#בראשית

[mondfamilie]

zuversicht

bärtierchen reiste in gruppe durchs all sechs wochen an bord der bereschit der orbit perfekt die landung missglückt bärtierchen stürzte hart auf den mond

nicht glücklos berühmt doch ruhmlos glücklicher als laika die kosmonautin

liegt bärtierchen jetzt kalt im mondenstaub und obschon wie tot (das weiß es)

wird es leben in besserer zeit es geht weiter wenn der regen fällt

~~~

Die etwa einen halben Millimeter großen Bärtierchen (Tardigrada) können sich beim Auftreten extremer Umweltbedingungen innerhalb von Stunden in einen stoffwechsellosen Zustand versetzen und so sehr lange überdauern. Bei einer Verbesserung der Verhältnisse werden sie wieder lebendig. Die israelische Raumsonde Beresheet ("am Anfang", der hebräische Name für das Buch Genesis) hatte eine Ladung Bärtierchen an Bord, die bei dem Absturz auf dem Mond verstreut wurde.

‎

[rudysassafras]

המים

Divided He the waters then

Commanded of them this:

Of those above bring forth ye fowl

And those below, your fish.

—rudysassafras

[turtlecactus]

מבוסס על סיפור אמיתי

[jewishvitya]

Things that the Israeli government apparently considers to be important right now: the name of the war.

It's currently Iron Swords. They're thinking of changing it. Because apparently Iron Swords is a good name for a military operation, it's not a name for a war. And I am so confused by the focus on NAMING this genocide, as if it changes the reality at all.

The possibilities are:

1. Genesis War - מלחמת בראשית

2. Simchat Torah War - מלחמת שמחת תורה

3. Mashiv HaRu'ach War - מלחמת משיב הרוח

Simchat Torah, literally "the joy of the Torah," is the name of the holiday that the October 7 attack fell on.

Mashiv HaRu'ach, "he who makes the wind blow", is a rain blessing/prayer that we start saying on Simchat Torah. Mashiv haru'ach umorid hageshem, he who makes the wind blow and the rain pour.

I'm really uncomfortable with the religious connotation of every one of the names, especially the last two which are distinctly Jewish. It feels like just another way to tangle up Judaism and Israeli violence.

While people in Gaza are being killed through bombs, starvation, dehydration, diseases, and more. This is what my government is doing. And I wish I had the words for how angry I am. The anger isn't new, but this is like. I don't know. "Adding insult to injury" seems to fit. I don't know how to describe it. The callous disregard for human life would match a cartoon villain.

[germiyahu]

Oh the exquisite feeling of having bought a Tanakh on a whim from Barnes and Noble years ago, without ever reading it 😅 only to start reading it now, and realizing that the translator handled "בראשית" not as "In the beginning" but as "When God began to..." like ugh yes finally good soup 😩

[nadiv22]

איך אפשר לאסור עלינו דבר שאנו לא עושים אלא רק חושבים עליו? וגם אם אפשר – מה כל כך נורא ברגש התוקף אותנו מפעם לפעם, כל עוד אין הוא מוביל אותנו למעשה?

3,300 שנה לאחר שניתנו, עשרת הדברות הם עדיין המדריך הפשוט ביותר והקצר ביותר ליצירתה וקיומה של חברה בריאה.

חלופות רבות נוסו, ובדרך כלל זה נגמר בבכי.

יש אמת רבה במימרה החכמה והמבודחת - אם שום דבר לא עוזר, קראו את ההוראות (RTFM)...

עשרת הדיברות הם הקוד הדתי והמוסרי המפורסם בהיסטוריה. הם עיטרו את אולמות המשפט בארצות הברית, את בית הלורדים באנגליה, ועוד.

צמד הלוחות ועליהם עשרת הדיברות הוא מזה עידן ועידנים סמלו של החוק הנצחי בריבונות האל.

מקובל לחלק את עשרת הדיברות לשני חצאים, חמישה דיברות לכל לוח. זוהי חלוקה גרפית - אך גם עניינית. חמשת הדיברות הראשונים עוסקים במה שבין אדם למקום (ובכלל זה גם מצוות כיבוד אב ואם, שכן הורינו הם שותפיו של אלוקים בהבאתנו אל העולם). החמישה האחרונים עניינם מה שבין אדם לחברו.

זו חלוקה הגיונית, אך יש חלוקה הגיונית נוספת: שלוש קבוצות, שבכל אחת מהן שלושה דיברות - ולבסוף הדיבר העשירי כקבוצה לעצמו.

בדומה לחלוקה של עשרת המכות לדצ"כ עד"ש באח"ב.

שלושת הדיברות הראשונים עוסקים כולם ביחסנו לאלוקים, נותן המצוות הבא איתנו בברית:

האמונה באל אחד, האיסור לעבוד אלוהים אחרים, והאיסור לשאת את שם ה' לשווא.

