#הערה לעצמי

[mi-luli]

[mitbageralmonimus]

הזדהות עם הטקסט

עוד משבר קיומי. הכמות הרציפה שלהם הופכת גם אותם לחסרי משמעות. והפעם- כולנו אותו דבר, אף אחד לא מיוחד מבפנים, רק מבחוץ. ההתפרצות- מפגש עם חברה לשיחת נפש. מראה לה את הקטעים הקצרים שכתבתי. היא קוראת אותם, אומרת שאוהבת, שהייתה שמחה להתקל בהם באנטרנט, ואז מוסיפה הערה חיובית בטון מחשיד: "הכל זה קטעים שכולם יכולים להתחבר אליהם, אני יכולה בקלות להשליך את זה לכל מני מקומות בחיים שלי". אני שואל אם זה טוב או רע, כי אני רוצה לשמוע אותה מבטלת את ההרגשה הפנימית ששוכנת בי לגבי זה. "זה טוב..." היא עונה, "וזה גם קצת רע". אני מתמרמר לעצמי, כי אני מבין בדיוק למה היא מתכוונת. אני לא חושב שהיא לגמרי הבינה את זה, כי אם כן אז הייתה נזהרת קצת יותר מלהיות בוטה, אבל היא בערך הסבירה לי שהרגשות שלי הם בדיוק אותם רגשות של כולם, ושאני פשוט ממש טוב בלהמחיש אותם. באותו רגע לא התעכבתי על זה המון, כי הייתי באמצע הזרמה של אינפורמציה רגשית. אבל כשהלכתי, ותחושת הריקנות הקבועה התחילה למלא אותי מוקדם מהצפוי, התחילו לצוץ להן התהיות בנוגע לקשר איתה, ועם אחרים, ועם עצמי. כשעקבתי אחר התחושה הכללית של הדיכי שבין כל מחשבותיי, הגעתי בחזרה לאותו משפט, שהעיר את התחושה הפנימית שהייתה בי, והוסיף קול נוסף שיתמוך בה: בבסיס כולנו מרגישים ורוצים אותו דבר, ורק מוצאים דרכים שונות לבטא את זה.

אז עכשיו אני שוב קצת בדאון, כרגיל, לא משהו מיוחד. נראה לי שמחר מחרתיים זה יעבור, כמו תמיד. אני לא באמת מסוגל להאמין בזה, שהרגשות שלי הן העתק הדבק של אותה תבנית, עם שינויים קטנים בהתאמה אליי. אבל אני מפחד שיש בזה צל כלשהו של אמת, שיישאר אצלי בראש תמיד.

מעכשיו אני אמצא את הפן הייחודי והאישי בקטעים האלה שאני כותב, כדי להוכיח לה, ולעצמי, שיש בי עולמות פנימיים שאין באף אחד אחר.

אני מקווה שהטקסט הזה הוא לא אירוני מדי...

[the-fool-diary]

1/1/21

טוב כנראה שזאת תהיה מסורת לרשום כל שנה איזה משהו על השנה החולפת, יכול להיות משפט, יכול להיות גם השתפכות של כמה פסקאות- תלוי בשנה.

אי אפשר לדבר על 2020 בלי לזרוק הערה כלשהי על "השנה הגרועה בהיסטוריה". וזה לא בהכרח בגלל שקרו דברים רעים בעולם אלא בעיקר בגלל האופן שהדברים האלו השפיעו על כל אחד מאיתנו בצורה מסוימת. כי הרי כל שנה קורים אסונות ואירועים חשובים, אבל פתאום זה הרגיש כאילו כל דבר קטן שקרה גרר אחריו שינויים שהשפיעו ישירות על החיים שלנו.

