#נועם ברוך

[the-catboy-minyan]

ברוך הבא למבשלים עם נועם!

והיום: שילוב מקולל בין בורקס לסמבוסק שנוצר מבצק ג'חנון (במילוי פטריות/תרד)

נשבע שיצא לי טעים 💀

(אגב בתמונה יש מזלג כי אכלתי על הצלחת הזאת מקושקשת קודם, אני לא פסיכופת, לא אכלתי את הסמבוסק עם מזלג, אל תהרגו אותי)

המתכון (ל12 זוועות):

לבצק:

2 כוסות קמח חיטה/כוסמין (בתמונה עשיתי חצי חצי בין כוסמין לבן לחיטה לבנה, פעמים הבאות אעשה עם כוסמין מלא)

1/4 כוס שמן זית

140 מ"ל מים פושרים

כפית מלח

קצת חמאה פושרת בקערה

משטח עבודה נקי (שיש כאילו)

למילוי:

חפשו באינטרנט מילויי בורקס/סמבוסק, מה שהכנתי יצא זוועה אני לא משתף את זה 💀

תחממו את התנור מראש ל190°c.

שימו את הקמח בקערה, תעשו גומה כזה באמצע ותשפכו לבפנים את השמן והמלח, ותתחילו לערבב עם יד אחת, עם היד השנייה תשפכו לאט לאט את המים. תערבבו עד שיוצאת לכם תערובת אחידה טיפה דביקה ולא נשאר קמח בקצוות של הקערה. אני ממליץ להשאיר כוס עם טיפה קמח בצד למקרה שזה יוצא דביק מידי וצריך להוסיף.

תצפו את זה ותנו לזה לנוח 15 דקות, אחרי רבע שעה תלושו את זה עוד פעם לכמה דקות ותנו לזה לנוח שעה.

במהלך השעה הזאת אפשר לעבוד על המילויים לזוועות, הנה תמונה של המילוי פטריות והמילוי תרד שהכנתי (קחו בחשבון שזה מלא פטריות והכנתי שישאר לי אקסטרה, וגם נשפך לי מלא בזיליקום כי אני ��מבל 💀)

לאחר שעה תחלקו את זה ל12 כדורים (אפשר אפילו יותר אם אתם רוצים לעשות אותם קטנים), ותנו לזה לנוח מכוסה לעוד 15 דקות. תוודאו שיש לכם מגש יותר גדול משלי כי הכדורים המזדיינים האלה יצאו אח''כ מזה גדולים.

אחרי 15 דקות, תשמנו את השיש עם קצת חמאה, תניחו עליו את הכדור, ותמתחו אותו שיהיה עיגול שטוח (לא מתוח מידי, הוא צריך להיות קצת עבה שהמילוי ישאר בתוכו)

תקחו כף של מילוי לבחירתכם ותניחו על חצי מהעיגול, תוודאו שיש טיפה רווח בקצוות.

קפלו את הבצק לחצי, תוודאו שאתם צובטים טוב טוב את הקצוות, אני ווידאתי את זה ועדיין חצי מהסמבורקסים האלה נפתחו לי. הבצק הזה לא אוהב להידבק לעצמו כי זה בצק ג'חנון שנועד שיהיו לו שכבות.

אחרי שסיימתם אפשר להבריש עליהם עם ביצה ולשפוך חצי דלי של שומשום עד שלא רואים בצק (חשוב מאוד!). אני לא שמתי ביצה והשומשום לא נדבק, למרות שחשבתי על זה, ואמרתי לעצמי על כל גרגיר "למה לא שמת ביצה. למה לא שמת ביצה." :)

תדחפו לתנור ל20 דקות או עד שמזהיב, בכל תנור זה כנראה יהיה אחרת אינלי שמץ.

אני שמתי 20 דקות וזה לא הזהיב, אז הוספתי עוד 10 דקות וזה טיפה התחיל להישרף, איזה יופי!

הנה שוב התמונה המוכנה, הבצק כל כך פאקינג טוב אני ממש לא ציפיתי לזה, אני טיפה מתחרט שלא נתתי לו להיות עבה יותר אפילו. נראלי פעם הבאה אני אנסה לחקות יותר בורקסים מאשר סמבוסק כדי שיהיה יותר קראנצ'י. תבלו!

