#תודה רבה על האסק!!!!!!

[jewvian]

רוצה להוסיף לגבי האסק שנשלח על מה החבר'ה מהמפקדת יעשו אחרי הצבא ואולי סוג של פורמט של פאנפיק שאני אכתוב: נועה לא הייתה אמורה להיאבד בניו יורק, היא תכננה את הטיול כבר שנתיים, קראה כל מדריך טיולים אפשרי שיכלה לקחת מהספריה העירונית, צפתה בשעות על גבי שעות של אנשים מטיילים בניו יורק, חקרה כל רחוב ואת הרחובות המגבילים במקרה ומשהו נורא יקרה, היא אמורה להכיר את העיר כמו את כף ידה. או לפחות, מספיק טוב כדי לדעת לחזור למלון ששכרה, לנעול את הדלת, לשכב על המיטה ולהיזכר ברשימה של כל הדברים שיש לה להספיק ביום למחרת.

ללכת לספרייה העירונית. לבקר בפארק של מריה הרמנדז. להצטלם בטיים סקוואר כי ההורים שלה ביקשו תמונה.

הכל היה אמור להיות מתוכנן. הייתה לה תוכנית מסודרת לגבי הכל.

אבל פניה לא נכונה בשדרה החמישית, הובילה אותה לג'ינג'ר בר (בר לסביות לפי גוגל חח) וגרמה לה להתמודד פנים מול פנים אחרי 4 שנים מול הבן אדם שרצתה לפגוש יותר מכל - שמרית.

מה דעתך? רוצה להוסיף לזה?

אוי זה טוב, זה כל כך טוב!

קודם כל ברור שנועה תתכנן את הטיול עד לרמת הדקה חח הכל אצלה מסודר טיפ טופ.

יש לי אבל עוד רעיון/תוספת: היא תכננה להגיע לשם. זאת אומרת, לא ספציפית לבר לסביות - היא פשוט הסתכלה במדריך טיולים ישן, משנות התשעים, ושם היה כתוב שבאותה כתובת אמורה להיות גלריה או איזו חנות של פיצ'פקעס שעניינה אותה, אבל במקום אלה..... בום. בר לסביות.

היא רק תכננה להיכנס ולשאול אם מישהו יודע מה קרה למקום הקודם, אולי הבעלים עברו מקום או שהיא רשמה את הכתובת הלא נכונה (למרות שהיא בטוחה שהיא בדקה את הספר עשרות פעמים), אבל אז אישה נחמדה עם שיער קצר התחילה לדבר איתה ולשאול שאלות ולא היה לה נעים לקום וללכת, אז היא נשארה עוד קצת ועוד קצת. היא כמעט ושכחה למה היא נכנסה למקום הזה מלכתחילה.

"יזריאל? סאמי שלנו גם מיזריאל!"

אוקיי. אז מה? נועה חשבה לעצמה עד שאותה אישה נחמדה הפנתה את מבטה לכיוון הבר. היא לא ידעה איך היא לא שמה לב אליה מהרגע הראשון, אולי היא פשוט לא ציפתה לראות את הפנים האלה אי פעם. אבל שם בבר, עומדת ומדברת עם אחת הלקוחות, נמצאת שמרית.

"יו סאמי! יש לנו פה חברה מיזריאל!"

קודם כל נועה חייבת לתקן את האישה הזאת כי הצורה שבה היא הוגה את השם ישראל מתחילה לחרפן אותה. אבל אז מבטה של שמרית הצטלב בשלה ולרגע (או שניים) היא הפסיקה לנשום.

אז היא נופפה לה. היא לא ידעה מה לעשות חוץ מזה. שמרית המשיכה להביט בה לשנייה נוספת עד שהסיטה את עינייה וחזרה לדבר עם הלקוחה.

האישה שישבה עם נועה כל הזמן הזה הזעיפה את פניה. "בדרך כלל היא יותר נחמדה. לא משנה. בכל מקרה-" והיא המשיכה לדבר ולדבר. נועה הפסיקה להקשיב, לא בקטע רע, היא הייתה אישה מאוד מאוד נחמדה. אבל הנוכחות של שמרית בבועה הקטנה הזאת של הבר ערערה אותה לגמרי.

המוח שלה התחלק לשניים. חלק ממנה רצה לקום וללכת, לברוח מהמקום הזה ולחזור ללו"ז שלה שגם ככה באיחור של רבע שעה. אבל החלק השני, שאיכשהו היה קולני יותר, דחק בה להישאר. מה יהיה אחר כך? היא לא ידעה, אבל לא היה אכפת לה להמשיך ולהביט בשמרית עוד קצת.

היא נראתה טוב. שיערה השחור היה אסוף גבוה על הראש, צווארה הארוך חשוף. היא לבשה גופיה לבנה עם כיתוב כלשהו, נועה לא יכלה לזהות מה בדיוק. היא עבדה בזריזות על הבר, מגישה משקאות שנועה לא מכירה את שמם וכנראה גם לא תכיר. לא היה נראה שהנוכחות של נועה במקום מפריעה לה, או שהיא פשוט ידעה להסתיר את זה.

