#נגמר הכוח

[lo-ganavnu-klum]

אה כן, הפסקת אש

זה בטח יעבור בשקט ושלווה והצדדים הנ"ל יכבדו אותו

כמו בדרך כלל בהפסקות אש במזרח התיכון

[koheletgirl]

אין הבדל בין כליאה של מיליון איש, הרעבה שלהם ורצח בתאי גזים, לבין כליאה של מיליון איש, הרעבה שלהם ורצח בהפגזות. אין.

[meshaceh-ceevim]

כשפרנקו מגיע לדוכן מכירות של שפע קלאב בדיוק לפניו איש נוסף נפל קורבן לדוכן אבל באמצע המשפט פשוט הלך וכך חסך מעצמו,פרנקו ראה את זה, אבל הוא בכל זאת לא מעלה בדעתו את האופציה הזו בכלל, ורואה כאן קרב מוחות, אויב שבא להראות את כוחותיו, או משחק, כמו שהוא אומר לו בסוף ,טוב אתה ,שחקן טוב. הוא מצפה לקרב בכל פעם שמגיע לסופר, כי זה מרגש לפגוש אויב ראוי לקרב,וזה מספק את צרכי תאוות פשעי המלחמה, או קצת רעל ליום טוב. ובפרק הבא לו כשיש דוכן של דוכני עיתונות חברתית במקום דוכן השפע קלאב, בהתאם מועסק בו גם נציג מכירות קצת יותר מתוחכם,הרי אף אחד לא אוהב שמתנפלים אליו, הסוד הוא למשוך דברים אליך במקום לעבוד קשה. וזה מה שהנציג עשה,הוא גרם לפרנקו ליצור סצנה שלמה ולעבור טלטלה רגשית לגבי מי שהוא, כל זה רק מלהעמיד פנים שהוא לא יודע מה הולך ושאין לו כוונה רעה. הוא רק עמד והתעלם ממנו, בזמן שפרנקו התבשל בחוסר הביטחון שלו, אז הוא התחיל לנסות לקבל את אותו התשומת לב שהוא קיבל מהנציג הקודם,הוא לא מבין למה הוא לא מקבל את זה וזה משגע אותו,הוא כבר הופך לאקטיבי עם המזימות שלו למשןך תשומת לב,וזה בדיוק מה שהצייד רוצה, ואז כשהוא בשפל שלו לבוש בבגדים שלא שלו, החליף את הזהות שלו בשבילו בשביל שיתן לו את האישור שלו, הוא רואה את זה,ודוחה אותו בפעם השלישית אולי, הוא רואה דרך הדמות את הערס שהוא, והוא פונה אליו ולא לדמות שהוא רוצה שיפנו אליה. ואז הוא מאבד את זה ושם את הקלפים על השולחן, ובעצם שבר את המשחק, ברגע שהוא הודה שזה משחק ואמר בכנות מה הולך פה,אי אפשר להיות צבועים יותר,המשחק נגמר,אלא אם הצד השני לא מוכן להראות את הקלפים שלו ולהיות כנה מתוך אמפטיה לכנות של השני,בגלל זה הנציג המשיך להיות בדמות שלו והתנצל,הוא קיבל את הכעס של פרנקו מה שמכריח אותו לחוות בושה קרינגית איומה כי הוא הוא מרגיש מטומטם,בדיוק המטרה של גסלייטינג, ואז אין לו ברירה אלה לקנות מנויים ביד רחבה כי אז הוא הוא יצטרך להודות שהוא מעולם לא רצה לקנות מנוי וכל המטרה של זה הייתה מטומטמת אבל מאוד מובנת וחשובה לאגו, ואחרי המבוכה הראשונה שהוא הרגיש הוא לא היה מסוגל לחשוב על זה בכלל לכן ישר ניסה להחזיר את כדור הכוח אליו,ולהוכיח לנציג הפוך ממה שחשב עליו כדי שגם הוא יצא מטומטם, על אפך ועל חמתך אני רוצה לקנות מנוי,הוא יוצא משם, ברגע שכדור הכוח עבר אליו הוא הולך לפניו שיקרה עוד משהו שיחליף את העמדות,וכי הוא ניצח בקרב וזה נגמר,הנציג טעה והשקר שלו ניצח. ואז שנקין מראיין את הנציג מכירות והוא לראשונה כנה, ומודה בתכנית הפשוטה שלו אך הגאונית. מסכם אותה בשני מילים, להתעלם מאנשים.

