#כתב עת

[asongforsunday]

קטלוג / אוקטובר 2023-2024

קטלוג שִׁיר לְיוֹם רִאשׁוֹן

אוקטובר 2023–אוקטובר 2024, שנה ארבע עשרה

677. מי שזקוק לראות פסיכיאטר / אדמיאל קוסמן

678. שם הרחק / יונה וולך, מתוך: "תת הכרה נפתחת כמו מניפה"

679. עליי לזכור / מיטל חודורקובסקי, מתוך: "יסודות שבריריים מאוד"

680. הַטֶּבַע / אמילי דיקינסון, תרגום: לאה נאור, מתוך: "אמילי - מבחר שירים של אמילי דיקינסון"

681. * / מאצ'י טאווארה (בֹּקֶר), תרגום (יפנית): יעקב רז, מתוך: "יום השנה לסלט"

682. תרגיל כוננות / דליה רביקוביץ, מתוך: "דליה רביקוביץ - כל השירים", קיים נוסח חלופי לשיר שנקרא "אמא עם ילד"

683. מָחוֹל עֶשְׂרִים וְאֶחָד / חזי לסקלי, מתוך: "באר חלב באמצע עיר"

684. * / ישראל אלירז (פָּחוֹת וּפָחוֹת יֵשׁ מָה לּוֹמַר), מתוך: "דברים דחופים, מבחר שירים 2010-1980"

685.  * / נתן אלתרמן (אָז חִוָּרוֹן גָּדוֹל הֵאִיר), מתוך: "שירים שמכבר"

686. רשימה / ויסלבה שימבורסקה, תרגום (מפולנית): רפי וייכרט, מתוך: "בשבח החלומות"

687. תהליך נוסף / דוד אבידן, מתוך: "משהו שביל מישהו, מבחר שירים 1964-1952"

688. זריחות / עמית זרקא, מתוך: "כל החזיונות בחושך"

689. * / אברהם חלפי (כָּל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם בָּאִים), מתוך: "ישן וגם חדש"

690. שיר הכוכבים המתנגשים / נדב נוימן, מתוך: "אין מקום שלא מלא"

691. * / זלדה (��ֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל), מתוך: "שירי זלדה"

692. המערה / עידית ברק, מתוך: "��האחז בענף הקרוב"

693. * / אורי ברנשטיין (חֲפָצִים קְטַנִּים וּמְשֻׁמָּשִׁים מְעִזִּים רֹאשׁ:), שיר מספר 36, מתוך מחזור השירים "על אהבה אחת ויחידה", מתוך: "אורי ברנשטיין - שירים 2002-1962"

694. כיכר רבין / נורית זרחי

695. * / יהודה עמיחי (אֲנִי נָבִיא שֶׁל מַה שֶׁהָיָה אֲנִי קוֹרֵא עָבָר מִתּוֹךְ כַּף), שיר 11, מתוך מחזור השירים "אני נביא של מה שהיה", מתוך: "פתוח סגור פתוח"

696. שְׁקֵדִיּוֹת / מיה לוי-ירון, מתוך: "הים ידע | שירים"

697. * / תום הדני נוה (מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ מַנִּיחַ הַתִּינוֹק כַּף יָד מֵעַל לִבִּי), שיר 8, מתוך מחזור השירים "אבא מחזיק תינוק", מתוך: "אבא מחזיק תינוק"

698. חזרות / ויסלבה שימבורסקה, תרגום (מפולנית): רפי וייכרט, מתוך: "בשבח החלומות"

699. דאגה / אולב האוגה, תרגום (מנורבגית): סבינה מסג וחנה-מאי סבנדל, מתוך: "הנהר שמעבר לפיורד"

700. עדינוּת / מיטל חודורקובסקי, מתוך: "יסודות שבריריים מאוד"

701. * / ישראל אלירז (לִמְצֹא בַּבֹּקֶר אֶת הַבַּיִת בַּמָּקוֹם שֶׁהֻנַּח אֶמֶשׁ,), מתוך: "ישראל אלירז - דברים דחופים"

702. * / איתן בולוקן (הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת), מתוך: "מנורה בשמש"

703. אני יונה / חביבה פדיה, מתוך: "מוצא הנפש"

704. דברים שיש להם שיעור / דליה רביקוביץ, מתוך: "כל השירים עד כה"

705. * / נתן אלתרמן (אַתְּ שׁוֹמַעַת, הָרוּחַ זָרָה וּסְתָוִית), מתוך: "כוכבים בחוץ, חלק ב", (החלק השני של השיר "על קבים אליך שירי מדדים - ")

706. כל שושנה / זלדה, מתוך: "שירי זלדה"

707. רוח / נורית זרחי, מתוך: "השעה חמש"

708. אני, בת התשעים ושש / שיבטה טויו, תרגום (מיפנית): איתן בולוקן, מתוך: "הבוקר בא תמיד"

709. עוּרִי, עוּרִי / חיים גורי, מתוך: "חיים גורי – השירים, כרך ג"

710. שגיאות / שולמית אפפל, מתוך: "זכרונות מבית החרושת לבגדי ים"

711. כָּתַבְתִּי שִׁיר / אבות ישורון, 19 פברואר – 14 מארס 1989

712. למי שאינו מאמין / לאה גולדברג, מתוך: "לאה גולדברג, ילקוט שירים"

713. פתח דבר / טהא מוחמד עלי, תרגום (מערבית): יותם בנשלום

714. ארץ הלוואי / טוביה ריבנר

715. סַף / מאיה ויינברג

716. ניחומים / פועה הרשלג, מתוך: "תנאים של ציפה"

717. שירה / צ'רלס בוקובסקי, תרגום (אנגלית): דורית ויסמן, מתוך: "מה יגידו השכנים?"

718. * / גלי רביץ (חִיּוּךְ יְלָדַי –)

719. אני כָּמֵהַּ ליום רגיל / יעקובּ אחמד יעקובּ, מתוך: "הו - כתב עת לספרות", גליון 16 - ספרות ערבית וספרות יידיש, משורר מכפר מנדא בגליל

720. פגישה עם השחקנים / מאיה  בז'רנו, 'תיסמית' בצוותא 2, 19.6.2009, מתוך: "פגישה עם השחקנים"

721. * / ישראל אלירז (אֲנִי יוֹדֵעַ, וְגַם אַתָּה, שֶׁמְּדֻבָּר בְּסֵבֶל.), מתוך: "דברים דחופים"

722. איך שלא יהיה / דוריאן לקס, תרגום (אנגלית): מיה טבת דיין, מתוך: "הדברים שאנו נושאים עמנו"

723. איך להיפטר מזה / דוד אבידן, שיר 4, מתוך מחזור השירים "דרך ארץ", מתוך: "דוד אבידן / משהו בשביל מישהו – מבחר שירים 1952-1964"

724. אַחַת הִיא לִי / ט. כרמי, מתוך: "אחת היא לי: מחזור שירים"

725. מן הים / עידית ברק, מתוך: "עד השמים ובחזרה"

726. אֵיךְ נִקְרָא / אבות ישורון, ז תמוז תשמז, 2 אוגוסט 1987, מתוך: "כל שיריו, כרך ד - אבות ישורון" – במלאת שנה

727. דגים / נורית זרחי, מתוך: "התקרה עפה"

728. ימים לבנים / לאה גולדברג, מתוך: "טבעות עשן"

[hadasarfati]

תמה מרכזית

תרבות דיגיטלית.

אני מרגישה שהרבה מהיום יום שלנו מתנהל ברשת, בעוד האמנות פעמים רבות אינה משקפת זאת. אני חשה שהערבוב בין הדיגיטלי והממשי, ההצפה והעומס שמאפיינים את המרחב הדיגיטלי, הקשר בין המרחב הדיגיטלי והתרבות הקפיטליסטית, יחסים בין המינים במרחב הדיגיטלי ועוד, הם מאפיינים מרכזיים ומעניינים של החיים היום מבחינתי.

התמה בשדות שונים

מרשל מקלוהן, להבין את המדיה

מקלוהן היה חוקר תרבות ומדיה קנדי. הוא טבע את המושג "המדיום הוא המסר" שמפנה את המבט למשמעות האינהרנטית שקיימת בכל מדיום תקשורתי ולהשפעה של הדבר עלינו, בדגש על מדיה מבוססת טכנולוגיה.

Nevoazul- A more gentle internet

כתב עת באנגלית וספרדית, שהוציא גיליון בנושא תרבות דיגיטלית ואינטרנטית, מנקודת מבט פוזיטיבית. בין המאמרים מאמר שעוסק באימוג'י והמשמעויות המעשיות של השימוש באימוג'ים ומאמר שמציע שלכל אחד כדאי לבנות לעצמו אתר אינטרנט ומפרט דרכים שונות שבהן אפשר לתפוס וארגן אתר אינטרנט

המצב הפוסט אנושי

פודאקסט של ד"ר כרמל וייסמן על טכנולוגיה, תרבות ורוח מנקודת מבט רב תחומית

מיכה גודמן, מהפכת הקשב

ספר עיון המגדיר את הרשתות החברתיות מבוססות הפרסומות כ"שוק" של קשב ומתוך כך מנתח את האופנים שבהם הן משפיעות עלינו ומייצרות משבר מתבפוליטי-חברתי המאופיין בקיטוב הולך וגדל לצד משבר פסיכולוגי המתבטא בזינוק בשיעורי הדיכאון והחרדה בחברה

הרשתות החברתיות עצמן- אינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב, טיקטוק

עבור התמה שאני עוסקת בה, הרשתות החברתיות הן בחזקת "הדבר עצמו", השדה הממשי (אם כי וירטואלי) שבו מתהוות וממנו יוצאות רבות מהתופעות שמעסיקות אותי, ובאופן טבעי הרבה מהידע בנושא נובע מ"חקר השדה" עצמו, מעבר למחקר ויצירה שנעשים אודותיו ובעקבותיו.