האישה שמולה הפסיקה לדבר. היא שמה לב שנועה לא ממש איתה. "היא תפס�� לך את העין, אה?" נועה הביטה בה. היא יכלה לשקר, להמציא תירוצים, אבל היא בחרה לומר את האמת.

"אני מכירה אותה. הכרתי. עברו כבר שנים."

האישה הסתובבה והביטה בשמרית ואז חזרה להביט בנועה. "וואו. שיט. פאקינג עולם קטן. עבר ביניכן משהו קשוח?" נועה הנהנה.

"עשיתי טעויות."

"כולנו עושים טעויות," האישה אמרה ולגמה מכוס המשקה שלה. "לכי לדבר איתה, זה גדול יותר משתיכן אם הגורל הפגיש ביניכן ככה."

נועה לא הייתה צריכה יותר מזה כדי לקום מהכיסא. עברו ארבע שנים מהפגישה האחרונה של שתיהן, ארבע שנים מאותו הלילה הדפוק שהרס לה את הכל. בדיעבד כן? היא לא ידעה אז כמה חרטה עוד תשב לה על הכתפיים.

היא הודתה לאותה אישה ועשתה את דרכה אל הבר, אל שמרית, גבה פונה על קהל הלקוחות הקטן בזמן שסידרה בקבוקי משקה שונים.

"היי," נועה אמרה. היא ראתה את גבה של שמרית נדרך, תנועותיה עוצרות למחצית השנייה לפני שהסתובבה אל נועה.

"היי," היא ענתה לה בחזרה. הן עמדו משני צידי הבר שנהיה לבריקדה פרטית של שמרית, קו הגנה אחרון שהיא לא ידעה שתצטרך. "מה את עושה בניו יורק?" היא שאלה את נועה בעברית, מוותרת מראש על סמול טוק אפשרי או על שיחת חולין נימוסית או סתם גילויי שמחה או רגש שהוא לא... טינה.

"מטיילת. חסכתי קצת כסף-"

"ידעת שאני פה?" שמרית חתכה אותה.

"לא, לא-" נועה מיהרה להגן על עצמה. "אני במקרה נכנסתי, הייתה פה פעם גלריה שקראתי עליה באיזה מדריך לא מעודכן, מסתבר. איך יכולתי לדעת שאת כאן?"

שמרית משכה בכתפיה. "לא יודעת. צירוף מקרים קצת מוזר, לא?"

"צירופי מקרים קורים, בגלל זה הם צירופי מקרים."

שמרית צחקה לעצמה, מרירות קלה שטפה את צחוקה. "סבבה. אוקיי." היא הסתובבה ופנתה להמשך עבודתה.

"למה קוראים לך פה סאמי?" נועה שאלה אותה, עוקבת אחריה מצידו השני של הבר.

"תנסי את ללמד אמריקאים איך אומרים שמרית," שמרית ענתה מבלי להסתובב.

נועה שתקה, מביטה בשמרית מתעסקת בדברים שונים מאחורי הבר. לקוחה חדשה נכנסה וביקשה את תשומת ליבה. היא דיברה איתה בחיוך, צחקה מאיזו בדיחה שנועה לא הבינה, הגישה לה בקבוק בירה קר. נועה המשיכה להביט בה, היא קינאה בלקוחה על החיוך והצחוק ותשומת הלב ששמרית שפכה עליה. אבל היא המשיכה לשתוק.

"נתראה בשישי!" הלקוחה אמרה לשמרית לפני שעברה לחלק האחורי של המקום, נעלמת מעיניהן של השתיים.

"מה יש בשישי?"

"לא עניינך."

איה. נועה השפילה את מבטה. ארבע שנים אולי עברו, אבל הדקירה הזאת הרגישה חדה כאילו נאמרה ברחוב שמחוץ לביתה.

שמרית נשמה עמוק. "סליחה, לא התכוונתי."

"את כן," נועה אמרה בפשטות, כי זאת הייתה האמת, אפילו אם שמרית ניסתה להכחיש זאת באיזו התנצלות רפה. הכאב והאכזבה ששתיהן ממשיכות לסחוב, כל אחת בדרכה, עדיין נותנ��ם את אותותיהם.

"אני כן, נכון," שמרית הודתה בקול חלש ונשכה את שפתה התחתונה. "לא חשבתי שאני אי פעם אראה אותך. ועוד פה, מכל המקומות בעולם. כאילו, מה?" היא צחקה לעצמה. היא הרימה את ראשה והביטה בנועה, מבטה חודר.

"אני ממש רוצה לשנוא אותך עכשיו."

נועה לא הבינה. "לא הבנתי."

שמרית עצמה את עיניה בחוזקה, רק לשנייה אחת, ואז פתחה אותן במהרה. "את יודעת מה? זה לא הזמן ולא המקום," היא אמרה, מתחרטת על ההודאה הקודמת שיצאה מפיה, מתחרטת אולי על מילים עתידיות שעמדו על לשונה. היא רצתה לסיים את הספק שיחה, ספק עינוי שקורה ביניהן.

