#זהו זה

[kipotz]

אח יקר. (ג'נדר ניוטרל)

[microvibing]

(People who live in Petah Tikva) Petah Tikva isn't real

[noalevitan]

נועה ושמרית ● bad idea right?

[bnncat]

הייתי עכשיו במפגש אחרון אצל הקבנית (היא הקציבה לי רק 3 מפגשים כי אין מספיק כוח אדם) וכל המפגש בכיתי אובייסלי וגם בכללי היה ממש גרוע היא קבנית על הפנים וכשסיפרתי לה על משהו שקרה לי בשירות וגרר התמוטטות נפשית של 3 שבועות היא פשוט אמרה לי ״אולי תחשבי איך את יכולה לשפר את זה בעתיד״ ואני פשוט מסתכלת עליה משהקת מבכי במה נראה לך שעשיתי בחודשיים האחרונים נראה לך שהייתי באה אלייך אם הייתי יכולה לחשוב לבד על פתרון קיצר היא פשוט כל כך גרועה פשוט הציעה לי כדורים פסיכיאטריים ואמרה לי שחוץ מזה אני חיילת וצריכה להתמודד עם דברים שחיילים עושים והכי גרוע!!!! זה שאני יוצאת משם כולי בןכה ועצבנית ואפילו לא עצובה כמו שאני פשוט מאוכזבץ מהיחס התת רמה של חיילץ באה אלייך במצב נפשי כל כך ירוד ואת אומרת לה במילים אחרות קחי כדורים או זדייני ואז ברור שכשאני יוצאת משפ בכוונה לרוץ לשירותים לשטוף פנים הבן אדם הראשון שאני רואה זה אחד מהמפקדים שהיו לי בקורס שהוא גם בסטי של המפקד הנוכחי שלי והוא כןלו רואה אותי בוכה מתה ואני אפילו לא עצובה או משהו פשוט עצבנית והרגע שפכתי בפני איזה כלבה מטומטמת אירוע ממש טראומטי שהיה לי אז אני פשוט בןכה ובוא כאילו שאל אותי איזה 5 פעמים אם הכל בסדר ואני רןצה לדבר וכאילו זה כל כך מביך😭😭😭 אני שונאת כשרואים אותי בוכה😭😭😭 כל כך כל כך מביך כאילו אני גם כבר באתי למפגש הזה הכי בהרגשה שאני כבר לא סובלת את הקבנית והיא לא תעזור לי בכלופמפשוט הייתי חייבת לתת ניסיון אחד אחרון להשיג ממנה משהו שכמובן שהיא לא הסכימה לתת לי ולא יכולתמ שלא לבכות ודחגחגמחגחגחג אם אני אראה אותו שוב יהיה כל כך מביךךךךך

[hapizmon-ze-numa-numa-hey]

עבר חודש, ואולי זה הזמן שלי לנסות לכתוב מה אני מרגישה. והאמת שזה ממש קשה, כי התשובה שלי היא שאני באמת לא יודעת.

קשה שלא להרגיש משהו במצב הזה. המלחמה הזאת הגיעה לכולנו. 1400 נרצחים ונופלים - ילד שהכרתי ביסודי ונפל בלחימה על אחד המוצבים באותה שבת, אבא של חבר טוב שנרצח בבית שלו בעוטף. 240 חטופים - אמא של אותו חבר, מישהי מהשכבה שלי שנחטפה בנובה. אין אחד שלא קשור לדבר הזה.

ועדיין, למרות שהייתי בשבעה ושמעתי עדויות וראיתי תיעודים (לא את הקשים באמת. אל תעשו לעצמכם את זה), קצת קשה לי להרגיש את הכל. אולי כי קשה להאמין. זה לא נתפס שכל כך הרבה אנשים מתים או חטופים, זה לא נתפס שהם בשבי כבר חודש שלם. זה לא נתפס שאנחנו במלחמה, שכבר חודש יורים עלינו טילים כל יום, שחברים שלי מסכנים את עצמם בעזה. קשה לקבל את זה, קשה להפנים. אולי המוח שלי פשוט פיתח מנגנון הגנה והדחקה, כי שכשהאסימון נופל - ולפעמים בלילה לפני שאני נרדמת הוא נופל לכמה רגעים - זה עצוב וכואב ופוגע בנפש ומכביד על הנשמה, ואז יום למחרת אני צריכה להתעורר ולהמשיך לתפקד כרגיל. אז לאט לאט האדישות מתשלטת. כבר קצת פחות קשה לי לקרוא עדויות, והורדתי בחזרה את הטוויטר, ואפילו הפחד למצוא שם מוכר ברשימת המתים שממשיכה להתארך קצת קטן. וקשה לי לומר מה אני מרגישה, וקשה לי שאני לא יודעת לומר, כי זה מצב שצריך להיות בו כל כך ברור מה להרגיש - אבל זה לא ברור בכלל. וזה בסדר לכאוב, וזה בסדר גם לא לכאוב, וזה בסדר לא לדעת אם כואב או לא, אני יודעת את זה. אז למה כל כך קשה לי להפנים את זה כלפי עצמי?

