#אצילות

[emmafallsinlove]

אני לא מפסיקה לחשוב איך בהפגנות למען ישראל בעולם, כולם עומדים בדממה, כמעט במין אצילות ושותפות גורל, עטופים בדגל ישראל וזה כל כך מחמם ומרחיב את הלב לראות בעוד בהפגנות בעד חינם פלסטין יש תמיד רעש והמולה ואפילו אלימות חייתית. וזה באמת באמת מרגיש שזה הפגנות של הטוב (השקט, האדווה, העובדה שראיתי אלפי סרטוני של אנשים מכל הגילאים שרים את התקווה עם גרון חנוק, הולכים ביחד כקבוצה מאוחדת ואומרים בעיניים דומעות ״עם ישראל חי״) מול הרע (אנשים שקורעים פוסטרים של חטופים, שמכים בברבריות כל מי שנקרא בדרכם, שצורחים ודוחפים ואפילו נהרגים תומכי ישראל בהפגנות שלהם)

ועם ישראל חי. הוא חי. הוא חי כמו שהוא לא חי כבר שנים. עם ישראל חיי והתקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו ואנחנו לא הולכים לשום מקום וגם לא נלך.

האור ינצח. הטוב חייב לנצח. אין דרך אחרת. לא יכולה להיות דרך אחרת.

עם ישראל חי. תמיד.

[bs-pticha]

פתיחה לחכמת הקבלה | המקום לד' העולמות אבי"ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי"ע | אות סח

גם הזו"ן דגוף הנקרא נהי"ם נתחלקו ג"כ לב' בחינות, כי המלכות להיותה בחינת נוקבא נמצאת פגמה יותר קשה, והיא נעשית למקום עולם העשיה. והז"א שהוא נה"י, נעשה לעולם היצירה למעלה מעולם עשיה. והנה נתבאר, איך נחלק פרצוף הנקודות דס"ג, בסבת הצמצום ב', ונעשה מקום לד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אשר הכח"ב חג"ת עד החזה שבו, נעשה מקום לעולם אצילות. וחצי ת"ת התחתון שמחזה עד סיום הת"ת, נעשה מקום לעולם הבריאה. והנה"י שבו לעולם היצירה. והמלכות שלו לעולם העשיה. ומקומם מתחיל מנקודת הטבור דא"ק, ומסתיים ממעל לנקודת עוה"ז, דהיינו עד סיום רגליו דא"ק, שהוא סוף שיעור הלבשת פרצוף נקודות דס"ג לפרצוף גלגלתא דא"ק, כנ"ל.

[dandydoodlebug]

בינה - אצילות - ספירות, בינה - אצילות - קליפות

Binah - Atziluth - Sephiroth, Bina - Atziluth - Qlipoth

[mikdashmelech]

מה זה בכלל פרצופים? | ומדוע עולמות אצילות בריאה יצירה ועשיה נקראים כך | שער עיגולים ויושר 2 | אוצרות חיים למתחילים | הרב עמרם https://podcasters.spotify.com/pod/show/mikdashmelech/episodes/2-e2nq0cg?utm_source=dlvr.it&utm_medium=tumblr

[hakdamat-sefer-hazohar]

המצווה העשירית

[פקודא עשיראה]

.237 המצווה העשירית היא, להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה. כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. וכתוב, ראשֵךְ עלייך ככרמל. זהו ראש העליון, תפילין של ראש, של מלך העליון, הוי"ה, באותיות רשומות. כל אות שבשם הוי"ה, היא פרשה אחת בתפילין. וכך השם הקדוש חקוק בפרשיות התפילין, בסדר האותיות. כי שם ה' נקרא עליך, ויָראו ממך. אלו הם תפילין של ראש, השם הקדוש לפי סדר האותיות.

ביאור הדברים. כי במצווה לחון את העניים, נעשתה רק ההתחלה להמשכת הצורה העליונה, צלם אלקים, שע"י המצווה לחון את העניים, נכללה אמא במלכות, כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזה עניין, אמא משאילה בגדיה לבִתה. שע"י התכללות המלכות באמא, נפלו אותיות אל"ה למקום הזו"ן, ולא נשאר באמא, אלא אותיות מ"י בלבד. ונבחן שאותיות אל"ה דאו"א, ירדו לזו"ן.

אבא לקח הז"א, ואמא לקחה הנוקבא. ונעשים לזו"ן ממש. כי העליון היורד לתחתון, נעשה כמוהו. ועל ידיהם הרוויחו הזו"ן קטנות דצל"ם אלקים, ו"ק בלי ראש. משום שגם אמא הפסידה ג"ר שלה ע"י השתתפות זו.

כי נפלו ממנה ג' הכלים אל"ה, ונשארו בה ב' אותיות מ"י, כו"ח. שחסר ג' תחתונות (ג"ת) דכלים וחסר ג"ר דאורות. ונשאר בכלים דמ"י שלה אורות דרוח נפש, אור הרוח בכלי דכתר, ואור הנפש בכלי דחכמה. וע"כ יכולה להשפיע לזו"ן רק ו"ק בלי ראש. וא"כ, עוד לא נשלם הזו"ן בצורה העליונה, שהם מוחין דג"ר, הנקראים צל"ם אלקים.

לכן המצווה העשירית היא להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה, שע"י מצוות התפילין, ממשיכים הג"ר לזו"ן, שהם השלמת צלם עליון. ואפילו שכאן מדובר באדם תחתון, והזו"ן כבר נשלמו בהכרח, כי לא יכלו להוליד נר"ן אל האדם התחתון, טרם שיעלו בעצמם למקום או"א, ויגדלו במוחין שלהם כמוהם. וא"כ, איך אנו אומרים, שאפילו אמא עודנה בקטנות?

ותדע, כי בעת שהזו"ן משיגים המוחין דאו"א, נמצאים מלבישים לאו"א, והם כמוהם ממש, כי התחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו ממש. וא"כ, כל מה שאנו מבחינים עתה באו"א, הכוונה היא על זו"ן שנעשו לאו"א. כי כל אותם הדרכים, הנוהגים באו"א, ללידת מוחין דזו"ן דאצילות, נוהגים כך בדיוק גמור בזו"ן, שנעשו לאו"א, בעת שהם מולידים המוחין, הנר"ן, לאדם התחתון, בלי הפרש של כלום. ולפיכך, אין צורך לשנות את השמות כלל. ומכנים עתה לזו"ן בשם או"א, ולנר"ן של אדם התחתון בשם זו"ן. וזכור זה להלן בכל ההמשך.

ויברא אלקים את האדם בצלמו. ליחידה חיה אין כלים. ורק לנר"ן יש כלים בינה וזו"ן. ואפילו כשאנו אומרים במפורש כלי דכתר, הכוונה היא לבינה וזו"ן דכתר. והבינה וזו"ן מתחלקים לע"ס, ע"י תיקון קווים. שג' קווים דבינה הם חב"ד, וג' קווים דז"א הם חג"ת, וג' קווים דנוקבא הם נהי"ם. ומספר זה נוהג לאור דחסדים. אמנם להשפעת הארת החכמה, נחלקה הבינה לב' בחינות או"א וישסו"ת, חב"ד חג"ת, אשר עם ז"ת דזו"ן הם י"ג (13) ספירות. שזהו בגי' אח"ד (13), הרומז לשם השלם.

כי כו"ח נסתמו בחו"ס דא"א. ורק הבינה שלו מאירה כל המוחין דאצילות, ונחלקה לאו"א וישסו"ת דאצילות. הג"ר שלה מאירים באו"א, והו"ק בישסו"ת. או"א נקראים ��' דצל"ם, טבעת טהורה. כי ם' כמו טבעת סגורה, הסוגרת המוחין מסביב. ישסו"ת נקראים ל' דצל"ם, כי ל' מגביהה ראשה למעלה, הרומז על מוחין דג"ר, כמ"ש, מגדל עוז שֵם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב. כי הישסו"ת מגדל, והז"א צדיק, הרץ במגדל הזה ונשגב מאוד.

