#אני לא באמת מבינה

[krembovanil]

ממה שאני מבינה פרס ורבין היו יכולים להיות אויבים לאוהבים

[bnncat]

לא רוצה לתת פה טייקים פוליטיים אבל זה מעצבן אותי יותר מדי

השבוע גייסו ליחידה שלי 100+ חרדים

בתכלס? יוזמה יפה כדי לשלב אותם בצבא גם ביחידות עורפיות. אבל הצורה שבה עשו את זה כל כך מכעיסה אותי. הם כולם אעצים (אזרחים עובדי צהל).

כקונספט ברור שאין לי בעיה עם אעצים. יש לי ��עצית בצוות והיא מלכה, מרוויחה פי כמה וכמה יותר ממני על אותו תפקיד ולחלוטין בצדק כי יש לה עשרות שנים של ניסיון בתחום, היא עבדה במיקרוסופט וההכשרה שלה הרבה יותר רחבה משלי. וזה נכון לגבי רוב האעצים שיצא לי להכיר ביחידה

למה זה שונה עם החרדים? כי רובם המוחלט ללא שום הכשרה או ניסיון בתחום. ז״א הצבא עושה להם קורס על חשבונו.

אני חתמתי דין אישה כדין גבר ו3 שנים קבע בתפקיד הזה. גם עשיתי קדצ שזה עוד 5 חודשים שלא נפלו לי על הפזם. לאורך כל השירות אומרים לי- זה שווה את זה, קיבלת הכשרה שאי אפשר לקבל באזרחות, את תשתחררי עם מקצוע ותרוויחי מלא כסף, סהכ צריכה לתת 6 שנים מהחיים שלי לצבא

אז למה חרדי, באיזור הגיל שלי, בלי שום ניסיון או הכשרה נוספת, מקבל את ההכשרה והניסיון והמקצוע וכל שאר היתרונות של התפקיד בלי לשלם ב6 שנים של שמירות ותורנויות וכוננויות וחוסר זכויות (מתוכן שנתיים שמונה עם משכורת שהיא בדיחה)?

ההבדל היחיד שאני יכולה לחשוב עליו שיכול *אולי* להצדיק את העובדה שהם מקבלים יותר כסף וזכויות על אותו תפקיד עם אותה הכשרה היא שחלקם כנראה כבר נשואים עם ילדים אבל זה בעיני לא מצדיק את זה (כי 1. לי אין את הזכות הזאת כשחתמתי דין אישה כדין גבר חתמתי שאפ אכנס להיריון אני ממשיכה את השירות כרגיל 2. יש מלא מילואימניקים וחיילי קבע עם ילדים וצהל מתחשב בזה בערך 3. בכל מקרה אני בטוחה שלא לכולם יש ילדים אז למה זאת מדיניות גורפת שפשוט יגייסו אותם ויתנו הקלות ותוספות שכר למי שיש לו)

[emmafallsinlove]

נועה היא כל כך the archer בפרק הזה

היא כל כך מפחדת לפגוע באביב, אבל בעיקר כי היא מפחדת להיפגע אם אביב תעזוב

דה ארצ׳ר הוא מסוג השירים שאם הוא היה בפולקלור הוא היה מקבל הרבה יותר אהבה וקבלה, והיו עפים עליו כמו שאנשים עפים על טיז איז מי טריינג ומירורבאל.

הוא גם מהשירים שקשה להתחבר אליהם כי הביט שלו אף פעם לא מפסיק, וקראתי פעם שהשיר הזה אמור לדמות התקף חרדה. אני לא יודעת כמה זה נכון, אבל זה כן מאחד השירים שעזר לי איתם.

אבל לגבי נועה - כן, היא מאוד דה ארצ׳ר. לא רק בפרק הזה, גם בכללי. היא מאוד רוצה שמישהו ישאר, שיאהב אותה מספיק, שיבין את המורכבות שלה ואת זה שקשה לה. והיא כבר נפגעה ופגעה בעבר, ואני בטוחה שמה שקרה עם שמרית לא עוזב אותה, ואולי לא יעזוב בעוד הרבה שנים.

