#יש מלא דיסוננס

[bnncat]

אמצע היום, אני באמצע הרים על גבי הרים של עבודה, גמורה אחרי סופש שגם בו עבדתי, הולכת למטבחון להכין תה. מפה לשם נקלעת לשיחה של חצי שעה עם מישהו שאני בקושי מכירה על דני הוליווד, שייקספיר ופאנפיקים בספרות הקלאסית.

באמת שאם יש משהו שמשאיר אותי שפויה במצב הזה, זה כל האינטרקציות האלה עם אנשים מהבסיס שלי שכנראה לא כל כך היה יוצא לי להכיר במצב רגיל.

כולם כל כך גמורים ומותשים ויוצאות מזה שיחות כל כך מצחיקות ולפעמים גם מאוד אישיות ופתוחות

[a-kiss-against-time]

זה מרגיש כאילו חסר לי משהו בחיים האלה ואני לא מבינה מה חסר אבל זה מרגיש שלכל האחרים גם אין את זה הם פשוט לא דואגים למה זה לא שם.

זה איזה משמעות.

זה תשובה ל"ואז מה" שלא נגמרת בואז מתים.

כי חוסכים לטיול, ואז מה

מטיילים, ואז מה

חוזרים לומדים עובדים שוב, ואז מה

אפשר לסגור דירה עם חברים, ואז מה

מוצאים עבודה, משתקעים? ואז מה

ילדים, חתונה, שיער אפור, ואז מה- מתים.

גם איפה כל הבאמצע מה עושים בבאמצע

אותו דבר

עבודה דירה חברים אוכל

משהו שגורם לנו להרגיש כאילו יש משמעות רגעית

כמו יוגה

מתיחות בבוקר בשמש וחתיכה של לימון או תפוז במים

זה המשמעות

קפה עם חברים, יום טוב בעבודה, אהבה

זה כאילו המשמעות

הימים עצמם לא השנים

אבל זה מרגיש ראש קטן כאילו הסכמנו שזה בימים כי אין כלום בשנים אין כלום בעשורים אין כלום במאות.

רק כאוס ומלחמה ומוות ואגו

זה כל מה שיצרנו ואני בעולם שקוטף את הפירות של הסיוויליזציה שגדלה על הרים של גופות וטעויות.

והבעיות שלי בחיים זה לא השרדות

הבעיות זה שפע. איך אפשר להעז לקרוא לשפע בעיה.

אבל נגיד שמעיזים. שפע של בחירות, אינסוף אפילו של בחירות. זה משתק. אופציות פוטנציאל

פוטנציאל

פוטנציאל

פוטנציאל

כל החיים הייתי פוטנציאל

רק מחכה למימוש

רק קצת מוטיבציה קצת רצון

כל כך הרבה פוטנציאל שמתבזבז כל רגע שלא עושים החלטה כל רגע שקופאים במקום

ועם זאת 21 שנה אני במקום

קפואה

פוטנציאל מבוזבז

אדם ללא משמעות

חתיכת פאזל שחסרה בתמונה מלאה כביכול

פאזל בלי מפה

אינסוף של שחור מלא באור מעוור

דיסוננס ברוטלי של טוב ורע

לא כיף לי

[dontcrytomdontcrylikebulgarian]

אני רוצה לדבר על א-מיניות.

תראו, א-מיניות היא נושא קצת רגיש עבורי. זה דיסוננס מתמיד. זו הגדרה שאני לא מצליחה לאמץ אבל גם לא מסוגלת לדחות על הסף; מעיל שאני לא מעזה ללבוש אבל לא יכולה להניח.

אז אני עומדת כאן, עם מעיל של א-מיניות בידיים (ועוד באוגוסט) ולא מוצאת מילים להסביר.

ואתם יכולים לשאול: "מה הבעיה? אם את לא מרגישה בנוח להגדיר את עצמך כא-מינית פשוט אל תגדירי עצמך כאחת. את לא חייבת."

