pts-dana

[pts-dana]

Taking mushrooms made me even more pro-Israel because my brain just went "wooooow actually the people I meet on the street every day are so cool, wouldn't it be amazing if every single one of them achieved their dreams?" and the next day I was like "huh, good thing we have our own country so these people can focus on their dreams rather than being afraid of antisemitic mobs"

Oh they caught me! They figured it out! My post warning people about the possible dangers of hallucinogenics if you have certain genetic history was actually part of my big evil jew plan to make people like israel more!

[pts-dana]

If somebody says they want war, especially when they use words like "glorious" to describe it, I know to steer clear from them.

Number one thing you learn in real wars: war sucks

goddddddd the USSR fanclub is so creepy & annoying. I went for a walk in a neighborhood near the local university & nearly every street sign, lamp post, and electricity box for like 5 blocks was covered in posters & stickers with the hammer & sickle, Marx & Lenin, and calls for revolutionary war. some of the posters had already been graffitied, and I think I tore down like a dozen pictures of Lenin just walking down the street

[pts-dana]

Not to mention the insane range of experiences you end up sharing with other soldiers!

This new girl joined my medic squad, watched me take command of a car accident situation, and less than 24 hours later saw me crying after I burnt scrambled eggs

There's something so magical about the IDF enlistment process

People from all over the country just come with their awesome stories (most people don't know, but people are just so interesting if you just let them talk)

There's this one girl who was really stressed to finish early, because her boyfriend, who is in golani, has just got a day off after he was in service for 30 days straight

And this boy who is an Oleh from south Africa, who talked about how the regime is corrupt and evil and not to worry about their case with the ICJ

And this boy and girl who are a part of Petach Tikva's FRC team? I gave advice to the boy who was the programming lead lol

The person doing my interview? She just finished her service a month ago, and was called for reserve service. She's an environmentalist, and she bought her teammates multi-use mugs so they stop throwing away the dispensable ones

Also when I got out there were hundreds of religious guys. Their teacher, who came with them, explained that they decided to enlist the whole grade to the Netzach Yehuda brigades because of the war

(Every boy complained that the old Russian doctor was really rude and.... Hurtfull)

I love our people

[pts-dana]

Annabeth cannonly told monument facts to all her friends can we include this in the fandom please

Annabeth gets caught off her guard by something someone says and just spouts

“construction on the gateway arch was completed on the 28th of October 1965”

She never lives it down

[pts-dana]

איפה הייתם עם כל המעדנים האלה בשומר החומות כשאכלתי חרא, פירורים שמילואימניק הבריח בשבילי אחרי שלא אכלתי כלום 3 ימים, וכלום - שכאמור היה המרכיב העיקרי בתזונה שלי

לא בקטע רע, פשוט בואו לבשל ליחידה שלי ישראבלר

משהו נורא נורא חשוב שפיספסנו מעדן צבאי

כשמציתים את הפחית של הטונה

טונה שרופה

אף פעם לא אכלתי אבל מההיכרות שלי אתם צודקים במאה אחוז, אני שומעת על המושג טונה שרופה בע��ך ארבע פעמים ביום בבסיס

[pts-dana]

I re-read the series a year after I was released from service, and was very impressed by how accurately Animorphs (the series and the characters as individuals) portrayed some real-life dilemmas I faced.

I saw myself in most of the Animorphs. My struggles, my values, my priorities in battle, my concerns I raised during and often found a way to work into planning, my upside-down sense of life as a soldier and its aftermath as a civilian.

"How can you be an Animorphs fan and support Israel?" Easy. I'm such a fan of Animorphs because I am Israeli and I, too, am scared shitless and was too young to bear the burden of protecting the people I love but I'll be damned if I sit back and leave them defenceless

"how can you be an animorphs fan and support Israel?"

I don't know, how CAN I be the fan of a book series talking about kids being forced to grow up too fast due to being a part of a war that has been going on for longer than they're alive, trying to defend their home against an invading force?

Seeing how this situation affects their mental state, world view and relationships with each other? Not being able to fully trust anyone else because they can turn out to secretly wish for your demise?

How can I be the fan of a series that mirrors the way I grew up, of feeling scared and lost and small but knowing that you have to keep going because there's no other way?

Knowing that the other side has people who are like you, who never really wanted to hurt anyone but are being forced to fight too, who were brainwashed from birth to not see people like you as people?

Knowing that innocents die in war, that cruel, messed up, unjust things happen in wars but not seeing another way forward?

Wanting to save your loved ones who are now being kept hostages?

YEAH I HAVE NO IDEA WHY IN THE WORLD WOULD I, AN ISRAELI PERSON, BE AN ANIMORPHS FAN?

[pts-dana]

Walking down an empty street - what is someone's preparing to stab me? - turning to look - the street is empty what did I fucking expect

Israeli PTSD:

1. The bus engines make the same sounds as a siren, so I get really freaked out when I hear it.

2. I heard a noise outside at 3:34 AM, jumped out of bed, grabbed my fake wood Katana I have next to me since October 7th and waited for whichever terrorist was outside my door (which turned out to be my 13 year old Irish setter bumping into my bedroom door).

