#בא לי חנוכה

[ari-vederchi]

אני ככ במוד לחנוכה אבל זה רק בפאקינג דצמבר

אי אפשר שחנוכה יהיה מתחילת אוקטובר עד סוף דצמבר???? בבקשה????

[corgicupcake]

חשמונאי חסוי 2019!

היי ישראבלר! אני לא יודעת מי זוכר, אבל לפני שנה בחנוכה עשינו משחק חשמונאי חסוי! זה דומה ל-secret santa, אבל טוב יותר כי חנוכה.

כל מי שרוצה להשתתף מרבלג את הפוסט הזה שמסביר את כל הפרטים עד ה-22 לדצמבר (כולל), וכשמגיע התאריך הזה כל אחד מקבל שם של אחד הבלוגים שביקשו להשתתף- ואז, מה25 עד ה1 לינואר (רביעי עד רביעי), אתה הופך לחשמונאי החסוי של האיש הזה- אפשר לשלוח לו אסקים (anon) עם הודעות נחמדות, שאלות, מספרים (אם הם ריבלגו משהו של שאלות לפי מספרים) וכו’. אפשר גם להכין משהו נחמד כמו שיר או ציור, פשוט מה שאתם רוצים וחושבים שיגרום למישהו לחייך!

הרעיון זה סתם להיות נחמדים ולהנות 😁 (ואגב, מישהו גם מקבל את השם שלכם, ככה שגם אתם תקבלו הודעות נחמדות!)

שנה שעברה ניסינו את זה וישראבלר היה מוצף בהודעות חיוביות ואנשים שמצאו חברים חדשים, אז חשבתי שיהיה ממש נחמד לנסות את זה שוב!

החוקים:

תהיו נחמדים! הרעיון זה להכיר אנשים חדשים וליצור קשר אחד עם השני

שהask box שלכם יהיה פתוח, עם אפשרות לשאלות אנונימיות- חלק גדול מהמשחק זה שאתה לא יודע מי החשמונאי שלך, תנו להם להישאר אנונימיים 😄 (יכול להיות שתצטרכו לפתוח גם את הsubbmitions שלכם למקרה שהחשמונאי רוצה לשלוח לכם תמונה/ציור, אבל אני מניחה שבמקרה הזה החשמונאי יכול לבקש שתפתחו את זה דרך אסקים, אז זה לא ממש קריטי לכולם)

תזכרו לשלוח הודעות לאיש שקיבלתם- יש שבוע אחד לעשות את זה, תנצלו את השבוע הזה לטובה!

אל תגלו מי אתם- הכי נחמד זה ליצור קשר בלי חש��בות לשם של הבלוג. בסוף החודש תוכלו לגלות אחד לשני מי אתם, ואולי לקבל mutual חדש!

תהנו! זה נועד להיות משהו כיפי, ולדעתי זה ממש נחמד לקבל הודעה מידי פעם ממישהו שחושב עליכם 😁

אז, נראה לי שזה הכל!

אם בא לכם להשתתף, תרבלגו את הפוסט הזה עד ה-22, ואני אשלח לכם שם של משתמש אחר שביקש להשתתף ב-24, כדי שב-25 נוכל להתחיל לשלוח הודעות אחד לשני!

יעזור לי אם תרבלגו את הפוסט הזה/תשלחו לחברים שלכם מטאמבלר, כדי שעוד אנשים מישראבלר יראו את זה ויוכלו להשתתף! במקרה הזה, כמה שיותר אנשים יותר טוב!

תודה שקראתם עד לפה, אני אעדכן אתכם בקרוב!

[achisraeli]

איך שהזמן עובר..🕤 לילה אחרונה שמדלקים. היה לך חנוכייה משלך? אם כן שלחי תמונה🕎. האמת גם אם חנוכה לא אומר שהיה חופש במנוחה. לכן מגיע לך פינוק! תורידי נעליים ועשי לעצמך מסג׳ ברגליים, אם יש פראייר בסביבה לעשות לך עוד יותר טוב. דרך אגב, עשיתי סטלקינג לבלוג שלך, גרם לי להרגיש שיכורה (בקטע טוב) בא לי לעשות לך מלא ריבלוג , אבל אז אחשף את עצמי🤐

אכן, ליל אחרון של חנוכה :)

והייתה לי בעבר, השנה חלקתי עם אח שלי הקטן מכיוון ולא הייתי בארץ לשני הנרות הראשונים.

באופן די אירוני עשיתי היום פדיקור-מניקור, אז המשימה בוצעה! :)

ואחרי שיגמר החשמונאי החסוי תוכלי לעשות לי מלא ריבלוגים :)

[mors5]

שנה אזרחית טובה! זוט עני יור (נוט סו) סיקרט חשמונאי למרות שגמרנו עם על ניסים רציתי לומר שהבלוג שלך מקסים! אמשיך ואשאל שאלה לכל נר: איך השבוע עלייך עובר? יש דבר מה על עצמך שתרצי לספר? מהו הספר/סדרה/פאנדום האהוב עלייך ביותר? דעתך לגבי וויכוח מישראבלר? במה את גאה ויכולה להתפאר? מה מכעיס אותך יותר מכל דבר אחר? איזה שיר (חנוכה?) טעמך מבכר? ו... קרה לך לאחרונה משהו מוזר? מאחלת בינתיים עשור נהדר! נ.ב  אם לא בא לך הכל אז זו לא בעיה ומבחינת מגדר, אני בסדר בהטיה?      

