#דעה

[eshcolit-sgula]

דיברתי על זה עם חברות ואני צריכה חוות דעת של הציבור.

יש תשובה נכונה ותדעו שאני אשפוט אתכם לפי התשובה הזאת

[stungbyadog]

פרופגנדה: (זכרו שזה יכול להיות מזלג קטן או גדול אם זה משנה) אין את ההרגשה המציקה הזו של שאריות הבמבה על האצבעות אם משתמשים במזלג. אירוע חסר נפגעים

[mexashepot]

הדל"פ הכי לא פופולרי שלי הוא שצריך לקבל את מי שחוזר בתשובה (במובן החילוני של המילה), התפכח, התנצל על העבר ולא יחזור על החרא שלו

בין אם זה ביביסט לשעבר (כל עוד כמובן הוא לא מצביע לו יותר) ובין אם זה חרדי שהתמתן

אני יודעת שקשה למחנה הליברלי לקבל את זה אבל אין ברירה

אם נוקיע את כל מי שפשע והתחרטת - לא תהיה לנו מדינה

(כמובן שזה *לא* תקף לפוליטיקאים. להם אין מחילה)

[clarabosswald]

The primal fear of annihilation is joined by rage. Great anger at the appalling concept of cultivating the psychopaths among our enemies, so that - God forbid - we don't sit down to talk with the peace-loving moderates, who might demand concessions. And this is the very source of the failure and the terrible disaster that befalls us. The fact that the governments of Israel led by Benjamin Netanyahu - and not only him - blindly preferred to foster the brutal Daesh-like Hamas, so that they would not have to negotiate with the more moderate Palestinian Authority. I am filled with anxiety and rage when I think about the government's estrangement from the Palestinian Authority, the long-standing boycotting of Abu Mazen, the back-turning on any political idea that might untangle the tangle. It is the fear of concessions of peace that gave birth to the most brutal of Israel's wars. It is said that most of the public went to the right after October 7th. I actually went to the left, in the sense that I understood that we have no life if we do not integrate into the space of the Middle East. The collapse of all military, human and technological defense systems on October 7th taught us that we cannot rely only on our power and the might of our hands. Military defense alone will not secure our lives here. If we don't want to be a passing episode in the region like the Crusader Kingdom, we have no choice but to find the moderates among the Arabs, and make an alliance with them. Not instead of a strong army, but in addition to it. The day I stop believing it's possible, I won't want to live here.

Amnon Levi

[noalevitan]

מרגיש לי שלנסות לנסח במילים את מה שאני חושבת לגבי סיום הסדרה האהובה עליי בעולם יהיה קצת בלתי אפשרי. זה לא פשוט לשים הכל במילים, ואני מניחה שאולי זה כי קשה לעכל ממש שזה הסוף של הכל, שלא יהיה עוד. אבל האמת, עם סוף כזה מתוק לא צריך יותר כלום, ואין באמת הרבה מה להגיד חוץ מזה שהיה פאקינג מדהים

אני יודע שזאת דעה לא פופולרית כל כך אבל ממש ממש אהבתי את העונה הנוכחית וגם את הסוף. אני חושב שלצפות לסוף סגור וחתום זה לא הגיוני, במיוחד מסדרה כזאת שידועה בחוסר הקתרזיס שלה לצופים. והעונה הזאת אמנם הייתה הרבה פחות אסופה ונוקשה בעלילה מרכזית מהעונות הקודמות, אבל היה בה קסם מיוחד מאוד בעיניי וגם פיתוחי דמות שבעיניי היו פאקינג god tier. מלא דמויות שפחות היה אכפת לי מהם נכנסו לי ללב פתאום, ולא התאכזבתי עד הרגע האחרון. לא הפסקתי להתפעל מהסדרה המשובחת הזאת ומנועה, הדמות האהובה עליי בעולם וכנראה שתישאר לנצח.

אני אמשיך ליצור אמנות מעריצים כמה שאני יכולה בשביל הסדרה המדהימה והנדירה הזאת, יש לי כבר מלא רעיונות ואני מקוו�� להצליח ליצור את כולם. אז בשבילי זה ��א באמת הסוף :)

סדרה של פעם בדור 💚

[piel-pual-vehitpael]

אז נתקלתי שוב בפוסט שהולך בערך "הדבר שלא מלמדים על הנאצים זה שהם לא סתם שרפו ספרים, הם שרפו ספרים על קומוניזם ומדעי מגדר"

ואז ריבלוג שהולך "אל תשכחו שהם שרפו ספרים של יהודים כי הם אמרו שהיהודים רוצים להרוס את גרמניה, בדיוק מה שterfs אומרות עכשיו על טרנסים! אנטישמיות גזענות וטרנספוביה תמיד קשורות ביחד"

ואני חייבת לומר שפעם הסכמתי עם הפוסט כי באופן כללי הוא באמת נכון. אבל לקרוא אותו עכשיו, כשכל העולם פתאום למד לחשוב רק בתיאוריות קונספירציה, פשוט הפיל לי אסימון

כי זה אף פעם לא היה לגבי אנטישמיות

כולם פה כל כך שמחים להשתמש ביהודים כgotcha, להשוות אנטישמים לכל דעה אחרת שהם לא אוהבים, לדבר על נאצים אבל לא על הקבוצה הכי גדולה שהם רדפו

אם יש פוסט על יהודי בשואה הוא חייב להיות גיי

אנטישמיות תמיד חשובה *כי* היא כמו טרנספוביה, *כי* היא כמו גזענות, *כי* הם באים ביחד. תשתמשו באנטישמיות כlitmus test - אם הוא אנטישמי הוא גם נגדכם. אנטישמיות אף פעם לא רעה בפני עצמה.

שזה דבר מקומם מספיק, לא? אבל אז הוא הפיל לי עוד אסימון.

