#נתינה

[ilpostcyprus]

קפריסין מדורגת במקום הראשון מבין מדינות האיחוד האירופי בתרומות דם התנדבותיות, כך אמרה הגברת הראשונה פיליפה קרסרה כריסטודולידס בנאומה ביום רביעי. הנאום נישא לכבוד יום השנה ה-20 ל'יום תורם הדם העולמי', המצוין מדי שנה ב-14 ביוני. יוזמת ארגון הבריאות העולמי הושקה בשנת 2004 כדרך להכיר ולכבד תורמי דם ברחבי העולם. סיסמת הקמפיין לשנת 2024 היא "20 שנה של חגיגת נתינה: תודה לכם, תורמי הדם!". לדברי הגברת הראשונה, תרומות מתנדבים עונות על 100% מהביקוש של קפריסין לדם. ביצועים אלה הציבו את קפריסין בין 62 המדינות המובילות בעולם בשיעורי תרומת דם ביחס לגודל האוכלוסייה. היא הודתה למתנדבים הקפריסאים שאפשרו את הנתון הזה. "הרשו לי להביע את תודתי לכל תורמי הדם המתנדבים", אמרה הגברת הראשונה, "שתמיד נענים לקריאה לתרום דם". בנאומה הדגישה גם את החשיבות של שמירה על "תרבות של תרומת דם קבועה" בקפריסין כדי לחזק את שיעורי התרומות הגבוהים במדינה. "כל מאמץ לחזק את מאגרי הדם הוא בעל ערך", הוסיפה. הגברת הראשונה הודתה גם לרשת SupportCY ולבנק המרכזי של קפריסין ��ל ארגון אירוע תרומת הדם ביום רביעי, אותו תיארה כ"אירוע יפהפה של תרומה לחיי אדם". היא סיימה את נאומה בכך שכינתה את מעשה תרומת הדם "נתינה שלא תסולא בפז".

[vlad-newreality]

כל דבר שלילי שאנו חווים מורגש כזה מפני שאנו מקבלים אותו לא נכון. לכן באה חכמת הקבלה ללמד אותנו איך לקבל מהבורא בצורה נכונה, ולהרגיש הנאה. זו חכמה שלמה, עמוקה מאוד ומיוחדת במינה, איך לקבל מהבורא כל טוב.

אי אפשר למחוק שום דבר שלילי, אלא רק להפוך אותו לטוב, לתקן את השימוש בו. זהו חוק טבע. אמנם בחינוך ילדים נכון להקנות הרגלים טובים והתנהגות יפה, אך עדיין אין זה תיקון מן השורש אלא רק צביעה חיצונית של טבעו האגואיסטי של האדם. שכל ההבחנות השליליות שבו לא ייראו כל כך נוראיות. ההורים מלמדים ילדים לומר "תודה", "בבקשה", לוותר, להתחשב, מתוך מחשבה שכך יהיה להם קל יותר להסתדר בסביבה. תיקון, לעומת זאת, פירושו להזמין אל חיינו כוח עליון, שיכול להפוך את כל התופעות האגואיסטיות לתופעות אנטי-אגואיסטיות, אלטרואיסטיות.

תיקון משמע לשנות את עצמי מן היסוד, את צורת ההשתתפות שלי בבריאה, כך שאשלים אותה בכל חלקיה עם כוח טוב של נתינה ואהבה. כתוצאה מההשלמה שלי, כל הבריאה תהיה מתוקנת. כל דבר שלילי שיתגלה, יקבל השלמה על ידי התנהגותי החיובית החדשה, ואז אני אראה עולם שכולו מאוזן.

אנחנו לא מבינים שהעולם הוא מושלם, והבעיה היחידה שיש היא רק בהשלמת כל החלקים לכדי מערכת אחת, שמתפקדת בקשר הדדי נכון. את הקשר הזה איננו מסוגלים ליצור בעצמנו, אבל יש בכוחנו להזמין את הכוח העליון לעשות זאת. זהו תיקון העולם שעלינו ללמוד לבצע. כל התערבות אחרת בבריאה, כל ניסיון לבער מהעולם את מה שנראה כרע ומיותר, נידון מראש לכישלון.

[joanofarcm]

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים.” (שמות, כ"ה, י"ח–כ')

וּדְמוּת פְ��נֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן, וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב, וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם, וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה, וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר

; לפי תורת הקבלה הכרובים שמעל לארון הקודש מייצגים רובד במבנה הפנימי של העולמות הרוחניים והקשרים בין הללו, ואת הדרך להתקרב לבורא ולרכוש את תכונותיו.

