#אני לא רוצה את זה יותר

[jewvian]

מחשבה שעלתה לי - מה עם הילל סוחט את טולי וזה למה היא נפרדה מצימר? לא יודעת. כואב לי על צימר. אני רואה בה הרבה ממני מלבד העובדה שהיא שבוזה וצינית ו. אבל הבכי שלה בסוף הפרק, וואו ההזדהות העמוקה שהרגשתי… בואי נגיד ככה 😅

ניסיתי לחשוב מה הילל רוצה מטולי ואין לי שמץ. לא יודעת אם הוא סוחט אותה, יש לטולי דפקות משל עצמה בקטע הזה, כאילו הריחוק הפתאומי שלה מצימר לא נובע ישירות מהילל.

עוברים על טולי דברים שהיא לא רוצה לחלוק. אולי היא חלקה אותם עם ניקול... אולי לא מספיק כי גם שם יש מרמור..... אבל יש תחושה שטולי מעדיפה לטבוע בחרא של עצמה מאשר לחלוק אותו עם צימר וזה מאכזב.

צימר באמת רוצה להשתנות, היא אוהבת את ה"אישיות" החדשה שיש לה אחרי שהיא הכירה את טולי. אבל צימר!!! כפרה!!!! את לא חייבת את טולי בשביל זה!!!! תמשיכי להתמיד ולעבוד בלשפר את עצמך בשביל עצמך!!!!! אם טולי לא מוכנה להתאפס על עצמה ולהבין את הנזק שהיא עושה.... היא לא שווה את השינוי הזה, היא לא שווה את אור צימרמן.

הסצנה בסוף עם צימר וצליל.... וואו. מופת של כתיבה, בימוי ומשחק. אין מספיק סופרלטיבים באמת.

[bnncat]

הייתי עכשיו במפגש אחרון אצל הקבנית (היא הקציבה לי רק 3 מפגשים כי אין מספיק כוח אדם) וכל המפגש בכיתי אובייסלי וגם בכללי היה ממש גרוע היא קבנית על הפנים וכשסיפרתי לה על משהו שקרה לי בשירות וגרר התמוטטות נפשית של 3 שבועות היא פשוט אמרה לי ״אולי תחשבי איך את יכולה לשפר את זה בעתיד״ ואני פשוט מסתכלת עליה משהקת מבכי במה נראה לך שעשיתי בחודשיים האחרונים נראה לך שהייתי באה אלייך אם הייתי יכולה לחשוב לבד על פתרון קיצר היא פשוט כל כך גרועה פשוט הציעה לי כדורים פסיכיאטריים ואמרה לי שחוץ מזה אני חיילת וצריכה להתמודד עם דברים שחיילים עושים והכי גרוע!!!! זה שאני יוצאת משם כולי בןכה ועצבנית ואפילו לא עצובה כמו שאני פשוט מאוכזבץ מהיחס התת רמה של חיילץ באה אלייך במצב נפשי כל כך ירוד ואת אומרת לה במילים אחרות קחי כדורים או זדייני ואז ברור שכשאני יוצאת משפ בכוונה לרוץ לשירותים לשטוף פנים הבן אדם הראשון שאני רואה זה אחד מהמפקדים שהיו לי בקורס שהוא גם בסטי של המפקד הנוכחי שלי והוא כןלו רואה אותי בוכה מתה ואני אפילו לא עצובה או משהו פשוט עצבנית והרגע שפכתי בפני איזה כלבה מטומטמת אירוע ממש טראומטי שהיה לי אז אני פשוט בןכה ובוא כאילו שאל אותי איזה 5 פעמים אם הכל בסדר ואני רןצה לדבר וכאילו זה כל כך מביך😭😭😭 אני שונאת כשרואים אותי בוכה😭😭😭 כל כך כל כך מביך כאילו אני גם כבר באתי למפגש הזה הכי בהרגשה שאני כבר לא סובלת את הקבנית והיא לא תעזור לי בכלופמפשוט הייתי חייבת לתת ניסיון אחד אחרון להשיג ממנה משהו שכמובן שהיא לא הסכימה לתת לי ולא יכולתמ שלא לבכות ודחגחגמחגחגחג אם אני אראה אותו שוב יהיה כל כך מביךךךךך

[beigale-shtuchim]

איך אני מחכה לכל הבבונים שאוהבים לשמוח לאיד כשיורים למרכז כאילו מישהו מאיתנו בחר שלממשלה ולתקשורת יהיה יותר אכפת כשיורים לפה

[diet2all]

להתחטב להוריד מסת שומן ותוך כדי גם לעלות במסת שריר חוויה מעולה. באתי לפה במטרה להתחטב ותוך כדי הגעתי למקום בעצם שמלמד על כל העולם של המזון של תזונה מה כדאי שייכנס לגוף, מה לא? אני נהנה מכל רגע, כבר בשבוע הראשון שמתי לב שהגוף כבר מתחיל לוותר על שומן לא רצוי הרבה תגובות חיוביות על באיזה מהירות כבר נכנסתי לתהליך לפני זה הייתי במילואים, אז איך שסיימתי את המילואים הגעתי לקובי עזרא והרגשה שאני חייב לעשות שינוי ואחרי זה חייב להתחטב קודם כל השיטה היא מצוינת כי השיטה היא דוגלת וגם בלמידה. כל מישמגיע לקובי צריך להבין לצד זה שאתה רוצה להתחטב, או לעלות מסת שריר או כל אחד ומה שהוא רוצה. אז יש גם עניין של למידה לקובי יש הרבה ידע שיכול להעביר וככל שתלמד יותר זה יקל עליך על כל התהליך ועל הדרך אתה גם תהיה טיפה יותר חכם. מה דעתך על קובי עזרא? אני נהנה מכל רגע אני שמח לעבוד בן-אדם מאוד נעים, מסביר מאוד חכם עם ידע שאני לא פגשתי כאילו אנשים עם ידע כזה אני ממליץ בחום.

