#זה חדש לי

[anon-e-has-a-tmblr]

רגע יש סניפים של בני עקיבא במאחזים של נוער הגבעות????

אלימות המתנחלים? יותר כמו נוער הגבעות ב16:00

נוער הגבעות במפקד של בני עקיבא בחודש ארגון כשכולם מתים מעייפות ויש להם צבע גואש בהישג יד

[jewvian]

🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣

אני צורחת כי זה נכון!!!!! 🤣🤣🤣

גם שתיהן נותנות וייבז של קארן שנהנית לצעוק על אנשים, ילדים וקופים.

בקיצור שושנה דיד איט בטר חחח

[israeli-dishes-tournament]

משהו נורא נורא חשוב שפיספסנו מעדן צבאי

כשמציתים את הפחית של הטונה

טונה שרופה

אף פעם לא אכלתי אבל מההיכרות שלי אתם צודקים במאה אחוז, אני שומעת על המושג טונה שרופה בערך ארבע פעמים ביום בבסיס

[emmafallsinlove]

נועה היא כל כך the archer בפרק הזה

היא כל כך מפחדת לפגוע באביב, אבל בעיקר כי היא מפחדת להיפגע אם אביב תעזוב

דה א��צ׳ר הוא מסוג השירים שאם הוא היה בפולקלור הוא היה מקבל הרבה יותר אהבה וקבלה, והיו עפים עליו כמו שאנשים עפים על טיז איז מי טריינג ומירורבאל.

הוא גם מהשירים שקשה להתחבר אליהם כי הביט שלו אף פעם לא מפסיק, וקראתי פעם שהשיר הזה אמור לדמות התקף חרדה. אני לא יודעת כמה זה נכון, אבל זה כן מאחד השירים שעזר לי איתם.

אבל לגבי נועה - כן, היא מאוד דה ארצ׳ר. לא רק בפרק הזה, גם בכללי. היא מאוד רוצה שמישהו ישאר, שיאהב אותה מספיק, שיבין את המורכבות שלה ואת זה שקשה לה. והיא כבר נפגעה ופגעה בעבר, ואני בטוחה שמה שקרה עם שמרית לא עוזב אותה, ואולי לא יעזוב בעוד הרבה שנים.

בכלל, כל הקטע של

אני מרגישה שזה מאוד נועה בכל ההקשר של שמרית, אולי בכלל בכללי. היא רוצה לומר משהו, להתערב, להביע את מה שהיא מרגישה (לא רק בהקשר עם שמרית, גם אולי בהקשר עם מייקי שקרה מוקדם יותר הפרק הזה, שהוא כעס עליה למה היא לא התערבה, והיא פשוט לא ידעה איך ואני יכולה להבין למה, למייקי, לשמרית - זה לא מספיק)

זה מרגיש לי מאוד נועה אחרי שדיווחה למצ״ח על טולי. כל הסיפור שהתפוצץ, זה שעברה למטבח, החמישה חודשים שהרגישו קצת כמו גיהינום וקצת כמו היא לא קשורה והיא האויב מספר 1 של הבסיס במקום שהם יקחו אחריות על הסמים שהם לוקחים, הם מפילים את הכל על נועה.

במיוחד החלק של i pace like a ghost בפרק הראשון, בו היא פשוט נראית מפוחדת ומבוהלת אחרי שהחייל שעובד ״תחת״ חגו עוזב אותה.

וזה. החלק הזה. שכל מי שנועה אי פעם הכירה בבסיס פשוט ״ויתר״ עליה. אף אחד לא נלחם כדי שתישאר המ״מ שלהם, גם אם בעונה 2 נראה שהמחלקה שלהם התקרבה יותר. אבל כל אחד עסוק בתחת של עצמו, ואז את נועה מעיפים למטבח, את כפיר מעיפים לחמ״ל, והיא רואה אותם - את המחלקה שלה, את מי שהיו הפקודים שלה ואולי גם החברים שלה, האנשים היחידים שאולי תיקשרו איתה בבסיס אולי מתעלמים מקיומה? מייקי, שנכנס לחדר האוכל לרדוף אחרי החיילת הזו, אפילו לא מביט לכיוון נועה. הם היו פעם חברים. וצליל, מה, זה שהיא בקורס קצינים לא אומר שאין תקשורת? היא הייתה שואלת אותה פעם מה שלומה, ואיך עבר השבת.

אולי אם ספיר עדיין הייתה בבסיס שלהם דברים היו נראים אחרת. אולי אם ספיר הייתה, היו נלחמים על נועה, ספיר הייתה נלחמת על נועה וזה היה מספיק כדי להשאיר אותה בתפקיד. ספיר לא הייתה נותנת לנועה לעבור למטבח, אבל לכל השאר… לא באמת אכפת. מבחינתם נועה היא המ״מ הדפוקה חסרת התקשורת שדפקו להם, ועם זה הם צריכים להתמודד. אז הם שואלים מנימוס. לא כי הם חברים.