השלישייה הבאה עניינה היותנו נבראיו של אלוקים:

השבת מזכירה לנו את בריאת העולם; עלינו לכבד את הורינו שהביאו אותנו לעולם הזה; והרצח אסור עלינו מפני שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים (בראשית ט, ו).

השלישייה השלישית עוסקת במוסדות הבסיסיים של החברה:

איסור הניאוף מקדש את הנישואין ואת המשפחה;

האיסור לגנוב מכונן את זכות הקניין;

והאיסור להעיד עדות שקר הוא יסודה של מערכת המשפט והצדק.

בלי כל אחד ואחד מהדברים הללו לא יהיה האדם חופשי, ולא תיתכן חברה חופשית.

מבנֶה זה מדגיש את זרותו של הדיבר העשירי, "לא תחמד".

לפחות במבט שעל פני השטח, דיבר זה שונה מכל קודמיו. הם עסקו במעשים ובדיבורים, ולכל היותר במחשבות שהאדם יכול לשלוט בהן. לעומת זאת, החמדה והקנאה בדבר השייך לזולת, היא רגש. רגש המציף אותנו גם בעל כורחנו.

איך אפשר לאסור עלינו דבר שלא אנו עושים, אלא הוא נעשה בנו? וגם אם אפשר - מה כל כך נורא ברגש התוקף אותנו מפעם לפעם, כל עוד אין הוא מוביל אותנו למעשה?

נראה לי שהתורה מנחילה לנו בדיבר זה סדרה של אמתות יסוד שלבוֹשתֵנו שכחנו.

ראשית, כפי שמלמדת אותנו הצלחתה של שיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, רגשותינו מושפעים ממחשבותינו.

הרגש שלנו נוצר מהמחשבה שלנו, מהאופן שבו אנו תופסים את המציאות.

כך למשל נרקיסיסטים מרבים להיעלב כי הם חושבים שאנשים אחרים מדברים עליהם או שוללים אותם.

המחשבה שלהם מנותקת מהמציאות, אך היות שכך הם חושבים, הם מרגישים רגש כן של כעס וטינה.

שנית, הקנאה היא מן הגורמים העיקריים לאלימות בחברה.

קנאה גרמה ליאגו להוליך את אותלו שולל, והתוצאות היו רצחניות. ובתורתנו - הקנאה היא שגרמה לקין לרצוח את הבל, ולכל סיפור יוסף ואחיו.

רֶנֶה ז'יראר, בספרו הקלאסי 'אלימות וקדושה', אומר שהגורם הבסיסי ביותר לאלימות הוא התשוקה המימטית - כלומר התשוקה להיות בעליו של מה שיש לאדם אחר, ובעצם, ביסודו של דבר, להיות הוא.

התשוקה הזו עלולה להוביל לעבירה על כמה וכמה מן הדיברות האחרים. להוביל לניאוף, לגניבה, לעדות שקר ואפילו לרצח.

איסור "לא תחמוד" איננו משונה אפוא כלל.

החמדה, הקנאה, היא הבסיסי מכל הכוחות המערערים את ההרמוניה החברתית ואת הסדר החברתי.

אחת ה"תרופות" לבעיית הקנאה בחברנו, היא שבמקום להסתכל הצידה, צריך להסתכל למעלה...

למה לנו לחשוק במה שיש לאחרים, אם הדבר החשוב ביותר בחיינו הוא כיצד רואה אותנו הקב"ה? מה אנו בעיניו? למה שנחשוק במשהו רק מפני שישנו לאדם אחר?

כאשר אנו מפסיקים להגדיר את עצמנו ביחס לה', ומתחילים להגדיר את עצמנו ביחס לאנשים אחרים - או אז התחרות, המריבה, החמדנות והקנאה מתחילות להשתלט עלינו ונוטלות מאתנו את אושרנו.

הנוגדן לקנאה הוא הכרת הטוב.

"איזוהי עשיר? השמח בחלקו", אמר התנא בן זומא. מנהג יהודי ידוע ויפהפה הוא לומר מדי בוקר, עם ההתעוררות, "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". המקיים מנהג זה ברצינות ובהתכוונות מתחיל את היום שלו ברגל ימין. להתחיל את היום בהכרת הטוב, בהודיה - זה הֶרגל שיכול לשנות חיים.

היהדות, סודהּ הוא התודה.

בהתרפאנו מן המחשבה שאושרם של אנשים אחרים מפחית מאושרנו שלנו, אנו יכולים להתחיל לשמוח במה שיש לנו בִּמקום להיות עסוקים במה שאין לנו ויש לאחרים.

אבל חופשיים להיות מה שאנחנו במקום להשתוקק להיות מה שאנחנו לא.

