#באמת מה נסגר

[jewvian]

150 ימים של סיוט מתמשך בלי שום סיום באופק. נמאס לי להתנדנד בין אופטימיות לפסימיות תוך דקות. מכירים את המשפט הזה שאומר שלכל ילד מגיע הורה אבל לא לכל הורה מגיע ילד? ככה אני מרגישה עם הממשלה פח הזאת.

אנחנו עם טוב מדיי לממשלה שרק גוררת רגליים, מתעלמת מהציבור ומסכסכת ומפלגת כאילו מדובר בספורט אולימפי.

אפילו הפרסומת של מילקי נמאסה עליי.

עד מתי אוקטובר 2023?

[mexashepot]

אני: מה זה התחת המושלם הזה? צריך להיות לא חוקי כל הצילומים הרשמיים של הקונצרט: *לא מכילים את קטע הריקוד שבו רואים את ריקוד הירכיים התחת הנ"ל* אני: לא לזה התכוונתי כשאמרתי שהתחת הזה צריך להיות לא חוקי.

[noalevitan]

כבר מלא זמן אני מנסה לנסח פוסט על האומץ של נועה. סתם דברים שמסתובבים לי בראש

פשוט חשבתי על כמה נועה מתאמנת בלהיות יותר ויותר אמיצה ככל שעובר הזמן. היא עושה דברים שהיא לא טובה בהם או יודעת איך לעשות אותם, ועושה אותם בכל זאת. זה בגלל שאחד המאפיינים הכי חשובים בנועה זה שהיא לא מוותרת בחיים. ישימו אותה בחמ"ל היא תהיה בחמ"ל. ישימו אותה במטבח היא תהיה במטבח. ישימו אותה מ"מ היא תהיה מ"מ, הדבר שהיא הוכשרה לעשות, והיא תהיה מ"מ גרועה מאוד אבל היא לא תוותר, היא ת��צה להמשיך, ואולי בהתחלה היא תהיה קצת ראש בקיר, אבל בסוף היא תבין קצת יותר איך עושים דברים.

אבל זה לא רק שהיא לא מוותרת. אני מדבר על זה שהיא גם יוצאת מגבולות אזור הנוחות שלה, היא עושה דברים אמיצים שלא הייתה מעיזה לעשות פעם, כל הזמן; להתקשר למצ"ח בניגוד לפקודה ישירה מהמב"סית, לדבר עם שמרית מיוזמתה ולבחון את המיניות של עצמה, להגיע למסקנות, לצאת מהארון בפני יוגב (סצנה לדורות. איזה ילדה מדהימה זאת, שמבינה על עצמה דברים, שמדברת עליהם בקול, שקשה לה עם עצמה אבל מפסיקה, סוף כל סוף, להדחיק). לראות בחורה שהיא מחבבת בחדר אוכל ולנסות לדבר איתה, להבין שהיא מרגישה אליה רגשות רומנטיים ולנסות לממש אותם (לפחות בדרך שלה). באמת כמה דברים אמיצים היא עושה, וממשיכה לעשות כל הזמן. לראות את נועה ב3.01 שומרת קרמבו לאביב ואומרת לה "שמתי לב שאת אוהבת אז הבאתי לך" זה מטורף, זה חסר תקדים, מה זה הדבר הזה? איך את יודעת לעשות את הדברים המדהימים האלה? נועה של עונה 1 could never.

אני חושבת שנועה בעצם קצת מגלה שהשד לא גרוע כל כך. היא מגלה שלעשות דברים אמיצים זה משתלם. היא מגלה שהיא מסוגלת לעשות את הדברים האמיצים ולצאת בחיים, ולא רק בחיים, לצאת מורווחת.

עוד משהו זה שבפרק 3 נגיד אביב אומרת לה שכדאי לה לשתף מה נסגר איתה (היי סאפיר) ונועה נרתעת מזה, כי עדיין קשה לה לשתף, ברור, זה לא מפתיע. והיא בכל זאת, בדרך שלה, משתפת את מייקי, וזה עובד, ולא רק זה, היא באה אחר כך בפרק 4 לאביב ואומרת לה שזה עבד! והיא ממשיכה לשתף! היא פורצת את גבולות אזור הנוחות שלה ומודה בפני אנשים אחרים שהיא מצליחה לתקשר, והיא יודעת להגיד את זה, ומדברת את מה שהיא מרגישה, ו. באמת. וואו. מה שהיא עברה, מה שהיא עוברת, אני כל כך פאקינג גאה בה. היא כל כך מנסה, כל הזמן, ובסוף בסוף יש לה גם הצלחות. בעונה הזאת יש לה המון הצלחות ואפילו אחרי הנשיקה הזאת בפרק 5, שהיא בהלם ממנה ולא יודעת איך להגיב, אני כל כך מחזיקה לה אצבעות שהיא תצליח אחר כך לדבר את הרגשות שלה. לא להתעלם מהם. לפתוח את הלב שלה קצת יותר. כל האומץ הזה, הוא קשה ומעייף. אבל אני מאמינה בה שהיא באמת מסוגלת.

זה מרגיש לפעמים שאני צופה בתינוק שעושה כל מיני דברים בפעם הראשונה. כל פרק אני יושב שם ואומר יופי נשמה שלי כל הכבוד וואו איזה יופי את מתקדמת, כמו תינוק שהולך קצת, ומצייר קצת, וקופץ קצת, כל פעם מותחת קצת את הגבול ומצליחה להגיע יותר רחוק. איזה דבר מופלא שאת, נועה.

[myprism]

וואו אני רואה ריאליטי ישראלי ואני לא מאמין שאנשים כאלה באמת קיימים אמאלה תום חיימוב מה נסגר אתה גבר בן 37 מה נסגרררררר יא יצור

[eshcolit-sgula]

ההוט טייק שלי לכבוד החג: אני שונאת חגים. אין לי כוח לארוחות, לחפירות, ללריב עם המשפחה ואז כשמגיעים לסבא וסבתא/לדודים פתאום הכל בסדר ואיזה משפחה נפלאה אנחנו, ל"תזכירי לי באיזה כיתה את?". מיציתי. הדבר היחיד שטוב בחגים זה האוכל.

ותכלס, מתוך כל החגים והמועדים שיש לעם ישראל להציע החג האהוב עלי זה פורים, שהוא הכי פחות קונבנציונלי ומאוד לא מתאים לקונספט של מתלבשים יפה ארוחת חג והביתה.

בקיצור, חגים זה מציק וכל הקונספט של חגי תשרי לא בא לי טוב

[manysmallbugs]

שאלה: זה חילול הקודש לקרוא את התנ"ך עם צורת חשיבה של פאנגירל כן או לא.

שאלת מעקב: מי הדמות האהובה עליכם מההתחלה של בראשית? אני אוהבת את קין אבל מרגיש לי שהארכ איתו ועם הבל היה קצת מהיר מידי אז לא היה לי מספיק זמן להתחבר אליו באמת :/ נוח אחד מהאהובים עלי אפילו שממש לא אהבתי את הצורה שבה נפטרו ממנו בסוף מיאו מיאו המסכן שלי 😔😔 מסריח קצת מאלוהים לתת לו למות ככה אתה לא השולט בכל או משהו??? הוא גם היה בן האדם היחיד שסבלת? הדמויות האהובות עלי הם כנראה שני בני ��אדם הראשונים באמת (לא אדם וחווה. הם השלישי והרביעית נמאס לי שאף אחד בפאנדום לא מדבר על זה). אלה שאין להם שמות והם לא לוזרים שנבראו מאדמה כמו כל השאר ו-היחידים שנבראו בצלם האלוהים אז הם בטוח היו לפחות קצת שווים. אני תמיד בקטע של דמויות מסתוריות אבל חזקות 😳 אני גם אוהבת את אלוהים אבל זה רק כי יש לי בעיות ואני אוהבת דמויות מטורפות ומרושעות עם כוח שהן גם קצת סתומות (אלוהים נחשב הימבו?)

אז בעצם אני לא יכולה להחליט הם כולם כל כך חמודים 🥰🥰 אגב אם התשובה שלכם לשאלה היא אדם או שאתם סלחני שלושת הילדים של נוח בבקשה dni

נ.ב. מישהו מכם יודע מה נסגר עם כל הפילר בפרק ה' ובפרק פ'?? דילגתי על הרוב תעדכנו אותי אם פלג או למך או מהללאל או שרוג נהיים דמויות מרכזיות בפרקים הבאים פליז

[jewvian]

החידוש באמת לא משהו אבל לעומת לוגן / רורי או לחלופין דין / רורי שבהם הסיפור מרגיש שהוא נסגר, אין עוד מה לספר, הסיפור של רורי וג׳ס עוד פתוח, וזה מה שעושה את כל ההבדל גם אם הילד הוא של לוגן.

מה חשבת על הקטע במסיבה? מאוד מעניין אותי לדעת.

נכוותי יותר מפעם אחד מחידושים אז אני לוקחת אותם בעירבון מוגבל או שבכלל לא מתייחסת אליהם בשום צורה חח 😅

לקח לי שנייה להבין באיזו מסיבה בדיוק מדובר, כי אלוהים רורי בתור וונאבי חננה את פופולארית ברמות, אבל נראה לי שהתכוונת לקטע שג'ס מנסה לשכב עם רורי והיא מסרבת?

מרגיש לי שבשנה שהפרק הזה יצא, לא יודעת 2004 כזה? אמצע שנות האלפיים נגיד? אז הייתי לגמרי מבינה את ג'ס. לא יודעת אם תומכת בו, אבל מאה אחוז מבינה את כל התסכול והזעם והעצבות הכללית של הדמות. כאילו גם היום אני סוג של מבינה את זה, אבל מרגיש לי שבתקופה הנ"ל היה יותר קל לסלוח לדמות כמו ג'ס, היה הרבה יותר קל לתרץ את ההתנהגות שלו.

