#אנומיה

[burnyourdiaries]

חדלון אהבה/כבידה

לפעמים אני חושבת שנהייתי לסבית בגלל שהיה לי אסור; לפעמים אני נמשכת לבנים במיוחד (הם לרוב הומואים) מתוך הנקודה הלסבית והלא מותאמת. כל המושג הזה, "אהבה אסורה", קשור בעצם האופי של התאווה- אנחנו תמיד מתאווים למשהו שאין לנו (זו אחת האחיזות החזקות של הקפיטליזם המאוחר בנפשות השוקיסטיות שלנו- תאגיד חדש קם כדי ליצור בנו חסר, ובמקביל מייצר שפע מדומה של אותו החסר מחוץ לידיים שלנו, והוא נמצא ממש בהישג יד, באותו המרחק שבין היד לארנק). תמיד הדימוי הזה נראה לי שטחי, מרדיד אותי ואת הכוונות שלי- אני מחפשת עוד שפה כדי להבין. אווה אילוז החכמה והטובה יודעת על מה היא מדברת כשהיא מתארת את התהליך שהאהבה עוברת בעידן הנוכחי. נקודת מוצא ראשונה: שדה המיניות הוא שוק- לא כדימוי אלא ממש, כמו שכל מי שפתח פעם גריינדר יודע, שוק שמתאפיין במפגש ישיר בלי תיווך אנושי רב, שמתווך על ידי טכנולוגיות ואופנים אחרים שנועדו להגביר את היעילות של החיפוש, וכל זה תוך חישובים (בין אם הם מודעים יותר או פחות) נרחבים: ניצול יעיל של הזמן, הנאה פיזית מקסימלית, השוואה בין סחורות. נקודת מוצא שנייה: כביכול בניגוד לאקסיומה הסוציולוגית לפיה ממד הבחירה הוא קטן עד אפסי לעומת ההסללות החברתיות שיוצרות אותנו- השחקנים.ות בחברה- כמו מעמד כלכלי, מגדר, גזע, ייחוס משפחתי וכו'- כביכול בניגוד אליה, יש איזה אמת חלקית במושג הבחירה שמצדדים בו טובי הכלכלנים וגרועי הפסיכולוגים: תחת הקפיטליזם, הפעולה החברתית שלנו מלאה בבחירות מכאן ומכאן. היא תהליך בחירה חוזר ונשנה, והבחירה הזו- על אף שהיא עדיין מופעלת ומובנית מבפנים על ידי האילוצים שהוזכרו קודם (מעמד, מגדר..), בין אם אשליה היא ובין אם לא- הבחירה היא דרך יסודית בה אנחנו פונות ומתייחסות אל הסביבה החברתית שלנו ואל עצמנו. אנחנו מזהות את החופש לבחור כזכות יסוד (גם אם לא תמיד מתפנות להסתכל על כמה שהבחירה שלנו עצמה היא בעלת ערך צר ומצומצם במגרש המשחקים הזה- ארחיב בהמשך), וחיות את החיים האלה עם התודעה והרצון של א.נשים בוחרים.ות. כלומר, הסיפור התרבותי המרכזי ש��נחנו מספרות אחת לשנייה הוא של בחירה, ולכן גם כל אחד מהצעדים ששחקניות.ים בחברה עושים, כמו להכנס למערכת יחסים רומנטית, כמו לקרוא ספר חדש, כמו לקנות מוצר, כמו ללכת להפגין או להצביע בכנסת, כולם מתוך תודעה של אדם בוחר. אני לא בוחרת במפלגה כי המשפחה שלי מצביעה אליה או קוראת את הספרים שהמדינה שלי מחייבת אזרחיות בגיל 22 לקרוא. אז אני מפתחת אסטרטגיות חדשות כדי לבחור, וההורים שלי אומרים לי שאני בוחרת באיזה קריירה שתממש את הפוטנציאל שלי, והאינפלואנסריות אומרות לי לשים לב שאני בוחרת נכון את הקשרים הרומנטיים שלי, אבל בסוף רק אני מחליטה, וכל התהליך הזה קורה כדי לחיות לפי העצמיות האמיתית והאידאלית שלי ורק שלי. רגע של דורקהיים: אמיל דורקהיים מגדיר את המושג "אנומיה" כהיעדר קוהרנטיות בין שאיפות הפרט לבין מבנה חברתי מעורער ודיפוזי שמונע את הגשמתן. כפועל יוצא מכך נפגמת השאיפה הטבעית לאושר אישי. בשעה שהמסגרות והנורמות החברתיות מתערערות – למשל על-ידי התגברות הנטייה לאינדיבידואליזם, או על רקע לחצים קפיטליסטיים הדוחפים לצמיחה כלכלית מהירה – נוצרת אי-התאמה בין אמצעים לבין מטרות. התוצאה היא מבוכה וחרדה: אי-יכולת להיערך בתוך זמן קצר למצבים של אי-יציבות: סולם הערכים והנורמות הישנים כבר נפל, אך טרם נוצר סולם אחר שיתפוס את מקומו. התוצאה הנפשית של התהליך היא אווירת הסטרס והלחץ המתמיד שבה חי האדם המודרני.

