#חרדים עובדים

[westernactivist1]

נס הקפה והסניליות של הרב אלישיב

נס הקפה והסניליות של הרב אלישיב

לאחר אחד מסבבי האלימות בישיבת פוניבז’ בין המחבלים לשונאים נוצר דיון בוועד, בחדר אוכל, בבייס מאטעס בנושא. הרוב לא ידע מימינו ומשמאלו פשוט היו עדר כבשים ירושלמי. אך חלק מהחברים אחזו ואמרו שהרב אלישיב אמר שצריך להיות כמו דעת המחבלים. כמה אחרים, נראה לי שהיו “שונאים שקטים”, שתקו.

אחד קם ואמר, בן כמה הרב אלישיב? מישהו אמר אתה מסיט הנושא. האחד הלז היה אנוכי. אמרתי זו לא הסטה: א. יש החולקים על הרב…

[anaella]

View this post on Instagram

A post shared by הרב ד"ר מיכאל לייטמן | מייסד "בני ברוך-קבלה לעם" (@dr.michaellaitman)

בבקשה! רק כתבתי!!!! לפעמים אני נדהמת מהתזמון. קראו, תשקיעו רגע, אל תתעצלו

ילדים שגדלים בבית שבו ההורים רוב הזמן בעבודה, הסבים מאוחסנים בבית אבות, הארוחות מחוממות במיקרו והבית עזוב, לא גדלים להיות אנשים שחושבים שמשפחה היא דבר חשוב במיוחד. הם הולכים לגן, לבית הספר, לצבא, לעבודה, ובכל מקום הם פוגשים עוד ועוד שכמותם – אנשים שמורגלים בבדידות, לא נמשכים להתקשר, בטח לא למלא מישהו אחר מלבד עצמם. כל אחד יודע למלא את צרכי עצמו – כך הוא למד מהמציאות – שיהיה לו מקום לשים את הראש, שתהיה לו תוכנית ליציאה הערב, תוכנית לחופשה הקרובה. מה הטעם לבזבז את החיים ואת העצבים שלי על קניית ליבו של בן זוג, לספק לו כוחות נפש משלי, כסף שהרווחתי בשבילי, לגדל איתו ילדים? עם ההרגל ועם האגו שהולך וגדל, משפחה נראית כמו רעיון קצת מוזר. כל התרבות שלנו, החינוך שלנו, מנחים את האדם: "תדאג לעצמך!". אין פגם נפשי באנשים שלא רוצים להתחתן. הם פשוט עברו מצבי�� בחייהם שהובילו אותם למסקנה הזאת, שעדיף להיות לבד – פחות בעיות, פחות אירועים מערערים. לכן מסביב לעולם מקנן היום במדינות חשש שהילודה תלך ותפחת, לא רק בסין מודאגים, גם בארה"ב. אבל אנחנו לא צריכים לדבר על כמות החברה האנושית, אלא על האיכות שלה. לדבר על מה יקרה עם אותם שכבר נולדים, זה מה שחשוב. מספרים לא קובעים כלום. התקווה היא שנתחיל להשקיע יותר בכל ילד שנולד. נתייחס לכל אחד כמיוחד. נשקיע יותר כסף במערכות החינוך, נשקיע בהם הרבה תשומת לב. נעשה להם טוב. שיגדלו להיות אנשים שנמשכים לחברה, לקשרים הדדיים מהם ישאבו שמחה והנאה וימסרו אותן לאחרים. שיאהבו את החיים. ההורים יעבדו הרבה פחות, בזמן הפנוי נהיה איתם יחד בבית, או נצא לטייל במוזיאון או בפארק. נכין קנקן קפה בטבע, אולי אפילו באיזו פינת רחוב נחמדה, כי כבר לא יהיו הרבה מכוניות על הכביש. אפשר לתת להם חיים טובים. בשביל מה אנחנו עובדים ועובדים, מפתחים ומפתחים את הטכנולוגיה? הרי במקום לשרת אותנו, בסוף אנחנו משרתים אותה ונשארים חרדים ובודדים. לילדים שתהיה סביבה חמה ומחבקת, יהיו ביטחון ויציבות שיאפשרו להם להסתכל לחיים ישר בעיניים ולשאול – לא מתוך תחושה של מרמור וסבל – אלא מתוך רצון בריא להבין: בשביל מה חיים? מהם החיים? ויכולת להעמיק בתשובות. הלוואי נבנה להם חברה כזאת. משפחה.