[michael-physicsboi]

אני בסך הכל רציתי להגיד שזה יהיה ממש מצחיק אם הייתי צריך לעשות מילואים במקום השירות הלאומי שלי כמו שעושים בצבא, איך זה הגיע לזה שאני כנראה אהיה היחיד במשפחה שיישאר להילחם על המדינה עד הסוף?

[shiur-lo-chashuv]

הצרה עם אחים זה שאי אפשר לקרוא להם בני זונה

[boker-tov-gidi-gov]

נקודה מאוד מעניינת ששמעתי כמה פעמים בחודש המזוויע הזה, היא שהעולם מתרחק מתפיסת טוב מול רע ומאמץ תפיסה של חזק מול חלש.

זה נפוץ בעיקר בחוגים פרוגרסיביים במערב, אבל לא רק. כולנו יודעים שהעולם הוא לא שחור ולבן והרבה דברים הם לא 100% טוב או 100% רע, הנרטיב של חזק-חלש מעודד ניואנס והתחשבות במעמדות ובמאבקי כוחות והוא הוליד הרבה דברים טובים. תנועת מי טו למשל הגיעה מהמקום הזה, שאנחנו מאמינים לקורבנות כי מעצם היותם קורבנות קשה להם להשמיע את הקול שלהם.

אבל, ויש פה אבל גדול, במיוחד עכשיו אנחנו רואים את הנרטיב הזה הולך מהמקום הניואנסי של להטיל יותר אחריות על מי שחזק, לסוג החדש של קיצוניות וראייה דיכוטומית - אם אתה חלש, מסכן, קורבן - מותר לך לעשות הכל.

וזו הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה פרוגרסיבים וליברלים מצדיקים את המעשים של חמאס. מרוב אובססיה לקוטנקסט, אנשים שכחו שרצח, חטיפות ואונס זה רע - בלי קשר לקונטקסט. הפלסטינים הם באמת מוחלשים פה באזור, אז מותר להם. נקודה שאני רואה שוב ושוב היא ״זו לא הגנה עצמית מצד ישראל כי בעזה מתים יותר״. בישראל מתו פחות אנשים כי אנחנו משקיעים בהגנה על האזרחים שלנו, כי הוצאנו מיליארדי דולרים על כיפת ברזל, כי אנחנו לא משתמשים בנשים וילדים כמגן אנושי - אבל זה לא משנה, כי אצלם מתו יותר אז הם מסכנים ולכן מותר להם. ואנחנו רואים מדינות במערב שמכילות ״הפגנות״ של מהגרים ופעילי שמאל, שהן בעצם מפגני אלימות ואנטישמיות משולחי רסן, תקיפות של יהודים ושל שוטרים, ונדליזם והשחתה. המערב מכיל את זה כי הם מסכנים, הם מוחלשים, אבל אם המערב לא יגן על עצמו, מהר מאוד האלימות והפרימיטיביות ישתלטו על העולם הליברלי שאנחנו מנסים לבנות כאן.

בהקבלה למי טו, אז לא הייתה מסה של אנשים ליברלים שאמרו שתלונות שווא, לצורך העניין, הן כלי לגיטימי במאבק לשוויון מגדרי כי גברים הם חזקים ונשים הן מוחלשות אז מותר להן לעשות כל מה שהן רוצות כדי להשתחרר מכבלי תרבות האונס. מה השתנה?

למה הם תולשים פוסטרים של ילדים חטופים? למה הם מסרבים להאמין שקרה פה טבח נורא? כי זה יהפוך אותנו למסכנים, ואם אנחנו מסכנים הם חייבים להיות בצד שלנו. הם חייבים להאמין שזה לא קרה. לאורך ההיסטוריה אידיאולוגיות השתנו מקצה לקצה, אבל איכשהו, הבעיה תמיד נשארה היהודים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשגרמניה הייתה בשפל כלכלי והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, את מי האשימו? את היהודים, ששולטים בכסף ובבנקים. וכמעט 100 שנה אחר כך, בעידן פוסט-קולוניאליסטי, מי הקולוניאליסט הכי גדול? היהודים.

והם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. אשכרה קיימים אנשים שטוענים שאין דבר כזה העם היהודי, ושאין לו קשר לארץ ישראל, כולנו אנשים לבנים מרחבי העולם שהמציאו זהות תרבותית משותפת כדי לצבור כוח ולהשתלט על אדמות פלסטין. אותם אנשים שמופתעים כל פעם מחדש ששחקן עם אף גדול הוא לא יהודי כי ״יש לו וייב״.

גם אנחנו, לצערי, לא נקיים מהתחושה שאנחנו מסכנים אז יש לנו פטור מהמוסר ומהחוק. כל מנטליות ״ישראל השנייה״, הפוליטיקאים שלנו שהמשפחות שלהם דוכאו בעבר, מרגישים שמותר להם שחיתות ומותר להם מינוי מקורבים ומותר להם שוחד. ועכשיו כשטבחו בנו, ואנחנו מרגישים מפוחדים וחלשים ובצדק, אני פתאום שומעת מכל פינה ״כהנא צדק״, ״לשטח את עזה״, ״להטיל עליהם פצצת אטום״.