ואז אביב. אביב היא זו שנשארה. אביב, שלא יודעת מה קרה בין שמרית ונועה, ולא יודעת מה קרה בין טולי להילל, אביב - שהגיע שאחרי שכל זה נגמר, ומבחינתה נועה היא הבחורה החמודה ששמה לה לחם בצלחת בחדר האוכל. אביב היא היחידה שמדברת מול חגו בחדר האוכל, גם אם זה יעלה לה בחברים ובאנשים בבסיס שלה. ואנחנו רואים כמה הפקידות של אביב (לקח לי איזה כמה פרקים טובים לקלוט את זה אופס) פשוט מתעללות בה. אבל אביב נשארת. אביב מחכה לנועה. אביב אומרת לה שהיא לא מפחדת להיפגע מנועה. ונועה מצליחה לתקשר.

ואביב נשארת. אביב בוחרת להישאר. אביב בוחרת בנועה. בחדר האוכל, בשלישות, במגורים של נועה.

אביב בוחרת להישאר.

וזה כל ההבדל.

[starcollector217]

Pink Floyd

[lo-ganavnu-klum]

הדגנרטים שמשתתפים בהפגנות פרו-פלי באוניברסיטאות בארצות הברית, מכוסים במסיכות ובדגלים ובקאפיות,

שלא יודעים בשיט על מה הם מפגינים אבל זה בסדר, כי הם עומדים שם בשם "זה הצדק החברתי קורא לי וזה הדבר הנכון לעשות, עני לוחם צדק"

וממש לא בגלל שזה כרגע הטרנד בטוויטר, אבל הם כן ינטשו את המאבק הזה ברגע שהם ימצאו משהו חדש להקדיש אליו "כוחות חברתיים מוצדקים"

שואלים אותם שאלות פשוטות הם פשוט לא מסוגלים לענות

החבורת כבשים האלו שחוסמים כניסה לקמפוסים ולספריות בפני תלמידים וחברי סגל יהודיים, רק מכיוון שהם יהודיים

צורחים סלוגנים אלימים כמו "אנחנו חמאס" ו"נשרוף את תל אביב ליסוד"

...

יש להם זכות הצבעה עוד חצי שנה

וכאילו כן, האפשרויות העומדות בפניהם זה שוב פעם ביידן וטראמפ, אבל העובדה שאנשים כאלה יכולים ללכת להצביע והם אלה שלומדים במוסדות הנבחרים של ארהב, הם יעני האנשים שמעצבים את העתיד של ארהב

לא יודעת, זה מפחיד

[noalevitan]

ראיתי שפירסמת פלייליסט ואז זה גרם לי לחשוב- איזה שירים לדעתך הדמויות בסדרה שומעות?

או שאלה מעניינת

נועה. לא שומעת מוזיקה. אין לה אוזניות בכלל. היא שומעת רדיו כי ההורים שלה לפעמים מדליקים רדיו בבית אבל היא לא אקטיבית תלך לשמוע מוזיקה מעצמה. היא תאהב יותר שירים ששמעה בבית בילדות, שזה בטח שירי ארץ ישראל הישנה כזה, אבל היא לא אקטיבית תקשיב להם

כפיר בטח אוהב היפהופ אמריקאי כזה דרייק וקנדריק וגם ראפ של אמינם וכאלה

יוגב שומע אינדי ישראלי חדש וחושב שזה פסגת המוזיקה האנושית

טולי שומעת רוק קצת כבד אבל לא מטאל, נגיד גרין דיי ודומיו

צימר שומעת בעיקר רוק ישראלי ישן והיא בטח גם אוהבת להתלונן שמוזיקה עכשווית היא גרועה ופופוליסטית

צליל שומעת אהההה תזמורת צה"ל 😂 סתם לול אה היא בטח שומעת פופ ישראלי סטנדרטי ומיינסטרימי של בנות כזה נועה קירל אנה זק וכו'

מייקי שומע רק מוזיקה באנגלית וזה בטח להקות אינדי מוזרות שאף אחד לא שמע עליהם

חגית שומעת מזרחית כנראה? סליחה על הסטיגמות אבל אני לא יכול לראות אותה שומעת שום דבר אחר

אביב שומעת שירים שקטים וזה לא משנה באיזה שפה או ז'אנר, תנו לה פסנתר וצ'לו והיא מסודרת

[letaot-ze-magniv]

חצי שאלה חצי ונט אני מניחה, אני יודעת שאתה בצבא כרגע ולא יודעת עד כמה אסקים כאלה הם הסגנון של העמוד

נתקלתי באופן מקרי לחלוטין בפוסט שלך מ2021 על טיפים להתמודדות עם דיספוריה

מתחילה לחשוב יותר ויותר שאני כנראה transfem. יודעת בשלב הזה שלמה שאני עוברת קוראים דיספוריה. במקרה שלי היא גם פיזית וגם חברתית. הדיספוריה הפיזית רודפת אחריי יותר ויותר בזמן האחרון. בלי קשר, התחלתי לתת לעצמי לדבר לעצמי בלשון נקבה וככל שנכנסתי לזה יותר זה פשוט מרגיש כל כך. פאקינג. מדהים. יש לי משפחה קרובה שאני יודעת שהן סופר יתמכו בי לא משנה מה

