#ספר גיבורי הלב

[miraculousladybugisrael]

חלק 7: טום צודק (הפעם)

טום זפזפ בערוצי הטלוויזיה בזמן שסבין ומרינט היו במטבח והכינו ארוחת ערב מיוחדת. יום-האב הגיע, ובזמן שהן היו עסוקות מדי בארגון המאפייה בשביל משהו באמת מיוחד היום, הוא העריך מאוד את שתי הבנות האהובות עליו שהכינו בשבילו ארוחת ערב.

הוא לא יכול היה לעצור את החיוך שהתפרש על פניו. אהבתו לאישתו ולבתו הייתה אין סופית, ויש לו מזל שהוא קיבל את אותה אהבה בכל יום.

הוא העביר ערוץ ומיד אחריו לערוץ נוסף, אבל חזר במהירות בשביל לעכל את מה— או יותר נכון, את מי— שהופיע בערוץ לפני. הוא העביר בחזרה לערוץ בשביל לראות על המסך חבר לכיתה של בתו, אדריאן אגרסט, שישב על כורסא אדומה, וחייך בראיון.

הוא כמעט קרא למרינט, אבל נזכר במהירות שהיא וסבין היו ממש רציניות כשאמרו לו לא להפריע להן בזמן שהן אופות. הסכין שהייתה בידה של אישתו חידדה את הזיכרון אפילו יותר.

אז במקום, הוא התרווח על הספה והגביר את הווליום.

"אז," המראיינת אמרה. "עכשיו כשכל השאלות המקצועיות מאחורינו, בוא נתחיל עם הדברים היותר מעניינים, מה אתה אומר?"

אדריאן צחק, למרות שהחוש האבהי של טום מסר לו שזה היה צחוק מזויף. כמובן שהוא לא יכול היה להאשים אותו, הוא בעצמו לא כל כך הסתדר עם שידורים חיים בטלוויזיה.

"אני לא רואה למה לא!"

"בסדר! בהיותך דוגמן מפורסם, יש לא מעט נערות – ואפילו נערים – שמתחרים על תשומת הלב שלך. אז, מה שפריז רוצה לדעת," המראיינת עצרה, בטח בשביל ליצור דרמטיות. "האם אתה, אדריאן אגרסט, מאוהב?"

א-הא!

טום נשען קדימה בהתרגשות, נזכר בכל התמונות של הנער שיש למרינט בחדרה. ברור, זה לא כל כך עבד עם החתול השחור, אבל גיבור-העל הזה לא היה היחיד בו מרינט הייתה מאוהבת! אולי הפעם המזל יהיה לצידם!

באופן בלתי צפוי, לחייו של אדריאן האדימו והחיוך שלו התהפך. זו הייתה הבעה שטום לא חשב שאי פעם ראה, לא מהאדם עצמו, בטלוויזיה, ולא מאחת התמונות שיש לבתו.

"טוב, אני מניח שאפשר להגיד את זה," אדריאן ענה.

המראיינת, שציפתה לתגובה דומה לכל התגובות שהנער אגרסט נתן בעבר, התרגשה להמשיך, כמו גם כמובן, טום, אבל מסיבה אחרת.

"הו, כמה מרגש! בבקשה, ספר לנו על הנערה או על הנער, המעריצים שלך מתים לדעת!"

"טוב, אני לא יכול להגיד כל כך," אדריאן הגיב. "יש כמה חוקים שאני צריך לעקוב אחריהם, אחרי הכל, ואני לא רוצה שהם אה... יגלו. לפחות בינתיים."

"אה, אז זו אהבה סודית?"

"כן, בדיוק!" אדריאן צחק. "האדם הזה, אני... טוב, אם אני כן, אני חיבבתי אותם במשך הרבה זמן, אבל לא שמתי לב לזה עד לאחרונה. הם מאוד יצירתיים ואדיבים, ויש להם כל מיני מוזרויות קטנות כאלה ששמתי לב אליהן קודם, אבל מעולם לא באמת ידעתי למה כל כך הוקסמתי מהן."

זו חייבת להיות מרינט! טום היה בטוח בזה! ברור, הנער לא נתן מספיק פרטים בשביל שממש יוכל להצביע על העובדה שזו הייתה מרינט, אבל כל הדברים שהוא כן אמר, ממש התאימו לבת היקרה שלו!

"ארוחת הערב תהיה מוכנה בעוד עשרים דקות, אבא," מרינט קראה מהמטבח.

