמחות נגד, אך בכל המקרים זה היה למען אסון פלסטיני שגרמו הממשלה הישראלית, הצבא, או המתנחלים. לכן ב–7 באוקטובר הגבתי מתוך אותה תחושת בטן. אך הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה, ולקח לי זמן לפרק את זה ולהפנים שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת, ואני לא ממש ידעתי איך להכיל את זה.

استغرقني الأمر بضعة أيام لأدرك أننا نتعامل مع شيء جديد. والحقيقة أن أعيننا الصغيرة قد شهدت بالفعل فظائع كبيرة وتعلمنا معًا كيف نضم اصواتنا معا ونحتج، ولكن في كل مرة كان الأمر رداً على كارثة فلسطينية سببتها الحكومة الإسرائيلية, الجيش أو المستوطنون. لهذا السبب في السابع من أكتوبر كانت ردة فعلي نابعة من نفس الشعور الغريزي. لكن هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في المجموعة، واستغرق الأمر بعض الوقت لتفكيك الأمر والادراك أنهم هذه المرة هم من يشعر بالضعف، وأن هويتهم مهددة، ولم أعرف حقًا كيف احتوي هذا الامر.

התקשרתי לאחת מהאחיות היהודיות ושיתפתי את רגשותי בכל הכנות: "חביבתי, אני רואה את הפגיעות שלך, אני רואה אותך רועדת ומשותקת, אני רואה אותך מפחדת לעזוב את הבית, אני רואה אותך בורחת מהחושך שבחוץ ומתכנסת בתוך העלטה הפנימית שלך, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך".

اتصلت بإحدى الأخوات اليهوديات وشاركتها مشاعري بكل صراحة: "حبيبتي، أرى ضعفك، أراك مشلولة وترتجفين، أراك خائفة من مغادرة المنزل، أراك تهربين من الظلام في الخارج وتنطوين في ظلامك الداخلي، وكل ما أريد فعله هو أن أعانقك."

אין לי קושי להביע אמפתיה כלפי כל אדם שנפגע, הקושי הוא בסטייטמנט הפוליטי, כי בשביל לחבק את הכאב הנורא הזה, צריך לעמוד בתור ארוך של מנהיגי העולם המערבי והתקשורת העולמית, שמחבקים את ישראל רגשית, פוליטית וגם מלחמתית. אלה אותם גופים שמתעלמים מהכאב שלנו ומממנים את מחיקתו מאז ומתמיד.

لا أجد صعوبة في التعبير عن التعاطف مع أي شخص أصيب بالأذى، الصعوبة تكمن في البيان السياسي، لأنه من أجل احتضان هذا الألم الرهيب، لا بد من الوقوف في صف طويل من قادة العالم الغربي ووسائل الإعلام العالمية، الذين يحتضنون إسرائيل عاطفياً وسياسياً وعسكرياً. هذه هي نفس العناصرالتي تتجاهل آلامنا وتمول محوها منذ الأزل.

אני שונא אלימות. גדלתי ועודני גר בעיר לוד, אחת הערים האלימות במזרח התיכון. אני לא שונא אלימות באופן תיאורטי, חוויתי אלימות. מעולם לא החזקתי אקדח, מעולם לא הלכתי לשום צבא, והדברים הכבדים ביותר שאני מחזיק בידי הם העט והמיקרופון שלי.

أنا أكره العنف. نشأت ومازلت أعيش في مدينة اللد، إحدى أكثر المدن عنفًا في الشرق الأوسط. أنا لا أكره العنف نظريًا، لقد عشته. لم أحمل سلاحًا قط، ولم انضم أبدًا إلى أي جيش، وأثقل ما أحمله في يدي هما قلمي وميكروفوني.

כשאני נמצא מול תקשורת ישראלית או מערבית, זה מרגיש יותר כמו חקירה מאשר כמו ריאיון. "האם אתה מגנה את חמאס?", אין תשובה נכונה לשאלה לא נכונה. אני מגנה כל פגיעה בחפים מפשע, נקודה. כל חיי אני נלחם באפליה נגד אנשים חיים, למה שאתחיל להפלות בין המתים?

