#זה כל כך מגניב!

[idasmith]

תראו מה איידה נתנה לי במתנה!!! תודה איידה❤️✈️

[michael-physicsboi]

אז התחלתי לקרוא את "בשורות טובות" לאחרונה...

[problemcore]

letter to the two hlvrai cosplayers i saw today at the convention: i dont actually know if you use tumblr. but i was so excited about seeing you that i forgot to ask for your social medias. oops. you guys were so cool i exploded immediately upon seeing you. goodbye

[thirdblogsacharm]

התחלתי אקסמן 97 (כל הזקנים באתר שראו את המקורי להתפקד). ואני חייבת להגיד שיש משהו צורם בלראות את סדרה כזו בתקופה כזו.

כל הרעיון של אקסמן זה מטפורה לחיים כמיעוט נרדף. ואפשר לפרש את זה בתור כל מיני מיעוטים ספציפיים, אבל היות ששני הכותבים שיצרו את הקומיקס יהודים (והחבר הכי טוב של אחד מהם נרצח בפעולת טרור פלסטינית), ואנטגוניסט הראשי (אריק/ מגנטו אהובי) לא רק יהודי אלא ניצול שואה; טראומה ספציפית ליהודים כמעט לחלוטין, סביר להניח שבראש ובראשונה המיעוט המדובר הוא יהודים (יש עוד כל מיני רמזים שתומכים בתיאוריה הזו: כמו הארץ שהאוכלוסייה שלה רק מוטנטים ונאבקת לקבלה ע"י האומות המאוחדות או משהו. אבל בסדרה בקושי דיברו על זה ולא קראתי את הקומיקס אז אל תבדקו אותי)

בעקבות כך, נוצר אי נוחות מסויים בצפייה בסדרה שאינה כתובה כרגע ע"י יהודים מכמה סיבות:

1.כבר משני הפרקים הראשונים ברור שנעשה מאמץ להפריד את היהדות מהזהות של המוטנטים בכלל והזהות של אריק בפרט, כאילו המילים יהודי ושואה הן מילים גסות. קראתי איפשיהו שאפילו שינו לחלוטין את סיפור הרקע שלו עבור הסדרה ושהוא כבר לא ניצול שואה אפילו, אבל אני לא יודעת אם זה באמת נכון (זה פשוט נשמע נוראי/ הזוי מידי מכדי להיות נכון)

2. בפשטות, אני לא סומכת על כותבים לא יהודיים לייצג בסדרה דילמות מוסריות בעלות עומק ושכבות ואינטרפרטציות שונות כשהם כנראה (כמו 99.99999% מהגויים שלא חיים כאן) תומכי פלסטין ללא שום עיניין להבין את הצד שלנו כי זה מה שאופנתי.

כל תעשיית הקומיקס המודרנית כפי שאנו מכירים אותה נבנתה ע"י יהודים כמעט לחלוטין, אבל מאבקים של יהודים- סיפורים של יהודים- זה לא מגניב יותר. בטח לא עכשיו. אז מסלפים את זה לכל מיני מאבקים אחרים (זכויות אפרו אמריקאים, זכויות להט"ב וכו) אלו מאבקים שקיימים. גם במקור אלו מאבקים שקיימים. אבל עכשיו הרבה יותר אופנתי להפוך אותם למאבק העיקרי, ולמחוק את המעט ייצוג שהיה לנו במדיה מערבית גם ככה.

[emmafallsinlove]

בגלל שאני ערה ולא מצליחה לישון החלטתי שאעשה לכם ✨הול קניות✨ מהחנות מרצ׳ של טיילור (והארי סטיילס קצת) בקמדן מרקט.

דיסקליימר קל: כל פריט שמוצג כאן יכול להימצא באלי אקספרס ב-30 ש״ח כולל משלוח אבל יאללה, העיקר החוויה.

נתחיל עם, כמובן, חולצות אייקוניות ביותר שקניתי כי הרגשתי שמה, באתי עד לפה לקנות מרצ׳ ולא אקנה?

אייקוני, קליל, תמיד הפיל אותי במאסטרמיינד כי בחרתי באופציות האחרות אבל להופעה של וינה רציתי שאני ואמא שלי נעשה אאוטפיט תואם שמבוסס על החולצות האלה של רד. ובכן, איפה אני ואיפה ההופעה בוינה. מזל שאני דחיינית שדוחה הכל לדקה ה-90 אז לא הלכתי להכין את זה בארץ, אבל לקנות את זה בחו״ל? כן, למה לא, סגירת מעגל נחמדה ותחושת עוקץ שיכולתי להשיג באלי בפחות מזה.

הרבה שאלות למי שלא מבין את הבדיחה או הרפרנס או השיר, לחלוטין ישמש כפיג׳מה אבל הארי סטיילס היה לובש את החולצה הזו הרבה ואז טיילור כתבה שיר בשימוש המשפט הזה שהוא מבת הים הקטנה… לא רוצה להיות סוויפטית מעצבנת אבל אולי היא תוציא גרסת סטייל עם הארי בקרוב? (סתם, זה לא יקרה)

חמוד, מגניב, לא היה שם אברמור והסתכלתי על המוכר בזעם שהוא המשיך להגיד ״ירוק ו-ורוד״ אם אתה מוכר מרצ׳ של טיילור, תדע לפחות את שמות האלבומים, אחר כך גם הוא לא הסכים לתת לנו להחזיר חלק מהפריטים אז נתקעתי עם זה ולמחרת ענדתי את האחד של דביו כי זה התאים לי לאאוטפיט וגם הייתי צריכה להצדיק את הסיבה שקניתי את זה.