בכלל, כל הקטע של

אני מרגישה שזה מאוד נועה בכל ההקשר של שמרית, אולי בכלל בכללי. היא רוצה לומר משהו, להתערב, להביע את מה שהיא מרגישה (לא רק בהקשר עם שמרית, גם אולי בהקשר עם מייקי שקרה מוקדם יותר הפרק הזה, שהוא כעס עליה למה היא לא התערבה, והיא פשוט לא ידעה איך ואני יכולה להבין למה, למייקי, לשמרית - זה לא מספיק)

זה מרגיש לי מאוד נועה אחרי שדיווחה למצ״ח על טולי. כל הסיפור שהתפוצץ, זה שעברה למטבח, החמישה חודשים שהרגישו קצת כמו גיהינום וקצת כמו היא לא קשורה והיא האויב מספר 1 של הבסיס במקום שהם יקחו אחריות על הסמים שה�� לוקחים, הם מפילים את הכל על נועה.

במיוחד החלק של i pace like a ghost בפרק הראשון, בו היא פשוט נראית מפוחדת ומבוהלת אחרי שהחייל שעובד ״תחת״ חגו עוזב אותה.

וזה. החלק הזה. שכל מי שנועה אי פעם הכירה בבסיס פשוט ״ויתר״ עליה. אף אחד לא נלחם כדי שתישאר המ״מ שלהם, גם אם בעונה 2 נראה שהמחלקה שלהם התקרבה יותר. אבל כל אחד עסוק בתחת של עצמו, ואז את נועה מעיפים למטבח, את כפיר מעיפים לחמ״ל, והיא רואה אותם - את המחלקה שלה, את מי שהיו הפקודים שלה ואולי גם החברים שלה, האנשים היחידים שאולי תיקשרו איתה בבסיס אולי מתעלמים מקיומה? מייקי, שנכנס לחדר האוכל לרדוף אחרי החיילת הזו, אפילו לא מביט לכיוון נועה. הם היו פעם חברים. וצליל, מה, זה שהיא בקורס קצינים לא אומר שאין תקשורת? היא הייתה שואלת אותה פעם מה שלומה, ואיך עבר השבת.

אולי אם ספיר עדיין הייתה בבסיס שלהם דברים היו נראים אחרת. אולי אם ספיר הייתה, היו נלחמים על נועה, ספיר הייתה נלחמת על נועה וזה היה מספיק כדי להשאיר אותה בתפקיד. ספיר לא הייתה נותנת לנועה לעבור למטבח, אבל לכל השאר… לא באמת אכפת. מבחינתם נועה היא המ״מ הדפוקה חסרת התקשורת שדפקו להם, ועם זה הם צריכים להתמודד. אז הם שואלים מנימוס. לא כי הם חברים.

ואז אביב. אביב היא זו שנשארה. אביב, שלא יודעת מה קרה בין שמרית ונועה, ולא יודעת מה קרה בין טולי להילל, אביב - שהגיע שאחרי שכל זה נגמר, ומבחינתה נועה היא הבחורה החמודה ששמה לה לחם בצלחת בחדר האוכל. אביב היא היחידה שמדברת מול חגו בחדר האוכל, גם אם זה יעלה לה בחברים ובאנשים בבסיס שלה. ואנחנו רואים כמה הפקידות של אביב (לקח לי איזה כמה פרקים טובים לקלוט את זה אופס) פשוט מתעללות בה. אבל אביב נשארת. אביב מחכה לנועה. אביב אומרת לה שהיא לא מפחדת להיפגע מנועה. ונועה מצליחה לתקשר.

ואביב נשארת. אביב בוחרת להישאר. אביב בוחרת בנועה. בחדר האוכל, בשלישות, במגורים של נועה.

אביב בוחרת להישאר.

וזה כל ההבדל.

[torahtot]

TIL one of my moms uncles is the leader of a tiny hasidic sect with ties to neturei karta and one of her cousins married a neturei karta

[beigale-shtuchim]

איך אני מחכה לכל הבבונים שאוהבים לשמוח לאיד כשיורים למרכז כאילו מישהו מאיתנו בחר שלממשלה ולתקשורת יהיה יותר אכפת כשיורים לפה

[itisi-asimplegay]

.