זו מנטליות מסוכנת. העולם מורכב ומלא בניואנסים, אבל בשורה התחתונה, יש דברים שלא עושים ולא אומרים. זהו. נקודה. גם אם אתה הכי מסכן בעולם זה לא נותן לך free pass. ואם המערב רוצה להישאר חופשי, הוא צריך להפסיק לפחד ולהפסיק לקבל בהבנה התנהגויות שסותרות את סל הערכים שלו. אם אתה מוכן לקבל עליך את הערכים המערביים, את זכויות האדם והשוויון וההתנגדות לאלימות, אתה מוזמן להצטרף אלינו - לא משנה מאיפה הגעת במקור. אם אתה מצפה מהמערב להכפיף את עצמו לערכים הפרימיטיביים שלך ולקבל אותם בהכלה ובהבנה, מקומך לא איתנו. וגם אנחנו הישראלים, אם אנחנו שואפים להישאר דמוקרטיים, חופשיים ומתקדמים, צריכים להיזהר מהמנטליות של ״אנחנו במזרח התיכון ואנחנו נתנהג ככה״. יש לנו את הזכות ואפילו את החובה להגן על עצמנו, אבל אין לנו את הלגיטימציה לעשות כל מה שעולה על רוחנו.

אם נתנהג כמו השכנים שלנו, מהר מאוד ניראה כמו השכנים שלנו. זו המלחמה הפנימית שלנו, גם כמדינה וגם כאינדיבידואלים.

[israelis-shit]

נמאס לי. דיי. אין לי כוח כבר.

הכל זה רק פוליטיקה מגעילה... נמאס לי ששמים פוליטיקה לפני המדינה, לפניי האזרחים, לפנינו.

איכפת לו רק שהתחת שלו ישאר בכיסא המטומטם שלו, והוא מוכיח את זה שוב, ושוב, ושוב.

הכל מדכא, הכל מעצבן, הכל מרגיז, הכל לא הוגן.

ואוליי אני רק ילדה, אני עדיין לא שירתי בצבא,

אבל אני אשרת. וזו לא שאלה בכלל. אני אגן על המדינה שלי.

ההורים שלי שירתו בצבא, כל המשפחה שלי שירתה בצבא, בני דודים שלי עכשיו בצבא.

מורים שלי, חלקם בניי חמישים או יותר, היו הרבה משנה שעברה במילואים, ואחד עדיין.

אז למה הם לא?

כשאחי הקטן לא רוצה לעשות מטלה כלשהי בבית, אמא שלי אומרת לו שבבית שלנו כולנו שותפים. כולם עושים את החלק שלהם.

אז למה במדינה שלנו לא כולם עושים, לא כולם תורמים?

פשוט נמאס לי.

[emmafallsinlove]

היה לי משעמם ורציתי לכתוב אחרי הרבה זמן שלא, ופשוט... זה קרה. זה קצת רנדומלי ואין באמת הסבר לקטע הזה חח

קצת על נועה ואביב כי אני מאוד אוהבת אותן והתאהבתי בהן מאוד

מתייגת בלוגים שאולי ירצו לקרוא את זה אני לא יודעת @jewvian @mayalice18 @ani-tolaat-bli-toelet

"נועה?" קולה של אביב נשמע ליד דלת הכניסה, ולאחר מכן נשמע רעש סגירת הדלת. "נועה, הצלחתי להביא קרמבואיים." בת זוגתה בחמש שנים האחרונות הכריזה בהתלהבות, זורקת את מפתחות הרכב אל עבר הקערה שנמצאה ליד דלת הכניסה לדירה שלהן.

"אני במטבח!" נועה קראה, בדיוק מנמיכה את האש כאשר אביב נכנסה והניחה את שקיות הקניות על השולחן, מורידה את המעיל שלבשה ותלתה אותו על הכיסא במטבח.

"היי." אביב חייכה אליה, מסיטה שערה סוררת אל מאחורי אוזנייה, ורכנה כדי לנשק את נועה. "איך היה שיעור הנהיגה שלך היום?"

נועה שתקה לרגע. "היה בסדר." אמרה, ואז הכריחה את עצמה להמשיך את דבריה, "הוא אמר שרק עוד כמה שיעורים ואולי הוא יגיש אותי לטסט פנימי, ואם הטסט הפנימי ילך טוב אז –"

אביב חייכה והחלה להוציא את הקניות מתוך השקיות. "זה נהדר, לא? תראי איך התקדמת רק בחודש אחד! לי לקח מעל שבעה חודשים אז שהוצאתי את הרישיון." אביב חייכה אליה בעידוד, ונועה הכריחה את עצמה לחייך בחזרה.

כשהתקשרה לבשר לאמא שלה שעברה את התיאוריה (בפעם הראשונה שנבחנה, למען האמת), אמא שלה הייתה שקטה מעבר לקו עד שהיא אמרה: "אוי נונ'לה... בשביל מה את צריכה את זה... את כל כך אוהבת רכבות ותחבורה ציבורית, למה את צריכה את הרישיון הזה, ואם יקרה לך משהו –"

"כי אני רוצה." נועה אמרה, וזו הייתה האמת. או לפחות, חלק ממנה. היא אהבה לנסוע ברכבות ובאוטובוסים, אבל היא גם אהבה לנהוג. מהרגע שעלתה על ההגה בפעם הראשונה נגלה בפניה עולם שלם שהיא לא הייתה מודעת אליו, ואחת המטרות שהציבה לעצמה זה להוציא את רישיון הנהיגה שלה כמה שיותר מוקדם.

