#לאמא

[mexashepot]

העובדה שהיא שלחה את הילדים לסבתא שלהם כי החבר הכי טוב של בן הזוג שלה בא אליהם הביתה קורעת אותי מצחוק

[jewelryfactorysblog]

הפתיעו את אמא שלכם עם המתנות היצירתיות והאישיות האלה

כשזה מגיע להביע את האהבה והכרת התודה שלנו, אין מישהו ראוי יותר מהאמהות שלנו. הם היו עמודי התווך שלנו, אנשי סודנו והמעודדות הגדולות ביותר שלנו. אז למה שלא תפתיע את אמא שלך עם מתנ�� מתחשבת ואישית שבאמת תגרום לה להרגיש מיוחדת? Jewelry Factory היא הפלטפורמה הטובה ביותר לקנות מתנות לאמא, מכיוון שהם מציעים מגוון רחב של אפשרויות לבחירה. אחת האפשרויות הפופולריות ביותר עבור מתנות מותאמות אישית היא שרשרת אינפיניטי. הסמל הנצחי הזה מייצג אהבה וחיבור נצחיים. אתה יכול להתאים אותו עם השם של אמא שלך או הודעה מכל הלב, מה שהופך אותו למזכרת אהובה שהיא יכולה לענוד קרוב ללבה. אפשרות פנטסטית נוספת היא שרשרת הלב הפתוח עם תמונה אישית. התכשיט היפהפה הזה מאפשר לך להוסיף תמונה בעלת משמעות מיוחדת עבורך ועבור אמא שלך. זה יכול להיות תמונה משפחתית אהובה או תמונת מצב של רגע בלתי נשכח שחלקתם יחד. מתנה זו מובטחת לעורר רגשות וליצור זיכרונות מתמשכים. אם אמא שלך מעריכה מתנות מעשיות, שקול ארנק מותאם אישית. אתה יכול לחרוט את ראשי התיבות או את השם שלה על הארנק, לתת לו מגע אישי. בכל פעם שהיא מוציאה אותו, היא תיזכר באהבתך ובהתחשבות שלך. לאמהות שאוהבות לעקוב אחר הזמן, שעון מותאם אישית הוא בחירה מצוינת. חרט הודעה משמעותית על הגב או התאם אישית את החוגה עם אבן הלידה או ראשי התיבות שלה. זה לא רק יהיה אביזר מסוגנן אלא גם תזכורת מתמדת להערכה שלך. Jewelry Factory מספק חווית קניה חלקה ונוחה, ומבטיחה שתמצאו את המתנה המושלמת לאמא שלכם. המבחר הרחב של המתנות האישיות שלהם מאפשר לך להוסיף מגע ייחודי, מה שהופך את המתנה באמת מיוחדת במינה. בין אם מדובר בשרשרת, ארנק או שעון, המתנות הללו יעבירו את האהבה והכרת התודה שלכם בצורה לבבית ואישית. ביום האם הזה או בכל אירוע מיוחד, הפתיעו את אמא שלכם עם מתנה יצירתית ואישית מבית Jewelry Factory. תחגוג את האישה המדהימה שהיא ותודיע לה כמה היא חשובה לך.

[krembovanil]

לול

אשכרה

אחזתי בספר ככ חזק מתוך עניין שהחלק הזה נפל (לא זוכרת איך קוראים לזה)

אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לקרוא את הספר ׳אליפים׳ והיא אמרה שיש לנו אותו בבית

רמת יציבות: מצבי הנפשי

[glitter-at-the-panic]

מההודעות שאני שלחתי לאמא שלי בזמן השיעור בקורס פסיכומטרי היום.

[emmafallsinlove]

היה לי משעמם ורציתי לכתוב אחרי הרבה זמן שלא, ופשוט... זה קרה. זה קצת רנדומלי ואין באמת הסבר לקטע הזה חח

קצת על נועה ואביב כי אני מאוד אוהבת אותן והתאהבתי בהן מאוד

מתייגת בלוגים שאולי ירצו לקרוא את זה אני לא יודעת @jewvian @mayalice18 @ani-tolaat-bli-toelet

"נועה?" קולה של אביב נשמע ליד דלת הכניסה, ולאחר מכן נשמע רעש סגירת הדלת. "נועה, הצלחתי להביא קרמבואיים." בת זוגתה בחמש שנים האחרונות הכריזה בהתלהבות, זורקת את מפתחות הרכב אל עבר הקערה שנמצאה ליד דלת הכניסה לדירה שלהן.

