#קאוואסקי | Explore Tumblr posts and blogs

kruvi1200 · 6 years ago

Text

יואב רכש לפני 10 שנים אופנוע סוזוקי SV650 משומש. במפתיע (או שלא?), הוא עדיין עם האופנוע האהוב. והסוף ביניהם? לא נראה באופק…

כתב: יואב בוסמי

היום לפני 10 שנים קמתי ליום שישי גשום בערך כמו היום, נכנסתי לאולם התצוגה של מטרו תושיה, “שמתי את הצ’ק” וירדתי אל המוסך שבו חיכה לי הפרטנר שלי לעשור הקרוב. סוזוקי SV650 משומש. והדבר הראשון שעשיתי היה להוציא את משתיק הדציבלים מדוד ה-Arrow שלו כדי שאוכל סוף סוף להתענג על צליל ה-V-Twin שלו שאני כ”כ אוהב. סאונד של גדול. דוקאטי רק בזול.

להחזיק אופנוע בישראל זה לא פשוט

וזאת הייתה אחלה החלטה. או השקעה, תלוי איך תסתכלו על זה. כי להחזיק אופנוע בישראל זה לא פשוט, וזאת בהחלט השקעה שאין לה סוף אם אתה באמת אוהב את זה. בעצת חבר שכבר אז היה לו אחד משלו, החלטתי לשבור חיסכון ולקנות את האופנוע השני שלי Ever, אבל אחד שאפשר לעמוד ולהגיד “וואלה…סוף סוף כלי נורמלי”. זה היה ב-2009 כן? זה בטח הגיע לי אחרי חצי שנה שהלכתי ברגל לכל מיני מקומות אחרי שהאופנוע הראשון שלי, קאוואסקי GPZ500 שנת 94 חבוט ועייף, נגנב בערב סוכות ולא נמצא מעולם. אני עדיין מאחל יסורים קשים ואיטיים למי שגנב לי אותו.

עכשיו רגע, בואו לא נתפייט. לא קראתי לו בשם ולא הצמדתי לו כינוי. אני גם לא יכול להגיד שכל שישי ישבתי ומירקתי אותו בסבון ומברשת שיניים. היו ימים שהוא עמד בגשם בגלל העצלנות שלי, ונשרף בשמש בשבת כי…נו…העצלנות שלי.

שיעור עם האופנוע בהחלקות גלגל

הוא לא היה “הוא” או “היא” כמו שדוקטור Rossi טוען שחייב להיות. הוא היה יותר כמו IT. כמו כלב נאמן או בעצם…סוס. הבאס הרגוע שלו היה מרגיע לי את המוח בשיוט נינוח והמנוע המצויין שלו מאפשר לך לרכב על המומנט ולא על פיצוצי הספק פסיכיים שיכולים לשגר אותך לתוך הפגוש או המעקה הקרוב אליך. אבל עדיין, כשהקללות עפות בקסדה והלחץ דם עולה בשדה קרב היומי והקיומי על כבישי תל אביב, הוא הופך לסוס מלחמה בסחיטת גז, ומשאיר לך את הצרות מאחור וכל חתיכת אספלט מבריקה וחלקה (ויש הרבה כאלה) הופכת לשיעור בהחלקות גלגל.

ומה עוברים בעשור? עברנו כמה וכמה מקומות עבודה. שרדנו כמה מערכות יחסים כשבאחת הוא היה הצלע השלישית, אינטגרלית לחלוטין – דייטים, מסיבות, סרטים וגם “סרטים”, הרבה “סרטים”. עשינו מילואים, העמסנו את התיק 90 ליטר שלי בקניות עד שהתפקע כעניין שבשיגרה. הגענו להופעות, לחתונות, גם ללוויות… עלינו לצפון עד כמעט בירנית. הגענו לאילת. ים המלח ומצדה. רכבנו על הצד בנחשונים, כוכב יאיר, המגרש בקיבוץ גלויות, יס פלנט ראשל”צ ומסלול פצאל. שדה תימן אתה נקסט! אולי לא הסכין הכי חד במטבח בשביל אקשן מסלול בסל”ד גבוה אבל הוא נותן, מאפשר…עד שנמאס לו. כי זה שיושב עליו מלמעלה חושב שהוא סופרבייק.

לשנינו קשה לקום בבוקר

ואז מתחילים השיפורים. במשך השנים הוא התחטב והוריד במשקל, חיזק נקודות חלשות, קיבל קצת מתנות שוות מחו”ל בתחתית של המזוודה שהרימו לו את הביטחון, קצת סיליקון ובוטוקס פה ושם, אבל בטוב טעם כן? והיום יחסית לגילו הוא מתפקד בצורה מרשימה. אחרי הכל קיבלתי אותו עם 2000 ק”מ על השעון והיום הוא עם 82,000 ק”מ! הייתי בן 29 והיום 39, התבגרנו ביחד, ועל שנינו רואים את סימני הזמן. קצת קמטים/שריטות בזויות, קצת שיער לבן/צבע דהוי פה ושם. לשנינו קשה לקום בבוקר. ושנה אחרי שנה הוא הוכחה ניצחת שכשהיפנים מחליטים ליצור מכונה נטולת בולשיט ופשוטה, זה קסם של דבר. חף מתקלות מעצבנות שאצל יצרנים אחרים מתייגים את זה כאופי. תמיד מוכן לקרב ומניע בנגיעה. מוכנות ופשטות שהיא שקט נפשי, ותאמינו לי שזה שווה הרבה.