הו וואו!! ממש התרגשתי והתרשמתי מהניסוח,

אני אשתדל לענות באותה הצורה:

אז קודם כל תודה רבה! השבוע עליי עובר, ככה-ככה, מבלה את יום יומי בעיקר בצבא, ג׳ובניקית נטחנת זה הדיבור, וללכת לרופא נורמלי- זה ��סור. יש לי המון ספרים אהובים, אפשר לומר שאני אוהבת בעיקר רומנים ומותחנים, לגבי סדרות אין מה לדבר, כל יום עוברת מסדרה לסדרה כמו מהמר, ולגבי ויכוח יש המון, ארכז את כולם ואענה בשיטפון. אני יכולה לומר שאני גאה בשירי ועומדת להוציא אלבום, מקווה שאנשים יאהבו , זה מבחינתי החלום. אנשים הומופובים מכעיסים אותי נורא, לא משנה כמה אני מנסה להשאר אדישה שוב אני חוזרת חזרה. אני קצת מתקשה עם החרוזים לשאלות הבאות, אבל איך אפשר בלי להביע משאלות, אפשר לומר שלא הייתי בחנוכה בכל הנרות? מאחלת גם לך עשור נהדר!!! מודה שאת קסם אמיתי, מקווה שיהיה לך כיף לדבר איתי, שתפי אותי באיך עובר עלייך היום, ולגבי המגדר, כן- תודה על השאלה, זה בדיוק המקום❤️

[mightbehuman]

עשרים שנה

טוב, אז בגלל שכולם כאן מציינים הישג מרשים זה ומשבחים ומהללים את הסדרה, אני רוצה גם לכתוב כמה מילים בנושא.

אני נולדתי לדור ההארי פוטר. גדלתי עם הספרים. גדלתי עם הסדרה הזאת. מגן חובה שבו הצצתי לכיוון ארון הספרים של אמא, לכיתה א’ שניסיתי לקרוא בפעם הראשונה בלי ניקוד בכלל, ולכיתה ב’ בה נאבקתי עם אבן החכמים (אחרי הכל, ספר ללא ניקוד ראשון) ומיד אחר כך גמעתי את חדר הסודות בשבוע.

אני זוכרת את עצמי יושבת בחדר וקוראת את גביע הטורניר המשולש מבלי שאני מצליחה להוריד את העיניים מהספר. אילת, ערב קיץ חם, בלי מזגן, ובדיוק הארי וסדריק שוגרו מחוץ למבוך.

אני זוכרת שחיכיתי לספר החמישי. שנתיים של ציפייה (קראתי את הרביעי שנה אחרי שיצא לאור, מסתבר) שבה קראתי כל מה שבא לי ליד, ובין לבין קראתי את הסדרה פעם אחר פעם אחר פעם. 

אני זוכרת שזה היה ארבע לפנות בוקר בדצמבר הקר (לא כל כך כי... אילת) כשסיריוס מת, אני זוכרת שבארבע לפנות בוקר ילדה בכיתה ד’ (?) רצה לחבק את אבא כי סיריוס מת והיא לא רוצה שאבא ימות.

אני זוכרת שבכיתי כמו תינוקת כשדמבלדור מת, ואני זוכרת שבזבזתי שעות על גבי שעות של שכנוע אנשים באינטרנט שדמבלדור ורון הם אותו אדם, ולכן דמבלדור לא באמת מת. הוא לא יכול למות. הוא דמבלדור.

כשהשביעי יצא כבר הייתי בחטיבה. החמישי בדצמבר שנת 2007 (כן, קראתי בעברית. תקפצו לי). היום הראשון של חופשת חנוכה הבית ספרית. הלכנו עם אמא במיוחד לסטימצקי בשביל לקנות את הספר. זוכרים את הקרטון ההוא שספר את הימים עד ליציאת הספר בעברית? הוא עדיין מתחבא מתחת למיטה שלי. זוכרים את הפוסטר שקיבלנו יחד עם אוצרות המוות? הוא עדיין תלוי לי בחדר בבית של ההורים.

אני זוכרת שתוך פחות משבוע לאחר מכן סיימתי את הספר כולו, למרות שהתעקשתי למרוח את הקריאה. אני זוכרת שסיימתי אותו בשש בבוקר כשהיינו צריכים לנסוע “”לצפון”” (למי שלא יודע, צפון של אילתים זה כל מה שצפונית לחצבה). אני זוכרת שישבתי מאחור ובכיתי כל הדרך. חמש שעות של בכי ללא הפסקה.