"אני פשוט חושבת שזה לא לכולם, נונ'לה." אמא שלה ניסתה לומר בעדינות, "ואת כל כך אוהבת את הרכבות.. בשביל מה את צריכה רישיון.. אני ואבא תמיד אוספים אותך שאת מגיעה לארוחות שישי לפעמים בלי אביב ו –"

"אמא." נועה זוכרת איך החזיקה את הטלפון אז, קרוב אליה, נלחמת בדמעות שאיימו לרדת כשקבעה: "אמא של אביב מצאה לי מורה באזור שאחד התלמידים שלה למד אצלו, וקבעתי לי שיעור נהיגה בשעה 17:00 ואם זה מפריע לך אז אמא של אביב אמרה שהיא תהיה המלווה שלי בחצי שנה הזו, את בכלל לא חייבת."

"נונ'ה..." אמא שלה ניסתה אז, "זה לא מה שאמרתי, מובן שאני אשמח להיות המלווה שלך כשתוציאי את הרישיון, אני פשוט לא חושבת שזה לכולם ו-"

כמו עם הצבא, נועה חשבה לעצמה אז. שניסיתם לשכנע אותי לעשות שירות לאומי במשך חודשים עד שהחלטתי שאני מתגייסת.

"אמא." נועה אמרה, "זה שאת הוצאת רישיון בגיל 17 ומסרבת לנהוג מעל לעשרים שנה זו לא הבעיה שלי." ואז, לפני שתתחרט על דבריה, היא אמרה שהיא חייבת ללכת.

"הינה, קחי." קולה של אביב החזיר אותה אל המציאות, והיא בהתה בבת זוגתה, לפני שהיא ראתה שהיא מגישה לה קרמבו מוקה מאחד הקופסאות שפ��חה.

נועה לקחה את הקרמבו ונגסה בו. "ביררתי לגבי ביטוחים היום." אביב נידבה את המידע, "אני חושבת שזה לא יצא כל כך יקר, אלא אם כן ההורים שלך עדיין מתכננים לקנות לך רכב –"

"אני לא רוצה." נועה אמרה, והביטה בסיר האורז שעל הגז, סוגרת אותו כאשר וידאה שהוא מוכן. "יש לנו את הרכב שלנו, וזה מספיק."

למען האמת, זה מעולם לא היה הרכב שלהן. הסיבה היחידה שנועה קראה לרכב הזה 'הרכב שלנו' זה כי אביב וההורים שלה (ונועה, גם) חיפשו במשך חודשים רכב קטן וקומפקטי, ולבסוף – שהלכו לאחת הסוכנויות לראות את הרכבים – אביב התעקשה שגם נועה תשב במושב הנהג.

"אבל אין לי רישיון." נועה מחתה אז, והביטה בבת זוגתה בבלבול קל.

"אז מה?" אביב הביטה בה בחזרה, "שימי את הידיים על ההגה, תרגישי אם הוא נוח לך, תקרבי את הכיסא – את מזיזה את הידית שם בצד בשביל זה." היא הסבירה בעדינות, ונועה זוכרת איך הן ישבו לפחות שעה וחצי ברכב הלא מונע, עם דלת הנהג פתוחה, וידיה של נועה אחזו בהגה עד שמרפקי כפות ידיה היו לבנות, עד שהיא הרגישה שאולי – זה הרכב שהן צריכות.

הוא היה קטן, בצבע אדמדם לכיוון בורדו, והיה עליו כמה שריטות מהפעם ההיא שאביב נתקעה בברז כיבוי לפני שנתיים, אבל זה היה הרכב שלה, האחד בו הן נסעו בו לטיולים בצפון ולים המלח, עם מערכת הרדיו הישנה, עם קורא הדיסקים שאביב התעקשה שיהיה שם כי ‘אני אוספת אותם כמו פוקימונים’ ונועה זוכרת איך היא צחקה מזה אז. האחד שהשאירו בשדה התעופה שנסעו לחו"ל לשבועיים, האחד שהיה שייך להן, בכל מובן המילה.

ונועה לא רצתה שההורים שלה ינסו לקנות לה רכב אחר, מתקדם יותר, או שהם ינסו לגשר על הפער ועל השיחה שקרתה עם אמא שלה בטענה שהם מוכנים לקנות לה רכב שהוא לא שנת 2009 לדבריהם ("הרכב של אביב הוא שנת 2015" נועה אמרה בקור, "ואנחנו אוהבות אותו ככה.")

"אה." אביב אמרה, ונועה הביטה בה שוב, מנסה להתנתק מהמחשבות שמילאו את מוחה כאשר אביב סיימה לסדר חפיסות הפסטה בארון במטבח, ליד השימורים וקופסאות הקרמבואים במדף הממתקים במגירה התחתונה. "אז ביררתי לגבי ביטוחים, היה לי קצת כמה שעות פנויות בפקקים בדרך הביתה."

"מצאת משהו מעניין?" נועה התיישבה באחת הכיסאות במטבח.

"מבחינת ביטוחים? לא ממש." אביב הודתה. "אמא אמרה שהיא תתקשר לכמה חברות ותעשה השוואת מחירים, כי גם ככה צריך לחדש את הביטוח בעוד חודש, ואז כבר נוסיף אותך."

"ומה אם לא אוציא את הרישיון בעוד חודש?" נועה הניחה את הקרמבו על השולחן, חרדה עולה בה מהמחשבה הזו.

"אז נוסיף אותך לביטוח בעוד חודשיים." אביב אמרה, כאילו זה לא עניין גדול, ואז פנתה לכיוון הכיור, שוטפת את ידיה לפני שמזגה לעצמה אורז ולצידו שעועית שנועה הכינה מוקדם יותר בערב.

"את רוצה גם או שאת רוצה לסיים את הקרמבו קודם?" אביב שאלה.

"אני אסיים את הקרמבו." נועה אמרה.

אביב חייכה אליה ברוך. "אין בעיה." היא התיישבה בשולחן המטבח.

נועה קמה בכדי להכניס את החפיסה הפתוחה אל מגירת הממתקים שלהן.