[matan4il]

אני כל כך מעוצבן. אני כבר לא יכול להתמודד עם הגויים, ועם חוסר ההבנה המוחלט (בכוונה?) שלהם את האיסלאמיזם ואת המזרח התיכון

יש להם כזו חוצפה. פחד אפילו לדבר על מה שקורה בפועל. גזענות של ציפיות נמוכות או משהו

היי נוני! אני מבינה אותך לגמרי. אני תוהה אם זה בסדר מבחינתך לתרגם את מה ששלחת לי, ולענות באנגלית? בכל מקרה, אתה לא לבד, אנחנו ביחד כאן, ולא ניתן לאיסלאמיסטים הקיצוניים לנצח אותנו ואת כל שוחרי השלום שרק רוצים לחיות את חייהם בכבוד במזרח התיכון. זו לחלוטין גזענות של ציפיות נמוכות כלפי האיסלאמיסטים, כאילו הם פרימיטיבים מדי לבחור בחירה טובה יותר, וגזענות של ציפיות גבוהות עד בלתי אפשריות כלפי היהודים, כאילו רק מאיתנו נדרש רף מוסרי גבוה יותר מכל השאר, שאף אחד לא באמת יכול לעמוד בו. שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים!

[noalevitan]

המפקדת: שמרית בתור קורבן של נועה, ובעיקר של עצמה

שמרית, שכל החיים שלה השתמשו בה וזרקו אותה, שמתגייסת במחזור של נערות איתן ולכן בבירור אין לה חיי משפחה טובים או עשירים במיוחד, שאין לה באמת חברות ושעוקצנית לכולם סביבה, מחפשת בנועה את הבתוליות והטוהר שכל כך חסרים לה. היא נחמדה לנועה כשהיא מדברת איתה על העבר שלהן, על איך שהתייחסו אליה, היא מחייכת כשהיא קוראת לה מוזרה, היא בבירור נמשכת אליה, והיא מחבבת את נועה בתור בנאדם קצת מוזר.

בגלל זה כשהן שוכבות וכשנועה אומרת משהו ששמרית מבינה כ"השתמשתי בך" היא כל כך נעלבת ��מתרגזת, כי זה מה שהיה לה כל החיים, ופה היא באה לחפש משהו אחר, היא קיוותה שנועה תהיה מסוגלת לתת לה משהו אחר, משהו נעים ורך יותר, משהו שיש בו אולי אפילו רגשות ועתיד. והגישה של ההשתמש וזרוק זה ממש לא מה שנועה מתכוונת או רוצה לשדר לה, אבל חוסר היכולת של שמרית להקשיב לנועה כשהיא מנסה להסביר, כשהיא מנסה לפרוס בפניה את הבעיות שלה עצמה, כשהיא מנסה ליצור איתה קשר משמעותי בכל זאת, זה מה שמונע ממנה להבין את נועה ואת הסיטואציה. כי הרי נועה בבירור לא רצתה להשתמש בשמרית ולזרוק אותה, היא רצתה להבין את עצמה דרך הקשר שלה עם שמרית, הייתה לה תקווה להתחיל משהו בין שתיהן. הקושי של נועה לתקשר את זה יחד עם חוסר הסבלנות של שמרית להבין אותה מונע משתיהן את זה.

שמרית אגב חסרת סבלנות אליה בצדק, אחרי שנועה פגעה בה בעונה 1 שמרית לא ששה מאוד להפגש איתה. אבל היא באה בכל זאת, וזה כי יש לה משיכה, כמו שאמרתי קודם, לטוהר של נועה, ואולי היא אפילו קיוותה שנועה תתנצל על מה שעשתה. אבל חוסר הסבלנות זה מה שמביא אותה להפגע כל כך מהר, במקום לתת לנועה להסביר.