אבל אנחנו איזה 20 שנה אחרי (איכסה) וההבנות החברתיות שלנו השתנו, כבר אין מקום לתירוצים כאלה או אחרים. דמויות מורכבות תמיד מתקבלות בברכה, אבל מהזווית שאנחנו עומדים בה היום - אין שום דרך אחרת לתאר את מה שג'ס ניסה לעשות חוץ מניסיון אונס. היום אנחנו יודעים שאפילו במערכת יחסים של שנים אפשר לחוות אונס, כאילו המשמעות של המילה הזאת התרחבה הרבה יותר, לטוב ולרע אם בא לנו ממש להיכנס לוויכוח הפוליטי סביב כל העניין. אבל שורה תחתונה? אם נעשה סקר עכשווי בנושא אני בטוחה שרוב הדור הצעיר יקרא לג'ס אנס פוטנציאלי.

עוד דבר דפוק זה המכות. ראיתי אנשים בתגובות של אותו סרטון תומכים באלימות של דין וכאילו, אונס לא - אלימות כן? כאילו מה גבולות הגזרה שלנו בנוגע לאלימות? מצד אחד אנחנו מגנים אותה אבל מצד שני כשזה "מגיע" אז זה סבבה? ג'ס התנהג כמו הדוש בסרטי התיכון של שנות האלפיים אז רורי צריכה אביר גבוה שיפרק אותו במכות? זה קלישאתי ומטומטם.

שורה תחתונה? כל הגברים יצאו חארות בפרק הזה (חוץ מאדם ברודי נסיך שלי היה כיף לראות אותך) ברמה כזאת או אחרת. לג'ס לא הייתה שום סמכות לכפות את עצמו על רורי, ועוד אחרי שהיא רצתה שהוא יפסיק יותר מפעם אחת. היא הייתה פיזית צריכה לדחוף אותו מעליה, ושום תירוץ של "עלית לחדר השינה מרצונך" יהפוך את כל הקטע הזה ללגיטימי. ג'ס התנהג כמו זין, כאילו אין שום דרך לייפות את זה. אבל גם לדין לא הייתה שום סמכות להיכנס בין שניהם, ועוד בהתפרצות אלימה שכזאת בלי שום הקשר מרורי. מילא היה מדבר עם איתה, מילא היה מקשיב לה ומנחם אותה ומתנהג כמו החבר הטוב שהוא רוצה להיות. אבל לא, הוא החליט ישר לקפוץ כמו חמור ולפוצץ את ג'ס במכות.

כל הסצנה הזאת הייתה דפוקה ברמות וכל כך טין דרמה של שנות האלפיים. איך אומרים הצעירים? כל העלילה הזאת התיישנה כמו קוטג' שעומד בסוף של המקרר מאחורי מלא צנצנות ולא יודעים שהוא שם עד שמתחילים להריח משהו חמוץ ויוצאים לחקור לעומק.

זה פסיכי לראות כמה התקדמנו כחברה כי כאילו, אני באמת בטוחה שאם הייתי רואה את הסדרה בזמן אמת הייתי יותר סלחנית כלפי ג'ס, וזה ממש מערער לחשוב על זה.

[zonatcannibalism]

אני מנסים באמת להבין מה הולך בראש של השופטים שהם שמים אדום על הדבר הזה. כאילו מה נסגר. סבבה יש לה בעיה של סטואיות בביצוע ושהוא תמיד על אותו תדר גל, זאת בעיה שכן חוזרת על עצמה בביצועים שלה, אבל נו פאקינג באמת תהיו רציניים על זה תגידו "זה מה שפחות אהבתי" לא תתנו לביצוע הזה רק 63 אחוז כי כל מי שצופה יודע שזה היה ביצוע של 75 לפחות ומגוחך לגמרי לשפוט ככ בחומרה על דבר ככ מינורי. יש דברים הרבה יותר משמעותיים שאמרו בתור ביקורת שהתלוותה לכחול למועמדים אחרים. נו באמת.

טוב, ניתוח ארוך של המתמודדים המובילים בכוכב הבא ומי לדעתי צריך לייצג אותנו שאף אחד לא ביקש

(לקונטקסט, אני מהאוהבי אירוויזיון המושבעים קשות שעוקבים אחרי הקדם של כל מדינה)

נבסס רגע כמה דברים- בגלל שהשופטים בחרו את המנצח בשנתיים הקודמות צפויה שנה עמוסה בבלדות/ שירים שמנסים להתחבב על השופטים. זאת אומרת פוקוס על ווקאליות, פחות אנרגיות/ הומור בביצועים ודגש על מוזיקה יותר איטית. זה ככל הנראה יהיה המשחק השנה, ובשביל לזכות בו אנחנו צריכים או:

1. לבוא עם משהו שונה מזה ולהתבלט

2. לעשות את זה הכי טוב מכולם.

עם המתמודדים האלה והמקום שאנחנו נמצאים בו, לא סביר במיוחד שנשלח שיר קצבי ואנרגטי. זאת אומרת, אנחנו צריכים לעשות את זה הכי טוב מכולם.

אז מה גורם לבלדה באירוויזיון להצליח? בגדול:

1. ווקאליות. צריך שיהיה רגע שפשוט יגרום לכל הקהל לעצור את הנשימה ולהגיד וואו, איך אנשים מסוגלים לשיר ככה? זה צריך להיות עצמתי, פשוט כל הכוח של השיר מגיע לשיא כלשהו באיזה רגע ווקאלי הזוי.

2. טוויסט. הקהל האירופאי שומע בלדות פופ אמריקאיות כל הזמן. הם נרדמים מזה. זאת הסיבה ששירים מצויינים משנים קודמות לא הצליחו- נשמעים יותר מדי כמו פופ אמריקאי רגיל ולא כמו משהו יחודי. כן, הפופ הוונאבי אמריקאי שמצליח ממש מצליח, אבל מלא לא מצליחים. יש גם מגמת עליה מאוד גדולה מצד הקהל של שירים עם פוקוס על הרקע האתני והמסורת של המדינה. גם מצליחות בלדות מז'אנרים אחרים, כמו צרפת 2021 שהיה בלדת מחזמר הרבה יותר מכל דבר אחר. בקיצור- תשלחו שיר בעברית או תשתמשו באינסטרומנטציה שקשורה לרקע האתני של המדינה/ מועמד. (יכול להיות מגניב ממש לשלוח לאירוויזיון פופ חסידי מתישהו. צריך למצוא איזה חסידים מספיק כופרים בשביל זה.)

3. השיר צריך להיות טוב. נקודה. אין מה להוסיף בעניין.

4. הכי מרכזי ככל הנראה: אותנטיות. הרגש שבשיר. האירוויזיון. שונא. מלודרמה. מה שבאמת מחזיק בלדות וגורם להם להתבלט בתור רגע שואו סטופר הוא רגש חזק שרואים על הזמר, שבאמת מבטא את השיר. יש לי הרגשה שבתחום הזה לא תהיה לנו בעיה. החשש שלי הוא שבגלל ששאר העולם לא כואב את הכאב שלנו ובקושי יודע מה היה בנובה או בקיבוץ בארי זה יחליק על פניהם.

בעקרון, האופציות העיקריות שלנו למועמדים הם: נתלי צפר, יובל גולד, דניאל וייס, ואלרי חמאתי, עלמה מימון דה רזון, יובל רפאל וקלר. אני אהיה מאוד מופתעים אם זה יהיה מישהו שלא נמצא ברשימה הזאת.

אז עכשיו, המתמודדים:

נתלי: מדהימה, ממש. מגיע לה קריירה ענקית של זמרת בארץ. הבעיה? אני חושבים שהיא תעבוד הרבה יותר טוב בתור זמרת בארץ מאשר בתור מישהי שתייצג אותנו באירוויזיון. אני לא יודעים כמה היא תצליח לעמוד על שלה ולהתנהל שם בצורה שבאמת מתאימה לתחרות זמר הכי גדולה בעולם. בסופו של דבר, היא מרגישה לי זמרת אינטימית של במות קטנות. מה שכן, ברגע שהיא מתחילה לשיר היא אפשר להוריד ממנה את העיניים, והיא גם כותבת את השירים של עצמה שזה בונוס ענק בשביל זה שיהיה לנו שיר טוב. כי היא כותבת טוב. יכול להיות שהיא תעשה משהו יותר מבלדה קלאסית, וגם סיכוי לא רע בכלל שהיא תרצה לשיר בעברית. מבחינת הסברה היא לא אידאלית, אבל היא בכל זאת תהיה מצויינת. הקול שלה פאקינג מהמם.

יובל גולד- הכי הרבה סיכויים שלא בלדה. באמת שהוא מדהים, אני מקשיבים לשיר שלו בלופים. בן אדם מוכשר בטירוף וכוכב ענק. אין לי שום ספק שהוא יחזיק ביצוע מדהים על בימת האירוויזיון, אנרגיות מדהימות של רוקסטאר עם כריזמה הזויה. אבל בהשוואה לכל האופציות האחרות, הוא האחד שהכי פחות מייצג את מה שאנחנו עוברים כרגע ואת השיר שהמדינה צריכה. מבחינה הסברתית הוא באמת האחד הכי מנותק. אבל וואו, איזה זמר ופרפורמר וכותב והכל (הוא גם כותב, וכותב מדהים, כמו נתלי. פלוס ענק.) באמת. פשוט לא השנה.