מהצד שלי קשה לי מאד לסווג את השנה הזאת בתור "הכי גרועה" או כמו שהרבה אנשים אחרים מודים בחשש שזאת דווקא הייתה השנה הכי טובה שלהם עד כה. מצד אחד: השתחררתי מהצבא, התחלתי ללמוד, עזבתי את הבית של ההורים ועברתי לבאר שבע, נולדה לי אחיינית ועוד הרבה רגעים אחרים שנהניתי מהם. אבל מצד שני אי אפשר לשכוח את הסגרים, לילות ושבתות בבסיס בתחילת הסגר הראשון, שאת כל החלק האחרון של השירות שלי נאלצתי לבלות רוב הזמן בלי החברות שלי למשרד, לימודים בזום בלי לפגוש כמעט את האנשים שאיתי בתואר, מצב פוליטי בלתי נסבל במדינה שלנו ואת זה שההורים שלי נהיו פתאום אקטיביסטים גדולים, הפציעה שלי בגב כמובן שאני גוררת עוד מ2019 אבל בתכלס ליוותה אותי בכל רגע מ2020 ולוקחת ממני עם כל שבוע שעובר עוד שביב תקווה קטנטן שאולי היא תעבור, ועוד הרבה רגעים רעים שאני מן הסתם כבר לא זוכרת.

בקיצור- רגשות מעורבים.

טוב אבל עם עכשיו נדבר תכלס ועל איפה שאני היום ואיפה שאני רוצה להיות בשנה הקרובה, אני חושבת שאני במצב דיי סבבה. עם כמה שהלימודים קשים, שיש לי מלא הוצאות פתאום, לנסות להכיר חברים חדשים ולחוות חרדות חברתיות במלוא עוצמתן, לנסות להתאמן עם הפציעה, למרות כל אלו- אני מרגישה שאני מסוגלת להגיד שאני מאושרת.

יש משהו בעובדה שאתה לא גר עם ההורים, בשקט הזה, בעצמאות הזאת, שפשוט עושה לי ממש טוב על הלב. אפילו שאני מתקשה לשמור על קשרים עם חברים, אני מרגישה שאני באמת מצליחה להתחבר עם כמה אנשים פה, ובאלי כבר שנעבור ללימודים פרונטליים כדי שזה יהיה אפילו יותר פשוט. אפילו העובדה שאני מ��אמנת לבד רב הזמן תורמת לתחושת האושר שלי. פתאום יש לי הרבה יותר זמן לעצמי, וזה לא שלפני הייתי כזה בן אדם עסוק אבל זה הרגיש כאילו יש לי כל כך הרבה מחויבויות וכל הזמן אנשים שמצפים ממני לעשות דברים, בזמן שפה אני הבוס של עצמי ורק אני מחליטה על הזמן שלי. יש בזה מאין משהו משחרר מאד.

לסיכום אני רק ארשום שאני מאחלת לעצמי ש2021 תהיה כל מה שאני מצפה ממנה: שהלימודים יעברו בצורה חלקה, שאני אצליח לשמור על התחושה הזאת של השלווה, שאני אמצא את הכיוון שאני מחפשת- גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית, ושבאופן כללי המצב בעולם שלנו ישתפר קצת.

יאללה סיימתי לחפור- שתהיה שנה טובה!

1/1/18

I feel a change coming

[splurjjblog]

Hate goes great with zero fucks attitude. . . ““תאכלי משהו”, “לא מאכילים אות… Hate goes great with @shavitwiesel’s zero fucks attitude. #DieselHateCouture . . #regram @shavitwiese ““תאכלי משהו”, “לא מאכילים אותך בבית?״, ״איכס היא רזה ולא נשית״, ״ככה לא נראית אישה אמיתית״ ‎כן אנשים מרשים לעצמם לרשום עלי את זה בטוקבקים, בתגובות באינסטגרם, להעיר לי סתם ככה ברחוב. אנשים שלא באמת מכירים אותי, לא לוקחים בחשבון את הגנטיקה שלי, אורח החיים הבריא שסיגלתי לעצמי, זה שאני עושה ספורט באופן קבוע, מקפידה על תזונה נכונה ‎והכי חשוב צוחקת בלי סוף עם בעלי והחברים שלי, (זה עושה אחלה שרירי בטן! תנסו את זה 🙂 ) ‎מי אתם האנשים מאחורי המקלדת שנכנסים לי לצלחת ?! ומגדירים אותי לפי מספר הקילוגרמים שלי?! דווקא בתקופה שבה השיח הציבורי שם דגש על נשים ונשיות על כל גווניה אין מקום לשיפוטיות כזאת כלפי אף אחת. ‎אז תעצרו לרגע לפני כל מילה שאתם כותבים, כל טוקבק או כל הערה! ‎למילים יש המון כח! ‎בואו ננסה תמיד לאהוב את האחר, להחמיא במקום להסית, לקבל במקום לבקר. תקבלו את עצמכם, אני מקבלת את עצמי בדיוק כמו שאני וטוב לי עם זה. ❤️ ‏@diesel_israel ‎‏#DieselHateCouture ‎‏@achimgdolim ‎#אניזהאני ‏📸 @oritpnini” Source