שנה לאחר מכן החברים האינטרנטים הראשונים שלי היו מאתר אאהפ”ב - אתר אוהבי הארי פוטר בישראל, שם קיבלתי את הכינוי שלי, פלעכס, שאיכשהו נשאר איתי עד היום גם בחיים האמיתיים. שם התאהבתי בפעם הראשונה. שם יצאתי לבד לתל אביב בפעם הראשונה. שם הכרתי את סצינת הגייז התל אביבית. שם גדלתי והתפתחתי באמת.

הארי פוטר לקח חלק מאוד מאוד מאוד גדול בילדות, ובחיים שלי. כשהסרט השמיני יצא חבריי (איי.אר.אל) ואני עשי��ו מזה ממש מסיבה. בכיתי המון. ואז כבר לא הייתי בת 14 מסכנה, הייתי כבר על סף גיל 18. 

כמובן שבין לבין גמעתי כל טיפת מדיה שרק נתנו לי שהייתה קשורה להארי פוטר - קווידיץ’ בראי הדורות, המשחקים הישנים, פנפיקים, חיות הפלא והיכן למצוא אותן, העולמות הקסומים, התאבססות מוחלטת על הקאסט של הסרטים (במיוחד על אמה ווטסון אהמאהמ). ואז פוטרמור יצא וסיימתי הכל. ואז יצא עוד פוטרמור. ועוד פוטרמור. ואז ג’יי קיי רולינג התחילה לפרסם בטוויטר ו””להוסיף”” לסודות שמאחורי הארי פוטר. ואז דור הווי שאליו אני שייכת התחיל לקחת הרבה יותר מדי ברצינות את הספרים. ואז ג’יי קיי רולינג הראתה כמה שהיא, יחד עם בני דורי, לוקחת את הסיפור הזה הרבה יותר מדי ברצינות.

אני רוצה להגיד במקום כל ה”ואז”ים האלו - ואז גדלתי, אבל זה לא הסיפור. אני רוצה את הקשר העמוק שיש לי לאווטאר, ואני אומרת לעצמי, איך אני יכולה להגיד את זה מבלי להגיד את אותו הדבר גם על כשף האוויר האחרון?

עוד לא צפיתי בחיות הפלא, והאמת? גם לא כל כך בא לי. הארי פוטר היה... חוויה ענקית שאני כל כך שמחה שיצא לי לקחת בה חלק, כזה או אחר, אבל היא חוויה שנגמרה ואני לא מרגישה אליה שום קשר. כרגע הארי פוטר היה ונגמר. הוא שייך לעבר.

אני עדיין מצטטת את שני הסרטים הראשונים, ואני עדיין נהנת מדיבייט חד על דמותיהם של דמבלדור וסנייפ, במיוחד בהקשר להארי. אני בטוחה שאם אפתח את אחד הספרים ואתחיל לקרוא, לא אוכל לעצור, אבל אני לא מרגישה חלק מהקולקטיב המאוהב. 

אני חושבת שככל שרולינג המשיכה לספר עוד ועוד “עובדות” על הספרים (כמו, למשל, שהיא הפכה את הרמיוני ביום בהיר אחד לכהת עור קנונית כי זה התאים לנרטיב של דיון הגזע) כך איבדתי יותר ויותר קשר לספרים עצמם. ככל שהיא יותר ויותר דחפה נרטיב מסוים, שלא בהכרח נכון לדחוף, ולא בהכרח אובייקטיבי ונכון מוסרית, כך איבדתי יותר ויותר מהכבוד הרב שרכשתי כלפיה בתור סופרת ובתור אדם חושב. 

אז רולינג יקרה, אלפי תודות לך על העולם הקסום שפתחת בפניי. תודה לך על הילדות שלי, תודה לך שגילית לי את האהבה לקריאה. תודה לך על הארי, רון והרמיוני. תודה לך על לונה, על דמבלדור, על סנייפ, על פיבס, על מקגונגל ועל נוויל. תודה לך על לופין ועל הוויזלים, תודה לך על הוגוורטס, ותודה לך על אלפי השעות שבזבזתי בלחקור את הספרים, לפתח תאוריות, וללמוד בע”פ את הקסמים. תודה לך על רוב חיי ותודה לך על התרבות שיצרת סביב הספרים. תמיד נשמע על “הארי פוטר הבא”, אבל אפילו פרסי ג’קסון (אהמהעתקהאהמ) לא הגיע לרמת ההיסטריה סביב הסיפור שלך.

תודה לך על הכל, אבל זה הזמן שלי להודות שלא אכפת לי יותר. לא אכפת לי מילדותו של לופין, לא אכפת לי לשמוע מה האגריד אכל לארוחת הבוקר שלו, ולא אכפת לי לשמוע שוולדמורט זה ליטרלי היטלר ושטראמפ יותר גרוע ממנו. לא אכפת לי שאת זורקת את המילה “נאצי” לאוויר, ולא אכפת לי מה את, בתור סופרת, יש לך להוסיף ולהגיד על הסיפור. הסיפור כבר נכתב. הרמיוני לא שחורה פתאום כי זה מתאים לך וכי את רוצה כמה נקודות זכות בקורס הדייברסיטי שהחלטת לקחת. הסיפור חיי מעבר אלייך. הסיפור כבר לא באמת שלך יותר. את סיימת כאן את תפקידך. הרשתי לך להרוס לי את הסיפור של חיי פעם אחת יותר מדי. אני “”ריקליימינג” את הילדות שלי, וסיימתי להרגיש רע עם זה. מבחינתי המילה שלך אחרי 2010 לא שווה יותר ברגע שזה מגיע להארי פוטר.