הרגעים הקשים והרגעים הכי טובים

הרגעים הכי קשים? לשמוע את ה”כחחחחח…” של המתכת שלו מתגרדת באספלט והתנפצות הפלסטיקה שלו לחתיכות. לראות אותו מרוח על הכביש כמו כלב דרוס, מגיר שמן/דלק. ולמי איכפת עכשיו שהברכיים מדממות והאצבע שבורה. איך אני מרים אותו?!

הרגעים הכי טובים? כשהוא עזר לי להציל את המצב. להביא אותי בחתיכה אחת, מהר ובלי תקלות כדי להביא קצת אור למי שחשוך לו. כשהוא הביא אותי לתחושות עילוי במסלול פצאל באחת הרכיבות הכי טובות שהיו לי עליו. סוס מלחמה כבר אמרתי?

ורגעים של כמיהה: כשאתה בשלילה של 60 יום שמרגישים כמו 60 שנה, סופר את הימים לאחור כדי להניע ולנסוע. כשהנעתי אותו אחרי 5 חודשים שהוא היה מושבת עם מנוע בחוץ בגלל מיסב גיר שהתפרק בגלל מתיחת שרשרת לא נכונה (תוצאה של דבקות חסרת גמישות במה שכתוב בספר ולא במה שהגיוני) אחרי 5 חודשים שאתה רוכב על 50 סמ”ק וכמעט נדרס למוות מאדיבות היתר של הנהגים בישראל, להוסיף עוד צילינדר ו 600 סמ”ק למשוואה זו חוויה מתקנת.

יש יפים ממנו

“אתה עדיין עם ה-SV? למה אתה לא מחליף אותו?” חבל שאין לי שקל על כל פעם ששמעתי את זה 🙂 בתכלס? לא ממש יכולתי, קצת כבד הקטע הזה של לקנות אופנוע אחר/חדש עכשיו. אבל בעיקר ואולי בעצם, אני לא ממש רוצה. מי יכול למכור לי את השקט הנפשי הזה של לדעת מה קורה עם כל בורג שיש שם בפנים? בעשור הזה אף אחד לא טיפל בו חוץ ממני, אף אחד לא קילקל או הרס או סתם הזין איזשהו ספק לגבי מה שקורה שם בתוך הערימת ברזלים הזאת.

יש יפים ממנו, חזקים ממנו, מתוחכמים ממנו עם כל מיני תכשיטים ובלינג בלינג אבל אין לזה סוף. כמות השיעורים שלמדתי איתו על רכיבה ועל תחזוקה היא עצומה. עשיתי הרבה טעויות והוא הגיב בסלחנות, כשהגזמתי הוא נתן לי להזיע. צודק…זה עלי. אבל כל טיפת TLC שהרעפתי עליו, חזרה אלי בענק. כי בסופו של דבר, לחיות עם הדבר הזה יום יום, שנה אחר שנה, זה סוג של זוגיות. צריך להשקיע, להתחשב, להפתיע! לקלוט בחצי אוזן איזה שינוי בטון, בסאונד. איזושהי כבדות בתזוזה, עייפות חומר, כשחסר קצת אויר. ועובדה: בינתיים – זו הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי.

מזל טוב סוס שחור וזקן. אתה חבר על (מיכל) מלא.