---

מבוסס על דברים שכתב הרב זקס זצ"ל לפרשת יתרו

מאת מדענים דתיים בפייסבוק

[ani-lo-daredevil]

אנשים לא מבינים שנחטפו לא רק ישראלים???? אם באמת היינו שולטים במדיה הייתי באופן אישי מפיצה את הידיעה הזאת בכל חור שרק אפשר. שאריות בראשית על הירח הייתה מקבלת את זה. זה כזה פאקינג מגעיל

[meital-queen]

פרחים לשבת (בבית ספר בראשית)

[186-3]

what pray tell would you do if you met a cat?

you would hear me say the word "בראשית" which would be indicate that i am saying the blessing "עושה מעשה בראשית". that would be my pray tell.

[claudehenrion]

Et si on parlait du Talmud ?

Au lendemain d'une marche contre l'antisémitisme (qui ne sert absolument à rien, mais qui fait croire qu'on fait quelque chose), l'idée n'est peut-être pas idiote de parler de cette ''tranche'' de la spiritualité occidentale qui est si malmenée depuis –disent certains-- le 7 octobre (d'autres disent : des millénaires !). Nous parlons souvent, dans ce Blog, de l'Evangile, et pour cause : les lecteurs fidèles savent que je vois là notre seule chance de résister à la ''chute finale'' en cours... On parle aussi, moins souvent, du Coran, qui ne met pourtant pas de gants pour s'imposer dans nos vies et dans nos villes... Mais le Talmud est l'oublié de notre culture, son peu d'attrait pour le prosélytisme le mettant loin de la lumière des projecteurs.

Si j'ai l'audace de me lancer dans un tel sujet, c'est parce que je me souviens d'avoir suivi pendant toute une année les cours du Lundi du Grand Rabbin Sitruk dont l'intelligence, l'humour et le brio me fascinaient : la proximité ''sur le fond'' de nos cultures, de nos sources et de nos histoires devrait nous rapprocher davantage. (On peut remarquer que si Vatican II puis le Pape François ont chassé pour l'un puis pourchassé pour l'autre le latin comme étant un indésirable perturbateur, ils ont conservé, dans la liturgie post-conciliaire, de nombreux souvenirs de nos origines hébraïques !).

Le Rabbin Sitruk enseignait ''la Foi d'Israël'', et je buvais ses paroles, tout en restant évidemment fidèle à celle de mes Pères... C'était un temps (dans les années '90) où on savait encore faire la différence entre écouter et militer, entre comprendre et rejeter, entre argumenter et insulter. De nos jours, et pour le plus grand malheur de l'intelligence, en deuil de ce qu'elle fut, toute pensée qui a l'audace de s'écarter de la stupide et néfaste ''doxa'' gaucho-progressiste est qualifiée ou disqualifiée d'extrême droite, automatiquement, sans la moindre raison, mais juste... ''parce que''. Et il paraît qu'il faut voir une insulte dans ce qualificatif disqualifiant.

Force est de reconnaître que, pour la majorité de nos contemporains, le ''Talmud'' appartient à cette nébuleuse de mots que l'on emploie sans avoir la moindre idée de ce qu'ils recouvrent. Au mieux, ion y voit une partie de la Torah (Loi écrite transmise par Dieu à Moïse sur le mont Sinaï), que les chrétiens appellent ''le Pentateuque'', c'est-à-dire la traduction de la Torah, qui remplit "cinq rouleaux", penta-teuque en grec. Le Professeur Marc-Alain Oiknine, co-producteur de l'émission ''Judaïques'' sur France-Culture, dit que le Talmud ''parcourt tous tes sujets de la vie quotidienne, de la mort à l'agriculture, via le droit civil, le droit pénal, la famille, ou... le désir, en 6 chapitres sur la relation de l'Homme avec la terre, le temps, la société, le sacré et la mort''! En fait, toutes les préoccupations liées à la vie.

Les ''gentils'' (dits ''goyim'', = les goys : les nations des non-juifs) ont souvent ironisé sur la méthode employée pour s'approcher de la vérité, qui consiste à poser des questions sans fin (NDLR : au temps où on parlait français, on employait le verbe ''talmudiser'' pour dire : chercher la petite bête...). Le philosophe Emmanuel Levinas explique que : ''le malheur est dans la réponse à une question ! On ne s'arrête pas de poser des questions sans jamais être arrêté par une réponse … car elle ferme la recherche et la discussion''. (NB : il utilise, ailleurs, le mot ''ruminer''!). Dans les ''Yeshivot'' (écoles talmudiques), ces confrontations tendent à montrer combien le monde est multiple, complexe, nuancé, subtil...

Le code juridique hébraïque qui est sorti de cette Loi orale transmise de génération en génération (depuis 5784 ans, date (?) du Bereshit --en hébreu : בראשית = commencement), a été compilé, au III è siècle de notre ère, à Tibériade par Rabbi Yeshuda Hannassi : la Mishna (= la répétition) est devenue le socle sur lequel s'appuie la Loi d'Israël. Ce Talmud, dit ''de Babylone'', a été imprimé pour la première fois en 1523 par un vénitien, chrétien, Daniel Bomberg, faisant ainsi du Talmud une articulation constante entre le rite et le rythme de la pensée humaine, refus de tout enfermement de notre pensée dans une vérité unique. Le monde a bien oublié tout cela...