האם עמדתי שעה מול מחזיק המפתחות הזה עד שבחרתי אותו? התשובה היא כן, כמובן. היה שם עוד מגניבים, כמו פלורידה ועוד שירים מטטפד אבל הלב שלי בחר the alchemy אבל אם הייתה אופציה של imgonnagetyouback או קסנדרה קחו את כל הכסף שלי תביאו לי את זה.

אני לא חושבת שצריך להכביר במילים בנוגע למחזיק המפתחות האייקוני הזה. ברגע שראיתי אותו לקחתי. מצב נפשי: 24/7 מלבד שבתות שם אני לא פרודוקטיבית כל כך.

זה קניתי בשביל אחותי ואישית ממש נעלבתי שהמרצ׳ של הארי נראה טוב יותר ומאז לא קניתי לה כלום כל ה4 ימים האלה, משכנתא המוכר שם לקח לי על השטויות האלה 🙃

זה הוא אמר לי שזה בחינם אבל נראה לי עשה עליי קופה אבל לקחתי כי חינם מה לא אקח? אקח. הוא גם ניסה לדחוף לי כל מיני דברים של וואן דיירקשן, כנראה לא שמע שהם התפרקו ב-2015 ואין לי מה לעשות עם יומן שנתי של שנת 2010-2011, עברו איזה 14 שנה מאז.

האם החנות שווה את זה? לא, האם מגניב להסתובב שם? כן, האם אפשר להשיג את כל זה באליאקספרס בפחות מ-30 ש״ח כולל משלוח? כמובן. אבל אם אתם טסים ללונדון, והולכים לחנות הזו, תהנו. העיקר החוויה☺️ (והנזק הכלכלי בכיס על השטויות האלה אבל)

[letaot-ze-magniv]

לטאות זה בהחלט מגניב.

הממשלה? לא כל כך.

עובדות עובדות עובדות

העובדה הכי גרועה היא שהיינו במצב טוב בהרבה עם שלוש איגואנות וחרדון היו מצביעים בכנסת במקום… הכנסת.

[jewvian]

איך את רואה את החבר׳ה מהמפקדת אחרי השחרור?

שאלה טובה. אם יש פה מישהו שכבר היה בצבא והשתחרר - הם יודעים שחלומות לחוד ומציאות לחוד חחח כי השחרור לא תמיד מביא איתו את מה שחלמנו וחשבנו שנרגיש כשהכנו לוח פז"ם.

בגלל זה אני חושבת שצימר תסבול הכי הרבה. זאת שהכי רוצה להשתחרר ומתה לעוף מהמסגרת הדפוקה שהכניסו אותה אליה תקבל את השוק הכי גדול כשהיא תגלה שהאזרחות, בחודשים הראשונים לפחות, היא לא כזאת מהנה. או שהיא ישר תמצא עבודה ותיכנס לעוד לופ של מסגרת שלא טוב לה בה, או שהיא תטוס לטיול הגדול ותחפש את עצמה באלף דרכים שונות. יקח לה זמן להתרגל.

אני חושבת שגם צליל תקבל איזה שוק, במיוחד אם היא תשתחרר מוקדם בלי קצונה או שפשוט לא יאריכו לה את הקבע אם וכאשר. למרות שאחרי העונה השנייה והפרק שבו היא קיבלה כמה כאפות מהמערכת, אולי היא תקבל את השחרור כמו שצריך. יהיה לה גם קשה להסתגל לחיים שאחרי הצבא, אבל אם היא תתמיד בתהליך ההתפכחות שלה היא תצא מזה יחסית מהר. אולי תעבוד עם אבא שלה, או שתמצא איזו עבודה זמנית שתתגלגל להיות עבודה במשרה מלאה, תחסוך כסף ללימודים. טיול אחרי צבא? לא קיים. היא תעשה את הדרך הכי מהירה לתואר.

נועה הולכת גם לסבול, היא הרי חיה על הצבא בכל כך הרבה מובנים. היא גם עברה סוג של התפכחות לגבי המערכת, כמו צליל, אבל אני חושבת שאצל נועה הקשר לצבא הרבה יותר עמוק. בפעם הראשונה בחיים שלה (כנראה) היא מרגישה שהיא נמצאת במקום הנכון, שזאת המסגרת שמתאימה לה, למרות המכות והכאפות והסבל, יש משהו נורא מסודר בהיררכיה הצבאית ובחוקים - וזה מתאים לה. אם לא יאריכו לה את הקבע אז היא כנראה תחפש איזו אלטרנטיבה למערכת הזאת. טיול אחרי צבא לא מדבר אליה, בעיקר אם זה דורש להתחבר לאנשים חדשים, אז אולי כמו צליל היא גם תחפש משהו ללמוד או לעבוד באיזה משרד עם כללים ברורים והיררכיה - משהו מוכר.

בגזרת אלה שיהיה להם יותר קל חחח ספיר נראה לי נמצאת בטופ. הצבא אצלה מרגיש כמו נקודת מעבר, נקודה נוספת על מפת החיים. היא הועזבה לבסיס אחר, אני לא יודעת איך היא ממש מרגישה לגבי כל הסיפור הזה כי הקשר איתה נותק, אבל היא אחת הדמויות שאני לא דואגת לגביה. היא יכולה לחתום עוד שנים קבע ולסיים רס"ר ומעלה, היא יכולה להשתחרר בהזדמנות הראשונה ולצאת לטייל בכל העולם, היא יכולה להכיר מישהו חדש ולהשתקע איתו באיזו פינה בזמן שהיא עושה את התואר השני שלה - כאילו זאת ספיר חח היא אחת הדמויות הכי מעוגנות לפי דעתי. הכל אפשרי אצלה.