عندما أقف أمام وسائل الإعلام الإسرائيلية أو الغربية، يبدو الأمر أشبه بالتحقيق وليس المقابلة. "هل تدين حماس؟"، لا توجد إجابة صحيحة على سؤال خاطئ. أنا أدين أي اذى يلحق بالأبرياء. نقطة. أنا احارب التمييز ضد الاحياء طوال حياتي، لماذا سأبدأ الآن بالتمييز بين الأموات؟

הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה שלנו, ולקח לי זמן להבין שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת

هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في مجموعتنا، واستغرق الأمر بعض الوقت لأفهم أنهم هذه المرة هم الذين يشعرون بالضعف، وأن هويتهم مهددة.

אני מנסה להבין איזה מסר התקשורת או העולם המערבי והישראלי מנסים להעביר לפלסטינים. ממש עכשיו ברגע זה עומד מולכם דור שלם של ילדים מדממים בעזה, מה המסר שתרצו להעביר להם, מעבר ל"תגנו את חמאס", או "למה הדור שלפניכם בחר בחמאס?", או "משתמשים בכם כבמגן אנושי"?

أحاول أن أفهم ما هي الرسالة التي يحاول العالم والاعلام الغربي والإسرائيلي إيصالها إلى الفلسطينيين. الآن، في هذه اللحظة، يقف أمامكم جيل كامل من أطفال غزة الذين ينزفون دماً، ما هي الرسالة التي تودون توجيهها إليهم، غير "أدينوا حماس"، أو "لماذا اختار الجيل الذي سبقكم حماس؟" "، أو" يتم استخدامك كدروع بشرية "؟

תנשמו עמוק, תתנתקו שנייה מהמשפטים שכל תקשורת ומנהיג משננים כמו תוכים; נסכים עליהם או לא נסכים עליהם, זה לא עקרוני כרגע. אם הם אמיתיים הם לא ייעלמו, אז אל תחששו לשים אותם בצד לרגע. תסתכלו בעיניו של אחד מהילדים ותתארו לו את מקומו בעולם: "אם תשתמש בנשק אז אתה טרוריסט, ואנחנו ניקח מארה"ב ספינות, מטוסים, טנקים, נשתמש בנשק חוקי ונשק לא חוקי לפי האו"ם, ונחמש את הצבא שימחק את עזה!

خذوا نفساً عميقاً، وانفصلوا للحظة عن الجمل التي يحفظها كل إعلامي وقائد مثل الببغاوات؛ نتفق عليها أو لا نتفق، فهذا ليس اساسيا الان. إذا كانت حقيقية فلن تختفي، لذا لا تخف من وضعها جانبًا للحظة. انظر في عيون أحد الأطفال واوصف له مكانه في العالم: "إذا كنت تستخدم الأسلحة فأنت إرهابي، وسوف نأخذ السفن والطائرات والدبابات من الولايات المتحدة، وسوف نستخدم الأسلحة القانونية والغير القانونية بحسب الأمم المتحدة، وسنسلّح الجيش الذي سيمسح غزة!

"אם תגיש בקשה לחקירה בהאג על מה שעשינו, אז תדע שיש לנו מדינות־חברות שיטילו עליך וטו! אם תחליט למחות בצורה לא אלימה ותבקש להחרים מוצרים שלנו, אנחנו נדאג שבעולם יעבירו חוק חדש שיעצור אותך על אנטישמיות!

"إذا قدمت طلبًا لإجراء تحقيق في لاهاي بشأن ما فعلناه، فاعلم أن لدينا دولًا أعضاء ستفرض عليك حق النقض! إذا قررت الاحتجاج بطريقة غير عنيفة وطلبت مقاطعة منتجاتنا، سوف نتأكد من صدور قانون جديد في العالم لاعتقالك بتهمة معاداة السامية!