(NDLR : En se replongeant dans les ''fondamentaux'', on comprend mieux pourquoi la pensée juive est rejetée par les enfermés doctrinaires de toute espèce, des politiques aux journalistes et des faux ''Experts'' du covid, hier, (qui étalaient leur absence totale de savoir en invoquant un impossible –car mortel-- ''consensus scientifique'' (sic !), à l'opposé total de ce qu'est la science !), à tous les puristes intégristes de l'Islam, aujourd'hui, qui ont aussi une seule réponse à tout : leur religion à eux. Comme les chrétiens des siècles ''obscurs'' (en 1244 à Paris, ou en 1553 à Rome), les ''islamo-progressistes'' actuels brûlent... de brûler le Talmud en place publique, ''et pas que''.... Sauf que eux ne sortent pas du moyen-âge et devraient savoir... ce qui a été découvert depuis, grâce à l'absence perpétuelle de tout ''consensus scientifique'', justement ! Là où le monde moderne croit tout savoir, la pensée juive érige le doute et le questionnement en valeurs de base.

Par un de ces raccourcis saisissants dont le destin joue parfois, c'est le 7 octobre dernier, ''Dies irae, dies illa ( = jour de colère s'il en fut !), qu'aurait dû s'ouvrir la ''semaine des chrétiens de Terre Sainte''. Personne n'a parlé de cette festivité locale, nulle part, et c'est une insulte à l'intelligence et à la vérité ! J'aurais donc dû ou pu vous parler d'un ''Shabbat'' d'automne, le soleil caressant joliment les pierres jaunes de la Ville Sainte, les ''Khavash'' (= gardes) en grande tenue ouvrant la porte de Jaffa, le Saint Sépulcre vibrant du Te Deum, les foules en liesse... Mais toute lumière s'est éteinte sur cette terre si riche en souvenirs de l'Histoire de l'humanité. Un volcan s'est réveillé et a explosé, détruisant tout, et plus que tout : l'espoir. ''La haine a engendré la haine'', a dit Sa Béatitude le Cardinal Piermaria Pizzabella (NDLR : quel joli nom, pour un porteur de la bonne parole !).

Le diable s'est levé, sur un monde sans justice et sans paix... c'est-à-dire un monde sans Dieu, les dégueulasseries indescriptibles de meurtriers ensanglantés ne pouvant décemment pas être acceptées comme ''faites au nom de Dieu''... quel qu'il soit. ''Allahou Akbar'', que j'ai connu phrase de prière, est devenu synonyme d'appel au meurtre du Blanc, sur la planète entière. Et de l'autre côté, la vengeance est considérée comme devenant ''de droit'', dans certaines circonstances et lorsque l'admissible est dépassé : dans l'absolu, il n'y a plus de relativité... et qu'importent alors le Talmud, la Torah, les Evangiles, tous les ''Shalom'', ''Salam'', ''Pax vobiscum'' (devenu : 'La Paix soit avec vous'')... Il reste la violence, devenue un ''marqueur'' de notre époque.

La Terre, notre chère vieille Terre, est ravagée, détruite, esquintée pour longtemps. Une toute petite lumière persiste à luire dans le cœur de quelques ''Hommes de bonne volonté'' qui veulent encore voir un frère –même éloigné-- dans l'Autre. Dépêchez-vous de la –et de les-- contempler : elle vacille et ils disparaissent. Pourtant, il ne reste plus qu'elle... et eux, pour un tout petit peu de temps, encore !

H-Cl.

[crazy-so-na-sega]

La diversità di genere nei testi sacri ebraici

I testi sacri ebraici offrono l’opportunità di interagire con una varietà di voci ebraiche che sono state una parte centrale del pensiero e della pratica ebraica negli ultimi duemila anni. I testi stessi parlano tra loro. A volte litigano, a volte sono d'accordo. Tocca a noi entrare nella conversazione e rendere questi testi significativi e rilevanti nella nostra vita.

Termini per la diversità di genere nei testi sacri ebraici:

Zachar:  questo termine deriva dalla parola spada appuntita e si riferisce a un fallo. Di solito è tradotto come "maschio" in inglese.

Nekevah: questo termine deriva dalla parola "fessura" e probabilmente si riferisce a un'apertura vaginale. Di solito è tradotto come "femmina" in inglese.

Androgino: una persona che ha caratteristiche sessuali sia “maschili” che “femminili”. Nel Talmud, l'androgino è inteso come qualcuno che possiede sia un pene che alcuni tratti sessuali femminili. 149 riferimenti nella Mishna e nel Talmud (I – VIII secolo d.C.); 350 nel midrash classico e nei codici giudaici (II-XVI secolo d.C.).

Tumtum: una persona le cui caratteristiche sessuali sono indeterminate o oscurate. Nel Talmud il tumtum ha genitali indeterminati. 181 riferimenti nella Mishna e nel Talmud; 335 nel midrash classico e nei codici giudaici.