תודה לך, ולהתראות. שהארי ימשיך לחיות בדמיונך. מעתה כל מה שתגידי הוא בגדר ההדקנון ולא יותר.

אוהבת תמיד (בערך), מור.

[kruvi1200]

חוויות דו גלגליות שעשו לי את השנה החולפת. טיולים, רכיבות אופנועים בארץ ובחו”ל, מרוצים, מסלולים ועוד. בלי סדר חשיבות וללא סדר עולה או יורד של עוצמת החוויה עצמה. סיכום שפורס את הלב על השולחן ושם את ההתרגשות האישיות מהחוויות לעיני כל.

חוויות דו גלגליות אישיות כותבים בבלוג או באתר?

כפי שרומז שמו, הרי שהכרובלוג הולך על הקו הדק שבין בלוג אישי לבין אתר לכל דבר, עם תכנים שונים ומשונים המתפרסמים בתדירות גבוהה למדי. הפעם כאמור, אני לוקח אותו לכיוון האישי ומספר קצת חוויות דו גלגליות פרטיות.

עוד אוסיף שבאופן אישי, הופתעתי לגלות שמתוך החוויות המתוארות לעיל, רק 2 מהן הוזכרו כאן בבלוג במהלך השנה. ומתוך זוג החוויות הללו, רק על אחת כתבתי בלשון ציורית שמנסה להעביר את התחושות, הרגשות וההנאה הרבה שהסבה לי אותה התנסות. מיעוט הכתיבה בעניין מרמז, אולי יותר מהכול, על השימוש המועט שאני עושה בפלטפורמה הזו, כבלוג אישי ומתייחס אליה יותר כאל מגזין.

הבהרה וסוג של דיסקליימר מקדים: הייתה לי שנה טובה. מאוד. באמת שאני לא מתלונן. והחוויות הדו גלגליות המתוארות כאן, לא באות להוציא לאיש את העיניים. הדברים נכתבים כדי לחלוק עמכם – לא כדי להוציא את שד הקנאה החוצה מהצד שלכם ולא כי השחצנות, היהירות או ההתרברבות יצאה לי החוצה. אם זה אכן היה כך, הרי שכל אחת מהחוויות הללו, הייתה מניבה טור מסכם משל עצמו, מרובה תמונות, סרטונים וחוויות.

1. ביקור ורכיבת מסלול ביפן

במהלך חודש נובמבר השנה, השתתפתי בארבעה ימי סמינר למפיצים ויבואנים של סוזוקי ממספר מדינות ברחבי העולם. המפגש נערך במפעל סוזוקי שבהממטסו, יפן, שהוא אחד מארבעת המפעלים של היצרנית בעיר. המפעל בו נערך הסמינר, הוא זה שעוסק במחקר, פיתוח ועיצוב הדגמים. בעוד שזוג ימים התמקדו בהרצאות פרונטליות, הדרכות ומצגות, הרי שזוג הימים הנוספים הם אלו ההופכים את הביקור הנ”ל לאחד מהאירועים שעשו לי את 2017.

כפי שרשמתי בעבר לא פעם ולא פעמיים, כל הזמנה מהיצרנית שכוללת בתוכה הזמנה של “תביאו אתכם את ציוד הרכיבה“, חייבת להיות טובה. ואכן, גררתי עמי ציוד רכיבה מלא בהתאם לדרישות, לאורך כל הדרך מישראל ליפן. כל זאת רק כדי שאוכל לרכוב במשך יומיים ברציפות על 13 דגמים חדשים ושונים זה מזה, של סוזוקי ועוד 13 דגמים נוספים ומקבילים של אופנועי היצרניות המתחרות. הדבר נעשה כדי שנעמוד על ההבדלים והיתרונות השונים של הדגמים אותם אנו מוכרים בארץ.

הרכיבה עצמה בוצעה על גבי מסלול הניסויים של סוזוקי (Suzuki Ryuyu Test Course) – אותו אחד שעל גביו מפותחים אופנועי קבוצת המרוצים של היצרנית ב-MotoGP. המסלול, שהרכיבה בו היא עם כיוון השעון (צילום מסך מ”גוגל מפות” מצורף), וכולל ישורת לא נתפסת של 2.5 קילומטרים לבדיקת מהירות סופית. לשמוע GSX-R1000 מגיע למנתק ההצתה, 300 מטרים לפני נקודת הבלימה שבסופה, כשהוא על 330 קמ”ש בערך, זה מסאג’ אור-קולי לחושי הראייה והשמיעה. לא פחות.