"אם תשתף פעולה איתנו כמו הרשות הפלסטינית, עדיין נפקיע וניקח ממך אדמות, נזרוק אותך לכלא ללא כתב אישום. העסקים ועצי הזית שלך יישרפו על ידי מתנחלים בגיבוי הצבא והמדינה, העיתונאים שלך יירצחו מול המצלמות. נגיד שזה לא אנחנו ירינו, אחרי שנה נודה בזה, ותנחש מה? לא נמצא אשמים כי לא נחפש אותם!".

"إذا تعاونتم معنا مثل السلطة الفلسطينية، فسوف نستمر في ابتزاز أرضكم والاستيلاء عليها، وسنلقي بكم في السجن دون تهمة. وسيحرق المستوطنون المدعومين من الجيش والدولة أعمالكم التجارية وأشجار الزيتون، وسيُقتل صحفيوكم أمام الكاميرات. سنقول أننا لسنا من أطلق النار، بعد عام سنعترف بذلك، واحزروا ماذا؟ لن نجد المتهمين لاننا لن نبحث عنهم!".

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. לפעמים הוא עובר עשר עריכות ביום, ולפעמים ימים שלמים סתם מונח במחשב. לפעמים אח יהודי אומר שזה טו מאץ', לפעמים אח פלסטיני אומר שזה טו ליטל, לפעמים עורך דין יגיד שאין לדעת על מה עוצרים היום, ולפעמים אני עונה לו שזה לא המעצר שמרתיע אותי, אלא מה שבא אחריו: ההסתה באינטרנט נגד כל דעה שונה או נקודת מבט רחבה או מורכבת יותר, הסתה שבקלות תתפתח לאלימות (כולנו ראינו איך זה התפתח עם ישראל פריי). ואני חי בלוד, איפה שיש נשק יהודי חוקי ונשק ערבי בלתי חוקי, ובימינו לא חסרים אויבים לאף אחד. מה שכן חסר זה חברים, ואנחנו חיים על אדמה שבולעת חברים.

أكتب هذا المقال منذ شهر. في بعض الأحيان يتم إجراء عشرة تعديلات عليه يوميًا، وأحيانًا يبقى على الكمبيوتر لايام من دون ان المسه. أحيانًا يقول أخ يهودي إنه مبالغ به، وأحيانًا يقول أخ فلسطيني إنه غير كافٍ، وأحيانًا سيقول المحامي إنه لا يمكن اليوم معرفة على اي سبب ممكن اعتقالك، وأحيانًا أجيبه بأن ليس الاعتقال هو ما يخيفني, انما ما يأتي بعده: التحريض على الإنترنت ضد أي رأي مختلف أو وجهة نظر أوسع أو أكثر تعقيدًا، التحريض الذي يمكن أن يتطور بسهولة إلى عنف (لقد رأينا جميعًا كيف تطور الأمر مع يسرائيل فراي). وأنا أعيش في اللد، حيث توجد أسلحة يهودية قانونية وأسلحة عربية غير قانونية، وفي هذه الأيام لا يفتقر أحد إلى الأعداء. ما ينقصنا هو الأصدقاء، ونحن نعيش على أرض تبتلع الأصدقاء.

כולנו צריכים חברים יותר מתמיד. כולנו איבדנו כמה חברים. סבתא שלי איבדה חברים ומשפחה ב–1948, כשכל החברה הפלסטינית נקרעה לגזרים ופוזרה ברחבי האזור והעולם. ההורים שלי איבדו חברים באינתיפאדה, אני איבדתי חברים לפשע בעיר שלי, וחמישה קרובי משפחה לפני חודש בעזה. חברי איבדו חברים במסיבת נובה, וחברים שנהרגו או נחטפו על ידי חמאס. איבדנו חברים שהעמידו אותנו בעמדות לא הוגנות, שדרשו מאיתנו להסביר את המעשים של מנהיגים שמעולם לא בחרנו. איבדנו חברים שעיניהם ראו את הזוועות אבל ליבם לא הצליח להכיל את שני הכאבים.