באופן, שאו"א הם טבעת, הסוגרת המוחין. ואור החכמה לא יתגלה בהם לרוב גובהם, כי אור החכמה שבהם, חו"ס, שנעלמה מכל פרצופי אצילות, ויש בהם אור חסדים לבד, אוירא דכיא, כי אוויר הוא אור הרוח. ונקרא ג"כ אוויר סתום, כי הי' לא יצא מאויר שלהם לעולם.

אבל הישסו"ת, להיותם ז"ת דבינה, זו"ן הכלולים בבינה, אינם נקראים אוויר סתום. כי בעת השפעת מוחין דגדלות לזו"ן, י' יצא מאויר שלהם, ונעשו אור, חכמה ומוחין דג"ר. ומסיבה זו נקרא ישסו"ת מגדל הפורח באוויר. כי מגדל פירושו גדלות דג"ר. ומשום שאין מוחין אלו קבועים בזו"ן, נמצא שזו"ן, בעת הקטנות, משום שנכנסה הי' באור ונעשה אויר. ולעת גדלות חוזרת ויוצאת הי' מאויר ונעשה אור. ע"כ נבחן כמו מגדל פורח, מחמת התיקון שבו באוויר. ז"א נקרא צ' דצל"ם, כי הוא הצדיק, הרץ במגדל ונשגב.

ג' האותיות צל"ם: ז"א צ', ישסו"ת ל', או"א ם'. והם חב"ד: או"א, חכמה, המסוגרים בטבע�� טהורה, להיותם חו"ס. ישסו"ת, בינה. אמנם בעלייתה לראש א"א, יוצאת הי' מאויר שלה ומשפיעה חכמה, כמגדל הפורח באוויר. וז"א, הרץ במגדל, מקבל המוחין, דעת. ולפיכך נקראים המוחין תמיד בשם צל"ם.

ומה שנאמר, שחב"ד הם אותיות ם' ל' צ' דצל"ם, אין לְעַרְבָם עם ג' הקווים שבמוחין, הנקראים חב"ד. כי אלו חב"ד דצל"ם אינם בג' קווים, אלא הם ג' פרצופים שלמים, המתלבשים זה בזה. כי החכמה, ם' דצל"ם, או"א, המתלבשים מחזה ולמטה בתוך הבינה, ישסו"ת, ל' דצל"ם. וישסו"ת מתלבשים מחזה ולמטה בתוך הדעת, ז"א, צ' דצל"ם.

והמצווה העשירית היא, להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. כלומר, שע"י התפילין ממשיכים מוחין דג"ר בסדר אותיות צל"ם, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו, שזה הזוהר העליון דאצילות, שקיבל אז אדה"ר בעת שנברא. ואנו ממשיכים אותם מקודם לזו"ן, ומשם משפיעים אלו המוחין גם עלינו.

תפילין של ראש הוא שמו של המלך העליון הקדוש, הוי"ה, באותיות רשומות. התפילין מכונים כרמל, כי כרמל פירושו, כר מלא מכל טוב. כמ"ש, ראשך עלייך ככרמל. שראש עליון דז"א, וכן דנוקבא, בעת שמלובשים בתפילין של ראש, המוחין עילאין דצל"ם, דומים ככרמל, כמו כר מלא מכל טוב. ומוחין אלו נקראים שמו של המלך העליון הקדוש, ד' אותיות הוי"ה, כסדר האותיות י' ה' ו' ה'.

ומה שמדגיש הוי"ה באותיות רשומות, שכל אות רשומה בפרצוף בפני עצמה, משום שבכל פרצוף יש ד' אותיות הוי"ה, ע"ס. ע"כ הכוונה היא על אותיות רשומות, שכל אחת פרצוף שלם בפני עצמו.

כל אות דשם הוי"ה היא פרשה אחת מד' הפרשיות שבתפילין. השם הקדוש חקוק בהן כסדרן של האותיות כראוי. פרשה, פירושה פרצוף שלם בפני עצמו. וכל אות של שם הוי"ה נעשה במוחין לפרצוף שלם בפני עצמו, ומסודרות בבתים בסדר י' ה' ו' ה'. וזה תפילין של רש"י. כי התפילין של רבנו תם, מסודרות בבתים בסדר י' ה' ה' ו'.

.238 הפרשה הראשונה שבתפילין, קַדש לי כל בכור, י' דהוי"ה, קודש, חכמה, הבכור של כל קדושים העליונים. פֶּטֶר כל רחם, ע"י אותו השביל הדק, היורד מי', הפותח את הרחם, לעשות פירות ותולדות כראוי. והוא הקדוש העליון.

או"א עילאין, הרמוזים בי' דהוי"ה, שי' רומז לאבא, והמילוי של יו"ד, ו"ד, רומז לאמא. פרצוף דאו"א נקרא קודש, ונקרא בכור. וישסו"ת וזו"ן נקראים קודש, רק כאשר הם מקבלים הקדושה מאו"א עילאין.

ע"כ י' דהוי"ה נקרא, הבכור של כל הקדושים העליונים, שהוא הבכור לכל פרצופים קדושים דאצילות. כי הקדושה לפרצופי אצילות נמשכת מאו"א. כי אור החכמה נקראת קודש. ואו"א, ם' דצל"ם, הם חכמה דאצילות, משום שחו"ס מתלבשת ונעלמת בהם. ועכ"ז הם עצמם רק אוירא דכיא, אור חסדים, משום שחכמה זו נסתמה בראש דא"א.

והפרצופים יכולים לקבל חכמה רק מבינה, החוזרת להיות חכמה, בעת שעולה לראש דא"א, ומתייחדת שם עם חו"ס ע"י או"א. ואז נקראת גם הבינה, חכמה. וחכמה זו נקראת חכמה דל"ב (32) נתיבות. הרי שאפילו הבינה, החוזרת להיות חכמה, הנקראת קודש, זה רק מחמת שמקבלת מחו"ס שבאו"א ע"י עלייתה לא"א. ומכ"ש שאר פרצופי אצילות, המקבלים רק מבינה זו, שחזרה להיות חכמה.

ופטר כל רחם, ע"י אותו השביל הדק, היורד מי', שהוא הפותח את הרחם, לעשות פירות ותולדות. כי נבחן ג' בחינות: ראש, גזע, ושביל. הקוץ העליון שבה, נקרא ראש, הרומז לא"א, הנעלם ומלובש באו"א. הגוף של י' נקראת גזע, הרומז לפרצוף או"א עצמם. הקוץ התחתון של הי' נקרא שביל, הרומז על יסודות דאו"א, שבסיום פרצוף שלהם, ונקרא שביל דק.

אמנם עיקר השם שביל רק על יסוד דאבא, כי יסוד דאמא נקרא נתיב. כמ"ש, ושבילךָ במים רבים. כי החסדים, בעת שהם בשפע גדול, נקראים מים רבים, שע"י זיווג שביל ונתיב, שאינו נפסק לעולם, משפיעים מים רבים בלי הפסק לעולמות. ומטרם שנתקנו פרצוף או"א בחיבור שביל ונתיב, לא היה מושפע שום שפע אל העולמות.

ולכן פטר כל רחם, ע"י אותו השביל הדק, היורד מי'. הנתיב דאמא נקרא רחם, שכל הרחמים משם מושפעים. שמטרם שנתקנו או"א בחיבור שביל ונתיב, הייתה סתומה, ונפתחה רק ע"י השביל הדק דאבא. וע"כ נקרא השביל הדק, פטר כל רחם, הפותח את הרחם, לעשות פירות ותולדות. כי פטר פירושו פותח. ומעת שהתחבר בה שביל דק דאבא, משפיעה אמא פירות ותולדות, בשפע גדול כראוי. כמ"ש, ושבילך במים רבים.

.239 הפרשה השנייה, והיה כי יביאֲךָ. אות ה' דהוי"ה, בינה. היכל, שנפתח רחמה ע"י הי', בחמישים פתחים, מסדרונות וחדרים סתומים שבו. אותה הפתיחה, שעשתה הי' בהיכל הזה, היא כדי לשמוע בו את הקול, היוצא מתוך השופר, בינה. משום ששופר זה סתום מכל הצדדים. ובאה הי' ופתחה אותו, להוציא ממנו קול. וכיוון שפתחה אותו, תקעה בו, והוציאה ממנו קול, להוציא עבדים לחירות.

