#בראשית

[mondfamilie]

zuversicht

bärtierchen reiste in gruppe durchs all sechs wochen an bord der bereschit der orbit perfekt die landung missglückt bärtierchen stürzte hart auf den mond

nicht glücklos berühmt doch ruhmlos glücklicher als laika die kosmonautin

liegt bärtierchen jetzt kalt im mondenstaub und obschon wie tot (das weiß es)

wird es leben in besserer zeit es geht weiter wenn der regen fällt

~~~

Die etwa einen halben Millimeter großen Bärtierchen (Tardigrada) können sich beim Auftreten extremer Umweltbedingungen innerhalb von Stunden in einen stoffwechsellosen Zustand versetzen und so sehr lange überdauern. Bei einer Verbesserung der Verhältnisse werden sie wieder lebendig. Die israelische Raumsonde Beresheet ("am Anfang", der hebräische Name für das Buch Genesis) hatte eine Ladung Bärtierchen an Bord, die bei dem Absturz auf dem Mond verstreut wurde.

‎

[rudysassafras]

המים

Divided He the waters then

Commanded of them this:

Of those above bring forth ye fowl

And those below, your fish.

—rudysassafras

[turtlecactus]

מבוסס על סיפור אמיתי

[aviad1b]

Fun Hebrew fact ב: "cakes and circles"

Hebrew has two main roots regarding of circles: עו"ג ('a.u.g) and חו"ג ('h.u.g).

In modern Hebrew, the more common one is עו"ג, from which the words עיגול ('igul, meaning a full circle) and מעגל (ma'agal, meaning an empty circle) are derived.

In older Hebrew, the wore עוגה ('uga) is sometimes used for describing a circle. As in the story of Honi the circle-drawer:

מֶה עָשָׂה? עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּ��ֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ."

(מסכת תענית, פרק ג', משנה ח)

Now, this is where it gets interesting: the word עוגה can also mean a round edible in Hebrew:

עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ

(שמות י"ב)

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת

(בראשית י"ח, פסוק ו')

and in modern Hebrew, it's come to mean "cake".

But the root of עו"ג still means a circle. So, back in , Aharon Ashman, who was a Hebrew poet, made a song for children about making a circle: "עוגה עוגה" ('uga 'uga).

the word "עוגה" in this context is supposed to be the command tense* of לעוג (la'ug), roughly neaning to maje a circle (or in this context to stand in a circle or something alike).

but because the word 'uga has come to mean "cake" in modern Hebrew, this song became the "cake song" in Israeli culture. and pretty much all Israelis think it's the cake song. made to he the cake song. it's become THE cake song. nobody remembers the original meaning

and idk i just think it's kinda funny lol

* the actual command tense of the word is עוגו ('ugu) for plural or עוג ('ug) for singular male or עוגי ('ugi) for singular female. the extra ה at the end adds a notion of "let's" to it. in a similar way to how the word הבה (hava) being used in Hava Nagila, with the command tense of the word being havu (plural), hav (singular male), and havi (? i think? for singulae female)

** well actually it can be either hav or havè for singular male etc but thats a whole other topic

*** i didn't manage to color the stars red here? it just colored the while thing for some reason? it's a weird tumblr thing ig. oh well

[jewishvitya]

Things that the Israeli government apparently considers to be important right now: the name of the war.

It's currently Iron Swords. They're thinking of changing it. Because apparently Iron Swords is a good name for a military operation, it's not a name for a war. And I am so confused by the focus on NAMING this genocide, as if it changes the reality at all.

The possibilities are:

1. Genesis War - מלחמת בראשית

2. Simchat Torah War - מלחמת שמחת תורה

3. Mashiv HaRu'ach War - מלחמת משיב הרוח

Simchat Torah, literally "the joy of the Torah," is the name of the holiday that the October 7 attack fell on.

Mashiv HaRu'ach, "he who makes the wind blow", is a rain blessing/prayer that we start saying on Simchat Torah. Mashiv haru'ach umorid hageshem, he who makes the wind blow and the rain pour.

I'm really uncomfortable with the religious connotation of every one of the names, especially the last two which are distinctly Jewish. It feels like just another way to tangle up Judaism and Israeli violence.

While people in Gaza are being killed through bombs, starvation, dehydration, diseases, and more. This is what my government is doing. And I wish I had the words for how angry I am. The anger isn't new, but this is like. I don't know. "Adding insult to injury" seems to fit. I don't know how to describe it. The callous disregard for human life would match a cartoon villain.

