#סיכום 2016 | Explore Tumblr posts and blogs

naamarak · 8 years ago

Text

סיכום 2016 בקולנוע, יאי!

(אממ כן עוד חצי שנה אני בת 27, מה יהיה)

כותרות הפתיחה הכי טובות: "דדפול" מה אני אעשה, זה היה כיף.

youtube

סצנת הפתיחה הכי פסיכית: "היא" חתול מביט באדישות בבעלים שלו מותקפת ע"י פורץ, מאבד עניין והולך. חבר שלי לוחש "הייצוג הכי נאמן של חתול בקולנוע אי פעם". גם ההתחלה של “נאון דימון” משוגעת.

המונחים שהוצאו השנה מהקשרם: פוליטקלי קורקט / Diversity מפלצת איומה השתלטה על העולם והיא מכריחה יוצרים אומללים לשלב בסרטיהם נשים, שחורים, אסייאתים, לטינים, מוסלמים ולהטב"קים. בואו נדבר על כמה איומה היא ואיך היא אשמה בכל דבר בעולם, מרצח חפים מפשע ועד עליית טראמפ לשלטון, במקום לדבר, נניח, על זה שבאמת יש הדרה או אפליה כלפי חלקים משמעותיים מהאוכלוסייה, שהרי המצב הטבעי הוא היעדרם וכל ניסיון לשינוי איננו טבעי ואופורטוניסטי נטו. האם דמות באופרת חלל שמדברת במבטא מקסיקני מודגש היא באמת יותר "תלושה" מכזו שמדברת במבטא בריטי מצוחצח? למה אישה בסרט אקשן זה "טרנד"? ולמה סרט לא טוב (לדעת הדובר/ת) שביים גבר שחור או שמככבת ב�� קבוצת נשים הופך מיד ל”הפי.סי הורס את התרבות” או "תראו מה קורה כשמנסים לשלב אנשים בכוח"? אני כמובן גם לא עפה על הקיצוניות השנייה AKA "הסרט היה טוב אבל לא אהבתי אותו כי הזוג הראשי הטרו", אבל יש פחות כאלה והעולם גם ככה די מתעלם ממה שהם אומרים.

רך אגב, זוכרים שכולם דיברו על זה שב"מוצאים את דורי" יש זוג לסביות? אז הן הופיעו לבדיוק שלוש שניות ואני אפילו לא חושבת שהן אשכרה זוג. מצד שני, "חסידודס" סיפקו את הרגע ה-Diverse של השנה, והאמת שהוא היה ממש מרגש. <ספויילר> בסוף הסרט החסידות מביאות המוני תינוקות למשפחות מרחבי העולם, ויש שם פחות או יותר הכל מהכל: זוגות הטרו וחד מיניים, אמהות חד הוריות והרבה יותר צבעים מאלה שיש במציאות. ליטרלי, לאנשים בסרט יש שיער ורוד וכחול באופן טבעי. <ספויילר/>

הפתעת השנה: ככל הנראה "באש ובמים", סרט שנשלחתי לראות בשישי אחר הצהריים אחרי ששמעתי עליו ממש כלום. כבר הייתי מוכנה להשתעמם רצח, אבל אז התברר לי שזה בכלל סרט חכם, מצחיק ומרגש. גם "משחקי חובה", שהציג את עצמו די רע עם טריילר מבאס והתחלה בנאלית, התברר בהמשך כסרט נעורים ממש סבבה. היו גם הפתעות משמחות מסוגת "חשבתי שזה יהיה חרא נוראי ואיזה מזל שלא", נגיד "טרולים" ו"חסידודס".

התרגום המבאס: "סינג סטריט" הופך ל"מועדון שנות ה-80" למרות שאין בו בכלל מועדון. עוד ביאוסים: "המדריך לסינגלס", "חסידודס", "השכנים של ג'ונס", "המשפחה הפרסית שלי".

הטריילר הכי לא עושה חשק: יש ממש המון כי זו הייתה שנת קדימונים איומה, אז אציין כאן רק את אלה שעשו לי חשק לבכות ולצחוק בו זמנית - “גרימסבי”, שנראה כמו מערכון ברוח “מה נסגר עם הקולנוע בימינו” או טריילר פארודי בסרט על אחורי הקלעים של הוליווד, ו”יופי נסתר”, בו נתקלתי בעמוד פייסבוק שלקח אותו ממש ברצינות (”דמעות!” וכל זה) וגרם לי לנחור מצחוק. למקרה שפספסתם - וויל סמית’ מדבר עם מושגים מופשטים כמו מוות ואהבה (קירה נייטלי) וזה יותר מצחיק מקומדי�� ישראלית ממוצעת בערוץ 2.

הטרנד הכי מעיק בטריילרים: ��אטים אובר-דרמטיים מדי עם כמה שניות חושך וצליל "DUMMM" מתכתי ומעיק. למשל:

youtube

הברקת התרגום בכתוביות: "שוגר דודה" בסרט "מדריך לסינגלס". חייבת להגיד שאני לא זוכרת מה זה היה במקור, מה גם שציינתי לעצמי כבר אחרי הצפייה שרוב הסרט מתורגם פח (כולל השם), אבל זה סופר מצחיק וגם ��ימושי.

הברקה זהה באיכותה גיליתי רק אתמול בדיבוב העברי של “מואנה” - כשמאווי פוגש את הגיבורה לראשונה הוא חותם על המשוט שלה בעזרת מקור של תרנגול ומכריז “כשמשתמשים בציפור כדי לכתוב, זה נקרא טוויטינג”. בעברית תורגמה הבדיחה החצי-מצחיקה הזו לאחת טובה בהרבה: “כשמשתמשים במקור כדי לכתוב, זו כתיבה מקורית”. למרבה הצער, כל שאר הסצנה (וגם השיר שמגיע אחריה) תורגמו לא טוב בכלל.

הטריילר הכי תמוה: הטריילר הראשון של "בייבי בוס", הדרימוורקס הבא, כזה מוזר שצפיתי בו ארבע-חמש פעמים רק כדי לנסות להבין מה דה פאק. אני כנראה יכולה לדקלם אותו בעל פה.

הקידום הכי טוב לסרט לא טוב: "גרימסבי" מושק כמו מוצר של אפל

הדמות הכי בלתי נסבלת: לקס לות'ר, "באטמן נגד סופרמן" זה לא סוג שג'סי אייזנברג הוא אחד האנשים השנואים עליי בהוליווד, אבל מדובר בשיא שלילי חדש של ניג'וס ומנייריזם. יכול להיות שחיבתי לדמות בסרטי "ס��פרמן" הישנים גרמה לי לסבול מהגרסה החדשה אפילו יותר. מקום שני - התאום המרושע של וודי הארלסון, "האשליה 2". זוכרים שהדמות הזו הייתה הכי פחות עלובה במקור? אז הנה, עוד אחד, רק עם קול מעצבן, חוש הומור מחריד ותלתלים לא ברורים. שלישי - הצהוב מ"אנגרי בירדס". הכל בסרט הזה נורא, אבל זה הטופ של הטופ.

הסוף הכי WTF: "קלוברפילד 10" ספוילר, מין הסתם: מישל נמלטת מהבית שבו הייתה כלואה כל הסרט כדי לגלות שאכן פלשו חייזרים לכדור הארץ, מה שהופך לסצנת קרב ממש מוזרה ומיותרת. כל מי שמודע לקיום של "קלוברפילד" המקורי כבר ידע את זה, כן?

קפיצת הכריש הכי מרהיבה: "אקס מן: אפוקליפסה", שוב הסצנה הזו אפילו יותר טובה מההיא ב"העתיד שהיה", אבל זה בסדר, כי גם הסרט הזה יותר רע מההוא באופן משמעותי.

youtube

הסרט הטוב ברמת העיקרון שלא עשה לי כלום: "הבן של שאול" כן, בסדר, זה חדשני ומטלטל וסצנת הפתיחה מעולה ושואה וכל זה. כמעט שום דבר בסרט הזה לא נגע בי. אולי הוא לא אמור. אבל הוא גם לא אמור לשעמם ברמה שכמעט וארדם באמצע, אבל הופ, תראו מה קרה.

סיקוונס האקשן הכי אוקוורד: "הג'וב הצרפתי" זה מתחיל במרדף החלקות על הגג, ממשיך עם בחור צרפתי בחלוק צמר מרביץ לגיבור ונגמר כשהגיבור חוטף אגרוף שמפיל אותו מאופנוע. לא ראיתי טעם לצפות בהמשך הסרט המשעמם הזה, אז יכול להיות שהיו שם דברים אפילו יותר עילגים ומוזרים מזה.

הכי כלום בפיתה: "ג'ייסון בורן" אין בסרט הזה שום דבר מעניין. זה עיבוד קולנועי לאוויר. הכל ממוחזר וסתמי, פשוט סבל צרוף.

השמלה הנחשקת ביותר: “בעלי ברית” אבל אין מצב שזה יפה באותה מידה על כלות שאין להן את הפרצוף של מריון קוטיאר.

הסמליות הכי ירודה: המקצוע של תורם הזרע, "הרומן של מגי" כל הדמויות בסרט הזה עוסקות במקצועות סמליים, למשל הגיבורה (גרטה גרוויג) הרצינית אבל רומנטיקנית היא מרצה שמלמדת סטודנטים לאמנות איך להתפרנס ("אני בדיוק באמצע בין הרוח והחומר") ובעלה המבוגר, שעזב למענה את אשתו, הוא אקדמאי כבוי ומדוכא שבמשך שנים כתב ספרי עיון ועכשיו מבזבז זמן על ��יסיונות כושלים לכתוב רומן בכורה. אך כלום לא משתווה למקצועו של גאי, הגבר שאמור לשמש למגי כתורם זרע - הוא יצרן של חמוצים ביתיים, עם התמחות במלפפונים משובחים. נו. בא-פאקינג-מת. הסמליות הדוחה אבל מצוינת של השנה, לעומת זאת, היא ב"אנשים שהם לא אני", לא אסביר לעומק כשתצפו בסרט שימו לב לצורה שבה הבחור שהגיבורה יוצאת איתו מתייחס לגמירות של הפנים.

האקשן הכי טוב: "רכבת לבוסאן" מכות מתוזמרות בחלל מצומצם, שימוש מושלם בחושך, מרדפי ענק עם עשרות זומבים (כולל אחת משוגעת מצולמת מגובה) ועלילה קלישאתית אבל גם מרגשת. הסרט הקוריאני הזה היה כה טוב שראיתי אותו פעמיים באותו חודש. כמו כן - הזוג שכולל אישה בהריון וגבר ענק שנלחם כמו חיה הוא הגרסה הקוריאנית ל”אבינו”.

בשעה שלוש: איש מדהים שהייתם רוצים איתם בעת התפרצות של מגפה קטלנית

ה-Weirdest Boner: זימו ובאקי ב"מלחמת האזרחים" סצנה קלאסית של סרט גיבורים - הרשע התורן מנצל את החולשה של חברו הטוב של הגיבור, במקרה זה העובדה שהרוסים הפכו אותו למכונת מלחמה המופעלת באמצעות מילות קוד ברוסית. התוצאה: גבר נאה א' צועק מילים גנריות ברוסית על גבר נאה ב', שמגיב בסבל מוחצן מאוד וכמעט אורגזמי למראה. לא נעים להגיד, אבל זה די מחרמן.

אכזבת השנה: אין מנוס - "יחידת המתאבדים". היה לי חשד מוקדם שדי.סי לא יציגו סרט אשכרה כיפי, אבל לא תיארתי לעצמי איזה קשקוש זה הולך להיות. תמיד יהיה לנו הטריילר, או משהו.

