#מתי עלה

[rabash-maamarim]

מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה

תשמ"ח - מאמר ל"ב 1988 - מאמר 32

חז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) אמרו וזה לשונם "ואמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר, מה' מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו".

ויש להבין, מה רמזו לנו חז"ל בזה, בעבודה, שנדע, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

ובכדי לבאר זה, צריכים לזכור תמיד את מטרת הבריאה ותיקון הבריאה, שהם ב' דברים מנוגדים זה לזה. כי מטרת הבריאה היא, שהנבראים יקבלו מה' טוב ועונג, כמו שנאמר, שרצונו להטיב לנבראיו. ותיקון הבריאה הוא ממש להיפך, היינו להטיב להבורא. זאת אומרת, שמטרת הבריאה היא לתועלת הנבראים, מה שאין כן תיקון הבריאה הוא, שהנבראים יחשבו תמיד אך ורק לתועלת הבורא. וכל זמן שאין הנבראים הגיעו למדרגה זו, כלומר, שאין הם צריכים לצורך עצמם שום דבר, אלא כל מה שהם רוצים לחיות, הוא בכדי שיהיה ע"י המעשים שלהם לתועלת הבורא, אלא שרוצים לחיות לתועלת עצמם, אין הנבראים מסוגלים לקבל את הטוב והעונג, מה שה' חשב לתת להם.

ובבחינת העבודה לשמה, נבחן שכר ועונש לפי שיעור שהם רוצים להשפיע לה'. זאת אומרת, בזמן שיש להם חשק להשפיע להבורא, זה נקרא אצלם שכר. ובזמן שהם רואים, שכל חשקם הוא לתועלת עצמם, ואין ברצונו שום אפשרות להשתוקק לעבוד לתועלת ה', זה נבחן אצלם עונש. ובהאמור יוצא, כשהאדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של ירידה, כלומר שאין לו שום רצון וחשק להשפיע לה', יש אז ב' אופנים:

א. שהוא לא מרגיש מהמצב הזה שום יסורים וכאב, מזה שבא למצב של שפלות, אלא משלים עם המצב, ומתחיל לחפש סיפוק מדברים, שכבר אמר עליהם שהם פסולת, שאין זה מאכל אדם. מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שאין הוא מסוגל לקבל חיות מדברים רוחניים, כי נפגם אצלו הטעם של רוחניות, ורוצה בינתיים לחיות ולקבל סיפוק מגשמיות, ואמר, אני מחכה להזמן, שאני אוכל לעבוד בלי התגברות, כלומר מתי שיתנו לי התעוררות מלמעלה, אז אני אחזור לעבודה, ובינתיים אני רוצה להמצא במצב הזה, שאני נמצא בו כעת.

ב. בזמן שהוא מרגיש במצב של ירידה, הוא מרגיש כאב וחסרון, בזה שנפל ממצב, שהיה חושב, שכבר זכה להיות כמו בן אדם. כלומר, שהמזונות שהיה מפרנסו, ומזה קבל כל חיותו, היו רק מדברים, שאין להם שייכות לבעלי חי. וחשב, שעוד מעט הוא יזכה לכנס להיכל המלך, ויזכה לטעמי תורה ומצות. ובלי שום ידיעה והכנה, הוא רואה, שהוא נמצא בשאול תחתיות, שאף פעם לא עלה בדעתו שיש דבר כזה.

כלומר, לאחר שהוא בא לידי ידיעה ברורה, שהוא כבר יודע מה היא מטרתו בחיים, הוא רואה עכשיו את עצמו בחבורת חתולים, שעומדים על יד פחי זבל ואוכלים את הפסולת, מה שבני אדם השליכו, שאין בני אדם יכולים להנות מזה, היות שזה אינו ראוי למאכל אדם. ועכשיו הוא בעצמו נהנה מזה הפסולת, שהוא בעצמו, כשהיה בבחינת אדם, היה אומר על החיים האלו, שהם פסולת. ועכשיו הוא בעצמו אוכל את הפסולת שהוא זרק. ולכן כשהוא מסתכל על שפלותו, מתעורר בו כאב ויסורים, לאיזה מצב הוא הגיע.

אולם גם אז יש לפעמים, שהאדם מוסיף חטא על פשע. כלומר, שלא די שהוא במצב השפלות, אלא הוא בא אז לידי יאוש, שאומר, שאין הוא מסוגל להאמין, שהבורא הוא שומע תפלת כל פה. אלא שהוא אומר אז, היות שכבר הייתי ברום המעלות כמה פעמים, וכמה פעמים ירדתי למצב הזה, אם כן אני מוכרח לומר, שהעבודה הזו אינה בשבילי. כי לפי שאני רואה, אין לדבר סוף, אלא המצב הזה יכול להיות כל ימי חיי. אם כן מה לי להצטער בחינם, שאני חושב, אולי סוף כל סוף ה' ישמע בקולי, הלא כל אדם לומד מהעבר, ממה שהאדם נרשם, ממה שעבר עליו. נמצא, היאוש הזה דוחף אותו מהעבודה, ורוצה לברוח מהמערכה.

אולם האדם צריך להאמין בב' דברים, שרק ע"י זה הוא יכול להתקדם בעבודה:

א. שכל הירידות והמחשבות זרות שיש לו בעבודה, הוא לא שלקח זה בעצמו, אלא הכל בא מה'. כלומר, שה' שלח לו את המצבים האלו, ואין שום כח אחר בעולם, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שאין שום כח אחר בעולם, רק הכל בא מה' (עיין "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו").

ובאמת יש להבין, מדוע ה' שולח אלו המצבים, והלא זה הוא נגד המקובל, מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכאן אנו רואים להיפך, במקום שהיה צריך לקבל עזרה, ולראות כל יום, איך שהוא מתקדם קדימה, הוא רואה שהוא הולך אחורה. כלומר, שהוא רואה כל פעם, איך שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית. זאת אומרת, במקום שהיה צריך להיות, שכל יום הוא מתקרב לרצון להשפיע, הוא רואה כל יום, איך שהוא מתקרב לאהבה עצמית.

היינו שמטרם שהוא התחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה לו כל כך טעם ותענוג באהבה עצמית. והיה חושב, ברגע אחד, מתי שהוא רוצה, הוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, והוא יכול לעבוד בלי שום תמורה עבור עצמו. מה שאין כן עתה הוא רואה, שאין בידו להתגבר אף צעד אחד בלי רשותו של המקבל שלו, והוא בא לידי מצב, מה שאמרו חז"ל "רשע ברשות לבו". מה שאין כן "צדיק, לבו ברשותו", ש"לב" נקרא רצון. זאת אומרת, שהוא בגלות, והרצון לקבל לעצמו שולט עליו בלי גבול, ואין שום כח לאדם, שיהיה בידו ללכת נגד לבו, הנקרא "רצון לקבל". וזהו הפירוש, ש"רשע הוא ברשות לבו".

אולם השאלה היא, מי נקרא "רשע", שנגיד שהוא נמצא ברשות לבו. זהו דוקא בזמן שהאדם הגיע למצב, שהוא רואה, שהוא "מרשיע את קונו", שאין בידו היכולת לשמור תו"מ בעל מנת להשפיע, אלא הוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית. ובזמן שלבו אומר לו, תעשה מה שאני אומר לך, הוא הולך בלי שום שכל, ואין לו זמן אפילו לחשוב, מה הוא עושה. וזהו נקרא בחז"ל "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". רק אח"כ, לאחר המעשה, הוא מסתכל על עצמו, איזו שטות הוא עשה. ורק אז, במצב הזה, האדם רואה מה שחז"ל אמרו "רשע הוא ברשות לבו".

והתשובה על השאלה, למה הקב"ה שולח לו זה, היינו המצבים של שפלות, הוא בכדי שהאדם יראה את האמת, כלומר מה שהרצון לקבל מוכן לעשות, בכדי שיתרבה את אהבה עצמית, שהוא לא מסתכל על שום דבר, אלא מכל דבר שהוא יכול להוציא תענוג, הוא מוכן לעשות הכל.

נמצא לפי זה, שהבורא מסייע לו כל פעם להגיע לראות את מצבו האמיתי. כלומר, מה שהיה מוסתר בלבו, ולא ראה את המחלה שלו, לכן באה עזרת הבורא, וגילה לו את חומר המחלה. כלומר, שלא צריכים להאמין, שהרצון לקבל הוא דבר רע, אלא עתה הוא רואה זה בעצמו. וזה דומה לאדם, שהוא רואה, שהוא אינו בסדר, ונכנס לבית חולים לעשות לו בדיקות וצילומים. והבדיקות מראות חס ושלום שיש לו מחלות מסוימות, היינו חולה לב, וריאות. באו בני המשפחה להנהלת בי"ח בטענות, אנו הביאנו אדם, שיש לו קצת חום וכדומה, ולא חס ושלום מחלות מסוכנות, ואתם, היינו הרופאים שלכם, והרנטגן, והצילומים, הכניסו את בננו למחלות מסוכנות.

כמו כן אצלנו, הרצון לקבל שבנו הוא לא היה כל כך רע, שיהיה מסוכן. ונכנסנו לעבוד כאן, שאמרו לנו, שתיכף אנחנו נקבל את השלימות, מה שאנו חשבנו על הרע שבנו. ופתאום, לאחר בדיקות וחקירות, מה שאתם עושים, אנחנו רואים, שהרע שבנו הוא דבר מסוכן ממש, שיכולים למות על ידו ולהפסיד את כל חיים הרוחניים. בטח שכמו בגשמיות צריכים לתת תודה לבי"ח עבור מה שגילו את המחלות שלו, היינו הרע שבגופו, כמו כן אנו צריכים לתת תודה לה', במה שגילה לנו את סכנת הרע שבנו, שזהו ממש סכנת נפשות, שיכולים לאבד את כל חיים הרוחניים.

ובטח שאנו צריכים להודות לה', במה שסייע לנו לגלות את המחלה שאנו סובלים. שחשבנו מקודם, שזה רק לא כל כך בקו הבריאות, והבורא גילה לנו את האמת. נמצא, שאנחנו כן התקדמנו להגיע לראות את האמת, היינו צורה אמיתית של הרע שבנו.

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש בעבודה "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". הנה "אצבע" נקרא מה שאדם רואה בתוך הדעת, כמו שכתוב "כל אחד ואחד מראה באצבעו", או מלשון "מורה באצבע", "נוקף", פירושו חסרון מלמטה. פירוש, האדם, שהוא מרגיש עצמו בחסרון, שהוא למטה בחשיבות, כלומר שהוא מרוחק מה', הידיעה הזו אין הוא מרגיש אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. ובענין "למעלה" יש ב' פירושים:

א. "מכריזין עליו מלמעלה", היינו שזה בא לו מההשגחה פרטית. זאת אומרת, אין לומר, היות שהוא לא שמר עצמו מלנקוף, כלומר שלא היה נזהר בשמירת הגוף. כי ניתן לנו חוקים, שהאדם צריך לשמור עצמו מהזיקות, שלא יקבל הגוף איזה היזק. והוא לא שמר. לכן קבל חסרון בהגוף שלו, המכונה "נוקף". אלא אפילו אם הוא היה שומר עצמו במאה מיני זהירות, לא היה מועיל לו שום דבר, משום שכך גזרו עליו "מלמעלה". כמו שפירש רש"י "מכריזין, גזרו עליו". כלומר, שזוהי גזירה מן השמים, ואין אדם אשם בזה. אלא יכולים לשאול, מדוע גזרו עליו מלמעלה כך.

ב. "מלמעלה" פירושו, שזהו בחינת "למעלה בחשיבות". כלומר, זה שאדם קבל חסרון בעבודה שלו, שהיה עובד בתוך הדעת, כנ"ל שזה מכונה "נוקף אצבעו מלמטה". שפירושו, שהוא רואה עכשיו, שהוא נמצא במצב של שפלות. כלומר, שהוא רואה, שהוא בערום וחוסר כל מעניני עבודה של דרך האמת. ומתעוררת השאלה, האם זה שהוא רואה, שהוא בשפלות, בא לו מחמת שהיה בחסרון מלקיים תו"מ, או להיפך, היות שהתחיל לעבוד ביותר מרץ, מזה הוא בא למצב של ירידה, הנקרא בחינת "נוקף אצבעו מלמטה". בטח צריך לומר, שזה בא מחמת שנתן עודף מרץ בעבודה. ולפי הכלל "מצוה גורר מצוה", היה צריך לראות, שהוא נמצא במצב "של מעלה". ולמה הוא נמצא במצב "של מטה".

התשובה היא, ש"מכריזין עליו מלמעלה". כלומר, גזרו עליו מלמעלה, שיכניסו אותו למקום למעלה בחשיבות. לכן גילו לו את מצבו האמיתי של הרע שבו, בכדי שידע על מה להתפלל. כי בטח יש הפרש, שאנו רואים בגשמיות, אם אדם בא לבקש ממישהו הלואה, להלוות לו כסף, או מי שבא להשני, שיעשה לו טובה, שימליץ עבורו, שלא יתנו אותו בבית הסוהר, או למי שמבקש, היות שהוא נידון למיתה, ויש אדם אחד, שיכול להציל אותו ממיתה. בטח שיש הפרש גדול בין בקשה לבקשה.

וברוחניות מובן הדברים בענין כלי. כי ברוחניות נקרא תפלה, בקשה בשם "כלי". ולפי הכלל, ש"אין אור בלי כלי", לכן יש הפרש בין שאדם מתפלל לה', שיעזור לו, שיוכל לקבל שלימות. כלומר, אליבא דאמת הוא מקיים תורה ומצות ועוסק בגמילות חסדים, רק הוא מבין, מפי השמיעה ששמע, שיש יותר שלימות מכפי שהוא מקיים תו"מ, היינו ביותר כמות וביותר איכות. והוא מאמין במה שכתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן הוא מבקש מה', שיעזור לו. נמצא, שחסר לו רק דבר קטן. כדוגמת, מי שבא ללוות ממי שהוא איזו הלואה, ומדרך העולם, שאומרים לו, שאתה יכול להשיג גם מאיש אחר. כלומר שלא משימים כל כך לב בעניני הלואה. לכן מדרך העולם, שאם המלוה מסרב לתת, הוא עוזב אותו.

מה שאין כן אם האדם נידון למיתה. ויש איש אחד, שרק הוא יכול להציל אותו ממיתה, אין זה מדרך העולם, שאם האדם מסרב לתת לו הטובה של הצלה, שיעזוב אותו, ויגיד, שילך לאחר שיציל אותו ממיתה, היות שרק המלך בעצמו הוא יכול לתת לו חנינה. לכן אין עוזבים את המלך, ורואים כל האפשרות, שהמלך יתן לו את החנינה.

כמו כן ברוחניות, שצריכים כלי אמיתי, היינו צורך אמיתי, שה' יתן לו את המילוי. לכן כשמראים לו מלמעלה את מצבו האמיתי, שהוא באמת בעירום ובחוסר כל, אז יש יכולת לתת המילוי בכלי הזה, היות שהאדם בא לידי הכרה, שחסר לו חיים רוחניים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה", ואין לו שום אחיזה ברוחניות, כלומר שאין בידו לומר, שעושה משהו לשם שמים, אלא הכל לתועלת עצמו, זאת אומרת שכל בנין דקדושה חרוב אצלו, וכל מה שהוא עושה, הכל הוא משפה ולחוץ. וזה נקרא "תפלה אמיתית", היות שאין לו למי לפנות, אלא הקב"ה בעצמו יכול לעזור לו, כמו שנאמר ביציאת מצרים, שהיתה על ידי הקב"ה בעצמו, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

וזה דומה לאדם, שנידון למיתה, ורק המלך יכול לתת לו חנינה. נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא בחינת רשע, ו"רשעים בחייהם נקראים מתים", זה נקרא ש"נידון למיתה". אלא כשהאדם מבקש מה', שיתן לו במתנה את החיים שלו, זה נקרא, שיש לו "כלי המוכשר לקבל מילוי", כי אין האדם מבקש מה' מותרות, אלא פשוט את החיים הרוחניים.

ובהאמור יוצא, שמצד אחד אדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". כלומר שהאדם צריך לעשות בחירה בעצמו. זאת אומרת, כל מה שיש בידו לעשות, כלומר כל מה שהוא חושב שזה יעזור לו לצאת מאהבה עצמית, הוא צריך לעשות. ומצד השני האדם צריך לומר, שהכל בא מלמעלה, כנ"ל "שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". ולאחר שהאדם כבר בא לידי הכרת הרע שבו, איך שהוא מסכן את חייו, זה נקרא "מעשה". וגם המעשה הזה הוא צריך ליחס להבורא.

ואח"כ הוא צריך לתת תפלה על המעשה. כלומר, שהאדם צריך לייחד, הן החסרון והן המילוי, להבורא. כלומר, לאחר שאדם נכנס בהעבודה דלהשפיע, ועבד במסירות, בכדי להגיע להאמת, אז הבורא שולח לו להרגיש חסרונו. וזה האדם יכול להרגיש רק לאחר שהשקיע עבודה רבה, בכדי להגיע לבחינת להשפיע. אז מודיעים לו, איך שהוא מרוחק מדביקות ה', הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום". ואז, כשהוא נותן תפלה, זה נקרא "תפלה על חסרון חיים", ולא שהוא מתפלל על דברים שאפשר לחיות בלעדם. אלא הוא מבקש פשוט חיים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה בה'".

[gabayshe12]

שירותי ביובית

מדוע הסתימה חוזרת?

כאשר אינסטלטור מטפל בסתימה הוא עושה כמיטב יכולתו כדי לנקות מהצנרת את כל הלכלוך והפסולת שגרמו לחסימה. אם יש אצלכם סתימה חוזרת שאינה משתחררת על אף שהזמנת כמה אינסטלטורים – סביר להניח שהפתרון היחיד לבעיה שלכם הוא הביובית של חברת גבאי שאיבות. חברת גבאי שאיבות מתמחה בעבודות אינסטלציה. הביובית מחדירה אל מערכת הביוב מים בעצמה כה חזקה ככה שגם הסתימות העמוקות והקשות ביותר משתחררות ברגע. הצפות ביוב מהוות מפגע תברואתי מסוכן אותו יש למנוע בכל מחיר. שירותי ביובית נחוצים כדי לבצע שטיפה עוצמתית בלחץ מים גבוה לצנרת. עליכם להזמין מיד שירותי ביובית כדי לשאוב את המים ולבצע ניקוי של הצנרת.

שאיבת הצפות ביוב

במקרים בהם מי ביוב מתוך הצנרת עולים ומציפים את החצר צריכים טיפול מיידי . יש לא מעט מקרים בהם האינסטלטור מצליח לנקות את הלכלוך מהצנרת רק בצורה חלקית. שירותי ביובית יהיו הפתרון הטוב ביותר במקרה זה. אפשר להזמין עוד פעולת ניקוי של קווי הביוב כמו שירותי ביובית ככה שתוכלו להבטיח לעצמכם שנים רבות של צנרת תקינה ונטולת סתימות. תכולת צנרת הביוב היא מקור לגורמים מזהמים מסוכנים ביותר.

