#תנחומים

[kpopinhebrew]

위로 - תנחומים

בזמן שמישהו בוכה, מישהו אחר צוחק

בזמן שמישהו בא, מישהו אחר הולך

אני רוצה לנחם אותך, אבל אני לא מצליח.ה לחשוב על דרך.

בזמן שיש מישהו, חסר מישהו אחר

כשאני אישכח, את.ה תהיי.ה זכור.ה

ככה זה, ככה זה

בזמן שמישהו בוכה, מישהו אחר צוחק

בזמן שיברכו אותך לשלום, אני אעזוב

ככה זה, ככה זה

לה לה לה לה לה לה….

© KpopInHebrew

------

יש משהו בשיר הזה שמצליח לנחם אותי במיוחד יותר מכל שיר אחר. כשאני מאזינה לו אני יכולה להרגיש מעין תחושת עטיפה חמימה כזאת.

יכול להיות שזו המנגינה דמוית שיר ערש, הקול הצלול של הסולנית קים יונה, או המילים, עם כמה שהן פשוטות. לפעמים לא צריך ביטויים גדולים ופואטיים במיוחד, ורק מספיקה התזכורת ש"ככה זה".

[jewvian]

מצד אחד אני לא רוצה להיות אמוציונלית, כאילו אני מעל זה. יש דברים שעדיף לכתוב בראש שקט, בצורה אובייקטיבית, בלי שיקולים פרטיים.

אבל מצד שני, על הזין שלי. הם חיות אדם. נבלות. מקדשי המוות בכל מחיר. אין מילים בעולם, בכל שפה שהיא, לתאר את הגועל והזעזוע שאני מרגישה כרגע לנוכח התמונות והדיווחים בטלוויזיה.

המדינה במצב כזה מחורבן גם ככה, אנחנו קורעים את עצמנו מבפנים, נטפלים לשטויות כמו חוק הקלטות והפרדה מגדרית באתרי טבע. איך ביבי פעם אמר? יש את החיים עצמם. והחיים עצמם כל כך שבריירים, כל כך קלים לפגיעה.

נמאס לי לשמוע על הריבים משני הצדדים, נמאס לי שכל צד מתנהג כמו ילד זבל שלא רוצה לשחרר את הכדור שהוא הביא מהבית. זה מה שצריך כדי לאחד אותנו? פיגועים? זה מחרפן אותי. כאילו כוסאומו, למה הכל חייב להיות... דפוק ככה? יש כל כך הרבה דברים אחרים שמצריכים טיפול במדינה שלנו, כל כך הרבה עוולות. ואנחנו פשוט מתפרקים.

היום מציינים בעולם את יום השואה הבינלאומי. בכל העולם האנטישמיות רק עולה ועולה, הרבה פעמים מוסוות כ"אנטי ציוניות" או שקר כלשהו. אז תגידו לי, ככה לסיכום הפוסט הזה, איך אחינו היהודים בעולם אמורים להרגיש כשבארץ ישראל טובחים בנו מחוץ לבית כנסת בערב שבת? כמה אירועים כאלה קרו באותו מיקום לקהילות יהודיות שונות ברחבי העולם?

במקרים האלה העולם ידע לגנות יופי טופי, האשטגים של סולידריות ברשתות החברתיות נורא קל לשתף. אבל איזה שקר יפרסמו עכשיו בעיתונות הזרה שמרחיקה את המושג "אנטישמיות" מהטבח הזה? איזה תירוץ "אנטי ציוני" ימציאו עכשיו?

אני כבר מותשת.

הפוסט הזה לא קוהרנטי, אני מודעת. אבל הייתי חייבת לשחרר.

[sagistgroup]

With the hope of avoiding such events that stain the history of humanity with blood and mass racist massacres. Condolences to the Jewish people once again.

בתקווה למניעת אירועים דומים שמצליחים את ההיסטוריה של האנושות בדם ורצחי התותחים הגזעניים המסוגננים. תנחומים לעם היהודי שוב.