חשיבה כזאת - שאנטישמיות תמיד באה בקבוצה, שהיא נראית כמו כל שנאה אחרת - היא זאת שהביאה למצב הנוכחי. השמאל לא יכול להיות אנטישמי כי הוא אנטי טרנספוביה, כי הוא אנטי גזעני. כי הוא לעולם לא היה תומך בשנאה רועשת. אבל האנטישמיות מתחילה בשקט, בקונספירציות. היא נמצאת בכל צד פוליטי. היא שונה ומיוחדת ולא כמו שנאות אחרות. כדי להילחם בה צריך כלים שונים מאלה שהאקטיביסטים למדו להשתמש בהם. היא לא תתוקן אם תלמדו על חגי ישראל ותמליצו על ספרים עם דמות יהודיה. להגיד שהיא תמיד קשורה ביחד עם טרנספוביה זו לא הנחה שגויה כי היא לא תואמת ��ת המציאות - היא שגויה כי היא כמו ההנחה שכל מלבן הוא ריבוע כי כל ריבוע הוא מלבן.

[jewvian]

מסכימה איתך לגבי התרומות. זה הזיה אחת גדולה.

גם זה גורם לי לחשוב איך אפשר להתמודד עם זה שפרו פלסטלינה הורסים כל מרחב בטוח באתר הזה? בעיקר בפאנדומים? כי לחסום כבר לא בהכרח עוזר, בכנות. אני חוסמת על ימין ועל שמאל אבל זה כאילו הם צצים כל פעם מחדש.

זה קצת כמו שהתחילו להכין צמידי חברות להופעה של טיילור סוויפט והכל היה נורא יפה ועם השירים שלה ואנשים מחלקים ומביאים בהופעות (הייתי בהופעה בלונדון לפני פחות מחודש ויצאתי עם כמות יפה של צמידים) ואז היה פוסט מבלוג של ״עידכונים״ שפירסם ״סוויפטיז פור פלסטיין״ שהם קוראים לאנשים אחרים להכין צמידים למען פלסטין. כאילו להכין צמידים זה מה ש׳ישחרר את פלסטין׳ או בולשיט אחר.

אני כן יכולה לומר שמלא ישראלים בקבוצה של טיילור סוויפט בפייסבוק עשו צמידים עם bring them home ועם השם של רוני אשל ז״ל ואפילו באו עם חולצות עם תמונה שלה להופעה שהם וי.איי.פי וזה היה ותמיד מרגש וגם ההורים של רוני ביקשו שאם הולכים להופעות ומכינים צמידים לצלם להם ולשלוח כי רוני אהבה מאוד את טיילור סוויפט.

אבל הקטע הפופוליסטי הזול הזה של סוויפטיז פור פלסטיין הרגיז אותי ומרגיז אותי עד היום. כאילו, מרחב שחשבתי שהוא ״בטוח״ הבנתי שהוא לא.

זה מתיש. הכל כבר מתיש.

הבעיה היא שתרבות האינטרנט/פאנדומים אכלה לדור הזה את הראש. הם רואים את המלחמה הזאת מזווית של מלחמות שיפים, מזווית של הערצה.

כמו בכל פאנדום יש את מי שבעד ומי שנגד. הם מנותקים לגמרי מדקויות, מגאופוליטיקה, מאנשים שחיים את הסכסוך הזה במשך דורות. הם כאילו תימצתו לעצמם את כל העסק המחורבן הזה והפכו אותו למשהו שיהיה קל להתמודד איתו כי המוח שלהם לא מסוגל להכיל מורכבויות של בני אדם.

אין כבר רע נגד טוב, יש מי שמדכא ומי שמודכא. יש את אלה עם הכוח ואלה החלשים מנגד. הם חופרים על דמויות אפורות אבל שהבלורבו האמיתי שלהם מהמציאות מוציא משפט מהפה שלא בא להם בטוב הם יבטלו אותו ויחזרו לעולם הבינארי של בעד ונגד (אבל הם בעצמם א-בינאריים כמובן).

מינימום מאמץ למקסימום חשיפה. לשים אימוג'י של אבטיח בשם משתמש אבל להמשיך לה��מין מוצרים בזול מעלי אקספרס. לקרוא לחרם אקדמי אבל לא לפתוח ספר היסטוריה אחד. 30 שניות בטיקטוק זה מספיק כדי לגבש דעה.

אני באמת מרחמת עליהם. הם גדלו לעולם זבל ואף אחד לא לימד אותם איך חיים בעולם האמיתי. הורים, מורים, מבוגרים אחראים - כל אחד פספס את ההזדמנות להכניס תוכן בדור האבוד הזה, להכניס ערכים או משהו אמיתי ומוחשי במקום ההתמקדות האובססיבית באינטרנט.

ועכשיו אנחנו חיים את הפספוס הזה. הדור שינק את האינטרנט עשה לו ארגון מחדש. הם קוראים ל"סייף ספייס" אבל בשביל מי? הם טוענים שהם מגנים על חלשים, אבל מי הם החלשים בדיוק? הם יוצרים גיפים של הפגנות, גיפים של פוליטיקאים, גיפים של סלבס שקוראים לרצח יהודים (בעקיפין או במישרין). מדפיסים סלוגנים על חולצות, על כיסויים לטלפון, על מדבקות לבקבוקי מים הרב פעמיים שהם שכחו לנקות כבר שנתיים.

כותבים פיקים על חטופים, מציירים דמויות מאנימה שתומכות בצד כזה או אחר, מכינים צמידים של פאקינג טיילור סוויפט (שעם כל הכבוד לא היא ולא המעריצות יודעות למצוא את ישראל ועזה על מפה). זה הכל משחק, זה הכל בשביל "לקחת חלק" ממשהו שהם לעולם לא יבינו לעומק.