נתינה מן הלב

בשל מיקומם בקודש הקודשים כונה אלוהי ישראל 'יושב הכרובים'.

מקור המילה:

שורשו הוא במילה הבבלית "כָּרַבּוּ", משמע להיות מבורך

בעוד שאחרים טוענים כי המילה קשורה ל"כִּרֻבֻּ", המופיע במיתולוגיה האשורית כדמות אדם בעל גוף של שור מכונף.

[rabash-maamarim]

בענין הוויכוח בין יעקב ללבן

תשמ"ה - מאמר י"א 1985 - מאמר 11

אנו רואים, בענין הוויכוח של יעקב ולבן, הם משונות מהוויכוח של יעקב עם עשו:

אצל יעקב ולבן כתוב (ויצא ל"א) "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא".

ואצל יעקב עם עשו כתוב (וישלח ל"ג) "ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך".

ויש להבין, מדוע לבן היה טוען שהכל שלו, ועשו היה להיפך, שהוא אמר, "יהי לך אשר לך".

ואאמו"ר זצ"ל תירץ באופן זה, כי ידוע, שיש בחינת אחיזה לקליפות, ויש בחינת יניקה לקליפות. ואמר, שאחיזה נקראת, שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לעשות איזה דבר שבקדושה.

למשל, שאדם צריך לקום לפנות בוקר, ללכת לבית הכנסת לעסוק בתורה. אז באה הקליפה ואומרת לו, בשביל מה אתה מצער את עצמך, הלא אתה עייף, וקר בחוץ, וכדומה מטענת היצר, שלא כדאי לו לקום לעסוק בעבודה. והוא משיב לו, כמו שאתה אומר, אבל כדאי להתייגע בעולם הזה, בכדי לזכות לעולם הבא. אז היצר הרע משיב לו, זה שאתה חושב, שיהיה לך עולם הבא תמורת היגיעה שלך בעולם הזה, זה יכול להיות אם האדם עוסק בתורה ומצות לשם שמים. אבל אני יודע, שכל מה שאתה עושה, הכל הוא שלא לשם שמים. אם כן למי אתה עובד, רק עבורי. במשל הזה יכולים להבין את דבריו. וזהו מה שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לו לעסוק בתורה ומצות.

וזו היתה טענת לבן, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא". זאת אומרת, שאתה עובד בשבילי ולא עבור לה'. אם כן, אין לך לקוות שיהיה לך עולם הבא. אם כן למה לך להטריח את עצמך בחינם. עם כח זה היא מחזיקה את האדם, ולא יכול לצאת מהשפעתה, ולעשות משהו אחר נגד רצונה. וזו היתה טענת לבן, כי חשב, עם הטענה הזאת, יהיה לו כח להתאחז בו, ולא תהיה לו היכולת לעסוק בתו"מ.

ולאחר שהתגבר על טענת של לבן, ואמר, לא נכון, אלא אני כן עוסק לשם שמים, אלא אני צריך להאמין, שאתה נשלחת אלי עם כל הטענות הצודקות, הוא רק כדי להדיחני מהקדושה, ואני רוצה לעבוד את ה' בפשטות, ואין לך שום אחיזה בהתו"מ שלי, לכן אני מתגבר עליך, ואני הולך לעסוק בתו"מ, ואין לך שום דריסת הרגל אלי בשום פנים ואופן.

אז באה הקליפה בצורה אחרת, וטוענת לנגדו, תראה, אם יש עוד אנשים כמוך, שיוכלו להתגבר על היצר הרע. תראה את השפלות של שאר אנשים, שאין להם שום כח התגברות. ואתה ברוך ה' גבר בגוברין, ואתה, בטח שלא כדאי שאתה תתחבר עמהם. ואז כל התעסקותו בתו"מ נכנסת אל הקליפה, משום שהיא מכניסה אותו לתוך גאוה וכדומה.

אז צריך האדם להתגבר ולומר להקליפה, לא נכון, אני לא יותר טוב משאר אנשים, אלא כל מה שעסקתי בתו"מ לא היה לשם שמים, אלא הכל היה בשבילך. אם כן אני עכשיו במצב כמו שאמרו חז"ל, "הלומד תורה שלא לשמה, מוטב שנתהפכה שלייתו על פניו". אם כן עכשיו אני יותר גרוע משאר אנשים. וזו היתה טענתו של יעקב, באומרו לעשו, "קח את מנחתי", ואני רוצה להתחיל מחדש לעסוק בתורה ומצות, ועד עכשיו כאילו עדיין לא עשיתי שום דבר לשם שמים.

אבל מה כתוב, "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו, עד אחרי כמה עבודות ויגיעה רבה. אז, "ויקח ממנו", כמו שכתוב "ויפצר בו ויקח".

