#כוחות על

[gal-gabot]

אחרי שכתבתי עכשיו פסק זמן 3 פעמים, בואו נדבר רגע על מה היה קורה אם לאכול ממתקים וחטיפים היה נותן לכם כוחות על לפי השם שלהם.

[jewvian]

כאילו סורי אבל כמה זה כבר נורא לשבת בכלא שביבי מעדיף להכניס מדינה שלמה למלחמת אחים, מלחמה אזורית ומלחמת עולם במקום?

ראיתי רק שתי סדרות כלא בחיי ושתיהן היו עם נשים אז אין לי את המידע הרלוונטי. שיתקשר למשה קצב ואהוד אולמרט, בטח ייתנו לו חוו"דים או טיפים.

בכל מקרה, לא צריך לפחד! אני בטוחה שבמעשיהו אין מילואימניקים עם אלות.

[boker-tov-gidi-gov]

נקודה מאוד מעניינת ששמעתי כמה פעמים בחודש המזוויע הזה, היא שהעולם מתרחק מתפיסת טוב מול רע ומאמץ תפיסה של חזק מול חלש.

זה נפוץ בעיקר בחוגים פרוגרסיביים במערב, אבל לא רק. כולנו יודעים שהעולם הוא לא שחור ולבן והרבה דברים הם לא 100% טוב או 100% רע, הנרטיב של חזק-חלש מעודד ניואנס והתחשבות במעמדות ובמאבקי כוחות והוא הוליד הרבה דברים טובים. תנועת מי טו למשל הגיעה מהמקום הזה, שאנחנו מאמינים לקורבנות כי מעצם היותם קורבנות קשה להם להשמיע את הקול שלהם.

אבל, ויש פה אבל גדול, במיוחד עכשיו אנחנו רואים את הנרטיב הזה הולך מהמקום הניואנסי של להטיל יותר אחריות על מי שחזק, לסוג החדש של קיצוניות וראייה דיכוטומית - אם אתה חלש, מסכן, קורבן - מותר לך לעשות הכל.

וזו הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה פרוגרסיבים וליברלים מצדיקים את המעשים של חמאס. מרוב אובססיה לקוטנקסט, אנשים שכחו שרצח, חטיפות ואונס זה רע - בלי קשר לקונטקסט. הפלסטינים הם באמת מוחלשים פה באזור, אז מותר להם. נקודה שאני רואה שוב ושוב היא ״זו לא הגנה עצמית מצד ישראל כי בעזה מתים יותר״. בישראל מתו פחות אנשים כי אנחנו משקיעים בהגנה על האזרחים שלנו, כי הוצאנו מיליארדי דולרים על כיפת ברזל, כי אנחנו לא משתמשים בנשים וילדים כמגן אנושי - אבל זה לא משנה, כי אצלם מתו יותר אז הם מסכנים ולכן מותר להם. ואנחנו רואים מדינות במערב שמכילות ״הפגנות״ של מהגרים ופעילי שמאל, שהן בעצם מפגני אלימות ואנטישמיות משולחי רסן, תקיפות של יהודים ושל שוטרים, ונדליזם והשחתה. המערב מכיל את זה כי הם מסכנים, הם מוחלשים, אבל אם המערב לא יגן על עצמו, מהר מאוד האלימות והפרימיטיביות ישתלטו על העולם הליברלי שאנחנו מנסים לבנות כאן.

בהקבלה למי טו, אז לא הייתה מסה של אנשים ליברלים שאמרו שתלונות שווא, לצורך העניין, הן כלי לגיטימי במאבק לשוויון מגדרי כי גברים הם חזקים ונשים הן מוחלשות אז מותר להן לעשות כל מה שהן רוצות כדי להשתחרר מכבלי תרבות האונס. מה השתנה?

למה הם תולשים פוסטרים של ילדים חטופים? למה הם מסרבים להאמין שקרה פה טבח נורא? כי זה יהפוך אותנו למסכנים, ואם אנחנו מסכנים הם חייבים להיות בצד שלנו. הם חייבים להאמין ש��ה לא קרה. לאורך ההיסטוריה אידיאולוגיות השתנו מקצה לקצה, אבל איכשהו, הבעיה תמיד נשארה היהודים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגרמניה הייתה בשפל כלכלי והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, את מי האשימו? את היהודים, ששולטים בכסף ובבנקים. וכמעט 100 שנה אחר כך, בעידן פוסט-קולוניאליסטי, מי הקולוניאליסט הכי גדול? היהודים.

והם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. אשכרה קיימים אנשים שטוענים שאין דבר כזה העם היהודי, ושאין לו קשר לארץ ישראל, כולנו אנשים לבנים מרחבי העולם שהמציאו זהות תרבותית משותפת כדי לצבור כוח ולהשתלט על אדמות פלסטין. אותם אנשים שמופתעים כל פעם מחדש ששחקן עם אף גדול הוא לא יהודי כי ״יש לו וייב״.

גם אנחנו, לצערי, לא נקיים מהתחושה שאנחנו מסכנים אז יש לנו פטור מהמוסר ומהחוק. כל מנטליות ״ישראל השנייה״, הפוליטיקאים שלנו שהמשפחות שלהם דוכאו בעבר, מרגישים שמותר להם שחיתות ומותר להם מינוי מקורבים ומותר להם שוחד. ועכשיו כשטבחו בנו, ואנחנו מרגישים מפוחדים וחלשים ובצדק, אני פתאום שומעת מכל פינה ״כהנא צדק״, ״לשטח את עזה״, ״להטיל עליהם פצצת אטום״.

זו מנטליות מסוכנת. העולם מורכב ומלא בניואנסים, אבל בשורה התחתונה, יש דברים שלא עושים ולא אומרים. זהו. נקודה. גם אם אתה הכי מסכן בעולם זה לא נותן לך free pass. ואם המערב רוצה להישאר חופשי, הוא צריך להפסיק לפחד ולהפסיק לקבל בהבנה התנהגויות שסותרות את סל הערכים שלו. אם אתה מוכן לקבל עליך את הערכים המערביים, את זכויות האדם והשוויון וההתנגדות לאלימות, אתה מוזמן להצטרף אלינו - לא משנה מאיפה הגעת במקור. אם אתה מצפה מהמערב להכפיף את עצמו לערכים הפרימיטיביים שלך ולקבל אותם בהכלה ובהבנה, מקומך לא איתנו. וגם אנחנו הישראלים, אם אנחנו שואפים להישאר דמוקרטיים, חופשיים ומתקדמים, צריכים להיזהר מהמנטליות של ״אנחנו במזרח התיכון ואנחנו נתנהג ככה״. יש לנו את הזכות ואפילו את החובה להגן על עצמנו, אבל אין לנו את הלגיטימציה לעשות כל מה שעולה על רוחנו.

אם נתנהג כמו השכנים שלנו, מהר מאוד ניראה כמו השכנים שלנו. זו המלחמה הפנימית שלנו, גם כמדינה וגם כאינדיבידואלים.

[lo-ganavnu-klum]

הדגנרטים שמשתתפים בהפגנות פרו-פלי באוניברסיטאות בארצות הברית, מכוסים במסיכות ובדגלים ובקאפיות,

שלא יודעים בשיט על מה הם מפגינים אבל זה בסדר, כי הם עומדים שם בשם "זה הצדק החברתי קורא לי וזה הדבר הנכון לעשות, עני לוחם צדק"

וממש לא בגלל שזה כרגע הטרנד בטוויטר, אבל הם כן ינטשו את המאבק הזה ברגע שהם ימצאו משהו חדש להקדיש אליו "כוחות חברתיים מוצדקים"

שואלים אותם שאלות פשוטות הם פשוט לא מסוגלים לענות

החבורת כבשים האלו שחוסמים כניסה לקמפוסים ולספריות בפני תלמידים וחברי סגל יהודיים, רק מכיוון שהם יהודיים

צורחים סלוגנים אלימים כמו "אנחנו חמאס" ו"נשרוף את תל אביב ליסוד"

...

