#ציטוט

[beigale-shtuchim]

"בואנה הוא נוסע כמו צב זה, אפילו לא צב נינג׳ה אלא סתם פאקינג צב"

- אני וחבר מהבסיס נוסעים הביתה, היום

[krembovanil]

"לא לא זה מוקדם מדי לכוס, כוס אוכלים רק בין ערביים"

[achisraeli]

סטודנט, על המרצה: "בעל הבית השתגע!"

מרצה: "בעל הבית תמיד היה משוגע"

[daz4i]

הוא בדיוק כמוני ארבע באמת

[clarabosswald]

חודש גאווה שמח וכו'

[idkipromise]

"מעפר באת ואל עפר תשוב, אלוהים זה דבר מאוד עצוב"

-אני אחרי ששתיתי הרבה יותר מדי אתמול

[baswood]

QUOTE - "Be the change you wish to see in the world." - Mahatma Gandhi

[archtroop]

I wish people outside knew how huge this is!

Democracy wins, from the people to the people by yhe people! Thanq Supreme Court!

The Reform is Dead!

הרפורמה מתה!

More positive news from Israel

Aka the supreme court has done it again

After over a year of protesting by civilians (including me), Israel’s Supreme Court struck down Netanyahu’s judicial reform! Let’s go!!!

Not really the actions of a “terrorist state”, huh?

[ashenpumpkin]

ציטוט של מירי רגב בי לייק

[meshaamem-li]

סדרות מהילדות שלי שאני לא זוכר את השם שלהם ורוב הסיכויים שהם היו חלום בלהות:

סדרה על ילדים שאיכשהו הגיעו לעולם מקביל וקסום עם חיות מדברות

סדרה על ילדה הומלסית ג'ינג'ית בשם טופו שחיה בפארק ציבורי, יש איזשהו ילד שהוא גם דמות ראשית שממשיך לבקר אותה, והantagonist זה השומר בפארק שמנסה להעיף אותה כי הוא שונא הומלסים. אין לי מושג איפה ההורים שלה. יכול להיות שלסדרה קראו טופו.

סדרה על איזשהו שבט (שבט המאיה? תרבות מומצאת? לא זוכרת בשיט) של אנשים שחיים ביער ולכל אחד יש "חיה תאומה" (יעני spirit animal אני מנחש), החיה התאומה של הדמות הראשית היא ארמדילו ורוד שאני לא זוכרת תשם שלו (שלה?), היה פרק שבו הבסטי של הדמות הראשית גילה שהחיה שלו היא ינשוף, לא זוכרת אם הוא אי פעם פגש אותה בסוף.

ג'ורג' מלך הג'ונגל (אתם לא יכולים לשכנע אותי שהסדרה הזאת היתה אמיתית, מי לעזאזל חשב על הפרקים ההזויים האלה)

ילדת צופים ג'ינג'ית משקפופרית, אני לא זוכרת על הסדרה הזאתכלום חוץ מפרק שבו היא חשבה שהיא רובוט כל הפרק ואז בסוף היה מסתבר שהיא אשכרה צדקה(??????)

דיג'ימון ובליילייד לגמרי סדרות אמיתיות אבל הפרקים שזכורים לי בראש כאילו הגיעו ממימד מקביל, הזוי לגמרי מה שהלך שם.

האי המוטרף (אחי באמת שהאנשים שהמציאו את הסדרות האלה היו על סמים)

סדרה ישראלית על איזה שלושה אחים (שני בנים ובת) שאני לא זוכר כלום מהסדרה חוץ מפרק אחד שהאח המטומטם החליט להיות צמחוני לאיזה פרק אבל לא הכיר שום מאכלים שאין בהם בשר (ציטוט ישיר מהסדרה, שיחה שלו עם אח שלו: "[מאכל בשרי?]" "בשר" "כבד בטעם חצילים?" "בשר" "חצילים בטעם כבד?" "לא בשר!" "כן אבל גם לא טעים")

[david-goldrock]

"In the world there are many beautiful things

Trees and flowers and people and views

And that which has open eyes

Will see every day one hundred wonderful things at least"

Quote by Ohad Ashur, may he Rest in Peace, the captain of the FRC team BumbleB in the year 2018, a funny and pleasent man,lived between 2000-2024, and fell in the war to protect Israel

May his memory be in blessing

"יש בעולם הרבה דברים יפים

עצים ופרחים ואנשים ונופים

ומי שיש לו עיניים פקוחות

יראה יום יום מאה דברים נפלאים לפחות"

ציטוט מאת אוהד אשור, זכרונו לברכה, קפטן קבוצת הFRC BumbleB בעונת 2018, אדם מצחיק ונעים הליכות, חי בין השנים 2000-2024, ונפל במערכה להגנת ישראל.