[kathrineannepryde]

אבל באותה עת [שומר חומות, מאי 2021] התרחש אירוע שמשמעותו עמוקה יותר: תקיפתם של מגדלי מגורים מהאוויר יוחצנה היטב ותוארה לא רק כביטוי לתעוזה של הצבא, אלא גם כביטוי ליכולת הדיוק שלו. דעת הקהל לא ביקרה את התקיפות האלה אלא כאשר אירעה התַקלה בתקיפתו של מגדל מסוים. ההתעלמות מהאוכלוסייה העזתית פירושה התעלמות מתרומתו של הרס מגדל מגורים למיטוט המעמד הבינוני העזתי, שחבריו או עסקיו שכנו בו. זה המעמד שבכוחו למתן את החמאס; הוא זה שמשלם לישות העזתית את מיסיה, הוא המהווה את חוט השדרה של כל ממשל יציב, והוא זה שגם יכול להוות גשר להבָנות עם ישראל. השאלה כאן אינה רק אם מוסרי או חוקי לפגוע במגדל מגורים ומשרדים, אלא גם אם זהו דבר נכון לעשותו – אפילו מבחינה פרגמטית – ומה השלכותיו של מעשה זה על הדיאלוג עם חברה שלנצח תשכון בגבול ישראל. התעלמות זו נשענה כאמור על תפיסה שהשתרשה לפחות מאז ההתנתקות, אך היא התעצמה בזכות מערכת המושגים שפיתח הרמטכ"ל אביב כוכבי, שפיקד על שומר החומות. בהקדמתו לגיליון כתב העת הצבאי בין הקטבים שעסק בתוכנית הרב־שנתית "תנופה", שהמטכ"ל שלו התווה והשיק ב־2020, הגדיר כוכבי את צבא החמאס כ"צבא הטרור". לא רק שהמשגה זו אינה מוכרת, היא גם מתעלמת מכך שמדובר בצבא שמייצג ישות פוליטית מעין־מדינתית, שבינה ובין ישראל יש סכסוך ועל ישראל להסדיר איתה יחסים. המונח "צבא טרור" כמו מנתק את הצבא מהאוכלוסייה ומהסדר הפוליטי שהיא מכוננת. טרוריסטים מקבלים מקלט בקרב האוכלוסייה שמתוכה הם פועלים, ולעיתים הם אף זוכים לתמיכה, אבל הם לא בהכרח מוּכּרים כמי שפועלים בשם האוכלוסייה ומגינים עליה. ההמשגה "צבא הטרור" מוחקת את האוכלוסייה העזתית כישות שיש להביאה בחשבון. אין בדברים אלו כדי להתעלם מכך שהחמאס מפעיל אמצעי טרור (כפי שעושים גם צבאות סדירים לא אחת), אבל הצרת הגדרתו להפעלת טרור מחמיצה היבטים רחבים ועקרוניים של מהותו הפוליטית ושל שליטתו במעין־מדינה העזתית. לא בכדי, התעצמות החמאס באמצעי ירי תלול מסלול הובילה את מעצביה של תוכנית תנופה למסקנה שיש לשנות את שיטת ההגנה: לא עוד יירוט הרקטות מעל שטח ישראל, אלא פריסת "שמיכות דיכוי תמ"ס ונ"ט" שיירטו את הרקטות בעודן מטפסות ויתקפו את המשגרים בעודם יורים. כך יופחת שיבוש החיים של האוכלוסייה הישראלית ויצומצמו במידה ניכרת האזעקות. במילים אחרות, ישראל ביקשה להעמיק את התעלמותה מהאוכלוסייה העזתית ומהאופן שבו מצוקתה או רצונותיה משתקפים בפעולות הארגון הצבאי הפועל בשמה, בזמן שהיא מגבירה את חופש הפעולה הצבאי שלה בעזה. גם אם הנחות אלו קרסו בבוקר שבעה באוקטובר 2023, הן שהנחו את דרכה המדינית והצבאית של ישראל עד לאותה נקודת זמן. לכאורה, תפקיד הצבא הוא להילחם ולא לטפל באוכלוסייה. אבל את הגישה מוכוונת האוכלוסייה – זו החותרת להפרדת האוכלוסייה האזרחית מהלוחמים, בדרך כלל לוחמי גרילה או טרור – פיתחו צבאות, ולאו דווקא הפוליטיקאים המנחים את הצבא. גישה זו אפיינה את הצבא הבריטי במשימותיו הקולוניאליות, אך חשוב יותר לענייננו הוא אימוצה במלחמות עיראק ואפגניסטן. המפקדים האמריקאים הגיעו למסקנה שמדיניות אש אגרסיבית, שהגנה על הכוחות אבל פגעה באוכלוסייה האזרחית, טיפחה שנאה בקרב המקומיים כלפי צבאות ארצות הברית ובריטניה בעיראק, וכלפי כוחות נאט"ו באפגניסטאן. מדיניות אש כזאת אפשרה למיליציות המתנגדות לנוכחות הזרה לגייס את תמיכתה של האוכלוסייה, ובסופו של דבר היא העצימה את סיכון הכוחות ובעיקר הקשתה על בנייתו של סדר פוליטי יציב, שיאפשר לכוחות לסגת לאחר שהשיגו את מטרתם. לכן גיבשו המפקדים תפיסה שראתה במאבק על "ליבם ומוחם" של המקומיים תנאי להישג צבאי. הצלחה בקרב נמדדה פעמים רבות בצמצום מספר האזרחים ההרוגים. מכאן נגזר הצורך באיפוק צבאי גם במחיר הגברת הסיכון לחיילים. הצבא הישראלי (וגם ממוניו הפוליטיים) לא פיתחו גישה דומה. בניגוד לאמריקאים, שהוטרדו מהסדר הפוליטי שהם משאירים במדינות רחוקות, את הישראלים לא הדאיג הסדר המתפתח בחצר האחורית שלהם.

דה־הומניזציה של התעלמות, יגיל לוי

[we-funk-with-eye]

❋ ההשקה התל אביבית לקובץ ד' של עירובין לספרות ואמנות ❋ https://www.facebook.com/events/2205155036467185/ בהשתתפות: שירה סתיו, רעואל שועלי, נוית בראל, מעין איתן, נעמה ישראלי, ועורכי הקובץ רונה ברנס ואמיר מנשהוף ביום רביעי 17 באפריל בשעה 19:30 בתולעת ספרים מזא"ה, מזא"ה 7 תל-אביב הכניסה חופשית! הקובץ החדש והירוק-מאוד כולל שירה, סיפורת, מסות, ריאיון, פואמות ותרגומים, ביחד עם אמנות דיגיטלית, צילום, קולאז', רישום וציור. ובסה"כ 164 עמודי דפוס. מה תמצאו שם? • שירה מקורית מאת ענת זכריה, נוית בראל, רעואל שועלי, שי מנדלוביץ', מיתר מורן, קובי חיינה, עומר ויסמן ועוד. •  ריאיון עומק עם המשוררת ענת זכריה. •  תרגומים חדשים מאת חתן פרס ישראל לתרגום, פרופ' שמעון זנדבנק, למשוררים ריינר מריה רילקה וג'ון דון, ותרגומים של מעין איתן ושירה סתיו לשיריהם של המשוררת הקנדית קארן סולי ושל המשורר האמריקאי אושון וונג. •  תרגום ראשון לעברית של הסופר הפולני סטניסלב וינצֶנץ, שבמרכזו שיחה משונה של בעלי עגלות יהודים מעולם אחר לגמרי... תורגם מפולנית על ידי עילי הלפרן. • שירה סתיו במסה חדשה על המשורר יעקב ביטון ועל עמדת התבוסה העמוקה – הכלכלית, הלאומית והרוחנית – שבבסיס כתיבתו ותפיסת עולמו. ועוד הפתעות... על הכריכה מופיעות האמניות חן כהן ולירון כהן, שמלוות את הקובץ ביחד עם האמנים גאיה קולמן, דנה דרויש, אלי מגזינר, רות פתיר, נטלי אילון, אור פורת ונדב יהל. את כולם כדאי לכם להכיר. עריכה: אמיר מנשהוף, רונה ברנס | עיצוב ואוצרות: אוהד חדד הקובץ רואה אור במסגרת עמותת בר-קיימא לתרבות, אמנות, מוסיקה ושלום (ע"ר) ובתמיכת בית שלום עליכם בתל אביב, מכון הספר הפולני, ותומכים נוספים בערב יוצעו קבצי עירובין וספריהם של משתתפי הקובץ מצפים מאוד לראותכם ולחגוג יחד! מתחילים בזמן, 19:30 לפרטים נוספים:eyruvin@gmail.com

[nestelbb-blog]

משה נסטלבאום

משה נסטלבאום

מאחורי הכותרות

איך חולבים את הקופה הציבורית?

טור אישי - בשישי* למה זכה מבקר המדינה השופט יוסף שפירא  לכינוי "השופט קוקוריקו"? * על דוד האן הכונס הנהנתן* על חנופה דוחה במשטרה* למה ח"כ אורלי לוי היא לוחמת חברתית אמתית?* וכמה  מנדטים יורדים לטמיון?

1 השופט קוקוריקו

2 האן הנהנתן

3 חנופה דוחה

4 לוחמת חברתית

5 לא חבל?

אלדד קובלנץ, נבחר השבוע למנהל קבוע של תאגיד השידור הציבורי? מי יהיה הראשון שיגיש בג"צ נגד בחירתו. על תבנו על מבקר המדינה השופט יוסף שפירא שהתגלה כמבקר חלש. פרס האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה הוענק השבוע לבילי סגל גזיליוס, על תרומתה החשובה לשימור ארכיון רשות השידור. דוד האן, שהיה מפרק רשות השידור, זה שדרש מהכפופים לן לפנות אליו בתואר דוקטור, נסע לארצות הברית כדי להעביר את סרטיית רשות השידור לדיגיטציה. מה הוא מבין בזה כלום. אבל האן הנהנתן לא וויתר על נסיעת כף. על הלוחמת החברתית האמתית ח"כ אורלי לוי אבקסיס. על המנדטים האבודים וגם על חנופה נוסח משטרת ישראל.

1 "השופט קוקוריקו"

יוסף שפירא  מבקר המדינה. מכונה מאחורי גבו בבדיחות "השופט קוקוריקו". הוא זכה לתואר אחרי שנהג בעבר ולא פעם אחת, לקרקר בקולו "קוקוריקו", כשנהג להתקשר לאחד העיתונאים המוכרים  ולאיש נוסף ששמו שמור במערכת.

שפירא, תרנגול לא קטן, נמצא במרדף תמידי אחרי כבוד. מי שהיה בעבר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, הוא אדם תאב כבוד ופרסום, שלא מחמיץ שום הזדמנות להאדיר את שמו. זאת כנראה בגלל תדמית שדבקה בו כאיש חלש ומבקר נטול שיניים.

קחו למשל את מינויו של אלדד קובלנץ, למנכ"ל קבוע של תאגיד השידור הציבורי. השופט שפירא העביר ליושב ראש התאגיד גיל עומר, טיוטת ביניים של דוח שעסק באחריותו של קובלנץ לרשימה שחורה שהוכנה בתאגיד.

המנכ"ל קובלנץ מסרב בתוקף לגלות את שמם של האחראים למעשה השפל של הכנת רשימה שחורה. הרשימה מפרטת את כישוריהם המקצועיים ומתייחסת לאישיותם של עובדים לשעבר של רשות השידור. למרות שמבקר המדינה הורה לקובלנץ לחשוף לאלתר את שמם של האחראים למעשה. לא יעלה על הדעת שמי שהכינו את הרשימה ימשיכו להיות חברים במועצת התאגיד או עובדים בו מ�� המניין, קובלנץ שלא סופר את המבקר ממטר לא נענה להוראה.

על הרשימה הזאת הסתמכו מנהלי התאגיד כאשר דחו את קבלתם לעבודה של עשרות עובדים של רשות השידור, שביקשו להשתלב בתאגיד. לא ברור מדוע מבקר המדינה אינו חושף שיניים, כאשר הנחייתו החד משמעית אינה מבוצעת. לא ברור גם מה הוא מתכוון לעשות אחרי שוועדת איתור של התאגיד מינתה את קובלנץ לתפקיד כמנכ"ל קבוע בניגוד לדעתו.