ובכל זאת כל הנושא הזה של טרנסיות פשוט מפחיד אותי. ואני לא יודעת באמת איך להסביר את עצמי או את מה שאני מרגישה ואני מבינה שזה כנראה תהליך שאני אצטרך לעבור עם עצמי במוקדם או במאוחר

השורה התחתונה היא אני יודעת שאתה בא מהמקום של transmasc אבל תהיתי אם יש לך איזשהם טיפים או משהו, אני פתוחה להצעות

היי, אני לא יודע עד כמה זה יעזור אבל הדרך ��כי טובה להתמודד עם דיספוריה היא לטפל בה. 2021 הייתה שנה מוזרה. מאז אני על טסטו כבר שנה וחצי ועתיד לעבור ניתוח עליון. הדבר שהכי מקל על הדיספוריה שלי הוא לעשות שינוי, חברתי ופיזי. אני מתלבש כמו שאני רוצה, אני מדבר בלשון זכר, אני מתאמן, אני מזריק טסטו, וזה עזר הרבה יותר מכל דבר אחר שהייתי חושב עליו. זה באמת או זה או דיסוסיאציה ויש גבול לכמה דיסוסיאציה בן אדם אחד יכול לעשות. 

אני לא יודע אם את בשלב עם עצמך שבו את מרגישה בנוח להפוך את הזהות שלך למציאות, אבל אם את יודעת שיש לך סביבה תומכת לנסות שם חדש, לדבר בלשון נקבה, להתלבש אחרת וכו׳ וכו׳ כנראה יהיה הדבר שהכי מקל עלייך. הורמונים זה כמובן מדהים, ממליץ בחום. אם את מפחדת לעשות דברים שמבחינים בהם, אולי הסרת שיער וטיפוח עצמי (קרמים וסקינקייר ובשמים פרחוניים וכל האלה) יכולים לגרום לך להרגיש יותר בנוח. אולי גם להתאפר בקטנה ולענוד תכשיטים.

אם את עדיין לא בשלב שאת יכולה לעשות את זה, תנסי להישאר עסוקה. תציירי את עצמך כמו שאת רואה את עצמך, תשמעי שירים שגורמים לך להרגיש טוב ותמצאי לעצמך מקומות מפלט שבהם את מרגישה כמו עצמך.

זאת כנראה לא התשובה שרצית ואני מצטער, אני כבר מחוץ לארון ובהליך שינוי פיזי תקופה ארוכה וקשה לי להתחבר למיינדסט שהיה לי לפני כן, ואני גם לא כל כך רוצה כי היה לי די חרא אז.

אני מבטיח לך שיבוא יום ובו תסתכלי במראה ותתחילי לאהוב את מה שאת רואה ולהרגיש כמו עצמך. ואת תהיי בטוחה בעצמך וידידותית והאור הפנימי שלך יזרח חזק והבחירות שלך בחיים יהיו מונעות לא מסבל אלא מאושר. זה רק עניין של זמן��️🏳️‍⚧️

[dontcrytomdontcrylikebulgarian]

ציוד מטבח ב23 אלף שקל??? זה היה שערורייתי בעיניי בכל יום אבל שלושה ימים אחרי הטבח הנורא הזה לקנות ציוד למטבח אלוהים אדירים

אין לי מילים.

[haomnamu]

יצאתי הערב לדייט שני עם מישהו שאני בדיבור איתו כבר שבועיים שלושה, והוא אמר שמשהו שהיה די משמעותי במערכות יחסים שהוא היה בהם זו ההגדרה של מי פאסיבי ומי אקטיבי. עכשיו לפי מה שהוא אומר זה לא רק בקטע של סקס, זה בכללי העניין של הדינמיקה במערכת יחסים.

עכשיו לי זה פשוט נשמע כמו להחליט מי הגבר ומי האישה במערכת יחסים. אני יודע שזה לא באמת ככה אבל זה מה שזה מרגיש לי. ואני ממש לא אוהב את קונספט. אני לא מרגיש בנוח עם הקונספט של להיות מוגדר בתור הגבר במערכת יחסים, ואני עוד פחות מרגיש בנוח להיות מוגדר האישה. בכללי גם אני מרגיש שמשהו מאוד בסיסי בצורה שאני רואה את העולם, ואת הלהטביות שלי זה ה��ונספט של להסתכל על הבינאריות שהעולם קובע ולהגיד לא. אני לא אוהב או בנים או בנות אני אוהב אנשים. אני לא הגבר או האישה במערכת יחסים אני פשוט איתך. אני לא עולה למטה או למעלה אני הולך הצידה. אני אפילו ךא קיים על הסקאלה הזאת. היא מציגה מציאות שלא תואמת ומעודכנת לקיום שלי.

עכשיו הוא אומר שמבחינתו זה מושך שקיימים התפקידים האלו (אגב הוא אומר שהוא היה גם אק וגם פס, במערכות יחסים שונות) ושזה ממש חדש לא הקונספט של להיות לגמרי "ורס" לפי המילים שלו, אבל שהוא יחשוב על זה, ושאני אחשוב על האפשרות של לבחור תפקיד.