נמצא שכאן, היינו לאחר המעשה, התהפך הענין. טענת לבן, שאמר "וכל אשר אתה רואה לי הוא", היינו שהכל שייך להקליפה, טוען כאן יעקב, שיעקב שולח לו הכל בתור מנחה, היינו שהוא אומר, שזהו רכוש הקליפה. ומה שיעקב היה טוען אצל לבן, היינו קודם המעשה כנ"ל, שיעקב היה טוען, שהכל שייך לקדושה ולא להקליפה, זה טוען עכשיו עשו, כמו שכתוב "ויאמר יהי לך אשר לך".

על פסוק "והיה המחנה הנשאר לפלטה" פרש רש"י וזה לשונו, התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. זאת אומרת, שני דברים שייכים לעשו, שהוא דורון ומלחמה. ודבר אחד הוא לה', היינו תפילה.

הנה על דרך העבודה יש לפרש, שכל השלושה דברים הנ"ל כוונתו לה'. והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק, "הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שמות ל"ג), שמשה אמר לה', "הראני את כבודך", על זה באה התשובה, "ויאמר ה', הנה מקום אתי". ופירוש שאת"י הוא ראשי תיבות אמונה, תפלה, יגיעה.

ואמר, בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'. וזאת התשובה שה' נתן למשה, על מה שאמר משה להקב"ה, "הראני את כבודך".

והנה על דרך זה יש לפרש מה שפרש רש"י, שהתקין עצמו לדורון, לתפילה, ולמלחמה. מלחמה היינו מלחמת היצר, תפילה, שה' יקרב אותו בכדי להגיע לשלמותו, למה שהוא צריך להגיע למדרגתו. לדורון היינו אמונה, כי מי שנותן אמון במי שהוא, זה נקרא נתינה, כמו שכתוב אצל אברהם, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו). ופירש רש"י, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה, שהאמין בו.

נמצא לפי זה, שכל ג' הדברים, שהם לדורון, ולתפילה, ולמלחמה, הוא הכוונה, שבאלה ג' הדברים הוא ינצח את עשו. וכל ג' הדברים הנ"ל הם בין אדם למקום. ואין צריכים לומר, שרק תפילה היא הכוונה בין אדם למקום, מה שאין כן דורון ומלחמה היא הכוונה על עשו. אלא הכל הוא מיחס לה'.

אבל העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי נקרא "קליפה עשו". אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו.

ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.

וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" (עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), וזה נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה נקרא עבודה טהורה.

והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. כי זה אנו רואים שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני אבוקה. אלא כל העבודה הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, היינו, שיכיר את חשיבותו. ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא כנ"ל, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", שאלף של אתי מרומז על בחינת אמונה למעלה מהדעת.

נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד למעלה מהדעת, שיחשיב את ה'. כי באופן כללי הוא, המצב של כל הנבראים, מרגישים את הקדושה בבחינת שכינתא הוא בעפרא. לכן מובא בכל הספרים, שכל אדם צריך לכוון, לפני התעסקותו בתורה ומצות, לאקמא שכינתא מעפרא. כי על עבודה, שהקטן יבטל את עצמו לפני הגדול, אין מה לעבוד על זה, כי זהו נטבע בהטבע, שקטן מתבטל לגבי גדול. אלא כל עבודתו של אדם הוא, רק לעבוד שיכיר את גדלותו וחשיבותו של ה'.

ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא. על זה לא מבינים, שרק זה חסר לנו. וא��שר לפרש זה על הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". הבורא נקרא "צדיק", כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק". אבד את חשיבותו, ואין איש שם על לב, שצריכים לעבוד בכדי להשיג את חשיבותו.

כי בזמן שהאדם הוא מרגיש את עצמו קצת בהתרוממות, אז הוא מבין שכדאי לעבוד רק על רוחניות. וצריכים לומר, הטעם הוא, משום שמרגיש את חשיבותה של רוחניות בשיעור שכדאי להתייגע על רוחניות ולא על גשמיות, משום שהגשמיות אבד ערכה אז אצלו, והרוחניות עלה אז ערכה.

לכן הוא מחליט אז, שרק על קדושה כדאי להתייגע, ולא על גשמיות. נמצא לפי זה, כל עליות וירידות הן לא על האדם, אלא על הקדושה, דהיינו לפעמים עלה הערך של הקדושה, זאת אומרת, שנעשה אצלו יותר חשוב, ולפעמים ירד השער של הקדושה, בשפל המצב, שלא כדאי אפילו לחשוב עליה.