גם אצל שמרית הכל הולך להיות צ'יל. היא טיפוס ר��יש, כן, אבל הצבא אצלה לא תופס מקום מרכזי. היא תסיים את השירות, תגיד ביי ביי יפה ותצא אל העולם הגדול. רילוקיישן? מתאים לה לחלוטין. היא יכולה להתסגל לכל מקום, היא תוציא את המיטב מהמסע הזה שנקרא החיים, היא אולי תלמד או תעבוד באיזה פאב מגניב בניו יורק או ברלין. כמו ספיר, אני לא דואגת לה בכלל. אני רק מקווה שהיא תצליח למצוא איזו פינה לעצמה, כי ��ם חיי נוודות, כמו שאני מדמיינת לה, יכולים להימאס בסופו של דבר. אה, ושפאקינג תלבן את היחסים עם נועה בשביל בריאותי האישית חח

מייקי הוא גם טיפוס שמסתגל לכל מקום, יש לו אופי טוב ויש לו ראש יציב על הכתפיים. הוא חייב לחתום קבע ולסיים בתור קצין מוערך, הצבא צריך מפקדים עם האישיות שלו חח אני לא יודעת בוודאות מה הוא יעשה אחרי השחרור (בתקווה אישית שהוא יסיים בתור מ"פ איפשהו) אבל הוא יסתדר בכל מקום. או שהוא ישתקע בארץ או שהוא יחזור לארה"ב, הוא ילמד ויעבוד וכולם יימשכו אליו כמו מגנט בכל מקום שהוא ידרוך בו. הוא ילד זהב ואני אוהבת אותו כל כך!!

נקודות קטנות על דמויות אחרות:

טולי חייבת לתבוע את האימ-אמא של הצבא על הנזק שעשו לה. שתשתחרר, שתמצא בת זוג אוהבת ותמשיך הלאה. מגיע לה את כל הטוב שיש בעולם.

כפיר חייב לצאת מהצבא ולמצוא תחביב. מאחלת לו בהצלחה כי החיים יאכלו אותו מהר.

דורין צריכה להיות הרמטכ"ל, היא לא הולכת להשתחרר בשלושים השנים הבאות.

יוגב או שידפוק את הראש בהודו או שיקים סטארטאפ מצליח. אחד מהשניים.

חגו צריכה להיות רס"ר משמעת או לחתום קבע בכללי כי היא כל כך טובה במה שהיא עושה. אבל הצבא לא תמיד פייר אז אני מאחלת לה לסיים את השנתיים כמה שיותר מהר בלי בלאגנים ומבלי שעולם הפשע יקרא לה.

ערבה עובדת בחנות קטנה וטוב לה והיא שמחה עם החיים.

זהו אני חושבת? לא נראה לי שפספסתי מישהו חח תודה על האסק המעניין! עכשיו בא לי לכתוב פיקים על החיים של כולם אחרי השחרור 😬

[corgicupcake]

שכל אחד ייכתוב את סוג האייל האהוב עליו

כי איילים זה מגניב.

אני אתחיל: אייל המושק. למה, אתם שואלים? ובכן, כי הם האיילים הכי טובים!

הם איילי ערפד שמחכחים את התחת על עצים.

Look at these guys!

הם כל כך מגניבים!

[dontcrytomdontcrylikebulgarian]

אני רוצה לדבר על א-מיניות.

תראו, א-מיניות היא נושא קצת רגיש עבורי. זה דיסוננס מתמיד. זו הגדרה שאני לא מצליחה לאמץ אבל גם לא מסוגלת לדחות על הסף; מעיל שאני לא מעזה ללבוש אבל לא יכולה להניח.

אז אני עומדת כאן, עם מעיל של א-מיניות בידיים (ועוד באוגוסט) ולא מוצאת מילים להסביר.

ואתם יכולים לשאול: "מה הבעיה? אם את לא מרגישה בנוח להגדיר את עצמך כא-מינית פשוט אל תגדירי עצמך כאחת. את לא חייבת."

ואתם צודקים, כמובן, אבל הבעיה. הבעיה היא שהייתי כנראה מרגישה בנוח עם ההגדרה הזו אלמלא כל החיים שלי היו מלמדים אותי שיש בזה מין הבושה.

הבעיה היא שאני מסוגלת להתלהב מכך שמצאתי פיג'מה בצבעי הדגל הא-מיני אבל לא מסוגלת לקרוא לעצמי אחת בפה מלא, בלי להוסיף הסתייגות.

הבעיה היא שאני עדיין מחכה לראות אם זה ישתנה, עדיין מחכה לראות אם עומד להיות לי חם מכדי ללבוש מעיל.

הבעיה היא שביום שהבנתי שאני כנראה א-מינית הדבר הראשון שעשיתי היה לבכות.

הבעיה היא שאני לא מסוגלת לקרוא לעצמי א-מינית בלי להוסיף כנראה.

הבעיה היא שאנשים תמיד מופתעים כשהם מגלים שאני אוהבת הומור מלוכלך ובדיחות כחולות, אבל אף פעם לא מופתעים כשאני מספרת להם שאני (כנראה) (על הסקאלה) א-מינית.

