#פוסט שלי

[haomnamu]

All this convert discourse is so fucking stupid. you do realize that **by definition** converts are jewish? I'm not going to use words like ethnicity here because then it's going to become an argument over semantics, but like from the beginning of Jewish peoplehood, converts have existed. They are a central piller of how the tribe works, its just how it is. Now the question of what is a "valid" converion is a different question and im not going into it couse i dont want to, but whether converts are jewish or not??

This is literally a non issue made by people who I think see jewishness as a race of smth. like no saying converts are jewish is not like that rachel dolasle woman because jewishness is not in the same category of american race theory and groups. like?? what

[clarabosswald]

משהו שמטריף אותי ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו

נדמה שבכל פעם שאני/ישראלי. אחר.ת מנסה לדבר על הזוועות של השבת השחורה או המלחמה או כל דרך אחרת שבה ישראלים נפגעו מפלסטינים, נדמה שהתגובה האחת והיחידה של פרו-חמאסיסטיים היא "אבל ישראל עשתה ככה וככה, את מצדיקה את זה????"

וזה פשוט... הווטאבאוטיזם הבוטה הזה, חוסר היכולת המוחלטת של כל כך הרבה אנשים לגנות או אפילו להכיר בזוועות שהחמאס ושות' ביצעו ומבצעים, ועוד לנסות להציג את זה כאילו הם מנהלים דיון מאוזן/הוגן? לי אין שום בעיה לגנות את הסבל העצום והמזוויע שאזרחים פלסטינים סבלו וסובלים תחת ממשלות ישראל, אין לי שום בעיה לומר שלפלסטינים מגיע לחיות בשלום ושגשוג בדיוק כמו שלי מגיע כישראלית. אבל כל מצדיקי הטרור האלה לא מסוגלים לעשות את אותו הדבר כלפי העם הישראלי. (כי הרי כל מיליוני הישראלים, באשר הם, הם כולם מפלצות מקורננות ששותות דם ילדים נוצרים פלסטינים לארוחת בוקר).

איך אתם מסוגלים בכלל להעמיד פנים שאתם לוחמים עבור זכויות אדם בסיסיות, כשאין לכם בעיה להצדיק בפה מלא זוועות - פשעים נגד האנושות - שמבוצעים נגד בני אדם שלא נולדו תחת המותג המועדף עליכם?

אני לא אומרת את זה מתוך תמימות, זה לא שחשבתי שכל בני האדם הם כולם שיה תמימה וטהורה. זה פשוט כעס, ותסכול, וחוסר אונים מול הצביעות המבחילה הזאת, מול השמחה לאיד, הדהומניזציה הכוללנית, הסטנדרט הכפול, העיוורון מרצון. של אנשים שחשבתי שחולקים איתי את אותו קונספט בסיסי של ערך חיי אדם בכללותם.

אם זאת הייתה תופעה שולית - ניחא. אבל זה לא.

[jewvian]

חבר'ה יצאו עוד שני פרומואים למפקדת, אחד של צליל ואחד ארוך כזה על כל העונה!!!

וואי וואי וואי כמה מידע!!!! כמה תאוריות יש לי!!!!

[emmafallsinlove]

זה לא בחירה, המקום הזה הוא כמו הוטל קליפורניה של האינטרנט 🥴🥴

[koheletgirl]

לא יודעת לגבי הבנאדם ההוא אבל אני עושה את זה כי אני מפחדת מכם

[kova-sonic]

מה???

מי???

אמאל'ה איך הזמן טס. מתי זה היה בכלל. אלפיים וכמה??

2017??? הא??

תחושה כזאת כאילו הם עושים לי שיימינג

[dakimakurachan]

אהבתי שישראל עוברת עכשיו את משבר המאה וסכנה לדמוקרטיה וכו' וכו' והאינטרנט האמריקאי לא אומר מילה. ראיתי על זה אולי פוסט אחד

[shiur-lo-chashuv]

הצרה עם אחים זה שאי אפשר לקרוא להם בני זונה

[noalevitan]

כבר מלא זמן אני מנסה לנסח פוסט על האומץ של נועה. סתם דברים שמסתובבים לי בראש

פשוט חשבתי על כמה נועה מתאמנת בלהיות יותר ויותר אמיצה ככל שעובר הזמן. היא עושה דברים שהיא לא טובה בהם או יודעת ��יך לעשות אותם, ועושה אותם בכל זאת. זה בגלל שאחד המאפיינים הכי חשובים בנועה זה שהיא לא מוותרת בחיים. ישימו אותה בחמ"ל היא תהיה בחמ"ל. ישימו אותה במטבח היא תהיה במטבח. ישימו אותה מ"מ היא תהיה מ"מ, הדבר שהיא הוכשרה לעשות, והיא תהיה מ"מ גרועה מאוד אבל היא לא תוותר, היא תרצה להמשיך, ואולי בהתחלה היא תהיה קצת ראש בקיר, אבל בסוף היא תבין קצת יותר איך עושים דברים.