  הרכיבה במסלול כללה רכיבה על כל ליין הדגמים – החל מאופנועי ה-125 סמ”ק, ה-150 (שלא יגיעו לישראל. מיועדים לשוורים האסייתים), ומדגמי ה-250  והלאה ועד דגמי ה-1000 סמ”ק. אפילו על דגמי קטנוע הבורגמן של סוזוקי רכבנו במסלול עם חליפות מלאות.

החוויה כולה פיצצה לי את המוח. האדרנלין מהרכיבה וההתרגשות שבהזדמנות הרכיבה, החזיקו אותי בדרייב רצוף לאורך זוג ימי המסלול שם, למרות שהיו מ��ישים ומעייפים במיוחד. מלבד העובדה שמדובר על יפן, מדינה אקזוטית, מסתורית ומיוחדת שלא הספקתי לטעום קמצוץ מהייחוד שלה במהלך שהותי שם, הרי שכל החוויה כולה , תישאר איתי כמזכרת מתוקה במיוחד לשנים רבות.

גלריה קטנה מהחוויה:

2. רכיבה בכביש 10 במהלך חנוכה

בתחילת חודש דצמבר, יצא לי בפעם הראשונה לרכוב בכביש 10 המפורסם. אותו כביש שסגור במשך רוב ימות השנה בשל התראות ביטחוניות, אבל עדיין נפתח בחגים כשהוא מאובטח על ידי עמדות צה”ל לכל אורכו.

בניגוד לקבוצות רכיבה רבות שיורדות דרומה, עושות את חלקו הצפוני של הכביש וחוזרות חזרה, הרי שהקבוצה שלי הייתה מהמעטות  שעשתה זאת “קצת” אחרת. בצהרי יום שישי, ירדנו דרך מצפה רמון לאילת ושהינו שם למשך הלילה. למחרת בשבת בוקר, יצאנו ברכיבה צפונה דרך כביש 12, ונכנסנו דרך המחסום הצה”לי לכביש 10, כביש שכלל לא מופיע באפליקציות המפות השונות.

הייתי בטוח שההנאה שלי בטיול הזה תיגזר מהרכיבה עם החברים, מאווירת המילואים המשוחררת ומהרכיבה דרך מצפה רמון – אחד מהכבישים האהובים עליי. פחות ציפיתי שההנאה תגיע מנופי המדבר. תמיד העדפתי נופים ירוקים על פני השיממון המדברי.

בכביש 10 הכל הסתדר והובן לי. פתאום הפכתי לחסיד משתאה של עוצמת המדבר. הייתי מרותק לנוף סביבי. נשמתי את האוויר הנקי והקר עמוקות, ולא יכולתי להכיל את שראיתי. החזה המתמלא באושר בלתי ברור, ולמרות שהרגשתי קטן כל כך באמצע המרחבים העצומים הללו, לא יכולתי שלא ליהנות מכל רגע. רכיבה שאנצור כל רגע ממנה. הכביש עצמו, למרות שהיה מעט משובש ב-60-70 קילומטרים הראשונים (כאמור, מדרום לצפון), היה לא פחות ממענג לרכיבה.

עמוס ברעם כתב על הכביש המיוחד הזה, ופטר אותי מלשקוע עוד יותר לתוך תיאורים רומנטיים של הכביש והרכיבה המהפנטת בו:

” יש משהו בכביש הזה המושך כמו מגנט… הכביש לא מבייש ומעניק לנו הצגה כמו שרק יכולנו לחלום. רקע המדבר היינה חגיגה לעיניים. הנופים הנגלים מעברו השני של הגבול השקט, השלווה, אין סוף הנוף והצבעים והצורות המלווים אותנו מדברים בעד עצמם”. (כאן)

גלריה למזכרת:

3. רכיבה לבד לתצפית מעל ים המלח, בתחרות נגד זריחת השמש

הרכיבה על האפריליה טואנו 1100, בחודש אוקטובר השנה, העיפה לי את הראש. לא פחות. זו הייתה רכיבה כל כך חזקה עבורי מבחינת התחושות שהזכירו לי “למה אני עדיין רוכב על אופנועים?”, עד שלא יכולתי להתאפק והעליתי אותה על הכתב. מסוג החווי��ת הבודדות שחוויתי השנה באופן שהוא לגמרי פרטי, ובכל זאת לא יכולתי לעצור עצמי מלשתף את הקוראים.

לא אחפור לכם עוד עליה, כי התמקדתי בה מספיק. אם תרצו, מצורף כאן ציטוט מתוכה וקישור לטקסט המלא: “…הרכיבה מעלה היא תענוג אדיר. מזג האוויר מושלם, התאורה גם. הכביש ריק לחלוטין והאופנוע הספציפי הזה עושה את הרכיבה לקלה במיוחד. אחרי כמה פניות נגלה ים המלח ברוב תפארתו תחת אור הזריחה המשתקף מן המים והשמש עצמה? עוד לא בשמיים. יש לי סיכוי להספיק” (המשך, כאן)

