#כובע

[jewvian]

עיר, מושב או קיבוץ? רוק ישראלי או פופ ישראלי? חנוכה או פורים? כובע טמבל או כובע מצחייה? לטייל או בית מלון?

אני אוהבת אסקים כאלה! תודה אמנון חח

מושב, 120%. חייבת טבע, חייבת מרחבים. גם עם קיבוץ אין לי בעיה האמת חח העיקר לא עיר.

רוק או פופ... אוה, שאלה קשה. רוב הרוק הישראלי שאני מקשיבה לו עד היום מקורו בעבר, אני לא מכירה דברים חדשים יותר מדיי וזה חבל. הפופ הישראלי עשה קפיצה אדירה בעשור האחרון אז רק בשביל ההישג הזה אני אבחר בפופ אני חושבת חח

חנוכה!!! יש משהו מיסטי בחג הזה, לא יודעת.

כובע מצחייה נראה לי חחח למרות שיש לי כובע טמבל שאני ממש אוהבת! הולך איתי כבר שנים. אבל אי אפשר להפוך כובע טמבל אז בשביל הדואליות והמגניבות אני אלך עם כובע מצחייה.

מה הכוונה בלטייל? כאילו חופשה שהיא רק בית מלון כנגד טרקים או סיורים? בעיקרון אני תמיד אעדיף לטייל במקומות, כאילו לישון אפשר בבית חח בשביל מה טסים לחופשה אם נשארים סגורים בחדר כל הזמן? תנו לי מפה של העיר או האזור ואני אעשה חיים.

זה היה באמת אסק מגניב! תודה שוב 😊

[angelanora3]

נעלי טבחים

נעלי טבחים מגוון נעלי מטבח מדגמים שונים בניהם נעלי שף, נעלי מטבח בירקנשטוק, נעלי נגד החלקה, נעלי מטבח לעמידה ממושכת, ועוד נעלים איכותיות ונכוחותנעלי טבחים

[the-catboy-minyan]

people complaining that Israeli miku "looks like an average american" really show that they never been outside of the US. you guys know basic modern clothes exists almost everywhere else, right? you can find a person in a tshirt and jeans almost everywhere. a character being drawn in a tshirt and jeans instead of an ultra intricate handsewn traditional dress doesn't mean she's suddenly a "cultureless american" or whatever, other countries have these clothes too.

different countries are gonna have different trends and habits, what seems to you like a regular looking person, is gonna be for another a hyperspecific reference to a subculture. a character wearing an ace ring is gonna be read as a character with a regular black ring to a person who doesn't know ace culture, similarly, a character with a Bat Mitzvah necklace and a Cofix cup is gonna be read as a character with a regular necklace and a regular coffee cup by a non-Israeli. a character with shoresh sandals (which are extremely popular here) is gonna be read as a character with regular sandals (which are an average option) to a non-Israeli, a character wearing a כובע טמבל will look like she's wearing a regular hat, an Israeli tour guide will look like a regular tour guide, a center kid miku is gonna look like a regular emo, because they are all easily recognisable clothing choices, but only people with that extra bit of context are gonna get the reference.

and people do draw the more traditional clothing, but you just call them Jewish miku, because again, to us we can instantly recognise what makes the character Israeli, but for someone who has no familiarity with Israeli culture, this is just gonna look like an average Jewish miku, because her being an Israeli Jew isn't gonna make her all that much different from a diaspora jew.

idk I'm just tired of the "Israelis have no culture" argument, like bitch, you never even talked to an Israeli, ffs.

[naomilibicki]

It (Rosh Hashana cooking) begins.

