#עוד משפחה

[inballaw]

[the-catboy-minyan]

חברה קבעתי תור לפסיכולוג פעם ראשונה בחיים שלי ואמאלה זה מלחיץ אותי תחת. אני הופך לדג מול אנשים חדשים מה אני אמור לעשותתת

[noaghere]

כשהייתי קטנה תמיד זה היה נראה לי מוזר התיאורים של איך אנשים הגיבו כשקרה משהו.

שהם זוכרים בדיוק איפה הם היו, מה הם עשו, שכאילו העולם קפא והרגע הזה היה מוחלט.

היום מצטרף לרשימת הרגעים האלה עבורי מתחילת המלחמה, מצטרף לבוקר של אותו יום ארור והימים שבהם שחררו את החטופים בעסקה שהייתה.

היינו בארוחת צהריים עם המון משפחה וחברים והגיעה פתאום ההודעה שכנראה שחילצו 4 חטופים, מהרגע הזה החדשות נדלקו וחיכינו להודעה רשמית ומסודרת, הרי לא פעם כבר אמרו דברים כאלה שהתגלו כלא נכונים.

ואז התמונות והסרטונים.

לראות את המסוקים ממריאים מעזה, לראות את נעה ארגמני מתאחדת עם אביה ובכלל לראות את תגובתו לחדשות שהיא בדרך לארץ וא��ילו הצהרת דובר צה"ל שמי ידע שהוא יכול לחייך היו רגעים שלא ��שכח כל חיי.

זר לא יבין זאת, באמת, מה מרגש כל כך בלראות אנשים זרים חוזרים הביתה כי תכלס, עבורנו, הם לא זרים.

כולנו שמענו, ראינו ובכינו עם המשפחות והקרובים של החטופים, נעה ארגמני בפרט שתמונתה וסיפורה הפך להיות אחד הסמלים של החטופים.

מאחלת שיהיה לנו עוד ימים כאלה, שבמקום הותר לפרסום וההצהרות מלאות עצב וצער שיהיו עוד הרבה חדשות של בכי מאושר, קולות חנוקים מהתרגשות ואנחות רווחה.

🎗🎗🎗

[jewvian]

התשובה שלך בפוסט גרמה לי לחשוב, מאיפה את חושבת כל אחד מהדמויות מהמפקדת גרים בארץ (ערבה / (צליל ידוע שגבעת שמואל) / ספיר / מייקי / צימר) כי זה ממש מעניין אותי פתאום, ואיפה כל אחד מהם נגיד יגור אחרי הצבא חח

אוי זה אסק נחמד חח

נועה אמרתי באזור השרון כזה? אין לי עוד עיר ספציפית בראש אבל זה הוייב.

היא כנראה תמשיך לגור עם ההורים עד הלימודים לפחות. היא תרצה לפרוח אבל לא יודעת כמה רחוק.

ערבה...... ערבה גם אולי מאזור השרון, מרגיש לי שהחיבור עם נועה היה גם מהמקום הזה כאילו. אולי שתיהן מגיעות מערים שכנות? סתמית אני אגיד כפר סבא, אבל כל עיר כדוגמתה.

נראה לי היא תישאר כמה שיותר קרוב למשפחה, לא כי בא לה פשוט אמא שלה לא תשחרר אותה.

וואי לצליל כל כך מתאים גבעת שמואל איזה כיף שזה קאנון חח היא גם תמשיך לגור שם כי יש לה את העסק של אבא ולמה לזרוק סוס מנצח?

ספיר צריכה לגור במרחק יחסית קרוב לבסיס, זוכרים שאמא שלה נסעה עד לשם להביא לה אוכל כשהיא סגרה שבת? או שאולי אמא שלה ממש אוהבת אותה חחח נגיד ספיר נותנת לי וייב של עיר, היא עירונית לגמרי. לא תל אביב, אבל מספיק קרוב למרכז. רמת גן? פתח תקווה? אולי אפילו אור יהודה? משהו באזור.

בחלומי היא וצימר ישכרו דירה במרכז ויתקנו את החברות שלהן.

מייקי הגיע מחו"ל, לא יודעת אם הוא הגיע עם המשפחה או בתור חייל בודד.... שזה משנה דברים. אם בתור חייל בודד אז או שהוא משכיר דירה לבד/עם חיילים אחרים או שהוא בבית החייל..... אולי יש איזו משפחה שמארחת אותו. אבל אם הוא הגיע עם המשפחה הגרעינית שלו אז ברור שהם גרים ביחד. הלוואי וזכרתי אם דיברו על זה בסדרה חח אני עוד צריכה לחשוב על מייקי.