חוגג עם האופנוע עשור שנים יחדיו יואב רכש לפני 10 שנים אופנוע סוזוקי SV650 משומש. במפתיע (או שלא?), הוא עדיין עם האופנוע האהוב. והסוף ביניהם? לא נראה באופק... כתב: יואב בוסמי היום לפני 10 שנים קמתי ליום שישי גשום בערך כמו היום, נכנסתי לאולם התצוגה של מטרו תושיה, "שמתי את הצ'ק" וירדתי אל המוסך שבו חיכה לי הפרטנר שלי לעשור הקרוב. סוזוקי SV650 משומש. והדבר הראשון שעשיתי היה להוציא את משתיק הדציבלים מדוד ה-Arrow שלו כדי שאוכל סוף סוף להתענג על צליל ה-V-Twin שלו שאני כ"כ אוהב. סאונד של גדול. דוקאטי רק בזול. להחזיק אופנוע בישראל זה לא פשוט וזאת הייתה אחלה החלטה. או השקעה, תלוי איך תסתכלו על זה. כי להחזיק אופנוע בישראל זה לא פשוט, וזאת בהחלט השקעה שאין לה סוף אם אתה באמת אוהב את זה. בעצת חבר שכבר אז היה לו אחד משלו, החלטתי לשבור חיסכון ולקנות את האופנוע השני שלי Ever, אבל אחד שאפשר לעמוד ולהגיד "וואלה...סוף סוף כלי נורמלי". זה היה ב-2009 כן? זה בטח הגיע לי אחרי חצי שנה שהלכתי ברגל לכל מיני מקומות אחרי שהאופנוע הראשון שלי, קאוואסקי GPZ500 שנת 94 חבוט ועייף, נגנב בערב סוכות ולא נמצא מעולם. אני עדיין מאחל יסורים קשים ואיטיים למי שגנב לי אותו. עכשיו רגע, בואו לא נתפייט. לא קראתי לו בשם ולא הצמדתי לו כינוי. אני גם לא יכול להגיד שכל שישי ישבתי ומירקתי אותו בסבון ומברשת שיניים. היו ימים שהוא עמד בגשם בגלל העצלנות שלי, ונשרף בשמש בשבת כי...נו...העצלנות שלי. שיעור עם האופנוע בהחלקות גלגל הוא לא היה "הוא" או "היא" כמו שדוקטור Rossi טוען שחייב להיות. הוא היה יותר כמו IT. כמו כלב נאמן או בעצם...סוס. הבאס הרגוע שלו היה מרגיע לי את המוח בשיוט נינוח והמנוע המצויין שלו מאפשר לך לרכב על המומנט ולא על פיצוצי הספק פסיכיים שיכולים לשגר אותך לתוך הפגוש או המעקה הקרוב אליך. אבל עדיין, כשהקללות עפות בקסדה והלחץ דם עולה בשדה קרב היומי והקיומי על כבישי תל אביב, הוא הופך לסוס מלחמה בסחיטת גז, ומשאיר לך את הצרות מאחור וכל חתיכת אספלט מבריקה וחלקה (ויש הרבה כאלה) הופכת לשיעור בהחלקות גלגל. ומה עוברים בעשור? עברנו כמה וכמה מקומות עבודה. שרדנו כמה מערכות יחסים כשבאחת הוא היה הצלע השלישית, אינטגרלית לחלוטין - דייטים, מסיבות, סרטים וגם "סרטים", הרבה "סרטים". עשינו מילואים, העמסנו את התיק 90 ליטר שלי בקניות עד שהתפקע כעניין שבשיגרה. הגענו להופעות, לחתונות, גם ללוויות... עלינו לצפון עד כמעט בירנית. הגענו לאילת. ים המלח ומצדה. רכבנו על הצד בנחשונים, כוכב יאיר, המגרש בקיבוץ גלויות, יס פלנט ראשל"צ ומסלול פצאל. שדה תימן אתה נקסט! אולי לא הסכין הכי חד במטבח בשביל אקשן מסלול בסל"ד גבוה אבל הוא נותן, מאפשר...עד שנמאס לו. כי זה שיושב עליו מלמעלה חושב שהוא סופרבייק. לשנינו קשה לקום בבוקר ואז מתחילים השיפורים. במשך השנים הוא התחטב והוריד במשקל, חיזק נקודות חלשות, קיבל קצת מתנות שוות מחו"ל בתחתית של המזוודה שהרימו לו את הביטחון, קצת סיליקון ובוטוקס פה ושם, אבל בטוב טעם כן? והיום יחסית לגילו הוא מתפקד בצורה מרשימה. אחרי הכל קיבלתי אותו עם 2000 ק"מ על השעון והיום הוא עם 82,000 ק"מ! הייתי בן 29 והיום 39, התבגרנו ביחד, ועל שנינו רואים את סימני הזמן. קצת קמטים/שריטות בזויות, קצת שיער לבן/צבע דהוי פה ושם. לשנינו קשה לקום בבוקר. ושנה אחרי שנה הוא הוכחה ניצחת שכשהיפנים מחליטים ליצור מכונה נטולת בולשיט ופשוטה, זה קסם של דבר. חף מתקלות מעצבנות שאצל יצרנים אחרים מתייגים את זה כאופי. תמיד מוכן לקרב ומניע בנגיעה. מוכנות ופשטות שהיא שקט נפשי, ותאמינו לי שזה שווה הרבה. הרגעים ה��שים והרגעים הכי טובים הרגעים הכי קשים? לשמוע את ה"כחחחחח..." של המתכת שלו מתגרדת באספלט והתנפצות הפלסטיקה שלו לחתיכות. לראות אותו מרוח על הכביש כמו כלב דרוס, מגיר שמן/דלק. ולמי איכפת עכשיו שהברכיים מדממות והאצבע שבורה. איך אני מרים אותו?! הרגעים הכי טובים? כשהוא עזר לי להציל את המצב. להביא אותי בחתיכה אחת, מהר ובלי תקלות כדי להביא קצת אור למי שחשוך לו. כשהוא הביא אותי לתחושות עילוי במסלול פצאל באחת הרכיבות הכי טובות שהיו לי עליו. סוס מלחמה כבר אמרתי? ורגעים של כמיהה: כשאתה בשלילה של 60 יום שמרגישים כמו 60 שנה, סופר את הימים לאחור כדי להניע ולנסוע. כשהנעתי אותו אחרי 5 חודשים שהוא היה מושבת עם מנוע בחוץ בגלל מיסב גיר שהתפרק בגלל מתיחת שרשרת לא נכונה (תוצאה של דבקות חסרת גמישות במה שכתוב בספר ולא במה שהגיוני) אחרי 5 חודשים שאתה רוכב על 50 סמ"ק וכמעט נדרס למוות מאדיבות היתר של הנהגים בישראל, להוסיף עוד צילינדר ו 600 סמ"ק למשוואה זו חוויה מתקנת. יש יפים ממנו "אתה עדיין עם ה-SV? למה אתה לא מחליף אותו?" חבל שאין לי שקל על כל פעם ששמעתי את זה 🙂 בתכלס? לא ממש יכולתי, קצת כבד הקטע הזה של לקנות אופנוע אחר/חדש עכשיו. אבל בעיקר ואולי בעצם, אני לא ממש רוצה. מי יכול למכור לי את השקט הנפשי הזה של לדעת מה קורה עם כל בורג שיש שם בפנים? בעשור הזה אף אחד לא טיפל בו חוץ ממני, אף אחד לא קילקל או הרס או סתם הזין איזשהו ספק לגבי מה שקורה שם בתוך הערימת ברזלים הזאת. יש יפים ממנו, חזקים ממנו, מתוחכמים ממנו עם כל מיני תכשיטים ובלינג בלינג אבל אין לזה סוף. כמות השיעורים שלמדתי איתו על רכיבה ועל תחזוקה היא עצומה. עשיתי הרבה טעויות והוא הגיב בסלחנות, כשהגזמתי הוא נתן לי להזיע. צודק...זה עלי. אבל כל טיפת TLC שהרעפתי עליו, חזרה אלי בענק. כי בסופו של דבר, לחיות עם הדבר הזה יום יום, שנה אחר שנה, זה סוג של זוגיות. צריך להשקיע, להתחשב, להפתיע! לקלוט בחצי אוזן איזה שינוי בטון, בסאונד. איזושהי כבדות בתזוזה, עייפות חומר, כשחסר קצת אויר. ועובדה: בינתיים - זו הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי. מזל טוב סוס שחור וזקן. אתה חבר על (מיכל) מלא.

