#תפארת

[david-goldrock]

I don’t know if you translate English songs into Hebrew but If you do can you translate this to Hebrew please.

https://youtu.be/1azi37HGY2o?si=7SMw2ZkB9rTURcqE

בבוקר שמח אחד, כשהחיים האלו יסתיימו אני אעוף הרחק לבית על חופו המלאכי של ה' אני אעוף הרחק (אני אעוף הרחק)

אני אעוף הרחק, הו תפארת אני אעוף הרחק (בבוקר) כשאמות, הללויה, בקרוב אני אעוף הרחק (אני אעוף הרחק)

בית שלא מופיע בהקלטה:

כשהצללים של החיים הללו יחלפו אני אעוף הרחק כמו שציפור, מבין סורגי הכלא עפה אני אעוף הרחק (אני אעוף הרחק)

אני אעוף הרחק, הו תפארת אני אעוף הרחק (בבוקר) כשאמות, הללויה, בקרוב אני אעוף הרחק (אני אעוף הרחק)

רק עוד כמה ימים מיגעים ואז אני אעוף הרחק אל ארץ בה על האושר לעולם לא להפסק אני אעוף הרחק (אני אעוף הרחק)

אני אעוף הרחק, הו תפארת אני אעוף הרחק (בבוקר) כשאמות, הללויה, בקרוב אני אעוף הרחק (אני אעוף הרחק)

[yonadave]

A Quick Guide for Writing Comics with Kabbalah - Don’t

A few months ago, Louise Simonson and Kireon Gileon compared the Phoniex’s White Room as the Jewish Kabbalah term Tiferet - תפארת. I was quite surprised, not just because I didn’t remember that was the title of Al Ewing’s Defenders Beyond issue 3, but also because it didn’t make sense. So after some comments on Twitter led me to read that issue, I still didn’t get why the White Room would be associated with Tifferet, of all the sefirot. This is not the first time that happened to me.

I was always confused when hearing X-fans talking about some common knowledge regarding how Morrison used Kabbalah to explain the Phoenix. Now, it’s been some time since I’ve read that run (which I did read again before writing this) so I must  have missed it. But you’d think I would remember something like that. The same thing happened with The Resurrection of Mangeto Issue 01, where others online noticed the Kabbalistic elements in the story while I didn’t. Obviously, many of the people I follow on social media and/or read and listen to their articles and podcasts are more fluent in X-Men comics than I am, but I can confidently say that I am more fluent in Kabbalah than they are. So how come I keep missing it?

The answer was clear once I read a thread about the Resurrection of Magneto and the symbolgies shown in the issue. The thread, by @arakkosuperstar made a lot of sense when it came down to explaining Ewing’s storytelling. But it didn’t make a lick of sense when it came down to Kabbalah. This makes sense, since I don’t think Ewing is even fluent in Hebrew and the 3 dialects of Aramaic that are needed just to understand basic Kabbalistic texts.

So let’s start with what Kabbalah is. Kabbalah is a general name for several Jewish mystic traditions. It literally means “being received” as those traditions are supposed to be moved on from Rabbi to student throughout the generations. But when we say the word Kabbalah today it is most likely referring to the teachings of Ha’Ari - Rabbi Issac Luria who was active in 16th century Safed (Tzfat) and, alongside Rabbi Yosef Karo, reshaped all of Judaism in modern times.In his teaching you will find terminology like The Tree of life, Sefirot, Ein Sof and others that come up in western culture (and Anime for some reason). If you ask most religious Jews they will tell you that you are not supposed to study Kabbalah until you are 40. But that is a rather late tradition that came as a response to two connected messianic cults in Europe. Before that, most traditions suggest learning it  only after you are 25, married, or “filled your belly with Talmud”. 

The main subject of Kabbalah is trying to study and maybe understand the divine as a religious act of warship. Some, Like Ha'Ari, took it to the worlds of theology, while others took it to the world of ethical codes of conduct. The Hasidic movement, founded by Rabbi Israel Ba’al Shem-Tov popularized the theological aspects of Kabbalah and applied them to the realms of human psychology. While trying to understand the decision making behind the use of Kabbalah in modern comics, I was introduced to the term Kabbalah magic, which is not a thing. The closest thing we have is “applied Kabbalah'' which comes down to amulets or invoking a specific aspect of the divine. A nice way to describe it is that the world was programmed and built using the Hebrew language and that is why we can input cheat codes. Yes, we are breaking the rules of the game, but only because the divine programmer put those options in the first place. 

The more I looked into the “Kabbalah” origins of these ideas I found out more and more about Hermetic Qabalah and how much it’s not Kabbalah. I found out about terms like Sefirot-Shakras-Tarot as if those things are the same. Since the religious act of worshiping  in Kabbalah is to study and seek to understand the divine, mixing these terms so bluntly is not only not accurate - it’s offensive. Using an outside, non-Jewish tradition in order to better understand Kabbalah is one thing, but mixing these religions up is just a brutal act of cultural appropriation.In that aspect, I actually liked that Exodus is the character that ‘explains’ the White Room as Tiferet, it makes absolute sense that a christian zealot from the middle ages will appropriate Jewish texts without understanding it. 

Other than being offended, I couldn’t stop thinking about how obvious it was that Ewing chose the wrong sefira. I mean, Keter (crown) the first sefira is right there. And once you choose the “correct” one, you could do so much more with it than just to use its name as a reference. What did we, as readers, get from using the term Tiferet? Does it expand the phoenix mythos in any meaningful way? No, because it’s a shallow use of something that I happen to hold very dear. But Keter? There is so much to do with it. You could call the white room the first spark of creation, which is a creative translation that goes really well with the fact we are talking about an emotional bird made of fire. It can explain why the white room is white, just like white light will become the entire color spectrum.

And then we have The Resurrection of Magneto issue 02, which in my opinion is one of the more Jewish comics I’ve read from a mainstream outlet in a long time. And it’s the same writer who failed before in doing the same thing - incorporating Jewish traditions into his texts… And I do think that it all starts from the choice of text. Instead of going to Kabbalah - an esoteric text that even most Jews aren’t familiar with, he uses basic, well known texts such as the Torah and Pirkei Avot from the Mishna. This choice also works from a narrative point of view since Magneto may have left the Jewish world as a child, but these are texts he would probably know. The sources are not name dropped, like Tiferet was used back in Defenders Beyond and Immortal X-Men/Jean Grey. Instead, we are left with the actual meaning of the words instead of the “cool factor” that Kabbalah has had in the last few decades.

[guarda-textos]

Coisas relacionadas à Cabalá

(*Depois que falar da Face Feminina de Deus* - É por isso, caro leitor, que reservamos a seção sobre o Mal apenas depois de expor a Verdade Cristã... - *argumento de Jung em "Resposta á Jó"*)?

Primeiro expor bem o que seriam as Águas, para depois, bem lá na frente, fazer um paralelo com Orígenes

Pesquisar por "Midrash Adam hair forehead eyes nose mouth ears Job" no Google books

"Via della Fede mostrata a'gli Ebrei" de Morosini

Pesquisar por "נפש רוח נשמה בינה תפארת יחידה מלכות רבה" no Google books

Pesquisar por "Anima נפש רוח נשמה" e adicionado á isso, "Spiritum", no Google books

Pesquisar por "חכמה בינה Trinitatis" no Google books

Procurar por Nephesh, Ruach e Neshamah no Pugio Fidei

"Zohar, the book of Splendor", Scholem

https://archive.org/details/zohar-the-book-of-splendor-gershom-scholem-1963/page/n4/mode/1up

Pesquisar por "Mater Dei", "Beata Mater", "Beata Virgine", "Deipara" junto à "Schechina (שכינה)" no Google books

Pesquisar por "Thirteen Middot Trinity" e por "shevirat hakelim צמצום" no Google books

"The cabala, its influence on Judaism and Christianity", de Bernhard Pick

https://archive.org/details/cabalaitsinfluen00pick/page/n6/mode/1up

Pesquisar "Zohar 212a" ou "Vayekhel 212a" + "Suffering Servant" no google books

"Kabbale lourianique"

https://fr.m.wikipedia.org/wiki/Kabbale_lourianique

"Chevirat haKelim"

https://fr.m.wikipedia.org/wiki/Chevirat_haKelim

Pesquisar por Joseph Ibn Tabul

Pesquisar por Baader, Oetinger e "cristãos" (em especial no Jstor) no geral sobre o 'Zimzum"

"Goethe's Kabbalistic Cosmology"

https://www.jstor.org/stable/23981598

"The Role of Lurianic Kabbalah in the Early Philosophy of Emmanuel Levinas"

https://www.jstor.org/stable/26942839

"Lurianic Kabbalah and Its Literary Form: Myth, Fiction, History"

https://www.jstor.org/stable/10.2979/pft.2009.29.3.362

"Review: Traces of Lurianic Kabbalah: Texts and their Histories"

https://www.jstor.org/stable/43298682

"Modern Times I: The Christian Kabbalah"

https://academic.oup.com/book/662/chapter-abstract/135354320?redirectedFrom=fulltext

"Christian Kabbalah", por Peter J Forshaw

https://www.academia.edu/40599158/Christian_Kabbalah

"Reintroducing the Myth of the Fallen Angels into Judaism"

https://www.deliriumsrealm.com/lurianic-kabbalah-demonology/

Pesquisar por "l'antechrist messie le zohar" s por "babylon harlot zohar"

"Schechina et Libellus de Litteris Hebraicis" por François Secret

"Torah and Wisdom, תורה וחכמה, Torah Ve-Hokhmah, Studies in Jewish philosophy, Kabbalah, and Halacha: essays in honor of Arthur Hyman"

https://archive.org/details/torahwisdomtorah0000unse

Filon sobre os Gigantes

https://www.earlychristianwritings.com/yonge/book9.html

"Golden doves with silver dots: semiotics and textuality in rabbinic tradition", José faur

https://archive.org/details/goldendoveswiths0000faur/page/n29/mode/1up?q=Logos+Dabar+Memra+zohar

https://www.hebrew4christians.com/Grammar/Unit_One/Aleph-Bet/Aleph/aleph.html

"Memra" na Enciclopédia Judaica

https://www.jewishencyclopedia.com/articles/10618-memra

"The Holy Logos in the writings of Philo of Alexandria"

https://www.researchgate.net/publication/292250602_The_Holy_Logos_in_the_writings_of_Philo_of_Alexandria

Pesquisar sobre "Adam" e "Adam Kadmon" em "The origins and history of consciousness", de Erich Neumann (lembrando que há também um Volume II)

https://www.betemunah.org/seventy.html

Pesquisar sobre Clemente em Paul Vulliaud

Pesquisar sobre o textinho de Hila Ratzabi sobre gematria

http://www.kabbalah.info/eng/content/view/frame/2863?/eng/content/view/full/2863&main

"List of kabbalists"

https://en.m.wikipedia.org/wiki/List_of_Jewish_Kabbalists

https://dailyzohar.com/daily-zohar-1173-e/

https://dailyzohar.com/glossary/atika-kadisha/

https://www.hebrewcatholic.net/eucharist-jewish-mystical-tradition-part-1/

Procurar pelo "Mevo Shearim" (

מבוא שערים) de Isaac Luria e pelo Sha'ar HaPesukim (שער הפסוקים)

‎https://archive.org/details/wayofkabbalah00bens/page/218/mode/1up

https://kabacademy.eu/pt/content/capitulo-8/

Sobre a literatura "Heikalot" (היכלות)

https://en.m.wikipedia.org/wiki/Hekhalot_literature

Pesquisar pelo "Shnei Luchot HaBerit"

Pesquisar pelo "Sha'ar HaShoel" (

שער השואל) de Azriel de Gerona

https://pt.scribd.com/document/37315650/Bohu-e-Tohu-Vazio-e-sem-Forma

https://en.m.wikipedia.org/wiki/Four_Worlds

https://eyeofheaven.medium.com/the-soul-and-kabbalah-the-patriarchs-and-the-sefirot-in-the-zohar-d57ce5dc11d4

https://nirmenussi.com/tetragrammation-and-sefirot/

Texto do Pe. Henri François de Vence, em "Sainte Bible en latin et en françois", Volume 17

Pesquisar por "Scholem kings of Edom"

Pesquisar "כתר חכמה בינה Trinitatem"

"Traite de la Cabale" de Jean Thenaud

https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b55008904n/f2.item.zoom

https://www.manhigut-toranit.org/everyday-mitzvot/the-nature-of-the-shin-dalet-and-yud-in-tefillin/

https://bibliot3ca.com/a-cabala-crista/

[yanzinator]

I know that in Lobotomy Corporation, there's a group of characters named after the Kaballah. Is there much more to naming them after it?

yayyyyy I get to talk about this!!

firstly I'd just like to say, kabbalah should not be used like this. It's cultural appropriation and desecration, but if you ignore the blatant disrespect, they obviously did some amount of surface level research, and it is kinda cool. I haven't actually learned kabbalah, because you need to be 40 to be allowed to, as well as whole bunch of other stuff, but I have learned chassidus, which is derivative, and it's allowed to be taught and learned. And also I have the wikipedia page open. Please keep in mind, this is all extremely surface level. There is so much more to all of this, but the only proper way to explain everything to someone who doesn't have any experience involves 3 different, extremely thick books.

so, Sfirot first, or as the game calls them, sephirot. Sfirah comes from the root word ס.פ.ר which means writing, sfirah usually means counting, in this case I'm not sure exactly what's the purpose of the word though. The sfirot are traits of god, through which he creates the world, we in turn also have them. I'm gonna go from top to bottom, (or bottom to top, because the game flipped them.) and go over each of their meanings

Angela is just a name, she's not based on a sfira.

Malkuth, based on Malkut, which is the noun form of the adjective from the root word מ.ל.ך meaning king or queen (root words are non gendered), this is just god's rule over the world, and the divine piece of him that is in us. There's nothing concrete about it. Malkuth leads the control team, which could be compared to being a queen.

Yesod, יסוד which is the noun form of the root י.ס.ד, meaning base, or foundation. This is why it's at the bottom of the sfirot, and it doesn't make sense flipped! Anyway, it is literally the foundation of the world, and the foundation of our emotions, and it's built with truth, which is why lying is so bad. I don't know why they chose to put it as the Information team leader.

netzach, נצח is it's own root word. It means eternity. it's what keeps the world going. It's our confidence. Basically

^ opposite of that... Security is sorta fitting by a long stretch, cuz he keeps the facility going, but like... ehhhhhh.

Hod, root word, means greatness. It's literally god's extreme overwhelming reality, and in us, it should manifest in humility ironically enough, because we should always be humble in the face of god's greatness. Hod's personality is actually really fitting, but I have no idea how it correlates to training team.

Tiphereth, or tiferet, תפארת which is the noun form of פאר meaning beauty, the last of the traits forming Chagat chassidus, which is emotionally based chassidus. This is probably irrelevant. It is god's beauty, and uh, according to wikipedia, it's our mercy/compassion, but as far as I know, it's supposed to be our glorifying of god. It doesn't make sense for it to be the command center, and also Tiphereth A completely contradicts it in terms of personality, but Tipheret B at least is accurate

Geburah, or Gvura, גבורה which is the noun form of ג.ב.ר meaning power, second trait of chagat, it's god's power and might, and our self-discipline. Extremely accurate character actually, 10/10, no notes.

Chesed, חסד, root word, meaning kindness, it's god's love for us, which includes mercy, forgiveness, help, uplifting, etc. it's the first and most important trait of Chagat which is still irrelevant, it's our ability to help others also. In game, the old Chesed is extremely accurate, but also the one you see during gameplay, is what you get if you have chesed without gvura, this actually touches on some core principles of chagat, but I don't actually trust project moon to have done that on purpose.