התחלתי לכתוב את כל הקטע הזה כדי להבין משהו עליי. זו בעצם אבחנה שלא מאפיינת רק קשרים רומנטיים, אלא את כולם: אני שם לב בשנתיים האחרונות שכשמגיע רגע האמת הרגשות שלי קופאים- אני נכנס למערכת יחסים מתוך תשוקה גדולה, בסקרנות וברצון להפוך את הגוף שלי למיכל, את הקול שלי לאמצעי, אני משקיע את הנימים של משאבת הדם שלי בקרן הון סיכון ואת עצמי בסטטיסטיקה הישנה והטובה. אני יודע שכשאני נכנס למערכת יחסים אני מגדיל- או מתכוון להגדיל- את הכבידה של שני גופים קטנים מאוד, וזה הופך את הכל לדרמטי ואסוני (כי כל התנגשות היא לא אסטרואידית אלא עכשיו כזו של ענקי גז), ובכלל הופך את המציאות על פיה, ויוצר מסלולים חדשים לכל הגופים שמעורבים (לא רק השניים). בפועל, בשנתיים האחרונות הקשרים מהסוג הזה שנכנסתי אליהם עשו פעולה אחרת- באורח פלא, שני גופים בעלי מסה ואנרגיה לא בהכרח יימשכו זה לזה. אנחנו יוצרות שפה, יוצרות עולם דימויים משותף, מנסות להגדיל אותנו- אבל משהו משתבש בדרך, וההתנגשויות הקטנות מרחיקות אותנו ואין לנו מסלול לחוג סביבו- אנחנו לא גדולות מספיק, אנחנו נשלחות הרחק לכיוונים שונים. אני לא יודעת אם אפשר להאשים את הכלכלה בקושי שלי להתאהב, או יותר נכון, בקושי להפעיל את האהבה כדי שתשנה אותנו. כשג'יין אוסטן מתארת עלמות במסע המימוש של זכותן הלא דמוקרטית להשתדך, נראה שהן יודעות איך לעשות את זה יותר טוב, כי יש, פשוטו כמשמעו, יותר משקל על המאזניים. למרות שבמונרכיות ובמשטרים לא דמוקרטיים האדם פצפון- כאן והיום, האדם קטן אפילו יותר, והאהבה קטנה בהתאם אליו. הבחירות שלנו הן כלי אסתטי, הן אמורות לבטא אדם פנימי ולא לשנות את האדם עצמו. ואז הטעם שלהן תפל והן משתנות כמו הרוח. עכשיו כבר תכף 6 בבוקר- התחלתי לכתוב את זה לפני כמה ימים והפסקתי מחוסר כיוון, אבל הלילה קמתי עם קוסמונאוטים של פיונה אפל מתנגן בלב והוא הניע אותי למחשב, אז אולי ראוי להזכיר אותו כאן ולדחוף אתכן להאזין. לקראת-סופ"ש נעים, שנהיה בטוחות בגוף ובנפש (מטילים ומפרעות אחרות) אבל גם מספיק רעועות מבפנים כדי להפוך צד לפעמים:)

(המלצות קריאה פה: סופה של האהבה- אווה אילוז, הערך של המושג אנומיה באנציקלופדיה של הרעיונות- דוד גורביץ' ודן ערב, התאבדות- אמיל דורקהיים, תבונה ורגישות- ג'יין אוסטן)

[mirigold95]

אנומיה איך משחקים? לחשוב! לצעוק! לצחוק! שידע כללי וכיף נפגשים

[mirigold95]

אנומיה גוניור איך משחקים? משחק מילים לילדים המחדד זריזות מחשבה

משחק מילים לילדים המחדד זריזות מחשבה תורגם על ידי חברת הקוביה אנומיה ג'וניור הוא משחק עטור פרסים מבית היוצר של אנומיה, והפעם בגרסא המיועדת לילדים בשלבי טרום קריאה, אבל למעשה כולם יכולים למצוא בו אתגר. אנומיה ג'וניור הוא משחק שנלמד במהירות. כל שעליכם לעשות הוא לשלוף קלף ולהניח אותו גלוי לעיני כל. האם הסמל הצבעוני שעל גבי הקלף זהה לסמל שמופיע אצל החבר? אם כן, היו הראשונים שצועקים בקול מילה המתחילה באותו צליל הפותח! היזהרו- המהירות והלחץ עוד עלולים לגרום לכם לעשות מעצמכם צחוק… אבל בעצם, למה לא? אנומיה ג'וניור הוא משחק קליל וכייפי, המחדד זריזות מחשבה, תפיסה חזותית ומהירות שליפה. המשחק מבטיח הנאה לקטנים ולגדולים במרוץ אל הניצחון… אתם מוזמנים להנות יחד מהגרסא הקלילה והמשעשעת ביותר של אנומיה!