אני מתקשה להעלות על דעתי מצב לפיו קודמו של השופט שפירא, השופט מיכה לינדנשטראוס, היה מפנה דרישה דומה אל תאגיד השידור הציבורי, ותגובת התאגיד הייתה דומה לזו שלה זכה השופט שפירא.

על מה זה מלמד? על כך שלביקורת המדינה אין שיניים, או על כך שהמבוקרים פשוט לא סופרים את מבקר המדינה השופט יוסף שפירא. כדי להוכיח שהוא בעל הדעה השופט שפירא לא צריך לקרקר בקולו "קוקוריקו", כפי שנהג לעשות בעבר אלא להוכיח שהוא יודע להלום וחזק.

צריך להמתין ולראות מה יעשה השופט שפירא בכל מה שקשור לבחירתו של אלדד קובלנץ. אני מהמר שכלום.

נראה אם אתבדה.

2 האן הנהנתן

דוד האן היה צריך לעמוד במרכז הבמה. מי שהיה פעם כונס הנכסים הרשמי ומפרק רשות השידור לא הוזמן לטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. במקומו קיבלה את הפרס על מפעל חיים בילי סגל גזיליוס, מנהלת ארכיון "כאן", שניהלה את ארכיון "רשות השידור" במשך 23 שנים והובילה את פרויקט הדיגיטציה של הארכיון.

כל זה נכתב כמובן בציניות. אני מכיר הרבה שנים את בילי סגל, ואין ראויה ממנה לפרס. בילי, הפכה את הטיפול ושימור הארכיון למפעל חיים, וחומרים היסטוריים רבים שרדו בזכות טיפולה המסור בסרטי ארכיון ששיני הזמן לא פסחו גם עליו.

איך קשור לעניין דוד האן, מי שהיה כונס הנכסים הרשמי? הוא לא קשור, אבל הוא ניצל את מעמדו כדי לנסוע לארצות הברית יחד עם יונה ויזנטל, שהיה באותה עת המנהל המיוחד של רשות השידור, כדי לבדוק איך מעבירים את סרטיית הטלוויזיה לדיגיטציה.

מה מבין האן בשימור סרטים או בדיגיטציה? כלום. ואיך הוא מסתדר עם דיגיטציה? הוא לא מסתדר, אבל אם אפשר לזכות בנסיעת כף לארצות הברית, על חשבון הקופה הציבורית, אין סיכוי שהאן הנהנתן יפסיד אותה.

תרשו לי לחסוך את השאלה המתבקשת האם בילי סגל, שבקיאה ומבינה בשימור ובשיקום סרטים נלוותה לצמד המומחים שנסע לארצות הברית על חשבון משלם המיסים? ברור שלא. כי לא היה צורך בכך. כששני מומחים בינלאומיים בשימור סרטים ויזנטל והאן, נוסעים לנסיעה מקצועית אין שום צורך בסגל שלא יכולה כנראה לתרום הרבה.

אבל צמד המומחים לשימור ודיגיטציה, טרח להתייעץ טלפונית עם בילי סגל. מה שסגל מבינה בניהול ארכיון ובשימור סרטים צמד המומחים לא יספיק ללמוד לעולם.

המעניין שהשניים נסעו לארצות הברית ללא שום עבודת מטה, ורק כשהגיעו לארצות הברית הם חשו בחסרונה של בילי סגל. אז הם התקשרו לארץ כדי לשמוע את דעתה המקצועית, ולקבל ממנה הנחיות מקצועיות כיצד לנהוג.

מה הולידה נסיעתם שהסתכמה בעשרות אלפי דולרים מכספי משלם המיסים? לא ברור. אם היינו מדינה מתוקנת הנסיעה המיותרת של השניים הייתה נחקרת ביסודיות, ובמידת הצורך השניים היו נדרשים להחזיר את הכסף לקופה הציבורית.

אבל זה לא הסיפור היחיד על דוד האן, שהיה המפרק השנוא ביותר על עובדיו במשרדי כונס הנכסים הרשמי. בלהיטותם לפגוע בממונה עליהם טרחו הכפופים לו להדליף בקביעות חומרים ממשרדו במטרה להכשיל אותו. לכך היו שותפים גם עובדים שהאן חשב כי הם נמנים על מקורביו.

האן, שתבע מהכפופים לו להקפיד להקדים לשמו את התואר פרופסור, עורר כלפיו לא מעט איבה אבל גם לא מעט פרצי צחוק, שנבעו מרדיפת כבוד אובססיבית. הוא מצא עצמו בסיום תפקידו ללא תפקיד ציבורי חדש, כשהסיפורים על התנהלותו והתנהגותו היהירה, הגיעו למקומות שבהם ביקש למצוא לעצמו תפקידים חדשים.

כך למשל כשל האן ולא נבחר לתפקיד שבו חשק נשיא אוניברסיטת בר אילן. עבור האן זה היה כישלון אחד יותר מידי, לאחר שציפה גם להיבחר לשופט בבית המשפט העליון. גם ניסיונו להיבחר לתפקיד שופט בית משפט מחוזי לא צלח, ומועמדותו הוסרה ברגע האחרון כנראה כדי לחסוך ממנו ביזיון והשפלה נוספים.

גם לשכת עורכי הדין לא תמכה במינויו של האן לבית המשפט המחוזי והלשכה לא לבד.

תנועת "יושרה לישראל",(שלמען הגילוי הנאות אני נמנה על מייסדיה וחבר ההנהלה שלה), פנתה לוועדה לבחירת שופטים בדרישה למנוע את מינויו של האן כשופט מחוזי.

עו"ד איתן ארז. יושב ראש התנועה, מפרק ונאמן שזוכה להערכה רבה בקרב גורמים מקצועיים, העביר לוועדה לבחירת שופטים תיק עמוס שכלל 230 עמודים ובו טענה מרכזית לפיה מדובר במינוי פוליטי פסול, של אדם נטול מזג שיפוטי שלוקה ביחסי אנוש בעיתים.

בתיק מגובה במסמכים ועובדות בדוקות שהעביר עו"ד איתן ארז, הוא כתב בין השאר: שופט חייב להיות נעים הליכות ובעל סבלנות. עובדיו של האן במשרד הכנ"ר העידו כי דרש מהם לכנותו פרופסור האן, לא טרח לברכם לשלום כשפגש אותם, ולא ענה לברכתם. כל התנהלותו הינה בבחינת "אני ואפסי עוד", קל לשער כיצד יתייחס אדם שכזה אם ימונה לשופט לעורכי דין ובעלי דין שיופיעו לפניו".

לא ברור מדוע האן לא נקרא למשל לחקירה פלילית בפרשת העסקת היחצ"ן משה גל, על חשבון רשות השידור. דו"ח ביקורת של משרד המשפטים אישר שגל העניק שירותי דוברות להאן בחמישה עניינים שלא היו קשורים לפירוק רשות השידור, שעליהם קיבל 470 אלף שקל מקופת רשות השידור במשך שלוש שנים.

אם תהייתם במה עסק הייעוץ שניתן להאן, הוא נועד להאדיר את שמו של האן, כדי שיוכל לקבל ביתר קלות את התפקיד הבא. ומי שלם עבור השירות המיוחד שניתן להאן שלא כדין? צריך לנחש או שזה מובן? הקופה הציבורית.

האן, לא נדרש מעולם להחזיר את הכסף לקופה הציבורית, כשם שלא נדרש להחזיר את הוצאות הנסיעה המיותרת לארצות הברית, על חשבון הקופה הציבורית לצורך העברת סרטיית רשות השידור לדיגיטציה.

האן, שהחשיבות העצמית שהוא מיחס לעצמו עוררה תמיד גיחוך, כמו גם ניסיונו להציג עצמו כאיש ישר דרך, הותיר אחריו מערכת יחסי אנוש ��כורה, שמעידה בעיקר על אופיו והתנהלותו.

אבל מה שמדהים בסיפור הזה היא המחשבה שהיה מי שחשב שאפשר למנות את האן גם לבית המשפט לבית המשפט העליון. או לבית המשפט המחוזי, כאשר לא זכור שהמועמד עבד יום אחד לא כעורך דין, ובוודאי שלא כשופט.

שרת המשפטים איילת שקד, התגלתה כעסקנית פוליטית קטנה, שלא טרחה להביא לידיעת הציבור והוועדה לבחירת שופטים שמדובר במינוי פוליטי.

אביו של דוד האן, אריה האן היה במשך שנים רבות מזכ"ל המפד"ל ומזכיר הכנסת. אמו יושבת ראש תנועת הנשים "אמונה", ואחיו בועז, שימש כעוזרו של השר נפתלי בנט, מחייה המפד"ל החדשה.

על זה כבר נאמר: כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה, אבל צריך ניסיון, מזג שיפוטי ויחסי אנוש ראויים.

משה נסטלבאום

3 חנופה דוחה

גלעד ארדן היה צריך לדחות את עצת החנפנים שמקיפים אותו, ולא לאשר לרכוש עבורו רכב מבצעי בעלות של יותר ממיליון שקלים.

את ההחלטה המוזרה לרכישת הרכב קיבל לא אחר מאשר משה צ'יקו אדרי, שלא נמצא ראוי להיות מפכ"ל המשטרה, אבל ראוי כנראה להמשיך לשמש כמנכ"ל המשרד לביטחון הפנים.

אני מוכן להמר שאת ההחלטה על רכישת הרכב היוקרתי החדש על חשבון הקופה הציבורית, קיבל אדרי לא חלילה כחנופה. אדרי יודע שכשהשר ארדן בשטח אין סיבה למתח, ומיליון שקלים במקרה כזה זה באמת כסף קטן, מה גם שהסכום לא משולם מכיסו של אדרי.

הנימוק לרכישת הרכב היקר הוא בכך שהוא דרוש לארדן לצורך חבירה לשטח והתרשמות אישית של השר מהאירועים.

משה צ'יקו אדרי, משוכנע שיש ליצור לשר תנאי עבודה נוחים וסביבת עבודה שיאפשרו לארדן לבצע הערכות ולקבל החלטות  אבל מדובר בקשקוש מקושקש.

ארדן, יכול לחבור לשטח ברכב השרד שלו, בכל פעם שיחליט לעשות זאת גם ללא רכב מפואר, שכולל מרכז שליטה משוכלל .לא נחוץ לשר לביטחון הפנים רכב שממנו הוא יכול לשלוט באירועים, משום שזה אינו תפקידו אלא תפקידם של לובשי המדים.

ארדן, כשר לביטחון הפנים אינו האיש שמופקד על  ניהול מבצעים משטרתיים. ארדן יודע בדיוק מה תפקידו, ואם הוא שכח הוא יכול להתעדכן באתר המשרד לביטחון הפנים, שם כתוב במפורש שמדובר בעיקר באחריות פרלמנטרית לתפקוד משטרת ישראל ואחריות זאת מעוגנת בפקודת המשטרה.

כך למשל אחראי ארדן בתפקידו בין השאר על הכרזת תחנות משטרה, והוצאת מרבית תעודות החיסיון הנוגעים להליכים פליליים שמטרתם מניעת פגיעה באינטרסים ציבוריים.