אין לי מושג כבר מה רציתי לומר באסק הזה. היו לי הרבה מחשבות וכולן יצאו בבת אחת. כל מרחב שהייתי בו בעבר זוהם, אנשים שראיתי בתור ידידים קרובים קיללו אותי וברחו. כל מיני מפורסמים למינהם שתפסתי בתור אנשים חכמים פשוט איכזבו (לא שמלכתחילה צריך להסתכל ככה על מפורסמים, אבל בכל זאת).

יש את ההבנה הזאת, ההבנה היהודית שעוברת מדור לדור, שאנחנו לא רצויים. חוויתי את זה, זה קרה לי. האנטישמיים יקראו לזה איך שבא להם - אבל שורה תחתונה? אין לנו מקום איתם.

אז זהו. חרא מילות סיכום אבל זה מה שיש. אני אישית אוהבת להמשיך לחסום אנשים כי פרנציפ, אבל כל אחד והפרנציפ שלו.

[steimatzky-offical]

התחלתי לעבוד בסטימצקי היום עד הגיוס... סניף קטן בלי חלונות והבוס מציק לי 😂 יש טיפים להתמודד עם העבודה הזאת?

אנוכי רשת סטימצקי לא יכולה לענות על שאלה זו מפני שצורכיהם ורגשותיהם של העבדים ---- אני מתכוונת עובדים ברשת הם בגדר טרדה מינורית. בהנחה שטרם התחברת לתודעה הקולקטיבית של כל עובדי הרשת, אזמן מתוך התודעה דעה כנה של עובד/ת לנוחיותך.

היי!

החוויה האישית שלך מאוד מאוד תלויה באנשים שאת עובדת איתם והרבה במנהל שלך, זה נכון. בוס לא טוב הוא בוס לא טוב, אין לך שליטה על זה וזה לא באשמתך. התמקדי בלעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר לפי יכולתך ולא בלרצות אותו. בתוך העצה הזו יש 4 עצות עיקריות:

התנהלות מול מנהל מאתגר

א. קבלי את העובדה שלעיתים מנהלים הם לא הוגנים, וזה לא קשור אלייך.

ב. מה הבוס שלך "חושב" עלייך זו בעיה מינורית, ואנמק:

ב1. כל עוד את עושה מאמץ לעבור את ההכשרה שלך בצורה חלקה ובהקדם ולא מראה נטיות סופר מרדניות ו/או מתחמקות, סביר להניח שאת עובדת מתקבלת על הדעת ולהחליף אותך בעובד.ת אחר.ת ידרוש יותר מאמץ מלנהל אותך (גם אם לנהל אותך באופן לקוי). תעשי כמיטב יכולתך כמובן; אבל אל תילחצי ממנהל קטנוני ומציק.

ב2. רוב הטעויות שאת עושה הן הפיכות וניתנות לתיקון, וגם אם לא הן לא טעויות הרות גורל, לא משנה כמה הבוס שלך אוהב להרגיש חשוב. Sir this is a Stiematzky. זה לא ניתוח לב פתוח.

ב3. המנהל שלך לא שולט בשכר שלך או בבונוסים שלך. גם אם תכעיסי אותו עד השמיים (אף שאני לא ממליצה על כך בכלל) ההשפעה שלו עלייך תמה ביכולתו למרר לך את החיים או לפטר אותך. למרר לך את החיים ראי ערך א, לפטר אותך ראי ערך ב1 וערך 3:

3. סטימצקי זו עבודת צעירים סטנדרטית. יש לה יתרונות וגם חסרונות כמו כל עבודה אחרת, היא לא משהו מיוחד ובמידה וחלילה מפטרים אותך, זה רחוק מאוד מלהיות סוף העולם.

4. וחשוב מאוד: תציבי גבולות. אם החוזה שלך מצהיר על כמות ימי עבודה מסויימת, שעות עבודה מסויימות, תתעקשי ��ליהם. אם את חולה, מותר לך, ולמעשה מחוייבים חוקית, לתת לך להישאר בבית. יש לך זכות לעמוד על שלך. תהיי מודעת לחוזה שלך ולחובות שלך, עמדי בהם מתוך הבנה שלהם וכמיטב יכולתך, אבל לא יותר מזה. לצאת בסדר עם כולם doesn't pay your bills.

4א. אם יש יום שאת לא יכולה לעבוד בו, או שאת חושבת שאת חולה, תודיעי על כך בהקדם האפשרי.

4ב. הבוס שלך יכול להיות קשוח אבל אסור לו לצעוק עלייך או לדבר אלייך בצורה מזלזלת. מדובר בסביבה מקצועית והוא צריך להתנהג במקצועיות. אם הוא מתייחס אלייך ו/או לעובדות האחרות בצורה מזלזלת, פוגענית, אגרסיבית — אפשר לשלוח מייל (באופן פרטי) למנהל האזורי. יחס מזלזל זה לא לגיטימי. מומלץ לרכוש ניסיון בחברה קודם וגם לשלוח מייל כקולקטיב (עם עובדים אחרים בחנות, אם גם הם סובלים מהיחס הזה). אני לא אומרת שזה מה שקורה, אבל אם זה קורה יש מה לעשות בנושא.

טיפים כלליים יותר!

תפקוד כללי בחנות

א. הדבר הכי חיוני זה כסף. זו הקטגוריה שהכי כדאי להקפיד לא לטעות בה. הדבר הראשון ברשימת העדיפויות זה לדאוג שכסף נכנס ויוצא בדיוק מאיפה שהוא צריך ובאופן מסודר. תתעדפי את זה גם בהכשרה שלך וגם בתפקוד שוטף.

ב. הקופה נראית מפחידה ומורכבת, אבל התפקוד הסטנדרטי של מכירות הוא לא מאוד מורכב והוא חוזר על עצמו. את תקלטי את זה מאוד מהר.