אבל זה לא רק שהיא לא מוותרת. אני מדבר על זה שהיא גם יוצאת מגבולות אזור הנוחות שלה, היא עושה דברים אמיצים שלא הייתה מעיזה לעשות פעם, כל הזמן; להתקשר למצ"ח בניגוד לפקודה ישירה מהמב"סית, לדבר עם שמרית מיוזמתה ולבחון את המיניות של עצמה, להגיע למסקנות, לצאת מהארון בפני יוגב (סצנה לדורות. איזה ילדה מדהימה זאת, שמבינה על עצמה דברים, שמדברת עליהם בקול, שקשה לה עם עצמה אבל מפסיקה, סוף כל סוף, להדחיק). לראות בחורה שהיא מחבבת בחדר אוכל ולנסות לדבר איתה, להבין שהיא מרגישה אליה רגשות רומנטיים ולנסות לממש אותם (לפחות בדרך שלה). באמת כמה דברים אמיצים היא עושה, וממשיכה לעשות כל הזמן. לראות את נועה ב3.01 שומרת קרמבו לאביב ואומרת לה "שמתי לב שאת אוהבת אז הבאתי לך" זה מטורף, זה חסר תקדים, מה זה הדבר הזה? איך את יודעת לעשות את הדברים המדהימים האלה? נועה של עונה 1 could never.

אני חושבת שנועה בעצם קצת מגלה שהשד לא גרוע כל כך. היא מגלה שלעשות דברים אמיצים זה משתלם. היא מגלה שהיא מסוגלת לעשות את הדברים האמיצים ולצאת בחיים, ולא רק בחיים, לצאת מורווחת.

עוד משהו זה שבפרק 3 נגיד אביב אומרת לה שכדאי לה לשתף מה נסגר איתה (היי סאפיר) ונועה נרתעת מזה, כי עדיין קשה לה לשתף, ברור, זה לא מפתיע. והיא בכל זאת, בדרך שלה, משתפת את מייקי, וזה עובד, ולא רק זה, היא באה אחר כך בפרק 4 לאביב ואומרת לה שזה עבד! והיא ממשיכה לשתף! היא פורצת את גבולות אזור הנוחות שלה ומודה בפני אנשים אחרים שהיא מצליחה לתקשר, והיא יודעת להגיד את זה, ומדברת את מה שהיא מרגישה, ו. באמת. וואו. מה שהיא עברה, מה שהיא עוברת, אני כל כך פאקינג גאה בה. היא כל כך מנסה, כל הזמן, ובסוף בסוף יש לה גם הצלחות. בעונה הזאת יש לה המון הצלחות ואפילו אחרי הנשיקה הזאת בפרק 5, שהיא בהלם ממנה ולא יודעת איך להגיב, אני כל כך מחזיקה לה אצבעות שהיא תצליח אחר כך לדבר את הרגשות שלה. לא להתעלם מהם. לפתוח את הלב שלה קצת יותר. כל האומץ הזה, הוא קשה ומעייף. אבל אני מאמינה בה שהיא באמת מסוגלת.

זה מרגיש לפעמים שאני צופה בתינוק שעושה כל מיני דברים בפעם הראשונה. כל פרק אני יושב שם ואומר יופי נשמה שלי כל הכבוד וואו איזה יופי את מתקדמת, כמו תינוק שהולך קצת, ומצייר קצת, וקופץ קצת, כל פעם מותחת קצת את הגבול ומצליחה להגיע יותר רחוק. איזה דבר מופלא שאת, נועה.

[pat-lechem]

פוסט של תמיר מנצור-כרמל בפייסבוק, 27.6.2024:

"לפעמים כשאני קורא חלק מהדעות המושמעות בנוגע למלחמה בעזה בא לי לדפוק את הראש בקיר הקרוב לביתי. זה נראה שרוב האנשים פשוט חושבים מה יעשה להם נעים בלב ומציעים את זה כמדיניות, ללא מחשבה על ההשלכות של מימוש הצעתם, או אפילו של העלתה לדיון ציבורי.