אבל אני ממש מרגיש לא בנוח עם זה, אני לא חושב זה יכול לעבוד איתי, אני לא מרגיש בנוח עם להגדיר את עצמי "אק" ועוד פחות להגיד את עצמי "פס". אז אני ממש מקווה שהוא יגיד שמבחינתו זה בסדר להיות ""ורסים"" ביחד. אני גם מרגיש שמעבר לנושא הזה יש לנו קליק ממש טוב אז לא הייתי רוצה שזה יהרס. למרות שאנחנו מדברים רק עשרים יום בערך, ונפגשנו רק פעמיים. טוב, נראה מה יהיה.

[jewishicequeen]

אני כל כך שפויה בנוגע אליו

[jewvian]

סתם רציתי לדבר על בית הדרקון אבל איזה טרול אנטישמי תפס טרמפ על פוסט שלי ויש לי פתאום מלא notes ולכולם יש דעות ואני רק רוצה לדבר על רהאינירה ואליסנט :(

[koheletgirl]

תאמר נפאר להארץ, המאמר המלא מתחת לקאט

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. החלטתי לא לפרסם כי אנחנו, הפלסטינים בארץ (וגם היהודים שלא התפכחו), נמצאים בסכנה: אנשים נעצרו על פוסט, שיתוף ולייק. אך הכאב כבד מדי, כבד מכדי לשאת אותו לבד.

أكتب هذا المقال منذ شهر. قررت عدم نشره لأننا، الفلسطينيين في إسرائيل (واليهود الذين لم يستيقظوا)، في خطر: لقد تم اعتقال الناس بسبب النشر والمشاركة والإعجاب. لكن الألم ثقيل جدًا، ثقيل جدًا بحيث لا يمكن تحمله بمفردك.

אם העיניים הקטנות שלנו יכולות לראות את גודל האימה, האם ליבנו הגדול יכול להכיל שני כאבים יחד?

إذا كانت أعيننا الصغيرة تستطيع أن ترى حجم الرعب، فهل يمكن لقلوبنا الكبيرة أن تتحمل ألمين معًا؟

כראפר פלסטיני ומוסיקאי החי בישראל, הייתי פעיל וקול בולט למען שוויון זכויות מתחילת הקריירה שלי. לאורך השנים עזרתי לפתח ולהיות חלק מקהילה קטנה של אמנים יהודים ופלסטינים הפועלים יחד מתוך תפישה של "מאבק משותף" (resistance־co) מתוך אמונה שעלינו להתנגד לעוולות ביחד, כתנאי מקדים לחיים משותפים. עם הזמן נהפכנו פשוט לחברים טובים.

باعتباري مغني راب وموسيقي فلسطيني أعيش في إسرائيل، كنت ناشطًا وصوتًا بارزًا من أجل المساواة في الحقوق منذ بداية مسيرتي المهنية. على مر السنين، ساعدت في تطوير, وكنت جزءاً من, مجتمع صغير من الفنانين اليهود والفلسطينيين, الذين يعملون معًا انطلاقًا من مفهوم "النضال المشترك" (resistance־co) وانطلاقا من ايماننا بأنه يجب علينا أن نعارض الظلم معًا، كشرط مسبق للعيش المشترك. بمرور الوقت تحولنا لأصدقاء.

אבל ב–7 באוקטובר הדינמיקה בקבוצה שלנו השתנתה פתאום ונעשתה פחות ברורה. כולנו נחרדנו מהסרטונים ממתקפת חמאס שהודלפו באינטרנט, אבל משהו באנרגיה הרגיש אחרת. כבוי. משהו בהודעות לא עבר לצד השני, עד כמה שהבעתי עצב, שוק ושברון לב מהמראות של אזרחים לא חמושים נסים על נפשם ונרצחים, עדיין היה חסם מסוים. ישקר מי שיאמר שמראות ה–7 באוקטובר לא הפכו לו את הבטן, אך זו לא הפעם הראשונה שראינו זוועות. לצערי, על האדמה המקוללת הזו ראינו מספיק.

لكن في 7 أكتوبر، تغيرت الديناميكية في مجموعتنا فجأة وأصبحت أقل وضوحًا. لقد شعرنا جميعًا بالرعب من مقاطع الفيديو لهجوم حماس والتي تم تسريبها عبر الإنترنت، ولكن شيئًا ما في الطاقة بدا مختلفًا. منطفئ. شيء ما في الرسائل لم يصل إلى الطرف الآخر، بقدر ما عبرت عن الحزن والصدمة والحسرة لرؤية مواطنين عزل يهربون ويقتلون، لا زال هناك حاجز معين. يكذب من قال إن مشاهد 7 أكتوبر لم تقلب معدته، لكن هذه ليست المرة الأولى التي نرى فيها فظائع. ولسوء الحظ، لقد رأينا ما يكفي على هذه الأرض الملعونة.

לקח לי כמה ימים להבין שאנחנו מתמודדים עם משהו חדש. אכן, עינינו הקטנות ראו כבר זוועות גדולות ולמדנו יחד ��יך לשלב קולות ולמחות נגד, אך בכל המקרים זה היה למען אסון פלסטיני שגרמו הממשלה הישראלית, הצבא, או המתנחלים. לכן ב–7 באוקטובר הגבתי מתוך אותה תחושת בטן. אך הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה, ולקח לי זמן לפרק את זה ולהפנים שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת, ואני לא ממש ידעתי איך להכיל את זה.