אני עדיין טים נועה במאה אחוז, שלא יהיה ספק לאף אחד. מה שאמרתי פה אפילו לא מבטל את זה, זה בעצם מדגיש כמה התקלה בתקשורת הייתה בעיקר (ואני מדגיש פה רגע, בעיקר, לא רק, כי נועה יכלה לנהל את הסיטואציה יותר טוב אם היו לה הכלים) של שמרית בעיניי, כמה שהיא מיהרה לשפוט את המעשים של נועה בלי לשמוע אותה, וכמה היא מקשה על שתיהן ביצירת קשר משמעותי כשהיא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת. אבל אני לא מאשימה אותה, היא קורבן של עצמה.

(אני בכוונה לא מכניסה את אביב ואת התיקון שהיא נותנת לנועה בעונה 3 לניתוח הזה כי זה ספציפית על שמרית. אבל כן)

[emmafallsinlove]

אני ממש מנסה לאהוב את שלי הכובשת בחינוכית אבל משהו מתפספס לי שם ואני לא בטוחה מה. מצד שני, התחלתי היום ואני כבר בפרק 12 😅

[cowfoodisgoodfood]

אני רואה אקס מן וזה ממש לא ראליסטי שמגנטו לא עלה לארץ. הוא כל הזמן מדבר על איך שהמוטנטים (שזה מטאפורה ליהודים) צריכים להתאחד וזה ממש. מדינת ישראל. אתה ניצול שואה. למה אתה גר באמריקה? ואפילו כשהוא בורח מאמריקה הוא בורח לפולין. אני מבינה שהוא מדבר פולנית אבל ישראל! מדינת היהודים! למה הוא לא חי שם?

בנוסף באחד הסרטים יש חנוכיה עם 7 קנים (כמו מנורה) + מדליקים את זה מנר נוסף (כמו שמש). מארוול לא יכלו לשלם ליהודי אחד לראות את הסרט? באמת?

[robin-in-a-hoodie]

לא יודע אחי, זה די הזיה שיהודים קוראים אחד לשני נאצים. אפשר לא להסכים, לחשוב שהמחיר של המלחמה גבוה מדי, לומר שצורת הלחימה בזויה או ברברית או מה שתרצו, באמת שאפשר, יש חופש ביטוי ומותר לאנשים לחשוב מה שהם רוצים. אבל לקרוא ליהודי נאצי? זה עובר גבול שאני לא מצליחה להבין. וזה קורה בשני הצדדים, היהודים בארץ שקוראים ליהודים שמאלנים בגולה נאצים והיהודים השמאלנים בגולה שקוראים לציונים נאצים. אין איזושהי כמות של סולידריות? אין מינימום הבנה? יהודי הגולה חווים אנטישמיות על בשרם, הם לא יכולים להבין למה חלקנו רוצים להיות עם חופשי בארצנו? יהודים בארץ סובלים וסבלו חצי שנה מלחמה, איבדו משפחה וחברים ובתים, אין להם טיפת הבנה למה אולי חורה ��אנשים שעזתים מתים באלפים? יש מספר יהודים שאני שונאת באמת, בן שפירו ודומיו, אני חושבת שהוא נזק לעם היהודי ולאנושות ככלל, שהוא זורק את העם שלו מתחת לאוטובוס בשביל כסף. אבל כשמישהו טוען שהוא "לא באמת יהודי" או "נאצי", כאן נמתח הגבול ואני אגן על פיסת הזבל הזאת, למרות שהוא לא מגן עלי באותה צורה. אני מבינה שכל המצב הזה מזעזע לא משנה מאיפה מסתכלים עליו, אבל יש דברים שאין להם הצדקה ולקרוא ליהודי נאצי בשיא הרצינות זה משהו שאני אישית לא יכול להעביר על סדר היום. ואנשים שמאלנים וליברלים בחו"ל שלא מבינים, מילא הגויים, אנחנו יודעים לא לצפות להרבה מהעולם שנתן לנו להירצח כבר 2000 שנה, אבל מיהודים? והגויים רואים יהודים עושים את זה וחושבים "אם הוא אומר שמותר לקרוא ליהודים נאצים אז מותר", אנשים באמת איבדו את דעתם.