First! Quinces in syrup

יהי רצון שמידת הרחמים תכבוש את מידת הדין, ושיחבוש כובע ישועות

May it be God's will that His attribute of mercy conquers His attribute of judgment, and may He wear the hat of salvation

[bnncat]

ראיתי עכשיו איש בן 40-50 כזה הולך ברחוב עם כובע מגבעת (כמו של פרי הפלטיפוס) וסקייטבורד ושומע מוזיקת רוק ברמקולים

אני רוצה להיות הוא כשאני אהיה גדולה

[berl-balagula]

Going to the semi anual sci-fi/fantasy/anime convention in Tel Aviv today. Packing and with my high vis police volunteer cap in my pocket. Because I want (to attend the convention and meet friends), because I can (PTO, active volunteer, licenced to own and carry) and because I must (carry when licenced, get out of the work-home-work routine).

נוסע לאייקון היום, חמוש ועם כובע מתנדב משטרה בכיס. כי אני רוצה (לבקר בכנס ולפגוש חב��ים מאיזור חיוג 03), כי אני יכול (חופש בתשלום, רשיון נשק ומתנדב פעיל במשמר האזרחי) וכי אני חייב (לשאת ברגע שאני הולך לארועים מסוג זה, לשבור שגרה).

[david-goldrock]

האל של ארפו. תרגום: דוד גולדרוק

מקור:

הקדמה

מקדשים נבנים עבור האלים. ביודעו זאת, חוואי בונה מקדש קטן כדי לראות איזה מין אל יופיע.

פרק א

א��ָרֵפו בנה מקדש בשדה שלו, דבר צנוע, כמה אבנים ערומות ליצירת תל, ויומיים אחר כך, אל בא לגור שם.

"מקווה שאתה אל קציר," אמר ארפו, והקים מזבח ושרף שתי אלומות חיטה. "זה יהיה נחמד, אתה יודע." הוא הביט מטה אל האפר המרוח על האבן, הסלעים מונחים עקומים כולם, והשתעל וגירד את ראשו. "אני יודע שזה לא הרבה," הוא אמר, כובע הקש שלו בידיו. "אבל - אני אעשה מה שאוכל, יהיה נחמד לחשוב שיש אל שדואג לי."

למחורת הוא השאיר זוג תאנים, ביום שאחרי זה הוא השקיע 10 דקות מבוקרו ישוב לצד המקדש בתפילה. ביום השלישי, האל דיבר.

"עליך ללכת למקדש בעיר," אמר האל. קולו היה כרשרוש החיטה, כציוץ עכברי השדה בריצתם דרך העשב. "מקדש אמיתי. אחד טוב. השג לך כמה אלים אמיתיים לברכך. אני בעצמי לא חשוב במיוחד, אבל אולי אוכל לתת להם מילה טובה עליך?" הוא קטף עלה מהעץ ונאנח. "כלומר, לא להיות גס רוח, אני אוהב את המקדש הזה, הוא נוח דיו. הסגידה הייתה נחמדה. אך אתה לא יכול באמת להאמין שמשהו מזה יביא לך דבר."

"זה יותר ממה שציפיתי כשבניתי אותו," אמר ארפו, שוכב עם חרמשו ומנמיך עצמו לאדמה. "ספר לי, איזה מין אל אתה בכלל?"

"אני של עלי השלכת," הוא אמר. "התולעים החובצות תחת הארץ. הגבול שבין יער לשדה. הרמז הראשון של כפור לפני פול השלג הראשון. קליפת התפוח כשהיא נקרעת תחת שיניך. אני אל של תריסר גוונים של כלום, שאריות המובילות לריקבון, הצצות חטופות. שינוי באוויר, ואז זה נעלם."

האל משך עוד אנחה. "אין סיבה בהערצת דבר שכזה, לא כמו מלחמה, או הקציר, או הסופה. שמור את תפילותיך עבור הדברים שמעבר לשליטתך, חוואי טוב. אתה כה זעיר בעולם, כה פגיע. עדיף להתפלל לדברים גדולים ממני."

ארפו קטף גבעול חיטה ושיטח אותו בין שיני��. "אני אוהב את סוג הסגידה הזו בסדר גמור," הוא אמר. "אז אם לא אכפת לך, אני חושב שאמשיך."

"עשה כרצונך," אמר האל, ונסוג עמוק יותר אל האבנים. "אך אל תאמר שלא הזהרתי אותך לעשות אחרת."