Bu tür insanlık tarihini kana boyayan olayların ve toplu ırkçı katliamların yaşanmaması dileğiyle. Yahudi halkının tekrardan başı sağolsun.

🇹🇷 ❤️ 🇮🇱

SAGISTGROUP

Ceo, Metin Durmaz

#NeverAgain #InternationalHolocaustRemembranceDay

#weremember #holocaust #HolocaustMemorialDay

[kstankevitch]

זאת התמונה הכי מרגשת שראיתי היום בלוח התנחומים שנשלחו לנשיא שלנו, ראובן ריבלין @presidentruvi בעקבות מותה של רעיתו נחמה ז"ל. ככה זה שמופיעה התופעה של הכיסא הריק. עוד אתמול ישב בו אדם שלבך היה כולו שלו וחווית את האושר והעצב שלו כאילו הם שלך. אדם איתו עברת המון בחיים.. אדם שהוא כולו מוקף באהבתך ודאגותך ... והינה האהבה נשארת, הזכרונות צצים והכיסא ריק. ואין מילים כדי לנחם. כי רק האיש שלצידו של הכיסא הריק יודע, עד כמה הכל עמוק וחזק. ורק רוח אלוהים מסוגלת להביא את נחמה על אובדן הקשה של נחמה ז"ל. לזה מתפלל. הרמ 8:38-39: "וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ." . . #נחמה #נשיא #תנחומים #תפילה (at Rishon LeZion) https://www.instagram.com/p/ByVArIPggBi/?igshid=3tccorwwadyr

[maccabihaifafc]

‏‎בשורה מצערת מאוד, סבו של מאור לוי, אריה, נפטר היום המועדון הודיע: מועדון כדורגל מכבי חיפה, משתתף בצערו של קשר הקבוצה, מאור לוי, ובצערו של העיתונאי תומר לוי, עם היוודע דבר מותו של הסב והאב, אריה לוי ז"ל שנפטר היום. משפחת מכבי חיפה מחבקים אתכם ומתפללים שלא תדעו עוד צער. משפחת MHOD משתתפת בצער המשפחה ושולחת תנחומים ומחבקת את משפחת לוי, קשה מאוד לאבד אבא וסבא, אמן ולא תדעו עוד צער אוהבים אתכם. ‎‏ https://www.instagram.com/p/Cf_ppR-qWaK/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[vlad-newreality]

מצב של הדור:

"הידים רפות, הברכים כושלות, הלב נמוג והעינים תועות לתור פה ושם, אולי יש איזה נקודת אור, איזה ניצוץ תנחומים, שיהיה ראוי להאיר ולחמם, להעלות על ידו שלהבת אש קדש. אבל מאומה לא ימצאו, האבות נבהלים ונואשים, הבנים מלאים רגז וקצף, ואיש שפת רעהו ��א ידע ולא יבין.

כל אחד מתגדר בצרותיו המיוחדות לו, כל אחד מאשים את חבירו, ותולה הקולר רק בצוארו. ולהשיב את הלבבות אלה לאלה, וקל וחומר לשלב את הידים לעבודה חשובה וכוללת - אין דורש ואין מבקש "נהפכו עלי צירי" "ואלך מר בחמת רוחי ויד אלהים עלי חזקה".

הסו רעיוני! אל תשתוחחו ואל תהמו, יש שמש צדקה זורחת, אף תביא מרפא בכנפיה, תמחה דמעה מעל כל פנים, ורוח ששון תחת רוח כהה תמלא את כל לב. דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא ; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו."