דניאל- מי לא בכה כשהוא שמע אותו שר? מי לא הרגיש את זה? הוא זמר מדהים, והוא באמת בן אדם שפשוט מגיע לו לעמוד על בימת האירוויזיון ולספר את הסיפור שלו, הסיפור שלנו. כשנכנסתי לפרק של היום, הפחד הכי גדול שלי היה שפשוט שום דבר שהוא יביא לא יוכל להשתוות לזה. ולצערי הרב צדקתי. באמת ששום דבר שהוא ישיר עכשיו לא ישתווה לכמות הרגש שהיתה בהופעה הזאת. יש לו קצת בעיה של חוסר ורסיטיליות ואני חושבים שבחירת השיר היום לא נתנה ליכולת הווקאלית שלו את הפוקוס שהגיע לה. אבל בסופו של דבר, מבחינה הסברתית 10/10, זמר מוכשר בטירוף ווקאלית. נותנים לו בלדה בעברית שמדברת עם אבל עם רגע ווקאלי גדול, ויש רק מעט מאוד דברים שיכולים לייצג אותנו ולעבוד על מה שיש לנו השנה יותר טוב מזה.

ואלרי חמאתי- אוקי, הנה הרגע שבו אנשים מתחילים לשנוא אותי לול. אני חושבים שואלרי היא האחת שתביא לנו את התוצאה הכי גבוהה אם נשלח אותה לאירוויזיון, וכמעט שאין תחרות בכלל. ווקאליות? צ'ק. הסברה נהדרת? צ'ק. עצמה? צ'ק. אותנטיות? צ'ק. סגנון יחודי שלא יהיה לשום מתחרה לבנבן אירופאי ויסובב את הראשים של כל מי שסתם הדליק את הטלוויזיה? צ'ק. נסיון? צ'ק. פרפורמרית שיכולה יותר מלהחזיק את זה על בימת האירוויזיון? צ'ק. וגם סורי, היא נתנה בפער את הביצוע הטכני הכי טוב באודישן. בואו נדבר נטו, היא אירוויזונית בטירוף. היא גדולה מהחיים. בלדה או לא בלדה, היא יכולה לעשות את זה ולהראות לאירופה משהו שהיא לא ראתה קודם, צד במדינת ישראל שהיא לא ראתה קודם. אני חושבים שבאמת הסיבה היחידה שיכולה להיות לא לשלוח אותה היא שעדיף לשים במרכז את האנשים עם הסיפורים האישיים.

עלמה- איזה זמרת. באמת, איזה זמרת. מאז שהתחילו עם הפרומואים של "נערה עם פסנתר" זה הפך למימ האהוב עלי, אבל באמת שכל השבחים המלודרמטיים מהם הגיעו לה. יש לה "וואו" פקטור הזוי. באמת שהכריזמה מתגלגלת ממנה כל פעם שהיא פותחת את הפה, והקול שלה והסגנון שלה והכל באמת מהממים. אני חושבים שאני צריכים לראות עד ביצוע ממנה בשביל להגיד באמת אם היא מיוחדת מספיק בשביל להתבלט בשנה שצפויה להיות שנה של ליקוק לשופטים ואם היא יכולה לשחזר את הקסם של האודישן הזה, אבל בגדול החסרונות העיקריים שלה הם זה שאין לה באמת מיקוד כלשהו על הסברה למרות שאני חושבים שהיא תעשה את זה באלגנטיות.

יובל רפאל- אוקי, מאיפה מתחילים. מלכת ההסברה שלנו. מלכה נקודה. אני רואים אותה רק דרך מסך טלוויזיה ובכל זאת מתפתחת אצלי ההרגשה שהיא אחד האנשים הכי ��זקים וראויים להערצה שאי פעם חיו. באמת. היא פאקינג מושלמת ווקאלית, סבבה? יש לה פשוט כשרון טהור. היא מחזיקה שירים בצורה מושלמת וחזקה וכל מילה שהיא שרה פשוט מוצפת בכל כל הרבה רגש נוקב שלמרות שהיא עושה את הכל בעדינות אין איך לא להרגיש שכל מילה פשוט נוחתת לך בלב ונשארת שם לנצח בהכי הרבה עצמה שאפשר. זה הרגש של הבלדות. מה שכן, מדאיג אותי הסגנון שלה. למרות שהיא משתמשת בקול שלה בצורה מושלמת, אין לו באמת טון דיסטינקטיבי יחודי, והסגנון הויזואלי והמוזיקלי שלה הוא מאוד בלדת פופ אמריקאית אמוציונלית קלאסית שמישהו כל פעם שולח לאירוויזיון ומקבל תוצאה בין 5 ל20. מבחינה אסתטית היא מאוד מזכירה לי את השיר של אסטוניה מ2023 שזכה במקום שמיני- לא רע בכלל, אבל אנחנו יכולים הרבה יותר טוב. ושיר כזה לא היה מקבל את אותה תוצאה בשנה עמוסה בשירים שבאים להרשים את השופטים. הדבר שבאמת מבדיל את יובל מכולם הוא הרגש שלה, הצורה שהיא פשוט מספרת את הסיפור שלה מחדש עם כל שיר ושיר קורעת את הלב. אבל מה שמדאיג אותי הוא שלשאר אירופה לא אכפת מהסיפור הזה. הם לא יודעים מה היה בנובה, ולהרבה מאלה שיודעים לא אכפת. אבל בסופו של דבר, מקום 38 שווה את זה אם היא תספר את הסיפור שלה לכל העולם ותכאב את הכאב שלה כמו שמגיע לה ובאמת תעשה לנו הסברה מדהימה ותייצג את שורדי הנובה ושורדי השבעה באוקטובר ותדבר על החטופים בצורה שאף אחד אחר חוץ ממנה לא יוכל לעשות. אבל אני מפחדים ממש שלא יתנו לה לעשות את זה. כמו שעושים לאוקראינים בשנתיים האחרונות. לא נותנים להם לדבר על מה שקורה במדינה שלהם, ומאיימים לפסול אותם בגלל זה. פשוט ככ לא הוגן שהיא תזכה בפלטפורמה הזאת רק כדי שאיגוד השידור האירופי יגיד לה שאסור לה לדבר בצורה מפורשת על מה שקרה לה. בחזרה לנושא השירה: כמו שאמרתי, הרגש שלה באמת מחזיק את ההופעות שלה, אבל הוא עובד באמת רק בגלל שמתלווה אליו כוח ווקאלי מדהים. אין לה אותה סוג כריזמה שיש ליובל או לעלמה, אבל יש לה את סוג הכריזמה שתופס אנשים בלב ולא מרפה, ובאמת שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. אני לא חושבים שהיא כבר מוכנה להופיע על הבמה הכי גדולה בעולם, אבל היא לגמרי יכולה להיות שם ומסוגלת לזה.

קלר- זמרת מדהימה. יש לה סגנון דיסקטיניבי שהוא לא בלדות, קול מהמם וכוח ווקאלי נהדר. הסיפור שלה הוא סיפור ישראלי מהמם שמייצג אותנו בתור מדינה, אבל לא קשור למלחמה. בסופו של דבר, אני חושבים שפשוט יש בה חוסר דיוק מסויים שיכול להוריד אותנו. והיא מהממת ממש ואני סופר אשמח אם היא תייצג אותנו, אבל עדיף מישהו עם סיפור שקשור למלחמה. יכול להיות שיהיה לה קשה מבחינת הסברה, אבל היא יכולה להיות נסיכת אירוויזון קלאסית נדירה. הכי מגיע לה, אני פשוט חושבים שזה מגיע לאחרים יותר.

בסופו של דבר, הם כולם אופציות טובות. הרבה יותר משנה שעברה. לא משנה מי מהם ייצג אותנו, מצבנו טוב.

הדירוג שלי, כרגע:

1. ואלרי/ יובל רפאל (הסברתי. ממש ממש טוב. הסברתי הרבה.)

2. דניאל (יש לי חששות מבחינת העמידה של הביצוע לעומת ביצועים אחרים, אבל ההסברה גוברת.)

3. (קרוב מאוד מאוד מאוד, לא מקום שני רק בגלל העניין של הסיפור האישי) קלר

4. יובל גולד (מע�� עלמה רק בגלל שיתבלט בשנה של בלדות)

5. עלמה (כואב לי לא לשים אותה גבוה יותר)

6. נתלי (היא תהיה כוכבת. פשוט לא מהסוג של האירוויזיון.)

[myprism]

בא לי סטופ באמת למי יש כוח מה נסגר כאילו מי החליט על זה הכל יצא משליטה

[machineryhebrew]