מה שכן, אני מקווה שהוא ימשיך לגור בארץ גם אחרי הצבא. אולי יביא את המשפחה אם הוא באמת חייל בודד. הוא ילמד, ישכור דירה קרוב לאוניברסיטה, יחיה את החיים הטובים.

צימר 100000% גרה באזור הכי מרוחק שיש מהבסיס וזה גורם משמעותי לשביזות שלה. או אזור באר שבע או אזור כרמיאל כזה. או נגב או הגליל. אולי אפילו אזור ירושלים, למה לא.

אחרי הצבא צימר תעבור כמה שיותר קרוב למרכז (פליז עם ספיר פליזזז), תבין שיקר מדיי ותשנה כיוון. אבל במרחק יריקה מהמרכז.

[edgarthepooh]

מישהו שלומד איתי: אבל תראי, בהפגנה בקולומביה הם ערכו ליל סדר למפגינים היהודים!

אמרתי לו שהאנשים האלו לא מייצגים את רוב הקהילה היהודית בארצות הברית, ש-80 אחוז ממנה מגדיר את עצמו כציוני, וכשאתה מסתכל על האנשים שבאמת עושים את המאמץ לשמור על קשר ליהדות או אפילו סתם אנשים שיש להם קרובי משפחה בישראל, זה מגיע ל-95 אחוז.

אבל הנה עוד משהו שהייתי אומרת לו.

אני לא אדם דתי, ואני לא אדם לאומני. ואפילו לא טרחתי לחגוג פסח כשהייתי בקנדה. אבל… אוקיי, אז הם חגגו את הפסח. אתה יודע, אחד החגים החשובים והעתיקים ביותר ביהדות. חג שבו אנחנו מדברים על איך אלוהים הוציא אותנו לעבדות והוביל אותנו לארץ המובטחת (סליחה, לפלסטין הכבושה). החג שנחגג עוד מהתקופה שבה בית המקדש עמד על תילו. חג שהתיעוד הראשון שלו הוא מלפני 2500 שנה. חג שלפני הגלות נסוב מסביב לבית המקדש, עם הקרבת קורבן פסח ועליה לרגל. למען האמת, החג הזה הוא חלק מ-"שלושת הרגלים", שלושת החגים (שבועות, סוכות ופסח) בהם מצווה על יהודים לעלות לבית המקדש.

ולא, אני לא לאומנית. אני בספק אם יציאת מצרים אכן התרחשה במציאות, אני לא מאמינה שאלוהים הוריד את עשרת הדיברות מהעננים, ולא נשמע שהייתי מחבבת את החג בגירסתו המקורית-אני טבעונית, כך שלשחוט גדי מסכן לא עושה לי את זה, וכל התרומות והמעשרות לבית המקדש נשמע לי קצת כמו תרמית פירמידה. הטירוף המשיחי של המתנחלים שעובדים את עגל הזהב שהוא הר הבית, בזמן שהם עושקים, כובשים ומדכאים את הפלסטינים מחריד ומזעזע אותי, ואני מתביישת בהם עמוקות.

עם זאת, לחגוג סדר עם אנשים שמסרבים להכיר בעובדה שאנחנו ילידי הארץ הזאת, שמכנים אותה בשם שניתן לה על ידי אימפריה כובשת כדי להשפיל אותנו ולמחוק את הקשר שלנו אליה, ואז לטעון שזה מנקה אותם מאנטישמיות-זה כבר על גבול הניכוס התרבותי. רוצים להפגין למען פלסטין? אתם מתנגדים למלחמה? אתם אנטי-ציונים? בסדר. אבל אל תשתמשו במסורות העתיקות ובחגים שלנו כדי להצדיק את עצמכם. זה בעיקר מעורר רחמים.