[david-goldrock]

""...מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת, אֶלָּא תְּמָרֶיהָ לַאֲכִילָה, וְלוּלָבֶיהָ לְהַלֵּל, חֲרָיוֹת לְסִכּוּךְ, סִיבִים לַחֲבָלִים, סַנְסַנִּים לִכְבָרָה, שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְהַקְרוֹת בָּהֶם אֶת הַבַּיִת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת... ""

(בראשית רבה מא א)

""... How good is this palm tree, for it has no waste, but rather its dates are for eating, and its leaves for worship, its leaf-stem-stick for sheltering, its fibers for ropes, its flower-sticks for might, many planks to plank with them the house, such are israel - do not have waste in them""

[germiyahu]

Oh the exquisite feeling of having bought a Tanakh on a whim from Barnes and Noble years ago, without ever reading it 😅 only to start reading it now, and realizing that the translator handled "בראשית" not as "In the beginning" but as "When God began to..." like ugh yes finally good soup 😩

[nadiv22]

איך אפשר לאסור עלינו דבר שאנו לא עושים אלא רק חושבים עליו? וגם אם אפשר – מה כל כך נורא ברגש התוקף אותנו מפעם לפעם, כל עו�� אין הוא מוביל אותנו למעשה?

3,300 שנה לאחר שניתנו, עשרת הדברות הם עדיין המדריך הפשוט ביותר והקצר ביותר ליצירתה וקיומה של חברה בריאה.

חלופות רבות נוסו, ובדרך כלל זה נגמר בבכי.

יש אמת רבה במימרה החכמה והמבודחת - אם שום דבר לא עוזר, קראו את ההוראות (RTFM)...

עשרת הדיברות הם הקוד הדתי והמוסרי המפורסם בהיסטוריה. הם עיטרו את אולמות המשפט בארצות הברית, את בית הלורדים באנגליה, ועוד.

צמד הלוחות ועליהם עשרת הדיברות הוא מזה עידן ועידנים סמלו של החוק הנצחי בריבונות האל.

מקובל לחלק את עשרת הדיברות לשני חצאים, חמישה דיברות לכל לוח. זוהי חלוקה גרפית - אך גם עניינית. חמשת הדיברות הראשונים עוסקים במה שבין אדם למקום (ובכלל זה גם מצוות כיבוד אב ואם, שכן הורינו הם שותפיו של אלוקים בהבאתנו אל העולם). החמישה האחרונים עניינם מה שבין אדם לחברו.

זו חלוקה הגיונית, אך יש חלוקה הגיונית נוספת: שלוש קבוצות, שבכל אחת מהן שלושה דיברות - ולבסוף הדיבר העשירי כקבוצה לעצמו.

בדומה לחלוקה של עשרת המכות לדצ"כ עד"ש באח"ב.

שלושת הדיברות הראשונים עוסקים כולם ביחסנו לאלוקים, נותן המצוות הבא איתנו בברית:

האמונה באל אחד, האיסור לעבוד אלוהים אחרים, והאיסור לשאת את שם ה' לשווא.

השלישייה הבאה עניינה היותנו נבראיו של אלוקים:

השבת מזכירה לנו את בריאת העולם; עלינו לכבד את הורינו שהביאו אותנו לעולם הזה; והרצח אסור עלינו מפני שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים (בראשית ט, ו).

השלישייה השלישית עוסקת במוסדות הבסיסיים של החברה:

איסור הניאוף מקדש את הנישואין ואת המשפחה;

האיסור לגנוב מכונן את זכות הקניין;

והאיסור להעיד עדות שקר הוא יסודה של מערכת המשפט והצדק.

בלי כל אחד ואחד מהדברים הללו לא יהיה האדם חופשי, ולא תיתכן חברה חופשית.

מבנֶה זה מדגיש את זרותו של הדיבר העשירי, "לא תחמד".

לפחות במבט שעל פני השטח, דיבר זה שונה מכל קודמיו. הם עסקו במעשים ובדיבורים, ולכל היותר במחשבות שהאדם יכול לשלוט בהן. לעומת זאת, החמדה והקנאה בדבר השייך לזולת, היא רגש. רגש המציף אותנו גם בעל כורחנו.

איך אפשר לאסור עלינו דבר שלא אנו עושים, אלא הוא נעשה בנו? וגם אם אפשר - מה כל כך נורא ברגש התוקף אותנו מפעם לפעם, כל עוד אין הוא מוביל אותנו למעשה?

נראה לי שהתורה מנחילה לנו בדיבר זה סדרה של אמתות יסוד שלבוֹשתֵנו שכחנו.

ראשית, כפי שמלמדת אותנו הצלחתה של שיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, רגשותינו מושפעים ממחשבותינו.

הרגש שלנו נוצר מהמחשבה שלנו, מהאופן שבו אנו תופסים את המציאות.

כך למשל נרקיסיסטים מרבים להיעלב כי הם חושבים שאנשים אחרים מדברים עליהם או שוללים אותם.

המחשבה שלהם מנותקת מהמציאות, אך היות שכך הם חושבים, הם מרגישים רגש כן של כעס וטינה.

שנית, הקנאה היא מן הגורמים העיקריים לאלימות בחברה.

קנאה גרמה ליאגו להוליך את אותלו שולל, והתוצאות היו רצחניות. ובתורתנו - הקנאה היא שגרמה לקין לרצוח את הבל, ולכל סיפור יוסף ואחיו.

רֶנֶה ז'יראר, בספרו הקלאסי 'אלימות וקדושה', אומר שהגורם הבסיסי ביותר לאלימות הוא התשוקה המימטית - כלומר התשוקה להיות בעליו של מה שיש לאדם אחר, ובעצם, ביסודו של דבר, להיות הוא.