נועה של פעם הייתה מהנהנת, אומרת שלום, ויוצאת מהמקום בזריזות. היא לא הייתה מעוניינת בקונפליקטים, לא להתחיל ולא לסיים אותם. כמה שיותר להכחיש, כמה שיותר לוותר, במקרים נדירים היא אולי עוד הייתה מנסה... אבל לא תמיד. לא מעבר.

אבל עכשיו זה ההווה, ונועה של היום היא לא הנועה של פעם - הנועה שהייתה בורחת או נותנת לשמרית לברוח בעצמה. יכול להיות שהאישה שקיבלה את פניה, ושאת שמה שכחה לבקש, צדקה? יכול להיות שזה הכל יד הגורל? נועה לא ידעה אם היא האמינה בדבר כזה בכלל, זה לא פרגמטי להטיל את כל כובד העולם על משהו שרירותי, רעיוני, לא מוחשי.

הרי צירופי מקרים... קורים. זאת עובדה.

כמו ששמרית נפלה דווקא למחלקה שלה. למחלקה של סאלי, האמת, אבל סאלי נ��צעה באותו היום ונועה הייתה פנויה להחליף אותה. במקרה. או כמו ששמרית ננעלה מחוץ לאוהל שלה, כאילו שזה אפשרי מלכתחילה, אבל זה קרה והן נפגשו על הגג של השק"ם גם במקרה. זאת אומרת, נועה הייתה על הגג כדי לעזור לחייל הזה... דודו? דוד? ושמרית פשוט עברה שם. במקרה, כן? והיא עלתה לשם עם המגבת המגוחכת שלה והשיער הפזור. והן דיברו על דברים שהן לא סיפרו מעולם לאף אחד. ואז הן התנשקו.

והכל הלך לעזאזל, וזה לא היה במקרה, כי היא הייתה דפוקה ואנוכית, והיא הכאיבה לשמרית בכל כך הרבה מובנים. נועה ידעה שהיא זאת שמחזיקה את רוב האשמה לבדה, אם לא את כולה, ואין פה שום מקריות או גורל.

אז היא החליטה לקחת את המושכות לידיים. היא לא הולכת לחכות לצירוף המקרים הבא שיפגיש ביניהן. היא לא הולכת לעזוב.

"ואולי זה כן?" היא איתגרה את שמרית. "כן הזמן וכן המקום?"

שמרית הביטה בה בהשתאות. "נועה לויתן גידלה פתאום ביצים?"

"זה לא פתאום. וזה סקסיסטי להגיד דבר כזה."

"וואו. אוקיי. אוקיי," שמרית חייכה לעצמה והרימה ארגז משקאות שעמד מאחורי הבר. נועה לא ידעה איך לקרוא את התגובה שלה; זאת הייתה הסכמה? הסכמה על מה? אולי היא הייתה אגרסיבית מדיי עם ההתפרצות שלה? אם בכלל זאת הייתה התפרצות? נועה השתדלה לא להרים את הקול, בכל זאת מקום ציבורי וחינכו אותה לא להתנהג ככה, בפזיזות שכזאת. אבל יצא לה קצת פזיז, לא?

"את חייבת להפסיק עם המחשבות והחישובים, או לא יודעת מה, שהולך לך בראש."

קולה של שמרית פוצץ את בועת חוסר הבטחון שאיכשהו נוצרה סביבה. היא הביטה בשמרית, שהסתכלה עליה במבט רציני כזה, חודר. ארגז המשקאות עדיין בידיה.

"יום שישי יש כאן אירוע שירה, לסביות וביסיות בוכות על אקסיות - זה הוייב של רוב האירועים האלה," שמרית אמרה, משנה פתאום את כיוון השיחה. "אם את עדיין בניו יורק אז... תבואי."

"בסדר, אני אבוא," נועה הנהנה, קופצת על ההזדמנות שניתנה לה. "מתי?"

"בערב, בסביבות שמונה," שמרית ענתה. "תגיעי לפני שנוכל לדבר." היא פנתה ללכת לפני שהסתובבה שוב אל נועה. "אם בא לך."

"כן, כן," נועה מיהרה לומר. "בא לי, כן."

שמרית חייכה אליה, החיוך החם והאמיתי הזה שלה, זה שנועה חשבה שלא תחווה יותר לעולם. החיוך ארך אולי שנייה, אבל הפרפרים החלו לגדול בבטנה.

"מעולה, אז נתראה בשישי," שמרית חזרה על ההבטחה של נועה לפני שהסתובבה ופנתה אל חדר אחורי כלשהו מאחורי הבר. נועה נשארה לעמוד במקומה עוד כמה שניות, מעכלת את חצי השעה האחרונה.

היא תצטרך לעשות שינויים בלו"ז.