استغرقني الأمر بضعة أيام لأدرك أننا نتعامل مع شيء جديد. والحقيقة أن أعيننا الصغيرة قد شهدت بالفعل فظائع كبيرة وتعلمنا معًا كيف نضم اصواتنا معا ونحتج، ولكن في كل مرة كان الأمر رداً على كارثة فلسطينية سببتها الحكومة الإسرائيلية, الجيش أو المستوطنون. لهذا السبب في السابع من أكتوبر كانت ردة فعلي نابعة من نفس الشعور الغريزي. لكن هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في المجموعة، واستغرق الأمر بعض الوقت لتفكيك الأمر والادراك أنهم هذه المرة هم من يشعر بالضعف، وأن هويتهم مهددة، ولم أعرف حقًا كيف احتوي هذا الامر.

התקשרתי לאחת מהאחיות היהודיות ושיתפתי את רגשותי בכל הכנות: "חביבתי, אני רואה את הפגיעות שלך, אני רואה אותך רועדת ומשותקת, אני רואה אותך מפחדת לעזוב את הבית, אני רואה אותך בורחת מהחושך שבחוץ ומתכנסת בתוך העלטה הפנימית שלך, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך".

اتصلت بإحدى الأخوات اليهوديات وشاركتها مشاعري بكل صراحة: "حبيبتي، أرى ضعفك، أراك مشلولة وترتجفين، أراك خائفة من مغادرة المنزل، أراك تهربين من الظلام في الخارج وتنطوين في ظلامك الداخلي، وكل ما أريد فعله هو أن أعانقك."

אין לי קושי להביע אמפתיה כלפי כל אדם שנפגע, הקושי הוא בסטייטמנט הפוליטי, כי בשביל לחבק את הכאב הנורא הזה, צריך לעמוד בתור ארוך של מנהיגי העולם המערבי והתקשורת העולמית, שמחבקים את ישראל רגשית, פוליטית וגם מלחמתית. אלה אותם גופים שמתעלמים מהכאב שלנו ומממנים את מחיקתו מאז ומתמיד.

لا أجد صعوبة في التعبير عن التعاطف مع أي شخص أصيب بالأذى، الصعوبة تكمن في البيان السياسي، لأنه من أجل احتضان هذا الألم الرهيب، لا بد من الوقوف في صف طويل من قادة العالم الغربي ووسائل الإعلام العالمية، الذين يحتضنون إسرائيل عاطفياً وسياسياً وعسكرياً. هذه هي نفس العناصرالتي تتجاهل آلامنا وتمول محوها منذ الأزل.

אני שונא אלימות. גדלתי ועודני גר בעיר לוד, אחת הערים האלימות במזרח התיכון. אני לא שונא אלימות באופן תיאורטי, חוויתי אלימות. מעולם לא החזקתי אקדח, מעולם לא ה��כתי לשום צבא, והדברים הכבדים ביותר שאני מחזיק בידי הם העט והמיקרופון שלי.

أنا أكره العنف. نشأت ومازلت أعيش في مدينة اللد، إحدى أكثر المدن عنفًا في الشرق الأوسط. أنا لا أكره العنف نظريًا، لقد عشته. لم أحمل سلاحًا قط، ولم انضم أبدًا إلى أي جيش، وأثقل ما أحمله في يدي هما قلمي وميكروفوني.

כשאני נמצא מול תקשורת ישראלית או מערבית, זה מרגיש יותר כמו חקירה מאשר כמו ריאיון. "האם אתה מגנה את חמאס?", אין תשובה נכונה לשאלה לא נכונה. אני מגנה כל פגיעה בחפים מפשע, נקודה. כל חיי אני נלחם באפליה נגד אנשים חיים, למה שאתחיל להפלות בין המתים?

عندما أقف أمام وسائل الإعلام الإسرائيلية أو الغربية، يبدو الأمر أشبه بالتحقيق وليس المقابلة. "هل تدين حماس؟"، لا توجد إجابة صحيحة على سؤال خاطئ. أنا أدين أي اذى يلحق بالأبرياء. نقطة. أنا احارب التمييز ضد الاحياء طوال حياتي، لماذا سأبدأ الآن بالتمييز بين الأموات؟

הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה שלנו, ולקח לי זמן להבין שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת

هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في مجموعتنا، واستغرق الأمر بعض الوقت لأفهم أنهم هذه المرة هم الذين يشعرون بالضعف، وأن هويتهم مهددة.

אני מנסה להבין איזה מסר התקשורת או העולם המערבי והישראלי מנסים להעביר לפלסטינים. ממש עכשיו ברגע זה עומד מולכם דור שלם של ילדים מדממים בעזה, מה המסר שתרצו להעביר להם, מעבר ל"תגנו את חמאס", או "למה הדור שלפניכם בחר בחמאס?", או "משתמשים בכם כבמגן אנושי"?