התשוקה הזו עלולה להוביל לעבירה על כמה וכמה מן הדיברות האחרים. להוביל לניאוף, לגניבה, לעדות שקר ואפילו לרצח.

איסור "לא תחמוד" איננו משונה אפוא כלל.

החמדה, הקנאה, היא הבסיסי מכל הכוחות המערערים את ההרמוניה החברתית ואת הסדר החברתי.

אחת ה"תרופות" לבעיית הקנאה בחברנו, היא שבמקום להסתכל הצידה, צריך להסתכל למעלה...

למה לנו לחשוק במה שיש לאחרים, אם הדבר החשוב ביותר בחיינו הוא כיצד רואה אותנו הקב"ה? מה אנו בעיניו? למה שנחשוק במשהו רק מפני שישנו לאדם אחר?

כאשר אנו מפסיקים להגדיר את עצמנו ביחס לה', ומתחילים להגדיר את עצמנו ביחס לאנשים אחרים - או אז התחרות, המריבה, החמדנות והקנאה מתחילות להשתלט עלינו ונוטלות מאתנו את אושרנו.

הנוגדן לקנאה הוא הכרת הטוב.

"איזוהי עשיר? השמח בחלקו", אמר התנא בן זומא. מנהג יהודי ידוע ויפהפה הוא לומר מדי בוקר, עם ההתעוררות, "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". המקיים מנהג זה ברצינות ובהתכוונות מתחיל את היום שלו ברגל ימין. להתחיל את היום בהכרת הטוב, בהודיה - זה הֶרגל שיכול לשנות חיים.

היהדות, סודהּ הוא התודה.

בהתרפאנו מן המחשבה שאושרם של אנשים אחרים מפחית מאושרנו שלנו, אנו יכולים להתחיל לשמוח במה שיש לנו בִּמקום להיות עסוקים במה שאין לנו ויש לאחרים.

אבל חופשיים להיות מה שאנחנו במקום להשתוקק להיות מה שאנחנו לא.

---

��בוסס על דברים שכתב הרב זקס זצ"ל לפרשת יתרו

מאת מדענים דתיים בפייסבוק

[meital-queen]

פרחים לשבת (בבית ספר בראשית)

[186-3]

what pray tell would you do if you met a cat?

you would hear me say the word "בראשית" which would be indicate that i am saying the blessing "עושה מעשה בראשית". that would be my pray tell.

[claudehenrion]

Et si on parlait du Talmud ?

Au lendemain d'une marche contre l'antisémitisme (qui ne sert absolument à rien, mais qui fait croire qu'on fait quelque chose), l'idée n'est peut-être pas idiote de parler de cette ''tranche'' de la spiritualité occidentale qui est si malmenée depuis –disent certains-- le 7 octobre (d'autres disent : des millénaires !). Nous parlons souvent, dans ce Blog, de l'Evangile, et pour cause : les lecteurs fidèles savent que je vois là notre seule chance de résister à la ''chute finale'' en cours... On parle aussi, moins souvent, du Coran, qui ne met pourtant pas de gants pour s'imposer dans nos vies et dans nos villes... Mais le Talmud est l'oublié de notre culture, son peu d'attrait pour le prosélytisme le mettant loin de la lumière des projecteurs.

Si j'ai l'audace de me lancer dans un tel sujet, c'est parce que je me souviens d'avoir suivi pendant toute une année les cours du Lundi du Grand Rabbin Sitruk dont l'intelligence, l'humour et le brio me fascinaient : la proximité ''sur le fond'' de nos cultures, de nos sources et de nos histoires devrait nous rapprocher davantage. (On peut remarquer que si Vatican II puis le Pape François ont chassé pour l'un puis pourchassé pour l'autre le latin comme étant un indésirable perturbateur, ils ont conservé, dans la liturgie post-conciliaire, de nombreux souvenirs de nos origines hébraïques !).

Le Rabbin Sitruk enseignait ''la Foi d'Israël'', et je buvais ses paroles, tout en restant évidemment fidèle à celle de mes Pères... C'était un temps (dans les années '90) où on savait encore faire la différence entre écouter et militer, entre comprendre et rejeter, entre argumenter et insulter. De nos jours, et pour le plus grand malheur de l'intelligence, en deuil de ce qu'elle fut, toute pensée qui a l'audace de s'écarter de la stupide et néfaste ''doxa'' gaucho-progressiste est qualifiée ou disqualifiée d'extrême droite, automatiquement, sans la moindre raison, mais juste... ''parce que''. Et il paraît qu'il faut voir une insulte dans ce qualificatif disqualifiant.

Force est de reconnaître que, pour la majorité de nos contemporains, le ''Talmud'' appartient à cette nébuleuse de mots que l'on emploie sans avoir la moindre idée de ce qu'ils recouvrent. Au mieux, ion y voit une partie de la Torah (Loi écrite transmise par Dieu à Moïse sur le mont Sinaï), que les chrétiens appellent ''le Pentateuque'', c'est-à-dire la traduction de la Torah, qui remplit "cinq rouleaux", penta-teuque en grec. Le Professeur Marc-Alain Oiknine, co-producteur de l'émission ''Judaïques'' sur France-Culture, dit que le Talmud ''parcourt tous tes sujets de la vie quotidienne, de la mort à l'agriculture, via le droit civil, le droit pénal, la famille, ou... le désir, en 6 chapitres sur la relation de l'Homme avec la terre, le temps, la société, le sacré et la mort''! En fait, toutes les préoccupations liées à la vie.