ובענין שהקטן מתבטל לגבי הגדול, אנו מצינו שמובא (וילקוט חדש ופר"א) כי לאחר שהבורא הגדיל את שמעו של אברהם, כי ראו כולם את גדלותו של אברהם, העניק פרעה לשרי נערה, שהיתה בתו, כדי שתהיה לשפחה בבית אברהם. הגם ששפחה היא מדרגה פחותה מאוד, כי לעבד ולשפחה לא היה אז שום זכיות של אדם, וכמו בהמות נדמו אז, מכל מקום נתן את בתו להיות שפחה לשרי, והיה מפייס אותה ואומרו, בתי, מוטב לך להיות שפחה בבית אברם הברוך, ולא להיות מטרונה בביתי.

וההבדל בין אדם עובד בעבודת הקודש מטעם שכר, או מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך מטעם חשיבותו וגדלותו, הוא, שאם אדם עובד בגשמיות בכדי להשיג שכר גשמי, אנו רואים, שאם יש לאדם איזו עצה, שיוכל לקבל שכר ולא צריך לעבוד כל כך שעות, בטח שאם יש לו מי שיתן מציאות כזאת, הוא תיכף בוחר לו את הדרך הזו. כי אדם אוהב את המנוחה, והוא מוותר על תענוג המנוחה, בכדי שיקבל שכר.

אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך, לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא.

[surmom]

פונדקאות אלטרואיסטית: נתינה גדולה ומלאת אהבה

http://dlvr.it/SvcQdC

[noteitnoteit]

דנה ספקטור | פותחות הכל

ההבדל בין לאהוב ללחבב.

להוות דוגמה לילדים דרך עשיה ולא רק דרך נתינה.

להקשיב לשיר בלב. להעז לחיות!

[levtov1]

למעלה מהדעת 69: כוח השפעה מושג יחסית לכוח הקבלה כוח הקבלה נובע מהטבע שלנו, לאותה #תכונה אנחנו קוראים '#רצוןלקבל'. אבל ה#רצוןלהשפיע לא קיים בפני עצמו, אלא על פני הרצון לקבל. ולכן הוא נקרא 'כוח ה#אמונה_למעלה_מהדעת'. הדעת היא רצון לקבל, #רצון #להנות, להתמלא, רצון #לדעת, ש#למעלה ממנו מתחילים לרכוש את כוח ה#השפעה. ולא מכל מצב יכולים להגיע להיות משפיע, אלא צריכים להגיע לכוח קבלה גדול, כדי #להרגיש בו את #הרע, הנזקים, ההבחנות השליליות, ואז כנגד זה לרצות להיות בהבחנות הפוכות, חיוביות, #הבחנות של #נתינה. להגיע למצב שעל פני הרצון לקבל נתחיל להרגיש מה זה רצון להשפיע, כוונת השפעה, נתינה, מושג 'אמונה למעלה מהדעת'. כי כל הכוח הזה של השפעה, של #אמונה, שמכנים אותו '#רוחניות', מושג יחסית לכוח הקבלה, למעלה מ#כוחהקבלה. ואפילו מודדים את #התקדמות, את הרוחניות, במידות של כוח הקבלה – כמה שיכולים לעלות למעלה מכוח הקבלה, כך מודדים #כוחהשפעה. #YaelLior #MichaelLaitman #אמונהלמעלמהמהדעת #למעלהמהדעת #למעלה_מהדעת #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #ואהבתלרעךכמוך https://www.instagram.com/p/ClCZzNwISJ-/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[anaella]

View this post on Instagram

A post shared by ד"ר מיכאל לייטמן (@dr.michaellaitman)

[mishleymekubalim]

התחברות אם שני אנשים באים לידי הכרה, שכל אחד מהם שׂונא מה שחברו שׂונא, ואוהב את מה ומי שחברו אוהב, אז הם באים לידי התחברות תמידית, בחינת יתד שלֹא תימוט לעולם. משל של #בעלהסולם #בעל_הסולם #משלי_מקובלים #משלימקובלים #חוכמתהלב #חוכמת_הלב #נתינה #יחס #הערכה #הדדיות #התפעלות #תשומתלב #מילהטובה #הכרתתודה #תודה #חבר #יחס #שי #תענוג #נהנים #ואהב #Объединение Если два человека осознают, что каждый из них ненавидит то, что ненавидит его друг, и любит что и кого любит его друг, − тогда они приходят к постоянному объединению, подобному вбитому клину, который никогда не рухнет. #БаальСулам #CONECTARE DACĂ DOUĂ PERSOANE AJUNG LA ÎNȚELEGERE CĂ FIECARE DIN EI URĂȘTE CEEA CE PRIETENUL SĂU URĂȘTE, ȘI IUBEȘTE TOT ȘI TOATE CE PRIETENUL SĂU IUBEȘTE, ATUNCI EI SE UNESC PE VECIE, SUNT CA UN STÂLP CARE NU SE VA DĂRÂMA NICIODATĂ. #BAALHASULAM https://www.instagram.com/p/CMnKjWKFSrP/?igshid=1cutya7t4rs3j