 ארפו היה אומר תפילה לפני עבודת הבוקר, והוא והאל בחנו את העצים בדממה. ימים עברו כך, ושבועות, ואז הסופה הגיעה, שחורה ונועזת וסוערת. היא הציפה את השדות של ארפו, טלטלה את הרעפים מגגו, הכתה את עץ הזית שלו והבעירה אותו עד אפר. ביום למחורת, ארפו ובניו הלכו בין החיטה, מצילים מה שהם יכלו. המקדש הקטן היה מפורק על כל השדה, ולכן כשעבודת היום הסתיימה, ארפו אסף את האבנים וחיבר אותן יחדיו חזרה.

"עבודה חסרת ערך" האל לחש, אך שב זוחל אל תוך המקדש בכל מקרה. ""לא היה דבר שיכולתי לעשות כדי להציל אותך מזה."

"נהיה בסדר," אמר ארפו. "הסופה סערה עד כלותה. נבנה מחדש. אין לי קורבן מי יודע מה להיום," הוא אמר, ופרס קצת חיטה הרוסה "אך אני חושב שמחר אחזק את היסודות של הדבר הזה, מה אתה חושב על זה?"

האל טרטר סביב במקדשו ונאנח.

שנה חלפה, ועוד אחת אחריה. המקדש נרובד בקירות של אבנים, גג מזרדים שזורים. שכניו של ארפו גחכו כשעברו על ידו. חלק מילדיהם השאירו פירות ופרחים. ואז הקציר כשל, האלים לקחו חזרה את שפעם. בשדה של ארפו החיטה צמחה צרה ושברירית. אנשים יללו וקרעו גלימותיהם, שחטו כבשים ושפכו דמם, הסתכלו על האדמה עם עיניים רדופות והלכו לישון רעבים. ארפו בא וישב לצד המקדש, הפרחים נבולים כעת, הפירות מצומקים, הצלעות של ארפו נראות על החזה שלו, ידיו עוד משקשקות, ומלמל תפילה.

"אין פה שום דבר עבורך," אמר האל, מצטופף בחשכה. "אין שום דבר שאני יכול לעשות. שום דבר יכול להעשות." הוא רעד, וירק את מילותיו. "מהו המקדש הזה מלבד עוד עול עבורך?"

"אנחנו - " ארפו אמר, וקולו היסס. "אז זו שנה רזה," הוא אמר. "עברנו את זה בעבר, נעבור את זה שוב. אז אנחנו רעבים," הוא אמר. "עדיין יש לנו אחד את השני, לא כך? והרבה אנשים נשאו תפילה לאלים אחרים, אבל זה לא הגן עליהם מזה. לא," הוא אמר, והניד את ראשו, הוא הניח כמה גבעולי חיטה מצומקים על המזבח. "לא, אני חושב שאני אוהב את ההסדר שלנו בסדר גמור."

"יבוא גרוע מזה," אמר האל, מחללי אבניו. "ולא יהיה דבר שאוכל לעשות על מנת להצילך."

השנים חלפו, ארפו הניח יד מקומטת על מקדש האבן ובחלק מהימים בילה שם שעה, אבוד במחשבותיו עם האל.

ויום גורלי אחד, מעבר לימים כהים כיין, באה מלחמה.

ארפו בא מועד אל מקדשו כעת, ידו מוחזקת על בטנו, מושחת את האתר הקדוש בדמו. מאחוריו, שדות החיטה שלו בערו, והעצמות בערו שחורות בהם. הוא בא מזדחל על ברכיו למקדש של אבן חצובה, והאל מיהר לפ��וש אותו.

"לא יכולתי להציל אותם," אמר האל, קולו ביבבה עמוקה. "אני מצטער. אני מצטער. אני כל כך כל כך מצטער." העלים נפלו בוערים מהעצים, גשם עדין ואיטי של אפר. "לא עשיתי דבר! כל השנים האלו, ולא עשיתי דבר עבורך!"