(הראי"ה קוק, מאמר הדור)

[fortunetellersdilettante]

אני כל כך מצטער."                כמובן שזה מכוון אליה, מה חשבתי? "תתגבר על זה. נמאס לי להעמיד פנים איתך. אני מתכוונת שהכנות שלה נראית ממש כמו גב עם מרכז טבילה בסכין, "חישוקי הכוסות שלה היו עבים וסגולים. היא אהבה לבהות באנשים מעליהם, גרמה לה להרגיש אינטלקטואלית. איש מעולם לא התייחס אליה ברצינות. הם ראו את גבותיה וכל איום שהיא מהווה במודיעין נעלם. היא הייתה פרהיסטורית. היא הייתה נקבה. "טיפאני?"                היא הייתה מכוערת. היא קרובה לכל דבר בחיי. "הכנות שלה? גרייסי, שתוק! "                התחלתי לרעוד ברגע שהיא הזכירה את אחותי. החום הרס את שרירי גרוני ושעלתי במורד זעם. העליתי את תמונת האישה היפה ושחור לבן בסוף האי בכנסיית סנט ג'ון וזרקתי אותה על מצחה של גרייסי. זה החמיץ. האירי של גרייסי. התבוננתי כשהיא מרפה את הקליפ בשערה ומנעולי הערבה נפלו על כתפיה. זה היה כמו חלודה שיורדת עליה, הצבע היחיד שהיה לה מלבד מחלת הנמשים שהשתרעה על כל פני השטח של האגם חסר השינה שכינתה עור. הייתי מכוער. היא שמרה אותי קרוב לכל דבר בחייה. זו הייתה מערכת היחסים בינינו במשך כל חמש השנים שהכרנו.                היא התיישבה על מיטתי. זרועות פרושות לאורך התצלומים. תזזיתי, גררתי אותם קרוב יותר לקצה המיטה שלי כך שהירכיים המסיביות שלה לא יכלו לטרוף אותם. העיניים שלנו ננעלו לראשונה בשלוש השעות שחלפו מאז שהכניסה לעצמה. הפנים שלי היו אדומים, הלחיים נפוחות מלבכות שש שעות רצופות. העיניים שלי לא היו כחולות בדרך כלל, אבל מתו למתים של כחול-אפור מכמות הקפה והתה שצרכתי. לא הייתי ישנה כל השבוע אם זה אומר למצוא קצת תנחומים בשקט ובנוזלים החמים והתקפים המבולגנים שהשאירו את אגרופי מדמם וליבי פועם. הייתה סימפטיה מצוירת בכל סדק בהופעתה של גרייסי, אך הייתה גם עליונות. האם יצאה מדעתה? "צא מביתי." "זו טיפאני דירה." "תוציא את הזיון!

[news-2470]

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ Donald Trump התקשר ביום שני 3.4 לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין Vladimir Putin, גינה את הפיגוע http://ift.tt/2nywf9s

[kpopinhebrew]

תנחומים - 위로

זוכר.ת?

את הקרניבל שלי ושלך

לאורך כל הלילה המרגש, נעלם.

רק האור שנצץ מעל לגל כהה

הוא הזיכרון האחרון שנשאר בי מהלילה ההוא

בתוך הזיכרון שנעצר רק בשבילי

אני כבר לא מצליח.ה לראות אותך,

לכן אני מוכרח.ת להיפרד

הדברים שנעזבו

והזכרונות הישנים שנשארו מאחור

הם המתנה האחרונה ממך

תנחמ.י אותי

אני עדיין נמצא.ת באותה תקופה

לא מסוגל.ת לשחרר אותך

רק האור שנצץ מעל לגל הכהה

הוא הזיכרון היחיד שלי מהלילה ההוא

בתוך הזיכרון שנעצר רק בשבילי

אני כבר לא מצליח.ה לראות אותך,

לכן אני מוכרח.ת להיפרד

הדברים שנעזבו

והזכרונות הישנים שנשארו מאחור

הם המתנה האחרונה ממך

תנחמ.י אותי

למרות שאני כבר נהפכתי דומה לך

אני עדיין צריכ.ה אותך

ככה התפללתי

אל הים שכבר איננו בליבך

למה את.ה

הו למה

הו למה

את.ה מכריח.ה אותנו להיפרד

הדברים שנעזבו

והזכרונות הישנים שנשארו מאחור

הם המתנה האחרונה ממך

תנחמ.י אותי

אני חושב שאני

מחלה שלא ניתן לרפאה בשבילך

© KpopInHebrew

------

הכרתי את השיר הזה דרך קאבר של Kim Wonpil ביוטיב. גם לוונפיל וגם לסאראנג - הזמר המקורי ששר את השיר, יש קולות ייחודיים אך שונים זה מזה, ויחד עם עיבוד מעט שונה כל אחד מהם מעניק לשיר תחושה אחרת, לכן אני ממליצה להקשיב לשתי הגרסאות.