טענה אחת אומרת שבמלחמה הזאת ״כבר הפסדנו ב-7 לאוקטובר״ לכן אין טעם לדבר על נצחון ויש לצמצם הפסדים ולסיים את המלחמה בהקדם, לא משנה אם מטרותיה הושגו או לא. למה הדבר דומה - לטענה כי המחנה הדמוקרטי הפסיד בבחירות של שנת 2022 ולכן אין טעם להלחם נגד המהפכה המשפטית. זאת טענה תבוסתנית שמסרבת להכיר בכח שלנו לשנות את המציאות לטובה.

טענה אחרת אומרת שהחזרת החטופים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו ולכן ״חייבים עסקה עכשיו״, תוך התעלמות מהעסקה שמונחת בפוכל על השולחן. בכל עסקה שדנו בה בחודשים האחרונים, ״עכשיו״ ישחררו כמה עשרות חטופים. רק לאחר מכן יחל מו״מ על שחרור שאר החטופים.

האם יש מישהו שסבור שלסינוואר יש אינטרס לסיים את המו״מ הזה במהירות? אם כן, הוא טועה ומטעה. בניגוד למו״מ בין שני צדדים שרוצים להגיע לעסקה כדי שכל אחד יוכל להרוויח ממנה משהו, במו״מ הזה, סינוואר מעוניין בעצם המו״מ. כל עוד מתקיים מו״מ, שלטונו ברצועה מובטח, וכך גם המשך ההתפוררות של החברה הישראלית שתמשיך להיות קרועה בעניין החטופים. לסינוואר לא בוער הזמן - הוא יכול למרוח את המו״מ גם 5 שנים, כפי שהיה עם גלעד שליט.

המשמעות של עסקה עכשיו היא הצלת חלק מהחטופים עכשיו תוך ויתור על שאר החטופים לשנים רבות או בכלל.

אבל הטענה הכי מעצבנת והכי מסוכנת היא זאת שאומרת ״נשחרר את החטופים עכשיו ונוכל לחסל את החמאס בעוד שנה-שנתיים״.

הלו, איפה אתם חיים? לא למדנו אחרי שלושים שנות הצהרות דומות שאח״כ אנחנו לא נרצה וגם אם כן, העולם לא ייתן לנו להגיב?

ב-1993 יוסי ביילין אמר שאם הטרור ימשיך אחרי חתימת הסכמי אוסלו נוכל להחזיר את המצב לקדמותו, לבטל את ההסכמים ולכבוש מחדש את שטחי האוטונומיה. בא גל פיגועי ההתאבדות וכמובן שלא כבשנו ולא ביטלנו את ההסכמים.

ב-2000 ברק הבטיח שאם החזבאללה יתקוף אחרי הנסיגה מדרום לבנון, אנחנו נראה לו מה זה. כעבור חצי שנה הוא חטף שלושה חיילים וכמובן שלא הראינו לו.

ב-2005 הבטיחו לנו שאם יירו קטיושה אחת מעזה אחרי ההתנתקות, כל העולם יהיה מאחורינו כי נסוגנו עד המטר האחרון. אחרי 4 שנים קיבלנו את דו״ח גולדסטון שביקר את ישראל קשות על מבצע עופרת יצוקה וקלע אותנו למצוקה בינלאומית קשה.

ושיהיה ברור - אני תמכתי גם בהסכמי אוסלו, גם בנסיגה מלבנון וגם בהתנתקות. הטענות שלי הן לא ״אמרנו לכם״ אלא ״אמרו לנו״.

אם המלחמה תסתיים עכשיו, כשחמאס עדיין בשלטון, הוא יכריז על נצחון (בצדק), יחל לשקם את כוחו הצבאי ויזכה להערצת אויבנו ולרווח מורלי עצום.

בעוד שנה או שנתיים נהיה עסוקים בשיקום נזקי המלחמה, נתאהב בשקט המחודש ולא נדמיין בכלל לצאת שוב למלחמה יזומה. וגם אם כן, העולם לא ייתן לנו. במהרה החמאס יחל לטפטף ירי שוב ולהתכונן לעוד 7 באוקטובר (כפי שהם מבטיחים שוב ושוב). זאת בהנחה שציר הרשע לא יתעודד מתבוסתנו ויחליט לתקוף אותנו מצפון וממזרח עוד לפני כן.

מי שמציע עסקה עכשיו וחיסול החמאס אחר כך מציע לנו תבוסה עכשיו ומלחמה קשה יותר מהנוכחית אחר-כך.

מלחמה זה חרא. אבדות זה חרא. אבל אין לנו ברירה - את חמאס צריך להשמיד כדי להבטיח שאף אחד לא יוכל לעולל לנו עוד טבח מרצועת עזה, וכדי שאויבנו האחרים יהססו גם הם לבצע טבח שכזה. ומפני שאת החמאס צריך להשמיד, ומפני שאף אחד לא חותם על גזר דין מוות של עצמו, לא יהיה הסכם עם החמאס. אם יהיה הסכם, המשמעות שהפסדנו והספירה לאחור לנסיון הטבח הבא תחל."

