#בדיוק באמצע הרגשות שלי עצמי

[burnyourdiaries]

עילעיל פארן האישה שאת

[love-me-love-you-30]

מכתב

דמיינתי איך אנחנו יושבות ושותות קפה ביחד.. איך אחרי הלילה הנוראי הזה שהיה לי ישבנו ופרקתי את הכל.... וזה הלך בערך ככה.. החזקתי את הספל הרותח בשתי ידיים.. חזק חזק כדי להרגיש את החום שלא יברח.. השפלתי מבט אל השולחן במטבח השולחן בו ישבנו ביחד כל כך הרבה פעמים.. ואת הסתכלת עליי בעיניים הגדולות שלך וחיכית שאתחיל לדבר... הרגליים שלי כרגיל היו על הכיסא והבירכיים מלטפות את הפנים וכל פעם שרציתי לדבר פשוט לא ידעתי איך..... אני כל כך מתגעגעת אלייך שהעיניים שלי מתמלאות עכשיו בדמעות רק על המחשבה שכל זה הוא פרי הדימיון ולא מציאות.. מה שהייתי עושה כדי להיות איתך עכשיו והנה את שולחת לי הודעה מרגשת בווצאפ בדיוק כשדמעה נופלת מהעין על הלחי ואיכשהו ישר לתוך האף.. אני יושבת על הכיסא במלון.. כבר שעות.. אבל כשאני עונה לך משדרת עסקים כרגיל... היה לך יום כל כך מרגש..... אחותי הקטנה כבר לא כזו קטנה והנה הוא אתמול הציע לך נישואים. איך שרציתי להיות שם לצידך.. נשבר לי הלב.. ועם כל הרגש וכל הדמעות במהלך היום הרגע שהכי שבר אותי היה כשהגעת לבית של ההורים ואחי... אחי רץ אלייך לחיבוק שהרגיש לפחות עשרים דקות..... ואני מסתכלת ומתפרקת... והלב שלי יוצא מהחזה וההיסטריה והבכי היו כנראה כמו שלא בכיתי שנים.... ואחד אחד כולם מחבקים..... ואני מבעד למצלמה רק מחכה כבר שיגיע תורי... שתבואי אליי כבר ותתני גם לי חיבוק.. אבל תורי לא הגיע.. כי אני לא הייתי שם.. והתנפצתי לרסיסים.. התפרקתי לגורמים.