"קחי את הזמן, מתוקה," טום קרא אליה בחזרה. "אני לא רוצה שתיפצעי!"

"אוח, אני יודעת, אני לא כזאת מגושמת!"

טום צחקק והחזיר את תשומת ליבו אל הראיון.

"—לגביהם?"

"טוב," אדריאן אמר, שקוע במחשבותיו. לעזאזל, טום פספס את השאלה! "יכולות ההנהגה שלהם הן בטוח אחד מהם. ואה... אני לא בטוח איך לקרוא לתכונה הזאת, אבל הם מאוד טובים בתכנון, ואני ממש מעריץ את זה."

לחייו של אדריאן האדימו קצת יותר.

"והם גם... פשוט מאוד חמודים. מכל כך הרבה סיבות שאני מובך מדי בכדי לומר בשידור חי בטלוויזיה."

המראיינת צחקה וטום גיחך.

זו הייתה חייבת להיות מרינט!

"שאלה אחרונה לגבי חיי האהבה שלך ואז נמשיך הלאה! אילו תכונות פיזיות אתה הכי אוהב בהם?"

"העיניים שלהם," אדריאן ענה באופן מידי. "אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה, תאמיני לי, אבל אני פשוט... לפעמים, כשהעיניים שלנו נפגשות, המוח שלי פשוט מתנתק. אפילו אם אני באמצע משפט. זה כאילו אני בוהה באוקיינוס זוהר, אין-סופי; הן עוצרות את הנשימה שלי."

"אה," המראיינת אמרה וחייכה בהתגרות בזמן שנשענה קדימה. "אולי זו הסיבה שהצבע האהוב עליך השתנה לכחול?"

אדריאן נראה מופתע, ובמהירות הסתכל לעבר משהו— או מישהו— מחוץ למסך.

"למרות שהצבע הכחול היה אהוב עליי במשך כמה זמן, לא?"

"כן, מאז שהתחלת ללכת לבית הספר עם תלמידים אחרים."

אדריאן הסמיק כשההבנה הכתה בו, שוב הביט על משהו מחוץ למסך.

עיניים כחולות, כישרון הנהגה, טובה בתכנון... יצירתית, אדיבה עם לא מעט ��וזרויות...

על פניו של טום התפרש חיוך רחב, ואז הוא החליף את הערוץ, לאותו אחד שבו שודר פרק מאנימת-גיבורי-העל האהובה על מרינט. אין סיכוי שטעה הפעם. הבת היקרה שלו לכדה את ליבו של האהבה ארוכת הטווח שלה, והוא לא יכול היה להיות יותר גאה מכרגע.

"יום-האב שמח, אבא! השולחן מוכן עכשיו, בדיוק סיימנו!"

הוא נעמד והלך לבלות את הערב עם משפחתו, וציפה בכיליון עיניים לעתיד מזהיר ומאושר.

'מאפיית דופן-אגרסט' נשמע כמו שם טוב, לא?

קרדיט ל Miraculous_Max (Maximilian_Alexander) ב ArchiveOfOurOwn

@my-miraculous-headcanons

Marry That Girl - Miraculous_Max (Maximilian_Alexander) - Miraculous Ladybug [Archive of Our Own]

[madahalev]

אֵין אוֹר

אֵין אוֹר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחוֹשֶךְ.

ספר "זוהר לעם" 

[mishleymekubalim]

פאזל מלך קטן

[mishleyzohar]

דין ורחמים

בשעה שברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החושך, היו אז כלולים זה בזה.   משום זה, מתוך החושך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא ונתגלה העמוק, וזה יצא מזה.   ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין.   והכל נכלל זה בזה: היצר הטוב ויצר הרע, הימין והשמֹאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור.   והכל היה תלוי אחד בחברו.

מתוך ספר "זוהר לעם"

[sidratmadahalev]

מַנְהִיג צאן

 .

דֶרֶך הָרוֹעֶה

לִנְהוֹג בְּצֶדֶק

אֶת צֹאנוֹ,

 .

לְהַרְחִיקָם

מִן הַגֶזֶל,

לְהַנְהִיגָם

בַּמִישוֹר,

 .

וּבְכל עֵת

הַשֵבֶט בְּיָדוֹ

שֶלא יִטוּ

יָמִין וּשְׂמאל.

 .

ספר 'זוהר לעם'

[madahalev]

דוב וכבש

אדם, שהיה יושב במדבר, ועברו ימים שלא אכל בשר.   יום אחד בא דוב לחטוף כבש אחד, וברח הכבש והדוב רדף אחריו,   עד שהגיעו לאותו האדם שבמדבר.   ראה את הכבש, והחזיק בו ושחטו, ואכל בשר.   נמצא, שהדוב גרם שאותו אדם יֹאכל בשר.