כי ה' דהוי"ה רומזת על פרצוף ישסו"ת, ל' דצל"ם, מגדל הפורח באוויר. והוא ההיכל, שנפתח רחמה ע"י הי', בחמישים פתחים. כי או"א אוויר סתום שאינו נפתח, ם' דצל"ם, טבעת על מוחין שלהם. והי' לא יצא מאויר שלהם, באופן שישפיעו אור החכמה. ע"כ משפיעים רק אוירא דכיא, אור חסדים. אבל ישסו"ת, ל' דצל"ם, בינה, נבחנים להיכל, שנפתח רחמה ע"י הי' בחמישים פתחים, ומשפיעים חכמה לזו"ן, ע"י עלייתם לראש א"א, ששם הבינה מתהפכת לחכמה.

ובינה זו נקראת חמישים שערי בינה. כי בה כח"ב זו"ן, שבכל אחת ע"ס, והן חמישים. וכל ספירה מחמישים, מתחלקת לחדרים ולמסדרונות. חג"ת נקראות חדרים. נה"י נקראות מסדרונות, שמורה, שאינם כלי קבלה לעצמם, אלא הוצאה והכנסה אל החדרים.

והפרשה השנייה שבתפילין, והיה כי יביאך, רומזת על ה' דהוי"ה, ההיכל, שנפתח רחמה ע"י הי', ישסו"ת דאצילות, אשר רחמה נפתח, להשפיע חכמה לזו"ן. וזו הפתיחה, שעשתה הי' בהיכל ההוא, כדי לשמוע בו הקול, היוצא מתוך השופר הזה. משום שהשופר הזה סתום מכל הצדדים.

כי בעת שישסו"ת, בינה, השתתפה במלכות, ירדו ג"ס אל"ה, שהם בינה וזו"ן של גוף דישסו"ת, לזו"ן דאצילות, ונשארו בישסו"ת ב' אותיות מ"י. ואח"כ, ע"י העלאת מ"ן, חוזרת להוריד ה"ת מנ"ע שלה אל הפה, כמו שהייתה מטרם השיתוף. ואז חוזרים ועולים אליה ג' אותיות אל"ה, ונשלם שוב השם אלקים.

ועם אל"ה שעלו בחזרה לבינה, עולים גם הזו"ן. שאע"פ שאותיות אל"ה כבר עלו והתחברו אל הבינה, ונשלם השם אלקים, מ"מ נבחן שהשם אלקים עמוק וסתום. משום שבו אור החכמה לבד, ואין הארת החכמה יכולה להתקבל לאל"ה, זולת ע"י לבוש של חסדים.

ולפיכך נבחן, שאלו אותיות אל"ה, הם בחינת שופר, שבתוכו מלובשים הזו"ן, שעלו עימהם אל הבינה, הנבחנים לקול. משום שהם המעלים עימהם את הזו"ן לבינה, מכוח היותם כלולים בהם מעת קטנות. ונמצאים נושאים בתוכם את הז"א.

ואותה הפתיחה, שעשתה היו"ד בהיכל הזה, היא כדי לשמוע בו את הקול, היוצא מתוך השופר הזה. כי הי', שהם או"א עילאין, משפיעים הארה עליונה להוריד ה"ת מנ"ע דישסו"ת בחזרה אל הפה, ומעלים ג' אותיות אל"ה שהיו בזו"ן, ומחברים אותם שוב אל הבינה, כמו שהיו מטרם השתתפותם עם המלכות.

ונמצא, שהי' פתחה את ההיכל דישסו"ת, כדי להשפיע מוחין לז"א, מתוך השופר, שהם אותיות אל"ה, שהעלתה. כי גם הזו"ן עולים עם אותיות אל"ה אל הבינה, ומקבלים שם חכמה.

לשמוע בו את הקול, היוצא מתוך השופר, בינה. כלומר, להאציל ז"א עם המוחין דגדלות, הנקרא קול, ואצילותו נבחן להשמעת קול. השופר הזה סתום מכל הצדדים, הן מחסדים והן מחכמה. כי אותיות אל"ה, הנקראות שופר, נופלות במקום זו"ן, וסתומות שם. הן מג"ר, והן מאור חסדים. וע"כ הם צריכים ב' תיקונים:

א. להעלותם ולחברם בבינה, שישיגו ג"ר שלהם, אור החכמה,

ב. להשפיע בהם אור חסדים, שיהיה לבוש לחכמה.

ובאה הי', ופתחה אותו, להוציא ממנו קול. זהו התיקון הראשון, שהיו"ד ממשיך הארה עליונה אל הה', היכל דישסו"ת, המוריד ה"ת למקומה, ומעלה אל"ה עם הזו"ן שבתוכם, ומחבר אותם אל הבינה. ומשיגים ע"י זה הארת החכמה, שהיא גם מוחין אל הז"א, שעלה עם האותיות אל"ה.

אמנם הארת החכמה עודנה סתומה ואינה מאירה, מטעם חיסרון של חסדים. וע"כ נבחן, שעוד לא יצא הקול, שעוד לא נולד הז"א. שנאמר, ובאה ה' ופתחה אותו, להוציא ממנו קול. להוציא ממנו את הקול, ע"י התיקון השני. ועתה עוד לא יצא.

וכיוון שפתחה אותו, תקעה בו, והוציאה ממנו קול, להוציא עבדים לחירות. זהו התיקון השני. כי אחר שפתח ההיכל, שחיבר אותיות אל"ה עם זו"ן בחזרה לבינה, והשיגו שם אור חכמה, תקע בו, כלומר, שהי' תקעה אוויר בתוך השופר. כי אוויר, אור חסדים. וכיוון שהשופר, אותיות אל"ה, קיבלו גם אוויר, אור חסדים, הוציא והוליד את הז"א, קול, והוציא אותו בשלמות למקומו.

כי ע"י לבוש החסדים, שתקעה הי', יכולה החכמה להתלבש בו, ולהתקבל אל הז"א. וע"כ המוחין האלו, אשר השיג הז"א, קול, מוציא את העבדים לחירות. כלומר, שהז"א משפיע הארתו לעולמות, ובני ישראל זוכים אז במוחין דג"ר, הנקראים חירות.

.240 ובתקיעת השופר הזה יצאו ישראל ממצרים. וכך עתיד, לתקוע בשופר באחרית הימים. וכל גאולה באה מהשופר הזה, בינה. ונמצא השופר הזה בפרשה של יציאת מצרים, משום שמהשופר הזה באה, בכוח הי' שפתחה רחמה, והוציאה קולה לגאולת העבדים. וזוהי ה', אות שנייה מהשם הקדוש.

כי כל המוחין, המושפעים לזו"ן, באים מהשופר הזה, שהם אותיות אל"ה. גם אלו המוחין הגדולים, שקיבל הז"א להוציא ישראל ממצרים, היו משופר זה. וכן המוחין שיתגלו באחרית הימים לגאולה השלמה, יהיו משופר זה באותו אופן. ומשום זה יש יציאת מצרים בפרשה הזו, והיה כי יביאך, שבתפילין.

כי המוחין שהתגלו ליציאת מצרים, באו מהשופר הזה שבישסו"ת, בכוח או"א, הי' דהוי"ה, שפתח הרחם דישסו"ת, שהם אותיות אל"ה, והוציא קולו, הז"א, ע"י השגת המוחין הללו לגאולת העבדים, שגורמים להוציא ישראל מעבדות לחירות. ודע, שאין ז"א ונוקבא נקראים קול ודיבור, אלא רק בהשגת המוחין דחיה, ולא בשאר המדרגות, הפחותות ממדרגת חיה. ומהמוחין דחיה באות כל הגאולות.

.241 הפרשה השלישית, היא הייחוד של שמע ישראל, ו' דהוי"ה, הכוללת הכול, ז"א, ובו ייחוד הכול, שבו מתייחדים, ��הוא לוקח הכול.