הבעיה היא שאני נראית כמו א-מינית, שיש לי ווייב של א-מינית, שאני מתאימה לסטריאוטיפ.

הבעיה היא שיש סטריאוטיפ.

הבעיה היא שאני לא זוכרת אם אני באמת אוהבת בדיחות כחולות או אם אני פשוט אוהבת את התגובה של אנשים.

הבעיה היא שהתחלתי עם זה הרבה הרבה לפני שהבנתי שאני (על הסקאלה) א-מינית.

הבעיה היא שבחברה שלנו להיות חסר עניין במין זה ילדותי, זה משעמם, זה פתטי, זה סאחי, זה חנוני, זה לא מגניב, זה הדבר האחרון שילדה שחושבת שאף אחד לא אוהב אותה צריכה.

הבעיה היא שעניין במין לא יכול להיות קשור בתודעה הקולקטיבית אל תכונות אופי, ואסור שיהיה.

הבעיה היא שסקס לא יכול להיות באותה קבוצה עם סמים ורוקנרול.

הבעיה היא שהפעם הראשונה שאני זוכרת ששמעתי את ההגדרה הזו הייתה כשחברה תהתה בקול ספקולציות לגבי המיניות שלי בתיכון באמצע שיחה עם חברים. הבעיה היא שהיה עוקץ בקול שלה. הבעיה היא שהפעם הראשונה ששמעתי את ההגדרה הזו הייתה כשחברה השתמשה בה כדי להעליב אותי.

הבעיה היא שנעלבתי.

הבעיה היא שברגע שהיא אמרה את זה ההגדרה הזו סומנה במוח שלי באיקס: זה לא.

הבעיה היא שניסיתי המון הגדרות אחרות מהרגע שהבנתי שאני לא סטרייטית, ואף אחת מהן - לסבית, ביסית, קווירית - אף אחת לא נטפה כל כך הרבה בושה.

הבעיה היא שאני עדיין מרגישה צורך להתנצל.

הבעיה היא שגם אם המילה עצמה כבר לא כל כך מפחידה אותי, אני מרגישה קטנה באופן בלתי ייאמן כשאני אומרת שאני בתולה.

הבעיה היא שלכתוב כאן מול כל העולם שאני בתולה היה כל כך כל כך פאקינג קשה.

אני יכולה לבכות כשאני חושבת על כמה מטומטם כל זה. אני מרגישה שאני שייכת למילה אבל שהיא לא שייכת לי. הבעיה היא שאף אחד לא נולד עם בושה, כולנו צריכים ללמוד את זה כדי לחוות את זה. ואף הגדרה אחרת - אף אחת, אף אחת, אפילו לא א-רומנטית, שבמובנים רבים היא קשה וכואבת יותר מא-מינית, אפילו היא - לא מסריחה כל כך מבושה, אלוהים. הבעיה היא שאנשים חושבים שזה משהו הראוי ללעג. ואז מצפים ממני להאמין שזה לא ביג דיל ושאין לא-מיניים מקום בקהילה הקווירית, כי לאף אחד לא אכפת מה קורה אתנו במיטה.

הלוואי שלא היה לאף אחד אכפת. אולי אז יכולתי פשוט ללבוש את המעיל המחורבן ולא להרגיש עירומה יותר איתו.

ותראו, חוויית ההסתייגות היא לא אקסקלוסיבית לא-מיניים. הסתייגתי גם לקרוא לעצמי ביסקסואלית, או פאנסקסואלית, או אפילו קווירית. היה לי מאוד קשה לקרוא לעצמי קווירית. אבל ברגע שבחרתי בזה, הרגשתי גאה בזה. הרגשתי שזה מספיק.

אני לא מרגישה ככה עם א-מיניות. לא מרגישה שזה מספיק. לא מרגישה שאני מספיק.

מוצאת את עצמי אומרת לאנשים שאני א-מינית במה שנראה כמו גאווה (זה לא. זו התרסה. הן נראות דומה מבחוץ. מרגישות שונה מבפנים) ומיד מסתייגת ואומרת כנראה וגם איפשהו על הסקאלה ומדגישה שאני לא באמת יודעת ושזה שום דבר ברור ושום דבר קבוע - אני מייצרת פער ביני ובין ההגדרה. אני שייכת לה אבל היא לא שייכת לי.

אז אל תאמרו לי שזה לא משנה. אל תאמרו לי שבגלל שאף אחד לא יכול לראות את זה עליי מבחוץ זה פחות קווירי. אל תאמרו לי שאנחנו ממציאים הגדרות או שאנחנו רוצים תשומת לב.

תאמרו לי שסקס לא משנה. תאמרו לי שאני משנה יותר מסקס. תאמרו לי שאני גדולה מסך חלקיי. תאמרו לי שאין בושה בבתולין. תסתכלו לי בעיניים ותאמרו לי שאין בושה בבתולין. ואם אתם לא יכולים אז תחשבו עם עצמכם למה לא. אלוהים יודע שאני חושבת.