משל זוהר

[mishleymekubalim]

המקובלים שנמצאים לכל אורכו של חוט האין סוף, הם מושכים אלינו מהמדרגה הרוחנית האחרונה שמסתיימת ונעלמת כלפינו, חוט שני שנקרא "ספר". ואנחנו יכולים לאחוז בו ועל ידו להתקשר עם החוטים שמקושרים לבורא, אם מחברים יחד דרך כונת אחת: קבוצה, רב, ספרים. אז יכולים לייצב נכון את נקודת המגע ליצירת קשר עם המקובלים, שהכינו לנו את חוט הקשר עם הבורא... הרב ד"ר מיכאל לייטמן 

ספר גיבורי הלב הוא הספר הרביעי בסדרת מדע הלב, שעוסקת בחינוך האדם. הספר מאגד קטעים מקוריים על ערבות, חברות, קשר וחיבור, שכתבו גדולי החכמים בטבע האדם. מוצר נהדר שכל מילה בו משאירה טעם מיוחד. כדאי לשים לב לאיורים המקסימים שמלווים את הספר, כמה אהבה שופעת מהם לטקסטים, ועוטפת אותם בעדינות וצבעוניות המותירות רושם בלתי נשכח. 

הַכֹּל דִיבּוּר שֶלוֹ⁠ 

 אִם רַק תִּשְמַע,  אִם רַק תִּפְתַּח אֶת הַלֵּב,  אָז תַּתְחִיל לְזַהוֹת,  שֶהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתְּךָ,  שֶהוּא מְדַבֵּר אִתְּךָ. 

  שֶכֹּל מַה שֶעוֹבֵר לְךָ⁠  בַּמוֹחַ וּבַלֵּב,  גַם בְּךָ וְגַם מִסְּבִיבְךָ,  זֶה הַכֹּל דִיבּוּר שֶלּוֹ. 

 אַתָּה לֹא שוֹמֵעַ⁠  וְלֹא רוֹאֶה  וְלֹא מַרְגִּיש כְּלוּם  חוּץ מִמֶּנּוּ.

אֵין שוּם דָּבָר,  לֹא אֲנָשִים,  וְלֹא אַף אֶחָד,  אֶלָּא רַק אִיתּוֹ אַתָּה מְדַבֵּר,  וְזֶה הַשָׂפָה שֶלּוֹ. 

 הַבָּעַת הָעוֹלָם,  הַרְגָּשַת הַמְּצִיאוּת,  הַרְגָּשַת הָעַצְמִי,  זֶה שְׂפַת הַבּוֹרֵא אִתְּךָ. 

 הרב ד"ר מיכאל לייטמן על המשבר העולמי (30.04.08) 

[mishleymekubalim]

הַדִמְיוֹן שֶבָּאָדָם מְשַמֵש עִם הַשֵׂכֶל, לא פָּחוֹת מֵהַמִיקְרוֹסְקוֹפּ לָעֵינַיִים, אֲשֶר בְּלִי הַמִיקְרוֹסְקוֹפּ אֵינוֹ רוֹאֶה שוּם דָבָר מַזִיק מֵחֲמַת קַטְנוּתוֹ. אוּלָם אַחַר שֶרוֹאֶה אֶת הַבְּרִיָה הַמַזִיקָה, עַל יְדֵי הַמִיקְרוֹסְקוֹפּ, הֲרֵי הָאָדָם מִתְרַחֵק מֵאוֹתוֹ הַמַזִיק. נִמְצָא אֲשֶר הַמִיקְרוֹסְקוֹפּ, מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִיְדֵי פְּעוּלָה לְהַרְחִיקוֹ מֵהַנֶזֶק, וְלא הַחוּש. כִּי הַחוּש לא הִרְגִיש בַּמַזִיק.

מִיקְרוֹסְקוֹפּ לָעֵינַיִיםכתבי בעל הסולם, מאמר: "החירות", 'שליטת השכל על הגוף'

[madahalev]

צַעַר שָלֵם

ספר 'זוהר לעם'

מִי שֶרָגִיל לִסְבּוֹל צַעַר,

אַף עַל פִּי שֶבָּא לוֹ

צַעַר לְפִי שָעָה,

הוּא סוֹבֵל הָעוֹל שֶלוֹ,

וְאֵינוֹ דוֹאֵג.