לא מצאתי בשום מקום שהשר ארדן זקוק לרכב כדי לחבור לשטח בעת פעילות מבצעית, משום שהמחוקק לא נתן לו סמכות לעסוק בכך וגם איננו מעוניין שיעסוק בכך. להתרשמותו האישית של השר אין שום חשיבות או משמעות על פי החוק, ורכב עם מרכז שליטה משוכלל צריך לשמש אולי את מפקד המחוז או גורמי השטח, אבל בוודאי שלא את השר לביטחון הפנים.

כדאי שבמקום החנופה שפשטה כנראה בקרבתו של השר ארדן תדאג המשטרה לעשות את מה שהיא צריכה, כמו לעדכן למשל את השר הממונה בזמן אמת על אירועים בשטח.

ארדן, כבר התבזה בפומבי פעם אחת כשלא עודכן בעת שלחש על אוזנו של הנשיא טראמפ בנמל התעופה  שמתרחש אירוע טרור בעוד שמה שהיה באמת הוא לא יותר מתאונת דרכים.

4 לוחמת חברתית

אורלי לוי אבקסיס שרוצה להיות שרת הבריאות, היא לוחמת חברתית אמתית. העובדה שהיא מבקשת להיות שרת הבריאות אם תכנס לכנסת מעידה לדעתי על כך להבדיל מקשקשנים אחרים, היא הכתובת האמתית של משפחות המצוקה והיא באמת דואגת באמת לחלשים.

שר האוצר משה כחלון, היה רוצה שנזכור אותו כשר חברתי וכמגן החלשים, אבל הוא יכול לקבל שיעורים פרטיים מח"כ לוי אבקסיס בטיפול גם בנושאים חברתיים וגם בנזקקים.

הכנסת זקוקה למנהיגות כמו לוי אבוקסיס, שמצהירה עוד לפני הבחירות שהיא רוצה להיות שרת הבריאות. תיק הבריאות הוא תיק שכל פוליטיקאי מתרחק ממנו. ההכרזה של לוי אבקסיס שהיא מעוניינת בתיק כדי לנסות ולפתור את המשבר הקשה במערכת הבריאות מעיד שפיה וליבה שווים.

לוי אבקסיס גם הצהירה שהתנאי שלה להיכנס לממשלה שתוקם לאחר הבחירות תהיה רק לאחר שיובטח לה שתיק הבריאות יהיה בידיה.

מעניין שלא שמעתי הצהרה כזאת מעולם מפיו של השר החברתי משה כחלון. אולי בגלל שתיק הבריאות קטן עליו, ואולי משום שלמשרד הבריאות דרוש בולדוזר וכחלון לא כזה.

5 לא חבל?

קולות אבודים. גם אני הופתעתי לקרוא שבמערכת הבחירות הקרובה יהיו 17 מנדטים אבודים. זה יקרה משום שישראלים רבים ישהו ביום הבחירות מחוץ לישראל.

הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שמספר הישראלים ששהו בחו"ל למשל בסוף שנת 2016 הסתכם ב-596 אלף. כאשר מתרגמים את המספרים לשפת המנדטים, הנתון שמתקבל הוא שקרוב ל-17 מנדטים נזרקים לפח.

נייר עבודה של ד"ר ניר אטמור, וד"ר עופר קינג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד שיותר ויותר מדינות מאפשרות לאזרחיהן השוהים מחוץ למדינה להצביע בבחירות.

מתברר כי הסוגיה נדונה גם בממשלתו השנייה של נתניהו 2013-2009 ובהסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הליכוד, נאמר במפורש כי הממשלה תגבש הצעת חוק ממשלתית, שתאפשר הצבעה של ישראלים השוהים בחו"ל ביום הבחירות. סוכם כי הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת בתוך שנה מיום כינון הממשלה. אלא שהצעת חוק כזאת לא הונחה מעולם.

בישראל רשאים להצביע רק שליחים מטעם המדינה השוהים מחוץ לה, ובהם דיפלומטים ואנשי צבא. במרבית המקרים ניתן גם לשאר בני המשפחה שמתגוררים עם בעלי התפקידים להצביע.

נכון להיום מעניקות ע"פ נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה 115 מדינות זכות הצבעה לאזרחיהן השוהים מחוץ למדינה.

אוסטרליה, בלגיה, בריטניה, והולנד מתירות לאזרחיהן השוהים במדינות אחרות, יותר משיטת הצבעה אחת. בשנת -2001 הרחיבה בלגיה במידה ניכרת את האפשרות להצביע מחוץ למדינה ואפשרה לבוחרים להצביע גם בפקס. גם שוודיה שינתה את חוק הבחירות בשנת -2002 והיא מאפשרת הצבעה בדואר.

באסטוניה יכולים הבוחרים להצביע באמצעות אתר האינטרנט ישירות באמצעות אתר הבחירות המרכזי.

ומה יהיה אצלנו? את התשובה אפשר לקבל בתשובה לשאלה ששאל דתי שישב שבעה בבני ברק את הרבי שלו. הוא ביקש לדעת האם למרות שהוא יושב שבעה על אביו, הוא יכול לצאת להצביע? אין בעיה השיב הרב, אבא שלך גם הצביע.

6 נהיגה עיוורת

סיפור מהחיים גם לשוטרי הסיור  של משטרת זיכרון יעקב, יש לפעמים רגעים בלתי נשכחים. אחד מהם הוא הסיפור על נהג בן 62 של רכב תפעולי שיצא ממתחם תחנת דלק ונעצר כשנהג שלא כחוק.

הנהג תושב פארדיס לא התבלבל והציג בפני השוטרים ....תעודת עיוור. הוא סיפר לשוטרים שהוא עיוור מלידה.

להגנתו טען שרק קפץ לתדלק את המכונית ו"אין שום בעיה. הוא מכיר את הדרך בעל פה". השוטרים לא השתכנעו מהנימוק המקורי, ולקחו אותו למקום שבו יכיר מעתה לא פחות טוב-תא המעצר.

הכותב הוא משפטן ששימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל" ומשמש חבר הנהלת התנועה האמור אינו על דעת יושרה לישראל.

[ooooo5us]

ננופואטיקה כתב עת לספרות קצרה, כרך 30, עורך גלעד מאיר: מועט המכיל את המרובה

ננופואטיקה כתב עת לספרות קצרה, כרך 30, עורך גלעד מאיר: מועט המכיל את המרובה

בהקדמה לקובץ הקטן והמזמין הזה, כתב העורך, גלעד מאיר, כי רק במקרה הצטברו על שולחן המערכת “שירים העוסקים בנושאים דומים […] חלקם ספציפיים שמשקפים את רוח התקופה.” אחד מאותם נושאים, לדבריו, הוא “פגיעה קיצונית של הורים בבנותיהן, ושל גברים בנשים צעירות.” הנושא חשוב לי, ולכן פתחתי את הספר בהתרגשות ובציפייה, ואכן, מצאתי בו כמה פנינים שדיברו אלי מאוד. למשל השיר “בָּלַבָּן”, מאת עינת עידן. הוא אינו שייך…

[asongforsunday]

719#

אני כָּמֵהַּ ליום רגיל / יעקובּ אחמד יעקובּ

אנִי כָּמֵהַּ לְיום רָגִיל

רֵיק, רֵיק מִכָּל

אשר בּו הַשּמש בַבּקר זורַחַת

וְעִם ערב הִיא שוקַעַת

הַשָּׁמַיִם תְּכֻלִּים

עִם מְעַט ענָנִים לְבָנִים

וְהַלּחם כְּמו הַלּחם

וְהָאוִיר כְּמוֹ הָאוִיר

הָאנָשִׁים כְּמו הָאנָשִׁים

פְשוּטִים כְּמוֹ הַפְשוּטִים

וְהָעִתּון כְּמו הָעִתּון

אֵין בּו שוּם מ��שְׁפָט פָּשוּט

זוּלַת כַּמָּה בְּדִיחות מְטֻפָשות

שלּא

נודְפות מֵהן חדָשות

אשר בְּמָות וּבְדָמִים גְּדוּשׁות

(מתוך: "הו - כתב עת לספרות", גליון 16 - ספרות ערבית וספרות יידיש)

* יעקוב אחמד יעקוב, משורר מכפר מנדא בגליל

[ohad-ohad]

פרויקט ח��ש ומרגש נולד. פרשנות ויזואלית למגילת קהלת, ספר חכמה קיומית עתיק (משוער מהמאה הרביעית לספירה) שנשאר רלוונטי בכל זמן ובכל עת. בדימוי הזה מופיע המשפט הפותח את המגילה. השם קהלת מתייחס לשלמה המלך, בנו של דוד. החוקרים מעריכים כי שלמה לא באמת כתב את הספר אבל עדיין את הטקסט יש לחוות כמו כתב אותו מלך עשיר וחכם שיש לו הכל וזה חלק חשוב מעוצמת הקריאה. השם קהלת היא מהשורש קהל, להיתקל. אדם שאנשים מתקהלים סביבו ומקשיבים לדבריו. זו רק ההתחלה ורציתי לשתף. שותפיי ליצירה: אלה ברק ונדב יהל. https://www.instagram.com/p/CBWiPkFgMi7/?igshid=1wkndrgjb79v1

[brokerli]

בחסות הקורונה: עיריית תל אביב דחתה דיונים בתביעות פיצויים ב-260 מיליון שקל

New Post has been published on https://brokerli.com/%d7%91%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%93%d7%97%d7%aa%d7%94-%d7%93%d7%99%d7%95%d7%a0/

בחסות הקורונה: עיריית תל אביב דחתה דיונים בתביעות פיצויים ב-260 מיליון שקל

בחסות משבר הקורונה, החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב ביום רביעי האחרון, לדחות בחצי שנה דיונים ב-141 תביעות לפיצויים בגין ירידת ערך של נדל"ן. מדובר בירידת ערך שנגרמה בעקבות מתן תוקף למספר תוכניות בנייה חדשות. סכום הפיצויים המצטבר בכל התביעות שהדיונים בעניינם נדחו הוא 261 מיליון שקל.

  קראו עוד בכלכליסט:

  המסמך עם סדר היום של הדיון הגיע לידי כלכליסט ובו נכתב בדברי ההסבר לבקשה לדחות את הדיונים בתביעות כי "לאור משבר הקורונה, הועדה המקומית עובדת בימים אלה במתכונת לשעת חירום שלא ברור מתי תיגמר, ורוב עובדי הועדה המקומית לרבות רוב עובדי מחלקת שומה והשבחה ורוב עורכי הדין בשירות המשפטי מצויים בחופשה כפויה, בהתאם להחלטת הממשלה ביחס לשירות הציבורי".

  עוד מוסבר כי מתבקשת ארכה של חצי שנה למתן החלטה בתביעות הפיצויים וכי במהלך התקופה יובאו התביעות לדיון בוועדת משנה.

ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי צילום: יאיר שגיא

  על פי חוק התכנון והבנייה ועדה מקומית חייבת לקבל החלטה בתביעות לפיצויים תוך 90 יום מרגע הגשת התביעה. במסמך שבידי כלכליסט נכתב כי 141 תביעות הפיצויים הוגשו בתקופה שהחלה בדצמבר 2019 ועד מועד התכנסות הוועדה, כאמור ביום רביעי האחרון. כלומר חלק מהתביעות הוגשו כחודשיים שלושה לפני שהתקבלו תקנות החירום שמנעו התקהלות וחייבו צמצום של כוח האדם במקומות עבודה. כך שעל פניו לא הייתה מניעה לדון לכל הפחות בתביעות שהוגשו טרום משבר הקורונה.

  בנוסף על פי חוזר שפרסם מנהל התכנון תקנות החירום "אינן מונעות ממוסד תכנון או מגורם כלשהו לבצע פעולה שהוא רשאי ויכול לעשותה". דיונים של מוסדות התכנון יכולים להתקיים באמצעות שיחות ועידה. בגלל האילוצים שנובעים מהמשבר לא כל הדיונים מתקיימים במועדם, אך עם זאת אין סיבה ידועה לדחות באופן גורף ולמשך זמן ארוך קבוצה כל כך גדולה של דיונים.

  מתוך סך התביעות לפיצויים, 163 מיליון שקל מיוחסים לתביעות על ירידת ערך בעקבות אישור התוכנית של הקו הסגול של הרכבת הקלה שקיבלה תוקף ביולי 2017. כאשר עיקר הטענות שבגינן נדרש פיצוי הן כי תוואי הרכבת חוסם גישת רכבים לבניין וכתוצאה מכך נפגעת איכות הנכס, ונמנע השימוש בחניות כאשר לטענת שמאים של תובעים שווי חניה הוא 700-500 אלף שקל. עוד נטען כי תוואי הרכבת גורם להפקעת חלק מהמגרש שעליו בנויים בניינים וכך נמנעת האפשרות לממש תוכניות התחדשות עירונית ועבודות בנייה ושיפוץ. כמו כן יש טענות לירידת ערך בגלל ההחלטה לשנות את התוואי מתת קרקעי לעילי.

  53 מיליון שקל מיוחסים לתביעות בעקבות אישור הנדבך הראשון בתוכנית הרבעים – התוכנית לרובע 3 בצפון מערב תל אביב שקיבלה תוקף בינואר 2018 ומגדירה את הכללים לחידוש בניינים ברובע. הטענה המרכזית שמופיעה בתביעות היא של בעלי נכסים ברחוב ארלוזורב שבו גובה הבניה המרבי צומצם בקומה בהשוואה לרחובות פנימיים ברובע כך שהם קיבלו פחות זכויות בניה.

  42 מיליון שקל מיוחסים לתביעות בגין ירידת ערך בעקבות תוכנית המתאר הכוללנית של תל אביב שקיבלה תוקף בדצמבר 2016. גם במקרה זה התובעים הם בעלי נכסים ברחוב ארלוזורוב הטוענים לירידת ערך משום שתוכנית המתאר מחייבת כי ברחוב זה בכל בניין יהיו חניות בקומת הקרקע. התובעים טוענים כי שווייה של דירה מעל חנות נמוך ב-10% לעומת דירה שאין מתחתיה קומת מסחר.

    על פי חוק התכנון והבנייה, הוועדה המקומית היא זו שדנה בתביעות הפיצויים, והיא גם זו שתצטרך לשלם מקופתה את הפיצויי במידה ויוחלט כי התביעות מוצדקות. במקרה של התוכנית לסלילת הקו הסגול נת"ע -החברה הממשלתית שמקימה אותו- חתמה על כתבי שיפוי שעל פיהם היא תישא בעלות של עד 70% מהסכום שיקבע לפיצוי. כך שהחשיפה של הוועדה המקומית תל אביב לתביעות בעקבות אישור התוכנית ��יא של 50 מיליון שקל (30% מתוך 163 מיליון). בגלל כתב השיפוי הזה, הוועדה המקומית צריכה לצרף את נת"ע כצד לתביעות הפיצויים ולאפשר לה לטעון את טענותיה. בוועדה המקומית תל אביב מסבירים כי גם עובדה זו חייבה דחייה של הדיונים וזאת כדי לאפשר לנת"ע לבחון את הטענות ולקבל חוות דעת של מומחים.

  שמאי המקרקעין אריה קמיל צילום: עמית שעל

  העובדה שהוועדה המקומית דנה ומכריעה בתביעות לפיצויים שהיא עצמה היא תצטרך לשלם מעוררת ביקורת. וכעת הביקורת מחריפה בעקבות ההלטה לדחות את הדיונים. עורכי דין איתם שוחחנו מסבירים כי מטבע הדברים ברוב המקרים ועדות מקומיות דוחות תביעות לפיצויים. במקרה כזה שמורה לתובע הזכות לפנות לועדת ערר. הטענה היא כי דחיית הדיון מעכבת את האפשרות לפנות לעררים.

  עו"ד מיכה גדרון שמייצג חלק מהתובעים אומר לכלכליסט כי "החלטת הועדה המקומית לדחות בחצי שנה את הדיון בתביעות אינה ראויה.צוק העיתים אינו מצדיק דחייה כה ארוכה. ראוי כי הוועדה המקומית תדון בתביעות במהירות האפשרית, אחרי חזרה לעבודה סדירה".

  עו"ד צבי שוב מסביר כי "השאלה כעת היא האם אפשר להגיש תביעה לוועדת ערר כשהוועדה המקומית תל אביב החליטה לא להחליט. אני הייתי שוקל ללכת לוועדת ערר, ממילא הדיון בוועדה המקומית מגוחך, בדרך כלל גוף כזה לא יחליט לשלם פיצויים. אם יוגש ערר, סביר להניח שוועדת הערר תבקש מהעירייה לגבש החלטה".

  שמאי המקרקעין אריה קמיל ממשרד 'קמיל-טרשנסקי-רפאל' טוען בשיחה עם כלכליסט כי מבול התביעות לפיצויים הוא תוצאה של הליכי תכנון לקויים "ניתן היה לחסוך את התביעות או לפחות לצמצם אותן, במידה והעירייה הייתה מקדמת תהליכי שיתוף ציבור אמיתיים עוד בשלבי הכנת התכניות. בתכנית הרכבת הקלה, נוספו במשך השנים נדבכים רבים אשר מעידים כי ההליך נעשה ללא חשיבה מעמיקה ביחס לנזק הכלכלי שייגרם לציבור, כאשר לרשות העירייה עומדים כתבי שיפוי חלקיים מצד המדינה".

  תגובת עיריית תל אביב: "בדומה לתביעות מורכבות אחרות שהוגשו בעבר כנגד הוועדה המקומית, נדרשה ואושרה הארכת מועד לבירורן. משבר הקורונה העצים את הצורך בהארכת המועד לדיון בתביעות כאשר בהתאם להחלטות הממשלה, הוועדה המקומית והעירייה וכלל המשק עובדים במתכונת חירום. יודגש כי אין בדחיית המועד לדיון בתביעות ��שום פגיעה בתובעים והן ידונו בוועדת המשנה של הוועדה המקומית לאחר שילמדו לעומקן, בהתכנסות חברי הוועדה או באמצעים דיגיטליים, כפי שיתחייב באותה עת".

מחפשים עסקים למכירה? נסו את ברוקרלי

[we-funk-with-eye]

!עירובין ד’ ראה אור / Eyruvin 4 is out!

העבודה שעל  העטיפה: חן כהן / Cover: Chen Cohen

"עירובין" היא סדרה של קבצים מודפסים לספרות ואמנות הכוללים שירה, סיפורת, תרגומים, אמנות מקורית, הגות, ריאיונות עומק עם משוררים צעירים ושאר הפתעות. קבצי עירובין מאופיינים בחיבור האמיץ, המוקפד והייחודי מסוגו בנוף הישראלי שבין אמנויות המילה לאמנויות חזותיות שונות: אמנות דיגיטלית, צילום, קולאז', רישום וציור. עד כה יצאו שלושה קבצים וכללו בין היתר שירה וסיפורת מאת יעקב ביטון, הילה להב, חדוה הרכבי, ענת זכריה, נוית בראל, שירה סתיו, נדב ליניאל, כנרת רובינשטיין ואחרים. תרגומים מיידיש של ל' שפירו (על ידי רועי גרינוולד) והאינטלקטואלית והמשוררת דבורה פוגל (על ידי שירי שפירא ויעל לוי), תרגומים מאנגלית של שירים מאת סטרלינג אלן בראון (על ידי עודד פלד) ומאת אושן וונג (על ידי שירה סתיו), תרגומים מגרמנית ומאנגלית של שירת רילקה וג'ון דון (על ידי חתן פרס ישראל לתרגום פרופ' שמעון זנדבנק), תרגום מפולנית של הסופר סטניסלב וינצֶנץ (על ידי עילי הלפרן), תרגום עברי של תסריט גנוז של המשורר אברהם בן יצחק, מכתבים גנוזים של המשורר והסופר דוד פוגל, ועוד ועוד. בנוסף, כוללים קבצי עירובין פרויקט מדרש מודרני, ריאיונות עומק עם משוררים צעירים, עיבודים חלוציים לשירת ראפ ועוד חידושים ספרותיים.כל קובץ מלווה באמנות מעולה. עד כה הודפסו אצלנו יצירותיהם של ירון אתר, חן כהן, שרון פדידה, דנה דרויש, אלי מגזינר, רות פתיר, לירון כהן, דוד רוזנברג, רחל לויאן, טל גלבוע ועוד טובים ורבים. עריכה: רונה ברנס ואמיר מנשהוף עיצוב: קבצים א'+ב' – יואב וינפלד, קבצים ג'+ד' – אוהד חדד 

Eyruvin is a literary periodical encompassing literature, art, and contemporary ideas The title is derived from the Hebrew word Eyruv- which literally means "put together" or "mix together". In this "mixing spirit" readers can find both new and well-established writers, Hebrew and translations, photography and drawings, all put together in one unique collection Eyruvin  is  edited  by two artists living in Jerusalem : Rhona Burns,  and Amir Menashehof. כתובת למשלוח חומרים - contact details: eyruvin@gmail.com http://eyruvin.wixsite.com/eyruvin

[grotesca-design-blog]

עיצוב כתב עת ״יהי״, והפעם בגרסה המודפסת (הגרסה הדיגיטלית כבר באוויר מספר חודשים). הצהוב שולט גם פה, אבל לא משתלט. עיצבה: שירה גליק @shiraglick #magazinedesign #journaldesign #poetic #yehee #blackandyellow #yellow #hebrewtypography #יהי #כתבעת #פואטיקה #עיצובגרפי (at בית אורי צבי) https://www.instagram.com/p/B0TFVZUgc_8/?igshid=1j84ysqc9cc27

[kabbalah101us]

[vc_row][vc_column][vc_column_text]

שלום חברים יקרים,

כידוע, כל דבר חשוב בחיים מצריך הכנה, ולימוד מקדים. ריכזנו כאן עבורכם שעורים ותכנים הקשורים לשבועות.