דיונות סהר PM_LogoPM_Logo

הסיפורים המובילים של ימינו 1 מפעל סולארי של מיליארד דולר הוא פלופ יקר 2 20 מהספריות המדהימות ביותר בעולם 3 מדורת השבט האולטימטיבית זקוקה רק לחתיכת עץ אחת 4 מה שלמדתי בעצרת המונגולי של 10,000 קילומטר 5 כיצד לבנות מדרגות בשלושה שלבים קלים Wikimedia Commons / Amble מפעל סולארי של מיליארד דולר שאושר בשנת 2011 מעולם לא סיפק את מה שהבטיח וסגר בשנה שעברה. חוות סולאריות הן הגבול החדש באנרגיה, עם עלויות יורדות ויתרונות רבים. שילוב של ניהול נוראי וקידום טכנולוגי פשוט הפך את המפעל לדינוזאור. בלומברג מדווח כי מפעל סולארי מתוכנן של מיליארד דולר היה מיושן ומיושן עוד לפני שניתן היה להשלים אותו. מפעל הדיונות הסהר נפתח מחוץ ללאס וגאס בשנת 2015, כשהטכנולוגיה שלו כבר הייתה מאחור, והבום הסולארי מאז ליקוי אותו לחלוטין. כעת, המפעל הסגור והנטוש הוא נושא לתביעות ענק מתמשכות. במובן מסוים, דיונות הסהר היו כמו חוות השמש החלומית של אלון מאסק מימי הזוהר שלה לאחר שאושרה הבנייה בשנת 2011. היא משתרעת על פני 1,500 דונם עם אלפי מראות המחממות מגדל מלח מותך מרכזי. בשנת 2011 קומץ חברות הציגו תוכניות למפעל וקיבלו ערבויות הלוואות ממשלתיות מעל 700 מיליון דולר. המגדל היה פועלו של SolarReserve Inc., ושאר המפעל תוכנן ונבנה על ידי ACS Cobra. האתר של SolarReserve אינו מקוון בזמן שאני כותב את זה, ויותר מאחד הפרויקטים שלו הסתיים באפשרות לפשיטת רגל. אפילו בפעילות שיא, "עלות ההספק [נוואדה] הייתה כ -135 דולר למגה-וא�� לעומת פחות מ -30 דולר למגה"ט היום בחווה סולארית פוטוולטאית חדשה בנבדה," כותב בלומברג. זה לאו דווקא השתקפות על המבנה או הניהול בדיונות הסהר, אלא השתקפות באיזו מהירות מחיר הטכנולוגיה הסולארית ירד. העלות הכוללת של דיונות הסהר הייתה מיליארד דולר תמורת 110 מגה וואט שהובטחה על 1,500 דונם. כעת, ממשל טראמפ מאשר אישור של מפעל של מיליארד דולר שיעשה 690 מגה וואט על מעל 7,000 דונם. הדולר הסולארי מתקדם הרבה יותר בשנת 2020. מההתחלה דיונות הסהר הניבו באזז ומחלוקת כאחד. בשנת 2011, לשמש היה פרופיל ציבורי הרבה פחות מכפי שהוא עושה כעת, ואישור פרויקטים סולאריים שאפתניים יכול להיראות כמו הטיה לטחנות רוח. אולם מחלקת האנרגיה (DoE), שתיק העבודות הכולל שלה כולל 38 מיליארד דולר בפרויקטים בדומה לזה של סהרונות, משקיעה במגוון פרויקטים בכל השלבים. משרד ההגנה כולל יותר מהשקעות מסוג "ירח ירח" בעלות הפרופיל הגבוה של הממשלה ��ם DARPA, האווז האשוחית ושאר המוזרות המפורסמות - אך בטווח הקצר, הממשלה משקיעה במדע חדשני. חיל האוויר ונאס"א מממנים טונות של מחקר אוניברסיטאי. וכמו בכל סוג של השקעה, יש סיכון הכרוך בכך. ולכסף הציבורי יש שכבה נוספת של צרות. בגלל האופן בו חוזים ציבוריים מציעים, זכו וממומשים, החברות שנבחרו להשלים פרויקטים הן לרוב הטובות ביותר בתהליך היישום, ולאו דווקא הטובות ביותר בעבודה שהפרויקט באמת כרוך בהן. אכן, למרות כספי משלם המס של 737 מיליון דולר ותוספת של 140 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים, דיונות הסהר מעולם לא הגיעו להבטחות הראשוניות; התרחישים הטובים ביותר היו כבר מיושנים על ידי פתיחת 2015. במקום יעילות של 50 אחוז, המפעל ריחף על 20 אחוז. והמפעל איבטח רק לקוח אחד, NV Energy, שלא יכול היה לסמוך על כך שהמפעל יעשה את שלו. אנשי התעשייה והמקומיים אומרים כי מראות התמקדות החום של המפעל הרגו את חיות הבר המקומיות, אולי ביעילות רבה יותר מאשר אי פעם ייצרו חשמל. בלומברג מדווח כי למרות שהמפעל נסגר באפריל 2019, NV Energy לא הורשתה לנתק את הסכמתו עם המפעל עד סוף שנת 2019, לאחר ש- DoE נאלצה להשתלט על המפעל התריס באוגוסט. SolarReserve לקח את ה- DoE לבית המשפט.

[ifatvoyageus]

האנוי 10-12/2, כן כן שוב בהאנוי

חזרתי-מלון אחר, קצת פחות יוקרתי מהקודם. עולה לקומה הרביעית אין מעלית, חדר בכל חצי קומה, והמדרגות אינן שוות בגובהן, מאוד קשה לשמור על קצב.  

בכל מקרה, חדר גדול שתי מיטות זוגיות ואין מקום לעבור לחלון.

אבל אפשר לקפוץ ולדלג.

הגעתי בערב, אז יצאתי לאכול משהו ודי.  

בבוקר אחרי ששאלתי את הפקיד עם לדעתו נפתחו המוזיאונים יצאתי לעיר, יחסית מאוחר, מה בוער?

התחלתי ללכת, בתוכנית: מקדש הספרות המוזילאום של הוי צי מין, כן הוא כבר נסגר למבקרים אבל באמת ובמודע לא בא לי הפעם לראות גופה חנוטה ומוזיאון הנשים של ויאטנם.

הלכתי והלכתי הרחובות הראשיים לא מאוד סואנים-מעורר חשד.  

הגעתי למקדש הספרות לא לפני שעברתי ליד שגרירות ישראל-שם בפינת הרחוב יש רמזור ואפשר לנסות לעבור את הכביש, כי אין מצב לחצות בשלום אם כמות האופנועים והמכוניות בכביש.  

גם המדרכה מלאה אנשים ואופנועים, כולם מאוד חגיגיים, משפחות שלמות, על אופנועים חונים על המדרכה-אלא מה.  

ממשיכה ללכת לכיון המקדש אלפי אנשים עומדים בכניסה למקדש, חשבתי כבר להסתובב ולא להכנס באמת, מצאתי גזע של עץ ועשרים סנטימטרים פנויים על המדרכה לחשב מסלול מחדש, בגלל המוני האדם.  

אבל... שילמתי ונכנסתי, הויאטנמים דוחפים!!!! לא ממש מכבדים תור, או שלטי הכוונה והוראות.  

נכנסתי עם העדר, עברתי על פני שדרת האבנים הגדולות אליהם חרוטים דברי קודש עתיקים, אנשים מצטלמים, מצלמים וכן גם עוברים את הגדר לגעת באבן.  

ובמקדש עצמו, ריח חזק של עשן וקטורת. מלא זהב וערימות של אוכל. ואנשים, מלא אנשים עומדים ומתפללים, משאירים מנחות מזון או כסף והולכים לפינה הבאה, על הקיר מאחורי הבודהה הגדול, קיר בטון לא מקושט ואנשים עומדים מול הקיר וכותבים עליו עם האצבע-בלי צבע "באויר" מבקשים משאלה לקראת השאלה החדשה.  

לא נשארתי שם הרבה בגלל העומס, יצאתי והמשכתי לכיכר העיר.  

ידעתי שאני מתקרבת לפי מספר התיירים ברחוב.

פארק גדול, שומרים בכל פינה, וגם החלפת משמר, כיתת חיילים צועדת להחליף שומר בבודקה, שראיתי את הצעידה מרחוק ברור שהתקרבתי, וככל שהתקרבתי שמעתי גם מוסיקה של צעידה, המ"כ חגר "מדונה" וכך המוסיקה ליוותה אותם-אותי זה הצחיק מאוד , הויאטמנים התרגשו לראות.  

ליד המוזילאום יש מוזיאון-סגור.  

ליד המוזוליאום יש מקדש-פגודת העמוד, מיליון אנשים עומדים בתור עם מנחות להיכנס, אז לעמוד לא הגעתי, רק הסתובבתי בגן היפה.

וחשבתי על ההבדל בסגידה בין ויאטנם לבורמה. כאן הכל אדום, זהב נוצץ, גדול ונראה סיני. בבורמה יש זהב אבל הוא משום מה פחות נוצץ... פחות כואב או מסנוור בעיניים המקדשים בבורמה לעומת כאן.

כאן מאוד קשה לראות את בודהה מרוב מנחות אוכל, מנורות ופסלי שומרים וחרבות, אה גם מנורות לדים מסתובבות.  

כאן בודהה שמן ומחייך, כמעט ולא ראיתי את האדם הצנוע שיושב במיאנמר במקדש.

מצאתי חתיכת דשא ריקה ושקטה הורדתי נעלים וישבתי לנוח.

כן עוד הבדל כאן לא מורידים נעלים בכניסה למקדש- למקדש הראשון כאן אני הורדתי מההרגל.

הלכתי לכיוון מוזיאון הנשים, אני כבר מזהה את הרחוב מכירה את הדרך מהיום הראשון כאן- עדיין סגור.

חוזרת למלון מבואסת קצת, אבל עם כרטיס נסיעה לספאה שבהרים וכרטיס פתוח להואה והויאן- השבוע וחצי הקרובים סגורים מבחינת הסעות לפחות את זה סדרתי.

ערב לילה בוקר נשארו עוד 12שעות, הכל עדיין סגור. איך מבלים את היום?

שוב שיטוט ברחובות במעגלים, מרבית החנויות סגורות, אנשים יושבים על המדרכה אוכלים ושותים, מי שלא נוסע על אופנוע.

אז בשיטוט ברובע העתיק בלי מפה רק אינטואיציה, בקרתי בשלושה מקדשים קטנים, אחד כנראה לפני מספר האנשים הוא גם מאוד חשוב, אבל היה פחות יפה מהראשון.  

אין לי מושג מה שמם של המקדשים וזה גם לא חשוב, אני חיפשתי מקום שקט לשבת ולמרוח את הזמן, לא מצאתי. אז הלכתי לאגם ישבתי שם עשר דקות לבד ופתאום חבורת בנות יושבת כמעט עלי-הי יש לכן אגם שלם, ואז התיישבה משפחה -הזכיר לי את הודו, לא אוהבים לראות מישהו לבד בשקט, אם ישבתי כאן אז יש סיבה טובה לבוא גם.

אז עוד סיבוב ברחובות במעגלים ולמלון קצת נכתוב, נטעין את הטלפון, ונצא לאכול עוד ארבע שעות ליעד הבא.  