"נועה," אביב קראה.

"כן?" נועה לא הסתובבה אליה עדיין.

"תשאירי אחד בחוץ גם בשבילי."

[jewvian]

מה דעתך על מלאך משחית? ראיתי שפירסמת פה כמה פוסטים לגבי זה

וואו וואו וואו איזו סדרה!!!

קודם כל נתחיל מהפיל שבחדר: מוטיב האימה. הסדרה פורסמה כסדרת אימה ישראלית וכל הפרומואים הראו מעשים על טבעיים ודברים כאלה, אז זהו.... שהיא לא ממש סדרת אימה חח כאילו אוקיי, הפרק הראשון היה הכי "איימתי" וזה בסדר כי זאת דלת הכניסה לסדרה, אבל ככל שהפרקים ממשיכים האימה תופסת מקום אחר. בלי ספויילרים, אבל אם מישהו מאויים מז'אנר האימה אז זה לא הכיוון. משתמשים במוטיבים כאלה כדי לספר סיפור הרבה יותר עמוק, ולפי דעתי היוצרים עושים פה עבודה מעולה, אבל זה לא... זה לא הכל.

אני מתבססת רק על ארבעת הפרקים הראשונים אז אני לא באמת יודעת כמה מפחידים יהיו הפרקים הבאים, אבל בתור מישהי שאוהבת את הז'אנר ויצא לה לראות כמה יצירות מהתחום - זאת לא סדרת אימה קלאסית וזה מעולה בכל מקרה, גם לחובבי הז'אנר שרק רצו לראות קצת דם בטלוויזיה.

בלי ספויילרים יותר מדיי, אני אדבר בקצרה על מה העלילה למי שלא יודע: באר וולף, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה העברית, מגלה ששמו נקשר לחקירת רצח שקרה בחסידות שממנה ברח לפני הרבה שנים. המסע הזה בחזרה למאה שערים, אל חסידות ברודי המסוגרת, מעוררת שדים שהיו רדומים לא רק אצלו. ואיך הכל קשור למוסד לבריאות הנפש החרדי "עזרת נשים" והמנהלת שלו מלכי פרייס?

אווווו מסתורי נכון?

הרבה סדרות נוצרו על הקהילות החרדיות והדתיות בישראל ובחו"ל, חלקן מוצלחות יותר מאחרות, אבל מלאך משחית באמת נוגעת בדברים שלא ראיתי בסדרות אחרות. או ליתר דיוק, נוגעת בדברים שעברו עליהן ברפרוף או פשוט לא מספיק. מיסטיקה, מיניות, היחס לנשים בחברה הישראלית (וגם הדתית כמובן אבל לא רק!), היחס בכללי לחרדים ומקומם בחברה. יש עוד כמה נושאים שהם בפיתוח עלילתי אז לא אזכיר אותם כרגע כי ספויילרים, אבל יש באמת כל כך הרבה עומק לסדרה שנמכרה לצופים כסתם "סדרת אימה על טבעית."

הסדרה רק בחצי שלה אני חושבת, אבל אני עדיין מעוניינת להכניס אותה לטופ 10 של סדרות התאגיד. כן, אולי היא באמת לא לכולם למרות שאני ממליצה עליה בחום, אבל המקוריות שלה בטלוויזיה הישראלית היא כל כך מרעננת!

שורה תחתונה? אם תשרדו את שני הפרקים הראשונים, בעיקר הראשון, אתם תגלו סדרה שהיא הרבה הרבה יותר ממה שחשבתם בהתחלה. ובנוסף תצאו גם עם לקסיקון יידיש משובח! אוקסן אוקסן מישהו?

[bnncat]

לא רוצה לתת פה טייקים פוליטיים אבל זה מעצבן אותי יותר מדי

השבוע גייסו ליחידה שלי 100+ חרדים

בתכלס? יוזמה יפה כדי לשלב אותם בצבא גם ביחידות עורפיות. אבל הצורה שבה עשו את זה כל כך מכעיסה אותי. הם כולם אעצים (אזרחים עובדי צהל).

כקונספט ברור שאין לי בעיה עם אעצים. יש לי אעצית בצוות והיא מלכה, מרוויחה פי כמה וכמה יותר ממני על אותו תפקיד ולחלוטין בצדק כי יש לה עשרות שנים של ניסיון בתחום, היא עבדה במיקרוסופט וההכשרה שלה הרבה יותר רחבה משלי. וזה נכון לגבי רוב האעצים שיצא לי להכיר ביחידה

למה זה שונה עם החרדים? כי רובם המוחלט ללא שום הכשרה או ניסיון בתחום. ז״א הצבא עושה להם קורס על חשבונו.

אני חתמתי דין אישה כדין גבר ו3 שנים קבע בתפקיד הזה. גם עשיתי קדצ שזה עוד 5 חודשים שלא נפלו לי על הפזם. לאורך כל השירות אומרים לי- זה שווה את זה, קיבלת הכשרה שאי אפשר לקבל באזרחות, את תשתחררי עם מקצוע ותרוויחי מלא כסף, סהכ צריכה לתת 6 שנים מהחיים שלי לצבא

אז למה חרדי, באיזור הגיל שלי, בלי שום ניסיון או הכשרה נוספת, מקבל את ההכשרה והניסיון והמקצוע וכל שאר היתרונות של התפקיד בלי ��שלם ב6 שנים של שמירות ותורנויות וכוננויות וחוסר זכויות (מתוכן שנתיים שמונה עם משכורת שהיא בדיחה)?