היום עבר עליי באופוריה מוחלטת.. ידעתי שהוא יגיע והכנתי את כולם לזה שאני לא אהיה זמינה והראש שלי יהיה איתך במקום במקומות אחרים.... את יודעת.. בשנים האחרונות אין לי הרבה זמן לעצמי.. אני במין מערבולת כזאת של אני רואה את כולם ואף אחד לא רואה אותי.. יצא ככה... כנראה שזה חלק בלתי נפרד מלהקים משפחה... בכל מקרה.. הכנתי את צחי ואת כולם שאני אצטרך לפחות שעה עם הטלפון.. שאם אני לא נמצאת איתך פיזית אז לפחות שאני אהיה איתך דרך מסך. התכוננתי וחיכיתי.. העברתי את הדקות עד שתצא השבת בלמצוא תעסוקות לעצמי כדי שלא אתחרפן.... והיום היה פשוט נורא.. כולם שכחו שביקשתי קצת הפסקה.. פתאום כולם רוצים וצריכים ממני דברים וכשהגיע הרגע סוף סוף אחרי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן (ימים, שבועות ואם לא שנים) פתאום חשוב ללכת לקניות ופתאום חשוב לארגן את הילדים ופתאום לכולם מעניין מה הולך לי בטלפון.... פתאום לא חלקתי את הרגע איתך כי פתאום לאמא היה חשוב להיות באותה שיחה ולבכות ואז אני אמורה להרגיע אותה במקום להתמקד בך.. ופתאום בן הגיע משום מקום והתחיל לשאול מיליוני שאלות ולמה את בוכה וכולה הצעת נישואים ולא באתי לפה לשמור לך על הילדים.. ופתאום כשזה נגמר החליטו בשבילי לנתק את השיחה לפני שבכלל הספקתי להבין מה קורה..... ומשם היום הזה רק התדרדר והכל הפך למריבות וצעקות.... פתאום הבכי הוא לא רק בכי של התרגשות הוא גם בכי של כעס.. של אכזבה... בכי של עצבות עמוקה לא רק שאני לא שם איתך להחזיק לך את היד אבל זה שאני לא שם נקודה. הכל עלה לי והצטבר לדמעות שפשוט לא הפסיקו לזלוג... ומשם לארגן את כל הילדים ולאוטו.. והריבים והצעקות רק מתגברים.. כי מה פתאום שאת בטלפון כל היום את אמא ויש לך ילדים... את אמורה לעשות את התפקיד שלך ולשתוק וחס וחלילה שיהיו לך כמה רגעים לבד.. כי זה פשוט לא מתאים. לא עכשיו. היית עושה את זה מאוחר יותר כשאנחנו באוטו ולא באמצע היום. כי את מבינה.. אנשים שחושבים רק על עצמם חושבים שהעולם סובב סביבם ושכולם מקבלים החלטות לפי מה שנוח להם ספציפית... אז לא היה לו נוח שתקבלי הצעת נישואים בדיוק באותו רגע.... היה לו נוח שידחו את זה למתי שזה מתאים לו.. לרגע שנהיה באוטו ואז הוא לא חייב להשגיח על הילדים כי זו הרי עבודה שלי.... והנה אנחנו באוטו ואבא מתקשר וכולם ברקע.. ואני.. אני הרי הכי טובה בלהסתיר את הרגשות.. ואפילו ששניה לפני שהשיחה התחברה קיבלתי את הצרחות של החיים ובכיתי ונשכתי שיניים... חייכתי אל המצלמה וידעתי שמה שחשוב זו את. וימות העולם אני לא אתן ש��יום הזה יהרס.. ואני יודעת שאם לא אני אז אף אחד לא יודה לחברות שלך.. ואף אחד לא יעריך ויוקיר תודה על כל מה שהן עשו למענך... אז שוב מתוך הרגל לקחתי את תפקיד האחראית ולקחתי את המושכות לידיים כדי שיהיה לך טוב.... וברגע שהשיחה התנתקה חזרתי לנסיעה המרירה הזו ורק התפללתי שכבר תיגמר... ומתוך עצבות ובדידות כפי שלא חשתי מעולם.. הגענו וחזרתי לתפקידים שלי שמסתבר שאף אחד אחר לא יכול לעשות.. זה עסוק בלהכין על האש זאת עסוקה בעצמה אלה עסוקים רק בילדים שלהם ואני? אני עסוקה בכל השאר.. אכלו כולם וסיימו ואפילו לא טרחו לשאול אם אולי גם אני הייתי רעבה (הייתי אבל מה זה משנה) ומשם נמשך היום המחריד הזה.... הלכנו לבריכה אתם כבר הלכתם לישון אז חשבתי שהנה סוף סוף אני אמצא את השקט שייחלתי לו כבר שעות... אבל הסערה לא איחרה להגיע גם לשם..... וסיפור ארוך בקצרה כי זה ממש לא משנה הנה אני מוצאת את עצמי מכורבלת בתוך עצמי על כיסא במלון בשעה 2:30 לפנות בוקר וכותבת לך מכתב. למיטה אין סיכוי שאני אכנס היום.. לא שלמישהו איכפת.. כי עובדה שאף אחד לא שאל אף אחד לא בירר אף אחד לא ביקש שאכנס לישון כמו בנאדם. כי אולי אני לא. כי אולי כל מה שאני עושה זה לא מספיק ואולי אני עושה יותר מדיי שברגע שאני לא אז אני נהית בן אדם נורא. ואולי אני גם צריכה להיות טיפה יותר אגואיסטית.. טיפה יותר אנוכית.. אולי אז ישימו אליי לב.

וכל מה שאני רוצה... זה לשבת לשתות קפה עם אחותי.

[kruvi1200]

חוויות דו גלגליות שעשו לי את השנה החולפת. טיולים, רכיבות אופנועים בארץ ובחו”ל, מרוצים, מסלולים ועוד. בלי סדר חשיבות וללא סדר עולה או יורד של עוצמת החוויה עצמה. סיכום שפורס את הלב על השולחן ושם את ההתרגשות האישיות מהחוויות לעיני כל.

חוויות דו גלגליות אישיות כותבים בבלוג או באתר?

כפי שרומז שמו, הרי שהכרובלוג הולך על הקו הדק שבין בלוג אישי לבין אתר לכל דבר, עם תכנים שונים ומשונים המתפרסמים בתדירות גבוהה למדי. הפעם כאמור, אני לוקח אותו לכיוון האישי ומס��ר קצת חוויות דו גלגליות פרטיות.