הפרשה הרביעית היא, והיה אם שָמוע, כללות שני הצדדים, חו"ג, שכנ"י, הגבורה שלמטה, המלכות, מתייחדת בהם. וזוהי ה"ת דהוי"ה, הלוקחת אותם ונכללת מהם.

פרשה שלישית שבתפילין, שמע ישראל, ז"א, ו' דהוי"ה, הכוללת כל ד' הפרשיות שבתפילין. כי אע"פ ששתי הפרשיות הראשונות: קַדש, והיה כי יביאך, הם או"א וישסו"ת, חו"ב, אין הם או"א וישסו"ת עצמם. אלא הם או"א וישסו"ת, המתלבשים בראש הזו"ן, חו"ב שבמוחין דז"א, המכונים ם' ל' דצל"ם הז"א.

וכן פרשה רביעית, והיה אם שמוע, נוקבא דז"א. אין הפירוש על הנוקבא עצמה, אלא רק נוקבא הכלולה בז"א, שנקראת בו בשם מוח הגבורה של הז"א. כי ג' מוחין בז"א הם חב"ד, ם' ל' צ' דצל"ם הז"א. והם חו"ב תו"מ שבמוחין דז"א. כי בדעת, צ', יש חו"ג. החסד שבדעת נבחן לז"א עצמו. והגבורה שבדעת נבחנת להתכללות הנוקבא. והם ד' פרשיות שבתפילין.

הרי שז"א, ו' דהוי"ה, כולל כל ד' הפרשיות. ובו ייחוד הכול. שכל הייחודים האמורים באו"א וישסו"ת הם רק בז"א, לצורך ז"א לבד. כי הפרצופים הקודמים לז"א, הם תמיד בייחוד, ואינם צריכים למ"ן מהתחתונים לייחד אותם. וכל הייחודים, שאנו עושים ע"י מ"ן בפרצופים העליונים, אינם כלום לצורכם עצמם, אלא לצורך הז"א, שבו מתייחדים.

כי אין ייחוד לחו"ב, שהבינה תחזור להיות חכמה, בשביל התחתונים, אלא ע"י עליית הז"א להם למ"ן. כי בעת שהז"א עולה למ"ן אל הבינה, אז עולה הבינה לראש דא"א, ומקבלת חכמה להשפיע לז"א. אבל לא לצורך עצמה, כי הבינה מטִבעה בע"ס דאו"י, אור החסדים לבד, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ואין לה עניין לעלות לראש א"א, להזדווג שם עם החכמה. אלא הז"א העולה אל הבינה, מעורר אותה להשפיע חכמה בשבילו.

הרי שאין הבינה מתייחדת עם החכמה, אלא בכוח הז"א, ובשביל הז"א. שבז"א מתייחדים, והוא לוקח הכול. כי גם אור החכמה, שהבינה נוטלת בעד הז"א, אינו מתגלה כלל במקום הבינה, אלא רק במקום הז"א, מחזה ולמטה. הרי שהז"א לוקח כל המוחין הללו, ולא העליונים ממנו.

והיה אם שמוע, כללות שני הצדדים, חו"ג, שמתאחדת בהם כנ"י, הגבורה שלמטה. כי פרשת שמע, ז"א, ו' דהוי"ה, הייחוד העליון, שבו מגולה האהבה בצד החסד לבד, פרשת ואהבת את ה' אלקיך, שכולה אהבה. ואין בפרשה זו דין כלל. אבל הפרשה הרביעית, והיה אם שמוע, ה"ת דהוי"ה, הנוקבא דז"א הכלולה בו, גבורה שבדעת דז"א. ובה מתגלה האהבה בשני צדדים, בצד החסד ובצד הדין הקשה, שהוא הייחוד התחתון של בשכמל"ו שהנוקבא דז"א, הנקראת כנ"י, הגבורה שלמטה, מתייחדת בהם.

אין זו הנוקבא עצמה ממש, אלא גבורה שלמטה, שבמוח הדעת. וזו ה"ת דהוי"ה, הלוקחת אותם ונכללת מהם, כי הגבורה שבדעת, ה"ת דהוי"ה, נוטלת כל המוחין שבייחוד העליון של שמע ישראל, ונכללת מהם. כי רק בה נשלמים המוחין. כי בה המקום לגלות האהבה בשני צדדים, משום שהדין הקשה המשלים לאהבה, אינו נמצא למעלה ממנה.

וכתוב, ראשך עלייך ככרמל, רומז על תפילין של ראש. כי אחר שז"א מתלבש בכל ד' המוחין, המרומזים בד' הפרשיות, שהם שלוש אותיות צל"ם, נבחן שראשו כמו כרמל, אותיות כר מלא, מכל טוב.

.242 והתפילין הן אותיות השם הקדוש. וע"כ כתוב, ראשך עלייך ככרמל. אלו התפילין של ראש. ודַלת ראשך, תפילה של יד, מלכות, ענייה כלפי מעלה, ז"א. וג"כ יש לה שלמות, כעין של מעלה.

המלכות, תפילה של יד, ענייה כלפי מעלה, ענייה כלפי העולם העליון. שהעולם העליון, בינה, משתתפת בה, כדי להשלימה. וג"כ יש לה שלמות, כעין של מעלה. כי היא מקבלת עתה כל אותה שלמות של עולם עליון, בינה, ע"י הייחוד התחתון של בשכמל"ו, שבפרשה רביעית דז"א.

וכיוון שאינה נוקבא שבגופו דז"א, אלא נוקבא דז"א הנפרדת, ע"כ נוטלת ממנו כל ד' הפרשיות, שהם חו"ב חו"ג דז"א, להיותה פרצוף נבדל ושלם. אלא שהם בבית אחד, ולא בד' בתים מיוחדים, כמו התפילין דז"א.

והטעם הוא, כי הפרשה זה האור, והבית שלה זה הכלי. ונודע, שמכל זיווג נמשך אור וכלי. ולפיכך הז"א, שד' הפרשיות, שהם ד' המוחין שלו, חו"ב חו"ג, נמשכים לו בד' זיווגים, יש לו ג"כ ד' בתים, לכל פרשה בית מיוחד. אבל הנוקבא, שבה עצמה אין שום זיווג, אלא שמקבלת כל ד' המוחין, שהן ד' הפרשיות, בזיווג אחד מז"א, לכן אין לה, אלא בית אחד לכל ד' הפרשיות.

.243 מלך אסור ברְהָטים. קשור ואחוז באותם הבתים של התפילין, כדי להתאחד באותו השם הקדוש כראוי. וע"כ, מי שמיתקן בהם, נמצא בצלם אלקים. כמו אלקים, שמתייחד בו השם הקדוש, אף כאן מתייחד בו השם הקדוש כראוי. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר, תפילין של ראש ותפילה של יד. והכול אחד.

מלך אסור ברהטים. ז"א קשור ומאוחד בבתים האלו. כי הבתים, שבהם מונחים הפרשיות, נקראים רהטים. כי רהטים הם שְׁקתות המים, שהצאן שותה מהם. וכן המוחין, שהם מימי החכמה ומימי החסדים, קשורים ומכוסים בכלים שלהם, שהם הבתים. וע"כ מכונים הבתים בשם רהטים.

והוא קשור ואחוז בבתים האלו, כדי להתייחד בשם הקדוש כראוי. כי הבתים, תנה"י דתבונה, הנקרא ד' גדולה שבמילה אחד, שעליה נאמר, ותיראה היבשה. שע"י שנגלה בז"א יבשה זו, הוא יכול אח"כ להשפיע את המוחין לנוקבא. ומה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. הרי שאלמלא הבתים שלו, שהם היבשה, לא היה יכול הז"א לתת המוחין לנוקבא שלו.

וז"א קשור ואחוז בבתים של הפרשיות, הבאות מבחינת היבשה, כדי להתאחד באותו השם הקדוש כראוי, כדי שיוכל להתייחד ולהשפיע לשם הקדוש, הנוקבא, כראוי, בגילוי, שמה שהייתה יבשה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. וזהו, מלך אסור ברהטים.