[faygale]

סרטים להטבים ישראלים עם מזרחים/ספרדים

‘חינה (סרט קצר) - מיכל חג’ג ביום של החינה של אחותה, מיכל נאלצת להסיע את סבתה לאירוע. לנסיעה הזו מצטרפת גם בת הזוג

שומרת נגיעה (דוקו) - מיכל דאודי סיפור על קשר מיוחד בין אחות בכורה, חילונית, פמיניסטית ומזרחית החיה עם בת-זוגה לבין משפחתה החרדית מבית שמש: שנים-עשר אחיה ואחיותיה, אמה ואביה יוצאי הדופן. דינמיקות-קצה במשפחה מרתקת, מורכבת ומלאת ניגודים שבתוכה הבלתי אפשרי הופך אפשרי.

מי אמר לך שאת מוזרה (סרט קצר) - רחלי בן זקן בת היא בחורה הנראית כבחור לכל דבר, א��ר חיה עם אמה שלא מקבלת אותה. כשבת מביאה בנות הביתה, הן מגלות שהיא לא הבחור שהן חשבו.

בן ממשיך - יובל אהרוני בלינק טריילר נועם, הומו צעיר, מגלה בזמן השבעה על אביו כי לאב היה רומן סודי עם גבר נשוי בארון. הוא עוקב אחרי המאהב ואף פוגש אותו. מעתה הסוד של אביו הופך לסודו שלו.

הזמן הוורוד (דוקו) - יאיר קדר הזמן הוורוד הוא סרט תיעודי ישראלי משנת 2009 בבימויו של יאיר קדר. הוא מתעד את המהפכה הגאה של קהילת הלהט"ב בישראל בשנות השמונים והתשעים וסוקר אירועים מרכזיים דרך סיפורו האישי של הבמאי, שייסד בעברו את העיתון "הזמן הוורוד".בסרט משתתפים דמויות מרכזיות בקהילה הישראלית הגאה: גל אוחובסקי, איתן פוקס, שמעון שירזי, אליוט (שגם כתבה מוזיקה מקורית עבור הסרט), עמליה זיו, רמי הסמן, אילנה שירזי, אדיר שטיינר, עוזי אבן, עמית קמה, יוסי אבן קמה ואחרים.

בובות נייר (דוקו) - תומר היימן בדירת חדר בשכונה דרום תל אביבית מתקבצת מדי סוף שבוע קבוצה של מהגרי עבודה מהפיליפינים. במהלך השבוע הם עובדים כמטפלים סיעודיים של קשישים חרדים בבני ברק, אך כשמגיע סוף השבוע הם מופיעים מול קהל פיליפיני וישראלי כדראג-קווינס  בשם "בובות של נייר".

תגיד אמן - דוד דרעי תיעוד אישי-משפחתי בן חמש שנים במשפחתו של במאי הסרט, דוד דרעי, בן זקונים למשפחה דתית מ��יישוב ירוחם. הסרט מתעד את סיפור יציאתו מהארון, משלב הניחושים, דרך הזעזוע עם פרוץ הבשורה לחיי המשפחה, ועד שלב ההתמודדות עם חששות ההורים והאחים, כל אחד מתוך אמונתו, בשאלת קבלת החריג בתוך המשפחה.