עוד אוסיף שבאופן אישי, הופתעתי לגלות שמתוך החוויות המתוארות לעיל, רק 2 מהן הוזכרו כאן בבלוג במהלך השנה. ומתוך זוג החוויות הללו, רק על אחת כתבתי בלשון ציורית שמנסה להעביר את התחושות, הרגשות וההנאה הרבה שהסבה לי אותה התנסות. מיעוט הכתיבה בעניין מרמז, אולי יותר מהכול, על השימוש המועט שאני עושה בפלטפורמה הזו, כבלוג אישי ומתייחס אליה יותר כאל מגזין.

הבהרה וסוג של דיסקליימר מקדים: הייתה לי שנה טובה. מאוד. באמת שאני לא מתלונן. והחוויות הדו גלגליות המתוארות כאן, לא באות להוציא לאיש את העיניים. הדברים נכתבים כדי לחלוק עמכם – לא כדי להוציא את שד הקנאה החוצה מהצד שלכם ולא כי השחצנות, היהירות או ההתרברבות יצאה לי החוצה. אם זה אכן היה כך, הרי שכל אחת מהחוויות הללו, הייתה מניבה טור מסכם משל עצמו, מרובה תמונות, סרטונים וחוויות.

1. ביקור ורכיבת מסלול ביפן

במהלך חודש נובמבר השנה, השתתפתי בארבעה ימי סמינר למפיצים ויבואנים של סוזוקי ממספר מדינות ברחבי העולם. המפגש נערך במפעל סוזוקי שבהממטסו, יפן, שהוא אחד מארבעת המפעלים של היצרנית בעיר. המפעל בו נערך הסמינר, הוא זה שעוסק במחקר, פיתוח ועיצוב הדגמים. בעוד שזוג ימים התמקדו בהרצאות פרונטליות, הדרכות ומצגות, הרי שזוג הימים הנוספים הם אלו ההופכים את הביקור הנ”ל לאחד מהאירועים שעשו לי את 2017.

כפי שרשמתי בעבר לא פעם ולא פעמיים, כל הזמנה מהיצרנית שכוללת בתוכה הזמנה של “תביאו אתכם את ציוד הרכיבה“, חייבת להיות טובה. ואכן, גררתי עמי ציוד רכיבה מלא בהתאם לדרישות, לאורך כל הדרך מישראל ליפן. כל זאת רק כדי שאוכל לרכוב במשך יומיים ברציפות על 13 דגמים חדשים ושונים זה מזה, של סוזוקי ועוד 13 דגמים נוספים ומקבילים של אופנועי היצרניות המתחרות. הדבר נעשה כדי שנעמוד על ההבדלים והיתרונות השונים של הדגמים אותם אנו מוכרים בארץ.

הרכיבה עצמה בוצעה על גבי מסלול הניסויים של סוזוקי (Suzuki Ryuyu Test Course) – אותו אחד שעל גביו מפותחים אופנועי קבוצת המרוצים של היצרנית ב-MotoGP. המסלול, שהרכיבה בו היא עם כיוון השעון (צילום מסך מ”גוגל מפות” מצורף), וכולל ישורת לא נתפסת של 2.5 קילומטרים לבדיקת מהירות סופית. לשמוע GSX-R1000 מגיע למנתק ההצתה, 300 מטרים לפני נקודת הבלימה שבסופה, כשהוא על 330 קמ”ש בערך, זה מסאג’ אור-קולי לחושי הראייה והשמיעה. לא פחות.

  הרכיבה במסלול כללה רכיבה על כל ליין הדגמים – החל מאופנועי ה-125 סמ”ק, ה-150 (שלא יגיעו לישראל. מיועדים לשוורים האסייתים), ומדגמי ה-250  והלאה ועד דגמי ה-1000 סמ”ק. אפילו על דגמי קטנוע הבורגמן של סוזוקי רכבנו במסלול עם חליפות מלאות.

החוויה כולה פיצצה לי את המוח. האדרנלין מהרכיבה וההתרגשות שבהזדמנות הרכיבה, החזיקו אותי בדרייב רצוף לאורך זוג ימי המסלול שם, למרות שהיו מתישים ומעייפים במיוחד. מלבד העובדה שמדובר על יפן, מדינה אקזוטית, מסתורית ומיוחדת שלא הספקתי לטעום קמצוץ מהייחוד שלה במהלך שהותי שם, הרי שכל החוויה כולה , תישאר איתי כמזכרת מתוקה במיוחד לשנים רבות.