[maccabihaifafc]

‏‎רוצה דאבל: האלופה תבצע רוטציה מסוימת לקראת סכנין בשבת, כשביום שלישי תחכה הפועל חיפה בחצי גמר הגביע. מנחם וצ'יבוטה צפויים לפתוח במקום חוסה וחזיזה המוצהבים, גם ארד, לביא, דוניו או ג'אבר עשויים להיות בתמונה כדי לתת לאחרים לנוח לפני הדרבי. כפי שפרסמנו אופטימיות לגבי הבקשה של מוחמד לקבל תושב אירעי, המטרה לצרף 3 זרים לעמדות המגן והחלוץ בין היתר מכבי חיפה תאיץ את ההכנות לסכנין ובשישי תקיים את האימון המסכם לקראת המפגש בסמי עופר, שכבר סולד אאוט ושוב צפויה אווירה מחשמלת של אוהדי האלופה, שרואים את הקבוצה שלהם דוהרת לתואר ואולי אף תגדיל את הפער בעקבות המפגש בין מכבי ת"א לב"ש. ברק בכר יושב שבעה עקב פטירת אחיו (אתמול התקיימה ההלוויה עם נוכחות של אנשי המועדון שחקנים ואוהדים, שולחים תנחומים למשפחה) ומי שמכין את הקבוצה הוא עוזרו גיא צרפתי שנחשב למאמן לכל דבר בצוות וימשיך בדרכו של ברק, שעשוי כבר לעמוד על הקווים בשבת. לפני הקבוצה לו"ז עמוס מאוד והמטרה לבצע רוטציה מסוימת, כשחוסה וחזיזה בכל מקרה מוצהבים וייעדרו ויש שחקנים שאולי יקבלו מנוחה, רגע לפני חצי גמר הגביע מול היריבה העירונית ביום שלישי בבלומפילד. ארד, לביא, ג'אבר ודוניו עשויים להיות בתמונה לפחות חלקם, כששחקנים כמו פלאניץ' שחש כאבים במשחק האחרון, אבו פאני או מוחמד עשויים לנוח. גם אצילי או דין דוד עשויים לקבל מנוחה. המטרה להמשיך במומנטום ולהשיג ניצחון לפני הדרבי, כדי להגיע עם ראש שקט לגביע והרצון להשיג דאבל בוער אצל כולם ויש אפשרות לעשות עונה היסטורית עם זכייה בכל התארים. כפי שפרסמנו, יש אופטימיות במועדון שמוחמד יקבל מעמד תושב ארעי בקרוב וזה יאפשר לצרף 3 זרים בקיץ, כשכבר פרסמנו לראשונה שאלפונס לא ימשיך וגם דוניו שמסיים חוזה צפוי להיות מוחלף בחלוץ אחר. מול חוסה יאיצו את השיחות לשדרוג והארכת חוזה שנחשפו פה לאחר השגת המטרות העונה, כשגם מול פלאניץ', אצילי, לביא ושון יש כוונה דומה כפי שפורסם ב-MHOD. שהר שלא נספר יוחלף בחלוץ ישראלי אחר לרוטציה, כשגם על הכוונת בלם ומגן שמאלי במקום טוואטחה שצפוי לעזוב הקיץ. ג'וש עדיין לא קיבל הצעה שתגרום לו לעזוב ויישאר במידה ולא תגיע אחת כזאת כפי שפרסמנו. איך פותחים מול סכנין? הפער יגדל בצמרת? @eliranmhod ‎‏ https://www.instagram.com/p/CcR_KITqZnY/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[fortunetellersdilettante]