הגיף הכי טוב מתוך סרט: "מוצאים את דורי"

ה��חוות הטובות ביותר: "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ברור שהאינטרנט ייצא מגדרו מהשילוב בין העולם של "הארי פוטר" ושנות העשרים העליזות בניו יורק. הנה, למשל, גרסת אנימה:

קוויני וטינה:

והפאן ארט הכי יפה שראיתי השנה:

הפוסטר הכי מגניב: "סינג סטריט" להבנתי זה פוסטר רשמי, אבל אל תתפסו אותי במילה:

ה-Video Essay הכי טוב על קולנוע: לינדזי אליס מפרקת את השפעת ה11/9 על הקולנוע, הטלוויזיה והתרבות הפופולרית. חלק א’, חלק ב’.

הבדיחה הכי טובה על סרט ביוטיוב: שיר השחפים של Bad Lip Reading, על בסיס סצנות מ"האימפריה מכה שנית". נחנקתי מצחוק.

youtube

השם הטוב ביותר לסרט: "חיי כקישוא".

השם הכי מטופש לדמות: יש לי חשד מסוים שאייליש לייסי, שם הגיבורה ב"ברוקלין", הוא סוג של עיוות של Irish Lass, וזה קצת מפגר. כמובן שזה כלום לעומת "נוסעים" שקרא לדמות של ג'ניפר לורנס אורורה, כשמה של היפייפיה הנדרמת, כיוון שהיא, ובכן, אישה יפה שישנה.

הסצנה הדרמטית הכי מגוחכת: "בעלי ברית" - מריון קוטיאר יולדת באמצע מלחמת העולם השנייה, טילים נופלים סביבה בעוד צוות בית החולים דוחף את מיטתה אל הרחוב. האפקטים גרועים ומכוערים. היולדת צועקת "זו אני האמיתית, מול פניו של אלוהים" או איזה קשקוש תמוה אחר, נותנת דחיפה והתינוקת בחוץ. אני צוחקת בקול רם. במקום השני והמתבקש - "מרת'ה!!!" מ"באטמן נגד סופרמן". נראה לי גם היה איזה משהו מפגר ב"האגדה של טרזן" עם סלואו מושן וכאלה ואני זוכרת שצחקתי ממנו מאוד, אבל הדחקתי את רוב הסרט.

הסצנה הכי חסרת רגישות: הרגע הנורא והמטופש ביותר בסרט המופת “אקס מן: אפוקליפסה” כה מוגזם שקשה להאמין שמישהו שמתיימר להבין משהו במשהו אישר אותו. חבורת המוטנטים של אפוקליפס, שבדיוק סיים לעשות לכולם מייקאובר, עומדת בכיף שלה באמצע מחנה אושוויץ, בחליפות צמודות והכל. המנהיג החליט שהדרך לרתום את מגנטו לשירותיו היא לשכנע אותו שאם הוא עצמו, אלוהים, לא היה תקוע בפירמידה בזמן השואה, הכל היה נראה אחרת. לסיום, הם מפרקים את המחנה עד היסוד. באמת. באמת באמת. אני נשבעת.

חמידות השנה: דווקא בשנה מלאה בחיות מדברות, הדבר הכי חמוד שהקולנוע הציג לנו היה פעוטות. מואנה בת ה-3, בייבי-דורי עם העיניים הענקיות, התינוקת המושלמת מ"חסידודס" או הילדה מ"אור בין האוקיינוסים", שממלמלת לעצמה הזיות כמו "אני בת 4 והבובה שלי בת 5, היא לומדת בבית ספר לפרחים". וגם - העצלן/קוף/מה שזה לא יהיה מ"חיות הפלא", שהוא בתכלס הגרסה של ג'יי.קיי רולינג לפוקימון.

הזוג הכי גרוע: כנראה שאורורה וג'ים ב"נוסעים", סרט שבו <ספויילר> הגיבור מתעורר עקב תקלה בחללית שנוסעת לכוכב מרוחק, מתאהב באישה ישנה ומעיר אותה כדי שתארח לו חברה להמשך הנסיעה, כלומר גוזר עליה חיים שלמים לצידו עד מותם הבלתי נמנע לפני ההגעה ליעד. אבל זה בסדר, כי הוא חתיך! <ספויילר/>. גם הזוג הראשי ב"Don't Think Twice" בעייתי מאוד ומציג תקשורת לקויה ברמות חריגות, אבל לפחות הסרט מודע לזה. ובינתיים ב"קפטן אמריקה" - הקפטן מתגפף עם אישה גנרית שאיננה באקי. ובינתיים ב"דוקטור סטריינג'" - מערכת יחסים נצלנית ותמוהה מאוד בין דושבג לאקסיתו. ועוד לא דיברנו על "בעלי ברית". אוי ווי.

הזוג הכי חמוד: אייליש וטוני ב"ברוקלין". גברים רגישים ��פגיעים הם מראה נדיר בסרט רומנטי, בטח תקופתי. חבל, כי זה אחלה.

סיפור האהבה המוזר ביותר: “הצב האדום”.

הזוג הכי טרגי: מאז הצפייה בו בפסטיבל חיפה, די שכחתי את "As You Are", סרט חמוד למדי המלווה שני מתבגרים שמתאהבים לאחר שאמא של האחד ואבא של השני הופכים לזוג, בשלהי ימי הגראנג' של תחילת הניינטיז. לסרט הזה היו כמה בעיות, אבל השחקן הראשי, אוון קמפבל, מספיק מוצלח כדי שמבט אחד עליו יבהיר בדיוק מה הוא מרגיש, איזה מין בן אדם הוא ולמה אנחנו בעדו. הקשר שלו ושל אחיו החורג החדש הוא אחד התיאורים הכי יפים ומורכבים שראיתי בקולנוע לאהבה צעירה, בטח כשמדובר בזוג נערים. כואב לראות איך לאט-לאט הקסם הזה נהרס.

אנטי קליימקס השנה: הסוף המוזר של "אבינו", שהשאיר את רוב השאלות פתוחות וגרם לי לצעוק "מה?!" על המסך. גם "סאלי: נס על ההדסון" נגמר בצורה מטופשת: הסרט מתחיל בתור"גיבור לאומי מתקשה להתמודד עם הפוסט טראומה", הופך ל"גיבור לאומי שהוא גיבור ומדהים וגיבור וכל כך גיבור שכל הנשים רוצות לחבק אותו ולשכב איתו אבל גם יש לו איזה משפט מעצבן אוףףף" וכשהמשפט מגיע נראה כאילו גרופי בן עשר של סאלי כתב אותו, כשכל מי שהיה נגדו הופך במחי משפט וחצי למעריץ נלהב של הטייס הנועז ומתנצל שהעז אי פעם לפקפק בגדולתו.

הסרט שאמור להיות יפה אבל בעצם הוא ממש מכוער של השנה: "העי"ג" תסלחו לי, אסתטית (וגם קצת בדרכים אחרות) מדובר בסרט מאכזב לאללה. ה-CGI נראה רע, העיצוב מבאס, האנימציה מגושמת, הצבעים, רוב הזמן, מכוערים ועוד לא דיברנו על הפוסטר. או על סצנת הפלוצים האיומה.

האיסטר-אג הכי מצחיק: די.וי.די של דיסני ב”זוטורופוליס”

היופמיזם הכי מוזר: לוונדר ג'וס בוקס כשם קוד לאיבר המין הנשי, "מייק ודייב מחפשים דייט".

הנאמברים המוזיקליים הטובים ביותר: “יחי קיסר!” "Drive It Like You Stole It" ב"סינג סטריט" "Get Back Up Again" ב"טרולים" כל מה שהוא לא הביצוע הראשון של "How Far I'll Go" ב"מואנה", האהובים עליי הם "Where You Are" ו"I am Moana". “לה לה לנד”, בעיקר הפתיחה והאודישן

התבזות השנה: התשובה המתבקשת היא אוסקר אייזק ב"אקס מן: אפוקליפסה", הופעה שהיא אסון מהשנייה הראשונה. אחד הגברים המוכשרים והיפים בהוליווד הפך לערימת קישוטים בצבע סגול, עם כוחות על מעורפלים וכוונות נבזיות מהסוג שאפילו בסדרה מצוירת היו מביכות את הצופים. גם התפקיד של לורנס פישבורן ב"נוסעים" מטופש ומיותר לגמרי ו"לבד בברלין" הוא התבזות לכל המעורבים בו, כולל אהובתי אמה תומפסון. אבל כלום לא מתעלה על "גרימסבי", שהפך את השחקנית זוכת האוסקר גבורי סידיבי לבדיחה שמונפובית וגם קצת גזענית (עם רמז לתקיפה מינית).

הדמות החביבה ביותר בסרט מבאס: אפשר לומר שהארלי קווין ודדשוט ב"יחידת המתאבדים" נופלים לקטגוריה הזו, אבל גם להם יש רגעים פשוט מזעזעים. אז אצטרך ללכת על הדמות של אירפאן קאן ב"התופת", שכל כך הצחיקה אותי שקצת בא לי לראות עליה סרט שלם.

העברית הכי יפה: קשה לי להסביר למה בדיוק, אבל "לעבור את הקיר" גרם לי לראות את שפת אמי באור חדש לחלוטין. תודה.

הכלב הטוב ביותר: בפסטיבל ירושלים נפלתי על סרט צ’כי בשם “סרט משפחתי”, שבין עלילותיו יש גם אחת על כלב שנתקע על אי בודד. זה כנראה המשחק הכי טוב של כלב לא מונפש שראיתי בחיים (כן, יותר מזה של ”האל הלבן”) ברמה שאני קצת חוששת שהשאירו את המסכן לבדו על אי ונתנו לו לסבול באופן אותנטי.

קראש השנה: חד משמעית, קייט מקינון המושלמת והמדהימה, במיוחד ב"מכסחות השדים" הידוע לשמצה, בעיניי לא ממש בצדק.

ציון לשבח לסוף טוב יותר מהסרט עצמו: "רוג אחת" הוא די קשקוש וגם הכיף הפרמיטיבי שהפקתי מהצפייה בו התפוגג ברגע היציאה מהאולם, אבל <ספוילר> השוטים עם כוכב המוות בסיום פשוט מצוינים. בכיר האימפריה שניסה לקדם את יצירת כוכב המוות כל הסרט מבין שאותו נשק עומד לחסלו - כמה זה חזק! רגע מפעים בעוצמה הרגשית והוויז'ואלית שלו (בראש שלי הפסקול של הסצנה הוא "שקיעתה של הזריחה"), גם השוט העוקב של זוג המור��ים הראשי מתחבק יחד לפני הסוף ממש יפה. זה הסוף ההולם והמתאים ביותר לסיפור, רק חבל כל שאר הסיפור נורא Meh. הייתי שמחה שיטרחו גם לכתוב דמויות שיהיה לי קצת אכפת מגורלן העגום. <ספוילר/>.

גועל הנפש של השנה: תיקו! מצד אחד "גרימסבי", ולא רק בגלל הסצנה שבה סשה ברון כהן צועק "זו מסיבת בוקקה של פילים!". מצד שני "ניאון דימון" (שהוקרן בירושלים תחת השם "דוגמניות ושדים") שרוב הזמן הוא מהמם ביופיו אבל יש כמה וכמה סצנות שכמעט גרמו לי להקיא.

הסרט הקצר הטוב ביותר: "בייקון וזעם האל" + "Tarikat" הראשון, דוקומנטרי קצרצר על אישה מבוגרת שטועמת לראשונה בחייה בייקון, הוא הכי רחוק מהכותרת הבאזזפידית הזו. הוכחה לכך שלא צריך הרבה זמן כדי לספר סיפור מרגש, במקרה שלי עד דמעות. השני הוא בכלל סרט גמר של במאית מהולנד, שבמשך 17 דקות היפנט אותי לחלוטין. אין עלילה של ממש, רק רצף של תנועות מהמסורת המוסלמית-סופית, אבל איכשהו זה מדהים.