גלריה קטנה מהחוויה:

2. רכיבה בכביש 10 במהלך חנוכה

בתחילת חודש דצמבר, יצא לי בפעם הראשונה לרכוב בכביש 10 המפורסם. אותו כביש שסגור במשך רוב ימות השנה בשל התראות ביטחוניות, אבל עדיין נפתח בחגים כשהוא מאובטח על ידי עמדות צה”ל לכל אורכו.

בניגוד לקבוצות רכיבה רבות שיורדות דרומה, עושות את חלקו הצפוני של הכביש וחוזרות חזרה, הרי שהקבוצה שלי הייתה מהמעטות  שעשתה זאת “קצת” אחרת. בצהרי יום שישי, ירדנו דרך מצפה רמון לאילת ושהינו שם למשך הלילה. למחרת בשבת בוקר, יצאנו ברכיבה צפונה דרך כביש 12, ונכנסנו דרך המחסום הצה”לי לכביש 10, כביש שכלל לא מופיע באפליקציות המפות השונות.

הייתי בטוח שההנאה שלי בטיול הזה תיגזר מהרכיבה עם החברים, מאווירת המילואים המשוחררת ומהרכיבה דרך מצפה רמון – אחד מהכבישים האהובים עליי. פחות ציפיתי שההנאה תגיע מנופי המדבר. תמיד העדפתי נופים ירוקים על פני השיממון המדברי.

בכביש 10 הכל הסתדר והובן לי. פתאום הפכתי לחסיד משתאה של עוצמת המדבר. הייתי מרותק לנוף סביבי. נשמתי את האוויר הנקי והקר עמוקות, ולא יכולתי להכיל את שראיתי. החזה המתמלא באושר בלתי ברור, ולמרות שהרגשתי קטן כל כך באמצע המרחבים העצומים הללו, לא יכולתי שלא ליהנות מכל רגע. רכיבה שאנצור כל רגע ממנה. הכביש עצמו, למרות שהיה מעט משובש ב-60-70 קילומטרים הראשונים (כאמור, מדרום לצפון), היה לא פחות ממענג לרכיבה.

עמוס ברעם כתב על הכביש המיוחד הזה, ופטר אותי מלשקוע עוד יותר לתוך תיאורים רומנטיים של הכביש והרכיבה המהפנטת בו:

” יש משהו בכביש הזה המושך כמו מגנט… הכביש לא מבייש ומעניק לנו הצגה כמו שרק יכולנו לחלו��. רקע המדבר היינה חגיגה לעיניים. הנופים הנגלים מעברו השני של הגבול השקט, השלווה, אין סוף הנוף והצבעים והצורות המלווים אותנו מדברים בעד עצמם”. (כאן)

גלריה למזכרת:

3. רכיבה לבד לתצפית מעל ים המלח, בתחרות נגד זריחת השמש

הרכיבה על האפריליה טואנו 1100, בחודש אוקטובר השנה, העיפה לי את הראש. לא פחות. זו הייתה רכיבה כל כך חזקה עבורי מבחינת התחושות שהזכירו לי “למה אני עדיין רוכב על אופנועים?”, עד שלא יכולתי להתאפק והעליתי אותה על הכתב. מסוג החוויות הבודדות שחוויתי השנה באופן שהוא לגמרי פרטי, ובכל זאת לא יכולתי לעצור עצמי מלשתף את הקוראים.

לא אחפור לכם עוד עליה, כי התמקדתי בה מספיק. אם תרצו, מצורף כאן ציטוט מתוכה וקישור לטקסט המלא: “…הרכיבה מעלה היא תענוג אדיר. מזג האוויר מושלם, התאורה גם. הכביש ריק לחלוטין והאופנוע הספציפי הזה עושה את הרכיבה לקלה במיוחד. אחרי כמה פניות נגלה ים המלח ברוב תפארתו תחת אור הזריחה המשתקף מן המים והשמש עצמה? עוד לא בשמיים. יש לי סיכוי להספיק” (המשך, כאן)