[eshcolit-sgula]

שלום! היי! לא ידעתי שרק לאחרונה התחלת לצפות במפקדת אז בשעה טובה 👍 חחח בכל מקרה, טופ 5 של רגעים מכל עונה? מעניין אותי לדעת מזווית של מישהי שעשתה בינג' מטורף והכל עוד טרי כזה. אה והפוסט על נועה עם הציטוטים שבר אותי נפשית אז ברכותיי 🙃

הייייי סליחה על העיכוב ישבתי אתמול בעבודה וכתבתי רשימה אבל לקח לי מלא זמן להחליט ועכשיו נזכרתי בזה אז הנה:

(לא לפי סדר מסויים)

עונה 1

המפקדות מגלות שהחיילות היו בבסיס כל הזמן ונועה מוותרת לגמרי הולכת לים וכולן מצטרפות אליה. סצנה חזקה כל כך (פרק 9)

אליסה מרביצה לרחפן ואומרת "וולקאם או צהל ביץ׳", רגע מכונן בעיניי (פרק 7)

ההזיה של נועה שהיא מתמזמזת עם שמרית במשרד (פרק 6 אני ח��שבת)

"מי חושבת שזאת לא אשמתי?" הלב שליייי (פרק 10)

צימר וספיר משחקות פטל פונג כי זה אייקוני (פרק 6)

רגעים ראויים לציון:

צליל משננת רמטכלים תוך כדי ריצה (לא סגורה על הפרק)

הגאונות של להשתמש באצבע ברגל בטלפון של ערבה (פרק 3)

עונה 2

נועה מספרת ליוגב שהיא אוהבת בנות🥺🥺 בכיתי. (פרק 7)

כפיר ונועה מתאמים מה להגיד למצח כי זה פשוט כל כך חשוב בעיניי (פרק 10)

המתח המיני הפסיכי בין צימר וטולי כשהן מדברות על הרעיון של ההילטונים... אמאלה צמרמורות (פרק 6)

הרגע שמבינים שחגו לא הולכת לוועדת חריגים לקורס מכים... נשבר לי הלב למיליון חתיכות כי מגיע לה רדמפשן ארק כל כך (פרק 10)

טולי נשברת ומקללת את הילל ואז מרימה עליו כיסא. נשימתי נעתקה במלוא מובן המילה (פרק 9)

רגעים ראויים לציון:

עצם הנוכחות של יוגב במחאה של הבנות. פשוט הוא™ (פרק 10)

הסצנה בבית של חגו עם אחותה שגרמה לי להתאהב בה לגמרי ולהבין את הדמות שלה וכמה היא חיונית לקיום הסדרה (פרק 3)

האמת בגלל שהכל עוד טרי קצת לא ברור לי מה קדם למה אז כן נאלצתי לזפזפ בין הפרקים בשביל לענות על האסק, אבל כן המעבר החד והמיידי בין עונה 1 ל2 דווקא הראה לי כמה הדמויות התפתחו בתקופה כל כך קצרה (2 מחזורי 02 זה פחות מחודשיים!) ובעצם כמה הסדרה הזאת גאונית. וגם לסביות, אין על לסביות.

[michael-physicsboi]

♾

It's almost over, why can't you just let it fly?/ Don't be afraid, it's not the first time you'll die

Die In a Fire - The Living Tombstone

מהפלייליסט "Playlist ריצה"

[itisi-asimplegay]

שעת אי כנות: ספרי על הפעם הראשונה בה שמעת את השיר האהוב עלייך

לא ראיתי את זה לפני שנרדמתי, אופס!

אוקיי אז השיר האהוב עליי כרגע הוא Drinking Song For The Socially Anxious של The Amazing Devil כי אני אובססיבית לגבי האלבום החדש שלהם.

השעה 1 בלילה. 31 באוקטובר - ליל כל הקדושים, לא שאני באמת חוגגת, אבל עדיין. אני שולחת הודעה לחברה בדיסקורד - עוד פחות מ24 שעות האלבום יוצא!

אני עוצמת עיניים, מנסה לישון - השעה 1:05. דקות עוברות להן, אני מתחילה להירדם, ואז אני מתחילה לשמוע צלצול באוזניים. קורה מידי פעם, אני מכירה, אבל למה דווקא כשאני מנסה לישון? מבאס.

עוד חצי שעה עוברת - ואני לוקחת את הטלפון. די, נמאס, לא עובר הצלצול באוזן ואני לא מצליחה לישון - אהיה קצת בטאמבלר או משהו

אחרי כמה דקות אני שמה לב שפתאום יש הרבה פוסטים על הלהקה, אנשים מתרגשים ואני מתחילה גם - האלבום יצא??? כןןןן

אז ב1:30 בלילה הקשבתי לאלבום של 8 שירים, כמעט 50 דקות, והתאהבתי בכל שיר ושיר בו, אלה במיוחד בשיר השלישי3>

[letaot-ze-magniv]

בנושא האם דרקונים הם לטאות: עשיתי יותר מדי מחקר ואני מאמינה שכן. הסיבה? קשקשים. לטאות, נחשים וטבעונים (מלשון טבעת) מרכיבים את הסדרה קשקשיאים (squamata), שמיוחדת בזה שיש לחבריה קשקשי אמת - הם עשויים מהשכבה העליונה של העור ומכסים אחד את השני חלקית. קשקשים של זוחלים אחרים נקראים סקוטים (scutes), הם עשויים מהשכבה התחתונה של העור, ותמיד יש רווחים ביניהם. בפחות או יותר כל דרקון שתמצא, הקשקשים חופפים ומדובר בקשקשיאים. לנחשים יש אפס רגליים, לטבעונים יש אפס או שתיים. קשקשים חופפים וארבע רגליים? זה לטאה בייבי

בונוס: טבעונים נראים מצחיק תראה

אני כל כך מעריך את האסק הזה. תודה רבה על הידע שהענקת לי. מרתק. אני מאמין שאם דרקונים היו קיימים היינו יוצרים סדרה נוספת בקטגוריה של קשקשאים בשם דרקונאים כדי לתאר קשקשאים עם כנפיים. אסק מרתק. תודה רבה לך.