Les ''gentils'' (dits ''goyim'', = les goys : les nations des non-juifs) ont souvent ironisé sur la méthode employée pour s'approcher de la vérité, qui consiste à poser des questions sans fin (NDLR : au temps où on parlait français, on employait le verbe ''talmudiser'' pour dire : chercher la petite bête...). Le philosophe Emmanuel Levinas explique que : ''le malheur est dans la réponse à une question ! On ne s'arrête pas de poser des questions sans jamais être arrêté par une réponse … car elle ferme la recherche et la discussion''. (NB : il utilise, ailleurs, le mot ''ruminer''!). Dans les ''Yeshivot'' (écoles talmudiques), ces confrontations tendent à montrer combien le monde est multiple, complexe, nuancé, subtil...

Le code juridique hébraïque qui est sorti de cette Loi orale transmise de génération en génération (depuis 5784 ans, date (?) du Bereshit --en hébreu : בראשית = commencement), a été compilé, au III è siècle de notre ère, à Tibériade par Rabbi Yeshuda Hannassi : la Mishna (= la répétition) est devenue le socle sur lequel s'appuie la Loi d'Israël. Ce Talmud, dit ''de Babylone'', a été imprimé pour la première fois en 1523 par un vénitien, chrétien, Daniel Bomberg, faisant ainsi du Talmud une articulation constante entre le rite et le rythme de la pensée humaine, refus de tout enfermement de notre pensée dans une vérité unique. Le monde a bien oublié tout cela...

(NDLR : En se replongeant dans les ''fondamentaux'', on comprend mieux pourquoi la pensée juive est rejetée par les enfermés doctrinaires de toute espèce, des politiques aux journalistes et des faux ''Experts'' du covid, hier, (qui étalaient leur absence totale de savoir en invoquant un impossible –car mortel-- ''consensus scientifique'' (sic !), à l'opposé total de ce qu'est la science !), à tous les puristes intégristes de l'Islam, aujourd'hui, qui ont aussi une seule réponse à tout : leur religion à eux. Comme les chrétiens des siècles ''obscurs'' (en 1244 à Paris, ou en 1553 à Rome), les ''islamo-progressistes'' actuels brûlent... de brûler le Talmud en place publique, ''et pas que''.... Sauf que eux ne sortent pas du moyen-âge et devraient savoir... ce qui a été découvert depuis, grâce à l'absence perpétuelle de tout ''consensus scientifique'', justement ! Là où le monde moderne croit tout savoir, la pensée juive érige le doute et le questionnement en valeurs de base.

Par un de ces raccourcis saisissants dont le destin joue parfois, c'est le 7 octobre dernier, ''Dies irae, dies illa ( = jour de colère s'il en fut !), qu'aurait dû s'ouvrir la ''semaine des chrétiens de Terre Sainte''. Personne n'a parlé de cette festivité locale, nulle part, et c'est une insulte à l'intelligence et à la vérité ! J'aurais donc dû ou pu vous parler d'un ''Shabbat'' d'automne, le soleil caressant joliment les pierres jaunes de la Ville Sainte, les ''Khavash'' (= gardes) en grande tenue ouvrant la porte de Jaffa, le Saint Sépulcre vibrant du Te Deum, les foules en liesse... Mais toute lumière s'est éteinte sur cette terre si riche en souvenirs de l'Histoire de l'humanité. Un volcan s'est réveillé et a explosé, détruisant tout, et plus que tout : l'espoir. ''La haine a engendré la haine'', a dit Sa Béatitude le Cardinal Piermaria Pizzabella (NDLR : quel joli nom, pour un porteur de la bonne parole !).

Le diable s'est levé, sur un monde sans justice et sans paix... c'est-à-dire un monde sans Dieu, les dégueulasseries indescriptibles de meurtriers ensanglantés ne pouvant décemment pas être acceptées comme ''faites au nom de Dieu''... quel qu'il soit. ''Allahou Akbar'', que j'ai connu phrase de prière, est devenu synonyme d'appel au meurtre du Blanc, sur la planète entière. Et de l'autre côté, la vengeance est considérée comme devenant ''de droit'', dans certaines circonstances et lorsque l'admissible est dépassé : dans l'absolu, il n'y a plus de relativité... et qu'importent alors le Talmud, la Torah, les Evangiles, tous les ''Shalom'', ''Salam'', ''Pax vobiscum'' (devenu : 'La Paix soit avec vous'')... Il reste la violence, devenue un ''marqueur'' de notre époque.

La Terre, notre chère vieille Terre, est ravagée, détruite, esquintée pour longtemps. Une toute petite lumière persiste à luire dans le cœur de quelques ''Hommes de bonne volonté'' qui veulent encore voir un frère –même éloigné-- dans l'Autre. Dépêchez-vous de la –et de les-- contempler : elle vacille et ils disparaissent. Pourtant, il ne reste plus qu'elle... et eux, pour un tout petit peu de temps, encore !