"ששש," אמר ארפו, טועם את הדם של עצמו, חזיונו מתערפל. הוא השעין את עצמו כנגד המקדש, מצח שעון על האבן בתפילה. "אמור לי," הוא מלמל "אמור לי שוב. איזה מן אל אתה?"

"אני -" אמר האל, והושיט ידו, מערסל את הראש של ארפו, ועצם את עיניו ודיבר.

"אני של עלי השלכת," הוא אמר, והעלה את תמונתם. "התולעים החובצות תחת הארץ. הגבול שבין יער לשדה. הרמז הראשון של כפור לפני פול השלג הראשון. קליפת התפוח כשהיא נקרעת תחת שיניך." שפתי ארפו נפרדו בחיוך.

"אני אל של תריסר גוונים של כלום," הוא אמר. "עלי הכותרת בפריחה המובילות לריקבון, ההצצות החטופות. שינוי באוויר –" קולו נשבר, והוא בכה. "לפני שזה נעלם."

"יפיפיים," אמר ארפו, דמו מכתים את האבנים, חודר אל תוך הארץ. "כולם. הם כולם היו כה יפים."

והשדות בערו והעשן כמחק את השמש, כשאנשים שהיו מהלכים בלחץ ובמלחמה מדוממת סערו עוד, כשהשחקים שחררו את חרון אפם על פני הארץ, ארפו הזורע שכב במקדשו הצנוע, ראשו ממוגן על ידי האבנים, וחזר הביתה אל אלו.

פרק ב.

סורה מצאה את המקדש עם העצמות בתוכו, הגג קורס פנימה עליהן.

"הו, אל מסכן," היא אמרה, "בלי אף אחד לקבור את אחרון כוהניך." אז היא הפסיקה, כי היא הגיעה ממקום רחוק. "או שכך המתים מקבלים את כבודם פה?" האל התעורר מהרהוריו.

"שמו היה ארפו," הוא אמר, "הוא היה זורע."

סורה נרתעה, קצת, כי היא מעולם לא שמעה את קולו של אל בעבר. "כיצד אוכל לכבדו?" היא שאלה.

"קברי אותו," אמר האל, "מתחת למזבחי."

"בסדר גמור," אמרה סורה, ויצאה להביא את המעדר שלה.

"חכי," אמר האל כשהיא חזרה והחלה ללקט את העצמות מבין הזרדים השבורים ועלי השלכת. היא הניחה אותם על גליל של צמר לא צבוע, הבד היחיד שהיה לה. "חכי," אמר האל, "אני לא יכול לעשות שום דבר עבורך. אני לא אל של שום דבר שימושי."

סורה ישבה אחורה על עקביה והסתכלה אל המזבח להקשיב לאל.

"כשהסופה הגיעה והשמידה את חיטתו, לא יכולתי להציל אותה," אמר האל, "כשהקציר כשל והוא היה רעב, לא יכולתי להאכיל אותו. כשהמלחמה הגיעה," קול האל דשדש "כשהמלחמה הגיעה, לא יכולתי להגן עליו. הוא חזר מדמם מהקרב רק כדי למות בידי." סורה הסתכלה שוב על העצמות.

"אני חושבת שאתה אל של משהו מאוד שימושי," היא אמרה.

"מה?" שאל האל.

סורה הרימה בזהירות את הגולגולת אל הבד. "אתה האל של ארפו."

פרק ג.

דורות עברו. הכפר התאושש מהטרגדיות שלו—בתים נבנו מחדש, בגנים זרעו מחדש, פצעים התאחו. האיש הזקן שפעם חי על הגבעה ודיבר לאבן ולחצץ נשכח מזמן, אבל המקדש עמד בשמו. הרוב האמינו שהוא היה ריק, כי האל שגר שם מזמן שקט. ועדיין, כל העבר במקדש המתכלה הרגיש כאב בליבו, כאם מתאבל על חבר שאבד. הקור שחלחל מכניסת המקדש הוריד רוח כל עובר, והרחיק כל מבקר פוטנציאלי, מלבד הילדים הנדירים שלא שמו לב לדבר כלל שהיו משאירים קבוצות קטנות של פרחים ורודים ולבנים שקטפו מהאחו סביב.