[edgarthepooh]

אתמול ישבתי עם החברה הכי טובה שלי, ושאלתי אותה האם היא שינתה את דעתה על ההפגנות בעקבות מה שקרה באוניברסיטת קולומביה. מלבד העובדה שהיא לא שמעה על זה, *אחרי* שסיפרתי לה מה קרה, ואמרתי לה *שוב* את מה ש-*המפגינים עצמם אומרים*- "אנחנו לא רוצים שתי מדינות, אנחנו רוצים את הכל" ושהמנהיג של המחאה בקולומביה אמר שהוא "רוצה להרוג ציונים" וש-"לציונים לא מגיע לחיות", היא *עדיין* חוזרת על המנטרה הקדושה של "אלו רק הפגנות נגד המלחמה ובעד שלום". אני באמת לא מבינה איך אנשים מסוגלים להיות כל כך עיוורים ומטומטמים. זה כבר הגיע למצב של דת אצלם-גם אם מראים להם באותות ובמופתים שזה לא המצב, הם מתעלמים.

לא נעים לי לומר, אבל השמאל המערבי הביא את גל הפופוליזם הימני על עצמו. אותה חברה בוכה לי אחר כך על "אני לא מבינה למה אנשים הצביעו למפלגת הימין הקיצוני בגרמניה"... אולי בגלל שאתם שם בשמאל האירופאי הוכחתם שאתם לא קובעים את העמדות שלכם על סמך עובדות אלא על סמך מה שמתיישב עם התורה הפרוגרסיבית? אולי כל האנשים שהצביעו לימין בגרמניה לא הצביעו בגלל שהם גזענים ועיוורים, אולי העמדות שלהם לא באמת השתנו, אלא אלו אתם שנכשלתם? זה באמת מעייף ומוכיח לי שאני יכולה להתחבר עם אנשים מחו"ל, אבל שאסור לנו כיהודים להסתמך על אומות אחרות ושאנחנו חייבים להגן על עצמנו.

[eshcolit-sgula]

תודה על התשובה המפורטת ואשמח גם לקישור לסקר אם הוא מתייחס גם לסיסג׳נדרים :)

בעקבות שיחה מעניינת:

אמנם לא כללתי כל זהות להטבית שקיימת אבל בואו יש כמות מסויימת של מקום

ומי שרוצה לפרט, אני אשמח לשמוע מה גורם לכם להרגיש ככה

[kpopinhebrew]

빈차 - מונית ריקה

או היוק:

יש לי עוד הרבה ללכת

ואין מונית ריקה

נראה שעומד לרדת גשם

הכתפיים הנפולות שלי מחזיקות את משקל היום

אני רוצה להניח אותו, רק לרגע

הבית רחוק

טאבלו:

שום דבר לא השתנה,

נשארתי לבד בגן המשחקים

אחרי שעליתי על מתקן המתח הגבוה.

כל החיים אני הולך על קצות האצבעות,

כל מה שאי פעם שהתבקשתי

היה קצת יותר מעל הידיים שלי שהתמתחו למעלה.

גובה הסטנדרט של העולם הולך ומשתווה לאוורסט,

ככל שאני מתקרב לפסגה,

כל מה שיש לי זה הרים של לחץ,

אני יודע שאני לעולם לא יכול לנוח

אין כדור שינה שיכול להרדים את הדאגות שלי,

אז אני נושך את הלשון ונשאר ער כל הלילה.

עכשיו זה ברור למה מלמדים אותנו לעמוד בתור

דבר ראשון כשאנחנו קטנים,

מערכות יחסית אנושיות מסובכות, הן כשלעצמן פרדוקס

יש רק מערכות יחסים,

ואין מקום לאנשים.

חלמתי חלומות מהפחד להיות רגיל,

עכשיו אני מקנא בפשטות.

בעוד שאני עומד לבד בגשם,

אם אני לא גדל,

כאבי גדילה הם רק כאב.

או היוק:

יש לי עוד הרבה ללכת

ואין מונית ריקה

נראה שעומד לרדת גשם

הכתפיים הנפולות שלי מחזיקות את משקל היום

אני רוצה להניח אותו, רק לרגע

הבית רחוק

מית׳רה:

ככל שאני מתקדם אני מפחד יותר,

אני רץ, אבל שתי רגליי והלב שלי

שכחו כבר בשביל מה.