וע"כ מי שנתקן בד' הפרשיות הללו, יש לו צלם אלקים. האדם התחתון המניח תפילין, ממשיך מזו"ן המוחין חו"ב חו"ג, הנקראים צל"ם. כי חו"ב נקראים ם' ל', חו"ג נקראים צ'. וזה צלם אלקים. כמו אלקים, הבינה, שמתייחד בה השם הקדוש, הנוקבא, כך מתייחד באדם השם הקדוש.

זכר ונקבה ברא אותם, תפילין של ראש ותפילין של יד. והכול אחד. ויברא אלקים את האדם בצלמו. המוחין חו"ב חו"ג נקראים צל"ם. ויש בהם זכר ונקבה, צל"ם דז"א וצלם דנוקבא, תפילין של ראש ותפילין של יד.

[levtov1]

כל דרגה צריך מסך כדי לעבוד כמוה https://youtu.be/o4A27ij9Rrk אחרי חלוקת השפעת הבורא מעולם #אין_סוף, באים העולמות, #אדם_קדמון, #אצילות, #בריאה, #יצירה, #עשיה, ו#העולם_הזה האחרון. וההבדל בין כל העולמות הוא במדרגות, במחסומים, בשערים, במקום הכניסה לעולם והיציאה מהעולם. כמו סדרת חדרים שנכנסים לאחד, ורק שחוצים אותו נכנסים לשני. והאור העליון שפועל מלמעלה למטה, בכל חדר וחדר, בכל עולם ועולם, עוד יותר מתאים את עצמו אלינו. אבל אין בעולמות יותר ממה שיש בעולם אין סוף, קוצו של יוד י-ה-ו-ה, אלא מדורג ומחולק להרבה סוגי הבחנות של כלים ואורות. ולכן מכנים אותם עולמות. כי כל עולם הוא פרצוף אחד, שכלול בתוכו מעשרה פרצופים, וכל פרצוף מעוד עשרה פרצופים, וכן הלאה, וכך העולם מעלים את האור מאיתנו. אבל במידה שיכולים להשוות את עצמנו עם אותו עולם, אז מגלים את האור שנמצא בתוך #העולם. כך תמיד בכניסה וביציאה ממדרגות. כל מדרגה ומדרגה לפני שנכנסים לעלות אליה, צריכים לרכוש #מסך כדי לעבוד כמוה, ורק אז פותחים אותה, ומרגישים שנמצאים בה. #עולם #אני #אדם #הרגשה #אמת #פנימיות #רוחניות #ישראל #אהבתעולם #אהבתישראל #אהבתהזולת #אישלרעהויעזורו #אחדות #שלום #שלוםבעולם #מחשבות #טוב #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור # https://www.instagram.com/p/CQttMBOhMug/?utm_medium=tumblr

[talonabraxas]

The Four Worlds 1.Atziluth [אצילות], the world of Archetypes or Emanations, the level of potentialities or "blueprints." Example: In the sperm and ovum are the possibilities for a child. 2.Briah [בריאה], the world of Creation. Example: the father and mother unite sexually and the embryo of a human being is created. 3.Yetzirah [יצירה], the world of Formation. Example: the child is formed in the womb for nine months. 4.Assiah [עשיה], the world of Action. Example: the child is born into the physical world. https://glorian.org/connect/blog/the-four-worlds?fbclid=IwAR3W1Ask-J63F7pg37o5hKZFbSwW1T7cMa-FTjpsDe0EzOx9sNNu-937Sv8

[bs-maamarim]

ששים רבוא נשמות

אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.

לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח].

וז"ע ג' זמנים לאדם.

א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר].

ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה.

ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.. ... .... ... ...

אִיתָא, "וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חָדָא אִי יִתְקְרֵב קַמֵי מָארֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא מִיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא" [למדנו, ואפילו איש אחד, אם יתקרב לפני אדונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח].

ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש"ר פ"א, ועוד) "שקול משה כנגד ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.

והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.

לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל.

וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, וְאָגָבָה יתוקנו כל נפשות דורה, וז"ע שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, (סנהדרין יא.) "ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".

ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל הדור שלה למעלתה.

וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.

ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים], צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.

וסוד העתים המתח��פים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.

לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן.

ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש.

ואמרו, (שבת סז. ב"מ קיג:) "כל ישראל בני מלכים הם". (ירושלמי הוריות ג ה) "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". וז"ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל להתגלות הקץ, וע"כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד מלך ישראל חי וקים", כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים וכו'.

וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) "מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות". והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.

וזה ענין, (סוטה מט:) "בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא [בסמוך למשיח החוצפה תתרבה]". (ישעיהו ג, ה) "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד". פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.

כי גם הַנִּקְלֶה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כלל הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה, לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו בשעה אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' שכולל הכל, (ברכות סד. ב"ב קמה:) וְהַכָּל צְרִיכִין לְמָרֵי דְּחִטֵּי [לבעל החיטים] וְכָל פְּרָט וּפְרָט חַיָּיבִין בּוֹ. והבן.

וזה שאמרו, וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חֲדָא אִי יְזַכֵּי לְמִיתַב בִּתְיוּבְתָּא שְׁלִימְתָּא מִיַּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא [ואפילו איש אחד, אם יזכה לשוב בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח], פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפ��יו, עד שיזכה בעד כל דורו.

מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.

אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל.

והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו.

[dygold332]

שערי אלומיניום מעוצבים

סילברגייט מציעה לכם מגוון רחב של פתרונות אלומיניום ✔️ התקשרו: 0723945824 ☎ דוגמאות ש�� שערי האלומיניום שלנו… בכל בית פרטי בארץ ניצבים היום בכניסה שערי אלומיניום מעוצבים. אלה הם השערים המהווים את המילה האחרונה בתחום העיצוב והשימוש בחומר הגלם אלומיניום, בו נעשה היום שימוש רחב גם בייצור שערים. אצילות החומר, הקשיחות שלו והמראה האלגנטי שלו, הם אלה שהפכו אותו לחומר המבוקש היום לא רק לשערים אלא לשימושי... להמשך קריאה על שערי אלומיניום מעוצבים, לחצו על הקישור. https://silvergate.co.il/%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d/?utm_source=dlvr.it&utm_medium=tumblr

[my-tasty-kitchen]

סטייק אבל אחרת

כרוב כמה פראות יש בפשטות, כמה אצילות, בריאות ירק כל כך פשוט אך מדהים כאשר עושים בו שימוש נכון. באתי לאישתי יום אחד ושאלתי אותה אם היא רוצה סטייק לארוחת ערב, היא אמרה “ברור, אך אני לא זוכרת שיש לנו סטייקים 🤔” אמרתי לה חכי ותראי, היא לא חשבה בעבר על ירק בצורה כזאת … בטח שלא כרוב. אז חברים יקרים כרוב הוא עולם ומלואו בעצם כל ירק, צריך לכבד אותם להעריך אותם, להכין אותם כראוי ולהינות מהשפע שהטבע מספק…

[bs-pticha]

פתיחה לחכמת הקבלה | המקום לד' העולמות אבי"ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי"ע | אות סז

וטעם הדברים הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף הנק' ת"ת, נמצא מסתיים שם הפרצוף, ואין האור יכול לעבור משם ולמטה, הרי שמקום האצילות נסתיים שם בחצי ת"ת על החזה, וכבר ידעת שסיום החדש הזה שנעשה כאן, נקרא בשם פרסא שמתחת עולם האצילות, ובאלו הספירות שהן למטה מהפרסא יש בהם ג' חלוקות. והוא מטעם, כי באמת לא היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק ב' הספירות זו"ן דגופא הנקרא נהי"מ, כי מאחר שהסיום נעשה בבינה דגופא, שהוא ת"ת, נמצאים רק הזו"ן שלמטה מת"ת שהם למטה מהסיום, ולא הת"ת, אמנם גם חצי ת"ת התחתון יצא ג"כ למטה מסיום. והטעם הוא, כי הבינה דגוף נכללת ג"כ מע"ס כח"ב זו"ן, ומתוך שהזו"ן הללו דבינה, הם שרשים של הזו"ן דגוף הכוללים שנכללו בהבינה, הם נחשבים כמוהם, וע"כ יצאו גם הזו"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"ן הכוללים. ומטעם זה נסדקה ספירת הת"ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, ומוציאה גם את הזו"ן דבינה לחוץ, שהם ב"ש הת"ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ"ז יש הפרש בין ב"ש ת"ת לבין נהי"מ, כי הב"ש ת"ת שייכים באמת לבינה דגוף, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם, רק מפני שהם שורשי הזו"ן, לכן אין הפגם גדול בהם, כי אין יציאתם מחמת עצמם, וע"כ נבדלו מהנהי"מ, ונעשו לעולם בפני עצמו, והוא הנקרא עולם הבריאה.

[dandydoodlebug]

דעת - אצילות - ספירות, דעת - אצילות - קליפות

Da’ath -Atziluth - Sephiroth, Da’ath - Atziluth -Qlipoth

[vlad-newreality]

המקובלים האמיתיים בעלי השגה רוחנית מציגים בפני האנושות שיטה יוצאת דופן לפענוח חידת הקיום. אין הם "יודעים" את התשובה בדומה לפילוסופים, ואין הם "מאמינים" בה כאנשי הדת. המקובלים הם אלה שהשיגו את מטרת הבריאה, נמצאים בה בכל החושים שלהם, חיים אותה, וביכולתם להסביר לאנושות כולה מהי אותה מטרה וכיצד ניתן להגיע אליה. לדברי��ם, מטרת הבריאה היא להביא את האדם למצב שבו ירגיש את עצמו חי חיים נצחיים, שלווים ושלמים, ללא כל הגבלה וללא עצב. המקובלים האמיתיים מסבירים לנו איך להגיע למצב הזה ואף מוליכים אותנו אליו. המקובלים נמצאים במצב ההתפתחות הסופי שאליו צריכה להגיע כל האנושות, בעודם נמצאים בעולם הזה. המקובלים מובילים את האנושות ממצב שבו נמצאים הם, לחיים תכליתיים בממד אחר. בזכותם, האנושות מסוגלת לדעת דבר-מה על העתיד הצפוי לה. בכוונה תחילה הציב הטבע את האדם במצב ההפוך ממצבו הסופי. חייבת להתגלות בו השתוקקות למצב הסופי והוטלה עליו המשימה לגלות את האמצעים שבעזרתם ניתן להגיע למצב הזה. המקובלים מגלים לאדם את מטרת הקיום, את האמצעים להשגתה ולמימושה, ואת העובדה שהמימוש תלוי רק באדם. מאותו רגע שבו האדם מקבל את הידיעה הזאת, עליו להתמסר ולממש אותה, כי בשביל זה נברא האדם. * כל אדם לא נברא, אלא להשגת נשמה שלימה ומאירה מהבורא, ראויה לדביקות תמידית ונצחית. (בעל הסולם, "אצילות הנשמה")

[hakdamat-sefer-hazohar]

מנעולא ומפתחא

.41 רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי חייא לרבי יוסי, מה שאתם אומרים ברא שית, שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים, רק ו"ק דבינה, משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. והאחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים.

ביאור הדברים. תורה, ז"א. ששת ימים עליונים, ו"ק דבינה, העליונים מז"א. ואומר, שע"כ נרמז במילה בראשית בר"א שי"ת, כי בראשית מורה על הבינה, שחזרה להיות חכמה, כדי להשפיע לז"א. ומתוך שז"א אינו מקבל ממנה ג"ר דחכמה, אלא ו"ק דחכמה בלבד, ע"כ מרומזות בחכמה זו שבבראשית, האותיות בר"א שי"ת, להורות שאין לז"א ממנה אלא ו"ק דחכמה בלבד. אבל האחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים, כי ג"ר של החכמה נשארות סתומות לז"א, ואינו משיג אותן.

כי נודע, שעתיק נתקן בצ"ב, שהעלה ה"ת לנ"ע שלו, כדי להאציל לפרצוף א"א. ולכן נחלק הכתר לשני חצאים, שגלגלתא ועיניים (גו"ע) נשארו בנוקבא דעתיק, ומחצית הכתר התחתון, אח"פ, נתקן לפרצוף א"א.

ונבחן, שה"ת משמשת בנ"ע בעתיק, ויה"ו באח"פ, שהן א"א. כי ה"ת דהוי"ה חסרה בא"א, וע"כ אין בא"א אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד דא"א משלימה אותו לע"ס. והמלכות נגנזה בנ"ע דעתיק. ומהם נחתמו כל פרצופי האצילות.

וכל הפרצופים נחלקו בעצמם לב' חצאים, שגו"ע לחוד ואח"פ לחוד. כי הבינה נחלקה לב' פרצופים, שגו"ע שבה נתקנו לאו"א עילאין, ואח"פ שבה לישסו"ת. ונמצאת ה"ת בנ"ע דאו"א, ויה"ו בחוסר ה"ת בישסו"ת. והם חסרים מלכות, כי המלכות שלהם נשארה בנ"ע דאו"א עילאין, כמו בעתיק וא"א.

וכן בזו"ן נתקנו ��ו"ע לזו"ן הגדולים, ואח"פ בזו"ן הקטנים. והמלכות נשארה בנ"ע דזו"ן הגדולים, וזו"ן הקטנים אין להם אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד משלימה למלכות שלהם, כמו בעתיק וא"א.

הרי, כמו שנחלק הכתר לב' חצאים, ג"ר וז"ת, כך נחלקה גם הבינה וגם הזו"ן, שה"ת נשארה בג"ר של כל אחד, ובז"ת אין שם אלא רק יה"ו בחוסר ה"ת, רק עטרת יסוד דמלכות המשלימה אותם במקום מלכות.

ולפיכך, נשארה מחציתה העליונה של כל מדרגה בבחינת לא נודע. כמו פרצוף עתיק, שה"ת אינה חוזרת ויורדת מנ"ע שלהם גם בגדלות. כי הגם שבגדלות הם מחזירים אליהם אח"פ דכלים החסרים להם, אמנם אינם ממשיכים ג"ר דאורות, כי ה"ת גנוזה בהם, שעליה היה צ"א, שלא לקבל חכמה. ולכן נשארים תמיד באור חסדים, אוירא דכיא. אלא רק מחציתה התחתונה של כל מדרגה, ממשיכה לעת גדלות את ג"ר דאורות, שזה הי' היוצאת מאויר שלהם וחזרו להיות אור חכמה וג"ר.

ומכוח זה נבחן, שכל פרצופי ג"ר, הנמשכים בחמישה פרצופי אצילות, הם רק בחינת ו"ק דחכמה, ונשארים חסרים ג"ר דחכמה. והוא משום, שג"ר של כל פרצוף אינן מקבלות חכמה, אלא ו"ק של כל פרצוף. ולכן אין באלו המוחין אלא ו"ק דחכמה.

ונאמר, שששת ימים עליונים משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. שאין לז"א ממוחין עילאין, אלא ששת ימים, ו"ק דמוחין. אבל האחרים, הג"ר דבינה, הם סתומים. ג"ר דמוחין הן נעלמות, שאפילו בפרצופים העליונים ממנו הן נעלמות, כי אין מוחין, אלא לו"ק של הפרצופים העליונים.

.42 אבל במאמר בראשית נאמר, שאותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה במֵעיו, בבינה, של נסתר אחד, נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה, נקודת המלכות דצ"א, שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א מחוץ לראש שלו. אותה החקיקה שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מַפתח אחד. ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח.

ביאור הדברים. הסתום הקדוש, א"א, הנקרא חו"ס קדישא, חקק חקיקה של חיסרון אח"פ דכלים. במעיו, בבינה, של נסתר אחד, בפנימיות הנוקבא דעתיק. נקוד, פירושו, תיקון המסך לזיווג. בנקודה הנעוצה, בעיגול, במלכות דצ"א, הנקודה האמצעית, שעליה היה צ"א.