[levtov1]

האגו המתגבר 161: למה בכל מקום יש בעיה עם השלטון (הקישור לצפייה בסטורי) בכל מקום יש היום בעיה עם ה#שלטון. ומזמן הפסיקו להיות בכל #אומה ואומה, כל מיני #בעליבית, כמו #צאר, #קינג, #סולטן, שליטה של #נצר לשושלת שליטים, ששולט שלטון יחיד עליון ויודע #לנהל את העם. ובגלל שזה נגמר, אין סדר בעולם. כי שום #חברה בעולם לא יכולה להתנהל בלי #מלך, אלא #חובה שיהיה לה #שליט #עליון, כנגד המלך העליון. ולכן זה קורה כך בכל מקום ב#עולם. כי אנחנו כבר שנים רבות נמצאים במעבר ממצב של מלך תחתון לשליטת המלך העליון. וכל המכות והנסיבות, זה רק כדי בסופו של דבר שנבין, שאנחנו צריכים לקבל את המלך העליון, את הכוח #העליון, שדורש מאיתנו להיות ב#חיבור וב#השפעההדדית. #אגו #האגו #האגוהמתגבר #האגו_המתגבר #משבר #מיכאללייטמן #חכמתהקבלה #יעלליאור #ישראל #עולםגלובלי #ואהבתלרעךכמוך #חכמתהחיבור #שלום https://www.instagram.com/p/CcVrQFLthAb/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[thisisthejellyfish]

לאסק - 15, 42

15 - אין לי מושג קלוש איך לתאר את האישיות שלי. אני פשוט פאקינג מוזרה, כע?

42 - לומר את האמת, לא ממש יצא לי לקרוא יותר מדי בכמה שנים האחרונות. אבל מלפני: 'בנו של אדון היתומים' של אדם ג'ונסון, 'גנבת הספרים' של מרקוס זוסאק, 'הבחירה של הובסון' רוברט ג'. סוייר. יכולתי להוסיף עוד אבל נגמר לי הכוח חחחחחח

מצטערת על האיחור חחחחח

[livesinau]

אז מה היה לי בשבועיים שעברו (17-28.11)?

- נגמר לי המנוי בחדר הכושר

- התחקיר על המסעדות

- כנס הימין

- חיידק ליסטריה התגלה בשנית

- נאום פומפאו :)

- המשחק של ארגנטינה מול אורוגוואי

- חצי עונה שלישית של שינגקי

- התחלתי קימטסו נו יאייבה (יש בזה קצת שינגקי, אבל יותר בכיוון של פנטזיה לדעתי)

- התחלתי שי-רה נסיכת הכוח (אחלה תחליף ליא��ג ג׳אסטיס למען האמת)

- פיצוצים בדמשק

- השריפות באוסטרליה

- רונקי פליץ הפכה לאמא

- יהיה סרט המשך לג׳וקר

- בני גנץ לא הצליח להרכיב ממשלה

- ביבי נאשם. רשמית.

- הייתי במסיבת יום הולדת של חבר (טכנית, שני חברים חגגו באותו יום, אבל היה אחד שכבר קבעתי איתו מראש ואליו הלכתי)

- צפינו בסרט החתונה של אחי, כולל האלבום (סוף סוף יצא)

- החלה לפעול תחב״צ בשבת

- התצוגה השנתית של ויקטוריה׳ס סיקרט: הסוף

- השריפה בנתניה

- הסייעת שהתפטרה כמחאה על האישום של ביבי

- יום המאבק באלימות נגד נשים

- סשה ברון כהן בעצרת של המאבק נגד השמצה

- סיימתי עיצוב ראשון לליין חדש של מרצ׳נדייז שיושק בקרוב (בתקווה שאסיים לפחות עוד 4 עיצובים)

- שלום אסייג נחקר על שחיתות

- רון ריזינגר :(

- שלמה ארצי חגג 70

- עשיתי כרטיס אשראי בינלאומי

- החזרת גופות המחבלים מסתיימת

- השלגים בארה״ב

- בלאק פריידיי

- בוליביה מחדשת יחסים עם ישראל

- חידשתי את המנוי בחדר הכושר

- ליא קניג חגגה 90 (ועדיין צלולה חבל על הזמן)

- שבוע המנוי

- הזמנתי את החצאית לקוספליי

- פיגוע הדקירה בלונדון

דו״ח צפייה

שי-רה נסיכת הכוח - פרק 2, עונה 1

[lerka84]

הפעם הראשונה

לכבוד העוקב הראשון האמיתי והלייק הראשון שלי!