ואתם צודקים, כמובן, אבל הבעיה. הבעיה היא שהייתי כנראה מרגישה בנוח עם ההגדרה הזו אלמלא כל החיים שלי היו מלמדים אותי שיש בזה מין הבושה.

הבעיה היא שאני מסוגלת להתלהב מכך שמצאתי פיג'מה בצבעי הדגל הא-מיני אבל לא מסוגלת לקרוא לעצמי אחת בפה מלא, בלי להוסיף הסתייגות.

הבעיה היא שאני עדיין מחכה לראות אם זה ישתנה, עדיין מחכה לראות אם עומד להיות לי חם מכדי ללבוש מעיל.

הבעיה היא שביום שהבנתי שאני כנראה א-מינית הדבר הראשון שעשיתי היה לבכות.

הבעיה היא שאני לא מסוגלת לקרוא לעצמי א-מינית בלי להוסיף כנראה.

הבעיה היא שאנשים תמיד מופתעים כשהם מגלים שאני אוהבת הומור מלוכלך ו��דיחות כחולות, אבל אף פעם לא מופתעים כשאני מספרת להם שאני (כנראה) (על הסקאלה) א-מינית.

הבעיה היא שאני נראית כמו א-מינית, שיש לי ווייב של א-מינית, שאני מתאימה לסטריאוטיפ.

הבעיה היא שיש סטריאוטיפ.

הבעיה היא שאני לא זוכרת אם אני באמת אוהבת בדיחות כחולות או אם אני פשוט אוהבת את התגובה של אנשים.

הבעיה היא שהתחלתי עם זה הרבה הרבה לפני שהבנתי שאני (על הסקאלה) א-מינית.

הבעיה היא שבחברה שלנו להיות חסר עניין במין זה ילדותי, זה משעמם, זה פתטי, זה סאחי, זה חנוני, זה לא מגניב, זה הדבר האחרון שילדה שחושבת שאף אחד לא אוהב אותה צריכה.

הבעיה היא שעניין במין לא יכול להיות קשור בתודעה הקולקטיבית אל תכונות אופי, ואסור שיהיה.

הבעיה היא שסקס לא יכול להיות באותה קבוצה עם סמים ורוקנרול.

הבעיה היא שהפעם הראשונה שאני זוכרת ששמעתי את ההגדרה הזו הייתה כשחברה תהתה בקול ספקולציות לגבי המיניות שלי בתיכון באמצע שיחה עם חברים. הבעיה היא שהיה עוקץ בקול שלה. הבעיה היא שהפעם הראשונה ששמעתי את ההגדרה הזו הייתה כשחברה השתמשה בה כדי להעליב אותי.

הבעיה היא שנעלבתי.

הבעיה היא שברגע שהיא אמרה את זה ההגדרה הזו סומנה במוח שלי באיקס: זה לא.

הבעיה היא שניסיתי המון הגדרות אחרות מהרגע שהבנתי שאני לא סטרייטית, ואף אחת מהן - לסבית, ביסית, קווירית - אף אחת לא נטפה כל כך הרבה בושה.

הבעיה היא שאני עדיין מרגישה צורך להתנצל.

הבעיה היא שגם אם המילה עצמה כבר לא כל כך מפחידה אותי, אני מרגישה קטנה באופן בלתי ייאמן כשאני אומרת שאני בתולה.

הבעיה היא שלכתוב כאן מול כל העולם שאני בתולה היה כל כך כל כך פאקינג קשה.

אני יכולה לבכות כשאני חושבת על כמה מטומטם כל זה. אני מרגישה שאני שייכת למילה אבל שהיא לא שייכת לי. הבעיה היא שאף אחד לא נולד עם בושה, כולנו צריכים ללמוד את זה כדי לחוות את זה. ואף הגדרה אחרת - אף אחת, אף אחת, אפילו לא א-רומנטית, שבמובנים רבים היא קשה וכואבת יותר מא-מינית, אפילו היא - לא מסריחה כל כך מבושה, אלוהים. הבעיה היא שאנשים חושבים שזה משהו הראוי ללעג. ואז מצפים ממני להאמין שזה לא ביג דיל ושאין לא-מיניים מקום בקהילה הקווירית, כי לאף אחד לא אכפת מה קורה אתנו במיטה.