טבעונים הם אכן מאוד מטומטמים. למה יש לך רגליים אדוני? אתה נחדש כושל.

[sweetlittleoreo]

46, 87, 37, 29

29. Crushcrushcrush - paramore

השיר הזה היה ממש חזק אצלי בתקופה שהיה לי קראש על מי שכיום חבר שלי, פארטלי בגלל השם ופארטלי כי שמעתי את האלבום הזה כי הוא המליץ לי עליו

37. Careful - paramore

שוב, אותה תקופה של 29 (כי הוא אהב פראמור אז שמעתי גם הרבה שירים שלהם) טיפה פחות משמעותי מ29 ת'ו.

46. The kill - thirty seconds to mars

זה גם בערך מאותה תקופה (מרץ 2021 כזה), מאוד אימו וויבז (כיתה ח' בשביל המון אנשים?)

87. Doomed - bring me the horizon

ברינג מי היו ממש חזקים אצלי בכיתה ח' וחזרתי קצת לשמוע אותם יותר השנה (גם הוספתי שירים שלהם לאלה שכבר הכרתי) זה אחד מהיותר חדשים בשבילי, כי לא הכרתי אותו בכיתה ח'.

תודה רבה על האסק בייב💕

[hamoralimona]

אני רוצה לבכות הלימונובלה שלך זה פשוט יפייפה 😍 גם אני רוצה שמישהו יתכרבל איתי ברכבת חחחחח

עצות להופלס רומנטיק שאין לה אומץ להציע לקראש לצאת?

אמג אשכולית תודה רבה

חייבת לציין שהלימונובלה מבוסס על מקרים אמי��יים (ליטרלי החיים שלי לול) ואני פשוט דמות ראשית כנראה✨😌✨

תראי אני הצעתי לקראש והוא אמר לא

הטיפ שלי הוא להיות חברותית לכולם תמיד, כי אני בנאדם כזה. אז את אף פעם לא יודעת מה יבוא אלייך, ואם את נחמדה נפתחות לך יותר דלתות משציפית.

ובכללי תזרקי את עצמך החוצה תפגשי אנשים ותכירי כל הזמן חדשים לא משנה באיזה מסגרת את

תודה על האסק ואני ממש שמחה שאהבת את הסיפורים המעניינים של החיים שלי!❤️❤️

[masaot-shira]

שלום שלום

שלחתי אסק אנונימי לפני כזה חודש או משהו עם שיר שכתבתי ולא פורסם אז אני תוהה אם יש סיבה שלא העלת את זה או שסתם לא שלחתי את האסק בסוף לול

הכל טוב אם יש סיבה וגם אם אין, סתם תהיתי

בדיוק פרסמתי! מצטערת, טמבלר דפק הודעה מאוחרת, אני ממש מצטערת על האיחור, ממש אהבתי את השיר!תודה רבה על האומץ לשתף! ❤️

[corgicupcake]

הייתי בטוחה שאני בערך האדם היחיד בארץ שרואה crazy ex girlfriend!! מה את חושבת על התוכנית? מי הדמות האהובה עלייך? מה השיר האהוב עלייך? (מה הדעה שלך על נת'נאל?? 👀)

יאיי עוד מעריצים של הסדרה הזאת!!מה אני חושבת על התוכנית: היא ממש טובה! ההפקות של השירים והריקודים מושקעות ממש, והתהליך הפסיכולוגי שרבקה עוברת נראה לי עשוי מאוד טוב. בכללי, מרגיש לי שהסדרה נוגעת בכל מיני נושאים דיי חשובים, והם מצליחים לעשות הפרדה בין הקטעים הקלילים לקטעים שצריכים להיות יותר רציניים.שירים אהובים:קצת קשה לי להחליט בין השירים כי הם ממש מדהימים, אבל אני חושבת שכמה מהאהובים עליי זה what'll it be, nothing is ever anyone's fault, ו-settle for me. עוד notable mention זה head in the clouds, כי הוא רוקד ושר ממש מדהים וזאת נראה לי הפעם הראשונה ששמתי לב לזה.דמות אהובה (+הדעות שלי על נת'ניאל):הוא! אני גם שלחתי פעם אסקים לאנשים שרואים את הסדרה כדי לשמוע את דעתם על נת'ניאל 😅 אני ממש אוהבת אותו! הוא כתוב בצורה דיי מעניינת, הוא ממש ממש התפתח מאז שהוא נכנס לתוכנית, הוא באמת ממש התקדם ואני גאה בותודה רבה על האסק!! ❤

[kova-sonic]

1,9,19 ד״א אחלה בלוג

1. מאיזה אזור בארץ את/ה?מרכז.