החלום שהפך לעול,

התקווה היחידה שלי היא לנטוש אותו מאחור ולרוץ.

קח עוד צעד, הוא משדל אותי,

וכשאני מרים את הראש יש מלפניי צוק.

כשאני מסתכל אחורה, יש שורות של ציפיות מאחוריי,

מעמידות פנים כתומכות בי, ודוחפות את גבי.

יום אחד רציתי לתת ללב שלי מנוחה,

אבל הוא הסתרבל בין המספרים.

העולם מושיט לי יד מחושבת, אני לא רוצה לאחוז בה,

אבל אני יותר מפחד מלהישאר בידיים ריקות.

האם זמן הוא הדבר היחיד

שגם אם מחזיקים בו חזק, הוא ממשיך?

כשאני מסתכל על השמיים עם העננים הכהים,

אני חושב שגם לי היה פעם משהו כמו חלום,

קשה לי להירדם הלילה.

או היוק:

האם לא תוכלו לעצור

לרגע בשבילי?

כבר קשה לי להמשיך ללכת

הרוח נושבת, ועדיין

יש לי עוד הרבה ללכת

ואין מונית ריקה

נראה שעומד לרדת גשם

הכתפיים הנפולות שלי מחזיקות את משקל היום

אני רוצה להניח אותו, רק לרגע

הבית רחוק

האם אין לי מקום בעולם הרחב הזה?

האם אני לבד ברחוב הצפוף?

האם אין מושב אחד ריק בשבילי?

הבית כל כך רחוק

דברים שאני חייב לעשות,

כסף שאני צריך להרוויח,

היה עוד משהו חוץ מזה

דברים שאני חייב לעשות,

כסף שאני צריך להרוויח,

היה עוד משהו חוץ מזה

דברים שאני חייב לעשות,

כסף שאני צריך להרוויח,

היה עוד משהו חוץ מזה

הדרך שאני צריך ללכת בה,

גם לי היה משהו כמו חלום,

היה לי.

היה לי חלום

© KpopInHebrew

------

פוסט ראשון של אפיק היי!

אפיק היי האהובים שלי חוגגים היום 21 שנים מאז הדביוט שלהם. מזל טוב!🥳

הכרתי את אפיק היי מוקדם מאוד בתוך המסע שלי בתוך מוזיקה קוריאנית, ומוזיקה בכללי. זה היה לפני שש שנים בערך, הייתי צעירה, ולפני שהבנתי את עומק המילים של השירים שלהם, המנגינות והביט היפ-הופ הטהור משכו אותי מייד. כל כך נהניתי לדלג בין האלבומים שלהם ולגלות עוד ועוד שירים.

ואז אני זוכרת שקראתי תרגומים למילים באנגלית והתגלה בפניי עולם שלם. המורכבות המדהימה בכתיבה שלהם היא אחת מהסיבות שלקח לי זמן לתרגם שיר שלהם לעברית, שלא לדבר על בכלל לבחור איזה מהשירים לתרגם.

תרגום זאת מלאכה קשה, עדינה, שצריכה להיעשות בדיוק רב. בשינוי של מילה אחת ההרגשה של משפטים ופסקאות שלמות יכולה להשתנות. איך אפשר לתרגם מילים שלא קיימות בשפה אחרת? איך אפשר להעביר מסר כל כך חד מבלי להקהות אותו? אני לא יודעת אם אני מצליחה בזה, אבל אני ממשיכה לנסות ללמוד איך כל הזמן.

כשאני חושבת על אפיק היי, הדבר הראשון שעולה בראש שלי הוא 'גאונות'. אפילו אז, עם הידע המועט שלי בקוריאנית, נדהמתי לגלות פעם אחר פעם את השנינות בכתיבה שלהם, את משחקי המילים, דו המשמעויות והחריזות - ובנוסף לכך כל זה לרוב בשתי שפות במקביל (קוריאנית ואנגלית). ואחד הדברים הכי מהנים היו שככל שלמדתי קוריאנית יותר, תוגמלתי בכך שהצלחתי לפענח עוד ועוד מהם.