"אני במטבח!" נועה קראה, בדיוק מנמיכה את האש כאשר אביב נכנסה והניחה את שקיות הקניות על השולחן, מורידה את המעיל שלבשה ותלתה אותו על ה��יסא במטבח.

"היי." אביב חייכה אליה, מסיטה שערה סוררת אל מאחורי אוזנייה, ורכנה כדי לנשק את נועה. "איך היה שיעור הנהיגה שלך היום?"

נועה שתקה לרגע. "היה בסדר." אמרה, ואז הכריחה את עצמה להמשיך את דבריה, "הוא אמר שרק עוד כמה שיעורים ואולי הוא יגיש אותי לטסט פנימי, ואם הטסט הפנימי ילך טוב אז –"

אביב חייכה והחלה להוציא את הקניות מתוך השקיות. "זה נהדר, לא? תראי איך התקדמת רק בחודש אחד! לי לקח מעל שבעה חודשים אז שהוצאתי את הרישיון." אביב חייכה אליה בעידוד, ונועה הכריחה את עצמה לחייך בחזרה.

כשהתקשרה לבשר לאמא שלה שעברה את התיאוריה (בפעם הראשונה שנבחנה, למען האמת), אמא שלה הייתה שקטה מעבר לקו עד שהיא אמרה: "אוי נונ'לה... בשביל מה את צריכה את זה... את כל כך אוהבת רכבות ותחבורה ציבורית, למה את צריכה את הרישיון הזה, ואם יקרה לך משהו –"

"כי אני רוצה." נועה אמרה, וזו הייתה האמת. או לפחות, חלק ממנה. היא אהבה לנסוע ברכבות ובאוטובוסים, אבל היא גם אהבה לנהוג. מהרגע שעלתה על ההגה בפעם הראשונה נגלה בפניה עולם שלם שהיא לא הייתה מודעת אליו, ואחת המטרות שהציבה לעצמה זה להוציא את רישיון הנהיגה שלה כמה שיותר מוקדם.

"אני פשוט חושבת שזה לא לכולם, נונ'לה." אמא שלה ניסתה לומר בעדינות, "ואת כל כך אוהבת את הרכבות.. בשביל מה את צריכה רישיון.. אני ואבא תמיד אוספים אותך שאת מגיעה לארוחות שישי לפעמים בלי אביב ו –"

"אמא." נועה זוכרת איך החזיקה את הטלפון אז, קרוב אליה, נלחמת בדמעות שאיימו לרדת כשקבעה: "אמא של אביב מצאה לי מורה באזור שאחד התלמידים שלה למד אצלו, וקבעתי לי שיעור נהיגה בשעה 17:00 ואם זה מפריע לך אז אמא של אביב אמרה שהיא תהיה המלווה שלי בחצי שנה הזו, את בכלל לא חייבת."

"נונ'ה..." אמא שלה ניסתה אז, "זה לא מה שאמרתי, מובן שאני אשמח להיות המלווה שלך כשתוציאי את הרישיון, אני פשוט לא חושבת שזה לכולם ו-"

כמו עם הצבא, נועה חשבה לעצמה אז. שניסיתם לשכנע אותי לעשות שירות לאומי במשך חודשים עד שהחלטתי שאני מתגייסת.

"אמא." נועה אמרה, "זה שאת הוצאת רישיון בגיל 17 ומסרבת לנהוג מעל לעשרים שנה זו לא הבעיה שלי." ואז, לפני שתתחרט על דבריה, היא אמרה שהיא חייבת ללכת.

"הינה, קחי." קולה של אביב החזיר אותה אל המציאות, והיא בהתה בבת זוגתה, לפני שהיא ראתה שהיא מגישה לה קרמבו מוקה מאחד הקופסאות שפתחה.