9. האם את/ה בן אדם מסודר?עניתי על זה בול באסק הקודם ואני בן אדם עצלן

19. מקצוע אהוב בביה’‘ס?האמת שזה ממש קשור למורים שלי.. מאז שנכנסתי לתיכון (שנה שעברה) התאהבתי בעברית (זה סוף סוף נעשה מעניין) היסטוריה (גם זה סוף סוף היה מעניין ויש לי מורה נהדרת) ואת המקום הראשון לוקחת המתמטיקה! כי המורה שלי גם עושה לנו שיעורים על ההיסטוריה של המתמטיקה ולא רק מביאה לנו חומר. זה מעניין ללמוד כשיש יותר רקע. פלוס היא ממש קוסמת כי בשלב הזה של הלימודים כל הקאץ’ בתרגילים זה להחליף משהו במשהו אחר ואז לפתור בקלות וזה ממש קסום. כיף לי לראות את זה.

תודה רבה על האסק והמחמאה חבריקו!

[krembo-ze-denny-bichlal]

אסקים תנכיים- שמואל ב׳, תהילים, עזרא ונחמיה

תודה רבה על האסק!

תהילים (מה השיר האהוב עלייך כרגע): An Occasional Dream/David Bowie זה שיר כל כך יפה ומר��יע ואני גם ממש אוהבת את דיוויד בואי, מאוד מומלץ

עזרא ונחמיא (אם אני כותבת/מציירת או משהו בסגנון): האמת שציור וכתיבה הם בין הדברים האהובים עליי ואני גם מאוד אוהבת לקלנע, אני מאוד לא טובה בכל אלה אבל נהנית לעשות אותם :)

על שמואל ב’ כבר עניתי (X)

[jewvian]

,מה אם השירים הילוך איטי של נערות ריינס, את שומעת של נועה שמר, זאת עם המדים של סיוון רובין וכל טיפת רגש של אלון עדר, וכוח של איה כורם היו חלק מהפלייליסט של נועה לויתן? זה יכול להתחבר גם לשמרית

וואו זה היה שמור לי בדראפטס מלא זמן כי רציתי להביא יותר תמונות ולעשות משהו יצירתי אבל חאלס אני צריכה לפרסם את זה כבר חח

אז נעשה את זה יותר בפשטות, שזה גם משהו, כי ההצעות האלה מושלמות!!! (חלק ממילות השירים קוצרו או נערכו כי יש יותר מדיי שורות טובות בשירים האלה ואני צריכה לתמצת חח)

1. "הילוך איטי" זה אחד מ��ירי הרוק הטובים של העשור הקודם (איכס אני זקנה) ופאק הוא באמת מושלם לנועה. השיר מדבר על טעויות ופספוסים והבנה מאוחרת ורצון לתקן דברים שאולי כבר אי אפשר, וכל זה גורם לי לחשוב על העונה השנייה מפרק 5 עד 7 (כולל כולל) והמירוץ (כמו בשיר) שלה לתקן, או לפחות לבחון, את היחסים שלה עם שמרית. הפאנץ' ליין של השיר הוא גם הסיום שלו, וזה אקסטרה כואב אם לוקחים בחשבון שזה מה שקרה גם לנועה עם שמרית. עד שמשהו זז הוא כבר נגמר. נועה התחילה לרוץ מאוחר מדיי.

"היות וצרות עשיתי 

לילות בקירות בהיתי 

גיליתי עניין מועט בך 

אם זו סיבה - אז זה נועד להיות כך 

להבטיח 

את כל מה שלא יצליח 

האם להבדיל כבר מאוחר 

בין מתחיל ובין נגמר?"

2. טוב אז את "את שומעת" לא הכרתי, ולמרות ששם משפחתה של הזמרת הוא שמר אין לה קשר לנעמי המפורסמת, אז גם אותה ספציפית לא הכרתי חח אז תודה על ההמלצה! אין לי איזה רגע מסויים בשיר שיכול להצביע על נקודה בזמן של נועה, זה יותר כאילו... מין הבנה כללית כזאת? אולי מטאפורה להתפכחות של נועה במהלך הסדרה? אנחנו כולה אורחים בעולם הזה, אז על הזין. אגדיל ואומר, זה אולי התמצית של מה ששמרית ניסתה להעביר לה בעונה הראשונה?

"את שומעת – אנחנו רק אורחים בעולם.

אנחנו לא מפה ולא משם.

אנחנו ברגע מסוים נחזיר הכל: הבשר והדם.

את שומעת – אנחנו רק אורחים זמניים

של השמש, האהבה והים.

אנחנו ביום נקם

ברגע מבוים נגמר הכל:

הרשע. והתם. הבשר והדם."