השימוש הכי מבאס בשיר: "Welcome To New York" הגרוע והילדותי של טיילור סוויפט כיכב גם ב"מדריך לסינגלס" וגם ב"חיים הסודיים של חיות המחמד" והאכיל את הצופים בכפית את כל הקלישאות על התפוח הגדול. אה, ו"יחידת המתאבדים". סטטיסטית כנראה שלפחות אחד ממליארד השירים שממלאים את הפסקול של החרא הזה התאים למה שמתחולל על המסך, אבל בכלל לא בטוח.

העתיד ה��י משעמם בסרט מדע בדיוני: "נוסעים" ראשית כל, למקרה שזה לא הובהר די הצורך, הסרט הזה הוא בזבוז זמן, כישרון וכסף ענקי. לעולם אל תסמכו על סרט מדע בדיוני שמתרחש בעתיד הרחוק וכל מה שיש לו לעשות עם זה הוא “ברמן אנדרואיד”. היי, אולי יש לנו חללית ענקית שיכולה להטיס נוסעים מורדמים בהקפאה לכוכב מרוחק, אבל כל השאר בערך אותו הדבר. "הרופא האוטומטי" הוא מיטה משוכללת, שלא עושה כלום בלי אישור של רופא אנושי. עובדי הניקיון? רומבות שעושות צלילים חמודים. העיצוב ה"עתידני" הוא סתם עיצובי אר-דקו גנריים שראינו אלף פעם. האופנה, סמלי הסטטוס, יחסי הכוחות המגדריים ואפילו קו הרקיע של ניו יורק יכלו להיות רלוונטיים גם לפני עשור. אבל היי, בעתיד זה סבבה לגמרי ללכת לבריכה עם בגדי ים לבנים!

דמות האנימציה המכוערת ביותר: הג’אנקי מ”מסיבת נקניקיות”. בעצם, כמעט כל הדמויות ב”מסיבת נקניקיות”. הניג’וס המאעפן הזה מזכיר לי מישהו שלמד איתי בשנה א’ והיה מגיש בשיעורי בימוי תרגילים מחפירים בטמטומם . כל הערה מהמרצה הייתה נענית ב”אה, כן, זאת האסתטיקה”.

הנבל הכי מאעפן: ללא צל של ספק - קארה דלווין בתור המכשפה ב"יחידת המתאבדים", מעיצוב הדמות המכוער ועד הקליימקס הפתטי שבו היא מנסה להשתלט על העולם בעזרת ריקודי בטן.

הסרט הכי גרוע: לאחר התלבטות לא קלה, החלטתי שכלום לא היה מביך כמו "אנגרי בירדס". ערימת אשפה שכולה חמדנות וסאבטקסט גזעני. אנחנו מדברים פה על סרט שבו הגיבורים משכשכים באגם שמתברר בהמשך כאסלה של מי שהם מחשיבים לגיבור לאומי או אפילו לאל. סרט שיש בו אולי שתי בדיחות מצחיקות וכל השאר רעות ברמה שמכאיבה לאוזניים. סרט שמלמד את הילדים להקשיב היטב לאיש הכועס שבטוח שכל המהגרים המרושעים האלה יאכלו את הילדים שלנו, הרי כעס איננו חלילה בעיה או סיפטום לבעיה גדולה יותר, זו תכונה הולמת לגיבור!

סגנים: "הנערה הדנית" שהדבר היחיד שמנע ממני להעמיד אותו במקום הראשון לצד הציפורים הזועמות הוא שלפחות הייתה לו כוונה טובה, אבל הוא רע ממש, ”באטמן נגד סופרמן”, "ברידג'ט ג'ונס בייבי", "יחידת המתאבדים", "אקס מן: אפוקליפסה", "התופת", "יום האם".

הסרט שאני הכי שמחה שלא ראיתי: אני מצליחה לחשוב בעיקר על המשכונים שחסכתי מעצמי. "אליס מעבד המראה", "עידן הקרח 5" , "היום השלישי: התחדשות", "המטרה לונדון" "זולנדר 2", "החתונה היוונית שלי 2" ו"הצייד: מלחמת החורף", שאם הייתי צריכה לנחש מי מהם הכי נורא כנראה הייתי בוחרת בו. היו גם "צבי הנינג'ה: יוצאים מהצללים", שהיו מי שחשבו שהוא נחמד אבל אני מדחיקה אותו ואת קודמו, “הם בכל מקום”, "המעון של מיס מה-שמו לילדים משונים" עליו פסחתי כי טים ברטון מאעפן והנציגים המקומיים "ילד טוב ירושלים" ו"ארבע על ארבע".

הסרט שאני הכי מתבאסת שלא ראיתי שוב: “בלשים בע”מ” המגניב, שמטעמים שונים (היה באולם מישהו שהשתין על עצמ, בין היתר) אני לא זוכרת מספיק. אני כן זוכרת שהיה ממש כיף.

הסרט שהכי בייש את הפירמה: “קונג פו פנדה 3″ היה נפילה על הפרצוף של סדרה נחמדה ויצירתית, “אקס מן: אפוקליפסה” היה גרוע ברמות של “המפלט האחרון”, אבל אי אפשר להביס את “ברידג’ט ג’ונס בייבי”, קומדיה לא מצחיקה שהפכה את הגיבורה האהובה שלה לסמרטוט רצפה שאין ביכולתו לתפקד באופן עצמוני ומוסר ההשכל בו הוא “פחח, נשים”. כמו כן, הרימייק הטלוויזיוני המזעזע ל”מופע הקולנוע של רוקי”.

הסרט הכי שנוא: כמתבקש משמו, "שמונת השנואים". היו סרטים גרועים ממנו, אבל עד היום באמת שהייתי בסדר עם כל קשקוש שטרנטינו עשה (לא ראיתי את "חסין מוות"), מה שהחמיר את האכזבה. הייתי מנסה להסביר מה הציק לי במיוחד בשעמום המחץ הזה, אבל למזלי כבר יש לי קומיקס בנושא.

מתאמץ השנה: "יחידת המתאבדים", שפשוט התחנן על ברכיו שנחשוב שהוא מגניב וצעיר ואדג'י ומופרע ואפל כשבפועל הוא קקי מטומטם. בפער לא רב במקום השני: "המדריך לסינגלס".

התספורת הרעה של השנה: ג'ולייה רוברטס ב"יום האם" לצד בן פוסטר ב"וורקראפט", שאפילו לא ראיתי. התספורת הטובה: קייט מקינון ב"מכסחות השדים".

הטייפקאסט הכי ספציפי: פליסיטי ג'ונס <ספוילרים ל"רוג אחת" ו"התופת"> אישה צעירה שלכאורה נגררת לתוך האקשן בניגוד לרצונה אבל בהמשך מתברר שהיא בעצם לוחמת אידיאליסטית נגד הממסד. בסוף היא מתה למען המטרה אבל היא כזאת מעצבנת שלא בדיוק אכפת לי.

הסרט הכי מוזר: ברור ש"Swiss Army Man"! זה סרט על קריפ אובדני שמתחבר עם גופה שמתחילה לדבר ויש לה זקפה ופלוצים קסומים. הוא גם מצחיק וכיפי ואפילו מרגש, תאמינו או לא. כן, גם לי זה מוזר שדניאל רדקליף משחק זומבי יותר טוב משאדי רדמיין משחק טרנסג'נדרית, אבל מה אפשר לעשות.

הרגע הכי מוזר: בחור מתמזמז עם מברשת שיניים, בסרט אנימציה קצר ומשונה מאוד שראיתי בפסטיבל סרטי הסטודנטים. מסתבר שקוראים לו "729.D" והוא תוצרת בלגיה.

ביזיון השנה: "ספוטלייט" זוכה באוסקר זה דווקא סרט בסדר, אבל בשום צורה לא מעניין, מסעיר או קולנועי יותר מ"מקס הזועם: כביש הזעם", "מכונת הכסף" ו"האיש שנולד מחדש". אפילו “לבד על מאדים” יותר ראוי. גם “חדר” ו“ברוקלין”. קיצר, כולם.

הסרט שהכי לא ברור איך הוא לא הגיע למסכים בארץ: הייתה לנו כתבה שלמה בנושא במאקו, ומבחינתי החרפות הכי גדולות הן העובדה ש"פופסטאר", "A Bigger Splash" ו"Hunt For The Wilderpeople" זכו להתעלמות המפיצים, אבל בתכלס, אני יכולה בערך להבין למה. מה שלא הבנתי זה איך יצא שאיש לא הקרין פה את "שמונה ימים בשבוע", הדוקו החמוד של רון הווארד על סיבובי ההופעות של הביטלס, שראיתי בברלין ונהנתי ממנו בטירוף, כיאה למעריצה מושבעת. אפילו יש הופעות אורח מקסימות של וופי גולדברג וסיגורני וויבר! ולא רק שהוא לא הוקרן בישראל בכלל, בקושי דיברו עליו ואנשים אפילו לא מודעים לקיומו.

הדוקומנטרי שהכי אהבתי: "החיים: סרט מצויר" לא עפתי על "ויינר" ועל "מדוגדג" ואת "פרינסס שואו" פספסתי, אבל הסרט הזה הרטיט את לבי, גרם לי לבכות נהר וגם לימד אותי הרבה דברים שלא ידעתי. בכתבה שפורסמה לפני כמה שנים במוסף הארץ, הציג אביו של הילד אוון את הסיפור המדהים על בנו האוטיסט שהתנתק לחלוטין מהעולם וחזר לתקשר בזכות חיבתו לסרטי דיסני. הסרט מספר את הסיפור המטורף שוב והיטב, עם קצת עזרה מאנימציה, אבל גם ממשיך אותו ומתעד את חייו של אוון הבוגר, שלא רק מדבר היטב אלא גם מנהיג מועדון מעריצים של סרטי דיסני, נמצא לראשונה בחייו בקשר רומנטי ועומד לעבור לדירה משלו. זה משהו שאנחנו ��וכים לראות רק לעיתים רחוקות, הרי בקולנוע אוטיסטים הם בדרך כלל העול שהורס את חייהם של ההורים/האחים שלהם ולא הגיבורים עצמם.

במקום השני הפרטי שלי נמצא דוקו-אנימציה מטורלל לחלוטין בשם "Nuts!", שהוקרן בפסטיבל ירושלים והתגלה כהזיה ממש כיפית.

הסרטים שהיו בסדר אבל שכחתי לגמרי שראיתי אותם תוך חודש-חודשיים: "האיש שנולד מחדש", "הקומונה" ואחיו התאום העקום "המשפחה הפרסית שלי", "ספוטלייט", “האמא השנייה”, "אן" (למרות שהוא די חמוד).

הציטוטים האהובים:

"סופת חול": "את תתחתני איתי גם אם לא יהיה לי ראש" (גבר לאהובתו, לאחר שהוסכם כי אביה עלול להוריד לו את הראש) "לה לה לנד": "No, Jamal. You be trippin'!" "ברוקלין": "They take a long time at first, and then no time at all” (נוסעת באונייה לאמריקה מסבירה למהגרת האירית אייליש כמה זמן לוקח למכתבים מהבית להגיע) "אנשים שהם לא אני": בערך הכל. "מואנה": "אני אכלתי את סבתא שלי! וזה לקח שבוע כי היא הייתה ממש ענקית" (הסרטן טאמטואה הרשע, בדיבובו של ג'מיין קלמנט, נכנס להיכל התהילה של נבלי דיסני) "דוקטור סטריינג': “Mister…” “Doctor” “Mister doctor?” “It’s... Strange” “Who am I to judge?”