[derechashalom]

כפולות של 2 >:)

אני לא מאמינה שעשיתי את זה2-איפה אני גרה: באשדוד-עיר האורות, העיר שלא נחה,התפוח הגדול,עיר הכיכרות,עיר הים,עיר הים ערסים,עיר האופניים החשמליים, עיר הקריוקי ב2 לפנות בוקר🌈 מקום מקסים באמת

4-קראש נוכחי:אז יש איזה מישהו שהיה איתי בקבוצה במשצים ויש לו אישיות מדהימה, חוש הומור מעולה והוא נראה ממש טוב . אני לא הכי סגורה אם הוא מרגיש באותה דרך כלפיי וזה הורג אותי.אני אמורה לראות אותו ביום ראשון בגלל הלילה לבן של המש״צים ואני לא יודעת מה לעשות עם זה כי זו די הפעם הראשונה שזה קורה לי ברמה כזו..

6- שם אהוב: לפני שנה ו8 חודשים (ותשעה חודשים) אבא שלי אומר לי ולאחי שאמא שלי בהריון! אז אני ואחי קיבלנו על עצמנו למצוא שם אחרי שהבנו שזאת הולכת להיות בת ובחרתי שם שאני מאוד מאוד אוהבת-אביגיל. ועכשיו השם קיבל עוד יותר משמעות בעיני

8-מי אתם מהפיג׳מות: ללא ספק קובי. אם הייתם רואים איזה קולות ומבטאים מוזרים אני עושה כשאני ליד אנשים שאני מרגישה בנוח איתם הייתם מסכימים על בטוח

10-שיר אהוב: פילים ורודים מדמבו-ברוסית. גדלתי על השיר בגרסה הזו והסצנה הייתה מדהימה למרות שגיליתי כמה קריפי זה היה כמה שנים מאוחר יותר

14-החמצה גדולה בחייכם: בכיתה א׳ לקחו את הכיתה שלנו לסיור במפעל(?) של קרלו ובסוף הסיור היה סרט והיו שתי אפשרויות או לשבת בכסאות הנעים או לשבת בכיסאות רגילים. אני הייתי ועדיין ילדה פחדנית ובחרתי לשבת בכסאות הרגילים. טרגדיה אמיתית

16-עם מי הייתם רוצים להחליף גוף: גארנט מסטיבן יוניברס. כאילו היא גם הורסת וגם לקבל את כל היכולות שלה??? מה עוד יכולתי לבקש

18-כח על: היכולת להיות רואה ואינה נראית כדי לעשות את הסטוקינג המושלם.תגידו מה שתגידו

20-איפה אתם הכי רוצים להיות כרגע: האמת טוב לי עם איפה שאני נמצאת כרגע, המיטה בחדר שלי❤️

22-מה אתם רוצים ללמוד: טוב הייתי רוצה ללמוד עוד שפות ואם להיות ספציפית אז איטלקית ויפנית בעיקר כי יצא לי לא מזמן להכיר אנשים מאיטליה ויפן וממש התחברתי אליהם וחלק מהם ניסו ללמוד עברית דבר שהיה ממש חמוד אז הייתי רוצה גם ללמוד את שפתם

24-איפה אתם יושבים בבית ספר: בטורים הצדדים תודה לאל ולמורה שלא שמה אותי בטורים האמצעיים וככה אני לא צריכה לסבול אותך ב1080p אלא ב480p

26-מורה שנוא: במקרה הזה אדבר על מורה שנואה, המורה לספורט שהייתה לי בכיתות ד׳-ו׳. המורה הייתה ככל מורה לספורט ביסודי נותנת לבנים לשחק כדורגל ולנו היא פשוט הוציאה ציוד ותמיד שתי בנות בלחץ ניגשו בזמן שהשאר ישבו על ספסל ודיברו. בימים שהיה לה חשק להפעיל אותנו היא עשתה את זה בגישה מאוד מזלזלת כלפי הבנות והיו מקרים שהיא נהגה באלימות קלה והתלוננו עליה אינספור פעמים עד שזימנו את כל הבנות בכיתה לשיחה איתה והגיעו ל׳פשרה׳ (אני הייתי חולה אותו יום ;) )

28-איזה כשפים אתם: כשפית אוויר גם כי אוויר זה היסוד האסטרולוגי שלי וגם בגלל הרוחניות שהוא מסמל

30-דבר שתמיד גורם לכם לבכות: סרטים של פיקסאר. מיותר להסביר למה.

32-דבר שאתם ממש גאים לגביו: החברים שלי. אלוהים כמה אני גאה שבחרתי להתחבר אליהם ולהסתובב איתם כי הם האנשים הכי מדהימים ומיוחדים ומעניינים שיצא שלי לפגוש

34-דיל ברייקר גדול במערכת יחסים: כמה קיטשי שזה יישמע, אמון. לא יכולה לסבול אנשים שמשקרים לי. זאת הפגיעה הכי גדולה שיש בעיניי

36-טמבלר קראש:מהישראבלר החמודים יש את @israelunimaffin @hadardur2hebrew@baal-zvuv וגם חלק שכבר לא פעילות כמו הקריפרית העברית וקארינריןאבל יש גם את randomsplashes ואת sparktwins שהפאנארט שהם יוצרים ממש ממש טובאבל כמובן שיש עוד ועוד וזה באמת על קצה המזלג

38-הוט או יס: יס בייבי. מאז ומעולם היה לי יס ואני סבבה עם השירות והערוצים הטובים וגם הסיפור הזה עם ערוץ הילדים לא ממש מפריע לי כבר אלא רק העובדה שהוא נסגר לתמיד מפריעה לי

44-עברית או אנגלית: אנגלית ללא ספק. אני אוהבת לדבר באנגלית, לקרוא באנגלית, לשמוע שירים באנגלית אני ממש אוהבת את השפה הזו. מה שכן אני פחות אוהבת לכתוב באנגלית ויותר לכתוב בעברית

46- מדינה אהובה לטייל בה: אפרש את זה כמדינה שהייתי רוצה לטייל בה שיש הרבה כאלה אבל אם לבחור אחת אז איסלנד כי כבר שנים אני חולמת לראות את הזוהר הצפוני

וזהו תודה ששאלת 🙃הערה- על שאלות שעניתי כבר דילגתי

[vardhanlezuz]

 הוא קבע את ה לחתול שלו תור אמ אר איי דווקא ביום גולדמן. שכחתי/העדפתי לא לשאול אם קבע לחתול פני הפגישה עם עירית שבה התברר כמה הוא עוד יותר חבר של כולמ/ן או אחרי.  הייתי עסוק בלכבוש את היצר שלי לבטל ולהתחפף והוא חישב מה זה אומר אם יבטל את התור או את גולדמן. נפגשנו בשוק אוכל כתמתם ונחמד בפלורנטין שהמטבח נסגר לא מכבר. התהודה גרועה והוא לחש בדרישה חבויה שאגיע אליו. ההתאמצות לשמוע את מלמוליו שיבשה לי את מערכת האיזון. נתתי לו את הפליירים והוא אחז בהם כאילו הם סרח עודף. כלום במקרה הטוב והם אכן היו כלום בשבילו. אתה לא קונקרטי הוא חזר ואמר. לי הוא אומר שאני לא פאקנקונקרטי. בשבילו קונקרטי זה לפנות לאחר ועוד אחר ועוד אחר ועוד אחר ולדבר על הפניה ועל האכזבה מהפניה ולמה היא לא הצליחה ואיך אפשר שתצליח בפעם הבאה ואיך עשיתי לו את זה שלא לדבר על החתול. לך תספר לו שריבה ואני דנים על חידת חתולים ושיואב לא רוצה לכתוב מגדרית. כשקלטתי שההבדל היחיד בינו לחולים שמקבל 32 שח לשעה לראות אותם זה שהוא לא מעשן התרוממתי ואמרתי שזה בסדר אנחנו יכולים לבטל אבל אני לא הולך להתדיין איתו אם הוא בא או לא בא אבא תרחם אבא תרחם. בעל המקום היה מספיק ערני כדי לפנק ולהגיש לנו זוג טראפלס טבולים ברוטב קוקוס. הוא אכל את הטראפלס בעונג, בפה פתוח. אני שונא שאוכלים בפה פתוח. זה הקפיץ לי את הפרעת האכילה. היה עדיף שנזוז. המקום הבטוח היחידי שיכולתי לחשוב עליו היתה מרגרט והחצר מול הים. איזה מרגרט הוא שאל. מרגרט שאולי תעשה לנו את עוגיות הבצל? איזה עוגיות בצל ולמה שאתה לא תעשה את עוגיות הבצל הנה תעשה עוגיות בצל, תהיה קונקרטי. יצאתי לרחוב. לא היה מה לספר לו על התגלגלות נושא עוגיות הבצל מאשרם במדבר למרגרט ואשרם במטבח וחזרה, שהרי באנו לדבר קונקרטי על שיחת רדיו גולדמן ולא על דבר אחר. הוא המשיך אז למה שלא תעשה אתה למה שלא תעשה אתה עוגיות בצל עד שהגענו אליו למכונית. לא היה מצב לשתי מכוניות. לא סמכתי על כלום...בראש שלי הוא כל כך רצה לחמוק שעוד היה מסוגל להיות מעורב בתאונת דרכים רק בשביל סיבה. לורן נתנה לי מפתח ופתחתי את החצר. מרגרט רצתה שנאכל. הוא דווקא בא לו אבל מבחינתי לא היה מצב לסיפוק בטן והסחת דעת. הוא דיבר עם החברים שלו כמה יפה יפו בשקיעה. היא באמת יפה. עשיתי תה לשנינו ושפכתי ��ת שלי על הידני. הלך הרמקול. דווקא יופי. השמש שקעה על הים החלק. איזה נושאים לשיחה אתה רוצה אנחנו לא סיכמנו שאני צריך להביא נושאים לשיחה ואז התחיל לו בראש סבב נוסף של אבל לאן? הלוך ושוב. הפעם הייתי יותר חד וברור שאני לא הולך למצוץ לו או ממנו את ההשתתפות, שלא ייקח את זה אישי אפילו לנשים אני כבר לא יורד. ושאני אדם מבוגר ויש שיגידו חולה אבא תרחם אבא תרחם. אתה משוגע הוא אמר לי אתה יודע שאתה משוגע שלא הסכמתי לדבר על כלום חוץ מתוכן. איזה נושא לך יש הוא שאל? חשבתי רגע ואמרתי שאותי מעניין איך זה שכל הדמויות בספר מבחילות. אבל אני אוהב אותם הוא אמר. אין לי ספק באהבתך אמרתי לו אחרת לא היית פה איתי סובל איתי. איתי סיפר שיענק'לה ואחיו קיבלו מכות מההורים, שאבא שלו היה מתוחכם ומצליח יותר מאבא של גולדמן ושאימא שלו למעשה היתה מפלצת קטנה. כשהחשיך לגמרי התקפלנו.