[evilidiottierdcat]

תגידו, עוד מישהו חוץ ממני זוכר משפחה שולטת???? כי זאת הייתה סדרה באמת טובה על קונספט מגניב של משפחת מלוכה בישראל ויש שם ליטרלי bodyguard romance וזאת כיאלו סדרה של ערוץ הילדים והיא דווקא ממש אחלה ואף אחד לא זוכר אותה וגם אין אף פאנפיק עליה ששוב זה ממש פאקיניג חבל כי יש כלכך הרבה דברים שם שאפשר להפוך לפאנפיקים שלמים

[paam-halamti-be-ivrit]

אני (34נ) נוסעת במונית אחרי משמרת בעבודה ואיתי עוד 2 עובדות מחדר האוכל (בגיל החמישים פלוס). פתאום אני מבינה שאנחנו לא נוסעים הביתה, אלא הנהג לוקח אותנו למועדון באוקראינה. שלושתנו במדים של העבודה ואוכלות סרטים שלא יכניסו אותנו למועדון כי אנחנו לבושות לא מתאים, אבל הנהג הוא בן משפחה של הסלקטור ושלושתנו נכנסות. בפנים מתנגן, משום מה, הבי מטאל. המועדון הוא בממ"ד עם קירות בטון וייב של דאנג'ן ומדי פעם שומעים בומים. אני אומרת לבנות "לפחות אנחנו לא בעבודה".

מתעוררת ואני במונית מהעבודה שנוסעת הביתה.

לבד.

[augustine-orlov]

לע כי אני כל כך מוכן לחיות בבועה ישראלית עד סוף חיי, אפילו שכל החיים שלי כאן אמרו לי דברים כמו ״תחזור למדינה שלך״ וקווירפוביה מטורפת. עם המלחמה הזאת הבנתי שקשה מאד להיחשב לבן אדם מול הגויים - כאשר המלחמה התחילה, עוד שאלו אותי לשלומי ואיך אפשר לעזור, אבל אחרי שהפרופוגנדה היתעוררה? פתאום אני לא בן אדם וחיה זבל שמשקרת כל הזמן. ועוד מסתבר שלחלק מה״חברים״ שלי היו טוויטרים סודיים איפה שקראו לי רוצח תינוקות ושאר החרטא, בזמן שהם שלחו לי סירטונים מצחיקים ועשו אותה כמבינים.

אני באמת כל הזמן בחרדות, אני לא מצליח לחיות, ומרגיש כאילו העולם השתגע. אבל הכאפה הכי מצלצלת הייתה לגלות שאחד ה״חברים״ שלי בטוויטר יש משפחה שעובדת עם החמאס והוא תומך בהם, ובאותו הזמן שאל אותי לקישורים איפה אפשר לשלוח כסף כדי לעזור כזאקה. כאילו במי אפשר לבטוח כבר??????

[clarabosswald]

עדיין חושבת על זה שאתמול בבוקר משפחה של חטוף עשתה את ההחלטה הנוראית ושחררה סרטון שמראה איך התעללו בגופה שלו בעזה, כדי להעלות עוד מודעות לנושא החטופים, והיו בערך 2.5 התייחסויות לזה בתקשורת מאז.

[hapizmon-ze-numa-numa-hey]

עכשיו אחרי ששודר פרק 6 של מלאך משחית, בואו נדבר רגע על השם של מלכי. למה קוראים לדמות שלה דווקא ככה?

ספויילר רציני לסוף פרק 6 של מלאך משחית מתחת לקאט

אז בסוף הפרק הזה גילינו באופן רשמי שמלכי טרנסית (אני מאוהבת!!!), והיא נולדה בשם מנחם מנדל מוזס. מלכי פרייס זה השם שהיא החליפה אליו כשהיא שינתה את המגדר שלה בתעודת זהות, ובתור שם שהיא בחרה לעצמה, אני חושבת שאפשר ללמוד עליה עוד דבר או שניים מהבחירה הזו.

נתחיל ממלכי. מלכה, ליתר דיוק, מלכי זה רק כינוי. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שהשם מלכה מזכיר קצת את השם המת שלה - ארבע אותיות, מתחיל באות מ', בדיוק כמו כל אחד מהשמות הפרטיים הקודמים שלה (וגם שם המשפחה האמת אבל זה פחות קשור). כי למרות שמלכי ברחה לצד השני של העולם כדי להתנתק מהעבר שלה, היא לא לחלוטין רוצה לשכוח. הבן שלה הוא הדמות הכי רגישה בשבילה (השדה משתמשת בו בתור הנקודה הרגישה של מלכי), היא עדיין שומרת תמונה שלו במשרד שלה. הקווים הכלליים של השם זה רק עוד זיכרון אחד שהיא נושאת איתה.