[redbamba]

פוסט שאני לא יכולה לפרסם במיין מספר 3: "הפלסטינאים לא יכולים לחזור לארץ שלהם" גם סבא וסבתא שלי לא יכולים לחזור לעיראק או מרוקו, גם להם נלקחו אדמות, אבל אני לא רואה אותם עושים פיגועי טרור כבר 20 שנה

[1234-waystodie]

היה פוסט באינסטוש על יהודי שהמשפחה שלו מניצולי שואה ונלחמו בנאצים והוא אמר שהוא מתבייש בישראל

אז אני הגבתי שאני ציונית וגאה בזה והמשפחה שלי גם ניצולי שואה וסבא רבה שלי נלחם בנאצים עם הצבא הבריטי

בקיצור כולם כתבו לי להתבייש בעצמי וכמובן ש״צריך לשים אותי במחנה ריכוז״ 🫠🫠

[haomnamu]

מישהו בפאנדום שאני נמצא בו פה רבלג פוסט פרו פלסטין רגיל כזה, לא משהו מיוחד. מה שמעניין זה שבטאגים הוא רשם שהוא מקווה שאין בפאנדום ��טאמבלר אף ציונים, חוץ מהאחד שידוע.

עכשיו אני לא יודע מי זה ה"אחד הידוע" הזה. אני יודע שיש עוד 3 יהודים לפחות בפאנדום הזה, 2 סוציליסטים כאלו אז אני מניח שזה לא הם הציונים, למרות שאחת מהן הגיע מבית אורתודוקסי לפי מה שהבנתי. השלישי ישראלי, אבל אני לא זוכר שהוא העלה שום דבר על ישראל, וגם אני לא, בסיידבלוג הזה.

עכשיו יש סיכוי שהוא ראה את המיין שלי ולפי זה קבע שאני ציוני, כן שמתי את המיין בביו שלי, אבל אני לא חסום אז לא נראה לי. אין לי מושג מי זה אמור להיות ה"ציוני" הזה טו בי אונסט אבל לא יודע אולי נגלה בהמשך

[suburban-legendz]

זה כל כך סוראליסטי לראות סוופיטיות בקצה השני של העולם מדברות על כמה קשה להן עם הסיכול של הפיגוע בהופעה בווינה, על זה שהן מתקשות לישון וזה ממש ערער אותן. ראיתי מישהו כותבת פוסט מעודד ש"היא זוכרת איך זה היה אחרי 9/11 ועם הזמן הפחד נרגע ואי אפשר להימנע מכל הטוב בעולם ולתת לפחד לשתק אותנו", וזה כל כך הצחיק אותי.

כישראלי אני לא צריך לפחד שאנשים בפאנדום שלי בווינה *כמעט* נפגעו, אני צריך לפחד באופן קבוע על עצמי ועל חברים שלי, ולהם לא אכפת.

לפני כמה שנים הייתי עם חברה בסנטר, ובדיוק ביום למחרת היה שם פיגוע. אני זוכר חברה אחרת שפורצת בבכי בשומר חומות כי אמא שלה אמרה שהיא תבוא לאסוף אותה ואחרי כמה דקות כשתחילו אזעקות היא כבר לא ענתה לטלפון. וכל זה בתור בן 18 במרכז, אז שלא לדבר על החוויות של אנשים בעוטף או בצפון.

זה פשוט לא נתפס בעיניי איך דבר כל כך שולי יכול לערער אותן, כשדקה לפני הרבה מהן חגגו מהשבעה באוקטובר והכריזו שצריך לעשות אינטיפאדה (ואלו לא קבוצות נפרדות, כבר ראיתי בלוגים שעשו את שניהם). וזה אפילו לא ממקום אנוכי, זה פשוט שעד כדי כך קשה להן להרגיש קמצוץ של אפתיה והבנה ל"ישראלים הקולניאליסטים". איך שאם הייתה נופלת עליי רקטה בזמן שצפיתי בקולנוע בסרט של הארס טור הן היו חוגגות, כי יותר חשוב להן שאני ישראלי מלוכלך מסוויפיטי כמותן.

[koheletgirl]

תאמר נפאר להארץ, המאמר המלא מתחת לקאט

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. החלטתי לא לפרסם כי אנחנו, הפלסטינים בארץ (וגם היהודים שלא התפכחו), נמצאים בסכנה: אנשים נעצרו על פוסט, שיתוף ולייק. אך הכאב כבד מדי, כבד מכדי לשאת אותו לבד.