ההבדל היחיד שאני יכולה לחשוב עליו שיכול *אולי* להצדיק את העובדה שהם מקבלים יותר כסף וזכויות על אותו תפקיד עם אותה הכשרה היא שחלקם כנראה כבר נשואים עם ילדים אבל זה בעיני לא מצדיק את זה (כי 1. לי אין את הזכות הזאת כשחתמתי דין אישה כדין גבר חתמתי שאפ אכנס להיריון אני ממשיכה את השירות כרגיל 2. יש מלא מילואימניקים וחיילי קבע עם ילדים וצהל מתחשב בזה בערך 3. בכל מקרה אני בטוחה שלא לכולם יש ילדים אז למה זאת מדיניות גורפת שפשוט יגייסו אותם ויתנו הקלות ותוספות שכר למי שיש לו)

[letaot-ze-magniv]

המלחמה הזאת ממש הפכה את המקומות באינטרנט שאני מסוגל להיות בהם לישראבלר וזהו. מצד אחד, כל הקווירים בעד חמאס. ומצד שני, תומכי ישראל הם גזענים והומופובים ואנשים דוחים בכללי. ונמאס לי מזה. אני גבר לפני שאני ישראלי, ואני בן אדם לפני שאני גבר.

כן, קווירים בעד חמאס זה מגוחך. הרבה דברים בעולם הזה הם מגוחכים. אנשים פועלים נגד האינטרסים שלהם כל הזמן. למה יש עניים תומכים בקפיטליזם? למה יש נשים שמתנגדות להפלה? למה יש בני אדם שמצביעים לנתניהו? אנשים הם יצור מופלא ומטומטם מלא בסתירות פנימיות.

הפיקסציה של ההסברה הישראלית על זכויות להטב די מחליאה. כמות ההומופוביה והטרנספוביה שקורית פה באופן יום יומי גבוהה. יושבים בממשלה שלנו חלאות אדם שאת זמנם הפנוי מבלים בהובלת מאבקים נגד ילד טרנס בכיתה ג שרוצה ללמוד בבית ספר לבנים. כולכם פה הומואים, אז אני מקווה שאני לא צריך לפרט למה ישראל (וירושלים במיוחד איפה ירושגאנג) מקום די חרא להיות בו להטב. כן, יש מקומות גרועים יותר, אבל ״אנחנו לא מוציאים להורג הומואים!״ זה לא הפרוגרס שאנשים חושבים שהוא.

ראיתח אינספור סרטונים שבהם ציונים פונים לתומכי חמאס נון בינארים בלשון נקבה. ראיתי סרטון הסברה שכינה להטביות בתור ״לייףסטייל״. ראיתי סרטון פרו ישראלי אווילי לחלוטין שטוען שהשמאל היפוקריטי בגלל ש״גבר בשמלה״ (אישה טרנסית/אדם נון בינארי) צועק(ת/ים) פרי פלסטין. לראות אנשים שהחמאס ירצח בלי למצמץ קוראים להם לוחמי חירות מרתיח אותי כמו כל בר דעת, אבל המהירות שבה ציונים ממהרים לקפוץ לטרנספוביה והומופוביה מדאיגה לא פחות.

אני מפחד כל כך ממה שקורה לחפים מפשע כרגע, ישראלים ופלסטינים. אני מפחד מהאבדות שיבואו בעקבות כניסה קרקעית, אני מפחד ממה שהמלחמה הזאת מוציאה מאנשים ואני מפחד ממה שהיא תשאיר אחריה. שלום נראה פחות ופחות אפשרי. אני לא רוצה לאבד תקווה אבל אני לא רואה הרבה אופציות אחרות.

[robin-in-a-hoodie]

אוקיי, יודעים מה? אני צריכה להוציא את זה החוצה. אני לא יכולה להמשיך ככה. קשה לי עם החברים הגויים שלי.

הם אנשים טובים אני יודעת שאכפת להם וחשוב להם שלאנשים יהיה טוב, הם לא חוגגים את השביעי באוקטובר, הם לא שונאים כל ישראלי באשר הוא, הם יודעים שאני שירתתי בצבא ויש לי דעות מסובכות על המצב והם לא שונאים אותי על זה וזה לא משהו שהם מחזיקים נגדי והם באמת בסדר, ואני מתרצת לעצמי ש"הם חסמו את המילה פלסטין וישראל ובגלל זה הם לא מרבלגים כשאני מדברת על אנטישמיות" ושדעתם פשוט מוסחת כי גם אם רע לנו היהודים אנחנו לא גוססים כרגע וכ"ו וכ"ו אבל כוס אמק, הם מתעלמים בהפגנתיות מהאנטישמיות בהפגנות באוניברסיטאות בארה"ב ומעמידים פנים שהתלמידים המסכנים האלה (שגם גוזלים ��שומת לב מעזה) הם איזה מלאכים מסכנים על זה שהזמינו להם משטרה כשהם תפסו שטח פרטי ששייך לאוניברסיטה ותבעו אותו לעצמם??? כשהם מרביצים ליהודים, מוציאים אותם מאוניברסיטאות, כשהם צועקים שנחזור למאיפה שבאנו כאילו זה לא מה שעשינו וקוראים לעוד אינטיפאדה ואז מעמידים פנים שהם לא אנטישמים, יש להם איזה יהודי אצלם! כשהם קוראים לעם שלי גנבים בגלל שחזרנו הביתה אחרי 2000 שנה שהם צרחו עלינו לחזור הביתה! שהם מתעלמים מההיסטוריה של העם שלי, מאיפה באנו, מה עברנו, למה אנחנו *כאן* מכל המקומות בעולם! אני לא יכולה כבר ואני כל כך פאקינג לבד וזה הכל תיאוריה בשבילם זה לא פאקינג אמיתי בשבילם ואני לא רוצה לאבד את האנשים שאני אוהבת ואני לא יכולה יותר אני לא יכולה יותר למה זה קורה לי!!! למה הם לא שומעים אותי למה הם מתעקשים להתעלם ממני למה האנשים שאני אוהבת שונאים את העם שלי ולא יכולים אפילו להודות בזה! ההיסטוריה שלנו היא לא פאקינג שקר ולא המצאה בשביל לגנוב אדמות מערבים!!! אני כל כך מיואשת אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני כל כך לבד...ואני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר ואין בריחה כי זה בכל מקום וכל אדם שאי פעם כיבדתי עושה את זה ואני לא יכולה יותר. איך אני מסדרת את זה?