#SV650 #אופנוען #אופנוענות #חויה #סוזוקי #רכיבה

1 note · View note

kruvi1200 · 6 years ago

Text

קורס רכיבה אצל הוותיקים והמנוסים מכולם: קליפורניה סופרבייק סקול הגיעו במסגרת הסבב האירופאי שלהם ל-2018 למסלול סרס ביוון, וקבוצה של ישראלים, כשאני בתוכם, יצאה להשתתף ב��. כל מה שרציתם לדעת על צוות האנשים, חומר הלימוד, המסלול, ההכנות והעלויות, מוגש לפניכם. ובקצרה למי שאין כוח לצלול פנימה לתוך הטקסט? זה כיף ומדהים ומפוצץ את הראש בדיוק כמו שאתם מדמיינים.

נינג’ה יוונית

ההנאה היא לא פחות מאדירה. ההרגשה על המסלול, ככל שההדרכה מתקדמת ואתה לבד עם עצמך על האספלט, היא שאתה כישרון מבוזבז. אפילו שזו רכיבה שנייה או שלישית בלבד שלך על המסלול. בזכות ההדרכה והרבדים הרבים של הרכיבה שהיא חושפת בפנייך, אתה מרגיש שגילית זווית חדשה לחלוטין על העולם הזה של רכיבה. גם אחרי שחשבת שנחשפת לכל הטוב שיש לו להציע. למעשה, הבטחון וההתקדמות המהירה, גורמים לך לחשוב ולהרגיש שאם היית מתחיל לרכוב בצורה מסודרת מוקדם יותר בחייך, מארק מרקז היה בבעיה גדולה ולולנטינו רוסי לא היו כ”כ הרבה אליפויות.

אבל אז עולה איתך בסשן האחרון איזה רוכב יווני מאמצע טבלת האליפות המקומית, שמצא כמה שעות פנויות כדי לקפוץ למסלול באמצע יום המנוחה השבועי. רכוב על נינג’ה 600 חבוט הוא מראה לך שיש עוד 20 קווי פנייה בערך לצידך, מתחתייך ואפילו מעלייך. היכן שאתה מתחיל בפעולת הבלימה, הוא עוד מעלה הילוך למעלה וממשיך להאיץ. כשאתה בשיא ההטייה ומרגיש על הקצה, הוא עוקף אותך מבחוץ ומרים מעלה את המרפק כדי לשמור על החליפה מפני הבלאי של האספלט הקוצני. בקיצור: נותן לך כאפת מציאות אחת טובה שתחזיר אותך לפרופורציות. הלו! תרגיע….

ההתרגשות טרום הקורס הייתה מוצדקת

יורד מסשן הרכיבה ומחליף חוויות עם שאר חברי הקבוצה הישראלית. כולם מרגישים דומה: “איזה אטרף! כמה אדרנלין מפמפם לי בוורידים! ולעזאזל: כמה מהיר הייתי הפעם… אין מצב שמכאן הקצב עוד יכול לעלות!”. ואז מגיע יום הרכיבה השני עם חומרי התרגול החדשים, זמני ההקפה יורדים כשהקצב עולה והסיפוק המתלווה להישגים הפרטיים, רק עולה.

אם רגע נתאפס על עצמנו, ונאסוף את שאריות ההיגיון שלא נשטפו עם זרם האדרנלין, נוכל לסקור את הקורס ותכניו בעיניים פקוחות ולוגיות. אין ספר שניכר מזוג ימי הקורס אותו עברנו, שהתכנים הכלולים בו הם תוצאה של ליטוש עקבי, עדין ומרובה בשנים של הדרכות ושל ניסיון בבית הספר. המשתתפים רואים ומרגישים בעצמם איך חומר הלימוד, עם כל שיעור שעובר, מתיישב בדיוק על השכבה המבוטנת היטב שיצר השיעור הקודם. שכבות על גבי שכבות הם בנויים, מאפשרים למודרכים בקורס להפנים, לתרגל ולהתנסות בחומר בתנאים הסטריליים של המסלול, לפני שיוצקים את הקומה הבאה בבניין ההדרכה.

ב-20 השנים האחרונות השתתפתי ��יותר מ-40 קורסי רכיבה פעילה (אני לא מגזים), כולם בארץ. הקורסים היו במגוו�� דיספלינות: כביש, שטח, סופרמוטו, אסטרטגיות מרוצים ועוד. ההדרכות הועברו על ידי מדריכים מהארץ ומחו”ל, חלקם בעלי ניסיון הדרכה של עשרות שנים וחלקם בעלי ניסיון מרוצים מפואר. כל אלו נתנו בידיי את הניסיון, הוותק והכלים כדי להבין שהקורס של קליפורניה סופרבייק סקול, עדיין מצליח להשאר ייחודי ולהתבלט משאר הקורסים אותם עברתי. הוא בנוי כה טוב שמבחינתי, זה מכניס אותו לשלישייה המובילה ברשימת הקורסים “היותר איכותיים, מפרים ומלמדים” שעברתי. כן. ממש כך.