אל תשכחו אח''כ לנקות את כל הכלים, כי יש הרבה.

[vardhanlezuz]

[במסורת הרפואית של המאה ה-18]....המחלה מציגה את עצמה לצופה כסימפטומים וסימנים. אלו נבדלים מאלו בערכם הסמנטי וכן במורפולוגיה שלהם. הסימפטום – ומכאן מעמד הבכורה שלו – הוא הצורה שבה מופיעה המחלה: מכל הנראה לעין הסימפטום הוא הקרוב ביותר למהות; הוא התעתוק הראשון של טבעה הבלתי נגיש של המחלה. שיעולים, חום, כאב בצד וקשיי נשימה אינם דלקת הצדר [קרום הריאות] עצמה – זו לעולם אינה מתגלה לחושים הואיל ו"דרכה היחידה להיחשף היא בהסקת דבר מתוך דבר" – אך הם מהווים את ה"סימפטום המהותי" שלה, ומאחר שהם מאפשרים לציין מצב פתולוגי (כמצב המנוגד לבריאות), מהות חולנית (השונה מדלקת ריאות, למשל) וסיבה מיידית (תפליט של ליחה). הסימפטומים מאפשרים לצורה הבלתי משתנה של המחלה – צורה מוצנעת משהו, נראית ובלתי נראית – להשתקף.

הסימן מבשר: סימן פרוגנוסטי – על מה שעומד לקרות;  אנמנסטי – על מה שקרה; דיאגנוסטי – על מה שמתרחש כעת. בינו ובין המחלה שורר מרחק שלם שאין הוא יכול לדלג מעליו בלי להדגישו, לפי שהוא – הסימן – נחשף בעקיפין ולעיתים קרובות בהפתעה. הוא אינו מאפשר להכיר; לכל היותר הוא יכול להיות בסיס לטיוטה של אותה ההכרה. הכרה המגששת את דרכה בממדי הנסתר:    הדופק מסגיר את כוחו הבלתי נראה של מחזור הדם ואת הקצב שלו; הסימן גם מסיר את הלוט   מעל הזמן; הכחלת הציפורניים היא אות לא אכזב למוות ואילו ההתקפים של היום הרביעי בקדחות מעיים נושאים עמם הבטחה לריפוי. הסימן מצביע, מבעד לבלתי נראה, על הרחוק יותר, על מה שמתחת, על המאוחר יותר. הסימן נוגע לתוצאה, לחיים ולמוות, לזמן, ולא לאותה אמת קבועה, לאותה אמת מסוימת ונסתרת, שהסימפטומים מקימים לתחייה בשקיפותם כתופעות.

כך תעתקה המאה ה-18 את המציאות הכפולה, הטבעית, והדרמטית של המחלה; כך יסדה את האמת של הכרה מסוימת ואת האפשרות לפרקטיקה. מבנה מוצלח ושליו שנוצר בו איזון בין המערכת טבע-מחלה, מערכת בעלת צורות נראות הנטועות בתוך הבלתי נראה, ובין המערכת זמן-תוצאה, המטרימה את הבלתי נראה באמצעות קביעה של סימני ייחוס נראים.

שתי מערכות אלה עומדות כל אחת בפני עצמה; ההבדל ביניהן היא עובדת טבע שהתפיסה הרפואית מתארגנת לפיה אך אינה מכוננת אותה. [הולדת הקליניקה/מישל פוקו פרק 6 סימנים ומקרים הוצאת רסלינג תרגום: נועם ברוך, יועץ ד"ר דני פילק ארכיאולוגיה של המבט הרפואי] #חסינותהקליניקה פרק א

PHILOSOPHY - Michel Foucault

[maccabihaifafc]