אבל למה ספציפית מלכה? מעבר לזה שזה שם חסידי קלאסי, זה נשמע גם פשוט...טוב? את זה שהיא מלכה על אמת כולנו יודעים, אבל היא עצמה לא ידעה את זה עד שלב מאוד מאוחר (והאמת, אני לא בטוחה שגם עכשיו היא לחלוטין מודעת לזה - אבל זה כבר נושא אחר). תמיד אומרים שמחשבה מייצרת מציאות, ומלכי, שהייתה בנקודת שפל אחרי שהמשפחה שלה גילתה (קונפירמד בפרק שמונה אבל אפשר לשער גם ככה) הייתה צריכה את החיזוק הזה, שיגידו לה שהיא מלכה גם אם זה לא במכוון וגם אם היא או מי שאומר את זה לא באמת חושבים ככה. היא פשוט הייתה צריכה לשמוע את השינוי הזה באור חיובי, ומלכה הוא לחלוטין השם לזה.

חוץ מזה, יש גם את מלכי. הכינוי. יש המון שמות שמגיעים עם כינוי "אוטומטי" - זה פשוט מתאים לקרוא ככה לבן אדם גם אם לא מכירים. ובשביל מלכי, שהגיעה בלי אף אחד שמכיר אותה, וכנראה גם בלי מישהו שבאמת אוהב אותה בעולם הזה (חוץ מהרב ההוא, אבל שוב, פרק שמונה), הכינוי הזה כן נותן תחושה קצת פחות מנוכרת, תחושה של קרבה. במיוחד כשהמטופלות שלה, או איטה, או באר - האנשים שבאמת אכפת להם ממנה - משתמשים בו.

עוד נקודה שחשוב לי להדגיש: אני לא חושבת שמלכי בחרה בשם הזה כשהיא מודעת לסיבות האלה, לפחות לא לגמרי. אני חושבת שהיא פשוט חיפשה שמות מתאימים (ואולי כן כאלה שמתקשרים לשם הקודם שלה - זה אני מאמינה שכן היה בכוונה), וכשהיא חשבה על השם מלכה זה פשוט הרגיש לה נכון. אולי הייתה לה מלכי שהיא הכירה ואהבה, אולי סתם חשבה שהוא נשמע טוב, והחליטה לבחור בו. שאר הסיבות האלה הן בעיקר של התת מודע, שקיימות ואמיתיות והשפיעו, רק שהיא לעולם לא תודה בזה. לא בפני עצמה, וקל וחומר שלא בפני אחרים.

ואחרי שסיימנו עם השם הפרטי, אפשר לעבור לשם משפחה - פרייס. האמת שפה אני לא חושבת שיש הרבה משמעות נסתרת, פשוט שם משפחה שנשמע אמריקאי להפליא וביחד עם זה גם לא לגמרי מוכר שיכול לקשר אותה למקום או משפחה ספציפית (ואז יגלו שהיא החליפה אותו). במבט על, כן יש עוד משמעות נוספת לשם - המחיר (price) שהיא שילמה כשהיא הפכה נאמנה לעצמה ובחרה לחיות את החיים שלה כמי שהיא. האם הייתה לזה חשיבות בבחירת השם? אני לא בטוחה. אולי.

בקיצור, מלכי פרייס היא לא סתם מלכי פרייס. היא מלכה, באמת באמת מלכה, ושילמה מחיר על מי שהיא. עדיין משלמת. והיא עוברת תהליך, ויום יבוא והיא תפנים גם בעצמה כמה מדהימה ומלכה היא.

[eshcolit-sgula]

אוקיי הבטחתי שאחזור לאסקפיזם וזה באמת יקרה, מבטיחה, אבל כרגע יש לי עוד דבר (שמה בקאט כי זה עניין של עצות וזה אז תדלגו אם אין לכם כוח).