מה זה בית הספר הזה?

קליפורניה סופרבייק סקול הוקם בשנת 1980 בקליפורניה ((אלה מה?) שבארצות הברית, על ידי מי שהפך ברבות הימים להיות לגורו הדרכת הרכיבה המפורסם בעולם: רוכב המרוצים קית’ קוד שבאמתחתו לא פחות מ-41 ניצחונות במרוצי כביש ברמה העולמית ואמריקאית. קוד, ששמו יצא כמדריכם ויועצם האישי לטכניקות רכיבה של כמה וכמה מכוכבי ה-GP בעבר כמו פרדי ספנסר, קווין שוואנץ וקולין אדוארדס, ליווה מאז הקמת בית הספר, מעל 200,000 רוכבים שלמדו באחת מ-15 המדינות ו-90 המסלולים בהם נערך הקורס לאורך השנים.

ב-1997 קית’ קוד גם הפך לסופר כשהוציא ספרים על טכניקת רכיבה וביניהם: Twist of the Wrist , אח”כ את The Soft Science of Road racing motorcycles מ-1998 ולבסוף את Performance Riding Techniques: The MotoGP manual of track riding skills מ-2006.

אגב, באופן אישי ופרטי לחלוטין – שמו של קית’ קוד מתקשר עבורי כמעט בצורה אוטומטית, עם גידי פרדר מ-“אופנוען מאומן” (מרכז ההדרכה שהוקם ב-1998. זו גם השנה בה עברתי אצלו את הדרכת הרכיבה הראשונה שלי אי פעם). גידי הוא ככל הנראה הוותיק מבין הישראלים שלמד אצל קית’ קוד, ועבר הדרכה הן בארה”ב בבית הספר המקורי והן באנגליה (אצל הזכיין המקומי). פרדר רואה עצמו כחסיד של קוד עוד מ-88′ ומעיד שקוד הוא ההשראה הכי חזקה עליו באופן אישי ועל הקורסים. את מערכי השיעורים הראשונים לבית הספר לרכיבה שלו, כתב גידי סביב הרעיונות של קוד על עולם המרוצים. עם הזמן שונתה את התפיסה של “אופנוען מאומן” בהתאם לתנאים המקומיים בארץ.

מיהן הדמויות מאחורי מיזם ההדרכה ביוון?

גולן ואיתי מחברת יונומנט הישראלית, הם הבעלים של האופנועים עליהם רכבנו במהלך הקורס והםהכוח שמאחורי החברה המארגנת את שליחת הרוכבים הישראלים לחו”ל. שני החבר’ה הישראלים הללו יצרו קשר ארוך טווח עם הסניף היווני של הסופרבייק סקול, סניף בבעלות חברת האם מקליפורניה. בית הספר ��יווני אחראי ליישום בפועל על המסלול של התכנים, כשכל המדריכים היוונים הרכובים סביב הרוכבים הלומדים, מנוהלים על ידי מנהל בית הספר המקומי, הצ’יף דירקטור ספירוס קוטראס (Spyros Koutras).

את ההדרכות העיוניות מעביר גארי הדסאד (Gary Adshead) שהוא אחד מ-7 המרצים היחידים שפעילים היום בעולם שנחשבים לאוטוריטות הדרכות רכיבה, כמו קוד עצמו. הסניף היווני אחראי להדרכות בית הספר בקפריסין (Achna Speedway) ויוון (מסלול Serres ומסלול Megara). יונומנט מאפשרים לרוכבים הישראלים המעוניינים לרכוב בכל אחד מהמסלולים הללו, אך ממליצים בחום על אלו היווניים ובעיקר על המסלול בסרס בשל התוואי המעניין שבו ואיכות האספלט בו הוא מתהדר.

איך מתפקד כל העסק?

האופרציה בפועל היא די מדהימה. למרות שלפני ומאחורי הקלעים פועלת אופרציה של מעל 25 אנשים המוציאים לפועל את ההדרכה והרכיבה, הרי שהכל עובד כמו שעון, מתוקתק ומשומן היטב. צוות אחד כולל מרשלים ואחראי בטיחות, אחר כולל את צוות ההדרכה של המסלול ובכיתות וצוות אחר אחראי על האדמיניסטרציה.

הפעולה של כולם יחדיו, ללא חריקות, דיבורים מיותרים או טעויות, גורם לימי ההדרכה לזרום בצורה חלקה ומושלמת. בכל רגע נתון יודע המדריך על המסלול ואחראי הבטיחות, מה מתרגלים המודרכים, מי השתולל מעט על המסלול וצריך שיחת ניעור קלה (איכשהו, אלו תמיד הישראלים…), מהו לוח הזמנים, ומהן ההוראות שיש לעקוב אחריהן. היה מרתק לעקוב אחר התגלגלות ההדרכה לאורך היום עם כל כך הרבה כשלים אפשריים, שנחסמים בזכות ההקפדה על הסדר. באמת מעורר השתאות.

מערך השיעורים

הקורסים בהם אני השתתפתי הם חלק ממערך שיעור נרחב המתקרא “אומנות הפנייה” (The Art of Cornering) והם מורכבים מ-5 שלבים שונים המטפלים בכל האספקטים האפשריים של ביצוע הפנייה. כל שלב אורך כיום שלם, ובנוי מחמישה שיעורים תיאורטיים בכיתה וחמישה סשנים רכובים על גבי המסלול.