יש לאפיק היי מאות שירים, ואני באמת אוהבת את כולם. הבחירה באיזה מהם לתרגם קודם הייתה קשה מפני כך, וגם בגלל שאני כמובן עדיין לא מבינה הכל בעצמי, וקטונתי מלתרגם יצירות שכאלה.

ובכל זאת אני לא יכולה שלא לנסות לגעת באמנות שלהם, שאני כל כך מוקירה, כי העמוד הזה לא שווה כלום אם האמנים הכי אהובים עליי לא יהיו חלק ממנו.

אפיק היי, בבקשה אל תפרשו לעולם, החיים שלי תלויים בזה. אני אוכל למות בשקט באמת רק אחרי שאראה הופעה שלכם בלייב 🙏

[grecoromanyaoi]

songs abt lily (mostly old songs bc shes an old dog)

- פרח הלילך (עברות של לילי) - ימים לבנים (כלבים קטנטנים) - יש לי חברה (יש לי כלבלבה והיא מטופשת / אני אוהב אותה בלב / וכשהיא שונצת / עם בובה מתכרבלת..) - האהבה הראשונה (הכלבלבה הקטנטנה) - איזו מין שלווה (איזו מין כלבה) - הללויה (לילצ'ואלה, על מה שכלבה! ועל מה שעוד לא כלבה, ליל צ'ו א לה) - הילדה הכי יפה בגן (כשהיא מכשכשת, גם אני מכשכשת / וכשהיא מסריחה, אני לא מבינה, איך אפשר להיות מסריחה / כשאת הכלבה הכי יפה בעולם) - רק מילה טובה (רק כלבה טובה, או שתיים, לא יותר מזה) - ולנטינו (במגדור שונה) (לילצ'ואלה לילצ'ואלה, מי היה מאמין, שהיית פרעוש, שהיית מצחין, לילצ'ואלהההה) - יש לי סימפטיה (לכלבלבים שמסריחים בתל אביב) - כל הדברים היפים באמת (כל הכלבים הקטנים באמת / מסריחים בזמנם / האיטי, הבלתי מתפשר) - רוזה (פיצקה פיצקה פיצקה פיצקה, את הכלבה שלי / כמה פעמים עוד לך אציקה / עד שתתכרבלי)

מהדורות מיוחדות לחגים: - שיפה וקטנה תהה הכלבה אשר מסריחה לה היום

[jewvian]

את חושבת שיכול להיות שצימר הייתה קצת מאוהבת בספיר?

כן ולא. אולי בהתחלה.

מה שבטוח, מבחינתי לפחות, זה שבפרק 6 צימר לא התעצבנה כי הקראש שלה יוצאת עם גבר. זה היה הרבה יותר מסתם התאהבות, זאת הייתה בגידה בחברות שלהן.

"אהבתי אותך על אמת," היא אמרה לספיר. זה לא משהו שאומרים למי שמאוהבים בו מבלי להיות במערכת יחסים, זה עמוק מדיי. הכאב חזק מדיי. אולי בעבר היה לצימר קראש על ספיר, רוב הסיכויים שכן, אבל זה הפך לאהבה אמיתית ועמוקה.

לא הייתה רומנטיקה ביניהן. זה באמת כל כך מעבר.

אישית אני חושבת שכל לסבית או ביסית או וואטאבר מפתחת קראש על לפחות חברה אחת במהלך החיים לפני שזה מתפוגג. זה קרה לי עם אחת מהחברות הטובות שלי, אבל זה עבר ממש מהר והפכנו לחברות נפש.

זה גם קרה לי מהצד השני, שחברה פיתחה קראש עליי אבל אני מניחה שזה עבר לה חח

מה שאני מנסה להגיד זה שאולי בההתחלה כן היו ל��ימר רגשות רומנטיים, אבל רואים בדינמיקה שלהן שזה עבר. זה לא האישיו. ספיר שיקרה לצימר וזה מה שכאב.

האם יש מצב שבעתיד יקרה ביניהן משהו? למה לא. אני אישית לא משפפת אותן, אבל יש להן דינמיקה מעניינת ואני מבינה למה יש כאלה שרואים אותן בתור זוג.