Ay'lonit: una persona identificata come “femmina” alla nascita ma che sviluppa caratteristiche “maschili” durante la pubertà ed è sterile. 80 riferimenti nella Mishna e nel Talmud; 40 nel midrash classico e nei codici giudaici.

Saris: una persona identificata come “maschio” alla nascita ma che sviluppa caratteristiche “femminili” durante la pubertà o successivamente. Un sari è considerato maschio, ma non ha pene o ha un pene molto piccolo. Un sari può essere “naturalmente” un sari (saris hamah), o diventarlo attraverso l’intervento umano (saris adam). Questo status è anche conosciuto come eunuco. 156 riferimenti nella Mishna e nel Talmud; 379 nel midrash classico e nei codici giudaici.

Testo 1: Creato in modo strano

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמֹ֔ו בְּצֶ֥לֶם אֱל ֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹתֹ֑ו זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם בראשית א:כז Dio creò l'Adamo [il primo essere umano] a sua immagine; a immagine di Dio lo creò: maschio e femmina [Dio] li creò.

– Genesi 1:27

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בָּן אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּ דוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן. אַנְדְּרוֹגִינוֹס בָּרְאוּ – פָּרָשָׁה

Disse Rabbi Jeremiah ben Elazar: “Quando il Santo, benedetto sia l’Uno, creò il primo Adamo [essere umano], [Dio] lo creò [un] “androgino”.

– Midrash Rabbah 8:1

----------------------------------------------------

Testo 2: I generi oltre il maschile e il femminile

Mishna Bikkurim Capitolo 4

פרק ד א אַנְדְּרוֹגִינוֹס יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶ ה לָאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לָאֲנָש ִׁים וְנָשִׁים

Mishnah 1: Androgynos è in qualche modo simile agli uomini, e in qualche modo simile alle donne, e in qualche modo simile sia agli uomini che alle donne e in qualche modo né agli uomini né alle donne.

משנה ביכורים ד׳ ַאַנְדּרוֹגִינוֹס, יֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לָא ֲנָשִׁים; וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים; וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְנָּשִׁים, וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לאַַ לָאֲנָשִׁים וְלא לַנָּשִׁים

Mishnah 2: In che modo egli (sic) è come gli uomini? Diventa impuro quando ha una secrezione seminale come gli uomini, e si veste da uomini. Può prendere moglie, ma non può essere preso in moglie come gli uomini... Non deve essere solo in compagnia di donne come gli uomini... E deve eseguire tutti i comandi della Torah come gli uomini.

כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים? מְטַמֵּא בְּלֹבֶן כָּאֲנָשִׁים, וְזוֹקֵק לִיְבּוּם כַּאֲנָשִׁים וּמִתְעַטֵּף וּמִסְתַּפֵּר כַּאֲנָשִׁים, וְנוֹשֵֹא אֲבָל לא נִשָֹּּא א כָּאֲנָשִׁים, בְּכָל מִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כָּאֲנָש ִׁים

Mishnah 3: E in che modo assomiglia alle donne? Diventa impuro quando ha il flusso mestruale come le donne, e non deve stare solo in compagnia di uomini come le donne; e non condivide l'eredità con i figli come le donne... Come le donne, non è idoneo a fare da testimone.

כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים?

Mishnah 4: In che modo assomiglia sia agli uomini che alle donne? Si incorre nella colpa per averlo ucciso o per averlo maledetto, come nel caso di uomini e donne; chi lo uccide involontariamente deve andare in esilio, e chi lo uccide intenzionalmente riceve la pena di morte... Eredita in tutti i casi di eredità sia come uomini che come donne.

ֵֵֵּּּכֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים: חַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְהַהוֹרְגוֹ שׁוֹגֵג גּוֹלֶה וּמֵזִיד נֶהֱרַג כַּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו דָּם טָמֵא וְדָם טָהוֹר כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְנוֹחֵל לְכָל הַנַחַלוֹת כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְאִם אָמַר “הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה " הֲרֵי זֶה נָזִיר

Mishnah 5: E in che senso non somiglia né agli uomini né alle donne? … A lui non può essere assegnato un valore (per la tassa biblica del Tempio, perché è specificato un importo per gli uomini e un altro importo per le donne) a differenza degli uomini o delle donne; e non può essere venduto come schiavo ebreo, a differenza degli uomini o delle donne. Se qualcuno dice: “Diventerò un nazireo (prenderò i voti di ascetismo) se non è né un uomo né una donna”, allora diventa un nazireo.

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים: אֵין חַיָּ בִים לֹא עַל מַכָּתוֹ וְלֹא עַל קִלְלָתוֹ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאִם אָמַר “הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה” אֵינו ֹ נָזִיר . רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמ ָהּ הוּא וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ א וֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵּן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ פְּעָמִים שֶׁ הוּא אִשָּׁה

Rabbi Yose dice: Androgynos è una creazione a sé stante, e i saggi non potevano decidere se fosse un uomo o una donna. Ma questo non è il caso del tumtum: a volte un tumtum è un uomo, a volte un tumtum è una donna.