H-Cl.

[crazy-so-na-sega]

La diversità di genere nei testi sacri ebraici

I testi sacri ebraici offrono l’opportunità di interagire con una varietà di voci ebraiche che sono state una parte centrale del pensiero e della pratica ebraica negli ultimi duemila anni. I testi stessi parlano tra loro. A volte litigano, a volte sono d'accordo. Tocca a noi entrare nella conversazione e rendere questi testi significativi e rilevanti nella nostra vita.

Termini per la diversità di genere nei testi sacri ebraici:

Zachar:  questo termine deriva dalla parola spada appuntita e si riferisce a un fallo. Di solito è tradotto come "maschio" in inglese.

Nekevah: questo termine deriva dalla parola "fessura" e probabilmente si riferisce a un'apertura vaginale. Di solito è tradotto come "femmina" in inglese.

Androgino: una persona che ha caratteristiche sessuali sia “maschili” che “femminili”. Nel Talmud, l'androgino è inteso come qualcuno che possiede sia un pene che alcuni tratti sessuali femminili. 149 riferimenti nella Mishna e nel Talmud (I – VIII secolo d.C.); 350 nel midrash classico e nei codici giudaici (II-XVI secolo d.C.).

Tumtum: una persona le cui caratteristiche sessuali sono indeterminate o oscurate. Nel Talmud il tumtum ha genitali indeterminati. 181 riferimenti nella Mishna e nel Talmud; 335 nel midrash classico e nei codici giudaici.

Ay'lonit: una persona identificata come “femmina” alla nascita ma che sviluppa caratteristiche “maschili” durante la pubertà ed è sterile. 80 riferimenti nella Mishna e nel Talmud; 40 nel midrash classico e nei codici giudaici.

Saris: una persona identificata come “maschio” alla nascita ma che sviluppa caratteristiche “femminili” durante la pubertà o successivamente. Un sari è considerato maschio, ma non ha pene o ha un pene molto piccolo. Un sari può essere “naturalmente” un sari (saris hamah), o diventarlo attraverso l’intervento umano (saris adam). Questo status è anche conosciuto come eunuco. 156 riferimenti nella Mishna e nel Talmud; 379 nel midrash classico e nei codici giudaici.

Testo 1: Creato in modo strano

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמֹ֔ו בְּצֶ֥לֶם אֱל ֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹתֹ֑ו זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם בראשית א:כז Dio creò l'Adamo [il primo essere umano] a sua immagine; a immagine di Dio lo creò: maschio e femmina [Dio] li creò.

– Genesi 1:27

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בָּן אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּ דוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן. אַנְדְּרוֹגִינוֹס בָּרְאוּ – פָּרָשָׁה

Disse Rabbi Jeremiah ben Elazar: “Quando il Santo, benedetto sia l’Uno, creò il primo Adamo [essere umano], [Dio] lo creò [un] “androgino”.

– Midrash Rabbah 8:1

----------------------------------------------------

Testo 2: I generi oltre il maschile e il femminile

Mishna Bikkurim Capitolo 4

פרק ד א אַנְדְּרוֹגִינוֹס יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶ ה לָאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לָאֲנָש ִׁים וְנָשִׁים

Mishnah 1: Androgynos è in qualche modo simile agli uomini, e in qualche modo simile alle donne, e in qualche modo simile sia agli uomini che alle donne e in qualche modo né agli uomini né alle donne.

משנה ביכורים ד׳ ַאַנְדּרוֹגִינוֹס, יֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לָא ֲנָשִׁים; וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים; וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְנָּשִׁים, וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לאַַ לָאֲנָשִׁים וְלא לַנָּשִׁים

Mishnah 2: In che modo egli (sic) è come gli uomini? Diventa impuro quando ha una secrezione seminale come gli uomini, e si veste da uomini. Può prendere moglie, ma non può essere preso in moglie come gli uomini... Non deve essere solo in compagnia di donne come gli uomini... E deve eseguire tutti i comandi della Torah come gli uomini.

כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים? מְטַמֵּא בְּלֹבֶן כָּאֲנָשִׁים, וְזוֹקֵק לִיְבּוּם כַּאֲנָשִׁים וּמִתְעַטֵּף וּמִסְתַּפֵּר כַּאֲנָשִׁים, וְנוֹשֵֹא אֲבָל לא נִשָֹּּא א כָּאֲנָשִׁים, בְּכָל מִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כָּאֲנָש ִׁים

Mishnah 3: E in che modo assomiglia alle donne? Diventa impuro quando ha il flusso mestruale come le donne, e non deve stare solo in compagnia di uomini come le donne; e non condivide l'eredità con i figli come le donne... Come le donne, non è idoneo a fare da testimone.

כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים?

Mishnah 4: In che modo assomiglia sia agli uomini che alle donne? Si incorre nella colpa per averlo ucciso o per averlo maledetto, come nel caso di uomini e donne; chi lo uccide involontariamente deve andare in esilio, e chi lo uccide intenzionalmente riceve la pena di morte... Eredita in tutti i casi di eredità sia come uomini che come donne.

ֵֵֵּּּכֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים: חַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְהַהוֹרְגוֹ שׁוֹגֵג גּוֹלֶה וּמֵזִיד נֶהֱרַג כַּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו דָּם טָמֵא וְדָם טָהוֹר כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְנוֹחֵל לְכָל הַנַחַלוֹת כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְאִם אָמַר “הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה " הֲרֵי זֶה נָזִיר

Mishnah 5: E in che senso non somiglia né agli uomini né alle donne? … A lui non può essere assegnato un valore (per la tassa biblica del Tempio, perché è specificato un importo per gli uomini e un altro importo per le donne) a differenza degli uomini o delle donne; e non può essere venduto come schiavo ebreo, a differenza degli uomini o delle donne. Se qualcuno dice: “Diventerò un nazireo (prenderò i voti di ascetismo) se non è né un uomo né una donna”, allora diventa un nazireo.

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים: אֵין חַיָּ בִים לֹא עַל מַכָּתוֹ וְלֹא עַל קִלְלָתוֹ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאִם אָמַר “הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה” אֵינו ֹ נָזִיר . רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמ ָהּ הוּא וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ א וֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵּן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ פְּעָמִים שֶׁ הוּא אִשָּׁה

Rabbi Yose dice: Androgynos è una creazione a sé stante, e i saggi non potevano decidere se fosse un uomo o una donna. Ma questo non è il caso del tumtum: a volte un tumtum è un uomo, a volte un tumtum è una donna.

---------------------------------

Testo 3: Che colore di scarpine per il bambino: blu, rosa, viola o verde?

הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי ז ֶה נָזִיר. נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר כְּשֶׁאֶרְאֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, אֲפִלּוּ נוֹלַ ד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס הֲרֵי זֶה נָזִיר

Se qualcuno dicesse: «Diventerò nazir quando mi nascerà un figlio» e gli nascesse un figlio, ecco, costui è un nazir!

Se gli nasce una figlia, un tumtum o un androgino, non è un nazir.

Ma se dicesse: “Quando vedrò che mi nascerà un bambino [sarò un nazir]”, anche se gli nascesse una figlia, un tumtum o un androgino, ecco, egli è un nazir!

– Mishna Nazir 2:7

----------------------------------

Testo 4: I nostri antenati Genderqueer: Abramo e Sara

דף סד:א דף סד:ב א”ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב”ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א”ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיק Lo sai? Se hai bisogno di più soldi, non preoccuparti, non lo faresti più. של הקב”, שנאמר : +ישעיהו נ”א+ הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וכתיב: +ישעיהו נא+ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה,שנאמר: +בראשית י”א+ ותהי שרי עקרה אין לה Va bene, אפי' בית ולד אין לה

Talmud babilonese Yevamot 64a-b

R. Isaac ha detto: Perché i nostri antenati (Abramo e Sara, Isacco e Rebecca) erano sterili? Perché il Santo, sia benedetto, desidera ascoltare la preghiera dei giusti.

R. Isaac affermò inoltre: Perché la preghiera dei giusti è paragonata a un forcone? Come un forcone sposta i covoni di grano da una posizione all'altra, così la preghiera dei giusti trasforma il cuore del Santo, benedetto sia, dall'attributo del severo giudizio all'attributo della compassione.

R. Ammi disse: Abramo e Sara erano originariamente tumtum, poiché è detto: "Guarda la roccia da cui sei stato tagliato e la cavità della fossa da cui sei stato estratto". ( Isaia 51:1 ), e questo è seguito dal testo: “Guarda ad Abramo tuo padre e a Sara che ti ha generato”.

R. Nachman disse nel nome di Rabbah b. Abbuha: Nostra madre Sara era una aylonit, poiché è detto: "E Sarai era sterile, non aveva figli" ( Genesi 11:30 ). [il versetto dice sia 'era sterile' che 'non aveva figli' per dirci che] non aveva nemmeno un grembo.

---------------

Testo 5: Dio apprezza le persone di genere

E non dicano i sari: “Io sono un albero secco”. Poiché così dice Dio: Quanto ai sari che osservano i miei sabati, che hanno scelto ciò che desidero e che si attengono alla mia alleanza , io li darò nella mia casa. , e dentro le Mie mura Un monumento e un nome, meglio che figli o figlie. Darò loro un nome eterno che non perirà.

-Di Ari Lev Fornari, Rabbi Elliot Kukla, Rabbi Dev Noily

-----

notti insonni di mezzo autunno....

[rudysassafras]

בראשית

There’s darkness on the deep,

And still the Spirit moves.

A stranger in His keep;

This wreckage He renews.

—rudysassafras

[hakdamat-sefer-hazohar]

מצוות התורה, המצווה הראשונה

[פקודי אורייתא פקודא קדמאה]

.189 בראשית ברא אלקים. זו המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', הנקראת ראשית. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וכתוב, יראת ה' ראשית דעת. משום שיראה נקרא ראשית. וזהו שער להיכנס אל האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם.

למה כתוב שיראה היא ראשית אל החכמה, ושהיא ראשית אל הדעת? מפני שהיראה, היא ראשית לכל ספירה, שאי אפשר להשיג שום ספירה, זולת ע"י השגת היראה תחילה.