ד. אל תפחדי לשאול אם את לא בטוחה! אם המנהל לא עוזר דברי עם הקולגות. כולנו היינו חדשות פעם, אל תתביישי אם את צריכה עזרה.

ג. תמיד, גם אם זה לא משפיע על העסקה, תשאלי אם יש ללקוח מועדון ואם ירצו להצטרף. זה מעלה את אחוזי ההצטרפות/חידוש משמעותית.

ה. התמצאות בחנות ויכולת להמליץ על ספרים באה עם הזמן. זה יהפוך קל יותר עם הניסיון.

ה1. אל תפחדי לשפוט ספר לפי הכריכה, יש סיבה שמשווקים ספרים מסויימים לקהל מסויים.

ה2. השאלה "מה קראת ואהבת?" תעזור לך מאוד בלצבור ספרים מומלצים וגם ספרים שדומים אחד לשני ו/או מתאימים לקהל מסויים.

ה3. When in doubt, תמליצי על ספרים מהתריסרייה (מבצע המועדון החודשי, בדרך כלל סמוכים לקופה) ועל מוצרי קופה.

ו. יש איש של תמיכה טכנית והוא נחמד. תבקשי את הטלפון שלו, זה יהיה שימושי מתישהו.

ז. יש גם לקוחות בעייתיים שאין לרצותם, אבל בהכללה רוב הלקוחות אנשים נחמדים, אם תהיי נחמדה ומאירת פנים אליהם בדרך כלל זה יצור חוויה יותר חיובית גם לך וגם להם.

אם את מעוניינת בע��ד עזרה מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי, אני יכולה לשלוח לך חלק מהnotes שכתבתי כשהצטרפתי (אם הם לא סודות חברה כמובן).

בהצלחה 🫡

[nadiv22]

פוסט דעה, שלא תזרום חלק עם רוב הישראלים פה אבל תקשיבו לי עד הסוף.

אמ;לק ביבי חרא מנהיג, אבל הוא החרא שלנו וצריך לדעת לשנוא אותו מהסיבות הנכונות

אנחנו צריכים להפסיק לשנוא את ביבי ברשתות החברתיות מול העולם.

הסבר: נכון, ביבי ככל הנראה מושחת, אפילו עבריין , אינטרסנט מאוד גדול שמוכן למכור את הערכים שלו כדי להשאר בשלטון, הוא אחראי להרבה מחדלים לאחרונה (הוא וממשלתו הנוכחית)

וזה אנחנו יודעים כ��שראלים, מה אנחנו עוד יודעים כישראלים? אנחנו יודעים שהוא לא רוצח אזרחים תמימים, הוא לא מבצע עקירת ישובים (מכל צד), והוא לא נופל לנרטיב של דיקטטור צורר מאיים. מכיוון שהוא פשוט פחדן בשלטון.

איפה הבעיה: הבעיה מתחילה שכשונאי ישראל ברשתות אומרים חרא על ביבי וכו וכו מהטענה שהוא צורר ורשע ורוצח וכו.

כל מה שהם יודעים זה שיש בעיות איתו בשלטון, קצת שחיתות והם משלימים לבד את הפאזל לצורר מרושע

ואנחנו מסכימים איתם שחרא על ביבי בגלל סיבותנו שלנו, מהפכה משפטית, שחיתות וכו.

והדבר הזה בעצם נותן לגיטימציה לשונאי ישראל לערער בקיום ממשלת ישראל, ויש לזכור שהיא הממשלה של המדינה היהודית היחידה בעולם, והניסיונות לעשות לממשלה די-לגיטימציה יהיו לא משנה מי בשלטון ועלינו להלחם בנסיונות ההשמצה האלו כי בסוף זאת אנטישמיות קלאסית לשמה, שונאים את ממשלת ישראל כי היא ממשלה יהודית בלי קשר לעובודות שבשטח.

כמה שלא נאהב את זה, ביבי בסוף כן נבחר בדרך דמוקרטית על ידי העם היהודי בישראל, ואנשי העולם צריכים להשלים עם זה שלא משנה מי נבחר, זכותנו להקים איזו ממשלה שנרצה וזוהי זכותינו כמדינה דמוקרטית עצמאית.

הערות:

1) אני לא מתומכי ביבי, יש שיגידו להפך.

2) יש לשמור על אחידות העם גם ברשתות החברתיות

3) תשמרו על עצמכם 🫶🏼

4) אנלא מבקש את זה בדכ אבל פליז תרבלגו שיגיע ליותר אנשים

5) אני פתוח לדעות נוספות, תרגישו חופשי להגיב את דעתכם/ן

[koheletgirl]

תאמר נפאר להארץ, המאמר המלא מתחת לקאט

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. החלטתי לא לפרסם כי אנחנו, הפלסטינים בארץ (וגם היהודים שלא התפכחו), נמצאים בסכנה: אנשים נעצרו על פוסט, שיתוף ולייק. אך הכאב כבד מדי, כבד מכדי לשאת אותו לבד.

أكتب هذا المقال منذ شهر. قررت عدم نشره لأننا، الفلسطينيين في إسرائيل (واليهود الذين لم يستيقظوا)، في خطر: لقد تم اعتقال الناس بسبب النشر والمشاركة والإعجاب. لكن الألم ثقيل جدًا، ثقيل جدًا بحيث لا يمكن تحمله بمفردك.

אם העיניים הקטנות שלנו יכולות לראות את גודל האימה, האם ליבנו הגדול יכול להכיל שני כאבים יחד?

إذا كانت أعيننا الصغيرة تستطيع أن ترى حجم الرعب، فهل يمكن لقلوبنا الكبيرة أن تتحمل ألمين معًا؟

כראפר פלסטיני ומוסיקאי החי בישראל, הייתי פעיל וקול בולט למען שוויון זכויות מתחילת הקריירה שלי. לאורך השנים עזרתי לפתח ולהיות חלק מקהילה קטנה של אמנים יהודים ופלסטינים הפועלים יחד מתוך תפישה של "מאבק משותף" (resistance־co) מתוך אמונה שעלינו להתנגד לעוולות ביחד, כתנאי מקדים לחיים משותפים. עם הזמן נהפכנו פשוט לחברים טובים.