האל ישב בביתו השליו, מביט אל עבר השביל הרחוק, להולכי רגל, סוסי עבודה וכרכרות, עלי שלכת הנופלים כגשם ומסתובבים סביב רגליים הומות. כמה זמן עבר? העולם התקדם בלעדיו, למען ידע הוא שלא היה לו עזרה לתת. העולם חייב להיות מקום אכזר, שגם האלים השימושיים עזבוהו, אם חוות יכולות להיות מוצפות, קצירים יכולים לא להניב, ובתים יכולים להישרף, הוא חשב.

הוא הגיע למסקנה שבני אנוש הם יצורים חסרי הגיון, שיתפללו לאל שלא יכול להעניק משאלות או לברכם בעושר. שיתחזקו מקדש ויביאו קורבנות בלי שום דבר בתמורה. שישתפו את חברתם ויתרגעו עם אלוהות כה חסרת פירות. שיקברו זר בלי התקווה לרווח. איזה חסד מוזר וחסר משמעות הם בזבזו עליו. אילו יצורים נפלאים, מטופשים, בעלי סגולה וחסרי תקווה היו בני האנוש.

אז הוא צבע את השקיעה עם עלים צהובים, דרבן את התולעים לרקוד באדמתם, הפריח את הגבול שבין יער לשדה עם פריחות ופירות יער, הטביל את האוויר עם קור נושך לפני בוא החורף, הבשיל את התפוחים עם נמשים אדומים ופריכים להשבר תחת השיניים השוקעות בהם, ותריסר גוונים אחרים של כלום, לזכרון האיש שפעם שבח את עבודת האל בנשימתו האחרונה.

"שלום, אל כל יופי ענו בעולם," קרא קול מוכר.

פינות עיניו הפוזלות של האל בכו אל שפתיים משורבבות. "ארפו," הוא לחש, למען קולו היה צרוד באילמות מאה שנותיו.

"אני האל של מסירות, של חסדים קטנים, של קשרים בלתי ניתנים להפסקה. אני האל של אהבה חסרת תנאים ואנוכיות, של חברויות הנשמרות לעד, ואמון," אמר ארפו, מרגיע את האחר עם כל מילה.

"זה נפלא, ארפו," הוא הגיב בין דמעות, "אני כל כך שמח עבורך—דמות עוצמתית כמוך ודאי תצטרך מקדש אדיר, התעזוב אל העיר כדי לתור אחר עוד סוגדים? אתה תהיה נערץ על כולם."

"לא," חייך ארפו.

"אף רחוק מזה, לבירה, אם כן? תודה על שביקרת כאן לפני עזיבתך."

"לא, אני לא אלך גם לשם," ארפו הניד בראשו וצחקק.

"אף רחוק מזה? אילו מטרות שאפתניות, ודאי יש לך. אין לי ספק כלל שאתה תצליח, למרות זאת," האל הזקן המשיך.

"למעשה," עצר אותו ארפו, "אשמח להשאר פה, אם תתן לי."

האל השני נדהם ללא מילים. ".... למה שתרצה לחיות פה?"

"אני האל של הקשרים הבלתי ניתנים להפסקה ושל חברויות הנשמרות לעד. ואתה האל של ארפו."

[lo-ganavnu-klum]

מצב רוח

אמיתי

ללא כובע (הפרדה כי זה לא חלק מפרויקט 2025)

[morgan-le-fox]

ישראל

לא יודע מה זה | תפוצ'יפס | צ'יפס

ממתקים | סודה/משקאות מוגזים | עוגיות

צמר גפן מתוק/שערות סבתא | כובע גרב | סיגריות

i'm conducting an experiment. everyone who's from an english speaking country state your country, regional area and what you call the following images. i need to see something

[or-zion]

חליפות גן: פריט חיוני לכל פעוט

חליפות גן הן פריט לבוש חיוני לכל פעוט, הן מאפשרות להם לחקור ולשחק בגן בנוחות ובביטחון. חליפות אלו מגיעות במגוון רחב של סגנונות ועיצובים, כך שתוכלו למצוא את האחת המושלמת עבור ילדכם.