أحاول أن أفهم ما هي الرسالة التي يحاول العالم والاعلام الغربي والإسرائيلي إيصالها إلى الفلسطينيين. الآن، في هذه اللحظة، يقف أمامكم جيل كامل من أطفال غزة الذين ينزفون دماً، ما هي الرسالة التي تودون توجيهها إليهم، غير "أدينوا حماس"، أو "لماذا اختار الجيل الذي سبقكم حماس؟" "، أو" يتم استخدامك كدروع بشرية "؟

תנשמו עמוק, תתנתקו שנייה מהמשפטים שכל תקשורת ומנהיג משננים כמו תוכים; נסכים עליהם או לא נסכים עליהם, זה לא עקרוני כרגע. אם הם אמיתיים הם לא ייעלמו, אז אל תחששו לשים אותם בצד לרגע. תסתכלו בעיניו של אחד מהילדים ותתארו לו את מקומו בעולם: "אם תשתמש בנשק אז אתה טרוריסט, ואנחנו ניקח מארה"ב ספינות, מטוסים, טנקים, נשתמש בנשק חוקי ונשק לא חוקי לפי האו"ם, ונחמש את הצבא שימחק את עזה!

خذوا نفساً عميقاً، وانفصلوا للحظة عن الجمل التي يحفظها كل إعلامي وقائد مثل الببغاوات؛ نتفق عليها أو لا نتفق، فهذا ليس اساسيا ال��ن. إذا كانت حقيقية فلن ت��تفي، لذا لا تخف من وضعها جانبًا للحظة. انظر في عيون أحد الأطفال واوصف له مكانه في العالم: "إذا كنت تستخدم الأسلحة فأنت إرهابي، وسوف نأخذ السفن والطائرات والدبابات من الولايات المتحدة، وسوف نستخدم الأسلحة القانونية والغير القانونية بحسب الأمم المتحدة، وسنسلّح الجيش الذي سيمسح غزة!

"אם תגיש בקשה לחקירה בהאג על מה שעשינו, אז תדע שיש לנו מדינות־חברות שיטילו עליך וטו! אם תחליט למחות בצורה לא אלימה ותבקש להחרים מוצרים שלנו, אנחנו נדאג שבעולם יעבירו חוק חדש שיעצור אותך על אנטישמיות!

"إذا قدمت طلبًا لإجراء تحقيق في لاهاي بشأن ما فعلناه، فاعلم أن لدينا دولًا أعضاء ستفرض عليك حق النقض! إذا قررت الاحتجاج بطريقة غير عنيفة وطلبت مقاطعة منتجاتنا، سوف نتأكد من صدور قانون جديد في العالم لاعتقالك بتهمة معاداة السامية!

"אם תשתף פעולה איתנו כמו הרשות הפלסטינית, עדיין נפקיע וניקח ממך אדמות, נזרוק אותך לכלא ללא כתב אישום. העסקים ועצי הזית שלך יישרפו על ידי מתנחלים בגיבוי הצבא והמדינה, העיתונאים שלך יירצחו מול המצלמות. נגיד שזה לא אנחנו ירינו, אחרי שנה נודה בזה, ותנחש מה? לא נמצא אשמים כי לא נחפש אותם!".

"إذا تعاونتم معنا مثل السلطة الفلسطينية، فسوف نستمر في ابتزاز أرضكم والاستيلاء عليها، وسنلقي بكم في السجن دون تهمة. وسيحرق المستوطنون المدعومين من الجيش والدولة أعمالكم التجارية وأشجار الزيتون، وسيُقتل صحفيوكم أمام الكاميرات. سنقول أننا لسنا من أطلق النار، بعد عام سنعترف بذلك، واحزروا ماذا؟ لن نجد المتهمين لاننا لن نبحث عنهم!".

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. לפעמים הוא עובר עשר עריכות ביום, ולפעמים ימים שלמים סתם מונח במחשב. לפעמים אח יהודי אומר שזה טו מאץ', לפעמים אח פלסטיני אומר שזה טו ליטל, לפעמים עורך דין יגיד שאין לדעת על מה עוצרים היום, ולפעמים אני עונה לו שזה לא המעצר שמרתיע אותי, אלא מה שבא אחריו: ההסתה באינטרנט נגד כל דעה שונה או נקודת מבט רחבה או מורכבת יותר, הסתה שבקלות תתפתח לאלימות (כולנו ראינו איך זה התפתח עם ישראל פריי). ואני חי בלוד, איפה שיש נשק יהודי חוקי ונשק ערבי בלתי חוקי, ובימינו לא חסרים אויבים לאף אחד. מה שכן חסר זה חברים, ואנחנו חיים על אדמה שבולעת חברים.