הסרט הכי חמוד שלא ראיתם: "הפלישה" סרט VR שיצר במאי "מדגסקר" ומספר על מפגש מתוק ומצחיק בין חייזרים לארנבון צמרירי. עבדתי באירוע שכלל הקרנת סרטים במשקפי VR והאמת שלראות אנשים נחשפים לטכנולוגיה הזו בפעם הראשונה היה מטלטל. מתי בפעם האחרונה יצא לכם להתרגש באמת מטכנולוגיה חדשה? תתחילו להתכונן, כי בשנתיים-שלוש הקרובות גם לכם ייפול האסימון.

כותרות הסיום הכי טובות: "קובו". פשוט מושלם.

youtube

ולסיום סיומת: הסרטים האהובים עליי מהשנה החולפת

פרס מיוחד לסרט שנפסל בגלל חוקי הפורמט: “אנומליסה” כבר כתבתי על הסרט הזה ��סיכום של שנה שעברה והיה נראה לי לא הגיוני להכליל אותו גם השנה, למרות שעקרונית הוא עלה בארץ בינואר 2016. אז הנה תזכורת - מדובר בסרט מעולה.

אהובים במיוחד מחוץ לטופ 15:

"מוצאים את דורי": אני אוהבת אותו יותר מהמקורי. "חיות הפלא": סרט בלתי מושלם שנהנתי ממנו מאוד. "מואנה": מחזמר בלתי מושלם שבא לי לראות שוב ושוב ושוב. "אמריקן האני": מתאים בול למי שלא מפחד מדרך ארוכה. "מנצ'סטר ליד הים": יפה, גם אם עושה חשק למות. "כולם רוצים את זה!!": פשוט כיפי. "פופסטאר": מצחיק לאללה. ”ספר הג’ונגל”: רימייק-דיסני הראשון שהוא לא חרא בכלל "קפטן פנטסטיק": איך אומרים אנשים בני מאה? "חומר למחשבה". "חסידודס": סרט הילדים הכי מצחיק שראיתי השנה. "לה לה לנד": ערב טוב לך, אמה סטון, את מושלמת. "גלים גבוהים": כנ"ל רק עם טילדה סווינטון. "The Hunt For Wilderpeople": קסם של דבר. "מיומנו של צלם חתונות": סצנת הריקוד מושלמת, גם שאר הסרט מצוין. "קרול": אפשר לבכות מרוב יופי.

זו השנה השלישית שאני מסכמת את השנה הקולנועית בתצורה כזו, והשנה אני מרגישה שההפרש בין סרט לסרט הוא הכי קטן שהיה. אני אוהבת את כל ה-15 האלה אהבת נפש.

15. "אהבה וידידות" תואר משנה: הסרט התקופתי הכיפי של השנה

וויט סטילמן עושה ג'יין אוסטן. כמובן שהתוצאה היא אחת הקומדיות הכי מהנות של 2016, שגם נראית מדהים ועושה חשק לסדרה שלמה שמתרחשת בחברה הגבוה והמיופיפת הזו. הקאסט בול, התסריט מופתי, הטון מדויק והעיצוב מושלם. וגם -קלואי סוויני! שובי לחיינו במהרה!

14. "ברוקלין" תואר משנה: ההוא שהתגנב ללב שלי ולא מתפנה

אובייקטיבית, יש כמה וכמה סרטים טובים יותר שיכלו לשבת במקום הזה במקומו. רגשית, הסרט הזה הרס אותי. ציפיתי בו פעמיים ובצפייה השנייה התחלתי לבכות עוד לפני שקרו דברים קשים ופשוט המשכתי והמשכתי. משהו בסרט הזה נגע בי מאוד, וזה לא רק בגלל שסירשה רונן מדהימה. רציתי עוד ועוד מהחיים של הדמויות האלה, לראות אותן מנהלות את החיים הקטנים והנחמדים שלהן למשך שנים רבות.

13. "אנשים שהם לא אני" תואר משנה: מראה שחורה

זה לא חוכמה שסטודנטית בת עשרים ומשהו לקולנוע שגרה בתל אביב ויצאה עם מלא דושבגים מתלהבת מסרט של בוגרת האוניברסיטה שלה על בת עשרים ומשהו שגרה בתל אביב ויוצאת עם מלא דושבגים. זאת ועוד - הסרט מתרחש ממש על הציר שאני נעה בתוכו כל יום, כולל סצנה בקפה האהוב עליי, ולמעשה אני אפילו מופיעה בסצנת הפתיחה כניצבת. אבל מה אני אעשה שהסרט הזה מדויק ברמות חריגות? יש בסרט הזה כל כך הרבה אמת שכאב לי פיזית לצפות בו ומאז שיצאתי מהאולם אני לא מפסיקה לצטט ממנו.

12. "חיי כקישוא" תואר משנה: לב ענק

מי היה מנחש שסרט עם שם כל כך מצחיק יתגלה כסרט אנימציית פלסטלינה שמלווה ילדים שהוצאו מבתיהם עקב מות הוריהם, אלימות, אי כשירות של ההורים לטפל בהם ושאר טרגדיות? נציג שוויץ לאוסקר בשפה זרה הוא סרט מתוק ומר, עצוב ומצחיק, כואב וצבעוני, ויותר מכל - עדין מאוד. העדינות הזו מאפשרת לו לספר את הסיפורים הכי עצובים בלי לשבור נפשית את הצופה ובעיקר בלי לטרחן.

11. "שבוע ויום" תואר משנה: הסצנה המצמררת של השנה

יש בסרט הזה משהו שגדל על הצופה מסצנה לסצנה ומצפייה לצפייה. למרות שהתלהבתי כבר בהתחלה, לקח לי זמן ממש להישאב פנימה, בסוף כבר הייתי כולי בפנים. שי אביבי נהדר, יבגניה דודינה מלכת העולם ותומר קפון מציג כאן את אחת הדמויות הטובות של 2016 בקולנוע. וכמובן, הסצנה ההיא עם אורי גבריאל, שלא ארחיב עליה למקרה שמישהו עדיין לא צפה בסרט הזה (למה?), אבל היא פשוט מרסקת.

10. "חדר" תואר משנה: פצצת מצרר של רגש

מה כבר נשאר לומר על הסרט הזה? כולם התאהבו בו, בברי לרסון המושלמת בתור האם השבורה אבל הכי הכי טובה, בילד המדהים ג'ייקוב טרמבלי, בתסריט המצוין ובסצנת הלידה מחדש המהממת. זה אחד הסרטים שהכי ציפיתי להם השנה והוא לא אכזב אותי לרגע, גם כשהוא קצת הגזים נשארתי איתו.

9. "לעבור את הקיר" תואר משנה: הקומדיה הרומנטית הישראלית הכי טובה שראיתי

איך עושים קומדיה רומנטית כמו שצריך? פשוט מאוד: א. לא מעליבים את האינטליגנציה של הקהל. ב. זוכרים שזו אמורה להיות קומדיה וכותבים בדיחות אשכרה מצחיקות. ג. נשארים רומנטיקנים עד הסוף המר. אהבתי את סרטה השני של רמה בורשטיין הרבה יותר משציפיתי. כן, יש בעיות והסוף מוזר, אבל לי לא אכפת. נהנתי ממנו הנאה שלמה, התאהבתי עד מעל הראש בגיבורה שמגלמת בכישרון פסיכי נועה קולר, אפילו עוז זהבי לא הרס לי את הכיף.

8. "יחי קיסר!" תואר משנה: ממתק לסינפילים

שמעתי שיש אנשים שלא אוהבים את הסרט הזה אבל אני מתקשה להאמין שזה אפשרי. בשבילי, הוא עשה הכל נכון מהפריים הראשון ועד הסיום המעולה. פארודיה מבריקה על הוליווד הישנה, על דת ועל אקטיביזם, דיאלוגים מושלמים, שחקנים מעולים וצ'אנינג טייטום רוקד על השולחן, מה עוד אפשר לרצות?

7. "היא" תואר משנה: קרס לי המוח

סרט הקאמבק של פול ורהובן כל כך מוזר ומבלבל שאפשר לקרוא אותו במאה דרכים שונות. לקח לי הרבה זמן לעכל מה באמת קורה שם, וככל שחשבתי עליו יותר אהבתי אותו יותר. איזבל הופר פשוט מדהימה כאן, והדמות שלה היא הוכחה שאפשר לכתוב דמות מורכבת ופגומה של אישה בלי ליפול לשטחיות ולסטריאוטיפים מבאסים. זו תהיה חרפה אם היא לא תקבל אוסקר על הופעתה כמישל (אבל ברור לי שהיא לא תקבל).

6. "המפגש" תואר משנה: מדע בדיוני כמו שצריך להיות

ומאישה מדהימה אחת לאחרת - לואיז, בלשנית שנעקרת מחייה הקטנים כדי להפוך לחלק מסיפור גדול הרבה יותר. אני לא מעריצה של סרטי “אנשים פוגשים חייזרים”, אבל הקלישאתיות של ההתחלה מחליפה במהירות צורה למשהו אחר, הרי הז'אנר הוא רק מלכו��ת. זה לא שסבלתי מהסצינות הראשונות, עוד לפני שהסיפור ממש התחיל כבר הייתי בדמעות, אבל לא היה לי מושג מה מצפה לי וכמה הסיפור הקטן-עצום הזה הולך לטלטל אותי. אני עדיין כמעט בוכה כשאני נזכרת בסצנה שבה האמת נחשפת. אם איזבל הופר לא תקבל אוסקר (והיא לא, נו), זאת צריכה להיות איימי אדאמס.

5. "זוטרופוליס" תואר משנה: הסרט שלא ידענו שאנחנו צריכים

ממש לא חשבתי שסרט חיות מדברות של דיסני הולך להיות כל כך מהנה, ויותר מזה - חכם. סרט סופר רלוונטי שלקח את הנושאים הנפיצים של התקופה - ייצוג, קבלת האחר, גזענות ודעות קדומות - ועושה משהו מילקשייק מתוק. גם בלי להתייחס לאספקטים האלה, זה פשוט סרט מהיר ומשמח שכיף לראות עם הילדים, עם החברים או סתם לבד. חוץ מזה, ג'ודי הופס וניק ויילד הם הזוג הכי חמוד השנה שיוצריו השתפנו (*סטגדיש*) להוציא מהארון הבין-גזעי.

4. "בגרות" תואר משנה: שיעור התסריטאות של השנה

אני? מאוהבת לגמרי בסרט דרמה רומני? דרמה חברתית שמהדהדת לאומה שלמה דרך סיפור משפחתי קטן? בלי מוזיקה, כמעט בלי קאטים? בדיוק הסרטים שאני נוטה לדלג עליהם בפסטיבלים. אז מה קורה פה? פשוט מאוד - ”בגרות”, החדש של כריסטיאן מונג'יו, הוא סרט מושלם, נקי, מתוקתק, שהכל בו נכון. כמעט אין בו קאטים, אבל גם אין בו שנייה מיותרת. לא קורה בו שום דבר שמח, אבל הוא לא מדכא. מופת של בימוי, של כתיבה, של משחק, של מה לא בעצם.