בתום כל שיעור תיאורטי בכיתה (סיפור של כ-15-20 דקות), עולים למסלול. לכל שלושה רוכבים מוצמד מדריך יווני. זה האחרון, רוכב לפני, מאחורי ולצידי המודרך – ועוקב אחרי ביצוע המשימות שנלמדו. בסיום הרכיבה (20 דקות), יורדים לצידי המסלול ומנתחים עם המדריך את שקרה על המסלול. עוברים על הנקודות שיש לחזק, מקבלים פידבק חיובי או שלילי על ביצועי המטלות.

רוב חברי הקבוצה הישראליים עמם הגעתי למסלול, בחרו לעשות את שלב 1 ו-2, אחד אחרי השני, יום אחרי יום. אלו שבחרו לא לעשות כן, לקחו בחשבון כי כל יום שכזה הוא מתיש ומעייף. הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטאלית שכן הריכוז הנדרש בביצוע התרגילים השונים במהלך הסשנים על המסלול, הוא גבוה.

לא ניתן להשתתף בקורסים מתקדמים יותר, מבלי להשתתף בקורסים שקדמו להם. שכבות על גבי שכבות, זוכרים? שלבים 3 ו-4 המטפלים בתנוחת הרכיבה (3) ובבעיות אסטרטגיית הרכיבה וטכניקת הרכיבה הפרטיים של כל רוכב ורוכב (4) מתקיימים במקביל על גבי המסלול, מבלי להפריע לרוכבי הקורסים של השלבים האחרים. אגב, קיימת גם אופציה להדרכה אישית, אחד על אחד, עם הצ’יף דירקטור בעצמו, במשך יום שלם. קורס שכזה, נחשב למתקדם במיוחד ולבכיר שמבין הקורסים המוצעים על ידי בית הספר, ולכן נקרא בשפה העממית כ”שלב 5″.

לא אפרט את התכנים של שלב 1 ו-2 ולא אעתיק אותם הנה, אבל בגדול ניתן לסכם אותם כעבודה פרטנית על המרכיבים החשובים והעיקריים בביצוע פנייה מושלמת ומתאימים גם לכביש הציבורי. ואם זה נראה לכם כאילו גם בקורסים המקומיים בארץ נוגעים בדיוק בנקודות הללו, אתם לא טועים. אותם עקרונות תקפים בבסיסם לכביש הציבורי ולמסלול כאחד: מבטים, נקודות בלימה, נקודות היגוי, זיהוי שיא הפנייה (אייפקס), זיהוי נקודות היציאה בהתאם לשדה הראייה ותנוחת רכיבה.

הכנות נדרשות

מבחינת ציוד – המינימום הנדרש הוא להגיע עם חליפת רכיבה מלאה עשויה עור (חלק אחד או עם חיבור של מכנסי הרכיבה למעיל), מגפי רכיבה ממוגנות, כפפות מלאות וקסדה מלאה (לא נפתחת). למי שאין את הציוד, ניתן לשכור במקום בעלות של מקסימום 50 יורו ליום – תלוי בהיקף הציוד החסר לכם כדי לעמוד בדרישות המינימום. יש לציין כי הקורס מיועד לרוכבים ורוכבות מגיל 21 ומעלה.

מבחינת הרוכב – כושר. לא צריך להיות הרי אדם שרירניים, אבל גם לא כדאי להגיע רפוסים ומדולדלים עם זיכרון עמום של “איך מרגישה זיעה”. מומלץ מאוד לבנות כושר מינימלי לקראת ההגעה למסלול, מאחר ואתם רוצים שהעייפות תגיע כמה שיותר מאוחר במהלך היום, ולא תגיעו למצב של שרירים תפוסים. ושלא יהיה ספק, העייפות תגיע – אצל חלק מהרוכבים התשישות מורגשת עוד לפני ארוחת הצהריים. ובהתחשב בעובדה שמדובר על יומיים רצופים שכאלו, זה לא צחוק. אתם לא רוצים לעלות למסלול עייפים ולא מרוכזים.

אלו היו ההכנות שלי לקראת הקורס. בקצרה אסכם ובאופן כללי: עבדו על חיזוק שרירי הליבה. שרירים המצויים במרכז הגוף. העיקריים שביניהם הם שרירי הבטן, אגן הירכיים ושרירי הגב. חיזוק נכון של שרירי הליבה משפר את היציבה ומשם גם את תפקוד שאר שרירי הידיים והרגליים. ובאופן יותר ספציפי כדי שתדעו לבנות עם המדריך בחדר הכושר את התוכנית המתאימה כהכנה טובה לימי הרכיבה במסלול: חגורת כתפיים, שרירי הזרוע האחורית, ושרירי הארבע-ראשי (בקדמת הירך).

אגב, מאחר והקורס מועבר כולו באנגלית (עם תרגום סימולטני ליוונית), כדאי לדעת את השפה… עם זאת, הרמה היא לא אקדמית ולא גבוהה מדי. ידיעת השפה ברמה תיכונית, יכולה ל��ספיק.

מבחינת האופנועים – הרוכבים האירופאיים יכולים להתייצב לקורס עם האופנועים הפרטיים שלהם, מכל סוג שהוא. לקט נבחר של דגמים “מיוחדים” שנצפו על המסלול: סוזוקי בנדיט 400, ב.מ.וו GS1200, קאוואסקי ZZR1400, סוזוקי SV1000 ועוד רבים אחרים. הרוכבים מקבלים מדבקות שמכסות את מראות האופנוע (כדי שלא יוסיפו מידע חזותי מיותר בזמן הרכיבה במסלול), ואף נדרשים לקפל אותן כדי להגדיל את שדה הראייה מלפנים. בנוסף, מקבלים מדבקה נוספת המסתירה את מד המהירות. נתון נוסף שמיותר במסלול ויכול לבלבל את הרוכב.