נועה לקחה את הקרמבו ונגסה בו. "ביררתי לגבי ביטוחים היום." אביב נידבה את המידע, "אני חושבת שזה לא יצא כל כך יקר, אלא אם כן ההורים שלך עדיין מתכננים לקנות לך רכב –"

"אני לא רוצה." נועה אמרה, והביטה בסיר האורז שעל הגז, ��וגרת אותו כאשר וידאה שהוא מוכן. "יש לנו את הרכב שלנו, וזה מספיק."

למען האמת, זה מעולם לא היה הרכב שלהן. הסיבה היחידה שנועה קראה לרכב הזה 'הרכב שלנו' זה כי אביב וההורים שלה (ונועה, גם) חיפשו במשך חודשים רכב קטן וקומפקטי, ולבסוף – שהלכו לאחת הסוכנויות לראות את הרכבים – אביב התעקשה שגם נועה תשב במושב הנהג.

"אבל אין לי רישיון." נועה מחתה אז, והביטה בבת זוגתה בבלבול קל.

"אז מה?" אביב הביטה בה בחזרה, "שימי את הידיים על ההגה, תרגישי אם הוא נוח לך, תקרבי את הכיסא – את מזיזה את הידית שם בצד בשביל זה." היא הסבירה בעדינות, ונועה זוכרת איך הן ישבו לפחות שעה וחצי ברכב הלא מונע, עם דלת הנהג פתוחה, וידיה של נועה אחזו בהגה עד שמרפקי כפות ידיה היו לבנות, עד שהיא הרגישה שאולי – זה הרכב שהן צריכות.

הוא היה קטן, בצבע אדמדם לכיוון בורדו, והיה עליו כמה שריטות מהפעם ההיא שאביב נתקעה בברז כיבוי לפני שנתיים, אבל זה היה הרכב שלה, האחד בו הן נסעו בו לטיולים בצפון ולים המלח, עם מערכת הרדיו הישנה, עם קורא הדיסקים שאביב התעקשה שיהיה שם כי ‘אני אוספת אותם כמו פוקימונים’ ונועה זוכרת איך היא צחקה מזה אז. האחד שהשאירו בשדה התעופה שנסעו לחו"ל לשבועיים, האחד שהיה שייך להן, בכל מובן המילה.

ונועה לא רצתה שההורים שלה ינסו לקנות לה רכב אחר, מתקדם יותר, או שהם ינסו לגשר על הפער ועל השיחה שקרתה עם אמא שלה בטענה שהם מוכנים לקנות לה רכב שהוא לא שנת 2009 לדבריהם ("הרכב של אביב הוא שנת 2015" נועה אמרה בקור, "ואנחנו אוהבות אותו ככה.")

"אה." אביב אמרה, ונועה הביטה בה שוב, מנסה להתנתק מהמחשבות שמילאו את מוחה כאשר אביב סיימה לסדר חפיסות הפסטה בארון במטבח, ליד השימורים וקופסאות הקרמבואים במדף הממתקים במגירה התחתונה. "אז ביררתי לגבי ביטוחים, היה לי קצת כמה שעות פנויות בפקקים בדרך הביתה."

"מצאת משהו מעניין?" נועה התיישבה באחת הכיסאות במטבח.

"מבחינת ביטוחים? לא ממש." אביב הודתה. "אמא אמרה שהיא תתקשר לכמה חברות ותעשה השוואת מחירים, כי גם ככה צריך לחדש את הביטוח בעוד חודש, ואז כבר נוסיף אותך."

"��מה אם לא אוציא את הרישיון בעוד חודש?" נועה הניחה את הקרמבו על השולחן, חרדה עולה בה מהמחשבה הזו.

"אז נוסיף אותך לביטוח בעוד חודשיים." אביב אמרה, כאילו זה לא עניין גדול, ואז פנתה לכיוון הכיור, שוטפת את ידיה לפני שמזגה לעצמה אורז ולצידו שעועית שנועה הכינה מוקדם יותר בערב.

"את רוצה גם או שאת רוצה לסיים את הקרמבו קודם?" אביב שאלה.