باعتباري مغني راب وموسيقي فلسطيني أعيش في إسرائيل، كنت ناشطًا وصوتًا بارزًا من أجل المساواة في الحقوق منذ بداية مسيرتي المهنية. على مر السنين، ساعدت في تطوير, وكنت جزءاً من, مجتمع صغير من الفنانين اليهود والفلسطينيين, الذين يعملون معًا انطلاقًا من مفهوم "النضال المشترك" (resistance־co) وانطلاقا من ايماننا بأنه يجب علينا أن نعارض الظلم معًا، كشرط مسبق للعيش المشترك. بمرور الوقت تحولنا لأصدقاء.

אבל ב–7 באוקטובר הדינמיקה בקבוצה שלנו השתנתה פתאום ונעשתה פחות ברורה. כולנו נחרדנו מהסרטונים ממתקפת חמאס שהודלפו באינטרנט, אבל משהו באנרגיה הרגיש אחרת. כבוי. משהו בהודעות לא עבר לצד השני, עד כמה שהבעתי עצב, שוק ושברון לב מהמראות של אזרחים לא חמושים נסים על נפשם ונרצחים, עדיין היה חסם מסוים. ישקר מי שיאמר שמראות ה–7 באוקטובר לא הפכו לו את הבטן, אך זו לא הפעם הראשונה שראינו זוועות. לצערי, על האדמה המקוללת הזו ראינו מספיק.

لكن في 7 أكتوبر، تغيرت الديناميكية في مجموعتنا فجأة وأصبحت أقل وضوحًا. لقد شعرنا جميعًا بالرعب من مقاطع الفيديو لهجوم حماس والتي تم تسريبها عبر الإنترنت، ولكن شيئًا ما في الطاقة بدا مختلفًا. منطفئ. شيء ما في الرسائل لم يصل إلى الطرف الآخر، بقدر ما عبرت عن الحزن والصدمة والحسرة لرؤية مواطنين عزل يهربون ويقتلون، لا زال هناك حاجز معين. يكذب من قال إن مشاهد 7 أكتوبر لم تقلب معدته، لكن هذه ليست المرة الأولى التي نرى فيها فظائع. ولسو�� الحظ، لقد رأينا ما يكفي على هذه الأرض الملعونة.

לקח לי כמה ימים להבין שאנחנו מתמודדים עם משהו חדש. אכן, עינינו הקטנות ראו כבר זוועות גדולות ולמדנו יחד איך לשלב קולות ולמחות נגד, אך בכל המקרים זה היה למען אסון פלסטיני שגרמו הממשלה הישראלית, הצבא, או המתנחלים. לכן ב–7 באוקטובר הגבתי מתוך אותה תחושת בטן. אך הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה, ולקח לי זמן לפרק את זה ולהפנים שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת, ואני לא ממש ידעתי איך להכיל את זה.

استغرقني الأمر بضعة أيام لأدرك أننا نتعامل مع شيء جديد. والحقيقة أن أعيننا الصغيرة قد شهدت بالفعل فظائع كبيرة وتعلمنا معًا كيف نضم اصواتنا معا ونحتج، ولكن في كل مرة كان الأمر رداً على كارثة فلسطينية سببتها الحكومة الإسرائيلية, الجيش أو المستوطنون. لهذا السبب في السابع من أكتوبر كانت ردة فعلي نابعة من نفس الشعور الغريزي. لكن هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في المجموعة، واستغرق الأمر بعض الوقت لتفكيك الأمر والادراك أنهم هذه المرة هم من يشعر بالضعف، وأن هويتهم مهددة، ولم أعرف حقًا كيف احتوي هذا الامر.

התקשרתי לאחת מהאחיות היהודיות ושיתפתי את רגשותי בכל הכנות: "חביבתי, אני רואה את הפגיעות שלך, אני רואה אותך רועדת ומשותקת, אני רואה אותך מפחדת לעזוב את הבית, אני רואה אותך בורחת מהחושך שבחוץ ומתכנסת בתוך העלטה הפנימית שלך, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך".

اتصلت بإحدى الأخوات اليهوديات وشاركتها مشاعري بكل صراحة: "حبيبتي، أرى ضعفك، أراك مشلولة وترتجفين، أراك خائفة من مغادرة المنزل، أراك تهربين من الظلام في الخارج وتنطوين في ظلامك الداخلي، وكل ما أريد فعله هو أن أعانقك."

אין לי קושי להביע אמפתיה כלפי כל אדם שנפגע, הקושי הוא בסטייטמנט הפוליטי, כי בשביל לחבק את הכאב הנורא הזה, צריך לעמוד בתור ארוך של מנהיגי העולם המערבי והתקשורת העולמית, שמחבקים את ישראל רגשית, פוליטית וגם מלחמתית. אלה אותם גופים שמתעלמים מהכאב שלנו ומממנים את מחיקתו מאז ומתמיד.

لا أجد صعوبة في التعبير عن التعاطف مع أي شخص أصيب بالأذى، الصعوبة تكمن في البيان السياسي، لأنه من أجل احتضان هذا الألم الرهيب، لا بد من الوقوف في صف طويل من قادة العالم الغربي ووسائل الإعلام العالمية، الذين يحتضنون إسرائيل عاطفياً وسياسياً وعسكرياً. هذه هي نفس العناصرالتي تتجاهل آلامنا وتمول محوها منذ الأزل.