‏‎אנחנו זוכרים את אוהד הקבוצה, נועם עציוני ז"ל. נועם עציוני בן עליזה ואבישי ז״ל נולד ביום כ׳ בתשרי תשל״ז (14.10.1976) במושב מגדים הסמוך חיפה. במהלך שנות בית הספר היסודי והחטיבה עד כיתה י׳ הקדיש נועם זמן רב לאימוני הכדורגל במסגרת מכבי חיפה, הוא נסע מספר פעמים בשבוע לחיפה, בתחילה כדי ללמוד בבית הספר של הקבוצה ולאחר מכן לשחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה, נועם היה השוער, ותמיד היה אוהד מסור של הקבוצה. גם על המגרש הוא לא היה אחד שמוותר, אלא אם היו לו מטרות חשובות יותר. עד גיל 16 הוא התחרה עם ניר דוידוביץ’ על אפודת השוער הראשון בקבוצות שבהן הם שיחקו במחלקת הנוער. לא פעם הוא הצהיר לבני משפחתו שהכדורגל עבורו הוא סוג של שאיפה. הוא התאמן תחת מאמן השוערים חיים לוין, השקיע בעבודה קשה ולא פספס שום אימון. לא תמיד היה לו קל, אבל הוא המשיך לעבוד ולהזיע, ואהב את המשחק. "הוא היה בחור נהדר", אמר דוידוביץ'. "יש לנו הרבה תמונות ביחד. הוא היה מאוד רציני באימונים ונתן את כל מה שהוא היה יכול. עברו המון שנים מאז, אבל כל פעם כשאנחנו מגיעים ליום הזיכרון אני ישר נזכר בו. היה לי מאוד עצוב באותו היום שבו שמעתי על מה שקרה. בכלל, עצוב לי על כל חלל שנפל, אבל במיוחד כשאתה מכיר את המשפחה ואת מי שנהרג אז לא קל להתמודד עם הדברים האלה". “הוא היה יכול להיות שוער מצוין”, אמר חיים לוין, שזוכר את הילד שגידל גם כיום. וככזה, נועם גם לקח החלטות אמיצות. הוא כאמור מאוד אהב את המשחק, עד שהגיעו מחשבות אחרות שהפכו את הכדורגל להיות בעל חשיבות נמוכה יותר בסדר העדיפויות שלו. דוידוביץ’ המשיך לקריירה מפוארת, בעוד שעציוני עזב את הקבוצה והחליט להתמסר ללימודים. “אחת מהסיבות שנועם עזב את מכבי חיפה זה בגלל שרצה ללכת לעשות לבגרויות וללמוד הנדסת תעשייה וניהול. הוא רצה להשקיע יותר בלימודים”, סיפר אחיו שגב. ביולי 1995 החל נועם את שרותו הצבאי ב״עורב נח״ל״, לאחר שלושה חודשים נשלח נועם לקורס חובשים ולאחר מכן חזר לצוות שלו כחובש. למרות שסבל משברי הליכה לא התלונן, והשתדל להמשיך לעזור לחבריו, ולא ליפו�� עליהם כנטל. בערב של יום כ״ח בשבט תשנ״ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב, שבעים ושלושה הלוחמים שעשו את דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו, וביניהם נועם שהיה בן עשרים וחצי שנה בנופלו. כתב מפקד היחידה בה שירת נועם: ״נועם היה לוחם מעולה בכל רמ״ח אבריו. חובש מסור ומקצועי ביותר, העניק לחבריו שקט וביטחון. נועם הרשים במיוחד בדבקותו במשימה וברצון להשיג יעדים שהציב לעצמו״. יהיה זכרו ברוך!‎‏ https://www.instagram.com/p/CNotnbfLG1U/?igshid=hmq7lkzsn4t7

[livesinau]

אז מה היה לי בשבועיים האחרונים (15 - 26.9)?

- אימצתי תרגילים לגב

- גשם בצפון

- נועם פרשו מהבחירות (ברוך שפטרנו)

- התחלתי לצפות בגיימפליי של פרסונה הראשון (לא וואו למען האמת, אבל זה רק כדי להבין את המטריה של פרסונה)

- בחירות מועד ב׳ )ואף אחד לא יודע אם תהיה ממשלה 100% או לא)

- התחלתי לראות ריק ומורטי

- לינוי אשרם זוכה במדליות בבאקו (היא עוד תביא לנו כבוד באולימפיאדה. מארק מיי וורדס.)

