#גיבורי הלב | Explore Tumblr posts and blogs

miraculousladybugisrael · 2 years ago

Text

חלק 7: טום צודק (הפעם)

טום זפזפ בערוצי הטלוויזיה בזמן שסבין ומרינט היו במטבח והכינו ארוחת ערב מיוחדת. יום-האב הגיע, ובזמן שהן היו עסוקות מדי בארגון המאפייה בשביל משהו באמת מיוחד היום, הוא העריך מאוד את שתי הבנות האהובות עליו שהכינו בשבילו ארוחת ערב.

הוא לא יכול היה לעצור את החיוך שהתפרש על פניו. אהבתו לאישתו ולבתו הייתה אין סופית, ויש לו מזל שהוא קיבל את אותה אהבה בכל יום.

הוא העביר ערוץ ומיד אחריו לערוץ נוסף, אבל חזר במהירות בשביל לעכל את מה— או יותר נכון, את מי— שהופיע בערוץ לפני. הוא העביר בחזרה לערוץ בשביל לראות על המסך חבר לכיתה של בתו, אדריאן אגרסט, שישב על כורסא אדומה, וחייך בראיון.

הוא כמעט קרא למרינט, אבל נזכר במהירות שהיא וסבין היו ממש רציניות כשאמרו לו לא להפריע להן בזמן שהן אופות. הסכין שהייתה בידה של אישתו חידדה את הזיכרון אפילו יותר.

אז במקום, הוא התרווח על הספה והגביר את הווליום.

"אז," המראיינת אמרה. "עכשיו כשכל השאלות המקצועיות מאחורינו, בוא נתחיל עם הדברים היותר מעניינים, מה אתה אומר?"

אדריאן צחק, למרות שהחוש האבהי של טום מסר לו שזה היה צחוק מזויף. כמובן שהוא לא יכול היה להאשים אותו, הוא בעצמו לא כל כך הסתדר עם שידורים חיים בטלוויזיה.

"אני לא רואה למה לא!"

"בסדר! בהיותך דוגמן מפורסם, יש לא מעט נערות – ואפילו נערים – שמתחרים על תשומת הלב שלך. אז, מה שפריז רוצה לדעת," המראיינת עצרה, בטח בשביל ליצור דרמטיות. "האם אתה, אדריאן אגרסט, מאוהב?"

א-הא!

טום נשען קדימה בהתרגשות, נזכר בכל התמונות של הנער שיש למרינט בחדרה. ברור, זה לא כל כך עבד עם החתול השחור, אבל גיבור-העל הזה לא היה היחיד בו מרינט הייתה מאוהבת! אולי הפעם המזל יהיה לצידם!

באופן בלתי צפוי, לחייו של אדריאן האדימו והחיוך שלו התהפך. זו הייתה הבעה שטום לא חשב שאי פעם ראה, לא מהאדם עצמו, בטלוויזיה, ולא מאחת התמונות שיש לבתו.

"טוב, אני מניח שאפשר להגיד את זה," אדריאן ענה.

המראיינת, שציפתה לתגובה דומה לכל התגובות שהנער אגרסט נתן בעבר, התרגשה להמשיך, כמו גם כמובן, טום, אבל מסיבה אחרת.

"הו, כמה מרגש! בבקשה, ספר לנו על הנערה או על הנער, המעריצים שלך מתים לדעת!"

"טוב, אני לא יכול ��הגיד כל כך," אדריאן הגיב. "יש כמה חוקים שאני צריך לעקוב אחריהם, אחרי הכל, ואני לא רוצה שהם אה... יגלו. לפחות בינתיים."

"אה, אז זו אהבה סודית?"

"כן, בדיוק!" אדריאן צחק. "האדם הזה, אני... טוב, אם אני כן, אני חיבבתי אותם במשך הרבה זמן, אבל לא שמתי לב לזה עד לאחרונה. הם מאוד יצירתיים ואדיבים, ויש להם כל מיני מוזרויות קטנות כאלה ששמתי לב אליהן קודם, אבל מעולם לא באמת ידעתי למה כל כך הוקסמתי מהן."

זו חייבת להיות מרינט! טום היה בטוח בזה! ברור, הנער לא נתן מספיק פרטים בשביל שממש יוכל להצביע על העובדה שזו הייתה מרינט, אבל כל הדברים שהוא כן אמר, ממש התאימו לבת היקרה שלו!