הלוואי שלא היה לאף אחד אכפת. אולי אז יכולתי פשוט ללבוש את המעיל המחורבן ולא להרגיש עירומה יותר איתו.

ותראו, חוויית ההסתייגות היא לא אקסקלוסיבית לא-מיניים. הסתייגתי גם לקרוא לעצמי ביסקסואלית, או פאנסקסואלית, או אפילו קווירית. היה לי מאוד קשה לקרוא לעצמי קווירית. אבל ברגע שבחרתי בזה, הרגשתי גאה בזה. הרגשתי שזה מספיק.

אני לא מרגישה ככה עם א-מיניות. לא מרגישה שזה מספיק. לא מרגישה שאני מספיק.

מוצאת את עצמי אומרת לאנשים שאני א-מינית במה שנראה כמו גאווה (זה לא. זו התרסה. הן נראות דומה מבחוץ. מרגישות שונה מבפנים) ומיד מסתייגת ואומרת כנראה וגם איפשהו על הסקאלה ומדגישה שאני לא באמת יודעת ושזה שום דבר ברור ושום דבר קבוע - אני מייצרת פער ביני ובין ההגדרה. אני שייכת לה אבל היא לא שייכת לי.

אז אל תאמרו לי שזה לא משנה. אל תאמרו לי שבגלל שאף אחד לא יכול לראות את זה עליי מבחוץ זה פחות קווירי. אל תאמרו לי שאנחנו ממציאים הגדרות או שאנחנו רוצים תשומת לב.

תאמרו לי שסקס לא משנה. תאמרו לי שאני משנה יותר מסקס. תאמרו לי שאני גדולה מסך חלקיי. תאמרו לי שאין בושה בבתולין. תסתכלו לי בעיניים ותאמרו לי שאין בושה בבתולין. ואם אתם לא יכולים אז תחשבו עם עצמכם למה לא. אלוהים יודע שאני חושבת.

תאמרו לי שזה מגניב. אל תאמרו לי שאני מגניבה, אני יודעת שאני מגניבה. תאמרו לי שזה מגניב. אל תאמרו לי שאין סיבה לבכות, לא במילים. במעשים. תוכיחו לי שזה לא משנה במעשים. תשאלו אותי על א-מיניות אם אתם רוצים. אתם מוזמנים. אל תאמרו לי שאני הא-מינית הכי לא א-מינית שראיתם. לא ביראת כבוד, לפחות. תאמרו לי שיש סטריאוטיפ ושאני לא עונה עליו, אם אתם רוצים. תחשבו על הסטריאוטיפ. תתנו לי מרחב בשיחות המין שלכם אם אני רוצה להיכנס (ואני הרבה פעמים רוצה) אבל אל תתנהגו כאילו זה הופך אותי לטובה יותר מא-מיניים אחרים, אל תגחיכו אותי כשאני שואלת שאלות מובנות מאליהן או לא מבינה בזה מספיק או מתנהגת כמו בתולה. אל תאמרו לי במילים שזה בסדר להיות א-מינית ואז תאמרו לי במעשים שזה לא בסדר להיות בתולה. אתם לא יודעים כמה בושה יש בזה עבורי. אתם לא יודעים כמה קשה לי להראות את הצד הזה שלי. אתם לא יכולים להגחיך אותי כשאני פגיעה ככה, כי בקצב הזה אני לא יודעת אם אי פעם אצליח ללבוש את המעיל המחורבן.

אבל אני גם לא יכולה להניח אותו, לא כרגע, לא בינתיים.

תאמרו לי שהמעיל יפה. אל תאמרו לי שהמעיל יפה עליי. תאמרו לי שהמעיל יפה.