Hokma, or Chochma, חוכמה noun form of root ח.כ.ם, meaning smart or knowledge. This is the first trait of Chabad Chassidus (that's what my denomination is named after!!!) which is intellectually based chassidus. This is also irrelevant. This isn't a collection of knowledge, the best way I think to describe it is the intelligence stat in dnd. It's god's intelligence stat, which is obv infinite, and also our intelligence stat, and it should awaken Humility also, because of the intelligent comparison of us to god. His personality is spot on, but his job would be better handled by da'at I think.

Binah בינה which is the noun form of the root ב.י.ן not to be confused with בן boy, or בין between, it means understanding. Second trait of Chabad. If chochma is int, this is wisdom stat. Also, god has his stat in the infinite, we have it in normal levels, understanding also awakens joy, and happiness, because when you understand something, you're happy about it. Basically the opposite of the character again, and her job is irrelevant to the sfirah as well.

Da'at doesn't have a character, Carmen correlates though. Da'at דעת noun form of י.ד.ע meaning knowledge, but not in the chochma way, this is literally stuff you know. Last trait of Chabad. for god, this is the world itself, or maybe, the world itself is god's da'at, I'm not really sure. Our da'at is strengthened by learning torah, which is god's da'at, which unifies us with him. Sorry, it's complicated. Her job is sorta by a stretch, this.

And then there's no character linked with Keter. Keter כתר means crown. God's rulership over the world. The meaning of it for us is way too complicated to simplify into a tumblr post. This actually does kinda correlate with Angela though, so... idk what to make of that.

besides the sfirot, theres's some other stuff

the layers, are based on the actual worlds of hishtalshelut. The devs didn't even bother to include all four though, let alone pay attention to any sort of significance to them, so no point in doing that here either. atzilut is the highest world which is completely divine and non-physical, and the worlds get decreasingly divine in the order of atzilut, briyah, yetzirah, asiyah. They have a huge amount of significance in many ways, it was all completely ignored, maybe that's for the best though, less cultural appropriation.

Qlipoth, or klipot, means peels, (the object, not the verb for removing it), it's basically all the bad stuff, anything that's completely forbidden is one of the klipot. They cover us when we sin and distance us from god basically. Sorta translates

I'm pretty sure my venting about this is what caused this question in the first place but I'll bring it up again

the risk levels are letter/numbers. they go zayin, tet, he, vav, aleph, which is the number sequence 7,9,5,6,1, which is fucking stupid.

feel free to look this up and research more, but don't speculate or think about other ways to use this unless you know it really really in depth, because misuse of kabbalah has a history of causing a lot of Jewish death. If you want to learn it in depth, the Tanya is a simplification of it made to be taught to people who aren't fit to learn actual kabbalah, and lessons in Tanya is one of the easiest to understand explanations of the Tanya. I might be biased with that recommendation though, because I'm chabad.

[amaralbringhenti]

(Ofenomeno)

Vitória em Cristo Aramaico e pt_BR @AmigosdoBringhenti #marcioBringhenti

romantic, orchestral, uplifting, funk, uplifting, rap, k-pop, math rock, electropop, drum, opera, electropop, gospel

AmaralBringhenti

1 de agosto de 2024 às 16:26

[intro]: [piano suave, violão dedilhado] (intro) Estou celebrando, a vitória está chegando   Com o Espírito Santo, minha alma está voando   Cada passo firme, com fé, estou andando   A vitória é certa, em Cristo, estou triunfando   (verso 1) Estou louvando, o nome do Senhor   Com força e coragem, seguindo com fervor   Cada batalha vencida, com amor e esplendor   Estou proclamando, a glória do Salvador   (refrão) Estamos vencendo, com fé no coração   Com Cristo ao nosso lado, não há condenação   A vitória é nossa, em toda situação   Em Cristo, declaramos, nossa redenção   (ponte) Estou vivendo, na luz do Salvador   Com o Espírito Santo, sentindo Seu calor   Cada dia uma bênção, cada dia um louvor   Estou avançando, guiado pelo amor   (refrão) Estamos vencendo, com fé no coração   Com Cristo ao nosso lado, não há condenação   A vitória é nossa, em toda situação   Em Cristo, declaramos, nossa redenção   (outro) Estou celebrando, a vitória está aqui   Com Cristo ao meu lado, nada pode me impedir   Cada dia uma vitória, com alegria sem fim   Estou proclamando, que em Cristo sou assim   **Hebraico** (פתיחה) אני חוגג, הניצחון מגיע   עם רוח הקודש, נשמתי עפה   כל צעד בטוח, עם אמונה אני הולך   הניצחון בטוח, במשיח אני מנצח   (בית 1) אני משבח, את שם ה'   עם כוח ואומץ, הולך בלהט   כל קרב מנצח, עם אהבה וזוהר   אני מכריז, על תפארת המושיע   (פזמון) אנחנו מנצ��ים, עם אמונה בלב   עם המשיח לצידנו, אין שום הרשעה   הניצחון שלנו, בכל מצב   במשיח, מכריזים, על גאולתנו   (גשר) אני חי, באור המושיע   עם רוח הקודש, מרגיש את חומו   כל יום ברכה, כל יום תהילה   אני מתקדם, מונחה על ידי האהבה   (פזמון) אנחנו מנצחים, עם אמונה בלב   עם המשיח לצידנו, אין שום הרשעה   הניצחון שלנו, בכל מצב   במשיח, מכריזים, על גאולתנו   (סיום) אני חוגג, הניצחון כאן   עם המשיח לצידי, שום דבר לא יכול לעצור אותי   כל יום ניצחון, עם שמחה אין סופית   אני מכריז, שבמשיח אני כך   [Male voice, strong, deep], [Female voice, soft, gentle], [Gospel], [Inspirational], [Spiritual], [Peaceful], [Hopeful], [Piano], [Guitar], [Choir], [Strings], [Moderate], [Gentle], [Flowing], [Melodic], [Harmonious], [Graceful], [Biblical], [Devotional], [Faithful], [Chris Tomlin], [Hillsong], [Lauren Daigle]

[yaakovshalom]

תפארת: הכוח הסודי לגדל ילדים שמחים ולהיות מאושרים בעצמנו! 🎉

היי לכולם! 🌟 רציתי לשתף אתכם במשהו מדהים: הכוח הסודי של תִּפְאֶרֶת! זה כמו כוח על שעוזר לנו לגדל ילדים מאושרים ולחיות חיים מאושרים יותר בעצמנו. אז מה זה תִּפְאֶרֶת? 🤔 זה האיזון המושלם בין אהבה לגבולות. זה עוזר לילדים לגדול עם ביטחון עצמי ולהרגיש באמת מובנים. הנה כמה טיפים להפוך להורים גיבורי-על: הקשבה על: תנו לילדים שלכם את מלוא תשומת הלב שלכם. נחמדים ואסרטיביים: הראו אהבה אך הציבו גבולות ברורים. מציאת איזון: תנו חופש תוך כדי הכוונה. היו גמישים: התאימו את עצמכם לצרכים הייחודיים של כל ילד. דוגמאות מהחיים האמיתיים: בבית: עזרו בשיעורי בית בסבלנות ותנו עידוד. בגן שעשועים: הסבירו על סכנות והציעו חלופות בטוחות יותר. תִּפְאֶרֶת היא לא רק לילדים; היא עוזרת לנו להיות מאושרים ובריאים נפשית גם כן. היא מלמדת אמפתיה וניהול לחצים. בואו נתחיל לפתח את שרירי התִּפְאֶרֶת שלנו! היו סבלניים ותראו את השינויים החיוביים בחייכם. בהצלחה! 😊

[zebratoys]

עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן טוֹב וּמְבֹרָךְ אָמֵן ♡ הַיֹּום חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים יוֹם לָעֹֽמֶר, שֶׁהֵם שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת וּשְׁלֹשָׁה יָמִים ושמע תפארת שבמלכות וייראו ח

[rabash-maamarim]

מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה

תש"ן - מאמר א' 1990 - מאמר 1

הנה חז"ל אמרו: "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות, פרק רביעי). אם כן מהו פירושה שאומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".

הנה סדר העבודה הוא בזמן שרוצים ללכת על דרך התיקון, הנקרא בע"מ להשפיע. אז בסיס העבודה צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, כלומר כשהגוף רואה שהאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו, אז הגוף בא בשאלת פרעה הרשע ששאל טענת "מי", וכמו כן בשאלת הרשע "מה העבודה הזאת לכם". והשכל מחייב שצריכים לתת תשובות על השאלות האלו, עם בחינת ראש, שהוא בחינת שכל, ולא תשובות כאילו אין ראש, כלומר שצריכים לעיין ולהתעמק בראש מה להשיב על השאלות הנ"ל.

��על זה אמרו, שאנו צריך ל��מר להגוף, שמבחינת השכל אתה צודק, ואין לי מה להשיב לך, אלא דרך התורה הוא, שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת והשכל.

ובהאמור יש לפרש, הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים. כלומר בזמן שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, לכן הם נקראים שועלים.

והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים.

וזה נקרא "והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת החסד שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן הוא מאמין שגם מה שהוא רואה את ההסתרה על השגחה, היינו שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.

זאת אומרת, אם היה ההשגחה מגולה לעיני כל, היינו אפילו מטרם שהאדם השיג כלים דהשפעה, לא היה שום מציאות שיהיה ביכולתו של האדם לקבל את הטוב בע"מ להשפיע. אלא, לאחר שהאדם עשה כל המאמצים בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, אז האדם יכול לקבל את הטוב והעונג בע"מ להשפיע, כפי התיקון מה שצריך להיות.

כידוע מה שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר, הכל נותן הבורא חוץ מיראת שמים - את זה אין הבורא נותן. ויש לשאול באמת, מדוע הוא לא נותן.

אלא שצריכים קודם לדעת את פירוש של יראת שמים. וכמו שמבואר בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב) וזה לשונו, יראה הוא שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, לכן הוא מפחד לקבל את הטוב. וזהו על דרך מה שכתוב: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". ודרשו חז"ל: "בשכר ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט". נמצא מה שאנו מיחסים להבורא, זהו רק שהוא נותן, מה שאין כן לא לתת, זה לא שייך להבורא. לכן אנו אומרים יראת שמים שייכת להנבראים, שהם מעכבים עצמם מלקבל, כל זמן שלא בטוחים שזה יהיה רק לתועלת הבורא.

וזהו כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם (של חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך מעלה עפר ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו, עד כאן לשונו.

ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. ויש לפרש, כי מי שהולך אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, שאומרים שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות בבחינת מרגלים - לראות אם ��אמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם. וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.

והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה.

וזהו מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה. ואז מתגלה הטוב ועונג בכלים דהשפעה, וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש: "דעת אתפשט וממלא אדרין ואכסדרין", שפירושו בזמן שהכלים הם בסדר, מתפשט הדעת הן בכלים הפנימים והן בכלים החיצונים.

ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת.

ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה כנ"ל, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, הנקרא "דעת דקדושה", כנ"ל בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש.

וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו.

לכן אם האדם רואה שעוד לא זכה לדעת דקדושה, הנקרא ראש, זהו סימן שעדיין עוד לא נטהר מכלים דאהבה עצמית, לכן עדיין אין לו דעת. כלומר היות שלא הלך מקודם בדרך לקבל את האמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה זוכים לכלים דהשפעה, שהם כלים שהקדושה יכולה להתלבש בהם, לכן אין לו דעת דקדושה.

וכעין זה אנו רואים במה שאמר המגיד מדובנה ז"ל, על פסוק "לא אותי קרא יעקב, כי יגעת ישראל", שאם האדם עדיין מרגיש יגיעה בעבודת ה', זה הוא סימן שעדיין לא עובד לשם ה', אלא הוא עדיין עובד לתועלת עצמו, לכן יש לו יגיעה בעבודתו. מה שאין כן בזמן שכבר תיקן את הכלים שלו שיעסקו בע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז הוא נהנה מהעבודה, היות שהוא מרגיש שהוא משמש מלך גדול, וזה שוה אצלו הון תועפות. נמצא שהאדם צריך להגיע לבחינת ראש ושכל ודעת דקדושה. היות שזהו מטרת הבריאה.

ובהאמור יש לפרש מה שאמר הזוהר הקדוש (פנחס, דף מט-נא) וזה לשונו: אמר ר' אבא, נזכרתי דבר ששמעתי מר' שמעון, ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא חכם גוי, אמר לו וכו', ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך. אחת, שאתם אומרים, שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר, והרי אין לבנות אלא ב' פעמים וכו', כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני, גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון. ב', אתם אומרים, שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, ומי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלי צער, וכו' והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני האדם, וכו'. ג', שאתם אינם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים וכו'. אנו אוכלים כל מה שאנו רוצים ואנו חזקים וכו'. זקן זקן אל תאמר לי כלום, כי לא אשמע אותך. נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה וכו'. דברים אלו, ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו. ואמר במתיבתא דרקיע, סודרו אותם הדברים לפני הקב"ה, וכך הם וכו'.

ויש להבין, מדוע בזמן שהגוי שאל ממנו אותו ג' השאלות, עשה ממנו ר' אליעזר גל של עצמות, והוא זכה לגלוי אליהו ושאל ממנו אותו ג' שאלות, מדוע לר' אליעזר היה מותר לשאול אותם השאלות.

ולפי הנ"ל, היינו שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר אסור להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה.

ובזה יש לפרש מהו המעשה הזאת, שמספר לנו את הויכוח שהיה לו לרבי אליעזר עם הגוי. מה נותן לנו זה בעבודה. אלא על דרך העבודה - יש לפרש זה באדם אחד: היינו בזמן שהגוף שאל את השאלות, ורוצה להבין את הכל בתוך הדעת. ואז צריכים לומר להגוף, שהשאלות שלך לא מעניין אותי, היות שאני הולך למעלה מהדעת. וזה שכתוב: "נתן בו עיניו ועשה אותו גל של עצמות". פירוש שעשה אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי שהולך למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל. ואח"כ, שנח כעסו על השאלות שהרשע שאל אותו, זכה לגלוי אליהו, ואליהו נתן לו דעת דקדושה על כל השאלות, לפי מה שלומדים למעלה.

Sourse

[bs-pticha-kolelet]

פתיחה כוללת

להבקיאים בע"ח, וגם שוה לכל נפש, ע"ד מתחילה למגמר והדר למיסבר:

(אות א') אמרו ז"ל, אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליה מלאך מלמעלה, שמכה אותה ואומר לה גדל, שלכאורה תמוה מאד, דלמה ועל מה הטריח השי"ת מלאך ממרום, להכות ולהגדיל עשב הקטן שאין לה ערך של כלום.