"ארוחת הערב תהיה מוכנה בעוד עשרים דקות, אבא," מרינט קראה מהמטבח.

"קחי את הזמן, מתוקה," טום קרא אליה בחזרה. "אני לא רוצה שתיפצעי!"

"אוח, אני יודעת, אני לא כזאת מגושמת!"

טום צחקק והחזיר את תשומת ליבו אל הראיון.

"—לגביהם?"

"טוב," אדריאן אמר, שקוע במחשבותיו. לעזאזל, טום פספס את השאלה! "יכולות ההנהגה שלהם הן בטוח אחד מהם. ואה... אני לא בטוח איך לקרוא לתכונה הזאת, אבל הם מאוד טובים בתכנון, ואני ממש מעריץ את זה."

לחייו של אדריאן האדימו קצת יותר.

"והם גם... פשוט מאוד חמודים. מכל כך הרבה סיבות שאני מובך מדי בכדי לומר בשידור חי בטלוויזיה."

המראיינת צחקה וטום גיחך.

זו הייתה חייבת להיות מרינט!

"שאלה אחרונה לגבי חיי האהבה שלך ואז נמשיך הלאה! אילו תכונות פיזיות אתה הכי אוהב בהם?"

"העיניים שלהם," אדריאן ענה באופן מידי. "אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה, תאמיני לי, אבל אני פשוט... לפעמים, כשהעיניים שלנו נפגשות, המוח שלי פשוט מתנתק. אפילו אם אני באמצע משפט. זה כאילו אני בוהה באוקיינוס זוהר, אין-סופי; הן עוצרות את הנשימה שלי."

"אה," המראיינת אמרה וחייכה בהתגרות בזמן שנשענה קדימה. "אולי זו הסיבה שהצבע האהוב עליך השתנה לכחול?"

אדריאן נראה מופתע, ובמהירות הסתכל לעבר משהו— או מישהו— מחוץ למסך.

"למרות שהצבע הכחול היה אהוב עליי במשך כמה זמן, לא?"

"כן, מאז שהתחלת ללכת לבית הספר עם תלמידים אחרים."

אדריאן הסמיק כשההבנה הכתה בו, שוב הביט על משהו מחוץ למסך.

עיניים כחולות, כישרון הנהגה, טובה בתכנון... יצירתית, אדיבה עם לא מעט מוזרויות...

על פניו של טום התפרש חיוך רחב, ואז הוא החליף את הערוץ, לאותו אחד שבו שודר פרק מאנימת-גיבורי-העל האהובה על מרינט. אין סיכוי שטעה הפעם. הבת היקרה שלו לכדה את ליבו של האהבה ארוכת הטווח שלה, והוא לא יכול היה להיות יותר גאה מכרגע.

"יום-האב שמח, אבא! השולחן מוכן עכשיו, בדיוק סיימנו!"

הוא נעמד והלך לבלות את הערב עם משפחתו, וציפה בכיליון עיניים לעתיד מזהיר ומאושר.

'מאפיית דופן-אגרסט' נשמע כמו שם טוב, לא?

קרדיט ל Miraculous_Max (Maximilian_Alexander) ב ArchiveOfOurOwn

@my-miraculous-headcanons

Marry That Girl - Miraculous_Max (Maximilian_Alexander) - Miraculous Ladybug [Archive of Our Own]

0 notes

naamarak · 8 years ago

Text

34 הרגעים הכי מטומטמים ב”יחידת המתאבדים”

“יחידת המתאבדים” הוא סרט פחות משעמם מ”באטמן נגד סופ��מן” ופחות גרוע מ”אקס מן - אפוקליפסה” (אבל לא מאוד). מהביקורות אפשר להסיק שמדובר באסון בסדר גודל חמישים גוונימי וזה לא ממש ככה. הוא גרוע בצורה אחרת לגמרי, אבל ואו, הוא כל כך גרוע. ביקום המקביל שבו “האביר האפל” מעולם לא הוקרן אולי הייתי מתעצבנת פחות מאנשים שטוענים שהסרט מקופח בגלל שהוא סרט של די.סי, אבל ביקום הזה מדובר באכזבה איומה ומבאסת. אם הפסקה הזו נשמעת לכם מוכרת, זה בגלל שהיא מבוססת על הפסקה הפוסט של הפוסט שלי על “הבן של מרת’ה נגד הבן של מרת’ה”.