[kathrineannepryde]

[jewvian]

עוד מעט 12 בלילה. המדינה בכאוס.

דמוקרטיה או מרד.

[diet2all]

גנזיום מווסת את זרימת היונים על פני ממברנות התא, כולל אלו שבתאי השריר. איזון יונים תקין חיוני לשמירה על הפוטנציאל החשמלי הנדרש להתכווצות השרירים והרפיה.

מניעת התכווצויות שרירים: רמות מגנזיום מתאימות עשויות לסייע במניעת התכווצויות שרירים ועוויתות. הסיבה לכך היא שהמגנזיום עוזר לווסת אותות עצביים-שריריים ומונע התכווצויות שרירים מוגזמות.

סינתזת חלבונים: מגנזיום מעורב בסינתזה של חלבונים, כולל החלבונים הדרושים לצמיחת השריר ולתיקון. זה חשוב במיוחד עבור ספורטאים ואנשים העוסקים בפעילות גופנית סדירה.

משלוח חמצן: מגנזיום ממלא תפקיד בהובלת חמצן לרקמות השריר. זהו מרכיב של המוגלובין, החלבון בתאי הדם האדומים האחראי על נשיאת החמצן לשרירים ולרקמות אחרות.

השפעות אנטי דלקתיות: מגנזיום מפגין תכונות אנטי דלקתיות, שיכולות להועיל להפחתת דלקת ולקידום התאוששות השרירים לאחר פעילות גופנית מאומצת או פציעה.

תפקוד נוירו-שרירי: מגנזיום חיוני לתפקוד תקין של מערכת העצבים, כולל העברת אותות מהעצבים לשרירים. זה קריטי לתנועות שרירים מתואמות.

מאזן אלקטרוליטים: מגנזיום מסייע בשמירה על איזון האלקטרוליטים בגוף, שהוא חיוני לתפקוד הכללי של השרירים והעצבים. חוסר איזון באלקטרוליטים יכול להוביל לחולשת שרירים או עוויתות.

בריאות העצם: למרות שאינו קשור ישירות לשרירים, מגנזיום חשוב גם לבריאות העצם. זה תורם להתפתחות המבנית של העצמות, ומספק מסגרת יציבה להצמדת השרירים ולתפקודם. חשוב לציין שחוסר איזון ברמות המגנזיום, בין אם יותר מדי ובין אם מעט מדי, עלול להיות בעל השפעות שליליות על תפקוד השרירים. ספורטאים, אנשים עם מצבים רפואיים מסוימים, ואלה עם צריכת תזונה לא מספקת עשויים להיות בסיכון למחסור במגנזיום. מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הבריאות. לפגישת יעוץ בקליניקה, ניתן ליצור קשר בשעות 8:00 עד 12:00 בנייד 0528567140

בריאות #רפואה #תזונה #נטורופתיה #דיאטה #ויטמינים #מינרלים #קוביעזרא

[koheletgirl]

רן דנקר

[kipotz]

הכנתי קארי

[boker-tov-gidi-gov]

נקודה מאוד מעניינת ששמעתי כמה פעמים בחודש המזוויע הזה, היא שהעולם מתרחק מתפיסת טוב מול רע ומאמץ תפיסה של חזק מול חלש.

זה נפוץ בעיקר בחוגים פרוגרסיביים במערב, אבל לא רק. כולנו יודעים שהעולם הוא לא שחור ולבן והרבה דברים הם לא 100% טוב או 100% רע, הנרטיב של חזק-חלש מעודד ניואנס והתחשבות במעמדות ובמאבקי כוחות והוא הוליד הרבה דברים טובים. תנועת מי טו למשל הגיעה מהמקום הזה, שאנחנו מאמינים לקורבנות כי מעצם היותם קורבנות קשה להם להשמיע את הקול שלהם.