---------------------------------

Testo 3: Che colore di scarpine per il bambino: blu, rosa, viola o verde?

הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי ז ֶה נָזִיר. נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר כְּשֶׁאֶרְאֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, אֲפִלּוּ נוֹלַ ד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס הֲרֵי זֶה נָזִיר

Se qualcuno dicesse: «Diventerò nazir quando mi nascerà un figlio» e gli nascesse un figlio, ecco, costui è un nazir!

Se gli nasce una figlia, un tumtum o un androgino, non è un nazir.

Ma se dicesse: “Quando vedrò che mi nascerà un bambino [sarò un nazir]”, anche se gli nascesse una figlia, un tumtum o un androgino, ecco, egli è un nazir!

– Mishna Nazir 2:7

----------------------------------

Testo 4: I nostri antenati Genderqueer: Abramo e Sara

דף סד:א דף סד:ב א”ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב”ה מתאוה לתפלתן של צדיקים א”ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיק Lo sai? Se hai bisogno di più soldi, non preoccuparti, non lo faresti più. של הקב”, שנאמר : +ישעיהו נ”א+ הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וכתיב: +ישעיהו נא+ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה,שנאמר: +בראשית י”א+ ותהי שרי עקרה אין לה Va bene, אפי' בית ולד אין לה

Talmud babilonese Yevamot 64a-b

R. Isaac ha detto: Perché i nostri antenati (Abramo e Sara, Isacco e Rebecca) erano sterili? Perché il Santo, sia benedetto, desidera ascoltare la preghiera dei giusti.

R. Isaac affermò inoltre: Perché la preghiera dei giusti è paragonata a un forcone? Come un forcone sposta i covoni di grano da una posizione all'altra, così la preghiera dei giusti trasforma il cuore del Santo, benedetto sia, dall'attributo del severo giudizio all'attributo della compassione.

R. Ammi disse: Abramo e Sara erano originariamente tumtum, poiché è detto: "Guarda la roccia da cui sei stato tagliato e la cavità della fossa da cui sei stato estratto". ( Isaia 51:1 ), e questo è seguito dal testo: “Guarda ad Abramo tuo padre e a Sara che ti ha generato”.

R. Nachman disse nel nome di Rabbah b. Abbuha: Nostra madre Sara era una aylonit, poiché è detto: "E Sarai era sterile, non aveva figli" ( Genesi 11:30 ). [il versetto dice sia 'era sterile' che 'non aveva figli' per dirci che] non aveva nemmeno un grembo.

---------------

Testo 5: Dio apprezza le persone di genere

E non dicano i sari: “Io sono un albero secco”. Poiché così dice Dio: Quanto ai sari che osservano i miei sabati, che hanno scelto ciò che desidero e che si attengono alla mia alleanza , io li darò nella mia casa. , e dentro le Mie mura Un monumento e un nome, meglio che figli o figlie. Darò loro un nome eterno che non perirà.

-Di Ari Lev Fornari, Rabbi Elliot Kukla, Rabbi Dev Noily

-----

notti insonni di mezzo autunno....

[hakdamat-sefer-hazohar]

מצוות התורה, המצווה הראשונה

[פקודי אורייתא פקודא קדמאה]

.189 בראשית ברא אלקים. זו המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', הנקראת ראשית. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וכתוב, יראת ה' ראשית דעת. משום שיראה נקרא ראשית. וזהו שער להיכנס אל האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם.

למה כתוב שיראה היא ראשית אל החכמה, ושהיא ראשית אל הדעת? מפני שהיראה, היא ראשית לכל ספירה, שאי אפשר להשיג שום ספירה, זולת ע"י השגת היראה תחילה.

וע"כ אומר, שזהו שער להיכנס אל האמונה. כי אי אפשר להשיג אמונה שלמה, זולת מתוך יראת ה'. וכפי שיעור היראה, כן שיעור השראת האמונה. וע"כ, על מצווה זו מתקיים כל העולם. כי אין העולם מתקיים, אלא על תורה ומצוות, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

וכיוון שהיראה היא ראשית, ושער לכל מצווה, להיותה השער לאמונה, נמצא שעל היראה מתקיים כל העולם. כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. שעם היראה, הנקראת ראשית, שכל המצוות כלולות בה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. ולולא היראה, לא היה בורא אלקים כלום.

.190 היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתיים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה.

יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו, וע"כ הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שׂם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה.

ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהינום.

שתי מיני יראות האלו, היראה מעונש עוה"ז והיראה מעונש עוה"ב, אינן עיקר היראה ושורשה.

.191 היראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאַין לפניו. כמ"ש, וכל דייר�� הארץ כלא חשובים. וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה.