3. "נעורים" תואר משנה: תענוג

פאולו סורנטינו כתב סיפור רב מימדי שאפשר לראות ולהבין מכל מיני כיוונים, אבל מבחינתי הוא יותר מכל סרט על תקשורת אנושית והניסיון ליצור קשר אינטימי אמיתי עם אחרים, באמצעים העקיפים עד הישירים ביותר. הדמויות חגות אחת סביב השנייה, מתנשאות ומוקסמות זו מזו. כל שוט מושלם, כל שורה בתסריט היא פגיעה בול. יצאתי מהסרט הזה באקסטזה, נרגשת מהתזכורת אילו דברים יפים אפשר לעשות בתוך המסגרת הסטנדרטית של סרט ולמה קולנוע הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם.

2. "קובו: אגדה של סמוראי" תואר משנה: ה"איך לעזאזל עשיתם ��ת זה" השנתי

לא כל כך מפתיע שסטודיו לייקה לא הרוויחו בחזרה את המיליונים שעלתה להם הפקת הסרט הזה, אבל זה לא הופך את העניין למדכא פחות. הצצה קצרה בסרטוני מאחורי הקלעים שזמינים ביוטיוב, או אפילו סתם צפייה בסרט עצמו, מזכירה שהסטודיו הזה ממש לא מוריד סטנדרטים או מכוון לסיטואציות פשוטות וקטנות רק בגלל שכל כך קשה ויקר לצלם כל חתיכה ממנו. אומנותית, זה השתלם - יצא להם סרט ממיס ביופיו, מסעיר, טוב לב וחכם. מסחרית, יש בעיה - זה סיפור שילדים עלולים להיבהל ממנו, או סתם להתחיל לבכות, כי חוץ מטעם יקר יש לאולפן הזה גם חיבה לאימה ולאופל. המבוגרים, מצידם, נרתעים אנימציית הסטופ-מושן ומהשם הילדותי. כולם טועים. מדובר בפלא שאני אסירת תודה שזכיתי לחוות, עם אנימציה ומוזיקה מקסימות וסיפור שובר לב אבל גם אופטימי. אחד מהסרטים המונפשים המצטיינים של השנים האחרונות וקשה לומר שהתחרות קלה.

1. “מכונת הכסף” תואר משנה: העולם מטומטם, שיהיה בהצלחה

בשנה דבילית כמו 2016, שכולה אסונות וחדשות רעות, מובן מאליו שהסרט הטוב ביותר היה זה שאמר לנו כמה חודשים קודם שהכל עולה בלהבות. הטרגדיה המצחיקה והקצבית של אדם מקיי היא לא רק תזכורת למה שהפיל את אמריקה ב-2008, אלא אזהרה מפני הנפילה הבאה של האומה הגדולה ושל העולם המערבי יחד איתה. זה הישג כביר בפניי עצמו להצליח לכתוב סרט לא משעמם ולא מבלבל מדי על כלכלה, אלא יצירתי, תזזיתי ומדכא את התחת, אבל לא מדובר בסרט ציני ומר. לא צריך לחפור עמוק מדי בשביל למצוא בו לב - כי סטיב קארל נמצא שם כמעט כל הזמן, וההופעה שלו ריגשה אותי כמו שמעט הצליחו השנה. ביי 2016, היית מבאסת, אבל יש מצב שעוד נתגעגע אלייך.

#סיכום שנה #סיכום 2016 #קובו: אגדה של סמוראי #מכונת הכסף #נעורים #חיות הפלא

1 note · View note

maccabihaifafc · 4 years ago

Photo

‏‎מיוחד ל-MHOD: קספר היומלנד שהביא את גודסוויי דוניו לנורסאלנד ב-2016, מספר על הרכש החדש של מכבי חיפה, שכל פרטי המו"מ מולו נחשפו כאן כולל העובדה שהושג סיכום מול קבוצתו ומולו וינחת הסופ"ש כדי לחתום -קודם כל תודה על הראיון זה לא מובן מאליו שהסכמת "אין בעד מה, ברגע שפרדריק שורמן (עיתונאי דני) יצר איתי קשר והסביר לי שאתר אוהדים ישראלי רוצה חוות דעת ממני על גודסוויי לא ראיתי סיבה לסרב, מה גם שאני מאמן נבחרת ויש לי יותר זמן פנוי, בתקופת הקורונה כשאין קהל אם אפשר לשמח אותו בצורה אחרת מי אני שאאכזב, זוהי חובתי" -אז נשמח אם תשפוך לנו קצת אור על דוניו, למה הבאת אותו לנורסאלנד, איך היה לאמן אותו, התרשמות מקצועית וגם איך הוא מחוץ למגרש "אז נתחיל בלמה, לנואסאלנד יש מערכת סקאוט ברמה גבוהה שיודעת לאתר כשרונות צעירים בסגנון שלו ויש שיתופי פעולה עם סיטי ואקדמיות באפריקה. גודסווי היה אז בן 20 ולפי דו"ח סקאוט וקטעי וידאו נראה שהיה מדובר בשחקן מהיר, טכני, עם חוש טוב לשערים ורגל שמאל טובה" "הוא היה באמת כישרון מעניין, שיכל לתת לנו מספר אופציות בהתקפה בין אם זה בצדדים או כחלוץ וזה מה שחיפשתי. מוניתי בתחילת ינואר 2016 ודוניו חתם בסוף החודש. כבר במשחק האימון הראשון שלנו מול ולראנגה בתחילת פברואר הוא כבש את השער הראשון וכל מה שידענו עליו לפני מהוידאו והסקאוטינג, ראינו גם על הדשא". -ואיך היה ההמשך? הבאנו אותו כדי שיעשה את קפיצת המדרגה אצלנו, הוא מאוד רצה להוכיח את עצמו והבין שהסגנון משחק שלנו יכול להתאים לו לפרוץ. "אחרי תקופת התאקלמות פתחנו את עונת 2016/17 והוא היה פנטסטי, ילד כשרוני שעזר לנו מאוד ואם אני לא טועה כבש 9 שערי ליגה והוסיף גם 5-6 בישולים. זה בהחלט היה יותר ממספק לגיל שלו לעונה המלאה הראשונה". #המשך_הכתבה_בתגובה_הראשונה דוניו כפי שפרסמנו כבר כשסיכם, יוכל לשחק מול טוטנהאם ונרשם כמובן למשחק וייצא לאנגליה. כושר משחק מלא אין לו עדיין, אבל שמר על כושר עם קבוצתו ויכול לתרום מהספסל במידת הצורך. מועמדותו פורסמה במקביל כאן ובשאר האתרים בלי מידע מיוחד רק כי עשה עוקב לבכר באינסטגרם, אבל מאז כל פרט במו"מ נחשף כאן בלעדית כולל שהושג סיכום מול קבוצתו על רכישתו ומול השחקן וסוכנו גם חשף פה בדיוק מתי ינחת ויחתום. חשיפת ענק ל-MHOD. דעתכם על הרכש? יממש פה את הפוטנציאל? @eliranmhod ‎‏ https://www.instagram.com/p/CFm3iDpls4i/?igshid=1j8txbazyh2je

#המשך_הכתבה_בתגובה_הראשונה

0 notes

brokerli · 5 years ago

Text

השקעות נדל"ן: משבר הקורונה כמנוף להזדמנויות עסקיות חדשות

New Post has been published on https://brokerli.com/%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%93%d7%9c%d7%9f-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a3-%d7%9c%d7%94%d7%96%d7%93%d7%9e%d7%a0/

השקעות נדל"ן: משבר הקורונה כמנוף להזדמנויות עסקיות חדשות

לפני כחודשיים תחזית של סגר כללי ומאות אלפי מפוטרים הייתה לא מציאותית. המשקיעים בשוק המקרקעין עומדים כיום בפני קבלת החלטות בתנאי אי ודאות. סביבה עתירת סיכונים מהווה הזדמנות לרכישות חדשות והכנסת מוצרים חדשים בתנאים טובים המנצלים את ההססנות הקיימת בשוק, אולם דורשת הכרת אבני יסוד בשוק הנדל"ן במדינת ישראל.

מגפות העבר והשפעתן על הכלכלה העולם בכלל ושוק הנדל"ן בפרט מצויים במשבר. בכל משבר צצות להן הזדמנויות פז. במשברי העבר, דוגמת שפעת החזירים בשנת 2009 הכריז ארגון הבריאות העולמי על המחלה כמגיפה. ההערכות היו שבין 10-20% מאוכלוסיית העולם נדבקה במחלה – כמיליארד בני אדם, וכחצי מיליון מתו כתוצאה מסיבוכי המחלה. העולם היה כמרקחה.

כשנה לאחר התפרצות המגפה, המועצה האירופית פרסמה את מסקנותיה, לפיהן נוצרה בהלה בלתי מוצדקת שהובילה לבזבוז כספי ציבור. יש לציין כי בעת מגפת שפעת החזירים, מי שידע לנצל את הפחד ששרר בציבור, הפך את המשבר להזדמנות.

לפניה אל משרד עו"ד מורן גור ממשרד עו"ד רייסמן-גור ושות' לחץ/י כאן

ערכם של נכסי נדל"ן נפגע בתקופת האינתיפאדה הראשונה והשנייה בתקופה הפרה-היסטורית האדם לא ידע מגפות. הסיבה המרכזית הייתה בידודן של קבוצות, משפחות ושבטים אשר מנע הדבקה גלובאלית. בתקופת האינתיפאדה הראשונה והשנייה צומצמה התנועה החופשית בישראל ונסגרו עסקים. בתקופה זו נפגעו נכסי הנדל"ן המסחרי (חנויות, מרכזים מסחריים) ובאופן מתון גם נכסי נדל"ן למגורים.

בעוד ערכם של נכסי הנדל"ן המסחרי פחת בעשרות אחוזים ולעתים עד כדי מחצית מערכם, והמשיך לדשדש עוד שנים רבות, פחת ערכם של נכסי המגורים בשיעורים מתונים של 5%-15% לערך באזורים השונים וחזר לעלות באופן מהיר בסיום התקופה.

פעולות מוצעות לצורך ייצוב שוק העבודה והנדל"ן לצורך ייצוב השוק על המ��שלה לפעול במרץ בין היתר על ידי הפחתת ריבית, מתן הלוואות בתנאים מצוינים וריאליים להחזר, מתן הקלות מיסוי בשחרור כספים כלואים כמו דיבידנדים של חברות, כספי פיצויים, שינוי סדרי עדיפויות עידוד ורכישות מתעשיות מקומיות.

ממש לאחרונה פרסם שר האוצר בשידור חי את תכנית "ההבראה" של הממשלה למשק. עם כל הכבוד הסדר זה אינו מספיק. מתן תשלום בן ששת אלפים עד שמונת אלפים שקלים לעסק עצמאי הינו כקליפת השום. דווקא הכספים שמנותבים לעובדים שהוצאו לחל"ת ראוי וישולמו לעצמאים ומנגד העצמאים יתחייבו להעסיק את השכירים.

נדמיין תרחיש שאדם משקה ענף מכלל העץ השלם, ודאי שהעץ ינבול ואיתו הענף, המטרה להתמקד בשורשי העץ ובכך הענף יצמח וישגשג, נכון להיום אין בתכנית הפעולה כדי לרפא את השוק במישור הכלכלי.

בנוסף בטווח הקצר הממשלה צריכה להעניק הטבות קונקרטיות במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים הנמצאים בקבוצת סיכון משמעותית תוך שמירה על המגזר היצרני במעגל העבודה וזאת מכיוון שכניסתו למעגל האבטלה תקשה עליו לעמוד בתשלומי המשכנתא. נוטלי משכנתאות שיאלצו "להחזיר את המפתח לבנק" עלולים ליצור משבר מתמשך ולגרום להידרדרות פיננסית במדרון חלקלק.