יוסי וג’אגר - איתן פוקס יוסי (אוהד קנולר) הוא מפקד פלוגה קשוח, אחראי ומופנם בחטיבת גולני. ליאור, המכונה ג'אגר, (יהודה לוי) הוא קצין מוחצן המשרת כמפקד מחלקה תחת פיקודו של יוסי. בעת שיוסי ולוחמי הפלוגה מאיישים מוצב כחלק מן הפעילות המבצעית בדרום לבנון, מנהלים יוסי וג'אגר רומן הנשמר בסוד מכל סובביהם מתוך אילוצי תפקידם הצבאי

בעל בעל לב - איתן פוקס הסרט מספר על אהבות תמימות אך חסרות סיכוי של צעירים, הנמצאים על סף חייהם הבוגרים. זהו סרטם הראשון של אוחובסקי ופוקס במשותף, והוא היה היצירה הישראלית הטלוויזיונית הראשונה בסדרת שעוסקת בהומוסקסואליות מזווית ראייה חיובית ונורמטיבית.

עלטה - מיכאל מאיר נימר הוא צעיר פלסטיני (ניקולאס יעקוב), בן מסור וסטודנט מצטיין לפסיכולוגיה הגר ברמאללה וחולם על לימודים בחו"ל וחיים טובים יותר. בלילה גורלי אחד הוא פוגש ברועי (מיכאל אלוני), עו"ד ישראלי, והשניים מתאהבים. ככל שמערכת היחסים ביניהם מתהדקת, נימר נאלץ להתמודד עם מציאות קשה של חברה פלסטינית שמוקיעה אותו בשל זהותו המינית מכאן (והוקעתו על ידי משפחתו שבה אחיו פעיל מבחינה פוליטית), וחברה ישראלית שאינה מקבלת אותו בשל זהותו הלאומית הפלסטינית מאידך.

שבלולים בגשם - יריב מוזר בועז (יואב ראובני), סטודנט צעיר המנסה להתקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטה, ומתחיל לקבל במפתיע מכתבי אהבה אובססיביים ממחזר אלמוני. המכתבים מערערים את חייו השלווים לצד חברתו (מורן רוזנבלט) ומעלים שאלות בעניין זהותו המינית.

ואהבת - פזית ליכטמן הסרט בוחן את התמודדותו של אוהד מול עצמו, מול אלוהיו ומול סביבתו. אוהד הוא תלמיד ישיבת ��סדר הומו, שאינו מספר לאיש על נטייתו המינית. הוא חש שמיניותו סותרת את זהותו הדתית והוא פונה למוקד טלפוני אנונימי דתי בשם "עצת לב" (שם שהוא וריאציה על ארגון אמיתי בשם "עצת נפש"), המתיימר לטפל בהומוסקסואליות. בעקבות השיחות הטלפוניות אוהד מתחיל באמירת התיקון הכללי למשך ארבעים יום ומאמין שאם ישלים את התקופה הוא יפסיק להימשך לגברים.

[businessservicesnewshebrew]

אם הצוות שלך בודק כל העת דוא"ל ורפיון לאחר שעות, ייתכן שתצטרך לקבוע מדיניות רשמית. הנה למה