יש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:

א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצוותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו. יראה מעונשים שבעוה"ז.

ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.

ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצוות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.

ג. יראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאין לפניו. הוא גדול, משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות, וגדלותו מתראה על מעשיו, והוא מושל בכל, משום שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו.

ונאמר, וישים חפצו באותו המקום, שנקרא יראה. שישים ליבו ותאוותיו באותו מקום, הנקרא יראה, שיהיה דבוק ביראת ה' ברצון ובחשק, המותאם והראוי למצוות המלך.

.192 בכה רבי שמעון ואמר, אוי אם אומר, אוי אם לא אומר. אם אומר, יידעו הרשעים, איך לעבוד לאדונם. ואם לא אומר, יאבדו החברים את הדבר הזה. כי במקום שהיראה הקדושה שורה, יש כנגדה למטה יראה רעה, שמכה והולמת ומשׂטינה. והיא רצועה, להכות את הרשעים, להענישם על עוונותיהם. וע"כ ירא מלגלות, כדי שלא יידעו הרשעים, איך להיפטר מהעונש. כי עונשם הוא טהרתם.

רומז בזה, שאינו יכול לגלות במקום הזה את דבריו במלואם, מפני שמתיירא, שלא להזיק את הרשעים. כי בא לגלות כאן, איך להתדבק בעה"ח, ולא לגעת לעולם בעץ המוות, שזה ראוי רק לאותם, שכבר תיקנו בחינת עצה"ד טו"ר. אבל הרשעים, שעוד לא תיקנו את החטא של עצה"ד טו"ר, אסור להם לדעת זה, כי הם צריכים לעמול מקודם בכל העבודות, עד שיתקנו את החטא דעצה"ד.

וכמ"ש, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעולם. שאחר שחטא אדם בעצה"ד, גורש מגן עדן, מחשש שמא יתדבק בעה"ח ויחיה לעולם, והפגם שעשה בעצה"ד יישאר לעולם בלי תיקון. ולפיכך, כדי שלא יאבד מהצדיקים, הזכאים לדעת דבר זה, גילה הדבר בדרך רמז.

.193 ומי שירא מפני עונש הכאה ושׂיטנה, אינה שורה עליו אותה יראת ה', הנקראת יראת ה' לחיים. אלא שורה עליו אותה היראה הרעה, אותה הרצועה, ולא יראת ה'.

.194 ומשום זה, המקום שנקרא יראת ה', נקרא ראשית דעת. וע"כ נכללה כאן מצווה זו. וזוהי השורש והיסוד לכל שאר מצוות התורה. מי ששומר את היראה, הוא שומר הכול. ומי שאינו שומר את היראה, אינו שומר מצוות התורה, כי היראה השער לכל.

הזוהר סובב על מה שפעם כתוב, ראשית חכמה יראת ה', ופעם כתוב, יראת ה' ראשית דעת. וביאר, שבסיום היראה הקדושה, הנקראת יראת ה' לחיים, יש שם למטה יראה רעה, שמכה והולמת ומשׂטינה, והיא רצועה להכות את הרשעים, ורגליה יורדות מוות. אשר המקיים מצוות היראה, מטעם שהוא גדול ומושל בכל, נמצא מתדבק ביראת ה' לחיים.

ואותם המתייראים מטעם עונש המכות ולא מטעם מצווה, עליהם כתוב, מְגוֹרַת רָשע היא תְבוֹאֶנוּ. כי היראה של הסיום שולטת עליו ומכה אותו. ומבחינה זו, שהסיום של היראה שוכנת ברצועה רעה להכות הרשעים, נקראת גם היראה העליונה הקדושה, בשם, ראשית דעת יראת ה'. להורות, שיש להידבק רק בבחינת הראשית שלה, שהיא יראת ה' לחיים. ולהישמר מהיראה הראשונה, שהיא הרצועה הרעה. וע"י זה מיתקן החטא דעצה"ד.

.195 ומשום זה כתוב, בראשית, ביראה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כי מי שעובר על זו, עובר על כל מצוות התורה. ועונשו של מי שעובר על זו, הוא, שהרצועה הרעה הזו, היראה הרעה, מכה אותו. וזהו כמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלקים. הרי אלו ארבעה עונשים, להעניש בהם את הרשעים.

.196 תוהו זה חנק, כמ"ש, קו תוהו. וכתוב, חבל מידה.

בוהו זו סקילה, אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול, בשביל עונש הרשעים.

וחושך זו שריפה, כמ"ש, ויהי כשומעכם את הקול מתוך החושך, וההר בוער באש, עד לב השמיים חושך ענן וערפל. וזוהי אש חזקה, שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם.

אותם, שאינם מקיימים יראת ה' מטעם מצוות המלך, אלא מטעם יראת עונש, נלכדים בקליפות תוהו, שתמהים למה אינם מבינים מחשבותיו ודברי ה'. וקליפה זו נבחנת לחבל מחנק על צווארו של האדם, המפסיק לו אוויר דקדושה לנשימת חייו.