כמיטב המסורת של אתר הסולם אנו מגישים לכם חומרים שעוסקים בפנימיות הדברים, ברובד העמוק יותר, ולא רק בחיצוניותם, מקווים שתפיקו את המיטב.

שבועות מייצג את קבלת פנימיות התורה, את הקו האמצעי ��מגיע מלמעלה מצד המועדים, על כן דורש הכנה פנימית עמוקה בהתאם שנהיה ראויים לקבלו. אנו מקווים שהשיעורים יהיו לכם לעזר רב.

בברכת חג שמח, בית מדרש הסולם.

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_column_text][/vc_column_text][td_block_text_with_title custom_title=”מתוך דברי הרב על החג:” header_color=”#8224e3″]

מתוך דברי הרב על החג

פסח וסוכות הם ב’ קווים, שהם האמצעי למטרה, שהיא האחדות האמורה שבחג השבועות. קבלת התורה מתוך האחדות, היא המצב הרצוי.

היציאה מהעבדות, דהיינו מהאגו הצר, וקניית האמונה על בחינת הרצון, אין די בהם כדי להיות יהודי, אלא חייבים הם להיות במסגרת של קשר של אהבה ואחדות עם הבורא יתברך. כאשר עם ישראל קיבל את התורה מתוך אחדות, קיבל הוא על עצמו מתוך ברית באופן הברור ביותר את האהבה, המבטאת את האחדות כמטרה עליונה. לא הכישרון הפרטי הוא המטרה, ועל כן לא הוא יהיה אמת המידה להערכת האדם. עדיף שיהיה אדם פחות מוכשר אך בעל יכולת לייצר קשר של אהבה, מאשר אדם מוכשר מאד, שאינו יודע לייצר קשר זה.

אין חג השבועות מורה על כך שהאחדות כבר מצויה, אך מסמן הוא בהחלט את המטרה אליה צריך לשאוף. כאשר מקבלים את התורה באופן הזה, אזי כל לימודה ושימושה של התורה הקדושה מתהווה ממחשבה זו, ולמחשבה זו מוליכה ההתעסקות בתורה. יהודי יקר, עליך לחפש ולמצוא את האהבה. אפשרי הוא הדבר. הבורא יתברך נתן לנו תורה, ועלינו מצווה להלך בה בבטחה, באמונה ומתוך הבנה ברורה הכוללת את כל התורה, כפי שהורה לנו רבי עקיבא: “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'” (ויקרא י”ט, י”ח) – הוא כלל גדול בתורה

[/td_block_text_with_title][td_block_text_with_title custom_title=”שיעורים על חג השבועות:”][embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=ohRx3raGlI8%5B/embedyt%5D [embedyt] https://www.youtube.com/embed?listType=playlist&list=PLeFYJ1oo8YLQLC3e2UXww5kx7CDiBRgiq&layout=gallery%5B/embedyt%5D

למנויים

[/td_block_text_with_title][td_block_text_with_title custom_title=”פוסט הרב”][/td_block_text_with_title][vc_column_text][/vc_column_text][vc_row_inner][vc_column_inner width=”1/2″][vc_column_text][/vc_column_text][/vc_column_inner][vc_column_inner width=”1/2″][vc_column_text][/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_row_inner][vc_column_inner][td_block_text_with_title custom_title=”✨חג השבועות בנפש האדם✨”]

✨חג השבועות בנפש האדם✨ “בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה” (משלי י״א, ב׳).

 הקשר בין חיצוניות התורה לחוסר צניעות חייבת נפש האדם להתנהג בצניעות. אומר שלמה המלך: “��ָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה” (משלי י״א, ב׳).

זדון הוא פעולה הנעשית מתוך מודעות לרע. פעולה זו היא הצורה ההפוכה לפעולת הטוב מתוך מודעות. היות והרע רוצה לאחוז באדם, על כן ראוי לו לאדם להתרחק מהמקומות בהם הרע פועל בעולם. עיקר הרע פועל בחיצוניות, היות ובחיצוניות לא ניתן להשיג את השלמות. חיצוניות משורש ״חצי״, זאת כדי להזכיר לנו שאין השלמות נמצאת בחיצוניות, אף לא מבחינת האדם. כאשר מבקש אדם להשיג את תמורתו הנפשית, דהיינו את האושר השלם, בחיצוניות – טועה הוא. רק בפנימיות ניתן להשיג את השלמות.

הצניעות מבטאת את מאוויי האדם הנמצאים בפנימיותו. השאיפה לחיצוניות ההולכת ומתגברת בעולם היא המלווה את חוסר הצניעות המופגן אף הוא בעולם בצורה הולכת וגוברת. יש לראות את הקשר בין קבלת התורה רק בחיצוניותה או בעיקר בחיצוניותה, כסיבה ישירה לחוסר הצניעות בעולם. בכך נבחנת היא גם כסיבה לזדון, המתקיים בנפש האדם, בהתרחקות מה׳ יתברך.

“ואת צנועים חכמה” מדרגת החכמה היא פנימיות האדם, אותה ניתן להשיג רק בצניעות. השאיפה לחכמה חיצונית היא השאיפה לפרטים, השונים בתכלית מהקו האמצעי. חג השבועות, המבטא את הקו האמצעי, הוא המבטא את פנימיות האדם. בפנימיות זו נמצאים בכפיפה אחת גם פסח וסוכות. דהיינו, הוויתור העצמי והשאיפה לאושר השלם נמצאים בנפש האדם בפנימיותו. ליבו של האדם, המהווה את מקום פנימיותו, חייב להיות השלכה של מוחו, שהוא המשכן לנשמה. כאשר פועל הלב כנקודה חיצונית, אין הוא לב ממש אלא כמו לב.

כאשר מבקשים בני אדם להתרגש מדבר חיצוני, מגדילים הם את הכלב (כמו לב), הנובח ״הב הב״ ומבקש: ״הב לי מעולם הזה, הב לי מעולם הבא״. בקשתו של הלב החיצוני היא את החומר ולא את הצורה. בקשת הלב הפנימי היא את הצורה, שהיא התייחסות האדם אל החומר. החומר ניתן מלמעלה ואילו נפש האדם המבקשת את הצורה, מבקשת את פנימיותה. נשמת האדם הנה צורתית בהיותה חלק אלוה ממעל. עם בחינה פנימית זו שבאדם צריך הוא להיפגש בחג השבועות.

השילוב בין התורה, הקו האמצעי, חג השבועות ופנימיות האדם מהווה את הנקודה הנפשית של חג השבועות. א��נם נפש זו של האדם המתבטאת בחג השבועות היא פוטנציאל לגילוי, אך פוטנציאל זה יכול לבוא לידי ביטוי רק כאשר יקבל האדם את התורה בנפשו.

ישנו הבדל בין מתן תורה לבין קבלת התורה. כאשר מבקש האדם ״לקבל״ את התורה, חייב הוא לפעול אותה. זאת, היות והקבלה זקוקה להרגש אישי. ההרגש הפועל באדם מתוך מודעות, פועל מהפרטים אל הכלל ומהחוץ אל הפנים. לכן צריך את הפירוט בתורה, שיבוא לידי מעשיות חיצונית ולא יישאר כללי ועלום רק במוחו של האדם.

למרות הנאמר לעיל בדבר חשיבות פנימיות התורה לאין ערך מחיצוניותה, חייב האדם לקבל את התורה גם בחיצוניותה, על כל פרטיה ודקדוקיה. זאת, בשל היותה האמצעי המדויק והנעלה ביותר שיש לאדם, כדי להגיע לנקודה הפנימית אליה הוא שואף. אי קבלת התורה בחיצוניותה, כמוה כזלזול בנקודה הפנימית. השאיפה לפנימיות התורה ללא חיצוניותה היא כנשמה בלי גוף, והרי הגוף הוא האמצעי להרגש הנשמה. הבריחה לקבלת התורה רק בפנימיותה היא מחמת העצלות, הבאה כרקב בעצמותיו של האדם המבקש לברוח לנקודה הפנימית. אף אם נראית הפנימיות כנעלה ואכן כזו היא, אין ראוי שתש��ש כנקודת בריחה מהדרך להגעה אליה, דהיינו החיצוניות.

הרב אדם סיני מתוך הספר “מועדי ישראל האדם ומה שביניהם”

לרכישת הספר: בלינק: https://goo.gl/EfYzfE בטלפון: 050-314-3417

[/td_block_text_with_title][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_row_inner][vc_column_inner][vc_column_text]

[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_toggle title=”פינת הנגלה:” style=”rounded” color=”juicy_pink” size=”lg” css_animation=”bottom-to-top” el_id=”1464785398307-1ecd9daa-6157″]“פינת החיצוניות:”  מתוך ספר התודעה – חג השבועות שמותיו של החג:

ארבעה שמות לחג זה:

חג הקציר – ככתוב (שמות כג): וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וגו’;:

חג שבועות – ככתוב (שם לד): וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וגו’; ונאמר (דברים טז): ועשית חג שבעות לה’ אלקיך;

יום הביכורים – ככתוב (במדבר כח): וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו’;

עצרת – ושם זה אינו במקרא רק חז”ל קראוהו כך בכל מקום:

חג הקציר – על שם קציר החיטים שבאותה תקופה, והחיטים הם המאוחרים בתבואות השנה, ובהם כלתה עונת קציר השנה, ועושים חג במנחה חדשה שמביאים בית ה’:

חג שבועות – על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו, וביום החמשים חג לה’ ולתורה אשר נתן:

יום הביכורים – על שם המנחה החדשה, לחם תנופה שתים, שמביאים במקדש, והיא מתרת החדש להביא ממנו מנחות למקדש. וביום זה מתחילה עונת הביכורים שכל אחד לוקח מראשית כל פרי אדמתו, משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שם אותם בטנא ומביאם בית ה’. ולקח הכהן הטנא מידו והניחו לפני מזבח ה’ אלקים:

עצרת – קראוהו חכמים, לפי שעיקר ענינו של חג זה שהוא שמיני שאחר שבעה ימי חג המצות וקשור עמהם; המשכם הוא וסיומם. ימי הספירה שביניהם אינם מפסיקים, שהם כחולו של מועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לאחרון. נמצא שיום זה הוא כשמיני עצרת שלאחר החג. ולכן קראוהו על שמו, עצרת. כלומר, עצרת של פסח:

ובדין שתהא עצרת של חג רחוקה מן החג חמשים יום כעצרת של פסח, אלא מפני טורח הגשמים שבאותה עת, לא הטריחם הקדוש ברוך הוא לבוא לבתיהם ולחזור ולבוא לירושלים פעם שניה, כדאיתא בילקוט:

תדע, שבחמשה מקומות מזכירה התורה את החג. ארבעה שנזכרו כאן, בסדר משפטים, תשא, פנחס, וראה; והחמשי שלא נזכר כאן והוא בסדר אמור שבויקרא. שם, בסדר אמור, עיקר מקומו; ששם נזכרים כל מעשי החג ומצוותיו – והנה דוקא שם לא נזכר שום שם מן השמות שקראה תורה לחג זה במקומות האחרים שאינם עיקר:

כל עניני החג נקראים בסדר אמור בנשימה אחת ובמקושר עם חג המצות. למה? לפי ש��ה ענינו של חג זה, שהוא עצרת של פסח. (וראה עוד בענין זה לעיל בח”א פרק שמיני ‘שמחת תורה’, עמוד רמח):

יום הקהל:

ועוד אמרו חכמי הדורות, שלפיכך קראו חכמים ראשונים לחג זה ‘עצרת’, מפני שכך קראו משה רבינו במשנה תורה ליום של מתן תורה: ‘יום הקהל’. ו’עצרת’ פרושו:

יום הקהל. כלומר יום שהכל נעצרים במקום אחד:

עוד טעם, לפי שאין ליחיד ביום טוב זה שום מצוה מיוחדת לו, אלא הוא יום טוב בדבר זה בלבד, שנעצרים בו מלעשות מלאכה:

עצרת – יום אחד:

רבי שמעון אומר: פסח וחג שאין עונת מלאכה בשדה – זה שבעה (ימים) וזה שמונה; עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחס הכתוב על ישראל. (ספרי – ראה):

כתפוח בעצי היער:

וקראתם בעצם היום הזה – זה יום חמשים, זה יום עמידת ישראל לפני הר סיני לקבל התורה. לפי שקבלו אבותינו התורה לסוף חמשים יום לצאתם ממצרים, נתן להם יום הביכורים לסוף חמשים יום ליום טוב הראשון של חג המצות. לכך נקראו ישראל בכורה (הושע ט): כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו’. ואומר (שיר השירים ב): כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים – כשם שהתפוח הזה מוציא פרי לחמשים יום משיוציא (ציץ), כך ישראל קבלו את התורה לקץ חמשים יום לצאתם ממצרים וכו’:

ועשית חג שבעות לה’ אלקיך (דברים טז) – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך, שלא תאמר אם אין קציר אין אתה עושה יום טוב, לכך נאמר ועשית חג שבעות – כגון שישראל בגלות ואין להם קצירת העומר, ואפילו הכי – ועשית חג שבעות. (פסיקתא זוטרתא):

יום טוב של עצרת ברור:

שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת ברור (שהשמים טהורים מעננים) – זרעו חיטים וכו’. תניא, אבא שאול אומר: יום טוב של עצרת ברור – סימן יפה לכל השנה:

אמרו בירושלמי: ‘בכל הקרבנות (מוספים, הנזכרים בפרשת פינחס) כתיב חטא (שעיר חטאת), ובעצרת אין כתיב חטא – אמר להם הקדוש ברוך הוא: מכיון שקבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם’:

שתי שבועות:

כתב בספר ‘טור ברקת’, רמז נאה לשם ‘חג השבועות’ – אל תקרי שבועות אלא שבועות; כלומר, לשון רבים של שבועה. היינו, חג שנעשו בו שתי שבועות. שבועה אחת שנשבע לנו הקדוש ברוך הוא שלא ימיר אותנו באומה אחרת; והשבועה השניה, שנשבענו אנחנו לקב”ה שלא נחליף ולא נמיר אותו באל אחר:

דינים ומנהגים לחג השבועות:

כל תפילות החג והקידוש ביום טוב זה, כתפילות והקידוש של כל שלש הרגלים, אלא שמזכיר ‘את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו’. ובמוסף מזכיר את מוספי היום ואת המנחה החדשה שהקריבו בו, ואומר וביום הבכורים. וכן גומרין בו את ההלל כשאר רגלים:

וכן אומר ‘שהחינו’ בקידוש היום כבשאר רגלים. והאשה מברכת ‘שהחינו’ עם הברכה שמברכת על הנרות קודם הדלקתם – כפי המנהג. ומצוה לעשות בו שתי סעודות על בשר ויין, הכל כמו ברגלים אחרים:

ונוהגים לטבול בערב שבועות, שחיב אדם לטהר עצמו ברגל. ויש נוהגים לטבול גם פעם שניה ביום טוב שחרית, זכר לטהרה שנטהרו ישראל בימי הפרישה כדי לקבל את התורה בטהרה:

אף על פי שבכל ערבי יום טוב נוהגים להקדים קצת תפילת ערבית של יום טוב, בליל שבועות מאחרים להתפלל עד אחר צאת הכוכבים, לפי שהתורה אמרה (על הימים שלפני החג) שבע שבתות תמימת תהיינה (ויקרא כג), ואם יקדימו לקבל קדושת יום טוב מבעוד יום, והוא היום הארבעים ותשעה לספירה, נמצא שהחסירו מעט ממ”ט ימי הספירה ואין זה ‘תמימות’:

וכן הקידוש שעל היין של שבועות, אין אומרים אותו עד שיהיה לילה ודאי:

נוהגים לשטוח עשבים או ענפי עצים בבתים ובבית הכנסת, לחג השבועות. ויש המעטרים את ספר התורה בשושנים:

אם לא הכין את העלים מערב שבועות, אסור לקחת סתם עלים (אפילו אם נתלשו מן האילן בערב יום טוב) ולתלות בחג, ואם הכין אותם עבור החג ולא תלאם, מותר:

חל יום טוב ביום ראשון, אסור לשטחם בשבת אפילו הכינם לכך מערב שבת; שאין שבת מכינה ליום טוב:

נהגו להעמיד אילנות בבית הכנסת סביב לבימה, להזכיר שבחג השבועות העולם נדון על פרות האילן, ויתפללו עליהם. והגר”א בטל מנהג זה בהרבה קהילות, משום שעכשו הוא מחק העמים להעמיד אילנות בחגיהם:

נוהגים להיות נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה ואומרים ‘תיקון ליל שבועות’ כסדר הכתוב בסידורים:

ואיתא בשו”ע האר”י ז”ל: ‘דע שכל מי שבלילה זה לא ישן כלל ועיקר, והיה עוסק בתורה – מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק’:

יזהרו מאד בתפילת שחרית ובקריאת התורה שלא יתנמנמו. ובעיקר בתפילת מוסף, כי הוא החיתום והגמר של מצות ספירת העומר שסיומה במנחה חדשה, ככתוב (ויקרא כג):

וספרתם לכם וגו’ והקרבתם מנחה חדשה וגו’. והכל הולך אחר החיתום:

הנעורים כל הלילה, בשחרית נוטלים ידיהם ואין מברכין ‘על נטילת ידים’ וחלק מברכות השחר אלא שומעים אותן מפי מי שישן בלילה ונתחיב בברכות אלה. הוא מברך והם יוצאים ידי חובתם בשמיעה ובענית אמן:

קריאת התורה בחג השבועות:

בחג השבועות קוראים בתורה בסדר יתרו, מבחדש השלישי וגו’ עד סוף הסדרה, וזה מענינו של יום שהוא יום מתן תורתנו. ועשרת הדברות קוראים ב’טעם עליון’ (ענין ‘טעם עליון’ יתבאר להלן):

המפטיר קורא בסדר פינחס וביום הבכורים, ומפטירין בנביא ביחזקאל במעשה מרכבה, על שם שנגלה הקדוש ברוך הוא בהר סיני ברבוא רבבות אלפי שנאן. ונהגו לקרוא למפטיר את הגדול והחכם שבמקום. ובחו”ל קוראים ביום השני כל הבכור (שבסדר ראה) עד סוף הסדרה, מפטיר וביום הבכורים, ובנביא – בחבקוק (ב – ג) מן וה’ בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי:

לפני קריאת התורה, אחרי שקראו את הכהן לעלות לתורה, ולפני שברך, אומרים בקהילות אשכנז ‘אקדמות’ בניגון המקובל, והוא שבח גדול ועצום לבורא עולם, ולעם ישראל שקבלו התורה, ורב הטוב שצפון להם ממנה לעתיד לבוא, כמוזכר למעלה:

ו��קהילות הספרדים נהגו שעם פתיחת ההיכל וקודם שמוציאים ספרי תורה, אומרים נוסח ‘כתובת נישואין’ שבין שני ‘בני הזוג’, והם: כנסת ישראל והתורה, כנ”ל:

‘ונוהגין בכל המקומות לומר בסוף, אחר חזרת התפילה ‘אזהרו��’ העשויות על מנין המצוות, וכל מקום ומקום לפי מנהגו’:

קוראים במגילת רות בחג השבועות שהוא זמן מתן תורה, כדי ללמד שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורים ועוני כמו שהיה לרות כשנתגירה. ולפי שיטת הגר”א, יש לקרוא במגילה כשרה כתובה על קלף ולברך על קריאתה שתי ברכות: ‘על מקרא מגילה’ ו’שהחינו’:

ובחוץ לארץ קוראים מגילת רות ביום השני של החג:

ויש קהילות שלא נהגו לקרוא כלל מגילת רות בחג השבועות בבית הכנסת, אלא כל אחד ואחד לומדה לעצמו בביתו, או בבית הכנסת שלא בשעת תפילה:

וראה עוד להלן על קריאת מגילת רות בחג השבועות:

אחר הצהרים מתכנסים בבית הכנסת ואומרים תהלים בציבור (ובחו”ל עושים כך ביום השני), לפי שעצרת הוא יום פטירתו של דוד המלך:

מוספי עצרת:

ביום חמשים מספירת העומר הוא חג השבועות, והוא ‘עצרת’. וביום הזה היו מקריבין בבית המקדש קרבן מוסף כמו המוסף של ראש חדש (וכן כל שבעת ימי הפסח) – שני פרים, ואיל, ושבעה כבשים, כולם עולות; ושעיר חטאת. ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש הפקודים (הוא ספר במדבר), והם מוסף היום:

ועוד מביאים יתר על המוסף ביום הזה, מנחה חדשה – שתי הלחם; ומקריבים עם הלחם:

פר ושני אלים ושבעה כבשים, הכל עולות; ושעיר חטאת, ושני כבשים זבח שלמים, ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש ויקרא:

נמצא הקרב ביום זה יתר על שני התמידים (שבכל יום): שלשה פרים ושלשה אלים וארבעה עשר כבשים, הכל עשרים בהמה, עולות; ושני שעירי חטאות, נאכלים; ושני כבשים שלמים, נאכלים:

שתי הלחם אינם באים אלא מן הארץ ומן החדש וכו’. וכיצד היו עושים? מביאים שלש סאים חיטים חדשות (שהם עשרה עשרונות) ושפים אותן ובועטים (דשים) בהן וכו’, וטוחנים אותן סולת, ומנפים מהן שני עשרונות, מנופה בשתים עשרה נפה וכו’:

שתי הלחם שהם מן החדש, צריכים לבוא עשרון מכל סאה ומחצה, ומנפים אותם בשתים עשרה נפה; ולחם הפנים שהוא בא מן הישן, די לו באחת עשרה נפה, והוא בא עשרון מכל סאה. אבל העומר שהוא בא מן השעורים החדשות, אינו בא מן המובחר אלא משלש סאים ובשלש עשרה נפה:

ולוקחים שני העשרונות ולשים אותן אחת אחת, ואופים אותן אחת אחת וכו’. ואין עשיתן דוחה יום טוב, ואין צריך לומר שבת, אלא אופים אותן מערב יום טוב וכו’:

והרי מפורש בתורה שהם חמץ, וכיצד עושה? מביא שאור ממקום אחר ונותנו לתוך העשרון סולת, ומחמצו באותו השאור:

ומרובעות הן. אורך כל חלה שבעה טפחים, ורחבה ארבעה טפחים, וגובהה ארבע אצבעות:

כיצד הנפת הלחם עם שני כבשי השלמים? מביא שני הכבשים ומניפם בעודם חיים וכו’. ואחר כך שוחטים אותם ומפשיט, ולוקח חזה ושוק מכל אחד משניהם ומניחם בצד שתי הלחם, ומניח שתי ידיו מלמטן, מניף הכל כאחד במזרח, במקום כל התנופות; מוליך ומביא, מעלה ומוריד וכו’ (רמב”ם, הלכות תמידין ומוספים פרק ח):

מאכלי חלב:

נוהגים בהרבה מקומות לא��ול בשבועות מאכלי חלב, (ובחו”ל – ביום הראשון של חג). וטעמים הרבה נאמרו על מנהג זה. ומנהג אבותינו תורה היא, ואין לעבור על מנהג זה:

רבים נוהגים גם לאכול בשבועות תופיני עוגה האפויה ומטוגנת בדבש, על שם: דבש וחלב תחת לשונך (שיר השירים ד) האמור על מי שזוכה לתורה:

העולם נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלים בשר, לקים ושמחת בחגך, ואין שמחה בלא בשר. אז צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, להפסיק בברכת המזון ולהמתין כשעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השלחן לבשר. ורמז לדבר: ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלקיך (רמז לחג הבכורים) – לא תבשל גדי בחלב אמו, שיהא נזהר שלא יערבבנו (של”ה):

למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות?

– כשם שאוכלים שני תבשילים בפסח, לזכר הפסח והחגיגה, אף כאן עושים זכר לקרבן היום, שתי הלחם, שכיון שאסור לאכול בשר וחלב מככר אחד, צריך להביא שתי לחמים על השלחן, הדומה למזבח;

לפי שיום שמשו את משה מן המים, ששי בסיון היה, ולא רצה לינוק אלא מחלב אשה עבריה; לכך מזכירין זכותו ביום זה במאכל חלב;

לפי שעד מתן תורה הותר להם בשר נחירה ובהמה טמאה, ועכשו אחר נתינת התורה נצטוו על השחיטה ועל מאכלות אסורות (שכל תרי”ג מצוות היו כלולות בעשרת הדברות), ונאסרו להם כל הכלים, ולא היו יכולים להגעיל הכלים, שאותו היום שבת היה, כי הכל מודים שבשבת נתנה תורה, והוכרחו לאכול מאכלי חלב;

לפי שקודם שנתנה להם תורה חששו לאכול מאכלי חלב מטעם איסור אבר מן החי שנוהג בבני נח, והתר אכילתם, מן התורה לומדים, שמנתה בו שבח ארץ ישראל:

ארץ זבת חלב ודבש כדאיתא במסכת בכורות; עכשו שקבלו תורה, אכלו חלב בהתר;

מנחה חדשה לה’ בשבעתיכם – ראשי תבות: מחלב;

חלב בגימטריא ארבעים – כנגד ארבעים יום שעשה משה בהר סיני;

שאמרו במדרש: שמונה שמות להר סיני, אחד מהם – ‘גבנונים’, שהוא לבן וצח כגבינה, לכך אוכלים גבינה;

עוד טעם, משום שהתורה אינה אוהבת אלא שפלות, לכך בימים קדמונים היו יושבים על הארץ ולומדים תורה. ומאכל חלב הוא מאכל של קטנות:

‘דבש וחלב תחת לשונך’ – יש מי שאומר: לפיכך נמשלה התורה בדבש וחלב, לפי ששנים אלה רומזים על כח התורה, שכל העוסק בה יוצא מטומאתו ונטהר. שכן הדבורה – שרץ טמא, והדבש שהיא עושה – טהור. אף החלב תחילתו דם שהוא אסור, וממנו נעשה חלב שהוא מותר. שכך אמרו חכמים: ‘דם נעכר ונעשה חלב’:

רות: – שש מאות ושש, ושבע מצוות בני נח – תרי”ג כנ”ל;

לפי שאבותינו לא קבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה כדין גרים. ולכבודה של רות שהיתה גיורת ונעשתה אם למלכות, אומרים לה: כולנו גרים היינו אז;

לפי שמגילת רות נכתבה על ידי שמואל הנביא, ליחס את דוד המלך שבא מרות המואביה, כי מן השמים הסכימו על הדבר, וסוף המגילה מסים עיקר היחוס מפרץ עד דוד לכבודו. ודוד נולד בעצרת ומת בעצרת;

ולפיכך קוראים מגילת רות בזמן מתן תורתנו, לידע ולהודיע ולהיודע כי התורה שבכתב עם התורה שבעל פה – תורה אחת היא ואי אפשר לזו בלא זו. תדע, שעל ידי שדרשו חכמים בכח התורה שבעל פה שנמסר להם: ‘מואבי – ולא מואבית’, על ידי כך הותרה רות לבוא בקהל ויצא ממנה דוד משיח ה’ לכל הדורות, ועל מלכות בית דוד נשענת כל כנסת ישראל שהיא והתורה – אחת. והכל על ידי כחה של תורה שבעל פה[/vc_toggle][vc_separator][vc_column_text]תגיות:  הרב אדם סיני  [/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]

הכנה נפשית לשבועות בפנימיות שלום חברים יקרים, כידוע, כל דבר חשוב בחיים מצריך הכנה, ולימוד מקדים. ריכזנו כאן עבורכם שעורים ותכנים הקשורים לשבועות.

[randomaj-aferoj]

Vocabulearn Hebrew - Booklet 1 (III)

סוס [sus] m. horse

מים [máyim] m. pl. water

אופנה [‘ofna] f. fashion

טבק [tabak] m. tobacco

יום שלישי [yom shlishi] Tuesday

Clearly from “day+three (=shloshah)”

פינה [pina] m. corner

אמצעים ['emtsa'im] m. pl. means

Morfix lists it as singular as well, but Vocabulearn for some reason uses the plural form

תה [te] m. tea

מטריה [mitriya] m. umbrella

בית קולנוע [beyt kolnó'a] m. movie theater

קולנוע [kolnó'a] m. movie theater

מכונית [mekhonit] f. automobile

ביצה [beytsa] f. egg

Same as in Yiddish (one of the two common words for it)

תכנית [tokhnit] f. program, plan

אוקטובר [október] October

כף [kaf] f. spoon

רדיו [rádyo] m. radio

ספל [séfel] m. cup

מוכר [mokher] seller

מכר is the root for “to sell” (cf. מוכרים, they sell)

כיס [kis] m. pocket

עוגה [uga] f. cake

כתב עת [ktva 'et] m. magazine

First word possibly from כתב (to write)

גג [gag] m. roof

מלה [mila] f. word

אניה ['oniya] f. boat

[themindofaconflictedrebelot]

The Birth of a supreme therapist: A tag along on my journey as a student OT

Wow it’s been a hectic week among other things, but the show must go on. It’s time to put on my “therapeutic face” get it “game face” and ‘therapeutic face”, lets hope you did. It’s the end of yet another week of psycho social practical’s and I’m really enjoying it. I’m not saying it’s perfect don’t get me wrong or anything, I do stumble and fall, but I pull myself up and move on cause that’s life, a roller-coaster ride and I’m doing my best to enjoy the ride.

Starting psycho-social treatment, now that’s another thing, it gives me Goosebumps just thinking about it. But we all know the key right? learning from others, reading, practicing and more reading. So, one of the articles that caught my eye was an article about intellectual disability titled ‘Occupational Therapy and Intellectual and Developmental Disability Throughout the Life Cycle’ which gave me further insight on the different types of interventions for intellectual disability and advised my choice of treatment for my client’s with intellectual disability. It taught me that intervention in intellectual disability often requires repeated drills and practice to achieve internalization and learning, and performance in a variety of contexts to enable generalization (Yalon et al,2010). Thus, I need to be patient with my client’s.

My journey as a student OT has been influenced by many things such as learning from others and reading but also my moral compass and ethics.

It’s not an easy road but all that matters is that I’m getting there, I’m learning, I’m changing lives for the better and I’m doing something that brings me joy and undying happiness. With that being said I may dislike my degree sometimes due to the workload, but I truly love what I do for my client’s and that’s what always reminds me why I’m doing all of this in the first place.

With all this reading we all need someone to help us make sense of it all and this is where our supervisors come in to guide us and help us in our journey. In this week’s feedback session with our supervisor we practically applied our knowledge of treatment and my supervisor helped to clarify any uncertainty. Even though I’m I still don’t fully get it but I’m getting there.

All I have to remember is that “Not all those who wander are lost.” (J.R.R. Tolkien), of cause I won’t know it all I’m a student and even when I’m a qualified OT I still won’t know it all cause nobody does and nobody will ever do, life is about learning and evolving. And it’s up to me to make this journey of mine as epic as ever and change lives in the process.

 References

 Yalon-Chamovitz, S., Selanikyo, E., Artzi, N., Prigal, Y., & Fishman, R. (2010). Occupational therapy and intellectual and developmental disability throughout the life cycle: Position paper. IJOT: The Israeli Journal of Occupational Therapy/כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק, (חוברת 1), E3-E8.

[asongforsunday]

526#

בלשנות / דיאן די פרימה

תרגום (אנגלית): ריקי טראום

לְאָן שֶׁאֵלֵךְ

הַשָּׂפָה מַקְדִּימָה אוֹתִי

כְּמוֹ מְאַהֵב הַמְּפַלֵּס לִי דֶּרֶךְ

כְּמוֹ אִימְפֶּרְיָה שֶׁאֵין לִי בָּהּ מִפְלָט.

לַקַּנְיוֹנִים הַצָּרִים כְּתַב צִיּוּרִים

מְעַט מֵעַל פָּנַי הַמַּיִם

וְהַמַּיִם, גַּם הֵם, אֵינָם שׁוֹקְטִים.

מַעֲשֶׂה הַשָּׂפָה מַשְׁאִיר סִימָנִים עַל הַכּוֹכָבִים.

הוא מְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל הָרוֹגֵשׁ בְּרִבּוֹאֵי אַסְפַּקְלַרְיוֹת זְעִירוֹת

הַמְּשַׁקְּפוֹת תְּנוּעָה פְּנִימִית.

בַּמַקוֹם שבּוֹ כַּף רַגְלִי דּוֹרֶכֶת נִשְׁמָע רַחַשׁ

מַעֲבָרֵי הַנִּיבִים, צוּרוֹת קְדוּמוֹת

וּמִלִּים, כְּמוֹ נָהָר מַגְנֵטִי רְחַב יָדַיִם

הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ עֲמָקִים שְׁכוּחִים, מֵעַל פִּסְגוֹת-הָעוֹלָם.

(מתוך: "הו! כתב עת לספרות", גליון 18)