أكتب هذا المقال منذ شهر. في بعض الأحيان يتم إجراء عشرة تعديلات عليه يوميًا، وأحيانًا يبقى على الكمبيوتر لايام من دون ان المسه. أحيانًا يقول أخ يهودي إنه مبالغ به، وأحيانًا يقول أخ فلسطيني إنه غير كافٍ، وأحيانًا سيقول المحامي إنه ��ا يمكن اليوم معرفة على اي سبب ممكن اعتقالك، وأحيانًا أجيبه بأن ليس الاعتقال هو ما يخيفني, انما ما يأتي بعده: التحريض على الإنترنت ضد أي رأي مختلف أو وجهة نظر أوسع أو أكثر تعقيدًا، التحريض الذي يمكن أن يتطور بسهولة إلى عنف (لقد رأينا جميعًا كيف تطور الأمر مع يسرائيل فراي). وأنا أعيش في اللد، حيث توجد أسلحة يهودية قانونية وأسلحة عربية غير قانونية، وفي هذه الأيام لا يفتقر أحد إلى الأعداء. ما ينقصنا هو الأصدقاء، ونحن نعيش على أرض تبتلع الأصدقاء.

כולנו צריכים חברים יותר מתמיד. כולנו איבדנו כמה חברים. סבתא שלי איבדה חברים ומשפחה ב–1948, כשכל החברה הפלסטינית נקרעה לגזרים ופוזרה ברחבי האזור והעולם. ההורים שלי איבדו חברים באינתיפאדה, אני איבדתי חברים לפשע בעיר שלי, וחמישה קרובי משפחה לפני חודש בעזה. חברי איבדו חברים במסיבת נובה, וחברים שנהרגו או נחטפו על ידי חמאס. איבדנו חברים שהעמידו אותנו בעמדות לא הוגנות, שדרשו מאיתנו להסביר את המעשים של מנהיגים שמעולם לא בחרנו. איבדנו חברים שעיניהם ראו את הזוועות אבל ליבם לא הצליח להכיל את שני הכאבים.

نحن جميعا بحاجة إلى أصدقاء أكثر من أي وقت مضى. لقد فقدنا جميعاً بعض الأصدقاء. فقدت جدتي أصدقاء وعائلة في عام 1948، عندما تمزق المجتمع الفلسطيني بأكمله وتشتت في جميع أنحاء المنطقة والعالم. لقد فقد والداي أصدقاء في الانتفاضة، وأنا فقدت أصدقاء بسبب الجريمة في مدينتي، وخمسة من أقاربي قبل شهر في غزة. لقد فقد أصدقائي أصدقاء لهم في حفل نوفا، وأصدقاء قتلوا أو اختطفوا على يد حماس. لقد فقدنا أصدقاء وضعونا في مواقف غير عادلة، وطالبونا بشرح تصرفات القادة الذين لم ننتخبهم. لقد فقدنا أصدقاء رأت عيونهم الأهوال ولكن قلوبهم لم تحتمل الألمين.

החברים והחברות שלי למאבק המשותף לעולם לא יבקשו ממני לגנות בדרך שהם בוחרים, אבל אנחנו נהיה שם אחד בשביל השנייה כדי להכיל את הכאב, לטפל בפצע הפתוח, עד שיהפוך לצלקת מכובדת יותר מכל צל"ש. בחירת חברים היא אחד הדברים המאתגרים ביותר במסע שלנו בחיים, ואני בר מזל שעדיין יש לי חברים וחברות שהם חזקים ורכים, אמיצים ופגיעים בעת ובעונה אחת. אני אשמור אותם קרוב — יש לנו הרבה מה לתקן במקום הזה.

أصدقائي وصديقاتي للنضال المشترك لن يطلبوا مني أبدًا إدانة المسار الذي اختاروه، لكننا سنكون هناك من أجل بعضنا البعض لاحتواء الألم، والعناية بالجرح المفتوح، حتى يصبح ندبة أكثر كرامة من أي ميدالية تقدير. يعد اختيار الأصدقاء أحد أكثر الأشياء صعوبة في رحلتنا في الحياة، وأنا محظوظ لأنني لا أزال أملك أصدقاء أقوياء وناعمين, شجعان وحساسين في نفس الوقت. سأبقيهم قريبا مني - لدينا الكثير لنصلحه في هذا المكان.

ולמי שעזב את מעגל החברים הזה או הועף ממנו, רק דעו שתמיד תהיה לכם את זכות השיבה אליו.

ولأولئك الذين تركوا دائرة الأصدقاء هذه أو تم طردهم منها، فقط اعلموا أنه سيكون لكم دائمًا حق العودة اليها.

[emmafallsinlove]

הלכתי לקניון לקנות חולצה לחג והבעיה העיקרית היא שהטעם שלי הוא הטעם הכי ספציפי בעולם ובמקום להיכנס לחנויות בגדים שזה הסיוט הכי גדול שלי נכנסתי לכל חנות מכשירים טלפונים קיימת בקניון הזה 😅

[feet2eat]

הייתי בחנות נעליים וחתיך הגיע עם טבע נאות ישנות שחומות מצורת הרגל שלו. הוא מדד זוג חדש ואני כל הזמן מסתכל מהצד, עושה את עצמי מתעניין בנעליים בחנות. בסוף הוא קנה את החדש ושכח את הישן. כשהוא יצא מהחנות, הסתכלתי מסביב לראות שאף אחד לא שם לב, הכנסתי את הזוג הישן שלו לתיק גב שהיה לי. הלב שלי דפק על 200. יצאתי מהר מהחנות ורצתי הביתה. לא הפסקתי להסניף את הכפות שלו דרך הבד. נשבע לכם זה היה ריח מטורף!!! סוליה אפויה בניחוח רגליים מדהים של חתיך. כשעברתי לידו הצלחתי לצלם סרטון של הרגליים שלו עם הזוג החדש

