#humans of late capitalism

[d1gitalr0t]

beverage with the boys

[ghost-of-eros]

[soapdispensersalesman]

[welcometocapitalism]

people arguing about horribly overpriced luxury food

geoguessr guy continues to body people on twitter

[burnyourdiaries]

חדלון אהבה/כבידה

לפעמים אני חושבת שנהייתי לסבית בגלל שהיה לי אסור; לפעמים אני נמשכת לבנים במיוחד (הם לרוב הומואים) מתוך הנקודה הלסבית והלא מותאמת. כל המושג הזה, "אהבה אסורה", קשור בעצם האופי של התאווה- אנחנו תמיד מתאווים למשהו שאין לנו (זו אחת האחיזות החזקות של הקפיטליזם המאוחר בנפשות השוקיסטיות שלנו- תאגיד חדש קם כדי ליצור בנו חסר, ובמקביל מייצר שפע מדומה של אותו החסר מחוץ לידיים שלנו, והוא נמצא ממש בהישג יד, באותו המרחק שבין היד לארנק). תמיד הדימוי הזה נראה לי שטחי, מרדיד אותי ואת הכוונות שלי- אני מחפשת עוד שפה כדי להבין. אווה אילוז החכמה והטובה יודעת על מה היא מדברת כשהיא מתארת את התהליך שהאהבה עוברת בעידן הנוכחי. נקודת מוצא ראשונה: שדה המיניות הוא שוק- לא כדימוי אלא ממש, כמו שכל מי שפתח פעם גריינדר יודע, שוק שמתאפיין במפגש ישיר בלי תיווך אנושי רב, שמתווך על ידי טכנולוגיות ואופנים אחרים שנועדו להגביר את היעילות של החיפוש, וכל זה תוך חישובים (בין אם הם מודעים יותר או פחות) נרחבים: ניצול יעיל של הזמן, הנאה פיזית מקסימלית, השוואה בין סחורות. נקודת מוצא שנייה: כביכול בניגוד לאקסיומה הסוציולוגית לפיה ממד הבחירה הוא קטן עד אפסי לעומת ההסללות החברתיות שיוצרות אותנו- השחקנים.ות בחברה- כמו מעמד כלכלי, מגדר, גזע, ייחוס משפחתי וכו'- כביכול בניגוד אליה, יש איזה אמת חלקית במושג הבחירה שמצדדים בו טובי הכלכלנים וגרועי הפסיכולוגים: תחת הקפיטליזם, הפעולה החברתית שלנו מלאה בבחירות מכאן ומכאן. היא תהליך בחירה חוזר ונשנה, והבחירה הזו- על אף שהיא עדיין מופעלת ומובנית מבפנים על ידי האילוצים שהוזכרו קודם (מעמד, מגדר..), בין אם אשליה היא ובין אם לא- הבחירה היא דרך יסודית בה אנחנו פונות ומתייחסות אל הסביבה החברתית שלנו ואל עצמנו. אנחנו מזהות את החופש לבחור כזכות יסוד (גם אם לא תמיד מתפנות להסתכל על כמה שהבחירה שלנו עצמה היא בעלת ערך צר ומצומצם במגרש המשחקים הזה- ארחיב בהמשך), וחיות את החיים האלה עם התודעה והרצון של א.נשים בוחרים.ות. כלומר, הסיפור התרבותי המרכזי שאנחנו מספרות אחת לשנייה הוא של בחירה, ולכן גם כל אחד מהצעדים ששחקניות.ים בחברה עושים, כמו להכנס למערכת יחסים רומנטית, כמו לקרוא ספר חדש, כמו לקנות מוצר, כמו ללכת להפגין או להצביע בכנסת, כולם מתוך תודעה של אדם בוחר. אני לא בוחרת במפלגה כי המשפחה שלי מצביעה אליה או קוראת את הספרים שהמדינה שלי מחייבת אזרחיות בגיל 22 לקרוא. אז אני מפתחת אסטרטגיות חדשות כדי לבחור, וההורים שלי אומרים לי שאני בוחרת באיזה קריירה שתממש את הפוטנציאל שלי, והאינפלואנסריות אומרות לי לשים לב שאני בוחרת נכון את הקשרים הרומנטיים שלי, אבל בסוף רק אני מחליטה, וכל התהליך הזה קורה כדי לחיות לפי העצמיות האמיתית והאידאלית שלי ורק שלי. רגע של דורקהיים: אמיל דורקהיים מגדיר את המושג "אנומיה" כהיעדר קוהרנטיות בין שאיפות הפרט לבין מבנה חברתי מעורער ודיפוזי שמונע את הגשמתן. כפועל יוצא מכך נפגמת השאיפה הטבעית לאושר אישי. בשעה שהמסגרות והנורמות החברתיות מתערערות – למשל על-ידי התגברות הנטייה לאינדיבידואליזם, או על רקע לחצים קפיטליסטיים הדוחפים לצמיחה כלכלית מהירה – נוצרת אי-התאמה בין אמצעים לבין מטרות. התוצאה היא מבוכה וחרדה: אי-יכולת להיערך בתוך זמן קצר למצבים של אי-יציבות: סולם הערכים והנורמות ה��שנים כבר נפל, אך טרם נוצר סולם אחר שיתפוס את מקומו. התוצאה הנפשית של התהליך היא אווירת הסטרס והלחץ המתמיד שבה חי האדם המודרני.