עם כל השוני בין שני הסרטים האלה, הם נופלים מבחינתי באותם מקומות, ובגלל אותן שאיפות. ובכל זאת, ב נגד ס לפחות הרגיש כמו פרויקט שמישהו האמין בו. “יחידת המתאבדים” לא נראה ולא מרגיש כמו סרט שהבמאי שלו באמת היה רוצה לראות, אלא כמו מה שהוא חושב שהמטומטמים שיבואו לראות את הסרט שלו ירצו לראות. ולא, אני לא רומזת או חושבת שרק מטומטמים רואים סרטי גיבורי על, אבל אם להאמין לתסריט שהוא כתב, אני מנחשת שזה מה שהבמאי והתסריטאי של הפיאסקו הזה, דיוויד אייר, חושב.

כמו בפעם הקודמת, גם הפוסט הזה נכתב עבור אנשים שחושבים לעצמם “אם זה כל כך רע זה בטח כיף” או “עכשיו מסקרן אותי כמה זה באמת גרוע”. אני ממליצה לכם לא לעשות את זה, גם אם אתם מתים על סרטי קומיקס. חוץ מכמה רגעים בודדים שבערך עובדים אין בסרט הזה כלום. אז כשירות לסקרנים, הנה השטויות הכי מטופשות שקורות בקשקוש הזה.

אזהרה: ספוילרים, קטנוניות

1. ההתחלה דווקא הייתה איכשהו בסדר, ועם כל הבוז שלי לסרט הזה אני מודה שעד שלב יחסית מתקדם עוד הצלחתי להתעלם מהרבה קלישאות ובעיות. הסרט מתחיל עם רעש, צבעים ובלאגנים רק כדי לחתוך מיד לבית הכלא בלואיזיאנה בו כלואים “הגיבורים הגרועים בעולם”, כפי שמבטיח הפוסטר. הגיבורים הגרועים האלה הם בעיקר פלינט המכונה דדשוט (וויל סמית’) שממהר להבטיח לסוהר המניאק שלו “יום אחד אני אצא מכאן ואנקום בך” וכו’ וכו’ (הוא לא נוקם בו בשום שלב, כמובן). משם עוברים להארלי קווין, שעושה צחוקים על הסורגים של הכלוב המבודד שלה, עד שהסוהר מחשמל אותה והיא חוטפת פלאשבקים לכל מיני שיט שעשו לה. יש אפילו רגע קצר שלה מוזנת בכפייה, מקופסאות צבעוניות שמבטיחות טעמים כמו וניל ותות. הבעיה מתחילה בבחירה פסקולית שהולמת סטודנט שנה א’ לקולנוע (מי כמוני יודעת), את הארלי מציגים בעזרת השיר “You Don’t Own Me”, כי גיחי גיחי, היא בכלא וגם במערכת יחסים לא שיוויונית וגם הממשלה רוצה להשתמש בה בתור “אחד מהצעצועים הרבים שלה”. מילא זה, אבל למה שבחורה במערכת יחסים סופר מונוגמית תגיד לסוהר שלה “אני שוכבת(/ישנה) איפה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, עם מי שאני רוצה”? כנראה כי קהל היעד הוא ילדים בני 13.

2. הסרט חותך מהכלא למסעדה ריקה בה יושבת אשת השירות החשאי אמנדה ווילר (ויולה דיוויס) עם בכיר כלשהו, ומציגה בפניו את המאניקים שהיא מתכננת לגייס כדי להפוך אותם ליחידת עילית של לוחמים מאולפים. זה רעיון מפגר בבסיסו, אבל הצורה שבה היא מחברת בינו לבין המוות של סופרמן, עם פלאשבקים למסע הלוויה והכל, מגחיכה אותו אפילו יותר. להחליף את סופרמן בכמה פושעים שאפילו אין להם ממש כוחות זה כמו להתקשר להזמין מקום בטאיזו ואז ללכת למקדונלדס כי לא היה שם מקום.

3. מוטיב מאמץ היתר שהסרט משדר מהשנייה הראשונה ממשיך עם מונטאז’ הצגת הגיבורים/סוהרים, מלווה בשקופיות פתיחה צבעוניות שאי אפשר לקרוא כי הן מופיעות לזמן קצר מדי. בכל זאת, יש לנו איזה אלף דמויות להציג בשעה הקרובה, אין זמן לבזבז.