"אני אסיים את הקרמבו." נועה אמרה.

אביב חייכה אליה ברוך. "אין בעיה." היא התיישבה בשולחן המטבח.

נועה קמה בכדי להכניס את החפיסה הפתוחה אל מגירת הממתקים שלהן.

"נועה," אביב קראה.

"כן?" נועה לא הסתובבה אליה עדיין.

"תשאירי אחד בחוץ גם בשבילי."

[jewvian]

אבישג סמברג - את עדיין אלופה בשביל כל עם ישראל! הרצון שלך להקדיש את הניצחון לחיילים ולחטופים זה הדבר הכי טהור שאפשר לרצות, את פשוט נשמה ��מיתית וספורטאית אדירה!

אני לא אשכח בחיים את הניצחון שלך בטו��יו, את החיוך האדיר, את הכביסה שהשארת לאמא שלך בבית. לא משנה לאן תמשיכי מכאן אני בטוחה במאה אחוז שהמדינה תהיה מאחוריך!

קחי לך זמן לנגב את הדמעות ולנשום עמוק. אנחנו נקבל אותך בחיבוק ענק וזרי פרחים לא משנה מה.

[laineystein]

מזל טוב לאמא החדשה!! מאחל לכם את כל הבריאות ואושר בעולם, ושהילדון יגדל לעולם טוב יותר ממה שיש לנו עכשיו

Thank you and Amennnnn ����

[hamoralimona]

אין כמו להתקשר לאמא מאוחר בלילה לברר לגבי נסיעות למחר ולגלות שסבא נפטר

[cinderbagels]

חחחח יצאתי היום לדייט ראשון עם מישהו ודוקא הלך נחמד שזה הפתיע אותי כי אני מה זה לא בראש של דייטים בשנה האחרונה. מאיזושהי סיבה החלטתי לספר לאמא שלי בטלפון על הדייט. אמא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, כל כך מתרגשת שיצאתי לדייט על דעת עצמי, שומעת שהבחור צלם (פגשתי אותו באירוע) אומרת "איזה יופי אני אוהבת צלמים, בעולם אחר גם אני הייתי הולכת למקצוע הזה." אוקי אמא? פעם ראשונה שאני שומעת את זה. ואז אני מספרת שהבחור ��ילוני מבית חילוני, והיא, הרבנית אמא שפוסקת הלכה המסתובבת בבתי מדרשות, אומרת "כן כן יופי יופי יופי אנחנו אוהבים חילונים זה גם בסדר."

היא כל כך נואשת שאני יכולה להגיד לה שהוא דרקון מבוליביה והיא רק תתרגש שבכלל דיברתי עם בן

[cosmik-homo]

הממשלה והתקשורת שלנו הרכיזו בגאווה ובאופן סופי על מה שאני מנסה להסביר לאמא שלי כבר שבועות- מבחינת ישראל, התייחסות למציאות הנוכחית בהקשרה ומתוך הבנה שלה היא התקפה ישירה. המדינה מסרבת לקחת בחשבון את המניעים והאינטרסים של הפלסטינים, כי היא מסרבת להכיר שהם *קיימים*, שהסכסוך הזה עוסק בעוד משהו חוץ מ"ברבריות רצחנית פנימית", כמו שאומר נתניהו למקרון, של החמאס. בין אם מדובר בדובר האו"ם או בהשתקתה הגסה של יוכבד ליפשיץ, הסטטוס הרפואי שלה והחוויה שלה- ה

lived experience,

שהיא חייתה, בגוף, כי שהיא תגיד שטיפלו בה היטב זה "מקדם נראטיב של החמאס". הטענה של הממשלה שהשבי שלה היה מבויים והחמאס הם נאצים, טענה שהגוף מבחוץ יודע יותר על המציאות מהאישה הזאתי שהייתה בפנים.