הגורמים לסתימות הם משימוש לא נכון בצנרת, מבנה לא נכון , עומס, בלאי טבעי וחדירת שורשים. השטיפה מתבצעת בלחץ מים אדיר ככה שהגורמים לסתימה נשטפים מהצנרת והבעיה נפתרת. הצפת ביוב הוא חלק, הוא בדרך כלל מפגע תברואתי בעבור דיירי הבניין ותושבי השכונה כולה. המים והפסולת בצנרת מהווים גורם משיכה בעבור שורשים. האחריות לטיפול בצנרת המשותפת לכלל דיירי הבניין חלה על וועד הבית. אלו הם מקרים בהם שורשי עצים פולשים אל הצנרת, חודרים לתוכה, מתעבים ויוצרים בצורה הדרגתית חסימה מלאה. רכב הביובית מסוגל לשאוב את תכולת הביוב שמציפה את החצר ולשטוף בעוצמה את הצנרת.

פתיחת סתימות בצנרת הבניין

אם הביוב עלה על גדותיו והציף את החצר או מתחם החנייה – עליכם לטפל מיד בבעיה. בשביל למנוע השתלטות חוזרת מהירה של השורשים על הצנרת חשוב להשתמש בתכשירים קוטלי שורשים ולחזק את העמידות של הצנרת בפני השורשים. חברת גבאי שאיבות מתמחה בטיפול בסתימות צנרת מכל הסוגים. בכל יום בו אתם ממשיכים להשתמש בצנרת על אף הבעיה פסולת נוספת מצטברת באזור הסתימה והנזק הופך חמור יותר.

מתי חשוב להזמין אינסטלטור?

פתיחת סתימות בצנרת היא לא פעולה אותה חשוב לדחות למחר. בשביל לטפל בבעיה יש לאתר את המיקום בו השורשים חדרו אל הצנרת, לחתוך את השורשים ולשטוף אותם מהצנרת בעצמה.

[businessservicesnewshebrew]

3 מיתוסים הורסים את מטרתך ליצור כוח אדם מעורב

מעורבות עובדים הפכה להיות הנושא למדי - כבר כמה עשורים. עם זאת, ארגונים עדיין מתרוצצים כדי להפוך סטטיסטיקות מעורבות עומדים, המראים כי יותר ממחצית מכוח העבודה הפעיל שולח אותה מדי יום. חלק מהחכמה הרווחת מציבה את האשמה בשינוי הדרמטי ב דמוגרפיה במקום העבודה, שכן מילניאלס וג'נר זרס מהווים כיום את החלקים הגדולים ביותר של כוח העבודה. זה הגיוני מדוע ארגונים קונים את כל שקיות השעועית, המטליות וההטבות שהם יכולים להציע לעובדים כדי לפתות את הנאמנות שלהם - כי היי, מילניאלים אוהבים את הדברים האלה! ימין? למרבה הצער, המאמצים הללו הם במידה רבה לא פרודוקטיביים מכיוון שהם רוכשים חוכמה קונבנציונאלית בנושא מעורבות. הפתרונות עד כה פגמו במידה רבה, והתמקדו בצמצום מדי באסטרטגיות מיושנות (שמעולם לא עבדו מלכתחילה) ואילצו התאמה בין העובדים. מחקרים עדכניים יותר, כמו דוח אופטימיזציה של מצב הכשרון לשנת 2020 ממדד חזוי, מראים לנו כי הסיבות להתנתקות הן רבות פנים. המחקר מצא שרק 22 אחוז מהמנהיגים מבינים מה מניע את מעורבות העובדים. שקיות שעועית לא יתקנו חוסר אמון במנהיגות. במקום לנסות את אותם הפתרונות ולצפות לתוצאה שונה, בואו להתייחס לשלוש אמונות נפוצות בנושא מעורבות, כך שנוכל ליצור פתרונות העוסקים בנושא האמיתי העומד בפנינו. אתה לא יכול לעשות מקום שכיף לעבוד בו אם התרבות הארגונית לא תומכת בזה. לאחרונה דיברתי על זה עם מאט הייוונס, יועץ אירוסין ודובר העוזר ללקוחות עסקיים להבין את המתרחש בדורות, עם לקוחות החל מלהקהיד מרטין ועד מגן כחול צלב כחול ועד מלונות בלקונטה. הוא אמר לי, "חברות מאבחנות באופן שגוי תרבות ארגונית לקויה כחוסר מעורבות עובדים." המציאות היא שהתרבות אוכלת אסטרטגיות מעורבות לארוחת הבוקר. במקרים מסוימים, תרבות חסרת אחריות או מתגמלת התנהגות שגויה יכולה להיות הגורם השורש לבעיות המעורבות שלך. הייוונס ציין בפני שאין כמות של כיף מאולץ שאתה יכול להכניס למקום העבודה כדי להילחם במחלה האמיתית שאוכלת בפריון ובמעורבות. ארגונים צריכים למקד תחילה את המאמצים ביצירת סביבה בה תרבות גדולה יכולה לשגשג. מניסיוני בעבודה עם מקימי חברות בצמיחה מהירה, הדבר מצריך התמקדות בפיתוח מנהיגות ברחבי החברה בכדי להעצים מנהיגים בדרכים חדשות. במקום להסתכל על ההבדלים בין כל קבוצה, ארגונים צריכים להתמקד בדמיון הקיים. בקיצור, הפסיקו להכניס אנשים לארגזים, והכירו שכל עובד הוא אדם, לא משנה מתי הוא או היא נולדו. בואו ניקח את העובדה שכל האנשים רוצים יחסים וקשרים משמעותיים, ללא קשר לגיל. יש אינספור דרכים להגדיל את ההזדמנויות כדי לאפשר לעובדים ליצור קשרים עמוקים יותר עם משפחת העבודה שלהם. הארגונים העושים צעדים מכוונים לכך הם אלו הזוכים במשחק האירוסים. אחד הלקוחות שלי נמנע באופן פעיל מהעסקת Millennials בגלל הסוגיות הללו. ערכנו ביקורת על פער ההנהגה של הארגון וגילינו שהוא מסכן את עצמו בסכנה בכך שלא נשען להעסיק חלק כה גדול ממאגר התפקידים הפעיל. המציאות היא שרבים ממילניאלים ניגשים לעבודתם במינון עצום של יצירתיות וחדשנות. אל תפספס על ידי הימנעות מקבוצה יחידה או אחרת. כמעט כולם אוהבים לקבל תגמולים על עבודה שנעשתה היטב. עם זאת, ברצון זה ליצור כוח אדם מעורב יותר - ואולי מכיוון שלמילניאלים יש מוניטין של "דור הגביע" - חברות תוקנו יתר על המידה ואיבדו את המשמעות מאחורי מאמצי ההכרה שלהם. פשוט התקנת תוכניות זיהוי או שליחת הודעות דוא"ל לצוות איננה מספיקה. חשוב מכך, מאמצי ההכרה שלך יראו במהרה גנריים ויאבדו מערכם עוד יותר מוקדם. מנהיגים צריכים להיות מצוידים בכלים להכרה אישית של עובדיהם מחוץ לשיטות תסריט רגילות. הייוונים שיתף אותי בגישה אחת בה השתמש כשהוא מוביל מרכזי קשר בחברת Fortune 50: "פעם נתתי לעובד להיות במשרד שלי במשך היום. הוא עבד בתא וראה במשרד סימן של כבוד. היה שם אין דרך טובה יותר להכיר אותו, זה לא עלה כלום, ומצאנו דרך להתחבר למשהו שחשוב לו. " תוכניות ההכרה הטובות ביותר מציעות גמישות ליצירתיות רבה מבלי להכביד על התהליך באמצעות קלטת אדומה. הגברת המעורבות חשובה; עם זאת, אל תקנו מיתוסים אלה כפתרון לאתגרים שלכם. מעורבות דורשת יותר ממאמצי אסימון, ועובדיך ראויים לתשומת הלב האמיתית שלך. פורסם בתאריך: 31 בינואר 2020

[zhenxinhao-blog]

10. משכן האל עם בני אדם

צ'ן בו, סין

יום אחד, הלכתי לביתה של אחותי כדי לבדוק מה שלום אימנו. לפני שעזבתי, אחותי נתנה לי ספר ודחקה בי לוודא שאקרא אותו בתשומת לב. חשבתי לעצמי: הספר הזה שאחותי נתנה לי הוא בוודאי ספר רוחני. במקרה אני בדיוק מרגישה עכשיו שרוחי שוממה, זה לא מרגיש כאילו אלוהים איתי, ואני לא מרגישה מוארת מקריאת ספרי הקודש. כשאחזור, עליי לקרוא את הספר הזה בתשומת לב. אולי זה יועיל לי במשהו. אחרי שחזרתי הביתה, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא, ומיד שקעתי אל תוך מילות הספר. ככל שקראתי בו יותר נהניתי ממנו יותר; ככל שקראתי בו יותר הרגשתי יותר שקיים אור במילים האלה, שיש בהן מנאורותה של רוח הקודש, שלא ייתכן שהמילים האלה היו יכולות להיאמר על ידי אדם רגיל. מאז שקראתי את הספר, הצלחתי להבין כמה אמיתות שלא הבנתי קודם מקריאת ספרי הקודש, ובלבי אני חשה בהירות ושמחה. אני מוכנה להתפלל כדי להתקרב אל אלוהים, ואמונתי התחזקה. מצבי הרוחני השתפר יותר ויותר. חשבתי: רק עבודתה של רוח הקודש יכולה לספק לאדם אמונה וכוח ולתמוך ברוחו של אדם ולהזין אותה. המילים בספר הזה בוודאי מגיעות מרוח הקודש. כתוצאה מכך, הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר כשאני מתעוררת הוא לקרוא בספר הזה.

יום אחד, פתחתי את הספר וקראתי את הקטע הבא: "בואו של אלוהים למנוחה פירושו שהוא לא יבצע עוד את עבודתו, ישועת האנושות. בואה של האנושות למנוחה פירושה שכל האנושות תחיה לאורו של אלוהים ובברכותיו. לא תהיה כל ה��חתה מצד השטן ולא יתרחשו דברי רשע כלשהם. האנושות תחיה באופן רגיל על פני האדמה, ואלוהים ידאג לה" ('אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'). כאן עצרתי. נבהלתי וחשבתי לעצמי: בעתיד האדם הולך לחיות על פני האדמה? האם ישוע אדוננו לא הבטיח שבעתיד נחיה בשמיים? איך המילים האלה מדברות על להיות על פני האדמה? כיצד זה ייתכן? האם אני מפרשת את זה לא נכון? אז קראתי מהתחלה את הקטע, והמילים באמת דיברו על כך שבעתיד האדם הולך לחיות על פני האדמה. אז מה המשמעות האמיתית של זה? זה לא מספיק. אני חייבת להבין מה המשמעות האמיתית של הדבר הזה. אז המשכתי לקרוא: "לאלוהים יש היעד שלו ולאדם יש היעד שלו. בעת מנוחה, אלוהים יוסיף להנחות את האנושות כולה בחייה על פני האדמה. כשהאדם יחיה לאורו של אלוהים, הוא יעבוד את האל האמיתי האחד שבשמיים... כשהאנושות תבוא למנוחה, פירוש הדבר הוא שהאדם יהפוך לברוא אמיתי. האנושות תעבוד את אלוהים על פני האדמה ותחיה חיים אנושיים רגילים. בני אדם לא ימרדו עוד באלוהים ולא יתנגדו לו. הם ישובו לחיים המקוריים של אדם וחווה" ('אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'). ככל שקראתי יותר הרגשתי מבולבלת יותר: האדם יעבוד את אלוהים בעודו על פני האשמה? כיצד זה הולך להתרחש? האם לא כתוב בספרי הקודש שזה יתרחש בשמיים? איך זה יכול להיות על פני האדמה? מיהרתי לפתוח את ספרי הקודש שלי ביוחנן י"ד 2-3, וקראתי את החלק בו ישוע אדוננו אומר: "בבית אבי מדורות רבים ואםלא כן הייתי אומר לכם הנני הלך להכין לכם מקום. ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אליי. באשר אהיה תהיו גם אתם." ישוע אדוננו אומר בבירור שתחייתו ועלייתו השמימה נועדה כדי להכין מקום עבורנו, כך שיעדנו אמור להיות בשמיים. זוהי הבטחת האדון! חשבתי לעצמי: הספר הזה אומר דברים שונים מאלה שאמר אלוהים, אז איני יכולה להמשיך לקרוא בו. לאחר שסגרתי את הספר הייתי במצב רוח מבולבל מאוד, לא ידעתי מה נכון, אז התפללתי בהתמדה לאלוהים: "הו אלוהים, בבקשה הנחה אותי ותוביל אותי. מה עליי לעשות? האם עליי לקרוא את הספר הזה או לא? הו אלוהים, בבקשה הפוך אותי לנאורה, הנחה אותי..." לאחר שהתפללתי, חשבתי על איך לאחר הקריאה בספר הרגשתי שמערכת היחסים שלי עם אלוהים היא קרובה יותר, הרגשתי התלהבות רבה יותר באמונתי באלוהים ושרוחי נתמכת. אם אניח את הספר הזה ואפסיק לקרוא בו, אחזור למצבי הקודם שבו רוחי הרגישה שוממה. מאחר שהספר נתן לי כל כך הרבה, מאחר שאני יכולה להיות בטוחה שהוא הגיע מרוח הקודש, שלא ייתכן שהוא שגוי משום שהוא הגיע מרוח הקודש, ואפילו שהמילים האלה לא תואמות לתפיסותיי – אסור לי לוותר עליהן בשל כך ולא לקרוא אותן. כשחשבתי על זה, החלטתי שכדאי שאמשיך לקרוא לפני שאגיע להחלטה.

מיד לאחר מכן הרמתי שוב את הספר והמשכתי לקרוא: "מקום מנוחתו של האדם הוא על פני האדמה, ומקום מנוחתו של אלוהים הוא בשמיים. כשהאדם ינוח, הוא יעבוד את אלוהים וגם יחיה על פני האדמה, וכשאלוהים ינוח, הוא יוביל את החלק הנותר של האנושות. הוא יוביל את בני האדם האלה מהשמיים ולא מהארץ..." ('אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'). המשכתי להרהר על כך במוחי: הקטע הזה עכשיו אומר שמקום מנוחתו של אלוהים הוא השמיים, ושבמהלך מנוחתו של האדם הוא יעבוד את אלוהים על פני האדמה. האם ייתכן שמקום מנוחתו של האדם הוא באמת על פני האדמה כפי שנאמר בדברים אלה? זה בלתי אפשרי! ישוע אדוננו כבר אמר שאנו נהיה בכל מקום שבו יהיה אלוהים, ושישוע אדוננו קם לתחייה ועלה השמימה, אם כך גם אנחנו לבטח נעלה השמימה! חשבתי על השנים שחלפו, איך פסעתי בשבילים רבים כל כך עבור אלוהים; איך נשאתי בכל כך הרבה סבל. האם לא היה זה כדי שאעלה השמימה ואפסיק לשאת בסבל על פני האדמה? אם הדברים הם באמת כפי שנאמר בספר הזה – שבעתיד האדם עדיין יחיה על פני האדמה – האם תקוותי לא יעלו חרס? שכבתי משותקת על מיטתי. הרגשתי חלשה מכף רגל ועד ראש. ככל שחשבתי על כך יותר, כך היה לי קשה יותר להירגע. לכן, כדי לפתור את העניין הזה, מיהרתי לביתה של אחותי.

כשהגעתי לביתה של אחותי, פגשתי אישה בגיל העמידה, ומההיכרות שערכה בינינו אחותי למדתי שזו היתה האחות לי. תוך זמן קצר, דיברתי איתן על מחשבותיי לאחר שקראתי את הספר הזה. אחרי שהקשיבה, האחות לי שיתפה איתי ואמרה: אחות, כולנו המאמינים באלוהים חושבים שישוע אדוננו הבטיח להכין מקום לאדם ושהוא יבקש מאיתנו להגיע אל כל מקום שבו הוא נמצא. אלוהים עלה השמימה, כך שבעתיד – כשאלוהים ישוב – הוא בוודאי יקבל את פנינו בשמיים כדי שנחיה יחד עמו. אבל האם מישהו מאיתנו חשב על השאלה אם דמיון והגיון שכזה הוא בר קיום? אם היה זה כפי שאנו מדמיינים שאלוהים יבוא וייקח אותנו לחיות בשמיים, אז האם דבריו של אדוננו בתפילה: 'מלכותך תבוא, רצונך ייעשה בארץ כפי שהוא בשמיים' (מתי ו' 10). והנבואה בספר חזון יוחנן: 'ואשמע קול גדול מןהכסא לאמר הנה משכן אלהים עםבני האדם ושכן בתוכם והמה יהיולו לעם והוא האלהים יהיה אתם (אלהיהם)' (חזון יוחנן כא' 3). לא מתבטלות? כיצד יוכלו הדברים האלה להתגשם כפי שנחזו? אם היעד הסופי שאלוהים מעניק לנו היה בשמיים, אז כשאלוהים יצר בראשית את האדם – לשם מה הוא גרם לנו לחיות על פני האדמה?" לא שוכנעתי מכך ולו במעט, וחזרתי ואמרתי: "אף על פי שהטקסטים הקדושים האלה אומרים את הדברים האלה, אלוהים עצמו אמר: 'אני הולך להכין מקום עבורכם. ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אליי. באשר אהיה תהיו גם אתם' (יוחנן יד' 2-3). לאחר שישוע אדוננו קם לתחייה, הוא עלה השמימה וכאן אלוהים אומר שהוא ילך להכין לנו מקום. הוא אומר שבאשר הוא יהיה, נהיה גם אנחנו. אז זה מוכיח שאלוהים הבטיח לנו שנעלה השמימה לקבל חיי נצח; לא שנקבל חיי נצח על פני האדמה. זהו דבר שאיש לא יכול להכחיש!" האחות לי המשיכה לדבר בסבלנות: "אחות, זה נכון שאלוהים מכין מקום עבור אלה שמאמינים בו, אך האם המקום הזה הוא בעצם על פי האדמה או בשמיים? אלוהים לא אומר זאת במילים האלה, לכן על מה אנחנו מתבססים כשאנו אומרים שהמקום שהוא מכין לנו נמצא בשמיים? האם זוהי באמת הבטחת האל או שאלה תפיסותינו ודמיוננו? עבור אלה מאיתנו המאמינים באלוהים, על כל דבר להתבסס על דברו של אלוהים; אין לערבב את תפיסותינו ודמיוננו שלנו עם דבר האל, ואז לומר שזו משמעות דבר האל. האין זו הסתמכות על רעיונותינו שלנו כדי להסביר את דברו של אלוהים? האין זה סילוף דברו של אלוהים? אם כך, אין אנו יכולים להסתמך על הדמיון שבראשנו ועל מחשבותינו והעדפותינו שלנו כדי להסביר את דברו של אלוהים. אם נעשה כך, זו תהיה טעות. בבראשית ב' 7-8 נאמר: 'וייצר יהוה אלהים את-האדם, עפר מן-האדמה, ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה. ויטע יהוה אלהים, גן-בעדן--מקדם; וישם שם, את-האדם אשר יצר.' אם כך, ניתן לראות שרצונו של אלוהים הוא שנחיה על פני האדמה. בנוסף, בתפילתו של אדוננו, אדוננו הורה לנו להתפלל לאלוהים שמלכותו תבוא על פני האדמה. נחזה בחזון יוחנן: 'מלכויות העולם היו למלכויות של אדוננו ושל משיחו' (חזון יוחנן, יא' 15); 'הנה משכן האל עם בני אדם, והוא ישכון איתם' (חזון יוחנן כא' 3). מהפסוקים האלה שבכתבי הקודש ושבנבואות, ניתן לראות שהמקום שאלוהים מכין לנו הוא על פני האדמה, ושיעדנו הסופי בעתיד הוא בארץ ולא בשמיים... " שיתופה של האחות לי עמד בניגוד מוחלט לתפיסותיי. פשוט לא הקשבתי למה שהיא אמרה. נעמדתי ואמרתי לה בכעס: "תפסיקי לדבר! במשך השנים התנהלתי, השקעתי וסבלתי למען אלוהים כדי שאוכל לעלות השמימה! לכל אורך הדרך ציפיתי לרגע שבו ייקח אותי אלוהים חזרה אל הבית השמימי, כדי שלא אסבול על פני האדמה. את אומרת שיעדנו הסופי הוא על פני האדמה. איני יכול לקבל זאת." אחרי שאמרתי את הדברים האלה, הסתובבתי ללכת. אחותי הצעירה רצה לעברי כדי לנסות לדבר איתי: "ליסה, איך את יכולה להיות כל כך עקשנית? האם העמדה הזו שאת מחזיקה בה היא נכונה? אלוהים אומר: 'אני הולך להכין מקום עבורכם', את לא יודעת את המשמעות האמיתית של המילים האלה, ואת מחזיקה במחשבות של עצמך. האין זו התנהגות מטופשת? זה לא סוג הגישה שבה צריכים להחזיק בני אדם המחפשים אחר האמת! ישוע אדוננו שלו אנו מצפים כבר חזר, האל הכול יכול הוא חזרתו של ישוע אדוננו! הספר שנתתי לך לקרוא הם אמירותיו ודבריו של אלוהים עצמו. האל שלו ציפינו מדי יום שייקח אותנו, חזר עכשיו. אנו חייבים להקשיב בתשומת לב. אסור לנו בשום אופן לפספס את ההזדמנות הנדירה הזו!"