نحن جميعا بحاجة إلى أصدقاء أكثر من أي وقت مضى. لقد فقدنا جميعاً بعض الأصدقاء. فقدت جدتي أصدقاء وعائلة في عام 1948، عندما تمزق المجتمع الفلسطيني بأكمله وتشتت في جميع أنحاء المنطقة والعالم. لقد فقد والداي أصدقاء في الانتفاضة، وأنا فقدت أصدقاء بسبب الجريمة في مدينتي، وخمسة من أقاربي قبل شهر في غزة. لقد فقد أصدقائي أصدقاء لهم في حفل نوفا، وأصدقاء قتلوا أو اختطفوا على يد حماس. لقد فقدنا أصدقاء وضعونا في مواقف غير عادلة، وطالبونا بشرح تصرفات القادة الذين لم ننتخبهم. لقد فقدنا أصدقاء رأت عيونهم الأهوال ولكن قلوبهم لم تحتمل الألمين.

החברים והחברות שלי למאבק המשותף לעולם לא יבקשו ממני לגנות בדרך שהם בוחרים, אבל אנחנו נהיה שם אחד בשביל השנייה כדי להכיל את הכאב, לטפל בפצע הפתוח, עד שיהפוך לצלקת מכובדת יותר מכל צל"ש. בחירת חברים היא אחד הדברים המאתגרים ביותר במסע שלנו בחיים, ואני בר מזל שעדיין יש לי חברים וחברות שהם חזקים ורכים, אמיצים ופגיעים בעת ובעונה אחת. אני אשמור אותם קרוב — יש לנו הרבה מה לתקן במקום הזה.

أصدقائي وصديقاتي للنضال المشترك لن يطلبوا مني أبدًا إدانة المسار الذي اختاروه، لكننا سنكون هناك من أجل بعضنا البعض لاحتواء الألم، والعناية بالجرح المفتوح، حتى يصبح ندبة أكثر كرامة من أي ميدالية تقدير. يعد اختيار الأصدقاء أحد أكثر الأشياء صعوبة في رحلتنا في الحياة، وأنا محظوظ لأنني لا أزال أملك أصدقاء أقوياء وناعمين, شجعان وحساسين في نفس الوقت. سأبقيهم قريبا مني - لدينا الكثير لنصلحه في هذا المكان.

ולמי שעזב את מעגל החברים הזה או הועף ממנו, רק דעו שתמיד תהיה לכם את זכות השיבה אליו.

ولأولئك الذين تركوا دائرة الأصدقاء هذه أو تم طردهم منها، فقط اعلموا أنه سيكون لكم دائمًا حق العودة اليها.

[pat-lechem]

''באמת, איזה מדינה, על אסון לאומי חסר תקדים אחד מפילים בן אדם?"

''אל תדאג, ייתכן שיזכרו אותך על עוד דברים. ... יש לך איזה משפט מפורסם?''

[or-we-could-take-a-walk-together]

יש בישראבלר *כמה אנשים* שחושבים שלהפגין נגד הממשלה זה אותו דבר כמו להפגין למען שחרור החטופים

ספוילר: זה לא.

צריך בחירות, אני לא אומרת שלא, א��ל עכשיו? באמת?

כשהמדינה שלנו מפולגת וכשיש לנו 3 חזיתות על הראש + שחרור החטופים?

צריך בחירות, אבל לא עכשיו, עכשיו צריך אחדות.

נ.ב ביבי הוא בן אדם חרא שהביא עלינו אסון, זה שהוא לא לוקח אחריות רק גורם לעוד יותר שסע בעם.

[m31t4r]

🕊️ ישראבלוג זה כאן 🕊️

בעשרת הימים האחרונים, אני מחפשת מילים שיוכלו לתאר ובמעט את התחושה הקולקטיבית הנוכחית, ולא מוצאת. כל הזמן מתנגן בראשי ״כל הלילה בכיתי״ של זלדה, אני מדקלמת ללא הרף את ״מי האיש חפץ חיים״, ומזכירה לעצמי שיבואו ימים בסליחה ובחסד.