4. הרצף מתחיל עם דדשוט בפלאשבק לרגע המעצר שלו - רגע לפני חג המולד, האב המסור והאוהב מבקש מבתו (החכמה והקדושה כמובן) שתבוא לגור איתו. האב והבת נכנסים לסמטה צדדית ושם מסתער עליהם באטמן. האב והעטלף מתחילים מכות ובאטמן אומר “אני לא רוצה לעשות את זה מול הילדה שלך”. וול, טומטום, אז פשוט תחכה שהוא יוריד את הבת שלו בבית שלה ואז תתקיף. מה זה פה, טיפול בחשיפה ושחזור של טראומות ילדותך? כמעט נס שלא תלשת לילדה מחזרות פנינים מהצוואר.

5. פלאשבק נוסף מציג את קפטן בומרנג, גנב על אוסטרלי שהגיע לארה”ב כי לא נשאר לו מה לשדוד. ווילר מציינת שבומרנג “לא ��ובד טוב בצוות”. למה לקחת בנאדם שלא ברור מה בדיוק כישוריו המיוחדים ולא מסתדר עם אחרים לצוות שהוא די בעייתי גם ככה? בומרנג לא נעצר ע”י באטמן אלא ע”י הפלאש, מצחיקול בשקל שנראה כמו גרסה הרבה פחות מגניבה של ספיידרמן. רגע רגע רגע, לקחתם את הגנב בלי הכישורים החברתיים לצוות אבל לא את הבחור עם הכוונות הטובות וכוח העל?!

6. דווקא חיבבתי את תחילת ההצגה של הג’וקר והארלי קווין, והשוט שמרפרר לתמונה המפורסמת שלהם גרם לי למחוא כפיים. אבל אז התברר שכל הדיבור הזה מקודם עם ה”Don’t put me on display” לא היה ברצינות. הארלי משמשת עבור בן זוגה פחות שותפה לפשע ויותר קישוט רקע למסיבות, שרוקדת בכלוב עם בחורה נוספת במסיבות שלו. “היא נעשתה מסוכנת ממנו, יותר חסרת פחד” - הו וולר, אף אחד לא עידכן אותך שהאנשים המסוכנים באמת הם הגברים עם הכוח ולא הנשים המטורללות שהן בעצם שפוטות שלהם?

7. הסרט בונה על זה שכולנו מכירים את דמותו של הג’וקר ולכן אין צורך להציג אותו. על הג’וקר המחודש אנחנו יודעים רק שהוא (כנראה) הרג את רובין. עכשיו אנחנו יודעים שהוא מאפיונר גנרי עם מתנקשים שלבושים במסיכות של פנדות וסמיילים, כך שכל הופעה שלהם נראית כמו סרטון הארלם שייק. הוא לא מצחיק, הוא לא באמת מטורף, הוא רק לבוש צבעוני ואובססיבי לחברה שלו ברמה של להרוג מישהו כי הוא קרא לה Bad Bitch. סופר דאונר.

8. באטמן מתקיף את האוטו של הג’וקר והארלי עד שהם נופלים למים. הארלי צועקת “לא, פודינ’, אני לא יודעת לשחות!”. Lame. אבל בואו נמשיך הלאה. הג’וקר נמלט והארלי נשארת מחוץ למכונית השוקעת, ניצלת ע”י באטמן וזה עושה לה הנשמה מפה לפה. כמה עלמה במצוקה את מאחד עד “אפילו גיבור העל שרודף אחריי צריך להציל את חיי”?

9. קארה דלווין איננה שחקנית טובה. לכן, באופן טבעי, היא משחקת בסרט הזה שתי דמויות, האחת היא דוקטור לארכאולוגיה (פחחח נגיד) בשם ג’ון מון והשנייה היא Enchantress, השדה-טפילה שנכנסת בגופה כשהיא משוטטת בווטאבר אקזוטי ופראי. היא סופר חזקה, מרושעת ומסוכנת, אבל אמנדה וולר היא אישה עם שיקול דעת ממש פגום אז היא מנסה לאלף אותה בעזרת הלב שלה, ששמור בקופסה נעולה. זה גם עלוב וגם ממש מטומטם, כי המכשפה מסוגלת להעתיק את עצמה ממקום למקום אז להשיג את הקופסה המטופשת אמור לקחת לה בערך שלוש שניות.