נדהמתי לשמוע את אחותי אומרת את הדברים האלה. פשוט לא העזתי להאמין למה שכרגע שמעתי: אלוהים חזר? האם זה נכון? אז אחותי אמרה: "האם לא את אמרת לפני כן שהמילים בספר הזה מגיעות מרוח הקודש? כשאת קוראת בו, את מרגישה שאת מקבלת תמיכה רבה, שאת מחזיקה בעבודתה של רוח הקודש ושמערכת היחסים שלך עם אלוהים נעשית קרובה יותר. עכשיו חשבי על זה: פרט לדבר האל, מי עוד מסוגל להשיג השפעה כזו בדיבורו? כעת אלוהים חזר כדי לבצע עבודה ולהביע מילים חדשות, ואנו יכולים ליהנות ממתיקות דבריו של אלוהים. אם לא נחפש ונבדוק, אם פשוט נאחז בעיוורון בתפיסותינו ודמיוננו ונאחז במשמעות המילולית של כתבי הקודש מבלי לשחרר – בסופו של דבר נהרוס את עצמנו. בזמנם, הפרושים שהיו בקיאים מאוד בכתבי הקודש נאחזו במילותיהם של כתבי הקודש; הם כלל לא ניסו לבדוק אם ההבנה שלהם את כתבי הקודש היתה נכונה או לא, או אם היא התאימה לרצון האל או לא. אלא הם חשבו שאדם שלא נקרא המשיח אינו המושיע שעומד להגיע; הם פשוט לא בדקו אם דרכו של ישוע אדוננו יכולה לספק את צרכי חיי האדם, או אם היא יכולה להראות לאדם דרך לנהוג בה. הם רק נאחזו בעקשנות בתפיסותיהם ובדמיונם, וסירבו בעיוורון לישועת ישוע אדוננו, ובסופו של דבר ביצעו את הפשע האיום של צליבת אלוהים על הצלב. אנו לא יכולים ללכת בעקבות הפרושים ולצעוד בנתיב שלהם, נתיב התנגדות לאלוהים!" אחרי שהקשבתי לדבריה של אחותי חשבתי לעצמי: מה שאחותי אומרת הוא הגיוני. דבר האל הוא הפתרון היחיד כשרוחו של אדם שוממה. חשבתי על איך מצב רוחי באמת השתפר יותר ויותר מאז שקראתי את הדברים הכתובים בספר הזה; איך הספר נתן לי אמונה באלוהים; ואיך הוא גורם לי להרגיש שאלוהים נמצא בנוכחותי. אני אפילו מרגישה כאילו שאני מבינה אמיתות מסוימות. האם ייתכן שהדברים שבספר הזה הם באמת הדברים שאמר אלוהים שחזר? חזרתו של אלוהים היא עניין רציני. עדיף שלא אסרב ואשפוט בעיוורון; אני חייבת לעשות מאמץ כדי לבדוק ולחפש. איני יכולה להיות כמו הפרושים ההם שלא חיפשו אחר האמת, שנאחזו בתפיסותיהם בהתנגדותם לאלוהים! ברגע הזה הרגשתי מופתעת לטובה וגם מפוחדת בו זמנית. הופתעתי לטובה משום שהאמנתי באלוהים וציפיתי לחזרתו כדי שיקבל אותי אל מלכות השמיים, שם אוכל לחיות חיים חס��י דאגות, ולא אאלץ להתמודד עוד עם קשיים על פנים האדמה, והיום שמעתי את החדשות על חזרתו של אלוהים. זהו באמת אירוע אדיר ומשמח. פחדתי משום שאם האל הכול יכול הוא חזרתו של אלוהים, חלומי לחכות לאלוהים ולהתקבל למלכות השמיים יתנפץ לרסיסים... בלבי הרגשתי כל מיני רגשות מעורבים, לא ידעתי כיצד עליי להרגיש. הרגשתי חסרת ישע. כל שיכולתי לעשות היה לפנות אל האל בתפילה: "הו אלוהים! בכל יום ציפיתי לבואך לקחת אותי אל ביתך השמימי, אבל הם אומרים שהמקום שהכנת עבור יעדי הסופי נמצא כאן על פני האדמה. באמת איני מסוגלת להתמודד עם העובדה הזו. אני באמת לא רוצה לחוות קשיים כאלה על פני האדמה. הו אלוהים! כעת אני מרגישה סבל בלבי, בבקשה עזור לי והנחה אותי בדרכי הלאה." לאחר תפילתי חשבתי על דברי ישוע אדוננו: "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות שמיים" (מתי ה' 3). זה נכון! אלוהים מחבב רק את עניי הרוח ואת אלה המחפשים אחר האמת ומרשה רק להם לבוא אל מלכות השמיים. עליי להיות עניית רוח. רק באמצעות הקשבה בתשומת לב לשיתופים שלהם אתאים לרצונו של אלוהים.

ברגע הזה, האחות לי אמרה: "אלוהים אמר: 'אשרי טהורי הלב, כי הם יראו את אלוהים' (מתי ה' 8). עלינו להקשיב לדברו של אלוהים ולפעול כבני אדם טהורי לב כשאנו מקבלים בברכה את חזרתו של אלוהים. על אף שהעבודה שאלוהים מבצע היום אינה תואמת לתפיסותינו ודמיוננו, עדיין כל דבר שאלוהים עושה הוא טוב, הכול למען האדם, ובין כל הדברים נמצא רצונו של אלוהים, אשר בו ניתן לחפש את האמת. אם איננו מבינים אותו באופן יסודי, אנו חייבים קודם לשים את עצמנו בצד ולעשות מאמץ לחפש אחר האמת, על מנת שנוכל לקבל את נאורותו של אלוהים ולהבין את רצון האל. אחות, פתחי את לבך ודברי על הדברים שאת עדיין לא מבינה, ונוכל לדבר יחד באמצעות שיתוף." הרגשתי שמה שהאחות לי אמרה היה הגיוני, עליי להירגע ולחפש, אז אמרתי: "אחות, יש דבר אחד שאיני מבינה. מדוע יעדנו הסופי אינו בשמיים אלא בעצם כאן על פני האדמה?" האחות לי מצאה את יוחנן ג' 13: "ואיש לאעלה השמימה בלתי אםאשר ירד מןהשמים בןהאדם אשר הוא בשמים" וישעיהו סו' 1: "השמים כסאי, והארץ הדם רגלי" ונתנה לי לקרוא את שני הקטעים האלה. אז היא שיתפה על משמעותם של שני הקטעים האלה. באמצעות שיתופה של האחות, הרגשתי שמוחי לפתע התבהר. גם אני הכרתי את הקטעים האלה מכתבי הקודש, אז למה אף פעם לא הרהרתי עליהם בעבר? אלוהים אומר בבירור שחוץ מבר האנוש שירד מן השמיים אף אדם לא יכול לעלות השמימה, משום שהשמיים הם כס מלכותו של אלוהים, והארץ היא הדום לרגליו. אם כך, איך ייתכן שהאדם יהיה ראוי לעלות השמימה? אלוהים ברא את האדם על פני האדמה וגרם לו לחיות על פני האדמה. מהיום שבו ברא אלוהים את האדם, האדם יישב את הארץ דור אחר דור, והתרבה בהדרגה. כל העבודה שביצע אלוהים לשם ישועת האדם היתה גם היא על פני האדמה. זה היה דבר שאלוהים ייעד מראש לפני זמן רב. זהו דבר שאף אדם לא יכול לשנות. נדמה שמלכות האל היא בעצם על פני האדמה, ושיעדה הסופי של האנושות הוא על פני האדמה ולא בשמיים! במשך כל הזמן הזה חייתי בתוך תפיסותיי ודמיוני – קבעתי שאלוהים יחזור כדי לקחת אותי לחיות בשמיים, אבל זה באמת לא תואם לרצונו של אלוהים; זה לא תואם לעובדות! עם זאת, עדיין לא הייתי מוכנה לחיות חיים מסוג זה על פני האדמה, היכן שאני מעונה בידי השטן. לכן זמן קצר לאחר מכן, הסברתי את מחשבותיי לאחות לי.

אחרי שהקשיבה לי, האחות לי פתחה את הספר "הדבר מופיע בבשר" וקראה לי קטע מדבר האל הכול יכול: "כשאין לאדם מנוחה, אין מנוחה גם לאלוהים. כשאלוהים יבוא למנוחה פעם נוספת, גם האדם יבוא למנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, וללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה 'שטן' מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה בידי השטן או פלישה של כל כוח שמתנגד לאלוהים. כל הדברים פועלים לפי מינם ועובדים את אדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות... לאחר שאלוהים והאדם יבואו למנוחה, השטן לא יתקיים עוד, וכמו השטן, הרשעים גם הם לא יתקיימו עוד. לפני שאלוהים והאדם יבואו למנוחה, הרשעים שרדפו את אלוהים בעבר על פני האדמה והאויבים שמרדו בו על פני האדמה, כבר יושמדו. הם יושמדו באסונות הגדולים באחרית הימים. לאחר שהרשעים האלה יושמדו לחלוטין, הארץ לא תדע עוד הטרדות מצד השטן. האנושות תזכה בישועה מלאה ורק אז עבודתו של אלוהים תסתיים לחלוטין. אלה הן הדרישות המוקדמות לבואם של אלוהים והאדם למנוחה" ('אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר').

באמצעות הקריאה בדבריו של האל הכול יכול, הגעתי להבנה שעל אף שבעתיד עדיין נחיה על פני האדמה, ברגע שאלוהים יסיים את השלב הסופי בעבודתו לישועת האנושות השטן יושמד, וחיינו על פני האדמה לעולם לא יוטרדו עוד בידי השטן, וגם לא נדאג, נתעצב, נזיל דמעות או נאנח. יהיה זה בדיוק כמו הזמן שבו חיו אדם וחווה בגן עדן. נהיה חופשיים לעבוד את אלוהים ונחיה חיים יפים ומבורכים שבהם נמצא אלוהים עם האדם. זהו יעדה הסופי של האנושות, וזהו הדבר האחרון שאלוהים ישלים בעבודתו באחרית הימים. זה באמת דבר אדיר! ברגע זה בדיוק נאנחתי: "מי יכול לדבר בבהירות כזו על יעדה הסופי של האנושות? מי יכול לסדר את סופה של האנושות? רק אלוהים יכול לעשות זאת!" זיהיתי את קול האל בדברו של האל הכול יכול, וראיתי שעבודתו של האל הכול יכול היא האל המופיע כדי לבצע עבודה! סוף סוף נפטרתי מהתפיסות שבמוחי וקיבלתי בשמחה את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, ושבתי בפני כס מלכותו של אלוהים. כל השבחים לאל הכול יכול!

מקור：הבשורה של ממלכת השמים

[rabash-maamarim]

מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה

תשמ"ח - מאמר ל"ב 1988 - מאמר 32

חז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) אמרו וזה לשונם "ואמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר, מה' מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו".

ויש להבין, מה רמזו לנו חז"ל בזה, בעבודה, שנדע, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

ובכדי לבאר זה, צריכים לזכור תמיד את מטרת הבריאה ותיקון הבריאה, שהם ב' דברים מנוגדים זה לזה. כי מטרת הבריאה היא, שהנבראים יקבלו מה' טוב ועונג, כמו שנאמר, שרצונו להטיב לנבראיו. ותיקון הבריאה הוא ממש להיפך, היינו להטיב להבורא. זאת אומרת, שמטרת הבריאה היא לתועלת הנבראים, מה שאין כן תיקון הבריאה הוא, שהנבראים יחשבו תמיד אך ורק לתועלת הבורא. וכל זמן שאין הנבראים הגיעו למדרגה זו, כלומר, שאין הם צריכים לצורך עצמם שום דבר, אלא כל מה שהם רוצים לחיות, הוא בכדי שיהיה ע"י המעשים שלהם לתועלת הבורא, אלא שרוצים לחיות לתועלת עצמם, אין הנבראים מסוגלים לקבל את הטוב והעונג, מה שה' חשב לתת להם.

ובבחינת העבודה לשמה, נבחן שכר ועונש לפי שיעור שהם רוצים להשפיע לה'. זאת אומרת, בזמן שיש להם חשק להשפיע להבורא, זה נקרא אצלם שכר. ובזמן שהם רואים, שכל חשקם הוא לתועלת עצמם, ואין ברצונו שום אפשרות להשתוקק לעבוד לתועלת ה', זה נבחן אצלם עונש. ובהאמור יוצא, כשהאדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של ירידה, כלומר שאין לו שום רצון וחשק להשפיע לה', יש אז ב' אופנים:

א. שהוא לא מרגיש מהמצב הזה שום יסורים וכאב, מזה שבא למצב של שפלות, אלא משלים עם המצב, ומתחיל לחפש סיפוק מדברים, שכבר אמר עליהם שהם פסולת, שאין זה מאכל אדם. מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שאין הוא מסוגל לקבל חיות מדברים רוחניים, כי נפגם אצלו הטעם של רוחניות, ורוצה בינתיים לחיות ולקבל סיפוק מגשמיות, ואמר, אני מחכה להזמן, שאני אוכל לעבוד בלי התגברות, כלומר מתי שיתנו לי התעוררות מלמעלה, אז אני אחזור לעבודה, ובינתיים אני רוצה להמצא במצב הזה, שאני נמצא בו כעת.

ב. בזמן שהוא מרגיש במצב של ירידה, הוא מרגיש כ��ב וחסרון, בזה שנפל ממצב, שהיה חושב, שכבר זכה להיות כמו בן אדם. כלומר, שהמזונות שהיה מפרנסו, ומזה קבל כל חיותו, היו רק מדברים, שאין להם שייכות לבעלי חי. וחשב, שעוד מעט הוא יזכה לכנס להיכל המלך, ויזכה לטעמי תורה ומצות. ובלי שום ידיעה והכנה, הוא רואה, שהוא נמצא בשאול תחתיות, שאף פעם לא עלה בדעתו שיש דבר כזה.

כלומר, לאחר שהוא בא לידי ידיעה ברורה, שהוא כבר יודע מה היא מטרתו בחיים, הוא רואה עכשיו את עצמו בחבורת חתולים, שעומדים על יד פחי זבל ואוכלים את הפסולת, מה שבני אדם השליכו, שאין בני אדם יכולים להנות מזה, היות שזה אינו ראוי למאכל אדם. ועכשיו הוא בעצמו נהנה מזה הפסולת, שהוא בעצמו, כשהיה בבחינת אדם, היה אומר על החיים האלו, שהם פסולת. ועכשיו הוא בעצמו אוכל את הפסולת שהוא זרק. ולכן כשהוא מסתכל על שפלותו, מתעורר בו כאב ויסורים, לאיזה מצב הוא הגיע.

אולם גם אז יש לפעמים, שהאדם מוסיף חטא על פשע. כלומר, שלא די שהוא במצב השפלות, אלא הוא בא אז לידי יאוש, שאומר, שאין הוא מסוגל להאמין, שהבורא הוא שומע תפלת כל פה. אלא שהוא אומר אז, היות שכבר הייתי ברום המעלות כמה פעמים, וכמה פעמים ירדתי למצב הזה, אם כן אני מוכרח לומר, שהעבודה הזו אינה בשבילי. כי לפי שאני רואה, אין לדבר סוף, אלא המצב הזה יכול להיות כל ימי חיי. אם כן מה לי להצטער בחינם, שאני חושב, אולי סוף כל סוף ה' ישמע בקולי, הלא כל אדם לומד מהעבר, ממה שהאדם נרשם, ממה שעבר עליו. נמצא, היאוש הזה דוחף אותו מהעבודה, ורוצה לברוח מהמערכה.

אולם האדם צריך להאמין בב' דברים, שרק ע"י זה הוא יכול להתקדם בעבודה:

א. שכל הירידות והמחשבות זרות שיש לו בעבודה, הוא לא שלקח זה בעצמו, אלא הכל בא מה'. כלומר, שה' שלח לו את המצבים האלו, ואין שום כח אחר בעולם, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שאין שום כח אחר בעולם, רק הכל בא מה' (עיין "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו").

ובאמת יש להבין, מדוע ה' שולח אלו המצבים, והלא זה הוא נגד המקובל, מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכאן אנו רואים להיפך, במקום שהיה צריך לקבל עזרה, ולראות כל יום, איך שהוא מתקדם קדימה, הוא רואה שהוא הולך אחורה. כלומר, שהוא רואה כל פעם, איך שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית. זאת אומרת, במקום שהיה צריך להיות, שכל יום הוא מתקרב לרצון להשפיע, הוא רואה כל יום, איך שהוא מתקרב לאהבה עצמית.

היינו שמטרם שהוא התחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה לו כל כך טעם ותענוג באהבה עצמית. והיה חושב, ברגע אחד, מתי שהוא רוצה, הוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, והוא יכול לעבוד בלי שום תמורה עבור עצמו. מה שאין כן עתה הוא רואה, שאין בידו להתגבר אף צעד אחד בלי רשותו של המקבל שלו, והוא בא לידי מצב, מה שאמרו חז"ל "רשע ברשות לבו". מה שאין כן "צדיק, לבו ברשותו", ש"לב" נקרא רצון. זאת אומרת, שהוא בגלות, והרצון לקבל לעצמו שולט עליו בלי גבול, ואין שום כח לאדם, שיהיה בידו ללכת נגד לבו, הנקרא "רצון לקבל". וזהו הפירוש, ש"רשע הוא ברשות לבו".