וע"כ אומר, שזהו שער להיכנס אל האמונה. כי אי אפשר להשיג אמונה שלמה, זולת מתוך יראת ה'. וכפי שיעור היראה, כן שיעור השראת האמונה. וע"כ, על מצווה זו מתקיים כל העולם. כי אין העולם מתקיים, אלא על תורה ומצוות, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

וכיוון שהיראה היא ראשית, ושער לכל מצווה, להיותה השער לאמונה, נמצא שעל היראה מתקיים כל העולם. כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. שעם היראה, הנקראת ראשית, שכל המצוות כלולות בה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. ולולא היראה, לא היה בורא אלקים כלום.

.190 היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתיים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה.

יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו, וע"כ הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שׂם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה.

ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהינום.

שתי מיני יראות האלו, היראה מעונש עוה"ז והיראה מעונש עוה"ב, אינן עיקר היראה ושורשה.

.191 היראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאַין לפניו. כמ"ש, וכל דיירי הארץ כלא חשובים. וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה.

יש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:

א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצוותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו. יראה מעונשים שבעוה"ז.

ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.

ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצוות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.

ג. יראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאין לפניו. הוא גדול, משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות, וגדלותו מתראה על מעשיו, והוא מושל בכל, משום שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו.

ונאמר, וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה. שישים ליבו ותאוותיו באותו מקום, הנקרא יראה, שיהיה דבוק ביראת ה' ברצון ובחשק, המותאם והראוי למצוות המלך.

.192 בכה רבי שמעון ואמר, אוי אם אומר, אוי אם לא אומר. אם אומר, יידעו הרשעים, איך לעבוד ��אדונם. ואם לא אומר, יאבדו החברים את הדבר הזה. כי במקום שהיראה הקדושה שורה, יש כנגדה למטה יראה רעה, שמכה והולמת ומשׂטינה. והיא רצועה, להכות את הרשעים, להענישם על עוונותיהם. וע"כ ירא מלגלות, כדי שלא יידעו הרשעים, איך להיפטר מהעונש. כי עונשם הוא טהרתם.

רומז בזה, שאינו יכול לגלות במקום הזה את דבריו במלואם, מפני שמתיירא, שלא להזיק את הרשעים. כי בא לגלות כאן, איך להתדבק בעה"ח, ולא לגעת לעולם בעץ המוות, שזה ראוי רק לאותם, שכבר תיקנו בחינת עצה"ד טו"ר. אבל הרשעים, שעוד לא תיקנו את החטא של עצה"ד טו"ר, אסור להם לדעת זה, כי הם צריכים לעמול מקודם בכל העבודות, עד שיתקנו את החטא דעצה"ד.

וכמ"ש, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעולם. שאחר שחטא אדם בעצה"ד, גורש מגן עדן, מחשש שמא יתדבק בעה"ח ויחיה לעולם, והפגם שעשה בעצה"ד יישאר לעולם בלי תיקון. ולפיכך, כדי שלא יאבד מהצדיקים, הזכאים לדעת דבר זה, גילה הדבר בדרך רמז.

.193 ומי שירא מפני עונש הכאה ושׂיטנה, אינה שורה עליו אותה יראת ה', הנקראת יראת ה' לחיים. אלא שורה עליו אותה היראה הרעה, אותה הרצועה, ולא יראת ה'.

.194 ומשום זה, המקום שנקרא יראת ה', נקרא ראשית דעת. וע"כ נכללה כאן מצווה זו. וזוהי השורש והיסוד לכל שאר מצוות התורה. מי ששומר את היראה, הוא שומר הכול. ומי שאינו שומר את היראה, אינו שומר מצוות התורה, כי היראה השער לכל.

הזוהר סובב על מה שפעם כתוב, ראשית חכמה יראת ה', ופעם כתוב, יראת ה' ראשית דעת. וביאר, שבסיום היראה הקדושה, הנקראת יראת ה' לחיים, יש שם למטה יראה רעה, שמכה והולמת ומשׂטינה, והיא רצועה להכות את הרשעים, ורגליה יורדות מוות. אשר המקיים מצוות היראה, מטעם שהוא גדול ומושל בכל, נמצא מתדבק ביראת ה' לחיים.

ואותם המתייראים מטעם עונש המכות ולא מטעם מצווה, עליהם כתוב, מְגוֹרַת רָשע היא תְבוֹאֶנוּ. כי היראה של הסיום שולטת עליו ומכה אותו. ומבחינה זו, שהסיום של היראה שוכנת ברצועה רעה להכות הרשעים, נקראת גם היראה העליונה הקדושה, בשם, ראשית דעת יראת ה'. להורות, שיש להידבק רק בבחינת הראשית שלה, שהיא יראת ה' לחיים. ולהישמר מהיראה הראשונה, שהיא הרצועה הרעה. וע"י זה מיתקן החטא דעצה"ד.

.195 ומשום זה כתוב, בראשית, ביראה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כי מי שעובר על זו, עובר על כל מצוות התורה. ועונשו של מי שעובר על זו, הוא, שהרצועה הרעה הזו, היראה הרעה, מכה אותו. וזהו כמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלקים. הרי אלו ארבעה עונשים, להעניש בהם את הרשעים.