[vlad-newreality]

על רגל אחת מלמדת חכמת הקבלה כך: מחוץ לאדם יש כוח של השפעה טובה, כוח נתינה ואהבה. אנו נמצאים בתוכו כמו בתוך ים, אבל עטופים בכוח הפוך של קבלה עצמית, כוח האגו. אפשר להזמין את הכוח החיצון הזה אלינו, למשוך אותו שיעבוד עלינו. זהו כוח פסיבי, הוא עובד רק אם אנחנו רוצים שהוא ישנה אותנו לטובה.

כשהכוח הזה ישנה אותנו, הוא ייתן לנו יכולת להתקשר בינינו בצורה טובה, הדדית. דרך השינויים החיוביים שיקרו בנו, אנו נתייחס בצורה חדשה למציאות. נתחיל ליצור קשר בין הכוח החיובי שיתגלה בתוכנו לכוח החיובי שיש מחוץ לנו, ובאמצע תהיה איזו מחיצה אגואיסטית. אנחנו נדע איך לעבור אותה גם מצדנו כלפי הכוח החיובי, וגם איך להעביר אותו דרכה אל הצד שלנו. ייבנה מעין סנדוויץ': בשכבה העליונה יימצא הכוח העליון הטוב, בשכבה התחתונה נהיה אנחנו טובים, ובאמצע יימצא הכוח הרע. מציאות הרע תיצור שכבת בידוד שתבטיח שלא ניעלם בתוך אותו הכוח הגדול, אלא תבנה אותנו כיצורים עצמאיים, מבינים, מרגישים. דווקא בקשר בין הרע והטוב, בין כוח האגו וכוח ההשפעה, נוכל לראות את העולם החדש, לזהות כל דבר ועניין באור חדש.

בשיא התפתחותנו, כל המין האנושי יפקח עיניי�� בכוח השפעה, כוח בלתי מוגבל. אנו נראה את עצמנו ואת כל המציאות בצורה בלתי מוגבלת, שונה לחלוטין מזו של עכשיו. נראה שכולנו מחוברים, כל המידע, הרגשות והתכונות שלנו, כל המילויים והסיפוקים, כולם יעברו מאיש לרעהו ללא שום הגבלות. לכל אחד ואחת יהיה עולם שלם, לא על חשבון הזולת. אנחנו נחווה שלווה, שלמות ונצחיות, כפי שאומר גדול המקובלים במאה העשרים, "בעל הסולם" – הרב יהודה אשלג: "עם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון". (מאמרי "שמעתי", טז)

[rabash-maamarim]

בענין הוויכוח בין יעקב ללבן

תשמ"ה - מאמר י"א 1985 - מאמר 11

אנו רואים, בענין הוויכוח של יעקב ולבן, הם משונות מהוויכוח של יעקב עם עשו:

אצל יעקב ולבן כתוב (ויצא ל"א) "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא".

ואצל יעקב עם עשו כתוב (וישלח ל"ג) "ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך".

ויש להבין, מדוע לבן היה טוען שהכל שלו, ועשו היה להיפך, שהוא אמר, "יהי לך אשר לך".

ואאמו"ר זצ"ל תירץ באופן זה, כי ידוע, שיש בחינת אחיזה לקליפות, ויש בחינת יניקה לקליפות. ואמר, שאחיזה נקראת, שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לעשות איזה דבר שבקדושה.

למשל, שאדם צריך לקום לפנות בוקר, ללכת לבית הכנסת לעסוק בתורה. אז באה הקליפה ואומרת לו, בשביל מה אתה מצער את עצמך, הלא אתה עייף, וקר בחוץ, וכדומה מטענת היצר, שלא כדאי לו לקום לעסוק בעבודה. והוא משיב לו, כמו שאתה אומר, אבל כדאי להתייגע בעולם הזה, בכדי לזכות לעולם הבא. אז היצר הרע משיב לו, זה שאתה חושב, שיהיה לך עולם הבא תמורת היגיעה שלך בעולם הזה, זה יכול להיות אם האדם עוסק בתורה ומצות לשם שמים. אבל אני יודע, שכל מה שאתה עושה, הכל הוא שלא לשם שמים. אם כן למי אתה עובד, רק עבורי. במשל הזה יכולים להבין את דבריו. וזהו מה שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לו לעסוק בתורה ומצות.