וכתוב בפסוק ראשון, קו תוהו. ובפסוק שני כתוב, חבל מידה. ובא זה ולימד על זה. אשר פירושו של קו תוהו הוא חבל מידה. כי כמו שהקו והשיעור של תמיהתו, כך מידת החבל, שהס"א משליך על צווארו וחונק אותו. כמ"ש, מושכי העוון בחבלי השווא.

ולכן, בוהו זו סקילה. אחרי שכבר ניצוד ע"י הס"א בחבל על צווארו, כבר יש להן כוח לעשות בו כחפצן: או לסקלו, או לשורפו, או להורגו בסיף. סקילה פירושו, שמרוצצים את גולגולתו ע"י תאוות רעות ומחשבות רעות, ומושכים אותו לתהום הגדול להענישו.

חושך זו שריפה, שעל ראש רשעים יחול לשרוף אותם, שס"א מסובב אותו באש חזק, ההולך ושורף החיוּת דקדושה מהם.

.197 ורוח, זהו הרג בחרב. כי רוח סערה היא חרב שנונה, הלוהטת בו. כמ"ש, ואת להט החרב המתהפכת. ונקראת רוח. זהו עונש למי שעובר על מצוות התורה, שכתובות אחר יראה, ראשית, שהיא כלל הכול. כי אחר בראשית, יראה, נאמר תוהו ובוהו וחושך ורוח, שהם עונש של ארבע מיתות. מכאן והלאה שאר מצוות התורה.

כי הס"א שולח בו רוח סערה, שהוא כמו חרב שנונה, המפרידה ראשו מגופו ומסיימת את חייו. וזה עונש למי שעובר על מצוות התורה, שכתובות אחר יראה, ראשית, שהיא כלל הכול. שכל המצוות שבתורה כלולות בב' הפסוקים הראשונים, מבראשית, עד, ויאמר אלקים יהי אור.

והעונש הנזכר, למי שעובר על מצוות התורה, שהוא ארבע מיתות המרומזות בתוהו, בבוהו, בחושך, וברוח, הן כתובות אחר יראה, הנקראת ראשית, המרומז בכתוב, בראשית ברא אלקים.

ונמצא, שהפסוק הראשון הוא יראה, ראשית, עיקר היראה לחיים. והפסוק השני הוא העונש, למי שאינו דבוק ביראה, ראשית. והם כלל הכול, להיותם השער לאמונת ה'. ונמצא, שכל המצוות שבתורה כלולות בה. מכאן והלאה שאר מצוות התורה, מהפסוק, ויאמר אלקים יהי אור, ואילך. כלומר, כל המצוות שבתורה, הן פרטים כולן של מצוות היראה.

[rudysassafras]

בראשית

There’s darkness on the deep,

And still the Spirit moves.

A stranger in His keep;

This wreckage He renews.

—rudysassafras

[readancientscripts]

Lost in translation 2

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.

“In the beginning God created the heaven and the earth"

Lost in translation: "ברא"

When translated as "created" the fact that the word is not describing a physical action, is lost.

All the physical actions as "created", "made", etc… can be found in the "creation story":

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ (בראשית א' ז') –

And God made the firmament (Gen: 1:7)

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם (בראשית ב' ז') -

And the LORD God formed (created in Hebrew) man of the dust of the ground (Gen 2:7)

The only way to understand the word "ברא" is to look at the word "בראשית".

As explained previously "bereshit" is an inflection of the word head.

The word "bara" – "ברא" is made of the first three letters of the word bereshit, meaning the action we are looking for is taking place… in the head!!

And so…

In his head imagined/dreamed God the heaven and the earth

link to L.I.T 3:

[frumdyke]

also fun thing i learned today cherubim (mentioned in בראשית פרק ג) are interpreted by rashi as "angels of war/destruction" which was a funny contradiction to those chubby babies theyre normally depicted as

[rabash-maamarim]

מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים

תשמ"ו - מאמר י"ד 1986 - מאמר 14

הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות י"א).

הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".

העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.

עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.

עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).

נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.

והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ.

ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים, שישנם בעולם. ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו.

ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו.

היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות.

אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.

והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".

אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.

ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.

וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס') ]למדנו מן השמיים נותנים. לקחת בחזרה לא לוקחים].

אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.

נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.

ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.

ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.

וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.

ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".

מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.

היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם. ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.

מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה וטעמי מצות. אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה לאלוקינו" (שמות ה', ח').

נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.

ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.

ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.

ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם ��ת הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.

לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.

ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".

ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק להשפיע להמלך.

לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".

ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.

וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל מאת המלך.

ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.

והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.

ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' חן העם בעיני המצרים". אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים.

מקור