כולנו כרגע מאוד מפוחדים בגלל כל החוסר ודאות וכל האנשים שאנחנו שומעים עליהם שמועות שהם מתים או חטופים או יותר גרוע, לא שומעים מהם כלום. אני ובן הזוג של ג'ובניקים, וכרגע אם מקפיצים מישהו מאיתנו זה בעיקר לתמיכה לוגיסטית, אבל כל החברים שלו קרביים. עד עכשיו יש לו כבר לפחות 3 חברים בתוך עזה ועוד לפחות 5 במקומות אחרים בעוטף או בארץ, חלקם לא השמיעו קול כבר שעות והוא פשוט מת מפחד. אני כל כך מבינה את הפחד שלו, אבל אני פשוט לא יודעת מה אני יכולה לעשות. הוא בחור שעבר הרבה בחייו אז לרוב הוא מתמודד עם דברים בצורה מאוד בוגרת ובריאה, אבל עכשיו הוא באמת חסר אונים ואני פשוט לא יודעת איך לעזור לו לעכל את כל הרגשות האלה. הוא גם רחוק ממני גיאוגרפית אז אין לי יכולת לחבק אותו (שזה הכי כואב, לשמוע אותו בוכה בטלפון ולדעת שאני לא יכולה להיות שם בשבילו).

אני מניחה שרובנו פגשנו אנשים במצב הזה בזמן האחרון או סתם בחיים, יש לכם עצות לאיך לתמוך באדם שחווה כרגע סיוט כזה? אשכרה חוסר אונים מוחלט, שהחברים שלך אולי נטבחים כרגע ואין לך איך לעזור ואתה לא יודע מה קורה, עד להחליט שהוא יילבש מדים בלוויות של אנשים חיים. אני גם מתה מפחד וגם לי יש חברים בחזית אבל אני כל כך דואגת לו ולא מסוגלת לראות אותו ככה. אגב זה כנל לגבי כל החברים שלי שדואגים לחברים ולקרובי משפחה. אנא מכם אשמח לעצה😕

[bapina-bahoshech]

לייב בלוגינג את הסדר כי ליטרלי מה עו�� יש לי לעשות:

- עושים אצלנו, עם המשפחה של אבא שלי ועם סבתא מצד אמא

- היה ריב של חמש דקות על מי מחביא את האפיקומן ומי מוצא (זה קטע של ייקים? של נהריינים? אני לא יודעת)

- סבא שלי עורך את הסדר ומסתבר שהוא הביא הגדות מהבית, למרות שאמא שלי הייתה אמורה לערוך את הסדר עם הגדה משפחתית שהיא עשתה לפני כמה שנים

- או שכולם צועקים או שאני יותר שיכורה ממה שנדמה לי

- שפכתי על עצמי מרק ירקות רותח אז יכול להיות שאני באמת יותר שיכורה ממה שנדמה לי

- קצת עצוב אם זה נכון כי שתיתי אולי כוס וחצי יין ואני מתכננת לשתות עוד, במיוחד אם הדודות של אבא שלי ימשיכו לדבר על הבעיות הנפשיות של קרובי משפחה שאף אחד לא מכיר

- אני הנכדה הכי מבוגרת שנמצאת הערב, אם יתחילו לרמוז לי על נכדים אני אסתגר בחדר שלי ולא אצא (כן יש לזה תקדים)

[shalom-ahuvi]

אני לא יכולה לספר לך כלום מהמצוקות שלי או מבעיות, כי אתה עצמך אינפנטילי ולא אוהב אותי. אני יודעת שאני כבדה עליך ולא כיף לך שום דבר מהחיסרונות שלי, אז לא כיף ל�� אותך. אתה מצפה שאהיה איזה גיבורה ואסתדר לבד ועוד אהיה מוצלחת ובנוסף שאעשה עבודה בשבילך, ואז אבנה לך משפחה ואז כולם יסתכלו עליך ויגידו איזה גבר טוב. אבל אני ממש מתעבת גישה הזו, אני מזהה את זה אצלך ועושה דווקא הפוך. אתה מצפה שאשתנה, ואני מצפה שתהיה מוכן לקחת אחריות. כי אני לא גבר ולא חייבת למלא אותך, לא תפקידי. אבל אתה מחויב לקחת את החיסרונות שלי ולהתמודד איתם. כי אם אתה לא עושה את זה, אני מרגישה 1. אני לא צריכה אותך ואתה לא גבר ולא מועיל. 2 אני מתעבת אותך על זה אתה לא סופג אותם לתוכך באהבה ומנסה להתמודד. 3 אם אתה לא בא אלי באהבה ולא עושה את תפקידך, עדיף שלא תבוא. טוב שאתה לא בא. מרגיז אותי עד אין קץ, להיות תלויה במשהו שגם דפוק ובנוסף עוד שונא אותי על מה שהוא עצמו לא מסוגל. לא בא לי אותך ככה. ואני אומרת דוגרי, מקללת את הבורא על אחד כמוך.. דני זה אושרה דין שלי. חרא של שם, ואתה חרא של גבר. קללה עלי!