וזהו להבדיל מהמסך המתוקן עם עטרת יסוד, כנהוג בו"ק של כל הפרצופים. כי מסך של עטרת יסוד נקרא נקודת היישוב, ולא בשם נקודה אמצעית. כי א"א נחקק ונחסר מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו, נוקבא דעתיק, שמתוקנת בה"ת בנ"ע שלה.

ואותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. מפתחא, מפתח, מלכות של עטרת יסוד, המתוקנת בכל ו"ק של פרצופי אצילות. כי בפרצופי ו"ק יוצאת י' מאויר שלהם ונעשים אור, שהמסך יורד מנ"ע שלהם לפֶה, ומחזירים ��ח"פ למדרגה.

ואז, אחר שיש להם אח"פ דכלים, קונים גם ג"ר דאורות. וע"כ נבחן המסך שבנ"ע בשם מפתחא, כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר, בעת שהוא בנ"ע. ופותח אותו בחזרה עם אורות דג"ר, בעת ירידתו בחזרה למקומו לפה. ומטעם זה מכונה פתח עיניים.

ונאמר, שנסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. כי אע"פ שעתיק עצמו נחקק בה"ת, מ"מ החקיקה שנחקקה בא"א מכוח עתיק, אינה דומה לחקיקה דעתיק עצמו. כי א"א נחקק ע"י מפתחא, עטרת יסוד, חסר מלכות.

ונמצא, שבנ"ע דא"א שולטת רק עטרת יסוד ולא ה"ת. ולפיכך אוירא דא"א נודַע, להיותו מתוקן במפתחא. משא"כ אוירא דעתיק לא נודע, כי המלכות דנקודה אמצעית בו, שאינה ממשיכה בו ג"ר. ולא קשה, שאומרים כאן, שיש בא"א גו"ע, ולעיל נאמר שיש בו רק אח"פ, מחצית הכתר התחתון. כי כלפי עתיק יש לו רק אח"פ, אמנם כלפי עצמו הוא גו"ע וחסר אח"פ.

ונאמר, שאותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. כי א"א האציל לאו"א עילאין, וחקק גם לאו"א בחיסרון ג"ר דאורות ואח"פ דכלים. והם ההיכל, שבו נגנזו כל האורות דג"ר, ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. וא"א המשיך גם ה"ת דעתיק להיכל זה, וגם בחינת עצמו, שהוא המפתחא.

ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח. היכל, בינה, שהיא היכל לחכמה, שבה ג"ר וו"ק. שבג"ר שלה שולטת ה"ת, ובו"ק שלה שולט המפתחא, עטרת היסוד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, גם ה"ת מעתיק, מ"מ עיקר הכול באותו המפתח, בעטרת יסוד. כי ו"ק דבינה, ישסו"ת, רק בהם נבחן ההסתר, ו"ק מחוסרי ראש דג"ר. משא"כ בג"ר דבינה, או"א, ששם ה"ת בנ"ע, שם אינו חסר ג"ר, כי החסדים של או"א עילאין חשובים כמו חכמה וג"ר.

ואע"פ שהסגירה והפתיחה נעשים ע"י ה"ת שבנ"ע, שבהיותה עולה לנ"ע היא סוגרת המוחין דג"ר, כי אז נשאר הפרצוף בחיסרון של אח"פ דכלים וג"ר דאורות. ובהיותה יורדת מנ"ע לפה, פותחת המוחין דג"ר, שיאירו בפרצוף. כי אז מחזירה האח"פ דכלים וג"ר דאורות לפרצוף. הרי שרק ה"ת עצמה היא הפותחת והסוגרת.

עכ"ז כיוון שפתיחת מוחין אינם בג"ר אלא רק בז"ת, שבהן אינה שולטת ה"ת אלא עטרת היסוד, המפתחא, וג"ר של כל מדרגה, שבהן שולטת ה"ת, נשארות תמיד באוויר שלא נודע. לפיכך מיוחסות הסגירה והפתיחה למפתחא, ולא לה"ת.

.43 באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים, כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום.

פירוש. כי יש ג' מיני ג"ר: ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. ובכל אחת מאלו ג' מיני ג"ר, יש פרטים לאין קץ. ע"כ נאמר, אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. ובעת שה"ת שוכנת בנ"ע, נמצאות כל אלו המדרגות בהסתר ובלתי נודעות.

ויש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. שערים הם בית קיבול לאורות. ויש בהם ב' בחינות:

א. כשהם עוד בסתימה, שסגורים, סתומים ואינם מקבלים כלום,

ב. כשהם פתוחים ומקבלים האורות מהעליון.

בעת ששערי ההיכל הם בסתימה, הם במספר חמישים. אבל מבחינת פתיחת השערים, אינם אלא ארבעים ותשע. מספר חמישים הוא, כי ע"ס בעיקר רק חמש ספירות, כח"ב תו"מ, אלא הת"ת כוללת ו"ק, והן עשר. ולפיכך כשכל אחת בחמש ספירות כוללת עשר, הן חמישים.

ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים. כי הסגירה והפתיחה אינן נעשות בה"ת, אלא רק במפתחא, עטרת יסוד. ונמצא, שחקיקה, כלומר, החקיקות הראויות לקבלה, לא נעשו בכל חמש ספירות כח"ב תו"מ, אלא רק בד"ס כח"ב ת"ת, ולא במלכות. וד"פ עשר הם ארבעים. אמנם גם המלכות כוללת ע"ס כח"ב תו"מ. ונמצא, שגם היא יכולה לקבל מהמפתחא לט"ר שלה, עד עטרת יסוד שלה. לכן יש כאן חקיקה לארבעים ותשע ספירות: ארבעים מד"ס כח"ב ת"ת, שכל אחת מהן כלולה מעשר. וט"ר מהמלכות, שכוללת עשר. ונמצא, שאינו חסר, אלא המלכות דמלכות.

לכן נאמר, שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. המלכות דמלכות, שער הנו"ן (50), עצם ה"ת, היורדת מעיניים לפה בעת גדלות. ואע"פ שה"ת יורדת מנ"ע דאו"א עילאין לפה, ואח"פ שלהם עם ישסו"ת, המלבישים עליהם, מתחברים למדרגת או"א לפרצוף אחד, שאז נמשכים בהם ג"ר דאורות, עכ"ז אין או"א מקבלים כלום מהאורות דג"ר, ונשארים באוירא דכיא, ודומים כמו שה"ת עוד לא ירדה כלל מנ"ע שלהם.

לפי זה נמצא, כי ביחס ג"ר דבינה, שהן או"א עילאין, לא ידוע אם ה"ת עוד עומדת בנ"ע שלהם למעלה. שהרי עדיין נמצאים באור חסדים לבד, כמקודם לכן. או שה"ת ירדה מנ"ע אל מקום הפה, שהרי העלו לכלים דאח"פ שלהם עם ישסו"ת ומשפיעים המוחין דג"ר דאורות אל ישסו"ת, נמצא בה��רח שה"ת ירדה למטה לפה. באופן, שאם אנו מסתכלים ביחס או"א עילאין, נדמה לנו שה"ת בנ"ע. ואם אנו מסתכלים ביחס ישסו"ת, רואים אנו אותה למטה בפה.

ונאמר, שער אחד אין לו צד, שהוא מלכות דמלכות, עצם ה"ת. אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה. כי ביחס או"א היא למעלה, וביחס ישסו"ת היא למטה. ומשום זה נשאר שער ההוא סתום.

ונמצא משום זה, שמלכות דמלכות לא נפתחה כלל, והיא סתומה כמזמן הקטנות, כמטרם ירידתה לפה. כי פתיחת השערים נעשתה רק בישסו"ת, שבהם חסרה ה"ת, ועטרת היסוד משמשת בהם במקומה. אבל באו"א עילאין, שבהם משמשת ה"ת, הם נשארו סתומים מג"ר, כמקודם לכן.

ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. ותשכיל אמנם, כי אע"פ ששער הנו"ן הוא המלכות דמלכות, הנה זהו רק ביחס לכלים. אמנם ביחס לאורות, הוא נבחן לג"ר של המוחין, שהרי מחמתו נשארו או"א עילאין באור חסדים בלי ג"ר. וכן כל העליונים.