יש להם זכות הצבעה עוד חצי שנה

וכאילו כן, האפשרויות העומדות בפניהם זה שוב פעם ביידן וטראמפ, אבל העובדה שאנשים כאלה יכולים ללכת להצביע והם אלה שלומדים במוסדות הנבחרים של ארהב, הם יעני האנשים שמעצבים את העתיד של ארהב

לא יודעת, זה מפחיד

[fortunatelychaoticphantom]

אוקיי, בואו נפתח עוד נושא קצת מעורר מחלוקת.

הטוויט הזה גורם לי לחשוב שאולי אתם מוכנים לדבר על הנושא סופסוף:

הטוויט הזה הוא התחלה טובה, אבל אנחנו חייבים לדבר על עובדה פשוטה וחשובה - אין שום הוכחה שהפגנות יכולות להשפיע על תהליכי קבלת החלטות במדינות דמוקרטיות. למעשה, יש אפילו מחקרים שמתחילים לטעון שההשפעה של הפגנות היא דווקא שלילית עבור תנועות חברתיות.

אם מישהו בא אליכם ואומר "אבל יש מחקר שאומר שאם x אחוז מהאוכלוסייה יוצא להפגין אז משטרים נופלים", דבר ראשון תשאלו אותם מי כתב את המחקר הזה. כשהם לא יוכלו לענות לכם תגידו להם שהחוקר.ת הם אריקה צ'נוות'. לא אשקר, גם אני רוב הזמן לא זוכרת שמות של חוקרים, אבל רב הסיכויים שאנשים ששמעו על המחקר הזה קראו חצי כותרת באתר חדשות אקראי או דרך רשתות חברתיות מבלי לקרוא אפילו את הכתבה המלאה, מבלי לראות אפילו את הטד טוק של החוקר.ת ובטח שהם לא קראו אף אחד מהספרים והמאמרים שהם כתבו על הנושא.

דבר שני אם הם אמרו לכם כל מספר שהוא לא 3.5% אתם מוזמנים להפסיק להקשיב, כי זה האחוז הנדרש להפלת משטרים. אבל, אתם אומרים, לא תמיד זוכרים פרטים ספציפיים ממאמרים, מה שחשוב זה התהליכים שמוצגים שם. בסדר צודקים, גם אני לרוב לא זוכרת את כל הפרטים הקטנים. אבל שוב, האם הם באמת מכירים את המחקר? האם הם באמת מבינים על מה הוא או שהם סתם מצטטים אמירות שהם שמעו או קראו בחצי-אוזן?

אז זה מוביל אותנו לדבר השלישי; תשאלו אותם איזה משטרים נסקרו במחקר הזה. כשהם לא יוכלו לענות לכם, תגידו להם שהמשטרים היחידים שנחקרו הם דיקטטורות ואיזה מקרה של כיבוש אחד, לא זוכרת איפה... זה לא מפריע לכם לדעת את העובדה הפשוטה הזאת? העובדה שתנועת זכויות האדם בארה"ב למשל בכלל לא מוזכרת במחקרים האלה לא מעוררת חשד?

צנוות' מדברים נורא יפה, בצורה באמת מרשימה ומעוררת השראה, כזאת שכמעט נותנת תקווה וגורמת לנו כיחידים להאמין שאולי אנחנו כן מסוגלים לגרום לשינויים אמיתיים בעולם הזה. אבל זה שקר. לא רק שזה באופן מובהק חוסר אחריות אקדמית בוטה להקיש ממאגר נתונים אחד (שלטונות דיקטטוריים) תוצאות לגבי מכלול שמעולם לא נבדק (שלטונות דמוקרטיים), אלא שזאת הטעייה מזעזעת של הציבור הרחב למען קליקבייט, שמוביל לפגיעה ממשית בזכויות אדם ובהצלחתן של תנועות חברתיות לחולל שינוי אמיתי.

תראו. זה לא שלהפגנות אין שום ערך. הפגנות מסוגלות להעלות נושאים על סדר היום ולעורר שיח ציבורי ואפילו לעורר השראה בקרב אנשים להיכנס לפעילות חברתית ואפילו פוליטית. אלה שלבים חשובים בכל תהליך של שינוי חברתי. הבעיה היא שזאת לא בהכרח הדרך היעילה ביותר להגיע לתוצאה הזאת, וייתכן שזו אפילו דרך לא מועילה במיוחד.

עכשיו אני הולכת לומר משהו שכנראה לא ימצא חן בעייני רבים מכם - הפגנות הן צורת האקטיביזם העצלה והאנוכית ביותר שקיימת. הפגנה לא דורשת מכם כמעט שום דבר - היא לא דורשת מכם לנהל שיח עם פלגים אחרים במחנה שלכם ובטח לא עם מחנות אחרים. היא לא דורשת מכם להקים ולקיים קהילה. היא לא דורשת מכם להתנדב ולתרום לפעילויות שמחוללות שינוי אמיתי מהיסוד. ניתן במידה רבה לטעון שהפגנה היא אירוע חברתי, בילוי של ממש, שבו המפגינים מקבלים בוסט לאגו של עצמם, הרגשה טובה כאילו הם באמת עושים משהו מבלי באמת לעשות שום דבר, תוך כדי שהם שומעים הדהוד של הדעות שלהם דרך מגפונים וחמשירים ומעלים סטורי נחמד לרשתות החברתיות.

תנו לי להבהיר - אין במה שאמרתי כוונה לזלזל באנשים הרבים שחווים אלימות משטרתית (ואזרחית) מזעזעת בהפגנות. זאת בעיה בפני עצמה שקשורה בניהול של כוחות שיטור והעקרונות שמונחים בבסיס הקיום של הארגונים האלה. אבל בסופו של דבר יציאה להפגנה היא אירוע - הציוד הנלווה, הביגוד המתאים, התיעוד הדיגיטלי והתיוג ברשתות החברתיות. אפשר גם לדבר בהקשר זה על סוגיות של פריבילגיה ולשאול למי יש את הזמן והאמצעים לצאת להפגנות ולמי אין, אבל לא ניכנס לזה כרגע.

עכשיו אני אגיד את המסקנות שלי מהמחקר שאני עורכת כבר כמה עשורים טובים שנקרא לחיות על הפלנטה הזאת - הכוח שלכם הוא לא בזכויות שלכם אלא דווקא בחובות שלכם. להתאסף ברחוב ולצרוח את הדעות שלכם לא יגרום לביבי לחשוב לשנייה שהוא צריך להתפטר או להפסיק את הברית האיומה שלו עם החרדים ועם מטורפים כמו בן גביר. לעצור את התנועה באיילון לא תחזיר אף חטוף. חסימת הכניסה לכנסת לא תעצור את הלחימה בעזה ולא תפסיק את ההרג האינסופי של אזרחים תמימים משני הצדדים (חחח אכפת לכם בכלל מזה חמודים? או שאתם הצבא הכי מוסרי בעולם?).

אתם יודעים מה כן ישפיע? מה כבר השפיע למרות שאתם מסרבים שוב ושוב לקלוט את זה? לסרב ללכת למילואים. לסרב לשלם מיסים. לסרב להתגייס. לקיים חרם צרכנות כלכלי וביורוקרטי (מסתכלת עלייך רבנות...). הדברים האלה עובדים, לא כשאינדיבידואלים עושים אותם אלא כשקבוצות עושות אותם.

אתם יודעים מי מקיים את כל פעולות המחאה הללו בהצלחה כבר עשרות שנים? הקהילה החרדית. מלבד המתנחלים, שלא גרים במדינת ישראל, החרדים הם כנראה האוכלוסייה בעלת הזכויות הרבות ביותר והחובות המעטות ביותר במדינה הזאת (באופן אירוני כמובן ביחס למצב הכלכלי שלהם כאנשים פרטיים, אבל כולנו יודעים את הסיבה לזה). החרדים הולכים לכלא בשמחה ובששון כדי לא להרים אצבע אחת להגנת המדינה. החרדים יוצאים ומשתלטים על ערים שלמות במדינה באמצעות פעילות בשטח והקמת גרעינים תורניים. החרדים מסוגלים להביא חברות מסחריות שלמות לחורבן אם הן לא מספיק כשרות או אפילו מתפעלות תנור בשבת (היי פיניציה). וכל זה לא כולל את העוצמה הפוליטית שלהם בכל הנוגע לתחב"צ, פתיחת אתרים ציבוריים וקיום עבודות תשתית בסופ"ש, אבל זה כבר קשור לעובדה שכל מפלגה בממשלה הזאת מחזיקה באיבר אינטימי אחר של ביבי בכיס שלהם.

