#עד מתי

[1234-waystodie]

No but in what world do I need to go to work in the middle of war, get inside the bomb shelter in the middle of the work day and then continue working like nothing happened, before my parents call me to come back as soon as I can because a country that’s not even close to us, have nothing to do with us, decided to literally attack us with 400 rockets, and on top of that get the news that 2 terrorists decided to shoot people from 0 distance because they “felt like that” and killing 6 people (including a 17 year old girl) in a city that’s known to be for both Arabs and Jews, and still after all of that (which is the tip of the iceberg), be the bad guy in this story. I just can’t

[krembovanil]

מאוד מתחברת לשיר של שוויץ

גם לי, לא בא להיות חיילת

[pinokioshmi]

כולם עסוקים בללמוד לפסיכומטרי אז היחידים ששולחים לי הודעות הם הפרסומות של בן גביר

[jewvian]

יאללה ישראבלר אנחנו בלילה לבן חח מה קורה? מי כאן? מה המצב אצלכם?

[moran-with-a-g]

שומעים אני אומרת את זה כציוני לכל דבר אבל אנשים צריכים להתעורר לעובדה שאין דבר כזה צבא מוסרי.

כאילו, "הצבא הכי מוסרי בעולם" בתחת שלי. צה''ל לא יודע להתייחס לחיילים שלו בעצמם כבני אדם, אז הוא התייחס לאוייב בצורה מוסרית?

כמה אנשים אתם מכירים שהיה להם שירות טוב? שנהנו בצה"ל? שהצרכים שלהם סופקו?

אבל מן הסתם אי אפשר לומר את זה לפרו-פאלים שעברו שטיפת מוח כי כל ציוץ הכי קטן שרומז שצה"ל עושה משהו לא בסדר הם קוראים להשמדת המדינה לחלוטין וזה משגע את המוח.

אני שונא את המקום הזה אני שונא אותו כל כך יש לי חברים שאשכרה פגעו בעצמם רק כדי שיעבירו אותם מקום בשירות שלהם ואני רואה אנשים צעירים שמתים ללכת לקרבי ובאלי לנער אותם עד שהרעיון הזה יצא להם מהמוח כבר והם ירדו מזה.

[bnncat]

כוסאמא שלךךךךך והחוסר כבוד הזה לזמן שליייייייי

[mexashepot]

מנסה לקנות חזיות אונליין ונתקלת בזה

מנסה להבין מה עבר להם בראש כשהחליטו שחזיות די קאפ צריכות עוד פוש-אפ

כאילו אני מפספסת משהו? ממתי די נחשבת למידה קטנה? למה לעזאזל שאצטרך עוד פוש אפ?

סי80 זו המידה הממוצעת בישראל בערך, למה לעזאזל שמישהי במידה אחת יותר גדולה מזה תרצה שהחזה שלה ייראה עוד יותר גדול

(לא שופטת אם כן, פשוט לא רואה טעם שיווקי לזה. לא נראה לי שזה משהו שמוכר)

[1234-waystodie]

Imagine talking about something that's happening right now in your country and some random person on the internet asks you "where are your sources from?" or "edUCaTe UrSElf"

I don't need sources, I live here and I see it with my own eyes :)

[letaot-ze-magniv]

התוכניות שלי:

להירדם מתישהו (הולך להיות לילה ארוך ומלא בבכי)

לקום בבוקר

לא לאחר למסדר

להתקשר למרפאה של המנתח שלי ולהתייפח על הקו. המזכירה שם לא תראה אותי פנים אל פנים שזה חיסרון (אני מאוד חמוד ומאוד אקספרסיבי והיא תראה את הסבל הטהור בעיניים שלי) אבל אני אהיה מספיק מסכן כדי שהיא תרגיש רע. אני אספים אותה עד שהיא תענה.

בתקווה לקבל תאריך חדש לניתוח או תאריך שעד אליו אני אקבל תאריך חדש

להשתדל לא להתפרק באמצע המשרד כי אני לא מסוגל יותר אלוהים שמישהו יגאל אותי מיסוריי זה הולך להישמע אנוכי אבל יש אנשים שלשמוע על המוות שלהם היה כואב פחות מהדחייה הזאת אני לא מסוגל יותר אני בסך הכל רוצה להרגיש בנוח בגוף שלי אין מפלט ואין נחמה

[krembovanil]

אני ליטרלי עומדת למות¹

1. אני קצת חולה

[laineystein]

3rd time now? 4th time? I really can’t remember. This is a sick reality.

After we stabilize the injured a lot of our time in the ED after a major incident (read: terror attack, in this case) is spent treating shock. Shortness of breath. Fatigue. Rapid heartbeat. Low blood pressure. Things that would otherwise be minor but suddenly exist on a large scale. A woman around my age kept saying that she’s never dealt with anxiety before and the intensity of the shock was unsettling to her. We are another generation irreversibly traumatized.

Psalms for the injured:

(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶה יוֹמָם וָלָיְלָה. (ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. (ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמָּץ אֲשֶׁר תִּדְפֶנּוּ רוּחַ. (ה) עַל כֵּן לֹא יָקָמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. (ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד

I was working when the victims of tonight’s terror attack were brought in. This is now the second attack I’ve been present in the trauma bay for. I dealt with bullet and knife wounds daily in New York and it never affected me. Dealing with this shit in my city? I’m numb. I don’t even know what happened during the rest of my shift. I’m heartbroken. I’m exhausted. I’m angry. How much more madness do we endure? When does it end?!