יהי זכרו ברוך

[jewvian]

אין אחד שהשירים או הסיפורים של יהונתן גפן לא נגעו בו, מהילדות עד לבגרות. הוא כתב לכל גיל, לכל מגזר, הצחיק וריגש והכעיס ועיצבן, אבל הוא היה שלנו. הישראליות המודרנית, הכתיבה העברית החדשה - זה יהונתן גפן. אני אומרת את שמו באותה נשימה כמו ביאליק. הוא עיצב את הילדות הישראלית, הגדיר מחדש את המושג "צבריות", כתב מצד אחד את השירים הכי רומנטיים שיש ומצד שני את הטקסטים הכי ציניים שקראתי מימיי.

אני לא יכולה להפסיק לבכות. זאת מכה בכל נימי נפשי, בכל הווייתי. קשה לי.

רציתי לסיים באיזה ציטוט או אנקדוטה, אבל יש באמת כל כך הרבה יצירות שאי אפשר להביא רק אחת באיזה פוסט מסכן בטאמבלר נקודה קום. שכל אחד יקשיב לשיר האהוב עליו, שיקרא איזה ספר שהוא כתב, שיצפה במופעים החתרניים שלו. יש נראה לי מאות שירים וסיפורים שנכתבו על ידיו, הן נמצאות ברחבי הרשת, בספריות הציבוריות, בבתים של כולנו.

קחו כמה דקות ותשקעו בעולם הענק שהוא יצר.

יהיה זכרו ברוך.

[forevrforevr]

יצירת זיכרונות: המשיכה הנצחית של צמידים חרוטים

בתחום הקישוטים האישיים, מעט חלקים מדברים בצורה אינטימית כמו צמידים חרוטים. הם לא רק אביזרים; הם מספרי סיפורים אישיים, נושאים מסרים של אהבה, אבני דרך ופילוסופיות אישיות קרוב לעור. מאמר זה מתעמק בעולם של צמיד חריטה לגברים ואפשרויות כלליות של צמיד חריטה, וממחיש כיצד חלקים אלו משמשים סמלים נצחיים של ביטוי וחיבור אישי.

צמיד חריטה לגברים: סמלים של חוזק וסנטימנט

צמיד חריטה לגבר מציע שילוב ייחודי של גבריות וסנטימנט, המוכיח שתכשיטים אכן יכולים להיות מחוספסים ואישיים. צמידים אלה מגיעים לעתים קרובות מחומרים יציבים כמו נירוסטה, עור וכסף, אשר לא רק עמידים בפני לחצי שחיקה יומיומיים אלא גם ממסגרים באלגנטיות את המסרים החרוטים שהם נושאים. צמידים חרוטים לגברים יכולים לנוע בין העדינים והמאופקים לבין הנועזים וההצהרה. בין אם זה תאריך, שם, ציטוט או קואורדינטות של מיקום משמעותי, כל פריט מותאם לשאת משמעות מיוחדת המהדהדת את הלובש האישי. התאמה אישית זו הופכת צמידים חרוטים לגברים למתנות פופולריות לאירועים כמו ימי הולדת, ימי נישואין וסיום לימודים, שבהם הנותן רוצה לציין את הרגע במשהו בלתי נשכח ומתמשך.

הפנייה ה��וניברסלית של אפשרויות צמיד חריטה

התרגול של חריטה על תכשיטים כמו צמידים חורג מגדר וגיל, מה שהופך את צמיד החריטה לבחירה רב-תכליתית עבור כל אחד. היופי של צמיד חריטה טמון ביכולת שלו להיות מותאם אישית באופן מלא . עבור חלק, זה עשוי לשאת את כתב ידו של אדם אהוב; עבור אחרים, הוא יכול לכלול סמלים או תאריכים המספרים סיפורים על ניצחונות אישיים ורגעי שמחה. צמידים אלה יכולים לשרת מטרות שונות: הם יכולים לעורר השראה, עם ציטוטים המניעים מדי יום; הנצחה, שימור זיכרון של אירוע מיוחד; או אסתטי גרידא, הכולל חריטות אמנותיות המשלימות את הסגנון של הלובש. הגמישות בעיצוב והיכולת להטביע נגיעות אישיות כאלה הופכות את הצמידים החרוטים למרכיב עיקרי הן באופנה והן בקולקציות מזכרות אישיות.