הסיפור הזה נכתב לפני כשנה כשרק סיפרו לי שאני הולכת להיות גרושה. כיוותי שככה זה ייגמר אבל זה היה הרבה פחות מלודרמטי ועדיין אני לא בטוחה שקברתי את הפיקסיים שלי. לצערי החיים האמיתיים בשיט לא עובדים כמו הסיפורים.

אה וכן הרעיון של פיקסיים מעצבנים נלקח מסרט Bright. סוררי ותודה על ההשראה !

יוני 2018  

מירי הסתכלה במראה ונשארה מרוצה מהתוצאה. היא עדיין נראתה צעירה. שמלה קצרה והדוקה, שיער פזור ותוספת של איפור גרמו לה להיראות נשית ומושכת, כפי שלא הרגישה כבר הרבה מאוד זמן. בעלה - לשעבר - כבר שבועיים לא גר איתם בבית והפעם הגיע תורו לבלות סוף שבוע עם הילדים ותורה - לצאת לעולם החופשי. היא קבעה להיפגש בפאב לשיעור בהדרכה מעשית עם חברתה, שהייתה הרווקה הנצחית והתמצאה היטב בענייני הבילויים ובשוק הגברים הפנויים.

היא שוב סידרה את שיערה, מאחורי האוזן, רק בצד השמאלי, שמה בושם על מפרקי כף ידיה וצווארה, כאשר פתאום שמע�� רעשים מהקומה הראשונה. באופן כללי היא דאגה שמישהו יפרוץ לבית, עכשיו כשאין בו גבר יותר, רק היא, שני ילדים קטנים וחתול, אך הרעש היה מוכר לה - החתול הפיל משהו על הרצפה. היא התכוונה להתעלם אך הרעשים של דברים מתהפכים ונופלים המשיכו, ובנוסף הצטרף אליהם קול הנהימות העצבני. "שמשון, מה יש?!" - מירי ירדה במדרגות, בזהירות כדי לא להתרסק לעזאזל בנעלי 'היציאה' שלה עם העקב הגבוה. החתול ישב ליד הספה עם הגב אליה, זנבו התנפנף בחדות מצד לצד ולפי רעידות גופו היה ברור שהוא מכרסם דבר מה. לא היה לו מה לגנוב מהמטבח - הוא בטח תפס משהו. גם הצעצועים המפוזרים בכל מקום העידו על הציד הפרוע שהתרחש כאן לפני דקה. "קישטה! אוי, איזו מגעיל אתה, שמשון, תעזוב את זה מיד!" זה אולי פרפר לילה או זיקית שנכנסה לביתם. אולי עכבר או - אלוהים ישמור - נחש! רק זה חסר לה עכשיו - לנקות חיות טרופות בשמלת קוקטייל לפני היציאה לציד שהיא תכננה לעצמה הערב. לשניה, ברפלקס של שנים, היא רצתה לקרוא לבעלה, לבקש ממנו לטפל במקרה, כבר ראתה אותו מגיע בגבורה, עם מטאטא ויעה בידיו אך… הוא לא היה כאן. צעקותיה לא עזרו ומירי נאלצה לגרור את שמשון בפרוותו כדי להרחיקו מהקרבן שלו, ואז היא ראתה מה החתול תפס. ייצור קטן מהזרת שלה, דומה לבן אנוש בצורה מטרידה. מירי אחזה חזק בשמשון שניסה במרץ להשתחרר ולחזור לארוחתו והעיפה אותו מחוץ לדלת הכניסה, לגינה. היא חזרה אל הספה והתיישבה על הברכיים ליד הגופה הקטנה השוכבת בשלולית הדם. זה היה פיקסי. ייצור נדיר שמתגורר רחוק מהערים, רחוק מבני אדם. היא ראתה פוחלצים שלהם במוזיאונים וסרטונים באינטרנט של האנשים המפגרים שהצליחו לתפוס והתיימרו לביית אותם. היא לעולם לא ראתה אחד חי. טוב, גם זה היה מת… בעצם כנראה - 'זאת'. למרות השריטות העמוקות והפצעים שהניבים של שמשון השאירו על החזה שלה, היה ניתן