אולם השאלה היא, מי נקרא "רשע", שנגיד שהוא נמצא ברשות לבו. זהו דוקא בזמן שהאדם הגיע למצב, שהוא רואה, שהוא "מרשיע את קונו", שאין בידו היכולת לשמור תו"מ בעל מנת להשפיע, אלא הוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית. ובזמן שלבו אומר לו, תעשה מה שאני אומר לך, הוא הולך בלי שום שכל, ואין לו זמן אפילו לחשוב, מה הוא עושה. וזהו נקרא בחז"ל "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". רק אח"כ, לאחר המעשה, הוא מסתכל על עצמו, איזו שטות הוא עשה. ורק אז, במצב הזה, האדם רואה מה שחז"ל אמרו "רשע הוא ברשות לבו".

והתשובה על השאלה, למה הקב"ה שולח לו זה, היינו המצבים של שפלות, הוא בכדי שהאדם יראה את האמת, כלומר מה שהרצון לקבל מוכן לעשות, בכדי שיתרבה את אהבה עצמית, שהוא לא מסתכל על שום דבר, אלא מכל דבר שהוא יכול להוציא תענוג, הוא מוכן לעשות הכל.

נמצא לפי זה, שהבורא מסייע לו כל פעם להגיע לראות את מצבו האמיתי. כלומר, מה שהיה מוסתר בלבו, ולא ראה את המחלה שלו, לכן באה עזרת הבורא, וגילה לו את חומר המחלה. כלומר, שלא צריכים להאמין, שהרצון לקבל הוא דבר רע, אלא עתה הוא רואה זה בעצמו. וזה דומה לאדם, שהוא רואה, שהוא אינו בסדר, ונכנס לבית חולים לעשות לו בדיקות וצילומים. והבדיקות מראות חס ושלום שיש לו מחלות מסוימות, היינו חולה לב, וריאות. באו בני המשפחה להנהלת בי"ח בטענות, אנו הביאנו אדם, שיש לו קצת חום וכדומה, ולא חס ושלום מחלות מסוכנות, ואתם, היינו הרופאים שלכם, והרנטגן, והצילומים, הכניסו את בננו למחלות מסוכנות.

כמו כן אצלנו, הרצון לקבל שבנו הוא לא היה כל כך רע, שיהיה מסוכן. ונכנסנו לעבוד כאן, שאמרו לנו, שתיכף אנחנו נקבל את השלימות, מה שאנו חשבנו על הרע שבנו. ופתאום, לאחר בדיקות וחקירות, מה שאתם עושים, אנחנו רואים, שהרע שבנו הוא דבר מסוכן ממש, שיכולים למות על ידו ולהפסיד את כל חיים הרוחניים. בטח שכמו בגשמיות צריכים לתת תודה לבי"ח עבור מה שגילו את המחלות שלו, היינו הרע שבגופו, כמו כן אנו צריכים לתת תודה לה', במה שגילה לנו את סכנת הרע שבנו, שזהו ממש סכנת נפשות, שיכולים לאבד את כל חיים הרוחניים.

ובטח שאנו צריכים להודות לה', במה שסייע לנו לגלות את המחלה שאנו סובלים. שחשבנו מקודם, שזה רק לא כל כך בקו הבריאות, והבורא גילה לנו את האמת. נמצא, שאנחנו כן התקדמנו להגיע לראות את האמת, היינו צורה אמיתית של הרע שבנו.

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש בעבודה "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". הנה "אצבע" נקרא מה שאדם רואה בתוך הדעת, כמו שכתוב "כל אחד ואחד מראה באצבעו", או מלשון "מורה באצבע", "נוקף", פירושו חסרון מלמטה. פירוש, האדם, שהוא מרגיש עצמו בחסרון, שהוא למטה בחשיבות, כלומר שהוא מרוחק מה', הידיעה הזו אין הוא מרגיש אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. ובענין "למעלה" יש ב' פירושים:

א. "מכריזין עליו מלמעלה", היינו שזה בא לו מההשגחה פרטית. זאת אומרת, אין לומר, היות שהוא לא שמר עצמו מלנקוף, כלומר שלא היה נזהר בשמירת הגוף. כי ניתן לנו חוקים, שהאדם צריך לשמור עצמו מהזיקות, שלא יקבל הגוף איזה היזק. והוא לא שמר. לכן קבל חסרון בהגוף שלו, המכונה "נוקף". אלא אפילו אם הוא היה שומר עצמו במאה מיני זהירות, לא היה מועיל לו שום דבר, משום שכך גזרו עליו "מלמעלה". כמו שפירש רש"י "מכריזין, גזרו עליו". כלומר, שזוהי גזירה מן השמים, ואין אדם אשם בזה. אלא יכולים לשאול, מדוע גזרו עליו מלמעלה כך.

ב. "מלמעלה" פירושו, שזהו בחינת "למעלה בחשיבות". כלומר, זה שאדם קבל חסרון בעבודה שלו, שהיה עובד בתוך הדעת, כנ"ל שזה מכונה "נוקף אצבעו מלמטה". שפירושו, שהוא רואה עכשיו, שהוא נמצא במצב של שפלות. כלומר, שהוא רואה, שהוא בערום וחוסר כל מעניני עבודה של דרך האמת. ומתעוררת השאלה, האם זה שהוא רואה, שהוא בשפלות, בא לו מחמת שהיה בחסרון מלקיים תו"מ, או להיפך, היות שהתחיל לעבוד ביותר מרץ, מזה הוא בא למצב של ירידה, הנקרא בחינת "נוקף אצבעו מלמטה". בטח צריך לומר, שזה בא מחמת שנתן עודף מרץ בעבודה. ולפי הכלל "מצוה גורר מצוה", היה צריך לראות, שהוא נמצא במצב "של מעלה". ולמה הוא נמצא במצב "של מטה".

התשובה היא, ש"מכריזין עליו מלמעלה". כלומר, גזרו עליו מלמעלה, שיכניסו אותו למקום למעלה בחשיבות. לכן גילו לו את מצבו האמיתי של הרע שבו, בכדי שידע על מה להתפלל. כי בטח יש הפרש, שאנו רואים בגשמיות, אם אדם בא לבקש ממישהו הלואה, להלוות לו כסף, או מי שבא להשני, שיעשה לו טובה, שימליץ עבורו, שלא יתנו אותו בבית הסוהר, או למי שמבקש, היות שהוא נידון למיתה, ויש אדם אחד, שיכול להציל אותו ממיתה. בטח שיש הפרש גדול בין בקשה לבקשה.

וברוחניות מובן הדברים בענין כלי. כי ברוחניות נקרא תפלה, בקשה בשם "כלי". ולפי הכלל, ש"אין אור בלי כלי", לכן יש הפרש בין שאדם מתפלל לה', שיעזור לו, שיוכל לקבל שלימות. כלומר, אליבא דאמת הוא מקיים תורה ומצות ועוסק בגמילות חסדים, רק הוא מבין, מפי השמיעה ששמע, שיש יותר שלימות מכפי שהוא מקיים תו"מ, היינו ביותר כמות וביותר איכות. והוא מאמין במה שכתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן הוא מבקש מה', שיעזור לו. נמצא, שחסר לו רק דבר קטן. כדוגמת, מי שבא ללוות ממי שהוא איזו הלואה, ומדרך העולם, שאומרים לו, שאתה יכול להשיג גם מאיש אחר. כלומר שלא משימים כל כך לב בעניני הלואה. לכן מדרך העולם, שאם המלוה מסרב לתת, הוא עוזב אותו.

מה שאין כן אם האדם נידון למיתה. ויש איש אחד, שרק הוא יכול להציל אותו ממיתה, אין זה מדרך העולם, שאם האדם מסרב לתת לו הטובה של הצלה, שיעזוב אותו, ויגיד, שילך לאחר שיציל אותו ממיתה, היות שרק המלך בעצמו הוא יכול לתת לו חנינה. לכן אין עוזבים את המלך, ורואים כל האפשרות, שהמלך יתן לו את החנינה.

כמו כן ברוחניות, שצריכים כלי אמיתי, היינו צורך אמיתי, שה' יתן לו את המילוי. לכן כשמראים לו מלמעלה את מצבו האמיתי, שהוא באמת בעירום ובחוסר כל, אז יש יכולת לתת המילוי בכלי הזה, היות שהאדם בא לידי הכרה, שחסר לו חיים רוחניים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה", ואין לו שום אחיזה ברוחניות, כלומר שאין בידו לומר, שעושה משהו לשם שמים, אלא הכל לתועלת עצמו, זאת אומרת שכל בנין דקדושה חרוב אצלו, וכל מה שהוא עושה, הכל הוא משפה ולחוץ. וזה נקרא "תפלה אמיתית", היות שאין לו למי לפנות, אלא הקב"ה בעצמו יכול לעזור לו, כמו שנאמר ביציאת מצרים, שהיתה על ידי הקב"ה בעצמו, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

וזה דומה לאדם, שנידון למיתה, ורק המלך יכול לתת לו חנינה. נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא בחינת רשע, ו"רשעים בחייהם נקראים מתים", זה נקרא ש"נידון למיתה". אלא כשהאדם מבקש מה', שיתן לו במתנה את החיים שלו, זה נקרא, שיש לו "כלי המוכשר לקבל מילוי", כי אין האדם מבקש מה' מותרות, אלא פשוט את החיים הרוחניים.

ובהאמור יוצא, שמצד אחד אדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". כלומר שהאדם צריך לעשות בחירה בעצמו. זאת אומרת, כל מה שיש בידו לעשות, כלומר כל מה שהוא חושב שזה יעזור לו לצאת מאהבה עצמית, הוא צריך לעשות. ומצד השני האדם צריך לומר, שהכל בא מלמעלה, כנ"ל "שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". ולאחר שהאדם כבר בא לידי הכרת הרע שבו, איך שהוא מסכן את חייו, זה נקרא "מעשה". וגם המעשה הזה הוא צריך ליחס להבורא.

ואח"כ הוא צריך לתת תפלה על המעשה. כלומר, שהאדם צריך לייחד, הן החסרון והן המילוי, להבורא. כלומר, לאחר שאדם נכנס בהעבודה דלהשפיע, ועבד במסירות, בכדי להגיע להאמת, אז הבורא שולח לו להרגיש חסרונו. וזה האדם יכול להרגיש רק לאחר שהשקיע עבודה רבה, בכדי להגיע לבחינת להשפיע. אז מודיעים לו, איך שהוא מרוחק מדביקות ה', הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום". ואז, כשהוא נותן תפלה, זה נקרא "תפלה על חסרון חיים", ולא שהוא מתפלל על דברים שאפשר לחיות בלעדם. אלא הוא מבקש פשוט חיים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה בה'".

[vardhanlezuz]

ילדים שקופצים בכוונה לכביש מייצבים את מהירות השכונה. מתנפל על לוטן שיבוא לנגן ללוות לעשות מה שהוא רוצה עם איזה כלי ותחת איזה מותג. הקפה מתכונן   להקרנה, מזג אוויר נעים בטירוף, אני לא במצב נהיגה וסתם נעמד מעסה את עצמי. סרט דיבורים מתחיל, משנה מצב לצפייה בעמידה מאחורה, סוואיסו במקום לרוץ במכון כושר. אילן עמית בנו של מורה בריאלי, הפילוסוף של המוסד, מנוע התבונה שיצרה את יודפת בין השאר, חסיד גורדייף שהכיר את פלדנקרייז. עיוור. מתרגל טאי צ'י מלא הוד... על האדם  השוכח שצריך לזכור את עצמו ...מממ... קורה לי מפגש עם איש מיוחד... [מנשמץ לאביעד צילום דירה להשכרה]

#צצצחוקימתערוכתבחירותשוב פרק יא

דניאל ג’ונסטון 22.1.1961-11.9.2019

Daniel Johnston: NPR Music Tiny Desk Concert

[ooooo5us]

מתי שמואלוף, האם "ממזרח יתפרץ הר געש"?

מתי שמואלוף, האם “ממזרח יתפרץ הר געש”?

באחד המאמרים בספר החדש של מתי שמואלוף, (“משורר, עורך וסופר”), ספר הנושא את השם ממזרח יתפרץ הר געש, מוזכר המהפך הפוליטי שהתרחש בישראל ב-1977, זה שבו הליכוד עלה לשלטון והדיח ממנו (מאז ועד עתה, למעט הפוגות קצרצרות) את מפא”י ההיסטורית. שמואלוף מגדיר את מה שקרה אז “מהפך היסטורי”, כך במאמר “אות קלון יוקרתי”, העוסק בשירו של אהרן אלמוג “פרס ברנר”.

מכאן, מההבנה של נקודת המבט של שמואלוף, אפשר להסיק מסקנות…

[emperornune]

Hebrew Codex Unlocking All The Secrets of the Universe; One God, My Own God, Not Your God, Just One Supreme God, The Only God, Who is the One True Source of All Good Live, I AM...

GEMARA: What is meant by "Or"? Said R. Huna: "The dawn of day," and R. Jehudah said: "Night." At the first glance it was presumed that the word "Or" was actually explained by R. Huna to mean "the break of day," and by R. Jehudah to mean "night."

An objection was made, however, based upon the passage [Genesis xliv. 3]: "As soon as the morning was light ('Or') the men were sent away," etc. Thus we see that "Or" means "day"? Does then the passage say in the light of the morning? it says distinctly "when the morning was light," which means when the morning was already light, the men were sent away.

Another objection was made: "It is written [Gen. i. 5]: 'And God called the Or (light) Day,' whence we see, that light (Or) is day?" The passage means to say, that just as soon as it dawned the Lord called it "day."

Another objection was made: "It is written [Psalms cxlviii. 3]: 'Praise him, all ye stars of light (Or).' Whence we see that Or means night?" The passage means to say, "Ye stars that light."

1In the beginning of God's creation of the heavens and the earth. אבְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ:In the beginning: Said Rabbi Isaac: It was not necessary to begin the Torah except from “This month is to you,” (Exod. 12:2) which is the first commandment that the Israelites were commanded, (for the main purpose of the Torah is its commandments, and although several commandments are found in Genesis, e.g., circumcision and the prohibition of eating the thigh sinew, they could have been included together with the other commandments). Now for what reason did He commence with “In the beginning?” Because of [the verse] “The strength of His works He related to His people, to give them the inheritance of the nations” (Ps. 111:6). For if the nations of the world should say to Israel, “You are robbers, for you conquered by force the lands of the seven nations [of Canaan],” they will reply, "The entire earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it (this we learn from the story of the Creation) and gave it to whomever He deemed proper When He wished, He gave it to them, and when He wished, He took it away from them and gave it to us. בראשית: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:In the beginning of God’s creation of: Heb. בְּרֵאשִית בָּרָא. This verse calls for a midrashic interpretation [because according to its simple interpretation, the vowelization of the word בָּרָא, should be different, as Rashi explains further]. It teaches us that the sequence of the Creation as written is impossible, as is written immediately below] as our Rabbis stated (Letters of R. Akiva , letter “beth” ; Gen. Rabbah 1:6; Lev. Rabbah 36:4): [God created the world] for the sake of the Torah, which is called (Prov. 8:22): “the beginning of His way,” and for the sake of Israel, who are called (Jer. 2:3) “the first of His grain.” But if you wish to explain it according to its simple meaning, explain it thus: “At the beginning of the creation of heaven and earth, the earth was astonishing with emptiness, and darkness…and God said, ‘Let there be light.’” But Scripture did not come to teach the sequence of the Creation, to say that these came first, for if it came to teach this, it should have written:“At first (בָּרִאשׁוֹנָה) He created the heavens and the earth,” for there is no רֵאשִׁית in Scripture that is not connected to the following word, [i.e., in the construct state] like (ibid. 27:1):“In the beginning of (בְּרֵאשִית) the reign of Jehoiakim” ; (below 10:10)“the beginning of (רֵאשִׁית) his reign” ; (Deut. 18:4)“the first (רֵאשִׁית) of your corn.” Here too, you say בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלֹהִים, like בְּרֵאשִׁית בְּרֹא, in the beginning of creating. And similar to this is,“At the beginning of the Lord’s speaking (דִּבֶּר) to Hosea,” (Hos. 1:2), i.e., at the beginning of the speaking (דִּבּוּרוֹ) of the Holy One, Blessed be He, to Hosea, “the Lord said to Hosea, etc.” Now if you say that it came to teach that these (i.e., heaven and earth) were created first, and that its meaning is: In the beginning of all, He created these-and that there are elliptical verses that omit one word, like (Job 3:10): “For [He] did not shut the doors of my [mother’s] womb,” and it does not explain who it was who shut [the womb]; and like (Isa. 8:4): “he will carry off the wealth of Damascus,” and it does not explain who will carry it off; and like (Amos 6:12): “or will one plow with cattle,” and it does not explain: “if a man will plow with cattle” ; and like (Isa. 46: 10): “telling the end from the beginning,” and it does not explain that [it means] telling the end of a matter from the beginning of a matter-if so, [if you say that Scripture indicates the order of creation] be astounded at yourself, for the water preceded, as it is written: “and the spirit of God hovered over the face of the water,” and Scripture did not yet disclose when the creation of water took place! From this you learn that the water preceded the earth. Moreover, the heavens were created from fire and water. Perforce, you must admit that Scripture did not teach us anything about the sequence of the earlier and the later [acts of creation]. בראשית ברא: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו. ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר א-להים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים וגו', שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו (שם כו א) בראשית ממלכות יהויקים, (בראשית י י) ראשית ממלכתו, (דברים יח ד) ראשית דגנך, אף כאן אתה אומר בראשית ברא א-להים וגו', כמו בראשית ברוא. ודומה לו (הושע א ב) תחלת דבר ה' בהושע, כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע, ויאמר ה' אל הושע וגו'. ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו, ופירושו בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו (איוב ג י) כי לא סגר דלתי בטני, ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיה ח ד) ישא את חיל דמשק, ולא פירש מי ישאנו, וכמו (עמוס ו יב) אם יחרוש בבקרים, ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו (ישעיה מו י) מגיד מראשית אחרית, ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר. אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח א-להים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי היתה, הא למדת שקדמו המים לארץ. ועוד שהשמים מאש ומים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום:God’s creation of the heavens and the earth: But it does not say “of the Lord’s creation of” (i.e., it should say “of the Lord God’s creation of” as below 2:4 “on the day that the Lord God made earth and heaven”) for in the beginning it was His intention to create it with the Divine Standard of Justice, but he perceived that the world would not endure; so He preceded it with the Divine Standard of Mercy, allying it with the Divine Standard of Justice, and that is the reason it is written:“on the day the Lord God made earth and heaven.” ברא א-להים: ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים:2Now the earth was astonishingly empty, and darkness was on the face of the deep, and the spirit of God was hovering over the face of the water. בוְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם:astonishingly empty: Heb. תֹהוּ וָבֹהוּ. The word תֹהוּ is an expression of astonishment and desolation, that a person wonders and is astonished at the emptiness therein. תהו ובהו: תהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה:astonishingly empty: Astordison in Old French; [étourdissement in modern French], astonishment. בֹהוּ an expression of emptiness and desolation. (This does not appear in all editions.) תהו: אישטורדישו"ן בלע"ז [מבוכה]:בֹהוּ: an expression of emptiness and desolation. (This does not appear in all editions.) בהו: לשון רקות וצדו:on the face of the deep: on the face of the waters which were on the earth. על פני תהום: על פני המים שעל הארץ:and the spirit of God was hovering: The Throne of Glory was suspended in the air and hovered over the face of the water with the breath of the mouth of the Holy One, blessed be He and with His word, like a dove, which hovers over the nest, acoveter in Old French, to cover, hover over. ורוח א-להים מרחפת: כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן אקוביטי"ר בלע"ז [לכסות]:3And God said, "Let there be light," and there was light. גוַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִי־א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר:4And God saw the light that it was good, and God separated between the light and between the darkness.