תאמרו לי שזה מגניב. אל תאמרו לי שאני מגניבה, אני יודעת שאני מגניבה. תאמרו לי שזה מגניב. אל תאמרו לי שאין סיבה לבכות, לא במילים. במעשים. תוכיחו לי שזה לא משנה במעשים. תשאלו אותי על א-מיניות אם אתם רוצים. אתם מוזמנים. אל תאמרו לי שאני הא-מינית הכי לא א-מינית שראיתם. לא ביראת כבוד, לפחות. תאמרו לי שיש סטריאוטיפ ושאני לא עונה עליו, אם אתם רוצים. תחשבו על הסטריאוטיפ. תתנו לי מרחב בשיחות המין שלכם אם אני רוצה להיכנס (ואני הרבה פעמים רוצה) אבל אל תתנהגו כאילו זה הופך אותי לטובה יותר מא-מיניים אחרים, אל תגחיכו אותי כשאני שואלת שאלות מובנות מאליהן או לא מבינה בזה מספיק או מתנהגת כמו בתולה. אל תאמרו לי במילים שזה בסדר להיות א-מינית ואז תאמרו לי במעשים שזה לא בסדר להיות בתולה. אתם לא יודעים כמה בושה יש בזה עבורי. אתם לא יודעים כמה קשה לי להראות את הצד הזה שלי. אתם לא יכולים להגחיך אותי כשאני פגיעה ככה, כי בקצב הזה אני לא יודעת אם אי פעם אצליח ללבוש את המעיל המחורבן.

אבל אני גם לא יכולה להניח אותו, לא כרגע, לא בינתיים.

תאמרו לי שהמעיל יפה. אל תאמרו לי שהמעיל יפה עליי. תאמרו לי שהמעיל יפה.

[tzipor-ktana]

היי ציפור

את ותיקת ישראבלר

מה דעתך הסיכוי שיהיה שוב פעם מפגש של ישראבלר באייקון או בכל כנס אחר?

שלום לך אמנונ/ית!

ותיקות היא אכן איכות שעובדתית יש גם לי ולבלוג (6 שנים? וואו) אך סמכותית, ניתן לומר, פחות.

ארגנו, כמדומני, שלושה או ארבעה מפגשים(?) בין השנים 2017 ל2019 בכנסי אייקון ועולמות שחלקם צלחו יותר וחלקם פחות, ולא כולם היו יוזמה שלי (@another-shibolet ארגן אחד לפחות, לדעתי? שניים בעצם?) וזכרוני כשל בלזכור את כל מי שהגיע ובאיזה מפגש, אבל אני זוכרת ש @morbidlycrunchy חילקה לנו קלפים קטנים עם הדגל האסקסואלי (עדיין יש לי אותו, אלי 💜), גם @illmamnimh (שהוכתרה לשלטוננו), @corgicupcake (שהייתה באמת קורגי, מה שהיה די מגניב) ועוד הרבה אנשים שאני לא כל כך זוכרת את השמות של הבלוגים שלהם. סתם שתדעו שאני זוכרת אתכם ואת המפגשים באור מאוד חיובי!

(כל זה לא רלוונטי לגמרי למפגש עתידי אבל סתם רציתי שתדעו שאני אוהבת אתכן/ם).

מה שכן, הייתה תקופה די ארוכה בה לא הייתי פעילה בטאמבלר בכלל, והשארתי את ארגון המפגשים מאחוריי. ואז, כמובן, קורונה, והכנסים שאירחו אותנו (אם כי לא באופן רשמי) עולמות ואייקון צמצמו את עצמם. אז, לפחות למיטב ידיעתי, לא היה שום מפגש ב3 (3??? וואו) השנים האחרונות.

בכל מקרה:

והתשובה היא::::::::::::

אין לי מושג. תלוי. אבל בעצם, למה לא?

התאריכים של עולמות הם חול המועד פסח, 19-20 באפריל. כנס עולמות עצמו מתרחש (הידד!) אך כנראה במתכונת מצומצמת.

אני לא רואה סיבה שאי אפשר יהיה לארגן מפגש ישראבלר בתאריכים האלו. כל עוד, כמובן, נקפיד על מסכות.

אני מציעה את שרונה ��תור יעד. מקום פתוח עם הרבה מדשאות שלא מסובך להגיע אליו ממרחב הכנס או מתחנת רכבת השלום.

השאלה האמיתית היא:

אתם מוזמנים, אם כן, לרבלג את הפוסט אם תרצו להגיע, או לחילופין, להגיב/לשלוח לי הודעה בטאמבלר. אם באמת יש עניין (כלומר יותר מ3 אנשים אבל פחות מ40 ירצו להגיע) אז אפשר לדבר גם על שעה וכו'.

אפשר גם לבחור תאריך שהוא לא חול המועד פסח ושאין בו כנס, אבל אנשים עובדים ויש להם בית ספר ושירות ודברים. או שאולי לא. יכולים כמובן לעדכן אותי גם בזה.

תודה ששאלת!

גם אם לא יצא מזה כלום, העלת בי זכרונות טובים. מקסימום יש גם את שנה הבאה.

*אמוג'י של לב*

[hagitevenhen]

צילומי משפחה - מזכרת לחיים

החלטתם שאתם רוצים לעשות סשן צילומי משפחה – איזה יופי!  

מצאתם סיבה טובה או יותר נכון, אמא/אבא החלטת שזה הזמן 😊 אז מה עכשיו? בפוסט הזה אפרט בפניכם את התהליך שתעברו עד לסשן צילומי המשפחה.

מציאת הצלמ.ת המתאימים לכם

חיפוש בגוגל, אינסטגרם או פייסבוק יניב כמות גדולה של צלמים. חשוב מאוד שתסתכלו באתר שלהם/עמודי הסושיאל - יש סגנונות טבעיים ויש שמבוימים. יש בטבע ויש בסטודיו - תראו שאתם מתחברים לסגנון הצילומי ולאופי העבודה.