להבחין בשתי גבשושיות של שדיים. גופה הדקיק היה שבור ומעוות, כנפיה - קרועות לגמרי. אך פניה, הרכות והעדינות, שמרו על הבעת השלווה, למרות המוות האכזרי. עינייה עצומות, הפה הקטנטן עם שיניים חדות, כמו אצל פיראנה, פתוח כדי לקחת את הנשימה האחרונה. אילו שמשון לא היה הורג אותה, אולי מירי הייתה שומרת אותה בקופסת קרטון או צנצנת עם חורים במכסה, מראה לילדים ומשחררת אחרי יום יומיים. מה תעשה עם פגר? זה לא משהו שכדאי להראות לילדים. אולי אפשר למכור את זה באי-ביי? יש מספיק אנשים מטומטמים שירצו פוחלץ כז�� חמוד, אפילו במצב של 'טוטאל לוס'… אבל עד שתפרסם, עד שמישהו יבוא לקחת - הפיקסית תתחיל… בטוח לא להתייבש, כמו פרפר, אלא להרקיב, כמו החולדה ההיא שפעם מתה מאחורי המקרר. איזה סירחון זה היה, איך שניהם צרחו מהגועל! ואז צחקו מחובקים עד דמעות בעיניים… מירי הרימה מהרצפה את הקופסה הצהובה של ביצת קינדר - כאלה היו תמיד מפוזרים בביתם גם מבלי עזרת שמשון, פתחה אותה ובזהירות אספה לתוכה את גופה של פיקסי, משתדלת לא לגעת בה בידיים. היא סגרה את הקופסה היטב, מוודאת שהיא מספיק אטומה, והניחה אותה על שולחן הקפה הנמוך. אחר כך היא הביאה מגבונים וניקתה את הדם המרוח על הבלטות. טוב שזה לא קרה על השטיח - בעלה היה מתחרפן. מירי התיישבה על הספה, מקשיבה לשקט של הבית. כל כך לא טבעי. אין צחוקים או דיבורים, טלוויזיה, מכונת כביסה, מזגנים לא פועלים, אפילו שמשון לא מתבכיין מאחורי הדלת. דממת מוות. היא הביטה בקופסת קינדר לפניה. יופי של ארון קבורה, אז מה שצהוב... ישנה אמונה שפיקסי ניזונים מכאב וצער ולכן מגיעים לבתים שמשהו רע קרה שם. אבל אצלה בבית בעצם שום דבר רע לא קרה ... הכל בסדר ... שנים מירי חיה לה באזור האפור של סולם האושר בין 'סביר' ל'אומללות', אך בשבילו הכל היה די בינארי. אם הוא לא מאושר - אין מה למשוך את זה יותר. אפילו אין טעם לבזבז זמן, כסף ועצבים על ייעוץ. כך אמר והיא לא התווכחה במיוחד, ההלם הציף ומילא אותה ולכן העדיפה פשוט לגמור עם זה. מירי ידעה שיצליחו להיפרד כחברים, יחלקו בכבוד וביושר את הרכוש ואת המשמורת על הילדים. היא ציפתה שיהיה קשה ובודד בהתחלה, אך יהיו לה חיים חדשים, הם כבר מחכים לה שם, מעבר לפינה. גבר שיאהב אותה, ירצה אותה בכל נשמתו והפעם - אולי לנצח. שלושה חודשים של הגירושים עברו כשנייה, אך היום - שבועיים אחרי - מירי הרגישה כמתהלכת בערפל כבד, מחכה שיתבהר, או שמישהו יבוא וימשוך אותה מתוכו… הרעש של נפנוף כנפיים זהירות נשמע מעל ראשה והיא הרימה את עינייה כדי לראות עוד פיקסי נוחת עליה ממנורת התקרה. צעקה נפלטה מפיה ומירי הניפה את ידיה מנסה להגן על פניה מפני התקפה. היא פגעה במשהו חם ורך ומיד הרגישה כאב צורב על כף ידיה - שריטה שטחית אך ארוכה שהשאיר חפץ חד. היא קפצה מהספה והצמידה את הבוהן אל