וזו היתה טענת לבן, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא". זאת אומרת, שאתה עובד בשבילי ולא עבור לה'. אם כן, אין לך לקוות שיהיה לך עולם הבא. אם כן למה לך להטריח את עצמך בחינם. עם כח זה היא מחזיקה את האדם, ולא יכול לצאת מהשפעתה, ולעשות משהו אחר נגד רצונה. וזו היתה טענת לבן, כי חשב, עם הטענה הזאת, יהיה לו כח להתאחז בו, ולא תהיה לו היכולת לעסוק בתו"מ.

ולאחר שהתגבר על טענת של לבן, ואמר, לא נכון, אלא אני כן עוסק לשם שמים, אלא אני צריך להאמין, שאתה נשלחת אלי עם כל הטענות הצודקות, הוא רק כדי להדיחני מהקדושה, ואני רוצה לעבוד את ה' בפשטות, ואין לך שום אחיזה בהתו"מ שלי, לכן אני מתגבר עליך, ואני הולך לעסוק בתו"מ, ואין לך שום דריסת הרגל אלי בשום פנים ואופן.

אז באה הקליפה בצורה אחרת, וטוענת לנגדו, תראה, אם יש עוד אנשים כמוך, שיוכלו להתגבר על היצר הרע. תראה את השפלות של שאר אנשים, שאין להם שום כח התגברות. ואתה ברוך ה' גבר בגוברין, ואתה, בטח שלא כדאי שאתה תתחבר עמהם. ואז כל התעסקותו בתו"מ נכנסת אל הקליפה, משום שהיא מכניסה אותו לתוך גאוה וכדומה.

אז צריך האדם להתגבר ולומר להקליפה, לא נכון, אני לא יותר טוב משאר אנשים, אלא כל מה שעסקתי בתו"מ לא היה לשם שמים, אלא הכל היה בשבילך. אם כן אני עכשיו במצב כמו שאמרו חז"ל, "הלומד תורה שלא לשמה, מוטב שנתהפכה שלייתו על פניו". אם כן עכשיו אני יותר גרוע משאר אנשים. וזו היתה טענתו של יעקב, באומרו לעשו, "קח את מנחתי", ואני רוצה להתחיל מחדש לעסוק בתורה ומצות, ועד עכשיו כאילו עדיין לא עשיתי שום דבר לשם שמים.

אבל מה כתוב, "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו, עד אחרי כמה עבודות ויגיעה רבה. אז, "ויקח ממנו", כמו שכתוב "ויפצר בו ויקח".

נמצא שכאן, היינו לאחר המעשה, התהפך הענין. טענת לבן, שאמר "וכל אשר אתה רואה לי הוא", היינו שהכל שייך להקליפה, טוען כאן יעקב, שיעקב שולח לו הכל בתור מנחה, היינו שהוא אומר, שזהו רכוש הקליפה. ומה שיעקב היה טוען אצל לבן, היינו קודם המעשה כנ"ל, שיעקב היה טוען, שהכל שייך לקדושה ולא להקליפה, זה טוען עכשיו עשו, כמו שכתוב "ויאמר יהי לך אשר לך".

על פסוק "והיה המחנה הנשאר לפלטה" פרש רש"י וזה לשונו, התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. זאת אומרת, שני דברים שייכים לעשו, שהוא דורון ומלחמה. ודבר אחד הוא לה', היינו תפילה.

הנה על דרך העבודה יש לפרש, שכל השלושה דברים הנ"ל כוונתו לה'. והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק, "הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שמות ל"ג), שמשה אמר לה', "הראני את כבודך", על זה באה התשובה, "ויאמר ה', הנה מקום אתי". ופירוש שאת"י הוא ראשי תיבות אמונה, תפלה, יגיעה.

ואמר, בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'. וזאת התשובה שה' נתן למשה, על מה שאמר משה להקב"ה, "הראני את כבודך".

והנה על דרך זה יש לפרש מה שפרש רש"י, שהתקין עצמו לדורון, לתפילה, ולמלחמה. מלחמה היינו מלחמת היצר, תפילה, שה' יקרב אותו בכדי להגיע לשלמותו, למה שהוא צריך להגיע למדרגתו. לדורון היינו אמונה, כי מי שנותן אמון במי שהוא, זה נקרא נתינה, כמו שכתוב אצל אברהם, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו). ופירש רש"י, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה, שהאמין בו.