אי אפשר להתמודד נכונה ובחוכמה עם סיט��אציה כשמסרבים להבין אותה. בורות והכחשה כזאת של מקבלי החלטות שוות ערך לרופא שמכחיש קורונה. ההכחשה הזאת סיכנה ומסכנת את חיי החטופים- התערבות בין לאומית הוציאה אותם אחרי שאנחנו סירבנו להתדיין- ובכלל, מדיניות כזו שפוסלת משא ומתן על תוכן אמיתי, של עצם ההכרה בתוכן האמיתי של הסכסוך הישראלי פלסטיני, מסרבת לחשוב על כל פתרון שלא כולל אש ופצצות, ומעצים מעגלי דמים, מסכנת את כולנו ואת הסיכויים לעתיד טוב יותר למישהו ברצועת הארץ הזו.

גם אם רק חצי מהדיווחים שיוצאים מעזה אמינים ונכונים, זה מתחיל להיות חצי יותר מדי בשביל העולם המערבי, ובסופו של דבר הוא יתנתק מאיתנו. זה חצי יותר מדי לכל אדם שיש לו לב ועיניים ואמונה אמיתית שכל חיי האדם שווים, ש-אל לו לאדם לרצוח. ובקצב הזה, זה עשוי להיות יותר מהאחוז השווה של מידע אמין, נכון ולא מוטה שקיים לא רק בתקשורת המיינסטרים הישראלית- שכבר מעבירה כותרות בסגנון "לשטח את עזה" שבועיים- אלא בתודעה הישראלית והשפיות הישראלית בכלל.

[david-goldrock]

הם כמו ילד בכיתה ו אחרי שיעור חנ"מ שמסביר לאמא שלו על מחזור

[hamgashit]

סיפור אמיתי: לא הסכמתי להיוולד 💙 התכרבלתי בזווית הפוכה בתוך הרחם והרופאה נאלצה לסובב אותי מבחוץ ולהכאיב לאמא עד שמוקמתי כמו שצריך...אבל! חזרתי לזווית הקודמת אחרי חצי שעה, כי ככה היה לי נוח 😡 הן ויתרו והבינו עם מי יש להן עסק (((קיסרית עקשנית))) וכך בעצם לא נולדתי אל עולמנו האכזר, אלא נתלשתי מתוך שנ”צ פרימורדיאלי עמוק ועד היום אני עדיין בשוק. 🐢 מוזמנות.ים לתמוך בהדסטארט שלי ולהזמין את הספר "חמגשית פתיתים ואפונה בלב" - אבל לא בכוח - רק באהבה, פסדר? פסדר. תודה רבה ובהצלחה לכולנו 🙏

[a7david]

You are three years old and you have a brother. He got a name from the Bible, just like yours. You are three years old and from now on you're gonna love him more than anyone.

אתה בן שלוש ויש לך אח. הוא קיבל שם מהתנ"ך, ממש כמוך. אתה בן שלוש ומעתה ואילך עומד לאהוב אותו יותר מכל דבר אחר.

You are six years old and start school. You don't really like it. You can't hear the teacher or concentrate. You don't know what to do.

אתה בן שש ומתחיל כיתה א'. אתה לא ממש אוהב את זה. אתה לא שומע את המורה או מצליח להתרכז. אתה לא יודע מה לעשות.

You are eight years old and have a baby sister. She is so tiny and you love it. But you barely see her.

אתה בן שמונה ויש לך אחות צעירה. היא כל כך קטנה ואתה אוהב את זה. אבל אתה בקושי רואה אותה.

Your mother is always with her in the hospital. You can see how much she tries to be with you and your brother, but she's not really with you. Her mind is with your sister. You are with your sister.

אמא שלך תמיד איתה בבית החולים. אתה רואה כמה היא מנסה להיות איתך ועם אחיך, אבל היא לא באמת איתכם. ליבה נמצא עם אחותך. אתה נמצא עם אחותך.

Everything you ever had, you are willing to give just to not see your mother cry. When she tells you your sister's gone, all you can say is, "I'm sorry."

כל מה שאי פעם היה לך יכול להישרף בשנייה אם זה אומר שלא תיאלץ לראות את ��מא בוכה. כשהיא אומרת לך שאחותך איננה, כל מה שאתה מסוגל לומר זה, "אני מצטער."