יש דרכים להביא לשינוי חברתי ופוליטי. הפגנה היא פשוט לא אחת מהן. לא באמת.

(נ.ב. אם אני אגלה שיש אפילו בנאדם אחד שהולך להפגנות ולא מצביע בבחירות, אני לא יודעת מה אני עושה. תצביעו. רצוי למפלגות שיש להן אידיאולוגיה, אבל רובכם עוד לא מוכנים לדיון הזה...)

[haomnamu]

חלק ממני תוהה לפעמים איך זה היה מרגיש להיות חלק אקטיבי יותר בכל הדיונים שמתנהלים פה בג׳מבלר וכל זה, אבל אז אני חושב על זה ל2 שניות ואז אני מבין שאין בי כוחות אפילו לדמיין את עצמי מתווכח עם אנשים באינטרנט

[feet2eat]

אתה בסדר?

אני בסדר. תודה על הדאגה, מעריך את זה מאוד ומקווה שגם כל העוקבים בסדר עד כמה שניתן בימים כאלה. כרגע לקחתי הפסקה מפרסום פוסטים ואחדש אותם כשיהיו ימים רגועים יותר. שולח מפה המון אהבה לחיילי צה"ל החתיכים והחזקים שלנו ולכל האנשים האמיצים בישראל. יחד ננצח את כוחות הרשע למען עולם טוב יותר 🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱 I'm fine. Thanks for your concern, I appreciate it very much and hope that my Israeli followers are feeling ok this days. I have currently taken a break from posting and will resume when calmer days would come. Sending lots of love to our beautiful and strong IDF soldiers and to all the brave people of Israel. Together we will win the war against the forces of evil for a better peaceful world.

[anaelllllla]

האם יש לנו כוח נגד השנאה העולמית?

הבוקר קראנו בשיעור את מילותיו המצמררות של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג: "כבר מסרתי עיקרי דעותיי בתרצ"ג (1933). גם דיברתי עם מנהיגי הדור, ודבריי לא נתקבלו אז אף על פי שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה, אחר הפצצה האטומית והמימנית, אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים, וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות, כמו שהיה במלחמה הקודמת. על כן, היום, טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה, ויחיו ויתקיימו" (כתבי הדור האחרון).

כשמונים שנה חלפו מאז, ועדיין היהודים נמצאים תחת הכוונת של כולם. 0.2 אחוז מאוכלוסיית העולם, אבל דור אחר דור עומדים במרכז העניינים, סביבם מסתובב כל העולם. לא יאומן איך אומה קטנה כל כך משפיעה על כל ההיסטוריה האנושית.

ומה שלא קורה אי שם, בסוף תמיד מאשימים אותנו, תמיד מוצאים סיבות והצדקות לכך שאין לנו זכות קיום בעולם. מסביר בעל הסולם: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיות וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים. אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו".

ומכיוון שאלה הם פני הדברים, אנחנו צריכים ללמוד למה כך קורה, מתי ואיך השנאה לישראל תיגמר, ובמה אנחנו יכולים לסייע לזה. הרי התופעה הזו ממש לא טבעית, לא מציאותית, לא נורמלית, אבל עם כל הכאב חשוב להכיר בכך שכך היה וכך קורה וכך יהיה, יותר ויותר. ואם בעבר היינו מפוזרים בין אומות העולם, בעידן שבו יש מדינה ליהודים הדברים יהיו הרבה יותר בולטים: אנחנו נהיה היחידים שכלפיהם יכוונו כל החיצים. 

אבל יש תרופה, ויש תקווה ויש לנו יכולת לחולל שינוי, להפוך ממש את האנושות כולה. אנחנו יכולים להביא לעולם את הכוח שכנגד השנאה. כוח של אהבה, כוח של חיבור, כוח של איחוד והשלמה. ואז הכול יסתדר, גם לנו פה במדינה, וגם בכלל בעולם שמידרדר להתפוצצות גדולה. 

כמו בגוף האדם כך בגוף העולם, לכל איבר יש תפקיד משלו. העם היהודי, רוצים או לא, מבינים או לא, מסכימים או לא, הוא זה שאחראי על האחדות. כבר במקור שלנו, בהתחלה של ההתחלה, התקבצנו לעם סביב האידיאה של אברהם שגילה שכל הטבע מאוחד. כוח אחד, שמפתח את החיים בחיבור בין ניגודים. הבאנו לעולם את "ואהבת לרעך כמוך", הכלל העיקרי שבבריאה, ומאז אנחנו יושבים על השיבר. קובעים מה זורם בצינורות הפנימיים שבין הלבבות והמוחות של כל הנבראים.

ולכן, אם אנחנו מצליחים להתחבר בינינו היהודים, מעל כל הניגודים, אנחנו פותחים את הזרימה של הכוח המאחד לכל שאר העמים. וכשאנחנו נאבקים איש באחיו, מה שנקרא "מלחמות היהודים", בכל העולם חסר כוח של חיים. אין אוויר לנשום, התדרים רעילים ואלימים. ואז קמים עלינו כולם בזעם. רוצים להשמיד. "אין פורענות לעולם אלא בשביל ישראל", אמרו על כך החכמים שגילו את רשת הקשר הפנימית שבין כל העמים, ופיצחו את הקוד שלפיו מתרחשים כל מיני אירועים.

בשורה התחתונה, היחס של אומות העולם אלינו הוא פועל יוצא ממה שאנחנו מזרימים. ולכן, השיעור החשוב ביותר מכל השנה האחרונה זה להפנים שהחיבור בינינו הוא התרופה היחידה מול כל האיומים. אנחנו תלויים בו, העולם תלוי בו, והאחריות פה היא לא רק לאומית אלא גם אישית. כל אחד מאיתנו חייב לחפש בכל יום ובכל רגע, איפה הוא יכול לתרום לאיחוד האומה ולהשקיע בזה את כל הנשמה. אז נחשוב יחד איך לעשות זאת, ונראה איך בזה אנחנו מעוררים כוחות חיוביים בטבע, פותחים לבורא אפשרות לפעול, להיטיב.

מקור

[mexashepot]

אפשר כבר בבקשה להעיף את החלאה הזה מהשלטון ולהעמיד אותו לדין על בגידה? אין לי כוחות יותר

פאקינג 1,400 נרצחים והוא ממשיך לפעול כדי שיירצחו עוד

[steimatzky-offical]

סטימצקי שלוםםם 🥺🥺🥺 אני המעריצה הכי גדולה שלכם ויש לי רק ✨️ בקשה אחת ✨️, בבקשהההּהההההההה בבקשההההההה בבקשהההה תחזירו את סוליטר על ידי אליס אוזמן לסינפיםם אני פזיית צריכה את הספררר (אני צינית בבקשה)

היי bestie 🫶

אפשר להזמין את הספר באתר שלנו או להתקשר לסניף הקרוב לביתך ויזמינו אותו בשבילך.

אם את רוצה שאשתמש ב ✨ כוחות הסטימצקי הקסומים שלי ✨ בעזרת העלאה באוב של נשמתו של צבי סטימצקי הקדוש (זצ"ל), שיקוי ממיץ סוכריות מנטה בקופסת פח עם ציטוטים וכמובן המערכת הממוחשבת המתקדמת והעתידנית שלנו בכדי לשלוח עותק לסניף הקרוב לביתך מוזמנת to slide into my dms.

💋💋💋

[msternberg]

*Message tonight from a commander*:

After a painful and difficult Shabbat, some of my points on the matter.

In the area where our forces operate, over 40 confirmed terrorists have been eliminated in the last two days.

The war here is about consciousness and pure spirit. Hamas gains strength not only from its achievements but mainly from seeing us fall apart. It is easy and simple to see this, not only in the networks, but in his boldness in the field in the face of our power.

*It is absolutely forbidden to let this happen.*

It is our duty to see and strengthen the spirit. And there is spirit!

