מיקו במדרשה לכבוד הראשון לספטמבר, או משהו (feat. תחנת אוטובוס באמצע שוםמקום, ארמית בלתי ניתנת לפיענוח, דיונים הלכתיים בארוחת צהריים ושחנ"ש בשלוש לפנות בוקר)
בעלי התנורים, עזיז ועטייה מכרו במיוחד פיתות עשויות קמח סולת, לבני העדה המרוקאית. בני עדה זו אהבו במיוחד סוג זה של לחם והם קנו אותו עוד ביום החמישי, לכבוד שבת. לחם מרוקאי זה נקרא בשם כומאש.
The owners of the ovens, Aziz and Atiya, especially sold pitas made of semolina flour, to the members of the Moroccan community. The members of this community especially liked this type of bread and they bought it on the fifth day, in honor of Shabbat. This Moroccan bread is called khomash.
does anyone know what kind of bread he's talking about here? I know Moroccan semolina bread as "khobz dyal smid." semolina-containing pastries and breads are meloui, baghrir, harcha... there's nothing I know as 5omach, komach, 7omach, &c.
השנה היא כנראה 2013. אני נמצאת במעגלי שיח דתיים -חילוניים לנוער ביישוב שלי, במעגל על להט״ב ויהדות. מישהו מעלה את דוד ויהונתן. לדעתי (הדתיה אז) התורה לא מחסירה מילים ולכן אם לא כתוב במפורש שהם אהבו אחד את השני באופן רומנטי- זה לא קריטי לעלילה. מה שקריטי זה שהם אהבו אחד את השני, לא משנה באיזה אופן. אין לי בעיה עם הפרשנות הזו, אבל היא עלולה לשקף חוסר יכולת להתייחס לאהבה אפלטונית כמשמעותית. ואז אני ממלמלת לעצמי בבאסה שאני נשמעת כמו אלונור שיפרס ומישהי לידי אומרת שיפרס? כמו בפאנדומים? בטאמבלר?? ואני לא עונה כי 1) הדיון כבר המשיך ו2) בתקופה ההיא ראיתי את טאמבלר כמקום בילוי של אנשים מגניבים יותר ממני שאיכשהו אני נמצאת בו גם והתפדחתי להודות שאני מעריצה את וואן דיירקשן.