[zot-ima-shelcha]

מעולם לא שנאתי את טמבלר יותר מהיום.

אני לא בלוג פוליטי. מעולם לא הייתי כזה, בימים הכי קשים של כל המבצעים הקודמים עם השמות המונפצים שלהם אני הייתי פה, lurking ולא עושה הרבה. האתר הזה היה לי לנחת ברגעים קשים מאוד.

לא עוד.

כל מה שראיתי כאן מהרגע שנכנסתי זה חגיגות, על רצח, על טבח, על חטיפות של ילדים ועל ביזוי גופות.

אני רוצה לקחת את כל הדגנרטים האלה ולהכריח אותם לראות מה באמת קורה פה, אני רוצה לשלוח להם את כל הסירטונים שאני הייתי חייבת לראות, הסרטונים המזעזעים מלאי הגופות שבהם אני מחפשת את החברים שלי שעדין נעדרים. הסרטונים שאני רואה ותוהה לעצמי אם לחברים שלי עדיף להיות מתים או חטופים.

אני האמנתי פעם שעם ההסברה הנכונה הכל אפשרי.

אני כבר לא מאמינה בזה. כל מה שאני רואה פה זאת שנאה, שנאה טהורה והדוקה כנגד יהודים בשל היותם יהודים. נמאס לי להילחם את המלחמה הזאת. אני עסוקה מידי בלנסות לא לבכות.

את הפוסט הזה כתבתי בעברית ואני עדין תוהה אם אני רוצה לעשות לו גרסה אנגלית כי באמת שאין לי כוח כבר.

לכל אותם האנשים שרוקדים להם ברחובות עם גופות אחיי ואחיותי אני מקווה שתשרפו חיים, אני מתפללת יום יום שאתם וכל מי שאהבתם בחייכם תסבלו על יומכם האחרון, שתתחננו על חייכם כמו אותם חפי פשע שאתם עזרתם לרצוח.

ולאלה שרוקדים ברשתות החברתיות ומהללים את הרצח, אני מקווה שלא תראו יום מאושר עוד בחייכם, שיימתירו עליכם מלמעלה מזל רע וקללות. שכל חייכם מיום זה ועד עולם לא תוכלו עוד לקום ולחיות בשלווה, שתחיו בפחד בכל רגע בחייכם, ושביומכם האחרון תאכלו חזרה את החרא שאתם יורקים פה.

[noalevitan]

המפקדת: שמרית בתור קורבן של נועה, ובעיקר של עצמה

שמרית, שכל החיים שלה השתמשו בה וזרקו אותה, שמתגייסת במחזור של נערות איתן ולכן בבירור אין לה חיי משפחה טובים או עשירים במיוחד, שאין לה באמת חברות ושעוקצנית לכולם סביבה, מחפשת בנועה את הבתוליות והטוהר שכל כך חסרים לה. היא נחמדה לנועה כשהיא מדברת איתה על העבר שלהן, על איך שהתייחסו אליה, היא מחייכת כשהיא קוראת לה מוזרה, היא בבירור נמשכת אליה, והיא מחבבת את נועה בתור בנאדם קצת מוזר.

בגלל זה כשהן שוכבות וכשנועה אומרת משהו ששמרית מבינה כ"השתמשתי בך" היא כל כך נעלבת ומתרגזת, כי זה מה שהיה לה כל החיים, ופה היא באה לחפש משהו אחר, היא קיוותה שנועה תהיה מסוגלת לתת לה משהו אחר, משהו נעים ורך יותר, משהו שיש בו אולי אפילו רגשות ועתיד. והגישה של ההשתמש וזרוק זה ממש לא מה שנועה מתכוונת או רוצה לשדר לה, אבל חוסר היכולת של שמ��ית להקשיב לנועה כשהיא מנסה להסביר, כשהיא מנסה לפרוס בפניה את הבעיות שלה עצמה, כשהיא מנסה ליצור איתה קשר משמעותי בכל זאת, זה מה ש��ונע ממנה להבין את נועה ואת הסיטואציה. כי הרי נועה בבירור לא רצתה להשתמש בשמרית ולזרוק אותה, היא רצתה להבין את עצמה דרך הקשר שלה עם שמרית, הייתה לה תקווה להתחיל משהו בין שתיהן. הקושי של נועה לתקשר את זה יחד עם חוסר הסבלנות של שמרית להבין אותה מונע משתיהן את זה.

שמרית אגב חסרת סבלנות אליה בצדק, אחרי שנועה פגעה בה בעונה 1 שמרית לא ששה מאוד להפגש איתה. אבל היא באה בכל זאת, וזה כי יש לה משיכה, כמו שאמרתי קודם, לטוהר של נועה, ואולי היא אפילו קיוותה שנועה תתנצל על מה שעשתה. אבל חוסר הסבלנות זה מה שמביא אותה להפגע כל כך מהר, במקום לתת לנועה להסביר.