- מו״מ לממשלת אחדות

- הפאה של הטודורקית יאה לדרך

- כרמל מעודה נכנסת למעצר בית

- השמלה של טאטסומקי יצאה לדרך

- יש איוונט לאייקון

- דמי לובאטו בארץ

- דוד גרינהולץ :(

- סיימתי עונה ראשונה של מוב פסיכו 100 (ולמען האמת לא אראה את השנייה כי הרגשתי שאני עולה על רכבת הרים לא נעימה במיוחד במהלך הצפייה במוב. סורי)

- נסעתי לאחל לסבתא שלי שנה טובה

- שנות ה-80 הולכת לקולנוע

- גרטה טונברג (בילבי המודרנית בשבילכם)

- הצטננתי 

- אמזון השיקה שילוח מקומי

- טקס האמי

- מייק מנדל (המפיק של ריק ומורטי) :(

- מיכל נגרין נסגרת (עם מחירים מופקעים על ברזל מסכן לא פלא)

- סיגריות אלקטרוניות ייאסרו לשיווק בארץ

- סימונה מורי שוחררה ממעצר

- יוסף דוד בקר :(

- פיגוע ליד מודיעין

- ביבי מנסה להרכיב ממשלה

- שבוס יוצא לדרך בראשון לציון

- ישראלי נעדר בסיני :(

- עצרת האו״ם

- סלין דיון מגיעה סופית לארץ

- ז׳אק שיראק נפטר

- יואב גלנט התעלף

- האחיות פרימו זכו במדליות זהב באליפות ישראל

- ההפגעה נגד הפגיעה באקלים

- זיהום נפט בברזיל

ובהזדמנות זו, היקום המקביל מאחל שנה טובה לכולם ומקווים שתספיקו לנוח היטב במהלך החג!

[vardhanlezuz]

בידודוש פאר אקסלנס, צלילה לקרומים דמיוניים של חלבון השפה. "ביחס לרפואת המינים, היה למושגים "קונסטיטוציה" [ברפואה יוונית-מערבית קונסטיטוציה מוגדרת על פי הלחות הדומיננטית, ברפואה הסינית מוגדרת הקונסטיטוציה על פי האלמנט הדומיננטי]  "מחלה אנדמית" ו"אפידמיה", גורל ייחודי במאה ה-18". יש לחזור לסידנהם ולכפל המשמעות הטעון במה שלימד אותנו: מי שהיה חלוץ החשיבה המסווגת הגדיר בה בעת גם את מה שהיתה יכולה להיות תודעה היסטורית וגיאוגרפית של המחלה. ה"קונסטיטוציה" של סידנהם אינה טבע אוטונומי, אלא קומפלקס – שכמוהו כקשר הארעי – של מכלול מאורעות טבעיים: איכויות הקרקע, אזורי אקלים, גשם, יובש, מוקדים של מגפה, בצורות; במקרים שבהם כל אלו אינם מסבירים את התופעות הנצפות אין להידרש לתכונותיו של מין ברור בבוסתן המחלות, אלא לגרעין נסתר וכמוס באדמה...לקונסטיטוציות כמעט שאין סימפטומים משל עצמן: הו מוגדרות על ידי התעקת מיקומם של דגשים, על ידי התקבצויות בלתי צפויות של סימנים ועל ידי תופעות חריפות יותר או עדינות יותר – במקום אחד תהיינה הקדחות אלימות ויבשות, במקום אחר יהיו הנזלת והתפליטים הנסיובים תכופים יותר; בקיץ חם וארוך בצקות הקרביים מרובות מבדרך כלל ועיקשות יותר. כך בלונדון, מיולי עד ספטמבר 1661...... לא כל קונסטיטוציה היא אפידמיה; אך האפידמיה היא קונסטיטוציה בעלת גרעין צפוף יותר, בעלת תופעות קבועות והומוגניות יותר. רבות התווכחו בשאלה אם רופאי המאה ה-18 עמדו על טבען המדבק ואם ביקשו לברר את טיבו של הסוכן המפיץ אותן... [הולדת הקליניקה/מישל פוקו פרק 2: תודעה פוליטית; רסלינג, תרגום: נועם ברוך, עריכה: ד"ר דני פילק] שפת המסכים, ראש אחד הרבה מסכים מתעכלים לפי תולעת שכזה צמוד לגוף לכסא הכי רדיקלי שיש כאילו את רדיקלית אני פי מיליון אתה פי מיליון אני פי עשרה מיליון ובשניונת התלבטות בין אחד עשר עשרים או מאה משחילה את הטריליארד #סופשנחת