3. "WHAT WAS THAT BANG??" "Someone shooting!!"

"No, just thunder."

4. Do not use the word "kidnapped" as a joke or phrase unless it's the actual kidnapped in Gaza.

(Feel free to add more my lovely fellow Israelis)

[pts-dana]

Oh boy the post-traumatic stress sure is in disorder tonight

[pts-dana]

If you tell a trauma survivor that they should be grateful that the traumatic event happened because "it made them stronger", unkindly go fuck yourself.

Trauma teaches you how to survive traumatic situations, and grinds those instincts in deep, in order to protect you. In those life-threatening situations, those instincts will protect you.

However, those instincts are extremely unhelpful in normal, daily life, where you're not fearing for your life every second.

Unfortunately, such instincts are implanted too deep to just casually unlearn, and have neurologically changed the structure of one's brain so that their many survival responses are involuntary.

Yes, organisms learn to adapt to their environments, but that's on a more cellular and/or multi-generational level. As individuals, it just fucks us up mainly.

[pts-dana]

It just astonishes me when people are like, “you need to move on” when you’re dealing with PTSD.

No fucking shit.

What a miraculous cure you’ve found there. The altered activity in my hippocampus that causes me to experience memory as a vivid present experience instead of the dulled past is gone. The disrupted relationship between my amygdala and my prefrontal cortex that causes me to be trapped in instinct and make poorer decisions is healed. My sympathetic nervous system is no longer overly triggering my fight or flight response.

You’ve fixed my brain. Congrats.

[pts-dana]

I mean I used to go for 40 hours straight with little food and no rest and think “wow this adrenalin thing is amazing” before my therapist told me I was being hypervigilant so I can’t blame Frodo for thinking the same about wraith stabs

I love it in the fellowship of the ring book when they’re walking through the mines of moria, and tolkien’s like ”ever since frodo was stabbed by the wraith he had noticed that his vision was better, and he could hear little noises long before everyone else could…” as if it’s some kind of spooky wraith power. Like baby that’s just called hypervigilance, and it’s one of the biggest symptoms of ptsd😩😩😩 Im sorry to have to tell u this frodo, but u don’t have wraith powers, u need to go to therapy🙏 god bless

[pts-dana]

יציבות

אני מרגישה שהחיים שלי מתפרקים.

כל פעם שאני לא מצליחה להחניק את המצב שלי, כל פעם שמשהו קורה איתו (איתי?) אני מרגישה משהו מתפורר. 

משפחה. חברים. תקווה.

אני כבר לא יכולה להגיד אפילו שהכל מתפרק לי בידיים.

אני פשוט עומדת בצד, חסרת שליטה, ורואה איך הכל מתפורר.

אני לא יכולה להמשיך לעמוד ככה ולהסתכל.

אני לא יכולה להמשיך.

ערב שקט ישראל

[pts-dana]

הסחה

בסופו של יום, אני לא מסוגלת להישאר לבד.

אז אני בורחת אל המשפחה. אל החברים. לכל דבר שיכול להסיח את דעתי מהלבד ומהמחשבות שבאות איתו.

ואני שונאת את זה.

שונאת להיות כל כך חסרת אונים שאני צריכה שאנשים יגנו עליי מלהיות עם עצמי.

שונאת את זה שהתחלתי לחשוב על זמן שאני מעבירה עם החברים בתור הסחת דעת ולא בילוי נחמד.

שונאת את איך שאני מנצלת את המשפחה כדי לא להתמודד עם המוח שלי.

שונאת את התלות.

שונאת את עצמי.

שבוע שקט ישראל

[pts-dana]

נתיב מילוט

אני רוצה להיעלם.

לא למות, פשוט להתעורר יום אחד באמצע שומקום. שאף אחד לא ימצא אותי.

לקום בבוקר בלי לדאוג לגבי אנשים אחרים בבית, אם אני נראית עצבנית או עצובה או מנותקת, בלי הצורך להעמיד פנים שזה כלום או שזה עייפות של בוקר או להסתיר את הכל לגמרי.

לא ללכת ללימודים, שבהם מצפים ממני להיות מרוכזת ולהצליח .

לא ללכת לעבודה, איפה שאני צריכה נחמדה וחייכנית ולשמור על שליטה, כל הזמן רק שליטה.

לא להיאבק להשתיק מחשבות שפולשות תוך כדי שאני מדברת בטלפון עם חברה.

ללכת לישון בלי לדאוג אם אני אצעק, לקום באמצע הלילה בלי לדאוג כל הזמן אם אני עושה רעש, לא להיות מתוסכלת כל כך כשאני לא נרדמת חזרה.

להיעלם.

שבת שקטה ישראל

[pts-dana]

מעגל חברתי

הייתי היום במעין פעילות, או קבוצה, סטייל תנועת נוער. והמנחה רצתה שנשתף משהו.