The fighters in the field are heroes and fight with courage and composure.

Anyone who saw the rescue of the tank under fire today would understand what it was about.

'And all the stragglers after you will tail you'

Against a cowardly enemy who is looking for those who are tired and lack strength and spirit. An enemy who does not dare to show himself and looks for small moments to hurt and immediately runs away like a mouse.

An enemy who uses women and children to create distractions.

Facing these are our courageous warriors, superheroes, who are ready to jump under fire to save their injured friends even when they realize that there is surely nothing left to save.

For the sanctity of life and body.

Today's event was difficult,

But hearing and seeing the commanders and fighters simply gives strength.

The achievements from the space are many, we will not detail them here for information security reasons.

We must demand with all our might that we do not leave until victory. The warriors need it like water for a tired soul. They need to know that behind them we stand as a solid group that wants to win! And finish everything without leaving before finishing.

Every day that passes the achievements grow and multiply. With all the advance of the forces, the area becomes more and more flat.

And one more point -

The lands where the forces are fighting now are lands where there were flourishing settlements in the past.

God willing, we will return to them.

“Where the plow passes, the border passes.” Hope and pray we understand this.

אחרי שבת כואבת וקשה, כמה נקודות שלי מהעניין.

במרחב בו פועלים כוחותינו חוסלו ביומיים האחרונים מעל 40 מחבלים וודאים.

המלחמה פה היא על תודעה ורוח נטו.

חמאס מקבל כוחות לא רק מההשגים שלו אלא בעיקר בראותם אותנו מתפרקים. קל ופשוט לראות אתזה , לא רק ברשתות, אלא בתעוזה שלו בשטח אל מול העוצמה שלנו.

אסור בתכלית האיסור לתת לזה לקרות .

מחובתינו לראות ולהעצים את הרוח. ויש רוח!

הלוחמים בשטח גיבורים ונלחמים בעוז ובקור רוח.

מי שהיה רואה את החילוץ של הנמרה היום תחת אש היה מבין על מה מדובר .

'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך'

אל מול אוייב פחדן שמחפש את מי שעייף וחסר כוחות ורוח. אוייב שלא מעיז להראות את עצמו ומחפש רגעים קטנים לפגוע ומיד בורח כמו עכבר.

אוייב שמשתמש בנשים וילדים כדי ליצור הסחות דעת .

מול אלה עומדים לוחמינו עזי הנפש, גיבורי על , שמוכנים לקפוץ תחת אש להציל את חבריהם שנפגעו גם כשהם מבינים שלא בטוח יש עוד מה להציל.

למען קדושת החיים והגוף.

האירוע היום היה קשה ,

אבל לשמוע ולראות את המפקדים והלוחמים פשוט נותן כוחות.

ההשגים מהמרחב הם רבים, לא נפרט אותם כאן מטעמי ביטחון מידע.

עלינו לדרוש בכל הכח כי לא עוזבים עד הניצחון. הלוחמים זקוקים לזה כמים לנפש עייפה . הם צריכים לדעת שמאחוריהם אנחנו עומדים כגוש איתן שרוצה לנצח! ולגמור הכל בלי לעזוב לפני שמסיימים.

כל יום שעובר ההשגים גדלים ומתרבים. השטח הופך עם כל התקדמות הכוחות ליותר ויותר פלטה.

ועוד נקודה אחת -

האדמות שבהם הכוחות נלחמים עכשיו אלה אדמות בהם היו ישובים פורחים בעבר.

מי ייתן ונשוב אליהם

במקום בו עוברת המחרשה עובר הגבול. מקווה ומתפלל שהצלחנו להבין את זה.

**Join Israel Good News Only WhatsApp:* https://chat.whatsapp.com/LZ0Zp6k6XNUC05zdg8aM6F

[jewvian]

אין מצב שהרגע ראיתי טייק על זה שג'יי קיי רולינג לבדה אשמה בהרס התנועה הפמיניסטית חחחח

אם אתם חייבים להסתכל החוצה ולחפש אשמים בנפילה החופשית של הפמיניזם מבלי לחשוב למה העולם, שברובו הגדול הסכים עם עקרונות התנועה, החליט לנטוש את הספינה..... בסטיז אתם לא תשרדו דקה מחוץ לאינטרנט חחחח

[katenotbishop]

עדכון על המצב, לא הופץ בתקשורת מעבר לטלגרם ממה שהבנתי, אז קחו עם גרעין מלח

אזהרת תוכן: רע מאוד. כמה רע שתחשבו, יותר

מסתבר שהסיבה שהתצפיתניות לא התריעו על המחבלים זה כי הם פאקינג רצחו אותן. שמעתי שרצחו אותם בשינה בלילה וגם שהפילו רימון, אני לא יודעת מה האמת, ואם זה בכלל האמת, אבל זה יותר מדי מתאים עם מה שקרה כדי לא להיות אמת ברמה מסוימת.

פאקינג רצחו עשרים ומשהו תצפיתניות????? אני עומדת לבכות מזה. לא פלא שהן לא התריעו. לא פלא שהתפקיד הזה חשוב כל כך. פאקינג חלאות

בסיס/מוצב/לא זוכרת, נשלחו ממנו כוחות לתגבר בחווארה ונשארו 10-20 איש בכל המקום אז הם נכנסו והרגו אותם והשתלטו על המקום

לא פאקינג פלא שלא היו כוחות צבאיים במקום. הם פאקינג רצחו אותם. רצחו אותם!!!!

יהיה קשה מאוד להירדם עכשיו

[letaot-ze-magniv]

מה שלומך לטאות? איך היו היומיים הראשונים בצהל?

אני לא אוהב את המקום הזה. ביום הראשון הייתי לכוד בבקו״מ למשך שעות והגעתי למגורים שלי רק ב23:30. ביום השני נשברתי נפשית על המפקדים שלי ועשיתי עליהם היפרונטילציה ובכיתי להם שאני רוצה להתאבד. אני לא מהווה סכנה לעצמי אז הם בינתיים פשוט קבעו לי תור לקבן בהקדם האפשרי. שזה יהיה כנראה עוד נצח. יש בזה חלקים נחמדים, מצאתי הומואית חדשה (ליאן אם את בטאמבלר מה המצב יא מלכה את אייקונית רצח) ויש שם אנשים טובים. ומפקד הקורס נחמד אליי אז אני מקבל אישור ותמיכה מדמות סמכות גברית.

החלק הכי קשה הוא להיות רחוק מהחברה שלי. היא הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי והיא גורמת לי לא לשנוא את עצמי ולהרגיש שאני לא עומד להתפרק. לטענתה האומץ והחמלה כלפי עצמי אלה חלקים שיש לי גם בלעדיה והיא פשוט נותנת לי כוחות לבטא אותם. אבל זה עדיין גיהנום להיות רחוק ממנה. לא להיות דרמטי או משהו אבל פיזית כואב לי שאנחנו לא ביחד ולא יכולים להיות ביחד מתי שאני רק רוצה. אנשים אחרים אולי לא יבינו את זה אבל זה בגלל שהם עדיין לא מצאו את האחד שלהם והם לא מבינים עד כמה עמוק החיבור הזה. אני אוהב אותה כל כך ואני לא מסוגל לא להיות לידה ולגעת בה ולהרגיש אותה איתי למשך יותר מיומיים.

האוכל סביר מינוס. הנעליים לא נוחות. אני מבולבל כל הזמן ולא מקבל מספיק שעות שינה. כואב לי הגב.

[rabash-maamarim]

בא אל פרעה - ב

תשמ"ו - מאמר י"ג 1986 - מאמר 13

הזה"ק שואל: "בא אל פרעה", הלא "לך אל פרעה", היה צריך לומר וכו'. כיון שראה הקב"ה, שמשה ירא ושלוחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה "הנני עליך פרעה מלך מצרים", התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה ולא אחר, כמו שכתוב "אני ה'", שדרשו "אני ולא שליח". עד כאן לשונו (בתחילת פרשת בא).

וההבדל בין בא ללך הוא, שבא משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם אומר לחבירו "בא".