4. ביקור במרוץ ה-MotoGP באסן שבהולנד

בחודש יוני השנה, ליוויתי קבוצת עיתונאים מהמדיה הדו גלגלית בישראל, לביקור במרוץ ה-MotoGP שנערך במסלול אסן שבהולנד. האירוע, שהיה חלק מההשקה של הסוזוקי GSX-R1000 החדש, התקיים דווקא שם מסיבות היסטוריות טהורות: בסוף חודש יוני 1975, בדיוק 32 שנים אחורנית, חצה הרוכב בארי שין עם אופנוע הסוזוקי את קו הסיום, כשהוא מנצח ב”פוטו פיניש” צמוד את הרוכב האגדי ג’יאקומו אגוסטיני, רוכב MV אגוסטה. בכך השיג בארי שין את ניצחונה הראשון אי פעם של סוזוקי בקטגורית המרוצים הבכירה, ה-500 סמ”ק, במרוצי הגראנד פרי. היש מקום יותר טוב מלפתוח בו את חגיגות “המלך חזר” של הסוזוקי הספורטיבי החדש? (עוד על המאורע הזה, ניתן לקרוא כאן)

זו הייתה הפעם הראשונה שלי במסלול GP ופעם ראשונה שלי במרוץ שכזה. הייתי כחולם. כאורחים של קבוצת סוזוקי הרשמית, נפגשנו עם רוכבי הקבוצה ומנהלה המקצועי, ביקרנו בפיטס, הסתובבנו שעות בפאדוק כשאנו מזילים ריר על הארונות העמוסים בזהב בתוך משאיות אוהלינס או על צמיגי הסליקס המשומשים שנערמו בצדי המקום אחרי רכיבה של 20 דקות בלבד. ראינו את הרוכבים המפורסמים ביותר בעולם (כן, גם את ולנטינו רוסי) ואפילו הצלחנו לגנוב תמונות עם חלק מהם. הלכנו על המסלול, ישבנו עם הצופים השרופים על הטריבונות וגם מעל הישורת בתוך העמדה של ערוץ 5 הישראלי, כשירד גשם.

הייתה חוויה מדהימה שנמנעתי לכתוב עליה כי לא הייתי בתפקיד של כתב במקום. זו הייתה נסיעה מטעם עבודה. אבל אין מה לעשות… קשה ככל שתהיה, מישהו צריך לעשות אותה.

חבריי במגזינים השונים, שהיו האורחים של עופר אבניר וסוזוקי שם, עשו זאת במקומי וכתבו פשוט נפלא על המאורע. אז אם בא לכם לקנא, אתם מוזמנים לקרוא אצלם בעצמכם: אריאל אליסבוני באובר-דרייב, בועז קורפל בערוץ 5 ומשה פרחי בוואלה! רכב.

גלרית תמונות סטילס ואח”כ סרטון וידאו

“רק סאונד”

5. ביקור במרוץ ה-MotoGP בברנו, שבצ’כיה

בקושי חלפו להם חודשיים, וההתלהבות שלי מהמרוץ באסן לא ירדה במילימטר. התמונות, הסרטונים והסיפורים שלי מהמסלול לחברי המשפחה הקרובה שלי, עשו את שלהם. שניים מהאחים שלי נדלקו על העניין לגמרי, וגררו אותי איתם באוגוסט, לנסיעה משותפת לצ’כיה. שוב פעם למרוץ GP,  הפעם במסלול ברנו. חלופת מיילים זריזה עם החבר’ה בסוזוקי שכבר הפכו למכרים שלי בעקבות הביקור בהולנד ביוני והופ! אני מקבל עבור שלושתנו כרטיסים למרוץ והזמנה של אורחי VIP כדי להיכנס לפאדוק ולמתחם האירוח המפנק של סוזוקי.

למרות האופציות הרבות שעמדו לפנינו בין המרוצים והאימונים, בילינו בסופו של דבר את רוב האירוע על הדשא במיקום מעולה מול צבר פניות איכותיות. משם ראינו את רוב המרוצים ומקצי החימום. עשינו זאת יחד עם הקהל (אין על החבר’ה האיטלקים!), בשיא הצפיפות ואפילו כשירד גשם: החוויה הייתה כיפית, אינטנסיבית ומאוד אותנטית. עשינו Crowd Wave עם כולם, צעקנו ונופפנו יחד עם האוהדים של רוסי בכל פעם שהוא עבר, נשמנו את עשן הזיקוקים, ושבענו מנקניקיות ובירה בכמה יורו-ים בודדים, מדי כמה שעות. כל כך היה שם כיף, שחוץ מארוחת הצהריים ביום האחרון לשהותנו שם, כמעט ולא הסתובבנו בפאדוק ולא לקחנו לעצמנו את הפינוקים שהוא מציע. עד כדי כך הייתה החוויה בצדי המסלול עם שאר הצופים, חזקה ומהנה. שוב, מזכרת חזקה ומגבשת לי ולאחיי, שמלווה אותנו מאז ותיזכר כמתוקה במיוחד.