העור המדמם. זה לא היה נורא בכלל, אבל ממש לא התאים לה לתכניות של הערב. המכה שלה העיפה את הייצור אל שולחן הקפה. הוא כבר התרומם על הרגליים והתהלך בהליכה מתנדנדת אל הביצה הצהובה - כנראה הריח הוביל אותו. מירי לא יכלה לנתק את מבטה מהמראה ההזוי: גופו בצבע אפור, עם פלומה לבנה על ראשו וגבו, ממשיכה ומכסה חלק של הכנפיים, רגליים עקומות, פין קטנטן, ידיים רזות, שאחזו בשבריר הזכוכית עם טיפת דם שלה עליו. חסרי אינטליגנציה, אה?! לא תוקפים בני אדם?! טעות! הפיקסי התקרב אל הביצה, ניסה להזיז ולמצוא דרך לפתוח אותה, רחרח מסביב. כנפיו רעדו, פיו חשף שורה של מלתעות חדות. "היא מתה." - אמרה מירי בשקט. - "היא מתה. אין לך עוד 18 כאלה בלהקה? או שהיא הייתה מיוחדת? באת להציל אותה? אז איחרת. לא היית צריך לתת לה ללכת… היית נשאר להגן עליה, הרי לא היה לה סיכוי לבדה נגד החתול. אתה - חרא של בן זוג. היא מתה." עיניים שחורות ועגולות של חיה ננעצו בה, והיד הקטנה עם שבריר הזכוכית התרוממה לכיוונה. מירי עשתה צעד אחורה, מבטה סרקה מסביב במהירה והיא הרימה את הדבר הגדול הקרוב אליה - חוברת עבה של צביעה ומדבקות ששכבה על שולחן היצירה בפינת הסלון. היא לא פחדה, דמה געש בעורקיה - היא הייתה מוכנה לקרב. הכל נגמר תוך שניה, לא היה לו סיכוי נגד בת אדם נחושה ותריסר דפי A4 שהתנגשו בו בכל הכוח. גופו הקטן התעופף באוויר עד הקיר שממול והתנפץ עליו, גלש אל הרצפה משאיר עקבות של דם כל הדרך למטה. כשמירי התקרבה, הוא עדיין פרפר עוד מספר שניות, אבל אז עיניו נעצמו ופניו קפאו באותה הבעת שלווה, כמו שהייתה לפיקסי הנקבה. מה עשיתי? ידיה ורגליה של מירי הרגישו חלשות פתאום, כמו מצמר גפן. היא הפילה את החוברת וצנחה על הבלטות. מה עוללתי? פגעתי בייצור חף מפשע... גם אם לא אינטליגנטי, גם אם הוא חיה תוקפנית, גם אם כדי להגן על עצמה! הפיקסי המסכן הזה - מה היא יודעת בכלל עליו ועל מה שהיה בינו לבין הפיקסית שטרף שמשון? מאיפה זה? הנחישות, האלימות, האכזריות? ואיפה כל זה היה כשהייתה צריכה באמת להגן על עצמה, למה זה לא התפרץ אז? כלפי מי שזה מגיע לו, מי שהכאיב לה וזרק אותה ללא רחמים?.. מירי הורידה את נעלי העקב ויחפה התהלכה לארגז הצעצועים. היא מצאה בו עוד ביצת קינדר צהובה, חזרה והרימה את גופו של פיקסי, עדיין חם בכף ידיה. היא שמה אותו בעדינות בתוך הקופסה וגם דחפה לשם את חתיכת הזכוכית, כמו שפעם היו מניחים את הנשק האחרון של אביר בארון הקבורה שלו. מירי לקחה את שתי הביצים אל הגינה וקברה אותם מאחורי שיח של רוזמרין, אחת ליד השניה. אחר כך היא ישבה בחושך ובכתה, פעם ראשונה מאז השיחה הגורלית לפני שלושה וחצי חודשים. שמשון השתפשף על רגליה והיא ליטפה את פרוותו הנעימה, מרגישה איך ברוח הקרירה מתפוגג הערפל שעטף אותה, נעלם עם אלפי הצפצופים של צרצרי הלילה.