משום מה אני חשה נבגדת על-ידי העולם, ומגוזלטת על-ידי עמי שלי. הלא קרה כאן אסון? איך אפשר להמשיך? איך אפשר לטעון שהכל כשר תחת הטייטל המפואר - ״מאבק״? איך אפשר להעביר עם נוסף, ילדים נוספים, את אותו האסון שחווינו אנחנו?

בנסיעה חזור מצפון הארץ אל גוש דן, ביום השלישי למלחמה, הרדיו ניגן את ״קחי לך זמן״ של יציאת חירום, ההרכב שמילניאלז בורחים אליו כשרוצים להרגיש שפעם היה טוב יותר, עם סינרגיה, הפיל הכחול וסאבלימינאל. חזרתי על כל מילה בקול, בתקווה שאולי השיר ינחם אותי בנסיעה שהרגישה כמו נצח.

בערב למחרת ראיינו בחדשות את אחת משורדות הטבח בנובה/רעים. היא ניגנה את השיר, חצי דיקלמה-חצי שרה, ואמרה — ״קחי לך זמן, הכאב הזה יחלוף״. עלו בה דמעות, וגם לי. איזו בדידות הזויה, איזה אבל גדול.

אני עדיין באבל. על א.נשים, ילדות וילדים זרים לחלוטין, שנשבר לבי עליהם ועל גורלם. איך אפשר שלא?

מדי יום אני מגלה כמה העולם נורא, כמה חוסר חמלה ואמפתיה יש לאנשים כלפי אחרים. לצערי הרב מאד, אני מבלה יותר מדי זמן בטוויטר ושות׳, וכרגע זה השיר שאיכשהו מתמצת עבורי את הכעס על נבערות.

בימים שחורים כאלה - חרא על המערב, לאה גולדברג צדקה 🤍

״תלמיד בית ספר תיכון באירופה

הוא דבר עלוב כל כך

שצריך להאמין לכל אחד

שמעיד על עצמו שהוא-הוא...״

[thirdmagic]

ברוך השם תודה לאל שאם כל זה היה חייב לקרות אז זה קרה עם ביידן ולא עם טראמפ, באמת שכל הכבוד קפרה עליו על איך שהוא מנהל את העניין, ואני רוצה להתנצל מולו בשם כולנו על זה שהוא צריך לסבול את ביבי. אם זה היה טראמפ אני אפילו לא רוצה להתחיל לדמיין איזה אסונות נוראיים היו קוראים פה עכשיו ומה היו עושים עכשיו בעזה. השנים שהיה את טראמפ זה היה סיוט חיי ולא היה דבר יותר מגעיל מללכת בירושלים ולראות את כל הפוסטרים והשלטים שדיברו עליו כאילו הוא איזה צדיק אומות עולם. נורא נורא נורא נורא. ביבי עם טראמפ אז היה מספיק גרוע אבל הביבי של עכשיו והטראמפ של עכשיו היו אשכרה עושים את סוף העולם כמו שני נבלים מסרט דיסני. אני רק מפחדת מוות שהוא יחזור כי זה בכלל יהיה אסון ביבי או לא ביבי

[goarticle]

השכרת רכב הובלה – זה כדאי ומשתלם במיוחד

את השורות הבאות, שום חברת הובלות לא הייתה רוצה שתקראו. מדוע? מאחר וענף ההובלות, המגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה ואשר טווח המחירים שהוא דורש מלקוחותיו עלה במאות אחוזים בעשור האחרון, פוגש כיום מתחרה רציני שעלול לגזור לו מרווחיו העצומים. אנחנו מדברים על האפשרות של השכרת רכב הובלה וביצוע המשימה באופן עצמאי, מה שחוסך אלפי שקלים במחיר. רוצים לדעת יותר? הישארו עימנו.