10. איפיון הדמות של אל דיאבלו (ג’יי הרננדז) - הוא טוב עם אש ואשתו מתה. כמה דמויות בסרט אחד אפשר לאפיין ב”האדם היחיד שהיא/הוא אוהבים מתו או נמצאים הרחק ממנו”? לפחות הוא קיבל איפיון כלשהו, קילר קרוק קיבל רק “הוא תנין וקצת ��ניבל”.

11. וולר משדכת בין ג’ון מון לבין ריק פלאג, מפקד יחידות מיוחדות בצבא שממונה להשגיח עליה. זה עובד כמו קסם כי שניהם חתיכים, וכך וולר יכולה לשלוט בקלות גם בו. בפגישתם הראשונה ג’ון יושבת בתוך אמבטיה של בוץ, מוקפת עשבים, כי המכשפה אוהבת בוץ או משהו כזה. זה שוט יפה אבל מאוד לא ברור, כי בשום שלב לא מבינים איך כל עניין חלוקת הגוף עובד. האם ג’ון זוכרת מה המכשפה עושה כשהיא שולטת בגוף שלה? האם היא נתקפת חשקים מסוימים לאמבטיות בוץ או מזון כלשהו? כדי לזמן את המכשפה, ג’ון צריכה ללחוש את שמה. אבל למה לה, בעצם, ועד כמה היא שולטת בזה?

12. אין זמן לשטויות האלה עכשיו, בואו נעבור הלאה לאישור התוכנית, ישיבת חירום הזויה במהלכה החליפות לא מתלהבות מהרעיון כי הוא פאקינג מפגר אבל וולר מצליחה לשכנע אותם בשנייה לתמוך בה, בגלל שהמכשפה משיגה בשבילה מסמכים סודיים מאיזה כספת בטהרן. אתם רציניים?! טראמפ הוא הנשיא עכשיו או שכולם בפנטגון סתומים בלחץ בלי קשר?

13. למכשפה יש אח ובשנייה שהיא יכולה היא מתעתקת לבית של וולר ומשחררת אותו מהפסלון שבו נשמתו כלואה. הוא לא נראה מוסתר או מוגן בשום צורה. היא לא לוקחת את הלב שלה באותה הזדמנות, כי ידוע שמכשפות עתיקות יומין הן חסרות אונים כנגד קופסאות עם מנעול.

14. בהזדמנות הראשונה המכשפה נמלטת מידיו של ריק פלאג כדי להתאחד עם אחיה, שהוא מפלצת CGI מכוערת שלא מדברת ויורה בוץ על אנשים ברכבת התחתית. הם מדברים ביניהם בשפה עתיקה בשקל שנשמעת כמו דות’ראקית ומתכננים את נקמתם האפלה, משהו עם “מכונת ענק” שתהרוס את העולם. היחידים שיכולים להציל את העולם הם כמובן חבורה לא מאומנת של פושעים שרק אחד או שניים מהם יש כישורים שקצת רלוונטיים למשימה הזו. החבורה נשלפת מתאיהם ומסומנת בשבב תת עורי לאיתור וחיסול במידת הצורך. המפגש המדליק בין כל הטיפוסים המשעשעים הוא הזדמנות ממש טובה בשביל הסרט להפגין החלטות מפגרות בגזרת הפסקול, עם בחירות מיושנות, צפויות ומעיקות: ”Seven Nation Army” בהצגת החבורה בפניי החיילים, ”Slim Shady” בשלב ההתחמשות.

15. אגב התחמשות - הארלי קווין מוצאת בין חפציה את חליפת הליצן האייקונית שלה, מחייכת לעצמה ולובשת במקום תחתונים נוצצים וסווטשירט. זה איכשהו כמעט הגיוני, הרי דקה קודם מישהו הגניב להארלי טלפון והיא גילתה שאהוב ליבה תכף בא לקחת אותה. אבל אתם לא באמת מצפים ממני להתעלם מהשיט הזה, נכון?