[boker-tov-gidi-gov]

@pugi-bepita @thisisthejellyfish אז תוייגתי ע”י

RULES: Put your whole music library on shuffle and post the first 10 songs, then tag 10 people.

1. אביב גפן - זה רק הלב שכואב לך 2. Metallica - The Struggle Within 3. Iron Maiden - Fear of the Dark 4. Metallica - Th Day that Never Comes 5. Guns n’ Roses - Don’t Cry 6. Ugly Kid Joe - Cats In the Cradle 7. Skid Row - Sweet Little Sister 8. מרסדס בנד - נגמר הכוח 9. Children of Bodom - Are You Dead Yet? 10. תיסלם - תפסיק לכוון אליי

יאללה @ihopeyoucantseeme @marauderspotterlupinblack@letsgetthisbreaddone @justafictionlover @ponetium @shakattakk לא עשרה אבל טוב מספיק

[venushorizon]

‏‎הרוב המכריע של האנושות פשוט לא מוכן. הם לא מוכנים מכיוון שהם הוטמעו בכל תדר הרקע של צלב התכנון(Cross of Planning). מאז תחילת המאה ה -17. מאות ומאות שנים של גישה כזו לקיום, תהליך בניית הציוויליזציה הזה שנכנס עמוק לתוך ההיסטוריה שלנו, עמוק, עמוק לתוך ההיסטוריה שלנו ככוח המנ��ע של ההוויה שבעת המרכז. אני חושב שאחת הדילמות של ההוויה התשעה-מרכזית היא שההוויה בת 9 המרכזים קשורה כל כך עמוק לעולם השבעה-מרכזי. אני חושב שיותר מכל דבר אחר, העידן בו אנו חיים, הזמן בו אנו חיים, הוא אחד הרגעים המשמעותיים האלה, שרק בדיעבד מאוחר יותר תוכל לראות שיש קו בחול שנמשך - והקו הזה נחצה. הדלת נסגרת והיא נסגרת במהירות. אנו נמצאים במחזור הצומת האחרון, של צלב התכנון. זה באמת אומר שהדברים, פשוט מתרחקים מאיתנו, שהתשתית של חיינו, האופן שבו חיינו התחברו, הקהילות שלנו נבנו, הדרך שבה הציוויליזציה שלנו הורכבה, שכל הדברים האלה מתחילים לאט לאט, לפרום. אז, אנו מתמודדים עם זמן, שיש בו השלכות גדולות. ויש לו השלכות גדולות באופן חדש. עבור ההוויה שבעת המרכזות, התמצית של ההוויה שבעת המרכזים הייתה משה. "אני הולך להציל את האנשים שלי. אני אקח את הכוח ואת הכוחות ואני הולך להפיץ את הים ואציל אותך ואני הולך להכות את אויביך. " ותוכלו לראות את הדרך בה הושיעה עם שבע המרכזים ניצלה. זו הסיבה שדתות שבע-מרכזיות הן אותם מנגנונים, החיסכון הקולקטיבי הזה. אך אין עתיד לחיסכון קולקטיבי. העתיד הזה עבר מזמן. זה נעלם. זה נגמר. ההבדל ��וא שכפי שישות בת 9 מרכזים, היא שמירה עצמית. אתה מציל את עצמך. ואתה מציל את עצמך לא על ידי השכל שלך, ואת האומץ שלך, שהוא סרט בן שבע מרכזים. אבל אתה מציל את עצמך, באמצעות מודעות ודרך חוכמה. זה דבר אחר מאוד. להבין את הזמן שלנו, להבין את תדירות הרקע, להבין את העידן שאנחנו חיים בו, הוא להבין שזו לא הדרך, שמנגנוני שליטה קולקטיביים בשלב זה בהתפתחות שלנו - בתוהו ובוהו של הנפש של הקולקטיב, מוביל אלא לקיפוח ואלימות. חייתי מספיק כדי לראות ולחוות בעולם אימה חסרת נפש שלא תאמן בימי חיי, המון. בני אדם הם קופים רוצחים. הם תמיד היו קופים רוצחים. על זה המכנה המשותף הנמוך ביותר. זה תמיד היה ככה. ושום דבר לא שינה את זה. בני אדם שאינם מודעים תקועים, במתודולוגיית העבר שנמצאת סביבם, שהם אינם יכולים להפריד ביניהם. כל מה שיש להיות בן תשעה מרכזים, הוא שזה אתה. אתה המושיע. אתה המשיח. אתה השליח. אתה זה. אף אחד אחר לא יכול להיות זה. אף אחד אחר לא יכול לקחת אותך לשם. רא אורו הו.‎‏ https://www.instagram.com/p/CPWopZDLQxn/?utm_medium=tumblr

[maccabihaifafc]