You still can't listen in class. Your brother is so smart but he can't even go through the day in pre-school. Your life will never be the same.

אתה עדיין לא יכול להקשיב בכיתה. אחיך כל כך חכם אבל הוא לא יכול לעבור את היום אפילו בגן. חייכם לעולם לא יחזרו להיות אותו הדבר.

You are nine years old and have ADHD. You take your pills but hate them. You finally understand- how much you missed.

אתה בן תשע ולקחו אותך לאבחון. אתה לוקח את הכדורים שלך אבל אתה שונא אותם. סוף סוף אתה מבין - כמה פספסת.

You are now ten, and now you have another sister. She looks different. Blonde hair, bright eyes and a laugh that makes you feel so happy. Your mom loves her so much, you can't really spend time with her.

עכשיו אתה בן עשר, ויש לך אחות צעירה נוספת. שיער בהיר, עיניים בוהקות וצחוק שגורם לך להרגיש כל כך שמח. אמא שלך אוהבת אותה כל כך, אתה לא מצליח לבלות זמן איתה.

You are eleven years old and fell in love. With music. With the guitar. With sounds and glory and feelings.

אתה בן אחת עשרה והתאהבת. במוזיקה. בגיטרה. בצלילים ותהילה ורגשות. התאהבת במנגינות ומוזיקאים.

You are thirteen years old. not only you have a bar mitzvah and new friends, also a new baby sister. She looks like your brother when he was a baby, and you know he can see it too. You don't get to her because he always takes her. You rather spend time with your friends anyway.

אתה בן שלוש עשרה. לא רק שהייתה לך בר מצווה ורכשת חברים חדשים, נולדה לך גם אחות תינוקת. היא נראית כמו אחיך כשהוא נולד, ואתה יודע שהוא גם יכול לראות את זה. אתה לא מגיע אליה כי הוא תמיד לוקח אותה. אתה מעדיף לבלות עם החברים בכל מקרה.

Every time you're with you're brother and sister, the ones you can talk to, you realize how smart they really are. You feel proud because these kids can actually make your mom happy.

בכל פעם שאתה עם אחיך ואחותך, אלה שאיתם אתה יכול לדבר, אתה מבין כמה חכמים ונבונים הם. אתה מרגיש גאה בעצמך כי הם הילדים שיכולים להביא לאמא שלווה.

Until your brother is a teenager who is too smart to be a good friend. So different from what you believed him to be, but still your brother. Still alive. Of course you love him.

עד שאחיך מתבגר שחכם מדי בשביל להיות חבר טוב. הוא כל כך שונה ממה שהאמנת שיהיה, אבל עדיין אח שלך. עדיין חי. ברור שאתה אוהב אותו.

You take another look at your sisters. They don't have evil in them whatsoever. Your sister is like you. She even reminds your mom of you. To you, she will forever remind you her big sister.

אתה מביט פעם נוספת באחיותך. אין בהן רשע בכלל. אחותך כמוך. היא אפילו ��זכירה לאמא אותך. בשבילך, היא תמיד תזכיר לך את אחותה הגדולה.

You are eighteen years old and barely finished school. Doesn't matter right now, cause you're recruited to the military. You're gonna be a fighter. Save lives. Be a hero. Except you are eighteen. You don't even get the chance.

אתה בן שמונה עשרה ובקושי סיימת בגרות. לא משנה כרגע, כי אתה מתגייס לצבא. אתה עומד להיות לוחם, קרבי. להציל חיים. להיות גיבור. רק שאתה בן שמונה עשרה. אפילו לא קיבלת את ההזדמנות.

You are in your twenties and pretty much settled down. You're sure she is "the one." You can't stand other people criticize her. You feel like you disappoint them somehow.

אתה בשנות העשרים לחייך ובעיקרון כבר התמסדת. אתה בטוח שהיא "האחת." אתה לא מסוגל לסבול ביקורת של אנשים אחרים עליה. אתה מרגיש כאילו איכזבת אותם איכשהו.

But nothing is important when you sing, from the top of your lungs, in your favorite artist concert, when the love your life holds you because the real you is amazing.