אֲבָל מִי שֶאֵינוֹ מוּרְגָל לִסְבּוֹל צַעַר,

וְכל יָמָיו הָיוּ בְּתַעֲנוּגִים וּמַעֲדָנִים,

וּבָא לוֹ צַעַר,

זֶה הוּא צַעַר שָלֵם*,

וְעַל זֶה צְרִיכִים לִבְכּוֹת.

* צער שעליונים ותחתונים בוכים עליו.

[madahalev]

מִי הַזוֹכֶה?

מַה שֶגוֹרֵם הַתַחְתוֹן בָּעֶלְיוֹן,

זוֹכֶה בּוֹ גַם הַתַחְתוֹן.

ספר ‘זוהר לעם’

(со страницы מי הזוכה?)

[madahalev]

דוּבִּים בַּשָדֶה

  מֶלֶך, שֶהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד,

וְהָיָה חוֹטֵא לִפְנֵי הַמֶלֶך.

יוֹם אֶחָד חָטָא לִפְנֵי הַמֶלֶך.

  אָמַר הַמֶלֶך:

"כּל אֵלוּ הַיָמִים הִכִּיתִי אוֹתְךָ,

וְלא קִיבַּלְתָ,

מִכָּאן וְאֵילָך,

רְאֵה מַה שֶאֶעֱשֶׂה לְךָ.

  אִם אֲגָרֵש אוֹתְךָ מִן הָאָרֶץ,

וְאוֹצִיאֲךָ מִן הַמַלְכוּת,

אוּלַי יָקוּמוּ עֲלֶיךָ דוּבִּים שֶבַּשָׂדֶה,

אוֹ זְאֵבֵי הַשָׂדֶה, אוֹ רוֹצְחִים,

וְיַעֲבִירוּ אוֹתְךָ מִן הָעוֹלָם.

  מַה אֶעֱשֶׂה?

  אֶלָא אֲנִי וְאַתָה

נֵצֵא (יַחַד) מִן הָאָרֶץ.*

  ספר 'זוהר לעם'

  *…שאני ואתם נצא מן הארץ, שנלך בגלות. כך אמר הקב"ה לישראל, מה אעשה לכם, הרי הכיתי אתכם ולא הטיתם אוזניכם. הרי הבאתי עליכם בעלי מלחמה ומלאכי חבלה להכותכם, ולא שמעתם. אם אוציאכם מן הארץ לבדכם, אני מפחד עליכם מכמה דובים ומכמה זאבים, שיקומו עליכם ויעבירו אתכם מן העולם. אבל מה אעשה לכם? אלא אני ואתם נצא מן הארץ ונלך בגלות. כמ"ש וייסרתי אתכם, ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עימכם. שבע על חטאותיכם, היינו שֶֹבַע, מלכות, שתתגרש עימכם. ולמה? על חטאותיכם… (מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת בחוקותי מאמר: "שֶׁבַע על חטאותיכם", "ובפשעיכם שולחה אימְכם", אותיות מ"ט – נ"א)

[madahalev]

מוֹשָב לֵיצִים*

  אֲנָשִים

שֶמְבָלִים יְמֵיהֶם

בְּלא כְלוּם,

  שֶלא לוֹקְחִים

אֶת חַיֵיהֶם בִּרְצִינוּת,

שֶכּל רֶגַע

יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינֵיהֶם,

  אֶלָא יוֹשְבִים

וְחוֹשְבִים עַל אֲחֵרִים,

אִם אֲנָשִים אֲחֵרִים

הֵם בְּסֵדֶר,

וְעַד כַּמָה

שֶהָאֲחֵרִים צְרִיכִים

לְתַקֵן מַעֲשֵׂיהֶם,

  וְעַל עַצְמָם

אֵינָם חָסִים,

שֶהֵם יִדְאָגוּ

עַל חַיֵיהֶם.

  כתבי רב"ש

  *…ליצים הם ערומים בדעת לרעה, ונותנים דופי ומום בבני אדם, ומגלים סוד זה לזה. והענין הזה לאנשים בטלים, יושבי קרנות. ומפני זה ��מר, ובמושב ליצים לא ישב…

[madahalev]

מְאַבֵּד אֶת שֶלוֹ ב'

  אִם רוֹדֵף אַחַר

שֶאֵינוֹ שֶלוֹ,

  שֶלוֹ מְאַבֵּד,

וְהָאַחֶר

לֹא מַרְוִויחַ.

  ספר 'זוהר לעם'