‏‎פראיירים לא מתחלפים, הם פשוט נמצאים במכבי חיפה לא נשארו דליים: מכבי חיפה שוב פעם כשלה בנסיון לצמק את הפער בפסגה, אחרי שהפסידה 0:2 הערב (שני) לבית"ר בטדי, לעיני אלפי אוהדים ירוקים מאוכזים שקיוו לחזור הביתה עם ניצחון שיחמם אותם בקור הירושלמי. רצונות לחוד ומציאות לחוד והפער דווקא גדל ל-6 נקודות. מכבי פתחה את המשחק בצורה רעה, איבדה בלי סוף כדורים, משחק הקישור וההגנה היו חלשים ונרפים, כשטרנט. מאבוקה ומנחם בלטו ביכולת הלא טובה וחניכיו של לוי פעם אחר פעם הצליחו להביך את האורחים ועטר העלה את קבוצתו ליתרון מצודק אחרי פנדל שנוי במחלוקת של ארד. ניצן בערב נפלא מנע לפני ההפסקה משרי להשוות, אחרי שההולנדי בעט פנדל רע ומקסים גם ניסה את כוחו מרחוק, אך שוער המארחת שוב היה במקום. מחצית שנייה נפתחה בצורה דומה וכהן שהיה גם בערב נהדר השאיר את הירוקים בחיים עם מספר הצלות, מבעיטות של עטר וקריאף. לאחר מכן הייתה התעוררות בצד השני כשחזיזה נכנס במקום מקסים ואשכנזי כמעט מצא את השוויון, אך הבעיטה האדירה שלו נעצרה במשקוף. בלבול בחר להכניס את סלליך לפני שועה והוציא את יאניק, כשבדקה ה-81 הימר המאמן עם חילוף התקפי, כשהוציא את מנחם שהיה חלש והכניס את שועה, בנסיון לחזור למשחק בכל הכוח וירדן כמעט כבש בתוספת, אך נעצר בר��ע האחרון ומנגד כהן בהצלה גדולה מבעיטה של פלומן. לאחר מכן גם ורד לא הצליח להכניע את שוער מכבי מקרוב ובסוף פלומן הכריע עם השני והמזל של האורחים נגמר ובצדק ופלומן גם התלונן על נהמות בסיום ובקהל טענו מנגד שעשה תנועה מגונה וזה גרם כמובן למהומה. לא מובן למה דווקא כשצריך, כולם נעלמים מהמאמן עם הכנה וניהול משחק רע ועד שחקנים עם יכולת שלא אופיינית להם, מפוחדים, מאבדים בלי סוף, לא מרוכזים ופשוט לא עושים את העבודה ומתקשים לעמוד בלחץ ובציפיות כשאפשר להתקרב לצהובים. שחמט של רוני לוי, הכין את הקבוצה נהדר והשאיר את בלבול וחניכיו ללא פתרונות. החילופים שלנו היו צפויים ומאוחרים מדי. רוקאביצה רוח רפאים, שחקני הקישור, מאבוקה, טרנט, מנחם ומי לא... דעתכם על המשחק? איך המאמן תפקד ולמה זה שוב קרה לנו? פראיירים איזה הופעה רעה של הקישור וההגנה, המון מצבים לבית"ר ורק במזל לא הבקיעו עוד ובפן ההתקפי גם היינו חושך. רק כהן הגיע הערב יש שוער בשער. @eliranmhod (@tsahi_reizel_photography 📸 MHOD)‎‏ https://www.instagram.com/p/B8Zmq5nl_0-/?igshid=5aiqtdclob4t

[businessservicesnewshebrew]