אבל שום דבר לא חשוב כשאתה שר את כל כולך בהופעה של הזמר האהוב עליך, עם אהבת חייך מחזיקה אותה כי האתה האמיתי הוא מדהים.

You are twenty seven years and your country is in distress. You are at war. You still think of your family and tell your partner you just hope your brother is fine. After your sister died, you can't see your parents cry and mourn again.

אתה בן עשרים ושבע והמדינה שלך בסכנה. אתה במלחמה. אתה עדיין חושב על משפחתך ואומר לבת זוגתך כמה אתה מקווה שאחיך בסדר. אחרי שאחותך נפטרה, אתה לא יכול לראות את ההורים שלך בוכים ומתאבלים שוב.

You go into the battle field. You take care of your soldiers. You get letters from the family and your long life partner. The last one you read says your brother is fine. Your sisters are doing great. Your partner moved in to your new house. You suddenly feel peaceful. The outside world will be okay.

אתה נכנס לשדה הקרב. אתה מטפל בחיילים שלך. אתה מקבל מכתבים ממשפחתך ובת זוגתך. אתה קורא שאחיותך מסתדרות. הבית החדש שלך מחכה לך עם אהבת חייך. אח שלך בסדר גמור. לפתע אתה מרגיש שליו ורגוע. העולם החיצון יהיה בסדר גמור.

You don't come back home.

You come back home in a coffin.

אתה לא חוזר הביתה.

אתה חוזר בארון קבורה.

[letaot-ze-magniv]

הלכתי לעזור לאמא שלי לסחוב קניות כמו שהיא ביקשה. בדרך ראינו שחרור. הצבעתי עליו ואמרתי לאמא שלי שיש שם שחרור. היא אמרה לי להפסיק להצביע עליו כי אני מביך אותה ואני מתנהג כמו ילד קטן.

שאלתי אותה על זה אחר כך. היא חושבת שאני מתנהג כמו ילד קטן ובאמת הבכתי אותה והיא חושבת שאני צריך לשנות את ההתנהגות שלי כי להצביע על ציפורים ברחוב זה לא הולם.

וגם הייתה לה החוצפה לטעון שהעניין שלי בציפורים, דבר נורמלי שמשמח אותי, יתפתח לאובססיה של אוסידי. אני מאובחן עם אוסידי והחרא הזה גרם לי לרצות להתאבד הרבה יותר מפעם אחת. זה כל כך טיפשי וחצוף ופוגע ופשוט. למה. למה.

עכשיו אני עצוב ופגוע ומרגיש חרא על זה שהיא הורסת לי את אחד הדברים שהכי משמחים אותי כרגע. איזה טוב זה כשיש את אמא.

[flowers-and-pollen]

This restricts me very much

Anyway, wont stop me cant stop me

1. starlight (muse)

2. שיר לאמא (alon eder)

3. לילה עיר (maor cohen)

4. where the streets have no name (U2)

5. Witchcraft (vian izak)

6. Golden dandelions (Barns Courtney)

7. שיר אהובת הספן (Rita)

8. Counting stars (OneRepublic)

9. I Lived (OneRepublic)

10. קולנוע לב (Jane Bordeaux)

11. Dirty paws (of monsters and men)

12. Snow (red hot chilli peppers)

13. Ship in a bottle (fin)

14. Eleanor rigby (cody fry's version)

15. Iris (the goo goo dolls)

16. ענן (karolina)

17. Somewhere only we know (keane)

18. Headstones and land mines (lizzy McAlpine)

19. Good riddance (green day)

20. King and Lionheart (of monsters and men)

Some of these are because of the words, most of these are because of the vibes. This was very hard to do but no one said it had to be in english >:) all of this are actual real songs i'll put 11-20 in a reblog

hello character playlist maker. i want to play a game. you must make a 20 song character playlist for any character of your choosing. but if you use any song by Mother Mother or Lemon Demon, the computer will explode. you have 30 minutes. make your choice.

[emmafallsinlove]

אמרתי לאמא שלי שאם צריך אני אממן את משרד הרישוי עד שאעבור את התיאוריה והיא צחקה וגם אני אבל בלב קצת בכיתי