[jewvian]

העיקר ביבי גאה בתושבי הצפון 🙏

[matan4il]

Can't stop thinking about that poor French girl. Most of my friends didn't even have their periods at 12. We have been screaming ourselves HOARSE for months that "globalize the intifada" is going to come back to bite us...and now it's beginning to. They didn't listen to us then and they won't now. Instead, they let a child pay the price for the crime of being Jewish.

I remember back in early April I walked by a protest and I told a cop there what the phrase meant. She didn't even deign to look at me, instead she told me where I could counter-protest. That is not what I was asking about. No one is protecting us, yet they wonder why we feel safer and have an attachment to our home.

I haven't been able to visit home since the war started, I'll be there Sunday finally. And I can guarantee that I will be moving comfortable there, despite my half baked plan and no official place to stay.

I just don't know what we are supposed to be doing anymore. עד מתי??????

I can't stop thinking about that girl either.

I can't stop thinking about what it means that she knew she wasn't safe telling her boyfriend at the time that she's Jewish. I can't stop thinking about the fact that she was right, as he proved. I can't stop thinking about the kind of environment she grew up in, where she had grown so accustomed to antisemitic attitudes being the rule, that she didn't see that guy's antisemitism for the red flag that it is, and didn't stay away from him.

And I wanna make it clear, it is ABHORRENT that Jews should have to stop and consider just how much they're going to lose out on socially because of antisemitism. But it IS hard to constantly lose and miss out and be depraved of social rewards that others get just because you're Jewish, especially when you're 12 years old. So this responsibility lies on the hellish environments that push Jews to have to decide between being included and being safe.

That the specific way that this girl's abusers were violent with her for her Jewishness was sexual, committed by at least one person she intimately trusted, done as a group, and (from what I've gathered) in public, just makes the whole thing even worse, and I cannot stop grieving what was taken away from her, and what she will have to deal with for the rest of her life.

And I've heard from multiple sources that the perpetrators' phones had anti-Israel material on them. It was easy to guess, but it's still chilling to have that confirmed.

I am SO sorry that you had that experience of a cop not giving a damn about our safety as Jews. But yes, we absolutely cannot rely on anyone else for our protection, it's a part of why we need Israel. And there's only one place in the world where we can be safely and effortlessly ourselves as Jews. I'm so glad for you that you're coming home, and I also hope that if fellow Israelis see this, that maybe they can reach out and help, too.

אם יש כאן במקרה ישראלים, השמיעו קול!

As for what we can do, we can continue to live even when they don't want us to, we can go on supporting each other, we can thrive even when they think they've taken that option from us, we absolutely should educate ourselves continuously when our haters are relying on people's ignorance, and we must speak up where and how we can. Even if our reach is small, it's better than being silent. Not to mention, sometimes one person listening to you, if they're the right one, can make a much bigger difference than we could imagine.

I'm sending you lots of hugs and love! xoxox

(for all of my updates and ask replies regarding Israel, click here)

[idkipromise]

אם יש משהו שמעציב אותי עד אין סוף זו הדה הומניזציה שגם אנחנו וגם הפלסטינים חווים בעוצמות קשות מאז תחילת המלחמה

אנחנו- מהשמאל העולמי

הם- מאיתנו

וכן, אין ספק שיש הקשרים ל7 באוקטובר למלחמה- אבל כשאני רואה תמונות מעזה של ילדים ואמהות סוחבים את רכושם כדי לנסות להתקיים איפושהו ולשמוע אנשים- נורמטיביים לחלוטין!- אומרים "מגיע להם כי הם בחרו את חמאס" אני מתמלאת בחלחלה, חמאס נבחר ב2006, ילד בן 5, 8, 12 לא היה בתכנון של הקיום אז!! וגם חלק מהאמהות היו כנראה נערות, ואני בספק שהן יכולות לבחור בכלל אם יש להן זכות הצבעה

"אז מה עם השמחה שהייתה להם ב7 באוקטובר?" -בטח תשאלו, ואני אענה- נכון, זה מחליא וזה נורא ואני זועמת וכועסת והכאב שלי דורש נקמה ושהכל יישרף ושהחטופים יחזרו ושכל מת יקום דמו- אבל. אבל!!! אנחנו שנה כבר שם, וזה לא נראה שנעשה שינוי תודעתי שם, וזה לא נראה שיש קשר בין רצח והרג למלחמת חורמה.

ואין תוכנית ליום שאחרי. אין תוכנית לחנך ולהסביר ולנסות לתקן, השנאה מפה והשנאה משם בוערת, והכאב עצום והכאב נורא והדם הרושף דורש נקמה- אבל הם בני אדם, גם אנחנו בני אדם, אידיאולוגיות קמו ואידיאולוגיות נפלו ומלחמות הדת לנצח נשארות אבל מתי נפסיק? אם נאמר שמאוחר מדי זה באמת יהיה מאוחר ודי.

לא יודעת לאן אני מנסה להגיע מכאן, פשוט יש לי ייאוש גדול ומרגיש לי שאני מאבדת צלם אנוש כשאני שוכחת שיש אנשים בצד השני גם