#חזון העצמות היבשות

[psychologeek]

I have these thoughts, about how fucked up it is that people use "genocide" and "holocaust" BECAUSE it's jews and a Jewish state they talk about.

How, even if it was genocide-

(it's not)

- out of 15 shades of genocide in the last century, you make sure to compare to something that happened to us.

That is still happening, because this is what being Jewish is-

"that in every generation", we say every year, "they are standing for us to parish us."

"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".

And the "them" isn't spesified (it's not like it's one. And they keep changing. Whoever has the power to.)

And it is present, continues, because it is ALWAYS and it's a warning and a promise and a reminder. It's happening. Now, tomorrow - it's coming.

Always.

I think about over two thousands bloody years.

I think about the way the holocaust shaped us -

The way The Destruction shaped us -

Two thousand years of blood and exiles and -

From the burning of The House to the burning homes in the ghettos.

I think about the way HaKhurban, The Destruction, is one word. A Name.

(there's one, big event)

I think the way HaShoa, the Disaster, is one word. A name.

I think about the destruction of the foundation, of Dat and Bnei Israel and the way it had to be shifted, as a way of life that is so inherently related to land, that it took about hundreds of years to make the transition from a Home, Beit HaMikdash, meaning "house of the hollying" to smaller houses of worship, Batey Knesset, meaning "houses of gathering".

I think about turning from a nation to smaller communities, Kehilot.

I think about destruction and ashes and death.

I think about shattered glass and people burning with holly places, and I don't know if it's 80 or 2000 years ago.

I think about destruction

I think about glass, melting in the heat. Turning to new shapes.

I think about waves, going back and forth.

I think about the doors of Nikanor, and a hidden basket on the Nile, and overcrowded ships.

I think about communities burning, living behind one from town, two from family. An ember saved from the Pyre.

I think about the destruction of communities.

I think about the re-forging of a nation.

(it isn't pretty. It isn't gentle. It is broken and painful and destructive and heat)

I think about Rabi Akiva looking at the destroyed Kodesh HaKodashim, the Holliest chamber in the Holliest place, where even the Kohen Gadol can only enter once a year.

I think about foxes running around, in the violated, broken sanctuary.

(I think about bones, dry and old, rising from their graves and forming a structure. I think about the pain of recreating neurons and muscles and skin)

I think about Rabi Akiva, and remember -

(He laughed)

[thefinelcountdan]

חזון העצמות היבשות רומז שעצמות רטובות אפשר להחיות

[jo2uke08]

מסקנות מחרישה לבגרות בתנ"ך- תגובות לחורבן ושיבת ציון

חזון העצמות היבשות אחד הדברים האהובים עליי שיש בחומר כאילו הוא מתאר משהו שמח עם משהו מורבידי ואני מת על זה

איכה ה׳ זה הוצאת מרמור על הגולה ועל זה שה׳ לא שם עליהם פס אפילו שהוא צריך

טוב את תהילים קל"ז כבר שמעתי מלא כי זה חרוש אבל את החלק הכי טוב לא קוראים( החלק שדורש נקמה)

זה יותר מדי אופטימי ואני לא מאשר את זה בכלל

איזה כיף שלא עשיתי בגרות בהיסטוריה אז אני לא סובל מצמד המילים ”בית שני”

בינתיים יחזקאל הנביא האהוב עליי 

חגי מאמי אבל לא מיוחד כלכך

העם שנשאר בארץ דפוק

כן זה בא באיחור קטן כי וואלק הייתי דפוק והייתי בקניון 4 שעות בבוקר ואז ישנתי והלכתי לסבתא שלי ועכשיו רק 4 בבוקר המצב כרגע- 34 עמודי סיכום על היסטוריוגרפיה ונבואה + התגובות לחורבן ושיבת ציון

Join us tomorrow in- נביאי אמת ושקר (שזה נושא שלא הייתי בשום שיעור שלו בגלל בגרויות)