והנה המאמר הזה הוא מסודות הבריאה הארוכים מלפרשם. כי לב חכמים עד אין חקר, לגלות טפח ולכסות טפחיים במליצתם הזהב, להיותם נזהרים מלגלות תורה לתלמיד שאינו הגון. אשר ע"כ אמרו ז"ל, שאין למדין מדברי אגדה, בהיות דברי האגדה חתומים וסתומים לפני ההמון כולו. ואינם מגולים זולת ליחידי סגולה שבדור וכן מצינו ג"כ בספר הזוהר, שרשב"י ציוה את רבי אבא, שהוא יכתוב את הסודות, משום שיודע לגלות ברזא. עיין באידרא, פי', דאיתא שם, דעל כל רז ורז שגילה רשב"י בסודות החכמה, הי' בכי ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא, אי לא אימא, יאבדין חבריי' מילא דא, ואי אימא, ינדעין חייביא איך למפלח למאריהון. [היה בוכה ואמר, אוי אם אגלה, אוי אם לא אגלה. אם לא אגלה, יאבדו הידיעות מהחברים. ואם אגלה, ידעו הרשעים איך לעבוד את אדונם]. פי', כי היה צר לו מב' צדדים, אם לא יגלה סודות התורה, אז יאבדו הסודות גם מחכמים האמתיים יראי השם, ואם יגלה הסודות, אז יכשלו בהם אינשי דלא מעלי [אנ��ים שאינם ראויים], שלא יבינו הדברים בשורשם, ויבואו לאכול פגה. ע"כ בחר רשב"י ברבי אבא שהוא יכתוב, בשביל חכמתו במלאכת המליצה, לסדר הדברים באופן שיהי' מגולים בכל צרכן לכל אותם שהמה כדאים להבינם, ויהיו מכוסים וחתומים לאותם שאינם כדאים להבינם. וזה שאמר, שיודע רבי אבא לגלות ברזא. כלומר, דאע"פ שמגלה, מ"מ נשאר ברזא למי שאינו כדאי. אמנם הבטיחו לנו בזוהר הק', דעתידא חכמתא דא להגלות לגמרי בסוף יומיא ואפי' לקטנים, ועוד אמרו דבחיבורא דא יפקון בני ישראל מן גלותא, פי' שבהגלות חכמת האמת יזכו ישראל לגאולה השלימה, וכן אנו רואים שלאט לאט מתגלה דברי הזוהר והסודות הכמוסים בחכמת האמת, דור אחר דור, עד שנזכה שיתגלה כל החכמה הזו, ואז נזכה לגאולה השלימה.

וכדי לבוא לביאור המאמר שהתחלנו בו, נקדים לבאר את המשנה בספר היצירה המפורסמת, דאיתא שם בסוד עשר הספירות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. וכבר עמדו בה רוב המפרשים אמנם אנו נפרש אותה ע"פ דרכינו. באופן שיהי' הדברים מגולים לכל מבקש דבר ה'.

ונודע שעשר הספירות, הם נק' כתר. חכמה. בינה. חסד. גבורה. תפארת. נצח. הוד. יסוד. מלכות. ואיתא בשער הקדמות למורנו האר"י ז"ל, בדרוש הדעת, אשר באמת אינם אלא חמשה בחי', דהיינו כתר. חכמה. בינה. זעיר אנפין, ומלכות. אלא שזעיר אנפין כולל ששה ספירות, חג"ת נה"י. והנה הארכתי בהרחבה בפנים חיבורי זה [פירוש פנים מאירות ומסבירות לספר "עץ חיים"] בענין עשר הספירות. וכאן אבוא בקצרה, כי חפצי בפתיחה כוללת הזו, ליתן לפני המעיין מושג כללי ונאמן, בהקפת רוב החכמה הארוכה הזו. והישרה אמיתיית בסגנון הלימוד. בספר עץ חיים, אשר רוב המעיינים נכשלין מאוד בפירוש הדברים, להיות המובנים הרוחניים שהמה למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, נבטאים ומתבארים בלשון הגשמי, המדומים ונערכים במקומות וזמנים. ועוד נוסף על זה, שאין מסודר בכהאר"י ז"ל שום סדר למתחילים בחכמה זו. ונתחברו הספרים בחיבור אמרותיו הקדושים שהי' אומר לפני תלמידיו יום יום, אשר התלמידים הי' מעצמם חכמים גדולים בחכמת האמת. ע"כ אין לך מאמר גדול או קטן בכל הספרים שנתחברו שלא יהי' צריכים לו בקיאות אמיתי בכל החכמה בכללות, לכן ילאו בהם המעיינים, ובשום אופן לא יתקשרו להם הענינים. ע"כ יצאתי בפתיחה הזו לקשר רוב הענינים ויסודות החכמה במושג קצר באופן שיהי' מזומן ביד המעיין לכל מאמר ומאמר שירצה לעיין בכהאר"י ז"ל. וע"כ איני מאריך לפרש כל ענין וענין עד סופו, כי זה יתבאר בפנים חיבורי, אלא מקצר ועולה, באופן שיספיק לענין הנרצה לי. וכן אמרו ז"ל בתחילה למגמר והדר למסבר.

והנה כייל לן [לימד אותנו] הרב, אשר ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, אינם באמת אלא חמשה בחי', כח"ב ז"א ומלכות כנ"ל, והוא סוד שם בן ד', י"ה ו"ה, דקוצו של יוד הוא כתר, והיוד הוא חכמה, והי הוא בינה, ואו הוא זעיר אנפין, הכולל ששה ספירות חג"ת נה"י. והי אחרונה הוא מלכות. וצריך לידע, שהאותיות והספירות הם ענין אחד, אלא לפי הכלל שאין לך אור מתפשט בלי כלי, ע"כ כשאנו מדברים משניהם יחד, ��היינו כשהאור מלובש בהכלי, אז נקראים ספירות, וכשאנו מדברים מהכלים לבד, נקראים אותיות.

וז"ס שאיתא בהמאור, אשר הלבן שבספר התורה רומז לאור, והשחור שבס"ת דהיינו האותיות רומזים לכלים. פי', ע"ד שפירש הרמב"ן ז"ל בסו"ה יוצר אור ובורא חושך, ופי' שענין הוצאת יש מאין נקרא בורא, כי הוא חידוש מה שלא היה מטרם שנברא. והנה באור, וכל טוב ועונג הכלול באור, אין זה חידוש ובחי' הוצאת יש מאין, אלא הוא יש מן יש, דהאור וכל טוב כבר כלול במהותו ית' עצמו. וע"כ נאמר יוצר אור, דאינו ענין בריאה, אלא ענין יצירה, כלומר, מצייר האור באופן שדרי מטה יוכלו לקבלו, אבל החושך, שהיא חידוש שנתחדש עם הבריאה. בהוצאת יש מאין, כלומר שאינו כלול ח"ו במהותו ית', ע"כ נאמר ובורא חושך.

והנה החושך הוא הפכי אמיתי להאור, ולפ"ז צריך להבין, איך אפשר זה, שהחושך יהי' נמשך ויוצא מן האור.

וב"פנים מסבירות" ענף א' הארכתי בזה עש"ה, ואטייל כאן בקצרה.

דנודע מה שאיתא בזוהר בדבר מטרת הבריאה, שהיא להנות לנבראיו, כי מדרך הטוב להטיב, ע"ש. ומובן, דכל מה שאצלו ית' הוא רצון, יהיה אצל הנבראים חוק מחוייב ומוכרח. ונמצא דכיון שחשב השי"ת להנות לנבראיו, תיכף הוטבע טבע מחוייב בהנבראים, שירצו לקבל את הנאתו, דהיינו החשק הגדול לקבל שפעו ית'. ותדע שזה החשק נקרא כלי, בערך שורש.

וע"כ אמרו המקובלים שאין לך אור בלי כלי, כי הרצון לקבל הכלול בכל נאצל ונברא הוא הכלי, והוא ג"כ כל מדת האור, כלומר שמקבל בדקדוק כפי שיעור שרוצה, לא פחות ולא יותר, כי אין כפיה נוהגת ברוחניות, ואפי' בהגשמיים אינה מסטרא דקדושה.

וברור, שהכלי משונה צורתה מן האור, דע"כ נבחנת תחת שם כלי. ולא בשם אור. וצריך להבין ענין שינוי צורה הזאת. אמנם כן, זה הרצון לקבל עצמו הוא שינוי צורה גדולה. מפני שאין צורה הזו נוהגת כלל וכלל בהמאציל ית', דממי יקבל ח"ו, אלא שנתחדשה, ע"ד המצאת יש מאין, עכשיו בהנאצל הראשון, שבו הרצון לקבל מעילת העילות ית', ועיין בפמ"ס ע"א.

ומתבאר בזה, מ"ש בזוהר הק', דכתר עליון אוּכָּמָא [שחור] היא לגבי עילת העילות, דכונתם על בחי' הרצון לקבל הכלול בנאצל הא', ומכנים שינוי הצורה הזו בשם אוּכָּמָא [שחור], משום שאיננה בהמאציל ית', וע"כ הוא שורש להחושך, שהוא גוון שחור בערך האור, והפכי לו. ונתבאר בפמ"ס, דכמו שדברים גשמיים נבדלין זמ"ז ע"י גרזן ומקבת, כן הרוחניים נבדלין זה מזה בשינוי הצורה שיש ביניהם, ובהגדיל השינוי צורה. עד להפכיות. מהקצה אל הקצה, נעשה ביניהם פירוד גמור, עש"ה.

ונתבאר שם, דצורת הרצון לקבל תיכף כלול בכל אור המתפשט הימנו ית', ורק בבחי' כח נעלם, אשר אין כח הנעלם הזה מתגלה אל הנאצל, זולת בהתגברות הנאצל לרצות בתוספות שפע, יתר מכפי שיעור שבהתפשטות שלו מצד המאציל. עד"מ, כשהמאכל יונעם ויבושם לחיך, יתגבר חשקו לרצות בתוספת מאכל, יותר משיעור אכילתו. ולכן, אחר שהנאצל מתגבר ברצונו להמשיך תוספת שפע. יתר מכשיעור שבהתפשטותו, אז נגלה הכלי קבלה בפועל. והענין הוא משום שאין צורה זו נוהגת בו ית', אלא בהנאצל ע"כ אינה נגמרת אלא בהתעוררות הנאצל, והבן ה��טב.

(אות ב') ולפיכך, אין התפשטות אורו ית' יוצא מכלל מאציל לבחי' נאצל, עד שיעבור עליו ד' בחי', שנקראים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כי כללות התפשטות אורו ית' נקרא חכמה, שהוא כל שיעור עצמות האור של הנאצל ההוא.

וכשהוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, נבחן זה לבחי' ב' שנק' בינה. ובבחי' הב' לבד יש להבחין בה ג' הבחנות:

הבחנה א', אשר מהותה של ספי' בינה הוא עצם אחד מהחכמה.

הבחנה ב', ענין התגברות הרצון שגילתה, שמטעם זה נגלה בה שורש לכלי קבלה, ובערך הזה יש בה שינוי צורה, דהיינו עביות בערך אור החכמה, ונקרא זה גבורה עילאה.

הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה, שאור הזה נבחן בשם לפי עצמו, דהיינו אור דחסדים, ששפל הרבה מאור החכמה, המתפשט מצד המאציל לבדו, ואור דחסדים משותף ג"כ מצד הנאצל והתגברותו כנ"ל, דהגבורה שהיא בחי' אור שנתעבה, נעשה שורש לאור דחסדים.

וג' הבחנות האלו יחד נקראים בשם בינה ובחי' ב' מחכמה, כנ"ל. ונתבארו ב' הספירות, חכמה, ובינה, והכתר ה"ס א"ס ב"ה, בבחי' שהוא שורש להנאצל.

אמנם אע"פ, שבחי' ב' כבר גילתה התגברות הרצון שבה אל הפועל מ"מ עדיין איננה ראויה להיות בחי' כלי קבלה שלימה, והענין, כי ברוחניות קרובים המה מאד הכלי עם האור שבו, ותלויים ממש זה בזה, שבהעלם האור יתבטל הכלי, ובהעלם הכלי יתבטל האור, וחשיבות הכלי כחשיבות אורה, וכדומה, וע"כ לא נשלמה בהבינה צורת הכלי קבלה, להיותה מעצם אור החכמה כנ"ל, וע"כ אור דחסדים שהמשיכה ע"י התגברותה עצמה, הי' בטל בשיעור עצמותה כנר בפני אבוקה, וע"כ, זהו אור דחסדים, התפשט עוד מהבינה ולחוץ מבחינתה, גם נתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מצד הבינה, אז נשלמה הכלי קבלה. וע"כ אנו מבחינים עוד ב' בחי', בחי' ג' ובחי' ד', שמהות התפשטות שנתפשט מהבינה, ששם עדיין צורת הכלי כלול בכח בהעלם, בכל עוד שלא התגבר אחר תוספת, זה נק' זעיר אנפין. ומה שהתגבר לתוספת שפע, נק' כלי מלכות, שהוא כלי קבלה שנשלמה בהנאצל ההיא, שעכשיו כלול הוא מאור וכלי, ובזה יצא מכלל מאציל, ונבחן בשם נאצל.

אלה הם ד' בחי' הנודעים בשם חו"ב וז"א ומלכות, וה"ס שם בן ד'. דחו"ב ה"ס י"ה, וזו"ן ה"ס ו"ה: והם נבחנים בעשר ספירות, מפני שזעיר אנפין כולל ששה ספירות, שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

והענין דמהותו של הז"א הוא אור דחסד וגבורה, דהיינו ב' הבחי' אור דחסדים וגבורה עילאה, שנתפשטו מהבינה ולחוץ כנ"ל. ויש כאן להבחין, שבהבינה, הגבורה הוא קודם ושורש לאור דחסדים, אמנם בת"ת להיפך, אשר החסד הוא קודם לאור הגבורה, מפני שעיקר התפשטותו הוא אור החסד. אלא שהגבורה טפילה בו אגב אמיה הבינה, ובזה תבין מ"ש ב"עץ החיים" ובמרשב"י אשר בעולם הנקודים היה הגבורה דז"א קודם לחסד שלו, והיינו משום דהזו"נ דנקודים נחשבים לזו"ן דבינה, ולא לזו"ן ממש דב' בחי' התחתונות, מד' בחי' הנודעים, כמו"ש במקומו, וע"כ הגבורה דז"א קודמת לחסד שלו.

וספירת ת"ת דז"א, הוא יחודם דחו"ג הנ"ל לפעולת הכלי מלכות, ונק' ת"ת, על שם שהאור מתפאר בעצמו על בחי' הא', שהוא החכמה שלא הספיקה בהתגברות רצונה לעשות כלי, אבל בחי' הג', שהוא חו"ג המתפשטים מהבינה ולחוץ, הספיקו לעשות כלי מלכות, שז"ס כתפארת אדם לשבת בית. ובזה נתבאר ג' הספירות חג"ת דז"א, והמה נק' ג' אבו��, להיותם עיקר אצילותו של הז"א, ונצח הוד יסוד, נקראים בנים, להיותם מתפשטים מן החג"ת.

והענין שמסבת הצמצום הא' המתבאר בפנים הספר היטב, נעשה מסך קשה בכלי המלכות, פירוש אשר בחי' הד' שבכלי מלכות, מעכבת האור העליון, שלא תתפשט לבחי' הד', והיא מסבת השינוי צורה שיש שם, כמו"ש במקומו. והנה האור מתפשט ורוצה לבוא גם בבחי' הד', כי כן טבע האור העליון להתפשט אך לתחתונים עד כמעט שהוא נפרד ממקומו, כמו"ש בפמ"ס שם, וע"כ נעשה בין האור העליון המתפשט לכלי מלכות, ובין המסך המעכב שבכלי המלכות, בחי' זווג דהכאה. כעין אור השמש המכה בעששית וחוזרים הניצוצים לאחוריהם. ולכן יצא מבחי' זווג דהכאה הזאת, עשר ספירות חדשות, שנקראים ע"ס דאור חוזר. ונמצא שיש ב' פעמים ע"ס בכל נאצל, שהם ע"ס דאור ישר ע"פ ד' הבחי', וע"ס דאור חוזר כנ"ל.

ודע שזה אור העליון שהתפשט שוב מחג"ת דז"א, לזווג דהכאה בהמסך שבכלי מלכות, המה נקראים נצח הוד יסוד. ובזה תבין המובא בתיקוני זוהר, דהמלכות היא רביעי לאבות, ושביעי לבנין, דהיינו שהמלכות מתחילת אצילותה נבחנת מפעולת התפארת דז"א כנ"ל, ונמצאת נמשכת אחר החג"ת, שנקראים אבות כנ"ל, ומצד הארת או"ח שבהמסך שלה, נמצאת נמשכת אחרי הנה"י שהתפשטו אליה לזווג דהכאה כנ"ל, והנה"י נקראין בנין דחג"ת, כנ"ל, ע"כ הוא שביעי לבנין, והרי נתבארו מהותם של עשר הספירות כח"ב חג"ת נה"י מלכות, בשורשם לנכון, שהוא ידיעה הראשונה בחכמת האמת, המחוייבים להמצא לעיני המעין תמיד בעיונו בחכמה הזו.

ועתה מובן הזהרה הנאמנה של ספר היצירה, עשר ולא תשע. פי' דכיון דמהצמצום ולמטה נעשה מסך המעכב בבחי' הד' כנ"ל, א"כ אפשר ח"ו לטעות ולומר, שבחי' הד' נדחית מעשר הספירות, ונשאר בקדושה ח"ו זולת תשע הספירות. ע"כ עומד ומזהיר עשר ולא תשע. ומזהיר עוד, עשר ולא אחד עשר, פי' דאל תטעה לומר שבחי' הד' נעשה לכלי קבלה אחר הצמצום. וא"כ יש ב' ספירות במלכות אחת היא בחי' המסך המעלה או"ח תמיד, וכלי קבלה לקבל ג"כ אור ישר, ע"כ אומר, עשר ולא י"א, ודו"ק.

(אות ג') והנה ה' הבחנות גדולות יש בע"ס הנ"ל, שאל יליזו מעיניך ויישירו אורחותיך לנגדך בעיון החכמה.

הבחן א' הוא אור העצמות שהוא כללות האור מא"ס ב"ה שמצוי בנאצל ההוא, והוא העיקר, להיות שאין ענין התחתון משותף כאן כלל וכלל. שנק' חכמה דאור ישר.

הבחן הב', הוא אור דחסדים הנמשך מעילא לתתא, שהוא אור המשותף בהתעוררות גבורת הנאצל דבחי' ב' שהוא אור הבינה שמשכה כנ"ל.

הבחן ג', הוא אור דחסדים העולין מתתא לעילא ע"י זווג דהכאה כנ"ל, והוא נקרא אור חוזר, שעולה ונמשך מצד הנאצל לבד, בסיבת העיכוב כנ"ל.

הבחן ד', הוא אור הגבורה עילאה. דהיינו בחי' ב' שהיא עביות הבינה, שקנתה בהתגברותה כנ"ל.

הבחן ה', הוא גבורה תתאה והיינו הבחי' ד' אשר התגברות הרצון נתפעל באור דחסדים המשותף מצד הנאצל, כנ"ל, שנקרא כלי מלכות דאור ישר, אשר גבורה זו ה"ס הכלי דע"ס, כנ"ל וזכור זה.

ודע, שהמסך שבכלי מלכות הוא שורש לחושך, והיינו בכח העיכוב המצוי במסך. על אור העליון שלא יתפשט בבחי' ד' והוא השורש ג"כ ליגיעה ע"מ לקבל שכר, כי ענין היגיעה היא בחי' פעולה שלא ברצון, להיות הפועל רק במנוחה ניחה ליה, אלא מפאת שבעל הבית משלם לו שכר, נמצא מבטל רצונו מפני רצון של בעל הבית. ותדע, שאין כאן בעוה"ז שום מציאות או הנהגה, שלא תהיה מושרשת בעולמות העליונים, שמשם מתפשטין ענפים לעולמות התחתונים. עד שנמשך ונגלה לנו בעוה"ז. והנך רואה שכללות העבודה והיגיעה, מושרשת בהמסך שבכלי מלכות, המעכבת לאור העליון הנחמד לה, מפאת המאציל שרוצה להנות כנ"ל, וכל מה שהוא מחשבה בהמאציל, הוא חוק מוכרח ומחויב בהנאצל, כמובן שאין צריך לכלי מעשה, אלא מחשבתו ית' גומרת, ועכ"ז היא בוחרת בעצמה שלא לקבל אור העליון, שלא יבוא לידי שינוי צורה כנ"ל, ועי' בפמ"ס ע"א. ונמצא ערך כח העיכוב שבהמסך, שוה עם ערך היגיעה. וענין השכר שבעל הבית נותן לפועל, נשרש באור חוזר היוצא ע"י זווג דהכאה, אשר על ידי שהמסך נעשה שורש לאו"ח, נמצא בזה שחוזרת להיות כתר לע"ס הללו דאו"ח וגם לאו"י, כמו שיתבאר עוד, אשר כל הריוח הזה הגיעה לה, מסבת פעולת העיכוב כנ"ל.

המתבאר מהנ"ל, שכל ענין עשר הספירות אינם אלא כלי האחת הנקרא מלכות, אלא להשתלמות צורתה, נבחנים לה ג' שורשים, שהם ג' בחי'. חכמה, ובינה, וז"א, הנמשכים זה מזה כנ"ל. ודע שהמלכות הזו עדיין כלולה באור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, שנקראת מלכות דא"ס. שבה היתה ענין הצמצום הא', כמו"ש בפנים מסבירות ענף א', שלסבת השתוות הצורה להמאציל, נתעלה רצונה מלקבל בבחי' הד', ואז נמשך לה מא"ס ב"ה אור הקו, שאור הקו הוא כולל לכל האור הנמשך בה' עולמות, שנק' אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה, שאור הזה בכללותו, מכונה בשם קו, מלשון קו המידה, להיותו נמשך בהעולמות, במדה ומספר קצוב בכל עולם ועולם, כצורת כלי מלכות דאותו עולם, כמו"ש בפנים [פנים מאירות ומסבירות] בהרחבה.

וענין חמשה העולמות הנ"ל, הם ממש ענין הכתר וד' הבחי' הנודעים שבעשר הספירות אשר עולם הא"ק הוא עולם הכתר, ועולם האצילות הוא עולם החכמה, ועולם הבריאה הוא עולם הבינה, ועולם היצירה הוא עולם של זעיר אנפין, ועולם העשיה הוא עולם המלכות, אלא שבכל עולם ועולם יש ע"ס, וכל ספירה וספירה מע"ס של העולם, כלולה ג"כ מע"ס, כמו"ש בפנים.

וענין התחלקותם לה' העולמות הנ"ל, הוא משום שמתחילה צריכה הכלי מלכות, להכלל בכל ספירה וספירה עד הכתר, וזה מתהוה:

א. בהתפ"א דאח"פ דא"ק, ששם נכללה בזו"ן.

ב. ובהתפ"ב, דאח"פ נכללה בבינה.

ג. ובעולם הנקודים, נכללה בחכמה.

ד. ובעולם האצילות נכללה בכתר.

וכיון שנכללה המלכות בכל ספירה וספירה אז מתחיל עולם התיקון, שראשם הוא עולם האצילות הנ"ל, דהיינו ששם מתלבש אור א"ס ב"ה בבחי' א', ואח"כ מתלבש אור א"ס ב"ה בבחי' ב', וברא עולם הבריאה. ואח"כ מתלבש בבחי' ג', ויצר עולם היצירה. ואח"כ מתלבש בבחי' ד', וברא עולם העשיה. כמו שיתבאר בפנים [פנים מאירות ומסבירות] בהרחבה, איך כל אלו יוצאים זה מזה, ע"ד החיוב דקודם ונמשך, ונקשרים אלו באלו.

(אות ד') וצריך מקודם להבין תכונת כל עולם ועולם מא"ק ואבי"ע. שאבארם אחד לאחד. ונתחיל מעולם הכתר, שהוא עולם אדם קדמון. וכלי ראשון שלו הוא עולם העקודים. וז"ל הרב ז"ל בשער עקודים פ"ג בא"ד. והנה כל עשר ספירות יצאו, אבל לא יצאו יחד כולם. רק מתחילה יצאה בחי' מלכות מעולם העקודים. ומלכות הזו יצאה בבחי' נפש וכו'. ואח"כ נמשכו ויצאו שאר החלקים עד הכתר וכו'. ובבוא הכתר נמצאת המלכות שלימה מכל ה' אורות פנימיים שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה וכו'. והיו חסרים עדיין כל הספירות הנ"ל. שיצאו בלי תשלומין. לכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל תשלומיהם. ואמנם עתה בחזרה היה הכתר חוזר בתחילת כולם. והנה בהתעלם הכתר עלתה אור החכמה במקום הכתר. ובינה במקום חכמה. וז"א במקום בינה. ומלכות במקום ז"א. ואח"כ נתעלם גם החכמה להמאציל. ועלתה הבינה אחר החכמה לכתר. והז"א לחכמה. ומלכות לבינה. ואח"כ נתעלם גם הבינה. ועלה הז"א לכתר. והמלכות לחכמה. ואח"כ נתעלם גם הז"א. ועלה המלכות לכתר. עד שנסתלקה גם המלכות למאציל. ואח"כ שוב חזר האור מהמאציל, והתפשט בהם. אמנם לא על סידורם כבתחילה. אלא אור הכתר לא חזר ויצא ונשאר נעלם. וע"כ יצא אור החכמה בכלי הכתר. ואור הבינה בכלי חכמה. ואור ז"א בכלי בינה. ואור מלכות בכלי ז"א. ונשאר כלי מלכות בלי אור כלל עכ"ל בקיצור. עוד שם: עשר ספירות דעקודים יצאו מתתא לעילא, מתחילה יצא המלכות. ואח"כ הז"א. ואח"כ הבינה. ואח"כ החכמה. אח"כ הכתר עכ"ל.

וצריך להבין היטב, ענין יציאת הספירות מעילא לתתא ומתתא לעילא. הנזכר בדברי הרב. דודאי, שאין המדובר בערכי מעלה מטה, קודם ואח"כ, שבזמן ומקום. אלא בערך קודם ונמשך, עילה ועלול. וא"כ איך אפשר שהמלכות תצא בתחילה, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, עד הכתר שהוא השורש לכולם, יצא לאחרונה. שהוא תמוה לכאורה. ומי ומה נתן והיפך העליונים למטה והתחתונים למעלה.

והענין דכבר נתבאר סדר ע"ס דאור ישר. שהם ה' מדרגות זה למטה מזה. דהיינו על פי שיעור הזדככות דכל או"א מאור העב שנשתנה צורתו, דהיינו הבחי' הד'. אשר בחי' א', להיותה בבחי' העלם בכח, היא חשובה במדרגה. ובחי' ב' שכבר יצאה מכח אל הפועל ע"י שהתגברה ברצון, גרוע מבחי' א'. ובחי' ג' גרוע מבחי' ב'. עד שבחי' ד' שהיא המלכות. גרוע מכולם בשביל העוביות שבה שהיא יותר מכולם. כנ"ל ע"ש.

גם נודע, שאחר שיצאה כלי המלכות עבר עליה צמצום הא'. שלא לקבל בבחי' ד'. שזה הכח העיכוב נקרא מסך. ואשר האור ישר יורד מא"ס ב"ה, ופוגע במסך שבהמלכות, אז נעשה זווג דהכאה, ויוצא ע"י זה ע"ס דאור חוזר. כמו"ש בפנים בענף ג' ע"ש. והנה בע"ס דאור חוזר האלו, נהפכו המדרגות בערך ע"ס דאור ישר. דע"ס דאו"י יהי' כל היותר זך, יותר עליון במעלה ויותר משובח כנ"ל. אמנם בע"ס דאור חוזר, יהי' כל היותר עב, יותר עליון ויותר משובח. והוא משום שהמלכות היא הכתר והשורש לע"ס דאו"ח האלו, לסבת מסך העב שלה המעכב על האור מלירד על הבחי' ד' שלה, וע"כ שב המלכות להיות כתר, בסוד נעוץ סופו בתחילתו. כמו"ש בענף ג' בפמ"ס ע"ש. ונמצא שהז"א מקבל האור מהכתר דאו"ח, וע"כ נחשב הז"א לדרגת חכמה. והבינה נחשבת לדרגת בינה משום שמקבלת מז"א השב להיות חכמה כנ"ל. והחכמה דאו"י, נחשב באו"ח, לז"א. להיותו מקבל האו"ח מהבינה. וכתר דאור ישר, נחשב למלכות באו"ח. להיותו מקבל מהז"א כנ"ל. והנך מוצא, שכל הזך בהמדרגה, יהי' יותר נמוך במעלה ושבח. והבן היטב.

אמנם ע"ס דאו"ח מתחברים ומשתלבים יחד בעשר הכלים. ובחיבורם כאחד, נמצאים כל המדרגות בערך השוה. כי המלכות, יהי' קומתה שוה עם הכתר מצד האו"ח ששב המלכות להיות כתר כנ"ל. וכן הז"א, שוה עם החכמה להיות הז"א בחי' חכמה דאור חוזר כנ"ל. והחכמה, שוה קומתה עם הכתר להיות הכתר מקבל ממנה האו"ח, כמו שהחכמה מקבל מהכתר את האור ישר. וכיון שהז"א שוה קומתו עם החכמה כנ"ל והחכמה עם הכתר. נמצא גם הז"א, שוה קומתו עם הכתר. והבן. ונמצא בזה, שבסיבת יציאת הע"ס דאו"ח מבחי' הד', הושוו כל המדרגות שבע"ס, בקומה שוה עד הכתר.

(אות ה') והנה עשר ספירות דעולם העקודים חזרו ונתעלמו. וצריך להבין סיבת הסתלקות שלהם. והנה הרב אומר הטעם דבעת שיצאו לא יצאו שלימים, וע"כ חזרו והסתלקו כדי לקבל תשלומיהם כמו שמובא דבריו לעיל.

אמנם צריך להבין ענין החסרון, וענין התיקון שהגיע להם ע"י הסתלקותם הזה, וכאן כתב הרב שהחסרון היה מפני שהכתר לא יצא אלא בבחי' נפש, ובמקום אחר כתב שהחסרון היה מפני שאור פנימי ואור מקיף יצאו מנקב אחד, והיה מבטשים זה בזה, וז"ל בהיכל א"ק ��ער ו' שער העקודים פ"א בא"ד ואח"כ באו הטעמים התחתונים, שהם מתחת לאותיות, שהם בחי' אורות היוצאים דרך הפה של א"ק משם ולחוץ, והנה בכאן התחברו האורות חיבור גמור, כי הרי הם יוצאים דרך צנור א' לבד וכו', וכיון שכבר נתחברו האורות המקיפים ופנימיים יחד, לכן מכאן התחיל להתהוות בחי' כלים וכו'. לכן ה' אורות פנימיים והאורות מקיפין יצאו קשורים יחד, וע"כ נקראים עקודים מלשון ויעקוד את יצחק וכו', ולכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחי' כלים וכו' עכ"ל. פי', דאורות דאוזן ודחוטם הי' האור פנימי מתפשט דרך נקבים השמאלים דאוזן ודחוטם, ואור מקיף היה מתפשט דרך נקבים הימנים דאוזן ודחוטם. וע"כ נתקיימו ולא נסתלקו, משום שיש כלי מיוחד לאו"פ, וכלי מיוחד לאו"מ. אמנם באורות דפה, שאין שם אלא נקב אחד. והיו האו"פ והאו"מ בכלי אחד, ע"כ היו מבטשים זב"ז וע"כ הי' מסתלק האור ונפלו הכלים למטה. כלומר דנפלו ממעלתם, וניתוסף עיבוי על עיבוי הקדום, ובזה נעשו כלים, כי הסתלקות האור גומר ומשלים בחי' הכלים.

וכדי להבין היטב ענין הב' נקבים, דאוזן, וחוטם דא"ק. וענין נקב אחד, דפה דא"ק. וענין ה' פנימיים וה' מקיפין. וענין הביטוש, וענין הכלים והעיבוי, צריך אני להאריך, להיות שדברי הרב בענינים האלו נאמרים בקיצור נמרץ, ומכ"ש בעניני המקיפין, שלכאורה סותר את עצמו בכל דרוש ודרוש, דפעם אומר שמחוטם, ולמעלה מחוטם, הי' בהם ה' אורות פנימיים כח"ב זו"ן וה' אורות מקיפין כח"ב זו"ן, אמנם מפה ולמטה, נפסקו מקיפי בינה זו"ן, ולא נשאר אלא ב' מקיפין כתר חכמה, וה"פ כח"ב זו"ן, ופעם אמר שמעולם הנקודים ולמטה, נפסקו המקיפין התחתונים, אבל באורות דפה, יש עוד ה' אורות מקיפין וה' אורות פנימיים, ופעם אומר שבכל אבי"ע יש ה"פ וה"מ, ועוד סתירות כאלו.

(אות ו') ובפנים הספר [פנים מאירות ומסבירות] באתי בארוכה, ופה אקצר ועולה כדי שלא לצאת מהענין, ועי' בענף א' וענף ד', בסדר עשר הספי' בסוד ד' הבחי' דע"ס דאור ישר ואו"ח, ונתבאר שם, שבכל עשר ספי', נמצא ב' בחי' התפשטות וב' בחי' התעבות, המתפשטים מהשורש, שהוא הכתר דע"ס האלו, דמתחילה מתפשט החכמה, והיא בחי' התפשטות בהרחבה, כלומר שהתפשטות הזה כולל כל האור הנמשך מא"ס אל הנאצל ההוא, והכלי שנק' אור העב, דהיינו הרצון לקבל הכלול בהתפשטות האור, שמחמת זה קונה שינוי צורה מהמאציל שאין בו בחי' קבלה, וע"כ נעשה כהה מן האור, עדיין איננה מגולה, בהתפשטות הזה דהרחבה, כל עוד שאינו מתגבר ברצונו אחר תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, אמנם כלול הוא מאור העב הנ"ל, מצד המאציל שרצונו להשפיע אליו. ולפיכך הוא מחויב לגלות כלי קבלה שלו, ולהוציאה מכח אל הפועל, ולפיכך היא מתעבה בדרך התפשטותו, כלומר שמתגבר ברצונו להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, וזה ההתעבות שנעשה בהתפשטות הזה, נגדר בשם לפי עצמו, מסבת התגברותו, ונקרא בינה, דכהה מן אור החכמה, שבה נגלה הרצון לקבל בפועל. ובינה זו, אינה ראויה עוד לבחי' כלי ממש, להיות עצמותה מעצם החכמה כנ"ל, אלא היא שורש לכלי, כי אין הכלי יכול להתגלם בשלימות, זולת מהתעבות הנעשה בהתפשטות השני, שהיא נק' התפשטות ע"י חלון, פי' שתוספת השפע שהמשיכה הבינה ע"י התגברותה, מתפשט הימנה ולחוץ, ונקרא אור דחסדים, לאפוקי מהתפשטות דהרחבה הא', שנקרא אור העצמות.

והנה התפשטות דע"י חלון המתפשט מהבינה נקרא ז"א, והוא מתעבה ג"כ בדרך התפשטותו, כמו התפשטות הא', והיינו, שגם הוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מן הבינה, שבזה הוא מוציא כלי הקבלה הכלול בו אל הפועל כנ"ל, והנה ההתעבות השני הזה, נקרא בשם לפי עצמו, מ��ום דע"י ההתגברות נעשה כהה מן האור דהתפשטות, ונקרא מלכות.

והנה בחי' ד' שהיא ההתעבות שנעשה בהתפשטות שע"י חלון שנק' מלכות, היא הכלי קבלה הגמורה, ולא ג' בחי' שקדמו לה שהמה נשתלשלו רק לגלות בחי' זו הד', על דרך הנ"ל.

ועליה עובר סוד הצמצום הא', ומונעת את עצמה שלא לקבל שפע בבחי' זו הד', מטעם שינוי הצורה שמתגלה בה, וכח העיכוב הזה, נק' מסך או פרגוד, כלומר כי מעכבת את השפע להאיר ולהתפשט בעצמה, והבן.

וזהו כל ההבחן מן התעבות הא' שנעשה בהתפשטות דהרחבה, בין התעבות שנעשה בהתפשטות ע"י חלון, כי בהתעבות הא' אין הצמצום שולט שם. וע"כ היא ראויה לקבלת אור, וע"כ נקראת חלון, כלומר מקבלת, כמו הבית המקבל אור יומם ע"י החלון שבו.

משא"כ התעבות ב', שולט, עליה כח הצמצום, ומונעת את עצמה מלקבל השפע בעוביות שלה, וע"כ נקראת מסך, כלומר מעכב על האור, והבן.

ואחר שנגלה בחי' ד' עם המסך שלה כנ"ל, שוב מתפשט האור אליה, והמסך מעכב עליו כנ"ל, ואז נעשה מזה בחי' זווג דהכאה, ויוצא מזה עשר ספירות דאור חוזר כמו"ש בענף ג' עש"ה. וסידור ע"ס האלו, הם בהיפך מן הע"ס דאו"י, שהם יוצאים מתתא לעילא, כי המסך שהוציא את האור הגדול הזה, והוא שורש לו, נעשה לכתר, שז"ס נעוץ סופן בתחילתן, דכמו שהכתר הוא תחילה וראש לע"ס דאו"י, כן הסוף שהיא המלכות נעשה תחילה וראש לע"ס דאו"ח, ושב המלכות להיות כתר לע"ס ההם, וז"א דע"ס דאו"י נעשה עכשיו לחכמה, כי המקבל הראשון מן השורש נקרא חכמה, ועד"ז השאר, עד הכתר דאו"י, שנערך למלכות בע"ס דאו"ח, להיותו מקבל מן הז"א דאו"ח, שהוא חכמה דאו"י, והבן.

ונמצא דע"ס כח"ב זו"ן דאו"י, נבחנים המדרגות בערך הזכות מאור העב, שכל הזך ביותר הוא עליון וחשוב ביותר, ובע"ס כח"ב זו"ן דאו"ח, נבחנים המדרגות בערך העוביות, שכל מדרגה שהיא עב ביותר, יהי' עליון וחשוב ביותר כנ"ל, ובזה נמצאים העליונים דע"ס דאו"י, יהיו למטה בע"ס דאו"ח, והתחתונים דע"ס דאו"י, יהיו למעלה בע"ס דאו"ח.

והנה ע"ס הראשונים המתפשטים מא"ס ב"ה, נק' אדם קדמון, והם שורשים לכלים דראש, וע"כ נק' הע"ס ע"ש כלי הראש, דהיינו גולגלתא, עינים, אזנים, הם כח"ב דע"ס דא"ק, וחוטם, ופה, ה"ס ז"א, ומלכות, דע"ס דא"ק, ונודע שע"ס נכללים זה מזה, כמו"ש בפנים, ע"כ נתפשטו כל או"א מגולגלתא ועינים ואח"פ הנ"ל, על ע"ס. ומע"ס שנתפשטו בגולגלתא ועינים, שהם כתר וחכמה דע"ס דא"ק אסור בהם הדיבור, ואין לנו עסק בהם, ואנו מתחילים לדבר מאח"פ ולמטה, דהיינו מבינה וזו"ן דא"ק.

ונודע שעשר הספי' ה"ס כתר וד' הבחי' חו"ב וזו"ן, ויש בהם או"פ, ואו"מ, פי' מה שכבר התלבש בכלי נקרא או"פ, ומה שעוד לא התלבש בכלי נק' אור מקיף, ונמצא שבכל או"א מע"ס דאח"פ דא"ק יש ה' פנימיים כח"ב זו"ן. וה' מקיפין כח"ב זו"ן.

(אות ז') עתה נבאר תכונתם עצמם של או"פ ואו"מ דכללות ע"ס דא"ק. והנה כבר נתבאר ענין ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח שיש בכל ע"ס, שגם בע"ס דא"ק האלו יש ע"ס דאו"י מכתר עד מלכות ועד"ז ע"ס דאו"ח ממלכות עד הכתר, והנה האור ישר נמשך ובא בשלימות אל הנאצל ההוא. אמנם ע"ס דאו"ח לא נמשך במילואו תיכף אל הנאצל ההוא אלא הוא נמשך באמצעות כל הפרצופין הנאצלים אחר אדם קדמון.

והענין דכל הנמשך מצד המאציל נמשך בכל השלימות, ובכל המילואים, שהוא ע"ס דאור ישר. משא"כ ע"ס דאו"ח, שנמשכים מצד הנאצל דהיינו מכח העיכוב שבבחי' ד' שנק' מסך כנ"ל, זה אינו יוצא תיכף בכל מילואו, אלא כל נאצל ונאצל יש לו חלק בו, והוא נפרה ונרבה לפי ריבוי הנאצלים, כמו"ש בפנים; ובזה תבין, שע"ס דאור ישר וחלק מע"ס דאו"ח ה"ס או"פ, וכללות האו"ח ה"ס או"מ.

וכבר נתבאר לעיל, שיש ב' נוקבין בע"ס, דהיינו ההתעבות שבהתפשטות דהרחבה, וההתעבות דהתפשטות ע"י חלון, שנק' בינה ומלכות ותדע שבחי' בינה ה"ס כלי פנימי, שבה מתלבש כל או"פ. והמלכות, ה"ס כלי ��יצון, שבה מתלבש כל או"מ, כלומר שהאו"מ נקשר בה, להיותה בעלת המסך שאינו ראוי לקבלה מפני כח העיכוב שבו, אלא הוא השורש לע"ס דאו"ח כנ"ל.

והנה נתבאר היטב תוכנם של או"פ ואו"מ, ותוכנם של כלי פנימי וכלי חיצון, ובזה מובן לשון הרב ז"ל המובא לעיל באות ה' בענין ה"פ וה"מ שיצאו קשורים זה בזה וכו' דרך פה דא"ק וכו' עש"ה פי' דסובב על מה שביאר בשער טנת"א פ"א, אשר אור פנימי ואו"מ דע"ס דאזנים, וכן או"פ ואו"מ דע"ס דחוטם, יצאו בב' כלים, כלי פנימי לאו"פ וכלי חצון לאו"מ, והם מרוחקין זה מזה, כי מנקב אזן ימין יוצאים ה' מקיפין כח"ב זו"ן, ומנקב אוזן שמאל יוצאים ה' פנימיים כח"ב זו"ן, ועד"ז בחוטם ולפיכך משמיענו כאן בע"ס דפה דא"ק, שאין כאן ב' כלים מיוחדים, אלא שניהם, הן ה"פ והן ה"מ, יצאו מקושרים בכלי אחד, שהוא הפה שנק' מלכות דא"ק, דהיינו בחי' ד' כנ"ל, אבל כלי פנימי שהיא בחי' ב' ובחי' בינה, אין כאן. כנ"ל ודו"ק.

ואין להקשות ע"ז, איך אפשר לאו"פ שה"ס ע"ס דאו"י, להתלבש בכלי דפה שה"ס בחי' ד', שהותקנה בסוד המסך ואינה ראוי' לקבלה, כנ"ל. והענין, דהמלכות עצמה, נבחנת על ד' בחינות מיוחדות, שנקראים, עצמות, גידין, בשר, עור. העצמות דהמלכות, יורה על עצם בנינה. שהוא בחי' ז"א ממש, דהיינו ההתפשטות ע"י חלון, אלא שנתעבה בדרך התפשטותו מסבת התגברות הרצון להמשיך תוספת שפע יתר מכפי התפשטותו מהבינה. וע"כ נגדר בשם לפי עצמו כנ"ל, ולכן נבחנים בה ב' הבחי', בחי' א', הוא העצמות שבה, שהוא חלק הז"א. ובחי' ב', היא העוביות הנוסף בה מחמת התגברותה, ונקרא גידין. ומה שנוטלת מכח הצמצום, דהיינו כח העיכוב שלא לקבל שפע באור העב הזה, אשר נק' מסך, שהיא בעל הזווג דע"ס דאו"ח כנ"ל, הוא בחי' ד' דהמלכות, ונקרא עור. ואו"ח העולה מהמסך מכח הזווג, נקרא בשר, והוא בחי' ג' דהמלכות.

והנך מוצא, אשר המלכות היא כלולה ג"כ מהתפשטות הבינה, ואדרבא היא עצם בנינה כנ"ל, ותבין אשר בחי' העצמות שבמלכות נעשית לכלי פנימי לה"פ דאורות דפה, ובחי' העור שבה נעשית לכלי חיצון לה"מ דאורות דפה. ונתבאר היטב, איך ה"פ כח"ב זו"ן וה"מ כח"ב זו"ן, יצאו בכלי אחד שהיא המלכות, ובה עצמה יש ג"כ ב' כלים פנימי וחצון, אמנם מקושרים זה בזה, דהא כל הד' הבחי' המה רק כלי א' שהיא המלכות.

(אות ח') ועתה נבאר ענין ההכאה והביטוש, שהי' בין או"מ לאו"פ בסבת עקודתם בכלי אחד, ועיין בעה"ח בהיכל א"ק ש"ב ע"ג, וגם בשער עקודים פ"ב, שטבע של או"פ לזכך את הכלי שהוא מלובש בה ע"ש. לפיכך, כיון שבע"ס דפה דא"ק היו האו"פ והאו"מ קשורים בכלי אחד דמלכות, היה האו"פ הולך ומזכך את הכלי מלכות דרגא אחר דרגא, וזהו סיבת הסתלקות של ע"ס דפה, שנק' עולם העקודים.

והענין דכבר נתבאר לעיל באות ו' ואות ד', אשר ע"ס דאו"ח הם בערך ההפכי מע"ס דאור ישר, כי בע"ס דאור ישר, יהי' המדרגות מתעלים זה על זה לפי הזכות שלהם. עד השורש שהוא הזך שבכולם. אבל בע"ס דאו"ח, יתעלו המדרגות זה על זה לפי העוביות שלהם, עד השורש שהוא היותר עב מכולם. שהיא בחי' הד', ומלכות ששב להיות כתר. ובחי' ג' חכמה, ובחי' ב' בינה, ובחי' א' ז"א, והכתר לבחי' מלכות.

ומתחילה נזדכך המסך בדרגא אחת, דהיינו שנזדכך צורת אור העב דבחי' ד' שבו וקיבל צורת העוביות דבחי' ג', וזה נקרא שאור המלכות נסתלקה ממקומה ועלתה לכלי דז"א, מפני שגם אז נתפשט האור ישר מהא"ס על המסך, וגם אז שלט בהמסך כח העיכוב עד שנעשה זווג דהכאה, ויצאו ע"ס דאו"ח מהמסך דבחי' ג', אמנם אינם עוד בקומת הכתר כבתחילה אלא הם בקומת חכמה, והיינו משום דהעובי��ת דבחי' ז"א ובחי' ג' דאור ישר יש לו ערך חכמה באו"ח כנ"ל, ונמצא שהמסך לא שב להיות כתר בסבת האו"ח. אלא שב להיות חכמה. ואח"כ נזדכך עוד, וקיבל הזי��וך דבחי' ב', שהיא בחי' בינה, וגם שם נתפשט אליה האור ישר עד לזווג דהכאה והעלאת או"ח, אמנם בקומת בינה, וכמו שאבדה לה העוביות דבחי' ג' ובחי' ד' כן נחסרו לה ב' ספירות הראשונות דאו"ח כנ"ל. ואח"כ נזדכך עוד וקיבל הזיכוך דבחי' א', וגם נזדווג בו האו"י מהא"ס ועלה אור החוזר, אמנם בקומת ז"א, ונחסר לה גם בחי' בינה. ואח"כ נזדכך עוד עד לצורת השורש, שעלתה למעלת הכתר, ואז אין עוד עוביות כלל בהמסך, וא"כ אין עוד עמה בחי' זווג דהכאה מאור ישר, וע"כ נעלם האו"ח לגמרי מע"ס דעקודים, ועיין בפנים בענף ג' וענף ד' שנתבאר כ"ז בארוכה.

והנה נתבאר שכיון שגם או"פ מלובש בכלי מלכות, לכן הוא הולך ומזככו דרגא אחר דרגא, ובדרך זיכוכו הולכים ונעלמים הע"ס כח"ב זו"ן דאור חוזר. מפני שבעת עלייתה לבחי' כתר שוב נאבד מהמסך כל הסגולה שלו להעלות או"ח כנ"ל, אמנם גם הע"ס דאור ישר ג"כ נסתלקו עמו, והוא מפני שהאור ישר והאו"ח קשורים ותלויים זה [בזה].

בחי' א', הוא כללות כל האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל ההוא, שנק' חכמה.

ובחי' ב', היא בחי' ההתעבות, שנקנה לו ע"י התגברות הרצון להמשיך שפע חדשה, ונקרא בינה כנ"ל.

וע"כ יש בספי' בינה ג' הבחנות:

הבחן א', הוא עצם בנינה, שהיא חלק מהחכמה עצמו.

הבחן ב', היא אור שנתעבה בה, דהיינו ע"י התגברותה להמשיך שפע חדשה מהכתר.

הבחן ג', היא מהות השפע שהיא יונקת מהכתר, שנקרא אור דחסדים, שהוא שפל הרבה מאור החכמה הנמשך ישר מהמאציל, משא"כ אור הבינה שיונקת מהכתר, הוא משותף ע"י הקדם ההתגברות שלה שנתעבה בשבילו, כנ"ל.

והנה בעת שהבינה יונקת אור דחסדים מהכתר, אינה יונקת אז אור החכמה מספי' החכמה, וע"כ נחשבת עם החכמה אחור באחור. ונמצא, שאור החכמה, שהוא אור העצמות דכללות הע"ס שבנאצל ההוא נפסקת הימנו, בשביל הבינה שהסבה פניה לינק אור דחסדים מהכתר, אמנם בעת שמתגלה בחי' הד', וע"ס דאו"ח היוצאים הימנה, שהיא ג"כ בחי' אור דחסדים, עוד במדה יתירה מאור דחסדים שבבינה, אז אין הבינה צריכה עוד אל יניקת אור דחסדים מהכתר, כי מגיע לה מאו"ח דמלכות בשפע גדול, וע"כ מחזרת פניה אל החכמה, ושוב יונקת אור החכמה, ואז נמשך גם אור החכמה בשפע, בכללות הע"ס שבנאצל ההוא, וזה נק' פנים בפנים דחו"ב, שהרויחו בסבת או"ח העולה מהמלכות. אמנם מטרם הגלות הכלי מלכות, היה הבינה נותנת פניה אל הכתר, שזהו מצב הסגולתא דטעמים, אשר הבינה נמצא מתחת הכתר כמו החכמה, אלא שהחכמה יונקת מהכתר אור דעצמות, והבינה יונקת מהכתר אור דחסדים, וכיון שאור העצמות הוא כללות האור שבהנאצל, ע"כ נבחן החכמה לבחי' ימין, ואור דחסדים נבחן לבחי' שמאל להיותו משותף בגבורה, כנ"ל.

והנה נתבאר אשר אור העצמות אינו יכול להתפשט בכללות ע"ס דאור ישר, לסיבת הבינה שהיא עמו אחור באחור, זולת ע"י זווג דהכאה בהמסך שבכלי מלכות, שאז אין הבינה צריכה עוד לאור דחסדים, ושבה פב"פ עם החכמה, ונמצא אשר בעת שהסתלקו הע"ס דאו"ח מעולם העקודים כנ"ל, נמצא שגם אור העצמות דע"ס דאור ישר ג"כ הסתלקו עמו, כי אור החכמה והאור חוזר תלויים זב"ז כנ"ל, ולא נשאר שם בעולם עקודים זולת בחי' אחוריים דבינה, דהיינו אור דחסדים וגבורה שלה, כנ"ל.

ובזה תבין דברי הרב ז"ל שהבאנו לעיל, אשר מטבע של האור פנימי לזכך הכלי שהוא מלובש בו כנ"ל, כי סובב על אור החכמה שמתלבש בפנימיות הנאצל, ע"י הבינה ששב עמו פב"פ, כנ"ל, שעל ידי זה נמצאים מזדככים אחוריים דהבינה. וכיון שאחורים דבינה שהיא בחי' ב', הוא השורש לבחי' ד', כנ"ל, א"כ, כיון שמזדכך השורש, מזדכך עמו גם הענף ובחי' הד'.

(אות י') ועתה נבאר ענין הביטוש דאורות פנימיים עם אורות מקיפים בסבת עקודתם זה בזה, שהבאתי לעיל באות ה', ואביא עוד לשון הרב ז"ל בשער עקודים פרק ה' שמבאר שם בעצמו ענין הביטוש הזה בארוכה, וז"ל בקיצור באמצע דיבור, נמצא שיש [בהתפשטות האור דעולם העקודים והסתלקותו בחזרה אל המאציל] ג' מיני אורות:

אור ה��' הראשון שבכולם דהיינו אורות דעקודים נקרא טעמים, הב' הוא הרשימו שנשאר עוד מזה האור אחר הסתלקותו ונקרא תגין. הג' הוא האור הבא אליו דרך עליית הספירות שאז הוא דרך אחוריים שהוא דין ונקרא נקודות.

ובבוא אור ג' שנקרא נקודות, ופוגע באור הב' שנקרא רשימו שהוא רחמים, אז מכים ומבטשים זה בזה, שהם ב' הפכים זה אור ישר שהוא רחמים, וזה או"ח שהוא דין, ואז נופלין ניצוצין מאו"ח היורד שהוא דין, ואלו הניצוצין הוא אור אחר רביעי, שנקרא אותיות, וה"ס ד' בחי' טעמים נקודות תגין אותיות, שכולם היו נכללים בכאן בענין העקודים וכו', ואלו הניצוצין שנפלו מאו"ח היורד הם, דוגמת רפ"ח ניצוצין דשבירת הכלים בעולם הנקודים וכו', עכ"ל.

פי' דבריו, לפי המתבאר לעיל בסדר התפשטות האור לעולם עקודים, שמתחילה מתפשט האור מא"ס ב"ה עד לזווג דהכאה במסך שבכלי מלכות, ואז יוצאים הימנה ע"ס דאו"ח מתתא לעילא כנ"ל באו�� ו', שיש להם ערך הפכי, והעליונים דאו"י יהי' תחתונים באו"ח, שבע"ס דאו"ח מתמעטים המדרגות בערך הזיכוך, שז"א שהוא זך מהמלכות יהי' במדרגה פחותה מהמלכות, והוא רק בערך חכמה בע"ס דאו"ח. והבינה שזכה ביותר מהז"א, נתמעטה במדרגה ואין בה אלא ערך בינה. והחכמה שזכה ביותר מהבינה, נתמעטה במדרגה ואין לה אלא ערך ז"א. והכתר היא בערך מלכות, כמו"ש שם ובפנים בענף ג', אמנם אחר שהאו"י והאו"ח מתחברים ומשתלבים יחד, לפיכך נעשה בזה ערך השוה, שכל או"א מע"ס יהי' קומתו עד הכתר, כמו"ש באות ד'. וכללות הזה דעולם העקודים דהיינו ההתפשט ושוב דאור א"ס ב"ה מכתר עד מלכות וממלכות עד הכתר, והאו"ח מתחבר יחד עם האו"י בקומה שוה עד הכתר, נקרא טעמים, או התפשטות א' דעקודים.

והנה נתבאר לעיל אות ח', שבסבת האו"פ שמלובש ג"כ בכלי מלכות שטבעו לזכך את הכלי, ע"כ הולך ומזדכך המסך בסבתו בדרך הדרגה, שמתחילה מקבל זיכוך כבחי' הג' ונק' שעלה המסך לז"א, ואז אור א"ס ב"ה מתפשט ושוב מכתר עד המסך שבכלי ז"א, ומז"א לכתר, שבזה נתמעט ערך האו"ח העולה מהמסך לדרגת חכמה, כערך ז"א של או"ח. ועד"ז יורדים המדרגות בהזדככות המסך עד להזדככות דבחי' כתר דאו"י ואז בטל המסך, ונשבת זווג דהכאה, כנ"ל. והנה כללות האו"ח הזה, היורד מדרגא לדרגא עד שנעלם כולו נקרא אור הנקודות. מפני שסוד המסך נמשך מנקודת הצמצום, דע"כ מעכב ג"כ לאור ישר מלבוא ולהתפשט בתוכו, כמו נקודה האמצעית דצמצום הא', דקישטה בעצמה ועזבה את האור שבה, ובחרה ביותר בהזדככות מעוביותה, כדי להשוות צורתה אל המאציל, כמו שנתבאר בארוכה בענף א' בפנים מסבירות, וע"כ מוטבע בהמסך כח הזה דהיינו הרצון להזדככות, והבן היטב.

ועתה נבאר סוד הרשימו, שהוא אור התגין, דנודע דאע"פ שהאור מסתלק מ"מ מניח אחריו רשימו, וע"כ כללות ההתפשטות א' דעולם העקודים שהתפשט ושוב מכתר למלכות וממלכות לכתר, ויצאו שם ע"ס שקומתם שוה עד הכתר באור פנימי, ועד"ז ע"ס דאו"מ, כנ"ל באות ז', [עש"ה שלא הי' כאן כלי מיוחד לאו"פ וכלי מיוחד לאו"מ] והכלי הזו בכללה נקרא כלי דכתר, מפני שכל ע"ס היו בקומת כתר, ולכן אע"פ שחזר ונסתלק התפשטות הזה, מ"מ נשאר הימנו רשימו המקיים ומחזיק את צורה הקודמת שם, שלא תתבטל לגמרי בסבת הסתלקות האור.

ועפ"ז תבין, איך אור הרשימו הנשאר מהתפשטות הא', ואור חוזר היורד שהוא אור הנקודות, המה ב' הפכים ומכים ומבטשים זה בזה, כי אור הרשימו מתחזקת על התפשטות הא', שהאור הישר היה מתפשט עד המסך דבחי' ד', וחפצה מאוד שהמסך ישאר בעוביות דבחי' ד' דוקא, דרק ע"י סגולת העוביות היתרה שבהבחי' הד' יש לה ערך דקומת הכתר כנ"ל. אמנם אור הנקודות דהיינו המסך עצמו, אדרבה הוא מתחזק בכל כחו אך להזדכך מאור העב שבו, שהוא בחי' דין וחפץ להזדכך לגמרי, ולהשוות צורתו להמאציל ית' כי ��טבע בו התחלה הראשונה מנקודת הצמצום, שהוא שורשו כנ"ל, והבן היטב.

(אות י"א) וע"ז נבין אור הרביעי, שנפלו ע"י ביטושם דאור הרשימו עם אור הנקודות, שנקראים אותיות, שהם דוגמת רפ"ח ניצוצין דשבה"כ דעולם הנקודים. וצריך שתדע, שבכל מקום שמובא בזוהר, תיקונים ובכהאר"י ז"ל לשון ניצוצין או נצצין או התנוצצות, יורה על בחי' אור חוזר. כי הארות אור ישר, מוגדר בשם אורות או נהורין וכדו', והארות או"ח מוגדר בשם ניצוצין או זיקין או התנוצצות וכדומה. ובזה תבין דענין הניצוצין שנפלו ע"י ביטוש דהרשימו באו"ח היורד, הוא ג"כ בחי' רשימו, אלא שהיא רשימו דאור חוזר, וע"כ מוגדר בשם נצוצין.

והנה נתבאר לעיל אות ח', סדר הירידה דאו"ח, שמתחילה קיבל לזיכוך דז"א ונמצא נעתק מבחי' ד' שהוא כלי מלכות האמיתית, וכשאור א"ס ב"ה התפשט ושוב להמסך שבכלי ז"א, יהי' אור המלכות הזה בקומת חכמה, ונגרע מכללות האור דהעקודים בחי' הכתר, מפני שהמלכות שבז"א לא שב להיות כתר אלא חכמה, [ונתבאר שעיקר נותן מדת הקומה בכללות הע"ס של הנאצל הוא אור המלכות כנ"ל ועי' בפנים מסבירות ענף ד'] ונמצא כלי מלכות האמיתיית בלי אור, והיה צריך להשאר בה ב' רשימות, רשימו א' מאור הטעמים, שהוא מקיים ומחזיק העוביות דבחי' ד' כמה שיכולה, ורשימו הב' מאור הנקודות, דהיינו מזה האור המיוחס להמסך וחפץ בהזדככות כנ"ל. אמנם שניהם אינם יכולים להשאר ביחד, שהמה הפכים זה לזה, כי במקום שנמצא הרשימו דהטעמים נקרא כלי דכתר, על שם שע"ס שלו המה בקומת הכתר כנ"ל, ובמקום שנמצא רשימו דאור חוזר היורד, נקרא כלי דחכמה, או דלמטה מכתר, וע"כ נסתלקה מהמלכות גם הרשימו שלה, ועלתה ג"כ לכלי ז"א, ורשימו דאו"ח היורד נשאר על מקומו. ונמצא, שכאן נדחה הרשימו בשביל הניצוצין דאו"ח, אמנם מכאן ולהלן נדחין הניצוצין דאו"ח, בשביל אור הרשימו.

ואחר זה בעליית המסך למקום בינה, כלומר שקיבל זיכוך דבחי' ב', ואור א"ס ב"ה מתפשט ושוב מכתר לבינה ומבינה לכתר, אז נגרע ג"כ בחי' חכמה, ונמצא כלי ז"א נשארים בלי אור, ונשאר גם שם ב' רשימות, מאור הטעמים, ומאור חוזר ההפכים זל"ז, וכאן גבר הרשימו על הניצוצין דאו"ח, שהרשימו דטעמים נשאר בכלי ז"א, וע"כ נשאר בבחי' כלי דכתר. אמנם הרשימו דאו"ח, שהיא הניצוצין דכלי חכמה, המה נדחין למטה מטבור, כלומר למטה מכלי דכתר, כי התפשטות עולם העקודים היא עד הטבור, דמלכות דעקודים נקרא טבור. וכבר נודע ששם נשארין ניצוצין דכתר דאו"ח היורד, שערכם בחי' כתר דחכמה, דהרשימו דמלכות דטעמים שהמה בחי' כתר ממש, עלה לז"א כנ"ל, וניצוצין שנפלו מכלי ז"א שהמה ניצוצין דחכמה שבחכמה, נפלו למטה מטבור, ששם כתר חכמה כנ"ל.

ועד"ז, בעליית המסך לחכמה, כלומר שנזדכך לבחי' א', עדיין הי' אור א"ס מתפשט ושוב מכתר לחכמה ומחכמה לכתר, שאור הזה הוא בקומת ז"א, ונגרע ג"כ קומת הבינה, ונשאר כלי בינה ריקנית בלי אור ונשארו ב' רשימות כנ"ל ורשימו דטעמים נשארו במקומם, ורשימו דאו"ח היורד נדחין ונפלו, למטה מניצוצין דחכמה שלמטה מטבור, כנ"ל.

ואח"ז נזדכך עד לבחי' הכתר שהוא השורש, וממילא אבד כל בחי' העוביות שבו, וממילא בטל הזווג דהכאה, ואין עוד או"ח, ונמצא שלא נפל כלל ניצוצין מבחי' הכתר, אלא נשאר שם רשימו דהטעמים לבדה.

והנה נתבאר היטב, ענין ההפכיות בין הרשימו ואו"ח היורד, דע"כ נתפרדה החבילה, ורשימו דע"ס דהטעמים נשארים במקומם, שהם בחי' כלים כח"ב זו"ן דכתר עד הטבור דא"ק, והניצוצין שהם רשימו דאו"ח היורד, נפלו לחוץ ממדרגתם שהיו בו, ומכונים למטה מטבור, כלומר למטה ממלכות דעקודים, שהם בחי' כלים כח"ב זו"ן דחכמה, כנ"ל שהם נקראים אותיות.

(אות י"ב) והנה סיבת ההזדככות כבר נתבאר לעיל אות ט' בסופו, משום דאו"פ קשור בכלי מלכות, שהוא באמת רק כלי חיצון לאו"מ, כמו"ש באות זיין ע"ש, ועל כן בהיות האו"ח עולה ומשיב חו"ב פנים בפנים כנ"ל באות ט', נמצא בחי' עוביות דבינה הלכה הימנה, דחזרה ומתעצמת עם החכמה לעצם אחד כמו שהיו מתחילה, ובהבטל העוביות שבשורש בטל עמו ממילא גם העוביית שב��נף, ובזה תשכיל שסדר התעצמות הבינה עם החכמה היא מזככת עמה גם המסך, וגם הוא עולה על ידה ובסבתה, מדרגא לדרגא עד שמתעלם. שמתחילת ביאת האו"ח אל הבינה והיא מתחלת להחזיר פניה אל החכמה, עולה בזה המסך מבחי' ד' ובחי' ג'. וכשיונקת אור החכמה מפנים דחכמה, נמצא המסך מתעלה לבחי' ב'. וכשמתעצמת עם החכמה לעצם אחד, אז עולה המסך לבחי' א' עד שמתעלה לבחי' השורש, שז"ס המוזכר באד"ר, ואשתאיב ניצוצא. ואכמ"ל.

היוצא מזה, שאור החכמה שהוא כללות אור העצמות שבהנאצל הא'. דהיינו עולם העקודים, ואור חוזר העולה מכלי מלכות. נמצאים קשורים זה בזה, ורדופים זה מזה. כי בלעדי האו"ח לא יוכל אור החכמה להתפשט בהנאצל, מסיבת הבינה שמשימה פניה לינק אור דחסדים מהכתר, ואחוריה לחכמה, כלומר שלא תינק ממנו אור העצמות, אלא בצאת האו"ח, נמצאת הבינה משיבה פניה אל החכמה, ורק אז יכול אור העצמות להתפשט בהנאצל. ונמצא אור העצמות תלוי באו"ח. אמנם, בעת שיבת חו"ב פב"פ, ופסקה יניקתה מהכתר, נמצא מתבטל העוביות שבה, וממילא בטל ג"כ העוביות שבהענף שהוא המסך, וממילא נעלם ג"כ האו"ח, ונמצא שהאו"ח נדחה ונרדף בסבת אור העצמות.

ובזה יתבאר היטב לשון הרב ז"ל שהבאתי לעיל אות ה', אשר או"פ ואו"מ מבטשים זה בזה, ומהכאתם אתייליד הויות הכלים. כי או"פ, ה"ס אור החכמה המתפשט בהנאצל בסיבת האו"ח כנ"ל, ואו"מ ה"ס המסך שהוא כלי חיצון שקשור בו כל האו"מ העתיד לצאת בעולמות מבחי' האו"ח, כנ"ל באות ז' ע"ש. ואעפ"י שהמה תלויים זה בזה, מ"מ האו"פ המתפשט ע"י השבת חו"ב פב"פ מבטש באו"מ, שמזכך להמסך וגורם להסתלקות האור מעולם העקודים, ובזה נתפרדו ג"כ הרשימות דטעמים ודאו"ח זה מזה כנ"ל, ורשימו דאו"ח נדחה חוץ ממחיצתה, דהיינו למטה מטבור, שנקראים אותיות, והמה הם הכלים כנודע, ודו"ק היטב.

(אות י"ג) והנה נתבאר היטב סיבת הסתלקות, מפאת הזדככות המסך ע"ד המדרגה, עד שנעלם כל האו"ח, ועמו גם אור העצמות דכתר וחכמה דאור ישר. אולם עוד לא נשאר כך, אלא אחר העלמת אור העצמות, מפאת הבינה שהחזירה פניה אל הכתר לשפע אור דחסדים, נמצא שחזר אליה האחוריים והעוביות כמקדם, ואם כן חוזר העוביות שלה גם אל המסך שהוא ענף שלה. כנ"ל. ונודע שאור הישר מן המאציל אינו נפסק מהנאצלים אפי' רגע, ולפיכך אחר שהמסך חזר ונתעבה, שוב נתחדש עליו אור ישר דא"ס, על ד' הבחי' הנודעים עד לזווג דאו"ח, ושוב מתפשטים הע"ס דאו"י ואו"ח בעולם העקודים, וזה נקרא התפשטות ב' דעולם העקודים.

אמנם, מאחר שהחו"ב שבו להיות פב"פ ע"י האו"ח כנ"ל, נמצא שוב מזדככת העוביות ואחורים דבינה, כנ"ל, ועמה גם העוביות דהמסך שהוא ענף שלה, ושוב מתבטל זווג דהכאה והאו"ח, וחוזרת הבינה לינק אור דחסדים מהכתר, ונמצא שוב מסתלק אור העצמות כמקדם. וכמו כן על דרך זה, אחר ששב האחורים והעוביות אל הבינה, חוזר ונמשך העוביות גם על המסך, וממילא שוב מתחדש האו"י על המסך, שבסגולתו מתפשט ג"כ אור העצמות כנ"ל. ועד"ז, תמיד חוזר חלילה, שבביאת האו"ח, שב ומתפשט אור העצמות, ובביאת אור העצמות, מסתלק האו"ח, ובהסתלקות האו"ח, שוב מתעבה המסך, ושוב מתחדש האו"ח, ושוב מתפשט אור העצמות, וחוזר חלילה. וכו', כנ"ל. ונמצא התפשטות הב' הזה, תמיד כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן. והיינו שאומר הרב, שאו"פ ואו"מ הנעקדים בכלי אחד, הם מכים זב"ז, ומבטשים זב"ז.

ומובן הבחן הגדול מן התפ"א דעקודים, שהיה בקומת הכתר משום דאו"י מזדווג עם המסך דבחי"ד, לההתפשטות של עתה, שהוא רק בקומת החכמה, להיות כל עוביות דהמסך הוא רק התפשטות מעוביות הבינה, ע"ד עוביות דז"א, שע"כ אינו ממשיך אלא קומת אור החכמה, כנ"ל באות ח', וגם אור הזה אינו קבוע וקיים, אלא כשלהבת המתנענע לכאן ולכאן, והנה נתבאר היטב, שענין התפ"ב דעקודים. היא ענין נמשך מהסתלקות דהתפ"א גופיה. ודו"ק.

(אות י"ד) ובזה נבוא ל��בין דברי הרב ז"ל בשער נקודים פ"א וב'. אשר הא"ק צמצם א"ע, והעלה כל האורות שמטבור ולמטה למטבור ולמעלה, ועלו למ"ן לע"ב דגולגלתא, ופריס שם חד פריסה בגוי מעוהי, והאור שעלה מנה"י יצא דרך עיני��, עד שנמשך למטה מטבור, ונתפשטו לע"ס דעולם הנקודים, ומן האור שנתחדש ע"י עליית מ"ן, נמשך ג"כ ובקע להפרסא וירד למטה מטבור, שמתפשט דרך נקבי הטבור ויסוד לע"ס דעולם הנקודים. ומב' אורות אלו, נבנו הע"ס דהנקודים, ע"ש. וענין ב' אורות הללו, וענין הצמצום החדש הזה, צריך ביאור רחב, שיתבאר במקומו אמנם נבאר כאן בהם לפי הצורך במקום הזה.

והנה האורות שלמטה מטבור דא"ק; כבר נתבאר לעיל אות י"א, שה"ס האותיות והניצוצין, שנפלו ע"י הביטוש דהרשימו דכתר וטעמים ברשימו דחכמה ונקודות, עד שיצאו למטה מכל הרשימו דכתר, שמקום יציאה הזה, נק' נה"י ולמטה מטבור, עש"ה. והנה עתה אחר שחזר התפשטות הב' לעולם העקודים, כנ"ל, שהיא רק אור החכמה בכלי דכתר, א"כ נעשה שוב השתוות, בין רשימות דטעמים לרשימות דנקודות, דשניהם בחי' חכמה ולפיכך נמשכו ועלו כל הכח"ב זו"ן דרשימות הנקודות דמלמטה מטבור, ונתחברו שוב עם הרשימות שלמעלה מטבור. והיינו שאומר הרב, שהא"ק העלה האור שמטבורו ולמטה, למעלה מטבורו.

אמנם צריך להבין למה נקרא זה צמצום. והענין, משום דב' בחי' יש בהניצוצין שעלו:

הא', הוא ניצוצין דכתר דאו"ח היורד, שנשארו בטבור גופי', שהוא מלכות דעקודים, ובחי' הד'. אשר אור דהתפשטות ב' אינו מגיע אליה, להיותו מבחי' ג' ועוביות מהתפשטות אחורים דהבינה כנ"ל.

הבחן הב'. היא ניצוצין דחו"ב וזו"ן, שהמה מבחי' ג'. כנ"ל באות י"א וי"ב עש"ה.

ולפיכך, אחר שעלו חו"ב זו"ן דניצוצין, נתרבו שם האורות יותר מקדם, לסיבת העוביות שנתוסף עליהם מחמת נפילתן למטה מטבור, וע"כ נמשך שם ג"כ ניצוצין דהכתר שבטבור, שהמה בחי' הד', וממילא נתפשט ונתחדש עליהם האו"י דא"ס ב"ה, שאינו נפסק מהנאצלים אפי' רגע כנ"ל, ונעשה הזווג דאו"ח בבחי' הד' וע"כ יצאו ע"ס חדשים בקומת כתר, כמו בהתפשטות הא'.

והנך רואה, איך שנעשה מהניצוצין שעלו ב' בחי' ע"ס: דמחו"ב זו"ן דניצוצין, שהתתקנו בעלייתם לבד, להיותם מבחי' ג' כמו התפשטות הב', נמצאים מתוקנים בבחי' ע"ס בקומת חכמה. ומניצוצין דכתר, הותתקנו ע"ס חדשים בקומת כתר. וב' פרצופים האלה, המה שורשים לפרצופי או"א וישסו"ת דאצילות, שפרצוף החדש בקומת הכתר ה"ס או"א, ונקרא חכמה, ואבא דאצילות. ופרצוף דאור הישן, שהיא בקומת חכמה, ה"ס ישסו"ת. ונקרא בינה, ואימא דאצילות. ובשורשים אלה, תבין המוזכר באידרא זוטא, דאבא הוציא את אימא לחוץ אודות בנה, ואבא עצמו התתקן כעין דו"נ. כי פרצוף העליון שהוא בקומת כתר. שנקרא אבא, התתקן כעין דו"נ, כי העלה אליו בחי' הד', שה"ס הנוקבא והמלכות. והבינה, שה"ס פרצוף התחתון, שקומתו למטה מכתר. נמצא שיצאה חוץ מאבא, לסיבת הנוקבא, שה"ס בחי' הד', אשר מעכבת ומסיימת על אור העליון, שלא יתפשט למטה הימנה, דע"כ נקראת בחי' ד' הזו פרסא, בלי נקב הנוהג בבחי' ב', ואין ישסו"ת מלבישין לאור הכתר מסבת הפרסא הזו, והבן.

ונמצא שבחי' ב' שה"ס בינה שעליה לא הי' כלל הצמצום הא' נמצאת נגרעת עכשיו, שנתצמצמה ג"כ, לסיבת מציאותה למטה מבחי' ד'. והיינו שאמר הרב, שהא"ק צמצם את עצמו בהעלאת אור דמטבור ולמטה, דסובב על בחי' ב' שנתצמצמה עכשיו, בסבת העליית מ"ן, כנ"ל והבן זה.

(אות ט"ו) וצריך שתדע, ההבדל הגדול בין ראש לגוף, שהראש נקרא ג"ר, והגוף נקרא ו"ק או ז"ת או זו"ן. וגם הגוף עצמו נחלק לג"ר וזו"ן. ושורש ההתחלקות הזה, הוא משום דעד הפה, שה"ס מלכות, נמצא האו"י בעיקר הבנין, והאו"ח העולה ומתחבר עמו, הוא רק בחי' לבוש אליו, והפכי לו, הגוף, שהיא התפשטות המסך עצמו, באותו שיעור שמלביש לספירות דראש, וע"כ יהיה האו"ח, עיקר בנינו, וע"ס דאו"י כמו ענפים אליו. אמנם נקרא זו"ן, אע"ג שעיקרו אינו אלא מלכות כנ"ל. והוא משום דאין לך אור המלכות כלל בהמציאות, זולת עם נה"י דז"א המתחברים עמה בזווג דהכאה כנ"ל, וע"כ נחשבים שניהם לאחד, המתפשטים בסוד האו"ח. וכבר נתבאר לעיל, שענין המסך המעכב, והאו"ח היוצא בסבתו, אינו נחשב על המאציל. רק על הנאצל לבד, ולפיכך הראש נבחן שהוא עצמות אור המאציל, והגוף נבחן על פעולת הנאצל עצמו לבד והבן היטב.

ובזה יתבאר לך, ה' פרצופין הכוללים דא"ק, הנקראים, גולגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, על סדר אצילותם, והלבשתם זא"ז ואיך הם נקשרים זב"ז, ויוצאים זה מזה ע"ד קודם ונמשך, מחמת מחשבתו ית' היחידה ומיוחדת, שמתבארת היטב בפמ"ס בענף א', שה"ס להנות לנבראיו, אשר מחשבתו ית' זו ה"ס השורש לבחי' הכלי, ולבחי' הצמצום הא', שנעשית בבחי' הד'. אמנם בהמשכה בלתי ישרה, כמ"ש שם באות ז' ע"ד משל מעשיר וכו'. וע"ש באות ח'. אשר מחשבה היחידה הזאת, מקפת כל המציאות וכל העולמות, וכל ריבוי הבחי' והצורות וההנהגות עד גמר התיקון, שכולם יחזרו ויתיחדו באור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, ביחודו הפשוט בצורה האחת שעומדת עלינו "להנות לנבראיו". עש"ה.

והנה תיכף מסוד הצמצום בבחי' הד', שה"ס גדלות הרצון, בערך מלכות דא"ס, נתגלו בהרשימו שנתרוקנה מהאור, ד' צורות של הדרגה, בבחי' הכלי. שנק' חו"ב וז"א ומלכות. ובהם או"פ ואו"מ. הרי י"ב צורות. ואח"כ שנמשך האור על בחי' הרשימו הנ"ל. עד לנקודת הצמצום, כי אורו ית' אינו נפסק כלל כנ"ל וזכור זה, אז נמשך הקו הדק לתוך הרשימו, ונקרא דק, משום דאור העצמות אינו מתפשט להנאצל, זולת בהאו"ח העולה בזווג מהמסך כנ"ל, ובסגולת האו"ח נתגלה צלם א"ק בסוד פרצוף גולגלתא, שנק' בדוגמא, תחילת הקו. והוא מתפשט על כ"ה בחי', דיש כח"ב זו"ן באורך וכן בעובי יש כח"ב זו"ן כנ"ל שמשום דהמלכות שב להיות כתר, ע"כ מתפשט כל אחד מכח"ב זו"ן לע"ס עד הכתר, ונקרא בדוגמא, גולגלתא, עינים, אח"פ, או גולגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן שכאו"א קומתו עד הגולגלתא, והבן. ומפנימית הנאצל הזה יוצאים הארותיו לחוץ, ע"ד שנתבאר בדף ל"ב בפמ"ס בענף ג' אות ב', ע"ש היטב סדר יציאת האורות לחוץ בסיבת הזדככות המסך.

(אות ט"ז) ולפיכך מתחילה יצא הע"ב לחוץ, ויציאה היא ענין גרעון שמסבת הזדככות בחי' הד' דא"ק הפנימי שנק' פה קיבלה לעוביות דבחי' ג', ואחר שאור א"ס נמשך על מסך זה. יוצאים ע"ס חדשים בקומת חכמה כנ"ל, שנקרא ע"ב.

ונמצא, שע"ב היוצא לחוץ נגרע מע"ב הנשאר בפנימיות הא"ק, בקומת כתר.

ונמצא שכתר דע"ב החיצון מלביש על חכמה דגולגלתא, ומתפשט עד הטבור דא"ק הפנימי, ויש בו ג"כ כ"ה בחי', דע"ס דאו"י שלו שהם, גולגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה שלו, מתפשטים כאו"א בסגולת האו"ח על ה' בחי', עד כתר ע"ב. אמנם כתר כללי דא"ק הפנימי, נשאר מגולה כנ"ל.

ונבחן בו ג"כ ראש וגוף, כנ"ל, שמפה ולמטה נק' גוף, להיותו רק התפשטות המסך לבד, וע"כ נעקדים שם האו"פ והאו"מ בבחי' הד' דע"ב לבד, דע"כ היו מוכרחים לחזור ולהסתלק, כנ"ל, שהם נק' עולם הנקודים, שהוא בחי' זו"ן וגוף דע"ב החיצון, כנ"ל.

וכבר נתבאר, שמן ההסתלקות גופי', חזר ��עוביות אל המסך, והגיע שם התפשטות ב', כנ"ל אות י"ג וי"ד, שהוא הממשיך האורות דלמטה מטבור למעלה מטבור, שמהעלאה הזו מתתקנים או"א עילאין, והופרס פרסא מתחתיהם, וישסו"ת מהפרסא עד הטבור, אשר כל העלאה הזו, נקרא פרצוף ס"ג החיצון, כלומר, שיצא מדרגתו הקודמת, שבע"ב החיצון הי' הבינה, בקומת כתר חכמה, שה"ס אור האוזן עד שבולת הזקן, אמנם בפרצוף זה, שנעשה מניצוצין, שנפלו מאורות דפה דע"ב החיצון, נמצא שהבינה דפרצוף זה הוא מתחת כל ע"ס דאו"א עלאין, ונגרעת משום זה בבחי' הכתר כנ"ל. ומקומו, מפה ולמטה, כלומר משבולת הזקן שהוא סוד גולגלתא שלו, וכמו שהע"ב החיצון מלביש רק למלכות דכתר הכללי. וט"ר נשארים מגולים, כן הס"ג החיצון, אינו מלביש רק למלכות דכתר דע"ב, דהיינו מפה ולמטה, וט"ר שלו שה"ס כללות הראש, נשאר מגולה. וכמו שהע"ב הוציא ענפיו דרך שערות רישא, כן ס"ג הזה הוציא ענפיו דרך שערות אח"פ, שית' במקומם, שה"ס האור הנגרע מהם בסבת יציאתם, בערך העליון, שנשאר שם בהשערות, בסוד מקיפים, ע"ד מקיף חוזר. והס"ג הזה מלביש להא"ק משבולת הזקן עד סיומו, דהיינו בחי' הראש שלו שה"ס ג"ר, נמשכין עד הטבור, שהם בערך, גולגלתא, עינים, ואוזן, וחוטם; ופה שלו מתפשט בעצמו לע"ס דגופא, ע"ד הפה דע"ב החיצון כנ"ל. ומקרה אורות דפה דס"ג החיצון, כמו מקרה אורות דפה דע"ב החיצון, שמסבת עקידתם בכלי אחד, נעשה גם בהם הזדככות המסך בדרך המדרגה, עד שנזדכך לבחי' הכתר ונעלם כל ההתפשטות. שז"ס שבירת הכלים ונפילת רפ"ח ניצוצין כמ"ש במקומו. אמנם זה קרה רק בבחי' זו"ן שלהם, ולא בג"ר שלהם, והיינו משום תיקון הפרסא, כמו שית' במקומו.

ואח"כ נמשכו ועלו גם הניצוצין שנפלו מפה דס"ג החיצון, בסוד עליית מ"ן, כמ"ש במקומם, שאז יצא המ"ה החדש, והותתקנו ע"ס דאצילות בסוד י"ב פרצופין. אשר כל הבחי' הקודמות נכללים בעולם האצילות, כמ"ש בע"ה, ומעולם האצילות נחתם עולם הבריאה, באופן שכל שנמצא באצילות נחתם בהבריאה ומהבריאה נחתם היצירה, ומהיצירה נחתם העשיה, וע"כ אין לך שום מציאות או הנהגה בתחתונים שאין לה יחס ישר להעליונים, שממנו יוצא ונמשך עד למהות תחתון.

וזה שאמרו ז"ל, אין לך כל עשב מלמטה, שאין לו מלאך מלמעלה, שמכה אותה ואומר לה גדל. כי כל הנמשך מעולם עליון לתחתון, הוא נמשך ע"י זווגים, אלא העולמות נחלקים לפנימיות וחיצוניות, אשר בחי' הפנימיות של העולמות, מאצילות ולמטה, אינו נמשך דרך זווג דהכאה בהמסך כנ"ל, אלא דרך זווג יסודות, כמ"ש במקומו, אמנם בחי' החיצוניות שנמשכים מעולם לעולם, נמשכים ע"י זווג דהכאה. שז"ס ע"ה מכה וכו', וזה שדקדקו חז"ל, שהמלאך שבעולם היצירה, שהוא השורש העשב דבעולם עשיה, הוא משפיע לה ומגדלה, בבחי' זווג דהכאה, והיינו מכה ואומר לה גדל, דאמירה ה"ס השפעה, כנודע. ונתבאר היטב ענין קודם ונמשך, דגולגלתא, ע"ב, ס"ג, דא"ק. ואיכות הלבשתם זה על זה, ושכל תחתון הוא בערך זו"ן דעליון, שנמשך רק מניצוצין דאורות הפה דעליון.

ונתבאר, שביציאת הע"ב לחוץ, נכלל המסך בבחי' ג' וביציאת הס"ג לחוץ נכלל המסך בבחי' ב', לנוק' דאבא, וביציאת המ"ה מפנים לחוץ, נכלל המסך בבחי' א', שזה ית' עוד במקומו. ומלכות דבחי' ג' נק' טבור, ודבחי' ב' נקרא פרסא, ודבחי' א' נקרא קרומא, ואכ"מ להאריך יותר, רק קשרתי הענינים בשורשם, בדרך קצר וקל, שזהו כונתי במקום הזה, ובפנים הספר מתבארים הדברים בהרחבה בע"ה.

[bs-pticha]

פתיחה לחכמת הקבלה | אות ו'

ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יור�� שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'.

[biran6]

הושכר הושכר הושכר🥁🥁🥁 כל הכבוד לשותף המיתולוגי צביקה ילין Tsvi Yelin👏 ממשיכים לשמור ברימקס רימקס פוקוס על קצב מטורף של שתי עסקאות לפחות ביום💣 הושכרה הדירה ברחוב תפארת ישראל 14 רמת גן🍷 דירת 3 חד 60מר קומה 3/3 בלי מעלית ועם חנייה משותפת, הושכרה ב-4500שח והשאירה עוד שני צדדים מאד מרוצים💥💥💥 למעבר למצב נמכר/הושכר: צביקה בירן- 052-2642998 https://www.instagram.com/p/CoFv4kqoOXp/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[glitchdollmemoria]

hi, not a fluent hebrew speaker by any means but ive been slowly learning it and i pray in it daily. basically, my reading and pronunciation arent perfect, but im getting there. if anyone better at speaking hebrew wants to correct me PLEASE feel free but i wanted to make some corrections to the based on what i do know.

the CH sound isnt like the english CH, in hebrew its more of a back-of-the-throat sound, the letters ח and כ. they frequently also get transliterated as KH or H (and, side note, כ can also just be a K sound. the difference would be indicated with a dagesh, a dot in the center, which often isnt included either way). afaik there isnt really an english equivalent so it can take practice to learn to say. ive also heard it pronounced differently - people in my congregation tend to say it softer, while ive heard others say it in a bit more of a "solid" way if that makes sense. basically different emphasis on the K or the H in KH. id really recommend looking up examples of hebrew pronunciation.

but back to the main point, and keeping in mind that hebrew is read right to left, and that hebrew usually isnt written with the nikkudim that indicate most vowel sounds (similar to the dagesh):

netzach / נצח / N TS KH / nets-akh

chesed / חסד / KH S D / khe-sed

hokma (as written in the english version of the game) / חכמה / KH KH M A or KH K M A (with the ה at the end of the word being pronounced "ah", rather than the usual H sound with other placements) / khok-ma or khokh-ma

additionally, the "th" in tiphereth and malkuth is meant to be a hard T, thats the letter ת. which means:

malkuth / מלכות / M L K U T or M L KH U T / mal-kut or mal-khut (with the U being like the vowel part of "ugh" for lack of a better example that i can think of)

tiphereth / תפארת / T F E R T (with the א being a glottal stop, basically a silent letter which im transliterating as the vowel attached to it here) / teef-'eh-ret (with the ' showing the glottal stop)

and then:

hod / הוד / H O D (different vowel for ו here!) / hod (like saying "oh" in the middle)

yesod / יסוד / Y S O D (with י here being a Y consonant sound but sometimes indicating an "ee" vowel) / ye-sod (same "oh" sound) (sone pronunciations may have more of a "yea" aka "yay" sound for the first syllable, but i dont think any would say it like "yeah" - figure thats what was meant but wanted to clarify)

binah (בינה) being "beenah" is correct, ayin (which is the name of the letter ע) being like the word "eye" + N is correct. and geburah (גבורה) is correct too in that ב can be either V or B depending on the dagesh - but again, typically the dagesh isnt written and so it can be transliterated either way.

again, FAR from an expert, but many of the names of the sephirot are words i use regularly in prayer, or at least variations of them, and i have a fair grasp on how the aleph-bet is spoken. ultimately im just someone still relatively early in their jewish conversion process so i welcome anyone more knowledgeable to correct any of my mistakes.

is there a lobcorp character name pronunciation guide someone can give me

[levtov1]

ניהול העולם 13: הגברים נכשלו בניהול העולם וצריכים לתת לנשים לנהל את העולם אחרי אלפי אלפי שנים שה#עולם קיים בניהולם של ה#גברים, אנחנו #הגברים היום כבר צריכים #להבין שנכשלנו ב#ניהולהעולם. ואנחנו הגברים צריכים לתת את ה#מקום ל#נשים, שינהלו את העולם ב#עזרה שלנו וב#תמיכה שלנו. ובעיקר #להסכים לזה שהעולם שייך לנשים, ל#אימהות, שיודעות #לסדר את ה#בית וה#משפחה. אחרת נשאר ב#עולם #בלי #אישה ובלי #עקרתבית. וזה יחסר לנו גם ב#חיים הפרטיים שלנו, וגם בחיים המדיניים שלנו, וגם בחיים הארציים שלנו. לכן הבה ניתן לנשים מקום, ונדחוף אותן #קדימה, ונתמוך בהן, וכך נארגן את העולם טוב יותר. לחיים ל#תפארת הנשים שלנו. #YaelLior #MichaelLaitman #ערוץנשים #ערוץ_נשים #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #לידתהאנושותהמאושרת #ארגוןנשיםהעולמי #ואהבתלרעךכמוך https://www.instagram.com/p/Ck52pNzoeiG/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[dandydoodlebug]

תפארת - אצילות - ספירות, תפארת - אצילות - קליפות

Tiphereth - Atziluth - Sephiroth, Tiphereth - Atziluth - Qlipoth

[amaralbringhenti]

(Ofenomeno)

Vitória em Cristo Aramaico e pt_BR @AmigosdoBringhenti #marcioBringhenti

romantic, orchestral, uplifting, funk, uplifting, rap, k-pop, math rock, electropop, drum, opera, electropop, gospel

AmaralBringhenti

1 de agosto de 2024 às 16:26

[intro]: [piano suave, violão dedilhado] (intro) Estou celebrando, a vitória está chegando   Com o Espírito Santo, minha alma está voando   Cada passo firme, com fé, estou andando   A vitória é certa, em Cristo, estou triunfando   (verso 1) Estou louvando, o nome do Senhor   Com força e coragem, seguindo com fervor   Cada batalha vencida, com amor e esplendor   Estou proclamando, a glória do Salvador   (refrão) Estamos vencendo, com fé no coração   Com Cristo ao nosso lado, não há condenação   A vitória é nossa, em toda situação   Em Cristo, declaramos, nossa redenção   (ponte) Estou vivendo, na luz do Salvador   Com o Espírito Santo, sentindo Seu calor   Cada dia uma bênção, cada dia um louvor   Estou avançando, guiado pelo amor   (refrão) Estamos vencendo, com fé no coração   Com Cristo ao nosso lado, não há condenação   A vitória é nossa, em toda situação   Em Cristo, declaramos, nossa redenção   (outro) Estou celebrando, a vitória está aqui   Com Cristo ao meu lado, nada pode me impedir   Cada dia uma vitória, com alegria sem fim   Estou proclamando, que em Cristo sou assim   **Hebraico** (פתיחה) אני חוגג, הניצחון מגיע   עם רוח הקודש, נשמתי עפה   כל צעד בטוח, עם אמונה אני הולך   הניצחון בטוח, במשיח אני מנצח   (בית 1) אני משבח, את שם ה'   עם כוח ואומץ, הולך בלהט   כל קרב מנצח, עם אהבה וזוהר   אני מכריז, על תפארת המושיע   (פזמון) אנחנו מנצחים, עם אמונה בלב   עם המשיח לצידנו, אין שום הרשעה   הניצחון שלנו, בכל מצב   במשיח, מכריזים, על גאולתנו   (גשר) אני חי, באור המושיע   עם רוח הקודש, מרגיש את חומו   כל יום ברכה, כל יום תהילה   אני מתקדם, מונחה על ידי האהבה   (פזמון) אנחנו מנצחים, עם אמונה בלב   עם המשיח לצידנו, אין שום הרשעה   הניצחון שלנו, בכל מצב   במשיח, מכריזים, על גאולתנו   (סיום) אני חוגג, הניצחון כאן   עם המשיח לצידי, שום דבר לא יכול לעצור אותי   כל יום ניצחון, עם שמחה אין סופית   אני מכריז, שבמשיח אני כך   [Male voice, strong, deep], [Female voice, soft, gentle], [Gospel], [Inspirational], [Spiritual], [Peaceful], [Hopeful], [Piano], [Guitar], [Choir], [Strings], [Moderate], [Gentle], [Flowing], [Melodic], [Harmonious], [Graceful], [Biblical], [Devotional], [Faithful], [Chris Tomlin], [Hillsong], [Lauren Daigle]

[stungbyadog]

בקיצור המורה שלי מדהימה והייתי במוד ספרות לבגרות אז כתבתי לה שיר בסגנון ימי הביניים:

שיר לגאולה

תבונה מאירה מעיניים נחושות/ המלאכה המרובה הסתיימה בתודות

ותעמוד מאחריהם, תלמידיה/ מימי הביניים ועד שנותינו הקצרות

דרך מבחנים ומתכונות/ כעת בשמש היום אנו כציפורים דואות

הוקרת תודה לך מגיעה, מורתינו גאולה/ על אהבת הספר והאדם, הלימוד כטוב שבמשקאות

[[MORE]]

קישוטים וכאלה:

נושא: שיר תודה למורה מתלמידיה

*יש תפארת הפתיחה והסיום

אקרוסטיכון: "תודה"

חרוז מבריח: "ות"

מטאפורות: תבונה מאירה, עיניים נחושות

דימויים: כציפורים דואות, כטוב שבמשקאות

שיבוצים:

"והמלאכה מרובה" (פרקי אבות)

"ויעמוד מאחריהם" (שמות י"ד) - תיאור הגאולה ממצריים (כי השם שלה הוא גאולה)

"אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את האדם" (יאנוש קורצ'אק)

"... עד שהבנתי כי המים הם הטוב שבמשקאות... וכי אין ערך אמיתי לאמנות כלשהי אלא אם תחדיר מעט אושר ללב האדם" (טאהא מוחמד עלי)