16. קשה לא להתבאס מסרט שהגיבורים שלו הם בחורה שנראית כמו ליצנית-מעודדת ומשתמשים באלה ככלי נשק, וויל סמית’ עם נשק חם ובחור מקועקע שיורה להבות מהידיים ועדיין הוא לא מאמין שמישהו יחשוב שהוא קול אם הוא ��א ישתמש בשניים-שלושה להיטים מוכרים כל סצנה. יותר מבאס מזה - הוא צודק. זה סרט נורא לא מגניב, והפסקול המתאמץ הזה כמעט מצליח להחזיק אותו בחיים, לפחות לחלק מסוים מהזמן. אבל איך אתם בכלל מעיזיםםםם להשתמש בשיר “Spirit In The Sky”? למה לא פשוט תדביקו כתובת צבעונית בתלת מימד שאומרות “אבל את ‘שומרי הגלקסיה’ אהבתם, לא?”.

17. היחידה מונחתת מיד בעיר הריקה הנשלטת ע”י האחים הדות’ראקים. הם לא מכירים אחד את השני או יודעים מה הכוחות אלה של אלה. גם אנחנו לא מכירים אותם ולא יודעים מה הכוחות שלהם. אז ב-ר-ו-ר שמה שצריך עכשיו זה עוד שתי דמויות חדשות! האחת היא המתנקשת קטאנה, דמות כל כך גזענית שהמסכה שלה נראית כמו דגל יפן וגם לה יש סיפור רקע שכולל אהוב מת. השני הוא Slipknot, בקומיקס מתנקש עם חיבה לחבלים לצרכי טיפוס וחניקת אויבים, כאן “האיש שיכול לטפס על כל דבר”.

18. נכון שאף תמונת יח”צ או סצנה בסרט לא רמזה עד עכשיו שבצוות יש גם חבר נוסף שיודע לטפס על דברים? זה כי הוא מת תוך כעשר דקות כדי להוכיח שהאפליקציה של ריק פלאג, שמאפשרת לו לחסל את חברי הקבוצה בלחיצת כפתור, אכן עובדת. ואו, די.סי, מוסיפים דמות של אינדיאני בזריזות ופזיזות רק כדי להרוג אותה. קלאסי.

19. דדשוט צורח על הארלי באובר אקטינג מרהיב שלא תעשה בעיות כי “אם ריק ימות אנחנו מתים”. אחי, אולי תחכה שתי שניות שהגופה של סליפנוט תתקרר לפני שאתה קופץ מ”אני הולך לשבור פה את כולם” ל”בואו נקשיב לבוס ונהיה ילדים טובים ואולי ייתנו לנו ארטיק”.

20. יש בעיה מסוימת עם הבדיחות בסרט הזה. כל מה שבערך עבד בטריילר פשוט לא עובד בסרט עצמו. הן יותר מדי מרגישות כמו תוספת מאוחרת ולא כמו משהו שהוא ממש חלק מהתסריט. השיא מגיע כשהארלי שוברת חלון ראווה כדי לקחת לה תיק יד ומכריזה בכל המלאכותיות שבעולם “אנחנו הרעים, זה מה שאנחנו עושים”. זה קורה גם כשהיא מדברת עם החיילים על “הקולות בראש”, או כשדדשוט מנסה לתת לריק פלאג טיפים להתמודדות עם המשבר בזוגיות שלו (עוד נגיע לזה).

21. החיילים של המכשפה הם זומבים. היא מנשקת אנשים וזה הופך אותם למפלצות רצחניות בלי פרצוף. היא גם עשתה דיג’יגדל לאישה נקייה ויפה בינתיים, כי אם כבר כוחות ללא הסבר, למה שלא יכללו גם פיצ’ר “מייקאובר”.

22. חיילי המארינס שמלווים את החבורה יורים איזה מאה כדורים על זומבי. לא קורה לו כלום. הארלי חובטת בו בראש עם אלה. מחוסל במכה. בסדר. חוץ מהארלי, דדשוט וקאטאנה אף אחד לא ממש מועיל למשימה, כי הבחור עם הלהבות בשלב לא אלים של החיים שלו וכל השאר לוזרים מדי.

23. לקפטן בומרנג יש בובה של חד קרן במעיל והיא נופלת לו לכיוון הצופים בתלת מימד כשהוא מנסה לברוח מהמפלצות. אין לי מילים.