ויש להבין ענין זה, כי הזה"ק אומר, בשביל מה היה צריך הקב"ה לילך עם משה, כי משה לבדו לא היה יכול לבדו לעשות עמו מלחמה, אלא הקב"ה בעצמו ולא אחר. אם כן בשביל מה היה צריך למשה, שילך עם הקב"ה. הלא הכתוב אומר "אני ולא שליח". אם כן איזו תועלת מביא זה שהקב"ה הלך אל פרעה, הנקרא תנים, עם משה. הלא הוא יכול ללכת לפרעה בלי משה.

ויש עוד להבין מה שאמרו חז"ל (קדושין ל' ע"ב) וזה לשונו, "אמר ריש לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו".

וגם כאן מתעוררת השאלה, אם האדם בעצמו אינו יכול להתגבר, אלא הקב"ה צריך לעזור, הכפילות הזו למה לי. היינו, או שהקב"ה יתן כח באדם להתגבר עליו בלבדו, או שהקב"ה יעשה את הכל. ולמה צריכים כאן כאילו שני כוחות, אחד של האדם ואח"כ כוחו של הקב"ה. וכאילו שרק על ידי שניהם יכולים להתגבר על הרע, וכח אחד לא מספיק.

הנה ידוע, כי שלימות האדם היא, שהוא צריך להגיע למטרת הבריאה. זאת אומרת, להשיג את המטרה שבשבילה נברא העולם, הנקראת להטיב לנבראיו. היינו, שהנבראים צריכים להגיע לקבל את הטוב והעונג, מה שחשב להנותם.

ומטרם זה, אין עוד הבריאה נקראת בריאה המתאימה להבורא, היות כידוע, שמפועל השלם צריכות לצאת פעולות שלימות, היינו שכולם ירגישו את היופי שישנו בהבריאה, ושכל אחד ואחד תהיה לו היכולת להלל ולשבח את הבריאה, ושכולם יוכלו להלל ולהודות לה' על הבריאה שבראה, ושכולם יוכלו לומר "ברוך שאמר והיה העולם". זאת אומרת, שכולם מברכים את ה' עבור זה שברא עולם טוב מלא תענוגים, וכולם עליזים ושמחים מהנחת רוח שמרגישים מרוב תענוגים שמקבלים בעולם.

אולם כשהאדם מתחיל להתבונן, אם הוא באמת שבע רצון מהחיים שלו, כמה קורת רוח הוא מקבל מעצמו ומהסביבה שבה הוא נמצא, אז הוא רואה להיפך, שכולם סובלים יסורים ומכאובים, וכל אחד ואחד סובל בצורה אחרת. והאדם צריך לומר "ברוך שאמר והיה העולם", אז הוא רואה, שהוא אומר זה רק משפה ולחוץ.

אלא כידוע, שאין הטוב והעונג יכול להתגלות בעולם מטרם שיש להעולם כלים דהשפעה, היות שכלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית המצומצמת מאוד במידתה, וגם מפרידה אותנו מהבורא (פירוש, על הכלי קבלה היה צמצום הראשון, שלא יאיר שם שפע. עיין בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח בהסולם).

ובכדי להשיג את הכלים דהשפעה, כאן מתחילה המחלוקת והמלחמות, היות שזהו נגד הטבע שלנו. ובשביל זה ניתנו לנו תורה ומצות, בכדי להגיע לדרגת השפעה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קדושין ל').

וכמו כן ניתן לנו מצות "ואהבת לרעך כמוך". ורבי עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה" (ב"ר פכ"ד). כלומר, שע"י זה שהאדם עובד באהבת חברים, הוא מרגיל את עצמו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת.

אמנם יש להבין, מה שאנו רואים לעינינו, שיש אנשים שמשקיעים כוחות באהבת חברים, ומכל מקום לא הגיעו אפילו כמלוא נימא לאהבת ה', שיכלו לעבוד בתורה ומצות מטעם אהבת ה'. זאת אומרת, באהבת חברים, הם אומרים שהם מתקדמים במקצת, אבל באהבת ה' אין הם רואים שום התקדמות. אבל צריכים לדעת, שגם באהבת חברים יש דרגות, היינו שצריכים לחשוב על החיוב של אהבת חברים.

כי זה יכולים לדמות לבנין, שיש שמה ב' קומות, וגם קומת קרקע. והמלך נמצא בקומה ב'. ואומרים, מי שרוצה לכנס להמלך, היינו שכל מטרתו היא רק שרוצה לשוחח עם המלך פנים בפנים, אומרים לו, שהוא מוכרח מקודם לעלות לקומה א', כי אי אפשר לעלות לקומה ב' מטרם שעולים לקומה א'.

וזה בטח, שכל אחד ואחד מבין שזה נכון. אבל יש סיבה לזה שצריכים לעלות לקומה א' שנקרא תיקונים, היינו שע"י זה שהאדם יעלה לקומה א', שם הוא יכול ללמוד, איך שיכולים לדבר עם המלך פנים בפנים. ויהא ביכולתו לבקש מהמלך מה שליבו חפץ. אדם הזה ששמע, שצריכים מקודם לעלות לקומה א' ואח"כ יכולים לקומה ב', הוא הבין זה טוב מאוד. אבל היות שכל חשקו הוא לקבל פני המלך, ולא דואג לשום דבר, נמצא, מה שאמרו לו, שהוא צריך לעלות לקומה א', היה עליו לעול ולמשא.

אבל אין ברירה. אז הוא עולה לקומה א' ולא מעניין לו להסתכל מה שיש שמה, הגם ששמע, שבקומה א' לומדים לאדם איך לדבר עם המלך. אבל הוא לא שם לב לזה, כי זו לא מטרתו, כי מטרתו היא המלך, ולא מה שהוא יכול ללמוד בקומה א', כי מטרתו היא לא הלימוד, אלא מטרתו היא לראות פני המלך. ומה לו לבלות זמן על דברים של מה בכך, כי הכל בפני עצם המלך כלא ואפס. אם כן מה לו להתעניין מה שלומדים בקומה א'.

ומשום זה כשעולה לקומה א', אין לו רצון להתעכב שם, אלא רוצה תיכף לעלות לקומה ב', ששם ישנו המלך בעצמו. כי זה כל חשקו. אולם אומרים לו, כי מטרם שאתה תלמד את החוקים שיש בקומה א', בטח אתה תפגום בכבוד המלך. ומשום זה אין לך לקוות שתוכל לעלות לקומה ב', מטרם שאתה תלמד כל שיש ללמוד בקומה א'.

וכמו כן באהבת חברים, כן שמענו שאי אפשר לזכות לאהבת ה', מטרם שאדם זכה לאהבת חברים, כמו שאמר רבי עקיבא, ש"אהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. אם כן בזמן שעוסק באהבת חברים, אין הוא מסתכל על אהבת חברים על איזה ערך, בעל משקל, אלא כדבר מותר.

והוא הולך לקיים את זה מטעם שאין ברירה, וכל רגע הוא מסתכל, מתי אני אזכה לאהבת ה', ואני אוכל לפטור את עצמי מאהבת חברים, שעבודה זו אצלי לעול ולמשא. כי קשה לי מאוד לסבול את החברים שלי, היות שאני רואה, שכל אחד ואחד מהם יש לו תכונות אחרות משלי, ואין לי שום השתוות עמהם, רק בעל כורחך, מטעם שאין לי ברירה, היות שאמרו לי, שבלי אהבת חברים איננו יכול להגיע לאהבת ה'. אז בהכרח אני יושב עמהם.

אבל אני יכול לומר לעצמי, מה אני מרויח מהחברים, רק דבר אחד, היינו שאני מתקן את עצמי מבחינת סיגופים, מזה שאני יושב עמהם ביחד, וסובל את הדיבורים של החברים, שאינם לרוחי ולתכונתי. אבל מה לעשות. אומרים לי, שאני מוכרח לסבול בעולם הזה, לכן אני סובל, ואני יושב ומצפה, מתי יגיע הזמן, שאני אוכל לברוח מהם, ולא להסתכל על שפלותם, שאני רואה בהם.