אני שונא אלימות. ג��לתי ועודני גר בעיר לוד, אחת הערים האלימות במזרח התיכון. אני לא שונא אלימות באופן תיאורטי, חוויתי אלימות. מעולם לא החזקתי אקדח, מעולם לא הלכתי לשום צבא, והדברים הכבדים ביותר שאני מחזיק בידי הם העט והמיקרופון שלי.

أنا أكره العنف. نشأت ومازلت أعيش في مدينة اللد، إحدى أكثر المدن عنفًا في الشرق الأوسط. أنا لا أكره العنف نظريًا، لقد عشته. لم أحمل سلاحًا قط، ولم انضم أبدًا إلى أي جيش، وأثقل ما أحمله في يدي هما قلمي وميكروفوني.

כשאני נמצא מול תקשורת ישראלית או מערבית, זה מרגיש יותר כמו חקירה מאשר כמו ריאיון. "האם אתה מגנה את חמאס?", אין תשובה נכונה לשאלה לא נכונה. אני מגנה כל פגיעה בחפים מפשע, נקודה. כל חיי אני נלחם באפליה נגד אנשים חיים, למה שאתחיל להפלות בין המתים?

عندما أقف أمام وسائل الإعلام الإسرائيلية أو الغربية، يبدو الأمر أشبه بالتحقيق وليس المقابلة. "هل تدين حماس؟"، لا توجد إجابة صحيحة على سؤال خاطئ. أنا أدين أي اذى يلحق بالأبرياء. نقطة. أنا احارب التمييز ضد الاحياء طوال حياتي، لماذا سأبدأ الآن بالتمييز بين الأموات؟

הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה שלנו, ולקח לי זמן להבין שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת

هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في مجموعتنا، واستغرق الأمر بعض الوقت لأفهم أنهم هذه المرة هم الذين يشعرون بالضعف، وأن هويتهم مهددة.

אני מנסה להבין איזה מסר התקשורת או העולם המערבי והישראלי מנסים להעביר לפלסטינים. ממש עכשיו ברגע זה עומד מולכם דור שלם של ילדים מדממים בעזה, מה המסר שתרצו להעביר להם, מעבר ל"תגנו את חמאס", או "למה הדור שלפניכם בחר בחמאס?", או "משתמשים בכם כבמגן אנושי"?

أحاول أن أفهم ما هي الرسالة التي يحاول العالم والاعلام الغربي والإسرائيلي إيصالها إلى الفلسطينيين. الآن، في هذه اللحظة، يقف أمامكم جيل كامل من أطفال غزة الذين ينزفون دماً، ما هي الرسالة التي تودون توجيهها إليهم، غير "أدينوا حماس"، أو "لماذا اختار الجيل الذي سبقكم حماس؟" "، أو" يتم استخدامك كدروع بشرية "؟

תנשמו עמוק, תתנתקו שנייה מהמשפטים שכל תקשורת ומנהיג משננים כמו תוכים; נסכים עליהם או לא נסכים עליהם, זה לא עקרוני כרגע. אם הם אמיתיים הם לא ייעלמו, אז אל תחששו לשים אותם בצד לרגע. תסתכלו בעיניו של אחד מהילדים ותתארו לו את מקומו בעולם: "אם תשתמש בנשק אז אתה טרוריסט, ואנחנו ניקח מארה"ב ספינות, מטוסים, טנקים, נשתמש בנשק חוקי ונשק לא חוקי לפי האו"ם, ונחמש את הצבא שימחק את עזה!

خذوا نفساً عميقاً، وانفصلوا للحظة عن الجمل التي يحفظها كل إعلامي وقائد مثل الببغاوات؛ نتفق عليها أو لا نتفق، فهذا ليس اساسيا الان. إذا كانت حقيقية فلن تختفي، لذا لا تخف من وضعها جانبًا للحظة. انظر في عيون أحد الأطفال واوصف له مكانه في العالم: "إذا كنت تستخدم الأسلحة فأنت إرهابي، وسوف نأخذ السفن والطائرات والدبابات من الولايات المتحدة، وسوف نستخدم الأسلحة القانونية والغير القانونية بحسب الأمم المتحدة، وسنسلّح الجيش الذي سيمسح غزة!

"אם תגיש בקשה לחקירה בהאג על מה שעשינו, אז תדע שיש לנו מדינות־חברות שיטילו עליך וטו! אם תחליט למחות בצורה לא אלימה ותבקש להחרים מוצרים שלנו, אנחנו נדאג שבעולם יעבירו חוק חדש שיעצור אותך על אנטישמיות!

"إذا قدمت طلبًا لإجراء تحقيق في لاهاي بشأن ما فعلناه، فاعلم أن لدينا دولًا أعضاء ستفرض عليك حق النقض! إذا قررت الاحتجاج بطريقة غير عنيفة وطلبت مقاطعة منتجاتنا، سوف نتأكد من صدور قانون جديد في العالم لاعتقالك بتهمة معاداة السامية!

"אם תשתף פעולה איתנו כמו הרשות הפלסטינית, עדיין נפקיע וניקח ממך אדמות, נזרוק אותך לכלא ללא כתב אישום. העסקים ועצי הזית שלך יישרפו על ידי מתנחלים בגיבוי הצבא והמדינה, העיתונאים שלך יירצחו מול המצלמות. נגיד שזה לא אנחנו ירינו, אחרי שנה נודה בזה, ותנחש מה? לא נמצא אשמים כי לא נחפש אותם!".

"إذا تعاونتم معنا مثل السلطة الفلسطينية، فسوف نستمر في ابتزاز أرضكم والاستيلاء عليها، وسنلقي بكم في السجن دون تهمة. وسيحرق المستوطنون المدعومين من الجيش والدولة أعمالكم التجارية وأشجار الزيتون، وسيُقتل صحفيوكم أمام الكاميرات. سنقول أننا لسنا من أطلق النار، بعد عام سنعترف بذلك، واحزروا ماذا؟ لن نجد المتهمين لاننا لن نبحث عنهم!".