5And the Lord saw that the evil of man was great in the earth, and every imagination of his heart was only evil all the time. הוַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם:6And the Lord regretted that He had made man upon the earth, and He became grieved in His heart. ווַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ:And the Lord regretted that He had made: Heb. וַיִנָּחֶם. It was a consolation to Him that He had created him [man] of the earthly beings, for had he been one of the heavenly beings, he would have caused them to rebel. [This appears in Genesis Rabbah (27:40). וינחם ה' כי עשה: נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן:and He became grieved: [I.e.,] man [became grieved], ויתעצב: האדם:in His heart: [the heart] of the Omnipresent. It entered the thought of God to cause him [man] grief. This is the translation of Onkelos [i.e., Onkelos supports the view that וַיִּתְעַצֵּב refers to man]. Another explanation of וַיִּנָּחֶם: The thought of the Omnipresent turned from the standard of clemency to the standard of justice. It entered His thoughts to reconsider what to do with man, whom He had made upon the earth. And similarly, every expression of נִחוּם in Scripture is an expression of reconsidering what to do. [For example] (Num. 23:19): “Nor the son of man that He should change His mind (וְיִתְנֶחָם)”; (Deut. 32:36): “And concerning His servants He will change His mind (יִתְנֶחָם)”; (Exod. 32:14): “And the Lord changed His intent concerning the evil (וַיִּנָּחֶם)”; (I Sam. 15:11): “I regret (נִחַמְתִּי) that I made [Saul] king.” These are all an expression of having second thoughts. אל לבו: של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם:and He became grieved: Heb. וַיִּתְעַצֵּב, He mourned over the destruction of His handiwork [i.e., according to this second view, וַיִּתְעַצֵּב refers to God], like (II Sam. 19:3): “The king is saddened (נֶעֱצַב) over his son.” This I wrote to refute the heretics: A gentile asked Rabbi Joshua ben Korchah, “Do you not admit that the Holy One, blessed be He, foresees the future?” He [Rabbi Joshua] replied to him, “Yes.” He retorted, “But it is written: and He became grieved in His heart!” He [Rabbi Joshua] replied, “Was a son ever born to you?” “Yes,” he [the gentile] replied. “And what did you do?” he [Rabbi Joshua] asked. He replied, “I rejoiced and made everyone rejoice.” “But did you not know that he was destined to die?” he asked. He [the gentile] replied, “At the time of joy, joy; at the time of mourning, mourning.” He [Rabbi Joshua] said to him, “So is it with the work of the Holy One, blessed be He; even though it was revealed before Him that they would ultimately sin, and He would destroy them, He did not refrain from creating them, for the sake of the righteous men who were destined to arise from them.” - [from Gen. Rabbah 27:4] ויתעצב אל לבו: נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף ע�� פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:7And the Lord said, "I will blot out man, whom I created, from upon the face of the earth, from man to cattle to creeping thing, to the fowl of the heavens, for I regret that I made them." זוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֨ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם:And the Lord said,"I will blot out man: He is dust, and I will bring water upon him, and I will blot him out. Therefore, the expression מִחוּי is used. — [from Tan. Buber, Noah 4] ויאמר ה' אמחה את האדם: הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי:from man to cattle: They too corrupted their way (Gen. Rabbah 28:8). Another explanation: Everything was created for man’s sake, and since he will be annihilated, what need is there for these [the animals]? (Sanh. 108a). מאדם עד בהמה: אף הם השחיתו דרכם. דבר אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו:for I regret that I made them: I am thinking what to do about having made them. כי נחמתי כי עשיתים: חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים:8But Noah found favor in the eyes of the Lord.

1And the Lord spoke to Moses, saying, אוַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:2And to the children of Israel, you shall say: Any man of the children of Israel or of the strangers who sojourn among Israel, who gives any of his offspring to Molech, shall surely be put to death; the people of the land shall pelt him with stones. בוְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר | הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן:And to the children of Israel, you shall say: [i.e., enumerate the following] punishments for the warnings [that were given in chapter 18.]. ואל בני ישראל תאמר: עונשין על האזהרות:shall surely be put to death: By the court. And if the court is not [physically] powerful [enough to kill him by themselves], “the people of the land” must assist them. — [Torath Kohanim 20:91] מות יומת: בבית דין, ואם אין כח לבית דין עם הארץ מסייעין אותן:the people of the land: עַם הָאָרֶץ. [This may be rendered either: “the people of the earth” or “ the people of the land,” as follows:] The people for whose sake the earth was created, the people who are destined to possess the Land [of Israel], through [the observance of] these commandments. — [Torath Kohanim 20:91] עם הארץ: עם שבגינו נבראת הארץ. דבר אחר עם שעתידין לירש את הארץ ע"י מצות הללו:3And I will set My attention upon that man, and I will cut him off from amidst his people, because he gave of his offspring to Molech in order to defile My holy ones and to profane My holy Name. גוַֽאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:And I will set my attention: Heb., פָּנַי, i.e., My leisure (פְּנַאי). I will turn aside (פּוֹנֶה) from all My affairs and occupy Myself with him. — [Torath Kohanim 20:92] אתן את פני: פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו:[that] man: But not the [whole] community. — [Torath Kohanim 20:92] [I.e., if the entire community give their offspring over to Molech, they are not punished with excision,] because the entire community are not to be cut off. באיש: ולא בצבור, שאין כל הצבור נכרתין:because he gave of his offspring to Molech: [Are not this phrase here, and the phrase in the next verse, “when he gives of his offspring to Molech” superfluous? However,] since Scripture says, “[There shall not be found among you] anyone who passes his son or daughter through fire” (Deut. 18:10), how do we know [that the law applies as well to] his son’s son or his daughter’s son? Scripture, therefore, says, “because he gave of his offspring to Molech.” And how do we know that the law applies even to one’s illegitimate offspring [i.e., one produced from a halachically illegitimate union]? Scripture. therefore says (in the next verse),“when he gives of his offspring to Molech” [to include even his illegitimate offspring]. — [Torath Kohanim 20:93; Sanh. 64b] כי מזרעו נתן למלך: לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש (דברים יח י), בן בנו ובן בתו מנין, תלמוד לומר כי מזרעו נתן למולך. זרע פסול מנין, תלמוד לומר בתתו מזרעו למולך:In order to defile My holy ones: Heb. מִקְדָּשִׁי. [This is] the congregation of Israel, which is sanctified to Me. [This reference to Israel as מִקְדָּשִׁי, what is sanctified to Me, is] reminiscent of the expression [referring to the holy sacrifices], “he shall not desecrate My holy things (מִקְדָּשַׁי) ” (Lev. 21:23). למען טמא את מקדשי: את כנסת ישראל, שהיא מקודשת לי, כלשון (ויקרא כא כג) ולא יחלל את מקדשי:4But if the people of the land ignore that man when he gives of his offspring to Molech, not putting him to death דוְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִ֩ימוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ:But if [the people of the land] ignore [that man]: Heb. הַעְלֵם יַעְלִימוּ. [The double expression intimates that] if they ignore one matter [i.e., even one sin], they will eventually ignore many matters, and if the Small Sanhedrin [of twenty-three judges] ignores the matter, eventually the Great Sanhedrin [of seventy-one judges, in Jerusalem,] will ignore the matter. — [Torath Kohanim 20:94] ואם העלם יעלימו: אם העלימו בדבר אחד, סוף שיעלימו בדברים הרבה. אם העלימו סנהדרי קטנה, סוף שיעלימו סנהדרי גדולה:5I will set My attention upon that man, and upon his family, and I will cut him off, and all who stray after him to stray after Molech, from amidst their people. הוְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת | כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַֽחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַֽחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:and upon his family: Rabbi Shimon says: [In] what [way] did the family sin [that they are punished]? However, this teaches you that there is no family in which there is an [unfair] tax collector which may not [be regarded as consisting] entirely of tax collectors, for they all cover up for him. — [Torath Kohanim 20:95; Shev. 39a] ובמשפחתו: אמר ר' שמעון וכי משפחה מה חטאה, אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין, שכולם מחפין עליו:and I will cut him off: Why is this stated? Because since Scripture says, “[I will set My attention upon that man] and upon his family,” one might think that his entire family is included in [the punishment of] excision. Scripture, therefore, says, “[I will cut] him [off]”-that man is to be excised [from the people of Israel], but the entire family is not included in excision, but with suffering. — [Torath Kohanim 20:96] והכרתי אתו: למה נאמר, לפי שנאמר ובמשפחתו, יכול יהיו כל המשפחה בהכרת, תלמוד לומר אותו. אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת, אלא ביסורין:to stray after Molech: [This phrase comes to] include [in this penalty] any other pagan deity that one worshipped in this manner, even though it is not its mode of worship. — [Sanh. 64b] לזנות אחרי המלך: לרבות שאר עבודה זרה שעבדה בכך, ואפילו אין זו עבודתה:6And the person who turns to Ov or Yid'oni, to stray after them I will set My attention upon that person, and I will cut him off from amidst his people.

You shall keep My commandments and perform them. I am the Lord. לאוּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְו‍ֹתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָֽה:You shall keep [My commandments]: This refers to learning [God’s commandments and “keeping” them organized and memorized in one’s heart] ושמרתם: זו המשנה:and perform them: meaning [putting them into] action. — [Mizrachi; Torath Kohanim 22:136] ועשיתם: זה המעשה:32You shall not desecrate My Holy Name. I shall be sanctified amidst the children of Israel. I am the Lord Who sanctifies you, לבוְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם:

[shomershomer-blog]

צילום צנרת ביוב מהיר ומקצועי

צילום צנרת היא פעולה שיכולה להיות מהירה מאוד בעיקר אם מבצע אותה איש מקצוע מנוסה. לא כל אנשיה מקצוע יכולים לבצע את הפעולה ב��לות ולעתים יהיו עיכובים לא צפויים בגלל חוסר מקצועיות או פשוט חוסר אכפתיות. זה הזמן להבין מה כולל צילום צנרת ביוב מקצועית ומה פעולה כזו דורשת.

מתי יש צורך בצילום צנרת ביוב?

צילום צנרת ביוב יכול להתבצע בכל מיני מצבים כאשר המקרה הראשון והברור מכל הוא כאשר ישנה בעיה כלשהי. כדי לפתור בעיה בצנרת הביוב יש צורך לצלם אותו קודם כדי להבין היכן היא בדיוק ועד כמה היא חמורה. בסופו של דבר צילום צנרת ביוב יכול להיות פשוט במיוחד כיוון שכיום יש ציוד טכנולוגי מתקדם ולכן פעולה זו אורכת זמן קצר מאוד אך יש מקרים בהם מדובר בצנרת גדולה מאוד והמשימה תיקח זמן לא מועט. כמו כן צילום צנרת ביוב יכולה להיות פעולת מניעה ובקרה, את הצילום יש לבצע לעתים קרובות כדי לוודא שמערכת הביוב שלמה ותקינה גם אם לא עלה שום חשד לבעיה כלשהי בה.

מי יכול לצלם את צנרת הביוב?

צילום צנרת ביוב היא משימה חשובה מאוד שיכולה להתבצע אך ורק על ידי צוות ביובית או אינסטלטור מוסמכים. יש חברות רבות שיכולות לבצע את הפעולה ולכולן צריכים להיות עובדים בעלות הכשרה מתאימה כאשר ההכשרה הזו כיום חשובה מאוד כדי לאסוף קהל לקוחות נאמן. ללא צילום צנרת ביוב על ידי כלי צילום מתקדמים רוב הפעולות לא יוכלו להתבצע בין אם מדובר על פעולות שאמורות לתקן בעיה קיימת ועד לבדיקת תקינות. צילום צנרת ביוב היא משימה שיכולה להתבצע גם בצורה שונה על ידי כל צוות וצוות ועל כן יש צורך לבחור את הצוות המתאים.

כיצד מתבצע צילום צנרת ביוב?

אחרי שדיברנו על צילום צנרת ביוב בתיאוריה הגיע הזמן לדבר על הדרך הפרקטית בה הוא מתבצע. צילום צנרת ביוב מתבצעת על ידי כלי צילום מתקדמים כאשר החשוב ביותר היא המצלמה התרמית. מצלמה תרמית יכולה לקלוט את הקרינה התת אדומה כלומר החום שכל חומר פולט וכך אפשר לדעץ האם יש סתימה או נזילה ממערכת הביוב, כל זה כמובן בלי צורך לחצוב בקירות או לחפור באדמה. יש גם מצלמת סיב אופטי או מצלמות צינור שיכולות להיכנס אל תוך הצנרת ולשדר תמונה באיכות גבוהה מבפנים וכך האינסטלטור יידע האם יש בעיה בצנרת, בלי צורך לחשוך את הצינור בעבודה קשה. 

כמה בערך עולה צילום צנרת ביוב?

צילום צנרת ביוב היא משימה שיכולה לעלות בין 700 שקלים לצילום  של צנרת ביוב בהיקף קטן ועד עשרות אלפי שקלים אם מדובר בצנרת ביוב מורכבת וגדולה יותר. כמובן שיש צורך גם לבצע סקר שוק כדי להבין מה המחיר הכי טוב שתוכלו לקבל אך אל תתפשרו על איכות הצוות הבודק. 

כיצד שיפרה הטכנולוגיה את צילום הצנרת?

בעבר כדי לצלם את הצנרת היה צורך להרוס קירות או לחפור באדמה. כיום אין צורך לעשות שום דבר כזה והפעולה מתבצעת בעזרת מצלמה תרמית או מצלמות סיב אופטי שנכנסות עמוק אל הצנרת ומתעדות הכל. יש אפילו מצלמות רובוטיות שלא רק יכולות לצלם את הצנרת אלא גם לסמן חלקי צנרת, יכולות לשלוח את המיקום המדויק שלהן ולבצע עוד מגוון רחב של פעולות טיפוליות ולא רק לאבחן את הבעיה. בגלל שאין צורך להרוס את הקירות או לחפור באדמה נחסך זמן רב גם לאיש המקצוע שמבצע את הפעולה וגם ללקוח וכך גם המחיר יהיה הרבה יותר נמוך וזאת בנוסף לכך שהפעולה מדויקת יותר.

המאמר צילום צנרת ביוב מהיר ומקצועי פורסם ראשון בבלוג

from medium.com/@shomershomer123 Feed https://medium.com/@shomershomer123/%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A6%D7%A0%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%A8-%D7%95%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99-c7fc3d44cba2

[zhenxinhao-blog]

אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'בנוגע לתארים וזהות' חלק 2

בתחילה, כשישוע טרם ביצע את כהונתו באופן רשמי, בדומה לתלמידים שהלכו בעקבותיו, גם הוא נכח לעתים במפגשים, שר מזמורים, אמר שבחים וקרא מן התנ"ך בבית המקדש. לאחר שהוטבל ועלה, ירדה עליו רוח הקודש באופן רשמי והחלה לעבוד, כשהיא חושפת את זהותו ואת הכהונה שהיה עליו לקחת על עצמו. קודם לכן, איש לא ידע את זהותו, ופרט למרים, גם יוחנן לא ידע. ישוע היה בן 29 כשהוטבל. לאחר שהטבלתו הושלמה, השמיים נפתחו ובא קול ואמר: "זהו בני אהובי אשר אני שבע רצון ממנו." לאחר שישוע הוטבל, החלה רוח הקודש לשאת עליו עדות בדרך זו. בטרם הוטבל בגיל 29, הוא חי חיי אדם רגיל, אכל כשאמור היה לאכול, ישן והתלבש כרגיל ודבר בו לא היה שונה מן האחרים. מובן שהיה זה רק מבחינת הבשר ודם של האדם. לעתים גם הוא היה חלש ולעתים גם הוא לא הצליח להבחין בדברים, ככתוב בכתבי הקודש: "חוכמתו גדלה ככל שגילו התקדם". דברים אלה רק מראים שהיתה לו אנושיות רגילה ושהוא לא היה שונה במיוחד מבני אדם רגילים אחרים. הוא אף גדל כאדם רגיל ולא היה בו דבר מיוחד. אולם הוא היה נתון להגנתו ולדאגתו של אלוהים. לאחר שהוטבל, החלו פיתוייו, ולאחר מכן הוא החל לבצע את כהונתו ולעבוד, והיו לו עוצמה, חוכמה וסמכות. אין זאת אומרת שרוח הקודש לא עבדה בו או לא היתה בתוכו לפני הטבלתו. גם לפני הטבלתו שכנה בו רוח הקודש, אך היא לא החלה לעבוד באופן רשמי, כי היו מגבלות למועדים שבהם אלוהים עושה את עבודתו, ויתרה מזאת, לבני אדם רגילים יש תהליך רגיל של גדילה. רוח הקודש שכנה בו תמיד. כשישוע נולד, הוא היה שונה מאחרים, והופיע כוכב הבוקר. קודם ללידתו, בא מלאך אל יוסף בחלום ואמר לו שמרים עתידה ללדת בן זכר ושהיא הרתה לרוח הקודש. גם מיד לאחר הטבלתו של ישוע, בזמן בו רוח הקודש החלה באופן רשמי בעבודתה, היא לא ירדה על ישוע. האמירה שרוח הקודש ירדה עליו כמו יונה מתייחסת לתחילתה הרשמית של כהונתו. רוח אלוהים היתה בתוכו קודם לכן, אך לא החלה בעבודתה מפני שהעת טרם הגיעה ורוח הקודש לא החלה לעבוד בפזיזות. רוח הקודש נשאה עליו עדות באמצעות ההטבלה. כשהוא עלה ויצא מן המים, החלה רוח הקודש לעבוד בו באופן רשמי, דבר שסימן כי אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם החל לממש את כהונתו והחל בעבודת הגאולה, כלומר עידן החסד החל באופן רשמי. כך יש מועדים לעבודתו של אלוהים, תהיה העבודה שהוא עושה אשר תהיה. לאחר הטבלתו של ישוע, לא חלו בו שינויים מיוחדים. הוא עדיין היה בדמותו המקורית כבשר ודם. אלא שהוא החל את עבודתו וחשף את זהותו, והיה מלא סמכות ועוצמה. במובן זה הוא היה שונה מבעבר. זהותו היתה שונה, כלומר חל שינוי משמעותי במעמדו. זו היתה עדותה של רוח הקודש ולא עבודה שנעשתה על ידי אדם