נמצא, שהוא לא לוקח מאהבת חברים את התרופה, שנקראת אהבת הזולת, אלא מטעם שאמרו לו, שאין ברירה, אחרת הוא לא יכול להגיע לאהבת ה'. ומשום זה הוא עוסק באהבת חברים, ועושה כל ההתחייבות מה שהחברים מחייבים אותו. אבל מה שצריך ללמוד מהם, זהו ממנו והלאה. זאת אומרת, מאהבה עצמית הוא לא יוצא, ולאהבת הזולת הוא לא מגיע. ומקיים אהבת חברים לא מטעם אהבה, אלא מטעם יראה, היות שלא נותנים להכנס לאהבת ה', מטרם שנכנסים מקודם לאהבת חברים. אם כן הוא מתיירא, שלא לקיים אהבת חברים, כי לא יתנו לו לכנס לאהבת ה'.

וזה דומה להמשל, שהיות שלא נתנו לו להכנס לקומה ב', ששם נמצא המלך, מבלי שיעלה מקודם לקומה א'. והכוונה היא, בכדי שילמד החוקים, איך להיזהר בכבוד המלך, אם כן ההגיון מחייב, שבזמן שנכנס לקומה א', שיהיה בשמחה, כי הוא לומד עכשיו, איך להיזהר בכבוד המלך, וירויח מזה, שאח"כ, כשיכנס להיכל המלך, לא יפגום חס ושלום בכבוד המלך. ולפי זה, כשנמצא בקומה א', הוא נותן תשומת לב, איך נהוגים שם כל החוקים ולהרגיל בהם, כי הוא רוצה להכנס להמלך, בכדי להשפיע להמלך, ולא חס ושלום לזלזל בכבוד המלך.

וזה שייך לומר רק במי שרוצה להכנס להמלך על מנת להשפיע נחת רוח להמלך. מה שאין כן מי שרוצה לכנס להמלך מחמת קבלה עצמית, אז הוא מסתכל על כל הדברים הנמצאים בקומה א' כדברים מיותרים, שזה לא מענין אותו. ומה שעליו לעלות לקומה א', הוא רק מפני היראה, כי הוא יודע, שלא יתנו לו לעלות לקומה ב' מטרם שיעלה לקומה א'. אבל אין לו שום צורך ללמוד חוקים, שלומדים שם שלא לפגוע בכבוד המלך. מטעם שכל מה שרוצה לכנס להמלך, אין זה רק מטעם אהבה עצמית.

אי לזאת, עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'.

ויש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל.

אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע. ושאלנו אם כן, בשביל מה צריך האדם לעשות מעשים, בכדי שיזכה אח"כ לעזרת ה', הלא ה' יכול לעזור אפילו בלי מעשי התחתונים, כי בין כך ובין כך לא תעזור עבודת האדם לשום התקדמות בעבודה.

והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. מה שאין כן כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו.

אבל בשביל מה ה' רוצה, שיתן תפלה אמיתית. לבשר ודם שייך לומר, שהוא רוצה, שיבקש לו בקשה אמיתית. משום שבקשה אמיתית, שהאדם מבקש מחברו, אז חברו נותן לו תודה אמיתית. והבשר ודם, שהוא רודף אחר כבוד, התודה שהוא נותן לו, הוא כאילו משפיל לפניו, ומזה הוא נהנה. אבל לגבי הקב"ה, וכי הוא צריך להכבוד של בני אדם, שיתנו לו. אם כן בשביל מה רוצה הקב"ה, שהאדם יתן לו תפלה אמיתית מעומק הלב.

אלא הענין הוא כידוע, שאין אור בלי כלי, שאין באפשרות לתת לאדם דבר, שיהיה חשוב מאוד. ואם אין לו רצון להדבר, הוא יזלזל בו, ולא ישמור את הדבר, וזה ילך לאיבוד, משום שהצורך לדבר הוא כפי מה שחסר לו, וזה נותן את החשיבות. וכפי החשיבות, בשיעור זה הוא יודע לשמור את המתנה, שלא תלך לאיבוד, כי אחרת הכל ילך להקליפות.

וזה נקרא, שנותנים יניקה לקליפות, היינו שהכל הולך לכלי קבלה, שהם לוקחים כל מה שהאדם מזלזל בדברים של קדושה, לרשותם. ומזה אנו יודעים, מדוע צריך האדם להתחיל בעבודה. אבל מדוע ה' לא נתן להאדם הכח, שיכול לגמור את העבודה לבד, בלי עזרת ה'.

הענין הוא, ידוע מה שזה"ק מפרש על מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה". ואומר "בנשמתא קדישא", היינו שמקבל הארה מלמעלה, הנקראת "נשמה", הנקראת "השגת אלקות", שזה הוא נכלל במחשבת הבריאה להטיב לנבראיו.

נמצא, בזה שיש לו כלי ורצון לכלי דהשפעה, הוא מקבל אח"כ האור, הנקרא "נשמה". אם כן לשניהם הם צריכים. היינו, שהאדם יתחיל, בזה הוא מקבל כלי. וע"י זה שהוא בעצמו לא יכול לגמור, אז הוא צועק לה', שיעזור, אז הוא מקבל האור.

ובזה נבין מה שכתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה הכביד את לבו. הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.

והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה. וזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", ש"אותותי" הכוונה על אותיות התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע"י הכבדת הלב, אז יש מקום לצעוק לה', שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא, כנ"ל.

ובזה נבין ענין "בא אל פרעה" היינו שנינו ביחד, היינו שהאדם צריך להתחיל. ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. וזהו הרמז, שמשה היה ירא לגשת אליו. ואז אמר הקב"ה "הנני עליך פרעה", שאז באה העזרה מהקב"ה. ובמה, בנשמתא קדישא, כנ"ל בדברי הזה"ק.

נמצא, שהכבדת הלב, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע"י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה'. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה' יעזור לו.

וזה הוא ענין מה שאמרו חז"ל "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים". וגם כאן מתעוררת השאלה, וכי הקב"ה צריך ההכנעה של אדם, שיבקש ממנו. אלא כנ"ל, היות שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, אבל אין אור בלי כלי, לכן הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, שע"י זה הם מגלים כלים, שיוכל להשפיע לתוכם. היוצא מזה, שבזמן שהאדם רואה, שאין הוא יכול להתגבר על הרע שבו, אז הוא הזמן אמיתי לבקש עזרה מה'.

ובהאמור נבין מה שאמר הקב"ה "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא).

וחז"ל במסכת ברכות (ל"ח ע"א) דרשו על זה וזה לשונם: "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". ורבנן ההוא, כי הכי קאמר להו קודשא בריך הוא [כך אמר להם הקדוש ברוך הוא] לישראל: כד מפיקנא לכו [כאשר אוציא אתכם], עבידנא לכו מלתא [אעשה לכם דבר] כי היכי דידעיתו דאנא [כדי שתדעו שאני] הוא דאפיקית יתכון [שהוצאתי אתכם] ממצרים, דכתיב "כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם". עכ"ל.

משמע מכאן, שלא מספיק מה שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, שנשתחררו מהסבל והיסורים שסבלו שם. וכשמדברים בענין עבדות ה', מתעוררת השאלה, וכי לא הספיק. מזה שנעשו עכשיו חרות משעבוד הגלות, שלא יכלו לעבוד את ה' מסיבת שליטת פרעה, וכל מה שבנו לעצמם, איזה עמדה בעבודה, הכל נבלע בארץ, כמו שדרשו חז"ל (סוטה דף י"א) וזה לשונו "את פיתום ורעמסס. רב ושמואל, חד אמר פיתום שמה. ולמה נקרא שמה רעמסס. שראשו ראשון מתרוסס". ופירש רש"י, כשהיו בונין קצת, היה מתרוסס ונופל. וחוזרין ובונין, והוא נופל. וחד אמר, רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום, שראשון ראשון, פי תהום בלעו.

אנו רואים בין לרב ובין לשמואל אין חולקים במציאות אלא בהדרוש. והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים להתחיל מחדש. והיה נדמה בעיניהם, כאילו אף פעם לא היו עוסקים בעבודת הקודש. ועוד יותר מזה, אלא כל פעם, שהיו בדעתם, שצריכים ללכת קדימה, אז ראו, שלא זו בלבד, שלא היו מתקדמים, אלא הלכו אחורה, כי תמיד היו מתעוררות להם שאלות חדשות בענין "מי ומה".