24. פלאשבק לא קשור לכלום של הארלי לרגע רומנטי בינה לבין הג’וקר - כשעוד הייתה ממושקפת ונורמלית, הוא שכנע אותה לקפוץ לתוך אמבט כימיקלים, ואז קפץ להתמזמז איתה בפנים כאילו זה מים. זה משהו שקורה גם בקומיקס, והזינוק לרעל הלבין לה את העור ושינה את צבע שיערה. בסרט היא מקסימום מלבין אותה קצת, והאמת שגם הג’וקר של לטו לא נראה מושחת פיזית בשום צורה.

25. החבורה פורצת לבניין שבו נמצא האדם החשוב ביותר בעיר, זה שהם בעצם נשלחו לחלץ. האיש הזה מתברר כאמנדה וולר בכבודה ובעצמה. זה בערך השלב שבו כבר הפסקתי להאמין שלסרט יש תוכנית.

26. הג’וקר הגיע! הוא ניטרל את המכשיר על צווארה של אהובתו ובא לאסוף אותה על מסוק. אחד הדברים היחידים שעובדים בסרט הוא הדינמיקה של דדשוט והארלי - הוא מנחם אותה בלי מילים כשהיא זקוקה לכך, היא מפלרטטת ושואלת שאלות כמו “היית מאוהב פעם?” כדי שהוא יוכל להגיד קלישאות של פסיכופט שהוא לא באמת חושב, כאלה. אז מובן מאליו שכשהוא מקבל פקודה לירות בה למוות הוא מחטיא בכוונה. מיד מתקבלת ההוראה להפיל את המסוק והג’וקר “מת” אוף סקרין. חחחחחחחחחחחחחחחחח טוב בסדר. הארלי מעכלת את הבשורה הקשה בכאב עצום, משליכה את הקולר עם הכיתוב “פודינ’” שלצווארה וחוזרת לפגוש את החברים שלה. כך תתמצתי את חמשת שלבי האבל לחצי דקה עגומה וקצרה!

27. הצוות מתמרד ומחליט ללכת לפאב במקום להילחם. הזדמנות טובה להכיר סוף סוף את הדמויות שלנו! כלומר, אחת מהן - מסתבר שאל דיאבלו, ההוא שיורה אש מהידיים, שרף את משפחתו ואכול אבל על מעשיו. הארלי קווין ממליצה לו: “Own this shit”. את... הרצח של אשתו וילדיו? אישה שהרגע איבדה את בן הזוג שלה המליצה למישהו לאמץ כחלק מזהותו את העובדה שהרג את האנשים היקרים לו ביותר כהוכחה לכמה באדאס הוא? מה????

28. בומרנג לא מפסיק להתחיל עם קאטאנה, כנראה מתרגש לא להיות הזר חסר האופי בצורה שגובלת בגזענות היחידה בחבורה. הזדמנות טובה לשאול - למה את לובשת חולצת בטן לקרב, גברתי?

29. ��חבורה מתאחדת עם ריק פלאג והולכת לנצח את המכשפה או משהו. נדמה לי שקרו עוד דברים באמצע אבל המבנה של הסרט הזה כל כך מוזר שאיבדתי ריכוז. קיצר, עוד פעם יש עמוד ענק של אור עם כל מיני דברים מרחפים סביבו. זו “המכונה” שהמכשפה ואחיה בנו כדי להשמיד את העולם. הגברת הרעה רוקדת מין ריקוד בטן מוזר לידו וממש מחכה שמישהו יבוא לכסח אותה. דדשוט מציע לפלאג To Spank לבת הזוג שלו כדי שתירגע. אני רצינית. זה דבר שקורה באמת בסרט. למה הו למה דיייי, תיגמר כבר, סיוט מתמשך שכמוך.

30. קילר קרוק הוא גרוט בשקל שבמקום לומר “אני גרוט” אומר שיט של גנגסטרים כמו “שורטי”.

31. הרגע השנוא עליי בסרט ביי פאר: המכשפה גורמת לכולם להזות את החלומות הכי כמוסים שלהם כדי שיצטרפו לצבא שלה. הארלי רואה לנגד עיניה את המשפחה המושלמת שלה ושל הג’וקר בפרברים. היא בשיער בלונדיני ורולים, הוא בשיער חום ומשוך לאחור ועוד שני תינוקות מהממים. כשהיא מתעוררת היא אומרת “הוא התחתן איתי”.