הרוכבים הישראליים כאמור, רכבו על האופנועים של יונומנט: אלו אופנועי הונדה CBR600RR (מדגמי 2013) והונדה CBR1000RR (מדגם 2017). כל האופנועים היו מתוחזקים ברמה גבוהה מאוד, עם צמיגי ברידג’סטון S21RR קרביים, דביקים ועם מעט מאוד חריצים. בסיום כל סשן רכיבה, מוזמנים הרוכבים לעדכן את המכונאי הצמוד לקבוצה באם הם רוצים שינויים כלשהם בסט-אפ של האופנוע, אם גילו תקלה כלשהי או כל בקשה אחרת בנוגע לאופנוע. הכלים גם מתודלקים מחדש, ללא התערבות הרוכבים בקורס, בכל פעם שכמות הדלק במיכל יורדת למחציתו.

מבחינת הלוגיסטיקה – הכל נסגר על ידי יונומנט, החברה המארגנת. אפילו את כרטיס הטיסה יזמינו בשבילך אם צריך, כולל ביצוע הצ’ק אין. כל שצריך הוא למסור להם את המושכות, להשען לאחור ולראות לבד שהכל נעשה עבורך. באמת שהראש לא טרוד באף בעיית ביורוקרטיה \ אדמינסטרציה במהלך ימי השהייה בחו”ל עימם.

המסלול

מסלול סרס מוכר לרוכבים הישראליים, עוד מתחילת שנות ה-2000, כשהחל לקלוט אליו את פליטי ליגות מרוצי הקטנועים ואופנועי ה-50 סמ”ק. רוכבים אלו חיפשו מסלול לגדול אליו עם אופנועים גדולים יותר, להתפתח וללמוד את העולם אליו נחשפו באמצעות אותם כלים עממיים ובסיסיים שהוסבו למרוצים בארץ. יש לזכור שבישראל באותן שנים: חוק הספורט המוטורי עוד נראה כחלום רחוק וקיומם של מסלולים ראויים היה נחשב להזיה של ממש.

המסלול בסרס, הוקם בשנת 1998 מערבית לעיר שאת שמה הוא נושא, ונמצאת בעצמה כשעה ורבע של נסיעה ברכב מ��דה התעופה בסלוניקי. זהו המסלול הארוך ביותר בדרום מזרח אירופה (חבל הבלקן) ואורכו עומד על 3,186 מטרים. רוחבו של המסלול נע בין 12 ל-15 מטרים והוא כולל 16 פניות.

והאספלט? נושך?

איכות האספלט, טובה מאוד – תודה ששאלתם. מגורען היטב, מרובה שפיצים חדים שדוקרים את צמיגי האופנוע בכל הזדמנות. בתום כל סשן רכיבה הצמיגים מקווצ’צ’ים היטב ונראה שנאבקו קשה כדי להתנתק מהאספלט הדוקרני, שלא וויתר על גרם של אחיזה.

מבול מפתיע של אמצע מאי שירד למשך שעתיים לפחות, והסתיים לשמחתנו כשהגענו למסלול, לא השאיר זכר על האספלט. כשעלינו עליו שעה לאחר מכן, הוא כבר היה יבש לחלוטין.

זהו המקום להתייחס גם למקומו של המסלול בהדרכות הבית ספר: למרות תפיסתו כמקום ייעודי למרוצים בלבד ורכיבה מהירה מאוד על המגבלות, זה לא המצב בקורס. אומנם בעיני רוכבים ישראלים שהרכיבה במסלול זרה להם או נדירה בעבורם, נראה שזה קורס שנועד רק ללמוד “איך לתת בגז”, הרי שההסבר לשימוש דווקא במסלול ניתן על ידי המדריכים עצמם: זהו שטח סטרילי ונוח לתרגול רכיבה, נקי מהפתעות על האספלט, חף מתנועה נגדית, שלא מטריד את הרוכב עם סכנות לצד המסלול כמו גדרות בטיחות, שפת מדרכה או עמודים ושלטים. במילים אחרות: זהו לא “קורס מרוצים לרכיבת מסלול” אלא קורס ביצוע פניות. הרכיבה מסלול אם כך, היא רק בונוס.

למי זה מתאים?

בשורה התחתונה: לכל מי שאוהב רכיבה ויש לו כבר שנה או שנתיים של ניסיון ברכיבה, שכולל גם טיולים מחוץ לעיר. אין שום חובה לבוא עם רקע של רכיבה ספורטיבית. אין שום חשיבות לאיזה אופנוע יש בבעלותך, שום חשיבות להבנה בעולם המרוצים ושום חשיבות לסגנון הרכיבה האהוב עלייך. לדוגמה: מתוך עשרת הישראלים איתם רכבתי בקורס, רק ל-6 יש אופנוע, השאר עם קטנועים. מתוך בעלי האופנועים, אחד על דו”ש, אחד על קאסטום ועוד שניים על אופנועי אדוונצ’ר. החמישי הוא “היוצא דופן” כשהוא בעלים של אופנוע עם מנוע בעל אופי ספורטיבי משהו (MT09). והיה אותי -הייתי היחידי שהוא בעלים של אופנוע עם קליפ-אונים נמוכים. וזה בכלל אופנוע אספנות, כן? בקיצור: שום תנאי סף של רוכבי MotoGP ואין שום הכרח להגיע עם פז”מ של סליידרים גמורים מפצאל. הכל הולך.