שילוב צמידים חרוטים בסגנון יומיומי

קל לשלב צמידים עם חריטה בכל ארון בגדים. אפשר לענוד אותם לבד כנקודת מוקד או מוערמים בצמידים נוספים למראה אקלקטי יותר. המפתח הוא לבחור בחריטות משמעותיות, מה שהופך את הצמיד לא רק לתכשיט אלא גם ליצירת אומנות. חלק מהסיפור האישי של הלובש. לאלו המבקשים להביע אמירה אופנתית, צמידים חרוטים יכולים לשמש גם כמתחילים לשיחה, להציג עיצובים ייחודיים או ציטוטים מעוררי מחשבה המשקפים את אישיותו או אמונתו של העונד. האלגנטיות והפשטות של צמיד חרוט מעוצב היטב הופכים אותו למתאים למסגרות מז��מנות ורשמיות כאחד, מה שמוכיח שלא צריך להקריב את הסגנון לביטוי אישי.

מַסְקָנָה

לסיכום, גם צמיד חריטה לגברים וגם אפשרויות צמיד חריטה כלליות מציעות משיכה נצחית באמצעות היכולת שלהם לשאת מסרים אישיים עמוקים בצורה מסוגננת ועמידה. הם מזכירים שתכשיטים יכולים להתעלות מעל מטרות דקורטיביות ולשמש כמזכרות יקרות המספרות את סיפורי החיים. למעוניינים לבחון אפשרויות צמיד חרוט מעודן, בקר ב- "forevr.co.il". כאן תמצאו מבחר החוגג את היופי של תכשיטים מותאמים אישית, המציעים אלגנטיות ועומק רגשי בכל תכשיט. בין אם כמתנה לאדם אהוב או כפינוק אישי, צמיד חרוט הוא יותר מאביזר - זהו חלק לביש מסיפור חייו של אדם, שנועד להחזיק מעמד כל עוד הזכרונות שהוא מייצג.

[achisraeli]

"את נהדרת"

"בדרך כלל היא נעדרת"

שני סטודנטים

[hadasarfati]

שאלה אחת

שאלה אחת- או בעצם שתיים.

איך לוקחים את הטכניקה- והמשמעות- של קולאז', צעד אחד קדימה?

בהקשר של קולאז'- כמה אני יוצרת וכמה אוצרת?

או בקיצור, מהו קולאז' ומה עושים איתו?

מקורות מידע ומסקנות אישיות בעקבותיהם

הקולאז', השירה ומה שביניהם

ראיון של אורה עשהאל עם המשוררת ואמנית הקולאז' יערה בן דוד, פורסם בכתב העת מאזנים, מהדורה 02, יולי 2005 (עמ'36-38)

הראיון עוסק ביצירתה של בן דוד ובאופן שבו היא תופסת את המדיומים בהם היא :יוצרת- קולאז' ושירה. בחרתי להביא ציטוט אחד מתוך הראיון

החיבור בין הטענה של ויטגנשטיין לגבי פתרון בעיות והעולם כמערכת של יחסים, לבין מדיום הקולאז', נותן לי קונטקסט מעניין לעבודה במדיום הזה, וכן נותן תוקף למשמעות הייחודית של הקולאז' לעומת חומרי הגלם שלו- מכיוון שהקונטקסט הוא שקובע את המשמעות במידה רבה.

עם זאת, כמי שמתעניינת ויוצרת גם בתחום השירה, אני מרגישה שיש מקום לחקור ולדבר על משמעות הקולאז' גם בתחום הזה, ולחקור לעומק שימוש בציטוטים מילוליים ותרבותיים, באופן שאינו עולה מהראיון. נושא הציטוטים,יכול במידה רבה לחזור ולחדור גם אל תוך השיח על קולאז' באמנות הויזואלית.

מידע ומושגים בתחומים שונים מאתר "אינציקלופדיה של הרעיונות"

אינציקלופדיה של הרעיונות הוא אתר אינטרנט המנגיש את תוכנו של ספר בעל אותו שם, שנכתב על ידי ד"ר דוד גורביץ' וד"ר דן ערב בשנת 2012

הספר והאתר מרכזים מגוון של רעיונות ומושגים בתחומי הפילוסופיה וחקר התרבות, והטקסט כתוב על פי כללי הכתיבה המדעיים וכולל רשימה של מקורות מידע.