ולפי זה יש להבין את יציאה הזו ממצרים, היינו שכבר היתה להם היכולת לעבוד את ה' בלי מחשבות זרות של המצריים. אם כן הידיעה הזו, שכתוב "וידעתם", מה בא להשמיענו, שצריכים לדעת, כי ה' הוא המוציא אותם מארץ מצרים. ועוד יותר מזה יש לתמוה, כי מתחילים להסתכל בשעבוד מצרים, שהיו עובדים עבודת פרך, ונשתחררו מזה, ומה חסר להם עוד.

ומהי עבודת פרך. הנה חז"ל דרשו (סוטה י"א ע"ב) "את כל עבודתם, אשר עבדו בהם בפרך". אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, "שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. רבי אלעזר אומר בפה-רך".

ויש להבין את ענין "בפרך", מהו על דרך העבודה בעבודת הקודש. ויש להבחין ב' בחינות:

א. המעשה, שנקרא חלק הנגלה, מה שנגלה להאדם, שלא שייך לומר, שהוא טועה או מרמה עצמו, כי מה שגלוי לעינים, לא שייך לומר, שיש טעות בדבר. כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו"מ או לא.

ב. הכוונה. וזה נקרא חלק הנסתר, כי ענין הכוונה שבהמעשה שהאדם עושה, אין אחרים יכולים לראות מה כוונתו במעשים האלה. וגם הוא בעצמו גם כן לא יכול לראות את הכוונה של העשיה, כי בכוונות יש מקום לטעות עצמו ולרמות את עצמו. כי רק בדברים שנגלו לעין, שנקרא חלק הנגלה, שם כולם יכולים לראות האמת. מה שאין כן מה שתלוי בכוונת הלב ובמחשבה של המוח אין אדם יכול לסמוך על עצמו. נמצא, שנסתר ממנו ומאחרים.

ועתה נוכל לפרש את ענין "עבודת פרך", שאמרו, ש"היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים". כי "מלאכת אנשים" נקרא, שהוא כבר גבר, שהוא כבר יכול להתגבר על הרע שלו, ולעסוק בתו"מ בבחינת המעשה. ומשום זה, מה הוא צריך לעשות, בזמן שכבר נקרא איש, שפירושו איש מלחמה, שיש בידו להילחם עם הרע שלו בבחינת המעשה. לכן הגיע הזמן שצריך להתחיל עבודתו בבחינת ב', כנ"ל, היינו בבחינת הנסתר, שהיא הכוונה. זאת אומרת, להשתדל מכאן ולהבא, לכוון כל מעשיו שיהיו בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה ולא לתועלת עצמו.

ומה עשו המצרים, בזמן שראו, שהוא איש, המסוגל לצאת משליטתם ולהכנס לקדושה. אז החליפו את עבודתם ונתנו להם "עבודת נשים", שפירושו, שכל עבודתם יהיו בעבודת נשים, שהמצריים נתנו להם להבין, וכי מי צריך כוונות אלא, עיקר הם המעשים. וכאן במעשים אתה תצליח, כמו שאתה רואה, שאתה גבר, שאתה יכול להתגבר על הרע שבך, ולעסוק בתו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ועליך לתת כל המרץ שלך, לעשות יותר דקדוקים בתו"מ.

אבל לא לעסוק בכוונות, שעבודה זו לא בשבילך, אלא ליחידי סגולה. ואם אתה תכנס בעבודה דלהשפיע, היינו שאתה תשים לב, שצריכים לכוון בכל דבר, שיהיה לשם שמים, כבר לא יהיו לך כוחות לדקדק כל כך במעשה הנגלה, ששם אתה לא תרמה את עצמך. כי אתה רואה מה שאתה עושה. לכן שם יש לך מקום להתרחב, שיהיו כל המעשים שלך בכל פרטיה ודקדוקיה.

מה שאין כן בכוונות אין לך ביקורת אמיתית. אי לזאת, אנו מייעצים לך, לטובתך, ואל תחשוב שאנו חס ושלום רוצים להדיחך מעבודת הקודש. אלא אדרבה, אנו רוצים שאתה תעלה במעלת הקודש.

וזה נקרא, ש"היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים". במקום שהיו צריכים לעבוד עבודה השייכת לגברים, הסבירו לעם ישראל, שיותר טוב בשבילם, יעבדו עבודת נשים, היינו מה ששייך לנשים.

ו"מלאכת נשים לאנשים" פירושו, שאלו אנשים, אין להם כח התגברות, אלא "תשש כוחם כנקבה", היינו שהיו חלשים בקיום תו"מ, שלא היה להם כח לשמור ולקיים את המצות אפילו בבחינת הנגלה, הנקראת בחינת מעשה לבד. וכל עבודת ההתגב��ות היתה רק בבחינת המעשה ולא בבחינת הכוונה.

באו אליהם המצרים, ונתנו להם להבין, אין אנו רוצים להפריע לכם בעבודת הקודש, אלא אדרבה, אנו רוצים שתהיו עובדי ה' אמיתיים. היינו, אנו רואים, שאתם רוצים לעבוד עבודת הקודש. לכן אנו מייעצים לכם, שעיקר עבודה היא לא המעשה, אלא עיקר היא הכוונה. לכן במקום שאתם עוסקים בהתגברות על בחינת המעשה, היינו אתם מתרגלים להתגבר על הגוף שלכם, שללמוד עוד שעה או להתפלל עוד חצי שעה. ואתם רוצים להשתדל לענות "ברוך הוא" ו"ברוך שמו" ו"אמן", ושלא לדבר באמצע "חזרת הש"ץ". ומי צריך את זה.

עיקר היא הכוונה לשם שמים. שם אתם צריכים לתת כל כח היגיעה שלכם. ולמה לכם לבלות את כוחכם על דברים של "מה בכך", הגם שמצד הלכה, מוכרחים לקיים כל אלו הדברים הקטנים, אבל זו לא עבודה בשבילכם. זה מתאים לעבודת נשים. אבל אתם צריכים לעבוד במלאכה של אנשים. וזה שאתם רוצים לעבוד רק במעשה, לא יפה בשבילכם. הלא אתם צריכים ללכת בעיקר על הכוונה, היינו, שכל כח שיש לכם לעשות משהו, תשמשו עם הכוח הזה לכוון שהכל יהיה לשם שמים. אבל אל תחשבו שאנחנו רוצים חס ושלום להפריע לכם מעבודת ה'. אלא אנחנו רוצים להיפך, שתעלו במעלות הקודש, ותגיעו לשלימות, הנקראת שכל מעשיכם יהיו רק בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.

והיות שהם במדרגת "נשים", היינו שעדיין אין להם כח להתגבר, אפילו בבחינת המעשה, שזה נקרא בחינת "תשש כוחם כנקבה". ואז המצרים נתנו להבין, שעיקר היא הכוונה שהיא לשמה, בזה היו המצרים בטוחים, שלא יהיה להם כח ללכת ולהתגבר במלאכת הקודש.

וזה כדברי הרמב"ם, שכתב (הלכות תשובה פ"י) וזה לשונו, "ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".

והמצרים הלכו לייעץ להם לאלו בבחינת נשים, שלא ללכת כדברי הרמב"ם, אלא להיפך, שאף על פי שהם במדרגת נשים וקטנים, נתנו להם להבין, שיתחילו עבודתם תיכף על הכוונה דלשמה. ובזה היו המצרים בטוחים, שישארו ברשותם, מחוץ לקדושה.

נמצא, שזאת נקראת "עבודת פרך", היינו דפירש רבי שמואל בר נחמני "בפרך בפריכה". ופירש רש"י "בפריכה ובשברון הגוף ומתנים". והטעם הוא, שאם מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים, יהיו, כמו שהסברנו, היות מלאכת אנשים היה, שהיו צריכים להתגבר וללכת קדימה, ולכוון על הכוונה דלשמה. והם החלישו אותם בעבודה זו, כי המצרים היו מתנגדים לעבודה זו. לכן, חוץ מזה שהם צריכים לעבוד עבודת התגברות, שיכלו לכוון בעמ"נ דלהשפיע, היתה להם עוד עבודה, בזה שהמצרים נתנו להם להבין, שכל עבודה זו היא עבודה מיותרת. שהעבודה דלהשפיע לא שייכת אליהם, אלא ליחידי סגולה. וממילא נקראת זה "עבודה כפולה":

א. עבודה בהתאמצות, שיכלו לכוון בעמ"נ להשפיע.