אבל, ויש פה אבל גדול, במיוחד עכשיו אנחנו רואים את הנרטיב הזה הולך מהמקום הניואנסי של להטיל יותר אחריות על מי שחזק, לסוג החדש של קיצוניות וראייה דיכוטומית - אם אתה חלש, מסכן, קורבן - מותר לך לעשות הכל.

וזו הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה פרוגרסיבים וליברלים מצדיקים את המעשים של חמאס. מרוב אובססיה לקוטנקסט, אנשים שכחו שרצח, חטיפות ואונס זה רע - בלי קשר לקונטקסט. הפלסטינים הם באמת מוחלשים פה באזור, אז מותר להם. נקודה שאני רואה שוב ושוב היא ״זו לא הגנה עצמית מצד ישראל כי בעזה מתים יותר״. בישראל מתו פחות אנשים כי אנחנו משקיעים בהגנה על ה��זרחים שלנו, כי הוצאנו מיליארדי דולרים על כיפת ברזל, כי אנחנו לא משתמשים בנשים וילדים כמגן אנושי - אבל זה לא משנה, כי אצלם מתו יותר אז הם מסכנים ולכן מותר להם. ואנחנו רואים מדינות במערב שמכילות ״הפגנות״ של מהגרים ופעילי שמאל, שהן בעצם מפגני אלימות ואנטישמיות משולחי רסן, תקיפות של יהודים ושל שוטרים, ונדליזם והשחתה. המערב מכיל את זה כי הם מסכנים, הם מוחלשים, אבל אם המערב לא יגן על עצמו, מהר מאוד האלימות והפרימיטיביות ישתלטו על העולם הליברלי שאנחנו מנסים לבנות כאן.

בהקבלה למי טו, אז לא הייתה מסה של אנשים ליברלים שאמרו שתלונות שווא, לצורך העניין, הן כלי לגיטימי במאבק לשוויון מגדרי כי גברים הם חזקים ונשים הן מוחלשות אז מותר להן לעשות כל מה שהן רוצות כדי להשתחרר מכבלי תרבות האונס. מה השתנה?

למה הם תולשים פוסטרים של ילדים חטופים? למה הם מסרבים להאמין שקרה פה טבח נורא? כי זה יהפוך אותנו למסכנים, ואם אנחנו מסכנים הם חייבים להיות בצד שלנו. הם חייבים להאמין שזה לא קרה. לאורך ההיסטוריה אידיאולוגיות השתנו מקצה לקצה, אבל איכשהו, הבעיה תמיד נשארה היהודים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגרמניה הייתה בשפל כלכלי והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, את מי האשימו? את היהודים, ששולטים בכסף ובבנקים. וכמעט 100 שנה אחר כך, בעידן פוסט-קולוניאליסטי, מי הקולוניאליסט הכי גדול? היהודים.

והם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. אשכרה קיימים אנשים שטוענים שאין דבר כזה העם היהודי, ושאין לו קשר לארץ ישראל, כולנו אנשים לבנים מרחבי העולם שהמציאו זהות תרבותית משותפת כדי לצבור כוח ולהשתלט על אדמות פלסטין. אותם אנשים שמופתעים כל פעם מחדש ששחקן עם אף גדול הוא לא יהודי כי ״יש לו וייב״.

גם אנחנו, לצערי, לא נקיים מהתחושה שאנחנו מסכנים אז יש לנו פטור מהמוסר ומהחוק. כל מנטליות ״ישראל השנייה״, הפוליטיקאים שלנו שהמשפחות שלהם דוכאו בעבר, מרגישים שמותר להם שחיתות ומותר להם מינוי מקורבים ומותר להם שוחד. ועכשיו כשטבחו בנו, ואנחנו מרגישים מפוחדים וחלשים ובצדק, אני פתאום שומעת מכל פינה ״כהנא צדק״, ״לשטח את עזה״, ״להטיל עליהם פצצת אטום״.