ארוחת שישי היתה כל הטוב שצריך במשפחה, קצר, טעים ובריאותני. אמא ביקשה שאפרט למה את שלוש השעות האחרונות שלי היו מקסום מעט האחוזים שלא ירשתי מהם, פיתוח עצמי ואולי חיקוי הבת גדולה שלהם. לא בא לי לספר. במקום זה סיפרתי להם שזאב רז הטייס שמקריין ברדיו גולדמן קרא לי קידו ומה זה אומר לגבי מכות עם טייסים במרכז הישראלי. הופה. הטייס נקלט. הוא לא סתם טייס הוא הוביל את ההפצצה..התחיל משפט ידע זעוף... איך שהוא פותח את הפה אני מתעצבן ורותח. יופי. זה טוב... לא מתכווץ... בסוף מסנן שאי דונט גיב א פאק. הוא קרא לי קידו זה מה חשוב. שמעת נותן בנור את אותו מבט זועף שהוא נותן בי. אתה קופץ מפה לפה... לפה ואז לשם, רוצה עראק?

לא התאפקתי וגמרתי את קו המלח. מקנזי, רופא החיות, בנו של רופא החיות שאולי טיפל בסבא של אמנון היה בגישה של תן למתים לקבור את המתים. הוא חי עם חתול וסטר אירי נוטה למות שהזדהה איתו מכל הבחינות. כצפוי הוא הזהיר לחשוב פעמיים לפני שנוסעים לתקופה ארוכה. מאוחר מדי לאמנון, הגיבור. לדגים המתים שקופצים אצלו בחלום שאריות מלחמת לבנון נוספה כף יד נטולת אצבעות של עיוור ממשמשת שורטת את הפנים #פפפתערוכתבחירות פרק ז

לפנות ערב - עדיה גודלבסקי

[witchofeindor]

נו אופנס אבל

מה נסגר עם יהודים בגולה? על הומור עצמי הם שמעו?

ובכלל, איזה מין יהודי הוא זה ללא הומור עצמי?

האנטישמיות שם עד כדי כך נוראית שהם חייבים להתבולל כדי לשרוד עד למצב כזה שבו הם יהודים ללא חוש הומור?

אני באמת לא מצליחה להבין

[kruvi1200]

קורס רכיבה אצל הוותיקים והמנוסים מכולם: קליפורניה סופרבייק סקול הגיעו במסגרת הסבב האירופאי שלהם ל-2018 למסלול סרס ביוון, וקבוצה של ישראלים, כשאני בתוכם, יצאה להשתתף בו. כל מה שרציתם לדעת על צוות האנשים, חומר הלימוד, המסלול, ההכנות והעלויות, מוגש לפניכם. ובקצרה למי שאין כוח לצלול פנימה לתוך הטקסט? זה כיף ומדהים ומפוצץ את הראש בדיוק כמו שאתם מדמיינים.

נינג’ה יוונית

  ההנאה היא לא פחות מאדירה. ההרגשה על המסלול, ככל שההדרכה מתקדמת ואתה לבד עם עצמך על האספלט, היא שאתה כישרון מבוזבז. אפילו שזו רכיבה שנייה או שלישית בלבד שלך על המסלול. בזכות ההדרכה והרבדים הרבים של הרכיבה שהיא חושפת בפנייך, אתה מרגיש שגילית זווית חדשה לחלוטין על העולם הזה של רכיבה. גם אחרי שחשבת שנחשפת לכל הטוב שיש לו להציע. למעשה, הבטחון וההתקדמות המהירה, גורמים לך לחשוב ולהרגיש שאם היית מתחיל לרכוב בצורה מסודרת מוקדם יותר בחייך, מארק מרקז היה בבעיה גדולה ולולנטינו רוסי לא היו כ”כ הרבה אליפויות.

אבל אז עולה איתך בסשן האחרון איזה רוכב יווני מאמצע טבלת האליפות המקומית, שמצא כמה שעות פנויות כדי לקפוץ למסלול באמצע יום המנוחה השבועי. רכוב על נינג’ה 600 חבוט הוא מראה לך שיש עוד 20 קווי פנייה בערך לצידך, מתחתייך ואפילו מעלייך. היכן שאתה מתחיל בפעולת הבלימה, הוא עוד מעלה הילוך למעלה וממשיך להאיץ. כשאתה בשיא ההטייה ומרגיש על הקצה, הוא עוקף אותך מבחוץ ומרים מעלה את המרפק כדי לשמור על החליפה מפני הבלאי של האספלט הקוצני. בקיצור: נותן לך כאפת מציאות אחת טובה שתחזיר אותך לפרופורציות. הלו! תרגיע….

ההתרגשות טרום הקורס הייתה מוצדקת

יורד מסשן הרכיבה ומחליף חוויות עם שאר חברי הקבוצה הישראלית. כולם מרגישים דומה: “איזה אטרף! כמה אדרנלין מפמפם לי בוורידים! ולעזאזל: כמה מהיר הייתי הפעם… אין מצב שמכאן הקצב עוד יכול לעלות!”. ואז מגיע יום הרכיבה השני עם חומרי התרגול החדשים, זמני ההקפה יורדים כשהקצב עולה והסיפוק המתלווה להישגים הפרטיים, רק עולה.

אם רגע נתאפס על עצמנו, ונאסוף את שאריות ההיגיון שלא נשטפו עם זרם האדרנלין, נוכל לסקור את הקורס ותכניו בעיניים פקוחות ולוגיות. אין ספר שניכר מזוג ימי הקורס אותו עברנו,  שהתכנים הכלולים בו הם תוצאה של ליטוש עקבי, עדין ומרובה בשנים של הדרכות ושל ניסיון בבית הספר. המשתתפים רואים ומרגישים בעצמם איך חומר הלימוד, עם כל שיעור שעובר, מתיישב בדיוק על השכבה המבוטנת היטב שיצר השיעור הקודם. שכבות על גבי שכבות הם בנויים, מאפשרים למודרכים בקורס להפנים, לתרגל ולהתנסות בחומר בתנאים הסטריליים של המסלול, לפני שיוצקים את הקומה הבאה בבניין ההדרכה.

ב-20 השנים האחרונות השתתפתי ביותר מ-40 קורסי רכיבה פעילה (אני לא מגזים), כולם בארץ. הקורסים היו במגוון דיספלינות: כביש, שטח, סופרמוטו, אסטרטגיות מרוצים ועוד. ההדרכות הועברו על ידי מדריכים מהארץ ומחו”ל, חלקם בעלי ניסיון הדרכה של עשרות שנים וחלקם בעלי ניסיון מרוצים מפואר. כל אלו נתנו בידיי את הניסיון, הוותק והכלים כדי להבין שהקורס של קליפורניה סופרבייק סקול, עדיין מצליח להשאר ייחודי ולהתבלט משאר הקורסים אותם עברתי. הוא בנוי כה טוב שמבחינתי, זה מכניס אותו לשלישייה המובילה ברשימת הקורסים “היותר איכותיים, מפרים ומלמדים” שעברתי. כן. ממש כך.

מה זה בית הספר הזה?

קליפורניה סופרבייק סקול הוקם בשנת 1980 בקליפורניה ((אלה מה?) שבארצות הברית, על ידי מי שהפך ברבות הימים להיות לגורו הדרכת הרכיבה המפורסם בעולם: רוכב המרוצים קית’ קוד שבאמתחתו לא פחות מ-41 ניצחונות במרוצי כביש ברמה העולמית ואמריקאית. קוד, ששמו יצא כמדריכם ויועצם האישי לטכניקות רכיבה של כמה וכמה מכוכבי ה-GP בעבר כמו פרדי ספנסר, קווין שוואנץ וקולין אדוארדס, ליווה מאז הקמת בית הספר, מעל 200,000 רוכבים שלמדו באחת מ-15 המדינות ו-90 המסלולים  בהם נערך הקורס לאורך השנים.

ב-1997 קית’ קוד גם הפך לסופר כשהוציא ספרים על טכניקת רכיבה וביניהם: Twist of the Wrist  , אח”כ את The Soft Science of Road racing motorcycles מ-1998 ולבסוף את Performance Riding Techniques: The MotoGP manual of track riding skills מ-2006.

אגב, באופן אישי ופרטי לחלוטין – שמו של קית’ קוד מתקשר עבורי כמעט בצורה אוטומטית, עם גידי פרדר מ-“אופנוען מאומן” (מרכז ההדרכה שהוקם ב-1998. זו גם השנה בה עברתי אצלו את הדרכת הרכיבה הראשונה שלי אי פעם). גידי הוא ככל הנראה הוותיק מבין הישראלים שלמד אצל קית’ קוד, ועבר הדרכה הן בארה”ב בבית הספר המקורי והן באנגליה (אצל הזכיין המקומי). פרדר רואה עצמו כחסיד של קוד עוד מ-88′ ומעיד שקוד הוא ההשראה הכי חזקה עליו באופן אישי ועל הקורסים. את מערכי השיעורים הראשונים לבית הספר לרכיבה שלו, כתב גידי סביב הרעיונות של קוד על עולם המרוצים. עם הזמן שונתה את התפיסה של “אופנוען מאומן” בהתאם לתנאים המקומיים בארץ.