השקעות נדל"ן בתקופות משבר ומיתון דורשות הבנה עמוקה בתחום מצד שני, תקופה של משבר ומיתון יכולה גם להעניק למשקיעים שלל הזדמנויות עסקיות. כאן נבדלים המשקיעים "אוהבי הסיכון" מאלו "שונאי הסיכון". השקעה במהלך תקופה זו, למרות ההזדמנות העסקית שיש בה, דורשת ידע והבנה עמוקה של שוק המקרקעין ולכן ראוי להתייעץ עם בעלי מקצוע בתחום טרם נקיטת מהלך שכזה.

ממש לאחרונה התקיים כנס ראשון מסוגו בשילוב אפליקציות מתקדמות עם מומחים במשק הישראלי בשם "אבני דרך במציאות הנדל"נית החדשה" בהנחיית עו"ד מורן גור, בין המשתתפים בכנס יו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל, מנכ"ל איגוד הבנקים, יו"ר איגוד האדריכלים, כולם הציגו כיווני עבודה מעניינים הפותחים צוהר להזדמנויות.

יו"ר לשכת השמאים, חיים מסילתי המליץ למשקיע הסביר להיזהר ולהיות ערני בתקופה זו שכן לא כל מה שנחזה להיות אטרקטיבי בהכרח כזה. עוד טען שצריך לקחת בחשבון שעסקה שלא נבדקת כהלכה יכולה בעצם להתגלות בסופו של דבר כעסקה כושלת.

הסתייעות באנשי מקצוע מנוסים תגדיל את הסיכויים להצלחת ההשקעה עו"ד גור מסר כי חייבים לדעת לנתב תוך כדי תנועה ואמר שמה שנחזה היום לא בהכרח מה שיהיה מחר, ההישענות על אנשי מקצוע מלומדים שיודעים לקרוא את המפה נכון ולהתוות בזמן אמת אבני דרך לאיתור וגיבוש עסקה אטרקטיבית – היא המפתח להצלחה.

לשיטתנו לצ��בור נוטלי המשכנתאות מוצע לפעול כבר כעת עם הופעתם של אותות משבר ראשונים וזאת באמצעות פנייה לבנקים, שכן הבנקים לא בהכרח יוזמים את תוואי רשת הביטחון בהיותם מערכת אשראי שיש לה אינטרסים. במסגרת אותו כנס נדל"ן, התייחס מנכ"ל איגוד הבנקים לתרחישי דחיית המשכנתא ואמר: "יש הסכמה מוחלטת גם של מנהלי נותני אשראי בישראל כי זו בעצם פעולה שהבנק יוזם אותה, אז בעצם הבנק אומר אם אתם מתקשים, בואו אליי, אני אעזור לכם לדחות למשך שלושה חודשים 4 חודשים, אז לגבי הנושא הספציפי הזה, אנחנו לא נפגע בכך לא נפגע בלקוח.." בהתייחסו לדירוג האשראי.

בנוסף מוצע לצמצם את ההוצאות שאינן הכרחיות עד לחלוף תקופת חוסר הוודאות. לשוכרי הנכסים המסחריים מוצע להתאים את תשלומי השכירות במשורה תוך ידיעה שגם השוכרים וגם המשכירים מצויים בקבוצת סיכון כלכלית.

גם במישור השכירויות עולות שאלות רבות דוגמת האם המגיפה מהווה פורס מז'ור (כוח עליון) שבעטיו ניתן לבטל חוזים ללא הפרה. ההמלצה שלנו הינה להגיע להבנות מבעוד מועד עם בעלי העסקים שבעצמם מצויים במשבר בעת הנוכחית.

צמצום השקעות באפיקי השקעה מסוכנים בעת משבר כלכלי כמו כן מוצע לציבור למזער סיכון באפיקי השקעה עתירי סיכון דוגמת מניות, כדי שבמקרה של קריסה כלכלית, לא ייפגעו יכולות ההחזר הנוגעות לשוק הנדל"ן.

ככל שלא נראה צעדים ממשיים מצד ממשלת ישראל, אנו צופים ירידה בערכי הנדל"ן המסחרי וירידה זמנית שתתייצב מהר של שוק הנדל"ן למגורים. יובהר ששוק הנדל"ן אינו סגמנט בודד במערכה ובוודאי שעל גורמי הממשל ומתווי המדיניות בבנק ישראל לתת פתרון מקיף גם לרכיבים רבים אחרים.

בניית מערך צוותי חירום מומחים עשויה לסייע ביציאה מהמשבר הנוכחי אולם, דומה כי ככל ותוקם ממשלה אשר תדע לבנות מערך נכון של צוותי חירום כל אחד על פי תחום התמחותו, מדינת ישראל תצליח לפסוח מעל המשוכה הכלכלית הנלווית למגפת הקורונה. מי שידע לנצל את המשבר ויראה בו הזדמנות עסקית ומנוף לצמיחה ייצא מחוזק יותר בעתיד הרחוק.

לעמדנו צוות החירום חייב לגעת גם במישור התכנוני ולפתוח את צוואר הבקבוק שנוצר על פי חוק התכנון והבניה. מתברר, כי כבר כיום קיימת מערכת שליטה מרחוק להליכי תכנון שלא באמת מנוצלת באופן מיטבי, על כך אדריכלית עדנה מור בכנס "אבני הדרך במציאות הנדל"נית החדשה": "..היום יש תשתית ברורה ומסודרת של כל הנושא של הרישוי המקוון. הבעיה היחידה היא שאנחנו כרגע למשל מעלים תכנים דוגמת מסמכים, תכניות, קבצים והרובוט שבתוך הרישוי המקוון אכן בודק את כל המסמכים הללו אבל אין כרגע, למעשה בני אנוש שבודקים בצד השני.."

מכאן שגם הרגולטור, שקידם בשנת 2016 את תיקון הבקשות להיתר מרחוק היד��עות כ"תיקון 101 לחוק התכנון והבניה" בה��לט מחויב לאכוף ולממש את אמצעי השליטה מרחוק על מנת לייעל הליכים ולקדם בקשות שיזורזו לכדי פרויקטים בפועל.

סיכום הזדמנויות קיימות תמיד, יש לאתרן ולהתייעץ עם המומחים המתאימים בתחום, ביניהם עורכי הדין, שמאים ואדריכלים ולוודא כי בדרך רשת הביטחון אכן מתוחה היטב במישור הבנקאי – ובכך להיות ערוכים לכל תרחיש. נזכור את האמרה המפורסמת של יוהאן אוגוסט סטרינדבר: "הכול עלול לקרות, הכול אפשרי ומתקבל על הדעת, הזמן והחלל אינם קיימים. על פיסת מציאות קלושה טווה הדמיון דוגמאות חדשות", מי שידע להיערך מהר ולהגיב בזמן אמת – יצליח.

שמאי המקרקעין ד"ר בועז ברזילי (צילום: רועי ברזילי)

מורן גור, הינו עורך דין בעל משרד עורכי הדין רייסמן-גור ושות', המתמחה בתחום המקרקעין, התחדשות עירונית ותכנון ובניה, המוביל מאות פרויקטים בתחום הנדל"ן, ומתפקידו למזער נזק לכל גורם הנוגע לתחום הנדל"ן הן כקונה והן כמוכר. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין למקרקעין ונדל"ן LawGuide בועז ברזילי, הינו שמאי מקרקעין בעל משרד שמאים, גיאוגרף המתמחה בתכנון עירוני בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת תל אביב. מרצה במוסדות האקדמיים. עד שנת 2007 כיהן כחבר ועדת ערר מס שבח בבית המשפט המחוזי בחיפה.

* לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

מחפשים עסקים למכירה? נסו את ברוקרלי

1 note · View note

xhfuoctzrju · 7 years ago

Text

הקדמה

לאחר 70 שנות "גלות", בתחילת 2016, חזר ספרו של היטלר מיין קאמפף ("המאבק שלי") לחנויות הספרים בגרמניה. בשל תוכנו הבעייתי, בלשון המעטה, הוחלט להדפיסו עם למעלה מ3,500 הערות המציינות בעיות לוגיות, רעיוניות ושקרים שנכתבו בספר.1

מכיוון שהחומר הנלמד במסגרת שיעורי אזרחות מטרתו להחדיר מידע ולא ללמד חשיבה עצמאית, כמו מיין קאמפף, מחברת זו כוללת הערות המבארות סוגיות רעיוניות ותעזור לכם לגבש דעה אודות צורת הממשל נכונה.

מחברת זו נכתבה וסוכמה בין השנים 2016-2018 במסגרת לימודי אזרחות לבגרות ביחד עם חבריי לכיתה: עילם, זיו, גל ונועה. המחברת מכסה את כל הנושאים לבגרות ובעלת הערות והארות על התוכן המגמתי בלימודי החובה בהדגשה עם רקע צהוב. תודה גדולה על עזרה בכתיבת ההערות ל YYY .

ניתן ליצור איתי קשר דרך הפייסבוק ובאופן כללי אני ממליץ לכל אחד שיש לו שאלות על העמדות שלי לשאול בקבוצה בפייסבוק "חופש לכולנו - קבוצת הדיונים" ואני בטוח שתקבלו תשובה הולמת 🙂

חשוב לשים לב שתוכן ההערות לא מוסכם על פי משרד החינוך וכתיבתו במבחן/בגרות עלולה להוריד ציון בחלק מהמקרים. ניתן לצפות במקורות להערות בתחתית העמוד דרך המחשב.

מקרא

צורות תשאול ומילות הוראה באזרחות

ציין - יש לזהות את המושג הנדרש בשאלה (כמו: זכות עקרון, מדיניות וכו'). יש לציין את המושג בהתאם לנוסח השאלה.

הצג - יש להגדיר את המושג שאותו התבקשתי לזהות או להציג ולפרט את הידוע לי אודותיו.

הסבר - התלמיד מתבקש להבהיר כיצד המושג שאותו הציג בא לידי ביטוי בטקסט שלפניו או באירוע שתואר. חשוב להדגיש שיש לעמוד על שני המרכיבים.

א. להבהיר במילים שלי איך המושג שהצגתי מתקשר לקטע.

ב. חובה להביא ציטוט מתוך הטקסט שביסס את טענתי. את הציטוט צריך גם להסביר במילים שלי.

בכל שאלת השוואה ( למשל הצג הבדל בין… לבין…). חשוב מאוד להגדיר קריטריון להשוואה, על מנת שהתשובה תהיה עקבית ומסודרת. אם לא מ��דירים קריטריון שכזה, יש סבירות גבוהה שהתשובה לא תהיה 'איכותית'.

לדוגמא: ההבדל בין מדינת לאום אתנית למדינת לאום פוליטית. קריטריונים אפשריים להשוואה: מה מחבר בין חברי הקבוצה/האזרחים (יסודות משתפים), עם מי מזדהה המדינה, האם קיימת חפיפה בין לאומיות לבין אזרחיות.

תכנית החלוקה

תכנית החלקה היא החלטה שהתקבלה ע"י האום ב 29 בנובמבר 47'. לפי תכנית זו ארץ ישראל תחולק לשתיים ותקומנה שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.

שתי המדינות הללו יהיו מדינות לאום ומדינות דמוקרטיות. ירושלים אמורה להיות עיר בין לאומית שבה ישמר חופש הדת וחופש התנועה לכולם.

הישוב היהודי קיבל את התכנית בשמחה רבה ואילו ההנהגה הערבית דחתה את התכנית והתנגדה לה בכל תוקף.

ההכרזה על קום המדינה

הבריטים היו אמורים להוציא את כוחותיהם מפלשתינה עד התאריך 1/8/1948. במשך הזמן הזה הם היו אמורים להכשיר את ההנהגות המקומיות כיצד לנהל את חייהם באופן עצמאי.