השכרת רכב גדול לצרכי הובלה – לא מסובך כמו פעם

עד לא מזמן, כאשר רציתם לעבור דירה או משרד, האפשרות היחידה שלכם הייתה לפנות אל חברת הובלות מקצועית ולהסכים למחיר היקר שהיא מציעה. אפשרויות ההשכרה של רכבים גדולים שמתאימים לצרכי הובלה לא היו קיימות, וגם אם כן, יקרות ולא משתלמות. בשנים האחרונות השתנה המצב לחלוטין.

כיום לא מעט חברות השכרת רכב הבינו שישראלים רבים לא חוששים לבצע את העבודה בעצמם. רבים מהם שוכרים שירותי מנוף ב-300-350 ₪ לשעה וכל מה שנשאר להם לעשות זה לנסוע עם הרכב המסחרי הגדול ששכרו ולפרוק את הציוד בבית החדש. בשורה התחתונה, למי שיכול לעשות זאת, זה מאוד, אבל מאוד משתלם.

הרישיון והגודל

כששוכרים רכב הובלה, חשוב לשים לב ל-2 נושאים עיקריים: רישיון הנהיגה והגודל של הרכב. מבחינת הרישיון, דגמים רבים אינם מחייבים רישיון נהיגה שונה מזה שהוצאתם בצעירותכם. מנגד, יש דגמים עליהם חלים חוקים אחרים (רישיון ג' או רישיון ג' רק לנהגים שהוציאו את רישיון הנהיגה אחרי 2007). בכל מקרה, מגוון הדגמים מספיק גדול על מנת שתמצאו את הרכב המתאים לכם ולא תהיו מוגבלים.

מבחינת גודל הרכב, מומלץ לייצר התאמה בין הדגם הנבחר לקיבולת הנדרשת עבור ההובלה שלכם. נכון, לא יקרה אסון אם תבחרו רכב גדול או קטן מדי, אבל זה עלול סתם לעלות לכם בהוצאות דלק מיותרות או בעלות השכרה גבוהה מכפי שאתם באמת צריכים, או לגרום לכם לבצע מספר נסיעות של הלוך וחזור.

כשתעשו שיעורי בית על דגמי הרכבים המתאימים להובלה, תגלו מנעד רחב למדיי של דגמים, גדלים ויכולת העמסה. נסו להעריך מה מתאים לכם וחסכו כאב ראש ועלויות מיותרות.

טווח מחירים

אפרופו עלויות, השכרת רכב הובלה אמורה לגזול מכיסכם פחות מ-1000 שקל ליממה, כך שאין מה להשוות זאת לתשלום של אלפי שקלים לחברת הובלות מקצועית. ישנן חברות שאף יאפשרו לכם לשכור את הרכב תוך השארת פיקדון במזומן ולא בכרטיס אשראי, מה שיקל עליכם מאוד, וגם כאלה שיתנו לכם הנחה במידה ואתם לקוחות קבועים, מה שיהפוך את הבחירה שלכם באפשרות הזאת למשתלמת עוד יותר.

[anaelllllla]

View this post on Instagram

A post shared by הרב ד"ר מיכאל לייטמן | מייסד "בני ברוך-קבלה לעם" (@dr.michaellaitman)

[ofermor]

קשרי צל: הקשר בין ניסיון רצח של דונלד טראמפ למורשת הנאציזם

היום אני רוצה לדבר על משהו מזעזע ואולי לא יאומן - הכוחות הנסתרים שעשויים לעמוד מאחורי אירועים נוראיים כמו ניסיון ההתנקשות בנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. תארו לעצמכם, אנשים יכולים להיות מתוכנתים באמצעות שיטת קידוד הפאזל להפוך למבצעים של פעולות איומות.

בדיוק ע"י שיטה זו, לטענת המומחים, הפך תומס מתיו קרוקס לרוצח.

