#אמא ואבא

[anaelllllla]

אישה ישראלית צריכה להיות כאימא לכל העם. לאחד, לחבר ולחבק את כולם כך שכולם ירגישו כעם אחד.

[the-catboy-minyan]

איך היתה השבת שלך אח יקר ?? 3>

היי תודה על השאלה! לצערי היא לא היתה משהו.

ההורים שלי החליטו שאני בא אליהם הביתה לסופש, רבו כמו זוג גרושים מבדיחות של boomers, בקיצר הזכירו לי למה אני לא גר אצלם יותר.

גם יש מלא יתושים ליד הבית שלהם ונכנס לי אחד לחדר ואכל אותי אחושרמוטה כל הלילה.

[lo-kal-li-bahaim]

אני גרה בעוטף. בשבעה באוקטובר התעוררתי מאזעקות צבע אדום לא פוסקות. משלב מאוד מוקדם של הבוקר ההורים שלי, שעובדים שניהם בכוחות הביטחון, קיבלו הודעות בהן מסר נחרץ אחד: כל העובדים מתבקשים להגיע למשרדים ברגע זה. מיד.

כאשר טילים חולפים מעל ראשם הם יוצאים לדרך. זאת הייתה השעה שבע, שבע וחצי בערך. ואז שמעתי את צרור היריות הראשון. ועוד אחד. לא הבנתי מה קורה, ניסיתי להתקשר לאחד ההורים שלי ואף אחד לא ענה. בשמונה וחצי אני מקבלת מדוד שלי שיחת טלפון- הוא צועק עליי, הוא נשמע לחוץ, מבועת. תורידי את כל התריסים. תנעלי את כל הדלתות. החלונות. אל תצאו מהבית. בסוף הוא מבקש ממני לקחת כמה סכינים, שיהיו לידי. כשחושבים על זה עכשיו, שום סכין לא היה עוזר לי מול קלצ'ניקוב. אבל לא ידעתי כלום, לא הבנתי למה הוא צועק עליי, לא הבנתי למה ומה ואיך ובעיקר פחדתי.

עוד יריות. אני ממשיכה לנסות להתקשר להורים שלי אך ללא הצלחה. בשלב מסוים אני נכנסת לווינט והכותרת שעולה לי היא "חמאס כבש את עוטף עזה." זה היה השלב בו התחלתי באמת להבין שמשהו אחר קורה כאן. ועדיין, חוסר ידיעה מוחלט. האחים שלי, בסך הכול בני שש ושמונה, שמים לב שאני לא בסדר. הם שואלים איפה אמא ואבא. הם מתחילים לבכות גם. חבר שלי מתקשר אליי לקראת השעה עשר. הוא אומר לי שהם לא מוצאים את אח שלו, שהיה ב"איזו מסיבת טבע". שנינו מעדכנים אחד את השני כל כמה זמן, אבל בגדול, אנחנו חסרי אונים. אנחנו שקועים עמוק בתוך בור של חוסר ידיעה. חברים שלי מהתיכון כותבים שנכנסים אליהם מחבלים הביתה. הם מתחננים לעזרה ואני בוכה כי אין לי מה לעשות ומעולם לא הייתי במצב הזה בעבר.

רק בשעת לילה מאוחרת אני מקבלת שיחת טלפון מאבא שלי שאומר שהכול בסדר, שהוא נשאר בתחנה הלילה ושאמא שלי גם תישאר במשרד. הוא מזהיר אותי שוב לא לצאת מהבית. כי שום דבר לא בסדר. אני מקבלת ביום שאחרי עוד שיחות: חבר שלי מבשר לי שאח שלו נרצח ואנ��נו בוכים הרבה זמן בטלפון. אחד החברים הטובים של אבא שלי נחטף. המדינה כולה מתפרקת לרסיסים.

אין יום שאני לא קמה בבוקר ונזכרת ביום הזה. היום השחור הזה. מה שכואב לי מכל, זה שחוסר הידיעה שהייתי שרויה בו הוא כאין ואפס לעומת חוסר הידיעה שמשפחות החטופים נמצאות בו כל יום, כל לילה, כל דקה, כל שניה. איפה הוא? הוא אוכל? הוא ישן? הוא בסדר?

חייבים להחזיר אותם. את כולם. לפני שנהיה מאוחר מדי. כל עוד אפשר. עכשיו.

[emmafallsinlove]

היה לי משעמם ורציתי לכתוב אחרי הרבה זמן שלא, ופשוט... זה קרה. זה קצת רנדומלי ואין באמת הסבר לקטע הזה חח

קצת על נועה ואביב כי אני מאוד אוהבת אותן והתאהבתי בהן מאוד

מתייגת בלוגים שאולי ירצו לקרוא את זה אני לא יודעת @jewvian @mayalice18 @ani-tolaat-bli-toelet

"נועה?" קולה של אביב נשמע ליד דלת הכניסה, ולאחר מכן נשמע רעש סגירת הדלת. "נועה, הצלחתי להביא קרמבואיים." בת זוגתה בחמש שנים האחרונות הכריזה בהתלהבות, זורקת את מפתחות הרכב אל עבר הקערה שנמצאה ליד דלת הכניסה לדירה שלהן.

"אני במטבח!" נועה קראה, בדיוק מנמיכה את האש כאשר אביב נכנסה והניחה את שקיות הקניות על השולחן, מורידה את המעיל שלבשה ותלתה אותו על הכיסא במטבח.

"היי." אביב חייכה אליה, מסיטה שערה סוררת אל מאחורי אוזנייה, ורכנה כדי לנשק את נועה. "איך היה שיעור הנהיגה שלך היום?"

נועה שתקה לרגע. "היה בסדר." אמרה, ואז הכריחה את עצמה להמשיך את דבריה, "הוא אמר שרק עוד כמה שיעורים ואולי הוא יגיש אותי לטסט פנימי, ואם הטסט הפנימי ילך טוב אז –"

אביב חייכה והחלה להוציא את הקניות מתוך השקיות. "זה נהדר, לא? תראי איך התקדמת רק בחודש אחד! לי לקח מעל שבעה חודשים אז שהוצאתי את הרישיון." אביב חייכה אליה בעידוד, ונועה הכריחה את עצמה לחייך בחזרה.

כשהתקשרה לבשר לאמא שלה שעברה את התיאוריה (בפעם הראשונה שנבחנה, למען האמת), אמא שלה הייתה שקטה מעבר לקו עד שהיא אמרה: "אוי נונ'לה... בשביל מה את צריכה את זה... את כל כך אוהבת רכבות ותחבורה ציבורית, למה את צריכה את הרישיון הזה, ואם יקרה לך משהו –"

"כי אני רוצה." נועה אמרה, וזו הייתה האמת. או לפחות, חלק ממנה. היא אהבה לנסוע ברכבות ובאוטובוסים, אבל היא גם אהבה לנהוג. מהרגע שעלתה על ההגה בפעם הראשונה נגלה בפניה עולם שלם שהיא לא הייתה מודעת אליו, ואחת המטרות שהציבה לעצמה זה להוציא את רישיון הנהיגה שלה כמה שיותר מוקדם.

"אני פשוט חושבת שזה לא לכולם, נונ'לה." אמא שלה ניסתה לומר בעדינות, "ואת כל כך אוהבת את הרכבות.. בשביל מה את צריכה רישיון.. אני ואבא תמיד אוספים אותך שאת מגיעה לארוחות שישי לפעמים בלי אביב ו –"

"��מא." נועה זוכרת איך החזיקה את הטלפון אז, קרוב אליה, נלחמת בדמעות שאיימו לרדת כשקבעה: "אמא של אביב מצאה לי מורה באזור שאחד התלמידים שלה למד אצלו, וקבעתי לי שיעור נהיגה בשעה 17:00 ואם זה מפריע לך אז אמא של אביב אמרה שהיא תהיה המלווה שלי בחצי שנה הזו, את בכלל לא חייבת."

"נונ'ה..." אמא שלה ניסתה אז, "זה לא מה שאמרתי, מובן שאני אשמח להיות המלווה שלך כשתוציאי את הרישיון, אני פשוט לא חושבת שזה לכולם ו-"

כמו עם הצבא, נועה חשבה לעצמה אז. שניסיתם לשכנע אותי לעשות שירות לאומי במשך חודשים עד שהחלטתי שאני מתגייסת.

"אמא." נועה אמרה, "זה שאת הוצאת רישיון בגיל 17 ומסרבת לנהוג מעל לעשרים שנה זו לא הבעיה שלי." ואז, לפני שתתחרט על דבריה, היא אמרה שהיא חייבת ללכת.

"הינה, קחי." קולה של אביב החזיר אותה אל המציאות, והיא בהתה בבת זוגתה, לפני שהיא ראתה שהיא מגישה לה קרמבו מוקה מאחד הקופסאות שפתחה.

נועה לקחה את הקרמבו ונגסה בו. "ביררתי לגבי ביטוחים היום." אביב נידבה את המידע, "אני חושבת שזה לא יצא כל כך יקר, אלא אם כן ההורים שלך עדיין מתכננים לקנות לך רכב –"

"אני לא רוצה." נועה אמרה, והביטה בסיר האורז שעל הגז, סוגרת אותו כאשר וידאה שהוא מוכן. "יש לנו את הרכב שלנו, וזה מספיק."

למען האמת, זה מעולם לא היה הרכב שלהן. הסיבה היחידה שנועה קראה לרכב הזה 'הרכב שלנו' זה כי אביב וההורים שלה (ונועה, גם) חיפשו במשך חודשים רכב קטן וקומפקטי, ולבסוף – שהלכו לאחת הסוכנויות לראות את הרכבים – אביב התעקשה שגם נועה תשב במושב הנהג.

"אבל אין לי רישיון." נועה מחתה אז, והביטה בבת זוגתה בבלבול קל.

"אז מה?" אביב הביטה בה בחזרה, "שימי את הידיים על ההגה, תרגישי אם הוא נוח לך, תקרבי את הכיסא – את מזיזה את הידית שם בצד בשביל זה." היא הסבירה בעדינות, ונועה זוכרת איך הן ישבו לפחות שעה וחצי ברכב הלא מונע, עם דלת הנהג פתוחה, וידיה של נועה אחזו בהגה עד שמרפקי כפות ידיה היו לבנות, עד שהיא הרגישה שאולי – זה הרכב שהן צריכות.

הוא היה קטן, בצבע אדמדם לכיוון בורדו, והיה עליו כמה שריטות מהפעם ההיא שאביב נתקעה בברז כיבוי לפני שנתיים, אבל זה היה הרכב שלה, האחד בו הן נסעו בו לטיולים בצפון ולים המלח, עם מערכת הרדיו הישנה, עם קורא הדיסקים שאביב התעקשה שיהיה שם כי ‘אני אוספת אותם כמו פוקימונים’ ונועה זוכרת איך היא צחקה מזה אז. האחד שהשאירו בשדה התעופה שנסעו לחו"ל לשבועיים, האחד שהיה שייך להן, בכל מובן המילה.

ונועה לא רצתה שההורים שלה ינסו לקנות לה רכב אחר, מתקדם יותר, או שהם ינסו לגשר על הפער ועל השיחה שקרתה עם אמא שלה בטענה שהם מוכנים לקנות לה רכב שהוא לא שנת 2009 לדבריהם ("הרכב של אביב הוא שנת 2015" נועה אמרה בקור, "ואנחנו אוהבות אותו ככה.")

"אה." אביב אמרה, ונועה הביטה בה שוב, מנסה להתנתק מהמחשבות שמילאו את מוחה כאשר אביב סיימה לסדר חפיסות הפסטה בארון במטבח, ליד השימורים וקופסאות הקרמבואים במדף הממתקים במגירה התחתונה. "אז ביררתי לגבי ביטוחים, היה לי קצת כמה שעות פנויות בפקקים בדרך הביתה."

"מצאת משהו מעניין?" נועה התיישבה באחת הכיסאות במטבח.

"מבחינת ביטוחים? לא ממש." אביב הודתה. "אמא אמרה שהיא תתקשר לכמה חברות ותעשה השוואת מחירים, כי גם ככה צריך לחדש את הביטוח בעוד חודש, ואז כבר נוסיף אותך."

"ומה אם לא אוציא את הרישיון בעוד חודש?" נועה הניחה את הקרמבו על השולחן, חרדה עולה בה מהמחשבה הזו.

"אז נוסיף אותך לביטוח בעוד חודשיים." אביב אמרה, כאילו זה לא עניין גדול, ואז פנתה לכיוון הכיור, שוטפת את ידיה לפני שמזגה לעצמה אורז ולצידו שעועית שנועה הכינה מוקדם יותר בערב.

"את רוצה גם או שאת רוצה לסיים את הקרמבו קודם?" אביב שאלה.

"אני אסיים את הקרמבו." נועה אמרה.

אביב חייכה אליה ברוך. "אין בעיה." היא התיישבה בשולחן המטבח.

נועה קמה בכדי להכניס את החפיסה הפתוחה אל מגירת הממתקים שלהן.

"נועה," אביב קראה.

"כן?" נועה לא הסתובבה אליה עדיין.

"תשאירי אחד בחוץ גם בשבילי."

[turnir-isra-ship]

הסברה

אליענה ולי:

אמא ואבא של כולנו

אהרוני וגידי:

הם כאלה חמודים הם מאכילים אחד את השני ויש בניהם צחוקים של זוג נשוי לאורך כל הסדרה, מספיק לראות פרק אחד כדי להבין על מה אני מדברת

[shalomiemyhomies]

סליחה

ילדים בוכים במ״דד, במקלחת, מתחת למדרגות.

אמא ואבא מחבקים ומתפללים.

ילדים מסביב לעולם חשובים לסבתא וסבא שלהם

ילדים לומדים לשנוא לא לאהוב או לבקש סליחה.

סליחה ילדיםם, אכזבנו אתכם.

סליחה.

🇮🇱❤️🇵🇸

Sorry

Children cry in the bomb shelter, the safe room and under the stair case.

Mom and dad hug and pray.

Children around the world think of their grandmother and grandfather.

Children learn to hate and not love and forgiveness.

Sorry children, we have failed you.

[myprism]

אמא ואבא לא מבינים כמה המילים שלהם חשובות ומשמעותיות בשבילי. כן, גם כשאני גבר עצמאי בן 32 שגר לבד. משפט אחד שאמא שלי אמרה לי בשיחת טלפון תיקן לי את היום.

[ilov3b00kss0much]

my parents are joking about catcalling. And genocide. I’ve woken up shaking from a nightmare about being r@ped and for the entire day afterwards, It took everything I had to not start crying. I know a fourteen year old girl who was r@ped. She’s one of my best friends. And I read the news that you avoid. More than 35,000 are dying. Your jokes are not funny to me, אמא ואבא.

[abrahamsinbarcelona]

המקום אמור להיפתח רשמית בחגיגות המאה לתחילת הבנייה בעוד שנתיים

אמא ואבא היו פעם אחרונה בברצלונה לפני עשרים שנה, מאז הוסיפו שתי חלונות

[normandido]

אמא ואבא מנסים טריקים חדשים כדי לגרום לילדים לחבב קתדרלות

[anaelllllla]

[hakdamat-sefer-hazohar]

חכמה, שהעולם עומד עליה

[חכמה דעלמא קיימא עלה]

.40 בראשית, פירושו בחכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך הסודות הסתומים העליונים, באורות הבינה. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה, שמהם יוצא הכול. ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, ו"ק דז"א, ��הביאם לתוך הים הגדול, למלכות. כלומר, ברא שית (6), הרמוז באותיות בראשית. כי שישה קצוות נבראו מכאן. ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, א"א.

ביאור הדברים. יש ב' חכמות באצילות:

א. חכמה קדומה, חכמה דא"א, הנקראת חו"ס,

ב. החכמה דל"ב (32) נתיבות. שהיא הבינה, העולה לראש דא"א, ונעשית שם חכמה, כדי להשפיע לז"א.

ובראשית, פירושו בחכמה. כי ראשית הוא שם החכמה, אבל לא החכמה הקדומה דא"א, אלא חכמה, שהעולם עומד עליה, חכמה דל"ב נתיבות, שהעולם, זו"ן, עומד עליה, שמקבל ממנה ומתקיים בה. משא"כ החכמה דא"א עצמו, אין ז"א יכול לקבל ממנה כלום, ולא נברא העולם על ידה. וע"כ כתוב, בראשית ברא, הכוונה היא על החכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, החוזרת להיות חכמה, ע"י עלייתה לראש א"א.

בעת שהזו"ן, העולם, מקבלים מהחכמה דל"ב נתיבות, הם עולים לאו"א עילאין. ואו"א נקראים סודות הסתומים העליונים. ע"כ נאמר, חכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך סודות הסתומים העליונים. עומד, פירושו, השגת מוחין. שע"י המוחין, שמקבל מהחכמה, זו"ן מתקיימים, ועולים על ידה לסודות סתומים עליונים, שהם או"א, ומלבישים אותם, כלומר שנעשים כמוהם. כי תחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו.

וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה עליונה. כלומר, ברא שית (6). כי בראשית אותיות בר"א שי"ת. ושישה קצוות, ו"ק. בחכמה זו נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שהכול נאצלים ויוצאים מהם. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

כי חכמה זו, היא בינה שיצאה מראש דא"א, כי אבא הוציא אמא לחוץ אודות הבנים, ואבא עצמו מיתקן כעין זכר ונוקבא. שחכמה דא"א ואבא דאצילות נתקנו בעצמם כעין זכר ונוקבא, ע"י המלכות שעלתה להם במקום בינה. ונמצא, שבינה עצמה יצאה מראש דא"א ומאבא, ונעשתה לגוף דא"א חסר ראש. כי בעומדה בגוף דא"א, אינה יכולה לקבל מג"ר דא"א, ונעשתה לו"ק חסרת ג"ר.

הרי שהבינה נחקקה ונעשתה שישה קצוות בלי ראש. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שמהם יוצא הכול. כי בחכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, נחקקו בה ו"ק בחסר ג"ר, מפאת יציאתה מראש דא"א. ואח"כ ע"י מ"ן מתחתונים, חוזרת לראש דא"א, ומקבלת ג"ר דחכמה מא"א. והיא משפיעה לזו"ן, שהם משפיעים השפע לכל העולמות.

הרי שמשישה קצוות אלו, שנחקקו בבינה, יוצאים כל העולמות. ונקראים ו"ק גדולים עליונים, משום שהם מבינה, על דרך האותיות דבינה, הנקראות אותיות גדולות.

ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, להביאם לתוך הים הגדול, המלכות. כי החקיקה של שישה קצוות, בעת היות הבינה מחוץ לראש דא"א, נקראות שישה מקורות, להיותן רק מקורות למוחין דז"א. ואח"כ, בעת חזרתה לראש דא"א, הן נעשות למוחין דג"ר, הנקראים נחלים לז"א. ואז הם נעשים לשישה נחלים, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש. ואז ז"א משפיע אותם לים הגדול, לנוקבא שלו.

ומהם, מו"ק, משישה קצוות גדולים עליונים של בינה, נעשו שישה מקורות, ו"ק דז"א דקטנות. ונחלים הם המוחין דז"א. להביאם, פירושו, להשפיע, לתוך הים הגדול, לנוקבא. וזה שו"ק דקטנות דבינה נקרא מקורות למוחין, הוא משום, שלא יצאה הבינה מחוץ לבחינת ו"ק דקטנות, אלא כדי להיעשות למקור להשפיע מוחין לזו"ן. ולולא יצאה הבינה לחוץ, לא היו ראויים לשום מוחין.

ונאמר, שברא שית. ברא, מורה על ו"ק בלי ראש. ��י המילה ברא, פירושו, סתימה. ��לפיכך, ב' עניינים מרומזים כאן במילה בראשית:

א. על חכמה, כי ראשית מורה חכמה,

ב. ברא שית, להורות כי מחכמה נבראו ונחקקו שישה קצוות בלי ראש, שהם המקורות למוחין לזו"ן. שהם נקראים עולם, והם שבעה ימי בראשית.

ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, שהוא א"א. כיוון שהמילה, ברא, היא בבראשית עצמו, א"כ מיהו שברא זה? על זה נאמר, שהוא אותו הסתום, שאינו ידוע, חו"ס דא"א. כי הוא הוציא הבינה מהראש שלו ועשה אותה לו"ק, שברא שישה קצוות גדולים עליונים אלו, הנרמזים בבראשית.

[chornykot]

כן אבל זה דוקא נחמד, כי זה תמיד נשמע מטומטם כשמישהו אומר: ”יש לי שלושה אחים: אחות ושני אחים.”

זה כמו שזה נשמע מטומטם לומר: ”יש לי שני אבות [לא ”הורים”]: אמא ואבא”

דוברי עברית, שמעו כרוז!

הנמאס לכם לומר "יש לי אחים" למרות שאחד בן ואחת בת? לאקדמיה ללשון העברית יש פתרון!

"אחאים": המילה העברית ל "siblings"

[relationship-compass]

לאמא יש תפקיד מיוחד. אבא נותן טיפה אחת בלי עבודה גדולה, וכל העבודה עושה אמא. היא מחלקת, מפזרת, מגדלת, מחברת חזרה את כל החלקים, עד שיוצא אדם. מבחינת גוף האדם, הוא כולו כולו תוצאה מהעבודה של גוף האמא. ומבחינת בניית הנשמה, ששם כלולים גם אבא וגם אמא יחד, עדיין כמו בגוף, כל העבודה היא מצד האמא. לכן תפקידה בעולם הוא לבנות את האדם העתידי, גברים ונשים שנולדו ממנה. ואמנם שהכל בא מהטיפה של אבא, אבל כל העבודה היא של אמא.

[eshcolit-sgula]

פעם בכמה זמן קורה משהו שמזכיר לי שנשים מבוגרות בחיים שלי הן גם פמיניסטיות ואני נזכרת שיש תקווה לחברה שלנו.

[derechashalom]

גם אני מאשדוד, איפה את גרה?

מיני פריז

רובע יב