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. לפעמים הוא עובר עשר עריכות ביום, ולפעמים ימים שלמים סתם מונח במחשב. לפעמים אח יהודי אומר שזה טו מאץ', לפעמים אח פלסטיני אומר שזה טו ליטל, לפעמים עורך דין יגיד שאין לדעת על מה עוצרים היום, ולפעמים אני עונה לו שזה לא המעצר שמרתיע אותי, אלא מה שבא אחריו: ההסתה באינטרנט נגד כל דעה שונה או נקודת מבט רחבה או מורכבת יותר, הסתה שבקלות תתפתח לאלימות (כולנו ראינו איך זה התפתח עם ישראל פריי). ואני חי בלוד, איפה שיש נשק יהודי חוקי ונשק ערבי בלתי חוקי, ובימינו לא חסרים אויבים לאף אחד. מה שכן חסר זה חברים, ואנחנו חיים על אדמה שבולעת חברים.

أكتب هذا المقال منذ شهر. في بعض الأحيان يتم إجراء عشرة تعديلات عليه يوميًا، وأحيانًا يبقى على الكمبيوتر لايام من دون ان المسه. أحيانًا يقول أخ يهودي إنه مبالغ به، وأحيانًا يقول أخ فلسطيني إنه غير كافٍ، وأحيانًا سيقول المحامي إنه لا يمكن اليوم معرفة على اي سبب ممكن اعتقالك، وأحيانًا أجيبه بأن ليس الاعتقال هو ما يخيفني, انما ما يأتي بعده: التحريض على الإنترنت ضد أي رأي مختلف أو وجهة نظر أوسع أو أكثر تعقيدًا، التحريض الذي يمكن أن يتطور بسهولة إلى عنف (لقد رأينا جميعًا كيف تطور الأمر مع يسرائيل فراي). وأنا أعيش في اللد، حيث توجد أسلحة يهودية قانونية وأسلحة عربية غير قانونية، وفي هذه الأيام لا يفتقر أحد إلى الأعداء. ما ينقصنا هو الأصدقاء، ونحن نعيش على أرض تبتلع الأصدقاء.

כולנו צריכים חברים יותר מתמיד. כולנו איבדנו כמה חברים. סבתא שלי איבדה חברים ומשפחה ב–1948, כשכל החברה הפלסטינית נקרעה לגזרים ופוזרה ברחבי האזור והעולם. ההורים שלי איבדו חברים באינתיפאדה, אני איבדתי חברים לפשע בעיר שלי, וחמישה קרובי משפחה לפני חודש בעזה. חברי איבדו חברים במסיבת נובה, וחברים שנהרגו או נחטפו על ידי חמאס. איבדנו חברים שהעמידו אותנו בעמדות לא הוגנות, שדרשו מאיתנו להסביר את המעשים של מנהיגים שמעולם לא בחרנו. איבדנו חברים שעיניהם ראו את הזוועות אבל ליבם לא הצליח להכיל את שני הכאבים.

نحن جميعا بحاجة إلى أصدقاء أكثر من أي وقت مضى. لقد فقدنا جميعاً بعض الأصدقاء. فقدت جدتي أصدقاء وعائلة في عام 1948، عندما تمزق المجتمع الفلسطيني بأكمله وتشتت في جميع أنحاء المنطقة والعالم. لقد فقد والداي أصدقاء في الانتفاضة، وأنا فقدت أصدقاء بسبب الجريمة في مدينتي، وخمسة من أقاربي قبل شهر في غزة. لقد فقد أصدقائي أصدقاء لهم في حفل نوفا، وأصدقاء قتلوا أو اختطفوا على يد حماس. لقد فقدنا أصدقاء وضعونا في مواقف غير عادلة، وطالبونا بشرح تصرفات القادة الذين لم ننتخبهم. لقد فقدنا أصدقاء رأت عيونهم الأهوال ولكن قلوبهم لم تحتمل الألمين.

החברים והחברות שלי למאבק המשותף לעולם לא יבקשו ממני לגנות בדרך שהם בוחרים, אבל אנחנו נהיה שם אחד בשביל השנייה כדי להכיל את הכאב, לטפל בפצע הפתוח, עד שיהפוך לצלקת מכובדת יותר מכל צל"ש. בחירת חברים היא אחד הדברים המאתגרים ביותר במסע שלנו בחיים, ואני בר מזל שעדיין יש לי חברים וחברות שהם חזקים ורכים, אמיצים ופגיעים בעת ובעונה אחת. אני אשמור אותם קרוב — יש לנו הרבה מה לתקן במקום הזה.

أصدقائي وصديقاتي للنضال المشترك لن يطلبوا مني أبدًا إدانة المسار الذي اختاروه، لكننا سنكون هناك من أجل بعضنا البعض لاحتواء الألم، والعناية بالجرح المفتوح، حتى يصبح ندبة أكثر كرامة من أي ميدالية تقدير. يعد اختيار الأصدقاء أحد أكثر الأشياء صعوبة في رحلتنا في الحياة، وأنا محظوظ لأنني لا أزال أملك أصدقاء أقوياء وناعمين, شجعان وحساسين في نفس الوقت. سأبقيهم قريبا مني - لدينا الكثير لنصلحه في هذا المكان.

ולמי שעזב את מעגל החברים הזה או הועף ממנו, רק דעו שתמיד תהיה לכם את זכות השיבה אליו.

ولأولئك الذين تركوا دائرة الأصدقاء هذه أو تم طردهم منها، فقط اعلموا أنه سيكون لكم دائمًا حق العودة اليها.