3. רק כותרת השיר הופכת את "זאת עם המדים" לשיר שהרים לי את הגבה כי בכל זאת. יש משהו מאוד נוסטלגי אבל מלנכולי בשיר הזה, הפריטה של מיתרי הגיטרה עם מילים שמשמעותן העמוקה לא מסתדרת עם הלחן הנעים, המדים שאמורים לייצג משהו הירואי וחזק אבל כותבת השיר לא הרגישה בהם ככה בפועל. אם זה לא זועק נועה אני לא יודעת מה כן.

"ילדים נושאים עיניים

'הנה החיילת'

מה אגיד להם?

לא יכולתי להיות גיבורה יותר.

ומאז זה רודף אותי,

חיילים בתחנה מחכים.

גם אני הייתי פעם זאת עם המדים הירוקים."

4. הלוואי שאלון עדר היה עושה לי פסקול לחיים, כי אלוהים כמה כשרון בבחור אחד (כשיש לך את מיקי קם ויהודה עדר בתור הורים זה מתבקש) ולעזאזל, "כל טיפה של רגש" פשוט מזקק את הקונפליקט הפנימי הזה של נועה לגבי שמרית. אם "הילוך איטי" מדבר על הפעולות שנועה נוקטת (או שלא) ביחס לשמרית, אז "כל טיפה של רגש" זה מה שהולך לה בראש מהשנייה ששמרית הסתכלה עליה. שיר פשוט אבל עמוק שמתנגן לנועה בראש 24/7.

"כל מילה נאמרת מהעולם שלה

עליי היא מתנפצת.

כל טיפה של רגש בתוך הגוף שלה

נוגעת ועוצרת בי פעימה.

אל תבואי אליי בינתיים

אל תבואי אליי.

תבואי אליי."

5. איה כורם אולי התחילה את הטרנד של רימון שכולם אהבו/שנאו (אם אתם צעירים מדיי לדעת על מה אני מדברת אז הפסדתם אבן דרך במוזיקה הישראלית) אבל היא אחת היוצרות המדהימות שיש לנו וכמה חבל שהיא התפספסה עם כל החרא של חברות התקליטים, כי "כוח" זה וואחד שיר. בלי קשר לפלייליסט של נועה, זה שיר ששווה להאזין לו. בכל מקרה, השיר מדבר בעד עצמו, כאילו בחורה שלא הסתכלו עליה פעמיים מחליטה לקום ולקחת את מה שמגיע לה. זה המסע של נועה במשך כל הסדרה, המסע הזה לגילוי העצמי, אם בפן המקצועי או האישי ואפילו המיני. כן יש לה ערך עצמי גבוה יחסית לסביבה שהיא באה ממנה, אבל היא לא התחילה להראות את זה כלפי חוץ עד שהיא נהפכה למ"מ, עד שהיא התחברה לסגל שלה, עד שהיא נתנה לשמרית להיכנס לה ללב. ואז, כמו שהשיר אומר, היא הראתה לכולם כמה כוח יש לה (לטוב ולרע).

"תגידו לרוח 

מדרום ומצפון 

האדמה פה רועדת 

ויותר אני לא בורחת 

כבר לא מפחדת 

זו אני השיטפון."

וואו. זאת הייתה חפירה חחח אבל אני חושבת שזה מה שרצית אמנון אם שלחת לי חמישה שירים על נועה לויתן. החפירות מתבקשות!!!

בכל מקרה השירים האלה מושלמים, תודה רבה רבה על האסק!! אשמח לשמוע מה דעתך על מה דעתי חח בכל זאת אמנון, זאת רשימה שלך אז אני בטוחה שיש גם לך מה לומר.

אם גם לכם יש המלצות לשירים, בלי קשר למפקדת, אני אשמח לשמוע! אם יש להם קשר למפקדת אז תקבלו בונוס כי אני עדיין אובססיבית לסדרה וזה לא הולך לעבור בזמן הקרוב 😬

[eshcolit-sgula]

היי סליחה אם זה טיפה קריפי אבל עשיתי לך קצת סטוקינג בעמוד כי הזכרת לפחות פעמיים שיש די הרבה אנשים להטביים בבית ספר שלך ושוב סליחה אם זה חודר לפרטיות (תתעלמי חופשי אם כן) אבל מתוך סקרנות איך זה בבית ספר שלך מהבחינה הזאת?? כאילו זה עד כדי כך קז'ואל? אנשים אשכרה יכולים להיות loud and proud. זה כאילו דבר שקיים???

קודם כל תודה רבה על האסק!!! סוף סוף אני מעניינת

הממ שאלה טובה (ולא חודרת לפרטיות בכלל, לגיטימי לגמרי)

אני בבית ספר די שמאלני אליטיסטי כזה אז לא עושים כזה סיפור אם מישהו יוצא מהארון.לא יודעת אם הייתי אומרת שיש לנו הרבה גייז בבית ספר, אצלי בשכבה יש משהו כמו 8-10 מתוך מאתיים שזה עדיין יותר מהבית ספר הממוצע בישראל.

מתוך כל מי שאני יודעת שלא סטרייט רק מעט באמת יצאו באופן פומבי וגם אז זה התחיל כסוד ולאט לאט התפשט, אבל מי שכן לגמרי יכול להיות לאוד אנד פראוד ואף אחד לא ישפוט, להיפך - סביר להניח שאם אני אצא אני אקבל יותר תמיכה משנאה, גם מצד התלמידים וגם מצד המורים.