זו מנטליות מסוכנת. העולם מורכב ומלא בניואנסים, אבל בשורה התחתונה, יש דברים שלא עושים ולא אומרים. זהו. נקודה. גם אם אתה הכי מסכן בעולם זה לא נותן לך free pass. ואם המערב רוצה להישאר חופשי, הוא צריך להפסיק לפחד ולהפסיק לקבל בהבנה התנהגויות שסותרות את סל הערכים שלו. אם אתה מוכן לקבל עלי�� את הערכים המערביים, את זכויות האדם והשוויון וההתנגדות לאלימות, אתה מוזמן להצטרף אלינו - לא משנה מאיפה הגעת במקור. אם אתה מצפה מהמערב להכפיף את עצמו לערכים הפרימיטיביים שלך ולקבל אותם בהכלה ובהבנה, מקומך לא איתנו. וגם אנחנו הישראלים, אם אנחנו שואפים להישאר דמוקרטיים, חופשיים ומתקדמים, צריכים להיזהר מהמנטליות של ״אנחנו במזרח התיכון ואנחנו נתנהג ככה״. יש לנו את הזכות ואפילו את החובה להגן על עצמנו, אבל אין לנו את הלגיטימציה לעשות כל מה שעולה על רוחנו.

אם נתנהג כמו השכנים שלנו, מהר מ��וד ניראה כמו השכנים שלנו. זו המלחמה הפנימית שלנו, גם כמדינה וגם כאינדיבידואלים.

[shinekocreator]

חתולנובלה

זהו, זה הפוסט

[mexashepot]

לא יודעת אם זה יעניין מישהו אבל אם כן, הנה הקישורים:

השיר במקור בגרסא התיאטרלית שלו

עוד גרסא תיאטרלית

הקליפ האנטי-מלחמתי ואנטי-משטרתי שנעשה עם השיר הזה (יש תרגום לאנגלית בתיאור ביו טיוב)

השורות שהפוסט הנ"ל מזכיר הן:

Радуйтесь, вы победили Стену плевками не сдвинешь Радуйтесь, вы убедили Что есть старт и есть финиш

שמחו, אתם ניצחתם את החומה לא ניתן להזיז ביריקות שמחו, אתם שיכנעתם שיש סטראט ויש פיניש

הזוי אבל השיר שהכי מתאר את הרגשות שלי כרגע הוא דווקא שיר ממחזמר רוסי עפ"י "אידיוט" של דוסטוייבסקי

שהקונטקסט המקורי שלו שונה לחלוטין ושבקונטקסט אחר אחד האמנים הכי אהובים עליי (והאמן הבן היחיד שאני אוהבת מהסצנה הרוסית) עשה בו שימוש כשיר אנטי-מלחמתי ואנטי משטרתי

והשורות בו שתופסות אותי כרגע ביחס למצבינו אנו הן דווקא אלו על השמחה לאיד של בעלי השררה לאור ההרס שהם עצמם ביצעו

שיר אחד, וכ"כ הרבה משמעויות שונות שניתן להפיח בו

[some-israeli-guy]

אנחנו מוחצים את האויב הציוני! 90% מהטילים שלנו פגעו במטרה! זה ניצחון מוחץ!

אל תגיבו בבקשה אל תגיבו נו בחייאת די נגמר פוס משחק בסדר אל תגיבו די נווו סיימנו זהו מבטיחים שזהו בבקשה דייייי גוטרש תגיד להם!!!!

[jewvian]

מסכימה איתך לגבי התרומות. זה הזיה אחת גדולה.

גם זה גורם לי לחשוב איך אפשר להתמודד עם זה שפרו פלסטלינה הורסים כל מרחב בטוח באתר הזה? בעיקר בפאנדומים? כי לחסום כבר לא בהכרח עוזר, בכנות. אני חוסמת על ימין ועל שמאל אבל זה כאילו הם צצים כל פעם מחדש.

זה קצת כמו שהתחילו להכין צמידי חברות להופעה של טיילור סוויפט והכל היה נורא יפה ועם השירים שלה ואנשים מחלקים ומביאים בהופעות (הייתי בהופעה בלונדון לפני פחות מחודש ויצאתי עם כמות יפה של צמידים) ואז היה פוסט מבלוג של ״עידכונים״ שפירסם ״סוויפטיז פור פלסטיין״ שהם קוראים לאנשים אחרים להכין צמידים למען פלסטין. כאילו להכין צמידים זה מה ש׳ישחרר את פלסטין׳ או בולשיט אחר.

אני כן יכולה לומר שמלא ישראלים בקבוצה של טיילור סוויפט בפייסבוק עשו צמידים עם bring them home ועם השם של רוני אשל ז״ל ואפילו באו עם חולצות עם תמונה שלה להופעה שהם וי.איי.פי וזה היה ותמיד מרגש וגם ההורים של רוני ביקשו שאם הולכים להופעות ומכינים צמידים לצלם להם ולשלוח כי רוני אהבה מאוד את טיילור סוויפט.