כשאתה מפעיל סטארט-אפ שצומח במהירות, לרוב זה מובן מאליו שאתה יכול להיות נגיש בכל עת. הרגלים של המנכ"לים נוטים לתמוך בהנחה זו: בסקר שנערך לאחרונה ב- Inc. 56% מהבכירים אמרו שהם בודקים תקשורת הקשורה לעבודה "כמעט ללא הרף" כשהם לא במשרד. אפילו בזמן חופשה 85 אחוז מהנשאלים בודקים הודעות לפחות פעם או פעמיים ביום. רק שלושה אחוזים אמרו שהם יורדים לחלוטין מהרשת. בתור הבוס, יתכן שלעולם לא תוכל לנתק לחלוטין את הטלפון, הדוא"ל או הרפיון שלך. ולמרות ששליש מהמשיבים לסקר Inc. אמרו שהם גם מבקשים מעובדיהם להיות זמינים בשעות שאינן עבודה, לא תמיד ניתן לצפות להיענות מסביב לשעון. אז איך בונים גבולות בריאים לתרבות החברה שלך תוך כדי הקפדה על כל העבודות? ההשלכות הפיזיות והפסיכולוגיות של שחיקה מתועדות היטב. אך בעיות אינן נגרמות רק כתוצאה מרישום של 80 שבועות במשרד או לקיחת פרויקטים הביתה. מחקר אחד משנת 2018 מצא שכאשר מצופה מהעובדים לפקוח עין על תיבת הדואר הנכנס שלהם מחוץ לשעות העבודה, הם חרדים יותר, ובריאותם סובלת - וכך גם של בני משפחתם. במילים אחרות, גם אם הם לא מבצעים שום עבודה בבית או בחופשה, הלחץ להיות "תמיד" עלול לגרום נזק. פיתרון אחד הוא שמעסיקים יפחיתו את הציפיות שלהם לתקשורת שאחרי שעות העבודה, או לפחות יבינו הבנה ברורה עם העובדים לגבי מתי הם יהיו ולא יגיבו. ביל קית ', מנכ"ל Best Workplaces honoree Perfect Snacks, חברה מבוססת בסן דייגו שמייצרת חטיפי חלבון בקירור, אומר שמדיניות ברורה, כתובה, סייעה אפילו לעובדי העבודה הקנאים ביותר של החברה ללמוד לקחת הפסקה. בחטיפים מושלמים, יתכן שלא יתוזמן פגישות לפני 21:00 או אחרי 16:00. מיום שני עד חמישי. בימי שישי אין מפגשים בכלל וכולם מעודדים לחזור הביתה בשעה 14:00. עובדי 100 פלוס של החברה נדרשים גם להגדיר תשובה אוטומטית מחוץ למשרד בחשבונות הדואר האלקטרוני שלהם כשהם חולים או בחופשה, עם מידע ליצירת קשר עבור עמית שיכול לענות לכל בקשה דחופה בשמם. "אנחנו רוצים לוודא שכשאנשים נכנסים לכאן, אנחנו שוברים כל הרגלים רעים שיש להם ויוצרים גבולות אלה לחייהם המקצועיים והאישיותיים", אומר קית '. כמו כן, על הבוסים להיזהר מהשבחים של עובדים המחוברים לרשת בכל שעות היממה, מכיוון שזה יכול לחולל עבודת יתר, אומר רוב וולדרון, מנכ"ל חברת North Billerica, חברת טכנולוגיות החינוך המבוססת במסצ'וסטס. בעבר, הוא אומר, "אם הייתי רואה מישהו עובד ממש קשה, הייתי רוצה להודות להם. אם הם היו נשארים ערים כל הלילה והם עשו את כל הדברים האלה, הייתי מודה להם בפומבי." וולדרון מכיר כעת שזו הייתה טעות; לא רק שהעובדים הללו הקריבו את בריאותם ואת זמנם עם משפחותיהם, אלא שסביר להניח כי גם איכות עבודתם תסבול. "אז עברתי לחגוג את האנשים שהיו היעילים ביותר", הוא מציין. "חגגתי את העבודה הגדולה והאיזון." בעוד שרוב הבוסים מסכימים כי איזון בין חיי עבודה הוא חשוב, יש הסבורים כי מדיניות רשמית להגנה על איזון זו יכולה להיות פרודוקטיבית. סקוט ג'ורדן, מייסד ומנכ"ל חברת קטצ'ום, חברת הביגוד של איידהו ScotteVest, הטמיע בחברה את כלל "אין דוא"ל אחרי העבודה" בחברה בשנת 2016. זה נראה כמו דרך טובה להבטיח לעובדים זמן פנוי מהעבודה להטעינה. עם זאת, ג'ורדן גילתה שעובדים מסוימים נקטו בכללים "קצת יותר מדי מילולית", והדברים נפלו דרך הסדקים. כעת, לדבריו, החברה מציבה ציפיות לתקשורת שאחרי שעות על פי הצורך. "כשאנו עסוקים במיוחד ויש עבודות בסוף השבוע או בערב, אנו פשוט שואלים מראש 'מה אתה מתכוון לעשות?' ו'מתי מתכוונים להיות זמינים ולא יהיו זמינים? '", אומר ג'ורדן. "הציפייה היא שהשעות שאתה לא עומד להיות זמין, אתה טוען את הסוללות ובאמת לא מקוון." פורסם בתאריך: 15 בינואר, 2020