أكتب هذا المقال منذ شهر. قررت عدم نشره لأننا، الفلسطينيين في إسرائيل (واليهود الذين لم يستيقظوا)، في خطر: لقد تم اعتقال الناس بسبب النشر والمشاركة والإعجاب. لكن الألم ثقيل جدًا، ثقيل جدًا بحيث لا يمكن تحمله بمفردك.

אם העיניים הקטנות שלנו יכולות לראות את גודל האימה, האם ליבנו הגדול יכול להכיל שני כאבים יחד?

إذا كانت أعيننا الصغيرة تستطيع أن ترى حجم الرعب، فهل يمكن لقلوبنا الكبيرة أن تتحمل ألمين معًا؟

כראפר פלסטיני ומוסיקאי החי בישראל, הייתי פעיל וקול בולט למען שוויון זכויות מתחילת הקריירה שלי. לאורך השנים עזרתי לפתח ולהיות חלק מקהילה קטנה של אמנים יהודים ופלסטינים הפועלים יחד מתוך תפישה של "מאבק משותף" (resistance־co) מתוך אמונה שעלינו להתנגד לעוולות ביחד, כתנאי מקדים לחיים משותפים. עם הזמן נהפכנו פשוט לחברים טובים.

باعتباري مغني راب وموسيقي فلسطيني أعيش في إسرائيل، كنت ناشطًا وصوتًا بارزًا من أجل المساواة في الحقوق منذ بداية مسيرتي المهنية. على مر السنين، ساعدت في تطوير, وكنت جزءاً من, مجتمع صغير من الفنانين اليهود والفلسطينيين, الذين يعملون معًا انطلاقًا من مفهوم "النضال المشترك" (resistance־co) وانطلاقا من ايماننا بأنه يجب علينا أن نعارض الظلم معًا، كشرط مسبق للعيش المشترك. بمرور الوقت تحولنا لأصدقاء.

אבל ב–7 באוקטובר הדינמיקה בקבוצה שלנו השתנתה פתאום ונעשתה פחות ברורה. כולנו נחרדנו מהסרטונים ממתקפת חמאס שהודלפו באינטרנט, אבל משהו באנרגיה הרגיש אחרת. כבוי. משהו בהודעות לא עבר לצד השני, עד כמה שהבעתי עצב, שוק ושברון לב מהמראות של אזרחים לא חמושים נסים על נפשם ונרצחים, עדיין היה חסם מסוים. ישקר מי שיאמר שמראות ה–7 באוקטובר לא הפכו לו את הבטן, אך זו לא הפעם הראשונה שראינו זוועות. לצערי, על האדמה המקוללת הזו ראינו מספיק.

لكن في 7 أكتوبر، تغيرت الديناميكية في مجموعتنا فجأة وأصبحت أقل وضوحًا. لقد شعرنا جميعًا بالرعب من مقاطع الفيديو لهجوم حماس والتي تم تسريبها عبر الإنترنت، ولكن شيئًا ما في الطاقة بدا مختلفًا. منطفئ. شيء ما في الرسائل لم يصل إلى الطرف الآخر، بقدر ما عبرت عن الحزن والصدمة والحسرة لرؤية مواطنين عزل يهربون ويقتلون، لا زال هناك حاجز معين. يكذب من قال إن مشاهد 7 أكتوبر لم تقلب معدته، لكن هذه ليست المرة الأولى التي نرى فيها فظائع. ولسوء الحظ، لقد رأينا ما يكفي على هذه الأرض الملعونة.

לקח לי כמה ימים להבין שאנחנו מתמודדים עם משהו חדש. אכן, עינינו הקטנות ראו כבר זוועות גדולות ולמדנו יחד איך לשלב קולות ולמחות נגד, אך בכל המקרים זה היה למען אסון פלסטיני שגרמו הממשלה הישראלית, הצבא, או המתנחלים. לכן ב–7 באוקטובר הגבתי מתוך אותה תחושת בטן. אך הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה, ולקח לי זמן לפרק את זה ולהפנים שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת, ואני לא ממש ידעתי איך להכיל את זה.

استغرقني الأمر بضعة أيام لأدرك أننا نتعامل مع شيء جديد. والحقيقة أن أعيننا الصغيرة قد شهدت بالفعل فظائع كبيرة وتعلمنا معًا كيف نضم اصواتنا معا ونحتج، ولكن في كل مرة كان الأمر رداً على كارثة فلسطينية سببتها الحكومة الإسرائيلية, الجيش أو المستوطنون. لهذا السبب في السابع من أكتوبر كانت ردة فعلي نابعة من نفس الشعور الغريزي. لكن هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في المجموعة، واستغرق الأمر بعض الوقت لتفكيك الأمر والادراك أنهم هذه المرة هم من يشعر بالضعف، وأن هويتهم مهددة، ولم أعرف حقًا كيف احتوي هذا الامر.