יתרונות:

הגנה מפני מזג האוויר: חליפות גן עשויות בדרך כלל מבדים עמידים למים ורוח, מה שהופך אותן לאידיאליות לשימוש בחוץ. הן מגנות על ילדכם מפני גשם, שלג, רוח ואפילו אור שמש חזק.

נוחות: חליפות גן רכות, גמישות ומאפשרות לילדכם לנוע בחופשיות. הן עשויות מבדים נושמים ומונעות מהילד להזיע יתר על המידה.

קלות ניקוי: חליפות גן בדרך כלל קלות לניקוי במכונה, מה שהופך אותן לפריט לבוש פרקטי ונוח לשימוש יומיומי.

בטיחות: חליפות גן רבות מצוידות בפסים מחזירי אור, מה שהופך את ילדכם לנראה יותר בתנאי תאורה ירודים.

טיפים לבחירת חליפת גן:

גודל: ודאו שהחליפה מתאימה לילדכם מבחינת הגודל. היא לא צריכה להיות צמודה מדי או רחבה מדי.

סוג הבד: בחרו חליפה העשויה מבד עמיד למים ורוח, אך גם נושם.

תכונות נוספות: חפשו חליפה עם פתחי אוורור, כובע נשלף, כפפות וכיסים.

עיצוב: בחרו עיצוב שילדכם יאהב.

חליפות גן הן פריט לבוש חשוב לכל ילד. הן מגנות עליהם מפני מזג האוויר, מאפשרות להם לחקור ולשחק בחופשיות וקלות לניקוי. בעת בחירת חליפת גן, ודאו שהיא מתאימה לילדכם מבחינת הגודל, סוג הבד, התכונות הנוספות והעיצוב.

[yoavyosifov]

קאנטרי על גדות הנהר / יואב יוסיפוב

יוצא לנהר עם חכה על כתפי

וסל פיתיונות בשמאלי

על ראשי כובע קש וסרבל על גופי

היי מיסיסיפי שלי

יושב לי ושר קאנטרי על גדות הנהר

יושב תחת עץ על ��דת הנהר

ויש משב רוח נעים

שמיים כחולים רק ציוץ ציפורים

היי מיסיסיפי שלי

יושב לי ושר קאנטרי על גדות הנהר

יושב לי בצל החכה בידי

מגפיים שמוטות לפנים

אני פה לבד רק הסל לידי

היי מיסיסיפי שלי

יושב לי ושר קאנטרי על גדות הנהר

השמש שקעה כבר נהיה מאוחר

אשוב לי מהר לביתי

אולי תתפלאו לא תפסתי אף דג

אך זה לא מעניין כלל אותי

יושב לי ושר קאנטרי על גדות הנהר

[jeanabrooks16]

ציוד לים

הקיץ כבר כאן ועדיין לא קניתם ציוד לים או אביזרים לבריכה באתר האונליין תוכלו למצוא עגלת קמפינג מתקפלת, כובע קש לנשים אופנתי ושיקי או פריזבי לשחק עם החבר'ה

[maor-katz]

איך לבחור בגדים חגיגיים לבנים?

בחירת בגדים חגיגיים לילדים, ובפרט לבנים, יכולה להיות משימה מאתגרת. מצד אחד, רוצים שהם ייראו יפים ומיוחדים, מצד שני רוצים שהבגדים יהיו נוחים ופרקטיים.