[myprism]

יש לי את מה שאני חושב בייבי וזה מייצג רק אותי. אתה מדבר איתי! די כבר לפנות אליי ב"אתם"! אני לא מייצג שום מחנה, אני מייצג את עצמי!!!!!!! יש לי דעה והיא לא מושפעת משום דבר, רק ממה שאני חושב ביחס למה שאני יודע ומה שראיתי. וזה יכול להיות שמאלני וזה יכול להיות ימני וזה יכול להעביר ביקורת על כל צד. אני לא "אתם", די עם זה. אתם מתישים אותי כל כך.

שונא לדבר פוליטיקה גם ובמיוחד בגלל החרא הזה. מכריחים אותי לבחור צד מאוד נחרץ למרות שהכל כל כך מורכב. וזה לא שאין לי צד שאני כמובן נוטה אליו יותר, אבל אני לא מוכן לדיכוטומיה המסריחה הזאת. יא סתומים, בתור אנשים שגרים במדינה הזאת אתם כבר הייתם צריכים להבין שזה קצת יותר מורכב מימין ושמאל, משחור ולבן, מלמטה ולמעלה. צאו מהתחת של עצמכם. תתחילו להקשיב. תתחילו לראות.

ואולי זה יותר מידי תמים ויש אמת אחת והרבה עיוורון. אני רוצה להאמין שלא. ואני רוצה שיהיה פה שקט ושלכולם יהיה טוב. כן, זה יותר מידי תמים... עזבו, תעשו כאילו שלא קראתם כלום.

[david-goldrock]

"מילואימניק שאישתו קורסת לא יתגייס בפעם הבאה" | כאן דעה

[gal-gabot]

שיחות שמתישות אותי.

אמריקאי: שנה (אזרחית) טובה! באתי לשתף בהישגים שלי. 😊 מקווה שהכל בסדר אצלך!

אני: לא, האמת שלא הכל בסדר אצלי, אנחנו עוד במלחמה וקשה כאן. יפה שאתה ממשיך להתקדם, אבל! מקווה שהכל בסדר אצלך.

אמריקאי: אני מצטער לשמוע. 😞 יש מצב אבל לקבל ממך דעה על ההישגים שלי?

אחי, לא כשהחיים שלי ליטרלי בסכנה. גם כתבתי לו משהו דומה, אבל לא הבנתי למה יש בכלל צורך שאני אכתוב משהו כזה, כשכבר דאגתי להזכיר שאנחנו פיזית באמצע מלחמה ומפחיד בחוץ.

[eshcolit-sgula]

מה לדעתך עדיף, אוטובוס בין עירוני או רכבת?

או, שאלה שיש לי עליה דעה נחרצת.

לדעתי זה תלוי בהרבה גורמים. תלוי לאן אני נוסעת, איפה אני נמצאת, כמה קרוב כל אחד יביא אותי ליעד, כמה אני ממהרת וכמה ביטחון אני צריכה בשעת ההגעה.

בתור חיילת ביומיות שנוסעת כמות שעות לא לגיטימית ביום, אני כמעט תמיד אעדיף רכבת על פני אוטובוס, למרות שהאוטובוס מגיע הרבה יותר קרוב לבית שלי וחוסך לי נסיעה די ארוכה בתוך העיר, כי אני תמיד יודעת שתגיע בסוף רכבת, היא עוקפת את כל הפקקים וכמעט באופן קבוע גם יש לי איפה לשבת. מצד שני, לא פעם ולא פעמיים (איזה 10 לפחות) פספסתי רכבת והייתי צריכה לחכות המון זמן לרכבת הבאה, אבל זה יכול לקרות גם באוטובוסים ואני די מאשימה תחבורה פנים עירונית בזה.

לעומת זאת, כשאני נוסעת לחבר שלי למשל, שגר מאוד רחוק ממני, אני תמיד אעדיף אוטובוס על רכבת. האוטובוס מגיע רבע שעה מהבית שלו לעומת רכבת שהתחנה הכי קרובה אליו היא בחיפה, וגם זה עוד המון נסיעה עד אליו. הנסיעה באוטובוס הזה הרבה יותר קצרה מאשר ברכבות וחוסכת לשנינו הרבה טרחה.

בקיצור המסקנה שלי מכל הנאו�� הזה היא שאם אני נוסעת לגוש דן אני תמיד אעדיף רכבת על פני אוטובוס, אבל לרוב היעדים האחרים שיצא לי לבקר בהם אוטובוס באמת היה הבחירה הנכונה. מסקנה נוספת היא שתחבורה ציבורית בארץ אבל פנים עירונית בפרט היא עינוי ואני שונאת יומיות.

תודה על השאלה!

[evilidiottierdcat]

דעה לא פופלרית:

צריך לשלוח את התקווה 6 לאורווזיון.

[the-catboy-minyan]

חברה היום ניצחתי

מיוטואל עשה ריבלוג למשהו אנטישמי וכתבתי להם תגובה ארוכה על למה זה אנטישמי והם אשכרה מחקו את זה??? ולא קראו לי slurs??? והודו לי שתיקנתי אותם??????

הפוסט היה על ציונות והמיוטואל מוסלמי, זה מרגיש כמו הזיה אבל נתתי להם הסבר ארוך על למה זה בעייתי והם אשכרה הקשיבו :0

היו לי נקודות ממש טובות שתאמת הפתעתי את עצמי שעשיתי אותם אבל עכשיו אני לא חושב שאני יכול לעשות על זה פוסט בלי לעשות למיין שלי outing, לפחות בעיניים של הבן אדם הזה. כאילו אם הפוסט נהיה פופולארי והם רואים אותו יש סיכוי לא רע שהם יחברו ביני לבין המיין שלי.

אני לא אשקר שיחקתי טיפה לתוך ה"ביבי מנסה לטשטש את הקו בין טוב ורע" אבל הסברתי שהציונות זה לא דעה אחת מוחלטת ושהיא לא פאקינג white supremacy, ועל טוקנציה של יהודים אנטיציונים, והם לא קראו לי ציוני שקרן מסריח אז כאילו a win is a win