#אין לי באמת אף אחד לדבר איתו על זה חוץ מהפסיכולוגית שלי לול אז הנה פוסט שנכתב ליקום בכללותו

[clarabosswald]

משהו שמטריף אותי ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו

נדמה שבכל פעם שאני/ישראלי. אחר.ת מנסה לדבר על הזוועות של השבת השחורה או המלחמה או כל דרך אחרת שבה ישראלים נפגעו מפלסטינים, נדמה שהתגובה האחת והיחידה של פרו-חמאסיסטיים היא "אבל ישראל עשתה ככה וככה, את מצדיקה את זה????"

וזה פשוט... הווטאבאוטיזם הבוטה הזה, חוסר היכולת המוחלטת של כל כך הרבה אנשים לגנות או אפילו להכיר בזוועות שהחמאס ושות' ביצעו ומבצעים, ועוד לנסות להציג את זה כאילו הם מנהלים דיון מאוזן/הוגן? לי אין שום בעיה לגנות את הסבל העצום והמזוויע שאזרחים פלסטינים סבלו וסובלים תחת ממשלות ישראל, אין לי שום בעיה לומר שלפלסטינים מגיע לחיות בשלום ושגשוג בדיוק כמו שלי מגיע כישראלית. אבל כל מצדיקי הטרור האלה לא מסוגלים לעשות את אותו הדבר כלפי העם הישראלי. (כי הרי כל מיליוני הישראלים, באשר הם, הם כולם מפלצות מקורננות ששותות דם ילדים נוצרים פלסטינים לארוחת בוקר).

איך אתם מסוגלים בכלל להעמיד פנים שאתם לוחמים עבור זכויות אדם בסיסיות, כשאין לכם בעיה להצדיק בפה מלא זוועות - פשעים נגד האנושות - שמבוצעים נגד בני אדם שלא נולדו תחת המותג המועדף עליכם?

אני לא אומרת את זה מתוך תמימות, זה לא שחשבתי שכל בני האדם הם כולם שיה תמימה וטהורה. זה פשוט כעס, ותסכול, וחוסר אונים מול הצביעות המבחילה הזאת, מול השמחה לאיד, הדהומניזציה הכוללנית, הסטנדרט הכפול, העיוורון מרצון. של אנשים שחשבתי שחולקים איתי את אותו קונספט בסיסי של ערך חיי אדם בכללותם.

אם זאת הייתה תופעה שולית - ניחא. אבל זה לא.