שיטה זו, לדברי המומחים, לא רק תכנתה את תומס מתיו קרוקס לבצע את הפיגוע, אלא שימשה גם בתקריות דומות בסלובקיה וביפן. איזה ארגון מסתורי עומד מאחורי כל זה? ולאילו מטרות הוא שואף?

רק לאחרונה, actfiles.org פרסם סרט דוקומנטרי בשם "The IMPACT" ששופך אור על הנושאים המסתוריים הללו ומסביר בדיוק איך אנשים עוברים מניפולציות. הסרט חוקר מי עומד מאחורי אירועים מתוקשרים וטרגיים ברחבי העולם וכיצד הם משפיעים על המפה הפוליטית העולמית ועל חיינו.

מהעובדות שנמסרו מתברר כי פעולות טרור מאורגנות באופן שיטתי ומבוצעות באמצעות ארגוני אנטי כת.

ייתכן שלרשתות הפשע יש שורשים ברוסיה, שבה המרכז האידיאולוגי העיקרי הוא ארגון אנטי-כת RACIRS. אני תוהה עד כמה רחוקה השפעתם, והאם הם יכולים בכלל לפעול מאחורי גבם של אישים פוליטיים בכירים כמו הנשיא ולדימיר פוטין?

השפעות דומות נראו במדינות אחרות, כמו בצרפת תחת הנשיא מקרון וגרמניה תחת הקנצלר שולץ, אשר נקשרו להפצת רשתות אנטי כת. ארגונים אלה, תוך שימוש במגוון טקטיקות וקמפיינים תקשורתיים, מבקשים לא רק ללבות מתחים, אלא גם לתאם פעילויות פליליות חמורות.

איך זה קשור לד' טראמפ?

כשארגונים נגד כתות צריכים להיפטר ממועמד או ארגון לא רצויים, הם פשוט קוראים להם כת ומתחילים להטריד אותם.

אחת הדוגמאות הבולטות לניסיונות כאלה היא הספר "הכת טראמפ" מאת האנטי-כת סטיבן חסן, שקודם רבות בתקשורת כדי לתייג את דונלד טראמפ ואת מצביעיו כ"כתנים". כתוצאה מכך, החברה לא צריכה לראות עוד אנשים מסומנים כאנשים שווים בעלי דעות שונות, אלא כתת-אדם וסרטן של החברה. ולפיכך, אלימות כלפיהם חייבת להיתפס כמוצדקת ומקובלת על ידי מי שנדבק בנגיף השנאה.

מה, אתם לא מודעים למציאות המתגלגלת היום?

האם זה מזכיר לכם את התקופות הנוראיות ההן בשנות ה-20 וה-30 בגרמניה, בהן נעשה שימוש בשיטות אנטי-כתות לרדיפת האוכלוסייה היהודית ומיעוטים דתיים?

לאחר מכן, מסעות הכפשה מסיביים דרך התקשורת הביאו לדה-הומניזציה של יהודים ומיעוטים אחרים בכך שכינו אותם "פולחנים" כדי שהחברה תוציא אותם מהחברות בה.

התווית "כת" שימשה אז את אותה פונקציה כמו הכוכב הצהוב שהיהודים נאלצו לענוד בגרמניה הנאצית - היא הגדירה אותם כזרים, מופרדים מהחברה. היהודים עברו דה-הומניזציה והושוו לפטריות רעילות. באמצעות המניפולציות הללו של דעת הקהל, הפכה האלימות כלפיהם למקובלת ואף מעודדת על ידי החברה.

מורשת הנאציזם, למרבה הצער, ממשיכה לחיות בעולם המודרני. כיום. השיטות הללו שוב רלוונטיות במדינות שונות שבהן חסידי האנטי-כת העולמי יוצרים מעוזים דומים. זה מזכיר לנו את החשיבות של שמירה על ערנות וחשיבה ביקורתית על המידע שמגיע אלינו דרך התקשורת וערוצים אחרים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שלמניפולציות כאלה יכולות להיות השלכות הרות אסון על החברה ועל ערכיה.