ב. ולהילחם עמהם ולומר, שלא נכון, שכן הם יוכלו להגיע לשמה, ולא כמו שהמצרים אומרים, שהם צריכים לעבוד מלאכת נשים. וזו היתה כל מגמתם של המצרים, שלא יתקרבו לעבודה דלהשפיע.

וכמו כן היו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, היינו כנ"ל, שאמרו, עבודת נשים כלום לא שווה, כי זה שמקיימים תורה ומצות רק במעשה, היינו שכל מלחמת היצר שלהם היא רק על המעשה, ולא כדברי הרמב"ם, שעבודת נשים צריכה להיות רק בעשיית מעשים ולא ללמוד אותן שצריכין לכוון לשמה.

אי לזאת, כשבאו המצרים, ואמרו להם, שהם צריכים לעבוד במלאכת אנשים, היינו על כוונות לכון בעמ"נ להשפיע, היתה להם עבודה קשה:

א. בענין לשמה, בכלל אין אתם מסוגלים לעבוד,

ב. להתגבר על הגוף ולקיים מצות מעשיות היה קשה להם יותר, מטרם שבאו המחשבות זרות של המצריים, ונתנו להם להבין, שמעשה המצות בלי כוונה, כלום לא שוה, והשפילו את החשיבות של תורה ומצות של שלא לשמה. נמצא, שעכשיו ע"י המצרים נעשתה עבודה של בחינות נשים בבחינת השפלות. וזה גרם להם עבודת פרך, כנ"ל, שהיא בחינת שברון הגוף ומותניים.

נמצא לפי הנ"ל, שיש ג' פירושים במילת "פרך". ואין שום סתירה בין פירוש אחד להשני, אלא כל אלו הג' דברים היו שם, אלא כל אחד תופס פירוש לפי ענינו.

א. הנה פירוש א' ב"פרך" רבי אלעזר אומר ב"פה-רך".

ב. רבי שמואל בר נחמני אמר ב"פריכה" (שהוא לשון שבירה).

ג. רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים.

אולם כולם מפרשים שעבודת פרך היא "פריכה", היינו שברון הגוף. והסיבה, שהיתה עבודה קשה, עד שמכנים עבודה זו "עבודה ששוברת את הגוף והמותניים". והוא מטעם שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. וזה גורם להם עבודה קשה כנ"ל.

אמנם מדוע שמעו להדעות של המצרים. הוא משום שדיברו אל ישראל ב"פה-רך", היינו שהמחשבות של המצרים, שבאו לישראל ב"פה רך", היינו שכל מה שהם אומרים להם לעשות, אינו להרחיק אותם מעבדות ה' חלילה, אלא אדרבה, הם רוצים להדריך אותם ללכת בדרכי ה', בדרך צלחה, ושאל יבזבזו זמן בחינם, ללא תועלת, היינו שלא יראו התקדמות בעבודת הקודש. וכיון ששמעו, שמדברים אליהם ב"פה-רך", היה קשה להתגבר על המחשבות האלו.

מזה משמע, זה שאומר, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, הוא נותן הסבר, מדוע היו שומעים להמצרים. והתשובה הוא, מטעם "פרך", שהיו מדברים לישראל ב"פה-רך". נמצא, שמב' סיבות הנ"ל באו לעבוד "עבודת פרך", שהיא כמו שאומר רבי שמואל בר נחמני, "פרך" היינו עבודת פריכה, שהיא עבודה שמשברת את הגוף.

ולפי זה יש להבין, וכי לא מספיק לעם ישראל, בזה שה' הוציא אותם ממצרים, היינו שיצאו מהשעבוד שלהם, והיו יכולים לעסוק בתו"מ, כל אחד לפי השגתו, וקליפת מצריים לא היתה להם כח להתנגד לעבודה שלהם. עד כמה הוא גודל הנס. ומי יכול להעריך את החשיבות שבדבר. כי בזמן שהאדם נותן חשבון לעצמו, כמה יסורים וסבל הוא מרגיש בעת שהוא מונח בגלות בשעבוד פרעה מלך מצריים, ולפי מה שמשער בלבו שיעור החושך "את פתום ורעמסס", שהיו בונים, כנ"ל.

ועכשיו, בפעם אחת נפתחו השערים של קליפת מצריים, ויצאו לחופשי, ונכנסו ברשות עצמם. זאת אומרת, שהיתה להם עכשיו חפשיות, שיכולים לעסוק בתו"מ כאוות נפשם, בלי שום הפרעות. איזו שמחה ורוממות רוח היא מביאה לאדם, בזמן שהוא עושה השוואה, בין זמן החושך לזמן שהוא מאיר. וזהו, כמו שאומרים, "המבדיל בין אור לחושך".

ובהאמור צריכים להבין, מהו ענין הנחיצות לדעת, שרק כי ה' הוא המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, כדרשת חז"ל, "כד מפקינא לכו עבדינא, לכו מלתא, כי היכי דידעתו דאנא הוא דאפקית יתכון ממצרים", דכתיב "כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".

והענין, שצריכים תמיד לזכור את המטרה שאנו צריכים להגיע אליה. והיות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אי לזאת המטרה שלנו היא, שאנחנו נקבל את הטוב והעונג שחשב בעדינו. אולם, לצורך תיקון, הנקרא "דביקות", שענינו הוא השתוות הצורה, לכן יש לנו עבודה, בכדי להשיג את הכלים דהשפעה. אבל זה הוא רק תיקון הבריאה ולא שלימות. והשלימות נקרא "ידיעת ה'", לדעת ולהשיג את התורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה".

ולפי זה לא מספיק שיש לנו כבר כח לקיים התו"מ בלי שום הפרעות, כי זהו רק תיקון, ולא שלימות המטרה. ושלימות המטרה, להשיג את ידיעת התורה, מבחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד איהו". וזה מה שאמרו חז"ל "הכי קאמר קב"ה לישראל, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא, כי אני ולא שליח", שפירושו, שכל הכלל כולו צריך להגיע לידיעת ה', שזו נקראת "תורה" בבחינת שמותיו של הקב"ה.

מקור

[paam-halamti-be-ivrit]

הולכת בקניון עם ההורים, יד מכל צד. אני כמו ילדה קטנה, גם מבחינת הגובה. אנחנו עוברים ליד מכונה, יש לה חזות של מתקן לונה פארק. קול הקריין מבטיח שבתהליך פשוט המכונה מפיגה את הרצונות האובדניים של המשתמש.

אני מרגישה אליה משיכה, המכונה היא גיץ של תקווה. חייבת לנסות, אין לי מה להפסיד.

אנחנו רואים אנשים מכניסים מטבע ועולים, כל אחד בתורו. אני אוזרת כוחות בכוונה לבקש לעלות על הנסיעה של המתקן, מארגנת את המילים בראש ושניה לפני, כשכבר לקחתי אוויר בשביל המשפט, אבא מתחיל לגנות ��ת המכונה, שהיא נותנת מצג שווא, מבטיחה משהו שלא ייתכן, הוא גם מדבר לרעת המשתמשים, אומר שהם תמימים מדי ושהם צריכים לעבוד להשיג את זה לא דרך המכונה. אני מתכנסת בתוך עצמי, לא מרגישה יותר את החשק לדבר.

מאוחר יותר אנחנו יושבים באולם ומחכים להתחלה של מופע. לידנו יושבים אבא ובן. הבן מדבר על המכונה. הוא הרגע יצא ממנה ומרגיש טוב יותר. אבא שלי מתחקר אותו ומבטל את מה שהוא אומר, טוען שזה רק זמני ומדובר בהונאה. אני חושבת לעצמי שכנראה הוא צודק וזה לעולם לא יפסיק.