בחירת לוקיישן לצילומי המשפחה

כל התנאים מתאימים, התאריך נקבע וכעת זמן לרדת לפרטים. מבחינת מיקומים לצילומים, יש שפע גדול וזו החלטה משותפת שלכם ושל הצלמ.ת, שמכיר היטב את האפשרויות השונות וזמני הצילום המתאימים. הצלמ.ת יכול להציע את מה שהכי נכון ומתאים לכם. ניתן ומומלץ להצטלם בטבע - ביערות, במטעים שונים (לפי עונות השנה), בשדות, בים ואפילו אצלכם בבית! הכרות מקדימה עם הצלמ.ת ותיאום צפיות היא ערובה להצלחה.

הנחיות לבוש וסטיילינג

בהתאמה ללוקיישן הנבחר לצילומי המשפחה, תקבלו הנחיות כלליות לגבי הלבוש, מבחינת הסגנון – חגיגי או נינוח (לרוב ביגוד חלק ונקי - כדי שהסטייל יעמוד במבחן הזמן) והצבעוניות המותאמת למקום בו תצטלמו.

שיחה מקדימה

ההמלצה שלי – ברגע שכל הפרטים החשובים של סשן צילומי המשפחה המקצועיים נסגרו (תאריך, מיקום, לבוש ושעה) כנסו את המשפחה לשיחה קצרה. ספרו לילדים בהתרגשות על הצילומים, היכן הם יהיו וכמה כיף יהיה לכולם לבלות ביחד זמן משפחה נטול הסחות דעת, זמן של חיבור והנאה. ספרו להם גם על האלבום שניתן יהיה לדפדף בו (ושהתמונות בו יבחרו ע"י כולם) או על התמונות המודפסות שיהיו תלויות על הקיר, שכולם יוכלו להתגאות בהן וליהנות מהחוויה שוב ושוב. ככל שהם ידעו בבירור לקראת מה הולכ��ם ולמה זה חשוב לכם ולהם, הסיכוי לקבל את שיתוף הפעולה שלהם יגדל.

ואם הם לא משתפים פעולה?

יום הצילומים הגיע, כולם לבושים, מוכנים ומתרגשים, עושים הכרות עם הצלמ.ת ואופס, אחד הילדים, לא בא לו. שני עושה פרצוף, אחר מתחבא מאחורי אמא ובוכה. המתבגר מסתכל לרצפה במבט קשוח... אז רגע לפני הגערות, העונשים, העצבים או אולי השוחד – שחררו – כי בסופו של יום, באנו להינות. המבוכה מול אדם זר, אי הנוחות לעמוד מול מצלמה, מקום לא מוכר - כל זה רק טבעי שיקרה.  זכרו שכמו שאתם מתרגשים, ואולי נבוכים - כך גם הם. וכצלמת שצילמה לא מעט משפחות, יש כמה וכמה טריקים שעובדים (ברוב הזמן, על רוב הילדים). מתחילים עם ההורים והילד שזורם.  אחרי זמן קצר, כשכל תשומת הלב שלהם מופנית אחד לשני ולילד שאיתם, האחרים רוצים גם :-). בסוף, גם את הילדים העקשנים ביותר, יש דרך להביא להיות בתמונה, גם אם זה לא יהיה בדיוק הפריים שדימנייתם. מנסיון, די מהר הם נכנסים לעניין, מקבלים את ההנחיות העדינות של הצלמ.ת (דגדודים, העפת עלים, ריצה משותפת ועוד ועוד) והסשן זורם. אפילו יש מצב שהם עצמם יבקשו פריימים מסוימים שהם רוצים וזה קורה!

הסשן הסתיים – מה עכשיו?

עכשיו מחכים 😊

יש תהליך עבודה מסודר לכל צלמ.ת. יש זמן סינון תמונות, זמן בחירת התמונות לעריכה (ע"י הצלם או ע"י המשפחה), זמן עריכת התמונות וזמן לעיצוב אלבום / הדפסת התמונות כרצונכם. זה יכול לקחת בין שבועיים לחודש ולפעמים אפילו יותר.

וכעת - דמינו לרגע את הסיום:

השליח דופק בדלת. "האלבום הגיע!".

כל בני המשפחה נאספים ביחד בסלון או עומדים לידי שולחן האוכל בהתרגשות ומדפדפים. האושר והגאווה על המשפחה היפה שלכם ניבטים מכל תמונה ועל הפנים של כל המשפחה.

"יו – איזה פרצוף עשיתי פה", "מה, עשית לי קרניים?" יא איזה יפה אני בשמלה הזו", "איזה מגניב יצא שכולנו קפצנו באוויר" ואתם ההורים, מסתכלים על הקסם הזה שיצרתם ביחד – המשפחה שלכם והלב מתרחב.

ואני אומרת – למה אתם מחכים? מצאו את הצלמ.ת שלכם וצרו לכם חוויה וזכרון מרגשים לחיים!