להלן מספר טיפים שיעזרו לכם לבחור בגדי בנים אלגנט מושלמים עבור ילדכם:

אירוע וחג: הדבר הראשון שיש לקחת בחשבון הוא סוג האירוע והחג. האם מדובר באירוע רשמי כמו חתונה או ��ר מצווה, או באירוע פחות רשמי כמו יום הולדת או ביקור אצל סבא וסבתא? בחירת הבגדים צריכה להתאים לאופי האירוע.

נוחות: חשוב שהבגדים יהיו נוחים לילדכם. ילדים נוטים להיות פעילים, ולכן חשוב שהבגדים לא יהיו צמודים מדי או מגבילים את תנועותיהם.

סגנון: חשוב לבחור בגדים שמתאימים לסגנון האישי של ילדכם. אם הוא ילד שובב, אולי הוא יעדיף מכנס ג'ינס וחולצה מכופתרת פתוחה מעט. אם הוא ילד יותר רגוע, אולי הוא יעדיף חליפה או חולצה מכופתרת ועניבה.

צבעים: צבעים לבנים הם צבעים קלאסיים וחגיגיים. ניתן לשלב אותם עם צבעים נוספים, כמו כחול, אפור או בז'.

אביזרים: אביזרים יכולים להוסיף טאץ' אישי וחגיגי לבגדים. ניתן להוסיף חגורה, שעון, כובע, צעיף או עניבה.

טיפים נוספים:

קחו את ילדכם איתכם לחנות כדי שיוכל למדוד את הבגדים ולומר לכם אם הם נוחים לו.

שימו לב למחיר הבגדים. בגדים חגיגיים יכולים להיות יקרים, ולכן חשוב לקבוע תקציב מראש.

בהצלחה!

[israblr-described]

[תיאור תמונה: תמונה של תה בוֹבה עם כובע בנאים צהוב /.סוף תיאור]

בובה בנאי

[david-goldrock]

זה עדיין הטקסט הכי טוב שכתבתי על המלחמה. נכתב כמה ימים אחרי תחילתה

אנחנו הילדים, של אוקטובר 23 מחבלים נכנסו לי לבית הזוועות לא עוזבות לי ת'ראש במחשב או בטלוויזיה על המסך, רואים רק חורבן ריצוד תינוקות שמפחם השחירו על רקע האתר הלבן

אנחנו הילדים, של אוקטובר 23 אלפים שנותרו ללא בית מנהיגים מחזיקים את הראש רעיון שנשבר לו ברגע נעלם במהירות הבזק איך 8 שעות לקח להוציא תוכנית שמעלה לה אבק?

אנחנו הילדים, של אוקטובר 23 בין אויבים שמחנכים לשנאה מהבית לאלו שמ��נים את הראש העולם הפנה לנו עורף אך אנו צועדים בגאווה כי גם אחרי שנים אלפיים בליבנו שואגת תקווה

אנחנו הילדים, של אוקטובר 23 עזבנו ת'צרות שמבית יחדיו הרכנו ת'ראש מחאה שפתאום נעלמה לה הסתה נסוגה מהעין כאם הבעיות בעצמן מבינות שלעם שלי נשבר כבר הזיין

אנחנו הילדים, של אוקטובר 23 מהאפר עוד נקים לנו בית עם ישראל עוד ירים את הראש אולי זאב יגור פה עם כבש אולי נמר ירבץ פה עם גדי או אולי האריה ישאג כבר חזק ויביא נצחון א��די

אנחנו הילדים, של אוקטובר 23 חמלה ששרפו לה ת'בית מוסר שערפו לו ת'ראש צלקתנו לא תתאחה בעינינו האש עוד תסער הרסן הושאר מאחור את לוע החיה נפער

הם היו הילדים, של חורף 73 עלה הזית לא מחכה עוד בבית היונה נמצאה ללא ראש והנה אנחנו, הילדים של 23 מבטיחים "מעתה לא עוד" אנחנו באים כבר לדרוש לא יכנסו עוד חבושי כובע גרב לבארי, כפר עזה, קיבוץ עוז ישראל לא תחיה על החרב לשיר הזה יהיה סיום טוב