התחלתי לכתוב את כל הקטע הזה כדי להבין משהו עליי. זו בעצם אבחנה שלא מאפיינת רק קשרים רומנטיים, אלא את כולם: אני שם לב בשנתיים האחרונות שכשמגיע רגע האמת הרגשות שלי קופאים- אני נכנס למערכת יחסים מתוך תשוקה גדולה, בסקרנות וברצון להפוך את הגוף שלי למיכל, את הקול שלי לאמצעי, אני משקיע את הנימים של משאבת הדם שלי בקרן הון סיכון ואת עצמי בסטטיסטיקה הישנה והטובה. אני יודע שכשאני נכנס למערכת יחסים אני מגדיל- או מתכוון להגדיל- את הכבידה של שני גופים קטנים מאוד, וזה הופך את הכל לדרמטי ואסוני (כי כל התנגשות היא לא אסטרואידית אלא עכשיו כזו של ענקי גז), ובכלל הופך את המציאות על פיה, ויוצר מסלולים חדשים לכל הגופים שמעורבים (לא רק השניים). בפועל, בשנתיים האחרונות הקשרים מהסוג הזה שנכנסתי אליהם עשו פעולה אחרת- באורח פלא, שני גופים בעלי מסה ואנרגיה לא בהכרח יימשכו זה לזה. אנחנו יוצרות שפה, יוצרות עולם דימויים משותף, מנסות להגדיל אותנו- אבל משהו משתבש בדרך, וההתנגשויות הקטנות מרחיקות אותנו ואין לנו מסלול לחוג סביבו- אנחנו לא גדולות מספיק, אנחנו נשלחות הרחק לכיוונים שונים. אני לא יודעת אם אפשר להאשים את הכלכלה בקושי שלי להתאהב, או יותר נכון, בקושי להפעיל את האהבה כדי שתשנה אותנו. כשג'יין אוסטן מתארת עלמות במסע המימוש של זכותן הלא דמוקרטית להשתדך, נראה שהן יודעות איך לעשות את זה יותר טוב, כי יש, פשוטו כמשמעו, יותר משקל על המאזניים. למרות שבמונרכיות ובמשטרים לא דמוקרטיים האדם פצפון- כאן והיום, האדם קטן אפילו יותר, והאהבה קטנה בהתאם אליו. הבחירות שלנו הן כלי אסתטי, הן אמורות לבטא אדם פנימי ולא לשנות את האדם עצמו. ואז הטעם שלהן תפל והן משתנות כמו הרוח. עכשיו כבר תכף 6 בבוקר- התחלתי לכתוב את זה לפני כמה ימים והפסקתי מחוסר כיוון, אבל הלילה קמתי עם קוסמונאוטים של פיונה אפל מתנגן בלב והוא הניע אותי למחשב, אז אולי ראוי להזכיר אותו כאן ולדחוף אתכן להאזין. לקראת-סופ"ש נעים, שנהיה בטוחות בגוף ובנפש (מטילים ומפרעות אחרות) אבל גם מספיק רעועות מבפנים כדי להפוך צד לפעמים:)

(המלצות קריאה פה: סופה של האהבה- אווה אילוז, הערך של המושג אנומיה באנציקלופדיה של הרעיונות- דוד גורביץ' ודן ערב, התאבדות- אמיל דורקהיים, תבונה ורגישות- ג'יין אוסטן)

[welcometocapitalism]

the major thing that working as an electrician apprentice is that there's always more resistance that you may think, but never enough resistance that we need for our society

[troythecatfish]

blood diamonds from congolese slave mines, gold jewelries from sudans child labour, silks, and satins from Bangladeshi underpaid factory worker. end the madness, eat the rich.

[welcometocapitalism]

change starts with everyone individually.

a donation here, a helping hand there, and boom we'd soon have a much more altruistic society.

the shit Mr Piss does is the exact opposite.

"look I have this money and I don't need it at all"

So why don't you do something good with it then? Something better than just rolling a dice?

Nah, you're gonna tell everyone about it and then prove how much you actually care about helping people; not at all. And this will reflect in all the hopeful people that would direly need only 250$. Or do you think anyone of them would do it a different way?

This money is nothing to this rich kid. The people who would need it are nothing to him.

The only thing that matters is internet fame.