נמצא לפי זה, שכל ג' הדברים, שהם לדורון, ולתפילה, ולמלחמה, הוא הכוונה, שבאלה ג' הדברים הוא ינצח את עשו. וכל ג' הדברים הנ"ל הם בין אדם למקום. ואין צריכים לומר, שרק תפילה היא הכוונה בין אדם למקום, מה שאין כן דורון ומלחמה היא הכוונה על עשו. אלא הכל הוא מיחס לה'.

אבל העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי נקרא "קליפה עשו". אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו.

ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.

וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" (עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), וזה נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה נקרא עבודה טהורה.

והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. כי זה אנו רואים שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני אבוקה. אלא כל העבודה הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, היינו, שיכיר את חשיבותו. ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא כנ"ל, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", שאלף של אתי מרומז על בחינת אמונה למעלה מהדעת.

נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד למעלה מהדעת, שיחשיב את ה'. כי באופן כללי הוא, המצב של כל הנבראים, מרגישים את הקדושה בבחינת שכינתא הוא בעפרא. לכן מובא בכל הספרים, שכל אדם צריך לכוון, לפני התעסקותו בתורה ומצות, לאקמא שכינתא מעפרא. כי על עבודה, שהקטן יבטל את עצמו לפני הגדול, אין מה לעבוד על זה, כי זהו נטבע בהטבע, שקטן מתבטל לגבי גדול. אלא כל עבודתו של אדם הוא, רק לעבוד שיכיר את גדלותו וחשיבותו של ה'.

ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא. על זה לא מבינים, שרק זה חסר לנו. ואפשר לפרש זה על הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". הבורא נקרא "צדיק", כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק". אבד את חשיבותו, ואין איש שם על לב, שצריכים לעבוד בכדי להשיג את חשיבותו.

כי בזמן שהאדם ה��א מרגיש את עצמו קצת בהתרוממות, אז הוא מבין שכדאי לעבוד רק על רוחניות. וצריכים לומר, הטעם הוא, משום שמרגיש את חשיבותה של רוחניות בשיעור שכדאי להתייגע על רוחניות ולא על גשמיות, משום שהגשמיות אבד ערכה אז אצלו, והרוחניות עלה אז ערכה.

לכן הוא מחליט אז, שרק על קדושה כדאי להתייגע, ולא על גשמיות. נמצא לפי זה, כל עליות וירידות הן לא על האדם, אלא על הקדושה, דהיינו לפעמים עלה הערך של הקדושה, זאת אומרת, שנעשה אצלו יותר חשוב, ולפעמים ירד השער של הקדושה, בשפל המצב, שלא כדאי אפילו לחשוב עליה.

ובענין שהקטן מתבטל לגבי הגדול, אנו מצינו שמובא (וילקוט חדש ופר"א) כי לאחר שהבורא הגדיל את שמעו של אברהם, כי ראו כולם את גדלותו של אברהם, העניק פרעה לשרי נערה, שהיתה בתו, כדי שתהיה לשפחה בבית אברהם. הגם ששפחה היא מדרגה פחותה מאוד, כי לעבד ולשפחה לא היה אז שום זכיות של אדם, וכמו בהמות נדמו אז, מכל מקום נתן את בתו להיות שפחה לשרי, והיה מפייס אותה ואומרו, בתי, מוטב לך להיות שפחה בבית אברם הברוך, ולא להיות מטרונה בביתי.

וההבדל בין אדם עובד בעבודת הקודש מטעם שכר, או מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך מטעם חשיבותו וגדלותו, הוא, שאם אדם עובד בגשמיות בכדי להשיג שכר גשמי, אנו רואים, שאם יש לאדם איזו עצה, שיוכל לקבל שכר ולא צריך לעבוד כל כך שעות, בטח שאם יש לו מי שיתן מציאות כזאת, הוא תיכף בוחר לו את הדרך הזו. כי אדם אוהב את המנוחה, והוא מוותר על תענוג המנוחה, בכדי שיקבל שכר.

אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך, לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא.

[kabclip2020]

חגי תשרי 76: תכונת יעקב - התמזגות נתינה וקבלה הופכת אדם לרוחני

תכונת יעקב היא הכי חשובה. כי תכונת אברהם זה נתינה מהבורא, ותכונת יצחק זה הרצון לקבל שמתגלה בנברא. אבל תכונת יעקב זה שתי התכונות נתינה וקבלה, ימין ושמאל, איך שהם מתחברים על ידי עבודת האדם, בתוך האדם, כדי שיהיה דומה לבורא. תכונת יעקב היא תפארת, תכונות הבורא שמתגלות בתוך הנברא. דווקא בהתמזגות הנכונה בין שני הכוחות, יצר הטוב ויצר הרע, הופכים לאדם רוחני. יצר הטוב שבא מהבורא באברהם, יצר הרע שמתגלה בנברא, ביצחק.