אולם, ממשלת בריטניה מחליטה לפנות את כוחותיה קודם לכך, ב15/5/48. היה ברור שעתיד להיווצר וואקום מדיני ומשפטי, ויש צורך לדאוג להמשכיות שלטונית. לכן, עוד קודם לכן, ב 14/5/48, מכנס בן גוריון את חברי מועצת העם הזמנית בתל אביב ומכריז על הקמת המדינה. הסיטואציה דחוקה וצפופה, לא מפוארת וחגיגית.

למחרת, ב15/5 מלחמת העצמאות הפכה ממלחמה מקומית בין יהודים לערבים בארץ ישראל, למלחמה אזורית מקיפה בין מדינת ישראל לבין חמישה צבאות ערב סדירים(מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, עיראק) נוסף לאלו, סעודיה ותימן שלחו גם הן גדודי לוחמים.

(מעכשיו נקרא מדינת ישראל ולא ארץ ישראל, כאשר ארץ מתייחס לשטח, ומדינה מתייחס למבנה הארגוני)

תוכנה של מגילת העצמאות

החלק הראשון- המבוא ההיסטורי

זהו החלק המהווה בסי�� למגילה והוא מתייחס לקורות העם היהודי. בחלק זה מופיעות הצדקות לזכותנו להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

הצדקה היסטורית - מתייחסת לקשר הבלתי פוסק בין העם היהודי לבין ארץ ישראל. בן גוריון מתייחס לכך שכאן נוצר העם, כאן התקבל התנ"ך, הוא הוגלה בכוח מהמקום הזה, עולים שהגיעו, החייאת השפה העברית, הקמת ישובים ועוד. בהמשך המגילה ישנה התייחסות נרחבת לסיבה היסטורית נוספת - השואה. בן גוריון מזכיר באופן נרחב יחסית את מאורעות השואה, ומובהר לקורא שהעם היהודי חייב מולדת שתגן עליו מפני אירועים דומים.

הצדקה בינלאומית - בן גוריון מזכיר גורמים בינלאומיים שהביעו כבר את הסכמתם להקמת מדינה יהודית. הוא מתחיל באימפריה הבריטית שפרסמה את הצהרת בלפור, ואחריה את עצרת האומות שקיבלה את תכנית החלוקה.

הצדקה טבעית/אוניברסלית - בן גוריון מציג את הטענה שממש כמו שלכל עם יש את הזכות להגדרה עצמית, כך גם לעם היהודי יש את הזכות הטבעית למדינה עצמאית משלו.

החלק השני- החלק ההצהרתי, המעשי והמשפטי

החלק הזה של המגילה הוא החלק המעשי- אופרטיבי. חלק זה כולל בתוכו את ההצהרה עצמה על "לידתה" של המדינה "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית יהודית בא"י, היא מדינת ישראל".

בחלק הזה מופיעים גם המוסדות הנבחרים והסדורים שיהיו באופן זמני- מועצת העם שתפעל כפרלמנט ומנהלת העם שתפעל כממשלה .החלוקה הזאת מעידה על הפרדת רשויות שהוא רמז למשטר דמוקרטי.

בנוסף, מוזכר התאריך המדויק שבו נכנסת העצמאות לתוקף- 15/5/48. שם המדינה מופיע אף הוא- "ישראל".

החלק השלישי- דמותה העתידית של המדינה ופנייה לגורמים השונים

בחלק זה של המגילה מפרט בן גוריון מה יהיו העקרונות שינחו את המדינה(כ-5 עקרונות).

עקרונות המדינה העתידית

עקרון ראשון

שמוזכר הוא שהמדינה תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. עקרון זה מומש באופן מובהק. אחד מהחוקים הראשונים שחוקקה הכנסת היה 'חוק השבות', אשר עיגן את שנאמר במגילה בהקשר זה וקבע שכל יהודי בעולם (כמו גם ילדיו, נכדיו ובני זוגו) יכולים לעלות ארצה ולהשתקע בה. מאז קום המדינה ועד היום השקיעה המדינה מאמצים ומשאבים רבים בעלייה ובקליטה.

עקרון שני

שמוזכר הוא שהמדינה תפתח לטובת כל התושבים את התשתיות. למעשה יש כאן הבטחה שיושקע מאמץ שוויוני לפתח את הארץ. אנו נוכחים שההבטחה הזו לא קוימה במלואה. המדינה אכן שוקדת על פיתוח מקיף ומשמעותי אך לא בצורה שהיא כוללת וגם לא שוויוניות. ישנם אזורים רבים שסובלים מהזנחה כמו הישובים הערביים וישובי הפריפריה.

עקרון שלישי

המופיע במגילה- מתייחס לאופיה הדמוקרטי. המילה דמוקרטיה אמנם לא מופיעה בצורתה המפורשת, אבל נכתב שהמדינה תתבסס על עקרונות של חירות ושוויון, שהם עקרונות יסוד בדמוקרטיה. בנוסף כתו�� שכול יעשה ל"אור חזונם של נביאי ישראל", כלומר פרט לאופיה הדמוקרטי של המדינה תתבסס גם על ערכים יהודיים. במציאות הישראלית יש אכן מתח בין ההתנהלות של המדינה על פי ערכים דמוקרטיים או על פי ערכים יהודיים. הערכים הדמוקרטיים מתנגשים לא אחת עם הערכים היהודיים, ויש ניסיון לנהל את המדינה בין שני הקצוות הללו. לא אחת נפגעים ערכים דמוקרטיים ( כמו שוויון, חופש מדת, ועוד) בשל אופיה היהודי של המדינה וכמובן גם ההיפך.

עקרון רביעי

מדינת ישראל מתחייבת לשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות. עקרון זה יכול היה להופיע תחת העיקרון הקודם של התנהלות דמוקרטית. בכל אופן, אנו מייחדים לו מקום מיוחד, שכן, בישראל, כידוע, מספר רב של אתרים קדושים לכל הדתות, שיש בהם פוטנציאל נפיץ מבחינה פוליטית וביטחונית. מדינת ישראל בכל שנותיה, מקדישה משאבי כסף וכוח אדם לטובת שימור וטיפוח מקומות קדושים לנוצרים, למוסלמים וליהודים. ישראל משלמת משכורות לאנשי דת מכל הדתות ומקפידה בכך הקפדה חמורה. עקרון זה התממש באופן מובהק.

האם איסור עלייה למקום הקדוש ביותר ליהודים, הר הבית, זה חופש דת? האם איסור על חתונות לא ברבנות, של יהודים לא אורתודוקסים זה חופש דת? האם שליטה של הזרם האורתודוקסי במקומות קדושים לכלל היהודים, כמו הכותל, זה חופש דת?

עקרון חמישי

מדינת ישראל תהיה נאמנה לעקרונות מגילת האום.

הכוונה לכך שישראל תשתדל לשמור על זכויות אדם בסיסיות ועל פתרון סכסוכים בדרכי שלום. כידוע המציאות הישראלית היא מורכבת ומאתגרת וישראל לא תוכל להתקיים אם תמלא הבטחה זו במלואה. בדומה למדינות דמוקרטיות יש הפרות של זכויות אדם וגם סכסוכים לא נפתרים רק בדרכי שלום. הם קוראים לערביי ישראל בשביל לשמור על השלום ולקחת חלק בבניית המדינה. הם קוראים לאום לתת יד לעם היהודי ולקבל את מדינת ישראל לאום. הם קוראים לכל המדינות השכנות והעמים השכנים על מנת לשתף פעולה ולעזור אחד לשני בקידום המזרח התיכון כולו. הם פונים לעם היהודי ברחבי העולם בשביל להתלכד בישראל ולבנות את הארץ לדורות הבאים

בסוף המגילה, בפסקת הסיום "מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים…". צמד המילים "צור ישראל" מסתיר מחלוקת עמוקה בנוגע לנוסח המגילה, שרלוונטית לימנו.

עם סיום ניסוח המגילה, העלו רבים את הדרישה להכניס לנוסח התייחסות לאל ולמקומו. דרישה זו הגיעה כמובן מהציבור הדתי- אמוני. מנגד, רבים מקרב הציבור החילוני התנגדו לכך בכל תוקף. מבחינתם המסמך הוא אנושי ואין צורך באזכורים אלוהיים. המדינה 'נקנתה' בדם לוחמים ולא במעשי האלוהים. לבסוף נמצאה פשרה: השימוש במונח 'צור ישראל' השביע את רצונם של שני הצדדים. הצד הדתי תופס את המונח כך שצור ישראל משמעותו אלוהים. ואילו הצד החילוני תופס את המונח ככוח של עם ישראל.

"מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במ��י 1948. "

הפניות לגורמים השונים

פניה I: לאומות המאוחדות

מהות הפנייה: לתמוך בעם היהודי, בבניית מדינתו החדשה. ובעיקר הבקשה להתקבל למשפחות העמים, שהכוונה שלה למעשה היא הכרה בין לאומית בישראל כמדינה ריבונית. הכרה בנ"ל היא אחת מחמישה תנאים הכרחיים לקיום מדינה.

פניה II: לבני העם הערבי החיים בישראל

מהות הפניה: הזמנה לשמור על יחסי שלום ולקחת חלק פעיל בבניית המדינה. מובטחת אזרחות שווה ומלאה לערביי ישראל, כמו גם נציגות במוסדות השלטון.

פניה III: למדינות השכנות - מד��נות ערב

מהות הפניה: הזמנה לשמור על יחסי שכנות טובה המושתתת על שלום. וישראל מבטיחה לתרום לטובת פיתוח המזרח התיכון כולו.

פניה IV: ליהודים בתפוצות (כלומר אלו שחיים מחוץ למדינה)

מהות הפניה: בקשה לעלות ארצה ולהתלכד עם שאר בני העם היהודי בבניית המדינה. בן גוריון מודע לעובדה שלא כל היהודים עתידים לעלות, ולפיכך הוא מבקש מהם לתמוך במדינה מרחוק (לא כתוב במפורש למה הכוונה אנו מבינים זאת כתמיכה כלכלית וגם פוליטית).

ישנה, למעשה, פנייה נוספת: אל האסיפה המכוננת עצמה. הפנייה דורשת כתיבת חוקה לא יאוחר מאקטובר 1948, מה שכידוע לא קרה. במקום זאת, הוצעה על ידי ח"כ יזהר הררי מהמפלגה הליברלית (אז - המפלגה הפרוגרסיבית) לכתוב את החוקה בפרקים, כחוקי יסוד. מעמדם של חוקי היסוד בישראל שנוי במחלוקת, בייחוד שאלת בטלותם של חוקים אחרים מולם בעיני ביהמ"ש העליון.

סיכום תוכן המגילה

מתוך עיון מעמיק המגילה עולים בבירור שני קווי האופי של המדינה שעתידה לקום: מדינה יהודית, ומדינה דמוקרטית. האזכורים לאופייה היהודי רבים מאוד בהשוואה לאזכורים הדמוקרטים.

נשאלת השאל מדוע יש חוסר איזון בין שני קווי האופי המרכזיים? (המילה "דמוקרטיה" לא מוזכרת במגילה אף לא פעם אחת)

אין לכך תשובה חד משמעים, ואולם ידוע לנו שהדבר הבוער ביותר והמשמעותי ביותר באותם ימים היה הקמת מדינה יהודית. הסיבה המרכזית היא הסמיכות לשואה שבה נרצחו 6,000,000 יהודים ועוד מאות אלפים נשארו נטולי קורת גג. בנוסף, המדינה היהודית הוקמה אחרי 2000 שנות גלות והדבר היה בבחינת "חדשה מרעישות". יש הסבורים שהיותה מדינה דמוקרטית היה עניין כלכך ברור מאילו, על רקע הפגיעה הנוראה בכל זכויות האדם במלחמת העולם ה-2, שלא היה צורך כלל להזכיר אותו.