אני עדיין טים נועה במאה אחוז, שלא יהיה ספק לאף אחד. מה שאמרתי פה אפילו לא מבטל את זה, זה בעצם מדגיש כמה התקלה בתקשורת הייתה בעיקר (ואני מדגיש פה רגע, בעיקר, לא רק, כי נועה יכלה לנהל את הסיטואציה יותר טוב אם היו לה הכלים) של שמרית בעיניי, כמה שהיא מיהרה לשפוט את המעשים של נועה בלי לשמוע אותה, וכמה היא מקשה על שתיהן ביצירת קשר משמעותי כשהיא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת. אבל אני לא מאשימה אותה, היא קורבן של עצמה.

(אני בכוונה לא מכניסה את אביב ואת התיקון שהיא נותנת לנועה בעונה 3 לניתוח הזה כי זה ספציפית על שמרית. אבל כן)

[emmafallsinlove]

נועה היא כל כך the archer בפרק הזה

היא כל כך מפחדת לפגוע באביב, אבל בעיקר כי היא מפחדת להיפגע אם אביב תעזוב

דה ארצ׳ר הוא מסוג השירים שאם הוא היה בפולקלור הוא היה מקבל הרבה יותר אהבה וקבלה, והיו עפים עליו כמו שאנשים עפים על טיז איז מי טריינג ומירורבאל.

הוא גם מהשירים שקשה להתחבר אליהם כי הביט שלו אף פעם לא מפסיק, וקראתי פעם שהשיר הזה אמור לדמות התקף חרדה. אני לא יודעת כמה זה נכון, אבל זה כן מאחד השירים שעזר לי איתם.

אבל לגבי נועה - כן, היא מאוד דה ארצ׳ר. לא רק בפרק הזה, גם בכללי. היא מאוד רוצה שמישהו ישאר, שיאהב אותה מספיק, שיבין את המורכבות שלה ואת זה שקשה לה. והיא כבר נפגעה ופגעה בעבר, ואני בטוחה שמה שקרה עם שמרית לא עוזב אותה, ואולי לא יעזוב בעוד הרבה שנים.

בכלל, כל הקטע של

אני מרגישה שזה מאוד נועה בכל ההקשר של שמרית, אולי בכלל בכללי. היא רוצה לומר משהו, להתערב, להביע את מה שהיא מרגישה (לא רק בהקשר עם שמרית, גם אולי בהקשר עם מייקי שקרה מוקדם יותר הפרק הזה, שהוא כעס עליה למה היא לא התערבה, והיא פשוט לא ידעה איך ואני יכולה להבין למה, למייקי, לשמרית - זה לא מספיק)

זה מרגיש לי מאוד נועה אחרי שדיווחה למצ״ח על טולי. כל הסיפור שהתפוצץ, זה שעברה למטבח, החמישה חודשים שהרגישו קצת כמו גיהינום וקצת כמו היא לא קשורה והיא האויב מספר 1 של הבסיס במקום שהם יקחו אחריות על הסמים שהם לוקחים, הם מפילים את הכל על נועה.

במיוחד החלק של i pace like a ghost בפרק הראשון, בו היא פשוט נראית מפוחדת ומבוהלת אחרי שהחייל שעובד ״תחת״ חגו עוזב אותה.

וזה. החלק הזה. שכל מי שנועה אי פעם הכירה בבסיס פשוט ״ויתר״ עליה. אף אחד לא נלחם כדי שתישאר המ״מ שלהם, גם אם בעונה 2 נראה שהמחלקה שלהם התקרבה יותר. אבל כל אחד עסוק בתחת של עצמו, ואז את נועה מעיפים למטבח, את כפיר מעיפים לחמ״ל, והיא רואה אותם - את המחלקה שלה, את מי שהיו הפקודים שלה ואולי גם החברים שלה, האנשים היחידים שאולי תיקשרו איתה בבסיס אולי מתעלמים מקיומה? מייקי, שנכנס לחדר האוכל לרדוף אחרי החיילת הזו, אפילו לא מביט לכיוון נועה. הם היו פעם חברים. וצליל, מה, זה שהיא בקורס קצינים לא אומר שאין תקשורת? היא הייתה שואלת אותה פעם מה שלומה, ואיך עבר השבת.

אולי אם ספיר עדיין הייתה בבסיס שלהם דברים היו נראים אחרת. אולי אם ספיר הייתה, היו נלחמים על נועה, ספיר הייתה נלחמת על נועה וזה היה מספיק כדי להשאיר אותה בתפקיד. ספיר לא הייתה נותנת לנועה לעבור למטבח, אבל לכל השאר… לא באמת אכפת. מבחינתם נועה היא המ״מ הדפוקה חסרת התקשורת שדפקו להם, ועם זה הם צריכים להתמודד. אז הם שואלים מנימוס. לא כי הם חברים.

ואז אביב. אביב היא זו שנשארה. אביב, שלא יודעת מה קרה בין שמרית ונועה, ולא יודעת מה קרה בין טולי להילל, אביב - שהגיע שאחרי שכל זה נגמר, ומבחינתה נועה היא הבחורה החמודה ששמה לה לחם בצלחת בחדר האוכל. אביב היא היחידה שמדברת מול חגו בחדר האוכל, גם אם זה יעלה לה בחברים ובאנשים בבסיס שלה. ואנחנו רואים כמה הפקידות של אביב (לקח לי איזה כמה פרקים טובים לקלוט את זה אופס) פשוט מתעללות בה. אבל אביב נשארת. אביב מחכה לנועה. אביב אומרת לה שהיא לא מפחדת להיפגע מנועה. ונועה מצליחה לתקשר.

ואביב נשארת. אביב בוחרת להישאר. אביב בוחרת בנועה. בחדר האוכל, בשלישות, במגורים של נועה.

אביב בוחרת להישאר.

וזה כל ההבדל.