#אני הולכת להקשיב לכבש השישה עשר בלופים עד שידממו לי האוזניים

[jewvian]

אין אחד שהשירים או הסיפורים של יהונתן גפן לא נגעו בו, מהילדות עד לבגרות. הוא כתב לכל גיל, לכל מגזר, הצחיק וריגש והכעיס ועיצבן, אבל הוא היה שלנו. הישראליות המודרנית, הכתיבה העברית החדשה - זה יהונתן גפן. אני אומרת את שמו באותה נשימה כמו ביאליק. הוא עיצב את הילדות הישראלית, הגדיר מחדש את המושג "צבריות", כתב מצד אחד את השירים הכי רומנטיים שיש ומצד שני את הטקסטים הכי ציניים שקראתי מימיי.

אני לא יכולה להפסיק לבכות. זאת מכה בכל נימי נפשי, בכל הווייתי. קשה לי.

רציתי לסיים באיזה ציטוט או אנקדוטה, אבל יש באמת כל כך הרבה יצירות שאי אפשר להביא רק אחת באיזה פוסט מסכן בטאמבלר נקודה קום. שכל אחד יקשיב לשיר האהוב עליו, שיקרא איזה ספר שהוא כתב, שיצפה במופעים החתרניים שלו. יש נראה לי מאות שירים וסיפורים שנכתבו על ידיו, הן נמצאות ברחבי הרשת, בספריות הציבוריות, בבתים של כולנו.

קחו כמה דקות ותשקעו בעולם הענק שהוא יצר.

יהיה זכרו ברוך.