.196 תוהו זה חנק, כמ"ש, קו תוהו. וכתוב, חבל מידה.

בוהו זו סקילה, אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול, בשביל עונש הרשעים.

וחושך זו שריפה, כמ"ש, ויהי כשומעכם את הקול מתוך החושך, וההר בוער באש, עד לב השמיים חושך ענן וערפל. וזוהי אש חזקה, שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם.

אותם, שאינם מקיימים יראת ה' מטעם מצוות המלך, אלא מטעם יראת עונש, נלכדים בקליפות תוהו, שתמהים למה אינם מבינים מחשבותיו ודברי ה'. וקליפה זו נבחנת לחבל מחנק על צוו��רו של האדם, המפסיק לו אוויר דקדושה לנשימת חייו.

וכתוב בפסוק ראשון, קו תוהו. ובפסוק שני כתוב, חבל מידה. ובא זה ולימד על זה. אשר פירושו של קו תוהו הוא חבל מידה. כי כמו שהקו והשיעור של תמיהתו, כך מידת החבל, שהס"א משליך על צווארו וחונק אותו. כמ"ש, מושכי העוון בחבלי השווא.

ולכן, בוהו זו סקילה. אחרי שכבר ניצוד ע"י הס"א בחבל על צווארו, כבר יש להן כוח לעשות בו כחפצן: או לסקלו, או לשורפו, או להורגו בסיף. סקילה פירושו, שמרוצצים את גולגולתו ע"י תאוות רעות ומחשבות רעות, ומושכים אותו לתהום הגדול להענישו.

חושך זו שריפה, שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם, שס"א מסובב אותו באש חזק, ההולך ושורף החיוּת דקדושה מהם.

.197 ורוח, זהו הרג בחרב. כי רוח סערה היא חרב שנונה, הלוהטת בו. כמ"ש, ואת להט החרב המתהפכת. ונקראת רוח. זהו עונש למי שעובר על מצוות התורה, שכתובות אחר יראה, ראשית, שהיא כלל הכול. כי אחר בראשית, יראה, נאמר תוהו ובוהו וחושך ורוח, שהם עונש של ארבע מיתות. מכאן והלאה שאר מצוות התורה.

כי הס"א שולח בו רוח סערה, שהוא כמו חרב שנונה, המפרידה ראשו מגופו ומסיימת את חייו. וזה עונש למי שעובר על מצוות התורה, שכתובות אחר יראה, ראשית, שהיא כלל הכול. שכל המצוות שבתורה כלולות בב' הפסוקים הראשונים, מבראשית, עד, ויאמר אלקים יהי אור.

והעונש הנזכר, למי שעובר על מצוות התורה, שהוא ארבע מיתות המרומזות בתוהו, בבוהו, בחושך, וברוח, הן כתובות אחר יראה, הנקראת ראשית, המרומז בכתוב, בראשית ברא אלקים.

ונמצא, שהפסוק הראשון הוא יראה, ראשית, עיקר היראה לחיים. והפסוק השני הוא העונש, למי שאינו דבוק ביראה, ראשית. והם כלל הכול, להיותם השער לאמונת ה'. ונמצא, שכל המצוות שבתורה כלולות בה. מכאן והלאה שאר מצוות התורה, מהפסוק, ויאמר אלקים יהי אור, ואילך. כלומר, כל המצוות שבתורה, הן פרטים כולן של מצוות היראה.

[aviad1b]

Actual fun Hebrew fact א: "lentils and lenses"

The Hebrew word for lentils is עדשים ('adashim), as used in בראשית:

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה

(בראשית כ"ה, פסוק ל"ד)

But if you ask what the singular form of the word is, a lot of Hebrew natives will struggle to give the answer.

One immediate answer I got to hear plenty of times is עדש ('adash), which doesn't make much sense if you think about it a bit furthet: the word עדשים is gramatically female, evidently you're supposed to say עדשים אדומות ('adashim adumot) and not אדומים (adumim).

So, the singular of עדשים is actually עדשה ('adasha). Which is sort of refused to accept myself untill I looked into it (and untill I remembered that one translation of "princess and the pea" to modern Hebrew is "הנסיכה והעדשה" (Ha'nsicha VeHa'Adasha)...)

Why is that so weird to people who speak Hebrew natively? Because 'adasha also means "lens" in modern Hebrew. And what is the plural of that word? עדשות ('adashot).

So you have one word, עדשה ('adasha) which means both lentil and lens, but if you change it to singular - you get two different words, עדשים ('adashim) for lentils and עדשה ('adasha) for lens.

So, as happens often, Hebrew plurals are confusing.

Source: Hebrew Language Academy, 2011

Note: I often get too excited about certain Hebrew facts that I forget to fact-check them properly. Please do correct me if you think you've found any mistakes.

[mc-cookies]

בראשית. באמת „בורע את זה“, ובדבר „זה“, אדבר רק... שמימ וארץ

In the beginning. Straight up "creatig it" and by "it" I mean. well. let's just say... heabven and the earth