שלכם, חגית

[eshcolit-sgula]

מפריעה לך עם אהבתי ועם שאלה רנדומלית: דרגי את הנושאים הבאים לפי ההעדפה שלך לחקור אותם (כלומר 1 הכי היית רוצה לחקור - בעצמך! - ו5 הכי פחות רוצה לחקור) (ואם את בכלל לא רוצה לחקור בעצמך דרגי לפני מה שהיית רוצה שיחררו אחרים);

חורים שחורים, Dark Fish*, המוח האנושי, סדרת האנימציה אווטאר: כשף האוויר האחרון, הכוכב וגה (Vega)

*https://www.neatorama.com/2021/06/24/Dark-Fish-Exist-and-Make-Up-95-of-All-Fish/ **

**לא מבטיחה שזה נכון או שזה אתר אמין מבחינת התוכן😂 אני רק זוכרת שקראתי על זה משהו פה בטאמבלר ועכשיו חיפשתי ולקחתי את התוצאה הראשונה חחחח

אוקיי אוקיי אז ככה

1 המוח האנושי, שוקלת ללמוד נוירוביולוגיה אחרי הצבא

2 הכוכב וגה כי כוכבים זה מגניב למרות שאין לי מושג על מה מדובר

(עריכה אחרי חיפוש גוגל קצר: הולי שיט זה כוכב כל כך מגניב)

3 אווטאר כשף האוויר האחרון, ראיתי את רוב הסדרה כשהייתי קטנה יותר אבל קיבלתי הרבה הצעות לראות אותה שוב באופן מסודר אז רעיון מעניין

4 חורים שחורים, פיזיקה זה פחות הקטע שלי וגם חרדה קיומית אבל עדיין מגניב

5 דגים אפלים. מה זה החרא הזה אמאלה😂 קצת לא רוצה לדעת מה חי שם למפאו

מה הסדר שלך?

[meayefet]

היית בקורס עם מישל קישקה?? זה כל כך מגניב!! אני אמנם לא אומנית ולא בעלת שאיפות ללמוד אומנות אבל לגמרי הייתי לוקחת קורס כזה כי אני ממש מעריכה את העבודות שלו

האמת שהוא לימד אותי גם בשנה א' קורס מבוא לאיור, עכשיו אני לומדת אצלו קורס קומיקס, זה סופר מרגש כי זה הקורס האחרון שלו ever (וגם כי הוא מרצה מדהים ממש ויש לו מלא ידע) 🙆‍♀️

[mexashepot]

איך את יודעת כל כך הרבה שפות? אני בטוחה שזה גם קשור לחינוך שקיבלת בבית, כי החבר שלי יודע אחת עשרה שפות באופן שוטף וזה כי ההורים דחפו אותו בהתחלה ללמוד יותר משתי שפות אם ואז הוא כבר נהנה ורצה מעצמו

אני הכי לא קשורה וזה אבל הבלוג שלך ממש מגניב

לא הייתי אומרת שאני יודעת כל כך הרבה שפות, אני שולטת חופשי סה"כ ב3 שפות בלבד, פשוט יש לי רקע בעוד כמה נוספות אבל לא ברמה שוטפת. וכן זה איכשהו קשור לבית אם כי פחות לחינוך אלא לעובדה שגדלתי בבית של עולים חדשים. בבית דיברו רק רוסית ואפילו כשהתחלתי ללכת לבית הספר ורציתי לדבר בעברית, אבא שלי פשוט לא נתן לי לדבר בבית וכך נוצר מצב שגדלתי דו-לשונית, מה ש1) השפיע על צורת החשיבה שלי (להבין שלכל שפה יש את המבנה הייחודי לה) 2) הקל עליי לקלוט שפות חדשות 3) עורר בי עניין בשפות.

מ.ש.ל. חחח

וכן שפות זה כיף, זו הסיבה שבסופו של דבר הוצאתי תואר בהצטיינות בבלשנות (אם כי זה ממש *לא* מומלץ מכיוון תעסוקתי)

והיי זה בסדר, אל תרגישי לא קשורה חח

ותודה <3

וסורי שלקח לי 3 חודשים לענות, הייתי עמוסה לעייפה

[bamba-adooma]

היי!! סלחי לי על הודעה המאוחרת. זה ממש מגניב שאת חצי חצי! אז אתם חוגגים את כל החגים בבית? בנוסף איזה מין אומנות את אוהבת לעשות? אני נמנע מלגלות לך יותר מדי לך על תחומי העניין שלי פן זה יהרוס את הפתעת החשמונאי. רק אגיד שגם אני נהנה מאומנויות למיניהן, מוסיקה, אני אוהב סרטים ודברים אחרים. שאלה נוספת אלייך- מה הזיכרון ילדות הכי רחוק שלך?

האמת שאנחנו חוגגים רק חגים יהודיים ואני נטו משתמשת בזה שאני חצי חצי כתירוץ לחגוג את חג המולד

אני בעיקר עושה פסיפס וציורים עם צבעי מים או צבע אקרילי

וזיכרון ילדות... אולי פורים בגן חובה כי אחד הילדים שפך על התחפושת שלי מים ואני לא הבנתי שמים מתייבשים א�� התחלתי לבכות והייתי כל כך היסטרית שאמא שלי הייתה צריכה לצאת מהעבודה בשביל לבוא ולנחם אותי

תודה על השאלות חשמונאי! מקווה שעבר עלייך יום טוב :)

[letaot-ze-magniv]

מישהו מתכוון לדבר על מערכת היחסים של גרטרוד ואגנס לאנושיות ספק ואחת לשנייה? כי רק אומר זה highly sus ששתיהן דמויות עם מעמד מיתולוגי מסויים בתוך הסדרה, גרטרוד בתור מצילת העולם האולטימטיבית ואגנס בתור דרך להרוס אותו. מה שייחד את גרטרוד הוא שלמרות עשרות שנים של עבודה עם הפחדים ושירות ישיר של אחד מהם היא הצליחה להישאר אנושית לגמרי. אגנס לעומת זאת נועדה להיות ביטוי ישיר של ההשמדה מהרגע שבו היא נולדה.