ככה זה נראה על הגבעה מול המסלול. אח”כ סטילס

6. סיכום פרק השיקום העיקרי ורכיבה ראשונה על ה-R750

בחודש מאי השנה, התגבש הסוזוקי GSX-R750 הפרטי שלי (אספנו��, שנת 1986), חזרה לכדי משהו תקין שאפשר לרכוב עליו. רוב החלקים החשובים הגיעו, המתלים סודרו לחלוטין ולמרות שמערכת הבלימה הייתה רחוקה מלהיות במיטבה, זה הספיק כדי לצאת לרכיבה קצרה.

זו ככל הנראה הייתה הרכיבה הקצרה הכי רומנטית שחוויתי עם האופנוע. אבל ללא ספק הייתה זו אחת מהרכיבות שזכו להכנס תחת ההגדרה “חוויות דו גלגליות שעשו לי את השנה”. רגשות נוסטלגיים עזים הציפו אותי מתקופת ילדותי, כשחשקתי באופנועים מבלי שבאמת האמנתי שהפנטזיה הזו באמת יכולה להתגשם.

העובדה שאני רוכב 31 שנים מאז שישבתי כילד צעיר על המושב האחורי של R750, מתלהב, מרוגש ומפוחד, על אופנוע כזה בדיוק, ריגשה מאוד. בגלל אותה רכיבה דאז, התאהבתי לתמיד בעולם האופנועים, וזה העצמים את החוויה עוד יותר.

“…כשהגיע לארץ ה-R  בשנת 1986 הייתי ילד פתח תקוואי, שעיקר עניינו נסב סביב רכיבת אופניים וגלישת סקייטבורד. אך כשדוד שלי החליף את הסוזוקי 550ES שלו ב-GSX-R750 חדש לחלוטין בצבעי אדום שחור, והגיע מתל אביב להשוויץ באופנועו החדש, ההתלהבות שלי הייתה בשיאה”. עוד על כך, כאן. ועל פרויקט שיפוץ האופנוע, ניתן לקרוא בהרחבה, פה.

אופנוע אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

אופנוע אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

אופנוע אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

7. ועוד כמה ששוות אזכור

והיו כמובן עוד אירועים וחוויות דו גלגליות ששמחתי להרגיש ולהתרגש מהן במסגרת העולם הדו גלגלי, שהיו מהנים מאוד ועשו לי את השנה החולפת כזו שתיזכר בחיוך. ביניהן אני חייב לפחות להזכיר את טיול היומיים על האפריליה קאפנורד 1200 עם חברים לאורך ציר הנפט ברמת הגולן, והנוף המהמם הנשקף ממנו.  את הרכיבה בערב ראש השנה עם ה-DL650 וי-סטרום כדי לראות את הזריחה מעל בקעת הירדן עם עוד מאות רוכבים. ואת יום המסלול בפצאל, אחרי הפסקה בת כמה שנים מרכיבה במסלולים, הפעם על גבי סוזוקי GSXS1000. תמונות מהמסלול, מצורפות בגלריה הקטנטנה שכאן. צילום: אסף רחמים.

וידאו של מרפק בכביש עוד פעם ועוד פעם, על ידי  אלי חן (האחד והיחיד) שצולם ביום המסלול בפצאל

https://vimeo.com/246563104

הלוואי שהשנה הבאה תכיל לפחות את אותה כמות של חוויות מהנות. הלוואי שהשנה הבאה שלכם, תיראה לפחות כמו שאתם מפנטזים שהיא תהיה. הלוואי ויהיו לכם המון רכיבות והלוואי שתצברו של ים חוויות דו גלגליות חיוביות ומהנות. שתהיה לכולכם יופי של 2018!

    שבע חוויות דו גלגליות שעשו את 2017 – סיכום שנה חוויות דו גלגליות שעשו לי את השנה החולפת. טיולים, רכיבות אופנועים בארץ ובחו"ל, מרוצים, מסלולים ועוד. בלי סדר חשיבות וללא סדר עולה או יורד של עוצמת החוויה עצמה.