#קצת עונה 1 פרק 6 אבל כששתיהן כבר זוג :):):):)

[jewvian]

עשיתי בינג׳ למפקדת ואני קצת רוצה לדבר על אלטרנטיב יוניברס בו שמרית ונועה יוצאות כזה עשרה חודשים לפני ששמרית מתגייסת (ככה שהן התחילו לצאת בסיום י״ב) ואז היא מתגייסת ולא שיחררו את נועה ליום גיוס של שמרית (כי צה״ל) ובדיוק באותו הבוקר קורה כל העניין עם סאלי וערבה ונועה לחוצה כי שמרית לא עונה לה אבל עכשיו הם רוצים שהיא תהיה מ״מ?? וכזה. אני פשוט רוצה את התגובה של שמרית שהיא רואה שנועה היא המ״מ שלה אחרי שהיו לה 5 קריסות נפשיות בהודעות בזמן ששמרית באוטובוס בדרך לבט״ר

מעניין מעניין....

קודם כל אני בעד לדבר על נועה ושמרית לנצח, אז זה כבר כיף.

דבר שני, הטיימליין של הגיוס של שמרית ספציפית תמיד עניין אותי כי כזה..... נועה כבר פאקינג קצינה עם פז"ם מסויים ושמרית רק מתחילה טירונות. אני יודעת שיש גיוסים מאוחרים ושלכל אחד יש את הסיבות שלו לדחיית שירות, אבל לא באמת הוסבר לנו למה שמרית התגייסה כל כך מאוחר?

זה יותר מעשרה חודשים. אלא אם נועה הייתה במסלול יעודי לקצונה ושם מקצרים תהליכים, אבל בכללי לוקח זמן עד שפותחים מחזורים וצריך פז"ם ביחידה..... ואז יש הכנה והשלמה והקורס עצמו.....

אולי נגיד ששמרית הייתה בשנת שירות? מתאים לה להתנדב באיזה משהו. או יותר גרוע: היא חוותה אירוע כלשהו שדחה לה את השירות.

בכל מקרה אני חושבת שיש איזה שנה הבדל בקאנון של הסדרה בין הגיוס של נועה לגיוס של שמרית, בגלל זה נועה הייתה מופתעת יותר מהרגיל מהנוכחות של שמרית.

גם באלטרנטיב יוניברס זה תופס האמת. נגיד באמת שמרית הייתה בשנת שירות ונועה יצאה לקצונה אבל לא התקבלה להיות מ"מ ועכשיו היא סתם מפקדת חמ"ל בבט"ר. נועה לא מדברת עם שמרית בשעות העבודה כמובן, אבל שמרית תמכה בה ועודדה אותה, אמרה לה שקצין זה קצין זה קצין, שלפחות יש לה את הדרגות שהיא רצתה.

נועה פחדה לבקש יום חופש בגיוס של שמרית, גם ככה המבס"ית שונאת אותה, אבל בשביל שמרית היא תעשה הכל, תלך עד למשרד, תדפוק על הדלת-

לא אושר. קורה.

לילה לפני הן דיברו בטלפון, נועה הפצירה בשמרית ללכת לישון כי היום הראשון בבקו"ם גם ככה מטורף, אבל שמרית רצתה עוד קצת זמן עם נועה. שתיהן ידעו, בעיקר נועה, שאין זמן לדברים האלה בטירונות. אין זמן לטלפונים, אין זמן לעצמך.

אז הן המשיכו לדבר עד ששתיהן נרדמו.

אני לא חושבת שנועה ידעה ספציפית ששמרית תגיע לבט"ר שלה. לא חסרים בסיסי טירונות, וזאת החלטה של דרגים גבוהים ממנה מי יתקבל לאיפה. היא חוותה את זה על בשרה.

אבל אז כאמור קרה מה שקרה עם סאלי..... נועה הוקפצה להחליף אותה..... הכל קרה בבת אחת. היא ניסתה להתקשר לשמרית, אפילו אם היא ידעה שהיא לא תהיה זמינה, אבל היא הייתה צריכה לפרוק את כל הרגשות והתחושות והתקוות והחלומות שפתאום התגשמו לה.

נועה התחילה להבין שהסיכוי שהיא תפגוש את שמרית גדל ברגע שהיא קיבלה את הרשימות מהבקו"ם עם זמני ההגעה...... ואז עם רשימת השמות........ ואז עם רשימת המחלקות והכיתות....... שמרית הייתה שלה בכל מובן המילה.

שמרית כמובן לא בקטע. היא לא יודעת. הטלפון שלה כבוי ממזמן בכיס. היא לא חוותה עם נועה את העליות והמורדות של היום הזה, מהזווית של המ"מ החדשה כמובן. מהזווית של איך לעזאזל היא אמורה לפקד על החברה שלה. מהזווית של היא אמורה לצאת מהארון ולסרב לתפקיד?

אבל נועה שתקה. הפחד והחרדה אחזו בה. היא החליטה לחכות לשמרית, הן יפתרו את זה ביחד. אין מה להקדים את התרופה. אין עדיין מכה, וגם מי אומר שתהיה בכלל מכה?

ואז האוטובוסים מגיעים והמ"כיות רצות לקבל את החיילות החדשות. נועה מחכה במשרד, זה לא הזמן שלה להופיע. עדיין לא. ספיר נכנסת למשרד ומודיעה לה שכולן נוכחות. תהיה קבלת ציוד, הצגת המ"מ ואז שיחת מ"פ. נועה מהנהנת.

נשימות עמוקות והיא בחוץ, ידיה אוחזות בקלסר. השרוך הירוק קורץ לה בזווית העין. היא מתקדמת לעבר המחלקה שלה, עיניה סורקות את החיילות עד שהן נופלות על שמרית, איפשהו בסוף הטור.

"לקבלת המ"מ הכוח יימתח להקשב! שתיים שלוש - הקשב!"

אף חיילת לא באמת נדרכת. רק ספיר עומדת ישר, מצדיעה בכבוד. נועה משחררת אותה ופונה להסתכל על המחלקה. העיניים של שמרית עליה, חומות ופעורות ועם מיליון שאלות שלנועה אין זמן לענות עליהן.

"צהריים טובים מחלקה שלוש!"