בכל הפעמים שבהן אווטאר כלשהו מדבר על גרטרוד הוא מציין שלמרות שהיא לא שירתה את הכוח שלו היא לחלוטין יכלה. מייקל עיוות אמר שהיא מעולה בלשקר, כת הלהבה הלא מוארת דיברו על זה שהיא הרסה את כל התכניות שלהם ברגע, ויש עוד דברים שאני לא זוכר כרגע אבל הם קרו. היא נשארה אנושית ברובה למרות שהיא בקלות יכלה להצטרף לאחד הכוחות, (מה שג׳ונה מעולם לא הצליח).

לעומתה, לא נדמה שאגנס מתאימה לשרת את ההשמדה. היא חזקה בצורה לא הגיונית רק בגלל האופן שבו היא נולדה/נוצרה. זה מה שהיא, אבל זה לא מי שהיא. אנחנו לא יודעים עליה הרבה, אבל הפעולות שאנחנו יודעים עליהן, לדוגמה להציל את הילד האחר בהילטופ רוד, הן לחלוטין לא אופייניות להתגשמות של הרס וכאב. היא אמנם הרסה את החיים של ג׳ק ברנבס (פרק 67 על בית הקפה) אבל די ברור שזה לא מה שהיא התכוונה לו.

בפרק 101 מייקל עיוות אמר על גרטרוד: ״hers wasn’t a mind that left room for doubt״. ארתור נולן או דייגו מהשמו אמר על מערכת היחסים של אגנס וג׳ק ברנבס שזאת לא הייתה אהבה, אלא ספק. הספק הזה הוא מה ששמר את אגנס אנושית, וחוסר הספק המוחלט הוא מה שאפשר לגרטרוד אכזריות פרקטית.

לעומת זאת, גרטרוד לא בטחה באף אחד. היו אנשים שהיא עבדה איתם, אבל היא דאגה לא להתקרב אליהם יותר מדי. היא היססה להתחיל לעבוד עם ג׳רארד קי בדיוק מהסיבה הזאת.

אגנס הייתה יחסית פעילה חברתית. היא הסתובבה עם אנשי כת הלהבה הלא מוארת, אולי היה לה דבר עם ג׳וד פרי, ובסופו של דבר היא סמכה עליהם עם החיים שלה. אגנס נהרגה על ידי חברים בכת שלה למען הכת. זה היה מוות רצוני, והיא עשתה את זה כדי לא לשרוף את הכל.

גרטרוד גם נרצחה על ידי משרת של אותו כוח, אבל זה קרה בניגוד לרצונה, בגלל שהיא תכננה להשמיד את מקור הכוח של העין (באמצעות שריפה, שזה מאוד פואטי).

אני חושב שהדרך שבה הן תמונות מראה אחת של השנייה מרתקת. בהתחלה חשבנו על אגנס בתור מפלצת מוחלטת ואחר כך הבנו מורכבות ועדינות שהיו בה. בהתחלה חשבנו על גרטרוד בתור זקנה מפוזרת ואחר כך הבנו שהיא התגשמות הביטוי ״המטרה מקדשת את האמצעים״. לבחון אותן אחת בהשוואה לשנייה זה אמצעי ספרותי מאוד שימושי והן לחלוטין שכבו לפחות פעם אחת.

מעבר לזה, עניין הספק מתבטא מאוד יפה גם במערכת היחסים של ג׳ון ומרטין. בעונה החמישית, ג׳ון אומר שלפי דעתו גרטרוד לא הייתה מצליחה להתמודד עם האפוקליפסה בגלל שהיא לא בטחה באף אחד. לא היו לה קשרים אנושיים קרובים באמת עם אף אחד, וזה מה ששמר על ג׳ון סמי אנושי ולא ��ל פחד מרושע לחלוטין.

אני לא זוכר מתי, נראה לי שבפרק של הדירות הנשרפות, לג׳ונמרטין היה רגע יפה.

Jon: are you sure about this?

Martin: no. But I’m sure I love you

הדרך שבה הם בטחו אחד בשני היא מה שהשאירה אותם קרובים למי שהם היו פעם.

זה בא לידי ביטוי באופן יפיפה בסצנה ההיא™️ מפרק 200. לג׳ון ומרטין לא היה מושג מה יקרה להם, אם בכלל יקרה להם משהו. אולי הם יעברו מימד, אולי הם יתפרקו למיליון חתיכות, אולי הם-

בשלב הזה משתמש טאמבלר לטאות זה מגניב רצה לשמוע את הסצנה ההיא, והוא התחיל, ואז הוא הבין שהוא כנראה יבכה.

- הנקודה היא ששניהם מלאים בספק לגבי העתיד שלהם, ולמרות זאת, הם בוחרים בחירה מאוד קשה. בגלל שאולי קשה להם לבטוח אחד בשני, אבל הם אוהבים אחד את השני. הם כל מה שנשאר להם, וזה פאקינג יפיפה. זה מקסים בטירוף וגורם גם לזבל מדוכא כמוני להרגיש משהו. זה כל כך עצוב, עדיין לא התגברתי על זה. השניים האלה הם כל מה שנשאר לי… אני לא יכול לאבד אותם…

@bananabitch666