[lawtube]

אימוץ ילדים

אימוץ ילדים הינו סיטואציה קשה מצד אחד, אך גם משמחת מצד שני, כאשר ילדים ביולוגיים עוברים מהוריהם, למשפחה מאמצת. אימוץ, יכול להיעשות עקב נסיבות חיים, למשל: הורה שלא כשיר נפשית לגדל את ילדיו, או חלילה בשל מחלה. מנגד, לעיתים אימוץ נעשה בנסיבות של פטירה של הורים, או בשל נטישת תינוק לאחר לידתו. בשל הרגישות הרבה של הנושא והמורכבות שלו, קיים חוק ייעודי בישראל, שכולו נוגע לאימוץ ילדים: זהו חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ").

במאמר זה נעסוק בדיני אימוץ ילדים, נסביר מי הגורם המוסמך לעסוק בדיני אימוץ וכן מהם עקרונות היסוד בדיני אימוץ, כפי שאלו באים לידי ביטוי בחוק האימוץ.

חוק האימוץ:

בישראל, דיני האימוץ מוסדרים בחוק האימוץ. זה חוק שחוקק בשנת 1981, ומסדיר מי השחקנים בתחום האימוץ, את הסמכות לשפוט בדיני האימוץ (סמכות ששמורה אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה) וגם את הפרוצדורה בתחום האימוץ. כבר בסעיף 1 לחוק האימוץ, נקבע העיקרון הבסיסי ביותר בתחום, שאימוץ יכול להיעשות רק לפי צו שיפוטי. כלומר, אין אימוץ "בהסכמה" של שני אנשים, אלא כל אימוץ חייב להיות מאושר על ידי בית המשפט. "עיקרון על" בסיסי נוסף, מפורט בסעיף 1(ב) לחוק האימוץ, לפי בהוצאת צו אימוץ, בית המשפט יבחן בראש ובראשונה, עיקרון שנקרא "עיקרון טובת הקטין". דהיינו, על בית המשפט תמיד לבחון האם האימוץ יהיה לטובת הקטין. אגב, במסגרת בחינת טובת הקטין, על בית המשפט לבחון, בין היתר: את זכויות הקטין, את הצרכים והאינטרסים שלו, וכן את הרצון של הקטין, ככל שהוא בוגר מספיק, כדי להביע את עצמו. אותם שיקולים מפורטים בסעיף 1(ב) לחוק האימוץ, אשר מגדיר את המונח "טובת המאומץ".

בנוסף, בחוק האימוץ ישנם עוד מספר עקרונות חשובים, ועל כך בחלק הבא.

עקרונות בחוק האימוץ:

בחוק האימוץ, בנוסף לעיקרון העל בדבר החובה לקבל צו אימוץ וכן החובה לשקול תמיד את טובת הקטין, ישנם עוד מספר עקרונות יסוד חשובים מאוד. הבה נסקור אותם:

עיקרון כשירות המאומץ – חוק האימוץ קובע דבר שלכאורה נשמע מובן מאליו. חוק האימוץ קובע כי הוא תקף עד גיל 18. כלומר, לא ניתן לאמץ אדם שהוא מעל גיל 18. נשאלת השאלה מתי הדבר יכול להיות רלוונטי? אם למשל יש סכסוך כספי, או קרב ירושה.

עיקרון כשירות המאמץ – עיקרון נוסף שקבוע בחוק האימוץ, הוא כשירות המאמץ. החוק קובע כי אימוץ ייעשה על ידי איש ואישה יחדיו. עם זאת, לבית המשפט יש סמכות לקבוע כי אימוץ ייעשה על ידי בן זוג של הורה ביולוגי, וגם להורות על צו אימוץ לטובת יחיד, אם מדובר בסיטואציה שבה הורים נפטרו, והמאמץ הוא בעצם קרוב משפחה. למשל, אם הורים חלילה נפטרים וישנו קטין שנשאר יתום, הרי שאחיו או אחותו הבגירים, יהיו רשאים לאמץ אותו, גם אם אינם נשואים.

הבדל גיל – עיקרון חשוב נוסף בחוק האימוץ, הוא עיקרון הגיל. חוק האימוץ קובע כי ישנה חובה שהמאמץ יהיה מבוגר מהמאומץ, ב-18 שנים לפחות. יחד עם זאת, יש חריג לפיו אם המאמץ הוא בן הזוג של ההורה הביולוגי, אזי ניתן להורות על צו אימוץ, גם אם הפער ביניהם קטן יותר.