לאנתוני בורדיין יש ספר חדש לאחר מותו. להלן מה שקריאייטיבים יכולים ללמוד על מורשת

השבוע הוכרז ספרו הבא של השף והיזם אנתוני בורדיין, מסעות עולמיים: מדריך בלתי היקר. הוא השלים את הספר במותו בשנת 2018. הושלם על ידי עוזרו הוותיק לורי ווליבר, מסעות עולמיים ייצאו באוקטובר הקרוב. וכדאי להדגיש שזהו ספרו האחרון. לפי מה שאני מבין, לא יהיה עוד חומר חדש מאחד המספרים האהובים עלי. מותו הפתאומי של בורדיין זעזע מעריצים רבים, אך זו שקיעה שתמיד מתמודדת עליה כשאתה יוצר, מוביל או משפיע. למעשה, אנו עומדים בפניהם כל הזמן. בורדיין היה על מספיק משקעים - מהתמכרות לסמים רציניים ועד רגעים אובדניים - כדי להבין את הקיצור בחייו. או, כפי שאולי אמר זאת, את הקיצור ליצור. זמן מה לאחר מכן שיתפתי ציטוט קלאסי מבורדיין על תהליך היצירה: אני כותב בבוקר. אני מתעורר, ולפני שיש לי זמן לחשוב על המיליון ואחת הסיבות לא לכתוב, אני מתחיל לכתוב. ואני כותב כמה שאני יכול, ואני הולך, הולך, הולך, הולך, הולך, ואז אני דוחף את זה במגירה. ואני לא מסתכל על זה הרבה זמן. זה היה אחרי הספרים הנמכרים ביותר, סדרות הטלוויזיה הפופולריות ומבצעי מדיה עם שבע דמות. זה היה לאחר שהוא הוכר באופן קבוע בכל רחבי העולם כשנ��ע. זה היה אחרי "הצלחה". הוא רצה להוציא כמה שיותר דברים טובים. הניהיליזם שהודה בורדיין יכול היה לדחוף אותו לחשוב שהחלום יכול להיגמר בכל רגע. אולי הוא לא האמין שההזדמנות תימשך כל עוד היא נמשכה. אני חושב שזה משקף גם את הזמן המוגבל שיש לכולנו בעמדת ההשפעה הספציפית שלנו. זה לא רק מוות. זמנך כמייסד יעטוף כשאתה סוגר חנות, או שאתה לוקח מייסד משותף, או שאתה מוכר את החברה שלך. זמנך כהורה לתינוק נגמר בעוד שנה, ואז אתה קצת הורה של פעוט ואז אתה לא. זמנך כמנהיג או כעובד נכון עד שתמשיך הלאה, או שתקודם וכדומה. ההשפעה, הכוח וההזדמנות שיש לכם כרגע אינם סטטיים. גם אם לא תעשה דבר, העולם שאתה יכול להשפיע עליו ישתנה בכל מקרה. כשכתבתי ספרי תרבות פופ קראתי להם תמונות של פולארויד, מכיוון שההיסטוריה המודרנית תמיד זזה. אם הייתי כל הזמן מנסה לתפוס את זה, הספרים מעולם לא היו גמורים. הם מעולם לא היו נשלחים. עכשיו, אני מבין שכל מה שאנחנו יוצרים הוא תמונת מצב. רק כאשר אנו ממשיכים הלאה, במוות או בחיים, אנו רואים את ההשפעה האמיתית, בדיוק כמו שאנחנו עושים עם בורדיין. עדיף להביא את הערך שלך בזמן שאתה יכול. פורסם בתאריך: 17 בינואר, 2020

[myprism]

זה מייאש ולעמים נגמר הכוח....אוף.

[livesinau]

אז מה קרה מאז תחילת השנה האזרחית ועד השבוע שעבר (1-9.1)?

- השריפה באוסטרליה עלתה הילוך

- ההצפות בתל אביב, באשדוד ובנהריה

- התחלתי לצפות בגיימפלי של פרסונה 2 חלק ב׳ (למרות שאני אוהבת את מאיה אמאנו, הגיימפליי מעייף, אין את העיצוב של החלק הקודם והעלילה קצת איטית. זה לא הכיף שהיה בחלק הקודם)

- אורן חזן נכנס לאח הגדול

- סולימאני חוסל :)

- הזמנתי את הוסט של קאדה

- הזוג שטבע במעלית :(

- טקס פרסי גלובוס הזהב

- הצעדה בניו יורק כנגד האנטישמיות

- העלאת שכר הח״כים (חוצפה של ממש)

- ההתבטאויות של הרב יוסף כנגד העולים מבריה״מ

- שוב עבודות ברכבת :-/

- הלוויה של סולימאני גבתה גם קורבנות

- סיימתי עונה שלישית של בוקו נו הירו אקדמיה

- משה איבגי שוב הורשע בגין מעשה מגונה

- הפאד��חה של מיקי מוכתר ומיכל הקטנה (שהן לא באמת גזרו את השיער)

- סיימתי את הסקיצות לקונספט ארט של הדמויות של מגילת אסתר: גרסת היקום המקביל

- מוטי בן שבת :(

- הפלת המטוס האוקראיני

- נרשמתי להתנדב בעולמות (וכן, כדי לדאוג לקהילת הקוספליי ולתנאים טובים בדוכנים ובשביל שיהיה שינוי, החלטתי לעשות זאת)

- הנסיך הארי ומייגן מרקל עוזבים את בריטניה (וכבר הספיקה לחתום בדיסני)

- ג׳סטין ביבר חולה ליים (לא עלינו)

- דוד ביטן מוותר על תיק החקלאות

- ליקוי ירח חלקי

- אלכס קרב עוזב את האנטומיה של גריי (זה עוד לא נגמר?)

דו״ח צפייה

שי-רה נסיכת הכוח (2018) - פרק 6, עונה 1