4. ביקור במרוץ ה-MotoGP באסן שבהולנד

בחודש יוני השנה, ליוויתי קבוצת עיתונאים מהמדיה הדו גלגלית בישראל, לביקור במרוץ ה-MotoGP שנערך במסלול אסן שבהולנד. האירוע, שהיה חלק מההשקה של הסוזוקי GSX-R1000 החדש, התקיים דווקא שם מסיבות היסטוריות טהורות: בסוף חודש יוני 1975, בדיוק 32 שנים אחורנית, חצה הרוכב בארי שין עם אופנוע הסוזוקי את קו הסיום, כשהוא מנצח ב”פוטו פיניש” צמוד את הרוכב האגדי ג’יאקומו אגוסטיני, רוכב MV אגוסטה. בכך השיג בארי שין את ניצחונה הראשון אי פעם של סוזוקי בקטגורית המרוצים הבכירה, ה-500 סמ”ק, במרוצי הגראנד פרי. היש מקום יותר טוב מלפתוח בו את חגיגות “המלך חזר” של הסוזוקי הספורטיבי החדש? (עוד על המאורע הזה, ניתן לקרוא כאן)

זו הייתה הפעם הראשונה שלי במסלול GP ופעם ראשונה שלי במרוץ שכזה. הייתי כחולם. כאורחים של קבוצת סוזוקי הרשמית, נפגשנו עם רוכבי הקבוצה ומנהלה המקצועי, ביקרנו בפיטס, הסתובבנו שעות בפאדוק כשאנו מזילים ריר על הארונות העמוסים בזהב בתוך משאיות אוהלינס או על צמיגי הסליקס המשומשים שנערמו בצדי המקום אחרי רכיבה של 20 דקות בלבד. ראינו את הרוכבים המפורסמים ביותר בעולם (כן, גם את ולנטינו רוסי) ואפילו הצלחנו לגנוב תמונות עם חלק מהם. הלכנו על המסלול, ישבנו עם הצופים השרופים על הטריבונות וגם מעל הישורת בתוך העמדה של ערוץ 5 הישראלי, כשירד גשם.

הייתה חוויה מדהימה שנמנעתי לכתוב עליה כי לא הייתי בתפקיד של כתב במקום. זו הייתה נסיעה מטעם עבודה. אבל אין מה לעשות… קשה ככל שתהיה, מישהו צריך לעשות אותה.

חבריי במגזינים השונים, שהיו האורחים של עופר אבניר וסוזוקי שם, עשו זאת במקומי וכתבו פשוט נפלא על המאורע. אז אם בא לכם לקנא, אתם מוזמנים לקרוא אצלם בעצמכם: אריאל אליסבוני באובר-דרייב, בועז קורפל ב��רוץ 5 ומשה פרחי בוואלה! רכב.

גלרית תמונות סטילס ואח”כ סרטון וידאו

“רק סאונד”

5. ביקור במרוץ ה-MotoGP בברנו, שבצ’כיה

בקושי חלפו להם חודשיים, וההתלהבות שלי מהמרוץ באסן לא ירדה במילימטר. התמונות, הסרטונים והסיפורים שלי מהמסלול לחברי המשפחה הקרובה שלי, עשו את שלהם. שניים מהאחים שלי נדלקו על העניין לגמרי, וגררו אותי איתם באוגוסט, לנסיעה משותפת לצ’כיה. שוב פעם למרוץ GP,  הפעם במסלול ברנו. חלופת מיילים זריזה עם החבר’ה בסוזוקי שכבר הפכו למכרים שלי בעקבות הביקור בהולנד ביוני והופ! אני מקבל עבור שלושתנו כרטיסים למרוץ והזמנה של אורחי VIP כדי להיכנס לפאדוק ולמתחם האירוח המפנק של סוזוקי.

למרות האופציות הרבות שעמדו לפנינו בין המרוצים והאימונים, בילינו בסופו של דבר את רוב האירוע על הדשא במיקום מעולה מול צבר פניות איכותיות. משם ראינו את רוב המרוצים ומקצי החימום. עשינו זאת יחד עם הקהל (אין על החבר’ה האיטלקים!), בשיא הצפיפות ואפילו כשירד גשם: החוויה הייתה כיפית, אינטנסיבית ומאוד אותנטית. עשינו Crowd Wave עם כולם, צעקנו ונופפנו יחד עם האוהדים של רוסי בכל פעם שהוא עבר, נשמנו את עשן הזיקוקים, ושבענו מנקניקיות ובירה בכמה יורו-ים בודדים, מדי כמה שעות. כל כך היה שם כיף, שחוץ מארוחת הצהריים ביום האחרון לשהותנו שם, כמעט ולא הסתובבנו בפאדוק ולא לקחנו לעצמנו את הפינוקים שהוא מציע. עד כדי כך הייתה החוויה בצדי המסלול עם שאר הצופים, חזקה ומהנה. שוב, מזכרת חזקה ומגבשת לי ולאחיי, שמלווה אותנו מאז ותיזכר כמתוקה במיוחד.