התקשרתי לאחת מהאחיות היהודיות ושיתפתי את רגשותי בכל הכנות: "חביבתי, אני רואה את הפגיעות שלך, אני רואה אותך רועדת ומשותקת, אני רואה אותך מפחדת לעזוב את הבית, אני רואה אותך בורחת מהחושך שבחוץ ומתכנסת בתוך העלטה הפנימית שלך, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך".

اتصلت بإحدى الأخوات اليهوديات وشاركتها مشاعري بكل صراحة: "حبيبتي، أرى ضعفك، أراك مشلولة وترتجفين، أراك خائفة من مغادرة المنزل، أراك تهربين من الظلام في الخارج وتنطوين في ظلامك الداخلي، وكل ما أريد فعله هو أن أعانقك."

אין לי קושי להביע אמפתיה כלפי כל אדם שנפגע, הקושי הוא בסטייטמנט הפוליטי, כי בשביל לחבק את הכאב הנורא הזה, צריך לעמוד בתור ארוך של מנהיגי העולם המערבי והתקשורת העולמית, שמחבקים את ישראל רגשית, פוליטית וגם מלחמתית. אלה אותם גופים שמתעלמים מהכאב שלנו ומממנים את מחיקתו מאז ומתמיד.

لا أجد صعوبة في التعبير عن التعاطف مع أي شخص أصيب بالأذى، الصعوبة تكمن في البيان السياسي، لأنه من أجل احتضان هذا الألم الرهيب، لا بد من الوقوف في صف طويل من قادة العالم الغربي ووسائل الإعلام العالمية، الذين يحتضنون إسرائيل عاطفياً وسياسياً وعسكرياً. هذه هي نفس العناصرالتي تتجاهل آلامنا وتمول محوها منذ الأزل.

אני שונא אלימות. גדלתי ועודני גר בעיר לוד, אחת הערים האלימות במזרח התיכון. אני לא שונא אלימות באופן תיאורטי, חוויתי אלימות. מעולם לא החזקתי אקדח, מעולם לא הלכתי לשום צבא, והדברים הכבדים ביותר שאני מחזיק בידי הם העט והמיקרופון שלי.

أنا أكره العنف. نشأت ومازلت أعيش في مدينة اللد، إحدى أكثر المدن عنفًا في الشرق الأوسط. أنا لا أكره العنف نظريًا، لقد عشته. لم أحمل سلاحًا قط، ولم انضم أبدًا إلى أي جيش، وأثقل ما أحمله في يدي هما قلمي وميكروفوني.

כשאני נמצא מול תקשורת ישראלית או מערבית, זה מרגיש יותר כמו חקירה מאשר כמו ריאיון. "האם אתה מגנה את חמאס?", אין תשובה נכונה לשאלה לא נכונה. אני מגנה כל פגיעה בחפים מפשע, נקודה. כל חיי אני נלחם באפליה נגד אנשים חיים, למה שאתחיל להפלות בין המתים?

عندما أقف أمام وسائل الإعلام الإسرائيلية أو الغربية، يبدو الأمر أشبه بالتحقيق وليس المقابلة. "هل تدين حماس؟"، لا توجد إجابة صحيحة على سؤال خاطئ. أنا أدين أي اذى يلحق بالأبرياء. نقطة. أنا احارب التمييز ضد الاحياء طوال حياتي، لماذا سأبدأ الآن بالتمييز بين الأموات؟

הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה שלנו, ולקח לי זמן להבין שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת

هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في مجموعتنا، واستغرق الأمر بعض الوقت لأفهم أنهم هذه المرة هم الذين يشعرون بالضعف، وأن هويتهم مهددة.

אני מנסה להבין איזה מסר התקשורת או העולם המערבי והישראלי מנסים להעביר לפלסטינים. ממש עכשיו ברגע זה עומד מולכם דור שלם של ילדים מדממים בעזה, מה המסר שתרצו להעביר להם, מעבר ל"תגנו את חמאס", או "למה הדור שלפניכם בחר בחמאס?", או "משתמשים בכם כבמגן אנושי"?