מיהן הדמויות מאחורי מיזם ההדרכה ביוון?

גולן ואיתי מחברת יונומנט הישראלית, הם הבעלים של האופנועים עליהם רכבנו במהלך הקורס והםהכוח שמאחורי החברה המארגנת את שליחת הרוכבים הישראלים לחו”ל. שני החבר’ה הישראלים הללו יצרו קשר ארוך טווח עם הסניף היווני של הסופרבייק סקול, סניף בבעלות חברת האם מקליפורניה. בית הספר היווני אחראי ליישום בפועל על המסלול של התכנים, כשכל המדריכים היוונים הרכובים סביב הרוכבים הלומדים, מנוהלים על ידי מנהל בית הספר המקומי, הצ’יף דירקטור ספירוס קוטראס (Spyros Koutras).

את ההדרכות העיוניות מעביר גארי הדסאד (Gary Adshead) שהוא אחד מ-7 המרצים היחידים שפעילים היום בעולם שנחשבים לאוטוריטות הדרכות רכיבה, כמו קוד עצמו. הסניף היווני אחראי להדרכות בית הספר בקפריסין (Achna Speedway) ויוון (מסלול Serres ומ��לול Megara). יונומנט מאפשרים לרוכבים הישראלים המעוניינים לרכוב בכל אחד מהמסלולים הללו, אך ממליצים בחום על אלו היווניים ובעיקר על המסלול בסרס בשל התוואי המעניין שבו ואיכות האספלט בו הוא מתהדר.

איך מתפקד כל העסק?

האופרציה בפועל היא די מדהימה. למרות שלפני ומאחורי הקלעים פועלת אופרציה של מעל 25 אנשים המוציאים לפועל את ההדרכה והרכיבה, הרי שהכל עובד כמו שעון, מתוקתק ומשומן היטב. צוות אחד כולל מרשלים ואחראי בטיחות, אחר כולל את צוות ההדרכה של המסלול ובכיתות וצוות אחר אחראי על האדמיניסטרציה.

הפעולה של כולם יחדיו, ללא חריקות, דיבורים מיותרים או טעויות, גורם לימי ההדרכה לזרום בצורה חלקה ומושלמת. בכל רגע נתון יודע המדריך על המסלול ואחראי הבטי��ות, מה מתרגלים המודרכים, מי השתולל מעט על המסלול וצריך שיחת ניעור קלה (איכשהו, אלו תמיד הישראלים…), מהו לוח הזמנים, ומהן ההוראות שיש לעקוב אחריהן. היה מרתק לעקוב אחר התגלגלות ההדרכה לאורך היום עם כל כך הרבה כשלים אפשריים, שנחסמים בזכות ההקפדה על הסדר. באמת מעורר השתאות.

מערך השיעורים

הקורסים בהם אני השתתפתי הם חלק ממערך שיעור נרחב המתקרא “אומנות הפנייה” (The Art of Cornering) והם מורכבים מ-5 שלבים שונים המטפלים בכל האספקטים האפשריים של ביצוע הפנייה. כל שלב אורך כיום שלם, ובנוי מחמישה שיעורים תיאורטיים בכיתה וחמישה סשנים רכובים על גבי המסלול.

בתום כל שיעור תיאורטי בכיתה (סיפור של כ-15-20 דקות), עולים למסלול. לכל שלושה רוכבים מוצמד מדריך יווני. זה האחרון, רוכב לפני, מאחורי ולצידי המודרך – ועוקב אחרי ביצוע המשימות שנלמדו. בסיום הרכיבה (20 דקות), יורדים לצידי המסלול ומנתחים עם המדריך את שקרה על המסלול. עוברים על הנקודות שיש לחזק, מקבלים פידבק חיובי או שלילי על ביצועי המטלות.

רוב חברי הקבוצה הישראליים עמם הגעתי למסלול, בחרו לעשות את שלב 1 ו-2, אחד אחרי השני, יום אחרי יום. אלו שבחרו לא לעשות כן, לקחו בחשבון כי כל יום שכזה הוא מתיש ומעייף. הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטאלית שכן הריכוז הנדרש בביצוע התרגילים השונים במהלך הסשנים על המסלול, הוא גבוה.

לא ניתן להשתתף בקורסים מתקדמים יותר, מבלי להשתתף בקורסים שקדמו להם. שכבות על גבי שכבות, זוכרים? שלבים 3 ו-4 המטפלים בתנוחת הרכיבה (3) ובבעיות אסטרטגיית הרכיבה וטכניקת הרכיבה הפרטיים של כל רוכב ורוכב (4) מתקיימים במקביל על גבי המסלול, מבלי להפריע לרוכבי הקורסים של השלבים האחרים. אגב, קיימת גם אופציה להדרכה אישית, אחד על אחד, עם הצ’יף דירקטור בעצמו, במשך יום שלם. קורס שכזה, נחשב למתקדם במיוחד ולבכיר שמבין הקורסים המוצעים על ידי בית הספר, ולכן נקרא בשפה העממית כ”שלב 5″.

לא אפרט את התכנים של שלב 1 ו-2 ולא אעתיק אותם הנה, אבל בגדול ניתן לסכם אותם כעבודה פרטנית על המרכיבים החשובים והעיקריים בביצוע פנייה מושלמת ומתאימים גם לכביש הציבורי. ואם זה נראה לכם כאילו גם בקורסים המקומיים בארץ נוגעים בדיוק בנקודות הללו, אתם לא טועים. אותם עקרונות תקפים בבסיסם לכביש הציבורי ולמסלול כאחד: מבטים, נקודות בלימה, נקודות היגוי, זיהוי שיא הפנייה (אייפקס), זיהוי נקודות היציאה בהתאם לשדה הראייה ותנוחת רכיבה.

הכנות נדרשות

מבחינת ציוד – המינימום הנדרש הוא להגיע עם חליפת רכיבה מלאה עשויה עור (חלק אחד או עם חיבור של מכנסי הרכיבה למעיל), מגפי רכיבה ממוגנות, כפפות מלאות וקסדה מלאה (לא נפתחת). למי שאין את הציוד, ניתן לשכור במקום בעלות של מקסימום 50 יורו ליום – תלוי בהיקף הציוד החסר לכם כדי לעמוד בדרישות המינימום. יש לציין כי הקורס מיועד לרוכבים ורוכבות מגיל 21 ומעלה.

מבחינת הרוכב – כושר. לא צריך להיות הרי אדם שרירניים, אבל גם לא כדאי להגיע רפוסים ומדולדלים עם זיכרון עמום של “איך מרגישה זיעה”.  מומלץ מאוד לבנות כושר מינימלי לקראת ההגעה למסלול, מאחר ואתם רוצים שהעייפות תגיע כמה שיותר מאוחר במהלך היום, ולא תגיעו למצב של שרירים תפוסים. ושלא יהיה ספק, העייפות תגיע – אצל חלק מהרוכבים התשישות מורגשת עוד לפני ארוחת הצהריים. ובהתחשב בעובדה שמדובר על יומיים רצופים שכאלו, זה לא צחוק. אתם לא רוצים לעלות למסלול עייפים ולא מרוכזים.

אלו היו ההכנות שלי לקראת הקורס. בקצרה אסכם ובאופן כללי: עבדו על חיזוק שרירי הליבה. שרירים המצויים במרכז הגוף. העיקריים שביניהם הם שרירי הבטן, אגן הירכיים ושרירי הגב. חיזוק נכון של שרירי הליבה משפר את היציבה ומשם גם את תפקוד שאר שרירי הידיים והרגליים.  ובאופן יותר ספציפי כדי שתדעו לבנות עם המדריך בחדר הכושר את התוכנית המתאימה כהכנה טובה לימי הרכיבה במסלול: חגורת כתפיים, שרירי הזרוע האחורית, ושרירי הארבע-ראשי (בקדמת הירך).

אגב, מאחר והקורס מועבר כולו באנגלית (עם תרגום סימולטני ליוונית), כדאי לדעת את השפה… עם זאת, הרמה היא לא אקדמית ולא גבוהה מדי. ידיעת השפה ברמה תיכונית, יכולה להספיק.

מבחינת האופנועים – הרוכבים האירופאיים יכולים להתייצב לקורס עם האופנועים הפרטיים שלהם, מכל סוג שהוא. לקט נבחר של דגמים “מיוחדים” שנצפו על המסלול: סוזוקי בנדיט 400, ב.מ.וו GS1200, קאוואסקי ZZR1400, סוזוקי SV1000 ועוד רבים אחרים. הרוכבים מקבלים מדבקות שמכסות את מראות האופנוע (כדי שלא יוסיפו מידע חזותי מיותר בזמן הרכיבה במסלול), ואף נדרשים לקפל אותן כדי להגדיל את שדה הראייה מלפנים. בנוסף, מקבלים מדבקה נוספת המסתירה את מד המהירות. נתון נוסף שמיותר במסלול ויכול לבלבל את הרוכב.

הרוכבים ה��שראליים כאמור, רכבו על האופנועים של יונומנט: אלו אופנועי הונדה CBR600RR (מדגמי 2013) והונדה CBR1000RR (מדגם 2017). כל האופנועים היו מתוחזקים ברמה גבוהה מאוד, עם צמיגי ברידג’סטון S21RR קרביים, דביקים ועם מעט מאוד חריצים. בסיום כל סשן רכיבה, מוזמנים הרוכבים לעדכן את המכונאי הצמוד לקבוצה באם הם רוצים שינויים כלשהם בסט-אפ של האופנוע, אם גילו תקלה כלשהי או כל בקשה אחרת בנוגע לאופנוע. הכלים גם מתודלקים מחדש, ללא התערבות הרוכבים בקורס, בכל פעם שכמות הדלק במיכל יורדת למחציתו.