לגבי השכבה שלי לא נראה לי שמישהו יהיה אכפת חוץ מכמה שיהיו הומופובים אבל אני לא ממש שמה עליהם גם ככה

לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה קז׳ואל כי כל יציאה מהארון היא סיפור בשביל אותו אדם, אבל אני מאמינה שיש לנו את התמיכה הזאת. אני אישית כרגע מעדיפה לשמור את זה בסוד לא כי יקראו לי בשמות גנאי או משהו, אלא כי הסיטואציה עצמה מפחידה אותי וכל השיחות והחפירות האלה לא מאוד קורצות לי (למרות שהשבוע יצאתי בפני שני אנשים שהיו ממש קול עם זה וכן יכולתי לנהל איתם שיחה וסוף סוף שפכתי את מה שהיה לי על הלב חחחחח)

לדעתי מרחב כזה זה דבר שקיים ואם אתם בבית ספר כמו שלי לגמרי הייתי תומכת אם תרצו לצאת :)

אם לעוד מישהו יש שאלות או סתם משהו מעניין אני אשמח לאסקים! :)

[no-a-one]

רק שתדעי שקוד ליוקו נהדר (מהפוסט שלך מלפני שנתיים) וטריגונים/מנטה ריי/ריי'ס ממש אהובים עליי רק בגלל הסדרה הזאת. הם חמודים רצח וממש כיף ללטף אותם.

תודה רבה אני מצטערת שלא עניתי לזה המון זמן אבל לא מצאתי מתי יש לי פנאי להסתכל על האסק בוקס (ברור שיום לפני הבגרות למתמטיקה זה הזמן המושלם).

[tzipor-ktana]

כשהתחלתי לעקוב אחריך חשבתי שתהיי טיפה מעצבנת\מתנשאת אבל את ממש מתוקה ומצחיקה!!

אמנון/אמנונית יקר/ה שלי, מסקרן אותי לדעת מדוע חשבת שאהיה מעצבנת או מתנשאת - אך אני מניחה שאני יכולה לראות כמה סיבות. השפה הגבוהה שבה אני נוטה לכתוב אולי נראית יומרנית משהו, אני לא מפרסמת הרבה מימים או דברים פופולריים אחרים אז אולי ניתן לחשוב שאני מאמינה שאני “מעל לכל זה”, כל הגישה התומכת והפוליטקלי קורקט עלולה להיראות צדקנית או צבועה, וכו’ וכו’. נשמרת לכל אחד ואחת מכם זכות מלאה לא לחבב אותי או את הבלוג שלי, אך אם חשבת שאהיה מעצבנת או מתנשאת ושלא תהני/תהנה מהאופי של הדברים שאני מפרסמת, אני תוהה מדוע עקבת אחרי הבלוג הזה מלכתחילה. אך אני שמחה שעשית כן, ושדעותיך עליי השתנו לטובה!הבלוג הזה לא מושלם, וגם אני לא, אך אני עושה מאמץ ששניהם כאחד יהיו השפעה חיובית על הסובבים אותם וישמרו על אופי חביב וטוב לב. זה לאו בהכרח תמיד עובד, אך אני ממשיכה לנסות, וזה, בכנות, כל מה שיש.תודה רבה לך על המחמאה, אמנוני/אמנוניתי! אני מקווה שאת/ה ממשיך/ממשיכה להנות מהבלוג הזה. אל תרגיש/י שאת/ה מוכרח/ה לעקוב אחריו, או אחרי כל בלוג/דף/פרופיל אחר ברשת חברתית, אם את/ה לא נה��ה/נהנית ממנו. הם כאן בשביל לגרום לבדר אתכם, ואם הם אינם עושים כן - אתם לא חייבים לעקוב אחריהם. זו זכותכם המלאה. זה לא עניין אישי או רציני כמו שמוציאים את זה לפעמים. כולנו כאן בשביל להעסיק את עצמנו ולהנות.

שיהיה לך יום נפלא ותודה רבה על האסק שלך *אמוג’י של לב*

[letaot-ze-magniv]

שלום מה שלומך? מה שלום החברה שלך? למה אתה ער באחת בלילה? איך עבר השבוע שלך? איזה שיר תקוע לך בראש?

שלומי טוב וגם שלום החברה שלי טוב. אני עייף אבל כרגע אני שמח ומרוצה. אני ער בשעה הזאת כי הלכתי לבלות עם החברה שלי וחברים שלה, שיחקנו קלפים ואז היא ליוותה אותי הביתה. היה מאוד נחמד. היה שבוע מתיש, קרו בו הרבה דברים. חלקם היו מאוד טובים, חלקם פחות. למדתי שבילויים בקבוצות גדולות זה פשוט לא משהו שמתאים לי. וגם למדתי שלהיות מחוץ לבית עד מאוחר זה כיף לי. השיר שתקוע לי בראש כרגע זה do I wanna know של ארקטיק מונקיז. לא הכי מקורי אבל זה אחלה שיר. תודה רבה על האסק (: