#גידי פרדר

[kruvi1200]

רכיבה וזכרונות מכביש ליאון-עגור (וידאו)

רכיבה וזכרונות מכביש ליאון-עגור (וידאו)

כביש ליאון-עגור מושך אותי כמו נמלה לדבש. כמו אור בחצר חשוכה עבור חומיינים מטופשים שמתנגשים במנורה שוב שוב. כמו כריש לדם… טוב נו, מספיק עם הדימויים. הבנתם את הרעיון, לא? בכותרת הסרטון כתבתי שהוא “כביש מוכר ואהוב”. זה כי אני מבקר בו בתדירות משתנה כבר מעל 20 שנים. זהו הכביש הראשון בו השחזתי את הסליידר בברך. לא שוכחים אהבות ראשונות. גם אם הן מטומטמות. גם אם הן מבוצעות באותו “סיבוב מטופש” עוד…

[kruvi1200]

גידי פרדר כרוכב אופנוע במנהטן של שנות ה-80'

בשנת 1985 נחת גידי פרדר במנהטן. במשך 3 שנים הוא עבד (בין השאר כנהג לימוזינה), רכב על אופנועים, טייל, התחרה ובעיקר צבר חוויות לחיים שלמים. 31 שנים חלפו, והוא חזר לעיר, הפעם עם דנה בתו, במסגרת טיול לרגל גיוסה הקרב ובא לצה”ל.

הביקור החוזר בעיר, הוציא מגידי פוסטים נוסטלגים, נהדרים ומרתקים, המתארים את חייו בעיר באותם שנים, ואת החוויות שהובילו אותו בסופו של דבר, לכתוב במגזין מוטוהישראלי (ואח”כ גם…

[kruvi1200]

מוטורספורט במגזין מוטו הישן: Rהל'ה רייסר

מוטורספורט במגזין מוטו הישן: Rהל’ה רייסר

הטור “מוטורספורט” במגזין מוטו ז”ל, עסק במגוון הקלישאתי של טיפוסי רוכבי אופנועים. אחד הכותבים של הטור דאז, עופר גולן, תמלל שוב את הטור Rהל’ה רייסר הסרוק שנותר כמזכרת, והעלה אותו לפייסבוק ביום השנה למותו של טל שביט.

Rהל’ה רייסר כתב: עופר גולן

אם תיסע פעם בכביש ותראה עצים שוכבים באלכסון, רמזורים נוטים לכיוון הנסיעה, כמה ציפורים ללא נוצות מסתובבות סהרוריות לצד הדרך, קו הסימון הלבן מתפתל כמו שיכור…

[kruvi1200]

הכביש הצר מתפתל סביב האגם, חולף במנהרות שנותנות לך רגע להירגע ואז כאילו נועדו להפתיע אותך שוב בנוף שמתפוצץ כשהן מסתיימות באלפית הרגע. הירוק שם ירוק אמיתי ובכל זווית בעין. טיול רכיבה בורגני וקצר באירופה של טל קורן, מהסוג שמאפיין אופנוען ורוקר מתבגר. הוא חזר המום מהמראות, מהנופים ומהאנשים.

כתב: טל קורן

שנת אלף תשעמאות תשעים ומשהו, זה רק אני וה-TS50 שלי. שישי בלילה מתלבשים בשחורים אוספים קוקו ויוצאים בחבורה מהמושב לרוקסן בתל אביב. נערות במושב האחורי ועבירות תנועה מלבבות לפנינו. שם במועדון האגדי בעטנו עם Rage Against The Machine והתחברנו לכאבנו בעולם עם פרל ג’ם.

הרגע היפה מכולם תמיד היה שניה לפני סוף הערב עת יצאנו מסריחים מאדרנלין, זיעה וטבק מהמועדון. שלוש בלילה ושלושה TS-ים משייטים בנתיבי איילון הנטושים. חבורת רוקרים שיכורים ויפיופות צעירות משייטים כמו הגדולים, מינימום חוצים עכשיו את Route 66 האמריקאי. פוקחים עין מהחוק שמדי פעם מרביץ בנו קנסות על הרכבה\נסיעה בכביש מהיר או סתם על אגזוז רועש.

מגיבורי ילדותנו כמו קורט קוביין ,ליין ��טאלי וכריס קורנל נשאר כיום אחד שעדיין בועט על הבמות ומקפץ מהפיגומים וזהו אדי וודר מפרל ג’ם. בשל סרובו להגיע להופיע בישראל, החלום לראותו נותר רחוק ובלתי מושג עד כה. לפני כמה חודשים גיליתי שיש הזדמנות די בזול להגיע ולתפוס הופעה שלו  במילנו איטליה.

בת זוגתי לידיה, ששה כמוני לידיעה שהחזירה גם אותה לימי תל אביב העליזים לפני שנים רבות. ההחלטה על רכישת הכרטיסים לאיטליה, הייתה אם כך – קלה במיוחד.

טיול רכיבה בצפון איטליה באופק וזקוקים לתכנית

שנים של סיפורים על טיולי בורגנות באירופה מחברים, שספציפית התמקדו באגם קטן ויפיפה שלחופו מייצרים עד היום במתכונת רגועה כמה אלפי אופנועי מוטו גוצי בשנה, סגרו לי את הפינה של שילוב טבע ואופנועים בטיול. יומיים בהר ובאגם קומו שלצד העיירה, ועוד יומיים בעיר הגדולה עם הופעה, נשמעו כמו מתכון מנצח. ואכן, כך היה.

ממש צמוד למפעל מוטו גוצי בעיירת מנדלו דל לריו, ישנה סוכנות למכירת והשכרת אופנועי המותג  בשם “אוגוסטיני”. במייל ושיחת טלפון שריינתי לי גוצי V9 בובר ליום אחד, ווידאתי שניתן לקבל במקום קסדות וציוד רכיבה. טיול רכיבה באירופה מתחיל לקרום עור וגידים. במקביל, שכרתי לנו שני לילות במחסן יין וגבינות בן 250 שנה שהוסב למלון קטן. לא הייתה סיבה שלא לקוות לטוב.

פה זה ירוק אחר

אנו מתקרבים ליום הארוך בשנה, ובצפון איטליה השקיעה הארוכה מתחילה ב-21:30 ונמשכת בעצלות לפחות כשעה. מעניק לנו תאורה מופלאה על הקורה מסביב לדרך שמובילה אותנו למחוז חפצנו. בנסיעה (ברכב) משדה התעופה לעיירה אנו מטפסים מעט בהרים ויורדים אל האגם הקסום. הנופים עוצרי הנשימה מתחילים להיחשף.

הנוף הנשקף מחלונות הרכב יפה, אבל למחרת בבוקר עת יציאתנו על גבי המושב הרך והמנוע הבשרני של ה-V9 הנוף יקבל גם ריח ותוקף ב-360 מעלות. עכשיו העסק מתחיל להיות כל כך יפה שזה כואב (בקטע חיובי). רכבתי בהרבה מקומות יפים בעולם אבל העסק פה זו עליית מדרגה. אני ולידוש מרחפים באקסטזה בקסדות והלב דופק. צועקים אחד לשני “מאיפה מגיע לנו כל הטוב הזה?” ולא מאמינים כמה ברי מזל אנחנו.

הכביש הצר מתפתל סביב האגם, חולף במנהרות שנותנות לך רגע להרגע ואז כאילו נועדו להפתיע אותך שוב בנוף שמתפוצץ כשהן מסתיימות באלפית הרגע. הירוק שם ירוק אמיתי ובכל זוית בעין.  שבועיים לפני הטיסה, טיפסנו עם האופנוע לרמת הגולן וכבישי הצפון כדי לצוד קצת ירוק דהוי ומאובק שנותר מהאביב הקצרצר שחווינו בארץ השנה. פה באיטליה זה ירוק אחר.

המון ירוק ��כחול של מי האגם והשמיים, משרי שלווה ומרגיעים באופן שניכר בכל פרצוף מחייך ושליו של תושב האזור. האנשים כאן חיים באטמוספרה אחרת לגמרי מהמוכר לנו. לא היה ספק שאין להם ממש צורך בסמים וכדורים משמרי סרוטונין. בצהריי כל יום, העולם נעצר והחברים שחיים בגן עדן קטן משלהם יוצאים לשנת צהריים או זריקת חכה מעבר למעקה האבן של האגם.

מסלול בטיול וטראק עם פוטנציאל

המוטוגיצי V9 בובר בעל הצמיג הקדמי השמנמן ושני הצילינדרים הבשרניים מתפתל בשובבות בכבישי הצרים ומאיץ כנשוך נחש בפתיחות הגז החזיריות שלי. מומנט בריא מאפשר נסיעה רגועה בהילוך גבוה ופתיחות מצערת חזקה מתי שבא. המתלים הפשוטים קצת פחות זורמים עם משקלו העצמי המכובד והכבישים המשובשים. מדי פעם הוא בועט בנו על שהחלטנו להעמיס עליו גם את כובד משקלנו.

בהמלצת הצוות המקסים באוגוסטיני, פנינו מזרחה בעיירה Varenna וטיפסנו בהרים לפס קטן ויפיפה. זכינו לצפות באגם כולו ממעל, והתפתלנו בכבישים צרים ולא הכי איכותיים, אבל היו כאלו שהתאימו לנסיעה הרגועה שהנוף הכתיב. בשיא גובה עצרנו לקפה באתר הסקי הקטן והציורי Albergo Cainallo שמעוטר בפרחי לילך סגולים. ממנו המשכנו לקצה הדרך מעל מדרון רכבל סקי שגידל מרבדי דשא באביב האירופי וטיפסנו רגלית להתפעל מהנוף המטריף. המקום הוא נקודת יציאה לטראק הליכה שאשמח לחזור להשלים ביום מן הימים (תיאורו בלינק הנ”ל). עד שנלך את הטראק, הסתפקנו בטיפוס על מצוקי ענק וקרוב וישבנו על גוש סלע שהתפרץ מלב האדמה אל העננים לפני שנים רבות ואפשר לנו להתפעל ממעשה הבריאה המקומי ובעמקים שנופלים תחתיו.

בהמשך הרכיבה ירדנו מקרירות ההרים השוררת בגובה שמעל 2000 מטרים, חזרה לחמימות שסביב אגם קומו. בעיירהBellano  נעצרנו לנוח עם בירה ומוזיקה שגרמה לי להרגיש בקומדיה איטלקית בתוך שוק צוענים. בסיום, יצאנו להקיף את האגם.

על ה-V9 בובר

מושב ה-V9 לאחר 3 שעות רכיבה, מתחיל להתגלות כרך מדי לטעמי והישיבה כבר פחות נוחה. גם לפיסוק הרגליים המעט רחב מהרגיל קשה לי להתרגל. בנוסף לכך שהאופנוע רחב מטבעו, מיכל הדלק מחודד בדיוק איפה שהברכיים שלי היו שמחות לחבוק אותו . מכיוון שכך לא ניתן לחבוק אותו והפיסוק מתרחב עוד יותר. הדברים אינם אקוטים אבל בשבילי, כמי שכבר עסק בנושא לא מעט (זוכרים את הרויאל אנפילד וייצור המושב עבורי?), נושא הנוחות והמתלים פוסלים את החשק להיות בעלים של כזה. לבת זוגתי מאחור היה דווקא נוח והיא כבר נכנסה לחישוב הכלכלי של “כמה זמן ייקח לנו לחסוך לכזה”…

לבסוף עלינו על מעבורת בצדו השני של האגם בעיירה Mennagio שהחזירה אותנו ליעדנו. חנינו את האופנוע בחזית המעבורת וסביבנו חבורת אוסטרלים מבוגרים ששכרו אופנועי במוו גדולים באנגליה ויצאו לחצות את היבשת חלקם עם בנות הזוג. חלקנו את השייט הקצר והמהפנט עם חבורת הפנסיונרים העליזה ובלבנו תקווה שנמשיך כמוהם לטייל תמיד.

ביקור במפעל מוטו גוצי

ברוב ימות השבוע ניתן להכנס למוזיאון שבמפעל (מרחק הליכה מסוכנות ההשכרה) בין השעה 15:00 – 16:00. הגענו בזמן, ואכן שעה שלמה סיירנו במקום והתפעלנו משושלת הדגמים המפוארת והמגוונת שמוטו גוצי יצרו מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת. למותג עבר מפואר של קדמה דו גלגלית ומירוצים. הגאווה במותג בעיירה הקטנה, היא עצומה, ולכן החיבה לאופנועים ולרוכבים היא משהו שרוכב ישראלי לא מורגל לו. אופנוען אצלנו רגיל לתדמית ה-“מופרע שמתאבד עלינו” ולא מסוגל להכיל את ההבדלים בתרבות ובגישה המקומית לאופנוענות. אפילו בעל המלון סלביו מגיע מדי בוקר בגוצי ישן , ואותו גוצי בוודאות עבר בזמן יצירתו תחת ידיו של סבו שעבד 30 שנה במפעל. תארו לעצמכם שגדלתם בעיירה קטנה סטייל נס ציונה, והעיירה הקטנה עסקה פעם כולה בייצור של האופנועים החזקים והמהירים בעולם על מסלולי המירוצים. אחלה נוסטלגיה הייתה לכם.

בערב טרפנו במסעדה הטובה בעיירה בשם Albergo Ristorante Al Verde  ששוב נטעה אותנו בלב חורש ירוק הצופה להרי ענק. ההמלצה למסעדה הגיעה מדף הפייסבוק של גידי פרדר שטען שחובה להגיע גם במחיר נסיעה ממרחק אז צייתנו. מחוץ למסעדה כמובן נצפו דגמי מוטו גוצי נדירים ובפנים כתבות ותמונות ישנות מימי הזהר במסלולי המירוצים של המותג. צלעות הכבש ברוזמרין, קרפצ’ו תמנונים וסטייק הטי-בון מומלצים במיוחד.

לא אלאה אתכם בסיפורים על אדי וודר שנאבק על שארית קולו בהופעה או על נחיל האנשים הגדול ביותר שהלכתי בו מימיי בדרך החוצה, אבל אני חייב לציין שגם זו הייתה חוויה שמימית.

סיכום

במחיר של לילה וחצי במלון יערות הכרמל, אפשר לעבור חוויה לא רעה במדינה מוזרה שבה כולם כנראה ממש מתים על וולטינו רוסי. אחרת, איך אפשר להסביר את הסיבה לכך שכולם מחקים את המבטא החמוד והמתנגן שלו?

זו הייתה שבירת שגרה חזקה ודעו לכם ש��ם אני לא נמצא באזור פה תקופה , זה כנראה בגלל שעברתי לגור איפשהוא על גדת אגם קומו…

טיול רכיבה באירופה

טיול רכיבה באירופה

אהבתם?  לטורים, טיולים ורכיבות נוספות של טל, הקליקו כאן

טיול רכיבה: פרל ג’ם פינת מנדלו דל לריו הכביש הצר מתפתל סביב האגם, חולף במנהרות שנותנות לך רגע להירגע ואז כאילו נועדו להפתיע אותך שוב בנוף שמתפוצץ כשהן מסתיימות באלפית הרגע.

[kruvi1200]

עשרת הטורים הנקראים ביותר בכרובלוג ב-2017 בהמשך למגמת הסיכומים שהתחילה אתמול עם סיכום החוויות הדו גלגליות של 2017, הנה קצת נתונים מ"אחורי הקלעים" של הכרובלוג. עשרת הטורים שמכילים טיפים, סטטיסטיקות, תאונות והתקלויות עם המשטרה: - מהווים את הנתח המרכזי מבין הנושאים העולים ברשימה. עשרת הטורים של 2017 הטקסטים הבאים, המסודרים לפי סדר הצפייה היורד, מהווים את רשימת הכוכבים של 2017. אני לא אכנס לניתוחים שמנסים להבין את התוצאות ולהבין מהטורים מה זה אומר על הטעם האישי שלכם. קחו לכם את הרשימה כפי שהיא: 1. המשטרה מכה שוב במפגש "נוקיה" לצפיות הרבות ביותר השנה זכה הטקסט המצורף שפורסם בספטמבר השנה. מאחר והנושא כאב לחובבי מוטוריקה, נהגי מכוניות ורוכבי אופנועים כאחד, לא פלא שהתפוצה שלו הייתה לרחבה ביותר. גם טקסט התגובה של תומר גלב, שטען כי הסגירה של המפגש היא דווקא מבורכת, זכה ללא מעט צפיות ותגובות. 2. איך לרכוב עם אופנוע בגשם בצורה בטוחה ואפילו ליהנות מזה? טקסט מפרי מקלדתו של גידי פרדר מ"אופנוען מאומן", עלה לכרובלוג באוקטובר 2016. נראה שהוא כל כך מדויק ושימושי, עד שהוא ימשיך לככב בכל פעם שירדו כאן כמה טיפות של מים. 3. השטן שבצדי כביש נס הרים משקר ומשכר לכל רוכב אופנוע זהו הטור העצוב ביותר ברשימה ובמפתיע, הוא גם החדש ביותר בה. למעשה, נכון לעתה הוא עדין בדף הראשי. רן שושני נוגע בעצבים החשופים של אופנועני נס הרים ולא כולם אהבו לקרוא את האמת שהוא הטיח להם בפנים. 4. להיות אופנוען זו מחלה שכיף להיות חולה בה, והיא לכל החיים את הטקסט הכי כיפי ואופנועני ברשימה הזו, כתב אלירן בוחבוט כפוסט בפייסבוק. סביר להניח שגם אלירן לא האמין כמה ויראלי יהיה הטור הזה בתוך ימים בודדים. 5. 50 דרכים וטיפים שיעזרו לך להציל את עצמך ואת האופנוע הכתבה הזו, שב-2008 הייתה הנצפית ביותר באתר. היא ממשיכה לככב בזכות גולשי הפייסבוק, שממשיכים להעביר אותה בקבוצות וממשיכים ליהנות מהטיפים הרבים שמנוסחים בתמציתיות משעשעת. תמיד כיף לזכור ולנצור. 6. טיפ: ארבעה דברים שלא ידעת על רכיבת אופנוע טקסט שנכתב בחיוך, אבל ב��אס רוכבים רבים לקריאה. למרות, וכך הם גם הודו, שהוא נכון וצודק. "אבל למה למנוע מרוכבים חדשים להצטרף?" הם תהו. 7. טיפ: שמונה נקודות שרוכב אופנוע צריך לדעת על סטטיסטיקה הרעיון היה לעורר את תשומת הלב של הרוכבים, לסטטיסטיקה המתקראת גם "הזונה של המדעים המדויקים". הכוונה הייתה שבאמצעות ידיעת הנתונים השונים, יהפכו הרוכבים למודעים יותר לאסטרטגיית הרכיבה הנדרשת, כשייתקלו בסכנות הנפוצות ביותר. 8. הגשר שגבה ויגבה חיי אופנוענים תומר הדר, כתב הרכב של כלכליסט, ספק כותב ספק מתעצבן על תכנונו ההנדסי הלקוי של הגשר בבר אילן. הטור נכתב יום אחד בלבד לאחר שנהרגו על גביו רוכב דו גלגלי והנוסע שישב מאחוריו. הרעש שהטקסט עשה בפייסבוק, קיבע את מקומו של הטור החשוב הזה, ברשימת עשרת הטורים הנקראים של 2017. 9. טיפ: רוכבים בקו 400 ומתקן אדם? היזהרו משושנת יריחו אחת מהמחלות המגעילות ביותר למראה, הפכה לסכנה מוחשית באחד מהאזורים הפופולאריים ביותר לרכיבת שטח. דניאל לזרוביץ' הפנה את תשומת ליבי לעניין, ומסתבר שתפס גם את תשומת ליבם של הרוכבים הרבים הפוקדים את האזור. 10. נתפס ברשת: מרחק מצטבר רוכב קפדן העלה תיעוד מדוקדק יחסית של הפעולות שעשה באופנוע הסוזוקי DL1000 V-Strom מדגם 2003 כדי להביאו ל: 320,000 קילומטרים. שוב ובמילים: שלוש מאות ועשרים אלף קילומטרים. הסיפור המלא ורשימת הטיפולים והחלפים שהרכיב, משכו עניין רב מצדכם. הביאו את הטור הנ"ל, לחתימת רשימת עשרת הטורים והטקסטים הנצפים ביותר בכרובלוג ב-2017.

[kruvi1200]

קורקינטים חשמליים: השותפים החדשים שלנו לכביש

קורקינטים חשמליים: השותפים החדשים שלנו לכביש

אנחנו מתעבים את הרוכבים על קורקינטים חשמליים למרות כל היתרונות הגלומים בכלים הללו. מדוע? גידי פרדר על המציאות החדשה בכבישי ישראל שעל כולנו לקבל.

כתב: גידי פרדר – אופנוען מאומן (פורסם כפוסט בדף הפייסבוק של גידי)

תופעת הקורקינט והאופניים החשמליים היא עובדה קיימת. מציאות שצריך לקבל. שותפים חדשים לדרך ולמדרכה. רשויות החוק בישראל החליטו שכאשר אין נתיב אופניים, עליהם לרכב בכביש. בכך הפכו את הקורקינט…

[kruvi1200]

קורס רכיבה אצל הוותיקים והמנוסים מכולם: קליפורניה סופרבייק סקול הגיעו במסגרת הסבב האירופאי שלהם ל-2018 למסלול סרס ביוון, וקבוצה של ישראלים, כשאני בתוכם, יצאה להשתתף בו. כל מה שרציתם לדעת על צוות האנשים, חומר הלימוד, המסלול, ההכנות והעלויות, מוגש לפניכם. ובקצרה למי שאין כוח לצלול פנימה לתוך הטקסט? זה כיף ומדהים ומפוצץ את הראש בדיוק כמו שאתם מדמיינים.

נינג’ה יוונית

  ההנאה היא לא פחות מאדירה. ההרגשה על המסלול, ככל שההדרכה מתקדמת ואתה לבד עם עצמך על האספלט, היא שאתה כישרון מבוזבז. אפילו שזו רכיבה שנייה או שלישית בלבד שלך על המסלול. בזכות ההדרכה והרבדים הרבים של הרכיבה שהיא חושפת בפנייך, אתה מרגיש שגילית זווית חדשה לחלוטין על העולם הזה של רכיבה. גם אחרי שחשבת שנחשפת לכל הטוב שיש לו להציע. למעשה, הבטחון וההתקדמות המהירה, גורמים לך לחשוב ולהרגיש שאם היית מתחיל לרכוב בצורה מסודרת מוקדם יותר בחייך, מארק מרקז היה בבעיה גדולה ולולנטינו רוסי לא היו כ”כ הרבה אליפויות.

אבל אז עולה איתך בסשן האחרון איזה רוכב יווני מאמצע טבלת האליפות המקומית, שמצא כמה שעות פנויות כדי לקפוץ למסלול באמצע יום המנוחה השבועי. רכוב על נינג’ה 600 חבוט הוא מראה לך שיש עוד 20 קווי פנייה בערך לצידך, מתחתייך ואפילו מעלייך. היכן שאתה מתחיל בפעולת הבלימה, הוא עוד מעלה הילוך ��מעלה וממשיך להאיץ. כשאתה בשיא ההטייה ומרגיש על הקצה, הוא עוקף אותך מבחוץ ומרים מעלה את המרפק כדי לשמור על החליפה מפני הבלאי של האספלט הקוצני. בקיצור: נותן לך כאפת מציאות אחת טובה שתחזיר אותך לפרופורציות. הלו! תרגיע….

ההתרגשות טרום הקורס הייתה מוצדקת

יורד מסשן הרכיבה ומחליף חוויות עם שאר חברי הקבוצה הישראלית. כולם מרגישים דומה: “איזה אטרף! כמה אדרנלין מפמפם לי בוורידים! ולעזאזל: כמה מהיר הייתי הפעם… אין מצב שמכאן הקצב עוד יכול לעלות!”. ואז מגיע יום הרכיבה השני עם חומרי התרגול החדשים, זמני ההקפה יורדים כשהקצב עולה והסיפוק המתלווה להישגים הפרטיים, רק עולה.

אם רגע נתאפס על עצמנו, ונאסוף את שאריות ההיגיון שלא נשטפו עם זרם האדרנלין, נוכל לסקור את הקורס ותכניו בעיניים פקוחות ולוגיות. אין ספר שניכר מזוג ימי הקורס אותו עברנו,  שהתכנים הכלולים בו הם תוצאה של ליטוש עקבי, עדין ומרובה בשנים של הדרכות ושל ניסיון בבית הספר. המשתתפים רואים ומרגישים בעצמם איך חומר הלימוד, עם כל שיעור שעובר, מתיישב בדיוק על השכבה המבוטנת היטב שיצר השיעור הקודם. שכבות על גבי שכבות הם בנויים, מאפשרים למודרכים בקורס להפנים, לתרגל ולהתנסות בחומר בתנאים הסטריליים של המסלול, לפני שיוצקים את הקומה הבאה בבניין ההדרכה.

ב-20 השנים האחרונות השתתפתי ביותר מ-40 קורסי רכיבה פעילה (אני לא מגזים), כולם בארץ. הקורסים היו במגוון דיספלינות: כביש, שטח, סופרמוטו, אסטרטגיות מרוצים ועוד. ההדרכות הועברו על ידי מדריכים מהארץ ומחו”ל, חלקם בעלי ניסיון הדרכה של עשרות שנים וחלקם בעלי ניסיון מרוצים מפואר. כל אלו נתנו בידיי את הניסיון, הוותק והכלים כדי להבין שהקורס של קליפורניה סופרבייק סקול, עדיין מצליח להשאר ייחודי ולהתבלט משאר הקורסים אותם עברתי. הוא בנוי כה טוב שמבחינתי, זה מכניס אותו לשלישייה המובילה ברשימת הקורסים “היותר איכותיים, מפרים ומלמדים” שעברתי. כן. ממש כך.

מה זה בית הספר הזה?

קליפורניה סופרבייק סקול הוקם בשנת 1980 בקליפורניה ((אלה מה?) שבארצות הברית, על ידי מי שהפך ברבות הימים להיות לגורו הדרכת הרכיבה המפורסם בעולם: רוכב המרוצים קית’ קוד שבאמתחתו לא פחות מ-41 ניצחונות במרוצי כביש ברמה העולמית ואמריקאית. קוד, ששמו יצא כמדריכם ויועצם האישי לטכניקות רכיבה של כמה וכמה מכוכבי ה-GP בעבר כמו פרדי ספנסר, קווין שוואנץ וקולין אדוארדס, ליווה מאז הקמת בית הספר, מעל 200,000 רוכבים שלמדו באחת מ-15 המדינות ו-90 המסלולים  בהם נערך הקורס לאורך השנים.

ב-1997 קית’ קוד גם הפך לסופר כשהוציא ספרים על טכניקת רכיבה וביניהם: Twist of the Wrist  , אח”כ את The Soft Science of Road racing motorcycles מ-1998 ולבסוף את Performance Riding Techniques: The MotoGP manual of track riding skills מ-2006.

אגב, באופן אישי ופרטי לחלוטין – שמו של קית’ קוד מתקשר עבורי כמעט בצורה אוטומטית, עם גידי פרדר מ-“אופנוען מאומן” (מרכז ההדרכה שהוקם ב-1998. זו גם השנה בה עברתי אצלו את הדרכת הרכיבה הראשונה שלי אי פעם). גידי הוא ככל הנראה הוותיק מבין הישראלים שלמד אצל קית’ קוד, ועבר הדרכה הן בארה”ב בבית הספר המקורי והן באנגליה (אצל הזכיין המקומי). פרדר רואה עצמו כחסיד של קוד עוד מ-88′ ומעיד שקוד הוא ההשראה הכי חזקה עליו באופן אישי ועל הקורסים. את מערכי השיעורים הראשונים לבית הספר לרכיבה שלו, כתב גידי סביב הרעיונות של קוד על עולם המרוצים. עם הזמן שונתה את התפיסה של “אופנוען מאומן” בהתאם לתנאים המקומיים בארץ.

מיהן הדמויות מאחורי מיזם ההדרכה ביוון?

גולן ואיתי מחברת יונומנט הישראלית, הם הבעלים של האופנועים עליהם רכבנו במהלך הקורס והםהכוח שמאחורי החברה המארגנת את שליחת הרוכבים הישראלים לחו”ל. שני החבר’ה הישראלים הללו יצרו קשר ארוך טווח עם הסניף היווני של הסופרבייק סקול, סניף בבעלות חברת האם מקליפורניה. בית הספר היווני אחראי ליישום בפועל על המסלול של התכנים, כשכל המדריכים היוונים הרכובים סביב הרוכבים הלומדים, מנוהלים על ידי מנהל בית הספר המקומי, הצ’יף דירקטור ספירוס קוטראס (Spyros Koutras).

את ההדרכות העיוניות מעביר גארי הדסאד (Gary Adshead) שהוא אחד מ-7 המרצים היחידים שפעילים היום בעולם שנחשבים לאוטוריטות הדרכות רכיבה, כמו קוד עצמו. הסניף היווני אחראי להדרכות בית הספר בקפריסין (Achna Speedway) ויוון (מסלול Serres ומסלול Megara). יונומנט מאפשרים לרוכבים הישראלים המעוניינים לרכוב בכל אחד מהמסלולים הללו, אך ממליצים בחום על אלו היווניים ובעיקר על המסלול בסרס בשל התוואי המעניין שבו ואיכות האספלט בו הוא מתהדר.

איך מתפקד כל העסק?

האופרציה בפועל היא די מדהימה. למרות שלפני ומאחורי הקלעים פועלת אופרציה של מעל 25 אנשים המוציאים לפועל את ההדרכה והרכיבה, הרי שהכל עובד כמו שעון, מתוקתק ומשומן היטב. צוות אחד כולל מרשלים ואחראי בטיחות, אחר כולל את צוות ההדרכה של המסלול ובכיתות וצוות אחר אחראי על האדמיניסטרציה.

הפעולה של כולם יחדיו, ללא חריקות, דיבורים מיותרים או טעויות, גורם לימי ההדרכה לזרום בצורה חלקה ומושלמת. בכל רגע נתון יודע המדריך על המסלול ואחראי הבטיחות, מה מתרגלים המודרכים, מי השתולל מעט על המסלול וצריך שיחת ניעור קלה (איכשהו, אלו תמיד הישראלים…), מהו לוח הזמנים, ומהן ההוראות שיש לעקוב אחריהן. היה מרתק לעקוב אחר התגלגלות ההדרכה לאורך היום עם כל כך הרבה כשלים אפשריים, שנחסמים בזכות ההקפדה על הסדר. באמת מעורר השתאות.

מערך השיעורים

הקורסים בהם אני השתתפתי הם חלק ממערך שיעור נרחב המתקרא “אומנות הפנייה” (The Art of Cornering) והם מורכבים מ-5 שלבים שונים המטפלים בכל האספקטים האפשריים של ביצוע הפנייה. כל שלב אורך כיום שלם, ובנוי מחמישה שיעורים תיאורטיים בכיתה וחמישה סשנים רכובים על גבי המסלול.

בתום כל שיעור תיאורטי בכיתה (סיפור של כ-15-20 דקות), עולים למסלול. לכל שלושה רוכבים מוצמד מדריך יווני. זה האחרון, רוכב לפני, מאחורי ולצידי המודרך – ועוקב אחרי ביצוע המשימות שנלמדו. בסיום הרכיבה (20 דקות), יורדים לצידי המסלול ומנתחים עם המדריך את שקרה על המסלול. עוברים על הנקודות שיש לחזק, מקבלים פידבק חיובי או שלילי על ביצועי המטלות.

רוב חברי הקבוצה הישראליים עמם הגעתי למסלול, בחרו לעשות את שלב 1 ו-2, אחד אחרי השני, יום אחרי יום. אלו שבחרו לא לעשות כן, לקחו בחשבון כי כל יום שכזה הוא מתיש ומעייף. הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטאלית שכן הריכוז הנדרש בביצוע התרגילים השונים במהלך הסשנים על המסלול, הוא גבוה.

לא ניתן להשתתף בקורסים מתקדמים יותר, מבלי להשתתף בקורסים שקדמו להם. שכבות על גבי שכבות, זוכרים? שלבים 3 ו-4 המטפלים בתנוחת הרכיבה (3) ובבעיות אסטרטגיית הרכיבה וטכניקת הרכיבה הפרטיים של כל רוכב ורוכב (4) מתקיימים במקביל על גבי המסלול, מבלי להפריע לרוכבי הקורסים של השלבים האחרים. אגב, קיימת גם אופציה להדרכה אישית, אחד על אחד, עם הצ’יף דירקטור בעצמו, במשך יום שלם. קורס שכזה, נחשב למתקדם במיוחד ולבכיר שמבין הקורסים המוצעים על ידי בית הספר, ולכן נקרא בשפה העממית כ”שלב 5″.

לא אפרט את התכנים של שלב 1 ו-2 ולא אעתיק אותם הנה, אבל בגדול ניתן לסכם אותם כעבודה פרטנית על המרכיבים החשובים והעיקריים בביצוע פנייה מושלמת ומתאימים גם לכביש הציבורי. ואם זה נראה לכם כאילו גם בקורסים המקומיים בארץ נוגעים בדיוק בנקודות הללו, אתם לא טועים. אותם עקרונות תקפים בבסיסם לכביש הציבורי ולמסלול כאחד: מבטים, נקודות בלימה, נקודות היגוי, זיהוי שיא הפנייה (אייפקס), זיהוי נקודות היציאה בהתאם לשדה הראייה ותנוחת רכיבה.

הכנות נדרשות

מבחינת ציוד – המינימום הנדרש הוא להגיע עם חליפת רכיבה מלאה עשויה עור (חלק אחד או עם חיבור של מכנסי הרכיבה למעיל), מגפי רכיבה ממוגנות, כפפות מלאות וקסדה מלאה (לא נפתחת). למי שאין את הציוד, ניתן לשכור במקום בעלות של מקסימום 50 יורו ליום – תלוי בהיקף הציוד החסר לכם כדי לעמוד בדרישות המינימום. יש לציין כי הקורס מיועד לרוכבים ורוכבות מגיל 21 ומעלה.

��בחינת הרוכב – כושר. לא צריך להיות הרי אדם שרירניים, אבל גם לא כדאי להגיע רפוסים ומדולדלים עם זיכרון עמום של “איך מרגישה זיעה”.  מומלץ מאוד לבנות כושר מינימלי לקראת ההגעה למסלול, מאחר ואתם רוצים שהעייפות תגיע כמה שיותר מאוחר במהלך היום, ולא תגיעו למצב של שרירים תפוסים. ושלא יהיה ספק, העייפות תגיע – אצל חלק מהרוכבים התשישות מורגשת עוד לפני ארוחת הצהריים. ובהתחשב בעובדה שמדובר על יומיים רצופים שכאלו, זה לא צחוק. אתם לא רוצים לעלות למסלול עייפים ולא מרוכזים.

אלו היו ההכנות שלי לקראת הקורס. בקצרה אסכם ובאופן כללי: עבדו על חיזוק שרירי הליבה. שרירים המצויים במרכז הגוף. העיקריים שביניהם הם שרירי הבטן, אגן הירכיים ושרירי הגב. חיזוק נכון של שרירי הליבה משפר את היציבה ומשם גם את תפקוד שאר שרירי הידיים והרגליים.  ובאופן יותר ספציפי כדי שתדעו לבנות עם המדריך בחדר הכושר את התוכנית המתאימה כהכנה טובה לימי הרכיבה במסלול: חגורת כתפיים, שרירי הזרוע האחורית, ושרירי הארבע-ראשי (בקדמת הירך).

אגב, מאחר והקורס מועבר כולו באנגלית (עם תרגום סימולטני ליוונית), כדאי לדעת את השפה… עם זאת, הרמה היא לא אקדמית ולא גבוהה מדי. ידיעת השפה ברמה תיכונית, יכולה להספיק.

מבחינת האופנועים – הרוכבים האירופאיים יכולים להתייצב לקורס עם האופנועים הפרטיים שלהם, מכל סוג שהוא. לקט נבחר של דגמים “מיוחדים” שנצפו על המסלול: סוזוקי בנדיט 400, ב.מ.וו GS1200, קאוואסקי ZZR1400, סוזוקי SV1000 ועוד רבים אחרים. הרוכבים מקבלים מדבקות שמכסות את מראות האופנוע (כדי שלא יוסיפו מידע חזותי מיותר בזמן הרכיבה במסלול), ואף נדרשים לקפל אותן כדי להגדיל את שדה הראייה מלפנים. בנוסף, מקבלים מדבקה נוספת המסתירה את מד המהירות. נתון נוסף שמיותר במסלול ויכול לבלבל את הרוכב.

הרוכבים הישראליים כאמור, רכבו על האופנועים של יונומנט: אלו אופנועי הונדה CBR600RR (מדגמי 2013) והונדה CBR1000RR (מדגם 2017). כל האופנועים היו מתוחזקים ברמה גבוהה מאוד, עם צמיגי ברידג’סטון S21RR קרביים, דביקים ועם מעט מאוד חריצים. בסיום כל סשן רכיבה, מוזמנים הרוכבים לעדכן את המכונאי הצמוד לקבוצה באם הם רוצים שינויים כלשהם בסט-אפ של האופנוע, אם גילו תקלה כלשהי או כל בקשה אחרת בנוגע לאופנוע. הכלים גם מתודלקים מחדש, ללא התערבות הרוכבים בקורס, בכל פעם שכמות הדלק במיכל יורדת למחציתו.

מבחינת הלוגיסטיקה – הכל נסגר על ידי יונומנט, החברה המארגנת. אפילו את כרטיס הטיסה יזמינו בשבילך אם צריך, כולל ביצוע הצ’ק אין. כל שצריך הוא למסור להם את המושכות, להשען לאחור ולראות לבד שהכל נעשה עבורך. באמת שהראש לא טרוד באף בעיית ביורוקרטיה \ אדמינסטרציה במהלך ימי השהייה בחו”ל עימם.

המסלול

מסלול סרס מוכר לרוכבים הישראליים, עוד מתחילת שנות ה-2000, כשהחל לקלוט אליו את פליטי ליגות מרוצי הקטנועים ואופנועי ה-50 סמ”ק. רוכבים אלו חיפשו מסלול לגדול אליו עם אופנועים גדולים יותר, להתפתח וללמוד את העולם אליו נחשפו באמצעות אותם כלים עממיים ובסיסיים שהוסבו למרוצים בארץ. יש לזכור שבישראל באותן שנים: חוק הספורט המוטורי עוד נראה כחלום רחוק וקיומם של מסלולים ראויים היה נחשב להזיה של ממש.

המסלול בסרס, הוקם בשנת 1998 מערבית לעיר שאת שמה הוא נושא, ונמצאת בעצמה כשעה ורבע של נסיעה ברכב משדה התעופה בסלוניקי. זהו המסלול הארוך ביותר בדרום מזרח אירופה (חבל הבלקן) ואורכו עומד על 3,186 מטרים. רוחבו של המסלול נע בין 12 ל-15 מטרים והוא כולל 16 פניות.

והאספלט? נושך?

איכות האספלט, טובה מאוד – תודה ששאלתם. מגורען היטב, מרובה שפיצים חדים שדוקרים את צמיגי האופנוע בכל הזדמנות. בתום כל סשן רכיבה הצמיגים מקווצ’צ’ים היטב ונראה שנאבקו קשה כדי להתנתק מהאספלט הדוקרני, שלא וויתר על גרם של אחיזה.

מבול מפתיע של אמצע מאי שירד למשך שעתיים לפחות, והסתיים לשמחתנו כשהגענו למסלול, לא השאיר זכר על האספלט. כשעלינו עליו שעה לאחר מכן, הוא כבר היה יבש לחלוטין.

זהו המקום להתייחס גם למקומו של המסלול בהדרכות הבית ספר: למרות תפיסתו כמקום ייעודי למרוצים בלבד ורכיבה מהירה מאוד על המגבלות, זה לא המצב בקורס. אומנם בעיני רוכבים ישראלים שהרכיבה במסלול זרה להם או נדירה בעבורם, נראה שזה קורס שנועד רק ללמוד “איך לתת בגז”, הרי שההסבר לשימוש דווקא במסלול ניתן על ידי המדריכים עצמם: זהו שטח סטרילי ונוח לתרגול רכיבה, נקי מהפתעות על האספלט, חף מתנועה נגדית, שלא מטריד את הרוכב עם סכנות לצד המסלול כמו גדרות בטיחות, שפת מדרכה או עמודים ושלטים. במילים אחרות: זהו לא “קורס מרוצים לרכיבת מסלול” אלא קורס ביצוע פניות. הרכיבה מסלול אם כך, היא רק בונוס.

למי זה מתאים?

בשורה התחתונה: לכל מי שאוהב רכיבה ויש לו כבר שנה או שנתיים של ניסיון ברכיבה, שכולל גם טיולים מחוץ לעיר. אין שום חובה לבוא עם רקע של רכיבה ספורטיבית. אין שום חשיבות לאיזה אופנוע יש בבעלותך, שום חשיבות להבנה בעולם המרוצים ושום חשיבות לסגנון הרכיבה האהוב עלייך. לדוגמה: מתוך עשרת הישראלים איתם רכבתי בקורס, רק ל-6 יש אופנוע, השאר עם קטנועים. מתוך בעלי האופנועים, אחד על דו”ש, אחד על קאסטום ועוד שניים על אופנועי אדוונצ’ר. החמישי הוא “היוצא דופן” כשהוא בעלים של אופנוע עם מנוע בעל אופי ספורטיבי משהו (MT09). והיה אותי -הייתי היחידי שהוא בעלים של אופנוע עם קליפ-אונים נמוכים. וזה בכלל אופנוע ��ספנות, כן? בקיצור: שום ��נאי סף של רוכבי MotoGP ואין שום הכרח להגיע עם פז”מ של סליידרים גמורים מפצאל. הכל הולך.

אז למה הרוכבים האלו בכלל הגיעו לקורס? כי מדובר על קורס רכיבה ששימושי גם ליומיום. כי רמת ההדרכה היא גבוהה במיוחד. כי חוויית הרכיבה על מסלול היא משהו אחר לחלוטין. כי ההנאה היא אדירה מהצלילה אל נבכי עולם הרכיבה. לומדים ממנה המון ועל הדרך נהנים כמו שלא תיהנו באף טיול אחר שאינו כולל רכיבה כזו או אחרת על אופנועים.

ומהי אותה הרגשה מהנה של רכיבה במסלול שכ”כ קשה לתאר?

“… 100 אחוז של נטו רכיבה. שום דבר מעבר. אתם אולי חושבים שהייתם שם פעם, אבל אם לא ניסיתם רכיבה במסלול, הרי שבקושי טעמתם מהמצב הזה. 10 שניות ברציפות זה לא נחשב. ב”זון”, המוח עצמו כבוי לכל מה שלא קשור לפידבק מהמתלים, מהבלמים, מהקצב. מהאותות ששולחות העיניים, האוזניים וקצות הגפיים. המוח פעור לרווחה לקלוט הכל שקשור לתנועה המהירה המסלול, ורק אליה… יתכן מאוד שגם אתם חוויתם זאת לרגעים קצרים יותר או פחות, ברכיבת כביש ציבורי. זה לא בריא, זה אפילו מסוכן לרכוב כך… אבל זה ממכר ומתגמל כהוגן כשזה עובד וכשזה קורה. אני לגמרי מבין אתכם. הייתי שם בעצמי. ואחרי שרכבתי והתחריתי בכמה מרוצי אופנועים, כבר נבהלתי לגלות כמה מסוכן לעשות זאת מחוץ למסלול.“ (מקור)

אז כמה זה עולה?

1400 יורו מקנים לכם: הסעות משדה”ת בסלוניקי לסרס וחזרה, הסעות מדי יום מהמלון למסלול וחזרה, חדר במלון עם אדם נוסף שכולל ארוחת בוקר, את הקורס עצמו, את ארוחת הצהריים במהלך היום, את השכרת האופנועים, הצמיגים והדלק. הצחוקים והאווירה הכיפית של הקבוצה? זה בחינם…

כן תצטרכו לרכוש בעצמכם: טרום הטיסה – כרטיס טיסה (כ-200 יורו לערך) וביטוח מתאים (כ-200 שקלים). במהלך השהייה ביוון תצטרכו לשלם על ארוחות הערב כ-20 יורו לארוחת ערב מלאה ודשנה על סף ה”מפוארת” –  מרובת מנות ושתייה, כולל אלכוהול, במסעדות טובות. בעבור הצלם המלווה את הקורס, במידה ותחשקו בתמונות, תשלמו כ-25 יורו ליום צילום. וזהו. בקיצור: יעלה לכם 1850 יורו (כ-7700 שקלים), כולל מזכרות בשוק המקומי כמתנות לאלו שנשארו בבית.

לסיכום: האם “שווה” לטוס ליוון ולהשתתף בקורס?

לדעתי האישית: בהחלט כן. מלבד ההנאה הרבה שחוויתי בכל אחד מימי השהייה שלי ביוון בכלל ומהקורס בפרט, הרי שהרגשתי שחזרתי עם “כלים” לרכיבה נכונה יותר על כבישי ומסלולי הארץ. המנטרה הפרטית שלי גורסת שמכל קורס שרוכב עובר, הוא צריך לקחת לפחות ��יפ אחד או שניים (מתוך העשרות שהוא לומד מהמדריכים במהלכו), ומחויב להתאמן עליו וליישם אותו בתום הקורס.

מהקליפורניה סופרבייק סקול לקחתי, לראשונה עבורי, עשרות טיפים בכל הקשור לניהול אסטרטגיית וטקטיקת הרכיבה שלי. בפעם הראשונה עבורי הצלחתי ליישם רבים מהם, מייד כשעליתי על הכביש הציבורי ועל המסלול כאן בארץ. למרות שניסיון הרכיבה שלי מגוון ולא כ”כ קצר (עוד על כך, ב”אודות“), הרי שהידע שצברתי ביומיים הללו ביוון, הוסיפו לי לביטחון הפרטי שלי בזמן ניהול הרכיבה, והפכו אותה למושכלת יותר ואף בטוחה יותר.

זה המקום להודות, שוב, לגולן ואיתי מ-יונומנט שליוו אותנו לאורך כל השהות ביוון, והפכו את החווייה הסופר כיפית הזו, למהנה ומיוחדת עוד יותר.

רוצים גם? המחזור הקרוב מתקיים בין התאריכים 13-15 ביולי. דברו עם גולן מחברת יונומנט לפרטים נוספים. תגידו לו שכרובי מ”הכרובלוג” שלח אתכם 😉

גלריה:

ישראלי בקורס רכיבה אמריקאי על מסלול יווני קורס רכיבה אצל הוותיקים והמנוסים מכולם: קליפורניה סופרבייק סקול הגיעו במסגרת הסבב האירופאי שלהם ל-2018 למסלול סרס ביוון, וקבוצה של ישראלים, כשאני בתוכם, יצאה להשתתף בו.