. בתחילה, בני אדם לא ידעו, ולמדו לדעת מעט רק לאחר שרוח הקודש נשאה עדות על ישוע בדרך זו. אילו עשה ישוע עבודה אדירה בטרם נשאה עליו רוח הקודש עדות, אך ללא עדותו של אלוהים עצמו, תהיה עבודתו אדירה ככל שתהיה, בני האדם לעולם לא היו יודעים על זהותו, כי העין האנושית לא היתה מסוגלת לראות את זהותו. ללא שלב עדותה של רוח הקודש, איש לא יכול היה לזהותו כאלוהים בהתגלמותו. אילו לאחר שרוח הקודש נשאה עליו עדות, היה ישוע ממשיך לעבוד באותו אופן, ללא כול הבדל, לא היתה לכך השפעה כזו. ובכך מודגמת בעיקר גם עבודתה של רוח הקודש. לאחר שרוח הקודש נשאה עדות, היה עליה להתגלות, כך שניתן היה לראות בבירור שזהו אלוהים, שיש בו רוח אלוהים. עדותו של אלוהים לא היתה שגויה, והדבר יכול היה להוכיח שעדותו היתה נכונה. אילו העבודה שקדמה לכך והעבודה שבאה לאחר מכן היו זהות, כהונתו כבשר ודם ועבודתה של רוח הקודש לא היו מודגשות, והאדם לא היה מסוגל לזהות את עבודתה של רוח הקודש, משום שלא היה הבדל ברור. לאחר שנשאה עדות, היה על רוח הקודש לאשר את העדות הזו, ולפיכך היה עליה לבטא את חוכמתה וסמכותה בישוע, דבר שהיה שונה מבעבר. מובן שזו לא היתה השפעתה של ההטבלה. ההטבלה היא רק טקס, אלא שההטבלה היתה הדרך להראות שהגיעה העת לכך שיבצע את כהונתו. עבודה זו נועדה כדי להבהיר את עוצמתו האדירה של אלוהים, את עדותה של רוח הקודש, ורוח הקודש לקחה על עצמה אחריות לעדות זו עד הסוף ממש. גם בטרם ביצע את כהונתו, האזין ישוע לדרשות, הטיף והפיץ את הבשורה במקומות שונים. הוא לא עשה עבודה אדירה כלשהי מפני שלא הגיעה העת לביצוע כהונתו וכן מפני שאלוהים עצמו הסתתר בענווה בבשר ודם ולא עשה כול עבודה עד שהגיעה העת. הוא לא עשה עבודה לפני ההטבלה משתי סיבות: האחת מפני שרוח הקודש לא ירדה עליו באופן רשמי כדי שיוכל לעבוד (כלומר רוח הקודש לא העניקה לישוע את העוצמה והסמכות לעשות עבודה כזו) וגם אילו ידע את זהותו, ישוע לא היה מסוגל לעשות את העבודה שהתכוון לעשות מאוחר יותר, והיה עליו להמתין עד ליום הטבלתו. היה זה המועד שקבע אלוהים ואיש לא היה מסוגל להפר אותו, גם לא ישוע עצמו. ישוע עצמו לא יכול היה לקטוע את עבודתו שלו. מובן שהיתה זו ענוותו של אלוהים, וכן חוק עבודתו של אלוהים. לולא עבדה רוח אלוהים, איש לא יכול היה לעשות את עבודתה. דבר שני, בטרם הוטבל, הוא היה רק אדם רגיל ופשוט מאוד, שאינו שונה מאנשים רגילים ופשוטים אחרים. זהו היבט אחד של האופן שבו אלוהים בהתגלמותו לא היה על-טבעי. אלוהים בהתגלמותו לא הפר את הסדריה של רוח אלוהים. הוא עבד בדרך מסודרת ורגילה מאוד. רק לאחר ההטבלה היתה לעבודתו סמכות ועוצמה. כלומר על אף שהיה אלוהים בהתגלמותו, הוא לא ביצע מעשים על-טבעיים כלשהם, וגדל בדומה לבני אדם רגילים אחרים. אילו ישוע היה יודע כבר את זהותו ועושה עבודה אדירה בכל הארץ קודם להטבלתו, וכן היה שונה מבני אדם רגילים ומפגין בפני כול שהוא יוצא דופן – לא זו בלבד שלא היה מתאפשר ליוחנן לעשות את עבודתו, אלא גם לא היתה כל דרך שבה אלוהים יכול היה להתחיל בשלב הבא של עבודתו. וכך הדבר היה מוכיח שהדברים שאלוהים עשה השתבשו, ולאדם היה נדמה שרוח אלוהים ואלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא באו ממקור זהה. לכן עבודתו של ישוע המתועדת בכתבי הקודש היא עבודה שהוא ביצע לאחר שהוטבל, עבודה שנעשתה במהלך שלוש שנים. בכתבי הקודש לא מתועד מה עשה בטרם הוטבל, מפני שלא עשה את עבודת האל בטרם הוטבל. הוא היה רק אדם רגיל, וייצג אדם רגיל. בטרם החל ישוע לממש את כהונתו, הוא לא היה שונה מבני אדם רגילים, ואחרים לא יכולים היו לראות בו הבדל כלשהו. רק לאחר שהגיע לגיל 29 ידע ישוע שהוא בא להשלים שלב בעבודתו של אלוהים. קודם לכן גם הוא עצמו לא ידע זאת, משום שהעבודה שעשה אלוהים לא היתה על-טבעית. כשהוא נכח במפגש בבית הכנסת בגיל שתים עשרה, מרים חיפשה אותו, והוא אמר רק משפט אחד, בדומה לכול ילד אחר: "אמא! אינך יודעת שעליי להעדיף את רצון אבי על פני כול דבר אחר?" כיוון שמרים הרתה את ישוע לרוח הקודש, האם לא ייתכן שהוא היה מיוחד בדרך כלשהי? אך משמעות הייחוד שלו לא היתה שהוא היה על-טבעי, אלא רק שהוא אהב את אלוהים יותר מכול ילד צעיר אחר. על אף שמראהו היה אנושי, מהותו היתה עדיין מיוחדת ושונה מאחרים. אך רק לאחר ההטבלה הוא חש באמת כיצד רוח הקודש עובדת בתוכו, חש שהוא אלוהים עצמו. רק כשהגיע לגיל 33 הוא הבין באמת שרוח הקודש מתכוונת לבצע דרכו את עבודת הצליבה. בגיל 32, הוא הכיר כמה אמיתות פנימיות, ככתוב בבשורה על פי מתי: "ענה שמעון פטרוס ואמר: 'אתה המשיח, בן האל החי... מאותו זמן, ישוע התחיל להבהיר לתלמידיו שהוא צריך ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים והכוהנים הגדולים והסופרים, ולהיהרג, ולקום לתחייה ביום השלישי". הוא לא ידע מראש איזו עבודה עליו לעשות, אלא רק במועד מסוים. הוא לא ידע הכול מייד כשנולד. רוח הקודש עבדה בו בהדרגה והיה בעבודה הזו תהליך. אם ידע מן ההתחלה שהוא אלוהים, המשיח ובן האלוהים בדמות בשר ודם, שעליו לממש את עבודת הצליבה, מדוע לא עבד קודם לכן? מדוע רק לאחר שסיפר לתלמידיו על כהונתו, חש ישוע צער והתפלל לכך ברצינות? מדוע פתח לו יוחנן את הדרך והטביל אותו בטרם הבין דברים רבים שלא הבין קודם לכן? הדבר מוכיח שהיתה זו עבודתו של אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, ולכן כדי שיבין ויגשים, היה תהליך, כי הוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, שעבודתו היתה שונה מזו הנעשית ישירות על ידי רוח הקודש.

כול שלב בעבודתו של אלוהים שייך לאותו הזרם, וכך בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, לאחר כול שלב בא מייד השלב הבא, מראשית העולם עד עצם היום הזה. לולא היה איש שיסלול את הדרך, לא היה איש שיבוא בעקבותיו. כיוון שיש הבאים בעקבות, יש גם שסוללים את הדרך. בדרך זו הועברה העבודה הלאה, שלב אחר שלב. כול שלב בא בעקבות קודמו, ומבלי שיהיה איש שיפתח את הדרך, לא היה זה אפשרי להתחיל את העבודה ולאלוהים לא היו אמצעים לקדם את עבודתו. אף אחד מהשלבים אינו סותר את האחר וכול אחד בא בעקבות האחר ברצף, כך שנוצר זרם. כול זה נעשה על ידי אותה רוח. אך בין אם מישהו פותח את הדרך או מבצע את עבודתו של אחר ובין אם לא, הדבר אינו קובע את זהותו. האין זה כך? יוחנן פתח את הדרך וישוע המשיך את עבודתו, האם הדבר מוכיח שזהותו של ישוע נחותה מזו של יוחנן? יהוה ביצע את עבודתו לפני ישוע, אם כך, האם ניתן לומר שיהוה אדיר מישוע? אין חשיבות לשאלה אם הם סללו את הדרך או המשיכו את עבודתם של אחרים. הדבר החשוב מכול הוא מהות עבודתם והזהות שהיא מייצגת. האין זה כך? כיוון שאלוהים התכוון לעבוד בקרב בני האדם, היה עליו לרומם את מי שיכול היה לעשות את עבודת סלילת הדרך. כשיוחנן החל להטיף, הוא אמר, "פנו דרך יהוה, ישרו בערבה מסילה לאלוהינו. הכו על חטא, כי מלכות השמיים קָרבה". הוא אמר זאת מן ההתחלה, ומדוע יכול היה לומר דברים אלה? במונחי הסדר שבו נאמרו הדברים האלה, היה זה יוחנן שאמר לראשונה את בשורת מלכות השמיים, וישוע שדיבר לאחר מכן. על פי תפיסות האדם, היה זה יוחנן שפתח את הדרך החדשה, ומובן שיוחנן היה אדיר מישוע. אך יוחנן לא אמר שהוא המשיח, ואלוהים לא נשא עליו עדות כעל בנו האהוב של אלוהים, אלא רק נעזר בו כדי לפתוח את הדרך ולהכינה לאלוהים. הוא סלל את הדרך לישוע, אך לא יכול היה לעבוד בשם ישוע. כול עבודת האדם קוימה אף היא על ידי רוח הקודש.

בעידן התנ"ך, היה זה יהוה שהוביל בדרך, ועבודתו ייצגה את עידן התנ"ך כולו ואת כל העבודה שנעשתה בישראל. משה רק תמך בעבודה הזו על פני האדמה ומאמציו נחשבים לשיתוף פעולה מצד האדם. באותה עת, היה זה יהוה שדיבר. הוא קרא למשה, רומם אותו בקרב עם ישראל, וגרם למשה להובילו למדבר ולכנען. זו לא היתה עבודתו של משה עצמו, אלא עבודה שכוונה באופן אישי על ידי יהוה, ולכן לא ניתן לכנות את משה בשם אלוהים. משה אף קבע את החוק, אך החוק הזה נחקק באופן אישי על ידי יהוה, שגרם למשה לומר אותו. גם ישוע יצר מצוות, ביטל את חוק התנ"ך וקבע את מצוות העידן החדש. מדוע ישוע מכונה בשם אלוהים עצמו? מפני שהדברים אינם זהים. באותה עת, העבודה שעשה משה לא ייצגה את העידן ולא פתחה דרך חדשה. הוא כוון על ידי יהוה והיה רק אדם שאלוהים נעזר בו. כשבא ישוע, יוחנן ביצע שלב עבודה של סלילת הדרך והחל להפיץ את הבשורה על מלכות השמיים (רוח הקודש החלה בכך). כשישוע הופיע, הוא עשה ישירות עבודה משלו, אך היה הבדל גדול בין עבודתו לאמירותיו של משה. גם ישעיהו ניבא נבואות רבות, אך מדוע הוא לא היה אלוהים עצמו? ישוע לא ניבא נבואות כה רבות, אך מדוע הוא היה אלוהים עצמו? איש אינו מעז לומר שעבודתו של ישוע באותה עת באה כולה מרוח הקודש, ואיש אינו מעז לומר שהיא באה מרצון האדם או שהיתה לחלוטין עבודתו של אלוהים עצמו. לאדם אין דרך לנתח דברים כאלה. ניתן לומר שישעיהו עשה עבודה כזו וניבא נבואות כאלה, וכולן באו מרוח הקודש. הן לא באו ישירות מישעיהו עצמו, אלא היו התגלויות מיהוה. ישוע לא עשה עבודה רבה, לא אמר דברים רבים ולא ניבא נבואות רבות. ההטפות שלו, לא נשמעו נשגבות במיוחד לאדם, אך הוא היה אלוהים עצמו והאדם אינו יכול להסביר זאת. איש לא האמין מעולם ביוחנן, בישעיהו או בדוד, ואיש מעולם לא כינה אותם בשם אלוהים, דוד האל או יוחנן האל. איש לא דיבר כך מעולם ורק ישוע כונה אי-פעם משיח. סיווג זה נעשה על פי עדותו של אלוהים, העבודה שלקח על עצמו והכהונה שמימש. באשר לאנשים הדגולים מכתבי הקודש – אברהם, דוד, יהושע, דניאל, ישעיהו, יוחנן ��ישוע – דרך העבודה שעשו, ניתן לדעת מיהו אלוהים עצמו ואילו סוגים של בני אדם הם נביאים ואילו שליחים. ההבחנה מי היה בשימושו של אלוהים ומי היה אלוהים עצמו, נעשית ונקבעת על פי המהות והסוג של העבודה שעשו. אם אינך מצליח להבחין בהבדל, הדבר מוכיח שאינך יודע מה פירוש להאמין באלוהים. ישוע הוא אלוהים מפני שהוא אמר דברים כה רבים ועשה עבודה כה רבה, ובפרט הפגין נסים רבים. בדומה לכך, גם יוחנן עשה עבודה רבה ואמר דברים רבים, וכך גם משה. מדוע הם אינם מכונים בשם אלוהים? אדם נברא ישירות על ידי אלוהים. מדוע הוא לא כונה בשם אלוהים, אלא רק יציר נברא? אם מישהו אומר לך, "היום, אלוהים עשה עבודה כה רבה ואמר דברים כה רבים. הוא אלוהים עצמו. אם כך, כיוון שמשה אמר דברים כה רבים, גם הוא בוודאי אלוהים עצמו!" עליך לשאול אותו בתגובה, "מדוע בימים ההם, נשא אלוהים עדות על ישוע ולא על יוחנן, כעל אלוהים עצמו? האם יוחנן לא קדם לישוע? האם עבודתו של יוחנן או של ישוע היתה אדירה יותר? לאדם נראה יוחנן אדיר מישוע, אך מדוע רוח הקודש נשאה עדות על ישוע ולא על יוחנן?" אותו הדבר מתרחש כיום! בתחילה, כשמשה הוביל את בני ישראל, יהוה דיבר אליו מבין העננים. משה לא דיבר ישירות, אלא הונחה ישירות על ידי יהוה. זו היתה עבודת ישראל מן התנ"ך. רוח הקודש או ישות אלוהים לא היתה במשה. הוא לא יכול היה לעשות את העבודה הזו, ולפיכך יש הבדל גדול בין העבודה שנעשתה על ידו ועל ידי ישוע. הסיבה לכך היא שהעבודה שעשו היתה שונה! ניתן להבחין אם אלוהים עושה שימוש במישהו, או שהוא נביא, שליח או אלוהים עצמו, על פי אופייה של עבודתו, והדבר ישים קץ לספקותיך. בכתבי הקודש כתוב שרק השה יכול לפתוח את שבעת החותמים. לכול אורך העידנים, היו פרשנים רבים של כתבי הקודש בקרב הדמויות הדגולות ההן, אם כך, האם ניתן לומר שכולם היו השה? האם ניתן לומר שההסברים שלהם באו כולם מאלוהים? הם רק פרשנים, אין להם הזהות של השה. כיצד ייתכן שיהיו ראויים לפתוח את שבעת החותמים? אמת היא ש"רק השה יכול לפתוח את שבעת החותמים", אך הוא בא לא רק כדי לפתוח את שבעת החותמים. אין הכרח בעבודה זו, היא נעשית כבדרך אגב. עבודתו ברורה לו לחלוטין. האם יש לו צורך להקדיש זמן רב לפירוש כתבי הקודש? האם יש להוסיף את "עידן השה המפרש את כתבי הקודש" בששת אלפי שנות עבודה? הוא בא כדי לעשות עבודה חדשה, אך הוא גם מראה גילויים על עבודת העבר וגורם לבני אדם להבין את האמת על ששת אלפי שנות עבודה. אין צורך להסביר פסוקים רבים מדי מכתבי הקודש. העבודה של היום היא הדבר העיקרי והחשוב. עליך לדעת שאלוהים לא בא במיוחד כדי לשבור את שבעת החותמים, אלא כדי לעשות את עבודת הישועה.

אתה יודע שישוע יירד אל פני האדמה רק בא��רית הימים, אך כיצד בדיוק הוא יירד? חוטא כמותך, שזה עתה נגאל ושלא השתנה או שאלהים לא הביאו לידי שלמות, האם תוכל להיות כלבבו של אלהים? האמת לגביך, היא שעדיין יש לך העצמי הישן שלך, כי נושעת על ידי ישוע וכי אינך נחשב לחוטא בזכות ישועתו של אלוהים, אך הדבר אינו מוכיח שאין בך חטא וטומאה. כיצד תוכל להיות קדוש אם לא השתנית? בתוכך, אתה רדוף טומאה, אנוכי ומרושע, אך אתה מבקש בכול זאת לרדת יחד עם ישוע – הלוואי עליך! החמצת שלב באמונתך באלוהים: רק נגאלת, אך לא השתנית. כדי שתהיה כלבבו של אלוהים, על אלוהים לעשות בך באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור. אם רק נגאלת, לא תהיה מסוגל להשיג קדושה. בדרך זו, לא תהיה זכאי לקחת חלק בברכותיו הטובות של אלוהים, כיוון שהחמצת שלב בעבודתו של אלוהים בניהול האדם, שלב עיקרי בשינוי ובהבאה לידי שלמות. וכך אתה, חוטא שזה עתה נגאל, אינך מסוגל לרשת במישרין את ירושת אלוהים.

ללא תחילתו של שלב חדש זה בעבודה, מי יודע עד כמה אתם המטיפים, הפרשנים ואנשי הרוח הדגולים כביכול, הייתם מרחיקים לכת! ללא תחילתו של שלב חדש זה בעבודה, הדברים שאתם מדברים עליהם הם מיושנים! זו עליה לכס המלכות או הכנת שעור הקומה לקראת המלכה למלך, התכחשות לעצמי או הכנעת הגוף, סבלנות או למדת לקחים מכל הדברים, ענוה או אהבה. האם אינכם שרים כך את אותו שיר ישן? זהו רק מקרה שבו מכנים את אותו הדבר בשם שונה! בין אם בכיסוי ראש ובבציעת לחם, בין אם בהנחת ידיים ובתפילה, ובין אם בריפוי חולים ובגירוש שדים. האם יכולה להיות עבודה חדשה כלשהי? האם יכול להיות סיכוי כלשהו להתפתחות? אם תמשיכו להוביל בדרך זו, תצייתו בעיוורון לדוקטרינה או למוסכמות. אתם מאמינים שעבודתכם כה נעלה, אך האם אינכם יודעים שאת הכול העבירו ולימדו אותם "זקנים" מימי קדם? האם כול הדברים שאתם אומרים ועושים אינם דבריהם האחרונים של אותם זקנים? האין זו האחריות שהותירו אחריהם אותם זקנים בטרם הלכו לעולמם? האם אתם חושבים שמעשיכם עולים על מעשי השליחים והנביאים מן הדורות הקודמים ואף על כול הדברים? תחילתו של שלב עבודה זה שמה קץ להערצתכם כלפי עבודתו של העד לי, ששאף להיות למלך ולעלות על כס המלכות, ועצרה את יהירותכם ורברבנותכם, כך שאינכם יכולים להתערב בשלב זה של עבודה. ללא שלב זה של עבודה, הייתם שוקעים עמוק עוד יותר, למצב שממנו לא ניתן להיגאל. יש בקרבכם יותר מדי מן הישן! למרבה המזל, העבודה של היום החזירה אתכם, שאם לא כן, מי יודע לאיזה כיוון הייתם פונים! כיוון שאלוהים הוא אל שתמיד חדש ולעולם אינו ישן, מדוע אינכם מבקשים דברים חדשים? מדוע אתם נצמדים תמיד לדברים הישנים? ולפיכך יש חשיבות עליונה להכרת עבודתה של רוח הקודש כיום!

[chita-delivery]

אתור משלוחים עם צ'יטה

כדי לקבל את המשלוח הכי טוב שיש אתם חייבים לבחון את כל הפרמטרים. אין ספק שמשלוח מהיר ובטוח הוא משלוח טוב, ודאי אם יש לו גם מחיר טוב, אך בכל זאת יש עוד פרמטר אחד קטן שצריך להתייחס אליו והוא האפשרות לאתר את המשלוח. זה הזמן להבין כמה חשוב שירות אתור משלוחים.

עד כמה חשוב אתור משלוחים?

אתור משלוחים הוא למעשה אחד הפרמטרים החשובים ביותר בשירות משלוחים. אולי הוא נדמה לכם כמו עניין קטן מאוד שלא צריך לייחס אליו חשיבות ודאי אם כל שאר הפרמטרים ייראו לכם מספקים אך ללא שירות אתור משלוחים יכול להיות שלא תדעו מה קורה עם המוצר שלכם כאשר הוא מתעכב. כמובן ששירות אתור משלוחים חשובים מאוד, בעיקר אם מדובר בפלטפורמה נוחה שכיף להיכנס אליה ולהבין מה הסטטוס של המשלוח, אך כאשר הוא נאבד זה הופך להיות פרמטר הרבה יותר חשוב.

כיצד מתבצע אתור משלוחים?

אתור משלוחים מתבצע על ידי אתר אינטרנט או אפליקציה. כדי להבין מה קורה עם המשלוח שלכם כל מה שאתם צריכים לעשות זה להיכנס לאתר האינטרנט המתאים או לאפליקציה, להזין את מספר המעקב שקיבלתם בעת השלמת ההזמנה ואז לראות שלב אחרי שלב מה הולך עם המשלוח שלכם. את מספר המעקב מקבלים מהשולח מיד אחרי השלמת ההזמנה אך לעתים זה לוקח עוד כמה ימים עד שהמוצר עצמו מתחיל את תהליך המשלוח בדרך אליכם. יש פלטפורמות נוחות ומדויקות יותר שיוכלו לספר לכם אפילו ברמת דיוק של דקות מה קורה עם המשלוח, כולל שליחת התראות מתאימות.

אתור משלוחים נוח ומדויק הוא יתרון

אתור משלוחים הוא שירות נוח במיוחד בעיקר כאשר הוא מדויק. אם תדעו בדיוק מתי נשלח המשלוח שלכם יהיה לכם הרבה יותר קל להבין מה עלה בגורלו אם הוא ייאבד, יהיה לכם הרבה יותר קל לצפות לבואו כי תדעו כבר פחות או יותר מתי הוא צפוי להגיע וכן הלאה. אתור המשלוחים הוא עניין חשוב מאוד שיכול לעזור לכם לתכנן את המתנה שאתם רוצים לקנות לבן משפחה או לחבר קרוב והוא יכול גם לעזור לכם לבחור את חברת השליחויות שבעזרתה אתם רוצים לשלוח בעצמכם מוצר מסוים. כמעט לכל חברות המשלוחים יש כיום שירות אתור משלוחים וההבדל הוא בעיקר בממשק.

צ'יטה נותנת לכם את הכי טוב שיש

אתור משלוחים של חברת צ'יטה שליחויות הוא אחד מהנוחים ביותר שיש. כאשר אתם שולחים מוצר מסוים באמצעות שירות המשלוחים של צ'יטה אתם תמיד יכולים לדעת איפה הוא נמצא ומתי הוא צריך להגיע ורמת הדיוק תמיד תהיה הכי גבוהה שיש. חשוב לזכור כי שירות המשלוחים יכול להיות הרבה יותר נוח ממה שאתם חושבים וכדי לעקוב אחרי המוצר אתם לא צריכים להתאמץ כלל. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להיכנס לאתר או לאפליקציה, להזין את מספק המעקב וכמובן שיש אפשרות לקבל גם התראות מתי הסטטוס של המשלוח משתנה לנוחיות שלכם.  

אתור משלוחים הוא רק ההתחלה

אתור משלוחים אולי נשמע לכם כמו יתרון גדול מאוד שיש לחברת צ'יטה שליחויות אך למעשה הוא רק אחד מיני רבים. חברת צ'יטה שליחויות היא אחת החברות המנוסות ביותר שיש והיא יכולה לעזור לכם לקבל את המשלוח שלכם בביטחון מלא, כמה שיותר מהר וכמובן ללא כל נזק. שירות אדיב ללקוח, מחירים הוגנים וכמובן גם אחריות מלאה על המשלוחים כל אלו הופכים את צ'יטה שליחויות לחברה הכי טובה שתוכלו לבחור!

הפוסט פורסם ראשון בבלוג מדיום של הלקוח בתאריך 11.9.19 https://medium.com/@chitadelivery/%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%94-5b2f57f77973

[clutchreader-aj-blog]

יחיאל מיכל טיקועינסקי

27 כפי המסופר ע״י ידיד נעוריו הגאון ר׳ יחיאל מיכל טיקועינסקי ז״ל מנהל ״עץ חיים״ שלמדו יחד שנים רבות בצעירותם, הפליא(הגע״פ זצ״ל) מאוד בהתמדתו ושקידתו העצומה . דרכו הית ה לחזור על כל סוגיא פעמים עד אין ספור. וכשנשאל עד מתי יחזור על הסוגיא, היתה תשובתו, ״ע ד שארגיש שהפרק או הסוגיא מונחים אצלי כבקופסא״. פעם למדו בחברותא ארבעים פעמים מסכת יבמות. אח״ב אמר הרב הגרע״פ פרנק ז״ל: ע ד עכשיו למדנו כדי להבין את דברי הגמרא כפשוטם, עכשיו בכל פעם נוספת שנלמד, יתווספו לנ ו חידושים וגילויים שלא עמדנו עליהם עד כה. ואמנם, סיים הגרימ״ט ז״ל, בכל פעם שלמדנו, נגלה ( לפנינו אור חדש. (הרה״ג ר׳ כתריאל פישל טכורש ז״ל ״שנה בשנה״(ירושלים תשכ״ב, עמ׳ 358 פעם מסר את ביתו לעריכת סעודת שבע ברכות במוצאי שבת לבן שכנו, ואילו הוא על ה לבית המדרש ללמוד עד אחרי הסעודה. בהיותו שקוע בעומק העיון, שכח לחזור לביתו, ונשא ר כל הלילה בבית הכנסת. וכאשר באו ראשוני המתפללים לתפילת שחרית כוותיקין נדהמ ו לראותו יושב והוגה בתורה, לבוש בבגדי שבת והשטריימל חבוש על ראשו. (הרב שבתאי דב רוזנטל שליט״א ״שביבי אור״,תשס״ה, ע׳ י״א). ... ״היתה תקופה שהוזמנתי ללמוד איתו וזה נמשך חודש חודשיים עד שהבריאות שלי התרופפה, כי לא יכולתי לעמוד בלחץ הגדול הזה, שהוא שוכח מתי צריך ללכת לישון. כב ר שתים עשרה או אחד בלילה, ואפילו שתים או שלוש לפנות בוקר, אבל הוא לומד בעירנו ת מפליאה את הרשב״א ואת הרמב״ם ואת הקצות ואת הנתיבות, ואני בגלל שפחדתי מהמשגי ח קמתי בבוקר לתפילה ולכל הסדרים, אבל לא יכולתי להחזיק מעמד עם שינה כ״כ מועטת, והייתי חלש. (הגאון רבי יעקב אדלשיין שליט״א רב ואב״ד רמת השרון ״מתנת חיים״(ירושלים תשס״ג ) ע׳ רפ״ו) על הצדיק המקובל רבי סלמאן אליהו זצ״ל (אביו של הראשל״צ זצ״ל) מסופר שבבוקר היה הולך לבית המדרש ובערב חוזר לביתו בלי הפסק בצהרים. והאוכל שקבל מהוריו היה נות ן אותו, כל יום, לת״ח אחד והוא נשאר בתענית, יש אומרים שרצה ללמוד תורה מתוך הדחק בשומעו כי אין אדם קונה תורה אלא אם כן ממית עצמו עליה, וי״א שרצה לסגף את עצמו כתיקון על העבר שלא למד בילדותו תורה, וי״א פשוט מרוב חשקו בלימוד התורה לא היה לו זמ ן לשבת ולאכול. מיום ליום היה מוסיף והולך בקנייני התורה, ולא היתה לו שום שיחה עם שו ם אדם, אלא בבואו תיכף היה לוקח את הספר ומתחיל ללמוד.

בחסות ספר תורה

28 מסופר על הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ״ל (אביו של הגאון רבי ב״צ מוצפי שיבלח״ט) שקיבל עליו, בזמן שנפטר הבן איש חי זצ״ל, ללמוד תורה בהתמדה יותר גדולה, ונעשה מופרש ומובדל מן העולם וכל מעייניו היו נתונים לתורה בלבד. הוריו חסו על בריאותו וניסו למונעו א ך הוא גמר בדעתו כי עליו לקום מידי לילה בשעת חצות ולעסוק בתורה עד אור הבוקר כפי שנהג אביו. הוא לקח חבל אשר קצהו האחד כרך סביב ידו וקצהו השני קשר לדלת, והיה כאשר יקום אביו בחצות וימשוך בבריח הדלת תמשך ידו ויתעורר. אחרי שבועיים השגיח אביו בחבל הקשו ר לבריח ומנעו מכך, אלא שמצא עצה, קשר ידו בחבל וקצהו שלשל דרך החלון, ובקש מחברו שכשיעבור על יד ביתו ימשוך בחבל. מידי לילה אחר צאת אביו, היה חברו מעירו, והלכו לביהמ״ד ולמדו עד עלות השחר, ומשך שעתיים מוסר, ואח״ב עסקו בתלמוד. (״עולמו של ( צדיק״, עמ׳ 32 סמל אחר להתמדה, ונושא להערצת תלמידי החכמים שבירושלים, היה מרן רבי עזרא עטיה זצ״ל, ראש ישיבת פורת יוסף. עוד בהיותו בחור היה עושה את דרכו לילה לילה אחר חצות, לקומה העליונה שבבית המדרש ״שושנים לדוד״ שבשכונת בית ישראל שם ישבו חכמי ם ומקובלים מיהדות עירק. על מקום לימודו זה שמר בסודיות לבל יפריעוהו, ושם שהה מחצות הלילה עד שקיעת החמה של יום המחרת ואז הלך לביתו אכל הארוחה היומית היחידה שכללה פיתה וירק, ושכב לנוח עד חצות הלילה. הרב יחזקאל עזרא שהיה בקי גדול בש״ס ושמש לו חברותא ��ספר שעות ביום, הוא גילה סוד מחבואו כאשר הביא פעם את אחיו הצעיר יצחק נסים פתח לפניו הדלת ואמר לו: ״רואה אתה א ת הבחור הזה אם תלמד כמוהו, יומם ולילה, תהיה לגדול בישראל...״ דוגמה זו השפיעה על הנער אשר עלה בתורה ולימים היה הראשון לציון לא״י.

[amazing-beautiful-blog]

דבר תורה בחסות תיקים לספר תורה

מצב דומה הוא יום הכפורים שאנו מתנהגים כמלאכים והשאלה נשאלת האם כך צרי ך להראות יהודי, בודאי שלא, אלא שכך היא המידה שבזמנים מיוחדים יאות לנהוג בקיצוניות כד י לשמור על האיזון. [כמובן זה רובד אחד בלבד בענין יוה״כ.] ומה נפלא שהמצה נקראת בלשון חז״ל ׳נהמא דאסוותא׳ [- לחם הרפואה] , ובדקדוק רב, שכשם שסמי הרפואה אין להתמיד ליטלם, משום שאינם המאכל ה•

בחסות תיקים לספר תורה

חידות עולם הטבעי, וכוחם יפה רק לתקן את הקלקול עד שיוכל האדם לשוב ללחם חוק ו הרגיל, כך הוא ענינה של המצה שאיננה המאכל של אדם בעולם הזה, רק לפרק זמן מסויים בגדר של ׳תרופה׳. החמץ - תאוה או גאוה ד ידוע ומפורסם אצל כל הבא בשערי החג כי החמץ רומז אל היצר הרע - השאור שבעיסה. והנה בבואנו להגדיר באיזה סוג יצר הרע מדובר נתקלים אנו בכמה פנים שונות. מצד אחד החמץ התופח מסמל את הגאוה וההתנשאות, ומצד שני, בהיותו מוטעם וערב לחיך מסמל הוא את התאוה והנטייה הגופנית (כדביאר בדרך ה׳ ח״ד פ״ח). האם שני המהלכים בלתי קשורים? שנינו בנדרים דף ט׳ ע״א - מעשה בנזיר מן הדרום שבא אל שמעון הצדיק ובקש להקריב אשם נזיר טמא. בתשובה לשאלה מה ראה על כך לידור נזירות ולהשחית שערו הנאה, ענה: ״רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים!״ כשנתבונן במשא ומתן שהיה לו עם יצרו נמצא דב ר מענין: בעקבות הגילוי שהוא יפה-תואר מפתה אותו יצה״ר של תאוה(כמו שביארו הראשונים את הפיתוי עי׳ רש״י נזיר ד: ובספר לקט ראשונים נדרים שם), א״כ מדוע תגובת־ הנגד של הרועה היא ״עד מתי אתה מתגאה״? ״עד מתי אתה מתאוה״ הוה ליה למימר! היסוד שרואים כאן הוא ברור - הגאוה היא שורש העבירות התאווניות. הסבר הענין הוא כך: מפורסמים דבריו של ראב״ע אודות איסור לא תחמוד שיסוד הדבר הוא שכפרי אינו חומד את בת המלך באשר הוא מבין שאין היא חידות עולם כלל בתחומו, כך צריך כל אדם להתיחס לרכושו של חבית, שהוא מופקע ממנ ו ואין שייך כלל שיחמדנו. נקח מהלך זה ונתרגמנו מן הפרטיות לכלליות, מן אדם וחבירו לאדם ועולמו. העולם כולו של הקב״ה הוא - ״לה׳ הארץ ומלואה״, אדם המסתובב בעולם וחומד לו תענוגים וגריפת ממון, כנראה שאינו מכיר שיש אדון לעולם ועל כן רואה כמובן מאליו וטבעי לחמוד את כל טוב העולם. וברובד יותר עמוק: השאלה היא מה הציר המרכזי סביבו הכל סובב, האם זהו הבורא או שזה ה׳אני׳. והבעל-גאוה [סתם אדם בעל גאוה הוא(עלי שור ח״א קיג, ע״ש)] באופן טבעי ניגש לכל דבר בהשקפה שהוא במרכז, והביטוי העיקרי של גאוה זו היא הרצון הכללי של החיים - לענג את גופו. ואת הכל מעצבים סביב מטרה זו. אותו רועה הבין שהגערה שגוערים ביצר התאוה(עי׳ רבינו יונה בשע״ת א׳ אות י״א ״ולא מהרו לגעור בים התאוה ויחרב״) - אם רוצים שתהיה גערה בשורשו ויסודו של היצר - היא ״עד מתי אתה מתגאה בעולם שאינו שלך״, דע שזהו עולמו של הקב״ה והוא המרכז והכל טפל אליו ועל כן איזה טעם יש לעשות למטרה את העינוג העצמי. עוד רואים את הקשר בפסוק - ״וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כסית ותשכח ק־ל מחוללך״ (היא גאוה ד״השמר לך פן תשכח את ה״א״ היא אזהרה לגסי הרוח) ההתעסקות ברדיפת התענוגים הביאה לגאוה ושכחת השי״ת. ואע״ג שלכאו ׳ צריך להיות מהלך הפוך שהגאוה מאפשרת ומביאה את התאוה אין זו קושיא שידוע שבמהלכים רוחניים הדברים הם דו כיווניים וגם מה שמעיקרא דדינא הוא תוצאה ולא סיבה יכול להוות סיבה המולידה את הסיבה השרשית וחוזר חלילה במעגל שלא נגמר. במצרים חברו שתי התופעות האלה גם יחד, מצרים היו מצוינים בגאוה עד כדי שנקרא שמם בנביא ״רהב״, ופרעה הוא ״התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו

מי שצריך תיקים לספר תורה

חידות עולם האומר לי יאורי ואני עשיתיני׳׳. כמו״ב מצינו שהיו מושחתים ביותר בתאוה ועליהם נאמר בשר חמורים בשרם, ועיין גם בתו״ב אחרי מות(פרשתא ט׳ ג׳) - מניו שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים ת״ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו. ובחג המצות בו אנו מתנתקים יותר ויותר מטומאת מצרים נמנעים מאכילת חמץ המסמל את הגאוה והתאוה גם יחד, וכפי שנתבאר יש קשר ביניהם, ויש להטעים את הדברים שכן הוא ממש במשל - שהטעם הטוב של החמץ נובע כתוצאה מן התפיחה וההתנשאות, וזהו ממש כדוגמת המהלך שהוסבר שהגאוה היא השקפת עולם שנותנת חשק וטעם לטיפוח האני הגופני ומאידך החי בהשקפה הנכונה על העולם ומכיר שמרכז הכל הוא הבורא חי העולמים אין לו טעם ברדיפת התאוה. מפני מה נענש אברהם וירדו בניו למצרים הגמ׳(נדרים לב, א) מונה ג׳ שיטות מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בני ו למצרים. נראה למצוא בס״ד היכן בתוכן גאולת מצרים תוקנו שלושת הפגמים. א. מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנא׳ וירק את חניכיו ילידי ביתו. התיקון: ״יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים״. על ידי שפדה ה׳ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו קנה אותם להיות חייליו, ובזה בא אל תיקון הפגם שבגיוס תלמידי חכמים למלחמה, שהיה בזה חסרון בהכרה כי החכמים צבא ה׳ המה ולא יאות לבטלם ממלחמתה של תורה, ובעקבות גאולת מצרים כל ישראל מקבלים שם של חיילים בצבא ה׳. ח חידות עולם ב. מפני שהפריז על מדותיו של הקב״ה [שהרבה להרהר אחר מדותיו של הקב״ה. ר״ן], שנא׳ במה אדע כי אירשנה. התיקון; ״ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה׳ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים״. תכלית הגאולה - הידיעה כי יד ה׳ עשתה לנו כל זאת. ובזה בא אל תיקון הפגם שבשאלת ״במה אדע״ שתחת הדע ת הזו שאינה נצרכת באה הדעת הנרצית. ובאופן פשוט התיקון היה כשישראל הלכו אחרי הקב״ה אל המדבר כמעט ללא צידה לדרך ובטחו בו ולא הרהרו אחריו, כאותם בני אדם שמשימים עצמם כבהמה ומבטלים דעתם והולכים אחרי ה׳ בתמימות. ג. שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנא׳ ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״. התיקון: ״וגם ערב רב עלה אתם״^ . רש״י - תערובת אומות של גרים. א״נ: עצם הדבר שכלל ישראל קבלו על עצמם להיות עם ה׳ הוא הכנסתם תחת כנפי השכינה. זכירת יצ״מ בליל פסח לעומת זכירת כל השנה ברור שההבדל הוא זה: בכל השנה אנו מזכירים את העובדה שאנו גאולים ממצרים ומזכירים לעצמנו המעלות שזכינו להן מכח היציאה. אמנם בליל הסד ר אנו עוסקים במעשה היציאה עצמו, כמו מתחולל לנגד עינינו. ויבואר ע״פ משל לשר שמצא חן בעיני המלך עד שהחליט המלך לערוך טקס גדול במעמד כל בני המדינה ואז יעניק לו את טבעתו ויעשהו למשנה למלך. ומני אז והלאה היה אותו שר שהפך למשנה למלך מזכיר לעצמו מידי יום ביומו את ואף שהערב רב עשו הרבה דברים שליליים, נראה פשוט שמזה שמשה רבינו קיבל אותם ודאי יש בזה גם מהלך של תיקון. ט׳

[vardhanlezuz]

מתי,אני והקוביה סיימנו מותשים עוד שלב בייצורה, אמרנו שלום. אביעד המתין לאינדיזיין של המחשב החדש לסיים כדי לסגור ותוך כדי שהוא מתאר גרפית איך שינויי מתח הורסים לשבב את הצורה. ברחוב עצרה אותו לקוחה נואשת למצוא דירה, הוא נחלץ לעזרתה המשכתי לשפירא #צצצחוקימתערוכתבחירותשוב פרק יא

דניאל ג'ונסטון 22.1.61- 11.9.19

Daniel Johnston - True Love Will Find You In The End

[vardhanlezuz]

בוקר שמתחיל ברחמנינוף יגלוש לשופן בצהריים. בערב נגמרת הרומנטיקה וממשיכות הכנות לשידורי החברים של התחנה זומבלום, מתי וג'וני  #סופשנחת

Frédéric Chopin: Piano Concerto No. 1 e-minor (Olga Scheps live)

[zhenxinhao-blog]

מה היתה משמעות הופעתו של ישוע המשיח בפני בני האדם, לאחר תחייתו?