הרי שסתימת שער הנו"ן, גורמת חיסרון של ג"ר דמוחין מכל המדרגות, ואין בהן אלא רק ו"ק דמוחין. ולומדים, שחמישים שערי בינה כולם ניתנו למשה, חסר אחד. והוא חיסרון של ג"ר דמוחין. כי ג"ר דמוחין אלו לא יאירו בעולמות, אלא רק בגמה"ת.

.44 בתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד, להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל זה כתוב, בראשית ברא אלקים.

בראשית, זהו המפתח, שהכול סתום בו, והוא הסוגר והפותח. ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום היא מילה סתומה, שמוֹרה, שהמפתח סוגר ואינו פותח.

ביאור הדברים. ה"ת שבנ"ע נקראת מנעולא, בהיותה נועלת את האורות דג"ר, שאינם יכולים להאיר בפרצוף, כל עוד שהיא עומדת למעלה בנ"ע.

ובתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד. היסוד שבה"ת, בשער המ"ט דכלים. כי עצם ה"ת, מלכות דמלכות, הוא שער הנו"ן, ויסוד דמלכות הוא שער מ"ט, להכניס בו אותו המפתח. כי ביסוד של ה"ת נכנס המפתחא, עטרת היסוד של המוחין, המוריד ה"ת מנ"ע לפה, ונפתח הפרצוף באורות דג"ר. וע"כ נקרא עטרת היסוד בשם מפתחא.

ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. המפתחא הוא עטרת היסוד של המוחין, והוא נכנס בבחינה שכנגדו שבה"ת, ביסוד דמלכות, המנעולא, שהיא ה"ת, אינו נרשם לגנוז ולנעול את ג"ר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, השולט בז"ת דבינה, ישסו"ת. אבל לא בעצמו, בה"ת השולטת בג"ר דבינה, או"א עילאין, הנחשבים תמיד לג"ר גמורות. וכמו כן המנעולא, אינו נרשם להיפתח, אלא ביסוד דמוחין.

ובזה נמצא, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ידיעה, פירושו המשכת מוחין. כי לא נמשכו המוחין, אלא במפתחא, בז"ת דבינה, ששם משמשת המפתחא עטרת יסוד. אבל במקום או"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, ששם אינה משמשת המפתחא, אלא ה"ת עצמה, שם נשארו בבחינת לא נודע.

והתבאר, שאע"פ שעצם ה"ת אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה, עכ"ז מספיק להיות ידוע בשביל ישסו"ת. כי נפתח על ידה במוחין דג"ר. כי אין בישסו"ת אלא רק יה"ו בחוסר מלכות. ועטרת יסוד משמשת בו למסך במקום המלכות. וגם המוחין, המורידים את ה"ת מנ"ע לפה, משמשים ג"כ רק במסך דעטרת יסוד. כי בה"ת לא הייתה כלל סגירה וחיסרון של ג"ר, שתהיה צריכה להיפתח. שהרי היא משמשת באו"א, שהם תמיד בבחינת ג"ר.

ולפי שכל ההסתר והסגירה לא היו אלא בעטרת יסוד, המשמשת בישסו"ת, נמצא, שעטרת היסוד דמוחין היא לבדה המפתחא, להוריד ה"ת מהעיניים לפה. כלומר, רק בכלים הדקים, הנעשים בכוח המסך דעטרת יסוד כמוהם. וזה שמסיק, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. כלומר, שאין המוחין מגיעים, אלא לכלים דישסו"ת, היוצאים מבחינת המפתחא, עטרת יסוד. ולא לאו"א, בחינת ה"ת, מלכות דמלכות ועצם המנעולא.

המילה בראשית, שהיא החכמה, כוללת בתוכה רק מפתחא, רק עטרת יסוד, שער מ"ט דכלים, ואינה כוללת את שער הנו"ן דכלים, מלכות דמלכות. לכן בראשית, זהו מפתח, שהכול סתום בו. שעימו נעשה הסתימה של הכול בקטנות. והוא סוגר ופותח. סוגר כל המוחין בקטנות בה"ת בעיניים, ופותח אותם בגדלות להוריד ה"ת מנ"ע לפה.

וההבדל הוא, שע"כ אין פתיחת החכמה הרמוזה במילה בראשית, אלא לו"ק של המדרגות, שהן הכלים של אותו המפתח. אבל לג"ר של הפרצופים אין המוחין של בראשית מאירים. כי הכלים שלהן אינם ממפתחא אלא מה"ת.

ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כי ג"ר של המוחין חסרות בו, ואינו פותח אלא ז"ת של המוחין, שכל אחת מז"ת אין בה אלא ו"ק, והן שבע פעמים ו"ק. ונמצא, המפתחא, ספירה השביעית, עטרת יסוד, כולל בתוכו רק שישה שערים. שישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. ומורה בזה, שאינו ממשיך אלא ו"ק דמוחין.

ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום שהוא, היא מילה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. כלומר, בראשית מורה על חכמה, שהיא מילה גלויה.

אבל כשנאמר, בראשית ברא, המשמעות היא, שהחכמה נעלמה ונסתמה. ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה, משום שכתובה אחריה המילה ברא. ובכל מקום, ברא, מילה סתומה. הרי, שבראשית ברא, פירושו, שהחכמה נסתמה. ונמצא, כי המשמעות היא, סוגר ולא פותח, שהחכמה נסגרה, ועוד לא נפתחה.

[levtov1]

עולמות עליונים 33: צורה מפורטת של ד' בחינות דאור ישר (הקישור לצפייה בקליפ בסטורי) בהשגת הבורא צריכים לעבור שלבי הסתרה, שמגלים כמה שונים מהבורא, וכמה יכולים להתקרב אליו. אבל שניהם אותו דבר, כי כנגד מידת ההסתרה מרגישים את מידת הגילוי שיכולה להיות. כלומר, כל מדרגות ההתקרבות לבורא, זה אותן ד' בחינות דאור ישר, רק בצורה יותר מפורטת. מדרגות העלמה שכנגד זה יהיה הגילוי, ולכן הם נקראים 'עולמות', מהמילה 'העלמה'. ד' עולמות שהם המרחק בין הרצון לקבל שלנו והרצון להשפיע של הבורא. סולם מדרגות של חזרה לאותן ד' בחינות דאור ישר. עולם אדם קדמון הוא הכתר, ויתר ארבעת העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, זה הסתרות שהבורא מסתיר את עצמו. ואנחנו צריכים מלמטה למעלה לעלות בהדרגה בעולמות ולהתקרב ולגלות אותו, על ידי השתוות הצורה עם התכונה שלו להשפיע. אבל הרצון להשפיע הוא תכונה של הבורא, והנבראים יש להם רק רצון לקבל שלא משתנה, לכן הם רוכשים עליו כוונה על מנת להשפיע, וכך נעשים דומים לבורא. סדר הפעולות האלה של להידמות בהדרגה למשפיע נקראות 'מדרגות'. קודם מרגישים הסתרה, חוסר גילוי, ואז כל פעם מתעלים מעל דרגת חי לדרגת ��דבר, לדרגת אדם, דומה לבורא. #מערכתהעולמותה #מבנההעולמותהעליונים #מערכתהשמיים #מבנההמציאות #אורוכלי #אור #רצון #רוחניות #תכלית #מציאות #חיים #התפתחות #תכליתבריאה #חכמתהקבלה #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #ישר_אל #תפקידעםישראל #משפחה #נשים #ילדים #חינוך #חכמתהחיבור #חיבור #ואהבתלרעךכמוך #העתיד #אהבתישראל #אהבתעולם #אהבה https://www.instagram.com/p/CXZfAZLAuRM/?utm_medium=tumblr

[kabbalah101us]

דרגות הסולם - אצילות היא השגחה פרטית

דרגות הסולם – אצילות היא השגחה פרטית

#רבי #ברוך #שלום #הלוי #אשלג דרגות הסולם – אצילות היא השגחה פרטית