#הוי כינרת שלי

[tzipor-ktana]

מה את יותר אוהבת בארץ

את הדרום הצפון או המרכז?

שאלה מעניינת!

קשה לבחור פיסה מועדפת מהארץ היפה שלנו, על כן, ברשותך, אמנונ/ית יקר/ה, אמנה מספר דברים שאני אוהבת מאוד בכל חלק במדינה שלנו:

לדרום יש את המדבר. השקט של המדבר אין כמוהו באף מקום אחר. שקט עצום, עתיק, שנמתח למרחקים. המדבר מזכיר לנו, יותר מכל סביבה אחרת, שאנחנו רק דיירים זמניים בעולם הזה. הוא מתמתח בשוויון נפש של אינסוף גרגרים רחוק אל העבר שלפנינו ואל העתיד שאחרינו.

לדרום יש את הערבה, ים המלח, השפנים והיעלים, הצוקים והחולות. המקום הנמוך ביותר בעולם, אבן חן מינרלית, יופייה חוצני כמעט.

מכתש רמון, פצע עצום מימדים בפניה של האדמה, צלקת שמספרת סיפור קדמוני על כך שפעם היה פה ים. ובתוכו, כששוקעת השמש, יש חושך עמוק כל כך, עירום כל כך, שחושף בפנינו כוכבים שלא נראים בשום מקום אחר בארץ.

ובדרומו של הדרום, קצה החוד של מעוין הארץ שלנו, אילת. ים סוף, עם גון הטורקיז היחיד במינו. שוניות יפהפיות, עולם שלם מתחת לפני המים והעיר שמחוברת אליו, רחוקה מהכול.

למרכז יש את תל אביב, מרכז תרבותי שוצף, תיאטרון, אומנות, אקטיביזם. נמל התעופה בן גוריון, צינור שוקק של בינלאומיות, נקודת מעבר אוניברסלית כמעט לכל ישראלי. נהר הירקון, שהוא לה תכשיט מוריק על צווארה, נווה של טבע למ��ן עכברי העיר שלה.

למרכז יש את ירושלים, אורו של עולם, שכל רחוב ושביל בה הם נימים וורידים בלבבן של שלוש דתות. הכותל והעיר העתיקה, דפים על גבי דפים של היסטוריה שוקקת בכל דור ודור. ארכיטקטורה מדהימה, יפהפייה, שניתנה לנו בידי אבות אבותינו, בני בריתם ואויביהם — המוני ידיים בנו לנו לבנה אחר לבנה עיר יפה כל כך.

לצפון יש את הכינרת, שלעד בלבי היא הנסיכה של ימותינו, עדינה, ביישנית כמעט, מימיה מתוקים וגליה רכים. אפילו הצדפים של הכינרת מיוחדים, קונכיות קטנטנות בהמוניהן, הדים שמראים על החיים העצומים בתוכה. הכינרת היא המים שלנו, ובכך היא נמצאת בכולנו, מעניקה לכל אחד מאיתנו.

לצפון יש את חיפה, עיר שחמדה לעצמה גם את יופיו של הים וגם את של ההר — והזיווג הזה מעניק לה נוף מיוחד במינו, עליות וירידות וקשיים ארכיטקטוניים, ובכל זאת הנה היא, אוחזת בהר ביד אחת ובים בשנייה, מתוחה ביניהם כמו ציור פסטורלי על קנבס.

לצפון יש את המעיינות, נקודות חן על פניה של ארצנו, פינות חמד שכל אחת ואחת מהן מרגישה כמו שי קטן, כמו מתנה מאמא אדמה.

לצפון יש את החרמון, פנינה לבנה נשגבת, פסגה יחידה שכמגדל בבל שואפת מעלה, מושיטה אצבעות (לעיתים נוגעות לעיתים לא) אל ההצהרה "הנה, גם אצלנו יש שלג".

כמובן יש עוד מקומות רבים וטובים בכל אחד מהאזורים בארץ הקטנה שלנו (ואל להם להיעלב משלא ציינתי אותם, חלילה) אבל אלו המקומות שעלו בדעתי.

ומכל זה נהיה לי חשק לטייל.

אבל בסוף, מה לעשות, המקום האהוב עליי בארץ הוא הקן שלי.

תודה רבה ששאלת! *אמוג'י של לב*