מאת צ'נג האנג

בכתבי הקודש נכתב כך: "עוֹדָם מְדַבְּרִים כָּזֺאת וְהוּא אעָמַד בְּתוֹכָם. אָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם לָכֶם", אַךְ הֵם נִבְהֲלוּ וְנִתְמַלְּאוּ פַּחַד, וְחָשְׁבוּ כִּי ארוּחַ הֵם רוֹאִים. אָמַר לָהֶם: "מַדּוּעַ נֶחֱרַדְתֶּם וּמַדּוּעַ עוֹלִים סְפֵקוֹת בִּלְבַבְכֶם? ארְאוּ אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי – שֶׁאֲנִי הוּא. מַשְּׁשׁוּנִי וּרְאוּ; הֲרֵי לְרוּחַ אֵין בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בִּי." וּבְאָמְרוֹ זֺאת הֶרְאָה לָהֶם אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו. מֵאַחַר שֶׁעוֹד לֹא הֶאֱמִינוּ מֵרֺב אשִׂמְחָה וְהָיוּ במְלֵאֵי פְּלִיאָה, אָמַר לָהֶם: "הַאִם יֵשׁ לָכֶם פֺּה אֵיזֶה אֺכֶל?" הֵם נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת אדָּג צָלוּי, וְהוּא לָקַח וְאָכַל לְעֵינֵיהֶם" (לוקס כ"ד 36-43). בכל פעם שאני קורא את הפסוקים האלה, אני מקנא בפטרוס, ביוחנן ובאחרים. כאשר ישוע עשה את עבודתו ביהודה, הוא נמצא ת��יד עם תלמידיו יום ולילה, ולאחר שהוא קם לתחייה הוא דאג להם בדיוק כפי שקודם לכן. הוא הופיע בפניהם, ביאר להם את כתבי הקודש ולימד אותם את תורתו. פטרוס והאחרים היו ברי מזל על כך שאדוננו בחר בהם להיות תלמידיו, ועל כך שיכלו לשמוע את תורתו של ישוע אדוננו במו אוזניהם – הם היו כל כך מבורכים! אחר כך קראתי את דברי האל והבנתי שרצונו של ישוע אדוננו עמד למעשה בבסיס הופעתו בפני בני האדם לאחר תחייתו, וכי מעשה זה תימצת אף יותר את כול-יכולתו ואת חוכמתו של אלוהים. גיליתי באמת שהופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם לאחר תחייתו, היתה מלאת משמעות!

דברי האל אומרים כך: "הדבר הראשון שהאדון ישוע עשה לאחר תחייתו היה לאפשר לכולם לראות אותו, לאשר את קיומו ואת עובדת קימתו לתחייה. בנוסף, הדבר שיקם את יחסיו עם האנשים למה שהם היו כשהוא עבד כבשר ודם וכשהוא היה המשיח שהם יכלו לראות ולגעת בו. כך, תוצאה אחת היא שלאנשים לא היה כל ספק שהאדון ישוע קם לתחייה לאחר שהוא נצלב ולא היה כל ספק בעבודתו של האדון ישוע לגאול את האנושות. ותוצאה נוספת היא שעובדת הופעתו של האדון ישוע בפני אנשים לאחר תחייתו והעובדה שהוא אפשר להם לראות ולגעת בו, עיגנה את האנושות בבטחה בעידן החסד. מרגע זה ואילך, אנשים לא יכלו לחזור לעידן הקודם, עידן החוק, משום "היעלמותו" או "נטישתו" של האדון ישוע. במקום זאת, הם ימשיכו קדימה, ויהיו חסידים של הדברים שהאדון ישוע לימד ושל העבודה שהוא עשה. לפיכך, החל רשמית שלב חדש בעבודת עידן החסד, והאנשים שהיו קודם תחת החוק יצאו מהחוק מאותו זמן והלאה ונכנסו אל עידן חדש עם התחלה חדשה. אלה המשמעויות הרבות של הופעתו של האדון ישוע לפני האנושות לאחר תחייתו" (עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג').

לאחר קריאת דברי האל, הבנתי סוף סוף שיש שתי משמעויות העומדות מאחורי הופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם – הופעתו בת 40 הימים לאחר תחייתו. משמעות אחת היא שהוא בא כדי לומר לאדם שאלוהים הביא את עידן החוק לסיומו, פתח את עידן החסד, ושאלוהים יוביל את האנושות לעידן החדש. משמעות אחרת היא שאלוהים עשה זאת כדי לאפשר לאנשים לאשר שישוע אדוננו הוא התגלמותו של אלוהים עצמו כבשר ודם, ובכך לחזק את אמונתם באלוהים.

1. ישוע אדוננו קם לתחייה והופיע בפני בני האדם, כדי להוביל אותם אל העידן החדש וכדי לבסס בחוזקה את מקומם בעידן החסד.

ישוע אדוננו בישר על עידן החסד וחתם את עידן החוק. הוא ביטא את דרך התשובה: "חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם" (מתי 4:17). ועשה נסים רבים. הוא ריפא חולים, סילק שדים, גרם לנכים ללכת, השיב מאור עיניים לעיוורים וכן הלאה, כדי שאנשים יוכלו ליהנות מחסדו השופע שנבע מאלוהים. אך בני האדם שבאותה העת לא הכירו את עבודת האל, ולא הבינו באמת שישוע הוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. כאשר נצלב ישוע אדוננו, אנשים פשוט לא היו מודעים לכך שצליבתו מסמלת את סיום עבודת הגאולה של אלוהים, ולכן הם נפלו לתוך מצב של שליליות וחולשה. אנשים החלו להטיל ספק בזהותו של ישוע אדוננו, וחלקם אף חזרו למקדש והחלו לקיים את חוקי התנ"ך. בדרך זו, לפי החוק, אנשים היו עדיין בסכנת מוות על חטאיהם, ועבודתו של ישוע אדוננו לגאולת האנושות בוצעה רק חלקית. ישוע אדוננו בחן את עומק לבו של האדם והבין היטב צרכיו ואת חסרונותיו. לכן, לאחר תחייתו, הוא הופיע ודיבר קודם כול בפני תלמידיו, יצר איתם מגע אמיתי ואפשר להם לראות שהוא באמת חזר מן המתים, השלים את עבודתו לגאולת האנושות ופתח את העידן החדש. לאחר מכן, האנושות הותירה מאחור את החוק ונכנסה לעידן חדש – עידן החסד. בהדרכת עבודתו ודבריו של ישוע אדוננו, אנשים החלו לנהוג על פי תורתו. הם נשאו את הצלב והלכו אחר האל ותורתו: "לְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה" (מרקוס 16:15). כך הם החלו להפיץ את בשורת מלכות השמיים ונשאו עדות לשמו של ישוע אדוננו, כדי שכל בני האדם יוכלו לקבל את הבשורה ולזכות בישועתו. כיום, בשורתו של ישוע אדוננו מופצת ברחבי העולם כולו, וזוהי לחלוטין התוצאה של הופעת ישוע בפני בני האדם לאחר תחייתו. מכאן אנו יכולים להבין עד כמה משמעותית היתה הופעתו בפני בני האדם לאחר תחייתו!

2. הופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם לאחר תחייתו, אפשרה לאדם לאשר שישוע היה התגלמותו של אלוהים עצמו כבשר ודם. בכך התחזקה אמונת האדם באלוהים.

דברי האל אומרים כך: "במהלך הזמן שבו האדון ישוע עבד כבשר ודם, רוב חסידיו לא יכלו לאמת באופן מלא את זהותו ואת הדברים שהוא אמר. כשהוא עלה על הצלב, גישת מאמיניו הייתה גישה של ציפייה. כשהוא נצלב ועד שהוא נקבר, גישת האנשים אליו הייתה גישה של אכזבה. במהלך הזמן הזה, אנשים כבר החלו לעבור בלבם מספקנות להתכחשות לדברים שהאדון ישוע אמר במהלך חייו כבשר ודם. וכשהוא עלה מן הקבר והופיע לפני האנשים בזה אחר זה, מרבית האנשים שראו אותו במו עיניהם או שמעו את הידיעה על תחייתו עברו בהדרגה מהתכחשות לספקנות. כשהאדון ישוע נתן לתומא לשים את ידו בצדו, וכשהאדון ישוע בצע לחם ואכל אותו לפני ההמון לאחר תחייתו, ואחר כך אכל דג צלוי לפניהם – רק אז הם קיבלו באמת את העובדה שהאדון ישוע הוא המשיח כבשר ודם. אפשר לומר שזה היה כאילו הגוף הרוחני בעל הבשר והדם הניצב לפני אותם אנשים העיר כל אחד מהם מחלום: בר האנוש העומד לפניהם היה האחד שהתקיים מראשית הזמן. היו לו צורה, בשר ודם, והוא כבר חי ואכל עם האנושות במשך זמן רב… באותה העת, האנשים חשו שקיומו כה ממשי וכה נפלא. הם היו גם שמחים ומאושרים, ובו בזמן מלאי רגש. והופעתו המחודשת אפשרה לאנשים לראות באמת את ענוותו, לחוש בקרבתו, בכמיהתו ובחיבור שלו לאנושות. האיחוד הקצר הזה גרם לאנשים שראו את האדון ישוע להרגיש כאילו עברו חיים שלמים. לבם האבוד, המבולבל, המפוחד, החרד, הכמה וחסר התחושה מצא נחמה. הם לא היו עוד ספקנים או מאוכזבים, מכיוון שהם הרגישו שכעת יש תקווה ויש משהו לסמוך עליו. בר האנוש הניצב לפניהם יעמוד מאחוריהם לנצח – הוא יהיה מבצר כוחם ומקלטם לעולם ועד" (עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג').

דבריו של אלוהים מבהירים משמעות נוספת להופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם, לאחר תחייתו. ישוע אדוננו התגלם בקרב בני האדם וביצע את עבודתו במשך שלוש וחצי שנים, ורבים קיבלו את ישועתו והלכו אחר אלוהים. עם זאת, רוב בני האדם לא הבינו באמת שישוע אדוננו היה המשיח ושהיה אלוהים עצמו. לכן, לפני צליבתו של ישוע אדוננו, הם התבוננו באירועים שלפניהם והחלו להטיל ספק בלבם. הם שאלו את עצמם: האם ישוע אדוננו הוא באמת אלוהים? אם הוא משיח והוא אלוהים עצמו, כיצד קרה שהוא נתפס על ידי השלטונות הרומיים, הולקה על ידי החיילים שלעגו לו ואז נצלב? בפרט כאשר ישוע אדוננו נצלב על הצלב, הם התאכזבו ממנו עמוקות – הם הכחישו שהוא היה התגלמותו של אלוהים עצמו, ודחו את הדברים שהוא ביטא. כך, הם האמינו שישוע ימות בדיוק כמו אדם רגיל ושלא תהיה אפשרות שהוא ישרוד. ישוע אדוננו ידע שבני האדם מחזיקים באמונה כל כך מועטה, שהם לא מכירים את אלוהים ושהם יהיו אף חלשים ומדוכאים יותר בגלל צליבתו. לכן, לאחר שישוע אדוננו חזר מן המתים, הוא יצר קשר עם תלמידיו ודיבר אליהם. הוא ביאר את כתבי הקודש ושוחח איתם, הוא סעד איתם, הוא הניח לתומא לגעת בידיו ובצד גופו וכן הלאה. מתוך הדברים שאמר ישוע אדוננו והמעשים שביצע לאחר תחייתו, אישרו תלמידיו שישוע באמת קם לתחייה. הם ידעו שהיה זה אותו אלוהים שאכל, שכן וחלק איתם את חייו בעבר. הם ידעו שהיה זה אותו אלוהים אשר הטיף להם, סיפק את צרכיהם והנחה אותם, שאהב אותם באותה דרך כבעבר, שהוא דאג להם ולא עזב אותם, שהוא היה שם איתם. ישוע אדוננו היה התגלמותו של אלוהים עצמו, האל הנצחי, תמיכתו הנצחית של האדם, מגדלו ומבצרו החזק של האדם. על אף שישוע אדוננו נצלב, הוא היה שומר המפתחות לחיים שלאחר המוות, והיה לו הכוח לחזור לחיים, כי הוא היה האל הייחודי עצמו… לאחר מכן, בני האדם לא חשו עוד אבודים או מבולבלים וכבר לא הטילו ספק בישוע אדוננו. הם היו יכולים להאמין בישוע ולהסתמך עליו מעומק לבם. זוהי לחלוטין התוצאה של הופעתו ישוע בפני תלמידיו, והעובדה שהוא דיבר איתם לאחר שחזר מן המתים.

מתוך שתי המשמעויות המיוחסות להופעתו של ישוע אדוננו בפני בני האדם לאחר תחייתו, הבנתי בסופו של דבר שהוא עורר את לבבות האדם בכך שהוא הופיע בפניהם. הוא גם אפשר לנו לחוות את דאגתו של אלוהים ואת אהבתו כלפינו. דאגה ואהבה אלה אינן סתם אגדה כלשהי – הן עובדה. מכאן, אנו יכולים לראות גם שאלוהים מתייחס אלינו כאל קרובי משפחתו – הוא תמיד איתנו ומעולם לא עזב אותנו, כי אלוהים ברא אותנו כדי לזכות בנו. הוא מקווה שנשמע את דבריו, שנישמע לו, שנעבוד אותו לחלוטין ושנהיה כנפש אחת איתו. לכן, בין אם ישוע אדוננו עשה את נפלאותיו ואמר את דבריו כבשר ודם, ובין אם הוא הופיע בפני בני האדם כרוח הקודש לאחר תחייתו – הוא תמיד דאג לאנושות ובמיוחד לאלה שהלכו אחריו. זאת מכיוון שלאדם אין יכולת להתגבר על החטא, וללא הדרכתו של אלוהים וללא תמיכת האמת, לאדם אין דרך להיפטר משחיתותו ולזכות בישועת האמת מאלוהים. מתוך השקפותינו המוטעות, אנו מאמינים שאלוהים עזב אותנו לאחר שהוא השלים את עבודת הגאולה, ושלאחר מכן הוא לא שם אלינו לב עוד. אבל האמת אינה כפי שאנו מדמיינים אותה. ישוע אדוננו השלים את עבודתו לגאולת האנושות, אך הוא לא עזב את האדם. הוא עדיין איתנו, כפי שהיה קודם – דואג לנו, מטפל בנו ומדריך אותנו; ישוע אדוננו הוא העזרה והתמיכה שלנו בעת הצורך, והוא תמיד יהיה איתנו ללא קשר לאופן שבו הוא מופיע בפנינו. בדיוק כפי שאומרים דברי האל: "על אף שהאדון ישוע קם לתחייה, לבו ועבודתו לא עזבו את האנושות. הוא אמר לאנשים בהופעתו שבלי קשר לצורתו, הוא תמיד ילווה אנשים, ילך עמם ויהיה עמם בכל זמן ובכל מקום. ובכל זמן ובכל מקום הוא יספק את צורכי האנושות ויהיה לה רועה, יאפשר לבני האדם לראותו ולגעת בו, ויוודא שלעולם לא יחושו עוד חסרי ישע. האדון ישוע גם רצה שאנשים יידעו זאת: חייהם בעולם הזה אינם לבד. לאנושות ישנה דאגת האל – אלוהים עמה. אנשים יכולים תמיד להישען על אלוהים. הוא משפחתם של כל אחד מחסידיו. עם אלוהים כמשענתה, האנושות לא תהיה עוד בודדה או חסרת ישע, ובני האדם שמקבלים אותו כקורבן החטאת שלהם לא יהיו עוד כבולים בחטא" (עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג').

למעשה, כל אחד מאיתנו, המאמין בישוע אדוננו, יכול לראות שבנתיב האמונה באלוהים – בכל פעם שאנו עומדים בפני פיתויים כגון כסף, תהילה או עושר – אלוהים מגן עלינו ומאפשר לנו לסור מהם ולהתגבר עליהם. בכל פעם שאנו עומדים בפני מכשולים וכישלונות, אלוהים מנחה אותנו עם דבריו, הוא נותן לנו אמונה וכוח ומאפשר לנו להיות חזקים. כאשר אנו נתקלים בקשיים בחיינו, אלוהים תמיד עוזר לנו בעת הצורך ופותח בפנינו דרכים להתגבר על הקשיים. כאשר אנו עוברים ניסיונות וחווים סבל, דבריו של אלוהים מאירים לנו את הדרך ומנחים אותנו; הם מאפשרים לנו להבין את רצון האל כדי שנוכל להרגיש שלווה ושמחה ברוחנו… אנו יכולים להרגיש באמת שאלוהים עומד לצדנו, מדריך ומלווה אותנו בכל יום ויום, ומאפשר לנו להבין את האמת ואת רצונו…

אני כה נרגש מאהבתו של אלוהים. כעת אני גם מבין טוב יותר מדוע ישוע אדוננו הופיע בפני בני האדם במשך 40 יום לאחר תחייתו, כשהוא סועד בנוכחות תלמידיו, מבאר את כתבי הקודש ומשוחח איתם, מטיל עליהם דרישות רבות וכך הלאה. כל דבר שישוע אדוננו אמר או עשה, נמלא בתשומת הלב ובמחשבה, וכל דבריו ומעשיו היו משמעותיים להפליא. דרך קריאת דברי האל, יש לי כעת הבנה מעמיקה יותר לגבי הופעתו של ישוע בפני בני האדם לאחר תחייתו. תודה לאל!

מקור：הבשורה של ממלכת השמים

לעיון נוסף :  איך עלינו "להיות מוכנים" לקבלת ישוע בשוב?