أحاول أن أفهم ما هي الرسالة التي يحاول العالم والاعلام الغربي والإسرائيلي إيصالها إلى الفلسطينيين. الآن، في هذه اللحظة، يقف أمامكم جيل كامل من أطفال غزة الذين ينزفون دماً، ما هي الرسالة التي تودون توجيهها إليهم، غير "أدينوا حماس"، أو "لماذا اختار الجيل الذي سبقكم حماس؟" "، أو" يتم استخدامك كدروع بشرية "؟

תנשמו עמוק, תתנתקו שנייה מהמשפטים שכל תקשורת ומנהיג משננים כמו תוכים; נסכים עליהם או לא נסכים עליהם, זה לא עקרוני כרגע. אם הם אמיתיים הם לא ייעלמו, אז אל תחששו לשים אותם בצד לרגע. תסתכלו בעיניו של אחד מהילדים ותתארו לו את מקומו בעולם: "אם תשתמש בנשק אז אתה טרוריסט, ואנחנו ניקח מארה"ב ספינות, מטוסים, טנקים, נשתמש בנשק חוקי ונשק לא חוקי לפי האו"ם, ונחמש את הצבא שימחק את עזה!

خذوا نفساً عميقاً، وانفصلوا للحظة عن الجمل التي يحفظها كل إعلامي وقائد مثل الببغاوات؛ نتفق عليها أو لا نتفق، فهذا ليس اساسيا الان. إذا كانت حقيقية فلن تختفي، لذا لا تخف من وضعها جانبًا للحظة. انظر في عيون أحد الأطفال واوصف له مكانه في العالم: "إذا كنت تستخدم الأسلحة فأنت إرهابي، وسوف نأخذ السفن والطائرات والدبابات من الولايات المتحدة، وسوف نستخدم الأسلحة القانونية والغير القانونية بحسب الأمم المتحدة، وسنسلّح الجيش الذي سيمسح غزة!

"אם תגיש בקשה לחקירה בהאג על מה שעשינו, אז תדע שיש לנו מדינות־חברות שיטילו עליך וטו! אם תחליט למחות בצורה לא אלימה ותבקש להחרים מוצרים שלנו, אנחנו נדאג שבעולם יעבירו חוק חדש שיעצור אותך על אנטישמיות!

"إذا قدمت طلبًا لإجراء تحقيق في لاهاي بشأن ما فعلناه، فاعلم أن لدينا دولًا أعضاء ستفرض عليك حق النقض! إذا قررت الاحتجاج بطريقة غير عنيفة وطلبت مقاطعة منتجاتنا، سوف نتأكد من صدور قانون جديد في العالم لاعتقالك بتهمة معاداة السامية!

"אם תשתף פעולה איתנו כמו הרשות הפלסטינית, עדיין נפקיע וניקח ממך אדמות, נזרוק אותך לכלא ללא כתב אישום. העסקים ועצי הזית שלך יישרפו על ידי מתנחלים בגיבוי הצבא והמדינה, העיתונאים שלך יירצחו מול המצלמות. נגיד שזה לא אנחנו ירינו, אחרי שנה נודה בזה, ותנחש מה? לא נמצא אשמים כי לא נחפש אותם!".

"إذا تعاونتم معنا مثل السلطة الفلسطينية، فسوف نستمر في ابتزاز أرضكم والاستيلاء عليها، وسنلقي بكم في السجن دون تهمة. وسيحرق المستوطنون المدعومين من الجيش والدولة أعمالكم التجارية وأشجار الزيتون، وسيُقتل صحفيوكم أمام الكاميرات. سنقول أننا لسنا من أطلق النار، بعد عام سنعترف بذلك، واحزروا ماذا؟ لن نجد المتهمين لاننا لن نبحث عنهم!".

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. לפעמים הוא עובר עשר עריכות ביום, ולפעמים ימים שלמים סתם מונח במחשב. לפעמים אח יהודי אומר שזה טו מאץ', לפעמים אח פלסטיני אומר שזה טו ליטל, לפעמים עורך דין יגיד שאין לדעת על מה עוצרים היום, ולפעמים אני עונה לו שזה לא המעצר שמרתיע אותי, אלא מה שבא אחריו: ההסתה באינטרנט נגד כל דעה שונה או נקודת מבט רחבה או מורכבת יותר, הסתה שבקלות תתפתח לאלימות (כולנו ראינו איך זה התפתח עם ישראל פריי). ואני חי בלוד, איפה שיש נשק יהודי חוקי ונשק ערבי בלתי חוקי, ובימינו לא חסרים אויבים לאף אחד. מה שכן חסר זה חברים, ואנחנו חיים על אדמה שבולעת חברים.