JahZee - Move On (Official Music Video)

[maccabihaifafc]

‏‎אנחנו זוכרים את אוהד הקבוצה, נועם עציוני ז"ל. נועם עציוני בן עליזה ואבישי ז״ל נולד ביום כ׳ בתשרי תשל״ז (14.10.1976) במושב מגדים הסמוך חיפה. במהלך שנות בית הספר היסודי והחטיבה עד כיתה י׳ הקדיש נועם זמן רב לאימוני הכדורגל במסגרת מכבי חיפה, הוא נסע מספר פעמים בשבוע לחיפה, בתחילה כדי ללמוד בבית הספר של הקבוצה ולאחר מכן לשחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה, נועם היה השוער, ותמיד היה אוהד מסור של הקבוצה. גם על המגרש הוא לא היה אחד שמוותר, אלא אם היו לו מטרות חשובות יותר. עד גיל 16 הוא התחרה עם ניר דוידוביץ’ על אפודת השוער הראשון בקבוצות שבהן הם שיחקו במחלקת הנוער. לא פעם הוא הצהיר לבני משפחתו שהכדורגל עבורו הוא סוג של שאיפה. הוא התאמן תחת מאמן השוערים חיים לוין, השקיע בעבודה קשה ולא פספס שום אימון. לא תמיד היה לו קל, אבל הוא המשיך לעבוד ולהזיע, ואהב את המשחק. "הוא היה בחור נהדר", אמר דוידוביץ'. "יש לנו הרבה תמונות ביחד. הוא היה מאוד רציני באימונים ונתן את כל מה שהוא היה יכול. עברו המון שנים מאז, אבל כל פעם כשאנחנו מגיעים ליום הזיכרון אני ישר נזכר בו. היה לי מאוד עצוב באותו היום שבו שמעתי על מה שקרה. בכלל, עצוב לי על כל חלל שנפל, אבל במיוחד כשאתה מכיר את המשפחה ואת מי שנהרג אז לא קל להתמודד עם הדברים האלה". “הוא היה יכול להיות שוער מצוין”, אמר חיים לוין, שזוכר את הילד שגידל גם כיום. וככזה, נועם גם לקח החלטות אמיצות. הוא כאמור מאוד אהב את המשחק, עד שהגיעו מחשבות אחרות שהפכו את הכדורגל להיות בעל חשיבות נמוכה יותר בסדר העדיפויות שלו. דוידוביץ’ המשיך לקריירה מפוארת, בעוד שעציוני עזב את הקבוצה והחליט להתמסר ללימודים. “אחת מהסיבות שנועם עזב את מכבי חיפה זה בגלל שרצה ללכת לעשות לבגרויות וללמוד הנדסת תעשייה וניהול. הוא רצה להשקיע יותר בלימודים”, סיפר אחיו שגב. ביולי 1995 החל נועם את שרותו הצבאי ב״עורב נח״ל״, לאחר שלושה חודשים נשלח נועם לקורס חובשים ולאחר מכן חזר לצוות שלו כחובש. למרות שסבל משברי הליכה לא התלונן, והשתדל להמשיך לעזור לחבריו, ולא ליפול עליהם כנטל. בערב של יום כ״ח בשבט תשנ״ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב, שבעים ושלושה הלוחמים שעשו את דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו, וביניהם נועם שהיה בן עשרים וחצי שנה בנופלו. "רציתי לקטוף פרח קטן, ואמא אמרה אסור, זה מוגן. ובכל העולם יש חוקים לא לקטוף פרחים מוגנים. אולי אני סתם ילדה קטנה, שלא יודעת ולא מבינה אבל זה נראה קצת מוזר- שפרחים אסור וחיילים מותר! " יהיה זכרו ברוך! ‎‏ https://www.instagram.com/p/B_hrtvvF4jM/?igshid=1fu8xmvk2y5zx