תקופת מבחן – עיקרון חשוב נוסף בחוק האימוץ, הוא עיקרון תקופת המבחן. נסביר: בית המשפט תמיד יורה על תקופת מבחן של חצי שנה לפחות, לפני שיינתן צו אימוץ. דהיינו, בית המשפט רוצה לבחון את הקשר בין המאמץ ��מאומץ, בטרם יינתן צו אימוץ סופי.

עיקרון הדת – עיקרון נוסף בחוק האימוץ, הוא עיקרון הדת. אין אימוץ בין בני דתות שונות. כלומר, יהודי לא יכול לאמץ קטין שנולד כנוצרי או מוסלמי, וכך גם להיפך.

הסכמת מאומץ – עיקרון חשוב נוסף בחוק האימוץ, הוא עיקרון הסכמת המאומץ. חוק האימוץ קובע כי אם קטין הוא בן 9 ומעלה, על בית המשפט לשמוע את עמדתו, בטרם יקבע האם יינתן צו אימוץ לטובת מאמץ. אומנם החובה זו אינה מחייבת את בית המשפט בהחלטתו, אך עליו לתת לעמדת הקטין משקל ניכר.

פנקס האימוץ – כל אימוץ שנעשה בישראל, נרשם בפנקס האימוץ. הפנקס אינו גלוי לציבור, למעט בפני רשם נישואין, עובד סוציאלי ונציג המדינה (יועמ"ש). מצד שני, כל אדם רשאי לעיין בפנקס האימוץ המתייחס אליו, לאחר קבלת אישור של עובד סוציאלי, ובהיעדר הסכמה – באישור בית המשפט.

[jewvian]

הי, איך את?

אני עוד לא יודעת תכל'ס. כאילו אני לא חושבת שאני עוד מעכלת את מה שקורה במדינה כרגע, אני עוברת מצבים כמו לא יודעת מה. פתאום אני מוצאת את עצמי בוכה, שנייה אחר כך אני גוללת פידים כאילו יום רגיל.... אני שומעת דיווחים נוראיים, אין לי מושג מה קורה. אני מנסה להרגיע את כולם סביבי אבל בא לי לצרוח.

יש לי משפחה בדרום, אני חושבת שיש לכולם מישהו שנמצא עכשיו במצב לא הגיוני. אני לא רוצה להפיץ פייקים כי באמת הכל עוד טרי והאינטרנט אוהב לשלהב יותר ויותר, אבל אנחנו הולכים לקבל מכה כל כך חזקה. כאילו נפשית.

כל החודש האחרון אני רק רואה כתבות וסרטים על מלחמת יום כיפור, על המחדלים, על סיפורי הגבורה, על מה קרה למדינה אחרי המלחמה הזאת. התסכול הזה. 50 שנה + יום אחרי התאריך הלועזי ואנחנו באותה נקודה מזעזעת. אפילו מזעזעת יותר.

אני רק מתפללת שהמספרים שאני חושבת ��ליהם לא יהיו גבוהים כמו שאני חושבת שהם יהיו.

איך כולכם ישראבלר? איך את/ה אמנון?

[david-goldrock]

בכנות, לדעתי האישית אתה עושה טעות. שם המשפחה שלך הוא ההוכחה שהמשפחה שלך שרדה את השואה והצליחה לבוא לכאן ולהקים בית, ודווקא בגלל שהזכרת שאין הרבה אנשים עם אותו שם משפחה כמו שלך זו ה-סיבה העיקרית שאתה צריך לשמור עליו

אתה צעיר. אתה עוד תבין. תן לזה קצת זמן. אם בעוד שנה - שנתיים תרצה לשנות אותו לך למשרד הפנים ותשנה את שם המשפחה שלך, אבל... בכנות, לדעתי זו טעות

אולי

שם המשפחה לא ימות איתי בכל אופן, משפחתי בורכה במלא בנים זכרים, אז זה ישרוד בין אם איתי ובין אם לא

קשה לי עם השם הזה ברמה האישית, אבל נראה מה יהיה

אני לא נחפז עם ההחלטה בכל אופן - ראשית אתחתן, ואז נראה מה עושים עם שם המשפחה