ככה זה נראה על הגבעה מול המסלול. אח”כ סטילס

6. סיכום פרק השיקום העיקרי ורכיבה ראשונה על ה-R750

בחודש מאי השנה, התגבש הסוזוקי GSX-R750 הפרטי שלי (אספנות, שנת 1986), חזרה לכדי משהו תקין שאפשר לרכוב עליו. רוב החלקים החשובים הגיעו, המתלים סודרו לחלוטין ולמרות שמערכת הבלימה הייתה רחוקה מלהיות במיטבה, זה הספיק כדי לצאת לרכיבה קצרה.

זו ככל הנראה הייתה הרכיבה הקצרה הכי רומנטית שחוויתי עם האופנוע. אבל ללא ספק הייתה זו אחת מהרכיבות שזכו להכנס תחת ההגדרה “חוויות דו גלגליות שעשו לי את השנה”. רגשות נוסטלגיים עזים הציפו אותי מתקופת ילדותי, כשחשקתי באופנועים מבלי שבאמת האמנתי שהפנטזיה הזו באמת יכולה להתגשם.

העובדה שאני רוכב 31 שנים מאז ��ישבתי כילד צעיר על המושב האחורי של R750, מתלהב, מרוגש ומפוחד, על אופנוע כזה בדיוק, ריגשה מאוד. בגלל אותה רכיבה דאז, התאהבתי לתמיד בעולם האופנועים, וזה העצמים את החוויה עוד יותר.

“…כשהגיע לארץ ה-R  בשנת 1986 הייתי ילד פתח תקוואי, שעיקר עניינו נסב סביב רכיבת אופניים וגלישת סקייטבורד. אך כשדוד שלי החליף את הסוזוקי 550ES שלו ב-GSX-R750 חדש לחלוטין בצבעי אדום שחור, והגיע מתל אביב להשוויץ באופנועו החדש, ההתלהבות שלי הייתה בשיאה”. עוד על כך, כאן. ועל פרויקט שיפוץ האופנוע, ניתן לקרוא בהרחבה, פה.

אופנוע אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

אופנוע אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

אופנוע אספנות: סוזוקי GSXR750 ספורט שנת 1986

7. ועוד כמה ששוות אזכור

והיו כמובן עוד אירועים וחוויות דו גלגליות ששמחתי להרגיש ולהתרגש מהן במסגרת העולם הדו גלגלי, שהיו מהנים מאוד ועשו לי את השנה החולפת כזו שתיזכר בחיוך. ביניהן אני חייב לפחות להזכיר את טיול היומיים על האפריליה קאפנורד 1200 עם חברים לאורך ציר הנפט ברמת הגולן, והנוף המהמם הנשקף ממנו.  את הרכיבה בערב ראש השנה עם ה-DL650 וי-סטרום כדי לראות את הזריחה מעל בקעת הירדן עם עוד מאות רוכבים. ואת יום המסלול בפצאל, אחרי הפסקה בת כמה שנים מרכיבה במסלולים, הפעם על גבי סוזוקי GSXS1000. תמונות מהמסלול, מצורפות בגלריה הקטנטנה שכאן. צילום: אסף רחמים.

וידאו של מרפק בכביש עוד פעם ועוד פעם, על ידי  אלי חן (האחד והיחיד) שצולם ביום המסלול בפצאל

https://vimeo.com/246563104

הלוואי שהשנה הבאה תכיל לפחות את אותה כמות של חוויות מהנות. הלוואי שהשנה הבאה שלכם, תיראה לפחות כמו שאתם מפנטזים שהיא תהיה. הלוואי ויהיו לכם המון רכיבות והלוואי שתצברו של ים חוויות דו גלגליות חיוביות ומהנות. שתהיה לכולכם יופי של 2018!

    שבע חוויות דו גלגליות שעשו את 2017 – סיכום שנה חוויות דו גלגליות שעשו לי את השנה החולפת. טיולים, רכיבות אופנועים בארץ ובחו"ל, מרוצים, מסלולים ועוד. בלי סדר חשיבות וללא סדר עולה או יורד של עוצמת החוויה עצמה.

[cailajade1402-blog]

נקרא להתייצב לשרות צבאי

רבי יהודה צדקה שהיה אז בשנות השלושים המאוחרות שלו, נקרא להתייצב לשרות צבאי. הוא בא למפקדת הגיוס והמתין בסבלנות לתורו.