אז למה הרוכבים האלו בכלל הגיעו לקורס? כי מדובר על קורס רכיבה ששימושי גם ליומיום. כי רמת ההדרכה היא גבוהה במיוחד. כי חוויית הרכיבה על מסלול היא משהו אחר לחלוטין. כי ההנאה היא אדירה מהצלילה אל נבכי עולם הרכיבה. לומדים ממנה המון ועל הדרך נהנים כמו שלא תיהנו באף טיול אחר שאינו כולל רכיבה כזו או אחרת על אופנועים.

ומהי אותה הרגשה מהנה של רכיבה במסלול שכ”כ קשה לתאר?

“… 100 אחוז של נטו רכיבה. שום דבר מעבר. אתם אולי חושבים שהייתם שם פעם, אבל אם לא ניסיתם רכיבה במסלול, הרי שבקושי טעמתם מהמצב הזה. 10 שניות ברציפות זה לא נחשב. ב”זון”, המוח עצמו כבוי לכל מה שלא קשור לפידבק מהמתלים, מהבלמים, מהקצב. מהאותות ששולחות העיניים, האוזניים וקצות הגפיים. המוח פעור לרווחה לקלוט הכל שקשור לתנועה המהירה המסלול, ורק אליה… יתכן מאוד שגם אתם חוויתם זאת לרגעים קצרים יותר או פחות, ברכיבת כביש ציבורי. זה לא בריא, זה אפילו מסוכן לרכוב כך… אבל זה ממכר ומתגמל כהוגן כשזה עובד וכשזה קורה. אני לגמרי מבין אתכם. הייתי שם בעצמי. ואחרי שרכבתי והתחריתי בכמה ��רוצי אופנועים, כבר נבהלתי לגלות כמה מסוכן לעשות זאת מחוץ למסלול.“ (מקור)

אז כמה זה עולה?

1400 יורו מקנים לכם: הסעות משדה”ת בסלוניקי לסרס וחזרה, הסעות מדי יום מהמלון למסלול וחזרה, חדר במלון עם אדם נוסף שכולל ארוחת בוקר, את הקורס עצמו, את ארוחת הצהריים במהלך היום, את השכרת האופנועים, הצמיגים והדלק. הצחוקים והאווירה הכיפית של הקבוצה? זה בחינם…

כן תצטרכו לרכוש בעצמכם: טרום הטיסה – כרטיס טיסה (כ-200 יורו לערך) וביטוח מתאים (כ-200 שקלים). במהלך השהייה ביוון תצטרכו לשלם על ארוחות הערב כ-20 יורו לארוחת ערב מלאה ודשנה על סף ה”מפוארת” – מרובת מנות ושתייה, כולל אלכוהול, במסעדות טובות. בעבור הצלם המלווה את הקורס, במידה ותחשקו בתמונות, תשלמו כ-25 יורו ליום צילום. וזהו. בקיצור: יעלה לכם 1850 יורו (כ-7700 שקלים), כולל מזכרות בשוק המקומי כמתנות לאלו שנשארו בבית.

לסיכום: האם “שווה” לטוס ליוון ולהשתתף בקורס?

לדעתי האישית: בהחלט כן. מלבד ההנאה הרבה שחוויתי בכל אחד מימי השהייה שלי ביוון בכלל ומהקורס בפרט, הרי שהרגשתי שחזרתי עם “כלים” לרכיבה נכונה יותר על כבישי ומסלולי הארץ. המנטרה הפרטית שלי גורסת שמכל קורס שרוכב עובר, הוא צריך לקחת לפחות טיפ אחד או שניים (מתוך העשרות שהוא לומד מהמדריכים במהלכו), ומחויב להתאמן עליו וליישם אותו בתום הקורס.

מהקליפורניה סופרבייק סקול לקחתי, לראשונה עבורי, עשרות טיפים בכל הקשור לניהול אסטרטגיית וטקטיקת הרכיבה שלי. בפעם הראשונה עבורי הצלחתי ליישם רבים מהם, מייד כשעליתי על הכביש הציבורי ועל המסלול כאן בארץ. למרות שניסיון הרכיבה שלי מגוון ולא כ”כ קצר (עוד על כך, ב”אודות“), הרי שהידע שצברתי ביומיים הללו ביוון, הוסיפו לי לביטחון הפרטי שלי בזמן ניהול הרכיבה, והפכו אותה למושכלת יותר ואף בטוחה יותר.

זה המקום להודות, שוב, לגולן ואיתי מ-יונומנט שליוו אותנו לאורך כל השהות ביוון, והפכו את החווייה הסופר כיפית הזו, למהנה ומיוחדת עוד יותר.

רוצים גם? המחזור הקרוב מתקיים בין התאריכים 13-15 ביולי. דברו עם גולן מחברת יונומנט לפרטים נוספים. תגידו לו שכרובי מ”הכרובלוג” שלח אתכם 😉

גלריה:

ישראלי בקורס רכיבה אמריקאי על מסלול יווני קורס רכיבה אצל הוותיקים והמנוסים מכולם: קליפורניה סופרבייק סקול הגיעו במסגרת הסבב האירופאי שלהם ל-2018 למסלול סרס ביוון, וקבוצה של ישראלים, כשאני בתוכם, יצאה להשתתף בו.

#הדרכת רכיבה #יוון #מסלול #סופרבייק #קורס #קית&039; קוד #קליפורניה #רכיבה

0 notes