#אמא ואבא עליונים

[anaelllllla]

[hakdamat-sefer-hazohar]

חכמה, שהעולם עומד עליה

[חכמה דעלמא קיימא עלה]

.40 בראשית, פירושו בחכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך הסודות הסתומים העליונים, באורות הבינה. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה, שמהם יוצא הכול. ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, ו"ק דז"א, להביאם לתוך הים הגדול, למלכות. כלומר, ברא שית (6), הרמוז באותיות בראשית. כי שישה קצוות נבראו מכאן. ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, א"א.

ביאור הדברים. יש ב' חכמות באצילות:

א. חכמה קדומה, חכמה דא"א, הנקראת חו"ס,

ב. החכמה דל"ב (32) נתיבות. שהיא הבינה, העולה לראש דא"א, ונעשית שם חכמה, כדי להשפיע לז"א.

ובראשית, פירושו בחכמה. כי ראשית הוא שם החכמה, אבל לא החכמה הקדומה דא"א, אלא חכמה, שהעולם עומד עליה, חכמה דל"ב נתיבות, שהעולם, זו"ן, עומד עליה, שמקבל ממנה ומתקיים בה. משא"כ החכמה דא"א עצמו, אין ז"א יכול לקבל ממנה כלום, ולא נברא העולם על ידה. וע"כ כתוב, בראשית ברא, הכוונה היא על החכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, החוזרת להיות חכמה, ע"י עלייתה לראש א"א.

בעת שהזו"ן, העולם, מקבלים מהחכמה דל"ב נתיבות, הם עולים לאו"א עילאין. ואו"א נקראים סודות הסתומים העליונים. ע"כ נאמר, חכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך סודות הסתומים העליונים. עומד, פירושו, השגת מוחין. שע"י המוחין, שמקבל מהחכמה, זו"ן מתקיימים, ועולים על ידה לסודות סתומים עליונים, שהם או"א, ומלבישים אותם, כלומר שנעשים כמוהם. כי תחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו.

וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה עליונה. כלומר, ברא שית (6). כי בראשית אותיות בר"א שי"ת. ושישה קצוות, ו"ק. בחכמה זו נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שהכול נאצלים ויוצאים מהם. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

כי חכמה זו, היא בינה שיצאה מראש דא"א, כי אבא הוציא אמא לחוץ אודות הבנים, ואבא עצמו מיתקן כעין זכר ונוקבא. שחכמה דא"א ואבא דאצילות נתקנו בעצמם כעין זכר ונוקבא, ע"י המלכות שעלתה להם במקום בינה. ונמצא, שבינה עצמה יצאה מראש דא"א ומאבא, ונעשתה לגוף דא"א חסר ראש. כי בעומדה בגוף דא"א, אינה יכולה לקבל מג"ר דא"א, ונעשתה לו"ק חסרת ג"ר.

הרי שהבינה נחקקה ונעשתה שישה קצוות בלי ראש. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שמהם יוצא הכול. כי בחכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, נחקקו בה ו"ק בחסר ג"ר, מפאת יציאתה מראש דא"א. ואח"כ ע"י מ"ן מתחתונים, חוזרת לראש דא"א, ומקבלת ג"ר דחכמה מא"א. והיא משפיעה לזו"ן, שהם משפיעים השפע לכל העולמות.

הרי שמשישה קצוות אלו, שנחקקו בבינה, יוצאים כל העולמות. ונקראים ו"ק גדולים עליונים, משום שהם מבינה, על דרך האותיות דבינה, הנקראות אותיות גדולות.

ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, להביאם לתוך הים הגדול, המלכות. כי החקיקה של שישה קצוות, בעת היות הבינה מחוץ לראש דא"א, נקראות שישה מקורות, להיותן רק מקורות למוחין דז"א. ואח"כ, בעת חזרתה לראש דא"א, הן נעשות למוחין דג"ר, הנקראים נחלים לז"א. ואז הם נעשים לשישה נחלים, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש. ואז ז"א משפיע אותם לים הגדול, לנוקבא שלו.

ומהם, מו"ק, משישה קצוות גדולים עליונים של בינה, נעשו שישה מקורות, ו"ק דז"א דקטנות. ונחלים הם המוחין דז"א. להביאם, פירושו, להשפיע, לתוך הים הגדול, לנוקבא. וזה שו"ק דקטנות דבינה נקרא מקורות למוחין, הוא משום, שלא יצאה הבינה מחוץ לבחינת ו"ק דקטנות, אלא כדי להיעשות למקור להשפיע מוחין לזו"ן. ולולא יצאה הבינה לחוץ, לא היו ראויים לשום מוחין.

ונאמר, שברא שית. ברא, מורה על ו"ק בלי ראש. כי המילה ברא, פירושו, סתימה. ולפיכך, ב' עניינים מרומזים ��אן במילה בראשית:

א. על חכמה, כי ראשית מורה חכמה,

ב. ברא שית, להורות כי מחכמה נבראו ונחקקו שישה קצוות בלי ראש, שהם המקורות למוחין לזו"ן. שהם נקראים עולם, והם שבעה ימי בראשית.

ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, שהוא א"א. כיוון שהמילה, ברא, היא בבראשית עצמו, א"כ מיהו שברא זה? על זה נאמר, שהוא אותו הסתום, שאינו ידוע, חו"ס דא"א. כי הוא הוציא הבינה מהראש שלו ועשה אותה לו"ק, שברא שישה קצוות גדולים עליונים אלו, הנרמזים בבראשית.