מבחינת הלוגיסטיקה – הכל נסגר על ידי יונומנט, החברה המארגנת. אפילו את כרטיס הטיסה יזמינו בשבילך אם צריך, כולל ביצוע הצ’ק אין. כל שצריך הוא למסור להם את המושכות, להשען לאחור ולראות לבד שהכל נעשה עבורך. באמת שהראש לא טרוד באף בעיית ביורוקרטיה \ אדמינסטרציה במהלך ימי השהייה בחו”ל עימם.

המסלול

מסלול סרס מוכר לרוכבים הישראליים, עוד מתחילת שנות ה-2000, כשהחל לקלוט אליו את פליטי ליגות מרוצי הקטנועים ואופנועי ה-50 סמ”ק. רוכבים אלו חיפשו מסלול לגדול אליו עם אופנועים גדולים יותר, להתפתח וללמוד את העולם אליו נחשפו באמצעות אותם כלים עממיים ובסיסיים שהוסבו למרוצים בארץ. יש לזכור שבישראל באותן שנים: חוק הספורט המוטורי עוד נראה כחלום רחוק וקיומם של מסלולים ראויים היה נחשב להזיה של ממש.

המסלול בסרס, הוקם בשנת 1998 מערבית לעיר שאת שמה הוא נושא, ונמצאת בעצמה כשעה ורבע של נסיעה ברכב משדה התעופה בסלוניקי. זהו המסלול הארוך ביותר בדרום מזרח אירופה (חבל הבלקן) ואורכו עומד על 3,186 מטרים. רוחבו של המסלול נע בין 12 ל-15 מטרים והוא כולל 16 פניות.

והאספלט? נושך?

איכות האספלט, טובה מאוד – תודה ששאלתם. מגורען היטב, מרובה שפיצים חדים שדוקרים את צמיגי האופנוע בכל הזדמנות. בתום כל סשן רכיבה הצמיגים מקווצ’צ’ים היטב ונראה שנאבקו קשה כדי להתנתק מהאספלט הדוקרני, שלא וויתר על גרם של אחיזה.

מבול מפתיע של אמצע מאי שירד למשך שעתיים לפחות, והסתיים לשמחתנו כשהגענו למסלול, לא השאיר זכר על האספלט. כשעלינו עליו שעה לאחר מכן, הוא כבר היה יבש לחלוטין.

זהו המקום להתייחס גם למקומו של המסלול בהדרכות הבית ספר: למרות תפיסתו כמקום ייעודי למרוצים בלבד ורכיבה מהירה מאוד על המגבלות, זה לא המצב בקורס. אומנם בעיני רוכבים ישראלים שהרכיבה במסלול זרה להם או נדירה בעבורם, נראה שזה קורס שנועד רק ללמוד “איך לתת בגז”, הרי שההסבר לשימוש דווקא במסלול ניתן על ידי המדריכים עצמם: זהו שטח סטרילי ונוח לתרגול רכיבה, נקי מהפתעות על האספלט, חף מתנועה נגדית, שלא מטריד את הרוכב עם סכנות לצד המסלול כמו גדרו�� בטיחות, שפת מדרכה או עמודים ושלטים. במילים אחרות: זהו לא “קורס מרוצים לרכיבת מסלול” אלא קורס ביצוע פניות. הרכיבה מסלול אם כך, היא רק בונוס.

למי זה מתאים?

בשורה התחתונה: לכל מי שאוהב רכיבה ויש לו כבר שנה או שנתיים של ניסיון ברכיבה, שכולל גם טיולים מחוץ לעיר. אין שום חובה לבוא עם רקע של רכיבה ספורטיבית. אין שום חשיבות לאיזה אופנוע יש בבעלותך, שום חשיבות להבנה בעולם המרוצים ושום חשיבות לסגנון הרכיבה האהוב עלייך. לדוגמה: מתוך עשרת הישראלים איתם רכבתי בקורס, רק ל-6 יש אופנוע, השאר עם קטנועים. מתוך בעלי האופנועים, אחד על דו”ש, אחד על קאסטום ועוד שניים על אופנועי אדוונצ’ר. החמישי הוא “היוצא דופן” כשהוא בעלים של אופנוע עם מנוע בעל אופי ספורטיבי משהו (MT09). והיה אותי -הייתי היחידי שהוא בעלים של אופנוע עם קליפ-אונים נמוכים. וזה בכלל אופנוע אספנות, כן? בקיצור: שום תנאי סף של רוכבי MotoGP ואין שום הכרח להגיע עם פז”מ של סליידרים גמורים מפצאל. הכל הולך.

אז למה הרוכבים האלו בכלל הגיעו לקורס? כי מדובר על קורס רכיבה ששימושי גם ליומיום. כי רמת ההדרכה היא גבוהה במיוחד. כי חוויית הרכיבה על מסלול היא משהו אחר לחלוטין. כי ההנאה היא אדירה מהצלילה אל נבכי עולם הרכיבה. לומדים ממנה המון ועל הדרך נהנים כמו שלא תיהנו באף טיול אחר שאינו כולל רכיבה כזו או אחרת על אופנועים.

ומהי אותה הרגשה מהנה של רכיבה במסלול שכ”כ קשה לתאר?

“… 100 אחוז של נטו רכיבה. שום דבר מעבר. אתם אולי חושבים שהייתם שם פעם, אבל אם לא ניסיתם רכיבה במסלול, הרי שבקושי טעמתם מהמצב הזה. 10 שניות ברציפות זה לא נחשב. ב”זון”, המוח עצמו כבוי לכל מה שלא קשור לפידבק מהמתלים, מהבלמים, מהקצב. מהאותות ששולחות העיניים, האוזניים וקצות הגפיים. המוח פעור לרווחה לקלוט הכל שקשור לתנועה המהירה המסלול, ורק אליה… יתכן מאוד שגם אתם חוויתם זאת לרגעים קצרים יותר או פחות, ברכיבת כביש ציבורי. זה לא בריא, זה אפילו מסוכן לרכוב כך… אבל זה ממכר ומתגמל כהוגן כשזה עובד וכשזה קורה. אני לגמרי מבין אתכם. הייתי שם בעצמי. ואחרי שרכבתי והתחריתי בכמה מרוצי אופנועים, כבר נבהלתי לגלות כמה מסוכן לעשות זאת מחוץ למסלול.“ (מקור)

אז כמה זה עולה?

1400 יורו מקנים לכם: הסעות משדה”ת בסלוניקי לסרס וחזרה, הסעות מדי יום מהמלון למסלול וחזרה, חדר במלון עם אדם נוסף שכולל ארוחת בוקר, את הקורס עצמו, את ארוחת הצהריים במהלך היום, את השכרת האופנועים, הצמיגים והדלק. הצ��וקים והאווירה הכיפית של הקבוצה? זה בחינם…

כן תצטרכו לרכוש בעצמכם: טרום הטיסה – כרטיס טיסה (כ-200 יורו לערך) וביטוח מתאים (כ-200 שקלים). במהלך השהייה ביוון תצטרכו לשלם על ארוחות הערב כ-20 יורו לארוחת ערב מלאה ודשנה על סף ה”מפוארת” –  מרובת מנות ושתייה, כולל אלכוהול, במסעדות טובות. בעבור הצלם המלווה את הקורס, במידה ותחשקו בתמונות, תשלמו כ-25 יורו ליום צילום. וזהו. בקיצור: יעלה לכם 1850 יורו (כ-7700 שקלים), כולל מזכרות בשוק המקומי כמתנות לאלו שנשארו בבית.

לסיכום: האם “שווה” לטוס ליוון ולהשתתף בקורס?

לדעתי האישית: בהחלט כן. מלבד ההנאה הרבה שחוויתי בכל אחד מימי השהייה שלי ביוון בכלל ומהקורס בפרט, הרי שהרגשתי שחזרתי עם “כלים” לרכיבה נכונה יותר על כבישי ומסלולי הארץ. המנטרה הפרטית שלי גורסת שמכל קורס שרוכב עובר, הוא צריך לקחת לפחות טיפ אחד או שניים (מתוך העשרות שהוא לומד מהמדריכים במהלכו), ומחויב להתאמן עליו וליישם אותו בתום הקורס.

מהקליפורניה סופרבייק סקול לקחתי, לראשונה עבורי, עשרות טיפים בכל הקשור לניהול אסטרטגיית וטקטיקת הרכיבה שלי. בפעם הראשונה עבורי הצלחתי ליישם רבים מהם, מייד כשעליתי על הכביש הציבורי ועל המסלול כאן בארץ. למרות שניסיון הרכיבה שלי מגוון ולא כ”כ קצר (עוד על כך, ב”אודות“), הרי שהידע שצברתי ביומיים הללו ביוון, הוסיפו לי לביטחון הפרטי שלי בזמן ניהול הרכיבה, והפכו אותה למושכלת יותר ואף בטוחה יותר.

זה המקום להודות, שוב, לגולן ואיתי מ-יונומנט שליוו אותנו לאורך כל השהות ביוון, והפכו את החווייה הסופר כיפית הזו, למהנה ומיוחדת עוד יותר.

רוצים גם? המחזור הקרוב מתקיים בין התאריכים 13-15 ביולי. דברו עם גולן מחברת יונומנט לפרטים נוספים. תגידו לו שכרובי מ”הכרובלוג” שלח אתכם 😉

גלריה:

ישראלי בקורס רכיבה אמריקאי על מסלול יווני קורס רכיבה אצל הוותיקים והמנוסים מכולם: קליפורניה סופרבייק סקול הגיעו במסגרת הסבב האירופאי שלהם ל-2018 למסלול סרס ביוון, וקבוצה של ישראלים, כשאני בתוכם, יצאה להשתתף בו.