Mr. Beast pisses me off. This is so fucking depressing. I’ve never watched his content because it seems like just the most twisted pseudo-feel-good stuff you could make, and this is the same. I understand that charity is still charity no matter its framing or motivation, and this will be wonderful for the people who do win $25,000. But I still think I’m not unreasonable for feeling pissed off that one man can post nonchalantly about giving away such an enormous amount of money, “for fun!” and have thousands of financially desperate people falling over themselves to follow and retweet, instead of their doing something else, like going to his house and tying his limbs to four horses and making those four horses gallop away in different directions. Or something.

[lastcatghost]

[washedupuriel]

Are we really going to let the Rishi Sunaks of the world pretend that humanities degrees are "low value"?

Are we really going to let them blame the results of their hyper capitalist politics – cost of living crisis, housing crisis, climate emergency, the list goes on – on the very courses of study that teach people to think critically and call them out on their bullshit?

[welcometocapitalism]

likely gonna be 150$ base game + 50$ entry level gear micro transactions

If true we HAVE to make this the biggest flop in gaming history, as in 'destroys the company' levels of gaming flop as in a 'lesson must be taught' gaming flop, as in 'E.T. destroyed atari' gaming flop

[skaldish]

...Can we talk more about how the US economy basically relies on the psychology of resource scarcity to function as an economic model?

"Resource scarcity" is a situation where we lack sufficient, reliable, and/or consistent access to one or multiple things critical for human development and livelihoods, whether it's food, housing, money, community love, sleep, comfort, bodily autonomy and freedom, the freedom of expression, the freedom to authentically engage with the world, or something else.

Chronic resource scarcity does something very fucky with our psychology. We stop operating from a place of curiosity and start operating from the desire to acquire, to pursue, and to win. Our focus narrows. We stop thinking of things in terms of interrelationships, and start thinking of things in terms of "how do I get from point A to point B?"

USAmerican culture tends to paint a "competitive nature" as a noble characteristic. But I'm starting to wonder if the kind of thrill-seeking behavior we see associated with competition is not just the behavior of a starving persistence hunter.

(Even the rich experience scarcity, in the form of the fact they constantly have to earn and maintain their worth in order to stay in their communities.)

When people have resource security, they are at ease. They are open, relaxed, inviting of silliness and playfulness, and their priorities turn to activities of personal development, innovation, and life-enrichment.

Operating from resource scarcity makes people less discerning, less considerate, more emotionally volatile, more one-track-minded, and far more spendthrifty. It's not a moral or intellectual failing on our part either. It's literally instincts kicking in because we're regularly lacking something we need to maintain our human condition.

I think the reason why many people defend keeping a competition-based society is because they want to secure their ability to gather resources, not realizing that social animals aren't interested in being competitive with members of their own species unless resource scarcity is involved.

I already figured "We can't afford to have universal basic income" didn't actually mean "Universal basic income costs too much."

But now I'm beginning to think it means "Universal basic income would change US consumer behavior patterns, which would change the mechanics we've developed around money-making, and this would render our current profit-making strategies obsolete."

And I think we should be talking about this psychological fuckery 24/7.

[bearotonin-international]

Ahhh to be a brown bear sitting on a rock daydreaming in Germany. Now that’s the life

[welcometocapitalism]

*pay your fucking dashers right

fixed it for ur indoctrinated brain

DoorDash added a new “no tip warning” and I love it. TIP YOUR FUCKING DAHSERS

[deepbreakfast]

[imacaprisun]

In light of the United States of Hell, the land of the fucked being one of the only countries in the whole entire world to state that food is not a human right, I think we should start planting food everywhere. Fruits, vegetables, greens, flowers, plant everything and anything that can be eaten. Stop digging out every weed that grows in your garden and try identifying them and see if you can eat them. Most of the common weeds in our backyard are edible and can also be used for medicine! Make seed bombs and throw them around everywhere. Try and start a community garden in your neighborhood. Also, gardening does not have to be stressful! We just made it stressful because we stopped using methods like the food forest, companion gardening, you get the picture. Hell, just throw a bunch of seeds into your backyard and see what happens. I would say plant more than enough for yourself and whoever lives with you and then donate the rest to homeless shelters, animal shelters, etc... Anywhere that needs food in general. Just remember to make sure everything you plant is native not only to the U.S., but to the state you live in as well. Learn how to forage and what foods you can find in forests near you. Once you learn a good bit about foraging, start teaching your friends and families as well. Maybe learn HTML and make your own website with all the information you learn! Help spread information about how to garden and forage. Go dumpster diving as well. Majority of the time, a lot of food is thrown out that is still fresh, but isn’t “good enough” to sell (aka not visually appeasing enough). Remember to bring along a friend and/or family member! It’s always safer to go in pairs or more when dumpster diving. Water isn’t free either, despite the fact it should be, so try setting up a rainwater barrel and learn how to purify water. If you have more than enough, donate it. Everyone deserves access to food and water!