[kabclip]

חגי תשרי 76: תכונת יעקב - התמזגות נתינה וקבלה הופכת את האדם רוחני 

תכונת יעקב היא הכי חשובה. כי תכונת אברהם זה נתינה מהבורא, ותכונת יצחק זה הרצון לקבל שמתגלה בנברא. אבל תכונת יעקב זה שתי התכונות נתינה וקבלה, ימין ושמאל, איך שהם מתחברים על ידי עבודת האדם, בתוך האדם, כדי שיהיה דומה לבורא. תכונת יעקב היא תפארת, תכונות הבורא שמתגלות בתוך הנברא. דווקא בהתמזגות הנכונה בין שני הכוחות, יצר הטוב ויצר הרע, הופכים לאדם רוחני. יצר הטוב שבא מהבורא באברהם, יצר הרע שמתגלה בנברא, ביצחק.

[levtov1]

קריאת הזמן 53: מר ומתוק אמת ושקר – קבלה והשפעה בירור של #אמת ו#שקר הוא ב#מוח, ובירור של #מר ו#מתוק הוא ב#לב. לכן ה#עבודהשבלב צריכה להיות בבחינת #השפעה ולא בבחינת #קבלה, כי מתוק לאדם הוא רק קבלה, לפי הטבע שלו, והשפעה ו#נתינה זה מר לו. לכן העבודה שלו היא #להפוך את הקבלה שלו להשפעה, שזה נקרא 'עבודה שבלב'. כי הרצון לקבל נמצא בלב, והמוח צריך להפוך את הלב #להרגיש #הרגשה הפוכה. ולזה צריך להאמין ב#אמונתחכמים, כי האדם בעצמו לא יכול #לברר אמת ושקר, הוא לא מרגיש אותם ויכול להתבלבל. אלא מגיע ה#אורהעליון שמאיר על העבודה ב#עשיריה, ובהדרגה נותן לנו הבחנות נכונות ומדויקות אחת לאחת, עד שנבנה בנו #יחס נכון למר ומתוק ואמת ושקר. #קריאתהזמן #קריאת_הזמן #בעלהסולם #רבש #חכמתהחיבור #כתבימקור #המאורהמחזירלמוטב #ספריקבלה #אהבה #ישראל #יעלליאור #הרבמיכאללייטמן https://www.instagram.com/p/Cf1DXDqKbdx/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[beaware2-blog]

סיכון=סיכוי . אך אנו מנהלים את חיינו . האם אנו הולכים אחר העדר ? ליד העדר ? אולי ההפך מהעדר ? האם הסיכון שלקחנו שווה את הסיכוי להצלחה ? רק אם נהייה סובלנים מספיק נדע . הסיכון כרוך פעמים רבות בוויתורים לפעמים אף כואבים . אלו יכולים להפיל אותך מצד אחד ,מהצד השני לחזק אותך ואת האמונה שלך . אם כבר התחלת אל תעצור המשך להתקדם עם העשיה תבוא ההצלחה ! #אבא #להיותמודע_beaware #מוטיבציה #הסוףלכאבים #הגיע_הזמן_לשינוי #נפש #גוף #בריאות #השראה #ביטחוןעצמי #חברות #נתינה #חינוך #הערכה #חלום #הגשמה #סיכון #גאווה #מטרה #מירוץ #סובלנות #זמן

[mishleymekubalim]

לב לתת מי שרוצה לבקש ממישהו, שיעשה לו טובה, הוא צריך לדעת: א. אם יש בידו לתת לו, מה שהוא מבקש ממנו. כי אם אין בידו, מה היא התועלת שמבקש. ב. שיהיה לו לב טוב לתת. שיכול להיות, שיש לו לתת, מה שהוא מבקש, אבל אין לו לב לתת. #רבש #משלימקובלים #משלי_מקובלים #גיבוריהלב #ספר #ספרמומלץ #חכמתהחיבור #מקור #מתנה #השפעה #נתינה #אהבה #בקשה Щедрое сердце Если человек хочет попросить у кого-то одолжение, он должен знать: 1. Имеется ли у того в наличии, то, что он просит, ведь если нет у него, то какая польза от просьбы. 2. Чтобы было у того щедрое сердце. Ведь может быть, имеется у него то, что он просит, но нет у него сердца чтобы отдавать. #рабаш https://www.instagram.com/p/CMIHRYIl_9p/?igshid=15w4fggndfucb