أكتب هذا المقال منذ شهر. في بعض الأحيان يتم إجراء عشرة تعديلات عليه يوميًا، وأحيانًا يبقى على الكمبيوتر لايام من دون ان المسه. أحيانًا يقول أخ يهودي إنه مبالغ به، وأحيانًا يقول أخ فلسطيني إنه غير كافٍ، وأحيانًا سيقول المحامي إنه لا يمكن اليوم معرفة على اي سبب ممكن اعتقالك، وأحيانًا أجيبه بأن ليس الاعتقال هو ما يخيفني, انما ما يأتي بعده: التحريض على الإنترنت ضد أي رأي مختلف أو وجهة نظر أوسع أو أكثر تعقيدًا، التحريض الذي يمكن أن يتطور بسهولة إلى عنف (لقد رأينا جميعًا كيف تطور الأمر مع يسرائيل فراي). وأنا أعيش في اللد، حيث توجد أسلحة يهودية قانونية وأسلحة عربية غير قانونية، وفي هذه الأيام لا يفتقر أحد إلى الأعداء. ما ينقصنا هو الأصدقاء، ونحن نعيش على أرض تبتلع الأصدقاء.

כולנו צריכים חברים יותר מתמיד. כולנו איבדנו כמה חברים. סבתא שלי איבדה חברים ומשפחה ב–1948, כשכל החברה הפלסטינית נקרעה לגזרים ופוזרה ברחבי האזור והעולם. ההורים שלי איבדו חברים באינתיפאדה, אני איבדתי חברים לפשע בעיר שלי, וחמישה קרובי משפחה לפני חודש בעזה. חברי איבדו חברים במסיבת נובה, וחברים שנהרגו או נחטפו על ידי חמאס. איבדנו חברים שהעמידו אותנו בעמדות לא הוגנות, שדרשו מאיתנו להסביר את המעשים של מנהיגים שמעולם לא בחרנו. איבדנו חברים שעיניהם ראו את הזוועות אבל ליבם לא הצליח להכיל את שני הכאבים.

نحن جميعا بحاجة إلى أصدقاء أكثر من أي وقت مضى. لقد فقدنا جميعاً بعض الأصدقاء. فقدت جدتي أصدقاء وعائلة في عام 1948، عندما تمزق المجتمع الفلسطيني بأكمله وتشتت في جميع أنحاء المنطقة والعالم. لقد فقد والداي أصدقاء في الانتفاضة، وأنا فقدت أصدقاء بسبب الجريمة في مدينتي، وخمسة من أقاربي قبل شهر في غزة. لقد فقد أصدقائي أصدقاء لهم في حفل نوفا، وأصدقاء قتلوا أو اختطفوا على يد حماس. لقد فقدنا أصدقاء وضعونا في مواقف غير عادلة، وطالبونا بشرح تصرفات القادة الذين لم ننتخبهم. لقد فقدنا أصدقاء رأت عيونهم الأهوال ولكن قلوبهم لم تحتمل الألمين.

החברים והחברות שלי למאבק המשותף לעולם לא יבקשו ממני לגנות בדרך שהם בוחרים, אבל אנחנו נהיה שם אחד בשביל השנייה כדי להכיל את הכאב, לטפל בפצע הפתוח, עד שיהפוך לצלקת מכובדת יותר מכל צל"ש. בחירת חברים היא אחד הדברים המאתגרים ביותר במסע שלנו בחיים, ואני בר מזל שעדיין יש לי חברים וחברות שהם חזקים ורכים, אמיצים ופגיעים בעת ובעונה אחת. אני אשמור אותם קרוב — יש לנו הרבה מה לתקן במקום הזה.

أصدقائي وصديقاتي للنضال المشترك لن يطلبوا مني أبدًا إدانة المسار الذي اختاروه، لكننا سنكون هناك من أجل بعضنا البعض لاحتواء الألم، والعناية بالجرح المفتوح، حتى يصبح ندبة أكثر كرامة من أي ميدالية تقدير. يعد اختيار الأصدقاء أحد أكثر الأشياء صعوبة في رحلتنا في الحياة، وأنا محظوظ لأنني لا أزال أملك أصدقاء أقوياء وناعمين, شجعان وحساسين في نفس الوقت. سأبقيهم قريبا مني - لدينا الكثير لنصلحه في هذا المكان.

ולמי שעזב את מעגל החברים הזה או הועף ממנו, רק דעו שתמיד תהיה לכם את זכות השיבה אליו.

ولأولئك الذين تركوا دائرة الأصدقاء هذه أو تم طردهم منها، فقط اعلموا أنه سيكون لكم دائمًا حق العودة اليها.

[jewvian]

סתם רציתי לדבר על בית הדרקון אבל איזה טרול אנטישמי תפס טרמפ על פוסט שלי ויש לי פתאום מלא notes ולכולם יש דעות ואני רק רוצה לדבר על רהאינירה ואליסנט :(