אבל הקטע הפופוליסטי הזול הזה של סוויפטיז פור פלסטיין הרגיז אותי ומרגיז אותי עד היום. כאילו, מרחב שחשבתי שהוא ״בטוח״ הבנתי שהוא לא.

זה מתיש. הכל כבר מתיש.

הבעיה היא שתרבות האינטרנט/פאנדומים אכלה לדור הזה את הראש. הם רואים את המלחמה הזאת מזווית של מלחמות שיפים, מזווית של הערצה.

כמו בכל פאנדום יש את מי שבעד ומי שנגד. הם מנותקים לגמרי מדקויות, מגאופוליטיקה, מאנשים שחיים את הסכסוך הזה במשך דורות. הם כאילו תימצתו לעצמם את כל העסק המחורבן הזה והפכו אותו למשהו שיהיה קל להתמודד איתו כי המוח שלהם לא מסוגל להכיל מורכבויות של בני אדם.

אין כבר רע נגד טוב, יש מי שמדכא ומי שמודכא. יש את אלה עם הכוח ואלה החלשים מנגד. הם חופרים על דמויות אפורות אבל שהבלורבו האמיתי שלהם מהמציאות מוציא משפט מהפה שלא בא להם בטוב הם יבטלו אותו ויחזרו לעולם הבינארי של בעד ונגד (אבל הם בעצמם א-בינאריים כמובן).

מינימום מאמץ למקסימום חשיפה. לשים אימוג'י של אבטיח בשם משתמש אבל להמשיך להזמין מוצרים בזול מעלי אקספרס. לקרוא לחרם אקדמי אבל לא לפתוח ספר היסטוריה אחד. 30 שניות בטיקטוק זה מספיק כדי לגבש דעה.

אני באמת מרחמת עליהם. הם גדלו לעולם זבל ואף אחד לא לימד אותם איך חיים בעולם האמיתי. הורים, מורים, מבוגרים אחראים - כל אחד פספס את ההזדמנות להכניס תוכן בדור האבוד הזה, להכניס ערכים או משהו אמיתי ומוחשי במקום ההתמקדות האובססיבית באינטרנט.

ועכשיו אנחנו חיים את הפספוס הזה. הדור שינק את האינטרנט עשה לו ארגון מחדש. הם קוראים ל"סייף ספייס" אבל בשביל מי? הם טוענים שהם מגנים על חלשים, אבל מי הם החלשים בדיוק? הם יוצרים גיפים של הפגנות, גיפים של פוליטיקאים, גיפים של סלבס שקוראים לרצח יהודים (בעקיפין או במישרין). מדפיסים סלוגנים על חולצות, על כיסויים לטלפון, על מדבקות לבקבוקי מים הרב פעמיים שהם שכחו לנקות כבר שנתיים.

כותבים פיקים על חטופים, מציירים דמויות מאנימה שתומכות בצד כזה או אחר, מכינים צמידים של פאקינג טיילור סוויפט (שעם כל הכבוד לא היא ולא המעריצות יודעות למצוא את ישראל ועזה על מפה). זה הכל משחק, זה הכל בשביל "לקחת חלק" ממשהו שהם לעולם לא יבינו לעומק.

אין לי מושג כבר מה רציתי לומר באסק הזה. היו לי הרבה מחשבות וכולן יצאו בבת אחת. כל מרחב שהייתי בו בעבר זוהם, אנשים שראיתי בתור ידידים קרובים קיללו אותי וברחו. כל מיני מפורסמים למינהם שתפסתי בתור אנשים חכמים פשוט איכזבו (לא שמלכתחילה צריך להסתכל ככה על מפורסמים, אבל בכל זאת).

יש את ההבנה הזאת, ההבנה היהודית שעוברת מדור לדור, שאנחנו לא רצויים. חוויתי את זה, זה קרה לי. האנטישמיים יקראו לזה איך שבא להם - אבל שורה תחתונה? אין לנו מקום איתם.

אז זהו. חרא מילות סיכום אבל זה מה שיש. אני אישית אוהבת להמשיך לחסום אנשים כי פרנציפ, אבל כל אחד והפרנציפ שלו.

[david-goldrock]

על האנטישמים בטמבלר:

אם זהו רק תרגיל זה ממש תרגיל מופרך

לומר ליהודים מה

שהיטלר כבר שכח