אחרי שראיתי את ”האביר האפל” הייתי באובסס של כמה חודשים על רשעי באטמן, והאהובים עליי היו הארלי והג’וקר. ברור שהתודעה הפמיניסטית שלי הייתה מעט פחות מפותחת אז, מה גם שהסתמכתי בעיקר על גרסת הסדרה המצוירת שהייתה יותר לבושה, פחות מינית ועם כובע ליצן תמידי במקום קוקיות. מצאתי את עצמי מאוד משועשעת מהקשר שלהם - היא מאוהבת בטירוף, הוא אדיש, היא עושה כל מיני דברים מוזרים כדי למשוך את תשומת ליבו. אהבתי גם את זה שבשלב מסוים היא מתחברת עם פויזן אייבי והן יורות ביחד טילים על מטרידנים ברחוב. שמונה שנים אחרי, הסרט הצליח להציג את מערכת היחסים המסובכת הזו בצורה הכי שטחית שיש - גם לא מראה את הניצול כפי שהוא, גם מבטל את כל הקיום של הארלי כיישות עצמאית. היעדרותו של הג’וקר למעט הופעות אורח קצרצרות מאפשרת לנו להזדהות עם הגלוריפיקציה שהיא מעבירה אותו - אנחנו מחכים לו יחד ורואים רק את הרגעים הרומנטיים והקינקיים, שהם אולי בעייתיים אבל מהעיניים שלה הם אושר ושלווה. אבל אז הסרט הופך הכל על הראש ופשוט משתין על הדמות שלה ואומר “לא באמת” על כל מה שחשבנו שלמדנו עליה. היא לא באמת מרגישה בנוח עם הפרסונה החדשה שאימצה. היא לא אישה שנכנעה כל חייה לנורמה וכעת משוחררת בזכות סימונה כמטורפת לעשות כרצונה. היא בכלל לא משוגעת, בעצם, היא רק מאוהבת. היא אך ורק דמות מנוצלת שכל האישיות שלה היא שקר ענק. היא בכלל רוצה להיות אם פרברית נורמלית עם רולים בשיער. שום דבר בסרט עד אותה נקודה לא קידם אותנו להבנה הזו, להפך - למה שהארלי תוותר על החיים הנורמליים שלה אם כל מה שהיא רוצה זה חיים נורמליים, נטולי כל טוויסט מוזר או ליצני?

32. יש מצב שקפטן בומרנג התחיל עם אמנדה וולר בסוף הקרב. או זה או עוד בדיחה שלא עבדה. אה, כן, אמנדה וולר בחיים וממש שלמה ומתפקדת, למרות שהמכשפה השתלטה עליה בשביל מידע כמה סצנות קודם.

33. והסיום? אנטיקליימטי. הארלי תולשת את ליבה של המכשפה כי היא “הסתבכה עם החברים שלה” שהיא הכירה לפני כשלוש שעות. אל דיאבלו מת בניסיון להציל את “המשפחה החדשה” שלו, שהוא הכיר לפני כשלוש שעות. כולם חוזרים לכלא (מה?). הארלי מקבלת מכונת אספרסו לתא, קילר קרוק מקבל טלוויזיה, וויל סמית רואה את הבת שלו. זהו. הכל כרגיל’ ומוצג לנו לצלילי רפסודיה בוהמית מינוס העריכה הכיפית והקצבית של הטריילר. המכשפה מתה אבל ג’ון לא, היא פשוט מקלפת מעצמה את העור של המרשעת ומופיעה מחדש נקייה ובריאה (מה??). אמנדה וולר לא מתה, כאמור. וכנראה ממשיכה בתפקידה כאילו הרעיונות המפגרים שלה לא הרסו עיר שלמה. כמובן שגם הג’וקר לא מת, והוא בא לקחת את השפחה שלו לעתיד מזהיר של הרפתקאות מסעירות וניצול נפשי.

34. סצנת קרדיטים מאולצת וחסרת טעם - ברוס וויין מקבל מוולר מסמכים סודיים עם פרטים על הפלאש ואקווה מן. אז, כאילו, יכולתם להקים את ליגת הצדק במקום את השטות המיותרת הזו, אבל העדפתם עבריינים שיודעים ללכת מכות ברמה בינונית. עלילה הגיונית בסך הכל.

#יחידת המתאבדים

0 notes