בחסות ספר תורה לפתע עבר לידו פקיד מראשי המגייסים שהתפלא לראותו. ״מה הנך עושה פה״?! שאל. ענה לו רבי יהודה: ״הוזמנתי לכאן״. הוסיף האיש ותמה: ״אותך הזמינו? לא יתכן! אתה, אין מקומך פה...״ מיד הכניסו ללשכתו וחתם לו על תעודת שחרור. הרב צדקה לא הבין פש�� הדברים. הזדרז האיש להסביר לו: ״לפני חודשים ספורים, הייתי שרוי באבל על פטירת אבי. בני המשפחה רצו לערוך ״אזכרה״ לעילוי נשמתו, אך כל הרבנים חששו לבוא מפני הסכנה. רק כבודו הסכים ובא... הקשבתי אז לדבריו, התרשמתי שכל פועלו לשם שמיים... ומכיון שלפי הערכתי הנך ממלא את תפקידך באמונה, יותר טוב מאנשי הצבא, מן הראוי לשחררך מעבודת הצבא, כדי שתוכל להמשיך הלאה בפעליך החשובים...״ (מתוך הספר ״וזאת ליהודה״) 21 פרותיה של דרשה אחת. גם בערוב ימיו בשתש בוחו, לא פסק הגאון יהודה צדקה זצ״ל לצאת ולבוא בקרב העם ולשאת מדברותיו כדי לקרב יהודים אל התורה. אחד ממעריציו שאלו מדוע אינו חדל מהתרוצצויות אלו, הרי הרופאים הזהירו אותו שירבה במנוחה?! השיב לו רבי יהודה: ״וכי ידעת איזו אחריות אני מקבל עלי אם אנוח? וכי יודע אני אלו תוצאות תהיינה לדרשה אחת? הנה זה מקרוב בא אלי יהודי בעל חזות חרדית מובהקת, כשהוא מוקף בילדיו, זרע ברך ה׳, והוא שאל אותי אם אני מכירו. לא הכרתיו. ואז סיפר לי שבעבר הלא רחוק היה חילוני גמור, אך בהשפעת דרשה אחת שלי, בשכונת ׳קטמון׳ שהלהיבה אותו חזר בתשובה, הציל את עצמו וביתו וילדיו, מרדת שחת...״ וכאשר אני רואה פיחת הילולים כאלו אשר צמחו בעקבות אותה דרשה, איך יכול אני לשבת במנוחה על מקומי...?״(שם) רב ״פרטי״ ל כ ל אחד מהקהילה בקהילתו של רבי ישראל סתם, מתלמידיו של הסבא מקלם, היו גם יהודים פשוטים שלא קראו ולא שנו ולא ידעו הלכות פשוטות. הוא נדד מבית לבית והיה מדגים להם בביתם איך מקיימים מצוות שונות, אם זה התקנת מזוזה, או סדר הדלקת נרות חנוכה, או כיצד לעשות כירה גרופה וקטומה לחמין של שבת, כיון שלא היו מסוגלים להבין זאת מתוך לימוד בספר. כך המשיך בפעילות זו עד שנהיו יודעי הלכות. (״בנין יוסף״, הובא ב״מורשת אבות״) פירותיהם של מילים אחדות את הסיפור הזה, סיפר מגיד השיעור בדף היומי, בבית הכנסת ״חברון״ שבהר נוף: עם תחילת לימוד מסכת פסחים, פנה לאחד המתפללים והציע לו להצטרף ללימוד הדף היומי המתקיים בכל ערב. הלה השיב שאמנם נפשו חשקה בתורה, אך עסוק הוא מאוד בעסקיו ואין לו זמן. למחרת ביום שבת הגיע הלה לבית הכנסת, בזמן השיעור, והתיישב בסמוך ללומדים. כאשר פרץ וויכוח בי ן הלומדים, התערב גם הוא בדיון, ונשבה בקסם הלימוד, ומאז החל להופיע לשיעור, באופן קבוע. 22 עם סיום המסכת, ניגש למגיד השיעור והסביר לו שדחה בשעתו את הצעתו להצטרף לשיעור, כיוון שבשעה שהשיעור מתקיים הוא עסוק מאוד בעסקיו ונוס�� לבתי הלקוחות לעיתים מקצה אחד של העיר לקצה השני, ואם יפסיק אפילו ערב אחד, עלול להפסיד אלפי שקלים, וראה זה פלא מאז שהתגבר על עצמו, והצטרף לדף היומי חלו לפתע שני שינויים מהותיים בעבודתו: א) ההזמנות החלו להגיע תמיד מאותו אזור בעיר, כך שזמן ביצוע עבודתו התקער עד כדי רבע. ב) כמות ההזמנות גדלה ועמה הרווחים ״ונתקיים כי טוב סחרה מכל סחורה״. וכפי שאומר המדרש (דברים רבה, ד): ״אמר הקב״ה שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד״. (נתפרסם בדף ״מאורות הדף היומי״ ה׳ בטבת תשע״ד).

[achisraeli]

היי! מקווה שעבר שבת טוב. שמעי לפי הריבלוגים שלך גיליתי שאני ממש רוצה שתהיה חברה שלי אין בררה יותר. נשאר לך צעצועים מהילדות? בתקופת חנוכה כיף לי להיזכר בהם וברגע שקיבלתי אותם. אולי תחבקי איזה דובון? בא לי לצייר עלייך מלא סמיילים. סליחה זה מוזר? התכוונתי : אל תפסיקי לעולם לנסות להפיץ את השמחה שיש בך, גם אם לך ילדותי. זה שווה לנו את זה.

היי! השבת שלי עברה מצוין :) ראיתי את חבר שלי :)

ואני שמחה שנהנת מהריבלוגים שלי :)

וכן, נשארו לי מלא. וזה בסדר חחח, אני ילדותית

ותודה רבה, שבוע טוב חשמונאי :)