אירוע מורכב. חוויה מאתגרת. עוד שמות יפים לדברים קשים שפוגשים אותנו ביומיום.

ויצא שדיברתי ראשונה, וכמובן שדיברתי על אירוע, אחד מני רבים.

דיברתי הרבה יותר זמן ממה שנראה לי סביר, בדיעבד.

ואז האחרים דיברו, על דברים נורמליים - קשים, אבל נורמליים. ריב עם אח גדול, לימודים, חברים, בדידות. נורמלי.

ומשהו בי - בחיה הזאת שקוראים לה פוסט - פתאום התעצבן.

מה זאת אומרת קשה לך כי צעקת על אח שלך? נסי להרוג בנאדם ואז להמשיך הלאה למטרה הבאה.

מה אתה מתבאס שהחברה לא מתקשרת? תחזיק חיים בידיים ואז תאבד אותם, תלמד מה זה באסה.

וכמובן שלא אמרתי כלום.

ולא עשיתי כלום.

אף אחד לא ידע שחשבתי את זה באותו רגע.

אבל זה לא גורם לי להרגיש פחות מגעיל עם עצמי.

לילה שקט ישראל

[pts-dana]

פצצה מתקתקת

יש פצצה מתקתקת.

לא, אני לא יודעת מה היא עושה, או איפה היא, או מתי היא הולכת להתפוצץ, אבל היא שם, תקשיבו לי, היא שם.

אני מרגישה את זה בבטן, אני סופרת לאחור בקצב של פעימות הלב שלי. 

ורק אני יודעת עליה. רק אני יכולה להרגיש. 

אני לא יודעת כמה זמן נשאר לספירה לאחור, ומה יגיע בסוף. אולי צרחה, אולי דמעות, אולי משהו הולך ליפול לי מהיד ולעשות רעש וכולם יסתכלו מוזר כי לא הייתה שום סיבה שאני אפיל את זה.

אולי אני אחזור לאז, שם, בזמן שהגוף שלי נשאר כאן ועכשיו.

אני לא יודעת. אני לא יודעת.

ובכנות, זה החלק הכי מפחיד.

ערב שקט ישראל

[pts-dana]

גוף האדם

טריגר: מוות, תיאורים גרפיים של פגיעה פיזית

ראיתי מישהו מת.

לא סתם ישבתי ובמקרה ראיתי את זה, אני הייתי חלק משרשרת של אנשים ופעולות שהיעד והתוצאה שלהן היו אדם מת.

האיש היה פעיל חמאס, שבלי להיכנס לפרטים, התכוון לעשות משהו הרבה יותר גרוע, והייתה רק דרך אחת לעצור אותו.

אבל זה לא משהו שאת חושבת עליו, כשאת יושבת בעמדה שלך, ולפנייך יש מסך ענק ועליו צילום חי, איכות מטורפת, ואת רואה את האיש הזה הולך ברחוב בשכונת פאר עזתית, ופתאום יש פיצוץ שממלא את המסך ואחרי שהוא מתפזר את רואה כתם דמוי-אנוש מרוח על המדרכה.

את רואה כמה כתמים לא רחוק משם, בטח משהו שפעם היה מחובר אליו, אבל למרבה המזל האיכות לא מספיק מטורפת כדי שתוכלי לזהות.

את גם רואה שכנים רצים החוצה, כתמים שחורים עומדים מקיפים את הכתם המרוח, כמה מהם נשארים מעבר לשולי המעגל, אחד או שניים כורעים ברך ובודקים את הגופה, אולי קשה לזהות את הפנים.

ואצלנו מכריזים “עבודה טובה” וזה אמור להיות סוף הסיפור

אבל שבוע אחר כך אני עדיין זוכרת, התמונות של כתם שחור דמוי-אנוש מרוח על האדמה בעיר עזה, והכתמים דמויי-האנוש שיוצאים אליו, כורעים לידו ובודקים אותו, לא יוצאות לי מהראש. והן לא יוצאות. 

וכשניסיתי לדבר על זה עם מישהו כל מה שאמרו לי זה שהוא היה אדם מסוכן, וברור שהיינו חייבים לעשות את זה. אבל זאת לא הייתה הבעיה שלי. ניסיתי להסביר שזאת לא הבעיה שלי אבל אף אחד לא הקשיב, אולי כי הרבה יותר קל להסביר למישהו למה פוצצת בן אדם מאשר להסתכל לו בעיניים ולהגיד “אתה צודק, זה דבר מזעזע לראות, היינו צריכים להכין אותך, היינו צריכים לבדוק מה שלומך אחרי שהמשימה בוצעה, לא היית צריך לשבת עם זה לבד”

אבל הם לא הבינו, והם גם לא ניסו להקשיב. ובינתיים אני נשארתי לבד עם תמונות שלא יוצאות, דם על הידיים, ושותקת כי אין מי שיקשיב. 

בוקר שקט ישראל