מה חשיבותה של מגילת העצמאות

מ��ילת העצמאות היא למעשה הכרזה חגיגית ופורמלית על "הולדתה" של מדינה חדשה, בדומה למסמך שיש ל��ל מדינה. בנוסף, ההכרזה מתארת למעשה את קווי האופי הבסיסיים של המדינה: מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית, וכן שהיא מדינתם של הרוב היהודי והמיעוט הלא יהודי (שהם אזרחי המדינה) אבל גם מדינתם של כל היהודים בעולם (שהם למעשה אינם אזרחיה).

וכאן נמצאת ההערה ↪

1 note · View note

kruvi1200 · 7 years ago

Text

אור ירוק: סיכום תאונות 2017 ושינוי גישה לדו"ג

אור ירוק: סיכום תאונות 2017 ושינוי גישה לדו”ג

עמותת אור ירוק מדווחת כי מהנתונים שאספה משתקפת עלייה של 46% ברוכבי אופנועים שנהרגו במהלך 2017 (בהשוואה ל-2016). עוד עולה, כי ב-2017 נפגעו ברכיבה על אופנוע 2,289 בני אדם, וכי מדובר בעלייה של 17% בנפגעים לעומת 2016. מנכ”ל אור ירוק פונה למוסדות המדינה ומאשים: “הפסיקו להפקיר את הרוכבים”.

עלייה בתאונות בתחום העיר

לא מעט מהנפגעים שהתווספו לנתונים הסטטיסטיים ב-2017, מגיעים מהאזורים האורבניים הצפופים,…

View On WordPress

#אור ירוק #בטיחות #גדרות בטיחות #הדרכת רכיבה #טיפים #ירושלים #עמותה #רכיבה #תאונות #תל אביב

0 notes

tom-blogs · 8 years ago

Text

סיכום השנה שלי בקולנוע / סרטים שיצאו ב2016

שבוע טוב חברים, עוד מעט מגיע טקס האוסקר, וזו הזדמנות מצויינת להיזכר בכל הסרטים שראיתי השנה ולדרג אותם.

(לצערי בגלל בעיות בטאמבלר נאלצתי למחוק את הפוסט מינואר ולפרסם אותו מחדש, אז על הדרך עדכנתי אותו בעוד סרטים)

לפני שנתחיל - אלה הקריטריונים שלי לדירוג סרטים ולבחירת הכי טובים.

==========================================

הטופ-5 שלי

==========================================

"הדיבוק" - הפקה פולנית ישראלית שמערבבת את אגדת הדיבוק המפורסמת עם סיפור בן זמננו. סרט מותח וגם מפחיד, עם משחק דרמטי מעולה, וגם הומור מצחיק מאד. אני לא רואה סרטים עם מוטיבים של אימה בדרך כלל, אבל הייתי מהופנטת לכל אורכו. סאבטקסט שזור במיומנות נותן לו עומק ומורכבות. קצת חבל שהוקרן רק בסינמטקים.

"קפטן פנטסטיק" - סרט נהדר עם המון המון אומץ לתת לתרבות האמריקאית סטירה בפרצוף. סיפור של הורים שהחליטו לגדל את ילדיהם הרבה מהשאון העירוני, וללמד אותם איך לחיות בטבע. מהנה ומעורר מחשבה.

"המפגש" - סרט מד"ב אינטיליגנטי שמסוגל לספר לנו ��יפור חכם מבלי לפוצץ דברים כל שניה. מחדש ומעניין. למרות פאק קל באיזון שלו לקראת הסוף זה סרט נהדר מהסוג שאני מאד אוהבת. המון שיחות היו לי על הסרט הזה אחרכך.

“אור ירח” - דרמה מעולה. סרט איטי מאד, מעט עלילה ומעט דיבורים, ובכל זאת עשיר ושזור מרכבויות. סרטים על שחורים צעירים בשכונות עוני הם בדרך כלל באופי ובסגנון מאד מסויים, אבל הסרט הזה בא בגישה שונה לחלוטין. הוא נועז מאד, חדשני, עדין, אישי ונוגע. השחקנים מצויינים, הצילום נפלא. מומלץ מאד.

״טוני ארדמן״ - הסרט הזר הכי מדובר של השנה. ומה אני אגיד לכם? סרט... מעניין. ארוך ומוזר. חצי מהזמן התגלגלנו מצחוק (לא ציפיתי שזו תהיה קומדיה) ובחצי השני בהינו במסך בסצינות שכל כולן WTF אחד גדול. בתכלס, נהניתי. הסרט הזה גרם לי לחשוב, והוא גם הפתיע אותי לכל אורכו וזה ממש נדיר, הוא מקבל ממני מלא נקודות על זה. אז אני בהחלט ממליצה עליו. ועם זאת, זה לא סרט לכל אחד. קולנוע למתקדמים, מתאים לאנשים שאוהבים לנתח לפרטי פרטים כמו מבקרים (וכמו��י). לא מתאים לדייטים ולא לצפייה עם כל המשפחה.

==========================================

עוד סרטים טובים (עונים על רוב הקריטריונים)

==========================================

"אנומליסה" - אנימציית סטופ-מושן מיוחדת ומדכאת.

"אנשים שהם לא אני" - סרט ישראלי מצחיק על החיים של צעירים בתל אביב, מפתיע לטובה בתור סרט ביכורים. למבוגרים בלבד, מלא סצינות סקס ובדיחות גסות, לא ללכת עם ההורים.

"הנערה הדנית" - צילום מדהים, סגנון נפלא - סרט על שני ציירים שמעוצב כמו ציור.

"הרס" - דרמה קטנה אך טובה.

"זוטרופוליס" - סרט אנימציה נהדר ומקורי.

"יחי הקיסר!" - הזיה מתמשכת של האחים כהן עמוסה ברפרנסים לקולנוע של פעם. כיף צרוף לסינפילים.

"לה לה לנד" - מחזמר מקורי כיפי עם הרבה קריצות למיוזיקלס קלאסיים.

"לעבור את הקיר" - סרט ישראלי מקסים מקסים! כל הקהל צחק. מי היה מאמין שאפשר לצלם פה קומדיה רומנטית.

“מאחורי המספרים” - אני אוהבת סרטים על חלל ועל ההיסטוריה של המירוץ לחלל, והסרט הזה מקסים ומרגש ומספר את הסיפור מזוית ראייה חדשה.

"מועדון שנות ה 80" - חיוכים. נוסטלגיה מהנה ומוסיקה טובה.

"מכונת הכסף" - מעניין ואינפורמטיבי.

"מנצ'סטר ליד הים" - דרמה עצובה ביותר עם אחת מסצינות המשחק הכי מדהימות השנה. פס הקול לא משתלב היטב וקצת פוגע בה.

"נעורים" - יצירה מאד מיוחדת על השלבים המתקדמים של החיים. מסוגנן ומרגש.

"פלורנס פוסטר ג'נקינס" - צחקתי הרבה אם כי זה לא לכל אחד (אם אתם לא אוהבים אופרה, תוותרו)

"פרינסס שואו" - סרט ישראלי תיעודי, על סיפור אנושי קטן שהופך לתופעה חובקת עולם.

"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" - כיף כיף. אחד מהמארוולים שהכי נהניתי מהם. אני לא זוכרת ממנו כלום.

"שבוע ויום" - דרמה ישראלית מצוינת. עצוב ומצחיק. מרשים ממש בתור סרט ביכורים.

==========================================

סרטים בינוניים / אפשר לראות אם משעמם לכם / לא יקרה כלום אם תחמיצו

==========================================

"בלשים בע"מ" - מצחיק מדי פעם

"ברוקלין" - הרבה סטייל אבל לא ברור למה היה מועמד לאוסקר

"דוקטור סטריינג'" - בינוני, אולי יהיה שווה יותר ב 3D

"דדפול" - סבבה אבל לא התרגשתי ממנו כמו כולם, קללות לא עושות לי את זה

"החיים הסודיים של חיות המחמד" - חמוד, היו כמה צחוקים

"היום השלישי: התחדשות" - כיף בגלל הקריצות למקורי, לא יותר מזה

"הנוסעים" - דרמה רומנטית במסווה של סרט חלל - האפקטים מאד יפים אבל העלילה בדיוק מה שאתם מצפים מדרמה רומנטית. לסיכום - חמוד.

"הרומן של מגי” - אמור להיות קטן וחמוד אבל זה לא ממש עובד

"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" - EH . עוד מאותו דבר. שחקן ראשי עשה עבודה לא טובה

“יצורים ליליים” - עגמומי וקצת מנוכר, המון השקעה בעיצוב ובסטייל כפי שאפשר לצפות מסרט של טום פורד. יש לו רגעים יפים אבל לא יכולה להגיד שאהבתי אותו, הוא היה יותר מדי פומפוזי ויותר מדי ארט-האוס לטעמי

“כולם רוצים את זה” - סרט של ריצ’ארד לינקלייטר, אז ציפיתי ליותר. אבל זה אוסף של סצינות די אקראיות על צעירים בקולג’ בתחילת שנות ה80.

״מכורים לזהב״ - דרמה חצי מבוססת על סיפור אמיתי, על איש אחד שחיפש איפה לקדוח. צפוי אך חביב מאד, ומת׳יו מקונוהי שחקן טוב. לא חובה ללכת אבל מעביר את הזמן בסבבה.

“מכסחות השדים” - הרבה סערה הסרט הזה עורר, בגלל כל מיני אנשים שנלחצים לראות נשים בתפקיד הראשי. אבל מעבר לסערה זה סרט די בינוני. יש קצת צחוקים, קצת רפרנסים חמודים לסרט המקורי, לא יותר.

"מלך שלי" - הרבה פוטנציאל אבל בסופו של דבר מייגע ומסתכם בצרפתים שצועקים אחד על השני

"סטארטרק אל האינסוף" - ממש בסדר יחסית לקודמים אבל שום דבר לא ישכנע אותי שסדרת הסרטים הזו קשורה ל"מסע בין כוכבים"

"ספוטלייט" - סרט טוב סך הכל אבל תכלס זה רשומון, לא מבינה איך סרטים כאלה זוכים באוסקר

"רוג אחת: מלחמת הכוכבים" - לא אהבתי, שחקנים ראשיים גרועים, אבל האפקטים יפים

"שמונת השנואים" - טרנטינו הוא סבבה, אבל הסרט וולגארי מדי, ועל גבול המיזוגניה

==========================================

לא לראות

==========================================

"לג'יין יש אקדח" - נוראי, קיטשי, מחטיא את המטרה בענק. לא יודעת איך נטלי פורטמן מסוגלת לנפילה כזו.

"ג'וי" - הסרט הכי גרוע של השנה. מעבר לזה שאני לא סובלת את דייויד או. ראסל, הסרטים שלו בינוניים ומטה, ומעצבן אותי שנותנים לו פרסים כל שנה, פה הוא ליהק את ג'ניפר לורנס בת ה 25 לתפקיד של אישה בת 40 וזה פשוט זוועה. כמו כן, הפסקול הכי גרוע ששמעתי מזה שנים (חלקים ניכרים ממנו גנובים מסרטים/סדרות אחרים).

=====================

וזהו! סך הכל ראיתי 32 סרטים ב 2016 ועוד 10 סרטים שיצאו השנה קצת אחרי שהשנה הסתיימה. ללא ספק זה לא מספיק. אחד מהיעדים שלי לשנה הבאה זה ללכת יותר לקולנוע! אז מי מצטרף?

#movies

0 notes