[offir75]

לפני כמה ימים, מישהו העיר לי איזו הערה. ופתאום עלתה בי תחושה מוזרה. סוג של קיבצ׳וצ׳ כזה באזור הבטן התחתונה. לא נעימה במיוחד. משהו שלא חשתי מזה הרבה זמן. ואז הבנתי מה קרה - העבירו עלי ביקורת! איזה קטע! :-) לא נעים. ותראו מה קורה עם ההבנה - הרגש המתוקה, העצמאית והמובילה שלי, נפלה למלכודת הזו שטמנו לה, והאמינה לביקורת. או, לפי הלקסיקון שלי - הייתה ״צפוּרה״. (אותה תחושה שיש לך כשאתה נוסע באוטו ומישהו פתאום צופר לך באכזריות, ובא לך באותה השניה להחזיר לו בצפירת-על...) הראש החומל והאוהב שלי, הביט בתחושות שעלו ברגש, וישר ניגש להבין מה דה-פאק קרה פה. ניתח, הבין ומיד אמר לרגש האהובה שלו - ״יפתי! זה לא אני שהעביר עלייך ביקורת! זה ההוא. ומה אכפת לך מה ההוא אומר? :-) את המלכה שלי. בחנתי את מעשינו והם היו תקינים לחלוטין. הכל בסדר... הביקורת - היא שלו... שתישאר שלו, יפתי שלי...״ וזהו. במהלך שניות בודדות התחושות בגוף קפצו מלהיות ״צפוּר״, וחזרו ל״הכלללל בסדר.״ הבנתי שמשהו באוטומט שלי התחיל לעבוד אחרת. יש את מודל אפר״ת שמתאר התרחשות פנימית טיפוסית. לא מגיע מעולם הטרילותרפיה אבל מתאים לו כמו כפפה ליד: א - ארוע. ובמקרה שלנו - העבירו עליי ביקורת. פ - פירוש (של הראש). משווה למקרים דומים בעבר, לנורמות חברתיות, לציפיות, ומנתח את מה שקרה. ר - רגש. הלב מפעיל את התחושות והרגשות לפי הפירוש שהראש נתן לארוע. כעס. עלבון. זעם וכאלו. ת - תגובה. אחרי שהרגש הרגישה את מה שהראש הבין, באה התגובה שלי. תחושות לא נעימות בגוף. זאת הנורמה. ובמקרה שלי היה מצב קצת הפוך - א - ארוע. העבירו עליי ביקורת. ר - הרגש נעלבה. מתוקה שכזו. הייתה מופתעת :-) פ - הראש לא הבין מה קרה פה ונחלץ לטובת הרגש, אחותו היקרה. ת - תגובה. כלום. שקט. כאילו כלום לא קרה (ובאמת, כלום לא קרה... הכל בסדר) אז זהו. זאת היתה הדגמה שלי לעצמי למשפט האהוב - ״אף אחד לא יכול להעליב אותי בלי רשותי.״ שזה אח של המשפט ״אתה לא חייב להיכנס לכל קרב שמזמינים אותך...״ ובת-שחר, זה בשבילך ;-) טרילותרפיה - שבירת נורמות פעולה. (at אלפ״ש)