[anaelllllla]

‏סוד הסוכה

כשהגעתי ארצה הייתי כמעט בן 30, ונתקלתי לראשונה בחג הסוכות. נזכרתי בילדות, כשהיינו בונים לעצמנו בית על העץ. אבל כאן ראיתי אנשים מבוגרים ורציניים מאוד, שבונים לעצמם באדיקות מעין צריף בחצר, וניסיתי להבין למה. ההסבר על כך שבונים סוכה רק בגלל שאבותינו ישבו בסוכות במדבר, לא סיפק את סקרנותי. במקביל, התחלתי להתעניין בתורת ישראל לעומק והגעתי לחכמת הקבלה. שם מצאתי הסבר שונה שמאוד דיבר אליי.

רציתי להבין, מה קורה עם החיים שלנו? לשם מה בכלל נולדנו לעולם הזה? מה גורם לנו להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים? לאן אנחנו מתפתחים? מה תלוי בנו, ומה מוגדר מראש בחוקי הטבע? האם ביכולתנו להשפיע על גורלנו? ואם כן, אז כיצד? השאלות האלה הביאו אותי לגלות בין היתר גם את סודה של הסוכה.

הסוכה מרמזת על עולם חדש שאותו אנחנו יכולים לבנות לעצמנו דווקא מהפסולת של העולם הזה. במה מדובר? חז"ל אומרים שאת הסוכה בונים מ"פסולת גורן ויקב", כלומר מחומרים שנחשבים כפסולת. הסכך הוא עיקרה של הסוכה. אנחנו לוקחים גזם של עצים וכדומה, דברים שכל השנה אין בהם שום צורך, מרימים אותם מעל ראשינו כסכך, ויושבים תחתיו שבעה ימים.

מה שחשוב לנו באופן טבעי, מה שמעסיק אותנו כל הזמן ואליו אנחנו שמים לב, הוא מה שיכול להועיל לנו באופן ��ישי. מהדברים האלו אנחנו בונים את העולם שלנו, את ההצלחה שלנו בחיים, ו��כן הם העיקר עבורנו. לעומת זאת, דברים כמו אהבת הזולת, נתינה, השפעה טובה לחברה, הרבה פחות חשובים לנו. במבט אגואיסטי פשוט, דברים כאלה כלל לא נחשבים, הם סוג של "פסולת". לו יכולנו להפוך את הסדר, את הדברים שלא חשובים לנו להפוך לחשובים מאוד בעינינו, היינו מגלים לפתע עולם חדש. על כך אמרו אותם החכמים שהצליחו לעשות זאת: "עולם הפוך ראיתי".

זה מזכיר במשהו כל מיני אפקטים ויזואליים, שבהם על ידי שינוי מיקוד המבט מתחילים לראות מה שבמבט ראשון לא ראינו. אלא שכאן צריך להפוך את מיקוד הלב, את הטבע של האהבה העצמית שאיתו נוצרנו מלכתחילה. היציאה מהבית אל הסוכה מסמלת את הרצון שלנו להחליף גישה לחיים. מאמץ פנימי לסגל לעצמנו הסתכלות חדשה על העולם, על עצמנו ועל אחרים. להפסיק לשקול כל דבר מתוך האגו שלי, מה טוב לי וזהו, ולהתחיל לשקול דברים ממקום גבוה יותר, מה טו�� לאחרים.

אם בונים סוכה בתוך ליבנו, אם יוצאים מאהבה עצמית לאהבת הזולת, נפתח בפנינו עולם רחב ונצחי. יוצא ש"ואהבת לרעך כמוך" אינו כלל מוסרי נחמד וילדותי, אלא נוסחה מדעית ליציאה לעולם בממד גבוה יותר. מעל זמן, תנועה ומקום, מעל כל ההגבלות שישנן בחיים, מתוך ספיגה אגואיסטית פנימה, בקבלה לעצמי בלבד. חיים בלתי מוגבלים יכולים להיות רק בנתינה, כי לנתינה אין שום הגבלה, בשום ממד. זהו המימוש השלם והאמיתי של חיינו, פסגת האבולוציה של רוח האדם שבנו.

נהוג לקשט את הסוכה כמה שיותר, ולהזמין אליה אורחים רבים במהלך החג. במנהגים אלו אנחנו רוצים להביע עד כמה יקרה בעינינו השאיפה להגיע לאהבה אמיתית. עד כמה אנחנו רוצים להגיע פעם למצב השלם של "סוכת דוד". מדובר במצב שבו כולנו נשב יחד בסוכה, בחיבוק, כמו חברים. בחיבור בינינו נגלה חיים חדשים, נצא מהעולם המוגבל שלנו ונגיע לעולם אינסופי, כאן ועכשיו. כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך". והכי חשוב לזכור, שכל הטוב והשפע תלויים רק בהחלפת הגישה שלנו לחיים, במקום לעצמי בלבד, לזולת.

חג שמח!