היא התיישבה על מיטתי. זרועות פרושות לאורך התצלומים. תזזיתי, גררתי אותם קרוב יותר לקצה המיטה שלי כך שהירכיים המסיביות שלה לא יכלו לטרוף אותם. העיניים שלנו ננעלות בפעם הראשונה בשלוש השעות שחלפו מאז שהכניסה לעצמה. הפנים שלי היו אדומות מלחיים נפוחות מלבכות במשך שש שעות רצופות. העיניים שלי לא היו כחולות בדרך כלל, אלא מתו לכחול-אפור. מת מכמות הקפה והתה שצרכתי. לא הייתי ישנה כל השבוע אם זה אומר למצוא קצת תנחומים בשקט ובנוזלים החמים והתקפים המבולגנים שהשאירו את אגרופי מדמם וליבי פועם. הייתה סימפטיה מצוירת בכל סדק בהופעתה של גרייסי, אך הייתה גם עליונות. האם יצאה מדעתה? "צא מביתי." "זו טיפאני דירה." "תוציא את הזיון!"                עברנו על פני המשקפיים המזוינים האלה. היא השתבשה. צפיתי בה מרימה את עצמה בגודל 16 מתוך התמונות שלי והקשבתי למיטה נרגעת. היא נעצרה בפתח ונשענה על הקיר. התחשק לי לגלגל אותה לאורך שלושת מדרגות המדרגות שחיכו לה. אגרופיי נשרפו כשהיא ליקקה את שפתיה ותכננה את מילותיה בזהירות בשקט לא כל כך מסורבל. "אחותך צודקת שאתה יודע. זה מסוכן, "הרמתי את האגרטל על שולחן הקפה," לא יודע את מקומך בחברה. "                כל מה ששמעתי זה צעקה והזכוכית נשברה. ראיתי את המים נופלים לשטיח והרגשתי את הרטט של הדלת נטרקת. כנראה שעדיין צרחתי כשהיא פתחה את הדלת למכוניתה. יש לי שכנים נחמדים, הם אף פעם לא בבית אז הם אף פעם לא מתלוננים. הברכיים שלי פגעו באדמה ונשארתי שם, מחפש, שואב לב, בכושר המבולגן הזה עד שהשמש שקעה וההלוגנים נראו הרבה כמו קיץ בבי

[fortunetellersdilettante]

כמובן, זה הופנה אליה, מה חשבתי? "תתגבר על זה. נמאס לי להעמיד פנים איתך. אני מתכוונת שהכנות שלה נראית ממש כמו גב עם מרכז טבילה בסכין, "חישוקי הכוסות שלה היו עבים וסגולים. היא אהבה לבהות באנשים מעליהם, גרמה לה להרגיש אינטלקטואלית. איש מעולם לא התייחס אליה ברצינות. הם ראו את גבותיה וכל איום שהיא מהווה במודיעין נעלם. היא הייתה פרהיסטורית. היא הייתה נקבה. "טיפאני?"                היא הייתה מכוערת. היא קרובה לכל דבר בחיי. "הכנות שלה? גרייסי, שתוק! "                התחלתי לרעוד ברגע שהיא הזכירה את אחותי. החום הרס את שרירי גרוני ושעלתי במורד זעם. העליתי את תמונת האישה היפה ושחור לבן בסוף האי בכנסיית סנט ג'ון וזרקתי אותה על מצחה של גרייסי. זה החמיץ. האירי של גרייסי. התבוננתי כשהיא מרפה את הקליפ בשערה ומנעולי הערבה נפלו על כתפיה. זה היה כמו חלודה שיורדת עליה, הצבע היחיד שהיה לה מלבד מחלת הנמשים שהשתרעה על כל פני השטח של האגם חסר השינה שכינתה עור. הייתי מכוער. היא שמרה אותי קרוב לכל דבר בחייה. זו הייתה מערכת היחסים בינינו במשך כל חמש השנים שהכרנו.                היא התיישבה על מיטתי. זרועות פרושות לאורך התצלומים. תזזיתי, גררתי אותם קרוב יותר לקצה המיטה שלי כך שהירכיים המסיביות שלה לא יכלו לטרוף אותם. העיניים שלנו ננעלו לראשונה בשלוש השעות שחלפו מאז שהכניסה לעצמה. הפנים שלי היו אדומים, הלחיים נפוחות מלבכות שש שעות רצופות. העיניים שלי לא היו כחולות בדרך כלל, אבל מתו למתים של כחול-אפור מכמות הקפה והתה שצרכתי. לא הייתי ישנה כל השבוע אם זה אומר למצוא קצת תנחומים בשקט ובנוזלים החמים והתקפים המבולגנים שהשאירו את אגרופי מדמם וליבי פועם. הייתה סימפטיה מצוירת בכל סדק של הופעתה של גרייסי, אך הייתה גם עליונות. האם יצאה מדעתה?

[fortunetellersdilettante]

וכל מה שהיה לי היה הזיכרון זה מה שהיה בזמן שארזתי תמונות מקופלות לתיק תיק. גרייסי גיששה איתי מעל המיטה, קיבלה טביעות אצבעות על כל הצד הטוב ביותר, ניסתה לעזור. לא הכרתי בה פרט לבכי מדי פעם שלא כוון אליה. "אה מתוקה, זה יהיה בסדר."               כמובן שזה מכוון אליה, מה חשבתי? "אחותך כלבה, תתגבר על זה. נמאס לי להעמיד פנים איתך. אני מתכוונת שהכנות שלה נראית ממש כמו גב עם מרכז טבילה בסכין, "חישוקי הכוסות שלה היו עבים וסגולים. היא אהבה לבהות באנשים מעליהם, גרמה לה להרגיש אינטלקטואלית. איש מעולם לא התייחס אליה ברצינות. הם ראו את גבותיה וכל איום שהיא מהווה במודיעין נעלם. היא הייתה פרהיסטורית. היא הייתה נקבה. "טיפאני?"               היא הייתה מכוערת. קיוויתי אותה קרוב לכל דבר בחיי. "גרייסי, שתוק!"                התחלתי לרעוד ברגע שהיא הזכירה את אחותי. החום הרס את שרירי גרוני ושעלתי במורד זעם. העליתי את תמונת האישה היפה ושחור לבן בסוף האי בכנסיית סנט ג'ון וזרקתי אותה על מצחה של גרייסי. זה החמיץ. האירי של גרייסי. התבוננתי כשהיא מרפה את הקליפ בשערה ומנעולי הערבה נפלו על כתפיה. זה היה כמו חלודה שיורדת עליה, הצבע היחיד שהיה לה מלבד מחלת הנמשים שהשתרעה על כל פני השטח של האגם חסר השינה שכינתה עור. הייתי מכוער. היא שמרה אותי קרוב לכל דבר בחייה. זו הייתה מערכת היחסים בינינו במשך כל חמש השנים שהכרנו.                היא התיישבה על מיטתי. זרועות פרושות לאורך התצלומים. תזזיתי, גררתי אותם קרוב יותר לקצה המיטה שלי כך שהירכיים המסיביות שלה לא יכלו לטרוף ��ותם. העיניים שלנו ננעלות בפעם הראשונה בשלוש השעות שחלפו מאז שהכניסה לעצמה. הפנים שלי היו אדומות מלחיים נפוחות מלבכות במשך שש שעות רצופות. העיניים שלי לא היו כחולות בדרך כלל, אלא מתו לכחול-אפור. מת מכמות הקפה והתה שצרכתי. לא הייתי ישנה כל השבוע אם זה אומר למצוא קצת תנחומים בשקט ובנוזלים החמים והתקפים המבולגנים שהשאירו את אגרופי מדמם וליבי פועם. הייתה סימפטיה מצוירת בכל סדק של הופעתה של גרייסי, אך הייתה גם עליונות. האם יצאה מדעתה? "צא מביתי." "זו טיפאני דירה." "תוציא את הזיון

[news-2470]

http://ift.tt/2kPWK8P