דאדא

הדאדא היא תנועת אוונגרד אמנותית שנוסדה בשוויץ בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. תנועת הדאדא כללה בתוכה יוצרים בתחומים שונים (אמנים ויזואליים, כותבים, אנשי במה...) ועסקה בהתרסה כנגד הארגון הלוגי וה"משמעותי" של החיים. הדאדאיסטים ערערו על התפיסה האוטונומית של אמנות, כמנותקת מזוועות החיים, כפי שנחשפו במלחמת העולם הראשונה, ומחו כנגד הבורגנות שלתפיסתם פשטה את הרגל. בנוסף, אנשי זרם הדאדא יצרו שינוי רדיקלי בתפיסת האמן והאמנות: האמן לא נתפס בעיניהם כיוצר ייחודי בעל כישורים טכניים יוצאי דופן, אלא מי שמצליח לעורר מחשבה מחודשת ופרובוקטיבית על העולם. מהקולאז'ים הראשונים והמשמעותיים המוכרים לנו בעולם האמנות, הם קולאז'ים שנוצרו על ידי אמני דאדא, והם גם אלו שהכניסו לעולם האמנות את הרדי-מייד, יצירה המבוססת על אובייקט מוכן מראש.

מעניין עבורי לראות איך טכניקת הקולאז' כמדיום אמנותי נולדה כתגובה לזוועות, וכיצד שבירת הסדר שיוצר הקולאז', המוציא חומרים מהקשרם המקורי, מתקשר לשבירת הסדר החברתי/בורגני. כמו כן, הלידה המשותפת של הקולאז' והרדי מייד מראה מבחינתי אחדות מסויימת של היגיון של גזירה והדבקה, הוצאה מהקשר ומיקום בהקשר חדש, שניתן להחיל על כל תחומי היצירה. עם זאת, אני לא בטוחה שאני רואה בקולאז' את התשובה האמנותית האידאלית למצב החברתי והפוליטי בתוכו אנו חיים, בעיקר בגלל התחושה שכיום במקום "סדר קיים" אנו מתמודדים עם אי סדר יסודי, עולם פרגמנטרי באופן קיצוני וערעור עד כדי מחיקה מוחלטת של ערכי יסוד ושל "נכון" ו"לא נכון". במובנים רבים, הקולאז' שלי משקף את המציאות יותר מאשר מערער עליה.

בריקולאז'

תקציר הערך כפי שהוא מופיע בראשו:

מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות.

עבורי, מושג הבריקולאז' מראה כיצד ההיגיון הקולאז'י קודם לקולאז' על הופעותיו בתחומי האמנות השונים ומופיע למעשה בכל מעשה יצירה אנושי, בין אם זו הרכבה של מוצר, התפתחות של מנהג או סיפור מכונן ועוד ועוד. היות וכל יצירה מבוססת על דבר מה שקיים (בין אם מדובר בדימויים, סמלים חומרים וכו')- יכול להיות שכל דבר הוא קולאז'?

היפר טקסט

מושג שטבע טד נלסון, המתאר אותו כ"הכל", המופיע בהקשר רלוונטי מסויים ומאפשר לאנשים ליצור קישורים מתוך גושי מידע מגוונים. הדבר הופך את ההיפר-טקסט למעין סימולקרה, שמתוכה ניתן ליצור אינספור וריאציות, שאינן מקושרות עוד למקור מזוהה. רשת האינפורמציה שהיא ההיפר-טקסט מייצרת אפשרות לחיבורים שונים, שאינם מוכוונים "מלמעלה". מאפיין זה מעלה על נס פרקטיקות אנרכיסטיות, על חשבון משתנים כמו תכנון, סדר וסמכות.

ההיפר-טקסט אינו מוגבל לחומר טקסטואלי בלבד, ויכול לייצר חיבורים מולטי-מדיומאליים בין תמונה, קול, וידאו, טקסט וכיוצ"ב. כמו כן, הוא בעל פוטנציאל תמידי לשינוי. היסוד האנרכיסטי והבלתי יציב של הרשת שהיא ההיפר-טקסט, מאפשרת יצירה של תת-רשתות ומקום גם לקבוצות מיעוט שונות לשתף תכנים וחיבורים משלהן.

המושג ההיפר-טקסט מנסח עבורי את הקשר שאני מזהה בין פרקטיקת הקולאז' על היבטיה ויישומיה השונים ובין העולם רווי האינפורמציה והרב מדיומלי המאפיין את עידן האינטרנט. במידה רבה, הקולאז' מחקה את ההיגיון המתואר, השולט בהיבטים שונים בחיינו ובחלק הוירטואלי של העולם בפרט. מבחינתי המושג נותן תוקף וכיוון מחודש לרעיונות שאני מסתובבת איתם ושואפת לבטא באמצעות היצירה. בנוסף, הוא מחזק לי את התחושה שבמקרה הזה, המדיום הוא במידה רבה המסר.

[asongforsunday]

שיר ליום ראשון מציינת 13 שנה!

בתמונה ציטוט מתוך: שלום, מאת מיתר הלל קורמן (שיר 667#)